מסכת תענית דף י״ט עמוד א׳

ה"ג אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות ולפיכך מתענות שאותה העיר שלא ירדו עליה גשמים תלך לקנות התבואה באותה העיר ויהיה בה רעב:

או מפולת שחומותיה והבתים נופלין ברוח:

מתריעים בכ"מ אם יראו באספמיא מתריעין בבבל בבבל מתריעין באספמיא כדקתני טעמא בסיפא מפני שהיא מכה מהלכת אם במקום אחד היא מתריעין עליה כל השומעין כדי שלא תבא עליהן:

שדפון בתבואות:

ירקון חולי:

חיה רעה משכלת בני אדם:

חרב חיילות ההולכין להרוג ולהשחית בכל מקום:

מלא תנור מפרש בגמרא:

לא צריכא דאקון פי' לאחר שעלו בקנה נתייבשו מהו דתימא אקנתא מילתא היא פי' דהואיל ועלו בקנה ולא נתבשלו כל צורכם ליבעי התרעה קמ"ל דלאו מילתא היא:

נהרא אנהרא בצורתא פי' (. הכי) בשאין תבואה בעיר ויש הרבה בשאר עיירות ויכולין להביא מזו לזו היינו מקרי בצורת ולא מקרי רעב ומאחר שיכולין להביא ע"י הנהר דליכא אלא טרחא זעירא ומהאי כלומר מדבר מועט כזה אין מתריעין מדינתא אמדינתא פירוש שצריך להוציא ממדינה למדינה אחרת ע"י חמורים וסוסים ואז מתריעין דאי אפשר להביא בשפע כ"כ כמו בספינות ל"א נהרא אנהרא כלומר אם יבש הנהר זה וצריך להסב נהר אחר לכאן אי נמי צריך להמתין עד שיגדל הנהר האחר ויבא בכאן זה בצורת ולא מתריעין מדינתא אמדינתא אם יבשו כל הנהרות שבזו העיר וצריכין להביא מים מעיר אחרת כפנא וקשה דבמתני' משמע דאבצורת מתענין דקתני מתריעין עליהן מפני שהיא מכת בצורת ויש לומר דמכת בצורת דמתני' הוי כמו דכפנא כאשר פירשתי שתחת חטה יצא חוח ומשום הכי מתריעין אע"ג דעדיין אינו רק בצורת הואיל וסופו רעב מתריעין אע"ג דאכתי לא הוו כפנא אבל לעולם אין מתריעין על מכת בצורת אי לא מצי לבא לידי רעב ולהכי קאמר הכא דנהרא אנהרא דלא הוי אלא כי בצורתא ולא מתריעין:

הדרן עלך סדר תעניות כיצד סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה כו'.

תרצה רב יהודה הכי סדר תעניות האלו בזמן שיצתה רביעה ראשונה ושניה ולא ירדו גשמים. אבל אם ירדו גשמים וצמחו זרעים וחזרו ושנו. כלומר כמשו מתריעין עליהן מיד ודוקא שנו כעין כמוש אבל יבשו לגמרי אע"ג דחדור אקון אין מתריעין עליהן פי' אקון שחזרו לירוקתן כלומר חזרו לחיותן. ורבותינו הגאונים ז"ל אמרו האי אקון אקנתא לשון חזקה בלשון ארמית ובלשון הזה הוא בגטין (בפרק מי שאחזו קורדייקוס) [כל הגט דף ל ע"א] (פי' פרצידא דתותי קלא. זרע תבואה שהיא תחת אבן צומחת. פי' קלא מלשון (פסחים סב: וש"מ) שקל קלא פתק ביה).

מכת בצורת פי' רב יהודה מכה הבאה לידי בצורת. [אר"נ נהרא אנהרא] הוצרכו האנשים המסתפקין מים מזה הנהר לילך לנהר אחר בצורת כלומר עצירת מטר מדינה להביא ממדינה אחרת רעב.

