Talmud Builders

    Moed Katan 4a

    Back to index

    English translation — Moed Katan 4a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that entered into the Sabbatical Year, i.e., plowing in the sixth year that will benefit crops growing in the seventh year, and reaping the crops of the Sabbatical Year that continued into the conclusion of the Sabbatical Year, i.e., reaping seventh-year produce that continued to grow into the eighth year.

    2Rabbi Yishmael says that this verse is to be understood as referring to Shabbat and not to the Sabbatical Year, in accordance with the straightforward meaning of the verse. It teaches as follows: Just as only optional plowing is prohibited on Shabbat, as there is no instance where plowing fulfills a biblical mitzva, so too, only optional reaping is prohibited, to the exclusion of the reaping of the omer offering, which is a mitzva, and consequently permitted on Shabbat. Nonetheless, the first opinion cited in the baraita , that of Rabbi Akiva, holds that the prohibition against plowing on the eve of the Sabbatical Year is derived from an explicit verse.

    3Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: When we learned this as a halakha transmitted to Moses from Sinai, it was to permit plowing in the case of young saplings until Rosh HaShana. In contrast, the verses that were cited come to prohibit plowing in the case of mature and well-rooted trees thirty days before Rosh HaShana of the Sabbatical Year.

    4The Gemara asks: But since the halakha transmitted to Moses from Sinai comes to permit plowing in the case of young saplings until Rosh HaShana, does it not automatically follow that in the case of mature trees, plowing is prohibited before Rosh HaShana? Therefore, not only the allowance, but the prohibition as well was learned by tradition as a halakha transmitted to Moses from Sinai, and not from the verses.

    5Rather, the halakha transmitted to Moses from Sinai is the basis of the prohibition against plowing on the eve of the Sabbatical Year according to the opinion of Rabbi Yishmael, who interprets the verse as referring to Shabbat, and not to the Sabbatical Year, whereas the verses are the basis of the prohibition according to the opinion of Rabbi Akiva.

    6The Gemara previously cited Rabbi Yitzḥak, who explained how Rabban Gamliel’s court nullified the extension to the prohibition against plowing before the Sabbatical Year that had been enacted by Beit Shammai and Beit Hillel. The Gemara now cites another opinion, which holds that Rabban Gamliel’s court abolished the prohibition against plowing before the Sabbatical Year entirely. And Rabbi Yoḥanan said that Rabban Gamliel and his court nullified the restrictions on working the land on the eve of the Sabbatical Year based on a source written in the Torah.

    7What is the reason? He derives it by means of a verbal analogy between the word Shabbat stated with regard to the Sabbatical Year in the verse: “But in the seventh year shall be a sabbath of solemn rest for the land” (Leviticus 25:4), and the word Shabbat stated with regard to the weekly Shabbat, which commemorates the Shabbat of Creation. Just as there, on Shabbat itself it is prohibited to perform labor, but before and after Shabbat it is permitted, so too here, in the case of the Sabbatical Year, during the Sabbatical Year itself it is prohibited to perform labor, but before and after the Sabbatical Year it is permitted.

    8Rav Ashi strongly objects to this: If Rabban Gamliel and his court nullified the restrictions based on a verbal analogy, then according to the one who said that the prohibition against plowing thirty days before Rosh HaShana of the Sabbatical Year is a halakha that was transmitted to Moses from Sinai, can a verbal analogy come and uproot a halakha that was transmitted to Moses from Sinai? And similarly, according to the one who said that the prohibition against plowing is derived from a verse, can a verbal analogy come and uproot a verse?

    9Rather, Rav Ashi said: Rabban Gamliel and his court held in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who said that they learned this prohibition as a halakha transmitted to Moses from Sinai. But they learned this halakha only with regard to the time period when the Temple is standing. This is evidenced by the fact that it is similar to the other halakha stated along with it, that of the water libation, which was part of the service in the Temple. But when the Temple is not standing this halakha does not apply, and therefore Rabban Gamliel and his court nullified the prohibition after the destruction of the Temple.

    10§ It was taught in the mishna: However, one may not irrigate a field on the intermediate days of a Festival with rainwater collected in a cistern or with water drawn with a shadoof. The Gemara asks: Granted, irrigating a field with water drawn with a shadoof involves excessive effort, and so it is prohibited on the intermediate days of a Festival. But what excessive effort is involved in irrigating a field with rainwater? Rainwater collects on its own and one merely has to channel it to where it is needed.

    11Rabbi Ile’a said that Rabbi Yoḥanan said: A rabbinic decree was enacted with regard to rainwater due to its similarity to water drawn with a shadoof. Rav Ashi said: Rainwater itself will come to be like water drawn with a shadoof. Once the level of the collected rainwater drops, it will become necessary to draw it with a bucket, a procedure involving excessive effort.

    12The Gemara comments: Rabbi Ile’a and Rav Ashi disagree with regard to the ruling issued by Rabbi Zeira, as Rabbi Zeira said that Rabba bar Yirmeya said that Shmuel said: With regard to streams that draw water from pools of collected water, one is permitted to irrigate his field from them on the intermediate days of a Festival, because the flow of water is steady.

    13One Sage, Rav Ashi, is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Zeira, as he prohibits only irrigating with rainwater, because the supply might come to an end, but he does not prohibit watering from a source whose flow is steady. And one Sage, Rabbi Yoḥanan, is not of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Zeira, as he prohibits irrigating with rainwater due to its similarity to water drawn with a shadoof. This applies regardless of whether the level of the rainwater will drop, and therefore Rabbi Yoḥanan would prohibit using collected water even if a stream flows through it and it will not dry up.

    14After mentioning the statement of Rabbi Zeira in the course of the previous discussion, the Gemara examines the matter itself. Rabbi Zeira said that Rabba bar Yirmeya said that Shmuel said: With regard to streams that draw water from pools of water, one is permitted to irrigate his field from them on the intermediate days of a Festival.

    15Rabbi Yirmeya raised an objection to Rabbi Zeira from what is taught in the mishna: However, one may not irrigate a field on the intermediate days of a Festival with rainwater collected in cisterns or with water drawn with a shadoof. This indicates that whenever there is a concern that the water might run out, it is prohibited to irrigate from this water source. Consequently, Rabbi Yirmeya wanted to know why this concern did not exist in the case of the pools of water as well. Rabbi Zeira said to him: Yirmeya, my son, these pools in Babylonia are like water that does not stop flowing. Therefore, there is no concern that the water level in these pools might go down to such an extent that it will become necessary to draw the water with buckets.

    16The Sages taught in a baraita : With regard to temporary pools and regular pools that were filled with water on the eve of a Festival, it is prohibited for one to irrigate his field from them on the intermediate days of the Festival, lest they run out of water and he will come to exert himself and bring water from elsewhere. But if a water channel passes between them so that water flows from the one to the other, it is permitted.

    17Rav Pappa said: And this allowance applies only when the majority of that field can be irrigated from that water channel, such that most of the field can be irrigated at the same time. In this case, there is no concern that when the water runs out, he will come to exert himself and irrigate the rest of the field from another source of water. Rav Ashi said: It applies even though the majority of that field cannot be irrigated from that water channel at the same time. Since the channel continuously draws water, constantly replenishing its supply, even if it does so at a slow rate, one will say to himself that even if the entire field cannot be irrigated from that water channel on a single day, it can be irrigated from it over the course of two or three days. Accordingly, he will not find it necessary to exert himself to quickly irrigate that portion of the field that did not already receive its water.

    18The Sages taught in a baraita : With regard to a pool that receives drips of water from this field that requires irrigation, which itself receives water from a spring, one is permitted to irrigate from this pool another field situated below it that requires irrigation.

    19The Gemara asks: But isn’t the pool likely to stop flowing, which will force him to exert himself and draw water from somewhere else? Rabbi Yirmeya said: The case is where the upper field is still trickling water into the pool and does not stop. Abaye said: And this allowance applies only when the water from the first spring that irrigates the upper field has not stopped flowing. Only in that case can one rely on the water trickling from the upper field and consequently irrigating the lower field from the pool.

    20It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Menasya says: With regard to two garden beds located one above the other, one may not draw water from the channel supplying the lower garden bed in order to irrigate the upper garden bed, due to the excessive exertion involved. Furthermore, Rabbi Elazar bar Shimon said: Even in the case of a single garden bed, half of which is lower and half of which is higher, one may not draw water from the channel supplying the lower area to irrigate the upper area, even though they are two parts of the same garden bed.

    21The Sages taught in a baraita : One may draw water and irrigate vegetables in order to eat them on the intermediate days of a Festival. But if he does this in order to improve their growth and to enhance their appearance it is prohibited, as he is considered to be unnecessarily exerting himself on the Festival.

    22The Gemara relates that Ravina and Rabba Tosefa’a were once walking along the road when they saw a certain man that was drawing water with a bucket on the intermediate days of a Festival. Rabba Tosefa’a said to Ravina: Let the Master come and excommunicate him for transgressing the words of the Sages. Ravina said to him: But isn’t it taught in a baraita : One may draw for vegetables in order to eat them, and so he has not committed a transgression. Rabba Tosefa’a said to him: Do you maintain that what is meant by one may draw [ madlin ] is that one may draw water in order to irrigate the vegetables? This is not so. Rather, what is meant by

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שנכנס לשביעיתכל שיש לו ליכנס לשביעית שאסור לחרוש לפני ר"ה:

    מה חריש רשותבכל מקום:

    קציר העומרמותר לקצור בשבת:

    שהיא של מצוהאע"פ שמצא קצור קוצר דבעינן קצירה לשמה אבל אם מצא חרוש אינו חורש:

    הלכתא למישרא ילדהעשר נטיעות עד ר"ה:

    קראי למיסר זקינהשלשים יום קודם ראש השנה ואתו בית שמאי והלל וגזרו מפסח ועד עצרת:

    ממילא שמעת מינהדזקינה אסור לחרוש:

    אלא הלכתא לרבי ישמעאלדלא נפיק ליה מקראי דדריש לקרא לדרשה אחרינא להוציא קציר העומר:

    מדאורייתא בטלוכלומר אשכחו סמך מן התורה להכי בטלו הלכתא:

    מאן דאמר הלכתאדלפני ר"ה אסור:

    אתא גזירה שוה עקרה להלכתאכלומר משום גזרה שוה דאינהו גמירו מנפשייהו משבת בטלו הלכתא הא אין אדם דן ג"ש מעצמו:

    כי גמירו הלכתא בזמן שבית המקדש קייםוכי שרו רבן גמליאל ובית דינו בזמן שאין בית המקדש קיים:

    גזירה מי גשמיםדלמא אתי למעבד מי קילון:

    מי גשמים נמי אתי לידי מי קילוןכלומר כי מדלו מינה דלא הויא מליאה נעשית ממילא מי קילון שאינו מלא וטריחא מלתא:

    נהרות המושכין מן האגמיםהשתא משמע ליה מי אגמים עבידא דפסקי:

    מותר להשקות מהן בחולו של מועדולא גזרי דלמא פסיקא מי אגמים ואזל וטרח ואייתי מן נהר אחר:

    ר' אילעא אמר ר' יוחנן דאמר גזרינן מי גשמים אפילו היכא דלא פסקי אטו מי קילון מדקאמר רב אשי מי גשמים לידי קילון אתי מכלל דר' יוחנן אסר אפילו דלא אתיא לידי מי קילון לית ליה דר' זירא דלא גזר:

    מיתיבי אבל לא מי קילוןדלמא מפסקי וטרח להוציא מן העמוק הכא נמי אמאי לא ניחוש דלמא מפסקי מי אגמים:

    א"ל כמיא דלא פסקי דמווליכא למיחש:

    פסיקות ובריכותחדא מילתא היא:

    אם אמת המים עוברת ביניהןבין הבריכות הללו מותר להשקות ממי גשמים דאי פסקי מי גשמים משקה מאמת המים:

    והוא שרובה של אותה שדה שותה מאותה אמת המים כו'שיכול להשקות רוב השדה בפעם אחת מאותה אמת המים אבל אם אינו יכול להשקות בפעם אחת מאותה אמת המים רוב של שדה אינו משקה מפסיקות ובריכות דלמא מפסיק ואזיל:

    תישתי לתרי או תלתא יומימההיא אמת המים ולא טרח ומייתי מאמת המים אחרינא:

    בריכה שנטפה משדה בית השלחין זו מותר להשקות ממנה בית השלחין אחרבית השלחין שהיה גבוה והיה מעיין נובע מצדו ובצד אחד היה בית השלחין נמוך ובין אלו בית השלחין היה בצד השלחין הנמוך בריכה קטנה וכשמשקים בית השלחין הגבוה מן המעיין נוטף טיפין מן בית השלחין הגבוה לבריכה הנמוכה מותר להשקות אותו בית השלחין הנמוך מאותה בריכה אע"ג דבריכה עבידא דפסקא הואיל ומטפטף בו מבית השלחין הגבוה מים שבאו לו מחמת המעיין:

    והא עבידא דפסקאבריכה ואזיל ומייתי:

    עדיין היא מטפטפתמבית השלחין גבוה לתוך הבריכה דודאי לא פסקא:

    אמר אביי והוא שלא פסק מעייןהמטפטף מבית השלחין גבוה לבריכה מותר להשקות מבריכה לבית השלחין נמוך אבל אי פסיק מעיין אע"ג דעדיין מטפטף מבית השלחין גבוה לתוך הבריכה אין משקין מן הבריכה לבית השלחין נמוך דלמא פסיק ואזיל וטרח ומייתי ממעיין אחר:

    לא ידלה מן התחתון וישקה לעליוןדאיכא טירחא יתירא:

    מדלין לירקותמשמע שהוא דולה מים ומשקה לירקות כדי לאוכלן בחולו של מועד:

    ואם בשביל ליפותןשיגדלו הירקות אסור דהרווחה היא:

    דהוה דלי דוולאדולה דליות מים לירקות וחכמים לא התירו כי אם לבית השלחין בלבד:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    מועד קטן ד עמוד א

    1שנכנס לשביעית, וקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית.

    2ר' ישמעאל אומר: מה חריש רשות, אף קציר רשות, יצא קציר העומר שהיא מצוה!

    3אלא אמר רב נחמן בר יצחק: כי גמירי הלכתא למישרי ילדה. קראי למיסר זקינה.

    4וכיון דהלכתא למשרי ילדה, לאו ממילא זקינה אסירה?!

    5אלא: הלכתא לרבי ישמעאל, קראי לר' עקיבא.

    6ור' יוחנן אמר: רבן גמליאל ובית דינו מדאורייתא בטיל להו.

    7מאי טעמא? גמר ״שבת״ ״שבת״ משבת בראשית. מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין, אף כאן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין.

    8מתקיף לה רב אשי: מאן דאמר הלכתא אתיא גזרה שוה עקרה הלכתא? ומאן דאמר קרא ״אתיא גזרה שוה עקרה קרא״?

    9אלא אמר רב אשי: רבן גמליאל ובית דינו סברי לה כרבי ישמעאל, דאמר הלכתא גמירי לה. וכי גמירי הלכתא, בזמן שבית המקדש קיים דומיא דניסוך המים. אבל בזמן שאין בית המקדש קיים לא.

    10אבל לא ממי הגשמים וממי הקילון. בשלמא מי קילון איכא טירחא יתירא, אלא מי גשמים מאי טירחא איכא?

    11אמר ר' אילעא א"ר יוחנן: גזירה מי גשמים אטו מי קילון. רב אשי אמר: מי גשמים גופייהו לידי מי קילון אתו.

    12וקמיפלגי בדר' זירא. דאמר ר' זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל: נהרות המושכין מים מן האגמים מותר להשקות מהן בחולו של מועד.

    13מר אית ליה דרבי זירא, ומר לית ליה דרבי זירא.

    14גופא, אמר ר' זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל: נהרות המושכין מים מן האגמים מותר להשקות מהן בחולו של מועד.

    15איתיביה רבי ירמיה לרבי זירא: אבל לא ממי גשמים ולא ממי קילון! אמר ליה: ירמיה ברי, הני אגמים דבבל כמיא דלא פסקי דמו.

    Baraita

    16תנו רבנן: הפסיקות והבריכות שנתמלאו מים מעיו"ט אסור להשקות מהן בחולו של מועד. ואם היתה אמת המים עוברת ביניהן מותר.

    17אמר רב פפא: והוא שרובה של אותה שדה שותה מאותה אמת המים. רב אשי אמר: אע"פ שאין רובה של אותה שדה שותה, כיון דקא משכא ואתיא, מימר אמר: אי לא שתיא לחד יומא תשתי לתרי ותלתא יומי.

    Baraita

    18ת"ר בריכה שנוטפת מים משדה בית השלחין זו מותר להשקות ממנה שדה בית השלחין אחרת.

    19והא עבידא דפסקא! אמר ר' ירמיה: ועדיין היא מטפטפת. אמר אביי: והוא שלא פסק מעיין ראשון.

    Baraita

    20תניא, ר' שמעון בן מנסיא אומר: שתי ערוגות זו למעלה מזו לא ידלה מן התחתונה וישקה את העליונה. יותר על כן אמר רבי אלעזר בר שמעון: אפילו ערוגה אחת חציה נמוך וחציה גבוה לא ידלה ממקום נמוך וישקה למקום גבוה.

    Baraita

    21תנו רבנן: מדלין לירקות כדי לאוכלן, ואם בשביל לייפותן אסור.

    22רבינא ורבה תוספאה הוו קא אזלי באורחא. חזו לההוא גברא דהוה דלי דוולא בחולא דמועדא, אמר ליה רבה תוספאה לרבינא: ליתי מר לשמתיה. א"ל והתניא: מדלין לירקות כדי לאוכלן. א"ל מי סברת מאי ״מדלין״ מדלין מיא? מאי׃

    Tosafot

    We learn (Yuma 81b) from verses that one must make a Tosefes (addition) to Shabbos, both when it enters and leaves, to add from Chol to Kodesh! Answer: That small amount is not important, since it is Kalshehu (any amount suffices); R. Gamliel would agree that one must add that Shi'ur [to Shevi'is, when it enters and leaves].

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    עד ר"ה מכלל שאין חורשין לאילן עד ר"הומן ההלכה שמענו. ולא מדב"ש וב"ה וערבה וניסוך המים הל"מ הן. ופריק ר' יצחק כי אתאי הלכתא פי' כדתנן בשביעית בפ' שני אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום קודם ר"ה ואתו ב"ש ובית הלל התקינו מפסח לשדה לבן ומעצרת לשדה האילן ושקלו וטרו כי אתאי הלכתא למישרא ילדה. פי' כגון עשר נטיעות המפוזרות בבית סאה שהל"מ לחרוש להן כל בית סאה עד ר"ה למישרי ילדה להתיר החרישה לנטיעה שהיא ילדה.

    קראי למיסר זקינה פי' בחריש ובקציר שלמדנו ממנו איסור חרישה קודם ר"ה האיסור הזה לאילן שכבר עשה פרי וכבר זקן ואקשינן וכיון שהלכה להתיר החרישה לנטיעה הלא מתוך זאת אתה למד שהחרישה לאילן אסורה. (והשבנו שר' ישמעאל הוא שלמד איסור החרישה מן ההלכה דר' ישמעאל מוציא בחריש ובקציר לטעם אחר להתיר קצירת העומר בשבת ולפיכך הוא נצרך להלכה ללמד איסורי החרישה).

    ואסיקנא לה ר' ישמעאל סבר הל"מ הוא פי' כי הוא מוציא בחריש ובקציר לטעם אחר להתיר קצירת העומר [בשבת] ור"ע פליג עליה ואמר לאו הל"מ נינהו אלא קרא פי' מן בחריש ובקציר נינהו. ור' יוחנן אמר ר"ג מדאוריי' שרא להו גמר שבת שבת בראשית בג"ש מה ערב שבת בראשית מותר לעשות מלאכה עד שתחשך כלומר לפניה ולאחריה מותר אף ערב שביעית מותר עד ר"ה פירוש לפניה ולאחריה מותר. ודחי רב ששת מ"ד הלכה אתאי גזרה שוה ועקרתה להלכתא כו' אלא אמר רב אשי ר"ג ובית דינו סברי לה כר' ישמעאל דאמר הלכתא גמירי לה וכי גמירי הלכתא בזמן שבהמ"ק קיים דומיא דניסוך המים.

