Talmud Builders

    Bekhorot 21b

    Back to index

    English translation — Bekhorot 21b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara adds: And in fact it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: An animal whose time has not yet arrived enters the pen to be tithed. And these animals are like a firstborn: Just as a firstborn is consecrated before its time and is sacrificed after its time, so too, an animal whose time has not yet arrived is consecrated before its time and sacrificed after its time.

    2The Gemara raises a difficulty: But rather than deriving the halakha of tithed animals from the firstborn let one derive it from sacrificial animals, which cannot be consecrated before their time arrives. The Gemara answers that it is reasonable to claim it would be appropriate for one to derive the halakha of tithed animals from the firstborn, as they have the following four aspects in common: First, unlike sacrificial animals, one cannot redeem a firstborn or a tithed animal even if it develops a blemish. Second, a blemish does not prevent them from being imbued with sanctity. Third, an animal that was rendered a substitute for a firstborn or a tithed animal is not sacrificed. Finally, they are consumed without having been redeemed, whereas other sacrificial animals must be redeemed first.

    3The Gemara responds: On the contrary, it would be appropriate for one to derive the halakha of tithed animals from sacrificial animals, as they have the following in common: First, unlike firstborn animals, both tithed and consecrated animals are not limited to males. Second, both are sanctified by human action rather than intrinsically consecrated. Additionally, they are not included among the gifts to the priest. Finally, both begin life as regular animals rather than as animals with the unique status of being born first. The Gemara accepts this objection: Rather, Rabbi Shimon derives the halakha from a verbal analogy between the term: “You shall pass” (Exodus 13:12), written with regard to the firstborn, and the term: “Whatsoever passes under the rod” (Leviticus 27:32), stated with regard to tithed animals.

    4§ The mishna teaches that a murky discharge is evidence of an offspring and exempts any future offspring from being counted a firstborn. The Gemara asks: What is considered a murky discharge that exempts future offspring from firstborn status? Rava says: As the shepherds say: A murky [ detzalta ] discharge from the womb is an indicator of a fetus that the animal suppressed in its womb. And Shmuel says: It is bubbles of blood. The Gemara adds: And one must show the discharge to a Sage [ ḥakham ] in order to determine its status. The Gemara asks: A Sage? From where would he know how to determine its nature? Rav Pappa says: The reference is to a knowledgeable [ ḥakham ] shepherd, who is familiar with the different types of discharge an animal can produce.

    5Rav Ḥisda says: They said the formation of a fetus in a woman takes forty days. Rav Ḥisda therefore asks: In an animal, how many days does it take for the fetus to form? Rav Pappa said to Abaye: Isn’t this question resolved by that which Ze’eiri said, as Ze’eiri said: A murky discharge occurs no less than thirty days after conception? The Gemara explains: No; that was stated with regard to the thirty days after expulsion of a murky discharge, during which a female does not show receptivity to a male and does not become pregnant. The Gemara leaves Rav Ḥisda’s inquiry unresolved.

    6§ We found that the mishna discusses the halakha of one who purchases an animal from a gentile. The Gemara asks: What is the halakha with regard to one who purchases an animal from a Jew and it is unknown whether the animal had previously given birth? Rav says: Its offspring is a definite firstborn, as if it is so that it had previously given birth to a firstborn, the owner would have boasted to the buyer about the fact that he would not have to give its offspring to a priest.

    7And Shmuel says: The firstborn status of its offspring is uncertain, as even if it had previously given birth the seller thinks the buyer wants it for slaughter, and therefore he does not bother informing him of its status. And Rabbi Yoḥanan says: Its offspring is certainly a non-sacred animal. What is the reason? If it is so that it had not previously given birth, since there is a prohibition involved, it can be assumed that the seller would have notified the buyer of the animal’s status.

    8The Gemara notes: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who says the offspring is non-sacred: With regard to the prohibition against slaughtering a mother and its offspring in the same day, if the seller did not inform the buyer that the mother or offspring of the animal he is purchasing was sold earlier that day, the buyer may go and slaughter the animal and he need not refrain from doing so. Shall we say this baraita is a conclusive refutation of the opinions of Rav and Shmuel? The Gemara rejects this suggestion: There, with regard to slaughtering a mother and its offspring, the matter is dependent upon the seller, as it is his responsibility to notify the buyer. Here, in the case of a firstborn, the matter is dependent upon the buyer, and it is his responsibility to inquire about the animal’s status.

    9MISHNA: Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: In the case of a large animal that expelled a mass of congealed blood, that mass must be buried. The reason is that perhaps there was a male fetus there which was consecrated as a firstborn when it emerged, and the animal is exempt from having any future offspring counted a firstborn.

    10GEMARA: Rabbi Ḥiyya teaches: That mass of congealed blood does not impart ritual impurity, neither through physical contact nor through carrying it. The Gemara asks: But since does not impart impurity, neither through contact nor through carrying, which indicates that it is not considered a fetus, why must it be buried?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והתניאבניחותא:

    והרי הואכלומר ובדבר זה יש לו דין בכור:

    מה בכור קדוש לפני זמנושהרי קדושתו מרחם:

    אף מעשר קדוש לפני זמנודמחוסר זמן נכנס לדיר:

    לילף מקדשיםמשלמים שאין יכול להקדישן מחוסר זמן שאין קדושה חלה עליהן כדאמרינן בתורת כהנים ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' אין לי אלא לאשה מנין אף להקדיש תלמוד לומר לקרבן:

    שכן גואל מום תמורת אכילהבכור ומעשר אין נפדין דבבכור נאמר (במדבר יח) לא תפדה ובמעשר (ויקרא כז) לא יגאל אבל קדשים נפדין במומן. וקדושין במומן קדושה גמורה מה שאין כן בקדשים כדאמרינן בפירקין דלעיל (בכורות דף יד.) כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן כו' חוץ מבכור ומעשר. ובכור ומעשר אין תמורתן קריבה דכתיב לא תפדה קדש הם את דמם תזרוק וגו' ואמרינן הן קריבין ואין תמורתן קריבה במסכת תמורה בפרק אלו קדשים (תמורה דף כא.) אבל שאר קדשים תמורתן קריבה כדאמרינן בפירקין דלעיל (בכורות ד' יד:) רק קדשיך אלו התמורות:

    אכילהבכור ומעשר נאכלין במומן זה לישראל וזה לכהן אבל קדשים שנפל בהן מום נפדין:

    פשוט זכר קדוש במתנותמעשר וקדשים נוהגין בפשוט ואינם צריכין להיות זכרים וצריכים להקדישם בידים ואינם ממתנות כהונה ומעשר ושלמים נאכלין לבעלים כדמפרש בפרק מעשר בהמה (לקמן בכורות דף נו.) דמעשר הוי שלמים אבל בכור לאו פשוט הוא ואינו נוהג אלא בזכרים ואין צריך להקדישו דמרחם קדוש וממתנות כהונה הוא:

    העברה העברהוהעברת כל פטר רחם הזכרים כל אשר יעבור תחת השבט:

    אצר חיותאנעצר רחמה ונימוק העובר:

    בעבועי דמאפולטת אבעבועות של דם:

    להראותו לחכםלידע אם עובר היה ותיפטר מן הבכורה:

    ארבעים יוםדהמפלת יום ארבעים צריכה לישב ימי טומאה וטהור בציר מהכא מיא בעלמא הוא:

    בבהמה בכמהשהתה משקבלה זכר עד הטינוף דנימא ולד הוא ומיפטרא מן הבכורה:

    לאו היינו דזעירידסד"א דהכי אמר דשלשים יום שהוה הולד להבראות וביום ל"א נימוק ויוצא (והכי קאמר זעירי אין טינוף מעכב בלידה שאינה מתעברת ולד אחר פחות משלשים יום):

    לקבל איתמרמשהפילה את עובר ראשון אינה מקבלת זכר עד שלשים יום אבל בימי יצירת הולד לא איירי:

    מצינו לוקח מן העובד כוכביםמה דינו כדתני מתניתין:

    אישתבוחי משתבח ליההמוכר אומר קחנה שכבר ביכרה ואין צריך עוד ליתן ולדה לכהן:

    ספקוהאי דלא אשבחה מוכר בהכי דסבר לשחיטה בעי לה:

    אם לא הודיעובארבעה פרקים בשנה מוכר שמכר פרה לשחוט ובו ביום מכר בנה לאחר לשחוט צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט ואם לא הודיעו הולך לוקח ושוחט לבן ואינו צריך לחזור ולשאל אם היום נשחטה האם:

    התם במוכר תלא רחמנאשצריך להודיעו כדאמרינן בשחיטת חולין (דף פג:) יום אחד יום המיוחד טעון כרוז דהיינו יום המיוחד ארבעה פרקים בשנה מיוחדין לכך שיטעון מוכר להכריז אמה מכרתי לשחוט:

    הכא בלוקח תליא מילתאדכתיב (דברים ט״ו:י״ט) בבקרך ובצאנך דמי שהבהמה שלו עליו להפריש בכורותיו:

    מתני' הרי זו תקברהחררה דאסורה בהנאה דשמא ולד זכר היה שנימוק וקדוש בבכורה ביציאתו:

    גמ' אינה מטמאה במגע ובמשאכנבילה. השתא ס"ד משום דלא חיישינן שמא ולד נימוק אמאי תקבר:

    בכורות 21 עמוד ב

    1והתניא: רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר, והרי הן כבכור מה בכור קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו, אף מחוסר זמן קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו.

    2ואדיליף מבכור, ניליף מקדשים? מסתברא מבכור הוה ליה למילף, שכן: גואל, מום, תמורת, אכילה.

    3אדרבה, מקדשים הוה ליה למילף, שכן זכר, קדוש, במתנות, פשוט. אלא רבי שמעון ״העברה״ ״העברה״ גמיר.

    4היכי דמי טינוף? אמר רבא, כדאמרי רעותא: דצלתא אצר חיותא. ושמואל אמר: בעבועי דדמא. וצריך להראותו לחכם. חכם מנא ידע? אמר רב פפא: רועה חכם.

    5אמר רב חסדא: הרי אמרו יצירת הוולד באשה ארבעים יום. בעי רב חסדא: בבהמה בכמה? אמר ליה רב פפא לאביי: לאו היינו דזעירי, דאמר זעירי: אין טינוף פחות משלשים יום? ההוא לקבל איתמר.

    6מצינו לוקח מעובד כוכבים לוקח מישראל מאי? אמר רב: בכור ודאי, דאם איתא דבכרה אישתבוחי הוה מישתבח ליה.

    7ושמואל אמר: בכור ספק, סבר לשחיטה קא בעי ליה. ורבי יוחנן אמר: חולין ודאין, מאי טעמא? אם איתא דלא בכרה, כיון דאיכא איסורא, אודועי הוה מודע ליה.

    Baraita

    8תניא כוותיה דרבי יוחנן, דאמר חולין: אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע. לימא תיהוי תיובתא דרב ושמואל? התם במוכר תליא מילתא, הכא בלוקח תליא מילתא.

    Mishna

    9רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהמה גסה ששפעה חררת דם, הרי זו תקבר, ופטורה מן הבכורה.

    Gemara

    10תני רבי חייא: אינה מטמאה לא במגע ולא במשא. ומאחר דאינה מטמאה לא במגע ולא במשא, אמאי תקבר?

    Tosafot

    אף מחוסר זמן קדוש לפני זמנווהא דאמר בתמורה פרק אלו קדשים (תמורה דף יט:) הרי מחוסר זמן דלא חזי ואמר רבי שמעון קדוש היינו במעשר בהמה כדמוכח הכא דפליגי ר' שמעון ורבנן אבל בשאר קדשים מודה אפילו ר' שמעון:

    שכן גואל מום כו'הא דלא קאמר נמי ואין באים מחוצה לארץ כשאר קדשים משום דפלוגתא היא התם בגמרא תמורה (דף כא.):

    אכילהפירש בקונט' שנאכלין במומן בלא פדיון וקצת קשה הא מכלל גואל הוא ונראה לפרש דמשונה אכילתה משאר פסולי המוקדשין דאין נשחטין באיטליז ונמכרים באיטליז ונשקלים בליטרא ומדאורייתא הוא כדמשמע בפרק קמא דתמורה (ד' ח.) ובסוף חלק (סנהדרין ד' קיב:) גבי עיר הנדחת דממעט בכור ומעשר מדכתיב בהמה מי שנאכל בתורת בהמתך יצאו בכור ומעשר שאין נאכלין בתורת בהמתך דתנן כל פסולי המוקדשין נמכרין באיטליז חוץ מן הבכור ומעשר:

    העברה העברה גמיריואף ע"ג דאיכא למילף נמי תחת תחת מקדשים כדאמר בפ"ק (לעיל בכורות ד' יב.) בהמה שיש בה מקצת סימנין הכא לענין קידוש שייך למילף טפי מהעברה דמשמע כל אשר יעבור תחת השבט לשון קידוש:

    אשתבוחי משתבח ליהפירש בקונטרס שכבר ביכרה ולא תסתכן בלידה עוד אבל עובד כוכבים אי נמי א"ל הכי אין בדבריו אמת ויש ללמוד מפירושו דעובד כוכבים אפילו מסיח לפי תומו אינו נאמן דלהשביח מקחו אומר כן ועוד יש לפרש דאישתבוחי דהכא היינו שכבר נפטרה מן הבכורה:

    רבי יוחנן אמר חולין ודאיבהלכות גדולות פסק כר' יוחנן ובביצה (דף ד:) אמרי' רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ובפ' מי שהוציאוהו (עירובין ד' מז:) אמרינן שמואל ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן:

    התם במוכר תליא מילתאשיודע המוכר בלוקח שקונה לשחוט ועובר בלאו דולפני עור אם אינו מודיעו דלוקח לא איבעי ליה לאסוקיה לדעתיה שמכר אמה או בתה:

    הכא בלוקח תליא מילתאשעליו לחקור בבהמתו אם היא חייבת בבכורה:

    בהמה גסה ששפעה חררת דם הרי זו תקבראע"פ דתנא בפרק בהמה המקשה (חולין דף עז.) המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים כדמפרש התם משום דנסמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקבות הכא שאני כדמפרש בגמרא כדי לפרסמה שנפטרה מן הבכורה ומה שאינו דוחק בגמרא לומר כן אלא משום דרבי חייא דקאמר וכי מאחר דאינה מטמאה לא במגע ולא במשא אמאי תקבר ומשני כדי לפרסמה כו' בלאו הכי צריך היה טעם דפרסום אלא אדאמר ר' חייא לא ניחא ליה כל כך שתקבר מטעם פרסום כיון דאפי' יודע שילדה דבר הקדוש לא בעיא קבורה משום דבטלי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה אכילה כו' מום נפדין פשוט כו' ובד"ה לקבל אתמר משהפילה את עובר ראשון כו' ובד"ה אשתבוחי כו' בפרה הס"ד ואח"כ מ"ה ספק והאי דלא כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ר"י ובביצה אמר רב כו' ובד"ה בהמה גסה כו' כ"כ שתיקבר מטעם פרסום כיון דאפילו יודע שילדה דבר הקדוש כו' כצ"ל: :

    Babylonian Talmud · folio map

    Bekhorot 21b

    Bekhorot 21b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 229 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והתניא בניחותא:

    והרי הוא כלומר ובדבר זה יש לו דין בכור:

    מה בכור קדוש לפני זמנו שהרי קדושתו מרחם:

    אף מעשר קדוש לפני זמנו דמחוסר זמן נכנס לדיר:

    לילף מקדשים משלמים שאין יכול להקדישן מחוסר זמן שאין קדושה חלה עליהן כדאמרינן בתורת כהנים ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' אין לי אלא לאשה מנין אף להקדיש תלמוד לומר לקרבן:

    שכן גואל מום תמורת אכילה בכור ומעשר אין נפדין דבבכור נאמר (במדבר יח) לא תפדה ובמעשר (ויקרא כז) לא יגאל אבל קדשים נפדין במומן. וקדושין במומן קדושה גמורה מה שאין כן בקדשים כדאמרינן בפירקין דלעיל (בכורות דף יד.) כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן כו' חוץ מבכור ומעשר. ובכור ומעשר אין תמורתן קריבה דכתיב לא תפדה קדש הם את דמם תזרוק וגו' ואמרינן הן קריבין ואין תמורתן קריבה במסכת תמורה בפרק אלו קדשים (תמורה דף כא.) אבל שאר קדשים תמורתן קריבה כדאמרינן בפירקין דלעיל (בכורות ד' יד:) רק קדשיך אלו התמורות:

    אכילה בכור ומעשר נאכלין במומן זה לישראל וזה לכהן אבל קדשים שנפל בהן מום נפדין:

    פשוט זכר קדוש במתנות מעשר וקדשים נוהגין בפשוט ואינם צריכין להיות זכרים וצריכים להקדישם בידים ואינם ממתנות כהונה ומעשר ושלמים נאכלין לבעלים כדמפרש בפרק מעשר בהמה (לקמן בכורות דף נו.) דמעשר הוי שלמים אבל בכור לאו פשוט הוא ואינו נוהג אלא בזכרים ואין צריך להקדישו דמרחם קדוש וממתנות כהונה הוא:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Bekhorot 21b · Sefaria

    Tosafot

    אף מחוסר זמן קדוש לפני זמנו והא דאמר בתמורה פרק אלו קדשים (תמורה דף יט:) הרי מחוסר זמן דלא חזי ואמר רבי שמעון קדוש היינו במעשר בהמה כדמוכח הכא דפליגי ר' שמעון ורבנן אבל בשאר קדשים מודה אפילו ר' שמעון:

    שכן גואל מום כו' הא דלא קאמר נמי ואין באים מחוצה לארץ כשאר קדשים משום דפלוגתא היא התם בגמרא תמורה (דף כא.):

    אכילה פירש בקונט' שנאכלין במומן בלא פדיון וקצת קשה הא מכלל גואל הוא ונראה לפרש דמשונה אכילתה משאר פסולי המוקדשין דאין נשחטין באיטליז ונמכרים באיטליז ונשקלים בליטרא ומדאורייתא הוא כדמשמע בפרק קמא דתמורה (ד' ח.) ובסוף חלק (סנהדרין ד' קיב:) גבי עיר הנדחת דממעט בכור ומעשר מדכתיב בהמה מי שנאכל בתורת בהמתך יצאו בכור ומעשר שאין נאכלין בתורת בהמתך דתנן כל פסולי המוקדשין נמכרין באיטליז חוץ מן הבכור ומעשר:

    העברה העברה גמירי ואף ע"ג דאיכא למילף נמי תחת תחת מקדשים כדאמר בפ"ק (לעיל בכורות ד' יב.) בהמה שיש בה מקצת סימנין הכא לענין קידוש שייך למילף טפי מהעברה דמשמע כל אשר יעבור תחת השבט לשון קידוש:

    אשתבוחי משתבח ליה פירש בקונטרס שכבר ביכרה ולא תסתכן בלידה עוד אבל עובד כוכבים אי נמי א"ל הכי אין בדבריו אמת ויש ללמוד מפירושו דעובד כוכבים אפילו מסיח לפי תומו אינו נאמן דלהשביח מקחו אומר כן ועוד יש לפרש דאישתבוחי דהכא היינו שכבר נפטרה מן הבכורה:

    רבי יוחנן אמר חולין ודאי בהלכות גדולות פסק כר' יוחנן ובביצה (דף ד:) אמרי' רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ובפ' מי שהוציאוהו (עירובין ד' מז:) אמרינן שמואל ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן:

    התם במוכר תליא מילתא שיודע המוכר בלוקח שקונה לשחוט ועובר בלאו דולפני עור אם אינו מודיעו דלוקח לא איבעי ליה לאסוקיה לדעתיה שמכר אמה או בתה:

    הכא בלוקח תליא מילתא שעליו לחקור בבהמתו אם היא חייבת בבכורה:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Bekhorot 21b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה אכילה כו' מום נפדין פשוט כו' ובד"ה לקבל אתמר משהפילה את עובר ראשון כו' ובד"ה אשתבוחי כו' בפרה הס"ד ואח"כ מ"ה ספק והאי דלא כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ר"י ובביצה אמר רב כו' ובד"ה בהמה גסה כו' כ"כ שתיקבר מטעם פרסום כיון דאפילו יודע שילדה דבר הקדוש כו' כצ"ל: :

    Chidushei Halachot on Bekhorot 21b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bekhorot, daf 21, Amud Bet, about 229 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 134 words

      Opens “והתניא: רבי שמעון בן יהודה אומר משום…”

      Named: רבי שמעון, רב לאחר.

    2. Segment 214 words

      Opens “ואדיליף מבכור, ניליף מקדשים? מסתברא מבכור הוה…”

    3. Segment 316 words

      Opens “אדרבה, מקדשים הוה ליה למילף, שכן זכר,…”

      Named: רבי שמעון, רבה.

    4. Segment 425 words

      Opens “היכי דמי טינוף? אמר רבא, כדאמרי רעותא:…”

      Named: רב פפא, רבא, שמואל.

    5. Segment 533 words

      Opens “אמר רב חסדא: הרי אמרו יצירת הוולד…”

      Named: רב חסדא, רב פפא, אביי.

    6. Segment 618 words

      Opens “מצינו לוקח מעובד כוכבים לוקח מישראל מאי?…”

    7. Segment 727 words

      Opens “ושמואל אמר: בכור ספק, סבר לשחיטה קא…”

      Named: רבי יוחנן, שמואל.

    8. Segment 826 words

      Opens “תניא כוותיה דרבי יוחנן, דאמר חולין: אם…”

      Named: רבי יוחנן, רב ושמואל, שמואל.

    9. Segment 917 words

      Opens “מתני׳ רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהמה…”

      Named: רבי אליעזר.

    10. Segment 1019 words

      Opens “גמ׳ תני רבי חייא: אינה מטמאה לא…”

      Named: רבי חייא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Bekhorot 21b · Segment 9 — “מתני׳ רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהמה גסה ששפעה…

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Bekhorot 21b · Segment 5 — “…היינו דזעירי, דאמר זעירי: אין טינוף פחות משלשים יום?…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bekhorot 21b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026