Talmud Builders

    Moed Katan 20b

    Back to index

    English translation — Moed Katan 20b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Not wishing to deliver unfortunate news, Rav said to him: Is my mother still alive? In other words, why do you not ask me about my mother, who is your sister, whether she is still among the living? Rabbi Ḥiyya said to him: Is your mother still alive? Rav said to him: Is my father still alive? Rabbi Ḥiyya understood from Rav’s failure to provide him with straight answers that both his brother and his sister had passed away. Rabbi Ḥiyya immediately said to his servant: Remove my shoes as a sign of mourning, and afterward carry my clothes behind me, as I am going to the bathhouse.

    2The Gemara comments: Learn three halakhot from this incident with Rabbi Ḥiyya. Learn from this that a mourner is prohibited from wearing shoes, and therefore Rabbi Ḥiyya removed his shoes upon hearing of the deaths of his brother and sister. And learn from this that in the case of distant tidings of a relative’s death, the mourning rites apply for only one day and no more. And learn from this that the legal status of part of the day is like that of an entire day, as immediately following the removal of his shoes, Rabbi Ḥiyya went to the bathhouse.

    3In any case, Rabbi Ḥiyya observed only one day of mourning after receiving a belated report of his siblings’ passing, in contrast to Rabbi Aḥiyya, who observed seven and thirty days. The Gemara’s question assumes that Rabbi Ḥiyya and Rabbi Aḥiyya are the same person. The Gemara answers: This is not difficult, for Rabbi Ḥiyya is a discrete person and Rabbi Aḥiyya is a discrete person; despite the similarity between their names, these are two different people.

    4§ Rabbi Yosei bar Avin said: If one received recent tidings of a relative’s death during a Festival, when it is prohibited to mourn, and after the Festival they became distant tidings, as after the Festival thirty days had already elapsed since the relative’s passing, the Festival counts for him toward the number of days that make it a belated report. And, consequently, after the Festival he observes only one day of mourning. Similarly, Rabbi Adda of Caesarea taught a baraita before Rabbi Yoḥanan: If one received recent tidings of a relative’s passing on Shabbat, and at the conclusion of Shabbat it became distant tidings, he observes only one day of mourning.

    5§ The Gemara asks: Upon receiving a belated report of a close relative’s passing, does one rend his garment or does he not rend it? Rabbi Mani said: He does not rend it, whereas Rabbi Ḥanina said: He does rend it. Rabbi Mani said to Rabbi Ḥanina: Granted, it makes sense that according to my position this is consistent, as I say that he does not rend his garment, and this is because there is no seven- day period of mourning. But according to you, who says that he does rend his garment, is there rending without a seven- day period of mourning afterward?

    6The Gemara asks: Is there not? But isn’t it taught in a baraita reported by Isi, father of Rabbi Zeira, and some say it was taught by the brother of Rabbi Zeira before Rabbi Zeira: If at first one did not have his own garment to rend, and he acquired one during the seven- day period of mourning, he should rend it then. But if he acquired it only after the seven- day period of mourning, he does not rend it.

    7Rabbi Zeira explained the baraita after him, filling in a missing element: In what case is this statement that one does not rend his garment after the seven-day period of mourning said? In the case of the other five close relatives over whose death it is a mitzva to mourn, i.e., son, daughter, brother, sister, and spouse. But for one’s father or mother, one continues to be obligated to rend his garment if he receives the garment after the seven-day mourning period as well. This apparently contradicts Rabbi Mani’s statement that there is no rending without seven days of mourning.

    8The Gemara answers: When that baraita is taught, it is referring to a symbolic act meant to honor his father or mother. It is for one’s father or mother that he must rend his garment, even if it becomes available only after the seven-day period of mourning. Essentially, however, the obligation to rend one’s garments applies only when it is followed by a seven-day period of mourning.

    9§ The Sages taught: With regard to all of the relatives mentioned in the Torah in the passage referring to priests, for which a priest becomes impure, a mourner must mourn for them. And they are: His wife, his father, and his mother, his brother and his unmarried sister from the same father, his son, and his daughter. The Sages added other relatives to this list: His maternal brother and his unmarried sister from the same mother, and his married sister, whether from the same father or from the same mother. One mourns for these relatives, although a priest would not become impure for them.

    10Just as one mourns for them, so too he mourns for their relatives’ relatives, who are his second-degree relatives. That is to say, just as one is required to mourn over his close relatives, so too he is required to mourn over his relatives’ close relatives, which are known as second-degree relatives. For example, if his father’s father, his son’s son, his brother’s son, or the like passed away, he must join his relatives in their mourning; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Shimon ben Elazar says: He mourns only over his son’s son and his father’s father, but not over the other relatives of his relatives. And the Rabbis say: Any relative over whom one would mourn if that person died, one mourns with him when he is in mourning.

    11The Gemara asks: The statement of the Rabbis is identical to the statement of the first tanna , Rabbi Akiva. What does their statement add? The Gemara answers: The practical difference between them is with regard to whether one mourn with him only in the same house. According to the Rabbis, one is required to mourn with his relative only while he is with him in the same house, whereas according to Rabbi Akiva, he is required to observe mourning even when he is not with him. This is like what Rav said to his son, Ḥiyya, and it is similarly like what Rav Huna said to his son Rabba, when the latter’s wife was in mourning: In her presence practice mourning, but out of her presence do not practice mourning.

    12It is related that the son of Mar Ukva’s father-in-law, i.e., Mar Ukva’s brother-in-law, died, and Mar Ukva thought to sit in mourning over him for the seven- and thirty- day periods of mourning. Rav Huna went into his house, found him observing the rites of mourning, and said to him: Do you desire to eat mourners’ food [ tzudaniyyata ]? The Sages said that one should observe mourning in honor of his wife only when she is in mourning over the death of his father-in-law or his mother-in-law.

    13As it is taught in a baraita : One whose father-in-law or mother-in-law died may not force his wife to paint [ koḥelet ] her eyelids or put rouge [ pokeset ] on her face while she is in mourning. Rather, he should overturn his bed, and observe the rites of mourning with her. And similarly, when her father-in-law or mother-in-law dies, she may not paint her eyelids or put rouge on her face. Rather, she should overturn her bed and practice the rites of mourning with him.

    14And it was taught in another baraita : Even though the Sages said that a husband may not force his wife to paint her eyelids or put rouge on her face when she is in mourning, i.e., that she may not treat her mourning lightly, actually, they said that she may pour his cup of wine, make his bed, and wash his face, hands, and feet, as these activities are expressions of affection between husband and wife rather than unnecessary adornment or a belittlement of the mourning. These two baraitot contradict each other: The first baraita indicates that the husband must practice the rites of mourning together with his wife, whereas the second one bars him only from forcing her to treat her own mourning lightly.

    15Rather, must one not conclude from this as follows: Here, where one is required to observe the halakhot of mourning together with his wife, the baraita is referring to the death of his father-in-law or mother-in-law. There, where one is not required to mourn, the baraita is referring to the death of his wife’s other relatives for whom she is required to mourn. The Gemara summarizes: Conclude from this that this is the case. This is also taught in a baraita : The Sages said that one is required to observe the rites of mourning in honor of his wife only when she is in mourning over his father-in-law or his mother-in-law.

    16It was further related that the son of Ameimar’s son died, and Ameimar rent his garment over him. His son came before him, and he rent his garments again in the presence of his son, as an expression of empathy with his son’s pain and grief. Later, he remembered that when he rent his garments in his son’s presence he rent them while sitting, and therefore he stood up and rent his garment again while standing.

    17With regard to this issue, the Gemara reports that Rav Ashi said to Ameimar: From where do we derive that rending must be done while standing? He responded: As it is written about the deaths of Job’s sons: “Then Job arose, and rent his coat” (Job 1:20).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    א"ל אימא קיימתבלשון שאילה הוא כלומר שאתה שואל על אבי שאל על אמי שאף היא אחותך:

    א"לר' חייא ואמך אחותי קיימת היא:

    א"לרב אבא קיים עדיין לא השבתיך עליו וממילא הבין ויש אומרים בניחותא היה רב משיבו על מי שאינו שואל כדי שיבין מן הכלל וקשה בעיני לומר שרב יוציא דבר שקר מפיו:

    חלוץ מנעלילהתאבל על אחי ואחותי:

    והולך כלי אחרי לבית המרחץללמד הלכה נתכוין שאין שמועה רחוקה לאחר שלשים נוהגת אלא יום אחד ומקצת היום ככולו:

    למוצאי הרגל נעשית רחוקהדהוי שלשים יום:

    אינה נוהגת אלא יום אחדאע"פ דכי שמע עדיין היתה קרובה עולה הרגל להשלים שלשים דהוי שמועה רחוקה:

    אינו קורעעכשיו דנוהג יום אחד לשמועה רחוקה:

    היינו דליכא אבילות שבעהכלומר משום דליכא שבעה אינו קורע:

    קורע והולךאחר שבעה אע"ג דליכא שבעה:

    אבל מתאבל עליהןעל אותן קרובים:

    אחיו מאמושלא מאביו דקרא משמע מאביו שלא מאמו:

    אחותו נשואה בין מאביו בין מאמודבקרא לא אשכחן אלא אבתולה:

    על שניים שלהןאבי אביו ועל בן בנו ועל בן בתו ועל בן אחותו:

    כל שמתאבל עליו מתאבל עמוכלומר מתאבל עם אביו כשהוא מתאבל על אב שלו נמצא זה מתאבל על אבי אביו וכן כל שמתאבל עליו כגון שמתאבל על בנו מתאבל עמו כלומר מתאבל עם בנו כשהוא מתאבל פי' על בן שלו ונמצא זה מתאבל על בן בנו:

    היינו תנא קמאשל רבי שמעון:

    עמו בביתדתנא קמא לא בעי שיהא אביו או (בן) בנו עמו בבית ויושב עמו וחכמים בעו עמו בבית:

    כי האיענין דא"ל רב לר' חייא וכו':

    באפהדאיתתך כשהיא אבילה דהאי נמי כל שמתאבל עליו כגון אשתו מתאבל עמו בפניו:

    צידונייתאסעודות דאבל:

    קשיין אהדדידהכא קתני מצעת לו מטתו והכא קתני כופה מטתו:

    בשאר קרובי אשתומצעת לו מטתו:

    אתא בריההדר אמימר קרע באפיה דבריה:

    קם קרעפעם שלישית:

    מועד קטן 20 עמוד ב

    1אמר ליה: אימא קיימת? אמר ליה: אימא קיימת? א"ל אבא קיים? אמר ליה לשמעיה: חלוץ לי מנעלי, והולך אחרי כלי לבית המרחץ.

    2שמע מינה תלת. שמע מינה אבל אסור בנעילת הסנדל, ושמע מינה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד, ושמע מינה מקצת היום ככולו!

    3רבי חייא לחוד, רבי אחייה לחוד.

    4אמר רבי יוסי בר אבין: שמע שמועה קרובה ברגל, ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה עולה לו, ואינו נוהג אלא יום אחד. תני רבי אדא דמן קסרי קמיה דר' יוחנן: שמע שמועה קרובה בשבת, ולמוצאי שבת נעשית רחוקה אינו נוהג אלא יום אחד.

    5קורע או אינו קורע? רבי מני אמר: אינו קורע, רבי חנינא אמר: קורע. אמר ליה רבי מני לר' חנינא: בשלמא לדידי דאמינא אינו קורע, היינו דלא איכא אבילות שבעה. אלא לדידך דאמרת קורע קריעה בלא שבעה מי איכא?

    6ולא?! והתניא איסי אבוה דרבי זירא, ואמרי לה אחוה דרבי זירא קמיה דר' זירא: מי שאין לו חלוק לקרוע, ונזדמן לו בתוך שבעה קורע. לאחר שבעה אינו קורע.

    7עני ר' זירא בתריה: במה דברים אמורים בחמשה מתי מצוה, אבל על אביו ועל אמו קורע והולך!

    8כי תניא ההיא, לכבוד אביו ואמו.

    Baraita

    9ת"ר כל האמור בפרשת כהנים שכהן מיטמא להן אבל מתאבל עליהן, ואלו הן: אשתו, אביו ואמו, אחיו ואחותו, בנו ובתו. הוסיפו עליהן: אחיו ואחותו הבתולה מאמו, ואחותו נשואה, בין מאביו בין מאמו.

    10וכשם שמתאבל עליהם כך מתאבל על שניים שלהם, דברי ר"ע רבי שמעון בן אלעזר אומר: אינו מתאבל אלא על בן בנו ועל אבי אביו. וחכ"א כל שמתאבל עליו, מתאבל עמו.

    11חכמים היינו תנא קמא? איכא בינייהו עמו בבית. כי הא דאמר ליה רב לחייא בריה, וכן א"ל רב הונא לרבה בריה: באפה נהוג אבילותא, בלא אפה לא תינהוג אבילותא.

    12מר עוקבא שכיב ליה בר חמוה. סבר למיתב עליה שבעה ושלשים, על רב הונא לגביה, אשכחיה, אמר ליה: צודנייתא בעית למיכל?! לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו.

    13דתניא: מי שמת חמיו או חמותו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתו, ונוהג עמה אבילות. וכן היא שמת חמיה או חמותה אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות.

    14ותניא אידך: אף על פי שאמרו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת, באמת אמרו מוזגת לו את הכוס, ומצעת לו מטה, ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו. קשיין אהדדי!

    15אלא לאו שמע מינה: כאן בחמיו וחמותו, כאן בשאר קרובים. שמע מינה. תניא נמי הכי: לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד.

    16אמימר שכיב ליה בר בריה, קרע עילויה. אתא בריה קרע באפיה. אידכר דמיושב קרע, קם קרע מעומד.

    17אמר ליה רב אשי לאמימר: קריעה דמעומד מנלן? דכתיב: ״(איוב א״, כ) ויקם איוב ויקרע את מעילו.

    Tosafot

    עולה לופירוש הרגל עולה לו למנין שאינו נוהג אלא יום אחד:

    קורע או אינו קורעדוקא כענין זה מיבעי ליה לפי שהיה חייב לקרוע בשעת שמועה אבל שמע שמועה רחוקה בחול אינו קורע כלל ואפי' על אביו ואמו וכן קאמר נמי בסמוך כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו והכי משמע לעיל דלא מצינו לר' חייא שקרע אע"פ שהיה אביו ואמו לגירסת ר"ח וא"ת אי מהא משמע דאינו קורע על אביו ואמו אמאי לא. קאמר ש"מ דאינו קורע יש לומר דאינו מביא ש"מ כי אם ממה שראינו שעשה אבל ממה שלא ראינו אינו מביא ראיה מכל מקום מדלא קבעי הש"ס כלל אם רבי חייא קרע משמע א"צ לקרוע ובתשובת רבינו זקיני פי' דאינו קורע על שמועה רחוקה אפי' על אביו ואמו והרי"ן וגם בתוס' הרב מסופק והא דאמר בסמוך מי שאין לו חלוק וכו' מיירי כגון שהיה שאול מחבירו או נתמלא קרעים ונראה לי שיש לסמוך יותר על ה"ג מרב צמח גאון דאין קורעים לאחר ל' יום אלא על אביו ואמו בלבד וברכת אבלים נחלקו בה"ג אם שמע בשבת אם חייב לברך ברכת אבלים דיש מפרשים דנקרא דברים שבצינעא וי"א כיון דמברכין בג' או בעשרה לאו דברים שבצינעא הוא:

    ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמולא מיבעי מאביו אלא אפי' מאמו נמי:

    על שניים שלהםפי' הנולדים מהן אבל באחיהם ובנשותיהם היה מסופק בתוספות הרב בשם רבו ולא ידענא מאי שנא:

    על אבי אביו ועל בן בנופירוש בתוספות הרב בשם רבו דהוא הדין אבי אמו ובת בתו:

    באפה נהוג אבילותפירוש בתוספות בכל דיני אבלות נעילת הסנדל ורחיצה וסיכה וכולן כל זמן שהוא בפניה ובפ"ק דכתובות (דף ד:) קאמר עמו בבית ושמא באפה דוקא או שמא בכל הבית:

    ומרחצת לו פניו ידיו ורגליובחמין קאמר דאילו בצונן היא נמי מותרת:

    אלא בחמיו וחמותווהוא הדין היא נוהגת עמו בחמיה וחמותה והא דקתני לעיל כל שמתאבל עליו מתאבל עמו בכל שאר קרובים קאמר אבל אשתו יש חילוק בין חמיו וחמותו לשאר קרובים:

    אתא בריה קרע באפיהלהיות נוהג עמו אבילות ותימה כיון דקרע כבר וכי צריך לקרוע כלל לפני הקרובים ושמא לאשמועינן דבאפיה נוהג אבילות והר"א פירש אתא בריה קרע באפיה לפי שאמימר קרע מיושב ואתא בנו להזכירו שהוא טעה לקרוע מיושב והקריעה זה עשה בנו של אמימר ועל ידי כך נזכר אמימר וקרע פעם שניה מעומד:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ועוד ר' חייא נהג על אביו ועל אמו בשמועה רחוקה יום אחד ולמדנו ממנו ג' דברים. למדנו כי האבל אסור בנעילת הסנדל.

