Talmud Builders

    Moed Katan 26a

    Back to index

    English translation — Moed Katan 26a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And these are the rents of mourning that may never be properly mended: One who rends his garments for the death his father, or for his mother, or for his teacher who taught him Torah, or for the Nasi , or for the president of the court; or upon hearing evil tidings; or hearing God’s name being blessed, which is a euphemism for hearing God’s name being cursed; or when a Torah scroll has been burned; or upon seeing the cities of Judea that were destroyed or the destroyed Temple or Jerusalem in ruins. This is the way one conducts himself when approaching Jerusalem when it lies in ruin: He first rends his garments for the Temple and then extends the rent for Jerusalem.

    2The Gemara elaborates upon the halakhot mentioned in this baraita : From where do we derive that one must rend his clothing for his father, his mother, and his teacher who taught him Torah? As it is written with regard to the prophet Elijah, when he ascended to Heaven in a tempest: “And Elisha saw it, and he cried, My father, my father, the chariots of Israel and their horsemen” (II Kings 2:12). The Gemara interprets this verse as follows: “My father, my father”; this comes to teach that one must rend his garments for the death of his father or mother. “The chariots of Israel and their horsemen”; this comes to include also one’s teacher who taught him Torah.

    3The Gemara asks: From where may it be inferred that this is referring to one’s teacher? The Gemara explains: As the verse was translated by Rav Yosef: My teacher, my teacher, who was better for the protection of the Jewish people with his prayers than an army with chariots and horsemen.

    4And from where do we derive that these rents are never to be properly mended? As it is written: “And he took hold of his own clothes, and rent them in two pieces” (II Kings 2:12). From the fact that it is stated: “And he rent them,” do I not know that he rent them in two pieces? Rather, when the verse adds that they were torn into two pieces, it teaches that they must remain torn in two pieces forever. Accordingly, this rent must never be properly mended.

    5Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: But isn’t Elijah still alive? Why, then, did Elisha rend his garments for him? He said to him: Since it is written: “And he saw him no more” (II Kings 2:12), Elijah was considered dead from Elisha’s perspective, and so Elisha rent his clothing for him.

    6§ From where do we derive that one must rend his clothing for the death of the Nasi or the president of the court and upon hearing evil tidings? As it is written, when David heard about the defeat of Israel and the death of Saul and his sons: “Then David took hold of his clothes, and rent them; and likewise all the men that were with him: And they mourned, and wept, and fasted until evening, for Saul and for Jonathan his son, and for the people of the Lord, and for the house of Israel; because they were fallen by the sword” (II Samuel 1:11–12).

    7The Gemara explains how the aforementioned halakhot are derived from the verse: “Saul”; this is a reference to the Nasi , as Saul was king of Israel. “Jonathan”; this is a reference to the president of the court. “For the people of the Lord, and for the house of the Israel”; these are a reference to evil tidings.

    8Rav bar Shaba said to Rav Kahana: But perhaps you can say that one need not rend his clothing until all these calamities occur together, and that rending clothing is performed only over a tragedy of this magnitude. He said to him: The repetition of the word “for”: “For Saul,” “for Jonathan,” and “for the people of the Lord” divides the matter and teaches that each individual misfortune is sufficient cause to rend one’s garments.

    9The Gemara asks: But do we actually rend our clothing upon hearing evil tidings? But didn’t they say to Shmuel: King Shapur killed twelve thousand Jews in Mezigat Caesarea, and Shmuel did not rend his clothing?The Gemara answers: They said that one must rend his clothing upon hearing evil tidings only in a case where the calamity involved the majority of the community of Israel and resembles the incident that occurred when Saul was killed and the entire nation of Israel suffered defeat.

    10The Gemara tangentially asks: Did King Shapur really kill Jews? But didn’t King Shapur say to Shmuel: I have a blessing coming to me, for I have never killed a Jew? The Gemara answers: King Shapur never instigated the killing of Jews; there, however, they brought it upon themselves, as Rabbi Ami said in an exaggerated manner: Due to the noise of the harp strings of Mezigat Caesarea, the walls of Laodicea were breached, for the residents of the city celebrated when they rebelled against King Shapur. Because they rebelled against him and threatened his rule, he was forced to kill them.

    11§ The Gemara continues its analysis of the baraita : From where do we derive that one must rend his garments upon hearing God’s name being blessed, i.e., cursed? As it is written with regard to the blasphemous words said by Rab-shakeh: “Then came Eliakim, son of Hilkiya, who was over the household, and Shebna the scribe, and Joah, son of Asaph, the recorder, to Hezekiah with their clothes rent” (II Kings 18:37).

    12The Sages taught a baraita with regard to this issue: Both one who actually hears the curse and one who hears from the mouth of the one who heard the curse are obligated to rend their garments. But the witnesses who testify against the person who uttered the blasphemy are not obligated to rend their clothing when they testify as to what they heard because they already rent their clothing when they heard the curse the first time.

    13The Gemara asks: What difference does it make that they rent their garments when they heard the curse the first time? Didn’t they hear it again now? The Gemara rejects this argument: This will not enter your mind, as it is written: “And it came to pass, when King Hezekiah heard it, that he rent his clothes” (II Kings 19:1). This indicates that the king rent his garments, but those who reported the blasphemy to him did not rend theirs, as they had already rent their garments the first time.

    14And from where do we derive that these rents may not be properly mended? This is derived by way of a verbal analogy between the verb rending used here with regard to Hezekiah and the verb rending used in the case of Elijah and Elisha.

