Talmud Builders

    Bekhorot 49a

    Back to index

    English translation — Bekhorot 49a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1This is referring to a case where one of the fathers comes with authorization to act on behalf of the other father to state his claim for him, and therefore the priest cannot reject his claim. But if they gave the money to two different priests an authorization is of no effect, as each priest can claim the other took the redemption money of the son who died.

    2The Gemara asks: But didn’t the Sages of Neharde’a say: We do not write an authorization document [ adrakhta ] concerning movable property? Therefore, in the case of redemption, where money, which has the status of movable property, is demanded from the priest, an authorization document may not be used. The Gemara answers: This statement, that one does not write authorization for movable property, applies only when the respondent, in this case the priest, already denied the claim against him. But in a case where the respondent did not yet deny the claim against him we write authorization even for movable property. In the case of redemption, although the priest claims the one issuing the claim against him is not the father of the son who died, he does not deny that he received the money.

    3§ The mishna teaches: With regard to two women who had not previously given birth who were married to two men, and gave birth to a male and a female who then became intermingled, the fathers are exempt from the mitzva of redemption but the son is obligated to redeem himself, as he certainly has firstborn status. If the offspring were two females and a male, or two males and two females, all of whom became intermingled, the priest has nothing here. Concerning this case Rav Huna teaches: If they gave birth to two males and a female the priest has nothing here, despite the fact that one of them is definitely a firstborn, as each father can claim that his firstborn is the female. In addition, the sons are exempt as well, since each can claim that the female was his sister and born first.

    4The Gemara asks: And with regard to the tanna of our mishna, why does he not state this case? The Gemara answers: Since you find this ruling that they are entirely exempt in a case where the women are married to two men, but you do not find it in a case of one man and two of his wives, as a firstborn was definitely born to that man and he must give five sela coins to a priest, the tanna does not teach the case of two women and two men either. The reason is that stylistically, the tanna prefers to teach the ruling: The priest has nothing here, only when the halakha is identical in a case of two wives of two men and a case of two wives of one man.

    5MISHNA: If the firstborn son dies within thirty days of birth, although the father gave five sela to the priest, the priest must return it. If the firstborn son dies after thirty days have passed, even if the father did not give five sela coins to the priest he must give it then. If the firstborn dies on the thirtieth day, that day’s halakhic status is like that of the day that preceded it, as the obligation takes effect only after thirty days have elapsed. Rabbi Akiva says: If the firstborn dies on the thirtieth day it is a case of uncertainty; therefore, if the father already gave the redemption payment to the priest he cannot take it back, but if he did not yet give payment he does not need to give it.

    6GEMARA: The Gemara asks: What is the reason of the Rabbis, i.e., the first tanna , who hold that the mitzva of redemption applies only after thirty days have elapsed? The Gemara explains that they derive the meaning of the term “month” stated in this context by means of a verbal analogy from the meaning of the term “month” stated in the context of the redemption of the Israelite firstborn in the wilderness via the Levites. Just as there, with regard to the redemption through the Levites, it is stated: “Number all the firstborn males of the children of Israel from a month old and upward” (Numbers 3:40), i.e., after thirty days, so too here, with regard to the mitzva of redemption for future generations, where it states: “From a month old you shall redeem” (Numbers 18:16), the requirement: And upward, applies as well, i.e., only after thirty days.

    7And Rabbi Akiva is uncertain in this regard, as one could claim: From the fact that it was necessary for the verse to write “and upward” with regard to the mitzva of valuations: “And if it be from sixty years old and upward” (Leviticus 27:7), and it is not derived from the redemption of the Israelite firstborns in the wilderness that the phrase “from…years old” means “and upward,” one can conclude the following: The redemption of the firstborn in the wilderness and valuations are two verses that come as one, i.e., to teach the same matter.

    8And there is a principle that any two verses that come as one do not teach their common halakha to other cases. If so, the halakha with regard to the mitzva of redeeming the firstborn for future generations would be that the thirtieth day is like the following day, which is not in accordance with the opinion of the Rabbis.

    9Or perhaps one could say: When do two verses that come as one not teach their common halakha ? That is with regard to general halakhot , i.e., entirely different areas of halakha . But with regard to themselves, i.e., similar cases, they do teach. If so, one should derive permanent halakha of redemption of firstborns from the redemption of the firstborn in the wilderness. And it is due to that reason that Rabbi Akiva is uncertain concerning a firstborn on his thirtieth day.

    10Rav Ashi says: All concede with regard to mourning that the thirtieth day is like the preceding day, i.e., if the son died on the thirtieth day it is considered as though he died on the day before and he has the status of a stillborn, and the rites of mourning are not observed. And the reason is as Shmuel says: The halakha is in accordance with the statement of the more lenient authority in matters relating to mourning.

    11MISHNA: If the father of the firstborn dies within thirty days of birth the presumptive status of the son is that he was not redeemed, until the son will bring proof that he was redeemed. If the father dies after thirty days have passed the presumptive status of the son is that he was redeemed, until people will tell him that he was not redeemed. If one had both himself to redeem and his son to redeem, his own redemption takes precedence over that of his son. Rabbi Yehuda says: The redemption of his son takes precedence, as the mitzva to redeem the father is incumbent upon his own father, and the mitzva to redeem his son is incumbent upon him.

    12GEMARA: It was stated: In the case of one who redeems his firstborn son within thirty days of his birth by giving a priest five sela coins, Rav says his son is redeemed and Shmuel says his son is not redeemed. The Gemara explains: Everyone agrees that if the father said: He is redeemed from now, that his son is not redeemed, as the obligation to redeem the son is not yet in effect. Likewise, if the father says the redemption should take effect after thirty days, and the money is still there, in the possession of the priest, after thirty days, his son is certainly redeemed, as the money is in the priest’s possession when the obligation of redemption comes into effect.

    13They disagree in a situation where the father says the redemption should take effect after thirty days but the money was squandered away in the meantime. Rav says his son is redeemed, just as is the halakha with regard to the betrothal of a woman on the condition that it takes effect after thirty days. In that case there, is it not correct that even though the money was squandered away during the thirty days it is a valid betrothal?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בבא בהרשאהשני האבות כתבו הרשאה האחד לחבירו ובא בעל הרשאה ותובעו ממה נפשך אם שלי מת החזיר לי את שלי ואם של חבירי מת החזיר לי את שלו שהרי יש לי הרשאה:

    אדרכתאהרשאה אמטלטלי דהואיל ואינן בעין מיחזי כשיקרא שמא אין בידו משל זה כלום וחתימי סהדי אשיקרא:

    היכא דכפריהלוה למלוה תו לא כתב מלוה הרשאה עלייהו משום דמיחזי כשיקרא:

    תני רב הונאגבי שתי נשים של ב' אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים ונקבה במחבא אין כאן לכהן כלום ואע"ג דחד הוי בכור ממ"נ דאם האחת ילדה ב' זכרים האחד בכור ואם זכר ונקבה ילדה נמצאת חבירתה יולדת זכר לבדו והוא בכור ואפ"ה הבן אינו חייב לפדות את עצמו דא"ל שמא אין אני בכור אלא חבירי:

    באיש אחד ושתי נשים לא משכחת להדכיון דאיכא חד בכור יהיב ה' סלעים לכהן להכי לא תני ליה דכל הנך דתנא כאן אין כאן לכהן כלום שוין בין איש אחד ושתי נשיו בין בשתי נשים של שני אנשים:

    מתני' מת הבן בתוך ל'אבכורות ודאין דעלמא קאי נמי:

    יחזירדנפל הוה ולא מיחייב בפדיון עד לאחר שלשים:

    כיום שלפניואף ע"פ שנתן יחזיר לו:

    גמ' ממדברכתיב הכא (במדבר י״ח:ט״ו-ט״ז) ופדויו מבן חדש תפדה וכתיב במדבר (שם ג) פקוד כל בכור זכר מבן חדש ומעלה:

    ומעלהמשמע לאחר שלשים:

    מספקא ליהאי גמרי מהתם דמדאיצטריך ומעלה בערכין אם מבן ששים ומעלה וגו' וגמר במסכת ערכין (דף יח.) שנה שנה לג"ש שכשם ששנת ששים כלמטה הימנו להחמיר אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה אע"ג דלהקל והוא הדין לענין בן חדש דיום ל' כלמטה אע"ג דלהקל ולא גמר חדש חדש ממדבר דלא יהא נערך עד לאחר שלשים:

    הוודערכין ודמדבר סיני שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין על פדיון הבן:

    או דלמא כי אמר אין מלמדיןשני כתובין ה"מ לעלמא דלא משתעי מבכור ודערכין כמו אי הוה כתב חדש במידי אחרינא:

    אבל לגופייהוכגון בכורי דורות מבכורי מדבר דאידי ואידי בבכור הוא משתעי מלמדין ומדמספקא לן קאמר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן:

    לענין אבילותאם מת ולד בתוך שלשים אין אבילות חלה על אביו דאימר נפל הוא:

    מתני' שלא נפדהדלא עביד איניש דפריק תוך שלשים עד שיביא ראיה:

    לאחר שלשים בחזקת שנפדהדכהן הוי מוציא מחבירו והורע כחו:

    עד שיאמרו לולבן שצוה אביו בשעת מיתתו שלא נפדה ובאמירה סגיא בלא עדות גמורה דהך חזקה דמחזקינן ליה בחזקת שנפדה לאו זו היא חזקה מעלייתא דרובא דאינשי לא עבדי למפרע חובו מיד והכא לא שייך למימר עד שיביא ראיה דהכא יכול לומר לו הבן לכהן דעלמא יהביה אבא:

    שמצותו על אביומצות פדייתו של אב זה היתה על אביו שמת ומצות בנו עליו:

    גמ' דכ"עאי אמר ליה מעכשיו יהא בנו פדוי לאו פדיון הוא אלא מתנה בעלמא דהא בתוך שלשים לא שייכא פדייה ואי אמר בתוך ל' הרי לך המעות ולאחר שלשים יחול פדיון בני ואיתנהו מעות ביד כהן בעין לאחר שלשים ודאי פדוי כמאן דיהיב להו ניהליה השתא:

    נתעכלושאינן בעין:

    אקידושי אשהדאי יהיב לה השתא מידי ואמר לה התקדשי לאחר שלשים יום הויא מקודשת כדאמרינן במסכת קדושין (דף נט.):

    בכורות 49 עמוד א

    1בבא בהרשאה.

    2והאמרי נהרדעי: לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי! ה"מ היכא דכפריה, אבל היכא דלא כפריה כתבינן.

    3זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום. תנא רב הונא: שני זכרים ונקבה אין כאן לכהן כלום.

    4ותנא דידן, כיון דבשני אנשים הוא דמשכחת לה, באיש אחד ושתי נשים לא משכחת לה לא מתני ליה.

    Mishna

    5מת הבן בתוך שלשים יום, אע"פ שנתן לכהן יחזיר. לאחר ל' יום, אע"פ שלא נתן יתן. מת ביום שלשים כיום שלפניו. ר' עקיבא אומר: אם נתן לא יטול, ואם לא נתן לא יתן.

    Gemara

    6מאי טעמייהו דרבנן? גמרי (במדבר יח טז) ״חדש״ (במדבר ג מ) ״חדש״ ממדבר, מה התם ״ומעלה״ אף הכא נמי ומעלה.

    7ור"ע מספקא ליה, מדאיצטריך למכתב ״ומעלה״ גבי ערכין, ולא גמרי ממדבר הוו להו שני כתובים הבאים כאחד,׃

    8וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.

    9או דלמא: כי אין מלמדין לעלמא, אבל לגופייהו מלמדין, ומשום הכי מספקינן ליה.

    10אמר רב אשי: הכל מודים לענין אבילות, יום שלשים כיום שלפניו. ואמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.

    Mishna

    11מת האב בתוך שלשים בחזקת שלא נפדה, עד שיביא ראיה שנפדה; לאחר שלשים יום בחזקת שנפדה, עד שיאמרו לו שלא נפדה. הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו; רבי יהודה אומר: בנו קודמו, שמצותו על אביו ומצות בנו עליו.

    Gemara

    12איתמר: הפודה את בנו בתוך שלשים יום, רב אמר: בנו פדוי, ושמואל אמר: אין בנו פדוי. דכולי עלמא ״מעכשיו״ אין בנו פדוי, לאחר שלשים יום ואיתנהו למעות ודאי בנו פדוי.

    13כי פליגי לאחר שלשים יום, ונתעכלו המעות, רב אמר: בנו פדוי, מידי דהוה אקידושי אשה, התם לאו אע"ג דנתעכלו המעות הוו קידושי,׃

    Tosafot

    ה"מ היכא דכפריהתימה דללישנא קמא במרובה (ב"ק דף ע.) דלא מפליג בין כפריה ללא כפריה מאי איכא למימר וכן יש להקשות ממתני' פרק שבועת העדות (שבועות דף לג:) גבי איש פלוני כהן איש פלוני לוי דדייק הא מנה לפלוני ביד פלוני חייבין והא אמרת עד שישמע מפי תובע ומשני בבא בהרשאה ופריך והא אמרי נהרדעי כו' ה"מ היכא דכפריה כו' ומיהו ההוא איכא לאוקומי בפקדון ללישנא קמא דנהרדעי דכיון שיכול להקדיש בפקדון כדמוכח בפ' המוכר את הספינה (ב"ב דף פח.) גבי ההוא דאייתי קרי לפום נהרא ה"נ יכול להרשות דחד טעמא הוא כדמוכח ויש לתרץ הך דשמעתין [בקרקעות] ואליבא [דרבי] דאית ליה לקמן בפירקין (בכורות דף נא.) פודין בקרקעות כמו שפודין במטלטלי דאמקרקעי כתבינן אדרכתא דאמטלטלי דוקא לא כתבינן דאינו ברשותו אי נמי איכא לאוקמה כרבי נתן דמדרבי נתן יכול להוציא מידו אם חבירו חייב ואין לו מה לפרוע אי נמי איכא לאוקמה כגון שנתן אחד לחבירו במעמד שלשתן ומיהו צריך עיון דלמא היכא דאין יכול להוציא מידו בבית דין לא תקון רבנן מעמד שלשתן כי היכי דלא תקון מעמד שלשתן בכתובה משום דלא ניתנה לגבות מחיים כדפרישית בהחובל (ב"ק דף פט.) ועוד יש לתרץ דדלמא אם שניהם מצויים לפנינו ומצווים לתת לאחר חייב להחזיר ולא הוצרך להעמיד בבא בהרשאה אלא כדי שיוכל האחד להוציא מידו בפני עצמו:

    אבל בדלא כפריה כתבינןמה שנוהגים עכשיו לכתוב הרשאה אפילו כפריה אומר ר"ת דהיינו טעמא דלא כתבינן לנהרדעי היינו משום דמחזי כשיקרא כדאמרי' במרובה (ב"ק ע.) ובכתובות (דף פה.) מוכח דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן ובמרובה [שם ד"ה אמטלטלין] הארכתי:

    מת בנו בתוך שלשים יום כו' יחזיר לו ה' סלעיםפירש בקונטרס משום דנפל הוא ובחנם פירש כן דאפילו קים לן ביה דכלו לו חדשיו בבן חדש תלה רחמנא:

    לאחר שלשים אע"פ שלא נתן יתןבפסחים בסופו (דף קכא:) אמרינן דאבי הבן מברך שתים ויש לספק כיון שמת אם מברך שהחיינו מכיון דזוכה לקיים המצוה ואין לתמוה אהא דלא מברכינן שהחיינו על כל מילה ומילה כמו על כל פדיון הבן דשאני מצות פדיון הבן דלא שכיחא:

    מת ביום שלשים כיום שלפניו ר' עקיבא אומר כו'בריש החולץ (יבמות דף לו:) אמרינן התם תניא ר"ש בן גמליאל אומר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי ואיתמר מת בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה אם אשת ישראל היא חולצת וברוב הספרים גרסינן בסוף פרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלו.) מת ביום שלשים וכן גורס ר"י ור"ח גורס כן ונראה דגורס תוך שלשים דכיון דאמרי רבנן הכא יום שלשים כיום שלפניו ור"ח משוי ליה ספיקא ופליגי רבנן ורבן שמעון בן גמליאל גם ביום שלשים מה לי ביום שלשים ומה לי בתוך ל' יום גם בשאלתות גורס תוך שלשים ומיהו בהלכות גדולות כתוב דביום ל' אפילו פיהק ומת לא הוי נפל לרבנן ודוקא תוך שלשים הוא דאמרינן במסכת שבת פיהק ומת דברי הכל מת הוא משמע דגרסינן ביום שלשים ומפרשי מת כמשמעו פיהק ומת וקחשיב פיהק ומת ביום שלשים כיון שחי כל כך כנפל מן הגג תוך שלשים ועוד יש לקיים גירסא זו אם בנפל מן הגג ואכלו ארי ביום שלשים דוקא הוא דסמכינן אדרבנן ושמא אפי' לענין אבילות דהוי כבר קיימא:

    כיום שלפניווא"ת דבריש החולץ (יבמות דף לז:) משמע דפשיטא לן מן התורה אפי' תוך ל' דחי הוא דאמר מת בתוך ל' ועמדה ונתקדשה אם אשת כהן היא אינה חולצת וי"ל דהתם בנפל מן הגג או אכלו ארי כרבנן דפליגי ארבן שמעון בן גמליאל בסוף ר"א דמילה אבל הכא בפיהק ומת דכולי עלמא מת הוא ומיהו אפ"ה איירי הכא בנפל מן הגג כי התם אין לחוש דהכי נמי פסקינן בסוף אם לא הביא כרבן שמעון בן גמליאל לענין אבילות להקל אף על גב דבאשת כהן דלא אפשר סמכינן אדרבנן ושריא בלא חליצה וא"ת דהכא מקילינן כל כך לענין אבילות אפילו באותו דחשבינן ודאי בר קיימא היכא דלא אפשר כגון באשת כהן ובמס' שמחות פ"ד (הל"ב) תנן הספקות אוננין ומתאבלין עליהן וי"ל דהתם בספק בן תשע לראשון או בן שבע לאחרון דגנאי הדבר שלא יתאבל לא זה ולא זה והרי הוא ודאי בנו של אחד מהן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה מספקא ליה כו' שנת חמש ושנת עשרים כלמטה כו' אע"ג דלהקל הס"ד ובד"ה ובהנך ה' כו' לא מפריק בנו דשמא כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ודכ"ע כו' בדרב אסי או בדרב פפא כו' קמפלגי אית להו דרב אסי ודרב פפא היו כו' דמסקינן בדרב פפא קמפלגי דלית כו' גובה מן בני חורין כו' ע"פ גובה מן היורשין שיעבודא ובד"ה מלוה הכתובה כו' וכיוצא בהן שלא כו' לא מקריא כתובה להיות כתובה בשטר ואע"ג דאיירי ע"פ דלא חייבתו מה שכתובה בתורה כיון כו' כצ"ל:

    בד"ה דר"מ כו' אלא בחצי חמש הס"ד ואח"כ מ"ה ה"מ היכא כו' כהן איש פלני לוי כו' בפקדון ללישנא קמא דנהרדעי כו' בפני עצמו הס"ד ואח"כ מ"ה אבל בדלא כפריה כו' ובד"ה מת בנו בתוך כו' יחזיר לו ה' סלעים כו' רחמנא הס"ד ואח"כ מ"ה לאחר שלשים כו' יתן בפסחים בסופו כו' כיון שמת אם מברך שהחיינו מכיון כו' דלא שכיחא הס"ד ואח"כ מ"ה מת ביום ל' כו' ואתמר מת בתוך כו' ור"ע משוי ליה ספיקא ופליגי רבנן ורשב"ג גם ביום ל' מה לי ביום ל' ומה לי בתוך ל' גם כו' כצ"ל מיהו ק"ק מנליה לתלמודא התם דיום ל' כלפני ל' ואשת ישראל חולצת הא לא פליגי הכא רבנן ור"ע אלא בבכורי דורות אם למדין ממדבר אבל למלתא אחריתי לענין חליצה כי התם אימא לכ"ע דהויא כלאחר ל' דה"ל מדבר וערכין ב' כתובים ואפי' לרשב"ג אימא דמודה התם דהוי בר קיימא ויש ליישב ודו"ק:

    בא"ד פיהק ומת לא הוה נפל לרבנן כו' הוא דאמרינן במסכת שבת כו' דגרסי' ביום ל' כו' אפילו לענין אבילות דהוי כבר קיימא הס"ד ואח"כ מ"ה כיום שלפניו וא"ת דבריש כו' מן הגג או אכלו ארי כרבנן דפליגי ארשב"ג כו' אוננים ומתאבלין עליהן וי"ל כו' של א' מהן הס"ד ואח"כ מ"ה ודידיה אזל כו' בנו תחלה הוה כו' לפדיון בנו כמו לפדיון עצמו כו' והוא קנה הנך ה' בני כו' אימת דחל חיוב כו' גדולתו לא אישתעבוד נכסי כו' כצ"ל ובד"ה ה' סלעים כו' אשם בכסף כו' דבאשם כתיב בהדיא כו' ובד"ה אמר רב אסי כו' דבסלע ד' זוזים והזוז כמשקל כו' שר"ל דדינר כסף כו' לא שוה אלא שמינית שבדינר צורי וצורי גופיה כו' דוכתא בסתם דינרא הוה דדהבא דמזדבנאי כו' בפ"ק דקידושין כו' שייפא דדינרי ורבי אמי כו' לא פליגי ואמתני' קיימי כו' הגאונים בבליים שהשבעה כו' אפילו מדינר שבכל כו' ד' דינרים מאותם של צורי של צור כו' בעשרים כדפרישית דשיעורי כו' ובד"ה ר"ח אומר כו' דבין זה ובין זה נקרא כו' ע"ש סוריא כו' לא מזדבן בעשרים כו' ששוה שמנה של בן היינו שלשים ושנים דינר כו' ד' דינר הס"ד ואח"כ מ"ה ר"י כו' ומסיק דל זוז וישארו כו' ותמניא זוזי ופלגא ופלגא דנקא כו' כצ"ל:

    בפירש"י בד"ה מנה בגמרא הס"ד ובד"ה חוץ כו' בלישכה באדר אין כו' חצי שקלים גמרא ואח"כ מ"ה מנה כו' ד' זוזים והזוז במשקל כו' ומחצה למשקל הברזל הס"ד ואח"כ מ"ה ר' אמי כו' צורי היינו כו' הד"א כצ"ל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bekhorot 49a

    Bekhorot 49a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 252 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בבא בהרשאה שני האבות כתבו הרשאה האחד לחבירו ובא בעל הרשאה ותובעו ממה נפשך אם שלי מת החזיר לי את שלי ואם של חבירי מת החזיר לי את שלו שהרי יש לי הרשאה:

    אדרכתא הרשאה אמטלטלי דהואיל ואינן בעין מיחזי כשיקרא שמא אין בידו משל זה כלום וחתימי סהדי אשיקרא:

    היכא דכפריה לוה למלוה תו לא כתב מלוה הרשאה עלייהו משום דמיחזי כשיקרא:

    תני רב הונא גבי שתי נשים של ב' אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים ונקבה במחבא אין כאן לכהן כלום ואע"ג דחד הוי בכור ממ"נ דאם האחת ילדה ב' זכרים האחד בכור ואם זכר ונקבה ילדה נמצאת חבירתה יולדת זכר לבדו והוא בכור ואפ"ה הבן אינו חייב לפדות את עצמו דא"ל שמא אין אני בכור אלא חבירי:

    באיש אחד ושתי נשים לא משכחת לה דכיון דאיכא חד בכור יהיב ה' סלעים לכהן להכי לא תני ליה דכל הנך דתנא כאן אין כאן לכהן כלום שוין בין איש אחד ושתי נשיו בין בשתי נשים של שני אנשים:

    מתני' מת הבן בתוך ל' אבכורות ודאין דעלמא קאי נמי:

    יחזיר דנפל הוה ולא מיחייב בפדיון עד לאחר שלשים:

    כיום שלפניו אף ע"פ שנתן יחזיר לו:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Bekhorot 49a · Sefaria

    Tosafot

    ה"מ היכא דכפריה תימה דללישנא קמא במרובה (ב"ק דף ע.) דלא מפליג בין כפריה ללא כפריה מאי איכא למימר וכן יש להקשות ממתני' פרק שבועת העדות (שבועות דף לג:) גבי איש פלוני כהן איש פלוני לוי דדייק הא מנה לפלוני ביד פלוני חייבין והא אמרת עד שישמע מפי תובע ומשני בבא בהרשאה ופריך והא אמרי נהרדעי כו' ה"מ היכא דכפריה כו' ומיהו ההוא איכא לאוקומי בפקדון ללישנא קמא דנהרדעי דכיון שיכול להקדיש בפקדון כדמוכח בפ' המוכר את הספינה (ב"ב דף פח.) גבי ההוא דאייתי קרי לפום נהרא ה"נ יכול להרשות דחד טעמא הוא כדמוכח ויש לתרץ הך דשמעתין [בקרקעות] ואליבא [דרבי] דאית ליה לקמן בפירקין (בכורות דף נא.) פודין בקרקעות כמו שפודין במטלטלי דאמקרקעי כתבינן אדרכתא דאמטלטלי דוקא לא כתבינן דאינו ברשותו אי נמי איכא לאוקמה כרבי נתן דמדרבי נתן יכול להוציא מידו אם חבירו חייב ואין לו מה לפרוע אי נמי איכא לאוקמה כגון שנתן אחד לחבירו במעמד שלשתן ומיהו צריך עיון דלמא היכא דאין יכול להוציא מידו בבית דין לא תקון רבנן מעמד שלשתן כי היכי דלא תקון מעמד שלשתן בכתובה משום דלא ניתנה לגבות מחיים כדפרישית בהחובל (ב"ק דף פט.) ועוד יש לתרץ דדלמא אם שניהם מצויים לפנינו ומצווים לתת לאחר חייב להחזיר ולא הוצרך להעמיד בבא בהרשאה אלא כדי שיוכל האחד להוציא מידו בפני עצמו:

    אבל בדלא כפריה כתבינן מה שנוהגים עכשיו לכתוב הרשאה אפילו כפריה אומר ר"ת דהיינו טעמא דלא כתבינן לנהרדעי היינו משום דמחזי כשיקרא כדאמרי' במרובה (ב"ק ע.) ובכתובות (דף פה.) מוכח דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן ובמרובה [שם ד"ה אמטלטלין] הארכתי:

    מת בנו בתוך שלשים יום כו' יחזיר לו ה' סלעים פירש בקונטרס משום דנפל הוא ובחנם פירש כן דאפילו קים לן ביה דכלו לו חדשיו בבן חדש תלה רחמנא:

    לאחר שלשים אע"פ שלא נתן יתן בפסחים בסופו (דף קכא:) אמרינן דאבי הבן מברך שתים ויש לספק כיון שמת אם מברך שהחיינו מכיון דזוכה לקיים המצוה ואין לתמוה אהא דלא מברכינן שהחיינו על כל מילה ומילה כמו על כל פדיון הבן דשאני מצות פדיון הבן דלא שכיחא:

    מת ביום שלשים כיום שלפניו ר' עקיבא אומר כו' בריש החולץ (יבמות דף לו:) אמרינן התם תניא ר"ש בן גמליאל אומר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי ואיתמר מת בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה אם אשת ישראל היא חולצת וברוב הספרים גרסינן בסוף פרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלו.) מת ביום שלשים וכן גורס ר"י ור"ח גורס כן ונראה דגורס תוך שלשים דכיון דאמרי רבנן הכא יום שלשים כיום שלפניו ור"ח משוי ליה ספיקא ופליגי רבנן ורבן שמעון בן גמליאל גם ביום שלשים מה לי ביום שלשים ומה לי בתוך ל' יום גם בשאלתות גורס תוך שלשים ומיהו בהלכות גדולות כתוב דביום ל' אפילו פיהק ומת לא הוי נפל לרבנן ודוקא תוך שלשים הוא דאמרינן במסכת שבת פיהק ומת דברי הכל מת הוא משמע דגרסינן ביום שלשים ומפרשי מת כמשמעו פיהק ומת וקחשיב פיהק ומת ביום שלשים כיון שחי כל כך כנפל מן הגג תוך שלשים ועוד יש לקיים גירסא זו אם בנפל מן הגג ואכלו ארי ביום שלשים דוקא הוא דסמכינן אדרבנן ושמא אפי' לענין אבילות דהוי כבר קיימא:

    כיום שלפניו וא"ת דבריש החולץ (יבמות דף לז:) משמע דפשיטא לן מן התורה אפי' תוך ל' דחי הוא דאמר מת בתוך ל' ועמדה ונתקדשה אם אשת כהן היא אינה חולצת וי"ל דהתם בנפל מן הגג או אכלו ארי כרבנן דפליגי ארבן שמעון בן גמליאל בסוף ר"א דמילה אבל הכא בפיהק ומת דכולי עלמא מת הוא ומיהו אפ"ה איירי הכא בנפל מן הגג כי התם אין לחוש דהכי נמי פסקינן בסוף אם לא הביא כרבן שמעון בן גמליאל לענין אבילות להקל אף על גב דבאשת כהן דלא אפשר סמכינן אדרבנן ושריא בלא חליצה וא"ת דהכא מקילינן כל כך לענין אבילות אפילו באותו דחשבינן ודאי בר קיימא היכא דלא אפשר כגון באשת כהן ובמס' שמחות פ"ד (הל"ב) תנן הספקות אוננין ומתאבלין עליהן וי"ל דהתם בספק בן תשע לראשון או בן שבע לאחרון דגנאי הדבר שלא יתאבל לא זה ולא זה והרי הוא ודאי בנו של אחד מהן:

    Tosafot on Bekhorot 49a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה מספקא ליה כו' שנת חמש ושנת עשרים כלמטה כו' אע"ג דלהקל הס"ד ובד"ה ובהנך ה' כו' לא מפריק בנו דשמא כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ודכ"ע כו' בדרב אסי או בדרב פפא כו' קמפלגי אית להו דרב אסי ודרב פפא היו כו' דמסקינן בדרב פפא קמפלגי דלית כו' גובה מן בני חורין כו' ע"פ גובה מן היורשין שיעבודא ובד"ה מלוה הכתובה כו' וכיוצא בהן שלא כו' לא מקריא כתובה להיות כתובה בשטר ואע"ג דאיירי ע"פ דלא חייבתו מה שכתובה בתורה כיון כו' כצ"ל:

    בד"ה דר"מ כו' אלא בחצי חמש הס"ד ואח"כ מ"ה ה"מ היכא כו' כהן איש פלני לוי כו' בפקדון ללישנא קמא דנהרדעי כו' בפני עצמו הס"ד ואח"כ מ"ה אבל בדלא כפריה כו' ובד"ה מת בנו בתוך כו' יחזיר לו ה' סלעים כו' רחמנא הס"ד ואח"כ מ"ה לאחר שלשים כו' יתן בפסחים בסופו כו' כיון שמת אם מברך שהחיינו מכיון כו' דלא שכיחא הס"ד ואח"כ מ"ה מת ביום ל' כו' ואתמר מת בתוך כו' ור"ע משוי ליה ספיקא ופליגי רבנן ורשב"ג גם ביום ל' מה לי ביום ל' ומה לי בתוך ל' גם כו' כצ"ל מיהו ק"ק מנליה לתלמודא התם דיום ל' כלפני ל' ואשת ישראל חולצת הא לא פליגי הכא רבנן ור"ע אלא בבכורי דורות אם למדין ממדבר אבל למלתא אחריתי לענין חליצה כי התם אימא לכ"ע דהויא כלאחר ל' דה"ל מדבר וערכין ב' כתובים ואפי' לרשב"ג אימא דמודה התם דהוי בר קיימא ויש ליישב ודו"ק:

    בא"ד פיהק ומת לא הוה נפל לרבנן כו' הוא דאמרינן במסכת שבת כו' דגרסי' ביום ל' כו' אפילו לענין אבילות דהוי כבר קיימא הס"ד ואח"כ מ"ה כיום שלפניו וא"ת דבריש כו' מן הגג או אכלו ארי כרבנן דפליגי ארשב"ג כו' אוננים ומתאבלין עליהן וי"ל כו' של א' מהן הס"ד ואח"כ מ"ה ודידיה אזל כו' בנו תחלה הוה כו' לפדיון בנו כמו לפדיון עצמו כו' והוא קנה הנך ה' בני כו' אימת דחל חיוב כו' גדולתו לא אישתעבוד נכסי כו' כצ"ל ובד"ה ה' סלעים כו' אשם בכסף כו' דבאשם כתיב בהדיא כו' ובד"ה אמר רב אסי כו' דבסלע ד' זוזים והזוז כמשקל כו' שר"ל דדינר כסף כו' לא שוה אלא שמינית שבדינר צורי וצורי גופיה כו' דוכתא בסתם דינרא הוה דדהבא דמזדבנאי כו' בפ"ק דקידושין כו' שייפא דדינרי ורבי אמי כו' לא פליגי ואמתני' קיימי כו' הגאונים בבליים שהשבעה כו' אפילו מדינר שבכל כו' ד' דינרים מאותם של צורי של צור כו' בעשרים כדפרישית דשיעורי כו' ובד"ה ר"ח אומר כו' דבין זה ובין זה נקרא כו' ע"ש סוריא כו' לא מזדבן בעשרים כו' ששוה שמנה של בן היינו שלשים ושנים דינר כו' ד' דינר הס"ד ואח"כ מ"ה ר"י כו' ומסיק דל זוז וישארו כו' ותמניא זוזי ופלגא ופלגא דנקא כו' כצ"ל:

    בפירש"י בד"ה מנה בגמרא הס"ד ובד"ה חוץ כו' בלישכה באדר אין כו' חצי שקלים גמרא ואח"כ מ"ה מנה כו' ד' זוזים והזוז במשקל כו' ומחצה למשקל הברזל הס"ד ואח"כ מ"ה ר' אמי כו' צורי היינו כו' הד"א כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 49a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bekhorot, daf 49, Amud Aleph, about 252 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “בבא בהרשאה.…”

    2. Segment 214 words

      Opens “והאמרי נהרדעי: לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי! ה"מ…”

    3. Segment 316 words

      Opens “זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום. תנא…”

      Named: רב הונא.

    4. Segment 418 words

      Opens “ותנא דידן, כיון דבשני אנשים הוא דמשכחת…”

    5. Segment 534 words

      Opens “מתני׳ מת הבן בתוך שלשים יום, אע"פ…”

    6. Segment 621 words

      Opens “גמ׳ מאי טעמייהו דרבנן? גמרי (במדבר יח…”

    7. Segment 717 words

      Opens “ור"ע מספקא ליה, מדאיצטריך למכתב ״ומעלה״ גבי…”

    8. Segment 87 words

      Opens “וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.…”

    9. Segment 913 words

      Opens “או דלמא: כי אין מלמדין לעלמא, אבל…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “אמר רב אשי: הכל מודים לענין אבילות,…”

      Named: רב אשי, שמואל.

    11. Segment 1140 words

      Opens “מתני׳ מת האב בתוך שלשים בחזקת שלא…”

      Named: רבי יהודה.

    12. Segment 1231 words

      Opens “גמ׳ איתמר: הפודה את בנו בתוך שלשים…”

      Named: רב אמר, שמואל.

    13. Segment 1322 words

      Opens “כי פליגי לאחר שלשים יום, ונתעכלו המעות,…”

      Named: רב אמר.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Bekhorot 49a · Segment 5 — “…שלשים כיום שלפניו. ר' עקיבא אומר: אם נתן לא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bekhorot 49a · Segment 10 — “…כיום שלפניו. ואמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bekhorot 49a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026