    אבל בזמן שאין בית המקדש קיים לא ולפיכך התיראבל אין משקין את השלחין לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון ומקשינן בשלמא מי הקילון שהן כמו ביב מושך מים וצריך לדלות ולהשקות דאיכא טירחא לא.

    אלא מי גשמים דפתיחה סגי ליה מאי טירחא איכא.

    א"ר יוחנן גזירה כו'רב אשי אמר גשמים גופייהו כשפוסק המטר אתי לידי מי קילון. כלומר צריך למלאות מהן בדלי במקום שנתקבצו ופליגא בהא דר' זעירא דאמר נהרות המושכין מן האגם מותר להשקות מהן בחולו של מועד. ר' יוחנן אית ליה דר' זירא. ואסיקנא דהני נהרות המושכין מן האגמים מותר משום דאגמי בבל כמיא דלא פסקי דמו.

    ת"ר הבריכות והפסיקות שנתמלאו מים בחולו של מועד דחיישינן שמא יפסקו ויבואו למלאות בדלי ואם היתה אמת המים עוברת עליהן מותר.

    אמר רב אשי ואע"פ שאין רוב אותה שדה שותה מאותה אמת המים שרינן. מ"ט כיון דמשכה אותה אמת המים ואתיא לה לא חייש לפסידא מימר אמר אי לא שתי לחד יומא שתי לתרי יומא ותלת יומא:

    תנו רבנן בריכה שנטפה מיםכלומר נתמצו ונתקבצו בתוכה התמצית שלחין אחדא. תנינן המים המתמצין משדה בית השלחין משקה בית השלחין אחר כ"ז שמטפטפת ולא פסק מעין ראשון.

    ותניא ר"ש בן מנסיא אומר ב' ערוגות זו למעלה מזו לא ידלה מן התחתונה וישקה לעליונה ואפי' ערוגה אחת חציה נמוך וחציה גבוה לא ידלה מן הנמוך וישקה את הגבוה.

    ת"ר מדלין מים כו'.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 4a

    Moed Katan 4a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 426 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שנכנס לשביעית כל שיש לו ליכנס לשביעית שאסור לחרוש לפני ר"ה:

    מה חריש רשות בכל מקום:

    קציר העומר מותר לקצור בשבת:

    שהיא של מצוה אע"פ שמצא קצור קוצר דבעינן קצירה לשמה אבל אם מצא חרוש אינו חורש:

    הלכתא למישרא ילדה עשר נטיעות עד ר"ה:

    קראי למיסר זקינה שלשים יום קודם ראש השנה ואתו בית שמאי והלל וגזרו מפסח ועד עצרת:

    ממילא שמעת מינה דזקינה אסור לחרוש:

    אלא הלכתא לרבי ישמעאל דלא נפיק ליה מקראי דדריש לקרא לדרשה אחרינא להוציא קציר העומר:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 4a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    We learn (Yuma 81b) from verses that one must make a Tosefes (addition) to Shabbos, both when it enters and leaves, to add from Chol to Kodesh! Answer: That small amount is not important, since it is Kalshehu (any amount suffices); R. Gamliel would agree that one must add that Shi'ur [to Shevi'is, when it enters and leaves].

    Tosafot on Moed Katan 4a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    עד ר"ה מכלל שאין חורשין לאילן עד ר"ה ומן ההלכה שמענו. ולא מדב"ש וב"ה וערבה וניסוך המים הל"מ הן. ופריק ר' יצחק כי אתאי הלכתא פי' כדתנן בשביעית בפ' שני אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום קודם ר"ה ואתו ב"ש ובית הלל התקינו מפסח לשדה לבן ומעצרת לשדה האילן ושקלו וטרו כי אתאי הלכתא למישרא ילדה. פי' כגון עשר נטיעות המפוזרות בבית סאה שהל"מ לחרוש להן כל בית סאה עד ר"ה למישרי ילדה להתיר החרישה לנטיעה שהיא ילדה.

    קראי למיסר זקינה פי' בחריש ובקציר שלמדנו ממנו איסור חרישה קודם ר"ה האיסור הזה לאילן שכבר עשה פרי וכבר זקן ואקשינן וכיון שהלכה להתיר החרישה לנטיעה הלא מתוך זאת אתה למד שהחרישה לאילן אסורה. (והשבנו שר' ישמעאל הוא שלמד איסור החרישה מן ההלכה דר' ישמעאל מוציא בחריש ובקציר לטעם אחר להתיר קצירת העומר בשבת ולפיכך הוא נצרך להלכה ללמד איסורי החרישה).

    ואסיקנא לה ר' ישמעאל סבר הל"מ הוא פי' כי הוא מוציא בחריש ובקציר לטעם אחר להתיר קצירת העומר [בשבת] ור"ע פליג עליה ואמר לאו הל"מ נינהו אלא קרא פי' מן בחריש ובקציר נינהו. ור' יוחנן אמר ר"ג מדאוריי' שרא להו גמר שבת שבת בראשית בג"ש מה ערב שבת בראשית מותר לעשות מלאכה עד שתחשך כלומר לפניה ולאחריה מותר אף ערב שביעית מותר עד ר"ה פירוש לפניה ולאחריה מותר. ודחי רב ששת מ"ד הלכה אתאי גזרה שוה ועקרתה להלכתא כו' אלא אמר רב אשי ר"ג ובית דינו סברי לה כר' ישמעאל דאמר הלכתא גמירי לה וכי גמירי הלכתא בזמן שבהמ"ק קיים דומיא דניסוך המים.

    אבל בזמן שאין בית המקדש קיים לא ולפיכך התיר אבל אין משקין את השלחין לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון ומקשינן בשלמא מי הקילון שהן כמו ביב מושך מים וצריך לדלות ולהשקות דאיכא טירחא לא.

    אלא מי גשמים דפתיחה סגי ליה מאי טירחא איכא.

    א"ר יוחנן גזירה כו' רב אשי אמר גשמים גופייהו כשפוסק המטר אתי לידי מי קילון. כלומר צריך למלאות מהן בדלי במקום שנתקבצו ופליגא בהא דר' זעירא דאמר נהרות המושכין מן האגם מותר להשקות מהן בחולו של מועד. ר' יוחנן אית ליה דר' זירא. ואסיקנא דהני נהרות המושכין מן האגמים מותר משום דאגמי בבל כמיא דלא פסקי דמו.

    ת"ר הבריכות והפסיקות שנתמלאו מים בחולו של מועד דחיישינן שמא יפסקו ויבואו למלאות בדלי ואם היתה אמת המים עוברת עליהן מותר.

    אמר רב אשי ואע"פ שאין רוב אותה שדה שותה מאותה אמת המים שרינן. מ"ט כיון דמשכה אותה אמת המים ואתיא לה לא חייש לפסידא מימר אמר אי לא שתי לחד יומא שתי לתרי יומא ותלת יומא:

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 4a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    ומה חרי' רשו' פרש"י ז"ל שהרי אם מצא חריש אינו חורש וא"ת מ"מ הא הוי מצוה שלא מצא (אלא) לחרוש הא אמרי' התם במנחות ומכות כיון דאם מוצא חרוש אינו חורש אפילו כי לא מצא לא חשיבא מצוה דמילת' דלא שכיחא הוא שלא יהא חורש וזורע בכל ארץ ישראל ולא ספיחין ועוד דהא אין בחרישה טעם לדחות שבת כי אין לו זמן קבוע ויכול לחרוש לאחר שבת אבל קצירת העומר זמנו קצוב בי"ו ואפילו מצא קצור קוצר ולהכי הויא מצוה כדי לדחות את השבת וכן הלכה כדכתב בפ"ק דמגלה ובסוגיין אמרי' דרב ובית דינו כרבי ישמעאל סביר להו הילכך נקצר ביום פסול וכן ספירה אינה ביו' בברכה כדכתיב התם:

    זקנה לא ממילא מיתסרא פירש וכי תימא דמעיקרא כתב איסור זקנה בקרא ואיצטריכא הלכה להתירה למה ליה לרחמ' למכתב קרא יתירא דהא מן הלכה שמעינן ליה דזקנה אסורה בעשה דלאו הבא מכלל עשה עשה דהא סוף קרא נמי לא אסרה אלא בעשה:

    הלכתא לרבי ישמעאל קרא לר' עקיבא פירש ורבי עקיבא לית ליה דרבי נחוניא לגבי נטיעות מיחת:

    ר' יוחנן אמר ר"ג ובית דינו דאורייתא בטול פי' אפילו אותן למד יום שהן דאורייתא תקון ולפי זה הטעם הראשון שאמר דנפקא ליה משבתות לאו דההוא דאורייתא כדמפרש ואזיל אלא הכי קאמר אותן למד יום שאתם אומ' שהן מדאורייתא בטלו ג"כ אבל לפי' בתרא אתי שפיר כי הל' יום דהוו דאורייתא בזמן בית המקדש בטלום עכשיו לאחר החרבן בדרש' ויש גורסי' ר"ג ובית דינו מדאורייתא בטול כלומר כל מה שבטלו ואפילו ל' יום ראיה דאורייתא בטלו והראשון יותר נכון כי לפי הטעם האחרון שאמרו במסקנא לא אתי שפיר האי לישנא:

    מה שבת בראשית לפניה ולאחריה מותרין ק"ל א"כ לית להו לר"ג תוספת בשבת לפניו ולאחריו ופליגי אההיא דרשא דהתם וסוגיין דכולי ש"ס ולית הלכתא כותייהו לפירש רבי יוחנן וי"ל דאינהו הכי קאמרי דלישנא דשבתון לא משמע לפניו ולאחריו וילמוד סתום מן המפורש דשבת דהתם נמי ליכא תוספ' אי לאו דרבייה קרא מתשבתו שבתכם וכי תימא נילף מינה אין למדין קל מחמור ועוד דהתם שבתכם קאמר ובשביעת שבת הארץ היא כנ"ל ובמס' ראש השנה כתבתי ענין אחר:

    דומיא דנסוך המים כו' ה"ה דיכול למימר דערבה דודאי אין מצותה אלא בזמן המקדש וחדא מינייהו נקט אי נמי משום דניסוך המים אינו נוהג השתא אפי' מדרבנן רויחא ליה טפי למנקטיה:

    אלא מי גשמי' אמאי לא פירש דהא מסתמא אפי' בשמושכין במעין מיירי דהא בדצרכי לקילון היינו מי קילון ופרקי' א"ר יוחנן גזיר' מי גשמים אטו מי קילון גזרו פירש לפי שמימי גשמים הן מכונסין דומיא דמי קילון גזרו אפילו במושכין ואע"ג דקילון גופיה איסור' דרבנן אי לאו הא לא קיימ' הא:

    רב אשי אמר מי גשמים לידי מי קילון פירש שלא אסרו אלא מי גשמים שהם עמוקים ובתחלתן מושכין ובסופן צריכין קילון וגזרו בתחלתן משום סופן הא כשאין סופן לבוא לידי קילון משקין מהן:

    11 more comments on this page.

    Ritva on Moed Katan 4a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729. · Public Domain

    Meiri

    קצירת העומר הואיל וזמנה קבוע דוחה שבת ואפי' מצאו נקצר דקצירה לשמה בעינן כמו שיתבאר במקומו וכבר כתבנוה במסכת מכות ח' ב':

    נהרות המושכין מים מן האגמים המכונסין מן הגשמים אע"פ שמתחסרים הואיל ואין מתחסרים כל כך שיהא חסרונן מצריכן לידי דליה משקין מהן בחולו של מועד ואין גוזרין בהם משום מי קילון אע"פ שהם מתחסרים וזהו שאמרו הני אגמי דבבל שהוא מקום לח ומים המתכנסין שם בשעת הגשמים ונעשין אגם אין מתחסרין כל כך כמיא דלא פסיקא דמו כלומר דלא אתו לידי מי קילון ר"ל שיהא צריך דליה וכבר רמזנו כן בפירוש המשנה:

    הפסיקות ר"ל חריצין שאין מתוקנים בבנין והבריכות והם החריצין המתוקנים בבנין שמלאום מים מערב יום טוב או שנתמלאו מאליהן ביום טוב על ידי גשמים אסור להשקות מהם אף בבית השלחים בחולו של מועד אע"פ שהמים רבים הם ואפשר להשקות בהמשכה שלא על ידי דליה מפני שסופן להתחסר ויבא לידי דלייה ואם היתה אמת המים ממים הנובעים נמשכת לתוך אותו חריץ או אותה בריכה אע"פ שרובו של חריץ ממימי גשמים מותר להשקות ממנו בית השלחין מפני שאותה אמה משמרתו שלא יתחסר כל כך שיהא צריך לבא לידי דלייה ואע"פ שאין באותה אמה מים כל כך שיהא רובה של אותה שדה יכולה לשתות ממנה ביום אחד שהרי מ"מ אין בעל החריץ חושש לחסרון המים כל כך אחר שרואה אמת המים באה לתוכו שיהא נמהר להשקותו ביום אחד עד שיבא מקצת היום לידי דלייה אלא עד שהוא מכיר שבא לידי דלייה ממתין עד למחר שיהיו המים גדלין בה מצד האמה וישקה ודבר זה דוקא בשהאמה נכנסת לתוך החריץ אבל אם לא היתה אמה זו נכנסת לתוך החריץ אע"פ שנכנסת בשדה מצד אחר אין משקין בשביל זו מן החריץ לא הותרה השקאה מן החריץ אלא בצירוף אמה לתוכו וכן כתבו גדולי המפרשים:

    מי שהיו לו שדות סמוכין זה לזה ושתיהן בית השלחין ושניהם עשויין דרך מדרון ונמצא ראשו של עליון גבוה משיפוליו ושיפולי של עליון גבוהין מראשו של שני ומעיין יוצא מן ההר שעל שדה העליון ונמשך מעט מעט בתוך שדה עליון ומחמת שמימי המעיין מעטין אינן זוחלין בתוך השדה אלא שנבלעין בו על פני כלו ומה שאינו נבלע מיטפטף בתוך שדה עליון לבריכה המתוקנת בשיפוליו ומתמלאת מאותן התמציות מותר להשקות שדה התחתון מאותה בריכה אע"פ שאין אמת המים עוברת לתוכה ובלבד שיהא שדה עליון מיטפטף שם עדין וכן שיהא מעין שעל שדה העליון בקיומו ונמשך לתוך השדה אבל אם פסק המעין אע"פ שעדין השדה מיטפטף אסור וזהו ביאור מה שאמרו כאן בריכה שנטפה מים משדה בית השלחין זו מותר להשקות ממנה בית השלחין אחרת במועד אף כשהותרה השקאה ממעיין לא הותרה אלא בשמימי המעיין יכולין לימשך בשדה בלא דלייה אבל אם המעיין נמוך והשדה גבוה אפי' היה השדה סמוכה למעיין אין משקין אפי' שתי ערוגות זו למעלה מזו ומעיין סמוך לתחתונה ובצדה אין משקין ממנה את האחרת אפי' חצי הערוגה נמוך וחציה גבוה והיה מעיין בתחתונה לא ישקה ממנו את העליונה הא מ"מ כל ששתיהן שוות משקין זו לזו:

    כל מה שנאסר בהשקאה לא נאסר אלא בשמשקה ליפות הזרעים או הירקות הן בבית הבעל אף בשלא בטורח הן בבית השלחין בטורח יתר ומ"מ מותר להשקות את הירקות לכונת אכילה במועד שתהא אכילתן משובחת מתוך הלחות בין בבית הבעל בין בבית השלחין אפי' בטורח יתר כגון דליה מן הקילון וכיוצא בה:

    היו ירקות שבגנתו סמוכות זו לזו יותר מדאי עד שמכחישות זו את זו והוא בא ושולף אחת מבנתים על פני כל שדהו ונמצאו גדילות בריוח אם מתכוין ליפות הנשארות אסור ואם אינו מתכוין אלא לאכול אותם שהוא נוטל מותר ועל זה אמרו מאי מדלין שלופי דאלמא שלופי מותר על הדרך שהזכרנו אלא שמצד שבבריתא האחרת אמרו מדלין מים התירו אף בדלייה כמו שביארנו:

    Meiri on Moed Katan 4a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה מדאורייתא כו' בטלה הלכתא הס"ד ואח"כ מ"ה מ"ד הלכתא כו':

    בד"ה אתא ג"ש כו' מנפשייהו משבת בטלו כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה אלא אמר ר' נחמן ב"י האי אלא קאי כו' דאיסור ל' לפי אומד כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דשלשים לא כתיב בקרא אלא אומד דחכמים הוא ועוד החמירו מדבריהם כדקתני עד הפסח ועד עצרת וק"ל:

    בא"ד ויש דמשבשי ליה להאי אלא כו' עכ"ל ואפשר טעמם משום דמילתיה דר' יצחק גופיה איכא נמי לפרושי הכי כי גמירא הלכתא למשרי ילדה כו' אבל לא משמע כן מתירוצו אלא כדמסיק מדשרי ילדה מכלל דזקנה אסורה וכמ"ש התוספות לעיל בדברי ר' יצחק:

    בד"ה מה להלן כו' בין ביציאתה להוסיפה מחול כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 4a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 4, Amud Aleph, about 426 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “שנכנס לשביעית, וקציר של שביעית שיצא למוצאי…”

    2. Segment 214 words

      Opens “ר' ישמעאל אומר: מה חריש רשות, אף…”

    3. Segment 314 words

      Opens “אלא אמר רב נחמן בר יצחק: כי…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    4. Segment 48 words

      Opens “וכיון דהלכתא למשרי ילדה, לאו ממילא זקינה…”

    5. Segment 57 words

      Opens “אלא: הלכתא לרבי ישמעאל, קראי לר' עקיבא.…”

      Named: רבי ישמעאל.

    6. Segment 610 words

      Opens “ור' יוחנן אמר: רבן גמליאל ובית דינו…”

      Named: רבן גמליאל.

    7. Segment 721 words

      Opens “מאי טעמא? גמר ״שבת״ ״שבת״ משבת בראשית.…”

    8. Segment 820 words

      Opens “מתקיף לה רב אשי: מאן דאמר הלכתא…”

      Named: רב אשי.

    9. Segment 933 words

      Opens “אלא אמר רב אשי: רבן גמליאל ובית…”

      Named: רב אשי, רבי ישמעאל, רבן גמליאל.

    10. Segment 1018 words

      Opens “אבל לא ממי הגשמים וממי הקילון. בשלמא…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “אמר ר' אילעא א"ר יוחנן: גזירה מי…”

      Named: רב אשי.

    12. Segment 1223 words

      Opens “וקמיפלגי בדר' זירא. דאמר ר' זירא אמר…”

      Named: רבה, שמואל.

    13. Segment 1310 words

      Opens “מר אית ליה דרבי זירא, ומר לית…”

      Named: רבי זירא.

    14. Segment 1421 words

      Opens “גופא, אמר ר' זירא אמר רבה בר…”

      Named: רבה, שמואל.

    15. Segment 1523 words

      Opens “איתיביה רבי ירמיה לרבי זירא: אבל לא…”

      Named: רבי ירמיה, רבי זירא.

    16. Segment 1620 words

      Opens “תנו רבנן: הפסיקות והבריכות שנתמלאו מים מעיו"ט…”

    17. Segment 1737 words

      Opens “אמר רב פפא: והוא שרובה של אותה…”

      Named: רב פפא, רב אשי.

    18. Segment 1815 words

      Opens “ת"ר בריכה שנוטפת מים משדה בית השלחין…”

    19. Segment 1916 words

      Opens “והא עבידא דפסקא! אמר ר' ירמיה: ועדיין…”

      Named: אביי.

    20. Segment 2040 words

      Opens “תניא, ר' שמעון בן מנסיא אומר: שתי…”

      Named: רבי אלעזר בר שמעון.

    21. Segment 2110 words

      Opens “תנו רבנן: מדלין לירקות כדי לאוכלן, ואם…”

    22. Segment 2237 words

      Opens “רבינא ורבה תוספאה הוו קא אזלי באורחא.…”

      Named: רבה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Moed Katan 4a · Segment 11 — “אמר ר' אילעא א"ר יוחנן: גזירה מי גשמים אטו…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Moed Katan 4a · Segment 22 — “רבינא ורבה תוספאה הוו קא אזלי באורחא. חזו לההוא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Moed Katan 4a · Segment 12 — “…בר ירמיה אמר שמואל: נהרות המושכין מים מן האגמים…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Moed Katan 4a · Segment 19 — “…היא מטפטפת. אמר אביי: והוא שלא פסק מעיין ראשון.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Moed Katan 4a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026