Talmud Builders

    Bekhorot 32b

    Back to index

    English translation — Bekhorot 32b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1be redeemed” that the Merciful One writes, why do I need it? If it is not referring to the matter of dedications, as can be inferred from the baraita , apply it to the matter of the animal tithe offering, teaching that it may not be sold. The Gemara raises a difficulty: One can say that instead of applying it to the animal tithe offering, apply it to the matter of a firstborn offering. The Gemara rejects this possibility: The prohibition against selling extends to the animal tithe offering, concerning which the expression of redemption is written, just like dedications, which is not so concerning the firstborn offering.

    2§ Rav Ashi says that the prohibition against selling the animal tithe offering is not derived from dedications, but rather from the case of the animal tithe offering itself. The phrase “It may not be redeemed,” written with regard to the animal tithe offering, is to be understood as meaning: It may not be sold. Rav Ashi further says: From where do I say this? As it is written: “Then both it and that for which it is substituted shall be holy; it shall not be redeemed” (Leviticus 27:33).

    3Rav Ashi elaborates: When does the animal tithe offering render a non-sacred animal for which it is exchanged consecrated as a substitute? Only when the animal tithe offering is alive. Similarly, when may the animal tithe offering not be redeemed by its owner? Only when it is alive, which indicates that it may be redeemed after its slaughter. But when redeeming a sanctified animal, it requires standing and valuation, i.e., it has to be set standing before a priest for him to evaluate it and only then is it redeemed (see Leviticus 27:11–12). How, then, can the animal tithe offering be redeemed after having been slaughtered?

    4Rav Ashi continues: Rather, conclude from this verse that the phrase “it may not be redeemed” is not referring to redemption. Rather, it is actually to be understood as: It may not be sold. Accordingly, the prohibition against selling the animal tithe offering is in effect only while it is alive, as is the halakha with regard to a substitute; but once it is slaughtered, it may be sold.

    5The Gemara raises a difficulty: This works out well according to the one who says that animals consecrated to be sacrificed on the altar that were disqualified due to a blemish were included in the requirement of standing and valuation. But according to the one who says that animals consecrated to be sacrificed on the altar that were disqualified due to a blemish were not included in the requirement of standing and valuation, what is there to say? According to this opinion, the phrase “It may not be redeemed” can be interpreted literally, in contrast to Rav Ashi’s claim.

    6The Gemara explains: This is what we said, i.e., this is what we meant. The phrase “It may not be redeemed” cannot be understood literally, as is there ever an instance where an animal may not be redeemed when alive, and yet it may be redeemed after its slaughter? Since such a scenario is impossible, the verse must be referring to the prohibition against selling. The Gemara asks: But why can it not be said that an animal may be redeemed only after its slaughter? One can claim that when the animal is alive, since its sanctity is strong, it is logical to say that it may not be redeemed. Conversely, after its slaughter, when its sanctity is weak, it is logical to claim that it may be redeemed. If so, the phrase can be understood literally.

    7The Gemara rejects this contention: But isn’t the opposite claim, that a slaughtered animal tithe offering may not be redeemed, based on an a fortiori inference: If, when the animal tithe offering is alive and its sanctity is strong enough to transfer that sanctity to its redemption money, just as it renders a non-sacred animal consecrated as a substitute, nevertheless it may not be redeemed, then after its slaughter, when its sanctity is not strong enough to transfer that sanctity to its redemption money, as at this stage it cannot render a non-sacred animal consecrated as a substitute, should it be able to be redeemed? In other words, the fact that substitution can be effected only with a living animal indicates that a strong sanctity is more easily transferable to another item than a weak sanctity. Rather, conclude from this that the phrase “It may not be redeemed” is actually to be understood as meaning that it may not be sold.

    8The Gemara raises a difficulty: But if so, let the Merciful One write explicitly: It may not be sold. The Gemara answers: Had the Merciful One written: It may not be sold, I would say that the animal tithe offering only may not be sold, as one who does so performs an act of a non-sacred item, by treating the consecrated animal in the same manner as a non-sacred animal and transferring its value to non-sacred money. But I would say that it may be redeemed, as in this manner its value becomes consecrated. Therefore, in order to counter this notion, the Merciful One writes: “It may not be redeemed,” which teaches both that the animal tithe offering may not be sold and that it may not be redeemed.

    9MISHNA: Beit Shammai say: An Israelite cannot be counted with the priest to partake of a blemished firstborn. And Beit Hillel deem it permitted for him to partake of it, and they deem it permitted even for a gentile to partake of a blemished firstborn.

