Talmud Builders

    Bekhorot 7b

    Back to index

    English translation — Bekhorot 7b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the non-kosher animal [ min hattamei ], one can infer that any type [ min ] of non-kosher substance is included. And these fluids, i.e., the urine of a donkey, are also a type of non-kosher substance, as they resemble the milk of a donkey, which is forbidden.

    2And there are those who say there is a different version of the discussion about the urine of a donkey: With regard to the urine of horses and camels, the students of Rav Sheshet did not raise the dilemma, because people do not drink it. When they raised the dilemma it was with regard to the urine of a donkey, which people drink and which is beneficial for curing jaundice. What, then, is the halakha ?

    3Rav Sheshet said to them: You learned the answer to your dilemma in the mishna: That which emerges from the non-kosher animal is non-kosher and that which emerges from the kosher animal is kosher, and these fluids also come from a donkey, which is non-kosher. Therefore, they are forbidden.

    4The Gemara raises an objection from a baraita : For what reason did the Sages say that the honey of bees is permitted? It is because they bring the nectar from the flowers into their body, but they do not excrete it from their body as a bodily excretion. So too, the urine of a donkey is not an excretion produced by the body itself. Rather, it is simply ejected in the same form that it entered the body. Why, then, should it be forbidden?

    5The Gemara answers: Rav Sheshet stated his answer in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov, who says that with regard to honey, the Merciful One permits it as an exception to the principle that a substance that emerges from a non-kosher animal is non-kosher.

    6This is as it is taught in a baraita : Rabbi Ya’akov says that it is stated: “Yet these may you eat of all winged creatures” (Leviticus 11:21). The word “these” indicates that you may eat these, but you may not eat a non-kosher winged creature.

    7The Gemara asks: Why is this inference necessary? The prohibition against eating a non-kosher winged creature is written explicitly: “All winged creatures that go upon all fours are a repugnance to you” (Leviticus 11:20). Rather, the inference must be understood as follows: You may not eat a non-kosher winged creature, but you may eat that which a non-kosher winged creature discharges from its body, and what is that? That is the honey of bees.

    8The Gemara cites the continuation of the baraita : One might have thought that even the honey of gizzin and wasps should be permitted. Nevertheless, you should say no. The baraita asks: And what did you see to include the honey of bees as being permitted to eat and to exclude the honey of gizzin and wasps as being forbidden? The baraita answers: I include the honey of bees, as its name does not have a modifier, i.e., the word honey alone always refers to the honey of bees. And I exclude the honey of gizzin and wasps, which have a modifier, i.e., one must always add the word gizzin or wasp to specify these particular types of honey.

    9The Gemara comments: In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita : The honey of gizzin and wasps is not susceptible to ritual impurity and is permitted for consumption? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov.

    10The Gemara infers from the expression: Is not susceptible to ritual impurity, that apparently, in order for the honey of gizzin and wasps to become susceptible to ritual impurity it requires specific intention to eat it, which renders it food. Furthermore, the baraita indicates that honey from bees does not require specific intention to eat it in order for it to become susceptible, because it is normally used for food. This is also taught in a baraita : The honey of bees that is still in its hive is susceptible to ritual impurity as food even without intent.

    11§ The Gemara discusses additional cases of animal secretions. With regard to chunks that are discharged from the womb of a female fallow deer, the Sages thought to say that they are its egg cells, and therefore are forbidden as a limb severed from a living animal. Rav Safra said: It is the semen of a hart, which pursues the hind, but since the hind’s womb is narrow it does not mate with the hart, and instead the hart pursues the female fallow deer and mates with it, and chunks of its semen that have hardened fall out of the fallow deer’s body.

    12Rav Huna says: The skin that emerges opposite the face of a donkey when it is born, i.e., the fetal sac that envelopes it during birth, is permitted to be consumed. What is the reason? It is merely a secretion, and is not an integral part of the mother or the offspring.

    13Rav Ḥisda said to him: That which is taught in a baraita supports your opinion: The skin that emerges opposite the face of a person, i.e., a newborn baby, whether the newborn is alive or dead, is ritually pure and does not transmit ritual impurity imparted by a corpse. What, is it not the case that whether it is alive and its mother is alive or whether it is dead and its mother is dead, it is not considered a part of the body of the fetus or the mother, but merely a secretion, and therefore even when they are both dead it does not transmit impurity?

    14Rav Huna answered him: No, there is no proof from this baraita , as it may mean that whether it is alive and its mother is dead or whether it is dead and its mother is alive, meaning only one is alive, the skin is ritually pure. But if both are dead it is impure. Rav Ḥisda said to him: But isn’t it taught in a baraita that whether it is alive and its mother is alive or whether it is dead and its mother is dead, the skin is pure? Rav Huna said to Rav Ḥisda: If this baraita is taught, it is taught, and I cannot dispute it.

    15MISHNA: In the case of a non-kosher fish that swallowed a kosher fish, consumption of the kosher fish is permitted. And in the case of a kosher fish that swallowed a non-kosher fish, consumption of the non-kosher fish is prohibited due to the fact that the host fish is not the place of its development.

    16GEMARA: The Gemara infers from the language of the mishna: In the case of a non-kosher fish that swallowed a kosher fish: The reason consumption of the kosher fish is permitted is that we saw that the non-kosher fish swallowed the kosher fish. But if we did not see it swallow the kosher fish we say that perhaps the non-kosher fish spawned the kosher fish, and it is forbidden.

    17From where do we derive that we must have this concern? As it is taught in a baraita : A non-kosher fish spawns offspring, while a kosher fish lays eggs from which the offspring hatch. The Gemara challenges: If so, even when we saw it swallowing a kosher fish we should say that that fish that it swallowed was digested, and this one, which was found inside of the non-kosher fish, it spawned, and should be forbidden.

    18Rav Sheshet says: It is referring to a case where one found the kosher fish in the digestive tract, which is not where the non-kosher fish normally spawns its offspring. Rav Pappa says similarly: It is referring to a case where one found the kosher fish in the passageway of the gullet. Rav Naḥman says: It is referring to a case where one found it whole and in complete form, and not as a newly hatched fish.

    19Rav Ashi says: Do not infer from the mishna that it is referring to a case where the non-kosher fish was seen swallowing the kosher fish. Rather, the reason it is permitted to consume the swallowed fish is that the majority of fish spawn offspring of their own species, and therefore the case of a kosher fish discovered inside a non-kosher fish is considered as if the non-kosher fish had swallowed the kosher fish in our presence.

    20§ The Gemara cites the entirety of the previously mentioned baraita . The Sages taught that a non-kosher fish spawns its offspring, while a kosher fish lays eggs. Any animal that gives birth to its offspring nurses them, and any animal that lays eggs gathers food and feeds it to its young. This applies to all animals except for a bat [ atallef ], as although it lays eggs, it nurses its young.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והני נמימטמא קאתו שבתוך הטמא היו ואע"ג דלאו מגופיה מימצן אסירי:

    שמכניסות אותן לגופןשאוכלין מפרחי האילן ומהן נעשה הדבש במעיהן:

    ואין ממצים אותודובשנו מגופו וקשיא לרב ששת דהא הכא כיון דלאו מגופייהו מימצו שרי: רב ששת אמר כל שהיה בתוך הטמא דאמר כר' יעקב בטעמא דדבש לאו משום שמכניסות אותן לגופן הוא אלא דרחמנא שרייה בהדיא וגזירת הכתוב היא:

    שרץ העוף טמאהוולד ממש בהדיא כתיב בו (ויקרא י״א:י״ג) את אלה תשקצו מן העוף:

    אלא שרץ עוף טמא שאתה אין אוכלדלהכי דייקא ואי אתה דתיהדר ותידוק מיניה אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ שאינו ולד דוגמתו כגון דבש. ל"א אלא שרץ עוף טמא אי אתה אוכל ומאידך קרא נסיב לה מכל שרץ העוף וגו':

    הגזין והצירעיןמין ארבה:

    דבש דבוריםדבש סתמא (הוו) קרו ליה. דבש הגזין הכי הוא דמיקרו:

    טהורמלקבל טומאת אוכלין דסתמיה לאו לאכילה עד שיחשב עליו:

    טהור אלמא בעי מחשבהבניחותא:

    דבש בכוורתוואכתי לא חשיב עליה שהרי הוא בכוורתו. ובדבש דבורים מיירי דאין כוורת אלא לדבורים:

    חלי דיחמורתאכעין ביצי זכר שהיחמורו' מוציאות מרחמן:

    ואסוריןמשום אבר מן החי שנעקרו מן הזכר ברחם:

    דאזיל בתר איילתאלהיזקק לה:

    ונתרישופך זרע הרבה ונקרש:

    עור הבא כנגד פני חמורכעין שליא שהחמור נולד בו:

    טהורמלטמא במגע ובמשא:

    מאי לאואפילו הולד והאם מתים אפ"ה העור אין מטמא אלמא דאמר שליא לא מן הולד ולא מן האם אלא פירשא בעלמא היא:

    ה"ג לא בין הוא חי ואמו חיה בין הוא מת ואמו חיהשמגוף האם הוא והרי היא חיה אבל לגבי אכילה כי שדית ליה בתר אם נמי אסור:

    מתני' שבלעמשמע דידעי ודאי שבלעו:

    לפי שאינו גידוליואלא כשהוא חי בלעו אבל גידוליו שרי שהיוצא מן הטהור טהור:

    גמ' אשרוצי אשריץדג טהור זה שנמצא בתוך הטמא נשרץ בגופו ועוברו הוא ואסור:

    דג טמא משריץבגופו עוברו כשאר בהמה וחיה:

    דג טהור מטיל ביציםויושב עליהן ומחממן עד שיוציאם מן הקליפה כעופות:

    אי הכידדג טמא משריץ האי דבלע איעכל והוי ריעי וזה שנמצא בתוכו אשרוצי אשריציה ועוברו הוא וליתסר:

    דרך בית הריעיואי עוברו הוא בבית הרחם מיבעי ליה לאישתכוחי:

    שמצאו שלםשנגמרה כל צורתו וגדול הוא ואי עוברו לא הוי משתהי ברחם כולי האי:

    רב אשי אמרמתני' לאו כדחזיניה דבלע אלא שנמצא בתוכו והאי דקתני שבלע כיון דרוב דגים במינן משריצים וזה השריץ מין אחר כמו שבלע בפנינו דמי:

    כל המולידשיולד עובר ממש:

    מניקשיש לו דדים וכל המטיל ביצים אין לו דדים ומלקט פירורים ומפרנס בניו:

    עטלף קלב"א שורי"ץ דומה לעכבר ויש לו כנפים:

    בכורות ז עמוד ב

    1הטמא, והני נמי מינא דטמא הוא.

    2ואיכא דאמרי, דסוסים וגמלים לא קא מיבעיא להו, דלא שתו אינשי. כי קמיבעיא להו דחמור, דשתו אינשי ומעלו לירקונא, מאי?

    3אמר להו רב ששת, תניתוה: היוצא מן הטמא טמא, והיוצא מן הטהור טהור והני נמי מטמא קאתי.

    4מיתיבי: מפני מה אמרו דבש דבורים מותר? מפני שמכניסות אותו לגופן, ואין ממצות אותו מגופן.

    5הוא דאמר כר' יעקב, דאמר: דובשא רחמנא שרייה.

    6דתניא, ר' יעקב אומר: (ויקרא יא, כא) ״אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף״ זה אתה אוכל, ואי אתה אוכל שרץ עוף טמא.

    7שרץ עוף טמא בהדיא כתיב״! אלא שרץ עוף טמא אי אתה אוכל, אבל אתה אוכל מה שעוף טמא״ משריץ, ואיזה זה? זה דבש דבורים.

    8יכול אף דבש הגזין והצירעין? אמרת: לא. ומה ראית לרבות דבורים, ולהוציא הגזין והצירעין? מרבה אני דבש דבורים שאין לו שם לווי, ומוציא אני דבש הגזין והצירעין שיש לו שם לווי.

    9כמאן אזלא הא דתניא: דבש הגזין והצירעין טהור ומותר באכילה? דלא כרבי יעקב.

    10טהור אלמא בעי מחשבה. תניא נמי הכי: דבש בכוורתו מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה.

    11חלי דיחמורתא, סבור רבנן למימר: ביעי נינהו ואסירן. אמר רב ספרא: זרעא דאילא הוא, דאזיל בתר אילתא, ואיידי דרחמה צר לא מזדקקא, ואזיל בתר יחמורתא ונתרי.

    12אמר רב הונא: עור הבא כנגד פניו של חמור מותר, מ"ט פירשא בעלמא הוא.

    13א"ל רב חסדא: תניא דמסייע לך: עור הבא כנגד פניו של אדם, בין חי בין מת טהור. מאי לאו בין הוא חי ואמו חיה, בין הוא מת ואמו מתה?

    14לא, בין הוא חי ואמו מתה, בין הוא מת ואמו חיה. והתניא: בין הוא חי ואמו חיה, בין הוא מת ואמו מתה! אי תניא, תניא.

    Mishna

    15דג טמא שבלע דג טהור, מותר באכילה, וטהור שבלע דג טמא, אסור באכילה, לפי שאינו גידולו.

    Gemara

    16טעמא דחזיניה דבלע, הא לא חזיניה דבלע אמרי: אשרוצי אשריץ.

    17מנלן? דתניא: דג טמא משריץ, דג טהור מטיל ביצים. אי הכי, כי חזינא דבלע אמרי' האי איעכלא, והאי אשרוצי אשריץ!

    18אמר רב ששת: כגון שמצאו דרך הריעי. רב פפא אמר: כגון שמצאו דרך בית הבליעה. רב נחמן אמר: כגון שמצאו שלם.

    19רב אשי אמר: רוב דגים במינן משריצין, וכמי שבלע לפנינו דמי.

    Baraita

    20ת"ר דג טמא משריץ, דג טהור מטיל ביצים, כל המוליד מניק, וכל המטיל ביצים מלקט, חוץ מעטלף שאף על פי שמטיל ביצים מניק.

    Tosafot

    תניתוה היוצא מן הטמא טמאהא דמשמע לסימן נקטיה לא קשה מידי כדפרישי' לעיל (בכורות דף ו. ד"ה למה):

    הגזין וצרעיןגרסינן ולא גרסינן חגבים שזה עוף כמו גזי דכלתא דנדה (דף יז.) לפי' ר"ת:

    עור הבא נגד פניו של חמורפי' כדלעיל:

    מאי לאו בין הוא ואמו מתהפי אלמא לא הוי העור לא מן הולד ולא מן האם אלא הזרע שנתקדש:

    לא בין הוא חי ואמו מתה בין הוא מת ואמו חיהשהעור בא בין שניהם מן האם ומן הולד ולפיכך טהור עד שימותו שניהם ובקונטרס פירש כך בין הוא ואמו חיה בין הוא מת ואמו חיה [אבל] אמו חיה לעולם בעינן וכמו שפיר' נראה דמדנקט רב חסדא בין הוא מת ואמו מתה משמע דאין לו סייעתא אלא מהא דמטהרינן בשניהם מתים אבל אם האחד חי אין כאן סייעתא:

    דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילהתימה במסכת אהלות (פי"א מ"ז) תנו כלב שאכל בשר המת כמה תשהה במעיו שלשה ימים מעת לעת ובעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף אלמא חשיב עכול והכא נמי לישתרי ולא מסתבר לחלק בין בשר המת לשאר דברים דשלשה ימים דכלב משמע בכל דבר דמדמייתי עלה במסכת שבת פרק השואל (דף קנה:) יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מועטות לפיכך משהה אכילתו במעיו שלשה ימים ויש לחלק בין איסור לטומאה ויש רוצים להתיר מתוך משנה זו חטה שנמצאת בפסח במעי תרנגולת ולפי מה שחלקתי בין איסור לטומאה אין זה ראיה עוד פירש ר"ת דשמא יש להחמיר כר' יהודה בן בתירה דבעי מעת לעת ואם באנו לומר דאין חילוק בין איסור לטומאה צ"ל דשמעתא אתיא בלא שהה כדי עיכול וא"ת אי לא שהה כדי עיכול היכי פריך בגמ' כי חזינא דבלע נימא האי איעכל והאי אשרוצי אשריץ י"ל פעם ממהר להתעכל קודם ולא הוי ככלב דלעולם ג' ימים:

    רוב דגים במינם משריציםהלכתא כרב אשי דהוא בתראה ויש להתיר אותן דגים שקורין מרנ"ש הנמצא תוך דג בלינ"א ואע"ג דלא חזינן דבלע ואין להקשות ממתני' דשריא דג טמא שבלע דג טהור לרב ששת דאסר מי רגלים של חמור דאפי' ללישנא בתרא דרב ששת דאסר אף של סוסים וגמל לא דמי חדא דמתני' לא איירי אלא נמצא תוכו דג טהור ואפילו יצאו הכא פשיטא דדגים עייל דגים נפיק אבל מים שהבהמה שותה לחלוחית הגוף מתערב עמהם ובת"כ תני גבי דגים תאכלו לרבות הטהור שבמעי טמא יכול אף הטמא שבמעי טהור ת"ל אותם מה ראית לומר בבהמה שבמעי טמא טמא ושבמעי טהור טהור (מטמא שבמעי הטהור טהור) ובדגים אינו כן לפי שאין גדוליו ואין ראיה משם לאסור דג טמא שבלע דג טהור אחר שיצא משום דנקט שבמעי הטמא דלאו דוקא אלא משום טמא שבמעי טהור דדילמא ההיא דשרינן ביצא לחוץ משום דחשיב עיכול:

    דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביציםבע"ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף מ.) מפרש תרוייהו מטילי ביצים נינהו זה משריץ מבחוץ וזה משריץ מבפנים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ומעלי לירקונה כו' אך את זה תאכלו מכל שרץ וגו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה מטמא הוי משמע כו' ובד"ה שמכניסין כו' אותו דובשנו מגופו וקשיא כו' ובד"ה שרץ כו' מן העוף הס"ד ואח"כ מ"ה אלא שרץ כו' ואי אתה כו' דתיהדר ותידוק מיניה אבל כו' ובד"ה מאי לאו כו' דאמר שיליא לא מן הולד כו' בעלמא עכ"ל הס"ד ובד"ה דג טהור כו' בעופות הס"ד ואח"כ מ"ה אי הכי כו' דבלע אי עכ"ל והוי כו' ובד"ה דרך כו' לאשכוחי הס"ד ואח"כ מ"ה שמצאו כו' כולי האי הס"ד כצ"ל:

    תוס' בד"ה הגזין כו' ול"ג חגבים שזהו עוף כו' עכ"ל מתוס' ישנים שזהו עוף קאי אגזין דהכא וק"ל:

    בד"ה עור הבא כו' פי' כדלעיל עכ"ל כצ"ל ור"ל שהוא מותר מטעם דלעיל גבי יאלי דאינו אלא מזרע שנקרש כמ"ש ג"כ לקמן ודו"ק:

    בד"ה לא בין כו' דאין לו סייעתא אלא כו' אין כאן סייעתא עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה דג טהור כו' שאכל בשר המת כו' ראיה עוד פר"ח כו' כצ"ל והד"א:

    בד"ה רוב דגים כו' הלכתא כרב אסי כו' דדגים עול דגים נפיק אבל מים כו' טמא שבמעי אמו כו' ואין לאסור משום דג טמא כו' עכ"ל כל מה שחסר כאן בתוס' עיין ברא"ש:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bekhorot 7b

    Bekhorot 7b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 368 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והני נמי מטמא קאתו שבתוך הטמא היו ואע"ג דלאו מגופיה מימצן אסירי:

    שמכניסות אותן לגופן שאוכלין מפרחי האילן ומהן נעשה הדבש במעיהן:

    ואין ממצים אותו דובשנו מגופו וקשיא לרב ששת דהא הכא כיון דלאו מגופייהו מימצו שרי: רב ששת אמר כל שהיה בתוך הטמא דאמר כר' יעקב בטעמא דדבש לאו משום שמכניסות אותן לגופן הוא אלא דרחמנא שרייה בהדיא וגזירת הכתוב היא:

    שרץ העוף טמא הוולד ממש בהדיא כתיב בו (ויקרא י״א:י״ג) את אלה תשקצו מן העוף:

    אלא שרץ עוף טמא שאתה אין אוכל דלהכי דייקא ואי אתה דתיהדר ותידוק מיניה אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ שאינו ולד דוגמתו כגון דבש. ל"א אלא שרץ עוף טמא אי אתה אוכל ומאידך קרא נסיב לה מכל שרץ העוף וגו':

    הגזין והצירעין מין ארבה:

    דבש דבורים דבש סתמא (הוו) קרו ליה. דבש הגזין הכי הוא דמיקרו:

    טהור מלקבל טומאת אוכלין דסתמיה לאו לאכילה עד שיחשב עליו:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Bekhorot 7b · Sefaria

    Tosafot

    תניתוה היוצא מן הטמא טמא הא דמשמע לסימן נקטיה לא קשה מידי כדפרישי' לעיל (בכורות דף ו. ד"ה למה):

    הגזין וצרעין גרסינן ולא גרסינן חגבים שזה עוף כמו גזי דכלתא דנדה (דף יז.) לפי' ר"ת:

    עור הבא נגד פניו של חמור פי' כדלעיל:

    מאי לאו בין הוא ואמו מתה פי אלמא לא הוי העור לא מן הולד ולא מן האם אלא הזרע שנתקדש:

    לא בין הוא חי ואמו מתה בין הוא מת ואמו חיה שהעור בא בין שניהם מן האם ומן הולד ולפיכך טהור עד שימותו שניהם ובקונטרס פירש כך בין הוא ואמו חיה בין הוא מת ואמו חיה [אבל] אמו חיה לעולם בעינן וכמו שפיר' נראה דמדנקט רב חסדא בין הוא מת ואמו מתה משמע דאין לו סייעתא אלא מהא דמטהרינן בשניהם מתים אבל אם האחד חי אין כאן סייעתא:

    דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה תימה במסכת אהלות (פי"א מ"ז) תנו כלב שאכל בשר המת כמה תשהה במעיו שלשה ימים מעת לעת ובעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף אלמא חשיב עכול והכא נמי לישתרי ולא מסתבר לחלק בין בשר המת לשאר דברים דשלשה ימים דכלב משמע בכל דבר דמדמייתי עלה במסכת שבת פרק השואל (דף קנה:) יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מועטות לפיכך משהה אכילתו במעיו שלשה ימים ויש לחלק בין איסור לטומאה ויש רוצים להתיר מתוך משנה זו חטה שנמצאת בפסח במעי תרנגולת ולפי מה שחלקתי בין איסור לטומאה אין זה ראיה עוד פירש ר"ת דשמא יש להחמיר כר' יהודה בן בתירה דבעי מעת לעת ואם באנו לומר דאין חילוק בין איסור לטומאה צ"ל דשמעתא אתיא בלא שהה כדי עיכול וא"ת אי לא שהה כדי עיכול היכי פריך בגמ' כי חזינא דבלע נימא האי איעכל והאי אשרוצי אשריץ י"ל פעם ממהר להתעכל קודם ולא הוי ככלב דלעולם ג' ימים:

    רוב דגים במינם משריצים הלכתא כרב אשי דהוא בתראה ויש להתיר אותן דגים שקורין מרנ"ש הנמצא תוך דג בלינ"א ואע"ג דלא חזינן דבלע ואין להקשות ממתני' דשריא דג טמא שבלע דג טהור לרב ששת דאסר מי רגלים של חמור דאפי' ללישנא בתרא דרב ששת דאסר אף של סוסים וגמל לא דמי חדא דמתני' לא איירי אלא נמצא תוכו דג טהור ואפילו יצאו הכא פשיטא דדגים עייל דגים נפיק אבל מים שהבהמה שותה לחלוחית הגוף מתערב עמהם ובת"כ תני גבי דגים תאכלו לרבות הטהור שבמעי טמא יכול אף הטמא שבמעי טהור ת"ל אותם מה ראית לומר בבהמה שבמעי טמא טמא ושבמעי טהור טהור (מטמא שבמעי הטהור טהור) ובדגים אינו כן לפי שאין גדוליו ואין ראיה משם לאסור דג טמא שבלע דג טהור אחר שיצא משום דנקט שבמעי הטמא דלאו דוקא אלא משום טמא שבמעי טהור דדילמא ההיא דשרינן ביצא לחוץ משום דחשיב עיכול:

    דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים בע"ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף מ.) מפרש תרוייהו מטילי ביצים נינהו זה משריץ מבחוץ וזה משריץ מבפנים:

    Tosafot on Bekhorot 7b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ומעלי לירקונה כו' אך את זה תאכלו מכל שרץ וגו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה מטמא הוי משמע כו' ובד"ה שמכניסין כו' אותו דובשנו מגופו וקשיא כו' ובד"ה שרץ כו' מן העוף הס"ד ואח"כ מ"ה אלא שרץ כו' ואי אתה כו' דתיהדר ותידוק מיניה אבל כו' ובד"ה מאי לאו כו' דאמר שיליא לא מן הולד כו' בעלמא עכ"ל הס"ד ובד"ה דג טהור כו' בעופות הס"ד ואח"כ מ"ה אי הכי כו' דבלע אי עכ"ל והוי כו' ובד"ה דרך כו' לאשכוחי הס"ד ואח"כ מ"ה שמצאו כו' כולי האי הס"ד כצ"ל:

    תוס' בד"ה הגזין כו' ול"ג חגבים שזהו עוף כו' עכ"ל מתוס' ישנים שזהו עוף קאי אגזין דהכא וק"ל:

    בד"ה עור הבא כו' פי' כדלעיל עכ"ל כצ"ל ור"ל שהוא מותר מטעם דלעיל גבי יאלי דאינו אלא מזרע שנקרש כמ"ש ג"כ לקמן ודו"ק:

    בד"ה לא בין כו' דאין לו סייעתא אלא כו' אין כאן סייעתא עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה דג טהור כו' שאכל בשר המת כו' ראיה עוד פר"ח כו' כצ"ל והד"א:

    בד"ה רוב דגים כו' הלכתא כרב אסי כו' דדגים עול דגים נפיק אבל מים כו' טמא שבמעי אמו כו' ואין לאסור משום דג טמא כו' עכ"ל כל מה שחסר כאן בתוס' עיין ברא"ש:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 7b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    דָּג טָהוֹר מֵטִיל בֵּיצִים נראה לי בס"ד 'בֵּיצָה בֵּיצָה' [214] עולה מספר טָהֹר [214] פירוש אם תראהו מטיל ביצה ביצה תטהר אותו כי הוא דג טהור.

    Ben Yehoyada on Bekhorot 7b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bekhorot, daf 7, Amud Bet, about 368 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “הטמא״, והני נמי מינא דטמא הוא.…”

    2. Segment 220 words

      Opens “ואיכא דאמרי, דסוסים וגמלים לא קא מיבעיא…”

    3. Segment 317 words

      Opens “אמר להו רב ששת, תניתוה: היוצא מן…”

      Named: רב ששת.

    4. Segment 415 words

      Opens “מיתיבי: מפני מה אמרו דבש דבורים מותר?…”

    5. Segment 58 words

      Opens “הוא דאמר כר' יעקב, דאמר: דובשא רחמנא…”

    6. Segment 623 words

      Opens “דתניא, ר' יעקב אומר: (ויקרא יא, כא)…”

    7. Segment 724 words

      Opens “שרץ עוף טמא בהדיא כתיב! אלא שרץ…”

    8. Segment 831 words

      Opens “יכול אף דבש הגזין והצירעין? אמרת: לא.…”

      Named: רבה.

    9. Segment 913 words

      Opens “כמאן אזלא הא דתניא: דבש הגזין והצירעין…”

      Named: רבי יעקב.

    10. Segment 1014 words

      Opens “טהור אלמא בעי מחשבה. תניא נמי הכי:…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “חלי דיחמורתא, סבור רבנן למימר: ביעי נינהו…”

      Named: רב ספרא.

    12. Segment 1214 words

      Opens “אמר רב הונא: עור הבא כנגד פניו…”

      Named: רב הונא.

    13. Segment 1329 words

      Opens “א"ל רב חסדא: תניא דמסייע לך: עור…”

      Named: רב חסדא.

    14. Segment 1425 words

      Opens “לא, בין הוא חי ואמו מתה, בין…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “מתני׳ דג טמא שבלע דג טהור, מותר…”

    16. Segment 1611 words

      Opens “גמ׳ טעמא דחזיניה דבלע, הא לא חזיניה…”

    17. Segment 1720 words

      Opens “מנלן? דתניא: דג טמא משריץ, דג טהור…”

    18. Segment 1821 words

      Opens “אמר רב ששת: כגון שמצאו דרך הריעי.…”

      Named: רב ששת, רב פפא, רב נחמן.

    19. Segment 1911 words

      Opens “רב אשי אמר: רוב דגים במינן משריצין,…”

      Named: רב אשי.

    20. Segment 2023 words

      Opens “ת"ר דג טמא משריץ, דג טהור מטיל…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bekhorot 7b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026