Talmud Builders

    Bekhorot 58b

    Back to index

    English translation — Bekhorot 58b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and he takes one of the animals born in Elul as the tithe, and the remainder are exempt, whichever way you look at it. Rava explains: If the new year for animal tithe is on the first of Elul, then the animals born in Elul and Tishrei combine to form a total of ten, and the animals born in Av are exempt, as they are from the previous year and there are less than ten of them. And if the new year is on the first of Tishrei, the animals born in Av and Elul combine to form a total of ten, whereas the animals born in Tishrei are exempt.

    2The Gemara raises a difficulty with regard to the opinion of Rava: What are you saying? Why are the five animals born in Tishrei exempt? Let them combine with animals at another time of gathering to form a total of ten. Rather, what is the reason one is not required to tithe these five animals born in Tishrei? It is because the Merciful One states: “And all the tithe of the herd or the flock, whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32), from which it is derived that a definite tenth must be tithed, and not an uncertain tenth, i.e., an animal that is not definitely the tenth. If the first of Elul is the new year, then the five born in Tishrei would have combined with the five of Elul and are exempt. Therefore, the obligation in this case is uncertain.

    3Rava said he takes one of the animals born in Elul as the tithe. The Gemara asks: Isn’t it obvious that he must take one of those animals, as those are the only ones concerning which the obligation is definite? The Gemara answers: It is necessary for Rava to specify this lest you say the Sages should decree that one should not even take one of the animals born in Elul as a tithe, as perhaps he might come to take from those that were born in Av or Tishrei by mistake. Therefore, Rava teaches us that the Sages are not concerned about this error.

    4MISHNA: In what manner does one tithe the animals? He gathers them in a pen and provides them with a small, i.e., narrow, opening, so that two animals will not be able to emerge together. And he counts the animals as they emerge: One, two, three, four, five, six, seven, eight, nine; and he paints the animal that emerges tenth with red paint and declares: This is tithe. Even if he did not paint it with red paint, or if he did not count the animals with a rod in accordance with the verse: “Whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32), or if he counted the animals when they were prone or standing in place and did not make them pass through a narrow opening, these animals are tithed after the fact.

    5But if he had one hundred animals and he took ten as tithe, or if he had ten animals and he simply took one as tithe, that is not tithe, as he did not count them one by one until reaching ten. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: In that case too, it is tithe. If before the owner completed tithing his animals, one of those already counted jumped back into the pen among the animals that had not yet been counted, all those in the pen are exempt from being tithed, as each of them might be the animal that was already counted. If one of those animals that had been tithed, i.e., designated as the tenth, jumped back into the pen among the animals that had not yet been counted, creating uncertainty with regard to all the animals there which was the animal tithe, all the animals must graze until they become unfit for sacrifice, and each of them may be eaten in its blemished state by its owner once it develops a blemish.

    6GEMARA: The Sages taught in a baraita : In what manner does one tithe his animals? He gathers them in a pen and provides them with a small, i.e., narrow, opening so that two animals will not be able to emerge together. The mothers of those animals stand outside, and the newborn animals to be tithed are inside the pen. And the mothers bleat and the young ones emerge toward their mothers.

    7The Gemara asks: But why is it performed this way? Let the owner simply make them emerge from the pen by pushing them. The Gemara answers that it is written: “Whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32). This means that the animal must pass under the rod of its own volition, and not that one will cause it to pass by pushing it out of the pen.

    8The Gemara asks: But why not simply throw the animals a vegetable outside the pen, and they will go out toward it to eat it? Rav Huna said: The use of the mothers is a rabbinic decree due to a purchased animal and due to an orphan, i.e., a baby animal whose mother died before it was born. Neither of these animals is subject to tithing. Since neither a purchased animal nor an orphaned animal will have its mother outside calling to it, these animals will remain in the pen and will not be tithed accidentally.

    9The Sages taught in a baraita : “Whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32); this teaches that all animals may be sanctified as animal tithe, excluding a tereifa , as on account of its physical state it does not pass under the rod. The phrase “under the rod” teaches that it is a mitzva to count them with a rod. If one did not count them with a rod, or he counted them when they were prone or standing, from where is it derived that the tenth animal is nevertheless sanctified? The verse states: “The tenth shall be sacred,” indicating that the tenth animal is sacred in any case, even if it was not tithed correctly.

    10The baraita continues: And I have derived only that an animal that one explicitly called by the name of the tenth one is the animal tithe. From where do I derive that the tenth animal is sanctified even if one did not explicitly call it the tenth one? The verse states: “Shall be sacred.” This teaches that it shall be sacred in any case, even if it was not called the tenth. One might have thought with regard to one who had one hundred animals and simply took ten of them without counting them, or one who had ten animals and took one of them without counting, one might have thought that they should be considered tithed. Therefore, the verse states: “The tenth,” and this animal that he removed is not the tenth, as he did not count the animals. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Even if he simply removed one animal from ten without counting, that animal is tithe.

    11The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? The Gemara answers: He holds in accordance with the opinion of Abba Elazar ben Gomel. As it is taught in a baraita that Abba Elazar ben Gomel says with regard to the verse: “And your teruma shall be reckoned to you as though it were the grain of the threshing floor” (Numbers 18:27), that in using the plural form of the term “your,” the verse speaks about two terumot . One is standard teruma , i.e. the grain of the threshing floor, and the other one is teruma of the tithe. The verse equates these two terumot .

    12Abba Elazar ben Gomel explains: Just as standard teruma is taken by estimate, as there is no requirement for the amount separated to be measured precisely, and it can be taken by thought, as one is not required to physically separate it before consuming the remaining produce,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ונוטל אחד מן האלוליןולא שיכוין ויוציאנו בעשירי דהא כתיב לא יבקר אלא כמדומה כגון שמנאן רבוצין או עומדין דהשתא א"א לכווני דליהוי אחד מן האלולין עשירי אבל אם היה מעבירם בפתח תחת השבט לא ידע כי נפיק בריש עשרה וה"נ. אמרינן לקמן רבוצין או עומדין הרי אלו מעושרין:

    ודאב פטוריןדליכא מאותה שנה אלא חמשה:

    מאי אמרת לצטרפוהנך חמשה דתשרי לגורן אחר עם אותן שיולדו לאחר כן באותה שנה עצמה יצטרפו עמהן בפרוס הפסח: לא אפשר משום דעשירי ודאי אמר רחמנא דיהיה קודש ולא ספק כגון הכא דשמא אלו ה' דתשרי נפטרו כבר באותו שנטל מן האלולין דאלול ר"ה:

    פשיטאדמן האלולין נוטל דאי מהנהו דאב לא ליהוי עשירי דשמא אלול ר"ה וליכא משנה שעברה אלא ה' וליכא בהו דין מעשר ואי מהנהו דתשרי אהנך י' דאב ואלול דילמא תשרי ר"ה וליכא נמי דין מעשר בהנהו ה' ותו דהנך י' באב ואלול לא ליהוו מעושרים:

    למישקל מהנךדאב ותשרי:

    מתני' לצאת כאחדשאם היו יוצאים כאחד יהיו תשיעי ועשירי מקולקלין כדלקמן:

    רבוציםשכובים:

    ונטל עשרה עשרהכלומר שלא מנאן אחד שנים ג' אלא י' בבת אחת נטל בכל פעם ופעם ומכל עשרה נטל אחד למעשר אין זה מעשר משום דצריך למנותן כדי שיהא עשירי למנינא קודש:

    טעמא דרבי יוסי מפרש בגמ':

    מן המנוייןמאותן שכבר עברו בפתח תחת השבט אע"פ שאינן עדיין מעושרין וכגון שמנה וחזר אחד מהן וקפץ לתוך הדיר דהמנויין הויין פטורין במנין הראוי כדמפרש בגמ' ומשום דאין ידוע איזה הפטור לכך כל מה שבדיר פטורין:

    מן המעושריןמן המעושרות גופייהו:

    גמ' יתוםשמתה אמו קודם שנולד והשתא אי הוה שדו ירקא הוה נפיק נמי יתום דמיפטר ואע"ג דאיכא יתום דמיחייב כגון שנולד ואח"כ מתה אמו וההוא לא נפיק אלא ע"י ירקא מ"מ בהא דמעמיד אמותיהן של אלו מבחוץ ליהוי ליה הכירא ויהיה נזכר דיתום ולקוח לאו בני עשורי נינהו:

    טריפה אינה עוברתכגון שנשברו רגליה מן הארכובה ולמעלה ולא מצי למיזל:

    ה"ג יכול היו לו מאה וכו':

    בשתי תרומותואע"ג דלא כתיב האי קרא דתרומתכם אלא בתרומת מעשר נפקא לן דמיירי בתרומה גדולה מדכתיב כדגן מן הגורן כלומר כתרומה גדולה שנוטל ישראל מגרנו והשתא איתקש תרומת מעשר לתרומה גדולה להאי מילתא דמה תרומה גדולה וכו':

    באומדשמאמד בדעתו כך וכך יש בכרי הזה ולפי אומדנותו נוטל תרומה:

    במחשבהשמחשב [ואומר] שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה כדאמרינן (דמאי פ"ז מ"ד) לגבי לוקח יין מבין הכותים ולהכי קרי ליה מחשבה משום דאינו מונה אותן אי נמי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר. ותרוייהו אומד ומחשבה נפקא לן מונחשב:

    בכורות 58 עמוד ב

    1ונוטל אחד מן האלולין והשאר פטורין, ממה נפשך: אי באחד באלול ר"ה דאלול ותשרי מצטרפין ודאב פטורים, ואי באחד בתשרי ר"ה דאב ואלול מצטרפין דתשרי פטורין.

    2מאי אמרת: לצרפו לגורן אחר? עשירי ודאי אמר רחמנא, ולא ספק.

    3פשיטא! מהו דתימא לגזור, דילמא אתי למישקל מהנך, קמ"ל:

    Mishna

    4באי זה צד מעשרין? כונסן לדיר, ועושה להם פתח קטן כדי שלא יהו שנים יכולין לצאת כאחת, ומונין: א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' והיוצא עשירי סוקר בסיקרא ואומר: ה"ז מעשר. לא סקרו בסיקרא, ולא מנאן בשבט, או שמנאן רבוצים או עומדים הרי אלו מתעשרין.

    5היה לו מאה ונטל עשרה, עשרה ונטל אחד אין זה מעשר. רבי יוסי בר' יהודה אומר: מעשר. קפץ אחד מן המנויין לתוכן הרי אלו פטורין, מן המעושרין לתוכן כולם ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו במומן לבעלים.

    Gemara

    6ת"ר באי זה צד מעשר? כונסן לדיר, ועושה להם פתח קטן כדי שלא יהו שנים יכולין לצאת כאחד, אימותיהם מבחוץ והם מבפנים, וגועות, ויוצאות לקראת אמן.

    7ולפקינהו אינהו! ״יעבור״ כתיב״, ולא שיעבירוהו.״

    8ולשדי להו ירקא וליפקו לותיה! אמר רב הונא: גזירה משום לקוח ומשום יתום.

    Baraita

    9ת"ר (ויקרא כז, לב) ״כל אשר יעבור תחת״ פרט לטריפה שאינה עוברת תחת השבט. מצוה למנותן בשבט. לא מנאן בשבט, או שמנאן רבוצים או עומדים, מנין? תלמוד לומר: (ויקרא כז, לב) ״העשירי קדש״ מ"מ׃

    10ואין לי אלא שקרא שמו ״עשירי״, לא קרא שמו ״עשירי״ מנין? ת"ל (ויקרא כז, ט) ״יהיה קדש״ מכל מקום. יכול היו לו מאה ונטל עשרה, עשרה ונטל אחד, יכול יהיו מעושרין? ת"ל ״עשירי״, ואין זה עשירי. ר' יוסי בר' יהודה אומר: מעשר.

    11מאי טעמיה דר' יוסי בר' יהודה? סבר ליה כאבא אלעזר בן גומל, דתניא: אבא אלעזר בן גומל אומר: (במדבר יח, כז) ״ונחשב לכם תרומתכם״ בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה גדולה, ואחת תרומת מעשר.

    12כשם שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה׃

    Tosafot

    ונוטל אחד מן האלוליןואין שייך לאסור כאן משום לא יבקר כדאסר אפוקי בעל מום בריש עשרה בריש פירקין (בכורות דף נג:):

    כשם שהתרומה גדולה ניטלת מאומדמן התורה אין שייך בה אומד דחטה אחת פוטרת את הכרי ולא נתנה בה תורה שיעור דראשית דגנך כתיב (דברים יח) אלא משום דבתרומת מעשר שייך אומד ששיעורה כתוב (במדבר י״ח:כ״ו) מעשר מן המעשר ובתרומה גדולה נמי תקנו חכמים שיעור שייך בה אומד ומיהו בזה אין להקשות תרומת מעשר לתרומה גדולה שיועיל במתכוין חטה אחת דהא כתיב מעשר מן המעשר ומיהו אם במתכוין מוסיף לכאורה מהני דלהכי מקיש לתרומה גדולה דנטלת מאומד למצוה כדי שיתרום בעין יפה שמתוך שירא שלא יטול פחות נוטל בעין יפה כדתנן פ"ק דתרומות (משנה ז) אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין ובתוספתא גרס מה תרומה גדולה אינה ניטלת אלא באומד ובמחשבה וכן גרס ר"ת וגרס עלה בירושלמי בפ"ק דתרומות תני ר"א בן גומל לא במדה כו' ופרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נה. ושם) מסיים בברייתא דשמעתין ומה תרומה גדולה בעין יפה כו' והתם א"ר אלעזר בן גומל תורמים תרומת מעשר תאנים על גרוגרות במנין וגרוגרות על תאנים במדה משום עין יפה ולא נקט אינה ניטלת אלא במחשבה ובאומד אלא כדי שיעשה בעין יפה וא"ת סוף פרק כל הגט (גיטין דף ל: ושם) דמפרש אביי ישראל שאמר לבן לוי כך אמר לי אבא מעשר יש לך בידי או מעשר לאביך בידי חוששין לתרומת מעשר שבו כיון דלא קייץ לא [הוי] מתקין ליה כור מעשר לאביך בידי או כור מעשר יש לך בידי אין חוששין לתרומת מעשר שבו כיון דקייץ תקוני תקניה ומוקי לה כאבא אלעזר בן גומל דמקיש תרומת מעשר לתרומה גדולה וכשם שיש לו [רשות] לבעה"ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו [רשות] לתרום תרומת מעשר והשתא כיון דאפשר באומד א"כ בלא קייץ נמי ניחוש דילמא תיקן מאומד י"ל נהי דעל בן לוי מצוה לעשות בעין יפה מ"מ בעה"ב אין לו לעשות עין יפה בשל אחרים ואפילו יש לו רשות אין לעשות להוציא עצמו מתרעומתן של כהן ולוי שלא יתרעמו עליו זה או זה אם יטעה באומד שלו וא"ת פ"ד דתרומות (מ"ו) הא דתנן המונה משובח והמודד משובח הימנו והשוקל משובח משלשתן ובירושלמי פ"ק דתרומות מקשה לה ומשני כאן לתרומה גדולה כאן לתרומת מעשר ותני ר"א בן גומל מנין שאין תורמין לא במדה ולא במנין ולא במשקל ת"ל ונחשב לכם תרומתכם והרמותם במחשבה אתה תורם ואין אתה תורם במשקל במדה ובמנין פירוש ההיא דאין תורמין בתרומה גדולה דלכ"ע מצותה מאומד וההיא דהמונה משובח בתרומת מעשר וכרבנן והא דמייתי ברייתא דאבא אלעזר בן גומל לאשמועינן דפליגי בתרומת מעשר וא"ת דבירושלמי אמר אההיא דהמונה משובח ממאי הוא משובח אמר רב הונא מן התורם באומד משמע דמאומד הוי תרומה אלא שהמונה משובח ואמר נמי התם א"ר הלל מתני' אמרה כן והשוקל משובח משלשתן פי' מכלל דאיכא שלשה בר משוקל וא"ר חנינא תפתר בשלשתן ולית ש"מ כלום ואי לרבנן לדידהו אין תרומת מעשר מאומד ואי כאבא אלעזר בן גומל האמר דמצוה לעשות מאומד ונראה לפרש דלר"א בן גומל נמי לא ילפינן אלא דמועיל מאומד ולא דשויה מצוה מאומד והשתא הא דמשני כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר היינו כר"א בן גומל וניחא השתא הא דמייתי עלה ברייתא דאבא אלעזר בן גומל א"נ מודו רבנן לאבא אלעזר בן גומל דמאומד הוי תרומה אבל אין מצוה לעשות מאומד וא"ת והיכי שרו רבנן לעשות מאומד א"כ הו"ל מרבה מעשרות יש לומר היינו במרבה במתכוין אבל כשמתכוין לאומד יפה לא חשיב מרבה ומיהו במידי דשרי מאומד משמע פ' כל המנחות באות מצה (מנחות דף נד: ושם) דלא חיישינן אי מרבה אף במתכוין דהא קתני תורמין תאנים על גרוגרות במנין ופריך דהו"ל מרבה על המעשרות ובתרומת מעשר איירי כדמוכח סיפא ומשני אבא אלעזר בן גומל היא ומשום עין יפה והתם במתכוין מרבה וכל מה שירצה להרבות חשוב עין יפה ונראה דלית ליה כדאבא אלעזר בן גומל המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין דבמעשר נמי שרי מאומד כדמוכח בשמעתין כדקאמר ומעשר קריה רחמנא תרומה דכתיב בו את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה ובמעשר ראשון איירי דכתיב בסיפיה דקרא נתתי ללוים לנחלה וקשה אסוגיא דשמעתין למה לי [לאוקמא] הכי דר"א בן גומל ורבי יוסי ברבי יהודה אית להו דהדדי לימא דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן אחד מעשרה אף מעשר בהמה אחד מעשרה בלא העברה תחת השבט אלא שיש עשר לפניו ונוטל אחד מהם י"ל מייתי דאבא אלעזר לומר דילפינן תרומת מעשר מתרומה גדולה לענין אומד אע"פ שאין סברא ללמד (לגבי) הכי דתרומה גדולה אין לה שיעור ותרומת מעשר יש לה שיעור ומקשינן להו אהדדי אע"ג דהוי [כעין] אפשר (מאומד אפשר) משאי אפשר והכי נמי ילפינן מעשר בהמה ממעשר דגן דמפקינן קרא ממשמעותיה דכתיב כל אשר יעבור ופי' זה אינו מתיישב ללב ונראה לפרש דלר"י בר' יהודה הוי מעשר אע"פ שאין שוין במכניס לדיר להתעשר דמסתמא אז אין דרכם להיות שוין הילכך צריכה לאוקומה כאבא אלעזר בן גומל דשרי מאומד ולא חייש למרבה במעשרות כדפרישית או לכל הפחות שרי בעין יפה כדאי' בהדיא במנחות (דף נד:) ואי לאו דאבא אלעזר אמינא אע"ג דבמעביר לא חיישינן בשוין בכי האי גונא שנוטל אחד מעשרה דילפינן ממעשר דגן בעינן שוין וא"ת כיון דאבא אלעזר שרי אפילו במעשר אמאי איצטריך לאוקומי במנחות (שם) הא דאמר ר' אלעזר בר' יוסי אבא היה נוטל עשרה גרוגרות שבמקצוע על תשעים שבכלכלה והיינו בתרומת מעשר לוקמה במעשר גופה י"ל נהי דר' יוסי ברבי יהודה סבר מעשר כיוצא בו אמר דילמא אבא אלעזר לית ליה ההוא סברא ועוד ניחא ליה לאוקמה בתרומת מעשר משום דמוכח רישא דבתרומה איירי מדקתני תורמין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ונוטל א' כו' הרי אלו מעושרין הס"ד ואח"כ מ"ה ודאב פטורין דליכא מאותה שנה כו' ובד"ה פשיטא כו' וליכא משנה שעברה כו' ואי מהנהו דתשרי דהנך עשרה דאב כו' מעושרין הס"ד ואח"כ מ"ה למשקל כו' זמנם א' יהיו תשיעי כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ונוטל א' כו' לא יבקר כדאסר אפוקי בעל מום בריש עשרה בריש פירקי' כצ"ל:

    בד"ה כשם שהתרומה גדולה כו' ניטלת מאומד מן התורה כו' אומר דחטה כו' הד"א ולא נתנה בה כו' דראשית דגנך כו' מהני דלהכי מקיש תרומה גדולה דניטלת כו' הד"א פחות נוטל בעין יפה וגרסי' עלה בירושלמי כו' גרוגרות במנין וגרוגרות על תאנים במדה כו' אלא במחשבה ובאומד אלא כדי כו' דמקיש תרומת מעשר לתרומה כו' יש לו לתרום כו' וא"ת פ"ד דתרומות הא תנן כו' וההיא דמונה משובח כו' ממאי הוא משובח אמר רב הונא כו' וא"ר חנינא תפתר כו' ואי לרבנן לדידהו כו' ואי כאבא אלעזר בן גומל הא אמר דמצוה לעשות מאומד ונראה לפרש דלר"א בן גומל נמי לא ילפינן אלא דמועיל מאומד ולא דשוויה מצוה מאומד והשתא הא דמשני כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר היינו כר"א בן גומל וניחא השתא הא דמייתי עלה ברייתא דאבא אלעזר בן גומל א"נ מודו רבנן לאבא אלעזר בן גומל דמאומד הוי תרומה אבל אין מצוה כו' דלא חיישינן אי מרבה אף במתכוין כו' קרייה רחמנא תרומה דכתיב בו כו' ובמעשר ראשון איירי כו' כצ"ל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bekhorot 58b

    Bekhorot 58b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 292 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ונוטל אחד מן האלולין ולא שיכוין ויוציאנו בעשירי דהא כתיב לא יבקר אלא כמדומה כגון שמנאן רבוצין או עומדין דהשתא א"א לכווני דליהוי אחד מן האלולין עשירי אבל אם היה מעבירם בפתח תחת השבט לא ידע כי נפיק בריש עשרה וה"נ. אמרינן לקמן רבוצין או עומדין הרי אלו מעושרין:

    ודאב פטורין דליכא מאותה שנה אלא חמשה:

    מאי אמרת לצטרפו הנך חמשה דתשרי לגורן אחר עם אותן שיולדו לאחר כן באותה שנה עצמה יצטרפו עמהן בפרוס הפסח: לא אפשר משום דעשירי ודאי אמר רחמנא דיהיה קודש ולא ספק כגון הכא דשמא אלו ה' דתשרי נפטרו כבר באותו שנטל מן האלולין דאלול ר"ה:

    פשיטא דמן האלולין נוטל דאי מהנהו דאב לא ליהוי עשירי דשמא אלול ר"ה וליכא משנה שעברה אלא ה' וליכא בהו דין מעשר ואי מהנהו דתשרי אהנך י' דאב ואלול דילמא תשרי ר"ה וליכא נמי דין מעשר בהנהו ה' ותו דהנך י' באב ואלול לא ליהוו מעושרים:

    למישקל מהנך דאב ותשרי:

    מתני' לצאת כאחד שאם היו יוצאים כאחד יהיו תשיעי ועשירי מקולקלין כדלקמן:

    רבוצים שכובים:

    ונטל עשרה עשרה כלומר שלא מנאן אחד שנים ג' אלא י' בבת אחת נטל בכל פעם ופעם ומכל עשרה נטל אחד למעשר אין זה מעשר משום דצריך למנותן כדי שיהא עשירי למנינא קודש:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Bekhorot 58b · Sefaria

    Tosafot

    ונוטל אחד מן האלולין ואין שייך לאסור כאן משום לא יבקר כדאסר אפוקי בעל מום בריש עשרה בריש פירקין (בכורות דף נג:):

    כשם שהתרומה גדולה ניטלת מאומד מן התורה אין שייך בה אומד דחטה אחת פוטרת את הכרי ולא נתנה בה תורה שיעור דראשית דגנך כתיב (דברים יח) אלא משום דבתרומת מעשר שייך אומד ששיעורה כתוב (במדבר י״ח:כ״ו) מעשר מן המעשר ובתרומה גדולה נמי תקנו חכמים שיעור שייך בה אומד ומיהו בזה אין להקשות תרומת מעשר לתרומה גדולה שיועיל במתכוין חטה אחת דהא כתיב מעשר מן המעשר ומיהו אם במתכוין מוסיף לכאורה מהני דלהכי מקיש לתרומה גדולה דנטלת מאומד למצוה כדי שיתרום בעין יפה שמתוך שירא שלא יטול פחות נוטל בעין יפה כדתנן פ"ק דתרומות (משנה ז) אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין ובתוספתא גרס מה תרומה גדולה אינה ניטלת אלא באומד ובמחשבה וכן גרס ר"ת וגרס עלה בירושלמי בפ"ק דתרומות תני ר"א בן גומל לא במדה כו' ופרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נה. ושם) מסיים בברייתא דשמעתין ומה תרומה גדולה בעין יפה כו' והתם א"ר אלעזר בן גומל תורמים תרומת מעשר תאנים על גרוגרות במנין וגרוגרות על תאנים במדה משום עין יפה ולא נקט אינה ניטלת אלא במחשבה ובאומד אלא כדי שיעשה בעין יפה וא"ת סוף פרק כל הגט (גיטין דף ל: ושם) דמפרש אביי ישראל שאמר לבן לוי כך אמר לי אבא מעשר יש לך בידי או מעשר לאביך בידי חוששין לתרומת מעשר שבו כיון דלא קייץ לא [הוי] מתקין ליה כור מעשר לאביך בידי או כור מעשר יש לך בידי אין חוששין לתרומת מעשר שבו כיון דקייץ תקוני תקניה ומוקי לה כאבא אלעזר בן גומל דמקיש תרומת מעשר לתרומה גדולה וכשם שיש לו [רשות] לבעה"ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו [רשות] לתרום תרומת מעשר והשתא כיון דאפשר באומד א"כ בלא קייץ נמי ניחוש דילמא תיקן מאומד י"ל נהי דעל בן לוי מצוה לעשות בעין יפה מ"מ בעה"ב אין לו לעשות עין יפה בשל אחרים ואפילו יש לו רשות אין לעשות להוציא עצמו מתרעומתן של כהן ולוי שלא יתרעמו עליו זה או זה אם יטעה באומד שלו וא"ת פ"ד דתרומות (מ"ו) הא דתנן המונה משובח והמודד משובח הימנו והשוקל משובח משלשתן ובירושלמי פ"ק דתרומות מקשה לה ומשני כאן לתרומה גדולה כאן לתרומת מעשר ותני ר"א בן גומל מנין שאין תורמין לא במדה ולא במנין ולא במשקל ת"ל ונחשב לכם תרומתכם והרמותם במחשבה אתה תורם ואין אתה תורם במשקל במדה ובמנין פירוש ההיא דאין תורמין בתרומה גדולה דלכ"ע מצותה מאומד וההיא דהמונה משובח בתרומת מעשר וכרבנן והא דמייתי ברייתא דאבא אלעזר בן גומל לאשמועינן דפליגי בתרומת מעשר וא"ת דבירושלמי אמר אההיא דהמונה משובח ממאי הוא משובח אמר רב הונא מן התורם באומד משמע דמאומד הוי תרומה אלא שהמונה משובח ואמר נמי התם א"ר הלל מתני' אמרה כן והשוקל משובח משלשתן פי' מכלל דאיכא שלשה בר משוקל וא"ר חנינא תפתר בשלשתן ולית ש"מ כלום ואי לרבנן לדידהו אין תרומת מעשר מאומד ואי כאבא אלעזר בן גומל האמר דמצוה לעשות מאומד ונראה לפרש דלר"א בן גומל נמי לא ילפינן אלא דמועיל מאומד ולא דשויה מצוה מאומד והשתא הא דמשני כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר היינו כר"א בן גומל וניחא השתא הא דמייתי עלה ברייתא דאבא אלעזר בן גומל א"נ מודו רבנן לאבא אלעזר בן גומל דמאומד הוי תרומה אבל אין מצוה לעשות מאומד וא"ת והיכי שרו רבנן לעשות מאומד א"כ הו"ל מרבה מעשרות יש לומר היינו במרבה במתכוין אבל כשמתכוין לאומד יפה לא חשיב מרבה ומיהו במידי דשרי מאומד משמע פ' כל המנחות באות מצה (מנחות דף נד: ושם) דלא חיישינן אי מרבה אף במתכוין דהא קתני תורמין תאנים על גרוגרות במנין ופריך דהו"ל מרבה על המעשרות ובתרומת מעשר איירי כדמוכח סיפא ומשני אבא אלעזר בן גומל היא ומשום עין יפה והתם במתכוין מרבה וכל מה שירצה להרבות חשוב עין יפה ונראה דלית ליה כדאבא אלעזר בן גומל המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין דבמעשר נמי שרי מאומד כדמוכח בשמעתין כדקאמר ומעשר קריה רחמנא תרומה דכתיב בו את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה ובמעשר ראשון איירי דכתיב בסיפיה דקרא נתתי ללוים לנחלה וקשה אסוגיא דשמעתין למה לי [לאוקמא] הכי דר"א בן גומל ורבי יוסי ברבי יהודה אית להו דהדדי לימא דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן אחד מעשרה אף מעשר בהמה אחד מעשרה בלא העברה תחת השבט אלא שיש עשר לפניו ונוטל אחד מהם י"ל מייתי דאבא אלעזר לומר דילפינן תרומת מעשר מתרומה גדולה לענין אומד אע"פ שאין סברא ללמד (לגבי) הכי דתרומה גדולה אין לה שיעור ותרומת מעשר יש לה שיעור ומקשינן להו אהדדי אע"ג דהוי [כעין] אפשר (מאומד אפשר) משאי אפשר והכי נמי ילפינן מעשר בהמה ממעשר דגן דמפקינן קרא ממשמעותיה דכתיב כל אשר יעבור ופי' זה אינו מתיישב ללב ונראה לפרש דלר"י בר' יהודה הוי מעשר אע"פ שאין שוין במכניס לדיר להתעשר דמסתמא אז אין דרכם להיות שוין הילכך צריכה לאוקומה כאבא אלעזר בן גומל דשרי מאומד ולא חייש למרבה במעשרות כדפרישית או לכל הפחות שרי בעין יפה כדאי' בהדיא במנחות (דף נד:) ואי לאו דאבא אלעזר אמינא אע"ג דבמעביר לא חיישינן בשוין בכי האי גונא שנוטל אחד מעשרה דילפינן ממעשר דגן בעינן שוין וא"ת כיון דאבא אלעזר שרי אפילו במעשר אמאי איצטריך לאוקומי במנחות (שם) הא דאמר ר' אלעזר בר' יוסי אבא היה נוטל עשרה גרוגרות שבמקצוע על תשעים שבכלכלה והיינו בתרומת מעשר לוקמה במעשר גופה י"ל נהי דר' יוסי ברבי יהודה סבר מעשר כיוצא בו אמר דילמא אבא אלעזר לית ליה ההוא סברא ועוד ניחא ליה לאוקמה בתרומת מעשר משום דמוכח רישא דבתרומה איירי מדקתני תורמין:

    Tosafot on Bekhorot 58b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ונוטל א' כו' הרי אלו מעושרין הס"ד ואח"כ מ"ה ודאב פטורין דליכא מאותה שנה כו' ובד"ה פשיטא כו' וליכא משנה שעברה כו' ואי מהנהו דתשרי דהנך עשרה דאב כו' מעושרין הס"ד ואח"כ מ"ה למשקל כו' זמנם א' יהיו תשיעי כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ונוטל א' כו' לא יבקר כדאסר אפוקי בעל מום בריש עשרה בריש פירקי' כצ"ל:

    בד"ה כשם שהתרומה גדולה כו' ניטלת מאומד מן התורה כו' אומר דחטה כו' הד"א ולא נתנה בה כו' דראשית דגנך כו' מהני דלהכי מקיש תרומה גדולה דניטלת כו' הד"א פחות נוטל בעין יפה וגרסי' עלה בירושלמי כו' גרוגרות במנין וגרוגרות על תאנים במדה כו' אלא במחשבה ובאומד אלא כדי כו' דמקיש תרומת מעשר לתרומה כו' יש לו לתרום כו' וא"ת פ"ד דתרומות הא תנן כו' וההיא דמונה משובח כו' ממאי הוא משובח אמר רב הונא כו' וא"ר חנינא תפתר כו' ואי לרבנן לדידהו כו' ואי כאבא אלעזר בן גומל הא אמר דמצוה לעשות מאומד ונראה לפרש דלר"א בן גומל נמי לא ילפינן אלא דמועיל מאומד ולא דשוויה מצוה מאומד והשתא הא דמשני כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר היינו כר"א בן גומל וניחא השתא הא דמייתי עלה ברייתא דאבא אלעזר בן גומל א"נ מודו רבנן לאבא אלעזר בן גומל דמאומד הוי תרומה אבל אין מצוה כו' דלא חיישינן אי מרבה אף במתכוין כו' קרייה רחמנא תרומה דכתיב בו כו' ובמעשר ראשון איירי כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 58b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' גזירה משום לקוח לעיל נג ע"א:

    Gilyon HaShas on Bekhorot 58b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bekhorot, daf 58, Amud Bet, about 292 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 126 words

      Opens “ונוטל אחד מן האלולין והשאר פטורין, ממה…”

    2. Segment 211 words

      Opens “מאי אמרת: לצרפו לגורן אחר? עשירי ודאי…”

    3. Segment 39 words

      Opens “פשיטא! מהו דתימא לגזור, דילמא אתי למישקל…”

    4. Segment 449 words

      Opens “מתני׳ באי זה צד מעשרין? כונסן לדיר,…”

    5. Segment 535 words

      Opens “היה לו מאה ונטל עשרה, עשרה ונטל…”

      Named: רבי יוסי.

    6. Segment 627 words

      Opens “גמ׳ ת"ר באי זה צד מעשר? כונסן…”

    7. Segment 76 words

      Opens “ולפקינהו אינהו! ״יעבור״ כתיב, ולא שיעבירוהו.…”

    8. Segment 813 words

      Opens “ולשדי להו ירקא וליפקו לותיה! אמר רב…”

      Named: רב הונא.

    9. Segment 934 words

      Opens “ת"ר (ויקרא כז, לב) ״כל אשר יעבור…”

    10. Segment 1042 words

      Opens “ואין לי אלא שקרא שמו ״עשירי״, לא…”

    11. Segment 1134 words

      Opens “מאי טעמיה דר' יוסי בר' יהודה? סבר…”

      Named: אבא.

    12. Segment 126 words

      Opens “כשם שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bekhorot 58b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026