    15§ From where do we derive that one must rend his garments when a Torah scroll has been burned? As it is written: “And it came to pass, that when Jehudi had read three or four leaves, he would cut it with a penknife, and cast it into the fire that was in the brazier” (Jeremiah 36:23). With regard to the verse itself the Gemara asks: What is meant by “three or four leaves,” and why did he cut the book only at that point?

    16The Gemara explains: They said to Jehoiakim: Jeremiah has written a book of Lamentations over the future downfall and destruction of Jerusalem. He said to them: What is written in it? They read him the first verse: “How does the city sit solitary” (Lamentations 1:1). He said to them: I am king, and this does not apply to me. They read him the second verse: “She weeps sore in the night” (Lamentations 1:2). He said to them: I am king, and this does not apply to me. They read him the third verse: “Judah is gone into exile due to affliction” (Lamentations 1:3). He said to them: I am king. They read to him: “The ways of Zion do mourn” (Lamentations 1:4). He said to them: I am king. These are the four leaves, or verses, that he read first.

    17They read him an additional verse: “Her adversaries have become the chief” (Lamentations 1:5), i.e., the reigning king will be removed from power. Once he heard this, he said to them: Who said this? They said to him: This is the continuation of the verse: “For the Lord has afflicted her for the multitude of her transgressions” (Lamentations 1:5). Immediately, he cut out all the names of God from the book and burned them in fire. This is as it is written: “Yet they were not afraid, nor rent their garments, neither the king, nor any of his servants that heard all these words” (Jeremiah 36:24). By inference, this shows that they were required to rend their clothing when they saw this.

    18Rav Pappa said to Abaye: Perhaps you can say that they should have rent their garments due to the evil tidings contained in the scroll and not because of the destruction of the book? Abaye said to him: Were they evil tidings at that time? This was a prophecy and not an account of current events.

    19Rabbi Ḥelbo said that Rav Huna said: One who sees a Torah scroll that was torn is obligated to make two rents, one for the parchment that was damaged and one for the writing, as it is stated: “Then the word of the Lord came to Jeremiah, after the king had burned the scroll and the words” (Jeremiah 36:27). This implies that a separate rent must be made for each of them, both the parchment and the writing.

    20It was related that Rabbi Abba and Rav Huna bar Ḥiyya were sitting before Rabbi Abba. Rabbi Abba needed to relieve himself. He removed his phylacteries from his head and placed them on the cushion on which he was sitting. An ostrich came and wanted to swallow the phylacteries.

    21He said: Now, had it succeeded to swallow it, I would have been obligated to make two rents. He said to him: From where do you derive this? There was an incident in which I was involved and I came before Rav Mattana asking what to do, but he did not have an answer readily available. I then came before Rav Yehuda, and he said to me: Shmuel said as follows: They said that one is obligated to rend his clothing only when a Torah scroll or some other sacred book is torn by force, and it resembles the incident that occurred with Jehoiakim.

    22§ From where do we derive that one must rend his garments upon seeing the cities of Judea in ruin? As it is written: “There came certain men from Shechem, from Shiloh, and from Samaria, eighty people, their beards shaven, and their clothes rent, and having cut themselves, with offerings and incense in their hand, to bring to the house of the Lord” (Jeremiah 41:5). This indicates that they rent their garments upon seeing the destruction.

    23Rabbi Ḥelbo said that Ulla Bira’a said that Rabbi Elazar said: One who sees the cities of Judea in their desolation says: “Your sacred cities are become a wilderness” (Isaiah 64:9), and then rends his garments. One who sees Jerusalem in its desolation says: “Zion is a wilderness, Jerusalem a desolation” (Isaiah 64:9), and then rends his garments. One who sees the Temple in its desolation says: “Our sacred and our beautiful house, where our fathers praised You, is burned with fire; and all our pleasant things are laid waste” ( Isaiah 64:10), and then rends his garments.

    24It was taught in the baraita : He first rends his garments for the Temple and then extends the rent for Jerusalem. And they raise a contradiction from another baraita that states: Both one who hears that Jerusalem is in ruin and one who sees the destruction, once he reaches Mount Scopus [ Tzofim ], rends his garments. And he rends his garments for the Temple separately and for Jerusalem separately.

    25The Gemara answers: This is not difficult. This baraita , which states that instead of making a separate rent for Jerusalem one may extend the first rent that he had made for the Temple, is referring to the case where one reached the Temple first, before seeing the rest of Jerusalem, and saw it in ruin. That baraita , which states that one must make separate rents for Jerusalem and for the Temple, is referring to the case where one reached Jerusalem first, and only afterward the Temple.

    26§ The Sages taught the following baraita : And all of these rents, one may tack them together with loose stitches, and hem them, and gather them, and fix them with imprecise ladder-like stitches. But one may not mend them with precise stitches.

    27Rav Ḥisda said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואלו קרעין כו'באבל רבתי במסכת שמחות (פ"ט):

    ברוב ציבוררוב ישראל:

    וכמעשה שהיהבשאול ויהונתן:

    גרמו לנפשייהודמרדו ביה והא דקאמר לא קטלי יהודי רוצה לומר בחנם:

    לקול יתירילקול כנורות שמרדו:

    אתיא קרע קרע (מדוד):

    שלש דלתות וארבעהכלומר ארבעה פסוקים:

    אנא מלכאואמלכא לא כתיב כלום:

    היו צריה לראששהנכרי ראש ולא אתה:

    משום שמועות רעותעל הגלות איבעי למיקרע:

    את המגילהזה הגויל:

    ואת הדבריםזה הכתב:

    השתאאי שקיל להו נעמיתא איבעי לי למיקרע על הגויל ועל הכתב דהוי כנשרף:

    בזרועשאין יכול להצילו:

    וכמעשה שהיהדיהויקים אבל דנעמיתא דמצי להציל לא מיקרע:

    הא דפגע במקדש ברישאכגון כשנכנס לירושלים בשידה תיבה ומגדל דלא ראה ירושלים עד שראה בית המקדש. קורע על המקדש ומוסיף על ירושלים אבל בשלא נכנס בתיבה ופגע בירושלים ברישא קורע על ירושלים בפני עצמה ועל המקדש בפני עצמו:

    כל הקרעים רשאין למוללןלקפל בגד בתפירה:

    כעין סולמותשאין מלקטין זה סמוך לזה אבל זה רחוק מזה שמלקט ברוחב כעין מעלות סולמות:

    מועד קטן 26 עמוד א

    1ואלו קרעין שאין מתאחין: הקורע על אביו ועל אמו, ועל רבו שלימדו תורה, ועל נשיא ועל אב ב"ד ועל שמועות הרעות, ועל ברכת השם, ועל ספר תורה שנשרף, ועל ערי יהודה ועל המקדש ועל ירושלים. וקורע על מקדש, ומוסיף על ירושלים.

    2אביו ואמו ורבו שלימדו תורה מנלן דכתיב: ״(מלכים ב ב״, יב) ״ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו״. ״אבי אבי״ זה אביו ואמו, ״רכב ישראל ופרשיו״ זה רבו שלימדו תורה.

    3מאי משמע? כדמתרגם רב יוסף: רבי רבי דטב להון לישראל בצלותיה מרתיכין ופרשין.

    4ולא מתאחין מנלן דכתיב: ״(מלכים ב ב״, יב) ״ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים״, ממשמע שנאמר ״ויקרעם״ איני יודע שלשנים? אלא מלמד שקרועים ועומדים לשנים לעולם.

    5אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: אליהו חי הוא? אמר ליה, כיון דכתיב: ״(מלכים ב ב״, יב) ״ולא ראהו עוד״, לגבי דידיה כמת דמי.

    6נשיא ואב בית דין ושמועות הרעות מנלן דכתיב: ״(שמואל״: ב א, יא) ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב׃

    7שאול זה נשיא יהונתן זה אב ב"ד על עם ה' ועל בית ישראל אלו שמועות הרעות׃

    8א"ל רב בר שבא לרב כהנא ואימא עד דהוו כולהו א"ל על על הפסיק הענין׃

    9ומי קרעינן אשמועות הרעות והא אמרו ליה לשמואל קטל שבור מלכא תריסר אלפי יהודאי במזיגת קסרי ולא קרע לא אמרו אלא ברוב צבור וכמעשה שהיה׃

    10ומי קטל שבור מלכא יהודאי והא א"ל שבור מלכא לשמואל תיתי לי דלא קטלי יהודי מעולם התם אינהו גרמי לנפשייהו דא"ר אמי לקל יתירי דמזיגת קסרי פקע שורא דלודקיא׃

    11על ברכת השם מנלן דכתיב ״(מלכים ב יח״, לז) ויבא אליקים בן חלקיה אשר על הבית ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים׃

    Baraita

    12ת"ר אחד השומע ואחד השומע מפי השומע חייב לקרוע והעדים אינן חייבין לקרוע שכבר קרעו בשעה ששמעו׃

    13בשעה ששמעו מאי הוי הא קא שמעי השתא לא ס"ד דכתיב ״(מלכים ב יט״, א) ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו המלך קרע והם לא קרעו׃

    14ולא מתאחין מנלן אתיא קריעה קריעה׃

    15ספר תורה שנשרף מנלן דכתיב ״(ירמיהו לו״, כג) ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה ויקרעה בתער הסופר והשלך אל האש אשר אל האח וגו' מאי שלש דלתות וארבעה׃

    16אמרו ליה ליהויקים כתב ירמיה ספר קינות אמר להו מה כתיב ״ביה (איכה א״, א) איכה ישבה בדד אמר להו אנא מלכא א"ל (איכה א, ב) בכה תבכה בלילה אנא מלכא (איכה א, ג) גלתה יהודה מעוני אנא מלכא (איכה א, ד) דרכי ציון אבלות אנא מלכא׃

    17(איכה א, ה) היו צריה לראש אמר להו מאן אמרה (איכה א, ה) כי ה' הוגה על רוב פשעיה מיד קדר כל אזכרות שבה ושרפן באש והיינו דכתיב ״(ירמיהו לו״, כד) ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם מכלל דבעו למיקרע׃

    18אמר ליה רב פפא לאביי אימר משום שמועות הרעות א"ל שמועות רעות בההיא שעתא מי הוו׃

    19א"ר חלבו אמר רב הונא הרואה ספר תורה שנקרע חייב לקרוע שתי קריעות אחד על הגויל ואחד על הכתב שנאמר ״(ירמיהו לו״, כז) אחרי שרוף המלך את המגלה ואת הדברים׃

    20רבי אבא ורב הונא בר חייא הוו יתבי קמיה דרבי אבא בעא לאפנויי שקליה לטוטפתיה אחתיה אבי סדיא אתאי בת נעמיתא בעא למיבלעיה׃

    21אמר השתא איחייבין לי שתי קריעות א"ל מנא לך הא והא בדידי הוה עובדא ואתאי לקמיה דרב מתנה ולא הוה בידיה אתאי לקמיה דרב יהודה ואמר לי הכי אמר שמואל לא אמרו אלא בזרוע וכמעשה שהיה׃

    22ערי יהודה מנלן דכתיב ״(ירמיהו מא״, ה) ויבאו אנשים משכם משילו ומשמרון שמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים ומתגודדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה' וגו'׃

    23א"ר חלבו אמר עולא ביראה אמר ר' אלעזר הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר (ישעיהו סד, ט) ערי קדשך היו מדבר וקורע ירושלים בחורבנה אומר (ישעיהו סד, ט) ציון מדבר היתה ירושלם שממה וקורע בית המקדש בחורבנו אומר (ישעיהו סד, י) בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה וקורע:

    24קורע על מקדש ומוסיף על ירושלים: ורמינהו אחד השומע ואחד הרואה כיון שהגיע לצופים קורע וקורע על מקדש בפני עצמו ועל ירושלים בפני עצמה׃

    25לא קשיא הא דפגע במקדש ברישא הא דפגע בירושלים ברישא׃

    Baraita

    26תנו רבנן וכולן רשאין לשוללן ולמוללן וללוקטן ולעשותן כמין סולמות אבל לא לאחותן׃

    27אמר רב חסדא:

    Tosafot

    ועל רבו שלמדו חכמהבפרק אלו מציאות (ב"מ דף לג. ושם) פליגי רבי יהודה ורבי יוסי שרבי יהודה אומר כל שרוב חכמתו הימנו ורבי יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זהו רבו ומסיק שם עולא אמר תלמידי חכמים שבבבל קורעין זה על זה כרבי יוסי ס"ל ופוסק רב ששת כרבי יוסי ופי' רבינו חננאל דהכי הלכתא ובשאלתות דרב אחאי פוסק כרבי יהודה דאמר כל שרוב חכמתו הימנו ומפרש בפר' אלו מציאות בתוספתא דהיו קורעין קריעה [דאין] מתאחה וכן פירש רבי יצחק בר יהודה ויותר היה נראה לי דמעשה רב דשמואל עבד כרבי יוסי כדאי' התם ורבא נמי מפרש מילתא דרבי יוסי ורבי אלעזר בירושלמי נמי עבד כוותיה ושמא היו מחמירין על עצמן:

    ברכת השם מנלןועל ברכת השם דנכרים פליגי הכא בירושלמי אית דאמרי רבשקה ישראל מומר הוה אבל דנכרי לא ואית דאמרי נכרי הוה ובפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף ס.) נמי פליגי בה בש"ס שלנו ובירושלמי הוה ריש לקיש קורע על ברכת השם:

    ואחד השומע מפי השומעיםפירש בתוס' כגון מן העדים שאומרים זה ואם הוא אומר יכה יוסי את יוסי אין קורעין על זה וכן משמע בפ"ד מיתות (שם דף נו.):

    אתיא קריעהתימה אם כן נילף כל קריעות שלא יתאחו מקריעה קריעה ושמא לא מיסתבר ליה:

    קדר כל האזכרותתימה והא דקרעה בתער הסופר משמע כל המגילה ובירושלמי לא גרסינן האזכרות:

    לא אמרו אלא בזרועובירושלמי גרס ששרפה מלך ישראל בזרוע:

    משכם משילולא שייך הכא למיפרך ואימא עד דאיכא תלתא אבל קצת קשה דאימר מילתא יתירתא הוה דמגלחי זקן ומתגודדים כתיב בהאי קרא ויש לומר דלא שייך למימר דלא נילף כלל אלא קריעה ולעיל (מועד קטן ד' כא.) הכי קאמר נמי נהי דגמרת שפיר קריעה מ"מ לא תילף מינה מעומד:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר אלו קרעין שאסורין באיחוי פי' עשרה קרעים הללו הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו חכמה. ועל נשיא ועל אב ב"ד. ועל שמועות הרעות. ועל ברכת השם. ועל ס"ת שנשרף ועל חורבן ערי יהודה ועל חורבן המקדש [ועל ירושלים] וקורע על חורבן בהמ"ק ומוסיף על חורבן ירושלים:

    אביו ואמו ורבו שלמדו חכמה מהכא ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. אבי אבי זה אביו ואמו. רכב ישראל ופרשיו זה רבו שלמדו חכמה.

    כדמתרגם רבי רבי דטב להון לישראל בצלותך מן רתיכין ופרשיןואע"ג דאליהו חי הוא כיון דכתיב ביה ולא ראהו עוד כמת הוא לגביה: ירושלמי כשם שקורעין על החכמים כך קורעין על תלמידיהן איזהו ת"ח חזקיה אמר כל השונה הלכות ועד תורה. א"ר יוסי הדא דאת אמרו בראשונה אבל עכשיו אפילו הלכות. ר' אבוה בשם ר' יוחנן כל שמבטל עסקיו מפני משנתו. תני כל ששואלין אותו ומשיב. א"ר אושעיא כגון אנא דרבבינן משגיחין עלינו וכן מתיבין ליה. א"ר אבא בר ממל כל שיודע לבאר משנתו ואנן אפילו רבבינן לא יכלי לבאר משנתנו איזהו רבו כל שפתח לו תחלה דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר כל שרוב תלמודו ממנו. שמואל חלץ בההוא שהאיר במשנתו. פי' ביאר לו משנתו זו ששנינו בתמיד. ושתי מפתחות היו לו אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון. פי' היה מכניס ידו ומורדה עד שיחין שהוא אמה ואח"כ היה מגיע למנעול ופותחו. והאחד היה נכון לפניו מכניס ידו כנגדו ופותח:

    ולא מתאחין שנאמר ויקרעם לשנים קרעיםממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שהקריעה לשנים היא אלא מה ת"ל לשנים מלמד שקרועין לעולם לשנים.

    נשיא ואב ב"ד ושמועת הרעות שנאמר ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו ויספדו ויבכו על שאול ועל יהונתן ועל עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב.

    שאול זה נשיא יהונתן זה אב ב"דעל עם ה' על בית ישראל אלו שמועות רעות. ומקשינן ואימא לא קרעינן עד דאיכא כולהו.

    ופרקינן על על הפסיק הענין למימרא דקרעינן על כל אחד ואחד בפ"ע.

    ואסיקנא לא אמרו דקרעינן על שמועות הרעות אלא ברוב צבורוכמעשה דשאול דהא שמואל שמע דקטל שבור מלכא י"ב אלפי יהודאי ולא קרע.

    ועל ברכת השם אחד השומע.

    ואחד השומע מפי השומע חייבין לקרועוהעדים אין חייבין לקרוע שכבר קרעו בעת ששמעו.

    שנאמר ויהי כשמוע המלך את דבריהם ויקרע את בגדיו המלך קרע והם לא קרעו עכשיו שכבר קרעו שנאמר ויבא אליקים בן חלקיהו אשר על הבית ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים ויגידו את דברי רבשקה.

    ולא מתאחין מנ"ל אתיא קריעה קריעה מהתםירושלמי מהו לקרוע בזמן הזה משום ר' יוחנן אמרו משרבו הגדפנין בטל מלקרוע. מהו לקרוע על הכנויים נשמעיניה מהדא. ר"ל הוה מהלך בדרך נזדמן לו כותי הוה מגדף והוא קורע מגדף והוא קורע נחת מן חמרא ויהב ליה מרתיקא גו ליביה [באבן או באגרוף תרגם מרתוק. פי' הכהו באגרוף על לבו] אמר ליה רשע אית מאנין לאמך מספקא לי אילין שקרעתי הדא אמרת שקורעין על כנויין בזמן הזה: על שריפת התורה.

    שנאמר ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרעה בתער הסופר והשלך על האש. מהו שלש דלתות וארבע. תלת וארבע פסוקין.

    ובכולהו אמר אנא מלכא כיון דשמע לפסוקי חמישי היו צריה לראש אמר להו מי אמר אמרו ליה כי ה' הוגה על רוב פשעיה מיד קרעה בתער הסופר.

    קדר כל האזכרות שבו ושרפן באשוכתיב ולא פחדו ולא קרעו בגדיהם מכלל דהוה להו למקרע: ירושלמי א"ר יוסי בשם רב אין קורעין אלא על ס"ת ששרפו מלך בזרוע. כגון יהויקים בן יאשיהו וחביריו. הרואה ת"ח שמת כרואה ס"ת שנשרף א"ר אבהו יבא עלי אם טעמתי כלום כל אותו היום. ר' יונה הוה בצור שמע [דדמך] בריה דר' אבהו. ואע"ג דאכל גובנא ושתה מיא אסקוה צום כל ההוא יומא.

    א"ר חלבו אמר רב הונא הרואה ס"ת שנשרף חייב לקרוע שתיםאחת על המגילה ואחת על הדברים. שנאמר ויהי דבר ה' אל ירמיהו אחרי שרוף המלך את המגלה ואת הדברים באש ואסיקנא אמר שמואל אין חייבין לקרוע אלא בשרפת התורה בזרוע כמעשה שהיה. אבל אי בלעה נעמיתה תפילי כדאמר רב הונא בר חייא לא.

    ערי יהודה שנאמר ויבא אנשים משכם משילו ומשומרון שמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים.

    א"ר אלעזר הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורעהרואה ירושלים בחורבנה אומר ציון מדבר היתה וקורע. בהמ"ק חרב אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה וקורע.

    ואחד השומע ואחד הרואה כיון שהגיע לצופים קורע.

    ואי פגע בירושלים תחלה קורע על ירושלים בפ"ע ועל מקדש בפ"עואי פגע במקדש תחלה קורע על המקדש ומוסיף על ירושלים:

    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 26a

    Moed Katan 26a. The full printed text of this folio side — 27 numbered segments, about 686 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואלו קרעין כו' באבל רבתי במסכת שמחות (פ"ט):

    ברוב ציבור רוב ישראל:

    וכמעשה שהיה בשאול ויהונתן:

    גרמו לנפשייהו דמרדו ביה והא דקאמר לא קטלי יהודי רוצה לומר בחנם:

    לקול יתירי לקול כנורות שמרדו:

    אתיא קרע קרע (מדוד):

    שלש דלתות וארבעה כלומר ארבעה פסוקים:

    אנא מלכא ואמלכא לא כתיב כלום:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 26a · Sefaria

    Tosafot

    ועל רבו שלמדו חכמה בפרק אלו מציאות (ב"מ דף לג. ושם) פליגי רבי יהודה ורבי יוסי שרבי יהודה אומר כל שרוב חכמתו הימנו ורבי יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זהו רבו ומסיק שם עולא אמר תלמידי חכמים שבבבל קורעין זה על זה כרבי יוסי ס"ל ופוסק רב ששת כרבי יוסי ופי' רבינו חננאל דהכי הלכתא ובשאלתות דרב אחאי פוסק כרבי יהודה דאמר כל שרוב חכמתו הימנו ומפרש בפר' אלו מציאות בתוספתא דהיו קורעין קריעה [דאין] מתאחה וכן פירש רבי יצחק בר יהודה ויותר היה נראה לי דמעשה רב דשמואל עבד כרבי יוסי כדאי' התם ורבא נמי מפרש מילתא דרבי יוסי ורבי אלעזר בירושלמי נמי עבד כוותיה ושמא היו מחמירין על עצמן:

    ברכת השם מנלן ועל ברכת השם דנכרים פליגי הכא בירושלמי אית דאמרי רבשקה ישראל מומר הוה אבל דנכרי לא ואית דאמרי נכרי הוה ובפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף ס.) נמי פליגי בה בש"ס שלנו ובירושלמי הוה ריש לקיש קורע על ברכת השם:

    ואחד השומע מפי השומעים פירש בתוס' כגון מן העדים שאומרים זה ואם הוא אומר יכה יוסי את יוסי אין קורעין על זה וכן משמע בפ"ד מיתות (שם דף נו.):

    אתיא קריעה תימה אם כן נילף כל קריעות שלא יתאחו מקריעה קריעה ושמא לא מיסתבר ליה:

    קדר כל האזכרות תימה והא דקרעה בתער הסופר משמע כל המגילה ובירושלמי לא גרסינן האזכרות:

    לא אמרו אלא בזרוע ובירושלמי גרס ששרפה מלך ישראל בזרוע:

    משכם משילו לא שייך הכא למיפרך ואימא עד דאיכא תלתא אבל קצת קשה דאימר מילתא יתירתא הוה דמגלחי זקן ומתגודדים כתיב בהאי קרא ויש לומר דלא שייך למימר דלא נילף כלל אלא קריעה ולעיל (מועד קטן ד' כא.) הכי קאמר נמי נהי דגמרת שפיר קריעה מ"מ לא תילף מינה מעומד:

    Tosafot on Moed Katan 26a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר אלו קרעין שאסורין באיחוי פי' עשרה קרעים הללו הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו חכמה. ועל נשיא ועל אב ב"ד. ועל שמועות הרעות. ועל ברכת השם. ועל ס"ת שנשרף ועל חורבן ערי יהודה ועל חורבן המקדש [ועל ירושלים] וקורע על חורבן בהמ"ק ומוסיף על חורבן ירושלים:

    אביו ואמו ורבו שלמדו חכמה מהכא ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. אבי אבי זה אביו ואמו. רכב ישראל ופרשיו זה רבו שלמדו חכמה.

    כדמתרגם רבי רבי דטב להון לישראל בצלותך מן רתיכין ופרשין ואע"ג דאליהו חי הוא כיון דכתיב ביה ולא ראהו עוד כמת הוא לגביה: ירושלמי כשם שקורעין על החכמים כך קורעין על תלמידיהן איזהו ת"ח חזקיה אמר כל השונה הלכות ועד תורה. א"ר יוסי הדא דאת אמרו בראשונה אבל עכשיו אפילו הלכות. ר' אבוה בשם ר' יוחנן כל שמבטל עסקיו מפני משנתו. תני כל ששואלין אותו ומשיב. א"ר אושעיא כגון אנא דרבבינן משגיחין עלינו וכן מתיבין ליה. א"ר אבא בר ממל כל שיודע לבאר משנתו ואנן אפילו רבבינן לא יכלי לבאר משנתנו איזהו רבו כל שפתח לו תחלה דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר כל שרוב תלמודו ממנו. שמואל חלץ בההוא שהאיר במשנתו. פי' ביאר לו משנתו זו ששנינו בתמיד. ושתי מפתחות היו לו אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון. פי' היה מכניס ידו ומורדה עד שיחין שהוא אמה ואח"כ היה מגיע למנעול ופותחו. והאחד היה נכון לפניו מכניס ידו כנגדו ופותח:

    ולא מתאחין שנאמר ויקרעם לשנים קרעים ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שהקריעה לשנים היא אלא מה ת"ל לשנים מלמד שקרועין לעולם לשנים.

    נשיא ואב ב"ד ושמועת הרעות שנאמר ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו ויספדו ויבכו על שאול ועל יהונתן ועל עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב.

    שאול זה נשיא יהונתן זה אב ב"ד על עם ה' על בית ישראל אלו שמועות רעות. ומקשינן ואימא לא קרעינן עד דאיכא כולהו.

    ופרקינן על על הפסיק הענין למימרא דקרעינן על כל אחד ואחד בפ"ע.

    ואסיקנא לא אמרו דקרעינן על שמועות הרעות אלא ברוב צבור וכמעשה דשאול דהא שמואל שמע דקטל שבור מלכא י"ב אלפי יהודאי ולא קרע.

    12 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 26a · Sefaria

    Ritva

    ואלו קורעין ולא מתאחין פירש ובאיחוי הוא דשוו אלו בקריעה כלם בטפח תוך מאביו ואמו:

    ועל רבי שלמדו חכמה פירש שהאיר עיניו במשנה אחד כדאיתא בפרק הזהב אמסקנא:

    אבי אביו זה אביו ואמו פירש להכי כת' קרא דקרי לאליהו אבי אביו לומר שקורעין כן על אביו ועל אמו:

    מאי משמע כדמתרגם רב יוסף רבי דטב להון ליש' וכו' פירש ר"י ז"ל ואלמלא תרגומו הייתי יכול לומר שאין הקריעה מדין רבו אלא מפני שהוא נביא:

    מלמד שקורעין ועומדין לשנים לעולם פירש ומינה נמי שמעינן להבדיל קומי שפה כדמפרש רב יהודא לעיל אלא דקשיא לר' יהודא היכי מוכח מהכא לשאר קרובים דקרא באביו ורבו משתעי ושמא יליף קריעה קריעה לכל המתים:

    כיון דכתיב ולא ראהו עוד לגבי דידה כמת דמי פירש ודווקא אליהו שעלה למרום ואין למדין מזה למי שמפרש ממנו רבו ללכת למדינת הים וכיוצא בו דהא אפשר שיראהו עוד:

    על רגל איפסיק הענין פירש איהו קריעה אחד קרע לכולן כיון שכולן באו לו בבת אחד וכלן סגנון אחד ושיעור אחד אלא דיתיר הפסיק הענין לומר כי כל אחד ראוי לקרוע:

    לא אמרו אלא ברוב צבור וכמעשה שהיה פי' הרמב"ן ז"ל לא אמרו אלא בשהיו שם כל ישראל או רובם ואפי' ביד אויביהם ואע"פ שלא מתו אלא מעוטן והיינו כמעשה שהיה וי"א דכל שהוא רוב שבט א' קרי רוב ציבור כדאמר בהוריות לענין העלם דבר של צבור ואפי' מאן דפליג התם מודה הכא דרוב שבט אחד רוב ציבור מקרי והתם ודאי נהרגו ביד אויביהם כדי רוב שבט אחד. ותימא היאך לא קרע שמואל מדין אדם כשר או אדם חכם דהא לא סגיא דליכא בתליסר אלפי חכם או כשר וי"ל שלא היה שם חכם השוה לו ועל אדם כשר כבר אמרנו שאינן קורעין אלא בפניו וקודם קבורה עוד יש לומר דכיון דאינהו גרמו לנפשייהו אינם בני קריעה כיון שאינן רוב ציבור:

    9 more comments on this page.

    Ritva on Moed Katan 26a · Sefaria

    Meiri

    המשנה הששית והכונה לבאר בה שקורעין על הרבה דברים מלבד קריעה שעל המת ולבאר אותם הקרעים שאינם מתאחים והם הקורע על אב ואם והקורע על רבו שלמדו תורה הא חכם אחר שלא למדו תורה רשאי לאחותו כמו שביארנו:

    וכן הקורע על נשיא הדור ועל אב"ד ועל שמועות הרעות ופי' בגמ' ששמעו שנהרגו רוב צבור וי"מ רוב צבור שבעיר אחת וי"מ רוב צבור שבאותה מלכות:

    ועל ברכת השם ופי' בגמ' אחד השומע מפי המחרף ואחד השומע מפי השומע אלא שהעדים הואיל וקרעו בשעה ששמעו אין צריכין לחזור ולקרוע בשעת עדותם הא אם לא קרעו בשעה ששמעו קורעין בשעת עדותם:

    ועל ספר תורה שנשרף ופי' בגמ' שאם ראה הוא את השריפה קורע שתי קריעות אחת על הגויל ואמת על הכתב מפני ששריפת הגויל קודמת לשם כתב ולא באו כאחת הא אם שמע אחר שנשרף יראה לי שאינו קורע אלא קרע אחד כמי ששמע מיתת שני מתיו כאחד שקורע אחת על שניהם ולא אמרו קריעה על שריפת ספר תורה או אבודה אלא בשנשרף בזרוע ולכונת הכעסה וגידוף ותפלין הרי הם כספר תורה לענין זה:

    ועל ערי יהודה פי' כשרואה אותן בחורבנן וכן על המקדש וכן על ירושלם וקורע על המקדש ומוסיף על ירושלם ופי' בגמ' שאם בא לו מצד אחר שפגע בירושלם תחלה כגון שבא דרך הר הבית קורע על ירושלם וכשרואה בית המקדש חוזר וקורע קרע אחר ולא די לו בתוספת אבל כשבא דרך מדבר שרואה מקדש תחלה קורע על המקדש וכשרואה ירושלם די לו בתוספת ובתלמוד המערב בפרק הרואה שמעון קומטרא שאל לר' חייא בר בא כגון אנא דאנא חמר וסליק לירושלם בכל שעה מהו שאקרע אמר ליה בתוך ל' אי אתה צריך לקרוע לאחר ל' צריך אתה לקרוע:

    זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    לעולם אין קורעין אלא על המת ולא על החי אפי' ידע בו בודאי שלא יראהו לעולם ואע"פ שאמרו כאן על קריעת אלישע והא אליהו חי הוא והשיבו כיון דכתיב לא ראהו עוד לגבי דידיה כמת דמי סוד י"י ליראיו:

    הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשיך היו מדבר וקורע:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Moed Katan 26a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ואחד השומע כו' מן העדים שאומרים זה ואם כו' את יוסי אין קורעין ע"ז כו' כצ"ל:

    בד"ה משכם ומשילה כו' דאימר מילתא יתירתא הוא דמגולחי זקן ומתגודדים כתיב בהאי כו' מכל מקום לא תילוף מינה מעומד עכ"ל ורצה לומר דאימא הכי נמי הכא מילתא יתירתא עביד דאלת"ה מגולחי זקן ומתגודדים הכי נמי כדפרכינן לעיל גבי קריעה מעומד דאלת"ה ויגז ראשו הכי נמי ותירצו דלא שייך למפרך הכי דלא נילוף כלל קריעה גופיה ומש"ה הכא יליף שפיר קריעה גופה מה שאין כן לעיל נהי דגמרת קריעה מכל מקום מעומד לא נילף מכח הך פירכא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 26a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לֵיהּ 'עַל', 'עַל' הִפְסִיק הָעִנְיָן. הקשה מהרש"א ז"ל עַל עַם ה' וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל מאי עַל הפסיק הענין איכא הכא דהיינו עַם ה' היינו בֵּית יִשְׂרָאֵל? ותירץ בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו דעם ה' ודאי קאי על על תלמידי חכמים שבהם דאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא לג:) וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם (ישעיהו נח, א) אלו תלמידי חכמים נמצא נקראים עם ה' ואומרו על בית ישראל קאי על המון העם עד כאן דבריו נר"ו.

    אָמַר לְהוּ אֲנָא מַלְכָּא. קשא מה הנאה לו במלכותו אחר שיבואו כל אותם הצרות על ישראל? ונראה לי בס'"ד על פי מה שכתבנו בסה"ק אדרת אליהו דף פ"א בשם הרב ערבי נחל ז"ל דהמלך יש להקל בדינו מפני דאנוס בעונו מן היצר הרע שיש לו יצר הרע גדול כמו יצר הרע של רבים ואינו יצר הרע של יחיד עיין שם. ולזה כאן בכל אותם הפרעניות שהיה שומע אינו חושש שאומר 'אֲנָא מַלְכָּא' פירוש לא יגיעו לי כי יש לי התנצלות על עונותי משום דיצר הרע שלי גדול ותקיף מאד ואחר ששמע היו צריה לראש כי יוסר ממלכותו ואז יהיה כשאר יחידים אם כן יגיעו לו כל אותם פרעניות אז חרה לו וקדר אזכרות שבה.

    מִיָּד, קָדַר כָּל הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּה וּשְׂרָפָן בָּאֵשׁ אף על גב דהוא שרף אחר כך את המגילה עשה להכעיס שתחלה קדר האזכרות לבזותם בקדירה ואחר כך שרפן לבזותם בשריפה ולכן אמרו ברוב ציבור וכמעשה שהיה באות וא"ו דהיינו שהשורף עושה להכעיס יותר כמעשה יהויקים.

    Ben Yehoyada on Moed Katan 26a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 26, Amud Aleph, about 686 words in 27 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 27 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 141 words

      Opens “ואלו קרעין שאין מתאחין: הקורע על אביו…”

    2. Segment 232 words

      Opens “אביו ואמו ורבו שלימדו תורה מנלן דכתיב:…”

    3. Segment 313 words

      Opens “מאי משמע? כדמתרגם רב יוסף: רבי רבי…”

      Named: רב יוסף, רבי רבי.

    4. Segment 425 words

      Opens “ולא מתאחין מנלן דכתיב: (מלכים ב ב,…”

    5. Segment 524 words

      Opens “אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: אליהו…”

      Named: רבי יוחנן.

    6. Segment 640 words

      Opens “נשיא ואב בית דין ושמועות הרעות מנלן…”

      Named: רב על, שמואל.

    7. Segment 716 words

      Opens “שאול זה נשיא יהונתן זה אב ב"ד…”

    8. Segment 815 words

      Opens “א"ל רב בר שבא לרב כהנא ואימא…”

      Named: רב בר, רב כהנא.

    9. Segment 925 words

      Opens “ומי קרעינן אשמועות הרעות והא אמרו ליה…”

      Named: שמואל.

    10. Segment 1029 words

      Opens “ומי קטל שבור מלכא יהודאי והא א"ל…”

      Named: שמואל.

    11. Segment 1126 words

      Opens “על ברכת השם מנלן דכתיב (מלכים ב…”

    12. Segment 1217 words

      Opens “ת"ר אחד השומע ואחד השומע מפי השומע…”

    13. Segment 1327 words

      Opens “בשעה ששמעו מאי הוי הא קא שמעי…”

    14. Segment 146 words

      Opens “ולא מתאחין מנלן אתיא קריעה קריעה…”

    15. Segment 1528 words

      Opens “ספר תורה שנשרף מנלן דכתיב (ירמיהו לו,…”

    16. Segment 1647 words

      Opens “אמרו ליה ליהויקים כתב ירמיה ספר קינות…”

    17. Segment 1740 words

      Opens “(איכה א, ה) היו צריה לראש אמר…”

    18. Segment 1816 words

      Opens “אמר ליה רב פפא לאביי אימר משום…”

      Named: רב פפא, אביי.

    19. Segment 1930 words

      Opens “א"ר חלבו אמר רב הונא הרואה ספר…”

      Named: רב הונא.

    20. Segment 2023 words

      Opens “רבי אבא ורב הונא בר חייא הוו…”

      Named: רבי אבא, רב הונא בר חייא, אבא.

    21. Segment 2136 words

      Opens “אמר השתא איחייבין לי שתי קריעות א"ל…”

      Named: רב מתנה, רב יהודה, שמואל.

    22. Segment 2226 words

      Opens “ערי יהודה מנלן דכתיב (ירמיהו מא, ה)…”

    23. Segment 2354 words

      Opens “א"ר חלבו אמר עולא ביראה אמר ר'…”

      Named: עולא, רבה.

    24. Segment 2424 words

      Opens “קורע על מקדש ומוסיף על ירושלים: ורמינהו…”

    25. Segment 2510 words

      Opens “לא קשיא הא דפגע במקדש ברישא הא…”

    26. Segment 2613 words

      Opens “תנו רבנן וכולן רשאין לשוללן ולמוללן וללוקטן…”

    27. Segment 273 words

      Opens “אמר רב חסדא:…”

      Named: רב חסדא.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Moed Katan 26a · Segment 3 — “מאי משמע? כדמתרגם רב יוסף: רבי רבי דטב להון…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Moed Katan 26a · Segment 6 — “…הרעות מנלן דכתיב: (שמואל: ב א, יא) ויחזק דוד…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Moed Katan 26a · Segment 23 — “א"ר חלבו אמר עולא ביראה אמר ר' אלעזר הרואה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Moed Katan 26a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026