Talmud Builders

    Bekhorot 28a

    Back to index

    English translation — Bekhorot 28a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And the other ones, i.e., the Sages from the school of Rav, why don’t they derive the halakha that a firstborn is eaten for two days and one night from that verse? The Gemara answers that if it were derived from there, it would be possible to say that the verse is comparing the halakha of a firstborn to the breast and thigh of a thanks offering, which are eaten for only one day and night.

    2The Gemara asks: And the other one, Rav Yehuda, citing Rav, how does he respond to this? The verse states: “And their flesh shall be yours, as the breast of waving and as the right thigh, it shall be yours” (Numbers 18:18). The verse adds another mention of a form of the term being in the second phrase: “It shall be yours,” to teach that the priest has an additional day to eat a firstborn animal, i.e., that it is compared to the breast and thigh of a peace offering, not to that of a thanks offering.

    3The Gemara asks: And the other ones, the Sages from the school of Rav, how do they respond to this claim? The Gemara answers: With regard to the inference from there, it is possible to say that this phrase: “It shall be yours,” teaches with regard to a blemished firstborn that the owner must give it to the priest. This derivation is necessary, as we have not found this halakha that a blemished firstborn is given to a priest stated explicitly anywhere in the entire Torah.

    4The Gemara asks: And the other one, Rav Yehuda, citing Rav, from where does he derive that a blemished firstborn is given to a priest? The verse states: “And their flesh shall be yours,” in the plural, i.e., both an unblemished firstborn and a blemished firstborn. The Gemara asks: And the other ones, the Sages from the school of Rav, how do they respond? The Gemara answers that they would claim that the term “and their flesh” is written in the plural not because it is referring to blemished animals, but because it is said in reference to those firstborn animals of all the Israelites.

    5§ The mishna teaches: If a blemish developed within its first year, it is permitted for the owner to maintain the animal for the entire twelve months; if a blemish developed after twelve months have passed, it is permitted for the owner to maintain the animal for only thirty days. A dilemma was raised before the Sages: With regard to what case is the mishna speaking? Does the mishna mean that if a blemish developed within the animal’s first year, the owner is permitted to maintain the animal for the entire twelve months, and after the animal’s first year also for another thirty days? Or perhaps the mishna is referring to two different situations, i.e., in a case where the blemish developed within the animal’s first year the owner is permitted to maintain the animal for the entire twelve months, but nothing more; and in a case where it developed a blemish after one year, he is permitted to maintain it for only thirty days.

    6The Gemara suggests: Come and hear, as it is taught in a baraita : With regard to a firstborn in the present time, when there is no Temple and the animal cannot be brought as an offering, until it has developed a blemish that can be shown to an expert, it is permitted for the owner to maintain the animal for two or three years. But once the animal develops a blemish that can be shown to an expert, if the blemish developed within its first year, it is permitted for the owner to maintain it for the entire twelve months.

    7The baraita continues: After the animal’s first year, the owner does not have permission to maintain it even for one day, or even one hour. But due to the mitzva of returning a lost item to the owners, i.e., to give the owner time to find a priest and give him the animal, the Sages said: The owner is permitted to maintain the animal for thirty days. The Gemara assumes that in its latter clause the baraita is still addressing a blemish that developed in the first year. If so, the thirty days evidently apply in such a case.

    8The Gemara asks: But still, let the dilemma be raised with regard to that baraita itself: Are the thirty days granted in a case where the animal develops a blemish after its first year? Or perhaps these thirty days are granted if it develops a blemish before the end of its first year. In other words, when the baraita states: After its first year, this can be interpreted as referring to an animal whose blemish developed only then, or to one that had a blemish earlier and subsequently reached the end of its first year.

    9The Gemara suggests: Come and hear a baraita : If the animal developed a blemish on the fifteenth day within its first year, i.e., fifteen days before the end of its year, one completes for it fifteen days after its year. Conclude from this baraita that the owner may maintain a firstborn for an additional thirty days if it develops the blemish during its first year. The Gemara adds that this supports the opinion of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: With regard to an animal that developed a blemish toward the end of its year, one gives the owner thirty days from the time that the animal developed a blemish.

    10There are those who say that Rabbi Elazar says: From where is it derived with regard to a firstborn animal that developed a blemish during its first year that one gives the owner thirty days after its year? It is derived from a verse, as it is stated: “You shall eat it before the Lord your God year by year in the place that the Lord shall choose, you and your household” (Deuteronomy 15:20). It is derived from here that it may be eaten for one year and for another year. Which are the days that are considered to be a significant part of a year? You must say these are thirty days, which in certain respects are considered a complete year. This indicates that such a firstborn may be eaten for up to thirty days beyond the first twelve months.

    11According to this version of the discussion, the Gemara raises an objection: It is taught in a baraita that if the animal developed a blemish on the fifteenth day within its year, i.e., fifteen days before the end of its year, one completes for it fifteen days after its year. This indicates that with regard to completing a total of thirty days from the time the animal developed the blemish, yes, the owner may continue to maintain the animal in such a case. But if the blemish developed earlier, the baraita does not give him an extra thirty days beyond the conclusion of the year. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Rabbi Elazar is indeed a conclusive refutation.

    12MISHNA: In the case of one who slaughters the firstborn animal and only then shows its blemish to an expert to determine whether it is a blemish, and it was established by the expert that it is in fact a blemish that renders its slaughter permitted, Rabbi Yehuda deems it permitted for a priest to derive benefit from the firstborn. Rabbi Meir says: Since it was slaughtered not according to the ruling of an expert, it is prohibited. In a case involving one who is not an expert, and he examined the firstborn animal and it was slaughtered on the basis of his ruling, that animal must be buried, and the non-expert must pay compensation to the priest from his property.

    13GEMARA: Rabba bar bar Ḥana says: The dispute in the mishna between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda does not apply in the case of a blemish on the cornea of the eye. In that situation everyone agrees that the animal is prohibited, because such blemishes in the eye change after the animal’s death, which means that there is no way of determining at that late stage whether it had been a permanent blemish or a temporary one. They disagree only with regard to blemishes that are on the animal’s body, which do not change after death. As Rabbi Meir holds that we issue a decree prohibiting the animal in the case of blemishes that are on the animal’s body due to the case of blemishes on the cornea, and Rabbi Yehuda holds that we do not issue a decree with regard to blemishes that are on the animal’s body due to the case of blemishes on the cornea.

    14This is also taught in a baraita : In the case of one who slaughters a firstborn animal and afterward shows its blemishes to an expert, Rabbi Yehuda says: If the blemish is on the cornea of the eye the animal is prohibited, because such blemishes change. But in the case of blemishes on its body the animal is permitted, because these blemishes do not change. Rabbi Meir says: Both this, blemishes on the eye, and that, blemishes on the body, are prohibited because they change. The Gemara inquires: Could it enter your mind that blemishes on the body are prohibited because they change? Do blemishes on the body change after the death of the animal? Rather, the blemishes on the body are prohibited due to a decree based on the case of blemishes on the cornea, which change.

    15Rav Naḥman bar Yitzḥak says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואידךדמפיק מובשרם יהיה לך וגו' ההוא ודאי בחזה ושוק דתודה מישתעי אלא שני ימים נפקא ליה מיהיה לך דמשמע הויה אחרת לבר מזו:

    שלא מצינו בכל התורה כולהשיתננו לכהן אלא מרבויא דהאי יהיה לך נפקא:

    ואידךדמפיק מיהיה לך שני ימים ולילה אחת בכור בעל מום שניתן לכהן מובשרם יהיה לך נפקא לשון רבים משמע אחד תם ואחד בעל מום:

    ואידך ובשרםלא משמע אלא תמימים והא דנקט לשון רבים דאבכורות דכולהו ישראל קאי:

    ולאחר שנתו נמי שלשים יוםאף על גב דמום בתוך שנתו נולד טובא:

    כל י"ב חדשעד שיהו לו שנים עשר חדש משנולד:

    היכא דנולד בו מום לאחר שנתורשאי לקיימו שלשים יום משנולד המום דלאחר שנתו דמתני' ה"ק ואם לאחר שנתו נולד המום יקיימנו שלשים יום:

    בזמן הזהשאין תם ראוי לכלום:

    עד שלא נראה להראותו לחכםשלא נפל בו מום אחר שנתו:

    אינו רשאי לקיימו אפילו יום אחדוקס"ד אנולד בו מום בתוך שנתו קאי וקתני אבל מפני השבת אבידה לבעלים דהיינו כהן דשמא אם ביד ישראל הוי האי בכור לא משכח כהן למיתבי ליה ואי שחיט ליה יסריח הבשר אמרו רשאי לקיימו ל' יום ואי לא משכח כהן שוחטו ומולחו עד שימצא כהן. אלמא ל' יום דקאמר אנולד מום בתוך שנתו קאי:

    עדיין תיבעידברייתא גופה איכא לספוקא דאיכא למימר הא דקתני לאחר שנתו אין רשאי לקיימו כו' הכי קאמר נולד בו לאחר שנתו אין רשאי לקיימו כו' ועלה קאי אבל מפני השבת אבידה כו':

    או דלמא קודם שנתוכלומר אם נולד מום קודם שנתו נמי קאמר דלאחר שנתו שלשים יום:

    משלימין לו ט"ו אחר שנתואלמא ל' יום דקתני מתני' אנולד בו מום לאחר שנתו קאי דאי נולד המום בתוך שנתו אפילו יום אחד ליכא למימר דניתב ליה אחר שנתו שלשים יום דלית ליה אלא השלמה כדקתני בברייתא ושמעינן מינה דאי בתוך שנתו נולד המום חדש או חדשים רשאי לקיימו עד שנתו דהא כתיב שנה ואי לאחר שנה נולד מום או קרוב לסיום שנתו יהבינן ליה שלשים יום משנולד המום:

    נותנין לו שלשים יוםאם נולד מום אחר שנתו:

    שנה בשנהשתי שנים משמע. שלשים יום בשנה חשובין שנה לדברי הכל בפירקא קמא דראש השנה (דף י:):

    השלמה אין מיהבא לאמיהבא שלשים יום שלימים לא יהבינן:

    מתני' והראה מומולאחר שחיטה ונמצא קבוע:

    גמ' דוקיןטייל"א כמו הנוטה כדוק שמים (ישעיהו מ):

    משתניןמפני צער מיתה משתנה העין ואף על גב דהשתא מיתחזי קבוע אי הוה חזי ליה מחיים הוה מיתחזי עובר:

    שבגוףכגון נסדקה אזנו:

    מפני המשתניןכלומר מפני דוקין שבעין שמשתנין גזירה למומין שבגוף אף על פי שאין משתנין:

    בכורות 28 עמוד א

    1ואידך, אי מהתם איכא למימר חזה ושוק של תודה.

    2ואידך, אמר קרא: ״לך יהיה״ הוסיף לך הכתוב הויה אחרת בבכור.

    3ואידך, הא מהתם איכא למימר: האי ״יהיה לך״ לימד על בכור בעל מום שנותנו לכהן, שלא מצינו לו בכל התורה כולה.

    4ואידך, אמר ״ובשרם״ אחד תם ואחד בעל מום, ואידך ״ובשרם״ דהני בכורות דכולהו ישראל קאמר.

    5נולד לו מום בתוך שנתו, רשאי לקיימו כל י"ב חדש. איבעיא להו: היכי קאמר? נולד לו בתוך שנתו, רשאי לקיימו כל י"ב חדש, ולאחר שנתו נמי שלשים? או דלמא: היכא דנולד בו מום בתוך שנתו, רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש ותו לא, והיכא דנולד לו אחר שנתו, אינו רשאי לקיימו אלא שלשים?

    6ת"ש דתניא: בכור בזמן הזה, עד שלא נראה להראותו לחכם רשאי לקיימו שתים ושלש שנים, ומשנראה להראותו לחכם, נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש.

    7אחר שנתו אינו רשאי לקיימו אפילו יום אחד, ואפילו שעה אחת. אבל מפני השבת אבידה לבעלים, אמרו: רשאי לקיימו שלשים יום.

    8ועדיין תיבעי לי: שלשים יום אחר שנתו, או דלמא קודם שנתו?

    9ת"ש נולד לו מום בחמשה עשר יום בתוך שנתו, משלימין לו חמשה עשר יום אחר שנתו. ש"מ מסייע לרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: נותנין לו שלשים יום משעה שנולד בו מום.

    10איכא דאמרי, א"ר אלעזר: מנין לבכור שנולד בו מום בתוך שנתו שנותנין לו שלשים יום אחר שנתו? שנאמר: ״(דברים טו״, כ) ״לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה״, איזו הן ימים החשובין שנה הוי אומר אלו שלשים יום.

    11מיתיבי: נולד לו מום בחמשה עשר יום בתוך שנתו משלימין לו חמשה עשר יום אחר שנתו. השלמה אין, מיהבא לא! תיובתא דרבי אלעזר, תיובתא.

    Mishna

    12השוחט את הבכור ומראה את מומו ר' יהודה מתיר, רבי מאיר אומר: הואיל ונשחט שלא ע"פ מומחה אסור. מי שאינו מומחה ורואה את הבכור, ונשחט על פיו הרי זה יקבר, וישלם מביתו.

    Gemara

    13אמר רבה בר בר חנה: בדוקין שבעין דכולי עלמא לא פליגי דאסור, מפני שהן משתנין. לא נחלקו אלא במומין שבגוף, דרבי מאיר סבר: גזרינן מומין שבגוף אטו דוקין שבעין, ורבי יהודה סבר: לא גזרינן מומין שבגוף אטו דוקין שבעין.

    Baraita

    14תניא נמי הכי: השוחט את הבכור ומראה את מומיו ר' יהודה אומר: בדוקין שבעין אסור, מפני שהן משתנין, במומין שבגוף מותר, מפני שאין משתנין. רבי מאיר אומר: אחד זה ואחד זה אסור, מפני שהן משתנין. מפני שהן משתנין סלקא דעתך? מומין שבגוף מי משתנין?! אלא מפני המשתנין.

    15אמר רב נחמן בר יצחק:

    Tosafot

    הוה אמינא בחזה ושוק של תודהלר' עקיבא לית ליה כי הך סברא בסוף איזהו מקומן (זבחים דף נז.) ומפרש דהתם פליגי בהימנו ודבר אחר אי הוי היקש או לא:

    שלא מצינו לו בכל התורה כולהפי' בקונטרס שיתננו לכהן אלא מריבויא לפירושו כן יכול לומר בכל דרשות ומפרש ר"י דהכי קאמר שלא מצינו לו בכל התורה כולה שיתננו כולה כיוצא בזה דחטאת ואשם שהם לכהן כשקריבין למזבח אם הוממו שהמזבח מפסיד חלקו מפסיד גם לכהן אבל בכור אפילו בעל מום דכהן הוא וכן ההיא דפרק שתי מדות (מנחות דף צא:) גבי נסכים לכבש האחד זה אחד עשר של מעשר שלא מצינו לו בכל התורה כולה שיהא טפל חמור מן העיקר דהוה מצי למימר אחד עשר של מעשר יוכיח כדמשני אמותר מפסח וכן בשבת בפ' אמר ר' עקיבא (שבת דף פג:) זה היסטו של זב שלא מצינו בכל התורה כולה דטומאה המסטת תטמא:

    ואידך ובשרם דהני בכורות דכולהו ישראל קאמרבסוף איזהו מקומן (זבחים דף נז.) משני רבי ישמעאל מבשרם דהנך [בכורות] קאמר משמע רוצה לומר דקאי אבכור שור וכשב ועז דכתיב לעיל מיניה ושינויא אחרינא הוא וא"ת והא תנא לא דריש מידי מובשרם לשון רבים ובסוגיא דהתם לעיל (שם דף נו:) דריש ר' יוסי הגלילי דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור ומעשר שטעונין מתן דמים ואמורין למזבח וי"ל דפלוגתא היא בר"פ בית שמאי בזבחים (דף לז.) ורבי ישמעאל נפקא ליה מדם זבחיך ישפך:

    עד שלא נראה להראותו לחכםפי' בקונטרס שלא נפל בו מום וקשה מאי רשאי לקיימו שתים ושלש שנים על כרחיך יקיימנו ודוחק לפרש רשאי לשון חייב כי ההיא דערכין (דף כח:) דמקדישין אותו הקדש עילוי כמה אדם רוצה ליתן בקרבן זה לעשותו עולה אע"פ שאינו רשאי דפירושו כמו אע"פ שאינו חייב והוה מצינן לפרש דנקט רשאי לקיימו כלומר ואין זקוק לכונסו לכיפה אע"ג דשאר קדשים שהקדיש והחרים בזמן הזה אמרינן בפ"ק דע"ז (דף יג.) בהמה תעקר דנועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה אבל היה משמע דאם היה רוצה לכונסו לכיפה כונסו ומעשים בכל יום ששומרים אותם עד שיפול בהם מום ונראה לפרש עד שלא נראה להראותו לחכם שלא נזדמן לו חכם אחר שנפל בו מום שאין זקוק להוליכו במקום רחוק למקום שהחכם שם:

    מפני השבת אבידה לבעליםפי' בקונטרס דהיינו כהן דזימנין דלא משכח כהן למיתבא ליה ואם ישחטנו מיד יסרח לפיכך רשאי לקיימו שלשים יום אחר שנתו ואומר רבי דמיירי ביד כהן וא"צ עכשיו לבשר ונתנו לו חכמים זמן ל' יום אבל ישראל לעולם ממתין עד שימצא כהן:

    רבי מאיר סבר גזרינן מומין שבגוף כו'ואומר רבי דאע"ג דאמרינן בריש אף על פי (כתובות דף נז.) דהלכה כרבי מאיר בגזירותיו הך דהכא קרי ליה בסמוך קנסא דקא קניס ר' מאיר ובשאלתות דרב אחאי פירש דהלכה כמותו דוקא בגזירותיו ולא בקנסא ופסקו דאין הלכה כמותו בההיא דמעוברת חברו ומינקת חברו דקאמר רבי מאיר יוציא ולא יחזיר עולמית וסוגיא דשמעתין בריש החולץ (יבמות דף לז.) דלא כר' מאיר וכן סוגיא דשמעתין כרבי יהודה דלרבי מאיר קנסינן בכולהו מפני המשתנין ובסמוך דקאמר לימא תנן סתמא כרבי מאיר הא משני דילמא בדוקין שבעין ודברי הכל וכן הוא אמת ומתוך כך פוסק רבי דלא כרבי מאיר דקניס בשטר שיש בו רבית דאין גובה לא את הקרן ולא את הרבית (ב"מ דף עב.):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה שלא מצינו כו' לפירושו כן יכול כו' כצ"ל:

    בא"ד דהמ"ל י"א כו' לא ידעתי להולמו עד וכן בשבת כו' ודו"ק:

    בפיסקא נולד לו מום כו' כל י"ב חדש כצ"ל:

    בפירש"י בד"ה אינו רשאי כו' דשמא אם ביד ישראל כו' ובד"ה או דלמא כו' שלשים יום הס"ד ואח"כ מ"ה משלימין לו כו' ליכא למימר דניתוב כו' ובד"ה מפני המשתנין כלומר כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ואידך ובשרם כו' משמע שר"ל דקאי אבכור שור כו' דפלוגתא היא בר"פ ב"ש בזבחים ורבי ישמעאל נפקא ליה כו' ובד"ה עד שלא כו' בפ"ק דע"ז בהמה כו' לכונסו לכיפה כונסו ומעשים כו' ובד"ה ר"מ כו' עולמית דסוגיא דשמעתין בריש כו' וכן סוגיא דשמעתין כרבי יהודה דלר"מ כו' כצ"ל ומה שחסר כאן עיין ברא"ש:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bekhorot 28a

    Bekhorot 28a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 387 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואידך דמפיק מובשרם יהיה לך וגו' ההוא ודאי בחזה ושוק דתודה מישתעי אלא שני ימים נפקא ליה מיהיה לך דמשמע הויה אחרת לבר מזו:

    שלא מצינו בכל התורה כולה שיתננו לכהן אלא מרבויא דהאי יהיה לך נפקא:

    ואידך דמפיק מיהיה לך שני ימים ולילה אחת בכור בעל מום שניתן לכהן מובשרם יהיה לך נפקא לשון רבים משמע אחד תם ואחד בעל מום:

    ואידך ובשרם לא משמע אלא תמימים והא דנקט לשון רבים דאבכורות דכולהו ישראל קאי:

    ולאחר שנתו נמי שלשים יום אף על גב דמום בתוך שנתו נולד טובא:

    כל י"ב חדש עד שיהו לו שנים עשר חדש משנולד:

    היכא דנולד בו מום לאחר שנתו רשאי לקיימו שלשים יום משנולד המום דלאחר שנתו דמתני' ה"ק ואם לאחר שנתו נולד המום יקיימנו שלשים יום:

    בזמן הזה שאין תם ראוי לכלום:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Bekhorot 28a · Sefaria

    Tosafot

    הוה אמינא בחזה ושוק של תודה לר' עקיבא לית ליה כי הך סברא בסוף איזהו מקומן (זבחים דף נז.) ומפרש דהתם פליגי בהימנו ודבר אחר אי הוי היקש או לא:

    שלא מצינו לו בכל התורה כולה פי' בקונטרס שיתננו לכהן אלא מריבויא לפירושו כן יכול לומר בכל דרשות ומפרש ר"י דהכי קאמר שלא מצינו לו בכל התורה כולה שיתננו כולה כיוצא בזה דחטאת ואשם שהם לכהן כשקריבין למזבח אם הוממו שהמזבח מפסיד חלקו מפסיד גם לכהן אבל בכור אפילו בעל מום דכהן הוא וכן ההיא דפרק שתי מדות (מנחות דף צא:) גבי נסכים לכבש האחד זה אחד עשר של מעשר שלא מצינו לו בכל התורה כולה שיהא טפל חמור מן העיקר דהוה מצי למימר אחד עשר של מעשר יוכיח כדמשני אמותר מפסח וכן בשבת בפ' אמר ר' עקיבא (שבת דף פג:) זה היסטו של זב שלא מצינו בכל התורה כולה דטומאה המסטת תטמא:

    ואידך ובשרם דהני בכורות דכולהו ישראל קאמר בסוף איזהו מקומן (זבחים דף נז.) משני רבי ישמעאל מבשרם דהנך [בכורות] קאמר משמע רוצה לומר דקאי אבכור שור וכשב ועז דכתיב לעיל מיניה ושינויא אחרינא הוא וא"ת והא תנא לא דריש מידי מובשרם לשון רבים ובסוגיא דהתם לעיל (שם דף נו:) דריש ר' יוסי הגלילי דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור ומעשר שטעונין מתן דמים ואמורין למזבח וי"ל דפלוגתא היא בר"פ בית שמאי בזבחים (דף לז.) ורבי ישמעאל נפקא ליה מדם זבחיך ישפך:

    עד שלא נראה להראותו לחכם פי' בקונטרס שלא נפל בו מום וקשה מאי רשאי לקיימו שתים ושלש שנים על כרחיך יקיימנו ודוחק לפרש רשאי לשון חייב כי ההיא דערכין (דף כח:) דמקדישין אותו הקדש עילוי כמה אדם רוצה ליתן בקרבן זה לעשותו עולה אע"פ שאינו רשאי דפירושו כמו אע"פ שאינו חייב והוה מצינן לפרש דנקט רשאי לקיימו כלומר ואין זקוק לכונסו לכיפה אע"ג דשאר קדשים שהקדיש והחרים בזמן הזה אמרינן בפ"ק דע"ז (דף יג.) בהמה תעקר דנועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה אבל היה משמע דאם היה רוצה לכונסו לכיפה כונסו ומעשים בכל יום ששומרים אותם עד שיפול בהם מום ונראה לפרש עד שלא נראה להראותו לחכם שלא נזדמן לו חכם אחר שנפל בו מום שאין זקוק להוליכו במקום רחוק למקום שהחכם שם:

    מפני השבת אבידה לבעלים פי' בקונטרס דהיינו כהן דזימנין דלא משכח כהן למיתבא ליה ואם ישחטנו מיד יסרח לפיכך רשאי לקיימו שלשים יום אחר שנתו ואומר רבי דמיירי ביד כהן וא"צ עכשיו לבשר ונתנו לו חכמים זמן ל' יום אבל ישראל לעולם ממתין עד שימצא כהן:

    רבי מאיר סבר גזרינן מומין שבגוף כו' ואומר רבי דאע"ג דאמרינן בריש אף על פי (כתובות דף נז.) דהלכה כרבי מאיר בגזירותיו הך דהכא קרי ליה בסמוך קנסא דקא קניס ר' מאיר ובשאלתות דרב אחאי פירש דהלכה כמותו דוקא בגזירותיו ולא בקנסא ופסקו דאין הלכה כמותו בההיא דמעוברת חברו ומינקת חברו דקאמר רבי מאיר יוציא ולא יחזיר עולמית וסוגיא דשמעתין בריש החולץ (יבמות דף לז.) דלא כר' מאיר וכן סוגיא דשמעתין כרבי יהודה דלרבי מאיר קנסינן בכולהו מפני המשתנין ובסמוך דקאמר לימא תנן סתמא כרבי מאיר הא משני דילמא בדוקין שבעין ודברי הכל וכן הוא אמת ומתוך כך פוסק רבי דלא כרבי מאיר דקניס בשטר שיש בו רבית דאין גובה לא את הקרן ולא את הרבית (ב"מ דף עב.):

    Tosafot on Bekhorot 28a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה שלא מצינו כו' לפירושו כן יכול כו' כצ"ל:

    בא"ד דהמ"ל י"א כו' לא ידעתי להולמו עד וכן בשבת כו' ודו"ק:

    בפיסקא נולד לו מום כו' כל י"ב חדש כצ"ל:

    בפירש"י בד"ה אינו רשאי כו' דשמא אם ביד ישראל כו' ובד"ה או דלמא כו' שלשים יום הס"ד ואח"כ מ"ה משלימין לו כו' ליכא למימר דניתוב כו' ובד"ה מפני המשתנין כלומר כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ואידך ובשרם כו' משמע שר"ל דקאי אבכור שור כו' דפלוגתא היא בר"פ ב"ש בזבחים ורבי ישמעאל נפקא ליה כו' ובד"ה עד שלא כו' בפ"ק דע"ז בהמה כו' לכונסו לכיפה כונסו ומעשים כו' ובד"ה ר"מ כו' עולמית דסוגיא דשמעתין בריש כו' וכן סוגיא דשמעתין כרבי יהודה דלר"מ כו' כצ"ל ומה שחסר כאן עיין ברא"ש:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 28a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bekhorot, daf 28, Amud Aleph, about 387 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “ואידך, אי מהתם איכא למימר חזה ושוק…”

    2. Segment 211 words

      Opens “ואידך, אמר קרא: ״לך יהיה״ הוסיף לך…”

    3. Segment 321 words

      Opens “ואידך, הא מהתם איכא למימר: האי ״יהיה…”

    4. Segment 415 words

      Opens “ואידך, אמר ״ובשרם״ אחד תם ואחד בעל…”

    5. Segment 553 words

      Opens “נולד לו מום בתוך שנתו, רשאי לקיימו…”

    6. Segment 629 words

      Opens “ת"ש דתניא: בכור בזמן הזה, עד שלא…”

    7. Segment 721 words

      Opens “אחר שנתו אינו רשאי לקיימו אפילו יום…”

    8. Segment 811 words

      Opens “ועדיין תיבעי לי: שלשים יום אחר שנתו,…”

    9. Segment 931 words

      Opens “ת"ש נולד לו מום בחמשה עשר יום…”

      Named: רבי אלעזר.

    10. Segment 1037 words

      Opens “איכא דאמרי, א"ר אלעזר: מנין לבכור שנולד…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “מיתיבי: נולד לו מום בחמשה עשר יום…”

      Named: רבי אלעזר.

    12. Segment 1233 words

      Opens “מתני׳ השוחט את הבכור ומראה את מומו…”

      Named: רבי מאיר.

    13. Segment 1340 words

      Opens “גמ׳ אמר רבה בר בר חנה: בדוקין…”

      Named: רבי מאיר, רבי יהודה, רבה.

    14. Segment 1447 words

      Opens “תניא נמי הכי: השוחט את הבכור ומראה…”

      Named: רבי מאיר.

    15. Segment 155 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק:…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bekhorot 28a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026