דף ביאור

מסכת תענית דף י״ד עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת תענית דף י״ד עמוד א׳

מסכת תענית דף י״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־328 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

והא שייר תיבה דבאחרונות איתא והכא ליתא כדקתני לקמן (תענית דף טו.) סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה כו' ומותבינן בגמרא בהדיא מתיבה דליתא אלא באחרונות ומשני כי קתני נמי מתניתין בקמייתא:

מילי דצינעא מתריעין בבית הכנסת וכ"ד נמי בבית הכנסת:

בפרהסיא תיבה ברחובה של עיר:

דיקא נמי דלכ"ד זה וזה שוין דקתני מתניתין מה אלו יתירות על הראשונות כו' ואלו כ"ד לא קא חשיב גבי אחרונות:

והא מה אלו קתני דמשמע דווקא:

דהא קתני לה באידך פירקין דמי ששנה מתניתין דהכא תנא נמי דהתם והאי דלא תנא בהאי סמיך אהתם דקתני באחרונות מוציאין התיבה מה שאין כן באמצעיות:

השתא דאתית להכי דמשום דקתני לה באידך פירקין דאמרת דלא הוי שיור כ"ד נמי דאמרת דשוין נינהו איכא למימר דלא הוי שוין דהא אפי' שיורא נמי לא הוי דבהדיא קתני לה באידך פירקין דבאחרונות איתנהו באמצעיות לא ואיכא לתרוצי כתירוצא קמא בקמייתא דליכא כ"ד:

מאי הוי עלה היכן אומרה יחיד:

ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Taanit 14a · Sefaria

תוספות

לאו שיורא הוא דהא קתני לה באידך פירקא והוא הדין דהוה מצי לתרוצי כדלעיל מילי דבפרהסיא לא קתני:

ורב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר עננו אומר הר"י והאי עננו לא ר"ל עננו שבתפלת תענית אלא ענינו שאומרים בסליחות וביום הכפורים עננו אבינו עננו אבל עננו דתפלה לא קאמר דהא בשלש ראשונות נמי אמר לה:

תני חדא מתענות בראשונות ולא באחרונות ותנא אידך מתענין באחרונות ולא בראשונות ותני אידך לא מתענין לא בראשונות ולא באחרונות נקוט מציעתא בידך. פירש הקונטרס השלש תעניות אמצעיות בידך דבאותן תעניות עוברות ומיניקות מתענות וה"ק מתענות בראשונות פי' בראשונו' ר"ל אמצעיות דהם ראשונות לאחרונו' שהיו חמורות אבל לא באחרונות דנפישי ולא מצו עבדי להו והא דקתני באחרונות ולא בראשונות האי אחרונו' היינו אמצעיות וקרי להו אחרונות שהם אחרונות מן הראשונות בתחלה גוזרין שלש תעניות וכן בשניה שלש אבל אין מתענות בראשונות שהם קלות והא דקתני לא בראשונות ולא באחרונות כלומר לא בשלש הראשונות הראשונות ממש ולא בשבע האחרונות האחרונות ממש אלא דווקא באמצעיות:

ובהן י"ח תרועות וסימן לדבר יריחו פירוש שביריחו עשו כן שהקיפוה ז' ימים והיו תוקעין בכל יום כמו כן תקנו בתעניות ובכל תענית מוסיפין שש ברכות ועל כל ברכה תוקעין מריעין ותוקעין א"כ היינו י"ח תרועות:

מתריעין לעזרה פי' שיבואו לעזור העיר וכו' ומתריעין בפה פירוש והאי תרועה ר"ל מתריעין בפה דאין להתיר תרועה בשופר בשבת:

Tosafot on Taanit 14a · Sefaria

רבנו חננאל

ותנא מקצת מה שיש בשבע האחרונות ואינם בג' אמצעיות ושייר אחרונות כגון הני כ"ד וכיוצא בהן אמר רב אשי הא דדייקת מתנייתא דייק ממתני' דקתני מה אלו יתירות על הראשונות אלא שבאלו מתריעין ונועלין החנויות הא לכל דבריהן זה וזה שוין. תנא מקצת ושייר מקצת מאי שייר דהאי שייר [שייר] תיבה דלא קתני ומוציאין התיבה אלא אמרינן תנא ושייר כשם ששייר התיבה שייר כ"ד ברכות ולעולם [אין] מתפללין באמצעיות כ"ד ברכות ודחינן תיבה לאו שיור הוא דקתני באידך פרקין:

סדר תעניות כיצד מוציאין התיבה הנה מפרש אכולהו תעניות מוציאין את התיבה.

ואמרינן השתא דאתית להכי גם זה השינוי תשני בהא נמי ואימא מדקתני סדר תעניות כיצד וקא מפרש כ"ד ברכות ש"מ אכולהו תעניות קמיירי וזו שנויה היא ולא סמכינן עליה דהא באידך פרקין דאין מוציאין התיבה אלא בז' אחרונות:

מאי הוה עלה ואסיקנא הלכתא יחיד מתפלל עננו ל"ש יחיד קאי בצבור ול"ש יחיד דקאי בעלמא וקיי"ל דכל יחיד מזכיר עננו בשומע תפלה.

תני חדא עוברות ומיניקות מתענות בראשונות ואין מתענות באחרונות ותניא אידך מתענות באחרונות ואין מתענות בראשונות. ותניא אידך אין מתענות לא באחרונות ולא בראשונות אמר רב ששת נקיט אמצעייתא בידך כי מתענין בהן דמתרצין כולהו פי' הא דקתני בראשונה מתענות בראשונות בשלש אמצעיות [מיירי] ולגבי שבע אחרונות (הני אחרונות) הני שלש אמצעיות ראשונות להני ז' נינהו ואמצעיות דקתני מתענין באחרונות הן ג' אמצעיות דלגבי שלש הראשונות האמצעיות אחרונות מקרו. וברייתא דקתני אין מתענות לא בראשונות [בראשונות] ממש שהן שלש ראשונות ולא באחרונות [באחרונות ממש] שהן ז' האחרונות מכלל דג' הראשונות מתענות לדברי שלשתן ויש לומר דכלהו מודו באמצעיות דמתענות:

ירושלמי עוברות ומיניקות מתענות בט' באב ובג' שניות ולא בז' אחרונות:

מתני' אין גוזרין תענית בתחלה בחמישי כו' עד ר' יוסי אומר כשם שאין הראשונות בחמישי כך לא השניות ולא האחרונות:

מתני' עברו אלו ולא נענו ב"ד גוזרין עוד כו' מתריעין דתני במתני' כיצד הוא רב יהודה אמר התרעה בשופר משמיה דרב אמרו התרעה בעננו ומותבינן [עלה] דרב אין פוחתין מז' תעניות על הצבור ובהן ז' התרעות וסימן לדבר יריחו והתרעות דירחו בשופר הוו. ושנינן בשופר דברי הכל התרעה היא כי פליגי בעננו רב יהודה סבר עננו לאו התרעה היא ורב סבר עננו נמי התרעה היא. ותוב מותבינן עליה ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות על העולם כגון חיכוך חגב זבוב צרעה ויתושין ושילוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקין.

Rabbeinu Chananel on Taanit 14a · Sefaria

ריטב"א

תנא עוברו׳‎ ומיניקו׳‎ אינן מתענו׳‎ לא בראשונו׳‎ ולא באחרונות אלא באמצעיו׳‎ בש״ס אתמרו בהא תלתא לישני ואמר רב ששת נקוט מציעתא בידך ונראה דהא היא מציעתא דרבי׳‎ ז״ל אבל בנוסחי דידן הא היא בתרייתא דה״ג תני חדא עוברו׳‎ ומיניקו׳‎ מתענו׳‎ בראשונו׳‎ ואין מתענו׳‎ ותניא אידך מתענו׳‎ באחרונו׳‎ ואין מתענו׳‎ בראשונו׳‎ ותניא אידך אין מתענו׳‎ לא בראשונו׳‎ ולא באחרונו׳‎ ופירושו ברור דת״ק סבר מתענו׳‎ בג׳‎ ראשונו׳‎ ממש שאין בהם חומר תעני׳‎ צבור ויוכלו לסבול אבל לא כל השאר שמפסיקים מבעוד יום ושאר החומרו׳‎ ואפי׳‎ אמצעיו׳‎ קרי אחרונו׳‎ לגבי ראשונו׳‎ ואידך תני מתענות באחרונו׳‎ ממש שהן שבע החמורו׳‎ שהגיע הצרה כבר אבל לא בראשונו׳‎ ואפי׳‎ אמצעיו׳‎ קרי אחרונו׳‎ לגבי ראשונו׳‎ חשיב להו לגבי אחרונו׳‎ ותניא אידך לא בראשונו׳‎ ולא באחרונו׳‎ אלא באמצעיות וטעמא דמילתא דבראשונו׳‎ אינן מתענו׳‎ לפי שלא הגיע עת צרה כ״כ והן תעניות קלות אבל באמצעיות הן מתענו׳‎ לפי שהן חמורות שנוהג בהם חומרי תעניות בט׳‎ באב ושוב אין מתענו׳‎ באחרונות אע״ג דחמירי טפי משום חולשא דידהו דהוו נפישי תעניו׳‎ עלייהו וי״א דרבי׳‎ ז״ל הכי גרסא כגרסא דידן אלא שהוא מפ׳‎ נקוט מציעתא בידך כלו׳‎ הדבר הממיצע והבינוני דהיינו אמצעיות שאינן לא בקולא של ראשונות ולא בחומרא של אחרונות ומן הטעם שכתבנו ונכון היה אלא שאין הלשון הזה מתפר׳‎ כן בשום מקום ואפשר עוד להוסיף דלא פליגי תנאי כלל וכולהו מודו שאינן מתענות אלא באמצעיות אלא דמר קרי להו אחרונות לגבי ראשונות ומר קרי להו ראשונות לגב׳‎ ז׳‎ אחרונות וכן פרש״י ז״ל ורבי׳‎ משה ז״ל כתב שאין מתענין לא בראשונות ולא באמצעיות אלא באחרונות פי׳‎ שהן חמורות מנלן והיינו לישנא מציעתא כנוסחא דידיה כנוסחא דידן וכתב עוד ז״ל שאע״פ שאין מתענו׳‎ אין מתענגות עצמן בתפנוקין אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד וכן בירושלמי

Ritva on Taanit 14a · Sefaria

מאירי

תעניות אלו הנזכרים שניים במשנתינו והם נקראים אמצעיים עוברות ומניקות מתענות בהן אבל תעניות ראשונות אין מתענות בהן שעדין לא נתחזק הפורענות וכן ז' תעניות אחרונות הנזכרים במשנה הסמוכה לזו אין עוברות ומניקות מתענות בהם מתוך שהם מרבים ובתלמוד המערב אמרו אע"פ שאין מתענות אין נוהגות עצמן בתפנוקים אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד ומגדולי המחברים פוסקים שראשונות ואמצעיות אין מתענות אבל אחרונות מתענות ונראה שהם גורסים נקוט מציעתא ר"ל הבריתא האמצעית שאמרה מתענות באחרונות ולא בראשונות ור"ל לא באמצעיות ולא בראשונות שכלן ראשונות אצל האחרונות ואין גורסים ומיתרצן כלהו ומ"מ אנו גורסים נקוט מציעתא בידך ר"ל התעניות האמצעיות שיתענו בהן וכל הבריתות אתה מתרצם לדעת אחת בכך והוא שבראשונה שאמרו מתענות בראשונות ולא באחרונות לא ראשונות ממש אלא ראשונות לאחרונות והן אמצעיות והשניה מתענות באחרונות ולא בראשונות לא אחרונות דוקא אלא אחרונות לראשונות והם אמצעיות והשלישית לא בראשונות ולא באחרונות כלומר לא בראשונות ממש ולא באחרונות ממש אלא באמצעיות ואף בתלמוד המערב אמרו עוברות ומניקות מתענות בט' באב ובג' שניות אבל לא באחרונות ואף בבריתא פרק ב' היא שנויה כן:

המשנה השביעית ב"ד גוזרין עוד ז' תעניות ונוהגים כל אותן חומרות הנזכרות באמצעיות ויתרות אלו עליהן שבאלו מתריעים בהן ובגמרא יתבאר ענין התרעה זו וכן יתרות עליהן שבאלו נועלין את החניות ביום ב' אלא שפותחין אותם מעט לעת ערב כגון הטייה לא פתיחה גמורה אבל בחמשי עומדים פתוחים כל היום מפני כבוד השבת ופי' בגמ' שאף בחמשי אם היו ב' פתחים פותח אחד ונועל אחת ואם היה לו אצטיבא לפני הפתח פותח ונועל כדרכו שנראה שלא פתחה אלא לישיבה:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודינים הבאים עליה בגמרא אלו הן:

התרעה זו שנזכרת במשנה בתעניות אלו בשופרות היא שהיו תוקעים בשופרות סימן אחד בכל התרעה כדי להחריד את יצרם ותקיעות אלו נעשות בחותמיהן של ו' ברכות הנוספות והם ז' התרעות עם אותה שבגואל ישראל כמו שיסודר ענין זה בפרק ב' ומה שיש להקשות בזו ממה שאמרו במסכת ר"ה כ"ז א' מקום שיש חצוצרות אין שופר ופירשנוה כגון תעניות וכו' ברכות פירושה שאין צריך בשופר הא מ"מ בשופר סגי וי"מ מפני זו שהתרעות אלו שבשופר לא בו' ברכות היו שאותם התרעות דוקא בחצוצרות אלא התרעות שאחר התפלה ושברחבה של עיר או שמא בגבולין שאין בגבולין אלא שופר או שמא אחר חורבן שאין התרעה אחר חורבן בשום מקום אלא בשופר וי"מ בשופרות האמורים כאן שהם חצוצרות וכן מצינו בספרי פרשת חצוצרות שקורא לחצוצרות שופר אלא שבתלמוד המערב שבמסכת ר"ה אמרו קדמי ר' יהושע תקעין בתעניתא בשופר וליתקעון קומוי בחצוצרות חצוצרות במקדש ואין חצוצרות בגבולין ופירושה שלא בשעת מלחמה וכן בפרק ב' אמרו שם למה תוקעים בקרבנות לומר הרי אנו גועים לפניך כבהמה:

יש התרעה אחרת בענין רבוי תפלה וצעקה והוא שיהיו צועקים אחר תפלה עננו אבינו עננו והיו מאריכים בזה כדרך שאנו עושים בין ר"ה ליום הכפורים אלא שהתרעה זו אינה בז' תעניות אלו לבד אלא אף בראשונות ואמצעיות אם ירצו הואיל ואינם בתוך התפלה ומ"מ ו' ברכות הנוספות אין אומרים אותם בראשונות ובאמצעיות כמו שכתבנו למעלה ויש אומרים שאף בראשונות ובאמצעיות מברכים ו' ברכות הנוספות ובמטבע תקון תפלות של קצת גאונים נמצא כן ואינו כלום שהרי בפרק ב' אמרו ראשונות ושניות מתפללים כדרך כל השנה כלה ומ"מ ימים שמוסיפים אלו הו' ברכות בכל תפלותיו שביום הוא מוסיף אותן כגון שחרית ומנחה ונעילה ויש אומרים דוקא בשחרית וגדולי המחברים כתבו בשחרית ומנחה:

הרבה מיני פורעניות נזכרו בפרק ג' שעל קצתן מתענים ועל קצתן מתענין ומתריעין כמו שיתבאר ומ"מ בחכוך והגובאי והחגב והצרעה והזבוב והיתושים ושלוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעים אלא צועקים:

תקיעת שופר בשבת אע"פ שאינה מלאכה גמורה אסורה וכל מקום שנאמרה התרעה בשבת אינה [אלא] לענין רבוי תפלה כמו שיתבאר בפרקים הבאים:

Meiri on Taanit 14a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא כגון חיכוך חגב כו' מפרש"י נראה נהגיה הגובאי ועי' בפרק מרובה (בבא קמא דף פ') דלא גרסינן ליה:

בפרש"י בד"ה דהא קתני כו' משא"כ באמצעיות הס"ד ובד"ה בשופרות כו' ואהכי מתריעין בשופרות כו' הד"א שהן י"ח התרעות הס"ד:

בד"ה גייס וצרין עליה הס"ד כצ"ל:

Chidushei Halachot on Taanit 14a · Sefaria

גליון הש"ס

גמרא אמר רב אשי נקוט אמצעייתא כעין זה נדה דף כ ע"א:

Gilyon HaShas on Taanit 14a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

וְהָא שַׁיַּיר תֵּיבָה! אִי מִשּׁוּם תֵּיבָה — לָאו שִׁיּוּרָא הוּא. מִילֵּי דְצִינְעָא — קָתָנֵי, מִילֵּי דִבְפַרְהֶסְיָא — לָא קָתָנֵי.

קטע 2

אָמַר רַב אָשֵׁי: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, דְּקָתָנֵי: מָה אֵלּוּ יְתֵירוֹת עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, אֶלָּא שֶׁבְּאֵלּוּ מַתְרִיעִין וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת. אֲבָל בְּכׇל דִּבְרֵיהֶן — זֶה וָזֶה שָׁוִין. וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי תְּנָא וְשַׁיַּיר, וְהָא ״מָה אֵלּוּ״ קָתָנֵי.

קטע 3

וְתִסְבְּרָא ״מָה אֵלּוּ״ דַּוְוקָא הוּא? וְהָא שַׁיַּיר לַהּ תֵּיבָה! אִי מִשּׁוּם תֵּיבָה — לָאו שִׁיּוּרָא הוּא, מִשּׁוּם דְּקָא חָשֵׁיב לַהּ בְּאִידַּךְ פִּרְקָא. הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה נָמֵי לָאו שִׁיּוּרָא הוּא, דְּקָתָנֵי לַהּ בְּאִידַּךְ פִּירְקָא.

