מסכת כריתות דף ח׳ עמוד ב׳

ה' אשמות תלויין [כו'] חוששין לפשיעה - אם לא הצריכוה לומר על האחרונה אני מביאה תהא סוברת שנפטרה בקרבן זה ולא יהו השאר עליה חובה ותפשע ולא תביאם וכי מצרכת לה לומר על האחרונה אני מביאה ידעה דהשאר עליה חובה אבל על הספק שאין השאר עליה חובה לא מזקקינן לה לומר על האחרונה אני מביאה:

ורבי עקיבא לא חייש לפשיעה - ואני שמעתי חוששין לפשיעה שמא תפשע ולא תביא אפילו קרבן אחד ותאכל זבחים בטומאת הגוף וקשיא לי בגוה טובא חדא אפשר היא מתיא קרבנה ומשום דלא מצרכת לה לומר על האחרונה ליחוש שמא תחזור בה ועוד אי חיישת להכי כל שכן דעל הספק היא מקילה ואמאי לא מצרכת לה לומר על האחרונה ליחוש שמא תחזור בה ולא תביאנו ואכלה בקדשים בספק טומאת הגוף:

מתני' ארבעה מחוסרי כפרה - מביאין חטאת ולא על חטא אלא לאכול בקדשים:

עד שיזרוק עליו הדם - דבעי איתויי קרבן כדמפרש לקמיה:

ונזיר ליינו ולתגלחתו ולטומאתו - ונזיר מחוסר כפרה שכל זמן שלא כיפר אסור ביין ובתגלחת ולטמא למתים:

גמ' דמני להו בתרין - דחשיב זב וזבה בתרין מהנך מחוסרי כפרה:

מבשרו - מכח אברו ומתוקף יצרו:

זבה מטמאה באונס כדאמרינן בפרק בנות כותים (נדה דף לו:) וכי יזוב זוב דמה (ויקרא ט״ו:כ״ה) הרי אונס אמור:

ומטמא בראיות - אם ראה ג' ביום אחד:

כבימים - אם ראה ג' ימים רצופין כדמפרש בב"ק בפרק ב' (דף כד.) זבה לא מטמאה אלא בימים:

הרי כאן שנים - דצרוע משמע בין זכר בין נקבה מטמאין בנגעים:

ה"ג א"כ מה ת"ל איש לענין של מטה - דלטהרת טומאת נגעים א"א שהרי נאמר והצרוע:

איש - דכתיב במקרא העליון לענין מקרא התחתון שפריעה ופרימה כתובה באחרונה לומר לך איש פורע ופורם:

עיקר טומאתן חלוקה - זה בראיות ובימים וזו בימים ולא בראיות:

כגריס - דזהו שיעור נגע כחצי פול:

סוף סוף נזיר - מ"ט לא תני הא לאישתרויי הוא: ומשני ההוא לאו לאשתרויי בקדשים אלא ביין דחולין הוא וכי קחשיב כפרה דמעכבא שום אכילה דקדשים:

גר מעוכב לאכול בקדשים - דאפילו לרבנן סבירא להו כר"א בן יעקב דאמר לאישתרויי הוא דמייתי והא דלא תני ליה משום דלא מיקרי מחוסר כפרה:

הביא פרידה אחת - גוזל אחד שחרית:

אוכל בקדשים לערב - ובלבד שיביא השניה כדאמרינן לקמן להביא פרידה אחת א"א:

כאן שתיהן עולות - כדאמרן לקמן בגמ' (כריתות ט.) מדור המדבר:

הביא חובתו מן הבהמה - עולה אחת יצא:

עולה ושלמים - לאו דוקא אלא משום דבעי למיתני מנחה ושלמים לא יצא:

מה אתם עולה ושלמים - דכתיב (שמות כ״ד:ה׳) וישלח את נערי בני ישראל וגומר:

לא תיסגי בגוה - עד דמייתי שלמים:

שכולו לה' - שאין כהן נהנה ממנו דבעולת בהמה איכא עורה לכהנים אבל עולת העוף ליכא מידי: