Talmud Builders

    Moed Katan 25b

    Back to index

    English translation — Moed Katan 25b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1When they reached a bridge that could be crossed only in single file, the camels carrying the two Sages stood in their places and would not cross the bridge. A certain Arab [ Tayya’a ] who witnessed what was happening said to them: What is this phenomenon that the camels have stopped moving? They said to him: The deceased Sages are showing honor to each other. It is as if one Sage is saying: The Master should go and cross the bridge first, while at the same time the other Sage is saying: The Master should go and cross first. The Arab said: By law Rabba bar Huna should go first, since he is the son of a great man, and the camel carrying Rabba bar Huna then passed first. Shortly thereafter, the molars and other teeth of that Arab fell out due to the disrespect he showed Rav Hamnuna.

    2When they reached Tiberias a certain child opened his eulogy saying as follows: The shoot of an ancient line, i.e., Rabba bar Rav Huna, who was the descendant of great people, has ascended from Babylonia, and with him is the book of wars, i.e., Rav Hamnuna, who was great in Torah, which is referred to as the book of the Wars of the Lord (Numbers 21:14). The curses of the pelican and the bittern, which are symbols of the destruction of the Temple (Isaiah 34:11), have been doubled, to see the ruin and brokenness that has come from Shinar, i.e., Babylonia. The Lord became angry with His world and seized souls from it, and He rejoices over them when they come to Him like a new bride. God who rides upon the clouds is joyous and happy when an innocent and righteous soul comes to Him.

    3§ The Gemara continues recounting other famous eulogies. When Ravina passed away, a certain eulogizer opened his eulogy for him with the following words: Date-palms, hang your heads in sadness over the righteous man who may be likened to a date-palm. Let us make, our nights like days in weeping, over a man who made his nights like days studying the Torah.

    4The Gemara relates that prior to Ravina’s death, Rav Ashi said to bar Kippok, who was a famous eulogizer: On that day when Ravina will die, what will you say? He said to him: I shall begin my eulogy and say as follows: If the cedars went up in flame, what shall the hyssop of the wall do? If the leviathan was lifted by a hook, what shall the tiny fish of the marsh do? If dryness overtook a flowing river, what can the water of the puddles do?

    5Bar Avin, who was also a eulogizer, said to him: God forbid that the words hook and flame should be said with regard to the righteous, as these are not expressions of honor. Rav Ashi asked him: And what will you say? He said to him: I shall say: Cry for the mourners and not for that which was lost, as that which was lost, i.e., the soul of Ravina, has gone to its eternal rest, while we, the mourners, are left with our sighs.

    6Rav Ashi was offended by them, as their words of praise for Ravina might have been understood as a show of disrespect to Rav Ashi, since they likened Ravina to a cedar and the other Sages, Rav Ashi included, to hyssops of the wall. Due to Rav Ashi’s anger, their feet turned inward and became crooked. On that day when Ravina actually died, neither of them came to eulogize him. This is what Rav Ashi said using a metaphor to describe this incident: Neither bar Kippok can perform ḥalitza , nor can bar Avin perform ḥalitza , because their feet are crooked and so their shoes cannot be removed from their feet in the proper manner.

    7When Rava once came to the Tigris River, and he was concerned that he might be swept away by the water, he said to bar Avin: Rise and say a prayer on our behalf. He rose and said: Most of the third, a poetic reference to the Jewish people (Isaiah 19:24), has come in the water, implying that Rava was equal in importance to the majority of the Jewish people. Remember then and have mercy on us. Although we have strayed from you like an unfaithful woman strays from her husband, do not forsake and punish us like the sign of the bitter water, with which a woman suspected of adultery is tested. That is to say, do not punish us with water.

    8Apropos eulogies for righteous men, the Gemara presents the names: Ḥanin, Yoḥanan, Zeira, Abba, Ya’akov, Yosei, Shmuel, Ḥiyya, and Menaḥem; this is a mnemonic device for the stories that follow.

    9It was related that Rabbi Ḥanin was a son-in-law in the house of the Nasi . At first he did not have any children, but he prayed that God have mercy on him, and then had a child. On the same day that a son was born to him, he himself passed away. A certain eulogizer opened his eulogy for him with the following words: Happiness has been turned into sorrow; joy and suffering have become joined together. At the moment of his happiness he sighed his dying breath. At the moment he was graced with a son, his own grace was lost. And they named the child Ḥanan after his father.

    10When Rabbi Yoḥanan passed away, Rabbi Yitzḥak ben Elazar opened his eulogy for him as follows: Today is as difficult for the Jewish people as the day that the sun set at noon, as it is written: “And it shall come to pass on that day, says the Lord God, that I will cause the sun to go down at noon, and I will darken the earth in the clear day. And I will turn your feasts into mourning, and all your songs into lamentation; and I will bring up sackcloth upon all loins, and baldness upon every head; and I will make it as the mourning for an only son, and its end like a bitter day” (Amos 8:9–10). And Rabbi Yoḥanan said: This was the day on which King Josiah was killed (see II Chronicles 35:20–24). This demonstrates that the most righteous person of the generation is described as the sun.

    11It was further related that when Rabbi Yoḥanan passed away, Rabbi Ami sat in mourning for him for seven days and for thirty days as though he had lost a close relative. Rabbi Abba, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, said: What Rabbi Ami did, he did on his own, but this practice does not reflect the halakha . For Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said as follows: Even for the death of his teacher who taught him wisdom, one sits in mourning over him for only one day and no more.

    12The Gemara tells of another incident about a eulogy: When Rabbi Zeira died, a certain eulogizer opened his eulogy for him saying: The land of Shinar conceived and gave birth to him, as he was originally Babylonian, but the land of beauty, i.e., Eretz Yisrael, raised the darling of Babylonia, as he later moved to Eretz Yisrael and grew up there. Woe to her, said Rakkath, a poetic name for Tiberias, for her dearest vessel has been lost.

    13The Gemara continues to discuss the death of the righteous: When Rabbi Abbahu passed away, the pillars of Caesarea, his city, ran with water as if they were shedding tears over him. When Rabbi Yosei passed away, the gutters of Tzippori, his city, flowed with blood. When Rabbi Ya’akov passed away, the stars were visible during the day. When Rabbi Asi passed away, all the trees were uprooted in a storm. When Rabbi Ḥiyya passed away, fiery stones fell from the sky. When Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, passed away, the faces of the statues became smooth as if they had been smoothed with a plasterer’s trowel [ meḥlatzaya ].

    14When Rabbi Tanḥum bar Ḥiyya passed away, every statue [ andartaya ] of the king was mutilated. When Rabbi Elyashiv passed away, seventy tunnels of thieves were dug in Neharde’a, because as long as he was alive there were no thieves in the town due to his merit. When Rav Hamnuna passed away, hail stones fell from the sky. When Rabba and Rav Yosef passed away, the tops of the bridges of the Euphrates collapsed and touched each other. When Abaye and Rava passed away, the tops of the bridges of the Tigris collapsed and touched each other. When Rabbi Mesharshiyya passed away, the palm trees became laden with thorns [ shitzei ].

    15§ The Gemara returns to the subject of tearing garments in mourning: The Sages taught the following baraita :

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כי מטו אגישראכשהגיעו לעבור בדף של גשר קצר שעכשיו לא היו יכולין לעבור זה בצד זה אלא זה אחר זה:

    קמו גמליעמדו הגמלים נושאי המטות במקומן:

    טייעאסוחר ישמעאלים:

    רבנןדשיכבי רבה בר רב הונא ורב המנונא:

    עבדי יקראדהא לא בעי האי למיעל מקמי האי:

    נתור ככילחייו משום דבזי לרב המנונא:

    ספר מלחמותספר תורה לישנא אחרינא שנלחם רבה ורב המנונא ונתור ככי דההוא טייעא לישנא אחרינא גזע ישישים זה רבה בר רב הונא דהוא בן גדולים בן רב הונא דהוא ראש גולה ועדיף מנשיא דארץ ישראל ועמו ספר מלחמות עמו רב המנונא:

    קאת וקיפוד הוכפלוקללה כמו וירשוה קאת וקיפוד (ישעיהו ל״ד:י״א) כלומר קללה באה והוכפלה בעולם:

    לראות שוד ושברזה שקצף הקב"ה על עולמו:

    נשים לילות כימיםבהספד על ששם לילות כימים בתורה:

    בר קיפוק ובר אביןהוו ספדני:

    (ההוא יומאדנח נפשיה):

    חלש דעתיהדהאי מדמי ליה לשלהבת והאי לאבידה:

    וההוא יומאדנח נפשיה לא ספדוהו משום דאירע להו תקלה על ידו:

    לא בר קיפוק ולא בר אבין חליץמשום דאיתהפכו כרעייהו ותנינא (יבמות דף קג.) האי מאן דמסגי אלוחתא דריגלא לא חליץ דהתורה אמרה וחלצה נעלו מעל רגלו ולא מתחת לרגלו:

    אתי לדגלתחדקל:

    רוב שלישיתישראל נקראו שלישית ורבא שקול כרוב ישראל ואמר ליה קום ואמור מילתא כלומר בקש רחמים:

    כאות במי מרהשאשה סוטה נבדקת בהן:

    בעת חנינתודולד:

    אבד חנינואביו המחננו:

    והבאתי השמש בצהריםאשקיע השמש בצהרים:

    יומו של יאשיהשנהרג יאשיה קרי יומו שמש:

    לגרמיהלדעתיה:

    רבי זירא היה מבבל ובה נולד וגדל בארץ ישראל והיינו דקאמר ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גדלה שעשועיה ואהכי קרי ליה רבי זירא ורב זירא:

    אוי נא לה אמרה רקתיכולה לומר כן רקת היא טבריא:

    אחיתוהורידו דמעות:

    איתחמיאו כוכבינראו הכוכבים שנשתנה העולם מרוב צער:

    כיפי דנוראאבנים של אור:

    אשתעו צלמנייאנימוחו פרצוף שלהן:

    והוו למחלצייאכלומר נחלקה ונתמעכה כל צורת פרצוף של צלמים וצור' המטבעות מפני צורת החסיד שנשתנית:

    דרבי מנחםבנן של קדושים שלא נסתכל אף בצורה של זוזא כדאמרינן בערבי פסחים (דף קד.):

    והוו למחלצייאכמו שהוחלקה במעגל ובמחלצים שבה מטחין טיט הכותל:

    אנדרטאצורת הצלמים שעושין על שם המלך שמת:

    שבעין מחתריןדגנבים דבזכותיה לא הוו אתו גנבים:

    כיפי דברדאאבנים:

    נשוק כיפיכיפאות של גשרים נשתברו ונשקו זו את זו:

    שיציקוצים:

    מועד קטן 25 עמוד ב

    1כי מטו אגישרא, קמו גמלי. אמר להו ההוא טייעא: מאי האי? אמרו ליה: רבנן דקא עבדי יקרא אהדדי. מר אמר: מר ניעול ברישא, ומר אמר: מר ניעול ברישא. אמר: דינא הוא דרבה בר הונא ליעול ברישא. חליף גמליה דרבה בר הונא, נתור ככיה ושניה דההוא טייעא.

    2פתח עליה ההוא ינוקא: גזע ישישים עלה מבבל, ועמו ספר מלחמות, קאת וקפוד הוכפלו, לראות בשוד ושבר הבא משנער. קצף על עולמו וחמס ממנו נפשות, ושמח בהם ככלה חדשה. רוכב ערבות שש ושמח, בבא אליו נפש נקי וצדיק.

    3כי נח נפשיה דרבינא, פתח עליה ההוא ספדנא: תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר, נשים לילות כימים [על משים לילות כימים].

    4א"ל רב אשי לבר קיפוק ההוא יומא מאי אמרת אמר ליה אמינא אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים׃

    5א"ל בר אבין ח"ו דחכה ושלהבת בצדיקי אמינא ומאי אמרת אמינא בכו לאבלים ולא לאבידה שהיא למנוחה ואנו לאנחה׃

    6חלש דעתיה עלייהו ואתהפוך כרעייהו ההוא יומא לא אתו לאספודיה והיינו דאמר רב אשי לא בר קיפוק חליץ ולא בר אבין חליץ׃

    7רבא כי הוה אתא לדגלת א"ל לבר אבין קום אימא מילתא קאי ואמר באו רוב שלישית במים זכור ורחם תעינו מאחריך כאשה מבעלה אל תזניחנו כאות מי מרה׃

    8(חנין יוחנן זירא אבא יעקב יוסי שמואל חייא מנחם סימן)׃

    9רבי חנין חתניה דבי נשיאה הוה לא קא הוו ליה בני בעא רחמי והוו ליה ההוא יומא דהוה ליה נח נפשיה פתח עליה ההוא ספדנא שמחה לתוגה נהפכה ששון ויגון נדבקו בעת שמחתו נאנח בעת חנינתו אבד חנינו אסיקו ליה חנן על שמיה׃

    10כי נח נפשיה דר' יוחנן פתח עליה ר' יצחק בן אלעזר קשה היום לישראל כיום בא השמש בצהרים דכתיב ״(עמוס ח״, ט) והיה ביום ההוא והבאתי השמש בצהרים ואמר ר' יוחנן זה יומו של יאשיהו׃

    11כי נח נפשיה דר' יוחנן יתיב רבי אמי שבעה ושלשים אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא רבי אמי דעבד לגרמיה הוא דעבד דהכי אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אפילו רבו שלימדו חכמה אינו יושב עליו אלא יום אחד׃

    12כי נח נפשיה דרבי זירא פתח עליה ההוא ספדנא ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גידלה שעשועיה אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה׃

    13כי נח נפשיה דרבי אבהו אחיתו עמודי דקסרי מיא דרבי יוסי שפעו מרזבי דציפורי דמא דרבי יעקב אתחמיאו כוכבי ביממא דר' אסי איעקרו כל אילניא דר' חייא נחיתו כיפי דנורא מרקיעא דר' מנחם ברבי יוסי אישתעו צלמנייא והוו למחלצייא׃

    14דר' תנחום בר חייא איתקצצו כל אנדרטיא דר' אלישיב איחתרו שבעין מחתרתא בנהרדעא דרב המנונא נחיתו כיפי דברדא מרקיעא דרבה ורב יוסף נשוק כיפי דפרת אהדדי דאביי ורבא נשוק כיפי דדגלת אהדדי כי נח נפשיה דר' משרשיא, טעון דיקלי שיצי.

    Baraita

    15ת"ר׃

    Tosafot

    שפעו מרזבי דציפורי דמאמפרש בירושלמי דיהב נפשיה על גזרתם פירוש נשפך דמו על יחוד השם תוספתא פ"א שנתן נפשו על המילה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    כלומר זכותו מגינה עליהם דהוא מדבי ריש גלותא.

    א"ל רב אשי לרב קיפוק בהא יומא דנח נפשיה דרבינא מאי אמרת עליה.

    פירוש בר קיפוק הוה ספדנא וכן בר אבין ושאלינהו מהו ההספד שתספדו עליו. וכיון שאמר לו בר קיפוד בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר. כלומר כ"ע לגביה כאזוב גבי ארז נינהו כולהו. ובר אבין אמר בכו לאובדין ולא לאבידה כו' חלש דעתיה דרב אשי אמר שויתון לגביה כאזוב של קיר והוא כארז מכלל שהוא גדול ממני. נעשה להן חולי ונהפכו רגליהן שאינן יכולין להלך ולא יצאו בהספד. וזהו שאמר רב אשי כיון שרגליהן של אלו הפוכות אינן ראוין לחליצה.

    כי נח נפשיה דר' יוחנן יתיב עליה ר' אמי שבעה ושלשים.

    ואסיקנא אפילו רבו שלמדו תורה אינו יושב עליו אלא יום אחדוא"ר יצחק בר אמי תניא חכם כיון שהחזיר פניו מאחורי המטה שולל.

    פתח עליה ההוא ספדנאארץ שנער הרה וילדה. פי' שנער בבל. ארץ צבי א"י. רקת זו טבריא שמת בה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 25b

    Moed Katan 25b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 446 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כי מטו אגישרא כשהגיעו לעבור בדף של גשר קצר שעכשיו לא היו יכולין לעבור זה בצד זה אלא זה אחר זה:

    קמו גמלי עמדו הגמלים נושאי המטות במקומן:

    טייעא סוחר ישמעאלים:

    רבנן דשיכבי רבה בר רב הונא ורב המנונא:

    עבדי יקרא דהא לא בעי האי למיעל מקמי האי:

    נתור ככי לחייו משום דבזי לרב המנונא:

    ספר מלחמות ספר תורה לישנא אחרינא שנלחם רבה ורב המנונא ונתור ככי דההוא טייעא לישנא אחרינא גזע ישישים זה רבה בר רב הונא דהוא בן גדולים בן רב הונא דהוא ראש גולה ועדיף מנשיא דארץ ישראל ועמו ספר מלחמות עמו רב המנונא:

    קאת וקיפוד הוכפלו קללה כמו וירשוה קאת וקיפוד (ישעיהו ל״ד:י״א) כלומר קללה באה והוכפלה בעולם:

    29 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 25b · Sefaria

    Tosafot

    שפעו מרזבי דציפורי דמא מפרש בירושלמי דיהב נפשיה על גזרתם פירוש נשפך דמו על יחוד השם תוספתא פ"א שנתן נפשו על המילה:

    Tosafot on Moed Katan 25b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    כלומר זכותו מגינה עליהם דהוא מדבי ריש גלותא.

    א"ל רב אשי לרב קיפוק בהא יומא דנח נפשיה דרבינא מאי אמרת עליה.

    פירוש בר קיפוק הוה ספדנא וכן בר אבין ושאלינהו מהו ההספד שתספדו עליו. וכיון שאמר לו בר קיפוד בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר. כלומר כ"ע לגביה כאזוב גבי ארז נינהו כולהו. ובר אבין אמר בכו לאובדין ולא לאבידה כו' חלש דעתיה דרב אשי אמר שויתון לגביה כאזוב של קיר והוא כארז מכלל שהוא גדול ממני. נעשה להן חולי ונהפכו רגליהן שאינן יכולין להלך ולא יצאו בהספד. וזהו שאמר רב אשי כיון שרגליהן של אלו הפוכות אינן ראוין לחליצה.

    כי נח נפשיה דר' יוחנן יתיב עליה ר' אמי שבעה ושלשים.

    ואסיקנא אפילו רבו שלמדו תורה אינו יושב עליו אלא יום אחד וא"ר יצחק בר אמי תניא חכם כיון שהחזיר פניו מאחורי המטה שולל.

    פתח עליה ההוא ספדנא ארץ שנער הרה וילדה. פי' שנער בבל. ארץ צבי א"י. רקת זו טבריא שמת בה.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 25b · Sefaria

    Ritva

    פתח עליה ההוא ינוקא וכו' כל זה לפי שראוי לומר על הבן המת מעניני שבתותיו כאות' שאמרו וכשמת אומרים עליו אי חסיד וכו' והכל לפי מה שהוא כעין מעשיו ואפילו להרבות דבר שאינו הפלגה וכדתני' באבל אין מוסיפין בתחילה אבל מוסיפין על העיקר כלומר אם יש לו שום עיקר דשבחות רשאין להאריך בכבודו קצת ועל זה אמרו באבל תינוק שיש לו מעשים יוצא במעשה עצמו כלומר שמספידין אותו בשבחו' של עצמו ואם אין לו מעשים יוצא במעשה אבותיו ואם אין לו מעשה אבותיו יוצא במעשה קרוביו כלומר מזכירין בהספדו שבחות אבותיו או קרוביו ומאן דלא הוי בר הכי כלל אומרים כעין נשי דשכנציב דשלהי מכלתין ענין הספד כללי להזכיר הספד וחסרון המת דרך כלל וכל המוסיף מאד ומפליג על העיקר נאמר שפורעי מן הספדנים ומן העונים אחריהם:

    Ritva on Moed Katan 25b · Sefaria

    Meiri

    מי שהיתה רגלו עקומה לאחור או הפוכה על צדו אינו חולץ והוא שאמרו כאן על הספדן שנהפכה רגלו עד שהיה דורך מגב הרגל לארץ לא בר אבין חליץ כלומר שלא יהא עוד ראוי לחליצה מעל רגלו אמר רחמנא ולא מתחת רגלו וכבר ביארנוה במקומה בי"ב של יבמות:

    אע"פ שדרך ההספד לדבר דרך כלל בענין הספד ראוי לספדן שיהיה מזכיר בהספדו לפי ענין החכם שהוא סופד עליו ולפי המקרים שעברו עליו הכל לפי כל פרט ופרט והוא שאמרו ברבה בר רב הונא ורב המנונא דכי נח נפשיהו אוקמינהו להתם ר"ל שהעלום לארץ ישראל ופתח עליהם בחור אחד גזע ישישים עלה מבבל והביא עמו ספר מלחמות והענין שהוא קרא רבה בר הונא שהיה גדול גזע ישישים וקרא רב המנונא ספר מלחמות ר"ל ספר תורה ואחר זה כללם בהספד ואמר קאת וקפוד הוכפלו כלומר שהמעתדים לעורר ההספד הוכפלו עכשו לראות בשוד הבא מבבל ודר ערבות קצף על עולמו וחמס נפשות משל על חסרון הנשארים עד שמרוב חסרונם נעשה להם כחמס שש עליהם ככלה חדשה ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק ואמ' אחר תמרים הניעו ראש וכו' משל על רוב תוגה על דרך האמור ברוב השמחה וכל עצי השדה ימחאו כף ואמ' על צדיק כתמר כלומר שאין לו אלא לב אחד ואמ' לשום ימים כלילות על השם לילות כימים כלומר לשום אור לחושך על השם ברוב שקידתו לילות כימים וצריך להזהר שלא להכשיל פיהם עד שאמר אחד בארזים נפלה שלהבת וכו' לויתן בחכה העלה וכו' ונחל שוטף וכו' מה יעשו מים גבים וכן אמר אחר בכו לאובדים ולא לאבדה ונענשו על שהזכירו עליהם שם חכה ושלהבת ואבדה ואמר אחר על בא הצרה בעת השמחה שמחה לתוגה נהפכה ששון ויגון הודבקו בעת שמחתו נאנח בעת חנינתו אבד חנינו ואמרו על אחר שנולד בבבל וגדל בארץ ישראל ומת בטבריא ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גדלה שעשועיה אוי נא לה אמרה רקת כי אבדו כלי חמדתה ואמר אחר אחיתו עמודי דקיסרי דמעה כלומר שהוא היה סבת קיומה וכן אמר אחר אתחמיאו כוכבי ביממא משל שהאור הגדול חשך ולא נשאר להם אלא אורה מועטת והוא משל לתלמידים שלא הגיעו להוראה וכן אמר אחר איעקרו כל ארזיא משל שהושפלו כל בני המעלה מאין מכיר ואמר אחר נחיתו כיפי דנורא מן רקיעא משל על רוב צרות וכן אתחתרו שבעין מחתרתא כלומר שסרו המוכיחים ואיש הישר בעיניו יעשה וכן איתשעו כל צלמיא כלומר נתכסה צורת פניהם עד שלא נכר יופי לזו יותר מזו וכן נשוק כיפי דפרת כלומ' שנפלו זו מכאן וזו מכאן כלומר שנהרס הכל וכן כל אחד כפי ענינו המרבה לא יוסיף יותר מדאי והממעיט לא יחסר וכבר אמרו כשם שנפרעים מן המתים כך נפרעין מן הספדנין:

    Meiri on Moed Katan 25b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ועל רבו כו' קריעה דאין מתאחה וכן כו' כצ"ל וכ"ה בתוספות שם ודו"ק:

    בא"ד דמעשה רב דשמואל עביד כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 25b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אִי בְּדִינָא דִּידִי, גַּבְרָא בַּר גַּבְרָא נֵיעוֹל בְּרֵישָׁא הא דאמר לשון זה בדינא דִּידִי ולא אמר בְּדִין כי הוא היה ישמעאלי ורוצים הישמעאלים שיתכבד ישמעאל אביהם מכח כבודו של אברהם אבינו ע"ה ולכן בדינא דידהו ראוי שיגיע כבוד לבן מכבוד האב.

    נָתּוּר כָּכֵיהּ וְשִׁינֵיהּ דְּהַהוּא טַיְּיעָא על שדיבר במקום גדולים. אך קשה היה לו להענש בגרונו או בלשונו ולמה נתור ככי ושיני? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דחמשה מוצאות הפה הם כנגד חמשה גבורות והחיך הוא גבורה דהוד והגרון גבורה דנצח והלשון גבורה דתפארת והשינים גבורה דגבורה והשפתים גבורה דחסד עיין שם. נמצא בשינים תקיף הדין ביותר ששם הוא גבורה דגבורה והעונש נעשה על ידי הגבורות לכן שלטה בו גבורה דגבורה במקום השינים ששם הוא מקום שכנגדה ולכך נתור ככי ושיני.

    גֶּזַע יְשִׁישִׁים עָלָה מִבָּבֶל וְעִמּוֹ סֵפֶר מִלְחָמוֹת נראה לי בס"ד אמרו רבותינו ז"ל (משנה עוקצין ג, יב) עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שְׁלֹש מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת, והא דכפלו הלשון 'צדיק וצדיק' ולא אמרו לכל צדיק שלש מאות ועשרה עולמות? פירשנו דיש צדקות מצד המעשים ויש צדקות מצד עסק התורה ולכל צדקות יש לה שלש מאות ועשרה עולמות ולכן מי שהוא בעל תורה ובעל מעשים הרי זה צדיק כפול ויש לו שלש מאות ועשרה ושלש מאות ועשרה, לזה אמר לכל צדיק וצדיק דהיינו צדיק בעל תורה וצדיק בעל מעשים. וידוע דהצדיק נקרא ים, כי ים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד (מנחות מג:) שמשם חצובות נשמות הצדיקים ולכן רב הונא שהיה צדיק גדול בתורה וצדיק גדול במעשים שיש לו שלש מאות ועשרה ושלש מאות ועשרה קראו גֶּזַע יְשִׁישִׁים שהוא ש־י וש־י ו־ים עִמּוֹ סֵפֶר מִלְחָמוֹת הוא תלמוד כמו שאמרו (בבא בתרא י:) אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, וקראו סֵפֶר מִלְחָמוֹת כי בו נעשית מלחמתה של תורה. ואמר קָאַת וְקִפּוֹד הֻכְפְּלוּ [לִרְאוֹת] בְּשׁוֹד וָשֶׁבֶר הַבָּא מִשִּׁנְעָר, כי יש להצטער צער כפול על שתי חסרונות אחת על התורה ואחת על המעשים וְקָצַף עַל עוֹלָמוֹ מחמת עונות הדור וְחָמַד נְפָשׁוֹת הצדיקים לכפרה וְשָׂמַח בָּהֶן כְּכַלָּה חֲדָשָׁה כמי שהוא בא חדש לעולם שיש לו נשמה חדשה שלא באה בגלגול עדיין רוֹכֵב עֲרָבוֹת שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בְּבוֹא אֵלָיו נֶפֶשׁ נָקִי מעונות שבין אדם לחבירו וְצַדִּיק מעונות שבין אדם למקום.

    תְּמָרִים הֵנִיעוּ רֹאשׁ עַל צַדִּיק כַּתָּמָר פירוש צדיקים וחכמים שנמשלו לתמרים הניעו ראש לנוד ולספוד על צדיק כתמר לשון תמורה שנלקח תמורה בעבור הדור. ואמר הניעו ראש כי קודם תמר יש שקל רוצה לומר תעשו שקול הדעת להבין כמה טוב נחסר מאתכם. אם בארזים נפלה שלהבת נקיט שלשה דמיונות כנגד נר"ן [נפש רוח נשמה] של הצדיק.

    חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ עֲלַיְהוּ, אִיתְהֲפִיךְ כַּרְעַיְהוּ קשה ראוי שיהיו נענשים בלחיים ובפיהם ששם הדיבור? ונראה כי הם הגידו ההספד על סוף הזמן של רב אשי ולא עתה לכן לקו בכרעייהו שהוא סוף קומתם להורות דנענשו על אשר לא דברו נכונה בהספד שרוצים לעשות בסוף ימיו של רב אשי.

    רָבָא, כִּי הֲוָה אָתֵי דִּיגְלַת פירוש כד הוה גדל דגלת הרבה ועולים המים ומגיעים עד חומת העיר וקרוב לשטוף העיר היו גוזרים תענית ואומרים סליחות כדין עיר שהקיפה נהר אז כד אתי רבא והקהל עמו אצל הנהר לתקן מחיצות ולעשות שם התרעה וסליחות היה נותן רשות לבר אבין לסדר ולומר דברים המעוררין את לב השומעין והיה אומר מליצה ברמז בדרך תחינה ובקשה בָּאוּ רֹב הַשְּׁלִישִׁית בַּמַּיִם לישראל קרי להו שלישית כמו שאמרו בריך רחמנא דיהב אוריין תלתאי לעם תלתאי (שבת פח.) שהם משולשים בקדושת כהנים לוים ישראלים גם יש בהם נר"ן [נפש רוח נשמה] ועוסקים באוריין תלתאי שנמשלה למים ולכן ראוי שיעשה הקדוש ברוך הוא נס להצילם משטף המים אשר מספרם משולש בשלשה למ"ד כנגד שלשה לימודין של אוריין תלתאי כי אות למ"ד מספרו שלושים והוא לשון לימוד ואומר תָּעִינוּ מֵאַחֲרֶיךָ כְּאִשָּׁה מִבַּעְלָהּ שחוזרת אליו על ידי פיוס ורצוי. אַל תַּזְנִיחֵנוּ בְּאוֹת וַעֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת כְּמֵי מָרָה יובן בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (שבת נה.) על פסוק וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת (יחזקאל ט, ד), מאי שנא תי־ו? אלא תי־ו תחיה תי־ו תמות, ואם תניח אות תי־ו על מים יהיה 'תמים' וזהו תי־ו תחיה כי תמים הוא לטובה אבל אם תניח תי־ו בתוך מים יהיה צירוף 'מתים' ולזה אמר אַל תַּזְנִיחֵנוּ בְּאוֹת תי־ו שתניחנה בתוך מים ויהיה צירוף 'מתים' שימותו באלו המים אלא עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת, עֲשֵׂה לשון תיקון כמו וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה (בראשית יח, ח) שיהיה אות תי־ו של תחיה אתנו שיהיה ממנו ומן המים צירוף תמים. ועוד נראה לי בס"ד אַל תַּזְנִיחֵנוּ בְּאוֹת וַעֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת על פי מה שאמרתי בס"ד בדרשותי על התורה בפרשת בשלח וַיּוֹרֵהוּ הֳ' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם (שמות טו, כה), ותיבת הַמַּיִם הראשונה כתוב בפת"ח תחת המ־ם והשניה בקמ"ץ תחת המ־ם, ופירשתי בס"ד יש מים פועלים טוב ויש פועלים רע ואותם שפועלים טוב מנוקדים בקמ"ץ וחיר"ק שהם מספר שם הוי־ה טוֹב הֳ' לַכֹּל (תהלים קמה, ט) ואותם שפועלים רע מנוקדים בפת"ח וחיר"ק שמספרם וי [16] וזהו שנאמר וַיּוֹרֵהוּ הֳ' עֵץ רמז לנקודת היו־ד שהוא סוד חכמה והעץ כינוי לחכמה כנזכר בזוהר הקדוש על פסוק וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ (בראשית יח, ח), והורהו להמשיך היו־ד תחת הפת"ח כדי שיהיה קמ"ץ ואז עם החיר"ק יהיה מספר שם הוי־ה ובזה ימתקו וזהו וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם שהם בנקוד פת"ח וחיר"ק שהם מרים ואז וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שנעשו בנקוד קמ"ץ וחיר"ק שהם טובים. וכן כאן אלו המים הרבים הבאים מדגלת ושוטפים העיר הם מים קשים שפועלים רע שעתה ראוי שיהיה נקוד שלהם בנקוד פת"ח שהוא עם החיר"ק צירוף 'וי' ועל זה אמר אַל תַּזְנִיחֵנוּ בְּאוֹת אלא עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת עשה כלומר תקן שתוסיף על הפת"ח יו־ד קטנה לעשותו קמ"ץ שאז הקמ"ץ בצירוף החיר"ק יהיה מספר שם הוי־ה ויהיו המים פועלים טוב ולא יצא מהם פועל רע ולכן סיים כְּמֵי מָרָה אשר רפאת אותם בדרך זה שעשית את הפת"ח לקמ"ץ ובזה נשלם בהם מספר שם הוי־ה ברוך הוא.

    כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ, אַחִיתוּ עַמּוּדֵי דְּקֵיסָרִי מַיָּא הנה בודאי היה זה דרך נס שהעמודים יצא מהם זיעה גדולה כמו שטף מים לרמוז על מעלת רבי אבהו שהיה עמוד העולם וראוי שכל עמודי עולם הנמצאים בדור יורידו עליו דמעות כנחלי מים. וכן הא דְּשָׁפְעוּ מַרְזְבֵי דְּצִפּוֹרִי דְּמָא היה בנס שנהפכו המים שהיו יורדים במרזבים למראה דם לרמוז שהוא היה צינור שבו משתלשל שפע לעולם ועתה נהפך לדם. והא דְּאִיתְחֲמִיאוּ כּוֹכְבֵי בִּימָמָא, לרמוז כי הוא היה כדמיון הכוכבים דכתיב וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד (דניאל יב, ג), וְאִעַקְּרוּ אִילָנַיָּא לרמוז שהיה הוא אילן והכל הם ענפים שלו וְנְחִיתוּ כֵּיפֵי דְּנוּרָא מִן רְקִיעָא רמזו להם שדבור בתפלה ובתורה הוא הבל קדוש שהיו האותיות היוצאים כולם אורות קדושה וידוע כי האותיות נקראים אבנים בספר יצירה וְאִשְׁתָּעוּ צַלְמָנַיָּא וְאִתְקַצְּצוּ כָּל אַנְדַּרְטַיָּא רמז שהיה משבר הקליפות בחייו בתורתו ותפלתו וְאִתְחַתְּרוּ שִׁבְעִין מַחְתַּרְתָּא רמז שהיה מחליש על ידי תורתו כח כל שבעים שרים וּנְחִיתוּ כֵּיפֵי דְּבַרְדָּא רמז שהיה מוריד על ידי תפילתו אורות החסדים למתק בהם אש הגבורות. ואפשר לפרש שכל דברים אלו אינם כפשוטן אלא נאמרו בלשון מליצה כדאמרי אנשי והיינו עַמּוּדֵי דְּקֵיסָרִי רמז שאפילו השרים והסגנים של בית קיסר הורידו עליו דמעות כי הוא אהוב לבית קיסר הרבה. ואומרם שָׁפְעוּ מַרְזְבֵי לשון מליצה וקאי על עפעפים של אנשי ציפורי שהורידו דמעות כמרזב וְדְּמָא הוא משל הדיוט על דמעות חדים וחמים כדאמרי אינשי הכל בכו עליו דם. ואומרם נראו כּוֹכְבֵי בִּימָמָא גם זה משל לאותו היום שנחשב להם כלילה שנראין בו הכוכבים ומשל הדיוט בערבי אומרים 'הראנו כוכבי לילה באור היום'. ומה שאמרו אִתְעַקְרוּ אִילָנוֹת היינו מחמת רוח סערה שהיה אותו היום תקיף וחזק וכאשר היה כן בפטירת עט"ר הרב מר זקיני זלה"ה. ומה שאמרו נִמְחוּ צוּרַת הֲמַטְבָּעוֹת לשון מליצה הוא שהורידו דמעות הרבה עד שלא היו יכולין לראות צורת המטבעות בעיניהם מחמת הבכיה שנראה להם כאלו נמחית צורת המטבע כי הוחשך אור עיניהם אותו היום כאדם שהוא כאוב עינים שאינו יכול לראות צורת מטבע. ומה שאמר שֶׁנֶּעֶקְרוּ כָּל אַנְדַּרְטַיָּא גם זה היה מתוקף רוח סערה שנשב אותו היום הפיל צורת המלכים שדרכם להעמיד על הלוח בשערי העיר ושאר שערים של חצרות הממשלה וכאשר היה באילנות הנזכר לעיל. ומה שאמרו נְחִיתוּ כֵּיפֵי דְּנוּרָא מִן רְקִיעָא שהיה אותו היום יריית הכוכבים שנראין כמו מקל ואותו היום היתה ירייתם כמו אבנים מרובעות. ומה שאמרו עוד אִשְׁתָּעוּ כָּל צַלְמָנַיָּא פירוש שהיה רוח סערה והעלה אבק ועפר הרבה בחדרים ואפילו בחדרי חדרים ששם מונחים הצלמים הגיע האבק והעפר ונתכסו צורות הצלמים באבק עד שנראין כאלו נמחקו הצורות שלהם ולא נראה בהם בליטה של הצורה כי נתכסו באבק על פניהם. ומה שאמרו אִתְחַתְּרוּ שִׁבְעִין מַחְתַּרְתָּא היינו כי נקבצו כל בעלי בתים למקום ההספד שהספידו עליו ולכן הגנבים מצאו להם עת פנוי לחתור בו מחתרות ליכנס לבתים לגנוב מפני שידעו שאין בעלי הבתים בביתם. ומה שאמרו נְחִיתוּ כֵּיפֵי דְּבַרְדָּא שאותו היום ירד שלג וברד הרבה והיה משונה שאינו עגול אלא מרובע כאבנים. ומה שאמרו נָשׁוּק כֵּיפֵי דִּפְרָת אַהֲדָדֵי היינו הכותלים של צדדי הנהר שהם עומדים זה כנגד זה אחד במזרח הנהר ואחד במערבו נעקרו מרוב תוקף המים ושטפם הנהר והביאם זה בזה או שלא נעקרו אלא שהנהר עלה עד שנתכסו ראשי הכותלים במים ונמצא נשקו ראשיהם אהדדי על ידי המים שעלה למעלה וכסה ראשיהם וְטָעוּן דִּיקְלֵי שִׁיצֵי הם תמרים רעים שקורין בערבי שי"ץ דאינם ראויים לאכילה דקשים כעץ וכל התמרים לקו שנתקשו ונעשו כך.

    Ben Yehoyada on Moed Katan 25b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 25, Amud Bet, about 446 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 146 words

      Opens “כי מטו אגישרא, קמו גמלי. אמר להו…”

      Named: רבה.

    2. Segment 238 words

      Opens “פתח עליה ההוא ינוקא: גזע ישישים עלה…”

    3. Segment 321 words

      Opens “כי נח נפשיה דרבינא, פתח עליה ההוא…”

    4. Segment 435 words

      Opens “א"ל רב אשי לבר קיפוק ההוא יומא…”

      Named: רב אשי.

    5. Segment 519 words

      Opens “א"ל בר אבין ח"ו דחכה ושלהבת בצדיקי…”

    6. Segment 622 words

      Opens “חלש דעתיה עלייהו ואתהפוך כרעייהו ההוא יומא…”

      Named: רב אשי.

    7. Segment 728 words

      Opens “רבא כי הוה אתא לדגלת א"ל לבר…”

      Named: רבא.

    8. Segment 810 words

      Opens “(חנין יוחנן זירא אבא יעקב יוסי שמואל…”

      Named: אבא, שמואל.

    9. Segment 943 words

      Opens “רבי חנין חתניה דבי נשיאה הוה לא…”

      Named: רבי חנין.

    10. Segment 1035 words

      Opens “כי נח נפשיה דר' יוחנן פתח עליה…”

    11. Segment 1143 words

      Opens “כי נח נפשיה דר' יוחנן יתיב רבי…”

      Named: רבי אמי, רבי אבא, רבי חייא בר אבא, אבא.

    12. Segment 1226 words

      Opens “כי נח נפשיה דרבי זירא פתח עליה…”

      Named: רבי זירא.

    13. Segment 1339 words

      Opens “כי נח נפשיה דרבי אבהו אחיתו עמודי…”

      Named: רבי אבהו, רבי יוסי, רבי יעקב.

    14. Segment 1440 words

      Opens “דר' תנחום בר חייא איתקצצו כל אנדרטיא…”

      Named: רב המנונא, רב יוסף, רבה, אביי, רבא.

    15. Segment 151 words

      Opens “ת"ר…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Moed Katan 25b · Segment 10 — “…השמש בצהרים ואמר ר' יוחנן זה יומו של יאשיהו

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Moed Katan 25b · Segment 8 — “…אבא יעקב יוסי שמואל חייא מנחם סימן)

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026