קטע 4

מַאי הָוֵי עֲלַהּ? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סִסְרָטַאי, וְכֵן אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: בֵּין ״גּוֹאֵל״ לְ״רוֹפֵא״. וְרַב אָשֵׁי אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה״. וְהִלְכְתָא, בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה״.

קטע 5

תָּנֵי חֲדָא: עוּבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת מִתְעַנּוֹת בָּרִאשׁוֹנוֹת, וְאֵין מִתְעַנּוֹת בָּאַחֲרוֹנוֹת. וְתַנְיָא אִידַּךְ: מִתְעַנּוֹת בָּאַחֲרוֹנוֹת, וְאֵין מִתְעַנּוֹת בָּרִאשׁוֹנוֹת. וְתַנְיָא אִידַּךְ: אֵין מִתְעַנּוֹת, לֹא בָּרִאשׁוֹנוֹת וְלֹא בָּאַחֲרוֹנוֹת.

קטע 6

אָמַר רַב אָשֵׁי: נְקוֹט אֶמְצָעֲיָיתָא בִּידָךְ, דְּמִיתָּרְצָן כּוּלְּהוּ.

קטע 7

מָה אֵלּוּ יְתֵירוֹת עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, אֶלָּא שֶׁבְּאֵלּוּ מַתְרִיעִין וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת. בְּמַאי מַתְרִיעִין? רַב יְהוּדָה אָמַר: בְּשׁוֹפָרוֹת, וְרַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: בַּ״עֲנֵנוּ״.

קטע 8

קָא סָלְקָא דַּעְתָּן, מַאן דְּאָמַר בַּ״עֲנֵנוּ״ — לָא אָמַר בְּשׁוֹפָרוֹת, וּמַאן דְּאָמַר בְּשׁוֹפָרוֹת — לָא אָמַר בַּ״עֲנֵנוּ״. וְהָתַנְיָא: אֵין פּוֹחֲתִין מִשֶּׁבַע תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר, שֶׁבָּהֶן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה הַתְרָעוֹת. וְסִימָן לַדָּבָר: יְרִיחוֹ. וִירִיחוֹ שׁוֹפָרוֹת הֲוָה, וּתְיוּבְתָּא לְמַאן דְּאָמַר בַּ״עֲנֵנוּ״!

קטע 9

אֶלָּא: בְּשׁוֹפָרוֹת, דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּקָרֵי לַהּ הַתְרָעָה. כִּי פְּלִיגִי בַּ״עֲנֵנוּ״. מָר סָבַר: קָרֵי לַהּ הַתְרָעָה, וּמָר סָבַר: לָא קָרֵי לַהּ הַתְרָעָה.

קטע 10

לְמַאן דְּאָמַר בַּ״עֲנֵנוּ״ — כׇּל שֶׁכֵּן בְּשׁוֹפָרוֹת. וּלְמַאן דְּאָמַר בְּשׁוֹפָרוֹת — אֲבָל בַּעֲנֵנוּ לָא!

קטע 11

וְהָתַנְיָא: וּשְׁאָר כׇּל מִינֵי פּוּרְעָנוּיוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת, כְּגוֹן: חִיכּוּךְ, חָגָב, זְבוּב וְצִירְעָה וְיַתּוּשִׁין, וְשִׁילּוּחַ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים — לֹא הָיוּ מַתְרִיעִין אֶלָּא צוֹעֲקִין. מִדִּצְעָקָה בַּפֶּה, הַתְרָעָה בְּשׁוֹפָרוֹת!

קטע 12

תַּנָּאֵי הִיא, דִּתְנַן: עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּשַׁבָּת, עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גַּיִיס אוֹ נָהָר, וְעַל סְפִינָה הַמְטוֹרֶפֶת בַּיָּם. רַבִּי יוֹסֵי אֹמֵר: לְעֶזְרָה, אֲבָל לֹא לִצְעָקָה.

קטע 13

בְּמַאי? אִילֵימָא בְּשׁוֹפָרוֹת — שׁוֹפָרוֹת בְּשַׁבָּת מִי שְׁרֵי? אֶלָּא לָאו, בַּ״עֲנֵנוּ״, וְקָרֵי לַהּ הַתְרָעָה, שְׁמַע מִינַּהּ.

קטע 14

בִּשְׁנֵי דְּרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה הֲוָה צַעֲרָא,

מסכת תענית דף י״ד עמוד א׳

מסכת תענית דף י״ד עמוד א׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור