Talmud Builders

    Bekhorot 28b

    Back to index

    English translation — Bekhorot 28b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The mishna is also precisely formulated, as it states that Rabbi Meir says: Since it was slaughtered not according to the ruling of an expert, it is prohibited. Conclude from this wording that Rabbi Meir penalizes him for not showing it to an expert. In other words, this indicates that the animal is deemed prohibited as a penalty. It is not due to any uncertainty, as blemishes on the body do not change after death, but it is due to a rabbinic decree. The Gemara comments: Conclude from it that the mishna should be understood as Rabba bar bar Ḥana explained.

    2A dilemma was raised before the Sages: The baraita states: Due to the blemishes on the cornea, which change. But does this mean that all blemishes on the cornea of the eye definitely change after the death of the animal? Or perhaps there are some that change after death and there are others that do not change.

    3The Gemara asks: What is the practical difference of this dilemma? The Gemara explains: The difference is with regard to contradicting witnesses who claim that the animal had the identical blemishes in its eye when it was alive. If you say that all corneas change after the death of the animal, they are liars. But if you say that there are some that change after death and there are others that do not change, the court relies on such witnesses. Therefore, what is the resolution of the dilemma?

    4The Gemara answers: Come and hear a baraita , as Rabba bar bar Ḥana says: Rabbi Yoshiya from Usha told me: Come and I will show you the corneas that change. Since he said to him: Come and I will show you those that change, one can conclude by inference there are some corneas that change after death and there are others that do not change.

    5§ The mishna teaches: In a case involving one who is not an expert, and he examined the firstborn animal and it was slaughtered on the basis of his ruling, that animal must be buried, and the non-expert must pay compensation to the priest from his property. The Gemara asks: Shall we say that we learned the unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who deems a firstborn animal forbidden in all cases where it was not slaughtered based on the ruling of an expert? The Gemara rejects this suggestion: No; perhaps this is referring only to a case where there was a blemish on the cornea of the eye, which changes after the death of the animal, and everyone agrees with the ruling of the mishna in such a case.

    6§ The Sages taught in a baraita : When one pays the priest for a firstborn that became forbidden, he pays one-quarter of the value of a small animal, i.e., a sheep or goat, or half of the value of a large animal, i.e., a bull. The Gemara asks: What is the reason for this discrepancy? Rav Pappa says: The loss of this bull is a relatively great loss, and the loss of that sheep or goat is a small loss.

    7The Gemara raises a difficulty: If so, let him pay in accordance with the actual loss incurred. In other words, if he paid the same proportion of the value of a sheep or goat, he would still be paying less than half the value of a bull. Rav Huna bar Manoaḥ says in the name of Rav Aḥa bar Ika: The Sages touched upon it and determined that he should pay only one-quarter, due to the decree against those who raise small livestock in Eretz Yisrael, as these animals cause damage to the land. As a result, such animals may be raised only in specific areas, which means the priest was spared exertion, and therefore the Sages required one to pay only one-quarter of the value.

    8MISHNA: If a judge issued a judgment and erred, so that he exempted a liable party or found an innocent party liable, or if he ruled that a pure item is impure or ruled that an impure item is pure, and by doing so he caused a litigant a monetary loss, then what he did is done, i.e., the judgment stands, and the judge must pay damages from his home, i.e., from his personal funds. And if the judge was an expert for the court, he is exempt from liability to pay.

    9GEMARA: The mishna teaches that a judge who errs must pay compensation for the damage he caused. The Gemara suggests: Shall we say that we learned the unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who rules that there is liability for damage caused by indirect action? Rabbi Ile’a says that Rav says: This is referring to a case where a judge took the item in question from one litigant and gave it to the other litigant with his hand, and therefore he directly caused the damage.

    10The Gemara raises a difficulty: Granted, the case where he finds an innocent party liable is in a case where the judge took the item in question from the innocent party and gave it to the other litigant with his hand. But what are the circumstances of his giving the item from one to another with regard to the clause of: He exempts a liable party? It is if the judge said to the litigant only: You are exempt from liability to pay, but the judge did not take the item in question from one litigant and give it to the other litigant with his hand. Ravina said: It is referring to a case where the lender had collateral from the borrower, and the judge took it from him and gave it back to the other party.

    11In the case of: He ruled that a pure item is impure, how could he cause a loss with his own hands? It is where he had the litigant’s ritually pure item touch a creeping animal to emphasize that he believes it was already impure, and he thereby imparted impurity to it. In the case of: He ruled that an impure item is pure, how could he cause a loss with his own hands? It is where he mixed this impure produce of the litigant’s with the litigant’s ritually pure produce, and he thereby caused all of the produce to be considered impure. When an expert judge later rules that that produce is actually impure, the result is that the entire mixture contains impure produce, and the judge caused this damage directly.

    12MISHNA: Apropos the previous mishna, which taught that a judge who was an expert for the court and who erred is exempt from payment, this mishna teaches: There was an incident involving a cow whose womb was removed, and when Rabbi Tarfon was consulted he ruled that it is an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [ tereifa ], which is forbidden for consumption. And based on the ruling of Rabbi Tarfon, the questioner fed it to the dogs. And the incident came before the Sages of the court in Yavne, and they ruled that such an animal is permitted and is not a tereifa .

    13And Theodosius [ Todos ] the doctor said: A cow or pig does not emerge from Alexandria of Egypt unless the residents sever its womb so that it will not give birth in the future. The breeds of cows and pigs in Alexandria were of exceptional quality and the people of Alexandria did not want them reproduced elsewhere. The fact that these animals lived long lives after their wombs were removed proves that the hysterectomy did not render them tereifot .

    14Upon hearing this, Rabbi Tarfon said: Your donkey is gone, Tarfon, as he believed he was required to compensate the owner for the cow that he ruled to be a tereifa . Rabbi Akiva said to him: Rabbi Tarfon, you are an expert for the court, and any expert for the court is exempt from liability to pay.

    15GEMARA: The Gemara asks: But let Rabbi Akiva derive his ruling from the fact that Rabbi Tarfon erred concerning a matter that appears in the Mishna, as the ruling permitting an animal whose womb has been removed is recorded in a mishna (see Ḥullin 54a), and with regard to anyone who erred concerning a matter that appears in the Mishna, the decision is revoked, as this is considered an obvious mistake. In other words, Rabbi Tarfon’s decision was not binding, and therefore when the owner fed the cow to the dogs, he acted on the basis of a ruling with no validity and thereby caused his own loss.

    16The Gemara answers: Rabbi Akiva states one reason and adds another reason. One reason is that in the case of one who errs in a matter that appears in the Mishna, the decision is revoked. Another reason is that even if you erred in a deliberation, you are a judge accepted as an expert for the public, and any judge accepted as an expert for the public is exempt from liability to pay.

    17MISHNA: In the case of an individual who takes payment to be one who examines firstborn animals to determine whether they are blemished, one may not slaughter the firstborn on the basis of his ruling, unless he was an expert

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' נמי דיקאדבמומין שבגוף פליגי אבל בדוקין לא פליגי:

    הואיל ונשחט שלא על פי מומחהדלא משכח ביה ר' מאיר שום ריעותא אלא קנסו דשחטו שלא על פי מומחה ואי בדוקין שבעין הוה ליה למתני ר' מאיר אוסר הואיל ומשתנין אלא ודאי ליכא ריעותא דבמומי הגוף פליגי וקנסא קניס גזירה משום דוקין:

    דכולהו מישתנוכל דוקין שבעין משתנין או דלמא בדוקין גופייהו איכא דמשתני ואיכא דלא משתני ומיהו למומין שבגוף גזרינן אטו הנך דוקין משתנין:

    למאי נפקא מינההא אפילו איכא דלא משתני הואיל ולא קים לן הי מישתני והי לא מישתני כולהו אסירי אם נשחטו בלא מומחה:

    לאכחושי סהדיאם שחטו בלא מומחה והשתא חזינא ליה קבוע וקיימי סהדי דלא נשתנה ומראה זה היה לו מחיים:

    שקרי נינהוואסור לדברי הכל:

    סמכינן עלייהוושרי לר' יהודה דלא קניס:

    סתמא כר' מאירדאמר לעיל אחד זה ואחד זה אסור דקתני יקבר ואע"ג דהשתא מיתחזי קבוע:

    דלמא בדוקין שבעיןאמר יקבר דלדברי הכל משתנין:

    כשהוא משלםלכהן נותן רביע דמיו משום בכור בהמה דקה ולבכור בהמה גסה חצי דמיו. משום הכי משלם מחצה דממון המוטל בספק הוא דאיכא למימר אפסדיה כוליה דאי לא הוה שרי ליה הכי כי הוה מייתי ליה קמי מומחה גמור ושרי ליה והוה אכיל ליה והשתא בעי קבורה ואיכא למימר דלאו מידי אפסדיה דדלמא לא הוה מומא ומומחה גמור לא הוה שרי ליה ושמא לא הוה נפיל ביה לעולם מום קבוע עד שימות:

    מ"טרביע לדקה ומחצה לגסה:

    גסה הפסידה מרובהלפיכך תשלומין מרובין:

    לפום פסידא לישלםלזה חצי דמיו המרובין ולזה חצי דמיו המעוטין:

    משום גזירת מגדלי בהמה דקה נגעו בהמשום טורח מגדלי בהמה דקה שיש בה טורח גדול לגדלה וזה שהתיר הבכור הצילו לכהן מטורח גדול דשמא אם הראהו לאחר לא היה מתירו לו והיה לו עוד טיפול מרובה עד שיפול בו מום להכי נגעו בו דלא משלם אלא רביע. ל"א מפני גזירת מגדלי בהמה דקה שעוברין על דברי חכמים כדתנן (ב"ק דף עט:) אין מגדלין בהמה דקה בא"י קנסוהו חכמים דלא לישקל אלא ריבעא. ולא מפי המורה:

    מתני' ואם היה מומחה לב"ד פטורדלא מצי מימר ליה אמאי דיינת ליה הואיל ולא בקי בדיני:

    גמ' ר"מ דאין דינא דגרמיבב"ק בפרק הגוזל עצים (בבא קמא דף ק.) מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור נתייאש הימנה ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריותו. גרמי דגרם לאסור תבואתו של חבירו:

    בשלמא חייב את הזכאי משכחת נשא ונתן בידשנטל הוא המעות ממנו בידו ופרעו לבעל דין:

    אלא זיכה את החייב היכי דמיבעל כרחך לא משכחת לה דעביד מידי אלא פטור אתה קאמר ליה:

    שהיה לו משכוןלמלוה וזה פטר את הלוה ונטל את המשכון מיד המלוה והחזירו ללוה:

    דאגע בהו שרץהביאו טהרות לפניו לישאל עליהן ואמר טמאות הן ונטל שרץ אחד ונגע בהן כדי שלא יהא עוד ספק בהן ויעמיד דבריו:

    שעירבן עם פירותיושהביא טהרות לפניו לישאל עליהן ואמר טהורות ונטלן הוא עצמו ועירבן עם פירותיו של נשאל לסוף אמר חכם מומחה טמאות הן וטימאו את השאר שנתערבו בהן:

    מתני' האם שלהרחם שלה:

    והאכילה ר"ט לכלביםששאלו לו עליה אם טריפה היא והאכילה לכלבים:

    שלא תלדמפני שפרות וחזירות שלהן מעולין מאד ומוכרין אותן ביוקר ורוצין שלא ילדו במלכות אחרת כדי שיהו צריכין להם וחותכין האם שלה ואינה מתה הילכך לאו טריפה היא:

    הלכה חמורך טרפוןהפסדת חמור שתשלמנו לבעל הפרה:

    גמ' ותיפוק ליהדאי נמי לאו מומחה הוא פטור דטועה בדבר משנה הוא דתנן באלו טריפות (חולין דף נד.) ניטלה האם כשירה וטעה בדבר משנה חוזר בדיבורו בסנהדרין (דף לג.) וכיון דאי קיימא פרה הוה מצי למיהדר ביה ולמשרייה אישתכח דמה שאמר לאו כלום הוא זה וזה שהאכילה לכלבים איהו הוא דאפסיד אנפשיה:

    אי נמי בשיקול הדעת טעיתדאפילו הוה קיימא לא מצי למיהדר ביה ולמישרייה ואישתכח דאיסורו איסור ואתה הפסדתו אפילו הכי פטור אתה מלשלם דמומחה אתה. שיקול הדעת מפרש בפרק קמא דסנהדרין (דף ו.) כגון תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי ולא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר וסוגייא דעלמא כחד מינייהו ואזיל האי ועבד כאידך מה שעשה עשוי ומשלם מביתו:

    מתני' אין שוחטיןדלמא משום אגרא קשרי ליה:

    בכורות 28 עמוד ב

    Mishna

    1נמי דיקא ר' מאיר אומר הואיל ונשחט שלא על פי מומחה. אסור שמע מינה קנסא קא קניס רבי מאיר שמע מינה׃

    2איבעיא להו מפני המשתנין וכולהו משתני או דלמא איכא דמשתני ואיכא דלא משתני׃

    3למאי נפקא מינה לאכחושי סהדי אי אמרת כולהו משתני שקרי נינהו ואי אמרת איכא דמשתני ואיכא דלא משתני סמכינן עלייהו מאי׃

    4ת"ש דאמר רבה בר בר חנה שח לי רבי יאשיה דמן אושא בא ואראך בדוקין שהן משתנים מדקאמר ליה בא ואראך מכלל דאיכא דמשתני ואיכא דלא משתני:

    5מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר וישלם מביתו: לימא תנן סתמא כר' מאיר דלמא בדוקין שבעין ודברי הכל:

    6תנא כשהוא משלם משלם רביע לדקה ומחצה לגסה מאי טעמא אמר רב פפא זה הפסד מרובה וזה הפסד מועט׃

    7אי הכי לפום פסידא לישלם אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בר איקא משום גזירת מגדלי בהמה דקה נגעו בה:

    Mishna

    8דן את הדין זיכה את החייב וחייב את הזכאי טימא את הטהור וטיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו ואם היה מומחה לב"ד פטור מלשלם:

    Gemara

    9לימא תנן סתמא כר' מאיר דדאין דינא דגרמי א"ר אילעא אמר רב כגון שנשא ונתן ביד׃

    10בשלמא חייב את הזכאי כגון שנשא ונתן ביד אלא זיכה את החייב היכי דמי אי דאמר ליה פטור אתה והא לא נשא ונתן ביד אמר רבינא כגון שהיה לו משכון ונטלו הימנו:

    11טימא את הטהור דאגע בהו שרץ טיהר את הטמא שעירבן עם פירותיו:

    Mishna

    12ומעשה בפרה שניטלה האם שלה והאכילה רבי טרפון לכלבים ובא מעשה לפני חכמים ביבנה והתירוה׃

    13ואמר תודוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין האם שלה בשביל שלא תלד׃

    14אמר רבי טרפון הלכה חמורך טרפון אמר לו ר' עקיבא ר' טרפון אתה מומחה לב"ד וכל המומחה לב"ד פטור מלשלם:

    Gemara

    15ותיפוק ליה דטעה בדבר משנה וטעה בדבר משנה חוזר׃

    16חדא ועוד קאמר חדא דטעה בדבר משנה חוזר ועוד א"נ בשיקול הדעת טעיתה מומחה לב"ד אתה וכל המומחה לב"ד פטור מלשלם:

    Mishna

    17הנוטל שכר להיות רואה את הבכורות אין שוחטין על פיו אא"כ היה מומחה׃

    Tosafot

    רביע לדקה ומחצה לגסהואע"פ שפי' בקונטרס משום דהוי ממון המוטל בספק שמא יתירנו חכם על מום ושמא לא יתירנו לאו משום דתיתי כסומכוס אלא תקנת חכמים בעלמא הוא ואע"ג דאיירי בכל מום אפילו ידוע שיתירנו מומחה על ידו מ"מ חשיב ליה ספק קצת דשמא לא מזקיק ליה מומחה וגם לא פליג בין מום ואי הוה מיירי הך ברייתא בדוקין שבעין דוקא הוה ניחא טפי דה"נ קיימא לן כרבי יהודה כדפרישית ולדידיה אינו נקבר אלא בדוקין שבעין ועוד יש לפרש דהיינו טעמא דמשלם מחצה ששיערו חכמים דאינו שוה יותר כ"ז שעומד בספק שעדיין לא הותר ובתרומה נמי אשכחן שאינו שוה אלא כמחצה של חולין כדאמרינן בפרק אף על פי (כתובות דף נח.) כל מקום שהוזכר תרומה נותן לה כפלים בחולין ומיהו לא דמי ממש לתרומה דאסורה לזרים ואסורה בטומאה אבל בכור מומין שרי לגמרי כצבי וכאיל:

    משום גזירת מגדלי בהמה דקהפירוש שהחמירו עליהם חכמים שלא לגדלם כי אם בחורשין חוץ ליישוב ויש בה טורח גדול ואינו שוה אלא רביע דהיינו מחצה פחות מן הגסה וגם בקונטרס פירש כן מפני טורח גזרו לה אבל לא דקדק ליישב לשון גזירה:

    דן את הדין כו'בפ"ק דסנהדרין (דף ו.) פריך מינה לר' אבהו שאמר שנים שדנו אין דיניהן דין ותימה מנא ליה דמיירי ביחיד אי משום דקתני דן את הדין לשון יחיד הא בריש אלו טריפות (חולין דף מד:) קתני דן את הדין ולא מיירי ביחיד כדקתני וכולן רשאין ליקח ויש לומר דהתם קתני דומיא דעדים אבל מתני' דהכא מיירי כולה ביחיד דקתני סיפא ואם היה מומחה לבית דין כו' ומעשה בר' טרפון כו' ורישא נמי מי שאינו מומחה וראה את הבכור:

    לימא תנן סתמא כרבי מאיר כו'תימה דלא דייק הכא מרישא דמי שאינו מומחה ורואה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר וישלם מביתו דההיא מה נפשך כרבי מאיר אתיא דדאין דינא דגרמי דלא מתוקמא בנשא ונתן ביד דהא נשחט על פיו קתני ובהגוזל קמא (ב"ק דף ק.) לא משכח התם משנה דדאין ר"מ דינא דגרמי אלא מברייתא דמחיצת הכרם והוה ליה לאיתויי מהך ובהגוזל בתרא (שם דף קיז:) גבי ההוא דאחויי אחוי דסבר למיחייביה ממתניתין דדן את הדין וקדחי אמאי לא חייביה מהך:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה מתני כו' אלא ודאי ליכא ריעותא כו' פליגי וקנסא כו' משום דוקין הס"ד ואח"כ מ"ה דכולהו משתנין כל דוקין כו' ובד"ה לאכחושי כו' [הי' לו מחיים הס"ד ומה"ד שקרי נינהו] ואסור לדברי הכל הס"ד ואח"כ מ"ה סמכינן כו' ובד"ה סתמא כר"מ דאמר לעיל כו' מתחזי קבוע הס"ד ואח"כ מ"ה דלמא כו' הכל משתנין הס"ד ובד"ה מ"ט כו' לגסה הס"ד ובד"ה לפום כו' המועטין הס"ד ואח"כ מ"ה משום גזירת מגדלי כו' ובד"ה האם שלה כו' לכלבים הס"ד כצ"ל:

    תוס' בד"ה רביע לדקה ומחצה לגסה ואע"פ כו' דהוה ממון כו' דה"נ קי"ל כרבי כו' דהיינו טעמא דמשלם מחצה כו' נותן לה כפלים בחולין כו' ובד"ה דן את כו' דהא מיירי כולהו כו' כצ"ל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bekhorot 28b

    Bekhorot 28b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 334 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' נמי דיקא דבמומין שבגוף פליגי אבל בדוקין לא פליגי:

    הואיל ונשחט שלא על פי מומחה דלא משכח ביה ר' מאיר שום ריעותא אלא קנסו דשחטו שלא על פי מומחה ואי בדוקין שבעין הוה ליה למתני ר' מאיר אוסר הואיל ומשתנין אלא ודאי ליכא ריעותא דבמומי הגוף פליגי וקנסא קניס גזירה משום דוקין:

    דכולהו מישתנו כל דוקין שבעין משתנין או דלמא בדוקין גופייהו איכא דמשתני ואיכא דלא משתני ומיהו למומין שבגוף גזרינן אטו הנך דוקין משתנין:

    למאי נפקא מינה הא אפילו איכא דלא משתני הואיל ולא קים לן הי מישתני והי לא מישתני כולהו אסירי אם נשחטו בלא מומחה:

    לאכחושי סהדי אם שחטו בלא מומחה והשתא חזינא ליה קבוע וקיימי סהדי דלא נשתנה ומראה זה היה לו מחיים:

    שקרי נינהו ואסור לדברי הכל:

    סמכינן עלייהו ושרי לר' יהודה דלא קניס:

    סתמא כר' מאיר דאמר לעיל אחד זה ואחד זה אסור דקתני יקבר ואע"ג דהשתא מיתחזי קבוע:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Bekhorot 28b · Sefaria

    Tosafot

    רביע לדקה ומחצה לגסה ואע"פ שפי' בקונטרס משום דהוי ממון המוטל בספק שמא יתירנו חכם על מום ושמא לא יתירנו לאו משום דתיתי כסומכוס אלא תקנת חכמים בעלמא הוא ואע"ג דאיירי בכל מום אפילו ידוע שיתירנו מומחה על ידו מ"מ חשיב ליה ספק קצת דשמא לא מזקיק ליה מומחה וגם לא פליג בין מום ואי הוה מיירי הך ברייתא בדוקין שבעין דוקא הוה ניחא טפי דה"נ קיימא לן כרבי יהודה כדפרישית ולדידיה אינו נקבר אלא בדוקין שבעין ועוד יש לפרש דהיינו טעמא דמשלם מחצה ששיערו חכמים דאינו שוה יותר כ"ז שעומד בספק שעדיין לא הותר ובתרומה נמי אשכחן שאינו שוה אלא כמחצה של חולין כדאמרינן בפרק אף על פי (כתובות דף נח.) כל מקום שהוזכר תרומה נותן לה כפלים בחולין ומיהו לא דמי ממש לתרומה דאסורה לזרים ואסורה בטומאה אבל בכור מומין שרי לגמרי כצבי וכאיל:

    משום גזירת מגדלי בהמה דקה פירוש שהחמירו עליהם חכמים שלא לגדלם כי אם בחורשין חוץ ליישוב ויש בה טורח גדול ואינו שוה אלא רביע דהיינו מחצה פחות מן הגסה וגם בקונטרס פירש כן מפני טורח גזרו לה אבל לא דקדק ליישב לשון גזירה:

    דן את הדין כו' בפ"ק דסנהדרין (דף ו.) פריך מינה לר' אבהו שאמר שנים שדנו אין דיניהן דין ותימה מנא ליה דמיירי ביחיד אי משום דקתני דן את הדין לשון יחיד הא בריש אלו טריפות (חולין דף מד:) קתני דן את הדין ולא מיירי ביחיד כדקתני וכולן רשאין ליקח ויש לומר דהתם קתני דומיא דעדים אבל מתני' דהכא מיירי כולה ביחיד דקתני סיפא ואם היה מומחה לבית דין כו' ומעשה בר' טרפון כו' ורישא נמי מי שאינו מומחה וראה את הבכור:

    לימא תנן סתמא כרבי מאיר כו' תימה דלא דייק הכא מרישא דמי שאינו מומחה ורואה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר וישלם מביתו דההיא מה נפשך כרבי מאיר אתיא דדאין דינא דגרמי דלא מתוקמא בנשא ונתן ביד דהא נשחט על פיו קתני ובהגוזל קמא (ב"ק דף ק.) לא משכח התם משנה דדאין ר"מ דינא דגרמי אלא מברייתא דמחיצת הכרם והוה ליה לאיתויי מהך ובהגוזל בתרא (שם דף קיז:) גבי ההוא דאחויי אחוי דסבר למיחייביה ממתניתין דדן את הדין וקדחי אמאי לא חייביה מהך:

    Tosafot on Bekhorot 28b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה מתני כו' אלא ודאי ליכא ריעותא כו' פליגי וקנסא כו' משום דוקין הס"ד ואח"כ מ"ה דכולהו משתנין כל דוקין כו' ובד"ה לאכחושי כו' [הי' לו מחיים הס"ד ומה"ד שקרי נינהו] ואסור לדברי הכל הס"ד ואח"כ מ"ה סמכינן כו' ובד"ה סתמא כר"מ דאמר לעיל כו' מתחזי קבוע הס"ד ואח"כ מ"ה דלמא כו' הכל משתנין הס"ד ובד"ה מ"ט כו' לגסה הס"ד ובד"ה לפום כו' המועטין הס"ד ואח"כ מ"ה משום גזירת מגדלי כו' ובד"ה האם שלה כו' לכלבים הס"ד כצ"ל:

    תוס' בד"ה רביע לדקה ומחצה לגסה ואע"פ כו' דהוה ממון כו' דה"נ קי"ל כרבי כו' דהיינו טעמא דמשלם מחצה כו' נותן לה כפלים בחולין כו' ובד"ה דן את כו' דהא מיירי כולהו כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 28b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה רביע וכו' אלא תקנת חכמים בעלמא הוא עי' ב"ב סג ע"ב תד"ה אתמר:

    Gilyon HaShas on Bekhorot 28b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bekhorot, daf 28, Amud Bet, about 334 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “מתני' נמי דיקא ר' מאיר אומר הואיל…”

      Named: רבי מאיר.

    2. Segment 213 words

      Opens “איבעיא להו מפני המשתנין וכולהו משתני או…”

    3. Segment 321 words

      Opens “למאי נפקא מינה לאכחושי סהדי אי אמרת…”

    4. Segment 427 words

      Opens “ת"ש דאמר רבה בר בר חנה שח…”

      Named: רבי יאשיה, רבה.

    5. Segment 524 words

      Opens “מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט…”

    6. Segment 619 words

      Opens “תנא כשהוא משלם משלם רביע לדקה ומחצה…”

      Named: רב פפא.

    7. Segment 722 words

      Opens “אי הכי לפום פסידא לישלם אמר רב…”

      Named: רב הונא בר מנוח, רב אחא בר איקא.

    8. Segment 827 words

      Opens “מתני' דן את הדין זיכה את החייב…”

    9. Segment 917 words

      Opens “גמ' לימא תנן סתמא כר' מאיר דדאין…”

      Named: רב כגון.

    10. Segment 1032 words

      Opens “בשלמא חייב את הזכאי כגון שנשא ונתן…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “טימא את הטהור דאגע בהו שרץ טיהר…”

      Named: רבן עם.

    12. Segment 1216 words

      Opens “מתני׳ ומעשה בפרה שניטלה האם שלה והאכילה…”

      Named: רבי טרפון.

    13. Segment 1317 words

      Opens “ואמר תודוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאה…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “אמר רבי טרפון הלכה חמורך טרפון אמר…”

      Named: רבי טרפון.

    15. Segment 1510 words

      Opens “גמ׳ ותיפוק ליה דטעה בדבר משנה וטעה…”

    16. Segment 1621 words

      Opens “חדא ועוד קאמר חדא דטעה בדבר משנה…”

    17. Segment 1714 words

      Opens “מתני׳ הנוטל שכר להיות רואה את הבכורות…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Bekhorot 28b · Segment 14 — “…טרפון אמר לו ר' עקיבא ר' טרפון אתה מומחה…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Bekhorot 28b · Segment 10 — “…ונתן ביד אמר רבינא כגון שהיה לו משכון ונטלו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bekhorot 28b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026