Talmud Builders

    Bekhorot 53a

    Back to index

    English translation — Bekhorot 53a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: The mitzva of animal tithe is in effect both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, in the presence of, i.e., in the time of, the Temple and not in the presence of the Temple. It is in effect with regard to non-sacred animals but not with regard to sacrificial animals. And it is in effect with regard to the herd and the flock, but they are not tithed from one for the other; and it is in effect with regard to sheep and goats, and they are tithed from one for the other.

    2And it is in effect with regard to animals from the new flock and with regard to animals from the old flock, but they are not tithed from one for the other. As by right, it should be inferred: If in the case of animals from the new flock and the old flock, which do not carry the prohibition of mating diverse kinds when mated with each other because they are one species, are nevertheless not tithed from one for the other, then with regard to sheep and goats, which do carry the prohibition of mating diverse kinds when mated with each other, is it not right that they will not be tithed from one for the other? Therefore, the verse states: “And all the tithe of the herd or the flock, whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32), indicating that with regard to animal tithe, all animals that are included in the term flock are one species.

    3GEMARA: The mishna teaches that the mitzva of animal tithe is in effect both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael. The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. As it is taught in a baraita that Rabbi Akiva says: One might have thought that a person must bring up his animal tithe from outside of Eretz Yisrael and sacrifice it in the Temple. Therefore, the verse states: “And you shall bring there your burnt offerings, and your offerings, and your tithes, and the offering of your hand, and your vows, and your gift offerings, and the firstborn of your herd and of your flock” (Deuteronomy 12:6).

    4Rabbi Akiva explains: The plural form “tithes” indicates that the verse is speaking of two tithes; one is the animal tithe, and the other one is the second tithe of grain, i.e., produce. Since these two tithes are included in the same word, it is derived from here that from the place where you bring up the tithe of grain, i.e., Eretz Yisrael, as the obligation to separate tithe of grain applies only there, you also bring up the animal tithe; but from a place where you do not bring up the tithe of grain, i.e., outside of Eretz Yisrael, you do not bring up the animal tithe either. This baraita , which states the opinion of Rabbi Akiva, apparently contradicts the ruling of the mishna.

    5The Gemara responds: You may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as the baraita and the mishna are referring to different cases. The baraita there is referring to the requirement to bring the animal tithe to Jerusalem for it to be sacrificed on the altar. By contrast, the mishna here is speaking of the status of every tenth animal; these animals are to be separated and consecrated. The Gemara adds that the language of the baraita is also precise, as it adduces a derivation from the phrase “and you shall bring there.” Conclude from this citation that the baraita is referring specifically to the requirement to bring the animal tithe and sacrifice it in Jerusalem.

    6The Gemara asks: If so, since animal tithe outside of Eretz Yisrael is not sacrificed on the altar, why is it consecrated? What is the significance of its sanctity? The Gemara answers that it is consecrated to the extent that it may be eaten by its owner only when it develops a blemish.

    7§ The mishna teaches that the animal tithe is in effect both in the presence of the Temple and not in the presence of the Temple. The Gemara challenges: If so, then even nowadays the halakha of the animal tithe should be in effect. Why then do people not remove every tenth animal from their flock or herd? The Gemara answers: The reason is in accordance with the opinion of Rav Huna, as Rav Huna says: This is a rabbinic decree due to an orphan, i.e., a baby animal whose mother died before it was born, lest it be included with the other animals to be tithed; the obligation of animal tithe does not apply to it.

    8The Gemara challenges: If so, then even originally, when the Temple stood, the practice should have also been not to separate animal tithe in case an orphaned animal was included in the counting. Rather, the Gemara explains that there was no concern for an orphaned animal when the Temple stood, as it was possible to remove this concern by issuing an announcement to everyone that an orphaned animal is exempt from animal tithe. The Gemara suggests: Here too, it is possible to remove the concern by means of an announcement that an orphaned animal is exempt from animal tithe.

    9Rather, Rabba says: The reason animal tithe is no longer separated is due to concern that a mishap might occur. And from where do you say that we are concerned for a mishap after the destruction of the Temple? As we learned in a baraita : One may neither consecrate items, nor valuate an item’s worth based on its appraisal, nor dedicate items for sacred use (see Leviticus, chapter 27) and dedicate its monetary worth to the Temple treasury, in the present time, when the Temple is no longer standing.

    10The baraita continues: And if one did consecrate, or valuate, or dedicate items for sacred use, the presence of these items might lead to the mishap of the violation of the prohibition against using consecrated property. Therefore, if one dedicated an animal it should be destroyed. If he dedicated produce, garments, or vessels made from materials that decompose, he should store them until they decompose. And if he dedicated money or metal vessels, he should take them and cast them into the Dead Sea. The Gemara adds: And in the case of an animal, what constitutes uprooting? He locks the door before it, and it dies on its own from hunger. This baraita indicates that animals that cannot be sacrificed nowadays must be left to die so that they are not used improperly.

    11The Gemara challenges: If so, then a firstborn should also not be consecrated, as this too could lead to a mishap. The Gemara responds: Does the matter of the consecration of a firstborn depend on us? The animal is automatically consecrated upon its exit from the womb. The Gemara answers that this is what the questioner is saying: Let us sell the ears of all firstborn animals to gentiles before their births, so that they are not consecrated from the outset. A firstborn animal that is jointly owned by a Jew and a gentile does not become consecrated as a firstborn.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' מעשר בהמה כו' בכבשים ובעזיםכלומר ונוהג בכבשים ועזים:

    חדששנולדו לאחר אלול:

    ישןשנולדו קודם אלול:

    ואין מתעשרין חדש וישן מזה על זהכדמפרש בגמרא:

    גמ' לימא מתני'דקתני נוהג בחוצה לארץ:

    מעשר דגןאינו נוהג אלא בארץ דקאמרינן בפ"ק דקדושין (דף לז.) כל מצוה שהיא חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ וילפינן ליה מקראי:

    ליקרבלאו קדוש. ומתני' דקתני נוהג ליקדש קאמר ומפרש בסמוך למאי הלכתא קדוש:

    דיקא נמידר"ע מהקרבה הוא דקממעט לה מדנסיב הש"ס למילתיה מוהבאתם שמה דהיינו הקרבה:

    במומודימתין עד שיומם ואוכלן. מעשר בהמה בין תם בין בעל מום דבעלים הוא דלא אשכחן קרא דליתביה לכהן:

    כדרב הונא דאמרלקמן בהאי פירקא (בכורות דף נח:):

    גזירה משום יתוםה"נ גזרה משום יתום שלא יכניס יתום לדיר להתעשר דאמר במתני' הכל נכנסים לדיר להתעשר חוץ מכלאים וטריפה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום. ולהכי נקט רב הונא יתום טפי מכל הני משום דהתם גבי מילתיה לא שייך למימר אלא לקוח ויתום לקמן בהאי פירקא. יתום שמתה אמו בשעת לידה זה פירש למיתה וזה פירש לחיים:

    מעיקרא נמיכשהמקדש קיים נגזור משום יתום:

    אלאלהכי לא גזרינן בזמן בית המקדש דאפשר בהכרזת ב"ד שלא יכניס אדם יתום לדיר להתעשר הילכך האידנא נמי ליפרשו ואפשר בהכרזה:

    משום תקלהדאין לנו על מה להקריב וצריך לשהויי עד שיומם ואתי ביה לידי תקלה דגיזה ועבודה או שוחטו בלא מום:

    ואין מחרימיןדחרם הויא קדש כהקדש דכתיב כל חרם קדש קדשים וגו':

    תיעקרדלא ליתי בה לידי תקלה:

    מתה מאיליהברעב:

    בכור בדידן תליאבתמיה:

    הכי קאמרהכי פרכינן הואיל וחיישת לתקלה לקנינהו לאודנייהו דאימהות לעובדי כוכבים כי היכי דתיהוי יד עובד כוכבי' באמצע ולא ליתי לידי בכורה:

    בכורות 53 עמוד א

    Mishna

    1מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשים ונוהג בבקר ובצאן, ואין מתעשרין מזה על זה בכבשים ובעזים ומתעשרין מזה על זה׃

    2בחדש ובישן ואינן מתעשרין מזה על זה שהיה בדין ומה אם החדש והישן שאינן כלאים זה בזה אינם מתעשרין מזה על זה כבשים ועזים שהן כלאים זה בזה אינו דין שלא יהו מתעשרין מזה על זה ת"ל (ויקרא כז, לב) וצאן משמע כל צאן אחד:

    Gemara

    3לימא מתני' דלא כרבי עקיבא דתניא רבי עקיבא אומר יכול יעלה אדם מעשר בהמה מחוצה לארץ ויקריבנו ת"ל (דברים יב, ו) והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם׃

    4בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה מעשר בהמה וממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה מעשר בהמה׃

    5אפי' תימא ר' עקיבא כאן ליקרב כאן ליקדש דיקא נמי דקא נסיב לה תלמודא והבאתם שמה שמע מינה׃

    6אי הכי מאחר שאינו קרב אמאי קדוש לנאכל במומו לבעלים:

    7בפני הבית ושלא בפני הבית: אי הכי אפי' האידנא נמי כדרב הונא דאמר רב הונא גזירה משום יתום׃

    8אי הכי מעיקרא! נמי לא אלא אפשר בהכרזה הכא נמי אפשר בהכרזה׃

    9אלא אמר רבה משום תקלה ומנא תימרא דחיישינן לתקלה דתנן אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה׃

    10ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה תיעקר פירות כסות וכלים ירקבו מעות וכלי מתכות יוליך לים המלח ואיזהו עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה׃

    11אי הכי בכור נמי לא ליקדש בכור בדידן תליא מילתא ברחם קדוש הכי קאמר ליקנינהו לאודנייהו לעובדי כוכבים דלא ליקדש מעיקרא׃

    Tosafot

    מעשר בהמה כו'בכל מקום רגיל להזכיר בכור ומעשר ופסח ששוין במתנותיהן להכי תנא מעשר אגב בכור ופסח דנפישי מיליה תנא בפסחים:

    נוהג בארץ ובחוצה לארץהא דאמרי' בריש שילוח הקן (חולין דף קלח:) דכל היכא דתנא בארץ ובחוצה לארץ שלא לצורך לבד מראשית הגז היינו בהנהו דתנן בההיא מכילתא אבל הכא לצורך הוא:

    רבי עקיבא אומר יכול יעלה אדם מעשר כו'בתמורה בסוף אלו קדשים (תמורה דף כא:) קאמר נמי רבי עקיבא הכי דבכור הבא מחוצה לארץ אינו קרב דמוקי התם מתני' דמס' חלה (פ"ד מי"א) דבן אנטיגנוס העלה בכורות מבבל ולא קבלום ממנו כר' עקיבא:

    כרב הונא דאמר רב הונא גזירה משום יתוםדרב הונא לקמן בפירקין (בכורות דף נח:) כיצד מעשרן ושם לא שייך למיגזר משום כלאים וטריפה ויוצא דופן אבל כאן שייך למיגזר משום הנהו כמו משום יתום אלא איידי דנקט רב הונא התם נקטה הכא ומיהו תימה דלא נקט לקוח ויתום כדנקט התם לכך נראה לי לפרש דנקט הכא דוקא יתום דטעו ביה טפי מבאחריני משום דלא בקיאי דיתום נמי לא משכחת ליה אלא בזה פירש למיתה וזה פירש לחיים:

    אלא משום תקלהמשמע הכא דאין מעשר בהמה נוהג בזמן הזה משום תקלה והקשה ר"ת בפרק במה בהמה יוצאה (שבת נד:) דרבי אלעזר בן עזריה הוה מעשר תריסר אלפי עגלי מעדריה בכל שתא ולאחר החורבן היה דרבן יוחנן בן זכאי שהוא נשיא היה לאחר חורבן ואחריו רבן גמליאל ובימי רבן גמליאל מנו את ר' אלעזר בן עזריה נשיא כדאי' בפרק תפלת השחר (ברכות דף כז:) ובן י"ח שנה היה ואין לפרש כלל דאיירי בעישור שנותנין למלך כמו ארנונא ודוחק נמי לפרש דאפוטרופוס היה לו כשהוא קטן שהיה מעשר ושמא לא בטלו מעשר בהמה כ"כ סמוך לחורבן:

    ואין מחרימין בזמן הזהאפילו למ"ד (ערכין דף כט.) סתם חרמים לכהנים אפי' במפרש לכהנים איכא למיגזר משום תקלה דכל זמן שהם ביד בעלים הרי הן הקדש כדאיתא לעיל בריש כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לב.) ובפ"ק דע"ז (דף יג.) פרש"י דקסבר סתם חרמים לבדק הבית ואי נמי כדפרי' והא דאמר עולא בערכין בסוף פרק המקדיש שדהו (ערכין דף כט.) אי הואי התם הוה יהיבנא כולהו לכהן דקסבר סתם חרמים לכהנים גבי ההוא גברא דאחרימנהו לנכסיה יש לחלק דהיינו במקרקעי דבלאו הכי מקשה ר"ת רב יהודה דסבר התם סתם חרמים לבדק הבית היכי שרי התם ע"י פדייה דלישקול ארבע זוזי ושדי בנהרא ואומר רבינו תם דהתם במקרקעות דאי אסרת להו איסור עולם כ"ש דאתי לידי תקלה טפי ומיהו קשה דמשמע התם דאיירי במטלטלין דפריך עלה מהא דתניא דאין שדה חרמים נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ומשני הא במקרקעי הא במטלטלי וי"ל דמקרקעי חוצה לארץ קרי מטלטלי כדמסיק התם דכמטלטלי דמו ואע"ג דקאמר והא מעשה דפומבדיתא במקרקעי נמי הוה משמע מדקאמר נמי דהוה במקרקעי ובמטלטלי מ"מ לא התיר אלא המקרקעי לבד וכל שכן דניחא השתא דמכח זה פשיטא ליה להש"ס דבקרקעי נמי הוה עובדא דאי לא הוה התם אלא מטלטלי לא הוה שרי להו:

    מעות וכלי מתכות יוליך הנאה לים המלחמשמע דוקא לים המלח ולא סגי בשאר נהרות וכן משמע בפרק כל שעה (פסחים דף כח.) דבשאר נהרות בעיא שחיקה אבל לים המלח מטיל בעיניה וכן בעלמא הפריש מעות לנזירותו ומת אמרינן יוליך הנאה לים המלח ותימה דבההוא עובדא דערכין (דף כט.) קאמר שקיל ארבע זוזי ושדי בנהרא וכן ביומא בפרק הוציאו לו (יומא דף נה:) קאמר ונשקול ארבעה זוזי ונשדי בנהרא ואידך לישתרו ושמא התם איירי על ידי שחיקה ועכשיו כשאדם בא לחלל כרם רבעי או נטע רבעי צריך לשחוק הנהו זוזי ומחלל עלייהו ולשדי בנהרא:

    ואי זהו עיקור נועל דלת כו'בבכור בזמן הזה לא הוה שרינן למיעבד הכי דלא מיבעיא ישראל שיש לו לקיים מצות נתינה ולהמתין לכהן שירצה לקבלו אפי' יותר משלשים יום בדקה וחמשים בגסה דהא דתנן (לעיל בכורות דף כו:) עד כמה חייב ליטפל היינו אפי' בא כהן לקבלו תוך הזמן הזה כדקתני אמר לו הכהן בתוך הזמן תנהו לי הרי זה לא יתן אלא אפי' קבלו הכהן לא שרי ליה כהן לכונסו לכיפה דלא מישתמיט בשום דוכתא למתני הכי גבי בכור ולעיל (בכורות דף לה.) תנן בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל משמע שהיו רגילין להמתין עד שיפול בו מום ויש לחלק בין בכור למקדיש בזמן הזה דבכור דשרי בנפילת מום בלא פדייה איכא הפסד קדשים אם היה כונסו לכיפה אבל מקדיש דאפי' נפל בו מום לא שרי בלא פדיון ואי פריק ליה מיבעי להשליך הדמים לאיבוד הילכך כשכנסו עכשיו לכיפה אין כאן הפסד קדשים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' גזירה משום יתום אי הכי כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה לימא כו' לארץ הס"ד ואח"כ מ"ה מעשר כו' בפרקא קמא דקדושין כל כו' ובד"ה כדרב הונא כו' פירקא הס"ד ובד"ה משום תקלה כו' בלא מום הס"ד ובד"ה בכור כו' בתמיה הס"ד ובד"ה ה"ק כו' הד"א כצ"ל:

    תוס' בד"ה ר"ע כו' דבן אנטיגנוס העלה בכורות כו' ובד"ה כרב הונא כו' לא צריך למגזר משום כו' כדנקט התם כו' ובד"ה אלא תקלה כו' ולאחר החורבן היה דרכן כו' ושמא לא בטלו מעשר בהמה כל כך כו' ובד"ה ואין מחרימין כו' אי הואי התם הוה כו' דבלאו הכי מקשה רבי' תם כו' שרי התם על ידי פדיה דלישקול כו' איסור עולם כל שכן כו' במקרקע נמי הוה משמע כו' אלא ממקרקע לבד וכ"ש כו' ובד"ה מעות כו' וכן בעלמא הפריש מעות לנזירותו כו' ואידך לישתרו ושמא התם כו' ובד"ה ואיזהו עיקור כו' ולהמתין לכהן שירצה כו' דלא משתמיט בשום דוכתא למתני הכי בזמן הזה דבכור דשרי כו' כצ"ל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bekhorot 53a

    Bekhorot 53a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 254 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' מעשר בהמה כו' בכבשים ובעזים כלומר ונוהג בכבשים ועזים:

    חדש שנולדו לאחר אלול:

    ישן שנולדו קודם אלול:

    ואין מתעשרין חדש וישן מזה על זה כדמפרש בגמרא:

    גמ' לימא מתני' דקתני נוהג בחוצה לארץ:

    מעשר דגן אינו נוהג אלא בארץ דקאמרינן בפ"ק דקדושין (דף לז.) כל מצוה שהיא חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ וילפינן ליה מקראי:

    ליקרב לאו קדוש. ומתני' דקתני נוהג ליקדש קאמר ומפרש בסמוך למאי הלכתא קדוש:

    דיקא נמי דר"ע מהקרבה הוא דקממעט לה מדנסיב הש"ס למילתיה מוהבאתם שמה דהיינו הקרבה:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Bekhorot 53a · Sefaria

    Tosafot

    מעשר בהמה כו' בכל מקום רגיל להזכיר בכור ומעשר ופסח ששוין במתנותיהן להכי תנא מעשר אגב בכור ופסח דנפישי מיליה תנא בפסחים:

    נוהג בארץ ובחוצה לארץ הא דאמרי' בריש שילוח הקן (חולין דף קלח:) דכל היכא דתנא בארץ ובחוצה לארץ שלא לצורך לבד מראשית הגז היינו בהנהו דתנן בההיא מכילתא אבל הכא לצורך הוא:

    רבי עקיבא אומר יכול יעלה אדם מעשר כו' בתמורה בסוף אלו קדשים (תמורה דף כא:) קאמר נמי רבי עקיבא הכי דבכור הבא מחוצה לארץ אינו קרב דמוקי התם מתני' דמס' חלה (פ"ד מי"א) דבן אנטיגנוס העלה בכורות מבבל ולא קבלום ממנו כר' עקיבא:

    כרב הונא דאמר רב הונא גזירה משום יתום דרב הונא לקמן בפירקין (בכורות דף נח:) כיצד מעשרן ושם לא שייך למיגזר משום כלאים וטריפה ויוצא דופן אבל כאן שייך למיגזר משום הנהו כמו משום יתום אלא איידי דנקט רב הונא התם נקטה הכא ומיהו תימה דלא נקט לקוח ויתום כדנקט התם לכך נראה לי לפרש דנקט הכא דוקא יתום דטעו ביה טפי מבאחריני משום דלא בקיאי דיתום נמי לא משכחת ליה אלא בזה פירש למיתה וזה פירש לחיים:

    אלא משום תקלה משמע הכא דאין מעשר בהמה נוהג בזמן הזה משום תקלה והקשה ר"ת בפרק במה בהמה יוצאה (שבת נד:) דרבי אלעזר בן עזריה הוה מעשר תריסר אלפי עגלי מעדריה בכל שתא ולאחר החורבן היה דרבן יוחנן בן זכאי שהוא נשיא היה לאחר חורבן ואחריו רבן גמליאל ובימי רבן גמליאל מנו את ר' אלעזר בן עזריה נשיא כדאי' בפרק תפלת השחר (ברכות דף כז:) ובן י"ח שנה היה ואין לפרש כלל דאיירי בעישור שנותנין למלך כמו ארנונא ודוחק נמי לפרש דאפוטרופוס היה לו כשהוא קטן שהיה מעשר ושמא לא בטלו מעשר בהמה כ"כ סמוך לחורבן:

    ואין מחרימין בזמן הזה אפילו למ"ד (ערכין דף כט.) סתם חרמים לכהנים אפי' במפרש לכהנים איכא למיגזר משום תקלה דכל זמן שהם ביד בעלים הרי הן הקדש כדאיתא לעיל בריש כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לב.) ובפ"ק דע"ז (דף יג.) פרש"י דקסבר סתם חרמים לבדק הבית ואי נמי כדפרי' והא דאמר עולא בערכין בסוף פרק המקדיש שדהו (ערכין דף כט.) אי הואי התם הוה יהיבנא כולהו לכהן דקסבר סתם חרמים לכהנים גבי ההוא גברא דאחרימנהו לנכסיה יש לחלק דהיינו במקרקעי דבלאו הכי מקשה ר"ת רב יהודה דסבר התם סתם חרמים לבדק הבית היכי שרי התם ע"י פדייה דלישקול ארבע זוזי ושדי בנהרא ואומר רבינו תם דהתם במקרקעות דאי אסרת להו איסור עולם כ"ש דאתי לידי תקלה טפי ומיהו קשה דמשמע התם דאיירי במטלטלין דפריך עלה מהא דתניא דאין שדה חרמים נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ומשני הא במקרקעי הא במטלטלי וי"ל דמקרקעי חוצה לארץ קרי מטלטלי כדמסיק התם דכמטלטלי דמו ואע"ג דקאמר והא מעשה דפומבדיתא במקרקעי נמי הוה משמע מדקאמר נמי דהוה במקרקעי ובמטלטלי מ"מ לא התיר אלא המקרקעי לבד וכל שכן דניחא השתא דמכח זה פשיטא ליה להש"ס דבקרקעי נמי הוה עובדא דאי לא הוה התם אלא מטלטלי לא הוה שרי להו:

    מעות וכלי מתכות יוליך הנאה לים המלח משמע דוקא לים המלח ולא סגי בשאר נהרות וכן משמע בפרק כל שעה (פסחים דף כח.) דבשאר נהרות בעיא שחיקה אבל לים המלח מטיל בעיניה וכן בעלמא הפריש מעות לנזירותו ומת אמרינן יוליך הנאה לים המלח ותימה דבההוא עובדא דערכין (דף כט.) קאמר שקיל ארבע זוזי ושדי בנהרא וכן ביומא בפרק הוציאו לו (יומא דף נה:) קאמר ונשקול ארבעה זוזי ונשדי בנהרא ואידך לישתרו ושמא התם איירי על ידי שחיקה ועכשיו כשאדם בא לחלל כרם רבעי או נטע רבעי צריך לשחוק הנהו זוזי ומחלל עלייהו ולשדי בנהרא:

    ואי זהו עיקור נועל דלת כו' בבכור בזמן הזה לא הוה שרינן למיעבד הכי דלא מיבעיא ישראל שיש לו לקיים מצות נתינה ולהמתין לכהן שירצה לקבלו אפי' יותר משלשים יום בדקה וחמשים בגסה דהא דתנן (לעיל בכורות דף כו:) עד כמה חייב ליטפל היינו אפי' בא כהן לקבלו תוך הזמן הזה כדקתני אמר לו הכהן בתוך הזמן תנהו לי הרי זה לא יתן אלא אפי' קבלו הכהן לא שרי ליה כהן לכונסו לכיפה דלא מישתמיט בשום דוכתא למתני הכי גבי בכור ולעיל (בכורות דף לה.) תנן בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל משמע שהיו רגילין להמתין עד שיפול בו מום ויש לחלק בין בכור למקדיש בזמן הזה דבכור דשרי בנפילת מום בלא פדייה איכא הפסד קדשים אם היה כונסו לכיפה אבל מקדיש דאפי' נפל בו מום לא שרי בלא פדיון ואי פריק ליה מיבעי להשליך הדמים לאיבוד הילכך כשכנסו עכשיו לכיפה אין כאן הפסד קדשים:

    Tosafot on Bekhorot 53a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' גזירה משום יתום אי הכי כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה לימא כו' לארץ הס"ד ואח"כ מ"ה מעשר כו' בפרקא קמא דקדושין כל כו' ובד"ה כדרב הונא כו' פירקא הס"ד ובד"ה משום תקלה כו' בלא מום הס"ד ובד"ה בכור כו' בתמיה הס"ד ובד"ה ה"ק כו' הד"א כצ"ל:

    תוס' בד"ה ר"ע כו' דבן אנטיגנוס העלה בכורות כו' ובד"ה כרב הונא כו' לא צריך למגזר משום כו' כדנקט התם כו' ובד"ה אלא תקלה כו' ולאחר החורבן היה דרכן כו' ושמא לא בטלו מעשר בהמה כל כך כו' ובד"ה ואין מחרימין כו' אי הואי התם הוה כו' דבלאו הכי מקשה רבי' תם כו' שרי התם על ידי פדיה דלישקול כו' איסור עולם כל שכן כו' במקרקע נמי הוה משמע כו' אלא ממקרקע לבד וכ"ש כו' ובד"ה מעות כו' וכן בעלמא הפריש מעות לנזירותו כו' ואידך לישתרו ושמא התם כו' ובד"ה ואיזהו עיקור כו' ולהמתין לכהן שירצה כו' דלא משתמיט בשום דוכתא למתני הכי בזמן הזה דבכור דשרי כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 53a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Bekhorot, daf 53, Amud Aleph, about 254 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “מתני׳ מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ,…”

    2. Segment 245 words

      Opens “בחדש ובישן ואינן מתעשרין מזה על זה…”

    3. Segment 328 words

      Opens “גמ׳ לימא מתני' דלא כרבי עקיבא דתניא…”

      Named: רבי עקיבא.

    4. Segment 430 words

      Opens “בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה…”

    5. Segment 518 words

      Opens “אפי' תימא ר' עקיבא כאן ליקרב כאן…”

      Named: רב כאן.

    6. Segment 610 words

      Opens “אי הכי מאחר שאינו קרב אמאי קדוש…”

      Named: רב אמאי.

    7. Segment 718 words

      Opens “בפני הבית ושלא בפני הבית: אי הכי…”

      Named: רב הונא.

    8. Segment 812 words

      Opens “אי הכי מעיקרא! נמי לא אלא אפשר…”

    9. Segment 918 words

      Opens “אלא אמר רבה משום תקלה ומנא תימרא…”

      Named: רבה.

    10. Segment 1024 words

      Opens “ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה תיעקר פירות…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “אי הכי בכור נמי לא ליקדש בכור…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Bekhorot 53a · Segment 3 — “…כרבי עקיבא דתניא רבי עקיבא אומר יכול יעלה אדם…

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Bekhorot 53a · Segment 5 — “אפי' תימא ר' עקיבא כאן ליקרב כאן ליקדש דיקא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bekhorot 53a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026