Talmud Builders

    Moed Katan 27a

    Back to index

    English translation — Moed Katan 27a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1if he can reduce his business, he should reduce it; and if not, he may carry on with them, i.e., his business partners. He may act in partnership with the members of the group with which he is traveling, but he may not engage in business independently.

    2§ The Sages taught the following baraita : From when do the mourners overturn their beds? From when the corpse is taken out of the opening of his house; this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Yehoshua says: From when the tomb is sealed with the grave cover.

    3There was an incident in which the Nasi Rabban Gamliel the Elder died, and once his body left the opening of his house, Rabbi Eliezer said to the members of the household: Overturn your beds. And once the tomb was sealed with the grave cover, Rabbi Yehoshua said to them: Overturn your beds. They then said to him: We already overturned them in accordance with the Elder, i.e., Rabbi Eliezer.

    4The Sages taught in a baraita : From when do the mourners stand their beds upright on Friday; as the rites of mourning are not observed on Shabbat, and the beds must be returned to their ordinary position beforehand? From minḥa time onward. Rabba bar Huna said: Even so, one may not sit down on his upright bed immediately. Rather, he must wait until it becomes dark to do so. And at the conclusion of Shabbat, even if he has only one more day to sit in mourning, i.e., his period of mourning concludes on Sunday, he must once again overturn his bed.

    5The Sages taught in a baraita : With regard to one who is in mourning and must overturn his bed, he overturns not only his own bed, but rather he overturns all the beds he has in his house. And even if he has ten beds in ten different places, he overturns them all. And even if there are five brothers and one of them died, all of them overturn their beds wherever they live.

    6If, however, it is a bed designated for the storage of garments and not for sleeping, he is not required to overturn it. It is also not necessary to overturn a dargash , but rather he stands it upright. Rabban Shimon ben Gamliel says: With regard to a dargash , one loosens its loops [ karbitav ], which hold up the pillows, and it falls on its own.

    7The Gemara asks: What is the meaning of the word dargash ? Ulla said: It is a good- luck [ gada ] bed, as it was common to have ornamental beds for good luck, which were not used for sleeping.

    8Rabba said to him: However, if that is so, then the following statement with regard to a king is difficult, as we learned in a mishna ( Sanhedrin 20a): When the mourner’s meal is served to the king and his family, all the people recline on the ground, and he, the king, due to his honor, reclines on a dargash . Is there anything upon which we would not have seated him until now, when he was not a mourner, but now, specifically during the mourning period, we seat him on it?

    9Rav Ashi strongly objects to this: What is the difficulty raised by Rabba? One can answer: The halakha is just as it is in the case of eating and drinking, that until now, before one became a mourner, we did not feed him or give him drink, but now that he is a mourner we feed him and give him drink during the first meal after the burial.

    10Rather, if it is difficult, this is difficult, as we learned in a baraita : It is not necessary to overturn a dargash , but rather he stands it upright. But if it is a good- luck bed, why is it not necessary to overturn it? Didn’t we learn: One who is in mourning and must overturn his bed overturns not only his own bed, but rather he overturns all the beds in his house, including this good luck bed?

    11The Gemara rejects this: And what is difficult in this? One can answer: The halakha is just as it is in the case of a bed designated for the storage of garments, as it is taught in a baraita : If it is a bed designated for the storage of garments, and not for sleeping, one is not required to overturn it. So too, one is not required to overturn a dargash , as it is a bed that is not used for sleeping.

    12Rather if it is difficult, this is the difficulty: It was taught in a baraita : Rabban Shimon ben Gamliel says: With regard to a dargash , one loosens the loops that hold up the pillows, and it falls on its own. And if it enters your mind to say that a dargash is a good- luck bed, it is like other beds, so what loops does it have?

    13When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, one of the Sages, whose name was Rav Taḥalifa from the West, and who was frequently found in the market of leather workers, said to him: What is a dargash ? It is a leather bed.

    14It was also stated that Rabbi Yirmeya said: A dargash has its interlacing from the inside, i.e., attached to loops that go through holes that are made in the bed frame itself; whereas a bed has its interlacing from the outside, i.e., the strapping itself is looped around the wood of the frame, and therefore it cannot be loosened.

    15Rabbi Ya’akov bar Aḥa said in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel with regard to a dargash . It was also stated that Rabbi Ya’akov bar Aḥa said in the name of Rabbi Asi: A bed whose posts [ naklitin ] extend, meaning that they are very long so that the bed will remain high off the ground even if it is overturned, may be stood upright and that is sufficient. That is to say, one is not required to overturn such a bed.

    16The Sages taught the following baraita : If the mourner sleeps on a chair, or on a large overturned mortar, or on the ground, he does not fulfill his obligation, even though he is uncomfortable while sleeping. Rabbi Yoḥanan said: This is because he did not fulfill the mitzva of overturning the bed.

    17The Sages taught another baraita : One may sweep and sprinkle water on a dirt floor in the house of a mourner, and one may wash bowls, cups, jugs, and pitchers in the house of a mourner. But one may not bring incense or fragrant spices into the house of a mourner.

    18The Gemara asks: Is that so? But doesn’t bar Kappara teach the following baraita : One may not recite a blessing either over incense or over fragrant spices in the house of a mourner? From this one may infer that one may not recite a blessing over these incense or spices, but one may bring them into the house of the mourner. This appears to contradict the previous baraita .

    19The Gemara explains: It is not difficult. Here, the baraita is referring to the house of a mourner, into which spices should not be taken; there, the baraita that states that one may not recite a blessing over them, is referring to the house of the consolers, his relatives, into which spices may be brought.

    20MISHNA: One does not bring the first meal after the burial to the house of mourning on a small tray [ tavla ], in a bowl [ iskutla ], or in a narrow-mouthed basket [ kanon ], but rather in ordinary baskets. And the mourners’ blessing is not recited on the intermediate days of a Festival, but the consolers may stand in a row when the mourners leave the cemetery and console them. And the mourners dismiss the many consolers, by telling them that they may return home after they have fulfilled the mitzva of consoling the mourners.

    21The bier of the deceased is not set down in the street during the intermediate days of a Festival so as not to encourage eulogies. On an ordinary weekday, people would gather in the street around the bier to eulogize the deceased, but this should be avoided during the intermediate days of the Festival. And the biers of women are never set down, even if it is not the intermediate days of a Festival, due to their honor. Blood might drip from their bodies, and it would cause them dishonor if their blood stained the street.

    22GEMARA: The Sages taught the following baraita : At first, the meal after the burial would be brought to the house of the mourner in various ways. The wealthy would bring the meal in baskets of silver and gold, and the poor would bring it in baskets of peeled willow branches. And the poor were embarrassed, as everyone would see that they were poor. The Sages instituted that everyone should bring the meal in baskets of peeled willow branches, due to the honor of the poor.

    23The Sages taught a similar baraita : At first, they would serve wine in the house of the mourner during the first meal after the burial; the wealthy would do so in cups made from white glass, and the poor would serve this wine in cups of colored glass. And the poor were embarrassed, as everyone would see that they were poor. The Sages instituted that all should serve drinks in the house of the mourner in colored glass cups, due to the honor of the poor.

    24Furthermore, at first they would uncover the faces of the wealthy who passed away and cover the faces of the poor, because their faces were blackened by famine. And the poor were embarrassed because they were buried in a different manner. The Sages instituted that everyone’s face should be covered, due to the honor of the poor.

    25Additionally, at first the wealthy would take the deceased out for burial on a dargash , and the poor would take the deceased out

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    יגלגל עמהןואינו עושה סחורה בפני עצמו אלא עם חבורה:

    אף על גב שאין לולאבל אחר השבת אלא יום אחד:

    קרביטיורצועותיו שהוא כעין תרניפני"א:

    ערסא דגדאמטה שמייחדים אותה למזל טוב ואין משתמשין בה כלום אלא מייחדין אותה לשרות מזל טוב עליה:

    דצלאעור:

    סירוגו מתוכומכניס רצועות מן חורי עצי המטה:

    על גבהוהעור כפול על העץ:

    נקליטיעצים יוצאין מתוקנין למראשותיו ולמרגלותיו ונותנין עץ ארוך עליהן ונותן הסדינין עליהם לשמור מהזבובים:

    אין מברכיןעל הריח בבית האבל:

    המנחמיןקרוביו מביאין ענינים של אוכלין:

    מתני' אסקוטלאתמחוי:

    פוטרין את הרביםשאומרים למנחמין לכו לבתיכם:

    אין מניחין מטה במועד ברחובלהספידו:

    ולא של נשים לעולםששופעות זיבה:

    מועד קטן 27 עמוד א

    1אם יכול למעט בעסקו ימעט, ואם לאו יגלגל עמהן.

    Baraita

    2תנו רבנן: מאימתי כופין את המטות משיצא מפתח ביתו, דברי ר' אליעזר. רבי יהושע אומר: משיסתם הגולל.

    3מעשה שמת רבן גמליאל הזקן, כיון שיצא מפתח ביתו אמר להם רבי אליעזר: כפו מטותיכם. וכיון שנסתם הגולל, אמר להם רבי יהושע: כפו מטותיכם. אמרו לו: כבר כפינו על פי זקן.

    Baraita

    4ת"ר מאימתי זוקפין את המטות בערב שבת מן המנחה ולמעלה. אמר רבה בר הונא: אף על פי כן אינו יושב עליה עד שתחשך. ולמוצאי שבת, אע"פ שאין לו לישב אלא יום אחד חוזר וכופה.

    Baraita

    5תנו רבנן: הכופה מטתו, לא מטתו בלבד הוא כופה, אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו הוא כופה. ואפילו יש לו עשר מטות בעשרה מקומות כופה את כולן. ואפילו חמשה אחין ומת אחד כולן כופין.

    6ואם היתה מטה המיוחדת לכלים אין צריך לכפותה. דרגש אין צריך לכפותו, אלא זוקפו. רבן שמעון בן גמליאל אומר: דרגש מתיר את קרביטיו והוא נופל מאיליו.

    7מאי דרגש? אמר עולא: ערסא דגדא.

    8אמר ליה רבה: אלא מעתה גבי מלך, דתנן: כל העם מסובים על הארץ, והוא מיסב על הדרגש. מי איכא מידי דעד האידנא לא אותביניה, והשתא מותבינן ליה?

    9מתקיף לה רב אשי: מאי קושיא? מידי דהוה אאכילה ושתיה, דעד האידנא לא אוכליניה ולא אשקיניה, השתא אוכליניה ואשקיניה!

    10אלא, אי קשיא הא קשיא, (דתנן): דרגש אינו צריך לכפותו אלא זוקפו. ואי ערסא דגדא, אמאי אינו צריך לכפותו? הא (תנן): הכופה מטתו, לא מטתו בלבד הוא כופה, אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו כופה!

    11ומאי קשיא? מידי דהוה אמטה המיוחדת לכלים. דתניא: אם היתה מטה המיוחדת לכלים אינו צריך לכפותה.

    12אלא, אי קשיא הא קשיא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: דרגש, מתיר קרביטיו והוא נופל מאיליו. ואי סלקא דעתך ערסא דגדא, מאי קרביטין אית ליה?

    13כי אתא רבין אמר ליה ההוא מרבנן, ורב תחליפא בר מערבא שמיה, דהוה שכיח בשוקא דגילדאי: מאי דרגש ערסא דצלא.

    14איתמר נמי, אמר ר' ירמיה: דרגש סירוגו מתוכו, מטה סירוגה על גבה.

    15אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. (איתמר נמי), אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי אסי: מטה שנקליטיה יוצאין זוקפה ודיו.

    Baraita

    16תנו רבנן: ישן על גבי כסא, על גבי אודייני גדולה, על גבי קרקע לא יצא ידי חובתו. אמר רבי יוחנן: שלא קיים כפיית המטה.

    Baraita

    17תנו רבנן: מכבדין ומרביצין בבית האבל, ומדיחין קערות וכוסות וצלוחיות וקיתוניות בבית האבל. ואין מביאין את המוגמר ואת הבשמים לבית האבל.

    18איני? והא תני בר קפרא: אין מברכין לא על המוגמר ולא על הבשמים בבית האבל. ברוכי הוא דלא מברכין, הא אתויי מייתי'׃

    19לא קשיא: הא בבית האבל, הא בבית המנחמין.

    Mishna

    20אין מוליכין לבית האבל, לא בטבלא, ולא באסקוטלא, ולא בקנון, אלא בסלים. ואין אומרים ברכת אבלים במועד, אבל עומדין בשורה ומנחמין, ופוטרין את הרבים.

    21אין מניחין את המטה ברחוב, שלא להרגיל את ההספד. ולא של נשים לעולם, מפני הכבוד.

    Gemara

    22תנו רבנן: בראשונה היו מוליכין בבית האבל, עשירים בקלתות של כסף ושל זהב, ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה, והיו עניים מתביישים. התקינו שיהו הכל מביאין בסלי נצרים של ערבה קלופה, מפני כבודן של עניים.

    Baraita

    23תנו רבנן: בראשונה היו משקין בבית האבל, עשירים בזכוכית לבנה, ועניים בזכוכית צבועה, והיו עניים מתביישין. התקינו שיהו הכל משקין בזכוכית צבועה, מפני כבודן של עניים.

    24בראשונה היו מגלין פני עשירים ומכסין פני עניים, מפני שהיו מושחרין פניהן מפני בצורת, והיו עניים מתביישין. התקינו שיהו מכסין פני הכל, מפני כבודן של עניים.

    25בראשונה היו מוציאין עשירים בדרגש, ועניים׃

    Tosafot

    אם יכול למעט בעסקו ימעטפירש בקונטרס בסחורתו ונראה דבדבר האבד קאמר וכן פי' לעיל (מועד קטן ד' כב.) גבי על כל המתים כולן רצה ממעט בעסקו רצה אינו ממעט וגם הרב פירש לעיל בדבר האבד עושה בצנעא בתוך ביתו נראה לפירושו דהכא מיירי באביו ואמו ומשום דהולך בדרך התירו לו שיגלגל עמהם אם אינו יכול למעט דבשאר מתים אינו ממעט כלל אם אינו רוצה ואי מיירי הכא בשאר מתים צריך לומר להפך הולך בדרך ואינו נוהג אבילות כל כך ומתנחם יותר אסור להרבות בעסקו יותר מאותו שיושב בביתו ואינו מתנחם וה"ר יוסף פירש דהכא ימעט בעסקו לקנות צורכי סעודה ולפי שהולך בדרך רגיל לקנות צורכי סעודה יותר מבביתו שיש לו קונים עבורו וגם מוצא בביתו הרבה משום הכי נקט הולך בדרך ומה שפירש בקונטרס דאיירי כשאמרו לו על מיתת קרוביו כשהיה בדרך לא ידענא אי בעי למימר דאיירי במוליך סחורתו ממקום למקום כדפי' בקונטרס ור"ל דשמא שרי ליה לדידיה למכור סחורתו דכיון דהוליך אותה כבר וטרח בה ולא פשע בהליכתו שלא היה יודע לישב בביתו שיכול לשומרה או שמא הקונטרס ר"ל משום דאמרינן לעיל (מועד קטן דף כג.) שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו וזה אינו קושיא דאע"פ שאינו יוצא מפתח ביתו בעיר הא אמרינן (לעיל מועד קטן דף טו:) יצא לדרך (. חולץ ונכנס לעיר אלמא מותר לצאת (בו) ושמא דוקא בדבר האבד מותר לצאת לדרך:

    מן המנחה ולמעלהפי' בתוספות הרב דמספקא ליה אי מנחה גדולה אי מנחה קטנה דמקודם לכן אינו יושב עליה נראה לי דמכאן סמכו שלא לישב ע"ג כסא וספסל אע"פ שאין ראיה גמורה דשאני מטה הואיל וצריך כפייה ולא מצינו כפייה בכסא וספסל:

    ואין מוליכין לבית האבלזאת המשנה על כרחין נסדרה בהיפך ושמא כל זה מן הברייתא דלמעלה כמו שפירש בתוספות בההיא. דלעיל ותמיהני מדוע לא פירשו גם כאן כמו שפירש למעלה ושמא בספר הרב היתה כתובה מגוף הברייתא ולא הוצרך לפרשו או לא היה כתוב בספרו כלל ואין מוליכין כו' וכן מוכיח מתוך פירוש התוספות שפי' לא ידענא אי קאי האי בראשונה היו מוליכים אמוגמר ובשמים דאמר אין מברכין הא אתויי מייתינן אי אמתניתין קאי דקתני מברין ואותה הבראה היא בראשונה מוליכין כו' דאמתניתין קאי ועוד כיון שפירש התקינו שיהו הכל מוליכין כו' ומתניתין לאחר תקנה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואם לאו יגלגל עמהן כלומר יקנה צרכי הדרך ודברי' שיש בהן חיי נפש:

    ת"ר מאימתי כופין המטות משיוציאו המת מן הביתדברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר משיסתם הגולל. וקיי"ל כר' יהושע דאין אבילות נוהגת אלא משיקבר המת ויסתום הגולל:

    ת"ר הכופה מטתו לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש בבית. ואפילו יש לו עשר מטות בעשר מקומות כופה את כולן. ואפילו ה' אחין ומת אחד מהן כולן כופין.

    ואם היתה מיוחדת לכלים ואינה עשויה לישן אין צריך לכפותהדרגש א"צ לכפותו אלא זוקפו ודיו ואמר עולא האי דרגש ערסא דגדא הוא פירוש מטה העשויה לכבוד מזל הבית ואין אדם ישן עליה. ונדחו דבריו. ואסיקנא דרגש הוא ערסא דצלא. פירוש מטה של עור. כי פי' צלא עור הוא עור נטוי וקשור בחבלים על המלבנות ומסורגות מלבנות המטה בחבלים הללו והעור בתוכן. וכיון שמעמידין אותה ישנין ע"ג העור.

    ואמר רשב"ג דרגש מתיר קרביטין והוא נופל.

    אתמר נמי א"ר ירמיה דרגש סירוגו מתוכומטה שנקליטיה יוצאין זוקפה ודיו. כלומר אינו צריך לכפותה: ת"ר מאימתי זוקפין את המטות בע"ש מן המנחה ולמעלה. ואעפ"כ אסור לו לישן עליה עד שתחשך. ובמו"ש אע"פ שלא נשאר לו משבעת ימי אבלו אלא יום אחד בלבד חוזר וכופה מטותיו:

    ת"ר ישן ע"ג מטהוע"ג אודיני. וע"ג ספסל ע"ג קרקע לא יצא י"ח. וא"ר יוחנן מפני שלא קיים כפיית המטה:

    ת"ר מכבדין ומרביצין ומדיחין את הקערות כוסות וקיתוניות וצלוחיות בבית האבלואין מביאין מוגמר בבית האבל. ואוקימנא הא דתני בר קפרא אין מברכין על המוגמר ועל הבשמים של בית האבל בהני דמייתי בבית המנחמין:

    מתני' אין אומרים ברכת אבלים במועדאבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים:

    ת"ר בראשונה היו מוליכין בבית האבל עשירים בקלתות של כסף ושל זהב ועניים בסלי נצרים כו' וכן היו משקין בבית האבל את העשירים בזכוכית לבנה.

    ואת העניים בזכוכית צבועה וכו'.

    וכן היו מגלין את מתין העשיריםוהיו מכסין את פני העניים שהיו שחורין מן הרעב וכו' וכן היו מוציאין מתי עשירים בדרגש ועניים בכליכה כו'. ובכל אלו היו העניים מתביישין. התקינו חכמים לעשות לעשירים כדרך שהן עושין לעניים שלא יהא הפרש בין עשירים לעניים:

    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 27a

    Moed Katan 27a. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 552 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    יגלגל עמהן ואינו עושה סחורה בפני עצמו אלא עם חבורה:

    אף על גב שאין לו לאבל אחר השבת אלא יום אחד:

    קרביטיו רצועותיו שהוא כעין תרניפני"א:

    ערסא דגדא מטה שמייחדים אותה למזל טוב ואין משתמשין בה כלום אלא מייחדין אותה לשרות מזל טוב עליה:

    דצלא עור:

    סירוגו מתוכו מכניס רצועות מן חורי עצי המטה:

    על גבה והעור כפול על העץ:

    נקליטי עצים יוצאין מתוקנין למראשותיו ולמרגלותיו ונותנין עץ ארוך עליהן ונותן הסדינין עליהם לשמור מהזבובים:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 27a · Sefaria

    Tosafot

    אם יכול למעט בעסקו ימעט פירש בקונטרס בסחורתו ונראה דבדבר האבד קאמר וכן פי' לעיל (מועד קטן ד' כב.) גבי על כל המתים כולן רצה ממעט בעסקו רצה אינו ממעט וגם הרב פירש לעיל בדבר האבד עושה בצנעא בתוך ביתו נראה לפירושו דהכא מיירי באביו ואמו ומשום דהולך בדרך התירו לו שיגלגל עמהם אם אינו יכול למעט דבשאר מתים אינו ממעט כלל אם אינו רוצה ואי מיירי הכא בשאר מתים צריך לומר להפך הולך בדרך ואינו נוהג אבילות כל כך ומתנחם יותר אסור להרבות בעסקו יותר מאותו שיושב בביתו ואינו מתנחם וה"ר יוסף פירש דהכא ימעט בעסקו לקנות צורכי סעודה ולפי שהולך בדרך רגיל לקנות צורכי סעודה יותר מבביתו שיש לו קונים עבורו וגם מוצא בביתו הרבה משום הכי נקט הולך בדרך ומה שפירש בקונטרס דאיירי כשאמרו לו על מיתת קרוביו כשהיה בדרך לא ידענא אי בעי למימר דאיירי במוליך סחורתו ממקום למקום כדפי' בקונטרס ור"ל דשמא שרי ליה לדידיה למכור סחורתו דכיון דהוליך אותה כבר וטרח בה ולא פשע בהליכתו שלא היה יודע לישב בביתו שיכול לשומרה או שמא הקונטרס ר"ל משום דאמרינן לעיל (מועד קטן דף כג.) שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו וזה אינו קושיא דאע"פ שאינו יוצא מפתח ביתו בעיר הא אמרינן (לעיל מועד קטן דף טו:) יצא לדרך (. חולץ ונכנס לעיר אלמא מותר לצאת (בו) ושמא דוקא בדבר האבד מותר לצאת לדרך:

    מן המנחה ולמעלה פי' בתוספות הרב דמספקא ליה אי מנחה גדולה אי מנחה קטנה דמקודם לכן אינו יושב עליה נראה לי דמכאן סמכו שלא לישב ע"ג כסא וספסל אע"פ שאין ראיה גמורה דשאני מטה הואיל וצריך כפייה ולא מצינו כפייה בכסא וספסל:

    ואין מוליכין לבית האבל זאת המשנה על כרחין נסדרה בהיפך ושמא כל זה מן הברייתא דלמעלה כמו שפירש בתוספות בההיא. דלעיל ותמיהני מדוע לא פירשו גם כאן כמו שפירש למעלה ושמא בספר הרב היתה כתובה מגוף הברייתא ולא הוצרך לפרשו או לא היה כתוב בספרו כלל ואין מוליכין כו' וכן מוכיח מתוך פירוש התוספות שפי' לא ידענא אי קאי האי בראשונה היו מוליכים אמוגמר ובשמים דאמר אין מברכין הא אתויי מייתינן אי אמתניתין קאי דקתני מברין ואותה הבראה היא בראשונה מוליכין כו' דאמתניתין קאי ועוד כיון שפירש התקינו שיהו הכל מוליכין כו' ומתניתין לאחר תקנה:

    Tosafot on Moed Katan 27a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואם לאו יגלגל עמהן כלומר יקנה צרכי הדרך ודברי' שיש בהן חיי נפש:

    ת"ר מאימתי כופין המטות משיוציאו המת מן הבית דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר משיסתם הגולל. וקיי"ל כר' יהושע דאין אבילות נוהגת אלא משיקבר המת ויסתום הגולל:

    ת"ר הכופה מטתו לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש בבית. ואפילו יש לו עשר מטות בעשר מקומות כופה את כולן. ואפילו ה' אחין ומת אחד מהן כולן כופין.

    ואם היתה מיוחדת לכלים ואינה עשויה לישן אין צריך לכפותה דרגש א"צ לכפותו אלא זוקפו ודיו ואמר עולא האי דרגש ערסא דגדא הוא פירוש מטה העשויה לכבוד מזל הבית ואין אדם ישן עליה. ונדחו דבריו. ואסיקנא דרגש הוא ערסא דצלא. פירוש מטה של עור. כי פי' צלא עור הוא עור נטוי וקשור בחבלים על המלבנות ומסורגות מלבנות המטה בחבלים הללו והעור בתוכן. וכיון שמעמידין אותה ישנין ע"ג העור.

    ואמר רשב"ג דרגש מתיר קרביטין והוא נופל.

    אתמר נמי א"ר ירמיה דרגש סירוגו מתוכו מטה שנקליטיה יוצאין זוקפה ודיו. כלומר אינו צריך לכפותה: ת"ר מאימתי זוקפין את המטות בע"ש מן המנחה ולמעלה. ואעפ"כ אסור לו לישן עליה עד שתחשך. ובמו"ש אע"פ שלא נשאר לו משבעת ימי אבלו אלא יום אחד בלבד חוזר וכופה מטותיו:

    ת"ר ישן ע"ג מטה וע"ג אודיני. וע"ג ספסל ע"ג קרקע לא יצא י"ח. וא"ר יוחנן מפני שלא קיים כפיית המטה:

    ת"ר מכבדין ומרביצין ומדיחין את הקערות כוסות וקיתוניות וצלוחיות בבית האבל ואין מביאין מוגמר בבית האבל. ואוקימנא הא דתני בר קפרא אין מברכין על המוגמר ועל הבשמים של בית האבל בהני דמייתי בבית המנחמין:

    4 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 27a · Sefaria

    Ritva

    אם יכול למעט בעסקיו ימעט ואם לאו יגלול עליהם פר"ת ז"ל אם יכול למעט בעסקיו שלא יקנ' ושלא ימכור ימעט ויקנה צרכיו ע"י אחרים ואפילו למזונותיו ואפי' לאחר ג' ואם לאו יגלול עמהם שיקנה הוא עצמו צרכי הדרך ודברים שהם משום חיי נפש ואפילו תוך שלשה ימים שאסור לעשות מלאכה אפילו לעני המתפרנס מן הצדקה הכא שהוא בדרך התירו לו לגלגל כבענין זה שאמרנו ונראה שה"ה שיעשה מלאכה כדי חייו כיון דהוא במקום שאין מכירין אותו ולא יטול מן הצדקה אם אינו לפי כבודו כי גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה:

    ת"ר מאימתי כופין את המטות וכו' מי שיסתם הגולל כבר פירש בכמה מקומות כי העיקר כדברי ר"ת ז"ל שהוא כסוי הקבר באבן או בעפר ולא כסוי הארון כדברי רש"י ז"ל ובזה יתיישב המנהג לפום מאי דקיימא לן כרב יהושע והא דלא קתני עד שיסתום הגולל משום דמיאמתי דרישא קאי:

    ת"ר אימתי זוקפין את המיטות וכו' שבת אע"פ שאין לו אלא יום אחד חוזר וכופה פירש משום דצריך הוא לנהוג אבלות מקצת יום ז' עד שיעמדו מנחמי' מאצלו כדאיתא לעיל ולא אמרינן מקצת הלילה ככל היום אלא מקצת היום דנקט דוקא ככלו דאי ס"ד במקצת הלילה סגי ליה ואע"פ שלא פטרוהו מנחמים למה יכפה עתה שלא לצורך שהרי אין לו לישן בה הלילה ודיו שינהוג אבלות מקצת זה בשאר דברים ולא עוד אלא דא"א לצמצמם ולא סגיא שלא עבר מקצת מוצאי שבת קודם כפיי' וכבר נפטר מאבלותו והיאך הוא כופה ומה שהוקשה לרבי' הרמב"ן ז"ל דאדרבה אם איתיה שנוהג אבלות אלא שיש לומר שאין מקצת הלילה פוטרו עד שינהוג דרכי אבלות כלן ואפי' כפיית המטה וזה אינו מחוור בליל שביעי פשי' שחוזר וכופה למוצאי שבת ומאי קמ"ל יאמרו לו בעלי התוספות רבותי ז"ל דהוא גופה קמ"ל שהלילה חייב לנהוג אבלות והנה מודה רבי' הרמב"ן ז"ל דבמקום שהוא ממתין שיבואו מנחמי' אצלו בשחרית אין לו לפסוק אבלות עד למחר אבל אם רצה לרחוץ בלילה ולנעול (בלילה) מנעלו ושלא יבואו מנחמי' אצלו למחר הרשות בידו וא"כ נתת דברי אבלו' שיעור כל א' בידו וזה אינו במשמע מי הכריחו לאבל הזה להמתין שיבואו לו מנחמי' אלו למחר ושינהוג אבלות הלילה וכי בשופטני עסקינן והמנחמין הללו אתו לנחומיה צעורי קא מצערי ליה אלא ודאי דברי רבי' יצחק ז"ל עיקר הן ונמקן עמהן ויקראו בית ישראל את שמו מן:

    ת"ר הכופה את מטתו לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו יפה כיון בזה רבי' הרמב"ן ז"ל שלא הוצרכנו ולזה מפני מטו' אשתו ובניו שהן מתאבלין עמו כדברי הראב"ד ז"ל שהרי הם עצמן חייבין בכפייה ועוד אם אית' לדברי הראב"ד ז"ל דמטות של אכסנאי' אינו כופ' אותן אע"פ שהם שלו למה לי למתני היתרא במט' המיוחד' לכלים שאינה לשכיבה כלל אלא לתשמיש כעין תיבה ולתני המיוחדת לאכסנאי שהיא לשכיבה אלא כל המטות שבבית כופה כיון שהן שלו ואע"פ שאינו ישן עליהם לעולם ואם באו אכסנאים זוקף להם מטות הצריכות להם וכשהם הולכין חוזר וכופה אותן:

    ואפילו יש לו עשר מטות בי' מקומות כופה את כלן מקום שהן כיון שהם שלו:

    ואפילו עשרה אחים ומת אחד מהן ואין א' מן הנשארי' דר בביתו של מת ואין בחיוב המת כפיית המטה וכלן שוכבין בבתיהן חייבין לכפות מטותיהן בין שישנו בכאן בבית המת או בביתם שאין מיתת הבית גורמת הכפייה אלא חובת האבל הוא:

    ואם היתה מיוחד לכלים אינו צריך (לכפותו) ופרישנא (דהוא) לכתובה אלא זוקפה למראית העין בעלמא ודיו:

    הא בבית האבל הא בבית המנחמין פירש בבית האבל מניחין מוגמר מפני כבוד המת ואין מברכין דלאו לריח עבידי אלא לעבורי זוהמא אבל בבית המנחמין שאין המת שם אין מניחין אותו כלל אין מניחין את המטה ברחוב מפני שמרגלת את ההספד פי' משנה זו במועד שנויה לפי שאסור להרגיל את ההספד במועד אלא לכבודן של ת"ח והיינו דאמרינן ולא של נשים לעולם מפני הכבוד פי' לעולם ואפי' בחול ומשום דרישא במועד אצטריך לומר כן ואסיקנא דבשל נשים לא מיבעיא אם כן יולדות מתות שהוא נוול אלא אפי' כל נשים נמי כבודן לקוברן לאלתר כדילפינן ממרים וכלה מתני' פשוטה היא:

    Ritva on Moed Katan 27a · Sefaria

    Meiri

    אבל ההולך ממקום למקום אם יכול למעט בעסקיו ימעט ואם לאו יגלגל עמהם:

    כבר ידעת שאבלות מתחיל משעה שנסתם הגולל לכל עניני אבלות וערב שבת פוסק מכל אבלות סמוך לחשיכה וזקיפת המטות הכפויות מתוך שהוא דבר שאי אפשר לעשותו ברגע מועט וצריך שיקדים לעשות כך הקלו בהם להתחיל בהם מן המנחה ולמעלה כדי שיהא שיעור אחד לכל ויספיק שיעור זה אפי' למי שיש לו הרבה מטות בביתו ולמוצ"ש חוזר וכופה אע"פ שאין לו במוצ"ש אלא יום אחד של אבלות כגון שיהא למחר יום שביעי חוזר וכופה שהרי מ"מ צריך הוא מקצת היום לנהוג בו אבלות ואע"פ שהתירו לזקוף מן המנחה ולמעלה אינו יושב עליהם עד שתחשך:

    כפיית המטה לא על אב ואם בלבד היא שנויה אלא אף על שאר מתים ולא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בביתו ומגדולי המפרשים כתבו שלא נאמר אלא באותם שמחויבים להתאבל עמו אבל יש אכסניים בביתו אין כופין את מטתם וכן מטות שבביתו העומדות לאורחים היו לו עשרה מטות בעשרה מקומות הואיל וישן פעמים כאן ופעמים כאן כופה את כלם וגדולי המחברים כתבו אפי' בעשר עיירות ולא יראה כן:

    היו לו חמישה אחים ומת אחד מהם אע"פ שכלם שוכבים בבתיהם ואין אחד מהם שוכב בבית שמת בו המת כלם חייבים בכפיית מטותיהם שאין החיוב בבית שמת בו המת לבד אלא חובת האבל בכל מקום שהוא ובלבד כשהוא בשלו הא אם היה בשל אחרים התבאר באבל רבתי שאינו כופה אא"כ לבו גס בו ובתלמוד המערב התבאר על הדר בפונדקיאות של גוים שאינו כופה שלא יאמרו מכשף הוא ומכאן סמכו רבים עכשו שלא לכפות את מטותיהם הואיל ויד הגוים תקפה עלינו והם נכנסים עלינו תמיד וכשרואין אותם נוהגים במה שהוא זר אצלם חושדין אותנו באותם הדרכים:

    מטה שלא נתיחדה לשכיבה אלא לכלים וכיוצא בהם אין צריך לכפותה ולדעת גדולי המפרשים שכתבו שמטות האורחים יש שואלין מה הוצרכה מטה המיוחדת לכלים למעטה שהרי אינה עשויה לשכיבה כלל ונראה לי שמטה המיוחדת לכלים נתמעטה אע"פ שלפעמים הוא שוכב עליה:

    מטה העשויה דרך נחש שמעמידין אותה תמיד מוצעת וקורין לה ערסא דגדא הואיל ואין דרכו לשכב בו אינו צריך לכפותה וכן מטה שלא היו לה כרעים גבוהים והיא מתפרקת בהיתר קשרים שבה והיא של עור והיו נוקבים אותה נקבים נקבים מארבע רוחותיו וקובעין טבעות בזרועות המטה וקושרין את העור מתוך נקביו לתוך טבעות המטה וממתחין את העור ושוכבין עליו וזהו שאמרו סירוגו מתוכו אבל מטה סירוגה מגבה שהחבלים נכרכין על הזרועות ומטה זו שביארנו אין דרכה אלא לגדולים ונכבדים שהולכין ממקום למקום וביתם עמהם וכשמגיעין במלון מעמידין אותה ואין דרכה בכרעים מלמעלה שלא להכביד את המשא ואף הכרעים התחתונות אינן גבוהות ומטה זו היא הנקראת דרגש ואינו צריך לכפותה אלא זוקפה והוא שוכב על מטה אחרת כפויה או על גבי קרקע לדעת קצת:

    מטה שנקליטין יוצאין ממנה ר"ל שני פסין גבוהים מאמצעיתה אחד מצד ראש המטה ואחד מצד מרגלותיה לפרוס עליהם את הכילה להגין מן הזבובים ומאבק התקרה הואיל ואי אפשר להפכה אין צריך לכפותה אלא זוקפה והוא שוכב על מטה אחרת כפויה או על גבי קרקע לדעת קצת:

    כפה מטותיו ולא רצה לישן עליהם אלא שישן לו על גבי ספסל או כסא או אפי' על גבי קרקע לא יצא עד שיישן במטה כפויה וגדולי המפרשים כתבו שלא נאמר כן ר"ל שאם ישן לו על גבי קרקע לא יצא אלא במי שלא כפה הא אם כפה אם רצה לישן על גבי כר או כסת על הקרקע רשאי והם מפרשים שלא קיים כפיית המטה כלומר לא אמרוה אלא בשלא קיים כפיית המטה מצד אחר ואף בתלמוד המערב מוכיח כן שאמרו שם איני כופה את מטתי אין שומעין לו הריני כופה את מטתי שומעין לו וודאי פירושו שומעין לו לישן על גבי קרקע או ספסל ומ"מ אף לדעת ראשון דוקא בשכיבה ושינה ובשעת אכילה אבל ישיבה רשאי הוא לישב על גבי קרקע שנ' וישבו אתו לארץ וגדולי המחברים כתבו שביום ראשון חייב לישב על מטה כפויה ואיני יודע מאין הוציאוה ושמא בשעת הבראה ובשלבו גס בו שצריך להברותו על מטה כפויה כמו שביארנו:

    6 more comments on this page.

