Talmud Builders

    Bekhorot 47b

    Back to index

    English translation — Bekhorot 47b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1§ It was stated that in the case of a priest who married a divorcée and then died and left a son who was a priest disqualified due to flawed lineage [ ḥalal ] and has the status of a non-priest, Rav Ḥisda says: The son is obligated to redeem himself. Rabba bar Rav Huna says: He is not obligated to redeem himself. The Gemara explains: In any case that the father died after thirty days following the birth of the son, at which point the father was already obligated in his redemption, everyone agrees that the son is not obligated to redeem himself, as his father acquired his redemption money, i.e., it is as though he separated five sela coins and took the money for himself, since he is a priest.

    2They disagree when the father died within thirty days of the birth of the son, before the obligation of redemption had taken effect. Rav Ḥisda says the son is obligated to redeem himself, as his father did not acquire his redemption money. Rabba bar Rav Huna says the son is not obligated to redeem himself, as he can say to a priest who demands the redemption money from him: I come due to the strength of a man with whom you cannot enter into judgment, i.e., if my father were alive he would have separated five sela coins and taken the money for himself, and I inherit his claim.

    3The Gemara raises a challenge to the opinion of Rabba bar Rav Huna: We learned in the mishna: If one married a woman who converted while she was pregnant, having been impregnated by a gentile, the child is a firstborn with regard to redemption from a priest and must redeem himself. But why is this the halakha ? Let this son say to the priest: I come due to the strength of a man with whom you cannot enter into judgment, as his father is a gentile, from whom the redemption money cannot be claimed. The Gemara responds: The case of a gentile is different, as he has no lineage [ ḥayis ], i.e., this man is not considered his father’s son at all.

    4On this matter, the Gemara notes that Rabbi Shimon Yasinia says that Rabbi Shimon ben Lakish says, in accordance with the opinion of Rav Ḥisda: With regard to a priest who died within thirty days of the birth of his son and left a son who was a ḥalal , the son is obligated to redeem himself, as the father did not acquire his redemption money. If the father died after thirty days following the birth of the son, the son is not obligated to redeem himself, as his father already acquired his redemption money.

    5§ The mishna teaches: And likewise a woman who did not wait three months after the death of her husband and she married and gave birth and it is unknown whether the son was born after a pregnancy of nine months and is the son of the first husband, or after seven months and is the son of the second husband, the son is a firstborn with regard to redemption from a priest but is not a firstborn with regard to inheritance.

    6The Gemara infers: This son is not a firstborn with regard to inheritance, but he takes a share of the inheritance like an ordinary son. But why is he entitled to any inheritance? Let him go to that son of the first husband and he will reject him, by demanding proof that he is from his family, and likewise let him go to that son of the second husband and he will reject him in the same manner.

    7Rabbi Yirmeya says: This ruling that he is not a firstborn with regard to inheritance is necessary only with regard to the son who follows him, born to the second husband, to teach that he is not a firstborn with regard to inheritance, as this son of uncertain status might be his firstborn brother. And when the mishna states: The child is a firstborn with regard to redemption from a priest but is not a firstborn with regard to inheritance, this is what it is saying: This son of uncertain status is a firstborn with regard to redemption from a priest, and the son who follows him, born to the second husband, is not a firstborn with regard to inheritance.

    8The Gemara suggests: And let the son with uncertain status and the son who follows him write an authorization to one another, by which each grants the other the right to claim his own share. In this manner they can claim the double portion together, as one of them is certainly the firstborn. And if you would say that the mishna is dealing with a case where there was no authorization, we interpret it later on (see 49a) as referring to a situation where there was an authorization.

    9The Gemara answers: The mishna, which indicates that there is no firstborn with regard to inheritance here, supports the opinion of Rabbi Yannai, as Rabbi Yannai says: In a case where two sons of two men became confused and it is unknown who is the father of whom, if the two sons were initially recognized and were ultimately intermingled, each writes an authorization to the other, and the other sons in each family cannot claim that these sons are not their brother.