    10GEMARA: The mishna teaches that Beit Hillel deem it permitted even for a gentile to partake of a blemished firstborn offering. The Gemara says: Whose opinion is expressed in the mishna? It is the opinion of Rabbi Akiva, as it is taught in a baraita : In the case of a blemished firstborn offering, only a group constituted entirely of priests may be counted to partake of it; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: The group may even be constituted of non-priests. Rabbi Akiva says that Beit Hillel deem it permitted even for a gentile to partake of a blemished firstborn. Evidently, Beit Hillel’s opinion in the mishna is in accordance with Rabbi Akiva’s explanation in this baraita .

    11The Gemara explains: What is the reason of Beit Shammai? As it is written in a verse discussing the firstborn offering, addressed to Aaron and his sons: “But the firstling of an ox, or the firstling of a sheep, or the firstling of a goat you shall not redeem; they are holy … and their flesh shall be yours, as the wave breast and as the right thigh, it shall be yours” (Numbers 18:17–18). Just as there, with regard to the breast and the thigh, priests may partake of it but an Israelite, i.e., a non-priest, may not, as the verse states: “You shall eat in a pure place; you, and your sons, and your daughters with you” (Leviticus 10:14), so too here, with regard to the firstborn offering, only priests may partake of it, but an Israelite may not.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    תנהו ענין למעשרלמכירה:

    מסתברא דאמעשר שדינן ליה שכן גאולה כמותו כך שמעתיויש לי הרבה להשיב חדא דקאמר אי בבעלים הקדש נינהו והרי הקדש בר פדייה שהרי קדשי בדק הבית נפדין כקדשי מזבח כדכתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו ובעל כרחיך איצטריך למכתב בחרמים לא יגאל ועוד דקאמר תנהו ענין למעשר ומה לנו להביא לא יגאל אמעשר הרי כבר נאמר בו לא יגאל ואם למכירה קאמר היה לו עוד לומר אם אינו ענין לגאולה תנהו ענין למכירה אי נמי הוה ליה למימר לא יגאל דחרמים למה לי ש"מ לאפנויי ולדון גזירה שוה דמה כאן מכירה עמו אף מעשר מכירה עמו. הילכך מדומה לי דהכי מיבעי לך למיגרס אמר רבא לא ימכר דחרמים לא צריך והכי פירושה רבא אמר בלא גזירה שוה נפקא לן במעשר דאינו נמכר דלא ימכר דחרמים לא צריך הקדש נינהו והקדש אין הרשות ביד בעלים למוכרו לאחרים אלא לגזבר נמסר וה"נ כל כמה דאיתנהו ביד בעלים לא מזדבן חולין נינהו ונמכרין תנהו ענין למעשר דלא ימכר וכן עיקר:

    מנא אמינא להמדלא אסר ליה אלא מחיים דאי גאולה בבעלים דוקא ולמידק הא לאחר שחיטה נגאל ותופס את דמיו:

    העמדה והערכה בעי אלאודאי ליתיה בתורת פדיון כלל ואינו קדוש לתפוס את דמיו בקדושה והאי לא יגאל לא ימכר הוא ומשום דעביד ביה עובדא דחול קאסר ליה רחמנא הילכך מחיים דחמירא קדושתיה אסור לאחר שחיטה דאקלישא קדושתיה דהא נשחט בחוץ לאכילת זרים שרי למכור:

    גאולה משמע בבעלים ותופס ליה פדיונו דאי אין תופס פדיונו למה להו לבעליו לפדותו אלא לאו ש"מ לא ימכר משום עובדין דחול קאסר ליה קרא:

    להכי כתב לא יגאלדמדאפיק מכירה בלשון גאולה שמע מינה דלא איזדבוני מיזדבן הוא ולא אפרוקי מיפריק ובגאולה גרידתא ליכא לאוקמה דא"כ לא מצינן למידק הא לאחר שחיטה נגאל:

    מתני' לא ימנהאפי' אם זימן כהן אורח ישראל על הבכור בעל מום לא יאכל עמו:

    גמ' מתני'דשרי עובד כוכבים באכילת בכור:

    מני ר' עקיבא היאדמתיר אליבא דב"ה קאמר ר' עקיבא דבית הלל מתירין אפי' עובד כוכבים:

    מה בחזה ושוק כהנים אין ישראל לאדכתיב ואתה ובניך ובנותיך אתך:

    בכורות 32 עמוד ב

    1יגאל דכתב רחמנא למה לי? אם אינו ענין לחרמים תנהו ענין למעשר. אימא תנהו ענין לבכור? מעשר גאולה כמותו.

    2רב אשי אמר: ״לא יגאל״ דמעשר לא ימכר הוא. אמר רב אשי: מנא אמינא לה? דכתיב: ״(ויקרא כז״, לג) ״והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא יגאל״.

    3אימתי עושה תמורה מחיים, אימתי אינו נגאל מחיים, הא לאחר שחיטה נגאל, הא בעי העמדה והערכה!

    4אלא שמע מינה, ״לא יגאל״ לא ימכר הוא.

    5הניחא למ"ד קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה, אלא למ"ד קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה, מאי איכא למימר?

    6אנן הכי קאמרינן: מי איכא דמחיים לא מיפריק, ולאחר שחיטה מיפריק? אלמה לא מחיים דאלימא קדושתיה לא מיפריק, לאחר שחיטה דאקיל ליה קדושתיה מיפריק!

    7ולא כל דכן הוא? ומה מחיים דאלים למיתפס פדיונו לא מיפריק, לאחר שחיטה דלא אלים למיתפס פדיונו מיפריק? אלא ש"מ ״לא יגאל״ לא ימכר הוא.

    8ולכתוב רחמנא ״לא ימכר״! אי כתב רחמנא ״לא ימכר״, הוה אמינא: איזדבוני הוא דלא מזדבן, דקא עביד עובדין דחול, אבל איפרוקי מיפריק, דהא עיילי דמיו להקדש. להכי כתב רחמנא ״לא יגאל״, דלא איזדבוני מיזדבן ולא איפרוקי מיפריק.

    Mishna

    9בש"א לא ימנה ישראל עם הכהן לבכור, וב"ה מתירין, ואפי' עובד כוכבים:

    Gemara

    10מתני' מני? ר"ע היא, דתניא: בכור אין נמנין עליו אלא חבורה שכולה כהנים, דברי בית שמאי. וב"ה אומרים: אפילו זרים. רבי עקיבא מתיר אפי' עובד כוכבים׃

    11מ"ט דב"ש דכתי' (במדבר יח, יח) ״ובשרם יהיה לך וגו'״, מה התם כהנים אין, ישראל לא, אף הכא כהנים אין, ישראל לא.

    Tosafot

    הא לאחר שחיטה נגאל הא בעי העמדה והערכהתימה לוקמה במפרכסת דהרי היא כחיה לכל דבריה כדאמר בפ"ב דחולין (דף ל.) מדמי פסח מי אדחי הא תנא שחט בה שנים או רוב שנים כו' וי"ל דשמא זו היתה חשובה כחיה אף לענין תמורה והרב רבי שמעון מנייביל"א זצ"ל היה מפרש דהכא דנגמרה השחיטה כהלכתה לא חשיבא מפרכסת כחיה והכל פירשתי במרובה (ב"ק דף עו.) בשמעתין דפרה מטמאה טומאת אוכלין:

    פסק מתני' מני רבי עקיבא היאואומר ר"י דהלכתא כב"ה דמתניתין דשרו אפי' לעובד כוכבים ולא כב"ה דברייתא דאסרי ופליגי אר' עקיבא דהוי סתם במתני' ומחלוקת בברייתא דהוי הלכתא כסתם דמתני' כדאיתא בהחולץ (יבמות דף מב:) וכ"ש דהכא דסתם לן כלשון ברייתא דעדיף משאר סתמי כדאיתא בסוף שבת (דף קנז.) והא דפרישנא בסמוך טעמא דרבי עקיבא מדכתיב כצבי וכאיל ואמרינן דאידך מוקים לה כר' אלעזר הקפר פי' דדריש בריש פרק שני דחולין (דף כח.) מה פסולי המוקדשים בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה ועוף אין לו שחיטה אלא מדברי סופרים משמע דר"ע לית ליה דרבי אלעזר הקפר אלא סבר לה כרבי דדריש שחיטה מוזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה דלמא הכי קיי"ל כרבי ואע"ג דרבי יוסי בר חנינא בנזיר בפרק מי שאמר (נזיר דף כט.) סובר דאין שחיטה לעוף מה"ת אין ראיה ממנו שיהא הלכה כן דתנא הוא כדמוכח התם ועוד דר"ע מצי סבר כר' אלעזר הקפר וגמר חד מצבי וחד מאיל כדפרישית לעיל בפ' שני (בכורות דף טו.) גבי מה צבי ואיל פטורין מן הבכורה כו' ובהלכות גדולות משמע שרוצה לפסוק כב"ה דברייתא ומשמע נמי דמדרבנן היא דפליגי ארבי עקיבא דפירשו שהחלב מותר לעובד כוכבים משום דאיתקש פסולי המוקדשים לאיל וצבי והבשר אסור להאכילו לעובד כוכבים מדרבנן ואין להביא ראיה דאסור לעובד כוכבים משום דקי"ל כההוא דרשא ואכלת ולא לכלביך וה"ה לעובד כוכבים כדמוכח בפ' כל שעה (פסחים דף כט.) דאשכחן כמה סתמי כהך דאיתא הכא בפרק הלוקח בהמה (בכורות דף כא:) לעיל גבי חררת דם דתנן יקבר ובפרק עד כמה (לעיל בכורות דף כח.) מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר ולקמן בפרקין (בכורות דף לז.) השוחט את הבכור ונודע (עד) שלא הראהו כו' הבשר יקבר ובפ' בהמה המקשה (חולין דף סט:) גבי יצא רובו ה"ז יקבר אבל היך אין ראיה דשפיר אתיא כר"ע דהא לר"ע גופיה שמעינן ליה בפרק טבול יום (זבחים דף קג: וקד.) דאמר מדבריו למדנו שהשוחט את הבכור ונמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורו משמע דבשרם אסור בהנאה והיינו טעמא כדפרישנא לעיל בפ' שני (בכורות דף יד.) גבי קדשים שקדם מום קבוע להקדשן דהיכא דשרי לישראל הוא דאיתקש לצבי ואיל ושרי אפילו לעובד כוכבים ולא איתסר מואכלת ולא לכלביך אבל היכא דאסור לישראל לא איתקש לצבי ואיל הילכך בכור שמת או נשחט בלא התרה או הותר ונמצא טריפה טעון קבורה כדמוכח הני סתמי ואפי' רבי עקיבא מודה כדאמר בפ' טבול יום (זבחים דף קד.) ואף ר"ע לא אמר שיהא העור מותר אפי' בגבולין אלא כשהתירו מומחה אבל לא התירו מומחה לא ובטריפה נמי ואע"ג דשרי ר"ע העור אין הלכה כמותו כדמסקינן התם והלכתא כחכמים דאמרי אין לא ראיתי ראיה אלא יצא לבית השריפה ומיהו לדידן לא בעי שריפה דהתם במקדש הוא דבעי שריפה דבמקדש קאי ומ"ש שם בספרים והלכתא כחכמים בשר בקבורה והעור בשריפה פי' שם רש"י דלא גרס ליה דרבנן דאמרי בעור אלא יצא לבית השריפה לאו אדר"ע קיימי דאיירי בבכור בגבולין אלא אדרבי חנינא דאיירי בקדשי המקדש ומיהו קשיא בברייתא דלקמן בשמעתין (בכורות דף לג.) גבי שתי חטאות אחת תמימה ואחת בעלת מום דקאמר ר' אלעזר בר"ש אפי' בשר בעלת מום בקדרה ונזרק דמה של תמימה אסורה וקתני עלה בתמורה בפ' ולד חטאת (דף כד.) יוצא לבית השריפה והשתא מאיזה טעם היא בשריפה כל עיקר פסולה לא הוי אלא משום דהויא כחטאת שכפרו בעליה דמתה וחטאות המתות דינם כשמתו ואי משום דכי נשחטו הויא ליה כעין קדשים פסולים שנפסלו אחר שחיטה שיוצאים לבית השריפה הא בבכור תנן דסבר כשנשחט שלא על פי מומחה וכשנמצא טריפה הוי בקבורה כדפרישית ושמא יש לחלק בין בזמן הזה לזמן בית המקדש ואם היינו מחלקים בין נשחט שלא על פי מומחה לשאר פסול שאירע אחר שחיטה היתה מיושבת גירסת הספרים דזבחים אלא שנגרוס אפכא והלכתא כחכמים בשר בשריפה ועור בקבורה ובזמן הזה הוא דקאמר שלא החמירו על העור לשורפו כמו הבשר וא"ת מ"ש הא במס' ערלה (פ"ג מ"ג) ומייתי לה בפ"ב דתמורה (דף לד.) האורג מלא הסיט מצמר הבכור ידלק הבגד ובכל הנך שהבאתי משמע דדינו של בכור בקבורה ואין לחלק בין שער לשער דכה"ג פריך משער נזיר ופטר חמור דתנן התם יקבר ובמס' ערלה (שם) תנן בשער ובפטר חמור ידלק ואין נראה לדחות דהתם פריך משום דמשמע ליה מתני' התם דקתני שער נזיר ופטר חמור דקאי שער אתרוייהו ועוד תניא נמי בתוספתא התולש צמר מבכור תם והניחו בחלון אע"ג שנולד לו מום לאחר מכאן ושחטו הרי זה יקבר וי"ל דאיכא לשנויי הכא כדמשני התם אפטר חמור כאן בשק כאן בשער פי' שער ממהר לכלות וסגי ליה בקבורה אבל אם עשה ממנו בגד חיישינן שמא יוציאוהו אחר שנקבר ובעי שריפה ואיכא דמשני התם ומוקי לה כר' יהודה דאמר אם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברים רשאי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא תנהו ענין לבכור מעשר כו' אלמא לא מחיים דאלימא כו' ואין נמנין עליו כו' מ"ט דב"ש דכתיב ובשרם גו' כצ"ל:

    בפירש"י בד"ה (והרי הקדש) [מסתברא] כו' למגרס אמר רבא כו' הד"א לאו מזדבן הס"ד ואח"כ מ"ה חולין נינהו ונמכרים הס"ד ואח"כ מ"ה תנהו ענין למעשר כו' ובד"ה מנא אמינא ליה מדלא כו' דוקא ולמידק הא כו' דמיו הס"ד ואח"כ מ"ה העמדה כו' דאקלישתא קדושתיה כו' שרי למכור הס"ד ואח"כ מ"ה גאולה משמע בבעלים ותופס ליה כו' קרא הס"ד ואח"כ מ"ה להכי כתב כו' מזדבן הוא ולא אפרוקי מפרק ובגאולה כו' לאוקמא דא"כ לא מצינן כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה פסק מתני' כו' ואומר ר"י דהלכתא כב"ה דמתני' דשרו אפילו לעובד כוכבים ולא כב"ה דברייתא כו' דהוי הלכתא כסתם דמתניתין כדאיתא כו' ואע"ג דר"י בר חנינא בנזיר בפ' מי שאימר סבר דאין שחיטה כו' (הפקר) [הקפר] וגמר חד מצבי כו' וה"ט כדפירש לעיל בפרק כו' ואיל ושרי אפילו לעובד כוכבים כו' לצבי ואיל הלכך בכור שמת או נשחט בלא התרה כו' ואפי' ר"ע כו' אפילו בגבולין אלא כו' דאמרי בעור אלא יצא לבית כו' ונזרק דמה כו' וקתני עלה בתמורה כו' חטאת יוצא לבית כו' דינס בשמתו ואי כו' הא בבכור (תנא) [תנן] דסבר כו' ומייתי לה פ' בתרא דתמורה כו' ידלק הבגד ובכל כו' פריך משיער נזיר ופטר חמור דתנן התם יקבר כו' תנן בשיער ופטר חמור ידלק כו' אפטר חמור כאן בשק כאן בשיער פי' כו' כצ"ל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bekhorot 32b

    Bekhorot 32b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 237 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    תנהו ענין למעשר למכירה:

    מסתברא דאמעשר שדינן ליה שכן גאולה כמותו כך שמעתי ויש לי הרבה להשיב חדא דקאמר אי בבעלים הקדש נינהו והרי הקדש בר פדייה שהרי קדשי בדק הבית נפדין כקדשי מזבח כדכתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו ובעל כרחיך איצטריך למכתב בחרמים לא יגאל ועוד דקאמר תנהו ענין למעשר ומה לנו להביא לא יגאל אמעשר הרי כבר נאמר בו לא יגאל ואם למכירה קאמר היה לו עוד לומר אם אינו ענין לגאולה תנהו ענין למכירה אי נמי הוה ליה למימר לא יגאל דחרמים למה לי ש"מ לאפנויי ולדון גזירה שוה דמה כאן מכירה עמו אף מעשר מכירה עמו. הילכך מדומה לי דהכי מיבעי לך למיגרס אמר רבא לא ימכר דחרמים לא צריך והכי פירושה רבא אמר בלא גזירה שוה נפקא לן במעשר דאינו נמכר דלא ימכר דחרמים לא צריך הקדש נינהו והקדש אין הרשות ביד בעלים למוכרו לאחרים אלא לגזבר נמסר וה"נ כל כמה דאיתנהו ביד בעלים לא מזדבן חולין נינהו ונמכרין תנהו ענין למעשר דלא ימכר וכן עיקר:

    מנא אמינא לה מדלא אסר ליה אלא מחיים דאי גאולה בבעלים דוקא ולמידק הא לאחר שחיטה נגאל ותופס את דמיו:

    העמדה והערכה בעי אלא ודאי ליתיה בתורת פדיון כלל ואינו קדוש לתפוס את דמיו בקדושה והאי לא יגאל לא ימכר הוא ומשום דעביד ביה עובדא דחול קאסר ליה רחמנא הילכך מחיים דחמירא קדושתיה אסור לאחר שחיטה דאקלישא קדושתיה דהא נשחט בחוץ לאכילת זרים שרי למכור:

    גאולה משמע בבעלים ותופס ליה פדיונו דאי אין תופס פדיונו למה להו לבעליו לפדותו אלא לאו ש"מ לא ימכר משום עובדין דחול קאסר ליה קרא:

    להכי כתב לא יגאל דמדאפיק מכירה בלשון גאולה שמע מינה דלא איזדבוני מיזדבן הוא ולא אפרוקי מיפריק ובגאולה גרידתא ליכא לאוקמה דא"כ לא מצינן למידק הא לאחר שחיטה נגאל:

    מתני' לא ימנה אפי' אם זימן כהן אורח ישראל על הבכור בעל מום לא יאכל עמו:

    גמ' מתני' דשרי עובד כוכבים באכילת בכור:

    2 more comments on this page.

    Rashi on Bekhorot 32b · Sefaria

    Tosafot

    הא לאחר שחיטה נגאל הא בעי העמדה והערכה תימה לוקמה במפרכסת דהרי היא כחיה לכל דבריה כדאמר בפ"ב דחולין (דף ל.) מדמי פסח מי אדחי הא תנא שחט בה שנים או רוב שנים כו' וי"ל דשמא זו היתה חשובה כחיה אף לענין תמורה והרב רבי שמעון מנייביל"א זצ"ל היה מפרש דהכא דנגמרה השחיטה כהלכתה לא חשיבא מפרכסת כחיה והכל פירשתי במרובה (ב"ק דף עו.) בשמעתין דפרה מטמאה טומאת אוכלין:

    פסק מתני' מני רבי עקיבא היא ואומר ר"י דהלכתא כב"ה דמתניתין דשרו אפי' לעובד כוכבים ולא כב"ה דברייתא דאסרי ופליגי אר' עקיבא דהוי סתם במתני' ומחלוקת בברייתא דהוי הלכתא כסתם דמתני' כדאיתא בהחולץ (יבמות דף מב:) וכ"ש דהכא דסתם לן כלשון ברייתא דעדיף משאר סתמי כדאיתא בסוף שבת (דף קנז.) והא דפרישנא בסמוך טעמא דרבי עקיבא מדכתיב כצבי וכאיל ואמרינן דאידך מוקים לה כר' אלעזר הקפר פי' דדריש בריש פרק שני דחולין (דף כח.) מה פסולי המוקדשים בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה ועוף אין לו שחיטה אלא מדברי סופרים משמע דר"ע לית ליה דרבי אלעזר הקפר אלא סבר לה כרבי דדריש שחיטה מוזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה דלמא הכי קיי"ל כרבי ואע"ג דרבי יוסי בר חנינא בנזיר בפרק מי שאמר (נזיר דף כט.) סובר דאין שחיטה לעוף מה"ת אין ראיה ממנו שיהא הלכה כן דתנא הוא כדמוכח התם ועוד דר"ע מצי סבר כר' אלעזר הקפר וגמר חד מצבי וחד מאיל כדפרישית לעיל בפ' שני (בכורות דף טו.) גבי מה צבי ואיל פטורין מן הבכורה כו' ובהלכות גדולות משמע שרוצה לפסוק כב"ה דברייתא ומשמע נמי דמדרבנן היא דפליגי ארבי עקיבא דפירשו שהחלב מותר לעובד כוכבים משום דאיתקש פסולי המוקדשים לאיל וצבי והבשר אסור להאכילו לעובד כוכבים מדרבנן ואין להביא ראיה דאסור לעובד כוכבים משום דקי"ל כההוא דרשא ואכלת ולא לכלביך וה"ה לעובד כוכבים כדמוכח בפ' כל שעה (פסחים דף כט.) דאשכחן כמה סתמי כהך דאיתא הכא בפרק הלוקח בהמה (בכורות דף כא:) לעיל גבי חררת דם דתנן יקבר ובפרק עד כמה (לעיל בכורות דף כח.) מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר ולקמן בפרקין (בכורות דף לז.) השוחט את הבכור ונודע (עד) שלא הראהו כו' הבשר יקבר ובפ' בהמה המקשה (חולין דף סט:) גבי יצא רובו ה"ז יקבר אבל היך אין ראיה דשפיר אתיא כר"ע דהא לר"ע גופיה שמעינן ליה בפרק טבול יום (זבחים דף קג: וקד.) דאמר מדבריו למדנו שהשוחט את הבכור ונמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורו משמע דבשרם אסור בהנאה והיינו טעמא כדפרישנא לעיל בפ' שני (בכורות דף יד.) גבי קדשים שקדם מום קבוע להקדשן דהיכא דשרי לישראל הוא דאיתקש לצבי ואיל ושרי אפילו לעובד כוכבים ולא איתסר מואכלת ולא לכלביך אבל היכא דאסור לישראל לא איתקש לצבי ואיל הילכך בכור שמת או נשחט בלא התרה או הותר ונמצא טריפה טעון קבורה כדמוכח הני סתמי ואפי' רבי עקיבא מודה כדאמר בפ' טבול יום (זבחים דף קד.) ואף ר"ע לא אמר שיהא העור מותר אפי' בגבולין אלא כשהתירו מומחה אבל לא התירו מומחה לא ובטריפה נמי ואע"ג דשרי ר"ע העור אין הלכה כמותו כדמסקינן התם והלכתא כחכמים דאמרי אין לא ראיתי ראיה אלא יצא לבית השריפה ומיהו לדידן לא בעי שריפה דהתם במקדש הוא דבעי שריפה דבמקדש קאי ומ"ש שם בספרים והלכתא כחכמים בשר בקבורה והעור בשריפה פי' שם רש"י דלא גרס ליה דרבנן דאמרי בעור אלא יצא לבית השריפה לאו אדר"ע קיימי דאיירי בבכור בגבולין אלא אדרבי חנינא דאיירי בקדשי המקדש ומיהו קשיא בברייתא דלקמן בשמעתין (בכורות דף לג.) גבי שתי חטאות אחת תמימה ואחת בעלת מום דקאמר ר' אלעזר בר"ש אפי' בשר בעלת מום בקדרה ונזרק דמה של תמימה אסורה וקתני עלה בתמורה בפ' ולד חטאת (דף כד.) יוצא לבית השריפה והשתא מאיזה טעם היא בשריפה כל עיקר פסולה לא הוי אלא משום דהויא כחטאת שכפרו בעליה דמתה וחטאות המתות דינם כשמתו ואי משום דכי נשחטו הויא ליה כעין קדשים פסולים שנפסלו אחר שחיטה שיוצאים לבית השריפה הא בבכור תנן דסבר כשנשחט שלא על פי מומחה וכשנמצא טריפה הוי בקבורה כדפרישית ושמא יש לחלק בין בזמן הזה לזמן בית המקדש ואם היינו מחלקים בין נשחט שלא על פי מומחה לשאר פסול שאירע אחר שחיטה היתה מיושבת גירסת הספרים דזבחים אלא שנגרוס אפכא והלכתא כחכמים בשר בשריפה ועור בקבורה ובזמן הזה הוא דקאמר שלא החמירו על העור לשורפו כמו הבשר וא"ת מ"ש הא במס' ערלה (פ"ג מ"ג) ומייתי לה בפ"ב דתמורה (דף לד.) האורג מלא הסיט מצמר הבכור ידלק הבגד ובכל הנך שהבאתי משמע דדינו של בכור בקבורה ואין לחלק בין שער לשער דכה"ג פריך משער נזיר ופטר חמור דתנן התם יקבר ובמס' ערלה (שם) תנן בשער ובפטר חמור ידלק ואין נראה לדחות דהתם פריך משום דמשמע ליה מתני' התם דקתני שער נזיר ופטר חמור דקאי שער אתרוייהו ועוד תניא נמי בתוספתא התולש צמר מבכור תם והניחו בחלון אע"ג שנולד לו מום לאחר מכאן ושחטו הרי זה יקבר וי"ל דאיכא לשנויי הכא כדמשני התם אפטר חמור כאן בשק כאן בשער פי' שער ממהר לכלות וסגי ליה בקבורה אבל אם עשה ממנו בגד חיישינן שמא יוציאוהו אחר שנקבר ובעי שריפה ואיכא דמשני התם ומוקי לה כר' יהודה דאמר אם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברים רשאי:

    Tosafot on Bekhorot 32b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא תנהו ענין לבכור מעשר כו' אלמא לא מחיים דאלימא כו' ואין נמנין עליו כו' מ"ט דב"ש דכתיב ובשרם גו' כצ"ל:

    בפירש"י בד"ה (והרי הקדש) [מסתברא] כו' למגרס אמר רבא כו' הד"א לאו מזדבן הס"ד ואח"כ מ"ה חולין נינהו ונמכרים הס"ד ואח"כ מ"ה תנהו ענין למעשר כו' ובד"ה מנא אמינא ליה מדלא כו' דוקא ולמידק הא כו' דמיו הס"ד ואח"כ מ"ה העמדה כו' דאקלישתא קדושתיה כו' שרי למכור הס"ד ואח"כ מ"ה גאולה משמע בבעלים ותופס ליה כו' קרא הס"ד ואח"כ מ"ה להכי כתב כו' מזדבן הוא ולא אפרוקי מפרק ובגאולה כו' לאוקמא דא"כ לא מצינן כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה פסק מתני' כו' ואומר ר"י דהלכתא כב"ה דמתני' דשרו אפילו לעובד כוכבים ולא כב"ה דברייתא כו' דהוי הלכתא כסתם דמתניתין כדאיתא כו' ואע"ג דר"י בר חנינא בנזיר בפ' מי שאימר סבר דאין שחיטה כו' (הפקר) [הקפר] וגמר חד מצבי כו' וה"ט כדפירש לעיל בפרק כו' ואיל ושרי אפילו לעובד כוכבים כו' לצבי ואיל הלכך בכור שמת או נשחט בלא התרה כו' ואפי' ר"ע כו' אפילו בגבולין אלא כו' דאמרי בעור אלא יצא לבית כו' ונזרק דמה כו' וקתני עלה בתמורה כו' חטאת יוצא לבית כו' דינס בשמתו ואי כו' הא בבכור (תנא) [תנן] דסבר כו' ומייתי לה פ' בתרא דתמורה כו' ידלק הבגד ובכל כו' פריך משיער נזיר ופטר חמור דתנן התם יקבר כו' תנן בשיער ופטר חמור ידלק כו' אפטר חמור כאן בשק כאן בשיער פי' כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 32b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה פסק וכו' דפירשו שהחלב מותר לעובד כוכבים עי' לעיל לא ע"ב תוד"ה מבליעו:

    Gilyon HaShas on Bekhorot 32b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bekhorot, daf 32, Amud Bet, about 237 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “יגאל״ דכתב רחמנא למה לי? אם אינו…”

    2. Segment 226 words

      Opens “רב אשי אמר: ״לא יגאל״ דמעשר לא…”

      Named: רב אשי.

    3. Segment 316 words

      Opens “אימתי עושה תמורה מחיים, אימתי אינו נגאל…”

    4. Segment 48 words

      Opens “אלא שמע מינה, ״לא יגאל״ לא ימכר…”

    5. Segment 520 words

      Opens “הניחא למ"ד קדשי מזבח היו בכלל העמדה…”

    6. Segment 624 words

      Opens “אנן הכי קאמרינן: מי איכא דמחיים לא…”

    7. Segment 725 words

      Opens “ולא כל דכן הוא? ומה מחיים דאלים…”

    8. Segment 837 words

      Opens “ולכתוב רחמנא ״לא ימכר״! אי כתב רחמנא…”

    9. Segment 913 words

      Opens “מתני׳ בש"א לא ימנה ישראל עם הכהן…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “גמ׳ מתני' מני? ר"ע היא, דתניא: בכור…”

      Named: רבי עקיבא.

    11. Segment 1122 words

      Opens “מ"ט דב"ש דכתי' (במדבר יח, יח) ״ובשרם…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Bekhorot 32b · Segment 10 — “…אומרים: אפילו זרים. רבי עקיבא מתיר אפי' עובד כוכבים

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bekhorot 32b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026