מסכת תענית דף י״ט עמוד ב׳

בצורתא בצורת היא זו ולא רעב הואיל ויכולין לישא בספינות:

מדינתא אמדינתא וצריכין להוליך ממדינה למדינה על ידי חמרים:

כפנא רעב ורעב קשה מבצורת לפי שאי אפשר להביא בשופי מ"ר לשון אחר נהרא אנהרא אם יבש מעיין זה וצריך להסב מעיין אחר בכאן אי נמי להמתין עד שיגדל נהר אחרת ויבא כאן בצורת הוא זה:

מדינתא אמדינתא אם יבשו כל הנהרות שבתוך העיר וצריכין להביא מים מעיר אחרת כפנא רעב הוא זה תקיפא מבצורתא:

סאה בסלע ושכיחא כי זבני סאה של חיטין בסלע דהיינו יוקר ומצויה לקנות בכל עת בצורתא:

מעות ביוקר אין מעות מצויות להן:

נהירנא אני זוכר:

מדלית איסר מאין מעות:

נהירנא פירוש (זכור) אני:

בהפרכיא שלהן פי' באותו מלכות:

רבן שמעון בן גמליאל אומר אף על האילנות בשביעית מפני שיש בהם פרנסה לעניים. פי' הם הספיחים היוצאין מהן וצ"ל דסבר כמ"ד (פסחים דף נא:) ספיחי זרעים אסור דהיינו ר' עקיבא מדקאמר על האילנות ולא קאמר על הספיחים:

א"ר יוחנן ל"ש אלא שהמעות בזול ופירות ביוקר כלומר המשא ומתן מצוי ומרויחין בני אדם. אבל מעות ביוקר מתריעין מיד. וא"ר יוחנן נהירנא דהוו ד' סאין בסלע בטבריא והוו נפישי נפיחי כפן מדלית איסר. גשמי צמחים הבאים בניחותא. גשמי אילן היורדין ברזיא.

לא לאילן ולא לזרעים אלא לבורות כגון דנחתי בשפיכותא שוטפים ויורדין בבורות:

ת"ר מתריעין על האילנות בפרוס הפסח ועל מי בורות שיחין ומערות בפרוס החג ועל כולן אינן מתריעין עליהן אלא באיפרכיא שלהן כלומר אנשי מקום בלבד. ואם אין להם מים לשתות מתריעין עליהן מיד ב' וה' וב'. ועל האסכרה כל זמן שהיא ממיתה.

ומתריעין על הגובאי ועל החגב [ועל האילנות ועל הספיחין] ובאילנות ובספיחי' בשביעית מפני שיש בהן פרנסה לעניים.

ר' אלעזר בן פרטא אומר מיום שחרב ביהמ"ק לא ירדו גשמי ברכה ונעשו צמוקים לעולם. שנה שגשמיה ירדו בזמנן דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו באחד בשבת כו'.

נמצאו טוחנין מן הכור כו' מדה אחת נשארת בפי הריחיים בכור כמה שנשארת מן הקב. וכך נדבקת מן העיסה בסדקי העריבה ובסביבותיה מן המעט כמו מן הרב. וכן בהגבלת הטיט.

אם יש לו מים בבת אחת כדי גיבול שופך ומגביל ואם אין לו אלא מעט שופך מה שבידו ועד שיבואו אחרים יבשו הללו וכאלו לא שפך בהן כלום. כך סוגיא כו':

ת"ר פעם אחת עלו ישראל לחג ולא היה [להם] מים לשתות הלך נקדימון כו' תנא לא נקדימון שמו אלא בוני שמו.

שם ת״ר מתריעי׳‎ על האילנו׳‎ בפרס הפסח פי׳‎ שהוא זמן פריחת האילנות בא״י ואם יחסרו להם הגשמים באותה שעה ילקו לגמרי ולפי׳‎ מתריעין עליהן מיד בתענית עד שירדו גשמים או עד שיעבור זמנן ופרושי מפרש דה׳‎ דתנן שאם ירדו לצמחי׳‎ ולא לאילן מתריעין עליהן מיד דהיינו בפרס הפסח כי קודם לכן עדין יש להם המתנה ולא הגיע זמן צרך שלהן והיאך יתריעו עליהן או אפשר והוא הנכון דברביעה ראשונה אם ירדו לצמחי׳‎ ולא לאילן מתריעין עליהן מיד שגזרה על האילנות כי מאז הגש׳‎ טוב להכי והיינו מתני׳‎ ומתני׳‎ קתני על מלתא אחריתי שאפי׳‎ ירדו ברביעה לצמחי׳‎ ולאילנות כשיגיע פרס הפסח הם צריכי׳‎ לרביעה אחרת ואם לא ירדו מתריעי׳‎ מיד כנ״ל:

שם ועל הבורות שיחין ומערות בפרס החג פי׳‎ הרמב״ם ז״ל וגם רש״י ז״ל ומפרשי׳‎ אחרי׳‎ דהיינו הסכות וזה תמה גדול שהרי צריך שלה׳‎ בימות החמה והיאך לא התריעו עליהן כשהיו צריכי׳‎ להן ויתריעו עליהן עכשיו שבאי׳‎ הגשמי׳‎ ויתמלאו והלא אין ראיה לגזירה מן השמי׳‎ בגשמי׳‎ אלא כשלא ירדו בימות הגשמי׳‎ דאלו בימות החמה לאו סימן קללה הוא שנ׳‎ הלא קציר חטים היום ובירושלמי אמרו בפי׳‎ בפרס העצרת וא׳‎ עולה יפה ואשכחן במס׳‎ ר״ה דתניא ואכלנו ולדה שלמי׳‎ בחג ופירשה רב אשי דהיינו עצרת ואע״ג דהתם דחי לה רב זביד דאית ליה אוקמת׳‎ אחריתי הכא מודה לאוקמ׳‎ כרב אשי אלא היכי דאיכא לאוקמה בחג הסכות קאמר איהו דלא מוקמי לה בעצרת דכל היכא דתני פסח עצר׳‎ תני מן הסתם ועל הרוב ולפי שיטת המפרשים ז״ל יש לדחוק ולומר כי בודאי הצורך שלהם היה יותר גדול בימות החמ׳‎ אבל לפי שאינו זמן גשמי׳‎ לא התריעו עליו שאין מתריעי׳‎ על מעש׳‎ נסים וכשהגיע זמן הגשמי׳‎ התחילו להתריע כמו שכבר הגיע להם הצרה מקודם לכן אבל על צרה שלא הגיע עדין כגון הגשם הצרי׳‎ לתבואות הא ודאי אין מתענין על רביעה אפילה וכיוצא בזה אמרו בירושלמי לפי שטתי׳‎ לזה ולזה אבל לא לבורות שיחין ומערות בפרס העצרת מעתה אפי׳‎ יותר כן כלומר למה לא יתריעו ג״כ אף אחרי כן שצריכין לגשם יותר והשיב ר׳‎ מעשה נסים הם ואין מתריעין על מעש׳‎ נסים ע״כ:

ואם אין להם מים לשתות מיד מתריעין עליהן פי׳‎ בכל זמן ואפי׳‎ מעצרת ואילך או מחג הסכות ואילך כל זמן שיחסר להם שאין להם לשתות מים כלל ופשוט הוא וכן פירש הרמב״ם ז״ל.

ואי זהו מיד שלהן ב׳‎ וה׳‎ וב' פי׳‎ שאין גוזרין תענית אלא בימים אלו אבל צועקים בפה ואפי׳‎ בשבת שאין צרת מזונו׳‎ גדולה מזו. גרס׳‎ ההלכו׳‎ וכלן אין מתריעין עליהן אלא בהפרכיא שלהן וכן היא בפר״ח ז״ל ופירוש׳‎ שעל הצרות כלן ואפילו אותן ששנינו בהן שמתריעין עליהן בכל מקום מפני שהיא מכה מהלכת ואף מכה מהלכת למכה שאינה מהלכת חשיבא וכן בדין דלמאן דגריס ואין מתריעין עליהם וקאי אמתני׳‎ דריש פרקין דעצירת גשמים הרי אין מתריעין עליהם אלא בסביבותיהם בלבד כדאי׳‎ במתני׳‎ לקמן ואין צריך לומר שאין מתריעין עלי׳‎ בהפרכיא אחרת ואפי׳‎ היא סביבותיה וכך היא שנויה בתוספתא כפירש על צרו׳‎ מכות מהלכו׳‎ והוסיפו עוד היה בסוריא אין מתריעין עליהן בא״י בא״י אין מתריעין עליהם בסוריא ואע״פ שהביאו לפנינו על אלו מתריעין בכל מקום:

מעשה שגזרו תעני׳‎ בערי ירושלם על שדפון שבעבר הירדן ועל חיה רעה שבאשקלון זה אינו קשה שאע״פ שאמרו ג׳‎ ארצות בא״י יהודא ועבר הירדן וגליל מ״מ כל א״י נדונת כהפרכיא אחד ואשקלון ג״כ מכבוש עולי מצרים היה בכלל א״י אלא שלא כבשי׳‎ עולי בבל כמו שאמרו בגיטין מאשקלון לצפון ואשקלון בצפון וכיון שהיתה כבוש ראשון מן הפרכיא היא חשובה אבל סוריא שהיתה כבוש יחיד אף בתחלתה היא חשובה עכשיו כהפרכיא אחרת לא״י. וכי תימא והא רב נחמן גזר תענית׳‎ בבבל על מותנא דא״י אמר ק״ו גבירה לוקה שפחה לכ״ש ומותנא מכה שאינה מהלכת היא שאין מתענין עליה אפילו באותה הפרכיא אלא בסביבותיה ואפילו הכי מתענין עליה מבבל לארץ ישראל מהאי קל וחומר ואם כן אף במכה שאינה מהלכת מהפרכיא להפרכיא נמי דבתרי הפרכיא אף מכה מהלכת חשיבא שאינה מהלכת מכל מקום היאך לא יתרועו עליה אף בסוריא וכל ח״ל כלו היא שבא״י מפני טעם ק״ו דגבירה לוקה שפחה לכ״ש. תרץ רבי׳‎ הגדול ז״ל שלא אמרו ק״ו זה אלא כשהמכה בא״י אבל כשהמכה במקצתה אין להתענות אלא בהפרכיא שלא כדינה דהא איכא גבירה שאינה לוקה ושפחה תנצל עם מקצת א״י הניצולין ונכון הו׳‎ עי״ל דשאני בבל שכפופי׳‎ לא״י וכלם כעם א׳‎ וכהפרכי׳‎ א׳‎ וכנדונין בדין א׳‎ ויש להם לרתת שאף הגזרה מעכשיו כאלו מתחלה בהן וראוי בהן להתענו׳‎ מיה׳‎ שלא בהתרעה אבל סוריא ושאר ח״ל אין עושין בהם ק״ו זה ואפילו במכה מהלכת אין מתעני׳‎ ולא מתריעין ונכון הוא:

כל זמן שהפירות מצויים בעיר בכדי צורך כל בני העיר אלא שהם נמכרים ביוקר מתוך שפירותיהן מצומצמים הרי זה בצורת ומתענים מ"מ אבל אין מתריעים אבל כל שאין פירותיה מצויים בכדי צרכן אע"פ שנמכרים בזול הרי זה רעב ומתענים מיד וכן אם פירות בזול ומעות ביוקר מתריעים מיד:

וכן מתריעים על האילנות אם הגיע אחד בניסן שהוא פרס הפסח ר"ל שזמן הפסח קודם הפסח ל' יום וחציו שתי שבתות שהוא א' בניסן והוא זמן פריחת האילנות בארץ ישראל וכשהגיע זמן זה ולא ירדו גשמים מתריעים עד שירדו גשמים הראויים להם או עד שיעבור זמנם וכן אם הגיע א' בתשרי ולא נתמלאו בורות שיחין ומערות בכדי שיהיו יכולים להסתפק בהם כל השנה מתענים ומתריעים עד שירדו ויתמלאו אבל קודם לכן אין מתענים עליהם אא"כ לא היה להם מים לשתות מתריעים מיד אפילו בימות החמה אלא שאין מתריעים עליהם בזמן הזה עד שיתענו שני וחמשי ושני בלא התרעה וכלן אין מתענים עליהם אלא בהפרכיא שלהם ר"ל כל אותו המחוז:

ואסכרה בזמן שיש בה מיתה מתריעים עליה בזמן שאין בה מיתה אין מתריעים עליה וכן הדין בשאר החליים ובבבא קמא יתבאר שהדין כך בחכוך לח מפני שהוא כשחין פורח ואם פשט ברוב צבור מתענים ומתריעים עליו מיד אבל חיכוך יבש צועקים עליו מיד:

ומתריעים על הגובאי ומיני החגב בכל שהוא שכל שהתחיל ממנה לבא דרכה לבא הרבה אחריה וגדולי המחברים חולקין בחגב כת"ק אלא שגדולי המפרשים כתבו שמאחר שבזמן הזה אין מכירין בהן ובשמותיהן על כלם מתענים ומתריעים:

אע"פ שהשביעית אסור בעבודת קרקע מתענים על האילנות בשביעית שהרי יש מהן פרנסה עד שעת הביעור אבל הספיחים אע"פ שמן התורה היו מותרים באכילה עד הביעור כשאר פירות חכמים גזרו בהן לאיסור מפני הרמאים שהיו זורעים קטניות ותבואות ואומרים ספיחים הם כמו שבארנו ברביעי של פסח ראשון נ"א ב' ומ"מ דוקא בספיחי גנה או שדה הדומה לה שהוא מזדבל אבל ספיחים שבשדה בור מותרים שאין דרך לזרוע לשם וכן בשדה ניר שאדם נזהר מלזרוע בו דברים הללו וכן שבכרם שאין אדם רוצה לאסור כרמו מותרים ומתוך כך יש פוסקים שעל אלו מתריעים וכן מתענים על הבורות שיחים ומערות שמ"מ צרך שתיה הם ויש חולקין בדינים אלו בקצת ספרים:

המשנה השניה והיא מענין החלק השני עיר שיש בה דבר או מפלת אותה העיר מתענה ומתרעת ר"ל עד שתעבור הצרה ושסביבותיה מתענות ולא מתריעות ופי' בתלמוד המערב כיום הכפרים שיש בה תענית ולא התרעה ור' עקיבא אומר סביבותיה מתריעות ר"ל מתריעות בשופר ולא מתענות ופי' הטעם בתלמוד המערב כר"ה שיש בה התרעה ולא תענית והלכה כת"ק וכבר בארנו שכל הדברים הנזכרים בפרק זה הם מקרי ענינים בלתי רגילים לבא והוא שמפרש איזהו דבר שמתענים עליו ואמר שכל עיר המוציאה ה' מאות רגלי אם יצאו ממנה ג' מתים בג' ימים זה אחר זה הרי זה דבר אבל ביום אחד אינו דבר אקראי בעלמא הוא וכן בד' ימים אינו דבר וכן לפי חשבון זה כגון המוציאה אלף ו' מתים ואלף וה' מאות ט' מתים ומגדולי המחברים כתבו שאין בכלל חשבון זה נשים וקטנים וכן אמרו בתלמוד המערב בזקנים ששבתו ממלאכה וכן פי' בגמ' ענין מפלת כשנמצא תמיד מפלת במה שאין דרכה להמצא אבל במה שדרכה להמצא כגון כותלים גבוהים או רעועים יותר מדאי או שעומדים על שפת הנהר אין מתענים עליהן:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה וקצת דברים באו עליה בגמרא ואלו הן:

גמרא רשב"ג אומר אף כו' הלוני י"ב מעינות מים כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה כפנא רעב ורעב קשה כו' ובד"ה סאה בסלע ושכיחא כו' ובד"ה אפי' בפרוס כו' בהמתם הס"ד ואח"כ מה"ד אם אין כו' בפרוס החג דימות החמה כו' ובד"ה בהיפרכיא כו' שכלו שם מי בורות כו' ובד"ה נמצאת כו' טרשין בולעין מן כו' ובד"ה ואני אתן לך י"ב מעינות מים כו' כצ"ל:

וְאִם לָאו, הֲרֵינִי נוֹתֵן לְךָ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה כִּכְּרֵי כֶּסֶף מן השמים נתגלגל הדבר שעשה המקח בכסף שהוא רחמים ולא בזהב שהוא דין לסימן טוב שיצליח אחר כך בזה. וכעין זה אמרו רבותינו ז"ל בענין המן שקנה בכסף ולא בזהב. ודע דמעינות אלו אף על גב דקרי להם מעינות הוא לשון מושאל דעשויים כמו המעינות אך באמת הם מי גשמים שמכונסים בבורות.

בְּשַׁחֲרִית שָׁלַח לוֹ שַׁגֵּר לִי אוֹ מַיִם אוֹ מָעוֹת. הא דלא המתין עד סוף היום, מפני שנתפחד פן באותו היום יתחזק בתפלה ביותר וירדו גשמים לכך שלח לו דברים אלו לצערו כדי שיתבלבל דעתו מרוב הצער ולא יתפלל בדעת צלולה ואז לא תעשה תפילתו פירות להוריד גשמים. ואמר לו 'אוֹ מַיִם אוֹ מָעוֹת' הקדים מים שהראה טלפים להראות דהמים חביבין אצלו יותר דהלואי שירדו גשמים ולא יצטרך נקדימון ליתן מעות. ונכנס לבית המרחץ לרחוץ גופו במים משמחתו ששמח בריוח שהרויח במים אך נקדימון נכנס לבית המקדש ששם עושים ישראל שמחה גדולה בניסוך המים כשמחת בית השואבה בחג שתגין מצות שמחה זו שעושין במים לבטל שמחת הגוי הזה שחשב להיות מרויח מחמת המים וכן היה.