    10If they were not initially recognized and were ultimately intermingled, each does not write an authorization to the other, as even initially neither of them had any certain right to their father’s inheritance. Likewise, in the case of the uncertain son and the one who follows him in the mishna, neither one was ever recognized as his father’s firstborn. Therefore, writing an authorization is ineffective in claiming any inheritance.

    11MISHNA: Which is the offspring that is a firstborn both with regard to inheritance and with regard to redemption from a priest? In the case of a woman who miscarried a gestational sac full of water, or one full of blood, or one full of pieces of flesh; or one who miscarries a mass resembling a fish, or grasshoppers, or repugnant creatures, or creeping animals, or one who miscarries on the fortieth day after conception, the son who follows any of them is a firstborn with regard to inheritance and with regard to redemption from a priest.

    12In the case of a boy born by caesarean section and the son who follows him, both of them are not firstborn, neither with regard to inheritance nor with regard to redemption from a priest. Rabbi Shimon says: The first son is a firstborn with regard to inheritance if he is his father’s first son, and the second son is a firstborn with regard to redemption from a priest for five sela coins, because he is the first to emerge from the womb and he emerged in the usual way.

    13GEMARA: The mishna teaches that neither a son born by caesarean section nor the son who follows him are firstborn, neither with regard to inheritance nor with regard to redemption from a priest. The Gemara explains: The first son, born by caesarean section, is not considered the firstborn with regard to inheritance, as we require fulfillment of the verse: “And they have borne him children” (Deuteronomy 21:15), written in the context of inheritance, and a caesarean section is not called a birth. Likewise, with regard to the redemption with five sela coins, this son is also not considered the firstborn, as we require fulfillment of the verse: “Whatever opens the womb” (Exodus 13:2), and he did not open his mother’s womb.

    14Similarly, the second son who follows him is not considered the firstborn with regard to inheritance, as we require fulfillment of the verse: “For he is the first of his strength, the right of the firstborn is his” (Deuteronomy 21:17), and this son is not the first. In addition, he is also not considered the firstborn with regard to the redemption of five sela coins, as the tanna of the mishna holds: A firstborn for only one matter, i.e., he opened his mother’s womb but is not her first child, is not considered a firstborn with regard to redemption.

    15§ The mishna teaches that Rabbi Shimon says: The first son is a firstborn with regard to inheritance if he is his father’s first son, and the second son is a firstborn with regard to redemption from a priest for five sela coins. The Gemara explains: The verse states: “And they have borne him children,” and a caesarean section is not called a birth. Rabbi Shimon conforms to his standard line of reasoning, as he says with regard to a verse that deals with the ritual impurity of a woman after childbirth: “But if she bears a girl” (Leviticus 12:5), that the apparently superfluous term “she bears” serves to include a child born by caesarean section, and the same applies with regard to a firstborn for inheritance.

    16And Rabbi Shimon also rules that the second son is a firstborn with regard to redemption from a priest for five sela coins, as he maintains: A firstborn for only one matter, i.e., one who opened his mother’s womb but is not her first child, is considered a firstborn with regard to the redemption of the firstborn, despite the fact that he is not his mother’s first child.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בן חללכישראל דמי וחייב בבכורה:

    לאחר שלשיםישנו במצות פדייה דכתיב (במדבר י״ח:ט״ו-ט״ז) ופדויו מבן חדש:

    שהרי זכה אביו בפדיונודאי נמי יהיב (ליה) האב הוה מפריש ליה ושקיל ליה לנפשיה דהא כהן הוא וכיון דזכה האב בפדיונו מורישו לבנו עם שאר נכסיו:

    לא זכה האבדהא לא איחייב אב מעולם אלא בן נתחייב לאחר מיתת אביו ואיחייב ליה למיתביה לכהן אחר:

    דאמר ליההאי חלל לכהן אתינא מכח גברא כהן דלא מצית אישתעויי דינא בהדיה שאם היה אביו פודה אותו היה נוטל הפדיון לעצמו:

