בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת ראש השנה דף ז׳ עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת ראש השנה דף ז׳ עמוד א׳

    מסכת ראש השנה דף ז׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־488 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    בעל מום שנולד במומו ועומד לישחט בחוץ מיום שנולד הוא ראוי לכך ומונין לו משנולד:

    מי מצי אכיל ליה ביום שנולד דלמא נפל הוה ואין שחיטה מטהרתו עד שישהה שמונה ימים דשוב נפק ליה מכלל נפל דתניא (שבת ד' קלה:) רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל ובבהמה שמונה ימים:

    לחדשים למנין חדשי השנה:

    לעיבורין קא ס"ד לישב ב"ד ולעיין אם השנה הבאה צריכה להתעבר:

    ולתרומת שקלים להקריב ראשון קרבנות הלקוחים מתרומת קופות של שקלי שנה זו:

    אף לשכירות בתים המשכיר בית לחבירו ואמר לשנה זו כלתה שנתו באחד בניסן ואפי' לא דר בו אלא חודש אחד:

    החדש הזה לכם ומנלן דניסן דכתיב ויקחו להם שה לפסח וכתיב קרא אחרינא שהפסח בחדש האביב שיש בו אביב שהתבואה בכירה בו להיות מבושלת בגמר בישולה:

    בעינא אביב וליכא שכבר נגמרה מניסן ואי איכא זרעא אפילה אין זה בכיר אלא אפיל:

    ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Rosh Hashanah 7a · Sefaria

    תוספות

    הא בבעל מום בעל מום מעיקרו דתם ונעשה בעל מום כיון דלא חזי לאכילה מונים לו משעת הרצאה ואין לדקדק מכאן שיהיה שייך בל תאחר בנתינה לכהן דהכא לענין להאכילו בתוך שנתו דצריך כדאיתא פרק [עד כמה] (בכורות דף כו:):

    מדברי קבלה למדנו לא מצי למילף מכאן מינייהו כלל אם לא נאמר שהיתה קבלה בידם סדר שמות החדשים זה אחר זה והכי אמר בירושלמי שמות החדשים עלו בידם מבבל בראשונה בירח האיתנים שבו נולדו אבות בירח בול שבו כל העולם נובל והארץ עשויה בולות בולות שבו בולים לבהמה בבתיהם בירח זיו שבו זיו האילנות מכאן ואילך ויהי בחדש ניסן שנת עשרים ויהי בחדש כסלו שנת עשרים בחדש העשירי הוא חדש טבת:

    בשנים קא מיירי וקשיא דהא קא אמר לרגלים ואמר לעיל כיון שעברה עליו שנה בלא רגלים ורגלים בלא שנה י"ל מכל מקום בחדשים לא קא מיירי:

    הם העידו משנה היא בעדיות (פ"ז משנה ז) ופ"ק דסנהדרין (ד' יב: ושם) גבי עברוה ביום ל' של אדר דאמר רב נחמן מעובר וקדוש ומקשי ליה רבא מכדי מפורים לפסח תלתין יומין הוי ומפורים דרשינן בהלכות הפסח וכי מטי ריש ירחא ומרחקים להו אתי לזלזולי ה"נ ה"מ לאקשויי אמתניתין דעדיות:

    בהפסקה לא קא מיירי לקמן (ראש השנה ד' יב.) גבי אחד בתשרי ר"ה לירקות ולא קתני לנדרים כדקתני בברייתא משום דמתניתין בהפסקה לא קא מיירי:

    מראשית השנה לקמן (ראש השנה ד' ח.) אמרינן דזה תשרי:

    שמא לא ימסרם יפה יפה פלוגתא דתנאי היא בסוף פרק הבית והעליה (ב"מ ד' קיח.) גבי שומרי ספיחים בשביעית אי מתנדב שומר חנם וקצת תימה דפריך הכא פשיטא במילתא דהויא פלוגתא דתנאי ושמא יש לחלק דהכא ליכא למיחש. כולי האי כמו בשומר:

    Tosafot on Rosh Hashanah 7a · Sefaria

    רבנו חננאל

    באחד בניסן ר"ה לחדשים כו' מנ"ל דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה ונדחה.

    ופירש רב חסדא ונדחו דבריו.

    ואמר רבינא דבר זה אינו מפורש בתורה אבל מפורש הוא בדברי קבלה ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט וגו'. ואסיקנא ומתניתין דלא קתני לחדשים לא פליג אלא בשנים קא מיירי בחדשים לא קא מיירי. ולעיבורין אוקימנא להפסקת עיבורין כלומר כיון שהגיע ניסן נפסק עבור משנה זו.

    כדתנן הן העידו שמעברין את השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים ואם נשלם אדר ולא עיברוה נפסק העיבור ושוב אין מעברין שנה זו.

    ותנא דידן בהתחלת השנים מיירי בהפסקת עיבור מזו השנה לא מיירי.

    ולתרומת שקלים פירוש' בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה ובג' קופות של ג' ג' סאין היו תורמין הלשכה. והתרומה הראשונה של תרומת שקלים היתה באחד בניסן כר' טבי דאמר קרא זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה. חדש והבא קרבן מתרומה חדשה. וכתיב ביה בניסן ראשון הוא לכם לחדשי השנה. וגמר שנה שנה מניסן. וכי הא דתניא קרבנות הצבור הבאות באחד בניסן מצוה להביא מן החדש.

    ואם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר [מצוה] ויחיד שהתנדב משלו כשרין ובלבד שימסרם לצבור. ותנא דידן כיון דקתני אם הביא יצא לא פסיקא ליה. וי"א אף לשכירות בתים ראש השנה ניסן.

    Rabbeinu Chananel on Rosh Hashanah 7a · Sefaria

    רשב"א

    הא ד תנו רבנן באחד בניסן ראש השנה לחדשים לא ידענא למאי הלכתא, ויש לומר דנפקא מינה לידע החגים שכתבו בהן בראשון בחדש השלישי, בחודש השביעי, וכן לשאר ספורי הכתובים שכתוב בהן בחדש השני בחדש העשירי, וכיוצא בהן לדעת אימתי הוה. וכן לענין פסח ושאר המועדות, גבי פסח כתיב (אמור כג, ה) בראשון ובראש השנה ויום הכפורים כתיב (שם כג, כד, כז) בחודש השביעי, ואם לא ידענו איזה חודש ראש לחדשים אין אחד מן המועדות ידוע. וזה עיקר.

    Rashba on Rosh Hashanah 7a · Sefaria

    ריטב"א

    ת״ר בא׳ בניסן ר״ה לחדשים פי׳ ונ״מ לדעת איזהו סדר חדשים איזהו ראשון ואיזהו שביעי ובזה תקון כל המועדות והא ד״ה היא ואפי׳ לר״א דאמר בתשרי נברא העולם דהא לא אפשר דפליג שום גברא בהא דלא להוי ניסן ר״ה לחדשים אי משום קראי דמוכחי הכי להדיא כדלקמן בשמעתין אי משום נוהג שבעולם שנהגו כל ישראל לעשות פסח בניסן וכל המועדות בתשרי דכתיב ביה בחודש השביעי ופשוט הוא זה וכיון דכן איכא למידק טובא לר׳ אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם וממנו מונין לתקופות הרי תשרי כשם שהוא ר״ה לדעתו כך הוא ראש החדשים כי משם התחילה תקופתם ומי חלק בין ר״ה וראש החדשים. והנכון בזה כי בודאי למ״ד בתשרי נברא העולם תשרי הוא ראש החדשים ומה שאנו אומרים דניסן הוא ראש החדשים זה למנין התורה ומנין ישראל שגזר הקב״ה למנות מניסן זכר ליציאת מצרים תדע שלא אמר הכתוב ראשון הוא לחדשי השנה אלא ראשון הוא לכם וכן אמר במכילתא החדש הזה לכם אבל לא מנה בו אדם הראשון דונתן בן עוזיאל [תרגם] בירח האיתנים בחג בירחא דעתיקיא קרו ליה ירחא קדמאה והשתא קרי ליה ירחא שביעאה תרגמו לדעת ר״א דאמר בתשרי נברא העולם והוא הי׳ ראשון לחדשים קודם מתן תורה וההיא דמכילתא נמי כר״א רהטא דאלו לר׳ יהושע אף ראשון לאדם הראשון ולר׳ יהושע לסמוכין הוא דאתא לכם ככם ומסתברא דהלכתא כר״א והיינו דתקינו בצלותא דבי רב זה היום תחלת מעשיך וכדאיתא לקמן:

    ואימא אייר גרש״י בעינן אביב וליכא ופי׳ ז״ל שכבר נגמרה מניסן ואי איכא זרעא אפלא אין זה בכיר אלא אפיל ובכולהו נוסחא דידי אשכחן דגרס׳ בעינן שימור וליכא וה״פ דשמור משמע עיון יפה שיהא שם אביב ותעשה פסח ובאייר אין צריך עיון שכל העולם מלא אביב ולקמן מקשינן ואימא מרחשון ומאי שביעי שביעי לאייר וגרש״י ז״ל בעינן אסיף וליכא וכן ברוב הספרים אבל יש נוסחאות ישנות דגרס בהו בעינן שימור וליכא ויש לפרש דאשינויא דלעיל מהדר כלומר א״א שיהא מרחשון ז׳ לאייר דא״כ דאייר ראשון קשיא לן דבעינן שמור וליכא ומאן דלא ידע לפרושי הגיהו באסיף ובתוס׳ כן מפרש אותה:

    אלא אמר רבינא פי׳ לא למדנוהו לגמרי מתורת משה כי אם בפי׳ דברי קבלה ומגילת אסתר נקראת דברי קבלה ושלא כדברי יחיד:

    דילמא מאי ראשון למלתא וא״ת (באייר) [באינך] נמי נימא עשירי ועשתי עשר למלתייהו וי״ל דאורחא דעלמא כי (מתרע) [מתדמי] ליה מילתא אינו מונה לה אלא בתחלת מנינו לומר שהתחיל ביום פ׳ אבל שאר החדשים אינו מונה בה:

    ולעיבורין מניסן כו׳ (להפקעת) [להפסקת] עבורין פי׳ שאין מעברין את השנה מר״ח ניסן ואילך וכדאמרינן התם עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו:

    דתנן הם העידו ר׳ יהושע ור׳ פפיס:

    שואלין בהלכות פסח י״מ בהלכות לדרוש בבית הועד ואע״ג דתניא דורשין בהלכות פסח בפסח מזרזין לאדם קודם מעשה ובשעת מעשה כן פי בתוס׳ ואינו מחוור מדלא קאמר דורשין כי התם ותו דבתוספתא מסיימי עלה דההיא ובבית הועד שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום לכך י״ל ששואלין בבית הועד וחשיב שואלין (בענין) [כענין] להפסיק ממשנתן ולהשיב לו וכמו שפי׳ במגילה ובפסחים בס״ד והא דאמרינן הכא כיון דאמר מר שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום אתי לזלזולי בחמץ אע״ג דלא דרשי ליה ברבים לפי׳ זה מ״מ מעתה משתדלין בני אדם בצרכי הפסח ומתחילין לישאל עליהם וגם לשאת ולתת בבית הועד ו? נו כ״ע עד הפסח שלשים יום וכי אתו בתר הכי שלוחי ב״ד שלא יעשו פסח מפקפקין בהן ואתו לזלזולי בחמץ בזמן איסורן:

    דנין שנה שיש עמה חדשים וכו' ואע״ג דתנא דבי ר׳ ישמעאל זו הוא שיבה זו היא ביאה בג״ש כבר פרישו עלה בתלמודא בכמה דוכתי דה״מ היכא דליכא דדמי ליה אבל היכא דאיכא דדמי מדמי ליה ילפינן:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Rosh Hashanah 7a · Sefaria

    מאירי

    אע"פ שלא הוזכרו במשנה זמן ר"ה לניסן אלא למלכים ולרגלים הרי הוא ר"ה לחדשים ר"ל להיותו קרוי ראש לחדשים וכדכתיב בחדש הראשון הוא חדש ניסן והוא הקרוי בתורה חדש האביב ר"ל התחלת בישול התבואה.

    וכן הוא ר"ה להפסקת עיבורים ר"ל שמשעה שחל זמן קבועו אין רשאין לימלך עוד לעשותו אדר שני מפני שזמן קבועו ר"ה להפסקת עיבורין.

    אין בית דין יושבין ומעיינין מניסן אם שנה הבאה ראויה להתעבר אם לאו על דעת שיודיעו שאותה שנה תהא מעוברת שהרי מעברין מפני כמה דברים שאין ניכר עדין אם יצטרך אם לאו כגון מפני האביב וכיוצא בו ולא עוד אלא שאף במה שאפשר להם להכיר אין מעיינין על דעת הודעה כגון מפני התקופה שאין מעברין את השנה לעולם לפני ר"ה אף במה שהם מכירים צורך העבור שמא ישתכח ואפילו עברוה אינה מעוברת אבל מפני הדחק כגון שהנשיא רוצה לילך ואין דעתו לחזור לזמן הראוי לעבר מעברין אותה אחר ר"ה מיד ולעולם אין מעברין אלא אדר ובמכילתא אמרו חדש מתעבר ושנה מתעברת מה חדש אין מתעבר אלא בסופו אף שנה אינה מתעברת אלא בסופה וכל החדש רשאין לעברה אפילו בעשרים ותשעה באדר אבל אם נכנסו בתחום שלשים ולא עברוה שוב אין מעברין כמו שביארנו ואם עברוה ביום שלשים והואיל ולא נתקדש לשם ניסן הרי זו מעוברת בדיעבד אבל אם קדשו יום שלשים לשם ניסן וחזרו ועברוה אינו עבור כלל ועקר דברים אלו יתבאר במסכת סנהדרין י"א ב'.

    אף תרומת שקלים ר"ה שלה ניסן שמשנכנס ניסן אין מקריבין תמידין אלא מתרומה חדשה ואם עבר והביא מן הישנה בדיעבד יצא והוא הדין שאם לא באה עדין מן החדשה שמביאין מן הישנה לכתחלה וכן כתבו גדולי המחברים.

    יחיד שהתנדב משלו קרבנות לשם כל הצבור כשרין ובלבד שיהא גומר בלבו יפה יפה להיות הקרבתם לשם צבור:

    Meiri on Rosh Hashanah 7a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא ואימא מרחשון ומאי שביעי שביעי לאייר כו' ק"ק היכא ס"ד למימר הכי דאייר הוה ר"ה לחדשים הא קדחי ליה לעיל דבעינא אביב וליכא וק"ל:

    שם מאי טעמא לא אמרי מהאי דלמא מאי ראשון ראשון למלתיה כו' ק"ק דא"כ מקרא דבחדש שלישי הוא סיון וכן מהפיל פור גו' לחדש י"ב הוא חדש אדר נמי ליכא ראיה דג' וי"ב למלתיה דהמן קאמר דהא על עובדא דהמן קאי הני קראי וצ"ע:

    בפרש"י בד"ה הפסקת כו' שנה אחרת לענין עיבור הס"ד כצ"ל:

    תוס' בד"ה הא בבעל מום כו' כדאיתא פ' עד כמה כו' ובד"ה הם העידו כו' בעדיות כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Rosh Hashanah 7a · Sefaria

    פני יהושע

    בגמרא ואימא אדר וכו' עד אלא אמר רבינא דבר זה מתורת משה לא למדנו. ולכאורה יש לתמוה טובא הא ודאי מתורת משה למדנו דחג הסוכות דוקא בתשרי דמקרא מלא הוא וחג האסיף תקופת השנה ונהי דפליגי תנאי בפ"ק דסנהדרין אי כולו חג בעינן בתקופה חדשה או מקצת חג מ"מ פשטא דקרא שיש לעשות החג בזמן התקופה חדשה ולעולם לא מצינו תקופה חדשה באלול וכן למאי דמסקינן התם אחרים בתקופת ניסן קיימו שאביב של חמה דתקופה חדשה יהיה בתוך חדושה של לבנה ותקופת ניסן לעולם ליתא באדר ולא באייר ואם כן ודאי ע"כ אביב ניסן ואסיף תשרי וליכא למימר דתקופות גופייהו נמי מספקא לן אי מנינן מניסן ותשרי או מאדר ואלול הא ליתא דהא לקמן משמע להדיא דלתקופה מנינן מבריאת עולם דהיינו מניסן ותשרי לכל חד כדאית ליה. ואפשר ליישב דאי לאו דקים לן דניסן ראשון לחדשים ותשרי ר"ה לשנים כבר היה באפשר לומר דבריאת עולם גופא נמי היה באדר או באלול דהא דמייתי רבי אלעזר לקמן מקרא דבתשרי נברא העולם מתדשא הארץ דשא איזה חודש שהארץ מוציאה דשאים היינו לאפוקי מניסן דקאמר ר"י אבל לעולם דבאלול נמי מוציאה דשאים אלא דלא איצטריך ליה קרא לאפוקי אלול משום דסברא פשוטה היא שהעולם נברא או בתשרי שהוא ר"ה או בניסן שהוא ראשון לחדשים וכן כה"ג גופא לר"י דיליף מקרא דארץ מליאה דשאים ואילן מוציא פירות היינו לאפוקי תשרי אבל לעולם באדר נמי הכי הוא כדאמרינן לקמן דחרפי הוי מאדר נמצא לפי זה דכל עיקר מלתא דבריאת עולם בניסן או בתשרי שממילא מהם מונין לתקופה היינו דוקא לבתר דקים לן שפיר דניסן ר"ה לחדשים מדברי קבלה וממילא דתשרי ר"ה לשנים כדכתיב מראשית השנה והיינו ר"ה שתוקעין בו כדכתיב בכסא ליום חגינו משא"כ מתורת משה לא למדנו דאפשר דבריאת עולם ור"ה הכל באלול וכן לענין אדר כן נ"ל:

    בתוס' בד"ה הם העידו וכו' הוי מצי לאקשויי אמתניתין דעדיות עכ"ל ולולי דבריהם היה נ"ל דאמתניתין דעדיות לק"מ דאיכא למימר דסברי כרשב"ג לענין שואלין ודורשין דסגי בשני שבתות וא"כ שפיר יכול לעבר כל אדר שעדיין לא התחילו לדרוש בענין פסח ואי משום עיכוב שהות השלוחין ע"כ דבהכי לא איכפת לן מדקאמרינן הכא כמ"ד עד הפורים היינו משום ששואלין ודורשין וא"כ משמע דעד פורים רשאין לעבר אע"פ שהשלוחין לא יגיעו עד לאחר מכאן ובצרי להו תלתין יומי שכבר התחילו לדרוש אע"כ דבהא לא איכפת לן וא"כ א"ש מתניתין דעדיות אליבא דרשב"ג אבל אהא דקאמר רב נחמן בסנהדרין אפי בל' של אדר מעברין מקשה רבא שפיר דאפילו כרשב"ג לא אתי שפיר דבאותו ל' יום של אדר שראוי לקבעו ניסן בודאי התחילו לדרוש וכמ"ש דאנן כרבנ' קי"ל ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Rosh Hashanah 7a · Sefaria

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה שמא וכו' ליכא למיחש כולי האי עיין יומא לה ע"ב תוס' ד"ה ניחוש:

    Gilyon HaShas on Rosh Hashanah 7a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת ראש השנה, דף ז׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־488 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 13 מילים

      נפתחת ב״הָא בְּבַעַל מוּם.…״

    2. קטע 212 מילים

      נפתחת ב״בַּעַל מוּם מִי מָצֵי אָכֵיל לֵיהּ? דְּקִים…״

    3. קטע 315 מילים

      נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָחֳדָשִׁים,…״

    4. קטע 461 מילים

      נפתחת ב״לָחֳדָשִׁים מְנָלַן — דִּכְתִיב: ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם…״

    5. קטע 515 מילים

      נפתחת ב״וְאֵימָא אִיָּיר? בָּעֵינָא אָבִיב, וְלֵיכָּא. וְאֵימָא אֲדָר?…״

    6. קטע 629 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא, מֵהָכָא: ״אַךְ בַּחֲמִשָּׁה…״

    7. קטע 725 מילים

      נפתחת ב״וְאֵימָא מְרַחְשְׁוָן, וּמַאי ״שְׁבִיעִי״ — שְׁבִיעִי לְאִיָּיר?…״

    8. קטע 840 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רָבִינָא, דָּבָר זֶה מִתּוֹרַת מֹשֶׁה…״

    9. קטע 951 מילים

      נפתחת ב״רַב כָּהֲנָא אָמַר מֵהָכָא: ״בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי…״

    10. קטע 1012 מילים

      נפתחת ב״וְכוּלְּהוּ, מַאי טַעְמָא לָא אָמְרִי מֵהַאי? דִּלְמָא…״

    11. קטע 118 מילים

      נפתחת ב״וְתַנָּא דִּידַן — בְּשָׁנִים קָמַיְירֵי, בָּחֳדָשִׁים לָא…״

    12. קטע 1234 מילים

      נפתחת ב״וּלְעִיבּוּרִין לְעִיבּוּרִין מִנִּיסָן מָנִינַן? וְהָתַנְיָא: אֵין מְעַבְּרִין…״

    13. קטע 1322 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַאי עִיבּוּרִין…״

    14. קטע 1419 מילים

      נפתחת ב״מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר עַד הַפּוּרִים? כֵּיוָן…״

    15. קטע 1518 מילים

      נפתחת ב״וְאִידַּךְ — מִידָּע יְדִיעַ דְּשַׁתָּא מְעַבַּרְתָּא בְּחוּשְׁבָּנָא…״

    16. קטע 167 מילים

      נפתחת ב״וְתַנָּא דִּידַן? בְּהַתְחָלָה קָמַיְירֵי, בְּהַפְסָקָה לָא קָמַיְירֵי.…״

    17. קטע 1732 מילים

      נפתחת ב״וְלִתְרוּמַת שְׁקָלִים. מְנָלַן? אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה, אָמַר…״

    18. קטע 1826 מילים

      נפתחת ב״וְלִגְמוֹר ״שָׁנָה״ ״שָׁנָה״ מִתִּשְׁרִי, דִּכְתִיב: ״מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה״!…״

    19. קטע 1924 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: קׇרְבְּנוֹת צִבּוּר…״

    20. קטע 2030 מילים

      נפתחת ב״תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: קׇרְבְּנוֹת צִבּוּר הַבָּאִין בְּאֶחָד…״

    21. קטע 215 מילים

      נפתחת ב״פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: לֵיחוּשׁ שֶׁמָּא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    הָא בְּבַעַל מוּם.

    בַּעַל מוּם מִי מָצֵי אָכֵיל לֵיהּ? דְּקִים לֵיהּ בֵּיהּ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו.

    תָּנוּ רַבָּנַן: בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָחֳדָשִׁים, וּלְעִיבּוּרִין, וְלִתְרוּמַת שְׁקָלִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לִשְׂכִירוּת בָּתִּים.

    לָחֳדָשִׁים מְנָלַן — דִּכְתִיב: ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה. דַּבְּרוּ אֶל כׇּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת שֶׂה לַבָּיִת. וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אוֹתוֹ וְגוֹ׳״. וּכְתִיב: ״שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב״, אֵיזֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אָבִיב, הֱוֵי אוֹמֵר — זֶה נִיסָן, וְקָרֵי לֵיהּ רִאשׁוֹן.

    וְאֵימָא אִיָּיר? בָּעֵינָא אָבִיב, וְלֵיכָּא. וְאֵימָא אֲדָר? בָּעֵינָא רוֹב אָבִיב, וְלֵיכָּא. מִידֵּי ״רוֹב אָבִיב״ כְּתִיב?

    אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא, מֵהָכָא: ״אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאׇסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ״, אֵיזֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲסִיפָה, הֱוֵי אוֹמֵר — זֶה תִּשְׁרִי, וְקָא קָרֵי לֵיהּ ״שְׁבִיעִי״.

    וְאֵימָא מְרַחְשְׁוָן, וּמַאי ״שְׁבִיעִי״ — שְׁבִיעִי לְאִיָּיר? בָּעֵינָא אָסִיף, וְלֵיכָּא. וְאֵימָא אֱלוּל, וּמַאי ״שְׁבִיעִי״ — שְׁבִיעִי לַאֲדָר? בָּעֵינָא רוֹב אָסִיף, וְלֵיכָּא. מִידֵּי ״רוֹב אָסִיף״ כְּתִיב?

    אֶלָּא אָמַר רָבִינָא, דָּבָר זֶה מִתּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא לָמַדְנוּ, מִדִּבְרֵי קַבָּלָה לָמַדְנוּ: ״בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט״. רַבָּה בַּר עוּלָּא אָמַר מֵהָכָא: ״וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת״.

    רַב כָּהֲנָא אָמַר מֵהָכָא: ״בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי בְּכִסְלֵו״. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר מֵהָכָא: ״וַיִּקָּרְאוּ סוֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן״. רַב אָשֵׁי אָמַר מֵהָכָא: ״הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, מֵהָכָא: ״בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן״.

    וְכוּלְּהוּ, מַאי טַעְמָא לָא אָמְרִי מֵהַאי? דִּלְמָא מַאי ״רִאשׁוֹן״ — רִאשׁוֹן לְמִילְּתֵיהּ.

    וְתַנָּא דִּידַן — בְּשָׁנִים קָמַיְירֵי, בָּחֳדָשִׁים לָא קָמַיְירֵי.

    וּלְעִיבּוּרִין לְעִיבּוּרִין מִנִּיסָן מָנִינַן? וְהָתַנְיָא: אֵין מְעַבְּרִין הַשָּׁנָה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאִם עִיבְּרוּהָ — אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. אֲבָל מִפְּנֵי הַדְּחָק — מְעַבְּרִין אוֹתָהּ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִיָּד. וְאַף עַל פִּי כֵּן, אֵין מְעַבְּרִין אֶלָּא אֲדָר.

    אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַאי עִיבּוּרִין — הַפְסָקַת עִיבּוּרִין. דִּתְנַן: הֵן הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִין הַשָּׁנָה כׇּל אֲדָר. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים — עַד הַפּוּרִים.

    מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר עַד הַפּוּרִים? כֵּיוָן דְּאָמַר מָר: שׁוֹאֲלִין בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח קוֹדֶם לַפֶּסַח שְׁלֹשִׁים יוֹם, אָתֵי לְזַלְזוֹלֵי בְּחָמֵץ.

    וְאִידַּךְ — מִידָּע יְדִיעַ דְּשַׁתָּא מְעַבַּרְתָּא בְּחוּשְׁבָּנָא תַּלְיָא מִלְּתָא, וְסָבְרִי: חוּשְׁבָּנָא הוּא דְּלָא סְלֵיק לְהוּ לְרַבָּנַן עַד הָאִידָּנָא.

    וְתַנָּא דִּידַן? בְּהַתְחָלָה קָמַיְירֵי, בְּהַפְסָקָה לָא קָמַיְירֵי.

    וְלִתְרוּמַת שְׁקָלִים. מְנָלַן? אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה, אָמַר קְרָא: ״זֹאת עוֹלַת חֹדֶשׁ בְּחׇדְשׁוֹ לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה״ — אָמְרָה תּוֹרָה: חַדֵּשׁ וְהָבֵא קׇרְבָּן מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. וְגָמְרִי ״שָׁנָה״ ״שָׁנָה״ מִנִּיסָן, דִּכְתִיב: ״רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה״.

    וְלִגְמוֹר ״שָׁנָה״ ״שָׁנָה״ מִתִּשְׁרִי, דִּכְתִיב: ״מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה״! דָּנִין שָׁנָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ חֳדָשִׁים מִשָּׁנָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ חֳדָשִׁים, וְאֵין דָּנִין שָׁנָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ חֳדָשִׁים מִשָּׁנָה שֶׁאֵין עִמָּהּ חֳדָשִׁים.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: קׇרְבְּנוֹת צִבּוּר הַבָּאִין בְּאֶחָד בְּנִיסָן — מִצְוָה לְהָבִיא מִן הֶחָדָשׁ. וְאִם הֵבִיא מִן הַיָּשָׁן — יָצָא, אֶלָּא שֶׁחִיסֵּר מִצְוָה.

    תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: קׇרְבְּנוֹת צִבּוּר הַבָּאִין בְּאֶחָד בְּנִיסָן — מִצְוָה לְהָבִיא מִן הֶחָדָשׁ, וְאִם הֵבִיא מִן הַיָּשָׁן — יָצָא, אֶלָּא שֶׁחִיסֵּר מִצְוָה. וְיָחִיד שֶׁהִתְנַדֵּב מִשֶּׁלּוֹ — כְּשֵׁרִין, בִּלְבַד שֶׁיִּמְסְרֵם לַצִּבּוּר.

    פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: לֵיחוּשׁ שֶׁמָּא