מסכת כריתות דף ח׳ עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Keritot 8b, Chapter 1 Sheloshim VeShesh
רש"י
ה' אשמות תלויין [כו'] חוששין לפשיעה - אם לא הצריכוה לומר על האחרונה אני מביאה תהא סוברת שנפטרה בקרבן זה ולא יהו השאר עליה חובה ותפשע ולא תביאם וכי מצרכת לה לומר על האחרונה אני מביאה ידעה דהשאר עליה חובה אבל על הספק שאין השאר עליה חובה לא מזקקינן לה לומר על האחרונה אני מביאה:
ורבי עקיבא לא חייש לפשיעה - ואני שמעתי חוששין לפשיעה שמא תפשע ולא תביא אפילו קרבן אחד ותאכל זבחים בטומאת הגוף וקשיא לי בגוה טובא חדא אפשר היא מתיא קרבנה ומשום דלא מצרכת לה לומר על האחרונה ליחוש שמא תחזור בה ועוד אי חיישת להכי כל שכן דעל הספק היא מקילה ואמאי לא מצרכת לה לומר על האחרונה ליחוש שמא תחזור בה ולא תביאנו ואכלה בקדשים בספק טומאת הגוף:
מתני' ארבעה מחוסרי כפרה - מביאין חטאת ולא על חטא אלא לאכול בקדשים:
עד שיזרוק עליו הדם - דבעי איתויי קרבן כדמפרש לקמיה:
ונזיר ליינו ולתגלחתו ולטומאתו - ונזיר מחוסר כפרה שכל זמן שלא כיפר אסור ביין ובתגלחת ולטמא למתים:
גמ' דמני להו בתרין - דחשיב זב וזבה בתרין מהנך מחוסרי כפרה:
מבשרו - מכח אברו ומתוקף יצרו:
זבה מטמאה באונס כדאמרינן בפרק בנות כותים (נדה דף לו:) וכי יזוב זוב דמה (ויקרא ט״ו:כ״ה) הרי אונס אמור:
ומטמא בראיות - אם ראה ג' ביום אחד:
כבימים - אם ראה ג' ימים רצופין כדמפרש בב"ק בפרק ב' (דף כד.) זבה לא מטמאה אלא בימים:
הרי כאן שנים - דצרוע משמע בין זכר בין נקבה מטמאין בנגעים:
ה"ג א"כ מה ת"ל איש לענין של מטה - דלטהרת טומאת נגעים א"א שהרי נאמר והצרוע:
איש - דכתיב במקרא העליון לענין מקרא התחתון שפריעה ופרימה כתובה באחרונה לומר לך איש פורע ופורם:
עיקר טומאתן חלוקה - זה בראיות ובימים וזו בימים ולא בראיות:
כגריס - דזהו שיעור נגע כחצי פול:
סוף סוף נזיר - מ"ט לא תני הא לאישתרויי הוא: ומשני ההוא לאו לאשתרויי בקדשים אלא ביין דחולין הוא וכי קחשיב כפרה דמעכבא שום אכילה דקדשים:
גר מעוכב לאכול בקדשים - דאפילו לרבנן סבירא להו כר"א בן יעקב דאמר לאישתרויי הוא דמייתי והא דלא תני ליה משום דלא מיקרי מחוסר כפרה:
הביא פרידה אחת - גוזל אחד שחרית:
אוכל בקדשים לערב - ובלבד שיביא השניה כדאמרינן לקמן להביא פרידה אחת א"א:
כאן שתיהן עולות - כדאמרן לקמן בגמ' (כריתות ט.) מדור המדבר:
הביא חובתו מן הבהמה - עולה אחת יצא:
עולה ושלמים - לאו דוקא אלא משום דבעי למיתני מנחה ושלמים לא יצא:
מה אתם עולה ושלמים - דכתיב (שמות כ״ד:ה׳) וישלח את נערי בני ישראל וגומר:
לא תיסגי בגוה - עד דמייתי שלמים:
שכולו לה' - שאין כהן נהנה ממנו דבעולת בהמה איכא עורה לכהנים אבל עולת העוף ליכא מידי:
1חמש אשמות תלויין, כי מייתי חד מי מיפטר? והתניא, זה הכלל: כל שחלוקין בחטאות חלוקין באשמות!
2אלא, דכולי עלמא לטבילות מדמי להון, ובחוששין לפשיעה קמיפלגי, רבי יוחנן בן נורי סבר: חיישינן לפשיעה, ורבי עקיבא סבר: לא חיישינן לפשיעה.
3הדרן עלך שלשים ושש׃
מתני׳ · משנה
4ארבעה מחוסרי כפרה, וארבעה מביאין על הזדון כשוגג.
5ואלו הן מחוסרי כפרה: הזב, והזבה, והיולדת, והמצורע.
6רבי אליעזר בן יעקב אומר: גר מחוסר כפרה עד שיזרוק עליו הדם. נזיר ליינו ותגלחתו וטומאתו.
גמ׳ · גמרא
7מאי שנא זב וזבה דמני להון בתרין משום דחלוקה טומאתו דזב לא מטמא באונס וזבה לא מטמאה בראיות כבימים׃
8דתניא (ויקרא טו, ב) מבשרו ולא מחמת אונסו (ומי טמא) בראיות כבימים דתניא תלה הכתוב את הזכר בראיות ואת הנקבה בימים וזבה מטמאה באונס ולא מטמאה בראיות כבימים׃
9מצורע ומצורעת נמי חלוקה טומאתן דמצורע טעון פריעה ופרימה דכתיב ״(ויקרא יג״, מה) בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ואסור בתשמיש המטה׃
10ומצורעת אינה טעונה פריעה ופרימה דתניא אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר (ויקרא יג, מה) והצרוע הרי כאן שנים׃
11אם כן מה ת"ל איש נתקו הכתוב מענין של מעלה לענין של מטה לומר איש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת ומותרת בתשמיש המטה שנאמר ״(ויקרא יד״, ח) וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ולא מחוץ לאהלה׃
12הלכך נמנינהו בתרין זב וזבה עיקר טומאתן חלוקה מצורע ומצורעת אין עיקר טומאתן חלוקה האי והאי כגריס הוא:
13ר"א בן יעקב אומר גר מחוסר כו': ות"ק מאי טעמא לא תני גר כי קתני מדעם דמישרי למיכל בקדשים גר כי קא מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל׃
14ונזיר מאי טעמא לא תני סוף סוף נזיר נמי כי מייתי קרבן לאישתרויי למישתי יין דחולין הוא׃
15ור"א דקתני נזיר למישרי נפשיה ניתני נמי נזיר טמא כי קא מייתי קרבן למיחל עליה נזירות בטהרה הוא׃
ברייתא
16תנו רבנן גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קינו הביא פרידה אחת שחרית אוכל בקדשים לערב כל הקינין שבתורה אחד חטאת ואחד עולה כאן שתיהן עולות׃
17הביא חובתו מן הבהמה יצא עולה ושלמים יצא מנחה ושלמים לא יצא לא אמרו קן אלא להקל׃
18מאי שנא מנחה ושלמים דלא יצא דכתיב ״(במדבר טו״, יד) כאשר תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף גר עולה ושלמים׃
19א"כ חובתו אחת מן הבהמה לא תיסגי עליה בגוויה דהכתיב ״כאשר תעשו כן יעשה אר״פ יש לומר לעוף איתרבי לעולת בהמה לא כל שכן׃
20אי הכי אפילו מנחה נמי מיעט קרא כן׃
21ועוף היכא איתרבי דת"ר כאשר תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף הוא עולה ושלמים שנא' (במדבר טו, טו) ככם כגר מנין לרבות את העוף. ת"ל (במדבר טו, י) אשה ריח ניחוח לה' איזה דבר שכולו לה' הוי אומר עולת העוף׃
תוספות
אידי ואידי בכגריס - המ"ל כה"ג חלוקין בזב וזבה שזה באודם וזה בלובן:
לעוף איתרבי כו' - תימה זב וזבה יוכיחו דאית רבו לעוף ולא לבהמה:
מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רש"ש
במשנה ד' מחוסרי כפרה - לשון הרע"ב שמביאים כפרה כו'. וכ"ע התוי"ט וז"ל רש"י מביאין חטאת כו'. ול"נ דהרע"ב שינה לשון רש"י בכוונה דראב"י אומר אף גר מח"כ והוא אינו מביא חטאת כדלקמן:
גמרא ור"א כו' ניתני נמי נזיר טמא - בתור"ע העלה בצ"ע דהא לקמן (ט ב) מוקי סתמא דמתניתין כריב"י דאמר דנזירות טהרה משביעי הוא דחיילא וא"כ ליכא עיכובא בקרבן ונימא דראב"י כוותיה ס"ל. או דס"ל כרבי דאמרינן בנזיר (יח ב) אליביה דמונה אע"פ שלא הביא קרבנותיו. ולי י"ל עפ"י סוגיא דיבמות (לז) דאביי ורבא מהדרי כאו"א לאוקמי דראב"י אליבא דהלכתא ע"ש. וה"נ הרי קי"ל כרבנן בנזיר שם דאינו מונה עד שיביא חטאתו וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ו מהנ"ז להכי רוצה הש"ס לאוקמי ג"כ הא דראב"י דהכא אליבא דהילכתא:
שם דת"ר כאשר תעשו (כצ"ל) כו' מה כו' אף הוא כו' שנאמר ככם כגר. תימה קרא לקרא:
רש"י ד"ה מבשרו - ומתוקף יצרו. קשה אדרבה דהא אחד מז' דרכים שבודקים אה"ז הוא הרהור. אח"ז מצאתי שקדמני בזה התוי"ט בפ"ט דנזיר מ"ד:
מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain
מסכת כריתות דף ח׳ עמוד ב׳
מסכת כריתות דף ח׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 21 קטעים ממוספרים, כ־422 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: כריתות דף ח׳ ע״ב
פתיחה בקורא