    נתגיירה מעוברתולא ילדה עדיין מעולם אותו וולד בכור לכהן:

    אמאי לימא ליה אתינא מכח גבראדלא ציית דינא:

    דלית ליה חייסלגבי ישראל לית ליה שום יחס ואין זה בא מכחו דכקטן שנולד דמי:

    לא נצרכאמתני' דקתני אינו בכור לנחלה אלא מההוא שבא אחריו אלא איהו לא שקיל מידי דבנו הראשון אומר לו לא בן ראשון אתה וכן בנו האחרון אומר לו:

    והכי קאמר בכור לכהןהוי האי ספק ממה נפשך דהאי פטר רחם הוא וחייב לפדות את עצמו והבא אחריו (מבני) השני אינו בכור לנחלה דאמרין ליה אחיו אותו ספק בן אבינו הוא ואתה אינך בכור:

    ולכתבו הרשאה זה לזההספק והבא אחריו יכתוב אחד הרשאה לחבירו על חלקו וילך ויתבע לו הבכורה ממה נפשך אם אני בכור תנו לי בשביל עצמי ואם אחי בכור תנו לי בשביל אחי דהא או הספק או הבא אחריו בכור:

    וכי תימא מתני' שלא בהרשאהמיירי והכי קאמר אם לא כתבו הרשאות אין כאן בכור לנחלה:

    הא מוקמינן ליה לקמן דבהרשאה קמיירידאמר אמר שמואל בבא בהרשאה אלא ודאי הרשאה לא מהניא כלל הכא:

    מסייע ליה לרבי ינאי דאמר הוכרו ולבסוף נתערבוכגון שתי נשים של שני אנשים שהוכרו וולדותיהן ואחר כך נתערבו ועכשיו כשהן באין כולן לירש דוחין אותן אחיהם דלכל אחד אמרי לאו אחינו אתה:

    כותבין הרשאה זה לזההאחד לחבירו על חלקו בנכסי אביו ובעל ההרשאה בא אצל יורשי שני האבות ואומר לכל אחד אם אחיכם אני תנו לי ואם זה אחיכם תנו לי חלקו וכן לבני השני. אבל לא הוכרו מעולם אין כותבין דלא היתה להם זכיה מעולם בנכסי [אביו] ומתני' נמי בדלא הוכרו מעולם דמעולם לא נודע איזה בכור ולא זכה אחד מהם בחזקת בכורה. הא דרבי ינאי בב"ב ביש נוחלין (ב"ב דף קכז.):

    מתני' שפירעור הולד ממש:

    גניניםגוונים:

    וחגביםלאו וולד נינהו. וטעמא מפרש במס' נדה בהמפלת חתיכה (נדה דף כב:) שלא נאמרה בהן יצירה כלגבי אדם:

    ליום ארבעיםשנתעברה דמיא בעלמא הוא עד דמטי למחר דמ' יום הוי יצירת הוולד:

    יוצא דופן והבא אחריודרך רחם שניהן אינן בכור וטעמא מפרש בגמרא:

    גמ' וילדו לו בעינןדרך לידה:

    בכור לדבר אחדכגון זה שהוא בכור לרחמים ואינו בכור לוולדות דהא הוה לו ולד זכר קודם לו:

    לטעמיה דאמרבמס' נדה פ' יוצא דופן (נדה דף מ.) ואם נקבה תלד לרבות יוצא דופן דהוי לידה מעליא ויושבת עליו ימי טומאה וטהרה הלכך גבי וילדו לו נמי לידה מעליא חשיב ליה דגמרינן מהתם:

    בכור לדבר אחדכגון שני דהוי בכור לרחמים הוי בכור לכהן אבל ראשון אע"ג דבכור לדבר אחד הוא דהא הוי בכור לוולדות ולזכרים אפ"ה לא הוי בכור דבפטר רחם תלא רחמנא:

    בכורות 47 עמוד ב

    1איתמר: כהן שמת והניח בן חלל רב חסדא אמר: הבן חייב לפדות את עצמו, רבה בר רב הונא אמר: אין חייב לפדות את עצמו. כל היכא דמת האב לאחר שלשים, דכולי עלמא לא פליגי דאין הבן חייב לפדות את עצמו, שהרי זכה אביו בפדיונו.

    2כי פליגי היכא דמת האב בתוך שלשים יום, רב חסדא אמר: הבן חייב לפדות את עצמו, דהא לא זכה אביו לפדיונו רבה בר רב הונא אמר: אין הבן חייב לפדות עצמו, דאמר ליה: אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה.

    3תנן: נתגיירה מעוברת בכור לכהן, ואמאי? לימא ליה: אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה! שאני עובד כוכבים דלית ליה חייס.

    4אמר רבי שמעון יאסיניא, אמר רבי שמעון בן לקיש: כהן שמת בתוך שלשים והניח בן חלל הבן חייב לפדות את עצמו, שלא זכה האב בפדיונו. מת לאחר שלשים יום אין הבן חייב לפדות עצמו, שהרי זכה האב בפדיונו.

    5וכן מי שלא שהתה אחרי בעלה ג' חדשים וכו'.

    6בכור לנחלה הוא דלא הוי, הא כפשוט שקיל. ואמאי? ליזיל לגבי האי ולידחייה, ולגבי האי ולידחייה!

    7אמר רבי ירמיה: לא נצרכא אלא לבא אחריו, וה"ק בכור לכהן, והבא אחריו אין בכור לנחלה.

    8ולכתבו הרשאה להדדי! וכי תימא: מתני' שלא בהרשאה הא מוקמינן לה קמן דבהרשאה׃

    9מסייע ליה לרבי ינאי דא"ר ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה׃

    10לא הוכרו ובסוף נתערבו אין כותבין הרשאה זה לזה:

    Mishna

    11אי זהו בכור לנחלה, ולכהן המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינין המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים והמפלת ליום ארבעים הבא אחריהם בכור לנחלה ולכהן׃

    12יוצא דופן והבא אחריו שניהן אינן בכור. לא לנחלה ולא לכהן ר"ש אומר הראשון לנחלה והשני לחמש סלעים:

    Gemara

    13ראשון לנחלה לא (דברים כא, טו) וילדו לו בעינן לחמש סלעים נמי לא (שמות יג, יב) פטר רחם בעינן׃

    14שני לנחלה לא (דברים כא, יז) ראשית אונו בעינן לחמש סלעים נמי לא קסבר בכור לדבר אחד לא הוי בכור׃

    15רש"א הראשון לנחלה והשני לחמש סלעים ר"ש לטעמיה דאמר (ויקרא יב, ה) תלד לרבות יוצא דופן׃

    16והשני לחמש סלעים קסבר בכור לדבר אחד הוי בכור:

    Tosafot

    הבן חייב לפדות את עצמודהא לא זכה האב בפדיונו אלא חייב הבן לפדות עצמו אע"ג דליכא חיובא באב וכן מתני' דתנן נתגיירה מעוברת נשתחררה מעוברת (כשר) ותימה דבפ"ק דקדושין (דף כט.) גמרינן ממצות הבן על האב דדרשינן תפדה תפדה אשה שאין אחרים מצווין לפדותה אינה מצווה לפדות עצמה וה"נ האי בן שאין אחרים מצווין לפדותו לא יהא חייב לפדות עצמו וי"ל דלא דמי האי בן לאשה דלא שייך בה בשום אב פדיון כלל אבל הכא אם היה לו אב ישראל היה חייב לפדותו:

    ראשון לנחלה לא וילדו לו בעינןמתוך פירוש הקונטרס משמע דמלשון לידה גמר וקשה דבנדה [ריש] פרק יוצא דופן (נדה דף מ.) (ברישי') מפרש דאין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה משום דכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר עד שתלד ממקום שמזרעת אבל מלשון לידה לא אלא יש לפרש דגמר הכא לידה [לידה] מהתם ור"ש דהכא לטעמיה כדאמר בסמוך דמרבי התם יוצא דופן (שם) מתלד דיושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה וא"ת דהתם קאמר דמודה ר"ש לענין קדשים שאינו קדוש דגמר מבכור דכתיב ביה פטר רחם ופריך וליגמר לידה לידה מאדם דמרבינן יוצא דופן מתלד שכן פשוט קדוש זכר במתנות ומשני מבכור אית לן למילף דנפישין שכן אמו בהמות קדשים פגול נותר וטמא והשתא הכא נמי נילף מבכור בהמה שכן בכור מבכור וי"ל דאינך נפישי שכן אדם מאדם ואינם קדושים ולא שייך בהם פגול נותר וטמא ובכור אדם דכהונה דכתיב ביה פטר רחם לא מצי ר"ש למילף מבכור לנחלה דגבי בכור אדם דפטר רחם לא כתיב לידה:

    וילדו לו בעינןתימה כיון דדרשינן קרא בבכור א"כ בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קכז.) דדרשינן טומטום שנקרע ונמצא זכר דאינו ממעט בחלק בכורה דאמר קרא וילדו לו בנים עד שיהא בן משעת לידה והאי דאינו נוטל פי שנים דריש מוהיה הבכור עד שיהא בן משעת הווייה וכן בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קמב:) דנן בן שנולד לאחר מיתת אביו דאינו ממעט מחלק בכורה מדכתיב וילדו לו והא דאינו נוטל פי שנים דריש מדכתיב יכיר ואמאי כולהו מילתא תיפוק ליה מוילדו לו כיון דמוקמינן ליה בבכור וי"ל דאי לאו דכתיבי תרי קראי הוה מוקמינן ליה דוקא בבכור דאינו נוטל פי שנים דהיה מסתבר לאוקמי טפי בבכור שלא יטול חלק בבכורה מלהעמידו בפשוט שלא ימעט בחלק בכורה תדע דביוצא דופן דליכא תרי קראי דרשינן ליה לענין דאינו נוטל פי שנים ולא דרשינן ליה לומר דאינו ממעט:

    בכור לדבר אחד הוי בכורוא"ת מהאי טעמא גופיה דהיוצא דופן בכור לחמש סלעים ואע"ג דכתיב ביה פטר רחם כדאשכחן בסוף פ' שני (לעיל בכורות יט.) דתנן יוצא דופן והבא אחריו ר' טרפון אומר שניהם ירעו עד שיסתאבו ומפרש בגמ' דמספקא ליה בכור לדבר אחד אי הוי בכור אי לאו ואע"ג דהתם נמי כתיב פטר רחם י"ל דסברת ר"ש חלוקה מר' טרפון ואע"ג דהבא אחריו פשיט ליה טפי דהוי בכור מר' טרפון מ"מ יוצא דופן גרע ליה וממעט ליה מפטר רחם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה בן חלל כו' בבכורה הס"ד ובד"ה שהרי כו' הוה מפריש ליה כו' כצ"ל ובד"ה וה"ק בכור כו' והבא אחריו מבני השני כו' וה"ה דיש לפרש מבני הראשון ומאשה אחרת ודו"ק:

    בד"ה כותב הרשאה כו' זכייה מעולם בנכסי כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה הבן חייב כו' מעוברת כשר כו' ר"ל דמתני' איירי אף בכשר שאינו חלל וק"ל:

    בד"ה ראשון לנחלה לא וילדו לו בעינן כו' שאינו קדוש דגמר כו' פשוט קדוש זכר במתנות ומשני מבכור כו' ובכור אדם כו' לא כתב לידה הס"ד ואח"כ מ"ה וילדו לו כו' פי שנים והיה כו' ובד"ה אם נתנו עד שלא כו' קתני בתרוייהו פלוגתא כו' כצ"ל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bekhorot 47b

    Bekhorot 47b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 332 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בן חלל כישראל דמי וחייב בבכורה:

    לאחר שלשים ישנו במצות פדייה דכתיב (במדבר י״ח:ט״ו-ט״ז) ופדויו מבן חדש:

    שהרי זכה אביו בפדיונו דאי נמי יהיב (ליה) האב הוה מפריש ליה ושקיל ליה לנפשיה דהא כהן הוא וכיון דזכה האב בפדיונו מורישו לבנו עם שאר נכסיו:

    לא זכה האב דהא לא איחייב אב מעולם אלא בן נתחייב לאחר מיתת אביו ואיחייב ליה למיתביה לכהן אחר:

    דאמר ליה האי חלל לכהן אתינא מכח גברא כהן דלא מצית אישתעויי דינא בהדיה שאם היה אביו פודה אותו היה נוטל הפדיון לעצמו:

    נתגיירה מעוברת ולא ילדה עדיין מעולם אותו וולד בכור לכהן:

    אמאי לימא ליה אתינא מכח גברא דלא ציית דינא:

    דלית ליה חייס לגבי ישראל לית ליה שום יחס ואין זה בא מכחו דכקטן שנולד דמי:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Bekhorot 47b · Sefaria

    Tosafot

    הבן חייב לפדות את עצמו דהא לא זכה האב בפדיונו אלא חייב הבן לפדות עצמו אע"ג דליכא חיובא באב וכן מתני' דתנן נתגיירה מעוברת נשתחררה מעוברת (כשר) ותימה דבפ"ק דקדושין (דף כט.) גמרינן ממצות הבן על האב דדרשינן תפדה תפדה אשה שאין אחרים מצווין לפדותה אינה מצווה לפדות עצמה וה"נ האי בן שאין אחרים מצווין לפדותו לא יהא חייב לפדות עצמו וי"ל דלא דמי האי בן לאשה דלא שייך בה בשום אב פדיון כלל אבל הכא אם היה לו אב ישראל היה חייב לפדותו:

    ראשון לנחלה לא וילדו לו בעינן מתוך פירוש הקונטרס משמע דמלשון לידה גמר וקשה דבנדה [ריש] פרק יוצא דופן (נדה דף מ.) (ברישי') מפרש דאין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה משום דכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר עד שתלד ממקום שמזרעת אבל מלשון לידה לא אלא יש לפרש דגמר הכא לידה [לידה] מהתם ור"ש דהכא לטעמיה כדאמר בסמוך דמרבי התם יוצא דופן (שם) מתלד דיושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה וא"ת דהתם קאמר דמודה ר"ש לענין קדשים שאינו קדוש דגמר מבכור דכתיב ביה פטר רחם ופריך וליגמר לידה לידה מאדם דמרבינן יוצא דופן מתלד שכן פשוט קדוש זכר במתנות ומשני מבכור אית לן למילף דנפישין שכן אמו בהמות קדשים פגול נותר וטמא והשתא הכא נמי נילף מבכור בהמה שכן בכור מבכור וי"ל דאינך נפישי שכן אדם מאדם ואינם קדושים ולא שייך בהם פגול נותר וטמא ובכור אדם דכהונה דכתיב ביה פטר רחם לא מצי ר"ש למילף מבכור לנחלה דגבי בכור אדם דפטר רחם לא כתיב לידה:

    וילדו לו בעינן תימה כיון דדרשינן קרא בבכור א"כ בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קכז.) דדרשינן טומטום שנקרע ונמצא זכר דאינו ממעט בחלק בכורה דאמר קרא וילדו לו בנים עד שיהא בן משעת לידה והאי דאינו נוטל פי שנים דריש מוהיה הבכור עד שיהא בן משעת הווייה וכן בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קמב:) דנן בן שנולד לאחר מיתת אביו דאינו ממעט מחלק בכורה מדכתיב וילדו לו והא דאינו נוטל פי שנים דריש מדכתיב יכיר ואמאי כולהו מילתא תיפוק ליה מוילדו לו כיון דמוקמינן ליה בבכור וי"ל דאי לאו דכתיבי תרי קראי הוה מוקמינן ליה דוקא בבכור דאינו נוטל פי שנים דהיה מסתבר לאוקמי טפי בבכור שלא יטול חלק בבכורה מלהעמידו בפשוט שלא ימעט בחלק בכורה תדע דביוצא דופן דליכא תרי קראי דרשינן ליה לענין דאינו נוטל פי שנים ולא דרשינן ליה לומר דאינו ממעט:

    בכור לדבר אחד הוי בכור וא"ת מהאי טעמא גופיה דהיוצא דופן בכור לחמש סלעים ואע"ג דכתיב ביה פטר רחם כדאשכחן בסוף פ' שני (לעיל בכורות יט.) דתנן יוצא דופן והבא אחריו ר' טרפון אומר שניהם ירעו עד שיסתאבו ומפרש בגמ' דמספקא ליה בכור לדבר אחד אי הוי בכור אי לאו ואע"ג דהתם נמי כתיב פטר רחם י"ל דסברת ר"ש חלוקה מר' טרפון ואע"ג דהבא אחריו פשיט ליה טפי דהוי בכור מר' טרפון מ"מ יוצא דופן גרע ליה וממעט ליה מפטר רחם:

    Tosafot on Bekhorot 47b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה בן חלל כו' בבכורה הס"ד ובד"ה שהרי כו' הוה מפריש ליה כו' כצ"ל ובד"ה וה"ק בכור כו' והבא אחריו מבני השני כו' וה"ה דיש לפרש מבני הראשון ומאשה אחרת ודו"ק:

    בד"ה כותב הרשאה כו' זכייה מעולם בנכסי כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה הבן חייב כו' מעוברת כשר כו' ר"ל דמתני' איירי אף בכשר שאינו חלל וק"ל:

    בד"ה ראשון לנחלה לא וילדו לו בעינן כו' שאינו קדוש דגמר כו' פשוט קדוש זכר במתנות ומשני מבכור כו' ובכור אדם כו' לא כתב לידה הס"ד ואח"כ מ"ה וילדו לו כו' פי שנים והיה כו' ובד"ה אם נתנו עד שלא כו' קתני בתרוייהו פלוגתא כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 47b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bekhorot, daf 47, Amud Bet, about 332 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 144 words

      Opens “איתמר: כהן שמת והניח בן חלל רב…”

      Named: רב חסדא, רב הונא, רבה.

    2. Segment 241 words

      Opens “כי פליגי היכא דמת האב בתוך שלשים…”

      Named: רב חסדא, רב הונא, רבה.

    3. Segment 322 words

      Opens “תנן: נתגיירה מעוברת בכור לכהן, ואמאי? לימא…”

    4. Segment 438 words

      Opens “אמר רבי שמעון יאסיניא, אמר רבי שמעון…”

      Named: רבי שמעון.

    5. Segment 59 words

      Opens “וכן מי שלא שהתה אחרי בעלה ג'…”

    6. Segment 616 words

      Opens “בכור לנחלה הוא דלא הוי, הא כפשוט…”

    7. Segment 716 words

      Opens “אמר רבי ירמיה: לא נצרכא אלא לבא…”

      Named: רבי ירמיה.

    8. Segment 813 words

      Opens “ולכתבו הרשאה להדדי! וכי תימא: מתני' שלא…”

    9. Segment 913 words

      Opens “מסייע ליה לרבי ינאי דא"ר ינאי הוכרו…”

      Named: רבי ינאי.

    10. Segment 109 words

      Opens “לא הוכרו ובסוף נתערבו אין כותבין הרשאה…”

    11. Segment 1128 words

      Opens “מתני׳ אי זהו בכור לנחלה, ולכהן המפלת…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “יוצא דופן והבא אחריו שניהן אינן בכור.…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “גמ׳ ראשון לנחלה לא (דברים כא, טו)…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “שני לנחלה לא (דברים כא, יז) ראשית…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “רש"א הראשון לנחלה והשני לחמש סלעים ר"ש…”

    16. Segment 169 words

      Opens “והשני לחמש סלעים קסבר בכור לדבר אחד…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bekhorot 47b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026