Talmud Builders

    Moed Katan 8a

    Back to index

    English translation — Moed Katan 8a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara explains that the halakha of leprous symptoms on a house constitutes a novelty, as by Torah law, wood and stones are generally not susceptible to ritual impurity, yet here in the case of house leprosy they are susceptible to ritual impurity.

    2And Rabbi Yehuda HaNasi said: It was necessary for the Torah to state both verses: “But on the day it appears in him” (Leviticus 13:14), as well as: “Then the priest shall command that they empty the house” (Leviticus 14:36). As, if the Merciful One had written only: “But on the day it appears in him,” I would have said that for a matter of mitzva, yes, one may delay the priest’s examination of the leprous symptoms, but for an optional matter, no, one may not, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Therefore the Merciful One wrote: “Then the priest shall command,” in order to teach that one may delay his examination even for an optional matter.

    3And conversely, if the Merciful One had written only: “Then the priest shall command,” I would have said that for these utensils that are found in the house, yes, one may delay the priest’s examination, as this is not a case of impurity of the individual’s body but only that of his possessions; but in a case of impurity of the individual’s body, I would say that the priest must examine it immediately. Therefore, it is necessary for the Torah to state that even in this case, one may delay his examination.

    4§ The Gemara proceeds to analyze the aforementioned baraita . The Master said that as the verse states: “But on the day it appears in him,” it may be inferred that there is a day when you examine the symptoms found in him and there is a day when you do not examine those symptoms.

    5The Gemara asks: From where in this verse may it be inferred? Abaye said: If it were so that the priest must always examine the symptoms immediately, the Merciful One should have written simply: On the day it appears in him. What is implied by the actual formulation of the verse: “But on the day”? Learn from here, i.e., from the seemingly superfluous word “but” at the beginning of the phrase, that this is not an absolute halakha , but a conditional one, depending upon other factors: There is a day when you examine the leprous symptoms found in him and there is a day when you do not examine those symptoms.

    6Rava offered a different explanation and said: The entire phrase “but on the day,” is superfluous. As, if it were so that the priest must always examine the symptoms immediately, the Merciful One should have written simply: And when it appears. What is the meaning of the additional words “but on the day”? Learn from here that the issue is dependent upon other factors, as there is a day when you examine the symptoms of leprosy in him and there is a day when you do not examine them.

    7The Gemara explains: And according to Abaye, who derives the halakha from the word “but,” why does the verse include the phrase “on the day”? That phrase is necessary in order to teach that the priest examines the symptoms of leprosy only during the day, but not at night.

    8The Gemara asks: And from where does Rava derive the halakha that the examination is performed during the day but not at night? The Gemara answers: He derives it from the verse: “As far as the priest’s eyes can see” (Leviticus 13:12), which indicates that the priest must be able to carry out a careful examination of the leprous symptoms; this cannot be done at night, when his vision is limited. And Abaye could say that this verse is necessary to exclude a priest who is blind in one eye from inspecting symptoms of leprosy, as it says “eyes,” in the plural.

    9The Gemara asks: But Rava also requires this verse to teach this halakha , i.e., that a priest who is blind in one eye is unfit to examine symptoms of leprosy. The Gemara answers: Yes, it is indeed so; he agrees that this verse is the source of the halakha concerning a priest who is blind in one eye, and it is not the source of the halakha that the priest may only view leprous symptoms by day.

    10If so, from where does Rava derive the halakha that a priest examines leprous symptoms during the day but not at night? The Gemara answers: He derives it from the verse that quotes a homeowner saying to a priest: “There seems to me as it were a plague in the house” (Leviticus 14:35), which emphasizes that the leprous symptom is seen by me, and not by way of my light, i.e., that this takes place during the day. When the next verse states that the priest comes to view the leprous symptom, it means that this also takes place by day.

    11And why does Abaye require the proof that he adduces when it would seem that the verse that Rava brings offers sufficient proof? The Gemara explains: According to Abaye, if the source was derived from there, I would have said that this halakha , that one must wait until the light of day to examine the symptom, applies only to leprous symptoms on a house, which is an impurity that is not related to the individual’s body. However, in a case of impurity of the individual’s body, perhaps the priest may conduct his examination even by artificial light, as it is a more severe impurity. Therefore the verse teaches us: “But on the day,” to indicate that even in the case of impurity of the body the priest may perform the examination only during the day by natural sunlight, and not by any artificial light.

    12MISHNA: Rabbi Meir also stated another leniency concerning the halakhot of the intermediate days of a Festival: A person may gather the bones of his father and mother from their temporary graves on the intermediate days of a Festival. In ancient times, it was customary to first bury a corpse in a temporary grave. After the flesh had decomposed, the bones would be collected, placed in a coffin, and buried in a vault together with the bones of the deceased individual’s ancestors. This is permitted on the intermediate days of a Festival because the fact that one merited to bring the bones of his deceased parents to the graves of their ancestors is a source of joy for him.

    13Rabbi Yosei says: One does not gather these bones on the intermediate days of a Festival, because it is a source of mourning for him. Even though he is happy to be able to bury his parents’ bones in their ancestral graves, he is still pained by the memory of their death.

    14And all agree that a person may not arouse [ ye’orer ] lamentation for his deceased relative, and he may not eulogize him during the thirty days before a pilgrimage Festival.

    15GEMARA: The Gemara raises a contradiction to Rabbi Meir’s opinion that gathering the bones of one’s parents is considered an occasion of joy, based on what is taught in a baraita : One who gathers the bones of his father or his mother mourns for them the entire day, but he does not mourn for them in the evening. And Rav Ḥisda said: And even in a case where he does not gather the bones from a temporary grave, but where he had them bundled up in his sheet, when he buries them he mourns for them all day. This indicates that gathering one’s parents’ bones is an occasion of mourning rather than joy.

    16Abaye said: Say that Rabbi Meir means that collecting and reinterring the bones of one’s parents is permitted on the intermediate days of a Festival, not because it causes one joy, but rather because the joy of the pilgrimage Festival is upon him. The pain of gathering the bones of his parents is overpowered by the joy of the Festival.

    17§ It is taught in the mishna: One may not arouse lamentation for his deceased relative during the thirty days before a Festival. The Gemara asks: What is meant by: One may not arouse lamentation for his deceased relative? Rav said: In the West, Eretz Yisrael, whenever a professional eulogizer would circulate and ply his trade, they would say: Let all those of bitter heart weep with him. When they would say this, all those who had recently suffered losses would recall their pain and lament their losses.

    18It is taught in the mishna that one may not arouse lamentation or eulogize his relative for thirty days before a pilgrimage Festival. The Gemara asks: What is different about thirty days, that it is prohibited for one to lament the dead for specifically that amount of time before the Festival?

    19Rav Kahana said that Rav Yehuda said that Rav said: There was an incident involving a certain man who saved up money to ascend to Jerusalem for the pilgrimage Festival . A professional eulogizer came and stood at the opening to his house and the man’s wife took the money that he had saved and gave it to the eulogizer for his services. As a result, the man did not have enough money and he refrained and did not ascend to Jerusalem for the Festival. At that time, they said: One may not arouse lamentation for his deceased relative, nor may he eulogize him during the thirty days before a pilgrimage Festival.

    20And Shmuel said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דהא עציםפשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה:

    ורבי אמר אצטריךכלומר אע"ג דיליף טומאה דגופיה מטומאה דלאו גופיה לדבר הרשות מוצוה הכהן איצטריך ביום הראות בו:

    אבל טומאה דגופיה אימא לאדלא יליף טומאה דגופיה מטומאה דלאו גופיה לדבר הרשות מוצוה הכהן דהוה אמינא חידוש הוא קמ"ל וביום הראות דהיינו טומאה דגופיה דממתינין לו לדבר מצוה והואיל ואשכחן דממתינין לו לטומאה דגופיה מיהא לדבר מצוה אית ליה נמי כח למילף מוצוה הכהן דממתינין לטומאה דגופיה לדבר הרשות נמי אף על גב דחידוש הוא:

    כולה קרא יתיראכלומר כולה תיבה דביום הראות קרא יתירא:

    מראה עיני הכהןמשמע ביום שיכול לראות:

    לי ולא לאורישאין צריך לאור הנר דהיינו ביום ובההוא שעתא נמי ובא הכהן אלמא דאין רואין אלא ביום:

    קמ"לוביום הראות בו דבו היינו טומאה דגופיה:

    מתני' מלקט אדם עצמות אביו ואמוומוליכן למקום אחר לקוברן בקברות אבותם:

    מפני ששמחה היא לושקוברן בקברי אבותיו ולא מצטער במועד:

    ר' יוסי אומרלא ילקט מפני שאבל הוא לו:

    לא יערער על מתואם מת לו מת חדש או חדשים קודם המועד לא יערער מפרש בגמ' כד הדר ספדנא במערבא כלומר שלא ישכור ספדן לחזור על קרוביו לומר בכו עמי כל מרי נפש:

    לא יספידנושאם מת לו מת בתוך שלשים יום לפני הרגל לא ישכור ספדן להספידו ושלשים יום אתרוייהו קאי וטעמא דשלשים יום מפרש בגמ':

    גמ' הרי הוא מתאבל עליהןוקשיא לרבי מאיר דאמר מפני ששמחה היא לו:

    אפילו צרורין בסדינושאינו מלקטן ואינו רואה אותן הרי זה מתאבל כל זמן שלא נקברו:

    מפני ששמחת הרגל עליוכלומר הרבה הוא עוסק בשמחת הרגל ואינו מצטער במלקט עצמות אביו ואמו:

    יבכון עמיה(אפילו) הכי אסור למימר במועד היינו לא יעורר על מתו:

    אמר רב (נחמן) מעשה כו'כלומר שהיו לו מעות מזומנין לצורך לעלות לרגל ונתנתן אשתו להספדנים ונמנע מלעלות לרגל:

    מועד קטן ח עמוד א

    1דהא עצים ואבנים בעלמא לא מטמאו, והכא מטמאו.

    2ורבי אמר: אצטריך, דאי כתב רחמנא ״וביום הראות בו״, הוה אמינא לדבר מצוה אין, לדבר הרשות לא, כתב רחמנא ״וצוה הכהן״.

    3ואי כתב רחמנא ״וצוה הכהן״, הוה אמינא: הני אין, דלאו טומאה דגופיה, אבל טומאה דגופיה אימא מיחזא חזיא ליה. צריכא.

    4אמר מר: יש יום שאתה רואה בו, ויש יום שאי אתה רואה בו.

    5מאי משמע? אמר אביי: א"כ ליכתוב רחמנא ״ביום״, מאי ״וביום״? שמע מינה: יש יום שאתה רואה בו, ויש יום שאי אתה רואה בו.

    6רבא אמר: כולה קרא יתירא הוא, דא"כ לכתוב רחמנא ״ובהראות״, מאי ״וביום״? שמע מינה: יש יום שאתה רואה בו, ויש יום שאי אתה רואה בו.

    7ואביי, ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה.

    8ורבא, ביום ולא בלילה מנא ליה? נפקא ליה (ויקרא יג, יב) מלכל מראה עיני הכהן. ואביי, ההוא מיבעי ליה למעוטי סומא באחת מעיניו.

    9ורבא נמי מיבעי ליה להכי? אין, הכי נמי.

    10ואלא ביום ולא בלילה מנא ליה? נפקא ליה (ויקרא יד, לה) מכנגע נראה לי בבית״. ״לי ולא לאורי.

    11ואביי, אי מהתם הוה אמינא: הני מילי טומאה דלאו דגופיה, אבל טומאה דגופיה אפילו לאורו נמי, קא משמע לן.

    Mishna

    12ועוד אמר ר' מאיר: מלקט אדם עצמות אביו ואמו, מפני ששמחה היא לו.

    13ר' יוסי אומר: אבל הוא לו.

    14לא יעורר אדם על מתו, ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום.

    Gemara

    15ורמינהו: המלקט עצמות אביו ואמו הרי זה מתאבל עליהם כל היום, ולערב אין מתאבל עליהן. ואמר רב חסדא: אפילו צרורין לו בסדינו!

    16אמר אביי: אימא, מפני ששמחת הרגל עליו.

    17ולא יערער על מתו. מאי לא יערער על מתו? אמר רב: כד הדר ספדנא במערבא, אמרי: יבכון עמיה כל מרירי ליבא.

    18קודם הרגל שלשים יום. מאי שנא שלשים יום?

    19אמר רב כהנא אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שכינס מעות לעלות לרגל, ובא ספדן ועמד על פתח ביתו, ונטלתן אשתו ונתנתן לו, ונמנע ולא עלה. באותה שעה אמרו: לא יעורר על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום.

    20ושמואל אמר:

    Tosafot

    דהא עצים ואבנים לא מטמאוואפ"ה מטמאו כאן עצים ואבנים לאו דוקא דהא תנן במסכת נגעים (פי"ב מ"ה) לרבי יהודה אפילו חבילי קש וחבילי תבן וא"כ צריך לומר דרבי נמי מודה לר' יהודה וכן משמע מדלא מסיק דרבי סבר לה כר' שמעון דפליג התם:

    מאי וביום יש יום שאתה רואהמשמע לאביי דר' יהודה דריש וי"ו וכן פ"ק דסנהדרין (דף יד. ושם) גבי ושופטיך ופ' אלו מציאות (ב"מ דף כז.) גבי ומצאת וקשה איהו גופיה לא דריש וי"ו דואם המר ימיר בפ"ק דתמורה (דף ב:) ובסוף פרק טרף בקלפי (יומא ד' מה.) גבי והאש ושמא דריש ליה לדרשה אחרינא מיהו הכא קשה טפי כיון דר' יהודה דריש וי"ו מאי טעמא לא אמר רבא דהכא נמי דריש וי"ו למה חולק על אביי.. היה לו להזכירה ושמא רבא קאמר אפילו לא דריש ר' יהודה וי"ו הכא להאי דרשה יש ליישבה.:

    נפקא ליה מכנגע נראה לי ולא לאוריתימה דהא לעיל אמר רבא לר' יהודה חידוש הוא ולא גמרינן מיניה ולפירוש שפירש דרבי יהודה לטעמיה דמצריך ופינו בעצים ובאבנים ניחא דלענין פינו דוקא חידוש ועי"ל כיון דלאורו אינו יכול לראות בלא נר א"כ פוסל מטעם ראיה יש לנו ללמוד הימנו כיון דחזינן דבעלמא נמי אשכחנא קפידא בראיה טפי מעולי רגלים דבעינן שתי עינים ובעינן נמי שלא יהא יום המעונן ותימה דהכא משמע דרבא ממעט לילה מהאי קרא ובפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין ד' לד: ושם) מייתי קרא וביום הראות בו והיינו כאביי וי"ל דאורחיה דהש"ס לאתויי דרשות הפשוטים יותר ושמא אי לא כתב כנגע נראה לי הוה מוקמינן וביום הראות למעוטי לילה וכן בפ"ב דמגילה (דף כ.) ולא מוהלין אלא ביום דריש התם מביום השמיני ביום ולא בלילה ובפ' ר' אליעזר דמילה (שבת קלב. ושם) דריש מיניה ביום אפילו בשבת ומבן שמונת ימים דרשינן ימים ולא לילות ובפ' החובל (ב"ק דף פז.) מייתי שבח נעורים לאביה מבנעוריה בית אביה ובריש פ"ק דקדושין (דף ג:) מוקי לה בהפרת נדרים דוקא ושבח נעורים נפקי מוכי ימכור וגו' וכן בפ' קמא דקדושין (ג: יד.) מייתי ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה מספר כריתות ובפרק [המביא גט] (גיטין דף כא:) מפקי לה רבנן מוכתב לה וספר כריתות אצטריך לדרשה אחרינא ומיהו תימה היאך נוכל ליישב הסוגיא דפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד:) אליבא דרבא דמייתי לה התם למיגמר דין ביום מנגעים ובשלמא אי מייתי מוביום הראות בו מצינו לאוקמי בגמר דין אלא כנגע נראה לי היינו תחילת דין ואביי דאמר אי מהתם הני מילי דטומאה לאו דגופיה. וקיימא פירכא דלעיל דמגופיה דאית ליה לאביי משמעות דורשין איכא בינייהו דמשמע דרבי יהודה לא דריש מופינו הוה דריש ליה נמי שפיר ואצטריך וביום הראות ע"כ נראה לי דה"פ לעיל משמעות דורשין איכא בינייהו רבי סבר דביום הראות אצטריך לדרשה אחרינא דביום ולא בלילה כדפרישית נמי לעיל ורבי יהודה סבר דתרוייהו דרשינן ואיצטריך לתרי קראי כי היכי דאית ליה לרבי דמופינו ה"א טומאה דלאו גופיה קמ"ל וביום ומביום לא שמעינן אלא לדבר מצוה קמ"ל ופינו ולפי זה לכ"ע ממתינין לדבר הרשות דהא תרוייהו דרשי ופינו כדפרישית ומלתא דאתיא מק"ו טרח וכתב לה קרא דהיינו דבר מצוה וקשה קצת אליבא דרבי יהודה שמה שיש בחומרא חידוש אין ללמוד הימנו קולא דקאמר משום דחידוש הוא דהא עצים ואבנים לא מטמאו אין ללמוד ממנה אלא דכוותיה אמרינן פרק כל הבשר (חולין ד' קח. ושם) בשר בחלב חידוש הוא ופירש רבינו יעקב דאי תרי ליה כולי יומא בחלבא שרי וכי מבשל ליה אסור והחידוש אינו מן האיסור דבהדי הדדי אסור והאי לחודיה והאי לחודיה שרי דהא כלאים נמי כל חדא שרי ובהצטרפות אסירי כדמסיק בפ' אלו עוברין (פסחים דף מד:) משמע כשהאיסור חידוש אין ללמוד ממנו קולא מהאי טעמא היה מיישב רבינו יצחק בר אברהם ההיא דעדים זוממין דחידוש הוא:

    ורמינהו המלקט כו'במס' שמחות (פרק יב ע"ש) והוה מצי לשנויי הא מני ר' יוסי היא דאמר במשנה אבל הוא לו:

    ולערב אינו מתאבל ואמר רב חסדאבלא דרב חסדא הקשה היטב אלא כך רגילות הש"ס אגב גררא להביא פירוש הברייתא דאפילו צרורין לו בסדינו אינו מתאבל לערב ויש מפרשים דארישא קאי אפילו צרורין לו בסדינו כמה ימים צריך להתאבל כל זמן שרואה אותן ופי' קמא ניחא טפי אבל לא שייך הכא כל כך לפירוש ראשון דהא מסיפא אינו מתאבל לערב לא מצי להקשות על המשנה כי אם מרישא וצריך לומר דמייתי סיפא אגב גררא והא דרב חסדא אגב גררא לגררא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ועוד אמר ר"מ מלקט אדם עצמות אביו ואמו במועד:

    אוקמא מפני ששמחת הרגל עליו ואינו מתאבל עליהן אבל בשאר הימים זולתי המועד המלקט עצמו' אביו ואמו מתאבל עליהן כל היום ולערב אינו מתאבל עליהן אמר רב חסדא ואפילו צרורין בסדינין: ירושלמי תני המעביר ארון ממקום למקום אין בו משום ליקוט עצמות ר' יוסי אומר לעולם אין בהן משום ליקוט אלא אם (חסר בכ"י) כר אחא דאמר יש ליקוט עצמות בארון של עץ והורה לו שלא להטמאות כר' יוסי דאמר אין ליקוט עצמות בארון ואפי' של עץ תני ליקוט עצמות אין אומרים עליהן קינין ונהי. ואין אומרין עליהן ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים ואלו הן ברכת אבלים שאומרים בבהכ"נ. ותנחומי אבלים שאומרים בשורה. תני' אבל אומרים עליהן דברי' רבנן דקיסרי אמרי (רבנן) קילוסין.

    ולא יעורר על מתואיזהו עירעור מזכירו בין המתים. הספד מספידו בפני עצמו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 8a

    Moed Katan 8a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 318 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דהא עצים פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה:

    ורבי אמר אצטריך כלומר אע"ג דיליף טומאה דגופיה מטומאה דלאו גופיה לדבר הרשות מוצוה הכהן איצטריך ביום הראות בו:

    אבל טומאה דגופיה אימא לא דלא יליף טומאה דגופיה מטומאה דלאו גופיה לדבר הרשות מוצוה הכהן דהוה אמינא חידוש הוא קמ"ל וביום הראות דהיינו טומאה דגופיה דממתינין לו לדבר מצוה והואיל ואשכחן דממתינין לו לטומאה דגופיה מיהא לדבר מצוה אית ליה נמי כח למילף מוצוה הכהן דממתינין לטומאה דגופיה לדבר הרשות נמי אף על גב דחידוש הוא:

    כולה קרא יתירא כלומר כולה תיבה דביום הראות קרא יתירא:

    מראה עיני הכהן משמע ביום שיכול לראות:

    לי ולא לאורי שאין צריך לאור הנר דהיינו ביום ובההוא שעתא נמי ובא הכהן אלמא דאין רואין אלא ביום:

    קמ"ל וביום הראות בו דבו היינו טומאה דגופיה:

    מתני' מלקט אדם עצמות אביו ואמו ומוליכן למקום אחר לקוברן בקברות אבותם:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 8a · Sefaria

    Tosafot

    דהא עצים ואבנים לא מטמאו ואפ"ה מטמאו כאן עצים ואבנים לאו דוקא דהא תנן במסכת נגעים (פי"ב מ"ה) לרבי יהודה אפילו חבילי קש וחבילי תבן וא"כ צריך לומר דרבי נמי מודה לר' יהודה וכן משמע מדלא מסיק דרבי סבר לה כר' שמעון דפליג התם:

    מאי וביום יש יום שאתה רואה משמע לאביי דר' יהודה דריש וי"ו וכן פ"ק דסנהדרין (דף יד. ושם) גבי ושופטיך ופ' אלו מציאות (ב"מ דף כז.) גבי ומצאת וקשה איהו גופיה לא דריש וי"ו דואם המר ימיר בפ"ק דתמורה (דף ב:) ובסוף פרק טרף בקלפי (יומא ד' מה.) גבי והאש ושמא דריש ליה לדרשה אחרינא מיהו הכא קשה טפי כיון דר' יהודה דריש וי"ו מאי טעמא לא אמר רבא דהכא נמי דריש וי"ו למה חולק על אביי.. היה לו להזכירה ושמא רבא קאמר אפילו לא דריש ר' יהודה וי"ו הכא להאי דרשה יש ליישבה.:

    נפקא ליה מכנגע נראה לי ולא לאורי תימה דהא לעיל אמר רבא לר' יהודה חידוש הוא ולא גמרינן מיניה ולפירוש שפירש דרבי יהודה לטעמיה דמצריך ופינו בעצים ובאבנים ניחא דלענין פינו דוקא חידוש ועי"ל כיון דלאורו אינו יכול לראות בלא נר א"כ פוסל מטעם ראיה יש לנו ללמוד הימנו כיון דחזינן דבעלמא נמי אשכחנא קפידא בראיה טפי מעולי רגלים דבעינן שתי עינים ובעינן נמי שלא יהא יום המעונן ותימה דהכא משמע דרבא ממעט לילה מהאי קרא ובפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין ד' לד: ושם) מייתי קרא וביום הראות בו והיינו כאביי וי"ל דאורחיה דהש"ס לאתויי דרשות הפשוטים יותר ושמא אי לא כתב כנגע נראה לי הוה מוקמינן וביום הראות למעוטי לילה וכן בפ"ב דמגילה (דף כ.) ולא מוהלין אלא ביום דריש התם מביום השמיני ביום ולא בלילה ובפ' ר' אליעזר דמילה (שבת קלב. ושם) דריש מיניה ביום אפילו בשבת ומבן שמונת ימים דרשינן ימים ולא לילות ובפ' החובל (ב"ק דף פז.) מייתי שבח נעורים לאביה מבנעוריה בית אביה ובריש פ"ק דקדושין (דף ג:) מוקי לה בהפרת נדרים דוקא ושבח נעורים נפקי מוכי ימכור וגו' וכן בפ' קמא דקדושין (ג: יד.) מייתי ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה מספר כריתות ובפרק [המביא גט] (גיטין דף כא:) מפקי לה רבנן מוכתב לה וספר כריתות אצטריך לדרשה אחרינא ומיהו תימה היאך נוכל ליישב הסוגיא דפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד:) אליבא דרבא דמייתי לה התם למיגמר דין ביום מנגעים ובשלמא אי מייתי מוביום הראות בו מצינו לאוקמי בגמר דין אלא כנגע נראה לי היינו תחילת דין ואביי דאמר אי מהתם הני מילי דטומאה לאו דגופיה. וקיימא פירכא דלעיל דמגופיה דאית ליה לאביי משמעות דורשין איכא בינייהו דמשמע דרבי יהודה לא דריש מופינו הוה דריש ליה נמי שפיר ואצטריך וביום הראות ע"כ נראה לי דה"פ לעיל משמעות דורשין איכא בינייהו רבי סבר דביום הראות אצטריך לדרשה אחרינא דביום ולא בלילה כדפרישית נמי לעיל ורבי יהודה סבר דתרוייהו דרשינן ואיצטריך לתרי קראי כי היכי דאית ליה לרבי דמופינו ה"א טומאה דלאו גופיה קמ"ל וביום ומביום לא שמעינן אלא לדבר מצוה קמ"ל ופינו ולפי זה לכ"ע ממתינין לדבר הרשות דהא תרוייהו דרשי ופינו כדפרישית ומלתא דאתיא מק"ו טרח וכתב לה קרא דהיינו דבר מצוה וקשה קצת אליבא דרבי יהודה שמה שיש בחומרא חידוש אין ללמוד הימנו קולא דקאמר משום דחידוש הוא דהא עצים ואבנים לא מטמאו אין ללמוד ממנה אלא דכוותיה אמרינן פרק כל הבשר (חולין ד' קח. ושם) בשר בחלב חידוש הוא ופירש רבינו יעקב דאי תרי ליה כולי יומא בחלבא שרי וכי מבשל ליה אסור והחידוש אינו מן האיסור דבהדי הדדי אסור והאי לחודיה והאי לחודיה שרי דהא כלאים נמי כל חדא שרי ובהצטרפות אסירי כדמסיק בפ' אלו עוברין (פסחים דף מד:) משמע כשהאיסור חידוש אין ללמוד ממנו קולא מהאי טעמא היה מיישב רבינו יצחק בר אברהם ההיא דעדים זוממין דחידוש הוא:

    ורמינהו המלקט כו' במס' שמחות (פרק יב ע"ש) והוה מצי לשנויי הא מני ר' יוסי היא דאמר במשנה אבל הוא לו:

    ולערב אינו מתאבל ואמר רב חסדא בלא דרב חסדא הקשה היטב אלא כך רגילות הש"ס אגב גררא להביא פירוש הברייתא דאפילו צרורין לו בסדינו אינו מתאבל לערב ויש מפרשים דארישא קאי אפילו צרורין לו בסדינו כמה ימים צריך להתאבל כל זמן שרואה אותן ופי' קמא ניחא טפי אבל לא שייך הכא כל כך לפירוש ראשון דהא מסיפא אינו מתאבל לערב לא מצי להקשות על המשנה כי אם מרישא וצריך לומר דמייתי סיפא אגב גררא והא דרב חסדא אגב גררא לגררא:

    Tosafot on Moed Katan 8a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ועוד אמר ר"מ מלקט אדם עצמות אביו ואמו במועד:

    אוקמא מפני ששמחת הרגל עליו ואינו מתאבל עליהן אבל בשאר הימים זולתי המועד המלקט עצמו' אביו ואמו מתאבל עליהן כל היום ולערב אינו מתאבל עליהן אמר רב חסדא ואפילו צרורין בסדינין: ירושלמי תני המעביר ארון ממקום למקום אין בו משום ליקוט עצמות ר' יוסי אומר לעולם אין בהן משום ליקוט אלא אם (חסר בכ"י) כר אחא דאמר יש ליקוט עצמות בארון של עץ והורה לו שלא להטמאות כר' יוסי דאמר אין ליקוט עצמות בארון ואפי' של עץ תני ליקוט עצמות אין אומרים עליהן קינין ונהי. ואין אומרין עליהן ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים ואלו הן ברכת אבלים שאומרים בבהכ"נ. ותנחומי אבלים שאומרים בשורה. תני' אבל אומרים עליהן דברי' רבנן דקיסרי אמרי (רבנן) קילוסין.

    ולא יעורר על מתו איזהו עירעור מזכירו בין המתים. הספד מספידו בפני עצמו.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 8a · Sefaria

    Ritva

    וכי אצטריך כו' פי' לרוחא דמלתא עבד צריכותא לכל חד מינייהו דאנן לא הוה בעי צריכותא אלא ליום הוראות בו דאידך ודאי מצטריך לדבר הרשות:

    אבל טומאה דגופיה אומר לא צריכא וא"ת השתא נמי היכי שמעינן מיניה דבר הרשות לטומאה דגופיה ונ"ל דכיון דכתב אידך קרא סתם אינו אלא גלויי מילתא וכעין ילמד סתום מן המפורש:

    ורבא נמי מיבעי ליה להכי אלא ביום ולא בלילה ודלא ליה נפקא ליה מכנגע נראה לי בבית ולא לאורי ואע"ג דבסנהדרין פ' א' דיני ממונות מפקי' ליה מביום הראות בו אמר לך רבא דלא דק בין התם ודכותה בש"ס טובא:

    ואביי אימ' התם הוה אמינא אלאו טומאה דגופיה וכו' וא"ת ולרבא היכי שמעי' מההי' לטומאה דגופיה וי"ל דכיון דהא כתיב לכל מראה עיני הכהן דמשמע דבעי' ראיה גמורה ולאפוקי סומא בא' מעיניו בגלוי מילתא סגי ליה לביום ולא בלילה:

    המלקט עצמות אביו ואמו הרי זה מתאבל עליהן כל היום כלו פי' מדרבנן לכבוד אביו ואמו ובירוש' אמרו שקורע ואינו מאחה עליו כמו שקורע בשעת מיתה ועוד אמרו שם היו קוברין אותם במזמורות נתאכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותם בארונם אותו היום מתאבל ולמתר שמח שנפטרו עצמות אבותיו מן הדין:

    והא מתני' דהמלקט כו' כתב רש"י ז"ל לא ידענא היכא ואיכא במס' שמחות:

    ואמר רב חסדא אפי' צרורין לו בסדינו פי' שלא קברם בו ביום דהא ליתא דהא פירשה רב חסדא דמיירי בשלא קברם כתב רש"י ז"ל דבדין הוא דמצי לאוקמה למתניתא כרבי יוסי אלא דהא לא ניחא ליה למימ' דלימא שום תנא דלקוט עצמות אביו שמחה ובעי לפרושי דהא שמחה היינו שמחת הרגל:

    כדהדר ספדנא במערבא לבכון עמיה כל מרירי לבא פי' כשהא' עושה הספד הולך הכרוז להתקבץ שם כל מרירי לבא לספוד ולהזכיר מתיהם:

    1 more comments on this page.

    Ritva on Moed Katan 8a · Sefaria

    Meiri

    לעולם אין רואין את הנגעים אלא ביום ולאורו של יום לא להסגיר ולא להחליט ולא לפטור לא בנגעי אדם והם הנקראים כאן טומאה דגופו ולא בנגעי בתים וסומא באחת מעיניו אינו רואה את הנגעים לא בנגעי אדם ולא בנגעי בתים ובגדים וכן מי שכהו עיניו אע"פ שלא נסתמא:

    במקום אחר התבאר שאין רואין לא שחרית ולא בין הערבים ולא בצהרים ולא ביום המעונן וזמן הראיה בשעה רביעית וחמשית ושמינית ותשיעית וכבר ביארנוה במסכת סנהדרין ל"ד ב':

    המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ככונת מה שלפניה ועוד אמר ר' מאיר מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני שהוא שמחה לו ר' יוסי אומר אבל הוא לו לא יערער על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום אמר הר"ם אין סופדין את המת ל' יום קודם המועד כדי שלא יבא המועד והוא מתאנח ודואג מפני התעוררות אבלותו ואין הלכה כר' מאיר בשתי ההלכות:

    אמר המאירי ועוד אמר ר' מאיר כלומר כשם שהיה מיקל בראיית נגעים כך היה מיקל ללקט עצמות אביו ואמו במועד כדי לקברם במקום אחר הגון מפני ששמחה הוא לו לקברו במקום הגון ושאלו בה בגמ' והרי המלקט עצמות צריך להתאבל אותו היום והיאך הוא לו שמחה ותירץ בה ששמחת הרגל עליו כלומר אין לחוש לזו שהרי אין אבלות חלה במועד ואע"פ שחייב בקריעה כמו שהתבאר באבל רבתי יקרע ואין בכך כלום כדין מת לו מת במועד שקורע ואינו מתאבל או שמא הואיל ואין קריעה שבשעת ליקוט מן הכתו' רגל דוחה אותה וכן כתבוה גדולי המפרשים:

    ר' יוסי אומר אבל הוא לו ולבו דואג עליו והילכך כל ליקוט עצמות במועד אסור וכן הלכה:

    ולא יעורר על מתו כלומר מי שמת לו מת במועד שהוא רשאי לספדו בקצת מתים כמו שיתבאר לא יעורר אחרים שהם מרי נפש לבכות עמו את מתיהם הישנים שלא להרבות את ההספד:

    ולא יספידנו קודם הרגל שלשים יום הגירסא הנכונה לא יספידנו מבנין הפעיל ופירושו שלא ישתדל בהספדו כלומר לא יחזר אחר ספדן לספוד לו במת שמת לו זה כמה משלשים יום סמוך לחג ואילך ופי' בה בגמ' שני טעמים אחד שאין המת משתכח מן הלב עד שלשים יום כלומר שהספד זה מחדש עליו את היגון כאלו היום מת לו ואינו משתכח ונמצא חגו בא לו תוך שלשים לאבלו ולטעם זה אפי' מצא ספדן בסתם אסור ובתלמוד המערב נראה שנמשכו לטעם זה שאמרו שם שבמת חדש מותר ואיזהו מת חדש כל שלשים יום כלומר שכל זמן שימות לו המת שלשים סמוך לחג מספידו כל זמן שירצה אף בשבוע שהחג חל בתוכה שהמרירות דבק בו ואינו מתחדש מפני ההספד וכן הלכה וי"מ אף ענין לא יעורר וכו' במת שמת לו זה כמה כדין חברו אלא שמפרשים בעוררות זה הזכרה בין המתים ר"ל שהולך לו לבית שמת שם המת ומעורר הספדו עמהם והדברים דברים של טעם לענין פסק ומ"מ לענין לא יספידנו נאמר בגמרא טעם אחר משום מעות הרגל כלומר ששלשים יום קודם הרגל אדם מזמין מעות לצורך הרגל ושמא מתוך המרירות הוא נותנם לספדן ונמצא מועד בטל ולדעת זה אם מצא ספדן בחנם מותר אלא שנראה בטעם האחר:

    זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא ליקוט עצמות כבר ביארנו במשנתנו שמתאבל עליהם כל היום ומ"מ לערב אין מתאבל עליהם ולשון הגמרא בזה מתאבל עליהם כל היום ולערב אין מתאבל ואפי' צרורים לו בסדינו ונחלקו מפרשים בענין צרורים לו בסדינו אם הוא מוסב על אבלות היום ולחומרא או על הפקעת אבלות של מחר ולקולא יש מי שאומר מתאבל עליהם כל היום אפי' לא ראה העצמות כגון שהיו צרורים בתכריכיו הואיל ומ"מ הוציאם מקברו ויש מי שאומר לחומרא גם כן אפי' לקטם והתאבל עליהם אותו היום ולא קברם עדין אלא שצררם בסדין הרי צרירת הסדין חשובה לו קבורה ואם חוזר ורואה אותם ביום אחר חוזר ומתאבל ויש מי שמפרשה לקולא כלומר שלא תאמר שאם לקטם ולא נקברו שיהא מתאבל עד שיקברו אלא משעבר יום לקיטתו אפי' צררם בחלוקו ורואה אותם תמיד אינו מתאבל עוד עליהם אא"כ קבר וחזר וליקט ולזה הדעת נוטה:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Moed Katan 8a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה דהא עצים כו' מקבלי טומאה הס"ד ואח"כ מ"ה ור' אמר כו' ביום הראות בו הס"ד ואח"כ מ"ה אבל טומאה כו' ובד"ה לא יערער כו' בגמרא כד הדר ספדנא במערבא כלומר כצ"ל:

    תוס' בד"ה נפקא ליה כו' דהא לעיל אמר כו' שפיר דר' יהודה לטעמיה כו' כיון דחזינן דבעלמא כו' עכ"ל כצ"ל בעלמא ר"ל הכא בדברים אחרים במילי דראייה דבעינן ב' עינים כו' עכ"ל:

    בא"ד התם למגמר גמר דין כו' וקיימא פירכא דלעיל דמגופיה ואיצטריך וביום הראות והא אית לי' לאביי משמעות כו' לא דריש ומופינו הוה דריש ליה נמי שפיר ע"כ נ"ל דה"פ כו' כי היכא דאית ליה לרבי כו' קמ"ל וביום ומביום לא שמעינן כו' כצ"ל ופי' כי היכא דאית ליה לרבי כו' היינו לרבא אבל לאביי ודאי רבי דריש ביום הראות לדרשה אחרינא כמ"ש לעיל וק"ל:

    בא"ד ולפי זה דלכ"ע כו' ומלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא עכ"ל לא ידענא מי הכריח אותם לזה דהא איצטריך ביום הראות משום דאי מופינו ה"א דלאו מגופיה כמ"ש התוס' בסמוך ודו"ק:

    בא"ד אסירי כדמסיק בפרק אלו עוברין משמע כשהאיסור חידוש אין ללמוד ממנו קולא כו' עכ"ל כצ"ל [ב] ולא ידענא מאי קולא בעי למילף התם דהא טעם כעיקר דאורייתא בעי למילף התם בשאר איסורין מבשר וחלב דהיינו חומרא ואהא קאמר חידוש הוא ואפשר לומר דהא גופה נילף בשאר איסורין דאי תרי להו כולא יומא דשרי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 8a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה נפקא ליה וכו' וספר כריתות איצטריך לדרשה אחרינא וע"ע תוס' זבחים דף קיז ע"א ד"ה והתורה ובכריתות דף טו ע"א תוס' ד"ה ערות:

    Gilyon HaShas on Moed Katan 8a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 8, Amud Aleph, about 318 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “דהא עצים ואבנים בעלמא לא מטמאו, והכא…”

    2. Segment 221 words

      Opens “ורבי אמר: אצטריך, דאי כתב רחמנא ״וביום…”

      Named: רבי אמר.

    3. Segment 320 words

      Opens “ואי כתב רחמנא ״וצוה הכהן״, הוה אמינא:…”

    4. Segment 413 words

      Opens “אמר מר: יש יום שאתה רואה בו,…”

    5. Segment 523 words

      Opens “מאי משמע? אמר אביי: א"כ ליכתוב רחמנא…”

      Named: אביי.

    6. Segment 625 words

      Opens “רבא אמר: כולה קרא יתירא הוא, דא"כ…”

      Named: רבא.

    7. Segment 77 words

      Opens “ואביי, ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה.…”

      Named: אביי.

    8. Segment 823 words

      Opens “ורבא, ביום ולא בלילה מנא ליה? נפקא…”

      Named: רבא, אביי.

    9. Segment 98 words

      Opens “ורבא נמי מיבעי ליה להכי? אין, הכי…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1018 words

      Opens “ואלא ביום ולא בלילה מנא ליה? נפקא…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “ואביי, אי מהתם הוה אמינא: הני מילי…”

      Named: אביי.

    12. Segment 1214 words

      Opens “מתני׳ ועוד אמר ר' מאיר: מלקט אדם…”

    13. Segment 136 words

      Opens “ר' יוסי אומר: אבל הוא לו.…”

    14. Segment 1411 words

      Opens “לא יעורר אדם על מתו, ולא יספידנו…”

    15. Segment 1523 words

      Opens “גמ׳ ורמינהו: המלקט עצמות אביו ואמו הרי…”

      Named: רב אין, רב חסדא.

    16. Segment 167 words

      Opens “אמר אביי: אימא, מפני ששמחת הרגל עליו.…”

      Named: אביי.

    17. Segment 1721 words

      Opens “ולא יערער על מתו. מאי לא יערער…”

      Named: רבא.

    18. Segment 188 words

      Opens “קודם הרגל שלשים יום. מאי שנא שלשים…”

    19. Segment 1941 words

      Opens “אמר רב כהנא אמר רב יהודה אמר…”

      Named: רב כהנא, רב יהודה.

    20. Segment 202 words

      Opens “ושמואל אמר:…”

      Named: שמואל.

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Moed Katan 8a · Segment 19 — “אמר רב כהנא אמר רב יהודה אמר רב: מעשה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Moed Katan 8a · Segment 5 — “מאי משמע? אמר אביי: א"כ ליכתוב רחמנא ״ביום״, מאי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Moed Katan 8a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026