Talmud Builders

    Bekhorot 10a

    Back to index

    English translation — Bekhorot 10a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: If so, if this is indeed Rabbi Shimon’s opinion, why, then, does he specifically state that meat cooked in milk is susceptible to impurity because it had a period of susceptibility to contracting impurity before they were cooked together? Derive this halakha from the fact that it is food that you can feed to others, as Rabbi Shimon maintains that deriving benefit from meat and milk cooked together is not prohibited.

    2As it is taught in a baraita : Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: With regard to meat cooked in milk, eating it is forbidden and deriving benefit from it is permitted, as it is stated: “For you are a holy people to the Lord your God; you shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). And elsewhere the verse states: “And you shall be holy men to Me; therefore you shall not eat any flesh that is torn by animals in the field” (Exodus 22:30). Just as there, with regard to an animal torn by animals, which is forbidden as a tereifa , i.e., an animal possessing a wound that will cause it to die within twelve months, eating it is forbidden but deriving benefit from it is permitted, so too here, with regard to meat cooked in milk, where the verse mentions being holy just as the other verse did, eating it is forbidden but deriving benefit from it is permitted.

    3The Gemara answers: The baraita that cites Rabbi Shimon’s opinion states one reason why meat cooked in milk is susceptible to impurity and adds another. One reason is because it is food that you can feed to others. Therefore, it is called food for the purpose of being susceptible to impurity. And another reason is because even for him, i.e., a Jew, although eating the milk and meat is currently prohibited, it had a time when it was fit for consumption, i.e., before they were cooked together, and therefore they remain susceptible to impurity.

    4The opinion of Rabbi Shimon that all items from which deriving benefit is prohibited are not susceptible to the impurity of food except for meat cooked in milk has been elucidated. Rava now proceeds to explain his proof that even according to Rabbi Shimon, deriving benefit from a firstborn donkey after the breaking of its neck is forbidden: And if it is so, that after breaking the neck of the firstborn donkey Rabbi Shimon deems it permitted for one to derive benefit from it, let the tanna teach: And Rabbi Shimon concedes with regard to a firstborn donkey and meat cooked in milk, that they are susceptible to the impurity of food. Since a firstborn donkey is not listed as an exception, Rabbi Shimon must hold that it is prohibited to derive benefit from it after its neck is broken, and it is therefore not susceptible to impurity.

    5The Gemara responds: If it is a case where the one who broke the neck of the donkey intended at the time that people would eat from it, so too it would be susceptible to the impurity of food according to Rabbi Shimon, as it is permitted to derive benefit from it. Here we are dealing with a case where he did not intend for it to be eaten, as even gentiles do not usually consume the meat of a donkey, and it therefore is not considered food.

    6The Gemara asks: But if he did not intend for anyone to eat it, what is the reason the Rabbis deem the flesh susceptible to the impurity of food? The Sages said before Rav Sheshet: It is susceptible to the impurity of food because the prohibition to eat it serves as intent to treat it as food, i.e., the very fact that it is forbidden renders it significant enough to be deemed a food.

    7The Gemara asks: But according to the Rabbis, did they actually say that an item is susceptible to the impurity of food since its prohibition serves as its intent? But didn’t we learn in a mishna ( Teharot 1:1) that the Sages stated thirteen matters concerning the unslaughtered carcass of a kosher bird, and this is one of them: It requires explicit intent that it will be eaten in order to become susceptible to the impurity of food, as most gentiles are unaccustomed to eating it, but it does not require contact with liquid to be rendered susceptible to ritual impurity.

    8And if the logic of: Its prohibition serves as its intent, is accepted, why do I need the intent here, as an unslaughtered carcass is forbidden to be eaten? The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who does not hold that its prohibition serves as its intent.

    9The Gemara suggests: Come and hear a proof from another mishna ( Okatzin 3:3): A carcass of a non-kosher animal, such as a horse or donkey, found in any location; or an unslaughtered carcass of a kosher bird or the fat of a kosher animal found in the villages, where the local gentiles are unaccustomed to eating it, all require intent to consume it in order to become susceptible to the impurity of food, but they do not require being rendered susceptible to impurity by coming in contact with liquid. And if you say its prohibition serves as its intent, why do I need intent? All these foods are forbidden for consumption by a Jew. The Gemara responds: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

    10The Gemara suggests: Come and hear a proof from the continuation of the same mishna: An unslaughtered carcass of a kosher animal found in any location, or the unslaughtered carcass of a kosher bird found in any location, or the fat of a kosher animal found in the marketplaces, i.e., in a large city that has marketplaces, where some people do eat it, do not require intent for consumption in order to be regarded as subject to impurity, as they are presumed to be food for gentiles; nor do they require contact with liquid in order for them to be rendered susceptible to impurity. The Gemara infers that only the carcass of a kosher animal does not require intent, but the carcass of a non-kosher animal requires intent. If its prohibition serves as its intent, why does it require intent for consumption?

    11And if you would say: In accordance with whose opinion is this, it is also in accordance with the opinion of Rabbi Shimon; one could respond that since the latter clause is the opinion of Rabbi Shimon it follows that the former clause, which is written without attribution, is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. As the latter clause teaches: Rabbi Shimon says even the meat of the camel, and the hare, and the rock badger, and the pig do not require intent or contact with liquid to be rendered susceptible to impurity. And Rabbi Shimon said: What is the reason? The reason is that they have some characteristics of kosher animals (see Leviticus 11:4–7). If so, the dispute between Rabbi Shimon and the Rabbis cannot be based on whether the prohibition of the animal serves as its intent.

    12Rather, Rava says: Everyone, including the Rabbis, agrees that we do not say its prohibition serves as its intent. And with regard to a firstborn donkey, if one broke its neck, so too, the Rabbis hold that it is not susceptible to the impurity of food, since the one who broke its neck did not intend for it to be eaten.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אי הכידטעמא דר' שמעון משום הנאה הוא:

    מה להלן מותר בהנאהדכתיב לכלב תשליכון אותו (שמות כ״ב:ל׳):

    לדידיה נמילצורך ישראל עצמו היתה לו שעת הכושר אבל שור הנסקל ועגלה ערופה לא היתה לו שעת הכושר אפי' קודם לכן דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת:

    ליתני ומודה ר' שמעון בפטר חמורדהא יכול להאכילו לאחרים הוא:

    דלא חשיב עליהלאכילה ומשום הכי לא תני ליה דסתמיה לאו לאכילה קאי:

    ואיסורו חישובואיסור דאסר ליה רחמנא לישראל משויא ליה אוכל דכיון דאסר ליה מכלל דראוי לאכילה לעובד כוכבים הוא:

    צריכה מחשבהלטמא טומאת אוכלין אם נגע בהן שרץ שאם תגע אחרי כן באוכלין כשרין תטמאם וכל כמה דלא חשיב עליה לית ביה שום טומאת מגע דנבלת עוף טהור אינה מטמאה אלא אם אכלה ואז מטמאה אותן בגדים שהוא לבוש בשעת בליעה:

    ואינה צריכה הכשרהואיל ויש עליה טומאה חמורה לטמא אדם ובגדים אם היה אוכלה ואמר בכריתות בפרק דם שחיטה (כריתות דף כא.) וכי יותן מים וכו' מה זרעים מיוחדין שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר אף כל שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר ולא שייך הכשר אלא בטומאה קלה דאוכלין וכן מחשבה:

    ר' שמעון היאדלית ליה איסורו חישובו:

    נבלת בהמה טמאה בכ"משהיא סתמא לאו לאכילה קיימא דמאיסה ועוד שיש לה שני דחויין אחת שלא נשחטה ואחת טמאה היא וכן נבלת עוף טהור:

    וחלבשומן של נבלה טהורה:

    בכפריםדעניים הם ואין רגילין לאכול עופות ושומן צריכין מחשבה להאכילן לעובד כוכבים ואם לאו אין מטמאין טומאת אוכלין. וא"ת נבלת בהמה טמאה טומאת אוכלין למה לה הא מטמאה אדם וכלים כ"ש אוכלין תריץ כדאמר בכריתות בפרק דם שחיטה (כריתות דף כא.) דאי איכא פחות מכזית טמאה דאין עליה טומאת נבלות שהרי אין בה שיעור וצירפו לפחות מכביצה אוכלין אם חישב על פחות מכזית זה לאכילה מצטרף עם שאר אוכלין להשלימה לכביצה שאם יגע בהן שרץ יטמאו. והחלב לא גרסינן דליכא למימר ביה אין צריך הכשר דאי בחלב נבלה הא אין מטמא טומאה חמורה דכתיב (ויקרא ז׳:כ״ד) יעשה לכל מלאכה ואמאי לא ניבעי הכשר ואי בשחוטה ומשום שכבר הוכשר הא שנינו בגמ' בהעור והרוטב (חולין קכח.) חזר ר"ע להיות שונה כר' יהודה דהכשר שחיטה לא מהניא לחלב משום דאכתי לאו אוכל הוא דהא דכפרים לאו בר אוכל הוא עד דחשיב עליה ובטהרות במשנה לא גרסינן ליה:

    ואינה צריכה הכשרהואיל ומטמאה טומאה חמורה בעוד שהיה בה זית שלם בעודה היא מחוברת בנבלה:

    נבלת בהמה טהורה בכ"מסתמא לאכילת עובד כוכבים דלא מאיסה ועוד דלגבי ישראל אין בה אלא דיחוי אחד הלכך אינה צריכה מחשבה לקבל טומאת אוכלין להצטרף פחות מכזית הימנה לפחות מכביצה אוכלין וכן נבלת עוף טהור והחלב של שחוטה:

    בשווקיםבכרכים דיש בה רוב עם ועשירים הם ורגילין לאכול רוב עופות ושומן:

    ולא הכשרנבלת בהמה ועוף משום דמטמאין טומאה חמורה וחלב שחוטה בשווקים משום שכבר הוכשר בשחיטה דכיון דלא בעי מחשבה אהני ליה הכשר שחיטה:

    הא טמאה בעיא מחשבהולא אמרינן איסורו זהו חישובו:

    אף הגמלדינו כבהמה טהורה הואיל ויש בו אחד מסימני טהרה. ומדאוסיף ר"ש בסיפא מכלל דרישא רבנן היא וש"מ לית להו איסורו חישובו וגבי פטר חמור דמטמאין לעיל בדחשיב עליה הוא ואפ"ה מטהר ר"ש דאוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים הוא דמודה ר"ש לאחר עריפה שהוא אסור כדרב':

    אלא אמר רבא דכ"ע לא אמרינן איסורו חישובוגרידא ואפ"ה פלוגתייהו בדלא חשיב וליתא לדרב'. ודקשיא לך מאי טעמא דרבנן אי דערפיה מיערף הכי נמי דמודו רבנן דלא מטמא טומאת אוכלין הואיל ולא חשיב עליה:

    בכורות י עמוד א

    1אי הכי, בשר בחלב מאי איריא דהיתה לה שעת הכושר? תיפוק לי דאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא!

    2דתניא, רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון: בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה, שנאמר: ״(דברים יד״, ב) כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ולהלן הוא אומר: (שמות כב, ל) ואנשי קודש תהיון לי מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה׃

    3חדא ועוד קאמר חדא דאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא ועוד לדידיה נמי, הרי היתה לו שעת הכושר׃

    4ואם איתא דלאחר עריפה שרי רבי שמעון ליתני ומודה רבי שמעון בפטר חמור ובשר בחלב שמטמאין טומאת אוכלין׃

    5אי דחשיב עליה הכי נמי הכא במאי עסקינן דלא חשיב עליה׃

    6וטעמא מאי מטמאי רבנן אמרוה רבנן קמיה דרב ששת הואיל ואיסורו חישובו׃

    7ולרבנן מי אמר הואיל ואיסורו חישובו והא תנן שלשה עשר דברים אמרו בנבלת עוף טהור וזו אחת מהן צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר׃

    8ואי איסורו חישובו למה לי מחשבה הא מני רבי שמעון היא׃

    9תא שמע נבלת בהמה טמאה בכל מקום ונבלת עוף טהור והחלב בכפרים צריכים מחשבה ואינם צריכים הכשר ואי אמרת איסורו חישובו למה לי מחשבה הא מני רבי שמעון היא׃

    10תא שמע נבלת בהמה טהורה בכל מקום ונבלת עוף הטהור והחלב בשווקים אינן צריכין מחשבה ולא הכשר הא טמאה בעיא מחשבה׃

    11וכי תימא הא מני רבי שמעון היא הא מדסיפא רבי שמעון הוי רישא לאו רבי שמעון דקתני סיפא רבי שמעון אומר אף הגמל והארנבת והשפן והחזיר אינן צריכין לא מחשבה ולא הכשר ואמר רבי שמעון מה טעם הואיל ויש בהן סימני טהרה׃

    12אלא אמר רבא דכולי עלמא לא אמרינן איסורו חישובו ואי דערפיה מיערף הכי נמי׃

    Tosafot

    מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה כו'תימה דבפרק כל שעה (פסחים כד:) דריש איסי בן יהודה איסור באכילה מהכא ואיסור הנאה יליף מק"ו דערלה והשתא במאי פליגי וי"ל קסבר תנא דהתם כיון דמצי לקיומי תרוייהו הגזרה שוה וק"ו מקיימי ומיהו קשה דבכמה מקומות אתיא ג"ש ומפקינן מק"ו כדאמר בכמה דוכתי שיכול ועושה ק"ו והדר תלמוד לומר אלמא אתיא גזרה שוה ומפקינן מקל וחומר ופירש ר"ת קרא איירי במידי דאסור בהנאה כגון קדשים שיצאו חוץ למחיצתן דדריש בפרק בהמה המקשה (חולין סח.) מבשר בשדה כיון שיצא חוץ למחיצה נאסר ואע"ג דפשטיה דקרא בהיתר הנאה כדכתיב לכלב תשליכון אותו קסבר תנא דהתם להכי אהני ק"ו דילפינן מקדשים דאיירי בהו נמי קרא ותנא דהכא סבר מטריפה דשריא בהנאה ילפינן כפשטה ולית ליה קל וחומר דהכי נמי מאן דדריש איסור הנאה מג' לא תבשל לית ליה קל וחומר (וא"ת מאן דדריש ליה מקודש אית ליה ק"ו) תיפוק ליה איסור הנאה מכל בקודש באש תשרף כדילפינן מיניה פרק כל שעה (פסחים כד.) פסולי קדשים י"ל עם קדש ואנשי קדש מענין אחד ודמו אהדדי א"נ דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים כדאמר פרק כיסוי הדם (חולין פה.):

    נבלת בהמה טמאה בכל מקום ונבלת עוף טהור בכפרים צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר- והחלב לא גרסינן דליכא למימר דאין צריך הכשר דאי בחלב נבלה הא אינה מטמאה טומאה חמורה דכתיב (ויקרא ז׳:כ״ד) יעשה לכל מלאכה ואמאי לא נבעי הכשר ואי בשחוטה הרי שנינו בפרק העור והרוטב (חולין קכח.) חזר רבי עקיבא להיות שונה כרבי יהודה דהכשר שחיטה לא מהניא לחלב משום דאכתי לאו אוכל הוא דהא בכפרים לאו בר אכילה היא עד דחשיב עליה ובמסכת טהרות לא גרסינן ליה עכל"ה לפי שיש פי' שאין כתב בהן ושמא מאחרים הוגה ואע"ג דרב פפא מוקי התם בהעור והרוטב (שם) פלוגתא דתנאי בהיתר מחשבה מ"מ מסתבר דהכי סתם משנה דמסכת טהרות סברה כי חזרה ובסיפא גרסינן לה שפיר החלב בשווקים אין צריך לא מחשבה ולא הכשר ובחלב שחוטה אמרינן וכן פירש הקונטרס:

    ונבלת עוף טהור בכפריםפירש הקונטרס עניים הם ואין רגילין לאכול עופות ונראה לפרש טעם אחר בשווקין יש אוכלין מרובים וקונין כל דבר בכפרים אוכלים מועטין ולא זבני אלא מידי מעליא:

    נבלת בהמה טהורה בכל מקוםמה שיש חילוק בין טמאה לטהורה ואע"ג דתרוייהו לא מזבין אלא לעובד כוכבים וחפצים הם בחזיר יותר כדאמרינן התם חולין (ד' יז.) ובתים מלאים כל טוב (כותלי) [קדלי] דחזירי ואמרי' במגילה (דף יג.) וישנה לטוב כתלי דחזירי מכ"מ מה שהיא טהורה משוי אוכל בראויה מעט הואיל וכשאינה נבילה אוכל גמור הוא לישראל ומהאי טעמא מהני לרבי שמעון בגמל וארנבת שפן וחזיר סימני טהרה לשוויי אוכל כדאמר בסמוך ובקונט' נמי פירש כאן נבלת בהמה טמאה כ"מ שהיא סתמא לאו לאכילה קיימא דמאיסה ועוד יש עליה שני דחויין אחד שלא נשחטה ועוד דטמאה היא וגבי נבלת בהמה טהורה פירש סתמא לאכילת עובד כוכבים דלא מאיסה ועוד לגבי ישראל אין בהן אלא דחוי אחד הילכך אינה צריכה מחשבה:

    והחלב בשווקיםפ"ה רגילים לאכול עופות ושומן משמע שר"ל דכל שומן קרוי חלב ולא מיירי דוקא מחלב האסור כגון תותב קרום ונקלף (חולין דף מט:):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה אי הכי כו' (הס"ד תשליכון אותו) [תשליכון אותו הס"ד] לאחרים הס"ד ובד"ה ואינה צריכה כו' ולא שייך הכשר אלא בטומאה קלה דאוכלין וכן מחשבה כו' עכ"ל ור"ל דמחשבה נמי לא שייך אלא בטומאת אוכלין ולא לענין שאר טומאות מיהו חל מחשבה לענין טומאת אוכלין אפי' בדבר שיש בו טומאה חמורה וק"ל:

    בד"ה בכפרים כו' עם שאר אוכלין ובד"ה ואינה צריכה הכשר הואיל ומטמא טומאה חמורה עוד שהיה כו' מחוברת בנבלה עכ"ל וכצ"ל:

    תוס' בד"ה מה להלן כו' לית ליה ק"ו וא"ת מאן דדריש ליה מקודש ואית ליה ק"ו תיפוק כו' הנאה מכל בקודש באש כו' עכ"ל כצ"ל היינו קרא דמייתי התם מעיקרא דנילף מיניה כל היכא דכתיב קודש והתוס' דפ' כל שעה הקשו קושיא דנילף מקרא דכתיב בנותר דמייתי בתר הכי שם קודש וק"ק לדבריהם דהכא אמאי לא הקשו לתנא דהכא נמי דדריש מקודש לאיסור אכילה נילף מקודש דכתיב בנותר אף לאיסור הנאה וע"ש בתוספות שסתמו דבריהם וק"ל:

    בד"ה נבלת כו' לא מזבין אלא לעובדי כוכבים כו' התם ובתים מלאים כל טוב כו' ואמרינן וישנה לטוב כו' לישראל ומה"ט מהני לר"ש כו' עכ"ל כצ"ל והד"א:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bekhorot 10a

    Bekhorot 10a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 264 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אי הכי דטעמא דר' שמעון משום הנאה הוא:

    מה להלן מותר בהנאה דכתיב לכלב תשליכון אותו (שמות כ״ב:ל׳):

    לדידיה נמי לצורך ישראל עצמו היתה לו שעת הכושר אבל שור הנסקל ועגלה ערופה לא היתה לו שעת הכושר אפי' קודם לכן דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת:

    ליתני ומודה ר' שמעון בפטר חמור דהא יכול להאכילו לאחרים הוא:

    דלא חשיב עליה לאכילה ומשום הכי לא תני ליה דסתמיה לאו לאכילה קאי:

    ואיסורו חישובו איסור דאסר ליה רחמנא לישראל משויא ליה אוכל דכיון דאסר ליה מכלל דראוי לאכילה לעובד כוכבים הוא:

    צריכה מחשבה לטמא טומאת אוכלין אם נגע בהן שרץ שאם תגע אחרי כן באוכלין כשרין תטמאם וכל כמה דלא חשיב עליה לית ביה שום טומאת מגע דנבלת עוף טהור אינה מטמאה אלא אם אכלה ואז מטמאה אותן בגדים שהוא לבוש בשעת בליעה:

    ואינה צריכה הכשר הואיל ויש עליה טומאה חמורה לטמא אדם ובגדים אם היה אוכלה ואמר בכריתות בפרק דם שחיטה (כריתות דף כא.) וכי יותן מים וכו' מה זרעים מיוחדין שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר אף כל שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר ולא שייך הכשר אלא בטומאה קלה דאוכלין וכן מחשבה:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Bekhorot 10a · Sefaria

    Tosafot

    מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה כו' תימה דבפרק כל שעה (פסחים כד:) דריש איסי בן יהודה איסור באכילה מהכא ואיסור הנאה יליף מק"ו דערלה והשתא במאי פליגי וי"ל קסבר תנא דהתם כיון דמצי לקיומי תרוייהו הגזרה שוה וק"ו מקיימי ומיהו קשה דבכמה מקומות אתיא ג"ש ומפקינן מק"ו כדאמר בכמה דוכתי שיכול ועושה ק"ו והדר תלמוד לומר אלמא אתיא גזרה שוה ומפקינן מקל וחומר ופירש ר"ת קרא איירי במידי דאסור בהנאה כגון קדשים שיצאו חוץ למחיצתן דדריש בפרק בהמה המקשה (חולין סח.) מבשר בשדה כיון שיצא חוץ למחיצה נאסר ואע"ג דפשטיה דקרא בהיתר הנאה כדכתיב לכלב תשליכון אותו קסבר תנא דהתם להכי אהני ק"ו דילפינן מקדשים דאיירי בהו נמי קרא ותנא דהכא סבר מטריפה דשריא בהנאה ילפינן כפשטה ולית ליה קל וחומר דהכי נמי מאן דדריש איסור הנאה מג' לא תבשל לית ליה קל וחומר (וא"ת מאן דדריש ליה מקודש אית ליה ק"ו) תיפוק ליה איסור הנאה מכל בקודש באש תשרף כדילפינן מיניה פרק כל שעה (פסחים כד.) פסולי קדשים י"ל עם קדש ואנשי קדש מענין אחד ודמו אהדדי א"נ דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים כדאמר פרק כיסוי הדם (חולין פה.):

    נבלת בהמה טמאה בכל מקום ונבלת עוף טהור בכפרים צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר- והחלב לא גרסינן דליכא למימר דאין צריך הכשר דאי בחלב נבלה הא אינה מטמאה טומאה חמורה דכתיב (ויקרא ז׳:כ״ד) יעשה לכל מלאכה ואמאי לא נבעי הכשר ואי בשחוטה הרי שנינו בפרק העור והרוטב (חולין קכח.) חזר רבי עקיבא להיות שונה כרבי יהודה דהכשר שחיטה לא מהניא לחלב משום דאכתי לאו אוכל הוא דהא בכפרים לאו בר אכילה היא עד דחשיב עליה ובמסכת טהרות לא גרסינן ליה עכל"ה לפי שיש פי' שאין כתב בהן ושמא מאחרים הוגה ואע"ג דרב פפא מוקי התם בהעור והרוטב (שם) פלוגתא דתנאי בהיתר מחשבה מ"מ מסתבר דהכי סתם משנה דמסכת טהרות סברה כי חזרה ובסיפא גרסינן לה שפיר החלב בשווקים אין צריך לא מחשבה ולא הכשר ובחלב שחוטה אמרינן וכן פירש הקונטרס:

    ונבלת עוף טהור בכפרים פירש הקונטרס עניים הם ואין רגילין לאכול עופות ונראה לפרש טעם אחר בשווקין יש אוכלין מרובים וקונין כל דבר בכפרים אוכלים מועטין ולא זבני אלא מידי מעליא:

    נבלת בהמה טהורה בכל מקום מה שיש חילוק בין טמאה לטהורה ואע"ג דתרוייהו לא מזבין אלא לעובד כוכבים וחפצים הם בחזיר יותר כדאמרינן התם חולין (ד' יז.) ובתים מלאים כל טוב (כותלי) [קדלי] דחזירי ואמרי' במגילה (דף יג.) וישנה לטוב כתלי דחזירי מכ"מ מה שהיא טהורה משוי אוכל בראויה מעט הואיל וכשאינה נבילה אוכל גמור הוא לישראל ומהאי טעמא מהני לרבי שמעון בגמל וארנבת שפן וחזיר סימני טהרה לשוויי אוכל כדאמר בסמוך ובקונט' נמי פירש כאן נבלת בהמה טמאה כ"מ שהיא סתמא לאו לאכילה קיימא דמאיסה ועוד יש עליה שני דחויין אחד שלא נשחטה ועוד דטמאה היא וגבי נבלת בהמה טהורה פירש סתמא לאכילת עובד כוכבים דלא מאיסה ועוד לגבי ישראל אין בהן אלא דחוי אחד הילכך אינה צריכה מחשבה:

    והחלב בשווקים פ"ה רגילים לאכול עופות ושומן משמע שר"ל דכל שומן קרוי חלב ולא מיירי דוקא מחלב האסור כגון תותב קרום ונקלף (חולין דף מט:):

    Tosafot on Bekhorot 10a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה אי הכי כו' (הס"ד תשליכון אותו) [תשליכון אותו הס"ד] לאחרים הס"ד ובד"ה ואינה צריכה כו' ולא שייך הכשר אלא בטומאה קלה דאוכלין וכן מחשבה כו' עכ"ל ור"ל דמחשבה נמי לא שייך אלא בטומאת אוכלין ולא לענין שאר טומאות מיהו חל מחשבה לענין טומאת אוכלין אפי' בדבר שיש בו טומאה חמורה וק"ל:

    בד"ה בכפרים כו' עם שאר אוכלין ובד"ה ואינה צריכה הכשר הואיל ומטמא טומאה חמורה עוד שהיה כו' מחוברת בנבלה עכ"ל וכצ"ל:

    תוס' בד"ה מה להלן כו' לית ליה ק"ו וא"ת מאן דדריש ליה מקודש ואית ליה ק"ו תיפוק כו' הנאה מכל בקודש באש כו' עכ"ל כצ"ל היינו קרא דמייתי התם מעיקרא דנילף מיניה כל היכא דכתיב קודש והתוס' דפ' כל שעה הקשו קושיא דנילף מקרא דכתיב בנותר דמייתי בתר הכי שם קודש וק"ק לדבריהם דהכא אמאי לא הקשו לתנא דהכא נמי דדריש מקודש לאיסור אכילה נילף מקודש דכתיב בנותר אף לאיסור הנאה וע"ש בתוספות שסתמו דבריהם וק"ל:

    בד"ה נבלת כו' לא מזבין אלא לעובדי כוכבים כו' התם ובתים מלאים כל טוב כו' ואמרינן וישנה לטוב כו' לישראל ומה"ט מהני לר"ש כו' עכ"ל כצ"ל והד"א:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 10a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bekhorot, daf 10, Amud Aleph, about 264 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “אי הכי, בשר בחלב מאי איריא דהיתה…”

    2. Segment 247 words

      Opens “דתניא, רבי שמעון בן יהודה אומר משום…”

      Named: רבי שמעון.

    3. Segment 318 words

      Opens “חדא ועוד קאמר חדא דאוכל שאתה יכול…”

    4. Segment 418 words

      Opens “ואם איתא דלאחר עריפה שרי רבי שמעון…”

      Named: רבי שמעון.

    5. Segment 511 words

      Opens “אי דחשיב עליה הכי נמי הכא במאי…”

    6. Segment 612 words

      Opens “וטעמא מאי מטמאי רבנן אמרוה רבנן קמיה…”

      Named: רב ששת.

    7. Segment 723 words

      Opens “ולרבנן מי אמר הואיל ואיסורו חישובו והא…”

    8. Segment 811 words

      Opens “ואי איסורו חישובו למה לי מחשבה הא…”

      Named: רבי שמעון.

    9. Segment 929 words

      Opens “תא שמע נבלת בהמה טמאה בכל מקום…”

      Named: רבי שמעון.

    10. Segment 1021 words

      Opens “תא שמע נבלת בהמה טהורה בכל מקום…”

    11. Segment 1142 words

      Opens “וכי תימא הא מני רבי שמעון היא…”

      Named: רבי שמעון.

    12. Segment 1214 words

      Opens “אלא אמר רבא דכולי עלמא לא אמרינן…”

      Named: רבא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bekhorot 10a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026