Moed Katan 25b

כי מטו אגישרא כשהגיעו לעבור בדף של גשר קצר שעכשיו לא היו יכולין לעבור זה בצד זה אלא זה אחר זה:

קמו גמלי עמדו הגמלים נושאי המטות במקומן:

טייעא סוחר ישמעאלים:

רבנן דשיכבי רבה בר רב הונא ורב המנונא:

עבדי יקרא דהא לא בעי האי למיעל מקמי האי:

נתור ככי לחייו משום דבזי לרב המנונא:

ספר מלחמות ספר תורה לישנא אחרינא שנלחם רבה ורב המנונא ונתור ככי דההוא טייעא לישנא אחרינא גזע ישישים זה רבה בר רב הונא דהוא בן גדולים בן רב הונא דהוא ראש גולה ועדיף מנשיא דארץ ישראל ועמו ספר מלחמות עמו רב המנונא:

קאת וקיפוד הוכפלו קללה כמו וירשוה קאת וקיפוד (ישעיהו ל״ד:י״א) כלומר קללה באה והוכפלה בעולם:

שפעו מרזבי דציפורי דמא מפרש בירושלמי דיהב נפשיה על גזרתם פירוש נשפך דמו על יחוד השם תוספתא פ"א שנתן נפשו על המילה:

כלומר זכותו מגינה עליהם דהוא מדבי ריש גלותא.

א"ל רב אשי לרב קיפוק בהא יומא דנח נפשיה דרבינא מאי אמרת עליה.

פירוש בר קיפוק הוה ספדנא וכן בר אבין ושאלינהו מהו ההספד שתספדו עליו. וכיון שאמר לו בר קיפוד בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר. כלומר כ"ע לגביה כאזוב גבי ארז נינהו כולהו. ובר אבין אמר בכו לאובדין ולא לאבידה כו' חלש דעתיה דרב אשי אמר שויתון לגביה כאזוב של קיר והוא כארז מכלל שהוא גדול ממני. נעשה להן חולי ונהפכו רגליהן שאינן יכולין להלך ולא יצאו בהספד. וזהו שאמר רב אשי כיון שרגליהן של אלו הפוכות אינן ראוין לחליצה.

כי נח נפשיה דר' יוחנן יתיב עליה ר' אמי שבעה ושלשים.

ואסיקנא אפילו רבו שלמדו תורה אינו יושב עליו אלא יום אחד וא"ר יצחק בר אמי תניא חכם כיון שהחזיר פניו מאחורי המטה שולל.

פתח עליה ההוא ספדנא ארץ שנער הרה וילדה. פי' שנער בבל. ארץ צבי א"י. רקת זו טבריא שמת בה.

פתח עליה ההוא ינוקא וכו' כל זה לפי שראוי לומר על הבן המת מעניני שבתותיו כאות' שאמרו וכשמת אומרים עליו אי חסיד וכו' והכל לפי מה שהוא כעין מעשיו ואפילו להרבות דבר שאינו הפלגה וכדתני' באבל אין מוסיפין בתחילה אבל מוסיפין על העיקר כלומר אם יש לו שום עיקר דשבחות רשאין להאריך בכבודו קצת ועל זה אמרו באבל תינוק שיש לו מעשים יוצא במעשה עצמו כלומר שמספידין אותו בשבחו' של עצמו ואם אין לו מעשים יוצא במעשה אבותיו ואם אין לו מעשה אבותיו יוצא במעשה קרוביו כלומר מזכירין בהספדו שבחות אבותיו או קרוביו ומאן דלא הוי בר הכי כלל אומרים כעין נשי דשכנציב דשלהי מכלתין ענין הספד כללי להזכיר הספד וחסרון המת דרך כלל וכל המוסיף מאד ומפליג על העיקר נאמר שפורעי מן הספדנים ומן העונים אחריהם:

מי שהיתה רגלו עקומה לאחור או הפוכה על צדו אינו חולץ והוא שאמרו כאן על הספדן שנהפכה רגלו עד שהיה דורך מגב הרגל לארץ לא בר אבין חליץ כלומר שלא יהא עוד ראוי לחליצה מעל רגלו אמר רחמנא ולא מתחת רגלו וכבר ביארנוה במקומה בי"ב של יבמות:

אע"פ שדרך ההספד לדבר דרך כלל בענין הספד ראוי לספדן שיהיה מזכיר בהספדו לפי ענין החכם שהוא סופד עליו ולפי המקרים שעברו עליו הכל לפי כל פרט ופרט והוא שאמרו ברבה בר רב הונא ורב המנונא דכי נח נפשיהו אוקמינהו להתם ר"ל שהעלום לארץ ישראל ופתח עליהם בחור אחד גזע ישישים עלה מבבל והביא עמו ספר מלחמות והענין שהוא קרא רבה בר הונא שהיה גדול גזע ישישים וקרא רב המנונא ספר מלחמות ר"ל ספר תורה ואחר זה כללם בהספד ואמר קאת וקפוד הוכפלו כלומר שהמעתדים לעורר ההספד הוכפלו עכשו לראות בשוד הבא מבבל ודר ערבות קצף על עולמו וחמס נפשות משל על חסרון הנשארים עד שמרוב חסרונם נעשה להם כחמס שש עליהם ככלה חדשה ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק ואמ' אחר תמרים הניעו ראש וכו' משל על רוב תוגה על דרך האמור ברוב השמחה וכל עצי השדה ימחאו כף ואמ' על צדיק כתמר כלומר שאין לו אלא לב אחד ואמ' לשום ימים כלילות על השם לילות כימים כלומר לשום אור לחושך על השם ברוב שקידתו לילות כימים וצריך להזהר שלא להכשיל פיהם עד שאמר אחד בארזים נפלה שלהבת וכו' לויתן בחכה העלה וכו' ונחל שוטף וכו' מה יעשו מים גבים וכן אמר אחר בכו לאובדים ולא לאבדה ונענשו על שהזכירו עליהם שם חכה ושלהבת ואבדה ואמר אחר על בא הצרה בעת השמחה שמחה לתוגה נהפכה ששון ויגון הודבקו בעת שמחתו נאנח בעת חנינתו אבד חנינו ואמרו על אחר שנולד בבבל וגדל בארץ ישראל ומת בטבריא ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גדלה שעשועיה אוי נא לה אמרה רקת כי אבדו כלי חמדתה ואמר אחר אחיתו עמודי דקיסרי דמעה כלומר שהוא היה סבת קיומה וכן אמר אחר אתחמיאו כוכבי ביממא משל שהאור הגדול חשך ולא נשאר להם אלא אורה מועטת והוא משל לתלמידים שלא הגיעו להוראה וכן אמר אחר איעקרו כל ארזיא משל שהושפלו כל בני המעלה מאין מכיר ואמר אחר נחיתו כיפי דנורא מן רקיעא משל על רוב צרות וכן אתחתרו שבעין מחתרתא כלומר שסרו המוכיחים ואיש הישר בעיניו יעשה וכן איתשעו כל צלמיא כלומר נתכסה צורת פניהם עד שלא נכר יופי לזו יותר מזו וכן נשוק כיפי דפרת כלומ' שנפלו זו מכאן וזו מכאן כלומר שנהרס הכל וכן כל אחד כפי ענינו המרבה לא יוסיף יותר מדאי והממעיט לא יחסר וכבר אמרו כשם שנפרעים מן המתים כך נפרעין מן הספדנין:

בד"ה ועל רבו כו' קריעה דאין מתאחה וכן כו' כצ"ל וכ"ה בתוספות שם ודו"ק:

בא"ד דמעשה רב דשמואל עביד כו' כצ"ל:

אִי בְּדִינָא דִּידִי, גַּבְרָא בַּר גַּבְרָא נֵיעוֹל בְּרֵישָׁא הא דאמר לשון זה בדינא דִּידִי ולא אמר בְּדִין כי הוא היה ישמעאלי ורוצים הישמעאלים שיתכבד ישמעאל אביהם מכח כבודו של אברהם אבינו ע"ה ולכן בדינא דידהו ראוי שיגיע כבוד לבן מכבוד האב.

נָתּוּר כָּכֵיהּ וְשִׁינֵיהּ דְּהַהוּא טַיְּיעָא על שדיבר במקום גדולים. אך קשה היה לו להענש בגרונו או בלשונו ולמה נתור ככי ושיני? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דחמשה מוצאות הפה הם כנגד חמשה גבורות והחיך הוא גבורה דהוד והגרון גבורה דנצח והלשון גבורה דתפארת והשינים גבורה דגבורה והשפתים גבורה דחסד עיין שם. נמצא בשינים תקיף הדין ביותר ששם הוא גבורה דגבורה והעונש נעשה על ידי הגבורות לכן שלטה בו גבורה דגבורה במקום השינים ששם הוא מקום שכנגדה ולכך נתור ככי ושיני.

גֶּזַע יְשִׁישִׁים עָלָה מִבָּבֶל וְעִמּוֹ סֵפֶר מִלְחָמוֹת נראה לי בס"ד אמרו רבותינו ז"ל (משנה עוקצין ג, יב) עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שְׁלֹש מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת, והא דכפלו הלשון 'צדיק וצדיק' ולא אמרו לכל צדיק שלש מאות ועשרה עולמות? פירשנו דיש צדקות מצד המעשים ויש צדקות מצד עסק התורה ולכל צדקות יש לה שלש מאות ועשרה עולמות ולכן מי שהוא בעל תורה ובעל מעשים הרי זה צדיק כפול ויש לו שלש מאות ועשרה ושלש מאות ועשרה, לזה אמר לכל צדיק וצדיק דהיינו צדיק בעל תורה וצדיק בעל מעשים. וידוע דהצדיק נקרא ים, כי ים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד (מנחות מג:) שמשם חצובות נשמות הצדיקים ולכן רב הונא שהיה צדיק גדול בתורה וצדיק גדול במעשים שיש לו שלש מאות ועשרה ושלש מאות ועשרה קראו גֶּזַע יְשִׁישִׁים שהוא ש־י וש־י ו־ים עִמּוֹ סֵפֶר מִלְחָמוֹת הוא תלמוד כמו שאמרו (בבא בתרא י:) אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, וקראו סֵפֶר מִלְחָמוֹת כי בו נעשית מלחמתה של תורה. ואמר קָאַת וְקִפּוֹד הֻכְפְּלוּ [לִרְאוֹת] בְּשׁוֹד וָשֶׁבֶר הַבָּא מִשִּׁנְעָר, כי יש להצטער צער כפול על שתי חסרונות אחת על התורה ואחת על המעשים וְקָצַף עַל עוֹלָמוֹ מחמת עונות הדור וְחָמַד נְפָשׁוֹת הצדיקים לכפרה וְשָׂמַח בָּהֶן כְּכַלָּה חֲדָשָׁה כמי שהוא בא חדש לעולם שיש לו נשמה חדשה שלא באה בגלגול עדיין רוֹכֵב עֲרָבוֹת שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בְּבוֹא אֵלָיו נֶפֶשׁ נָקִי מעונות שבין אדם לחבירו וְצַדִּיק מעונות שבין אדם למקום.

תְּמָרִים הֵנִיעוּ רֹאשׁ עַל צַדִּיק כַּתָּמָר פירוש צדיקים וחכמים שנמשלו לתמרים הניעו ראש לנוד ולספוד על צדיק כתמר לשון תמורה שנלקח תמורה בעבור הדור. ואמר הניעו ראש כי קודם תמר יש שקל רוצה לומר תעשו שקול הדעת להבין כמה טוב נחסר מאתכם. אם בארזים נפלה שלהבת נקיט שלשה דמיונות כנגד נר"ן [נפש רוח נשמה] של הצדיק.

חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ עֲלַיְהוּ, אִיתְהֲפִיךְ כַּרְעַיְהוּ קשה ראוי שיהיו נענשים בלחיים ובפיהם ששם הדיבור? ונראה כי הם הגידו ההספד על סוף הזמן של רב אשי ולא עתה לכן לקו בכרעייהו שהוא סוף קומתם להורות דנענשו על אשר לא דברו נכונה בהספד שרוצים לעשות בסוף ימיו של רב אשי.

רָבָא, כִּי הֲוָה אָתֵי דִּיגְלַת פירוש כד הוה גדל דגלת הרבה ועולים המים ומגיעים עד חומת העיר וקרוב לשטוף העיר היו גוזרים תענית ואומרים סליחות כדין עיר שהקיפה נהר אז כד אתי רבא והקהל עמו אצל הנהר לתקן מחיצות ולעשות שם התרעה וסליחות היה נותן רשות לבר אבין לסדר ולומר דברים המעוררין את לב השומעין והיה אומר מליצה ברמז בדרך תחינה ובקשה בָּאוּ רֹב הַשְּׁלִישִׁית בַּמַּיִם לישראל קרי להו שלישית כמו שאמרו בריך רחמנא דיהב אוריין תלתאי לעם תלתאי (שבת פח.) שהם משולשים בקדושת כהנים לוים ישראלים גם יש בהם נר"ן [נפש רוח נשמה] ועוסקים באוריין תלתאי שנמשלה למים ולכן ראוי שיעשה הקדוש ברוך הוא נס להצילם משטף המים אשר מספרם משולש בשלשה למ"ד כנגד שלשה לימודין של אוריין תלתאי כי אות למ"ד מספרו שלושים והוא לשון לימוד ואומר תָּעִינוּ מֵאַחֲרֶיךָ כְּאִשָּׁה מִבַּעְלָהּ שחוזרת אליו על ידי פיוס ורצוי. אַל תַּזְנִיחֵנוּ בְּאוֹת וַעֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת כְּמֵי מָרָה יובן בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (שבת נה.) על פסוק וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת (יחזקאל ט, ד), מאי שנא תי־ו? אלא תי־ו תחיה תי־ו תמות, ואם תניח אות תי־ו על מים יהיה 'תמים' וזהו תי־ו תחיה כי תמים הוא לטובה אבל אם תניח תי־ו בתוך מים יהיה צירוף 'מתים' ולזה אמר אַל תַּזְנִיחֵנוּ בְּאוֹת תי־ו שתניחנה בתוך מים ויהיה צירוף 'מתים' שימותו באלו המים אלא עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת, עֲשֵׂה לשון תיקון כמו וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה (בראשית יח, ח) שיהיה אות תי־ו של תחיה אתנו שיהיה ממנו ומן המים צירוף תמים. ועוד נראה לי בס"ד אַל תַּזְנִיחֵנוּ בְּאוֹת וַעֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת על פי מה שאמרתי בס"ד בדרשותי על התורה בפרשת בשלח וַיּוֹרֵהוּ הֳ' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם (שמות טו, כה), ותיבת הַמַּיִם הראשונה כתוב בפת"ח תחת המ־ם והשניה בקמ"ץ תחת המ־ם, ופירשתי בס"ד יש מים פועלים טוב ויש פועלים רע ואותם שפועלים טוב מנוקדים בקמ"ץ וחיר"ק שהם מספר שם הוי־ה טוֹב הֳ' לַכֹּל (תהלים קמה, ט) ואותם שפועלים רע מנוקדים בפת"ח וחיר"ק שמספרם וי [16] וזהו שנאמר וַיּוֹרֵהוּ הֳ' עֵץ רמז לנקודת היו־ד שהוא סוד חכמה והעץ כינוי לחכמה כנזכר בזוהר הקדוש על פסוק וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ (בראשית יח, ח), והורהו להמשיך היו־ד תחת הפת"ח כדי שיהיה קמ"ץ ואז עם החיר"ק יהיה מספר שם הוי־ה ובזה ימתקו וזהו וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם שהם בנקוד פת"ח וחיר"ק שהם מרים ואז וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שנעשו בנקוד קמ"ץ וחיר"ק שהם טובים. וכן כאן אלו המים הרבים הבאים מדגלת ושוטפים העיר הם מים קשים שפועלים רע שעתה ראוי שיהיה נקוד שלהם בנקוד פת"ח שהוא עם החיר"ק צירוף 'וי' ועל זה אמר אַל תַּזְנִיחֵנוּ בְּאוֹת אלא עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת עשה כלומר תקן שתוסיף על הפת"ח יו־ד קטנה לעשותו קמ"ץ שאז הקמ"ץ בצירוף החיר"ק יהיה מספר שם הוי־ה ויהיו המים פועלים טוב ולא יצא מהם פועל רע ולכן סיים כְּמֵי מָרָה אשר רפאת אותם בדרך זה שעשית את הפת"ח לקמ"ץ ובזה נשלם בהם מספר שם הוי־ה ברוך הוא.

כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ, אַחִיתוּ עַמּוּדֵי דְּקֵיסָרִי מַיָּא הנה בודאי היה זה דרך נס שהעמודים יצא מהם זיעה גדולה כמו שטף מים לרמוז על מעלת רבי אבהו שהיה עמוד העולם וראוי שכל עמודי עולם הנמצאים בדור יורידו עליו דמעות כנחלי מים. וכן הא דְּשָׁפְעוּ מַרְזְבֵי דְּצִפּוֹרִי דְּמָא היה בנס שנהפכו המים שהיו יורדים במרזבים למראה דם לרמוז שהוא היה צינור שבו משתלשל שפע לעולם ועתה נהפך לדם. והא דְּאִיתְחֲמִיאוּ כּוֹכְבֵי בִּימָמָא, לרמוז כי הוא היה כדמיון הכוכבים דכתיב וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד (דניאל יב, ג), וְאִעַקְּרוּ אִילָנַיָּא לרמוז שהיה הוא אילן והכל הם ענפים שלו וְנְחִיתוּ כֵּיפֵי דְּנוּרָא מִן רְקִיעָא רמזו להם שדבור בתפלה ובתורה הוא הבל קדוש שהיו האותיות היוצאים כולם אורות קדושה וידוע כי האותיות נקראים אבנים בספר יצירה וְאִשְׁתָּעוּ צַלְמָנַיָּא וְאִתְקַצְּצוּ כָּל אַנְדַּרְטַיָּא רמז שהיה משבר הקליפות בחייו בתורתו ותפלתו וְאִתְחַתְּרוּ שִׁבְעִין מַחְתַּרְתָּא רמז שהיה מחליש על ידי תורתו כח כל שבעים שרים וּנְחִיתוּ כֵּיפֵי דְּבַרְדָּא רמז שהיה מוריד על ידי תפילתו אורות החסדים למתק בהם אש הגבורות. ואפשר לפרש שכל דברים אלו אינם כפשוטן אלא נאמרו בלשון מליצה כדאמרי אנשי והיינו עַמּוּדֵי דְּקֵיסָרִי רמז שאפילו השרים והסגנים של בית קיסר הורידו עליו דמעות כי הוא אהוב לבית קיסר הרבה. ואומרם שָׁפְעוּ מַרְזְבֵי לשון מליצה וקאי על עפעפים של אנשי ציפורי שהורידו דמעות כמרזב וְדְּמָא הוא משל הדיוט על דמעות חדים וחמים כדאמרי אינשי הכל בכו עליו דם. ואומרם נראו כּוֹכְבֵי בִּימָמָא גם זה משל לאותו היום שנחשב להם כלילה שנראין בו הכוכבים ומשל הדיוט בערבי אומרים 'הראנו כוכבי לילה באור היום'. ומה שאמרו אִתְעַקְרוּ אִילָנוֹת היינו מחמת רוח סערה שהיה אותו היום תקיף וחזק וכאשר היה כן בפטירת עט"ר הרב מר זקיני זלה"ה. ומה שאמרו נִמְחוּ צוּרַת הֲמַטְבָּעוֹת לשון מליצה הוא שהורידו דמעות הרבה עד שלא היו יכולין לראות צורת המטבעות בעיניהם מחמת הבכיה שנראה להם כאלו נמחית צורת המטבע כי הוחשך אור עיניהם אותו היום כאדם שהוא כאוב עינים שאינו יכול לראות צורת מטבע. ומה שאמר שֶׁנֶּעֶקְרוּ כָּל אַנְדַּרְטַיָּא גם זה היה מתוקף רוח סערה שנשב אותו היום הפיל צורת המלכים שדרכם להעמיד על הלוח בשערי העיר ושאר שערים של חצרות הממשלה וכאשר היה באילנות הנזכר לעיל. ומה שאמרו נְחִיתוּ כֵּיפֵי דְּנוּרָא מִן רְקִיעָא שהיה אותו היום יריית הכוכבים שנראין כמו מקל ואותו היום היתה ירייתם כמו אבנים מרובעות. ומה שאמרו עוד אִשְׁתָּעוּ כָּל צַלְמָנַיָּא פירוש שהיה רוח סערה והעלה אבק ועפר הרבה בחדרים ואפילו בחדרי חדרים ששם מונחים הצלמים הגיע האבק והעפר ונתכסו צורות הצלמים באבק עד שנראין כאלו נמחקו הצורות שלהם ולא נראה בהם בליטה של הצורה כי נתכסו באבק על פניהם. ומה שאמרו אִתְחַתְּרוּ שִׁבְעִין מַחְתַּרְתָּא היינו כי נקבצו כל בעלי בתים למקום ההספד שהספידו עליו ולכן הגנבים מצאו להם עת פנוי לחתור בו מחתרות ליכנס לבתים לגנוב מפני שידעו שאין בעלי הבתים בביתם. ומה שאמרו נְחִיתוּ כֵּיפֵי דְּבַרְדָּא שאותו היום ירד שלג וברד הרבה והיה משונה שאינו עגול אלא מרובע כאבנים. ומה שאמרו נָשׁוּק כֵּיפֵי דִּפְרָת אַהֲדָדֵי היינו הכותלים של צדדי הנהר שהם עומדים זה כנגד זה אחד במזרח הנהר ואחד במערבו נעקרו מרוב תוקף המים ושטפם הנהר והביאם זה בזה או שלא נעקרו אלא שהנהר עלה עד שנתכסו ראשי הכותלים במים ונמצא נשקו ראשיהם אהדדי על ידי המים שעלה למעלה וכסה ראשיהם וְטָעוּן דִּיקְלֵי שִׁיצֵי הם תמרים רעים שקורין בערבי שי"ץ דאינם ראויים לאכילה דקשים כעץ וכל התמרים לקו שנתקשו ונעשו כך.