גמרא ורמינהי רביעה ראשונה ושנייה לשאול ג׳‎ להתענות פי׳‎ קס״ד דהא דתנן סדר תעניות האלו האמו׳‎ ברביעה ראשונה דהיינו ברביע׳‎ הבכיר׳‎ מג׳‎ רביעו׳‎ שיש בזמן הזריע׳‎ שהן הבכיר׳‎ והבינוני׳‎ והאפילה ואע״ג דשלש במרחשון הוא זמן רביעה בכירה לרבי מאיר והרי לא התענו בו כלל קס״ד דהאי תנא דסד׳‎ תעניות לית ליה דר״מ ולא חשיב רביעה ראשונה אלא בזמן שהתחילו תעניו׳‎ ולהכי קשי׳‎ ליה ממתני׳‎ דתניא שאין מתחילי׳‎ להתענו׳‎ עד שהגיע רביעה ג׳‎ שהיא ופרקינן אמר רב יהודה ה״ק סדר תעניות האלו האמור אימתי בזמן שיצתה רביעה ראשונה ושניה ולא ירדו גשמים אבל ירדו גשמי׳‎ ברביע׳‎ ראשונה וצמחו וחזרו ושנו מתריעין עליהם מיד ואיכא למידק דהא מתני׳‎ רביעה ראשונה קתני והא ליכא למימר חסורי מיחסרא דהתם הוא בשיקצר בלשונו אבל לא שינה בדבריו שום הפך אבל הכא אדתני ברביעה ראשונה הוה מצי למימר ברביעה ג׳‎ ועוד היכי אפשר דאחר רביע׳‎ ראשונה עד שתעבו׳‎ זמנה של רביע׳‎ שאין מתעני׳‎ עוד על הגשמים ירדו הגשמים וצמחו כ״כ התבואות ששנו שנוי הניכר והמפסידי׳‎ שיתריעו עליהן מיד שהרי אם היה שנוי הצמחי׳‎ אחר זמן הרביעה אין מתענין עליהן כלל שאין מתעני׳‎ על מעשה נסים ועוד ששנוי הצמחים שהיא ודאי מפני מניעת הגשמי׳‎ כמו שפי׳‎ הרמב״ם ז״ל וכמו שמוכיח במשנתי׳‎ שהביאוה בכלל עצירת גשמים ולא עם מכת השדפון והירקון אין מקרה זה בא בזמן החורף שהיא זמנה של רביעה אלא סמוך לניסן כשהתבואות צומחו׳‎ כשנמנע מהם המטר החום שורף אותן עד שמייבשן והנכון ששתי רביעית הן דרך כלל כלומר שני זמני מטר כמ״ש הכתוב יורה ומלקוש הא׳‎ בתחל׳‎ ימות הגשמי׳‎ שהיא לזריעה וזו מתחלק׳‎ לג׳‎ פרטי׳‎ בכירה בינוני׳‎ ואפילה והב׳‎ סמוך לניסן אחר שצמחו התבואו׳‎ ומתחילין לעלו׳‎ ולהתבשל וצריכין גשמים לגדלן וכמו שאמרו בפ״ק יור׳‎ במרחשון ומלקוש בניסן ואיפליגו אמוראי למה נקרא שמו מלקוש וכן שני זמני׳‎ של גשמי׳‎ אלו בארצותינו ובכל מקום אלא שאין הזמני׳‎ שוין בכל מקום יש שמקדי׳‎ ויש מתאחר. וש״ס קס״ד דכי קתני מתני׳‎ ברביע׳‎ ראשונה היינו רביעה פרטי׳‎ שהיה בכיר׳‎ של שלש של בזמן הזריעה והשתא מהדרי׳‎ דרביעה כללית קתני וה״ק שסדר התעניות האמור אינו אלא מניעת הגשמים של יומן המטר וברביעה הזריעה הנקר׳‎ יורה אבל כשהוא בזמן המטר הב׳‎ אחר שצמחו הנקרא מלקוש זו מכה עוברת ודוחקת היא ומתריעי׳‎ עליה מיד ותנא לא נחית לפרושי ברביעה הראשונ׳‎ הכללית באי זה זמן ממנה מתריעי׳‎ אבל רב יהודה פריש לה אגב ארחיה אליבא דמתני׳‎ ברביעה ג׳‎ האפילה וזה נכון וברור וכיוצא בו בש״ס הרבה:

אמר רב נחמן דוקא שינו פי׳‎ שעדיין יש להם אחרית ותקוה ע״י גשמים אבל יבשו ולא פי׳‎ שאפילו ירדו גשמים ולא יצליחו אלא בדרך נס מתריעי׳‎ על מעשה נסים ודווקא על תבואה זו אין מתעני׳‎ אבל אם הוא ראוי לחזור ולזרוע וזורעים ולא ירדו גשמים מתענין עליהם כסדר התעניו׳‎ כל זמן הגשמים וכן בירוש׳‎ ואמרי׳‎ בש״ס פשי׳‎ ואמרי׳‎ לא צריכא דאיקון כלומר שהיה בקשה והא קמ״ל דאקנתא לאו מילת׳‎ היא אמרי׳‎ בש״ס א״ר חנינא רואה בסלע ושכיח בצורתה בארבע ולא שכיח כפנא פי׳‎ ד׳‎ ד׳‎ סאין בסלע והיינו מעות ביוקר ופירות בזול ולפי שיטתי׳‎ שפי׳‎ במשנתי׳‎ לא הביאוה לומר שיש חלוק ביניה׳‎ לענין התעני׳‎ שהרי על שניהם מתעני׳‎ ומתריעים אלא כלפי שהזכירו במשנתי׳‎ מכת בצורת כלומר מכה המביא׳‎ לידי בצורת האריך הש״ס בכאן לברר מה הוא מכת בצורת וספרי׳‎ יש דגרסי׳‎ עלה א״ר יוחנן לא שנו שמעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתריעים עליהן מיד ונראה לפי זה שבמעות בזול ופירות ביוקר דהיינו סאה בסלע ושכיחא אין מתריעי׳‎ עליה מיד. וזה קשה דהא סאה בסלע ושכיחא בצורתא היא שמתריעים עליה במשנתי׳‎ ואף לשיטת רבי׳‎ אברהם ז״ל שמחלק בדינם אין החלוק בהתרעה אלא בתעני׳‎ וכך היה ראוי לומר אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתעני׳‎ ומתריעים עליהם לפי שהיא מכת רעב. ויש לי לדחוק וה״ק ע״כ לא הוצרכו לשנות בכלל מכת בצורת אלא במעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול אינו בכלל זה ודבר פשוט הוא שמתריעים עליהן מיד לפי שהוא מכת רעב:

ויש נסחאות דלא גריס לה כלל אלא דגרסי׳‎ א״ר יוחנן נהירנא כדהוו קיימין ד׳‎ סאין והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר וכן נראית גרסתו של רבינו אלפסי ז״ל שלא הביאה לאו ללמד על ענין התעני׳‎ לפי שסובר ז״ל שאין חלוק ביניהם לענין זה ובפ׳‎ הספינה נאמרה האי מימרא על הא דת״ר אין יוצאים מא״י לח״ל אלא א״כ סאתים בסלע ואמ׳‎ שמואל לא שנו אלא בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפי׳‎ סאה בסלע שהוא יוקר גדול אין יוצאים ואמרי׳‎ בשלהי שמעת׳‎ א״ר אבא בר בר חנה א״ר יוחנן לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר אבל פירות בזול ומעות ביוקר אפי׳‎ עמדו ד׳‎ סאין בסלע יוצאים א״ר יוחנן והיוצא וכו׳‎ ובודאי משם ששם הוא מקומה ועל הלשון ההוא הביאוה בכאן אגב גררה ומגיהי ספרי׳‎ תמהו עליה מה יציאה זו בכאן והניחו מתריעים עליה מיד וכן שמעתי בשם רבינו הגדול ז״ל וגרסי׳‎ התם ת״ר מתריעים על פרקמטיא שהוזלה אפי׳‎ בשבת פי׳‎ החרטה בפה בתפלה ובתחנונים א״ר יוחנן כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בא״י אמר רב יוסף והוא כזל וקם עשרה בשיתא והטעם שגם זה למעט משא ומתן מבכל אדם עד שיהו מעות ביוקר. ודעת הרמב״ם ז״ל שמתריעים ומתענין על זה בחול כמו על שאר צרות וחומר יש בזה שמתריעי׳‎ עליהן בפה וזועקים בשבת מה שאין כן על שאר הצרות שאין זועקים עליהן בשבת אלא על אותן ששנינו לפנינו עיר שהקיפוה עובדי כוככים ומזלות וחביריו ולפי זה מה שנהגו לומר מצלאין אנחנא כו׳‎ בשבתות בארצות הללו על עצירת גשמים ושאר צרות שלא יבאו על הצבור טעות הוא וי״א שפרקמטיא שהוזלה אין בה תענית אלא התרעה בפה בחול או בשבת וכעין ששנינו על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות וחביריו שיש בהן זעקה אפי׳‎ בשבת ואין בהם תענית ותקיעות בחול אבל כל צרה שמתענין עליה בחול ומתריעי׳‎ כ״ש שצועקים עליה בשבת כיון שהיא צרת צבור דלא גרעי מיחיד הנרדף מפני עובדי כוכבים ומזלות ואף לפי זה דוקא על צרה דחוקה שראוי להתענות עליה בחול אבל לומר מצלאין על שאר צרות אחרות שאין מתענין עליהן וכ״ש מה שנוהגים בקצת מקומות להחרים על המסים וכיוצא בהן ולומר רועה ישראל האזינה וכיוצא בו שזה איסור מפורסם ברבים דצעקה בשבת אסורה ובקושי התירוה על צרות דחוקות של צבור ועל היחיד אסרו לומר זננו בברכת מזון אלמלא שהוא תופס ברכות כמו שהוא בירוש׳‎ ובקושי התירו לבקר חולי׳‎ בשבת שלא יזעוק והאיך צועקים ברבים על דברים של הבל אין זה חלול שבת בפרהסיא ואסור לנהוג בו וראוי למחות בדבר:

שנוי צמחים זה שאמרנו במשנה שמתענים עליו מיד דוקא שנוי שאפשר לו לחזור בברייתו כגון שנשתנה מראיתם ולא נפסדו לגמרי או שהתחילו לכמוש אבל יבשו לגמרי אין מתענים שהרי הכל נפסד ואין אנו חשובים להתפלל על מה שהוא יוצא מגדרו של עולם ואפילו היו מתחילים להתקן ולהתלחלח מעט אינו כלום שכך הוא דרך כל יבש שלפעמים חוזר ומתלחלח מעט על ידי לחות הבא עליו ומיד הוא חוזר לסורו וי"מ אותה בענין אחר אלא שהכל עולה לענין אחד:

כל עיר שאירע לה בדרך זה שאמרנו ומ"מ יש עיירות סביב לה שלא אירע להם ויש נהר גדול מעיירות שסביבותיה יורד בה ותבואה יכולה לבא שם בספינות דרך מים זהו בצורת מ"מ ומתענים אלא שאין צריך להרבות כל כך בתפלה ובהתרעה אבל אם אין שם הכנה להביא לשם על ידי מים אלא על ידי בהמות מעיר לעיר אי אפשר להביא בשפע והרי זה רעב גמור וצריך להרבות בתפלה ובהתרעה:

גמרא לא צריכא דאקון מהו דתימא כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה ה"ג אותה כו' התבואה באותה העיר ויהיה כו' ובד"ה אבל יבשו כו' תפלת שוא אפי' יבשו כשהן כו' ובד"ה לא צריכא דאקון כו' ודאי אי לא מתריעין כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה נהרא כו' לכאן א"נ צריך כו' אינו רק בצורת הואיל כו' כצ"ל:

גמ' כבן שהוא מתחטא עי' מנחות דף סו ע"ב תד"ה כנף רננים: