Talmud Builders

    Bekhorot 26a

    Back to index

    English translation — Bekhorot 26a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1But in the case of a blemished firstborn, use of its wool is permitted, even though an expert did not deem the animal permitted for slaughter. This contradicts the statement of Rabbi Asi. The Gemara answers: It is possible that the tanna of that baraita calls the animal unblemished wherever an expert did not yet deem the firstborn permitted for slaughter, even if it was physically blemished.

    2The Gemara remarks: Let us say that the interpretation of Reish Lakish is the subject of a dispute between tanna’im , as the baraita states: With regard to one who plucks the wool from an unblemished firstborn, even though it later developed a blemish and the owner slaughtered it, use of the wool is prohibited. In the case of a blemished firstborn from which one plucked wool, and it subsequently died, Akavya ben Mahalalel deems the wool permitted and the Rabbis deem it prohibited. Rabbi Yehuda said: It was not with regard to that case that Akavya ben Mahalalel deemed use of the wool permitted. Rather, it was in a case of the hair of a blemished firstborn animal that shed from the animal and one placed the hair in a compartment, and thereafter one slaughtered the animal. In that case Akavya ben Mahalalel deems use of the wool permitted, and the Rabbis deem its use prohibited.

    3The baraita continues: Rabbi Yosei says: My father, Ḥalafta, concedes to Akavya ben Mahalalel in this case of a slaughtered firstborn that use of the wool is permitted. Indeed [ aval ], the Rabbis said explicitly: One places it in a compartment, as perhaps there is a hope that use of the wool will ultimately be permitted, since if he slaughters the animal all agree that use of the wool is permitted. But if the animal dies by other means, Akavya ben Mahalalel deems use of the wool permitted and the Rabbis deem it prohibited.

    4The Gemara raises a difficulty: If that is the explanation of their dispute, the opinion of Rabbi Yosei is identical to the opinion of the first tanna in the baraita , as both hold that use of the wool of a slaughtered blemished firstborn is permitted and the dispute between Akavya ben Mahalalel and the Rabbis applies to a case where the animal dies by other means. Rather, is it not correct to say the dispute between them concerns the requirement that an expert deem the animal permitted for slaughter?

    5The Gemara elaborates: As the first tanna holds: If an expert deemed the animal permitted before its wool was shed, then yes, use of the wool is permitted after the animal has been slaughtered; but if not, then use of the wool is not permitted. And Rabbi Yosei comes to say that even in a case where an expert did not deem the firstborn permitted for slaughter before its wool was shed, use of the wool is still permitted. If so, the interpretation of Reish Lakish is the subject of the dispute between the first tanna and Rabbi Yosei: The first tanna agrees with that opinion and Rabbi Yosei rejects it.

    6Rava said: No, the interpretation of Reish Lakish is not the subject of their dispute, as everyone agrees that if an expert deemed the animal permitted before its wool was shed, then yes, use of the wool is permitted, but if an expert did not deem the animal permitted beforehand then the use of its wool is not permitted. And there are three disputes concerning this matter, as the first tanna holds: Akavya ben Mahalalel and the Rabbis disagree with regard to a case where the firstborn died, and the same is true, i.e., they disagree, in a case where he slaughtered it. And the reason that the first tanna states they disagree specifically in a case where it died is to convey to you the far-reaching nature of the opinion of Akavya, i.e., that he deems use of the wool permitted even if the animal was not slaughtered.

    7And Rabbi Yehuda holds: With regard to a firstborn that died, all, i.e., Akavya ben Mahalalel and the Rabbis, agree that use of the wool is prohibited, and when they disagree it is with regard to a case where the owner slaughtered the animal. And Rabbi Yosei comes to say: Where he slaughtered it, all agree that use of the wool is permitted, and when they disagree it is with regard to a case where the animal died.

    8Rav Naḥman says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, since we learned a mishna in our preferred tractate in accordance with his opinion. As we learned in a mishna ( Eduyyot 5:6): In the case of the hair of a blemished firstborn animal that shed from the animal and one placed the hair in a compartment, and thereafter he slaughtered the animal, Akavya ben Mahalalel deems use of the wool permitted and the Rabbis deem its use prohibited even after the animal’s death.

    9Rav Naḥman bar Yitzḥak says: The mishna is also precisely formulated so that this conclusion can be inferred, as we learned in the latter clause of the mishna: With regard to wool that was not completely shed which is dangling from a firstborn animal, that which appears to be part of the fleece is permitted when the animal is shorn after its death, and that which does not appear to be part of the fleece is prohibited.

    10Rav Naḥman bar Yitzḥak explains the proof: In accordance with whose opinion is this ruling? If we say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that is difficult: But in what case did he issue this ruling? If we say it was in a case where he slaughtered it that cannot be correct, as whether the halakha follows the opinion of Akavya or whether it follows the opinion of the Rabbis, in both this case of wool that appears to be part of the fleece and that case where it does not, the use of the wool is permitted.

    11Rather, if one says this is referring to a case where the animal died, that too is difficult. But that cannot be correct either, since if the halakha is in accordance with the Rabbis, then both this wool and that wool are prohibited. And if the halakha is in accordance with Akavya, then the mishna should have stated the opposite ruling: If the dangling wool appears to be part of the fleece it is prohibited, as the death of the animal renders it prohibited because it is considered attached to the animal; if it does not appear to be part of the fleece it is permitted, as it was considered detached from the beginning, before the animal died.

    12Rather, it is obvious that this clause of the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. And in what case does the mishna’s ruling apply? If we say it is referring to a case where the animal died, then whether the halakha is in accordance with the opinion of Akavya or whether it is in accordance with the opinion of the Rabbis, in both this case of wool that appears to be part of the fleece and that case where it does not, the use of the wool is prohibited.

    13Rather, is it not referring to a case where he slaughtered the animal? And consequently, if the mishna is in accordance with the opinion of Akavya, then in both this case of wool that appears to be part of the fleece and that case where it does not, use of the wool is permitted. Rather, is it not correct to say the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis? And accordingly, one may conclude from it that Akavya and the Rabbis disagree in a case where he slaughtered the animal? The Gemara affirms: Indeed, conclude from it that this is so.

    14§ Rabbi Yannai raises a dilemma: With regard to one who plucks wool from an unblemished burnt offering which was later slaughtered, what is the halakha ? The Gemara expresses surprise: If one intentionally violates a prohibition and plucks the wool from an unblemished consecrated animal, is there anyone who deems it permitted? All agree that use of the wool is prohibited in such a case. Rather, Rabbi Yannai’s question was: With regard to wool that was torn out by itself from an unblemished burnt offering, what is the halakha ?

    15The Gemara elaborates: Do not raise the dilemma concerning the wool of a sin offering and a guilt offering. Since these offerings come for atonement the owner does not keep them longer than necessary, and therefore there is no reason to deem the wool prohibited. Likewise, with regard to the wool of a firstborn and an animal tithe offering there is also no dilemma. Since they do not come for atonement one might keep them longer than necessary, and therefore the wool is prohibited in order to prevent one from violating the prohibition against shearing the animal or using it for labor. Rather, when you raise the dilemma, it is with regard to the wool of a burnt offering. What is the halakha ? Does one say that since

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הא בעל מום שריור' יוסי הוא דאמר בשחטו שרו רבנן אי נמי עקביא היא אע"ג דלא התירו וקשיא לריש לקיש:

    תם קרי ליהומאי אע"פ שנולד בו מום אע"פ שנראה אחר כן לחכם ואמר מום קבוע:

    לימאהא דר"ל תנאי היא:

    אסורדבתם אפילו עקביא מודה דאתו לשהוייה ולאפקועי מקדושת מזבח ועוד שהרי עדיין אין בו שום היתר. אע"ג דנקט תולש הוא הדין לנתלש כדמפרש בסיפא דשמעתא:

    לא בזהשמת התיר עקביא אלא בשחטו:

    אמר רבי יוסי מודה אבאששמו חלפתא שהוא מן החכמים החולקין על עקביא ומודה הוא בזה ששחטו שהוא מותר:

    אבל בייחוד אמרו חכמיםשבאמת ובברור אמרו יניחנו בחלון לשער בכור בעל מום שנשר:

    אבלבאמת וחבירו בעירובין בפרק בכל מערבין (עירובין דף לח.) בסופו:

    בייחודבברור וחבירו במסכת יומא (דף נד.) וידעו בייחוד ששם ארון נגנז:

    שמא יש תקוהשמא יהא מותר ליהנות. ומפרש ומה תקוה יש שאם שחטו דברי הכל מותר:

    רבי יוסי היינו תנא קמאדקאמר התולש צמר מבכור תם ושחטו אסור הא בעל מום ושחטו מותר לדברי הכל ובמת פליגי במודה דר' יוסי ולת"ק נמי במת פליגי:

    תנא קמא סבר אי התירו מומחה אין אי לא לאדבעל כרחיך הכי תרצת וכדתרצת ריש לקיש לעיל כי אותביניה מרישא דמילתיה דתנא קמא דקתני התולש צמר מבכור תם הא בעל מום שרי ותרצה ריש לקיש ואמר כל היכא דלא התיר מומחה תם קרי ליה אלמא הכי משמע מילתיה התולש צמר מבכור תם דהיינו בעל מום שלא התירו מומחה אסור לדברי הכל הא בכור בעל מום דהיינו התירו מומחה שתלש ממנו כו' ור' יוסי סבר אע"ג דלא התירו מומחה נמי כשנשר שרו רבנן ממאי מדקאמר יש תקוה דמשמע יש תקוה ויתירנו מומחה וישחטנו מכלל דאכתי לא התירו מומחה כשנשר:

    פליגי במת והוא הדין לשחטומדלא אשכחן במילתיה דתנא קמא דנימא שחטו דברי הכל מותר:

    הלכה כר' יהודהדבשחטו פליגי ולא במת:

    אידי ואידיבין נראה בין לא נראה מישרי שרי דהא אפי' מונח בחלון קא"ר יוסי דאפי' רבנן שרו בשחטו:

    אי רבנן אידי ואידי מיסר אסרידאותו שמחובר בו טעון קבורה לדברי הכל והתלוש ממנו רבנן אסרי ליה אפי' מונח בחלון:

    אלא פשיטא ר' יהודה היאדאמר בשחטו פליגי:

    אידי ואידיבין נראה בין לא נראה:

    ושמע מינה בשחטו פליגימדלא מצית מוקמת ליה בגוונא אחריתי ומדסתם לן כר' יהודה ש"מ הלכתא כוותיה:

    התולש צמר מעולה תמימהמחיים לרבנן מהו לאחר שחיטת בעלת מום לא תיבעי לך דוודאי לרבנן אסור דאי שרית ליה אתי לשהוייה ואתי לידי גיזה ועבודה:

    מי איכא מאן דשריאליבא דרבנן הא וודאי רשע הוא:

    בכורות 26 עמוד א

    1הא בעל מום שרי, אע"פ שלא התירו מומחה! תנא: כל היכא דלא התירו מומחה תם קרי ליה.

    2לימא כתנאי: התולש צמר מבכור תם, אע"פ שנולד בו מום ושחטו אסור. בכור בעל מום שתלש ממנו, ואח"כ מת עקביא בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרים. אמר רבי יהודה: לא בזה התיר עקביא בן מהללאל, אלא בשער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון, ואחר כך שחטו בזה עקביא בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרין.

    3אמר רבי יוסי: מודה אבא חלפתא בזה שהוא מותר, אבל בייחוד אמרו חכמים: יניחנו בחלון, שמא יש תקוה. שחטו דברי הכל מותר, מת עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרים.

    4ר' יוסי היינו תנא קמא! אלא לאו התירו מומחה איכא בינייהו?

    5דתנא קמא סבר: התירו מומחה אין, ואי לא לא, ואתא ר' יוסי למימר: אע"ג דלא התירו מומחה!

    6אמר רבא: לא, דכולי עלמא אי התירו מומחה אין, אי לא התירו לא, ושלש מחלוקת בדבר, דת"ק סבר: פליגי במת, והוא הדין לשחטו, והאי דקמיפלגי במת להודיעך כחו דעקביא.

    7ור' יהודה סבר: במת דברי הכל אסור, כי פליגי בשחטו, ואתא ר' יוסי למימר: בשחטו דברי הכל מותר, כי פליגי במת.

    8אמר רב נחמן: הלכה כרבי יהודה, הואיל ותנן בבחירתא כוותיה, דתנן: שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון, ואחר כך שחטו עקביא בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרין.

    9אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דיקא, דתנן: צמר המדולדל בבכור, את שנראה עם הגיזה מותר, ואת שאינו נראה אסור.

    10מני? אילימא ר' יוסי; ובמאי? אילימא בשחטו בין עקביא בין רבנן, אידי ואידי משרא שרי!

    11ואלא במת? ואי רבנן אידי ואידי מיסר אסרי, ואי עקביא איפכא מיבעיא ליה: נראה עם הגיזה אסור, דמיתה קאסרה לי' אינו נראה עם הגיזה מותר, דמעיקרא תליש!

    12אלא פשיטא ר' יהודה, ובמאי? אילימא במת בין לעקביא בין לרבנן, אידי ואידי מיסר אסרי!

    13אלא לאו בשחטה ואי עקביא אידי ואידי משרא שרי! אלא לאו רבנן היא? וש"מ בשחטו פליגי. ש"מ׃

    14בעי ר' ינאי: התולש צמר מעולה תמימה, מהו? תולש? מי איכא מאן דשרי? אלא, צמר שנתלש מעולה תמימה, מהו?

    15דחטאת ואשם לא תיבעי לך, דכיון דלכפרה אתו לא משהו להו. דבכור ומעשר נמי, דכיון דלאו לכפרה אתו משהו להו. כי תיבעי לך דעולה, מאי? כיון׃

    Tosafot

    בכור בעל מום שתלש ממנוהכא לא קתני והניחו בחלון משום דרשע הוא שתולש ודעתו ליהנות לאלתר אבל בנשר קתני והניחו בחלון:

    דתנא קמא סבר אי התירו אין אי לא לאפירש בקונטרס דכיון דתריצנא לעיל דכל היכא דלא התירו מומחה תם קרי ליה אם כן סיפא דקרי ליה בעל מום מיירי בלא התרת מומחה וקשיא לפירושו דהא דתירץ הכי לעיל היינו כי היכי דאיתוקם לריש לקיש ככולי עלמא אבל השתא דצרכינן לומר ממה נפשך כתנאי מסתברא לומר איפכא דתהוי מילתיה כתנא קמא כפשטיה ונראה לפרש דסובר הש"ס עכשיו משום דקאמר ר' יוסי שמא יש תקוה שעל סמך השחיטה לא היה אומר כך שזה בידו ואין כאן שמא אבל בהתרת מומחה קאמר שמא יש תקוה שיזדקק לו חכם להתירו ואין זה כל כך דבר ברור דמי יימר דמזדקק ליה מומחה ומ"מ במסקנא קאמר שמא יש תקוה דקמיירי בשחיטה:

    התולש צמר מעולה תמימהיש פירוש מרש"י שכתוב בהם שהוממה ואח"כ נפדית ושחטה משמע שהעמידה כן כדי שתהא כעין בכור אלא שהתלישה היתה בתמות ותימה והא בעי האי צמר העמדה והערכה ואין מועיל לצמר העמדת הבהמה כדמוכח בפ' ראשית הגז (חולין קלה.) גבי הא דקאמר התם דאין ראשית הגז נוהג בקדשים משום דכתיב צאנך ולא של הקדש ומוקי לה למעוטי קדשי בדק הבית ופריך והא בעי העמדה והערכה וי"ל דסבירא ליה כר"ל דאית ליה בפ"ב דתמורה (דף לב:) לרבנן דקדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה והכי נמי אשכחן רב דסבר כוותיה בפ' שני (לעיל בכורות טו.) ועוד י"ל דקדשי מזבח שיש עליהם קדושת הגוף בטל הצמר אגב הבהמה אפילו אותו שנתלש ובר העמדה והערכה חשיב ולא דמי לקדשי בדק הבית א"נ חשיב האי צמר כבעל מום מעיקרא וכן שופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא משום דכיון דמעל נפק לחולין כדקאמר בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה כח.) משמע דשייך ביה פדיון ועוד יש לפרש שופר של עולה שהוקדשה הבהמה לדמי עולה ושופר שלמים שהוקדשה הבהמה לדמי שלמים ודינה כשלמים עצמן ואין בה מעילה כדקאמר בפ"ב דפסחים (דף כז:) בעצי שלמים עסקינן ומיהו קשה בהך דשמעתין דכיון דבעי הצמר פדיון היכי שייך למיגזר דלמא משהי ליה והא צריך לפדותו דמה היה מרויח וקצת היה נראה לפרש דאיירי בעולה ונשחטה למזבח שזריקת הדם מתרת בשרה למזבח והעור לכהנים ומבעיא ליה בצמר שנתלש אי משתרי נמי בהכי אבל פלוגתא דאמוראי היא בפרק המזבח מקדש (זבחים פו.) בעצמות שפרשו לפני זריקה דרבי זירא סבר דזריקה מתירתן אפילו לקתא דנרגי וחציני וקאמר התם כרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר פרשו לפני זריקה מועלין בהם ופירש שם בקונטרס דמועלין לעולם אף לאחר זריקה וכל שכן דאינה מתרת מה שפירש מחיים ומיהו יש ספרים דגרסי התם כרבי אלעזר דאמר ר' אלעזר פרשו לפני זריקה מועלין בהן עד זריקה כו:

    תולש מי איכא מאן דשריפירש בקונטרס אליבא דרבנן הא וודאי רשע הוא משמע דלעקביא אפשר דמותר אף על פי שהאמת הוא דלעקביא נמי אסור בתם כדמוכח ברייתא דהתולש צמר מבכור תם מכל מקום פירש כך בקונטרס שאפילו לא שמיעא ליה ברייתא דבר פשוט הוא דמיהא לרבנן דתולש אסור:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא כיון דלכפרה אתו לא משהו להו כו' כצ"ל:

    בפירש"י בד"ה רבי יוסי היינו כו' לדברי הכל ובמת פליגי כו' הד"א במודה דר"י כו' במת פליגי הס"ד ובד"ה פליגי במת כו' מותר הס"ד ובדבור המתחיל אידי ואידי כו' שרי בשחטו הס"ד ואח"כ מ"ה אי רבנן כו' בחלון הס"ד ואח"כ מ"ה אלא כו' פליגי הס"ד ואח"כ מ"ה אידי כו' לא נראה הס"ד ובד"ה התולש כו' לאחר שחיטת בעלת מום כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה בכור בעל כו' אבל בנשר קתני כו' ובד"ה דתנא קמא סבר כו' תקוה דיזדקק לו חכם כו' דמי יימר דמזדקק ליה מומחה כו' ובד"ה התולש כו' שהעמידה כן כדי כו' והערכה וי"ל דס"ל כר"ל דאית ליה בפ"ב דתמורה לרבנן דקדשי מזבח לא הוו בכלל העמדה והערכה וה"נ אשכחן כו' אי נמי חשיבא האי צמר כבעל מום מעיקרא כו' כצ"ל ור"ל דבבעל מום מעיקרא כ"ע אפילו ר"ש מודה דלא בעי העמדה והערכה כדאמרינן לעיל פ"ב:

    בא"ד ועוד יש לפרש שופר כו' דשמעתין דכיון דבעי הצמר כו' נמי בהכי אבל כו' בעצמות שפירשו לפני זריקה כו' התם כר"א דאמר רבי כו' כצ"ל ובד"ה תולש מי כו' דשרי פי' בקונט' כו' אע"פ שהאמת הוא דלעקביא ברייתא דהתולש צמר כו' ברייתא דבר פשוט כו' כצ"ל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bekhorot 26a

    Bekhorot 26a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 343 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הא בעל מום שרי ור' יוסי הוא דאמר בשחטו שרו רבנן אי נמי עקביא היא אע"ג דלא התירו וקשיא לריש לקיש:

    תם קרי ליה ומאי אע"פ שנולד בו מום אע"פ שנראה אחר כן לחכם ואמר מום קבוע:

    לימא הא דר"ל תנאי היא:

    אסור דבתם אפילו עקביא מודה דאתו לשהוייה ולאפקועי מקדושת מזבח ועוד שהרי עדיין אין בו שום היתר. אע"ג דנקט תולש הוא הדין לנתלש כדמפרש בסיפא דשמעתא:

    לא בזה שמת התיר עקביא אלא בשחטו:

    אמר רבי יוסי מודה אבא ששמו חלפתא שהוא מן החכמים החולקין על עקביא ומודה הוא בזה ששחטו שהוא מותר:

    אבל בייחוד אמרו חכמים שבאמת ובברור אמרו יניחנו בחלון לשער בכור בעל מום שנשר:

    אבל באמת וחבירו בעירובין בפרק בכל מערבין (עירובין דף לח.) בסופו:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Bekhorot 26a · Sefaria

    Tosafot

    בכור בעל מום שתלש ממנו הכא לא קתני והניחו בחלון משום דרשע הוא שתולש ודעתו ליהנות לאלתר אבל בנשר קתני והניחו בחלון:

    דתנא קמא סבר אי התירו אין אי לא לא פירש בקונטרס דכיון דתריצנא לעיל דכל היכא דלא התירו מומחה תם קרי ליה אם כן סיפא דקרי ליה בעל מום מיירי בלא התרת מומחה וקשיא לפירושו דהא דתירץ הכי לעיל היינו כי היכי דאיתוקם לריש לקיש ככולי עלמא אבל השתא דצרכינן לומר ממה נפשך כתנאי מסתברא לומר איפכא דתהוי מילתיה כתנא קמא כפשטיה ונראה לפרש דסובר הש"ס עכשיו משום דקאמר ר' יוסי שמא יש תקוה שעל סמך השחיטה לא היה אומר כך שזה בידו ואין כאן שמא אבל בהתרת מומחה קאמר שמא יש תקוה שיזדקק לו חכם להתירו ואין זה כל כך דבר ברור דמי יימר דמזדקק ליה מומחה ומ"מ במסקנא קאמר שמא יש תקוה דקמיירי בשחיטה:

    התולש צמר מעולה תמימה יש פירוש מרש"י שכתוב בהם שהוממה ואח"כ נפדית ושחטה משמע שהעמידה כן כדי שתהא כעין בכור אלא שהתלישה היתה בתמות ותימה והא בעי האי צמר העמדה והערכה ואין מועיל לצמר העמדת הבהמה כדמוכח בפ' ראשית הגז (חולין קלה.) גבי הא דקאמר התם דאין ראשית הגז נוהג בקדשים משום דכתיב צאנך ולא של הקדש ומוקי לה למעוטי קדשי בדק הבית ופריך והא בעי העמדה והערכה וי"ל דסבירא ליה כר"ל דאית ליה בפ"ב דתמורה (דף לב:) לרבנן דקדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה והכי נמי אשכחן רב דסבר כוותיה בפ' שני (לעיל בכורות טו.) ועוד י"ל דקדשי מזבח שיש עליהם קדושת הגוף בטל הצמר אגב הבהמה אפילו אותו שנתלש ובר העמדה והערכה חשיב ולא דמי לקדשי בדק הבית א"נ חשיב האי צמר כבעל מום מעיקרא וכן שופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא משום דכיון דמעל נפק לחולין כדקאמר בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה כח.) משמע דשייך ביה פדיון ועוד יש לפרש שופר של עולה שהוקדשה הבהמה לדמי עולה ושופר שלמים שהוקדשה הבהמה לדמי שלמים ודינה כשלמים עצמן ואין בה מעילה כדקאמר בפ"ב דפסחים (דף כז:) בעצי שלמים עסקינן ומיהו קשה בהך דשמעתין דכיון דבעי הצמר פדיון היכי שייך למיגזר דלמא משהי ליה והא צריך לפדותו דמה היה מרויח וקצת היה נראה לפרש דאיירי בעולה ונשחטה למזבח שזריקת הדם מתרת בשרה למזבח והעור לכהנים ומבעיא ליה בצמר שנתלש אי משתרי נמי בהכי אבל פלוגתא דאמוראי היא בפרק המזבח מקדש (זבחים פו.) בעצמות שפרשו לפני זריקה דרבי זירא סבר דזריקה מתירתן אפילו לקתא דנרגי וחציני וקאמר התם כרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר פרשו לפני זריקה מועלין בהם ופירש שם בקונטרס דמועלין לעולם אף לאחר זריקה וכל שכן דאינה מתרת מה שפירש מחיים ומיהו יש ספרים דגרסי התם כרבי אלעזר דאמר ר' אלעזר פרשו לפני זריקה מועלין בהן עד זריקה כו:

    תולש מי איכא מאן דשרי פירש בקונטרס אליבא דרבנן הא וודאי רשע הוא משמע דלעקביא אפשר דמותר אף על פי שהאמת הוא דלעקביא נמי אסור בתם כדמוכח ברייתא דהתולש צמר מבכור תם מכל מקום פירש כך בקונטרס שאפילו לא שמיעא ליה ברייתא דבר פשוט הוא דמיהא לרבנן דתולש אסור:

    Tosafot on Bekhorot 26a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא כיון דלכפרה אתו לא משהו להו כו' כצ"ל:

    בפירש"י בד"ה רבי יוסי היינו כו' לדברי הכל ובמת פליגי כו' הד"א במודה דר"י כו' במת פליגי הס"ד ובד"ה פליגי במת כו' מותר הס"ד ובדבור המתחיל אידי ואידי כו' שרי בשחטו הס"ד ואח"כ מ"ה אי רבנן כו' בחלון הס"ד ואח"כ מ"ה אלא כו' פליגי הס"ד ואח"כ מ"ה אידי כו' לא נראה הס"ד ובד"ה התולש כו' לאחר שחיטת בעלת מום כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה בכור בעל כו' אבל בנשר קתני כו' ובד"ה דתנא קמא סבר כו' תקוה דיזדקק לו חכם כו' דמי יימר דמזדקק ליה מומחה כו' ובד"ה התולש כו' שהעמידה כן כדי כו' והערכה וי"ל דס"ל כר"ל דאית ליה בפ"ב דתמורה לרבנן דקדשי מזבח לא הוו בכלל העמדה והערכה וה"נ אשכחן כו' אי נמי חשיבא האי צמר כבעל מום מעיקרא כו' כצ"ל ור"ל דבבעל מום מעיקרא כ"ע אפילו ר"ש מודה דלא בעי העמדה והערכה כדאמרינן לעיל פ"ב:

    בא"ד ועוד יש לפרש שופר כו' דשמעתין דכיון דבעי הצמר כו' נמי בהכי אבל כו' בעצמות שפירשו לפני זריקה כו' התם כר"א דאמר רבי כו' כצ"ל ובד"ה תולש מי כו' דשרי פי' בקונט' כו' אע"פ שהאמת הוא דלעקביא ברייתא דהתולש צמר כו' ברייתא דבר פשוט כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 26a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bekhorot, daf 26, Amud Aleph, about 343 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “הא בעל מום שרי, אע"פ שלא התירו…”

    2. Segment 252 words

      Opens “לימא כתנאי: התולש צמר מבכור תם, אע"פ…”

      Named: רבי יהודה.

    3. Segment 329 words

      Opens “אמר רבי יוסי: מודה אבא חלפתא בזה…”

      Named: רבי יוסי, אבא.

    4. Segment 411 words

      Opens “ר' יוסי היינו תנא קמא! אלא לאו…”

    5. Segment 517 words

      Opens “דתנא קמא סבר: התירו מומחה אין, ואי…”

    6. Segment 629 words

      Opens “אמר רבא: לא, דכולי עלמא אי התירו…”

      Named: רבא.

    7. Segment 721 words

      Opens “ור' יהודה סבר: במת דברי הכל אסור,…”

    8. Segment 827 words

      Opens “אמר רב נחמן: הלכה כרבי יהודה, הואיל…”

      Named: רב נחמן, רבי יהודה.

    9. Segment 921 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    10. Segment 1015 words

      Opens “מני? אילימא ר' יוסי; ובמאי? אילימא בשחטו…”

    11. Segment 1127 words

      Opens “ואלא במת? ואי רבנן אידי ואידי מיסר…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “אלא פשיטא ר' יהודה, ובמאי? אילימא במת…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “אלא לאו בשחטה ואי עקביא אידי ואידי…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “בעי ר' ינאי: התולש צמר מעולה תמימה,…”

    15. Segment 1526 words

      Opens “דחטאת ואשם לא תיבעי לך, דכיון דלכפרה…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bekhorot 26a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026