    וכי שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחדוכי מקצת היום ככולו תני ר' אדא קמיה דר' יוחנן שמע שמועה קרובה בשבת ולמו"ש נעשה רחוקה עולה לו ואינה נוהגת אלא יום אחד.

    וכן א"ר יוסי בר אבין שמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד כללו של דבר כל יום שמועה שאינו נוהג בו אבלות כאילו עדיין לא שמע. השומע שמועה רחוקה ברגל קורע או אינו קורע ר' מני אמר אינו קורע ר' חנינא אמר קורע ר' מני אמר אינו קורע דכל היכא דליכא עליה אבלות שבעה אינו קורע איני והא תני איסי אבוה דר' זירא מי שאין לו (אלא חלוק אחד) [חלוק לקרוע] ונזדמן לו חלוק בתוך שבעה קורע לאחר שבעה אינו קורע. הנה קורע בתוך שבעה ואע"פ שאינו נוהג אחר הקריעה שבעה. וכי תימא משום דהיא בתוך שבעה ועוד הא תני ר' זירא בתריה בד"א בה' מתי מצוה פי' חמשה מכלל השבעה שהוא מצוה להתאבל עליהם.

    אבל על אביו ועל אמו קורע והולךהנה שאין שם אבלות קורע ופרקינן כי תניא היא דר' זירא לכבוד אביו ואמו:

    ת"ר כל האמור בפרשת כהנים כהן מיטמא להם אבל מתאבל עליהםואלו הן אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו ואשתו הוסיפו עליהן אחיו ואחותו בתולה מאמו ואחותו נשואה מאביו וכשם שמתאבל עליהן כך מתאבל על שניים שלהם דברי ר"ע ר"ש בן אלעזר אומר אינו מתאבל אלא על [אבי] אביו ועל בן בנו.

    וחכמים אומרים כל שמתאבל עליו מתאבל עליהןוקיי"ל כחכמים.

    ואוקימנא עמו בבית כגון ראובן שמת לו בן נוהג יעקב אביו עמו בבית בלבד. וכי הא דאמר ליה רב לחייא בריה. ורב הונא אמר לרבה בריה חמיך וחמותך שמתו ואשתך מתאבלת עליהן באפה כלומר בבית עמה נהוג אבלות שלא בפניה לא תנהוג כלל מפני כבוד אשתו א"ל רב הונא למר עוקבא לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד ותניא כוותיה וכדתניא מי שמת חמיו או חמותו כופה מטתו ונוהג אבלות עמה וכן אם מת חמיה או חמותה אינה רשאה להיות כוחלת ופוקסת אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבלות.

    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 20b

    Moed Katan 20b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 427 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    א"ל אימא קיימת בלשון שאילה הוא כלומר שאתה שואל על אבי שאל על אמי שאף היא אחותך:

    א"ל ר' חייא ואמך אחותי קיימת היא:

    א"ל רב אבא קיים עדיין לא השבתיך עליו וממילא הבין ויש אומרים בניחותא היה רב משיבו על מי שאינו שואל כדי שיבין מן הכלל וקשה בעיני לומר שרב יוציא דבר שקר מפיו:

    חלוץ מנעלי להתאבל על אחי ואחותי:

    והולך כלי אחרי לבית המרחץ ללמד הלכה נתכוין שאין שמועה רחוקה לאחר שלשים נוהגת אלא יום אחד ומקצת היום ככולו:

    למוצאי הרגל נעשית רחוקה דהוי שלשים יום:

    אינה נוהגת אלא יום אחד אע"פ דכי שמע עדיין היתה קרובה עולה הרגל להשלים שלשים דהוי שמועה רחוקה:

    אינו קורע עכשיו דנוהג יום אחד לשמועה רחוקה:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 20b · Sefaria

    Tosafot

    עולה לו פירוש הרגל עולה לו למנין שאינו נוהג אלא יום אחד:

    קורע או אינו קורע דוקא כענין זה מיבעי ליה לפי שהיה חייב לקרוע בשעת שמועה אבל שמע שמועה רחוקה בחול אינו קורע כלל ואפי' על אביו ואמו וכן קאמר נמי בסמוך כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו והכי משמע לעיל דלא מצינו לר' חייא שקרע אע"פ שהיה אביו ואמו לגירסת ר"ח וא"ת אי מהא משמע דאינו קורע על אביו ואמו אמאי לא. קאמר ש"מ דאינו קורע יש לומר דאינו מביא ש"מ כי אם ממה שראינו שעשה אבל ממה שלא ראינו אינו מביא ראיה מכל מקום מדלא קבעי הש"ס כלל אם רבי חייא קרע משמע א"צ לקרוע ובתשובת רבינו זקיני פי' דאינו קורע על שמועה רחוקה אפי' על אביו ואמו והרי"ן וגם בתוס' הרב מסופק והא דאמר בסמוך מי שאין לו חלוק וכו' מיירי כגון שהיה שאול מחבירו או נתמלא קרעים ונראה לי שיש לסמוך יותר על ה"ג מרב צמח גאון דאין קורעים לאחר ל' יום אלא על אביו ואמו בלבד וברכת אבלים נחלקו בה"ג אם שמע בשבת אם חייב לברך ברכת אבלים דיש מפרשים דנקרא דברים שבצינעא וי"א כיון דמברכין בג' או בעשרה לאו דברים שבצינעא הוא:

    ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו לא מיבעי מאביו אלא אפי' מאמו נמי:

    על שניים שלהם פי' הנולדים מהן אבל באחיהם ובנשותיהם היה מסופק בתוספות הרב בשם רבו ולא ידענא מאי שנא:

    על אבי אביו ועל בן בנו פירוש בתוספות הרב בשם רבו דהוא הדין אבי אמו ובת בתו:

    באפה נהוג אבילות פירוש בתוספות בכל דיני אבלות נעילת הסנדל ורחיצה וסיכה וכולן כל זמן שהוא בפניה ובפ"ק דכתובות (דף ד:) קאמר עמו בבית ושמא באפה דוקא או שמא בכל הבית:

    ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו בחמין קאמר דאילו בצונן היא נמי מותרת:

    אלא בחמיו וחמותו והוא הדין היא נוהגת עמו בחמיה וחמותה והא דקתני לעיל כל שמתאבל עליו מתאבל עמו בכל שאר קרובים קאמר אבל אשתו יש חילוק בין חמיו וחמותו לשאר קרובים:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Moed Katan 20b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ועוד ר' חייא נהג על אביו ועל אמו בשמועה רחוקה יום אחד ולמדנו ממנו ג' דברים. למדנו כי האבל אסור בנעילת הסנדל.

    וכי שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד וכי מקצת היום ככולו תני ר' אדא קמיה דר' יוחנן שמע שמועה קרובה בשבת ולמו"ש נעשה רחוקה עולה לו ואינה נוהגת אלא יום אחד.

    וכן א"ר יוסי בר אבין שמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד כללו של דבר כל יום שמועה שאינו נוהג בו אבלות כאילו עדיין לא שמע. השומע שמועה רחוקה ברגל קורע או אינו קורע ר' מני אמר אינו קורע ר' חנינא אמר קורע ר' מני אמר אינו קורע דכל היכא דליכא עליה אבלות שבעה אינו קורע איני והא תני איסי אבוה דר' זירא מי שאין לו (אלא חלוק אחד) [חלוק לקרוע] ונזדמן לו חלוק בתוך שבעה קורע לאחר שבעה אינו קורע. הנה קורע בתוך שבעה ואע"פ שאינו נוהג אחר הקריעה שבעה. וכי תימא משום דהיא בתוך שבעה ועוד הא תני ר' זירא בתריה בד"א בה' מתי מצוה פי' חמשה מכלל השבעה שהוא מצוה להתאבל עליהם.

    אבל על אביו ועל אמו קורע והולך הנה שאין שם אבלות קורע ופרקינן כי תניא היא דר' זירא לכבוד אביו ואמו:

    ת"ר כל האמור בפרשת כהנים כהן מיטמא להם אבל מתאבל עליהם ואלו הן אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו ואשתו הוסיפו עליהן אחיו ואחותו בתולה מאמו ואחותו נשואה מאביו וכשם שמתאבל עליהן כך מתאבל על שניים שלהם דברי ר"ע ר"ש בן אלעזר אומר אינו מתאבל אלא על [אבי] אביו ועל בן בנו.

    וחכמים אומרים כל שמתאבל עליו מתאבל עליהן וקיי"ל כחכמים.

    ואוקימנא עמו בבית כגון ראובן שמת לו בן נוהג יעקב אביו עמו בבית בלבד. וכי הא דאמר ליה רב לחייא בריה. ורב הונא אמר לרבה בריה חמיך וחמותך שמתו ואשתך מתאבלת עליהן באפה כלומר בבית עמה נהוג אבלות שלא בפניה לא תנהוג כלל מפני כבוד אשתו א"ל רב הונא למר עוקבא לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד ותניא כוותיה וכדתניא מי שמת חמיו או חמותו כופה מטתו ונוהג אבלות עמה וכן אם מת חמיה או חמותה אינה רשאה להיות כוחלת ופוקסת אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבלות.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 20b · Sefaria

    Ritva

    שמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי הרגל נעשי' רחוק' וכו' שמעי' מהכא שאין הרגל מפסיק למי שלא שמע דהא על כרחין כיון שלאחר הרגל היא שמועה רחוקה כבר עברו קודם הרגל יותר מכ' יום ואפילו הכי קרי ליה שהוא קרובה ברגל וזה ברור:

    קורע או אינו קורע פירש בשמועה רחוקה ואיפליגו בה רבי מני ורבי חנינא:

    קריעה בלא ז' מי איכא פי' למי שנוהגין עליו לעניני אבלות דאי מאי קאמר והא איכא קריעה על רבו ועל אדם חסיד או חכם או נשיא ואין כאן ז'

    מי שאין לו אלא חלוק לקרוע אוקמה רש"י ז"ל בגברא ערטילאי ואינו מחוור בתוספות פי' כגון שהאי בגדיו שאולין ופטור מקריעה דמבני אהרן למדנו דכתיב בהובגדיכם ומיהו אמרי' לקמן שאם הודיעו שהוא הולך כמי שנוטל רשות דמי וחייב לקרוע ועוד י"ל דמיירי הכא כשבגדיו קרועין עד שנעשה כפותח האמור בירושלמי:

    כי תנא ההיא בכבוד אביו ואמו ק"ל דקארי לה אמאי קארי לה וי"א דאיהו סבר דאפילו על אביו ועל אמו קאמר ליה דאינו קורע דאיהו בהכי מיירי ולאו בשאר קרובי' דאי לא תקשי הא מתניית' ורבי מני אהדר ליה שלא אמר הוא אלא בשאר קרובים ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וזה דוק והנכון כמו שפירש רבינו יצחק ז"ל דה"ק דההיא רשות היא שנתנו לו מפני כבוד אביו ואמו ואין בו משום בל תשחת ובשאר קרוביו אינו רשאי משום בל תשחת אבל חיובא ליכ' אפי' על אביו ועל אמו והיינו לישנא דכי תניא ההיא ודוק. ומיהו פוסקים כרב הגדולים ז"ל דקיימא לן לחומרא ועל אביו ואמו קורע ובדידה הוא דאפליגו וקיימ' לן כר' חנינא וסברא נמי הוא שאינו בדין שישמע מיתת אביו ואמו ולא יקרע ולא אמרו הלכה כדברי המקל בענין זה דקריעה לחוד ואבלות לחוד ועוד שזו מחלוקת אמוראין הוא ועובדא דרב ודרבי חייא כבר פירשנו כי רבי חייא הוא מתאבל ואבלות שאר קרובים הוא והתם כ"ע מודו דבשמועה רחוקה אינו קורע ומעתה ברייתא כפשטה דעל אביו ואמו חייב לקרוע כל ז'. ויש מחלוקת בין רבותי ז"ל עד כמה קורע והולך על אביו ועל אמו כי הגאוני' ז"ל פירשו כל י"ב חדש והרמב"ן ז"ל כל ל' יום ובעל ה"ג כתב לעולם ובירושלמי אומר אפילו אחר כמה שנים חייב לקרוע וכן נראה שהרי מצינו שאסור באחוי לעולם ואינו בדין שימות אביו ולא יקרע בנו עליו ומסתברא לי דרבו כאביו לקריע' בשמועה רחוקה ואע"פ שאמרו לא השוו לאביו ולאמו אלא לאיחוי בלבד זהו בעניני אבלות אבל ענין זה טעמא אחרינא הוא ואינו בדין שישמע שמת רבו ולא יקרע עליו:

    ת"ר כל האמור בפרשת כהנים שכהן הדיוט מתטמא להם אבל מתאבל עליהם ואלו הן ותימה אמאי לא חשיב אשתו דכתיב כי אם לשארו וכו' ודכ"ע מודו שהיא אשתו. ובההיא דרישא הוא דפליגי וי"ל דלא איירי אלא בקרובים מחמת קורבא ולא מחמת קדושין ועוד דבעי למתני שיתאבל (עליהם) על שניים ואפילו אחיהם ואחיותיה' וס"ל שלא אמרו בכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד:

    ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו פירש ואפילו מאביו הוצרכו להוסיף דאלו במקרא אינו כתוב אלא הקרובה דהיינו פנויה וארוסה שכהן מטמא להם:

    כך מתאבל על (שניהם) שניים שלהם פי' גם זה מן התוס' הוא:

    7 more comments on this page.

    Ritva on Moed Katan 20b · Sefaria

    Meiri

    שמע ביום ל' עצמו והיה שבת והרי בשעה שחל עליו אבלות היתה שמועה רחוקה או ששמע שמועה קרובה ברגל ולאחרי הרגל נעשית רחוקה כגון שמת כ"ה יום קודם הרגל ושמע בתחלת הרגל הרי זה שמועה רחוקה ואינה נוהגת אלא יום אחד ומכאן אתה למד שכל ששמע שמועה קרובה בשבת אין אותו שבת עולה לו ומונה שבעה ממוצאי שבת אבל אם מת כ"ב ימים קודם הרגל ושמע ברגל שהרי לא כלו שלשים במוצאי הרגל נוהג שבעה ושלשים ואע"פ שהרגל פוגע בתוך ל' לאותו אבלות שאין רגל מפקיע אלא למי שהתחיל באבלות הן של שבעה הן שלשים שהוא מפקיע אותו אבילות שהוא מוצאו בו וכן אם נודע לו קודם הרגל ולא כלו שבעה למנין אבלותו ברגל אינו מפקיעו אלא מתורת שבעה אע"פ שכבר עברו שבעה למיתה וקבורה בשעת כניסת הרגל וי"א שאם היה שם אבל אחד שכבר נהג אבלות ז' והפקיעו רגל מדין ל' הואיל ונפקעו ל' מאחד נפקעו מכל מי שהתחיל באבלות אע"פ שלא התחיל במנין שלשים ואין הדבר כלום כמו שיתבאר:

    שמועה רחוקה אין בה קריעה אפי' על אב ואם ויש חולקין לומר שיש קריעה בשמועה על אב ואם אבל לא לשאר מתים ומחלקת זו תלויה בביאור השמועה ששאלו קורע או אינו קורע וקצתם מפרשים שאלה זו בשאר מתים אבל באב ואם פשוט הוא שקורע ואמ' לו ר' מני בשלמא לדידי דאמינא אינו קורע משום דליכא אבלות שבעה שהקריעה מאבלות שבעה הוא ובטלה שבעה בטלה קריעה ואע"פ ששאר דיני אבלות הנוהגים בלא קריעה מאבלות שבעה הם באלו אין אנו צריכים בהם לשעת חמום שאין חמום אלא ביום ראשון והם נוהגים כל שבעה והדין נותן שיהיו נוהגים ביום שמועה כאחרון של שבעה אבל קריעה שעקרה בשעת חמום יום שמועה אינה כראשון של שבעה והוא שאמ' קריעה בלא שבעה מי איכא ר"ל על מתו שאין ראיה מקריעה על נשיא והדומים לו לקריעה על מתו וכשהשיבו ממי שאין לו חלוק שבאב ואם אף לאחר ז' קורע כמו שיתבאר בסמוך השיבו כי תניא ההיא לכבוד אביו ואמו והרי אף אנו מודים בה שקורע ובעלי שטה אחרת מפרשים קורע או אינו קורע באב ואם הא בשאר מתים פשוט הוא שאינו קורע ומפרשים כי תניא ההיא לכבוד אביו ואמו דוקא בשלא היה לו חלוק שכבר חלה עליו תורת שבעה ומפרשים אותה דוקא ג"כ תוך ל' שהוא באב ואם כתוך שבעה של שאר מתים לענין שלילה כמו שיתבאר ואף למי שמפרש שאף לאחר שלשים קורע מ"מ כבר חלה עליו תורת שבעה וכן שמאחר שאין קרעו ניתן לאחותו הרי הוא כתוך שבעה אבל שמועה רחוקה אינו קורע אף באב ואם ויש מביאין ראיה לשטתם ממעשה ר' חייא הנזכר למעלה וגורסין בה אבא קיים ואין גורסין בה אבו קיים שעל אביו היה שואל ולא על אבו שהיה אחיו ולא מצינו בו שקרע ואין גירסתם מחוורת ואף לגירסתם שמא קרע ולא הזכיר אלא מה שצוה לשליח וקריעה אינה מצויה ליעשות על ידי שליח אע"פ שיצא ידי חובה בכך ומ"מ גדולי המחברים וגדולי הפוסקי' והמפרשי' מסכימים שלא לקרוע אף באב ואם ובתלמוד המערב נראה הפך הדברים והוא שאמרו שם שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצ"ש נעשית רחוקה קורע ומתאבל ר' חנינא אומ' אינו מתאבל אבל קורע ואמ' ר' מונא וכי יש קריעה בלא אבול אמ' ליה שכן על אביו ואמו קורע אף לאחר כמה ר"ל במי שאין לו חלוק ומ"מ אפשר לפרשה בענין אחר וכן י"מ שלא שאלו קורע או אינו קורע אלא בשמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה שמאחר שקרובה היתה בשעת שמועה והיה ראוי לדין קריעה אלא שרגל מונעו שמא ראוי הוא לקרוע לערב אבל שמועה רחוקה בעלמא אין כאן דין קריעה כלל:

    שמועה זו שביארנו שמתאבל אם שבעה ושלשים לקרובה אם יום אחד לרחוקה כתבו הגאונים שסומכין עליה על פי עד אחד אפי' עד מפי עד אפי' מפי אשה אפי' מפי גוי מסיח לפי תומו דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי והרי מעשה של ר' חייא מפי קרוב היה וברמיזות בעלמא כללו של דבר כל עדות שמשיאין האשה על פיו קרובים מתאבלין עליו:

    מי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן לו תוך ז' קורע לאחר ז' אינו קורע ובאביו ואמו קורע אף לאחר ז' כל ל' וי"א אף לאחר ל' ואפי' לעולם כמו שכתבנו:

    על שבעה קרובים אדם מתאבל מן התורה וכהן מיטמא להם והם אביו ואמו בנו ובתו אחיו מצד האב ואחותו שאינה נשואה ומצד האב ואשתו נשואה ומדברי סופרים להתאבל על אחיו מן האם ועל אחותו שאינה נשואה אף מצד האם ועל אחותו נשואה בין מאביו בין מאמו ר"ל אף מאביו לבד או מצד אמו לבד ונמצאו ארבעה מתים בתוספת סופרים אחיו מן האם אחותו שאינה נשואה מן האם אחותו נשואה מצד האב אחותו נשואה מצד האם וגירסת הספרים הוסיפו עליהם אחיו מן האם ואחותו הבתולה מן האם ר"ל שאינה נשואה ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו וי"א שאחותו הנשואה מן האם אין מתאבלין עליה כל עקר אף מדברי סופרים והם מפרשים שזה שאמרו ואחותו הנשואה בין מאביו בין מאמו פירושו משני הצדדין ולא שנצטרך לצד האם כלל אלא שר"ל שתהא מצד האב ונמצאו לדעת זה שלשה מתים בתוספת אחיו מן האם אחותו שאינה נשואה מן האם אחותו נשואה מן האב ויש מבעלי שטה זו שמשנים את הגירסא לדעתם והם גורסים הוסיפו עליהם אחיו מן האם ואחותו בתולה מן האם ואחותו נשואה מן האב וכן נמצא בקצת ספרים ישנים והם מתמיהים על גירסא הנמצאת בספרים ר"ל בין מאביו בין מאמו לדעת המפרש בה מאביו לבד או מאמו לבד והרי משלמד על אחותו הנשואה מן האם מה הוצרך ללמד על אחותו הנשואה מן האב ועל אחותו בתולה מן האם אלא שיש לומר בה שרצה למנות את כל הנוספים אע"פ שלא הוצרך והדברים נראין כדעת המיקל שלא החמירו סופרים בקורבת אם מה שלא החמירה תורה בקורבת אב ואף בתלמוד המערב שנינו הוסיפו עליהם אחותו נשואה מן האב וארוסה מן האם וכן יצאה הוראה בנרבונאה מפי גדולי המפרשים וי"מ שאחותו נשואה מן האב מתאבל עליה מן התורה ואין הדברים נראין:

    כל אלו שמתאבל עליהם מן התורה אף הוא מתאבל עמהן בפניהם כיצד מי שמת בן בנו או בן אחיו שנמצא בנו או אחיו מתאבלים מן התורה הרי זה מתאבל עמהם בפניהם וכן בשאר קרובים וכמו שאמרו בתלמוד המערב רב דמכת אחתיה פקיד לחייא בריה כד תיהוי עייל לגבאי הוי שלח סנדלך וכן נוהג כל שאר דיני אבלות ולא סוף דבר של שבעה אלא אף לשלשים שהרי בשמועה זו אמרו סבר למיתב עלה שבעה ושלשים וכן אתה רואה בסוגיא זו שהוא קורע ובאשתו אינו מתאבל עמה אף בפניה אלא על אביה ואמה וכן היא בשלו שהמדות שוות באבלות ולא נאמר אבלות זה אלא לכבוד הקרובים ויראה לי שאם רצו הקרובים למחול על כבוד זה רשאין ופוטרין אותו ויראה שעל זה סמכו להקל בענינים אלו בדורות הללו ומ"מ אותם שמתאבלים מדברי סופרים אין הראויים להתאבל עליהם מתאבלים עמהם כלל וכן אין מתאבל עמהם אלא על קורבה הבאה מחמת עצמם אבל קורבה הבאה מחמת אישות כגון שמתה אשת בנו או אשת אחיו והדומים להם אין מתאבל עמהם כלל ויש בזו חולקין אף אלו שמתאבל עליהם מן התורה אין מתאבל עמהם אלא בפניו ומה שאמרו באמימר דשכיב בר בריה וקרע וכי אתא בריה הדר וקרע הקריעה הראשונה שהיתה שלא בפני בנו לא היתה קריעה מתורת חיוב אלא לכבוד המת שלא היה שם מי שיקרע עליו ומפני זה לא פטר בה עצמו וכשבא בנו חזר וקרע:

    מי שמת קרוב לאשתו אינה רשאי לכופה להיות כוחלת ופוקסת אבל מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ומחממת לו מים לרחוץ ורוחץ מידיה בד"א בשאר מתים אבל על אביה ואמה אינו רוחץ בחמין בפניה שהרי נוהג אבלות כמו שביארנו וכל אבלות שהזכרנו בקרובים לא שנא כשרים ולא שנא פסולים אפי' על הממזרים חוץ מן הולד הבא על ידי שפחה ונכרית שאין לו צד אבות כלל:

    כל קריעה שאדם קורע הן על אב ואם הן על שאר מתים אינו אלא מעומד ואם קרע מיושב יראה מסוגיא זו שלא יצא וחוזר וקורע ויש חולקים לומר שבדיעבד מיהא יצא ולא נאמר בסוגיא זו על אמימר שחזר וקרע אלא מצד שהחמיר על עצמו ומה שנתגלגל כאן מענין כפיית המטה שאפי' ישן לו על המטה בלא בגדים או על גבי אודייני כלומר כסוי הבגד או אפי' על גבי קרקע לא יצא אלא דוקא שיהא כופה מטתו יתבאר למטה וכן מה שנתגלגל כאן בענין חליצה על קריאת היבם שאין צריך מעומד אע"פ שכתוב בה ועמד ואמר אלא בין עומד בין יושב בין מוטה יתבאר במקומו בע"ה:

    Meiri on Moed Katan 20b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה כל שמתאבל כו' כלומר מתאבל עם אביו כשהוא כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה קורע או כו' דלא מצינו לר' חייא שקרע כו' ובד"ה על אבי אביו ועל בן בנו פירוש כו' ובד"ה באפה כו' פירשו בתוספות כו' וכולן כל זמן כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 20b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' והולך אחרי כלי עיין לקמן דף כד ע"ב תוספות ד"ה אלא קרוביו:

    שם מי שאין לו חלוק עיין לקמן דף כד ע"א תוספות ד"ה וכל קרע ובתוספות ד"ה כי תניא:

    Gilyon HaShas on Moed Katan 20b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 20, Amud Bet, about 427 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “אמר ליה: אימא קיימת? אמר ליה: אימא…”

      Named: אבא.

    2. Segment 223 words

      Opens “שמע מינה תלת. שמע מינה אבל אסור…”

    3. Segment 36 words

      Opens “רבי חייא לחוד, רבי אחייה לחוד.…”

      Named: רבי חייא, רבי אחייה.

    4. Segment 441 words

      Opens “אמר רבי יוסי בר אבין: שמע שמועה…”

      Named: רבי יוסי בר אבין, רבי אדא.

    5. Segment 538 words

      Opens “קורע או אינו קורע? רבי מני אמר:…”

      Named: רבי מני, רבי חנינא.

    6. Segment 628 words

      Opens “ולא?! והתניא איסי אבוה דרבי זירא, ואמרי…”

      Named: רבי זירא.

    7. Segment 717 words

      Opens “עני ר' זירא בתריה: במה דברים אמורים…”

    8. Segment 86 words

      Opens “כי תניא ההיא, לכבוד אביו ואמו.…”

    9. Segment 932 words

      Opens “ת"ר כל האמור בפרשת כהנים שכהן מיטמא…”

    10. Segment 1030 words

      Opens “וכשם שמתאבל עליהם כך מתאבל על שניים…”

      Named: רבי שמעון.

    11. Segment 1129 words

      Opens “חכמים היינו תנא קמא? איכא בינייהו עמו…”

      Named: רב לחייא, רב הונא, רבה.

    12. Segment 1228 words

      Opens “מר עוקבא שכיב ליה בר חמוה. סבר…”

      Named: רב הונא.

    13. Segment 1339 words

      Opens “דתניא: מי שמת חמיו או חמותו אינו…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “ותניא אידך: אף על פי שאמרו אינו…”

    15. Segment 1523 words

      Opens “אלא לאו שמע מינה: כאן בחמיו וחמותו,…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “אמימר שכיב ליה בר בריה, קרע עילויה.…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “אמר ליה רב אשי לאמימר: קריעה דמעומד…”

      Named: רב אשי.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Moed Katan 20b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026