    Meiri on Moed Katan 27a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא וכיון שנסתם הגולל אמר להם ר' יהושע כפו מטותיכם אמרו לו כבר כפינו כו' כצ"ל נראה לי ובמסכת שמחות שלפנינו איתא הגירסא בע"א ע"ש:

    שם הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ואמר ר' יעקב בר אחא כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה על גבה כו' על העץ הס"ד ואח"כ מ"ה נקליטי כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה אם יכול כו' והר"ר יוסף פירש כו' לא ידענא אי בעי למימר כו' כפירש בקונט' ור"ל דשמא שרי כו' כצ"ל:

    בד"ה מן המנחה כו' דמקודם לכן אינו יושב עליה כו' עכ"ל לא ידענא מה מספקא ליה לענין ישיבה הא מסיק דאינו יושב עליה עד שתחשך ולא הוזכר מן המנחה אלא לענין זקיפה ודו"ק:

    בד"ה ואין מוליכין כו' דאמתניתין קאי כו' עכ"ל זו היא ההוכחה דלא היה כתוב בספרו דאם לא כן מאי מספקא ליה הא שפיר קאי אמתני' דאין מוליכין כו' דמתנייא לאחר התקנה שנתקן להוליך בסלים וק"ל:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 27a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 27, Amud Aleph, about 552 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “אם יכול למעט בעסקו ימעט, ואם לאו…”

    2. Segment 217 words

      Opens “תנו רבנן: מאימתי כופין את המטות משיצא…”

      Named: רבי יהושע.

    3. Segment 331 words

      Opens “מעשה שמת רבן גמליאל הזקן, כיון שיצא…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יהושע, רבן גמליאל.

    4. Segment 434 words

      Opens “ת"ר מאימתי זוקפין את המטות בערב שבת…”

      Named: רב שבת, רבה.

    5. Segment 535 words

      Opens “תנו רבנן: הכופה מטתו, לא מטתו בלבד…”

    6. Segment 626 words

      Opens “ואם היתה מטה המיוחדת לכלים אין צריך…”

      Named: רבן שמעון.

    7. Segment 76 words

      Opens “מאי דרגש? אמר עולא: ערסא דגדא.…”

      Named: עולא.

    8. Segment 827 words

      Opens “אמר ליה רבה: אלא מעתה גבי מלך,…”

      Named: רבה.

    9. Segment 919 words

      Opens “מתקיף לה רב אשי: מאי קושיא? מידי…”

      Named: רב אשי.

    10. Segment 1036 words

      Opens “אלא, אי קשיא הא קשיא, (דתנן): דרגש…”

    11. Segment 1116 words

      Opens “ומאי קשיא? מידי דהוה אמטה המיוחדת לכלים.…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “אלא, אי קשיא הא קשיא: רבן שמעון…”

      Named: רבן שמעון.

    13. Segment 1320 words

      Opens “כי אתא רבין אמר ליה ההוא מרבנן,…”

      Named: רב תחליפא בר מערבא, רבא.

    14. Segment 1412 words

      Opens “איתמר נמי, אמר ר' ירמיה: דרגש סירוגו…”

    15. Segment 1530 words

      Opens “אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי…”

      Named: רבי יעקב בר אחא, רבי יהושע, רבי אסי, רבן שמעון.

    16. Segment 1624 words

      Opens “תנו רבנן: ישן על גבי כסא, על…”

      Named: רבי יוחנן.

    17. Segment 1721 words

      Opens “תנו רבנן: מכבדין ומרביצין בבית האבל, ומדיחין…”

    18. Segment 1822 words

      Opens “איני? והא תני בר קפרא: אין מברכין…”

    19. Segment 198 words

      Opens “לא קשיא: הא בבית האבל, הא בבית…”

    20. Segment 2025 words

      Opens “מתני׳ אין מוליכין לבית האבל, לא בטבלא,…”

    21. Segment 2115 words

      Opens “אין מניחין את המטה ברחוב, שלא להרגיל…”

    22. Segment 2236 words

      Opens “גמ׳ תנו רבנן: בראשונה היו מוליכין בבית…”

      Named: רבה.

    23. Segment 2326 words

      Opens “תנו רבנן: בראשונה היו משקין בבית האבל,…”

    24. Segment 2426 words

      Opens “בראשונה היו מגלין פני עשירים ומכסין פני…”

    25. Segment 256 words

      Opens “בראשונה היו מוציאין עשירים בדרגש, ועניים…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Moed Katan 27a · Segment 6 — “…לכפותו, אלא זוקפו. רבן שמעון בן גמליאל אומר: דרגש…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Moed Katan 27a · Segment 7 — “מאי דרגש? אמר עולא: ערסא דגדא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Moed Katan 27a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026