Talmud Builders

    Moed Katan 26b

    Back to index

    English translation — Moed Katan 26b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And the reference here is to the Alexandrian method of mending, a type of sewing performed in Alexandria, which is considered to be of exceptional quality and after which the tear is no longer visible.

    2The Sages taught the following baraita : One who rends his garment in a place that had been loosely tacked together, or from the hem of the garment, or on the gathering, or on the ladder-like stiches has not fulfilled his obligation to rend it. But if he rends it in a place that had been carefully mended, he has fulfilled his obligation, because such a garment is regarded as whole. Rav Ḥisda said: And here, too, the reference is to the Alexandrian method of mending and not to ordinary sewing.

    3The Sages taught another baraita : One is permitted to turn a garment that was rent on the upper edge upside down and then mend it in a precise fashion. Rabbi Shimon ben Elazar prohibits careful mending in this case as well. And if one wishes to sell a garment that he had previously rent in mourning, just as the seller, who had rent the garment, is prohibited from carefully mending the garment, so too the buyer, who purchases it from him, is prohibited from mending it. The seller must therefore inform the buyer that the rent was made on account of mourning and may not be mended.

    4The Sages taught a baraita : The initial rending is a handbreadth in length, and the extension, if one is obligated to rend his garment for other deceased relatives and he wishes to use the same rent for this purpose, is three fingerbreadths; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: The initial rending is three fingerbreadths in length, and its extension is any amount, with no minimum measure.

    5Ulla said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir that the initial rending is one handbreadth in length, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda that an extension can be any length. The Gemara comments: That is also taught in a baraita : Rabbi Yosei says: The initial rending is one handbreadth, and the size of the extension is any minimal amount. By tradition, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei when he disagrees with any one of his colleagues.

    6The Sages taught the following baraita : If they first said to a person that his father died, and he rent his garment, and afterward they told him that his son died, and he added to the same rent, in such a case the lower portion of the rent that had been made for his son may be mended. This is because, after completing the period of mourning, one is permitted to mend a rent made for relatives other than one’s parents. However, the upper portion of the rent may not be mended, as a tear made for one’s father may never be carefully sewn back together.

    7If, on the other hand, they said to him first that his son died, and he rent his garment, and afterward they told him that his father died, and he added to the same rent, then in that case the upper portion of the rent, which had been made for his son, may be mended, but the lower portion of the rent, which had been made for his father, may not be mended.

    8If they said to him all at one time that his father died, his mother died, his brother died, and his sister died, then he may make one rent for all of them. Rabbi Yehuda ben Beteira says: For all of his other relatives he makes one rent, and for his father and mother he makes another rent, as one must not add to a rent made for his father and mother.

    9The Gemara asks: What is the reason for Rabbi Yehuda ben Beteira’s opinion that one may not add to the rent torn for a mother or father? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Because they cannot be added; one has only one father and one mother and cannot add others.

    10Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira. The Gemara asks: And did Shmuel actually say this? But didn’t Shmuel say the principle is that the halakha is in accordance with the statement of the lenient Sage with regard to mourning; yet here he rules in accordance with the more stringent opinion. The Gemara answers: The halakhot of mourning are discrete and the halakhot of rending are discrete, and it is only with regard to the halakhot of mourning that Shmuel rules consistently in accordance with the lenient opinion.

    11It was taught in a baraita : Until where may he rend his garment, if he continues to rend the same garment for additional relatives? He may continue rending until the point where the garment covers his navel. Some say: Until the point where the garment covers his heart. Although there is no absolute proof for the matter that one may rend the garment until this point, there is an allusion to this matter, as it is stated: “And rend your hearts, and not your garments” (Joel 2:13), thereby intimating that one may extend the rent in his garment only until he reaches the point where the garment covers his heart.

    12If he tore his garment until he reached the point where it covers his navel, he should not continue rending in the same place. Instead, he should move away a space of three fingerbreadths from the first rent and make a new rent. If the garment became full of rents in the front, he should turn the garment front to back and make a rent on the other side. If it became full of rents above, he should turn it top to bottom and make a rent on what used to be the bottom. But one who rends his garment at the bottom or at the sides has not fulfilled his obligation, as rending may be done only at the top of the garment. The High Priest, however, who is prohibited from rending his garments in mourning, may tear his garment at the bottom to mark his mourning in a symbolic manner.

    13Rav Mattana and Mar Ukva disagreed about the following issue, and both of them stated their respective opinions in the name of Shmuel’s father and Levi. One said: During all seven days of mourning, if the mourner hears that another relative of his passed away, he makes a new rent; after seven days of mourning he merely adds to the first one. And one said: During all of the first thirty days he makes a new rent; after thirty days he merely adds to the first one.

    14Rabbi Zeira strongly objects to this: According to the one who said that during all seven days of mourning he makes a new rent, why is it not enough to add to the first one? It is because he may not tack it until the end of the seven-day period of mourning, and therefore if he adds to the rent it will look like a continuation of the previous tear. But then, with regard to that which the Master said in the baraita : After a woman rends her garment, she may tack the tear immediately, would you say that here also she may add to the first rent for a new bereavement during the seven-day period of mourning?

    15The Gemara answers: There the woman is permitted to tack the rent due to the woman’s honor, as it would be dishonorable for her to be seen wearing torn garments. However, halakhically the rent is considered as if it still exists, and therefore she must make a new rent for a new bereavement and not merely add to the previous one.

    16Rabbi Zeira asked further: According to the one who said that all thirty days of mourning one must make a new rent rather than add to the existing tear, why does he say this? It is because during the thirty days one is not given permission to properly mend the garment, and so it still appears to be torn. But then, in a case of a rent made for one’s father or mother, for which he is not given permission to ever properly mend it, would you say that he should so too be forever barred from adding to the rent for a new bereavement and is instead obligated to make a new rent?

    17The Gemara answers: There he may not properly mend the rent due to the honor due to his father and mother. Essentially, however, the tear is considered as if it had been sewn up after the thirty-day period, and therefore the son may extend it in the case of a new bereavement.

    18The Sages taught the following baraita : One who goes out before the deceased in a rent garment that he had previously torn over another bereavement, thereby giving the appearance of having rent his garment for him, steals from the dead, as he did not rend a garment for him. And he similarly steals from the living, who see him and think that he made the tear in honor of the deceased, when in reality he is deceiving them.

    19Rabban Shimon ben Gamliel says: In the case of one who says to his fellow: Lend me your cloak and I will go and visit my father because he is sick, and he goes and finds that his father has died, he rends the cloak and may then mend it in the proper manner. And when he returns home, he returns the cloak to his fellow and pays him the value of the rent, i.e., the depreciation in the value of the cloak that resulted from the tear. The assumption is that the lender considered the possibility that the sick father might die, and lent the garment anyway, understanding that he might have to tear it. But if one did not inform his fellow that he was going to visit his sick father, he must not touch it, as he was not granted permission to tear the garment belonging to someone else.

    20The Sages taught the following baraita : When a relative of a sick person dies, those around him do not inform him that this relative died, lest he lose control of his mind due to his emotional state and his grief exacerbate his physical health. And other people may not rend their garments in his presence, so that he will not know that one of his relatives passed away. And we silence the women who weep in his presence, so that he will not know that his relative is no longer alive.

    21And the relatives rend the garment of a minor child when there is mourning in his family in order to arouse grief. Although a minor is not required to rend his garments, this will add to the grief of those who see that even the garments of children are rent. And one rends his garment for his father-in-law or mother-in-law, although he is not required to mourn for them, due to the honor of his wife, to show her that he joins in her mourning.

    22And Rav Pappa said: A Sage taught in Evel Rabbati : A mourner should not place a young child in his lap because the child will bring him to laughter, and he will be disgraced in the eyes of other people because he laughed while in mourning.

    23§ The mishna taught: And the consolers provide the first meal after the burial only while the mourner sits on an upright bed and not on one that is overturned. The Sages taught in a baraita : With regard to one who goes to the house of the mourner, if he is confident in his friendship with him because they are close friends, they provide him with the meal of comfort while both he and the mourner sit on overturned beds. And if he is not confident in his friendship with him, both he and the mourner should be fed on upright beds.

    24The Gemara relates that something unpleasant happened to Rava, i.e., one of his close relatives died, and Abba bar Marta, who was also known as Abba bar Minyomi, entered to visit him. Rava stood the bed upright, treating him like any other person who came to comfort him. Abba bar Marta overturned the bed because he saw himself as being on very familiar terms with Rava. Rava said: How lacking in sense is this Torah scholar. Rava had shown from the outset that he did not consider Abba bar Marta to be a close friend, yet the latter ignored this message and viewed himself as being exceptionally close to Rava.

    25The Sages taught a baraita : If one who was going from place to place learned of the death of a close relative, so that he must now observe the rites of mourning,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתוך השללשלא קרע אלא בשלל:

    מתוך האיחוימקרע האיחוי:

    ובאיחוי אלכסנדרידהוה כשלם:

    רשאי להפכו למטהשהופך הקרע למטה והופך שלמטה למעלה ומאחהו ועושה בית הצואר ולובשו:

    ותוספת שלשכגון שמוסיף קרע אחר על אותו קרע כגון שאירעו אבל אחר:

    עליון אין מתאחהשקרעו על אביו ועל אמו:

    שאינן בתוספתכלומר אין בדין שמוסיף עליהן:

    הגיע לטיבורוומת לו מת אחר:

    מרחיק שלש אצבעותבצד אותו קרע וקורע:

    נתמלאקרעים מלפניו מחזירו לאחוריו וחוזר וקורע לפניו:

    כל שבעהאם מת לו מת קורע קריעה אחרת:

    לאחר שבעה מוסיףעל קרע ראשון:

    דלא ניתן לשוללותוך שבעה כלל ואי מוסיף ביה מיחזי כקרע אחד אבל לאחר שבעה דכבר שללו קורע כל השלילות ומוסיף כל שהו דמינכר דעל מת אחר קרע:

    אשה שוללתו לאלתראפילו תוך שבעה:

    הכי נמידמוסיף דקורע השלילה ומוסיף בה פורתא דקא מינכר וקא פסיק כל שבעה קורע ואפילו אשה:

    משום כבוד האשה הואולא מן הדין:

    משום כבוד אביוולא מן הדין והוי כאיחוי לפיכך מוסיף בו לאחר שלשים:

    בבגד קרועקודם לכן גוזל הכל שמרמה הכל שמראה להן שקרע על המת:

    ואם לא הודיעושהולך לבקר את אביו:

    יברוהולאותו שבא על מטות כפויות:

    אבל ההולך ממקום למקום:

    מועד קטן 26 עמוד ב

    1ובאיחוי אלכסנדרי.

    Baraita

    2ת"ר הקורע מתוך השלל מתוך המלל מתוך הלקט, מתוך הסולמות לא יצא. מתוך האיחוי יצא. אמר רב חסדא: ובאיחוי אלכסנדרי.

    Baraita

    3ת"ר רשאי להופכו למטה ולאחותו. ר' שמעון בן אלעזר אוסר לאחותו, וכשם שהמוכר אסור לאחותו כך הלוקח אסור לאחותו. ולפיכך מוכר צריך להודיעו ללוקח.

    Baraita

    4ת"ר תחילת קריעה טפח, ותוספת שלש אצבעות, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: תחילת קריעה שלש אצבעות, ותוספת כל שהו.

    5אמר עולא: הלכה כרבי מאיר בקריעה, והלכה כרבי יהודה בתוספת. תניא נמי הכי, רבי יוסי אומר: תחילת קריעה טפח, ותוספת כל שהו.

    Baraita

    6ת"ר אמרו לו מת אביו וקרע, מת בנו והוסיף, תחתון מתאחה, עליון אינו מתאחה.

    7מת בנו וקרע, מת אביו והוסיף, עליון מתאחה, תחתון אינו מתאחה.

    8מת אביו, מת אמו, מת אחיו, מתה אחותו קורע קרע אחד לכולן. רבי יהודה בן בתירה אומר: על כולן קרע אחד, על אביו ואמו קרע אחד, לפי שאין מוסיפין על קרע אביו ואמו.

    9מאי טעמא? אמר רב נחמן בר יצחק: לפי שאינן בתוספת.

    10אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בתירה. ומי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל! אבילות לחוד, קריעה לחוד.

    11עד היכן קורע עד טיבורו, ויש אומרים: עד לבו. אע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר: ״(יואל ב״, יג) ״וקרעו לבבכם ואל בגדיכם״.

    12הגיע לטיבורו מרחיק שלש אצבעות וקורע. נתמלא מלפניו מחזירו לאחוריו. נתמלא מלמעלה הופכו מלמטה. והקורע מלמטה ומן הצדדין לא יצא. אלא שכהן גדול פורם מלמטה.

    13פליגו בה רב מתנה ומר עוקבא, ותרוייהו משמיה דאבוה דשמואל ולוי. חד אמר: כל שבעה קורע, לאחר שבעה מוסיף. וחד אמר: כל שלשים קורע, לאחר שלשים מוסיף.

    14מתקיף לה רבי זירא: מאן דאמר כל שבעה קורע, אמאי דלא ניתן לשוללו, אלא הא דאמר מר: האשה שוללתו לאלתר, ה"נ׃

    15התם משום כבוד אשה הוא.

    16מאן דאמר כל שלשים קורע, אמאי דלא ניתן לאחותו. אלא לאביו ולאמו, דלא ניתן לאחותו לעולם, ה"נ׃

    17התם משום כבוד אביו ואמו הוא.

    Baraita

    18ת"ר היוצא בבגד קרוע לפני המת הרי זה גוזל את המתים ואת החיים.

    19רשב"ג אומר, האומר לחבירו: השאילני חלוקך ואלך ואבקר את אבא שהוא חולה, והלך ומצאו שמת קורע ומאחו, וכשיבא לביתו מחזיר לו חלוקו, ונותן לו דמי קרעו. ואם לא הודיעו הרי זה לא יגע בו.

    Baraita

    20ת"ר חולה שמת לו מת אין מודיעין אותו שמת, שמא תטרף דעתו עליו. ואין מקרעין בפניו, ומשתקין את הנשים מפניו.

    21ומקרעין לקטן מפני עגמת נפש. וקורעין על חמיו ועל חמותו, מפני כבוד אשתו.

    22ואמר רב פפא, תנא באבל רבתי: אבל לא יניח תינוק בתוך חיקו, מפני שמביאו לידי שחוק, ונמצא מתגנה על הבריות.

    23ואין מברין על מטות זקופות. ת"ר ההולך לבית האבל, אם היה לבו גס בו יברוהו על מטות כפויות. ואם לאו יברוהו על מטות זקופות.

    24רבא איתרע ביה מילתא, על לגביה אבא בר מרתא, דהוא אבא בר מניומי. רבא זקיף, אבא בר מרתא כפי. אמר: כמה לית ביה דעתא להאי צורבא מרבנן.

    Baraita

    25תנו רבנן: ההולך ממקום למקום׃

    Tosafot

    ובאיחוי אלכסנדריבירושלמי איזהו איחוי כל שאין מקומו ניכר ובמסכת שמחות (פ"ט) מפרש כל שאחוהו כל צורכו:

    כך הלוקח אסור לאחותולא שמעתי אם מותר למוכרו לנכרי נהי דלוקח אסור לאחותו אם הוא נכרי מותר ואע"פ דמוכר צריך להודיע ללוקח היינו כדי שלא יעשה לוקח איסור אבל אין אנו חוששין אם יתפרנו הנכרי ולכאורה היה מותר ועוד צ"ע והאי וכשם שמוכר כו' הוי פי' לתנא קמא בלא הפיכה ולר"ש בן אלעזר אפילו ע"י הפיכה ובמאי דפליגי נראה דהלכה כתנא קמא וכן פירש הר"א:

    תחילת קריעה שלש אצבעותלא ידענא ממאי מפיק טעמא דלעיל (מועד קטן ד' כב:) מפקינן טפח מויחזק אין אחיזה פחות מטפח:

    תניא נמי הכירבי יוסי סובר כן ורבי יוסי הלכה כמותו לגבי דרבי מאיר ורבי יהודה בפרק מי שהוציאוהו (עירובין ד' מו:) ועוד דה"ל מכריע:

    קורע קרע אחד על כולןבמסכת שמחות (פ"ט) א"ל מת אביו וקרע והוא אינו אלא אמו יצא מתה אמו והוא אינו אלא אביו יצא מת אביו מתה אמו וקרע והוא אינו אלא אחד מן הקרובין יצא אחד מן הקרובין וקרע והוא אינו אלא אביו או אמו לא יצא ובירושלמי אמרו לו מת ראובן וקרע ואמרו שמעון היה יצא אמרו לו מת ראובן וקרע ואח"כ: אמרו לו קיים היה ומת אית תנא לא יצא וכן קרע על אביו ונמצא בנו אם מת על אתר אין צריך לקרוע כמה הוא על אתר כדי דבור ובסוף פרק בתרא דנדרים (דף פז.) כמו כן היא שנויה:

    לפי שאין מוסיפין על אביו ואמופי' בקונטרס דאכולהו קאי דבין אם קרע על אביו קודם בין קרע על אחד מקרוביו קודם ולא ידענא מנא ליה דלישנא משמע דוקא על קרע אביו ואמו שהיה קודם:

    אמר רב נחמן בר יצחק לפי שאינן בתוספתתימה מאי מוסיף לפרש הטעם מן הברייתא ופירש הר"א בשם רבינו שמואל דלא גרסינן לפי שאין מוסיפין בברייתא והר"י הקשה בתוספות מאי שייך בתוספת נראה לי דמצי למימר דסבירא כמאן דאמר עד טיבורו אי נמי עד שיגלה את לבו אין זה כל כך כמו עד לבו מיהו יותר נראה לי דקאמר רב נחמן בר יצחק לפי שאינן בתוספת שצריך לקרוע עד לבו ואם אירע כך שלא קרע עד לבו מ"מ כיון דלא עשה כמו שהיה צריך אומר אין שייך תוספת מיהו לפירושו קסבר רב נחמן בר יצחק כיש אומרים עד לבו ואפילו למאן דאמר בסמוך עד טיבורו יש ליישב כמו שפי' שאין צריך לקרוע על אביו ועל אמו רק עד שיגלה את לבו מכל מקום אם קרע טפי שפיר משום כבוד אביו ואין כאן בל תשחית:

    פורם מלמטהבפ' בתרא דהוריות (ד' יב:) מפרש מה קורע למטה אם בצואר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר רשאי להופכו למטה ולעשות לו איחויפי' להפך החלוק לחתכו ולתת בית הצואר שלו שולים והשולים יעשה בית שפה. ר' שמעון בן אלעזר אומר באיחוי בין מלמעלן בין מלמטה. וכשם שהבעלים אסורין לאחותו כן הלוקח אסור לאחותו. לפיכך צריך המוכר להודיע ללוקח שזה קרע אסור באיחוי הוא. ת"ר וכולן אלו הקרעין רשאין לשוללן למוללן ללוקטן ולעשותן בתפירה אחת כעין סולמות שיהא ניכר הקרע. אבל אין רשאין לאחותן באיחוי אלכסנדרית שהוא כמין אריגה. ת"ר הקורע מתוך השלל או מתוך המלל או מתוך הליקוט או מתוך הסולמות לא יצא. אבל אם היה איחוי אלכסנדרית שהוא כאריגה יצא ידי קריעה: ירושלמי כד דמך ר' יוחנן אורי ר' חייא בר אבא לשלול הקרע בו ביום ולנעול הסנדל בו ביום. א"ל ר' תנחום ב"ר חייא לר' חיננא בר פפא ר' צלי עלן. א"ל יסוג תודעתך שכל אותה שנה הדין מתוח כנגד המשפחה דא"ר יוחנן כל שבעה החרב שלופה עד שלשים יום. ומשלשים היא רופפת ואינה חוזרת לתערה עד י"ב חודש. למה"ד לכיפת אבנים שנתרועעה אחת מהן נתרועעה כולן. א"ר אלעזר אם נולד להן בן באותה משפחה נתרפאת כל המשפחה כולה:

    ת"ר תחלת הקריעה טפח ואם קרע על המת ועוד מת לו מת אחר ובא לקרוע ולהוסיף על הקרע מוסיף ג' אצבעות דברי ר' מאיר ותחלת הקריעה ג' אצבעות ותוספת כל שהו.

    אמר עולא הלכה כר' מאיר בקריעה שתחלת קריעה טפחוהלכתא כר' יהודה בתוספת דדי לו אפילו כל שהו. תניא נמי הכי ר' יוסי אומר תחלת הקריעה טפח ותוספת כל שהו:

    ת"ר מת אביו וקרעמת בנו והוסיף תחתיו מתאחה. עליון אין מתאחה.

    מת בנו וקרע מת אביו והוסיף כו'.

    ר' יהודה בן בתירה אומר על כולן כגון בנו ובתו אחיו ואחותו ואשתו קורעין להן קרע אחד על אביו ועל אמו קורע קרע אחר. לפי שאין מוסיפין על קרע אביו ואמו פי' לפי שאינו בתוספת מפני שקריעתו על אביו ועל אמו מבדיל קמי שפה שלו וקורע והולך עד שמגיע הקרע אל לבו ומגלה. ובשאר מתים קורע טפח ומוסיף כל שהו עד שמגיע אל לבו.

    ואע"פ שאין ראייה ברורה אשכחן זכר לדבר כדכתיב וקרעו לבבכם ואל בגדיכםאמר שמואל הלכה כר' יהודה בן בתירה. איני והאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל. ור' יהודה לגבי ת"ק מחמיר הוא. ופרקינן כי קאמר שמואל בענין אבלות. האי ענין קריעה הוא. הלכך הלכתא כר' יהודה בן בתירה. עד היכן קורע עד טיבורו הגיע לטיבורו מרחיק ג' אצבעות וקורע.

    נתמלא מלפניו מחזירו מלאחוריו נתמלא מלמעלה הופכו למטה (כנגד) כלומר מהפך ועושה שולי חלוקו בית הצואר וקורע למעלה. והקורע מלמטה מן השוליים ומן הצדדין לא יצא. אלא שכ"ג פורם מלמטה. פליגי עליה משמיה דאבוה דשמואל ולוי.

    חד אמר כל שבעה קורע לאחר שבעה אם מת לו מת אחר מוסיף על הקרע הראשון כל שהו. וחד אמר כל שלשים יום אם ימות לו מת אחר קורע [קרע] אחר לאחר ל' יום מוסיף. מתקיף ליה ר' זירא מאן דאמר כל שבעה קורע אמאי אינו מוסיף דלא ניתן לשוללו בתוך ז'. אלא קרע של אשה ששוללתו לאלתר הכי נמי שמוספת לאלתר.

    ופרקינן התם משום כבוד אשה.

    מ"ד כל ל' יום אם קורע אמאי כו':

    ת"ר היוצא בבגד קרוע לפני המת הרי זה גוזל את החיים ואת המתים רשבג"א האומר לחבירו השאליני חלוקך כדי שאלך ואבקר את אבי שהוא חולה.

    ומצאו שמת קורעווכשיבא לביתו מאחו. ומחזירו לבעליו ונותן לו דמי קרעו. ואם לא הודיעו כי הולך לבקר את אביו לא יגע בו.

    ת"ר חולה שמת לו מת אין מודיעין אותו שמא תטרף דעתו של חולה ואין מקרעין לו ומשתקין הנשים מפניו ומקרעין. לקטן פי' על אביו שמת או על אמו. וכיוצא בהן מפני עגמת נפש.

    וקורע על חמיו ועל חמותו מפני כבוד אשתו:

    תנא באבל רבתי אבל לא יניח תינוק בחיקו מפני הרבים מפני שמביאו לידי שחוק ונמצא מתגנה על הבריות.

    ואין מברין אלא על מטות זקופותת"ר ההולך לבית האבל אם היה לבו גס בו יברוהו על מטות כפויות. ואם לאו יברוהו על מטות זקופות. רבא איתרע ליה מלתא דאבלות על לגביה רבה וזקף המטה להברותו. על אבא בר מרתא וכפה. אמר לית ביה דעתא [להאי צורבא] מרבנן דכפה דהא אין לבי גס בו. ת"ר אבל ההולך ממקום למקום אם יכול למעט בעסקו כלומר שלא יקנה ולא ימכור [ימעט].

    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 26b

    Moed Katan 26b. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 457 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתוך השלל שלא קרע אלא בשלל:

    מתוך האיחוי מקרע האיחוי:

    ובאיחוי אלכסנדרי דהוה כשלם:

    רשאי להפכו למטה שהופך הקרע למטה והופך שלמטה למעלה ומאחהו ועושה בית הצואר ולובשו:

    ותוספת שלש כגון שמוסיף קרע אחר על אותו קרע כגון שאירעו אבל אחר:

    עליון אין מתאחה שקרעו על אביו ועל אמו:

    שאינן בתוספת כלומר אין בדין שמוסיף עליהן:

    הגיע לטיבורו ומת לו מת אחר:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 26b · Sefaria

    Tosafot

    ובאיחוי אלכסנדרי בירושלמי איזהו איחוי כל שאין מקומו ניכר ובמסכת שמחות (פ"ט) מפרש כל שאחוהו כל צורכו:

    כך הלוקח אסור לאחותו לא שמעתי אם מותר למוכרו לנכרי נהי דלוקח אסור לאחותו אם הוא נכרי מותר ואע"פ דמוכר צריך להודיע ללוקח היינו כדי שלא יעשה לוקח איסור אבל אין אנו חוששין אם יתפרנו הנכרי ולכאורה היה מותר ועוד צ"ע והאי וכשם שמוכר כו' הוי פי' לתנא קמא בלא הפיכה ולר"ש בן אלעזר אפילו ע"י הפיכה ובמאי דפליגי נראה דהלכה כתנא קמא וכן פירש הר"א:

    תחילת קריעה שלש אצבעות לא ידענא ממאי מפיק טעמא דלעיל (מועד קטן ד' כב:) מפקינן טפח מויחזק אין אחיזה פחות מטפח:

    תניא נמי הכי רבי יוסי סובר כן ורבי יוסי הלכה כמותו לגבי דרבי מאיר ורבי יהודה בפרק מי שהוציאוהו (עירובין ד' מו:) ועוד דה"ל מכריע:

    קורע קרע אחד על כולן במסכת שמחות (פ"ט) א"ל מת אביו וקרע והוא אינו אלא אמו יצא מתה אמו והוא אינו אלא אביו יצא מת אביו מתה אמו וקרע והוא אינו אלא אחד מן הקרובין יצא אחד מן הקרובין וקרע והוא אינו אלא אביו או אמו לא יצא ובירושלמי אמרו לו מת ראובן וקרע ואמרו שמעון היה יצא אמרו לו מת ראובן וקרע ואח"כ: אמרו לו קיים היה ומת אית תנא לא יצא וכן קרע על אביו ונמצא בנו אם מת על אתר אין צריך לקרוע כמה הוא על אתר כדי דבור ובסוף פרק בתרא דנדרים (דף פז.) כמו כן היא שנויה:

    לפי שאין מוסיפין על אביו ואמו פי' בקונטרס דאכולהו קאי דבין אם קרע על אביו קודם בין קרע על אחד מקרוביו קודם ולא ידענא מנא ליה דלישנא משמע דוקא על קרע אביו ואמו שהיה קודם:

    אמר רב נחמן בר יצחק לפי שאינן בתוספת תימה מאי מוסיף לפרש הטעם מן הברייתא ופירש הר"א בשם רבינו שמואל דלא גרסינן לפי שאין מוסיפין בברייתא והר"י הקשה בתוספות מאי שייך בתוספת נראה לי דמצי למימר דסבירא כמאן דאמר עד טיבורו אי נמי עד שיגלה את לבו אין זה כל כך כמו עד לבו מיהו יותר נראה לי דקאמר רב נחמן בר יצחק לפי שאינן בתוספת שצריך לקרוע עד לבו ואם אירע כך שלא קרע עד לבו מ"מ כיון דלא עשה כמו שהיה צריך אומר אין שייך תוספת מיהו לפירושו קסבר רב נחמן בר יצחק כיש אומרים עד לבו ואפילו למאן דאמר בסמוך עד טיבורו יש ליישב כמו שפי' שאין צריך לקרוע על אביו ועל אמו רק עד שיגלה את לבו מכל מקום אם קרע טפי שפיר משום כבוד אביו ואין כאן בל תשחית:

    פורם מלמטה בפ' בתרא דהוריות (ד' יב:) מפרש מה קורע למטה אם בצואר:

    Tosafot on Moed Katan 26b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר רשאי להופכו למטה ולעשות לו איחוי פי' להפך החלוק לחתכו ולתת בית הצואר שלו שולים והשולים יעשה בית שפה. ר' שמעון בן אלעזר אומר באיחוי בין מלמעלן בין מלמטה. וכשם שהבעלים אסורין לאחותו כן הלוקח אסור לאחותו. לפיכך צריך המוכר להודיע ללוקח שזה קרע אסור באיחוי הוא. ת"ר וכולן אלו הקרעין רשאין לשוללן למוללן ללוקטן ולעשותן בתפירה אחת כעין סולמות שיהא ניכר הקרע. אבל אין רשאין לאחותן באיחוי אלכסנדרית שהוא כמין אריגה. ת"ר הקורע מתוך השלל או מתוך המלל או מתוך הליקוט או מתוך הסולמות לא יצא. אבל אם היה איחוי אלכסנדרית שהוא כאריגה יצא ידי קריעה: ירושלמי כד דמך ר' יוחנן אורי ר' חייא בר אבא לשלול הקרע בו ביום ולנעול הסנדל בו ביום. א"ל ר' תנחום ב"ר חייא לר' חיננא בר פפא ר' צלי עלן. א"ל יסוג תודעתך שכל אותה שנה הדין מתוח כנגד המשפחה דא"ר יוחנן כל שבעה החרב שלופה עד שלשים יום. ומשלשים היא רופפת ואינה חוזרת לתערה עד י"ב חודש. למה"ד לכיפת אבנים שנתרועעה אחת מהן נתרועעה כולן. א"ר אלעזר אם נולד להן בן באותה משפחה נתרפאת כל המשפחה כולה:

    ת"ר תחלת הקריעה טפח ואם קרע על המת ועוד מת לו מת אחר ובא לקרוע ולהוסיף על הקרע מוסיף ג' אצבעות דברי ר' מאיר ותחלת הקריעה ג' אצבעות ותוספת כל שהו.

    אמר עולא הלכה כר' מאיר בקריעה שתחלת קריעה טפח והלכתא כר' יהודה בתוספת דדי לו אפילו כל שהו. תניא נמי הכי ר' יוסי אומר תחלת הקריעה טפח ותוספת כל שהו:

    ת"ר מת אביו וקרע מת בנו והוסיף תחתיו מתאחה. עליון אין מתאחה.

    מת בנו וקרע מת אביו והוסיף כו'.

    ר' יהודה בן בתירה אומר על כולן כגון בנו ובתו אחיו ואחותו ואשתו קורעין להן קרע אחד על אביו ועל אמו קורע קרע אחר. לפי שאין מוסיפין על קרע אביו ואמו פי' לפי שאינו בתוספת מפני שקריעתו על אביו ועל אמו מבדיל קמי שפה שלו וקורע והולך עד שמגיע הקרע אל לבו ומגלה. ובשאר מתים קורע טפח ומוסיף כל שהו עד שמגיע אל לבו.

    ואע"פ שאין ראייה ברורה אשכחן זכר לדבר כדכתיב וקרעו לבבכם ואל בגדיכם אמר שמואל הלכה כר' יהודה בן בתירה. איני והאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל. ור' יהודה לגבי ת"ק מחמיר הוא. ופרקינן כי קאמר שמואל בענין אבלות. האי ענין קריעה הוא. הלכך הלכתא כר' יהודה בן בתירה. עד היכן קורע עד טיבורו הגיע לטיבורו מרחיק ג' אצבעות וקורע.

    נתמלא מלפניו מחזירו מלאחוריו נתמלא מלמעלה הופכו למטה (כנגד) כלומר מהפך ועושה שולי חלוקו בית הצואר וקורע למעלה. והקורע מלמטה מן השוליים ומן הצדדין לא יצא. אלא שכ"ג פורם מלמטה. פליגי עליה משמיה דאבוה דשמואל ולוי.

    9 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 26b · Sefaria

    Ritva

    לפי' מוכר צריך להודיעו פי' כדי שידע שהן מן הקרעים שאינן המתאחין דכיון דשעורין טפח כדין קריעת קרובים היה טועה בדבר. והיה נראה דכל שלא להודיעו המוכר שיהא הלוקח מותר לאחותו וכעין מה שאמרו בענין אותו ואת בנו במסכת חולין אבל במסכת אבל תניא והלוקח אסור לאחותו עד שיודע לו שהוא מן הקרעים שאינן מתאחין וי"ל דההיא בלוקח מן ע"ה אבל רבי' הרמב"ן ז"ל מפרשה אפי' בלוקח מתלמיד דרגלים לדבר שאלו היה מן הקרעים המתאחים היה המוכר מאחה אותו כיון שהקרע פוחתו מדמיו ואעפ"כ הוצרך להודיעו שמא יטעה לוקח בדעתו בשעת המקח ויהא בו משום אונא' וכבר הור' זקן:

    תחלת קריעה ג' אצבעות פירש ולא דריש ויחזק א"נ דס"ל דחזקה היינו ג' אצבעות שבהן עיקר תפיסת האדם כשקורע ואין טעם ברור לדברי רבי מאיר מפני מה התוספת ג' אצבעות

    אמר עולא הלכה כרבי מאיר בקריעה והלכה כרבי יהודה בתוספות תנ"ה רבי יוסי אומר וכו' פי' תניא דמסייעא לפסקא דעול' דהא רבי יוסי דנמקו עמו סובר כן וראוי לפסוק הלכה כמותו אע"ג דכי מפיינת בה פליג על רבי מאיר ורבי יהודה וכן פירש בתוספות:

    ת"ר אמרו לו מת אביו וקרע אמרו לו מת בנו והוסיף פירש שבאו לו השמועות בזה אח"ז והשנייה לאחר ז' דאלו תוך ז' ליכא תוספת כדאמר לקמן והא אתיא כת"ק דלקמן דסבר דמקום קריעה ברגלים עד טבורו דאלו ליש אומר דאמ' עד לבו היאך יכול להוסיף לאחרים על קריע' של אביו ואמו שהרי כבר קרע עליהם על לבו אלא ודאי כדאמרן וכן פי' ר"י ז"ל ויש ללמוד מן הברייתא הזאת לפסוק הלכה כת"ק דלקמן וכמו שפסקו הגאון אלפסי ז"ל ואחרים עמו ושלא כדברי הר"י ן' גיאת ז"ל שפוסק כי"ח:

    תחתון מתאחה ועליון אינו מתאחה פי' וקמ"ל דלא גזרו בתחתון אטו עליון:

    מת בנו וקרע מת אביו והוסיף עליון מתאחה ותחתון אינו מתאחה וקמ"ל טובא דסד"א עליון נמי לא יתאחה שאע"פ שתחלה כשקורע לשם אחרים נקרע מ"מ הרי בסוף עלה לו ג"כ לקריעת אביו שאפילו היה שלם היה צריך לקרוע הכל עד לבו מראש ועד סוף קמ"ל דבתר שעת קריעה אזלי'

    מת אביו ומתה אמו מת אחיו ומתה אחותו פיר' שבאה לו שמועת כלן כא'

    קורע קרע א' לכלן פירש וכיון שאביו או אמו בכלל קורע עד לבו ותעלה לכלן:

    12 more comments on this page.

    Ritva on Moed Katan 26b · Sefaria

    Meiri

    מי שמת לו מת וקרע ושלל או מלל בזמן הראוי ומת לו מת אחר שהוא חייב לקרוע עליו וקרע מתוך השלל אינו קרע וצריך לקרוע קרע אחר הא אם קרע ונתאחה איחוי הגמור ומת לו מת אחר רשאי לקרוע באותו מקום עצמו מתוך האיחוי:

    מי שקרע את בגדו בקרעים שאסורין באיחוי רשאי להפוך בית הצואר הקרוע ולעשות ממנו שולים או אחורים אבל מ"מ אסור לאחותו אלא שיעמוד קרוע בצד שוליו ואם מכר את בגדו או נתנו אסור ללוקח או למקבל לאחותו ולפיכך צריך שיודיע לו על אותו קרע שהוא מאותם קרעים שאינם מתאחים ויש מי שפירשה על קריעת נשיא או אב בית דין שיש לאותה קריעה שיכות אצל כל אדם והלוקח או המקבל בכללם אבל בקריעת אב ואם וכל שאר מתים שאין לקריעה זו שיכות אצל האחרים רשאי הלוקח או המקבל לאחותו ואין שטת הסוגיא מוכחת כן:

    מי שמתו לו מתים רבים כאחד או שהגיעהו שמועה עליהם כאחד אם אביו או אמו מכללן קורע על אביו או על אמו על שניהם קרע אחד ועל שאר מתים או על איזה מהם קרע אחר רחוק שלש אצבעות ברוחב הבגד ואם לא היו אביו אמו בכללן אינו קורע אלא קרע אחד אפי' על כמה מתים ואם מתו לו מתים רבים זה אחר זה תוך שבעה קורע קרע אחר במקום אחר מן הבגד אפי' מאב ואם לשאר מתים וכל שכן בשאר מתים מזה לזה או מאב ואם מזה לזה שאין די בתוספת תוך שבעה לאחר שבעה די לו בתוספת על הראשונה אא"כ היה השני אביו או אמו שאין די עליהם בתוספת לעולם אפי' מזה לזה וקריעה כבר התבאר שיעורה בטפח לכל המתים אבל תוספת שיעורו בכל שהוא:

    מת אביו וקרע ואח"כ מת בנו לאחר שבעה והוסיף כמו שביארנו עליון אינו מתאחה ומה שהוסיף על בנו מתאחה וכן בכמה תוספות שאע"פ שקריעת אב ואם עד לבו הרי יש בה תוספת לכמה מתים עד טבורו משם ואילך אין שם מקום אלא לתוספת והלא גנאי הוא לו אלא אם תכפוהו אבליו עד שנתמלא כלו קרעים מחזיר אותו הצד לאחוריו וחוזר וקורע הצד האחר שהחזיר לפניו ואם נתמלא ולא הספיק הופכו למטה ומגביה שוליו למעלה ומ"מ אם קרע למטה או מן הצד לא יצא אלא שכהן גדול פורם מלמטה ומי שמת לו מת שני תוך שבעה של ראשון מונה שבעה מתחומו של שני ודיו:

    יש בדברים אלו שכתבנו בענין קריעה ותוספת דינין אחרים לקצת מפרשי' מצד שהשמועה מבולבלת בידם והריני צריך להעירך על ביאור הסוגיא לפי שטתנו כדי להעמיד ביאורה על אפני מה שפסקנו בה וכך היא הצעה של שמועה:

    אמרו לו מת אביו וקרע ואח"כ מת בנו והוסיף תחתון מתאחה עליון אינו מתאחה אמרו לו מת בנו וקרע מת אביו והוסיף עליון מתאחה תחתון אינו מתאחה זו היא שמועה ראשונה והרי יצא לך ממנה שאף אב ואם די להם בתוספת ואח"כ אמ' מת אביו מתה אמו מת אחיו מתה אחותו ר"ל שהגיעתהו שמועה קרובה על כלם כאחד קורע קרע אחד על כלם ור' יהודה בן בתירא אומר על כלן קרע אחד ועל אב ואם קרע אחר שאין מוסיפין על קרע של אב ואם ופירש הטעם לפי שאינן בתוספת והלכה כר' יהודה:

    ולשיטתנו לא חלק ר' יהודה על תחלת השמועה הראשונה ר"ל מת אביו וקרע מת בנו והוסיף שדיו בתוספת אלא שהוא חולק על סופה ר"ל במת בנו וקרע מת אביו והוסיף ודעתו שאין קריעת אביו בתוספת וחולק גם על שמועה שניה לומר שאם מתו לו מתים רבים כאחד או הגיע לו שמועתן כאחד אם אביו או אמו בכללן אין קריעת האחרים עולה עם קריעת אב ואם אלא על כלם קורע קרע אחד ועל אביו ועל אמו קרע אחר כלומר קורע תחלה עד לבו כשיעור קריעה לאב ואם ומתחיל לקרוע קרע אחר על האחרים במקום אחר מן הבגד רחוק שלש אצבעות מן הקרע האחר ולא שיוסיף על של אב אע"פ שעדיין יש בבגד מקום קריעה עד טבורו שאין מוסיפין על קרע של אב ואם ואע"פ שהודה במת בנו והוסיף פירושה בזה אחר זה שניכר התוספת שלדבר אחר נעשה אבל כשבא בבת אחת אין התוספת ניכר אלא שיאמרו על אביו הוא הולך וקורע:

    ושאל על זה מה טעם כלומר מפני מה קורע קרע אחר תהא קריעת אחרים קודמת לטפח עליון ויפסיק ויחזור ויקרע לאביו עד לבו והדבר ניכר שלשם אביו נעשה שאין קריעת אחרים עד לבו והשיב לפי שאינן בתוספת וצריכין הם לקריעה שלימה כמו שכתבנו שהוא חולק עם סופה של שמועה ראשונה ונמצא שבזה אחר זה כל הקריעות בתוספת חוץ משל אב ואם ובבת אחת צריך קריעה לאב ואם וקריעה לכל השאר:

    11 more comments on this page.

    Meiri on Moed Katan 26b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה משום כבוד אשה הוא ולא מן הדין הס"ד ואחר כך מ"ה משום כבוד אביו ולא מן הדין והוי כאיחוי כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה אמר רב נחמן כו' והר"י הקשה בתוספות מאי כו' מכל מקום אם קרע טפי כו' עכ"ל כצ"ל ורצונם שהקשה אלישנא דתוספות לפירוש רש"י וכתב לפרש משום דשיעור קריעה על אביו ואמו עד שיגלה לבו כדאמרינן וסבירא ליה נמי דשיעור הקריעות עד טבורו אי נמי דעד שיגלה לבו לאו היינו שיעורה דעד לבו דקאמר והשתא שפיר קאמר שאין קריעת קרוביו שייך באותו תוספת שהניח ולא קרע משיעורא דעד שיגלה לב עד שיעורא דעד טבורו או עד לבו ושוב כתבו דיותר נראה לי לפרש דסבירא ליה כמאן דאמר עד לבו והיינו דשיעורה עד שיגלה אלא דהכי קאמר שאם אירע שלא קרע על אביו עד לבו אין כאן תוספת לקרוע על קרוביו כיון דהיה ההוא תוספת ראוי לקרוע על אביו וכתבו שיש ליישב פירוש אפי' למ"ד עד טבורו דהוא נמי ראוי לקורעו על אביו למצוה מן המובחר וא"כ אין כאן תוספת לקרוע על קרוביו ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 26b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, מ"ד כל קורע אמאי דלא ניתן לאחותו, קשה לי, דלאחר מאי צריך להוספה הא כשמאחה סגי לחזור ולקרוע באותו האיחוי, דהא קרע מתוך האיחוי יצא:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Moed Katan 26b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 26, Amud Bet, about 457 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “ובאיחוי אלכסנדרי.…”

    2. Segment 220 words

      Opens “ת"ר הקורע מתוך השלל מתוך המלל מתוך…”

      Named: רב חסדא.

    3. Segment 324 words

      Opens “ת"ר רשאי להופכו למטה ולאחותו. ר' שמעון…”

    4. Segment 420 words

      Opens “ת"ר תחילת קריעה טפח, ותוספת שלש אצבעות,…”

      Named: רבי מאיר, רבי יהודה.

    5. Segment 522 words

      Opens “אמר עולא: הלכה כרבי מאיר בקריעה, והלכה…”

      Named: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, עולא.

    6. Segment 614 words

      Opens “ת"ר אמרו לו מת אביו וקרע, מת…”

    7. Segment 711 words

      Opens “מת בנו וקרע, מת אביו והוסיף, עליון…”

    8. Segment 833 words

      Opens “מת אביו, מת אמו, מת אחיו, מתה…”

      Named: רבי יהודה.

    9. Segment 910 words

      Opens “מאי טעמא? אמר רב נחמן בר יצחק:…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    10. Segment 1021 words

      Opens “אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בתירה.…”

      Named: רבי יהודה, שמואל.

    11. Segment 1123 words

      Opens “עד היכן קורע עד טיבורו, ויש אומרים:…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “הגיע לטיבורו מרחיק שלש אצבעות וקורע. נתמלא…”

    13. Segment 1327 words

      Opens “פליגו בה רב מתנה ומר עוקבא, ותרוייהו…”

      Named: רב מתנה, שמואל.

    14. Segment 1421 words

      Opens “מתקיף לה רבי זירא: מאן דאמר כל…”

      Named: רבי זירא.

    15. Segment 155 words

      Opens “התם משום כבוד אשה הוא.…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “מאן דאמר כל שלשים קורע, אמאי דלא…”

    17. Segment 176 words

      Opens “התם משום כבוד אביו ואמו הוא.…”

    18. Segment 1813 words

      Opens “ת"ר היוצא בבגד קרוע לפני המת הרי…”

    19. Segment 1934 words

      Opens “רשב"ג אומר, האומר לחבירו: השאילני חלוקך ואלך…”

      Named: אבא.

    20. Segment 2020 words

      Opens “ת"ר חולה שמת לו מת אין מודיעין…”

    21. Segment 2113 words

      Opens “ומקרעין לקטן מפני עגמת נפש. וקורעין על…”

    22. Segment 2220 words

      Opens “ואמר רב פפא, תנא באבל רבתי: אבל…”

      Named: רב פפא.

    23. Segment 2324 words

      Opens “ואין מברין על מטות זקופות. ת"ר ההולך…”

    24. Segment 2427 words

      Opens “רבא איתרע ביה מילתא, על לגביה אבא…”

      Named: רבא, אבא.

    25. Segment 255 words

      Opens “תנו רבנן: ההולך ממקום למקום…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Moed Katan 26b · Segment 10 — “אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בתירה. ומי אמר…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Moed Katan 26b · Segment 5 — “אמר עולא: הלכה כרבי מאיר בקריעה, והלכה כרבי יהודה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Moed Katan 26b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026