Talmud Builders

    Bekhorot 48a

    Back to index

    English translation — Bekhorot 48a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: With regard to one whose wife had not previously given birth and then gave birth to two males, i.e., twin males, and it is unknown which is the firstborn, he gives five sela coins to the priest after thirty days have passed. If one of them dies within thirty days of birth, before the obligation to redeem the firstborn takes effect, the father is exempt from the payment due to uncertainty, as perhaps it was the firstborn who died.

    2In a case where the father died and the sons are alive, Rabbi Meir says: If they gave the five sela coins to the priest before they divided their father’s property between them, they gave it, and it remains in the possession of the priest. But if not, they are exempt from giving the redemption money to the priest. Rabbi Yehuda says: The obligation to redeem the firstborn already took effect on the property of the father; therefore, in either case the sons, his heirs, are required to pay the priest. If the wife gave birth to a male and a female and it is not known which was born first, the priest has nothing here, as it is possible that the female was born first.

    3GEMARA: The mishna teaches that in a case where the father died and the sons are alive, Rabbi Meir says: If they gave the five sela coins to the priest before they divided their father’s property, they gave it; but if not, they are exempt from giving the redemption money. The Gemara asks: When did the father die? If we say that he died after the thirty days following the birth of his sons, does Rabbi Meir say in this case that if they divided their father’s property they are exempt from giving the redemption money to the priest? But the property is already on lien for the mitzva of redemption.

    4Rather, it is referring to a case where the father died within thirty days of the birth of his sons, and the obligation of redemption applies to the firstborn himself, whose identity is unknown, but not to the father’s property. If so, what is different about a case where they already divided the property between them, that Rabbi Meir deems them exempt? The reason must be that the priest will go to this son, and the son will reject him by demanding that the priest prove he is the firstborn; and likewise he will go to that other son, and he too will reject him in the same manner. The Gemara challenges this explanation: The same should apply even in a case where they did not divide the property: Let the priest go to this son and he will reject him, and let him go to that son and he too will reject him.

    5Rabbi Yirmeya says: That is to say, i.e., it can be inferred from here, that in a case involving two people named Yosef ben Shimon who were residents of one city, and they acquired a field in partnership, a creditor of one of them can collect payment of his debt from either of them, despite the fact that he does not know which of them owes him the money. The reason is that he can say to each of them: If I have a claim against you, I am taking the one hundred dinars that is your share in the joint field, and if I have a claim against the other Yosef ben Shimon, I am taking the one hundred dinars that is his share in the field. This is similar to the case in the mishna, as the brothers who have yet to divide their father’s property are considered partners, and therefore the priest can claim his debt from that property.

    6Rava said in response: Now consider the principle that a person’s property is a guarantee for him, i.e., it serves as a guarantee for the loan if the debtor does not repay it. Is there any case where one cannot claim repayment from the debtor himself, and yet he can claim from a guarantor? But didn’t we learn in a mishna ( Bava Batra 173a): In the case of one who lends money to another with the assurance of a guarantor, he cannot claim payment of the debt from the guarantor? And we maintain in this regard that he cannot claim payment of the debt from the guarantor at the outset, before first claiming the debt from the debtor. How, then, may the priest not claim the redemption money from either brother, and yet he can take it from their property?

    7Rather, Rava says: Actually, the mishna is referring to a case where the father died after thirty days following the birth of his sons and the property is already on lien for the mitzva of redemption. And if this is a case where there is a lot of property, so too, the halakha is that the priest takes the five sela coins from that property, even after the sons have divided it, as they are obligated to pay their father’s debt from their inheritance. And what are we dealing with here? With a case where there is only the five sela coins received from their father. That was the entire estate.

    8Rava continues: And everyone accepts the opinion of Rav Asi, as Rav Asi says: In the case of brothers who divided property they received as an inheritance, with regard to half of it they are considered heirs and with regard to the other half they are considered purchasers from each other. And furthermore, everyone agrees that a loan written in the Torah, i.e., a financial obligation by Torah law, such as the redemption of the firstborn,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' נותן ה' סלעיםדאחד מהן בכור:

    האב פטורדמצי למימר הבכור מת. וה"ה נמי לבן הנשאר דפטור והאי לישנא דנקט האב פטור משום סיפא דבעי למיתני מת האב כו':

    פטוריןכדמפרש בגמרא:

    נתחייבובו נכסי האב לכהן כבעל חוב וחייבין לפרוע בין שניהם:

    אין כאן לכהן כלוםדאמר ליה הנקבה יצאת ראשון וכהן ידו על התחתונה דהמוציא מחבירו עליו הראיה:

    גמ' הא אישתעבד נכסיהדחוב מעליא הוא:

    ומדחי ליהואומר אין אני בכור אלא אחי:

    כי לא חלקו נמי כו'והא ליכא למימר דטריף נכסי משום אביהם דהא האב לא נתחייב כלום אלא בשביל הבנים טורפן ואמאי קתני אם נתנו כו' דמשמע דאם לא חלקו חייבין:

    שני יוסף בן שמעוןשהיה איש אחד מוציא על אחד מהן שטר חוב וכל אחד מהן היה מדחהו לאמר לא אני הוא כי אם חבירי ולקחו בין שניהם שדה אחת טורף בעל חוב חציה דא"ל כו'. והכא נמי טורף הכהן ה' סלעים מהנכסים שהן יחד ואמר להו נמי הכי אם אתה הבכור מחלקך אני נוטל ואם אחיך הבכור מחלקו אני נוטל ובין שניכם תתפשרו:

    דלדידהו לא מצי תבע ליהדכל חד וחד מדחי ליה:

    לא יפרע וקיימא לן מאי לא יפרע דלא יתבע לערב תחלהעד שיתבע מן הלוה ולא יהא לו מה לפרוע:

    ה"נ דשקילאפי' חלקו דהא אישתעבדו נכסים בחיי האב ואע"פ שמלוה על פה היא גובה מן היורשין אם יש ירושה כשיעור החוב:

    דרב אסיכדאיתא בב"ק בפ' ראשון (דף ט.):

    מחצה יורשין ומחצה לקוחותדמספקא ליה אם ברירה ויורשין נינהו או אין ברירה ולקוחות נינהו הלכך מחצה יורשין ומחצה לקוחות:

    מלוה הכתובה בתורהכגון פדיון הבן ה' סלעים דזכי ליה רחמנא לכהן:

    בכורות 48 עמוד א

    Mishna

    1מי שלא בכרה אשתו וילדה שני זכרים נותן ה' סלעים לכהן. מת אחד מהן בתוך שלשים יום האב פטור.

    2מת האב והבנים קיימים, ר"מ אומר: אם נתנו עד שלא חלקו נתנו, ואם לאו פטורין. ר' יהודה אומר: נתחייבו נכסים. זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום.

    Gemara

    3דמית האב אימת? אילימא דמית לאחר ל' יום בהא אמר ר"מ כי חלקו פטורין? והא אשתעבדן להו לנכסי׃

    4אלא, דמית בתוך ל' יום, מ"ש כי חלקו דאזיל לגבי האי ומדחי ליה, דאזיל לגבי האי ומדחי ליה; כי לא חלקו נמי ליזיל לגבי האי ולידחייה, וליזיל לגבי האי ולידחייה!

    5א"ר ירמיה: זאת אומרת, שני יוסף בן שמעון שהיו בעיר אחת, ולקחו שדה בשותפות בעל חוב גובה אותה מהם, דאמר ליה: אי בדידך מסיקנא מנתא דידך קא שקילנא, ואי בחברך מסיקנא מנתא דחברך קא שקילנא.

    6אמר רבא: מכדי נכסי דבר איניש אינון ערבין ביה, מי איכא מידי דלדידיה לא מצי תבע ליה, ולערב מצי תבע ליה? והתנן: המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב, וקי"ל דלא יתבע מן הערב תחלה!

    7אלא אמר רבא: לעולם שמת לאחר ל' יום, ואי דאיכא נכסי טובא ה"נ דשקיל, והכא במאי עסקינן? כגון דליכא אלא חמש סלעים.

    8ודכולי עלמא אית להו דרב אסי, דאמר רב אסי: האחין שחלקו מחצה יורשין ומחצה לקוחות, ודכולי עלמא מלוה הכתובה בתורה׃

    Tosafot

    והא אישתעבדי להו נכסידקסבר השתא האחין שחלקו יורשין הן ומלוה על פה גובה מן היורשין אי נמי קסבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר ומיהו במסקנא קאמר דבהכי פליגי:

    דכולי עלמא אית להו דרב אסי כו'משמע הכא דר"מ מספקא ליה אי אית ברירה או לא כרב אסי ותימה דר"מ לית ליה ברירה בההיא דהלוקח יין מן הכותים ובמרובה (ב"ק סט:) ובפרק כל הגט (גיטין כה.) ורבא גופיה דמוקי להו הכא כרב אסי יש לתמוה דבפ' כל הגט (גיטין כו.) ק דבין ר' יהודה בין ר"ש אית להו ברירה ויש לחלק דיש ברירה היכא דמתני בפירוש כגון שני לוגין שאני עתיד להפריש והריני בועליך על מנת שירצה אבא וזה גטיך אם מתי ובהכי מתרצא קושיא דשמואל אדשמואל דלית ליה ברירה בסוף ביצה (דף לז:) גבי שנים שלקחו בהמה בשותפות ובההיא דמי שאחזו (גיטין דף עה:) דאיתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אית ליה ברירה והוי גיטא לכי מיית כדדייק בריש כל הגט:

    דאמר רב אסי אחין שחלקו מחצה יורשין כו'מילתא דרב אסי איתא בפרק קמא דב"ק (דף ט.) ובבבא בתרא בסוף בית כור (בבא בתרא דף קז.) דפליגי התם באחין שחלקו ובא בעל חוב וטרף חלקו של אחד מהם דרב אמר בטלה מחלוקת דיורשין הם ושמואל אמר ויתר דלקוחות הן ושלא באחריות ורב אסי מספקא בנכסים הנשארים (אלא שאינו) חלקו דהוא רביע הנכסים נוטל בקרקע וחצי האחר במעות משום דמספקא ליה אי כיורשין ונוטל הכל בקרקע או כלקוחות באחריות ויכול לסלקו במעות ולפירוש זה לא יתכן גירסת רבינו חננאל דגרס בפ' בית כור (שם) שלשה אחין ויש מפרש שנוטל חצי חלקו הראוי לו ורביע חלקו נוטל בקרקע ורביע במעות וחצי חלקו מפסיד משום דאם הוא יורש יש לו ליטול חלק משלם ואם שלא באחריות יש לו להפסיד ונוטל חצי חלקו מספק ומה שנוטל נמי מספקא לן אם מכח ירושה נוטל ויש לו ליקח הכל בקרקע או מכח דהוי כלוקח באחריות ונוטל במעות הלכך נוטל מחצה בקרקע דהיינו רביע ומחצה במעות וקשה לפירוש זה דהשתא אי לא הוה לספוקי לן אלא אי כיורשין אי כלקוחות שלא באחריות נוטל חלקו בקרקע ומשום דאיכא נמי לספוקי דאפילו אי הוה לוקח שמא לוקח באחריות הוא הורע כחו אדרבה הוה לן לומר דחצי חלקו יטול בקרקע והרביע במעות ועוד דמוקמינן הכא מתני' כגון דליכא אלא חמשה סלעים ואי לא חשיב להו רב אסי כיורשין אלא ברביע אפילו יש שם עשר סלעים פטורים שלא יכול לגבות הכהן כי אם הרביע דהוו בהו כיורשים והיינו חצי חמש וללשון ראשון שפירש בקונטרס בב"ק (דף ט.) שנוטל חצי חלקו בקרקע או במעות משום דמספקא לן אי הוו כיורשין או לקוחות שלא באחריות אותו לשון נמי יתכן בין גירסת שני אחין בין גירסת שלשה ומיהו קשיא מנא ליה להש"ס שמספקא לרב אסי כלל ביורשין דלמא פשיטא דלאו יורשין נינהו אלא מספקא ליה אי הוו כלקוחות באחריות או כלקוחות שלא באחריות ועוד דלא הוה שייך למיתני תרי זימני רביע כיון דאו או קתני וכלשון אחרון נראה ולא יתכן לגרוס כלל שלשה אחין דמאי אית ליה למינקט שלשה אי הוה נקט חמשה אורחיה דהש"ס הוא בכל דוכתי כמו היו חמשה תובעין אותו ה' נשים שנתערבו ולדותיהן כל אחד מחמשה אבל שלשה לאו אורחיה למינקט כיון שכך שוין שנים כשלשה וא"ת מאחר דמספקא ליה לרב אסי אי כיורשין הוו אי כלקוחות לימא המוציא מחבירו עליו הראיה דאפילו לסומכוס לא מסתבר הכא לומר חולקין בספק זה בזה שחכמים מסופקים בהוראה וי"ל שיש דברים דהיכא דהדין מסופק לחכמים כי הכא עשו אותו כודאי פלגא הכי ופלגא הכי כדאשכחן נמי בפרק השוכר את האומנים (ב"מ פג.) גבי הני דדרו באגרא לישלם פלגא קרוב לפשיעה וקרוב לאונס דמה נפשך או כוליה פשיעה או כוליה אונס ואי מספקא לן ה"ל למימר המע"ה וכן בפ' מי שמת (ב"ב קמה.) דקאמר ר' יוסי קדשה בעשרים נותן לו שלשים חצאין דמספקא ליה אי קדושין לטיבועין או לא ועושה כאילו ודאי מחצה לטיבועין ומחצה לאו לטיבועין ובפ' יש נוחלין (בבא בתרא קכו.) גבכור דאמרינן ובמלוה שעמו פליגי ולפירוש זה אתיא נמי שפיר ההוא דמרחץ דהשואל בסוף הפ' (ב"מ קב.) דקאמר יחלקו את חדש העיבור לכולי עלמא ולא צריך לאוקמה כסומכוס ויש דברים שאמרו חכמים והשתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ויש דברים שאמרו חכמים שודא דדייני כי התם בריש המוכר את הבית (ב"ב סב: ושם) דאמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא שודא דדייני:

    ודכולי עלמא מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיאגם במסקנא יהיה כן דאמרינן בדרב אסי או בדרב פפא קמיפלגי דמשמע אי כולהו אית להו דרב אסי ודרב פפא היו פטורין מטעם חמש ולא חצי חמש ותימה דלקמן בפירקין (בכורות דף מט:) אמר דרבי יהודה סבר ככתובה בשטר דמיא ועוד קשה למאי דמסקינן בדרב פפא קמיפלגי דלית ליה לרבי יהודה דרב פפא אלמא קסבר דמלוה על פה גובה אף מן הלקוחות אטו מי לית ליה לר' יהודה הא דתנן בגט פשוט (ב"ב דף קעה.) המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים על פה גובה מן בני חורין ועיקר מילתיה דרב פפא לאו איתמר אלא לאשמועינן דגובה מן היורשים לאפוקי מדרב ושמואל דאמרי מלוה על פה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות אבל למאי דאינו גובה מן הלקוחות זה אינו שום חידוש ודבר פשוט הוא בכל הש"ס ונראה לפרש לפי המסקנא דלאו ממש כרב פפא קאמר אלא כמלוה על פה כי הך דפדיון הבן כשהיא כתובה ובפ"ק דקדושין (דף כט:) איתא להא דלקמן וגרסינן שם ר' יהודה לטעמיה דאמר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא והיינו לטעמא דהכא אי נמי בדרב פפא ממש קמיפלגי דרב פפא גופיה צריך לומר דאיירי נמי במלוה הכתובה בתורה דבפרק קמא דקדושין (דף יג:) קאמר רב פפא הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין שיעבודא דאורייתא ובפ' גט פשוט (ב"ב דף קעו.) מפרש טעמא שלא תנעול דלת בפני לווין וצ"ל דבקדושין איירי במלוה הכתובה בתורה דקסבר גובה מן היורשים ולא מן הלקוחות ובההיא איירינן הכא דר' יהודה לית ליה דרב פפא וקסבר דגובה מן הלקוחות:

    מלוה הכתובה בתורההיינו דוקא כגון פדיון הבן וערכין ונזקין וכיוצא בהן שלא נתחייבו אם לא שחייבתו תורה אבל מלוה על פה אע"ג דכתיב (דברים כ״ד:י״א) האיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט לא (מקרא) כתובה להיות כתובה בשטר ואע"ג דאיירי על פה דלא חייבתו ממה שכתובה בתורה כיון דבלאו הכי פשיטא הוא שיש לו לשלם מה שהלווהו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה פטורין כדמפרש בגמ' הס"ד ובד"ה הא אישתעבד כו' מעליא הוא הס"ד ובד"ה ב' יוסף כו' הבכור מחלקו אני כו' דלדידהו לא מצי כו' ובד"ה דרב אסי כו' לקוחת הס"ד ואח"כ מ"ה מלוה כו' לכהן הס"ד ואח"כ מ"ה ולא חצי כו' ופלגא ומפלגא כו' הד"א ובד"ה אפי' בציר כו' חצי חמש ה"ה כו' ובד"ה אלא פשיטא ודוקא י' זוז כו' והכא במתני' כו' ולית ליה דרב פפא כו' כולהו א"כ לית ליה דרב אסי כו' ובד"ה ולקח א' כו' להו ר"י הס"ד וד"ה ב' נשים כו' במחבא שנתערבו הס"ד ואח"כ מ"ה אם לכהן כו' בדין שקל הס"ד כצ"ל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bekhorot 48a

    Bekhorot 48a. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 210 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' נותן ה' סלעים דאחד מהן בכור:

    האב פטור דמצי למימר הבכור מת. וה"ה נמי לבן הנשאר דפטור והאי לישנא דנקט האב פטור משום סיפא דבעי למיתני מת האב כו':

    פטורין כדמפרש בגמרא:

    נתחייבו בו נכסי האב לכהן כבעל חוב וחייבין לפרוע בין שניהם:

    אין כאן לכהן כלום דאמר ליה הנקבה יצאת ראשון וכהן ידו על התחתונה דהמוציא מחבירו עליו הראיה:

    גמ' הא אישתעבד נכסיה דחוב מעליא הוא:

    ומדחי ליה ואומר אין אני בכור אלא אחי:

    כי לא חלקו נמי כו' והא ליכא למימר דטריף נכסי משום אביהם דהא האב לא נתחייב כלום אלא בשביל הבנים טורפן ואמאי קתני אם נתנו כו' דמשמע דאם לא חלקו חייבין:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Bekhorot 48a · Sefaria

    Tosafot

    והא אישתעבדי להו נכסי דקסבר השתא האחין שחלקו יורשין הן ומלוה על פה גובה מן היורשין אי נמי קסבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר ומיהו במסקנא קאמר דבהכי פליגי:

    דכולי עלמא אית להו דרב אסי כו' משמע הכא דר"מ מספקא ליה אי אית ברירה או לא כרב אסי ותימה דר"מ לית ליה ברירה בההיא דהלוקח יין מן הכותים ובמרובה (ב"ק סט:) ובפרק כל הגט (גיטין כה.) ורבא גופיה דמוקי להו הכא כרב אסי יש לתמוה דבפ' כל הגט (גיטין כו.) ק דבין ר' יהודה בין ר"ש אית להו ברירה ויש לחלק דיש ברירה היכא דמתני בפירוש כגון שני לוגין שאני עתיד להפריש והריני בועליך על מנת שירצה אבא וזה גטיך אם מתי ובהכי מתרצא קושיא דשמואל אדשמואל דלית ליה ברירה בסוף ביצה (דף לז:) גבי שנים שלקחו בהמה בשותפות ובההיא דמי שאחזו (גיטין דף עה:) דאיתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אית ליה ברירה והוי גיטא לכי מיית כדדייק בריש כל הגט:

    דאמר רב אסי אחין שחלקו מחצה יורשין כו' מילתא דרב אסי איתא בפרק קמא דב"ק (דף ט.) ובבבא בתרא בסוף בית כור (בבא בתרא דף קז.) דפליגי התם באחין שחלקו ובא בעל חוב וטרף חלקו של אחד מהם דרב אמר בטלה מחלוקת דיורשין הם ושמואל אמר ויתר דלקוחות הן ושלא באחריות ורב אסי מספקא בנכסים הנשארים (אלא שאינו) חלקו דהוא רביע הנכסים נוטל בקרקע וחצי האחר במעות משום דמספקא ליה אי כיורשין ונוטל הכל בקרקע או כלקוחות באחריות ויכול לסלקו במעות ולפירוש זה לא יתכן גירסת רבינו חננאל דגרס בפ' בית כור (שם) שלשה אחין ויש מפרש שנוטל חצי חלקו הראוי לו ורביע חלקו נוטל בקרקע ורביע במעות וחצי חלקו מפסיד משום דאם הוא יורש יש לו ליטול חלק משלם ואם שלא באחריות יש לו להפסיד ונוטל חצי חלקו מספק ומה שנוטל נמי מספקא לן אם מכח ירושה נוטל ויש לו ליקח הכל בקרקע או מכח דהוי כלוקח באחריות ונוטל במעות הלכך נוטל מחצה בקרקע דהיינו רביע ומחצה במעות וקשה לפירוש זה דהשתא אי לא הוה לספוקי לן אלא אי כיורשין אי כלקוחות שלא באחריות נוטל חלקו בקרקע ומשום דאיכא נמי לספוקי דאפילו אי הוה לוקח שמא לוקח באחריות הוא הורע כחו אדרבה הוה לן לומר דחצי חלקו יטול בקרקע והרביע במעות ועוד דמוקמינן הכא מתני' כגון דליכא אלא חמשה סלעים ואי לא חשיב להו רב אסי כיורשין אלא ברביע אפילו יש שם עשר סלעים פטורים שלא יכול לגבות הכהן כי אם הרביע דהוו בהו כיורשים והיינו חצי חמש וללשון ראשון שפירש בקונטרס בב"ק (דף ט.) שנוטל חצי חלקו בקרקע או במעות משום דמספקא לן אי הוו כיורשין או לקוחות שלא באחריות אותו לשון נמי יתכן בין גירסת שני אחין בין גירסת שלשה ומיהו קשיא מנא ליה להש"ס שמספקא לרב אסי כלל ביורשין דלמא פשיטא דלאו יורשין נינהו אלא מספקא ליה אי הוו כלקוחות באחריות או כלקוחות שלא באחריות ועוד דלא הוה שייך למיתני תרי זימני רביע כיון דאו או קתני וכלשון אחרון נראה ולא יתכן לגרוס כלל שלשה אחין דמאי אית ליה למינקט שלשה אי הוה נקט חמשה אורחיה דהש"ס הוא בכל דוכתי כמו היו חמשה תובעין אותו ה' נשים שנתערבו ולדותיהן כל אחד מחמשה אבל שלשה לאו אורחיה למינקט כיון שכך שוין שנים כשלשה וא"ת מאחר דמספקא ליה לרב אסי אי כיורשין הוו אי כלקוחות לימא המוציא מחבירו עליו הראיה דאפילו לסומכוס לא מסתבר הכא לומר חולקין בספק זה בזה שחכמים מסופקים בהוראה וי"ל שיש דברים דהיכא דהדין מסופק לחכמים כי הכא עשו אותו כודאי פלגא הכי ופלגא הכי כדאשכחן נמי בפרק השוכר את האומנים (ב"מ פג.) גבי הני דדרו באגרא לישלם פלגא קרוב לפשיעה וקרוב לאונס דמה נפשך או כוליה פשיעה או כוליה אונס ואי מספקא לן ה"ל למימר המע"ה וכן בפ' מי שמת (ב"ב קמה.) דקאמר ר' יוסי קדשה בעשרים נותן לו שלשים חצאין דמספקא ליה אי קדושין לטיבועין או לא ועושה כאילו ודאי מחצה לטיבועין ומחצה לאו לטיבועין ובפ' יש נוחלין (בבא בתרא קכו.) גבכור דאמרינן ובמלוה שעמו פליגי ולפירוש זה אתיא נמי שפיר ההוא דמרחץ דהשואל בסוף הפ' (ב"מ קב.) דקאמר יחלקו את חדש העיבור לכולי עלמא ולא צריך לאוקמה כסומכוס ויש דברים שאמרו חכמים והשתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ויש דברים שאמרו חכמים שודא דדייני כי התם בריש המוכר את הבית (ב"ב סב: ושם) דאמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא שודא דדייני:

    ודכולי עלמא מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא גם במסקנא יהיה כן דאמרינן בדרב אסי או בדרב פפא קמיפלגי דמשמע אי כולהו אית להו דרב אסי ודרב פפא היו פטורין מטעם חמש ולא חצי חמש ותימה דלקמן בפירקין (בכורות דף מט:) אמר דרבי יהודה סבר ככתובה בשטר דמיא ועוד קשה למאי דמסקינן בדרב פפא קמיפלגי דלית ליה לרבי יהודה דרב פפא אלמא קסבר דמלוה על פה גובה אף מן הלקוחות אטו מי לית ליה לר' יהודה הא דתנן בגט פשוט (ב"ב דף קעה.) המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים על פה גובה מן בני חורין ועיקר מילתיה דרב פפא לאו איתמר אלא לאשמועינן דגובה מן היורשים לאפוקי מדרב ושמואל דאמרי מלוה על פה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות אבל למאי דאינו גובה מן הלקוחות זה אינו שום חידוש ודבר פשוט הוא בכל הש"ס ונראה לפרש לפי המסקנא דלאו ממש כרב פפא קאמר אלא כמלוה על פה כי הך דפדיון הבן כשהיא כתובה ובפ"ק דקדושין (דף כט:) איתא להא דלקמן וגרסינן שם ר' יהודה לטעמיה דאמר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא והיינו לטעמא דהכא אי נמי בדרב פפא ממש קמיפלגי דרב פפא גופיה צריך לומר דאיירי נמי במלוה הכתובה בתורה דבפרק קמא דקדושין (דף יג:) קאמר רב פפא הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין שיעבודא דאורייתא ובפ' גט פשוט (ב"ב דף קעו.) מפרש טעמא שלא תנעול דלת בפני לווין וצ"ל דבקדושין איירי במלוה הכתובה בתורה דקסבר גובה מן היורשים ולא מן הלקוחות ובההיא איירינן הכא דר' יהודה לית ליה דרב פפא וקסבר דגובה מן הלקוחות:

    מלוה הכתובה בתורה היינו דוקא כגון פדיון הבן וערכין ונזקין וכיוצא בהן שלא נתחייבו אם לא שחייבתו תורה אבל מלוה על פה אע"ג דכתיב (דברים כ״ד:י״א) האיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט לא (מקרא) כתובה להיות כתובה בשטר ואע"ג דאיירי על פה דלא חייבתו ממה שכתובה בתורה כיון דבלאו הכי פשיטא הוא שיש לו לשלם מה שהלווהו:

    Tosafot on Bekhorot 48a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה פטורין כדמפרש בגמ' הס"ד ובד"ה הא אישתעבד כו' מעליא הוא הס"ד ובד"ה ב' יוסף כו' הבכור מחלקו אני כו' דלדידהו לא מצי כו' ובד"ה דרב אסי כו' לקוחת הס"ד ואח"כ מ"ה מלוה כו' לכהן הס"ד ואח"כ מ"ה ולא חצי כו' ופלגא ומפלגא כו' הד"א ובד"ה אפי' בציר כו' חצי חמש ה"ה כו' ובד"ה אלא פשיטא ודוקא י' זוז כו' והכא במתני' כו' ולית ליה דרב פפא כו' כולהו א"כ לית ליה דרב אסי כו' ובד"ה ולקח א' כו' להו ר"י הס"ד וד"ה ב' נשים כו' במחבא שנתערבו הס"ד ואח"כ מ"ה אם לכהן כו' בדין שקל הס"ד כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 48a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה דאמר וכו' ולפי' זה אתיא נמי שפיר ההוא דמרחץ וכו' ולא צריך לאוקמה כסומכוס. תמוה לי הא רב ושמואל אוקמי מתני' דוקא בבא באמצע חדש ומטעם תפיסה. ור"נ דפסק אף בסוף חדש כולו למשכיר דקרקע בחזקת בעליה קיימא הרי דג"כ דאזיל בתר מוחזק וממילא מוכח דר"נ ג"כ ס"ל דטעמא דמתני' דיחלוקו לא משום דחולק עמו והאי ספק כוודאי פלגא ופלגא דא"כ איך פליג ר"נ על מתני' בזה אע"כ דס"ל דטעמא דמתני' כסומכוס ואיהו ס"ל כרבנן דאזלינן בתר מוחזק וצע"ג:

    Gilyon HaShas on Bekhorot 48a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bekhorot, daf 48, Amud Aleph, about 210 words in 8 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 8 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “מתני׳ מי שלא בכרה אשתו וילדה שני…”

    2. Segment 226 words

      Opens “מת האב והבנים קיימים, ר"מ אומר: אם…”

    3. Segment 319 words

      Opens “גמ׳ דמית האב אימת? אילימא דמית לאחר…”

    4. Segment 430 words

      Opens “אלא, דמית בתוך ל' יום, מ"ש כי…”

    5. Segment 535 words

      Opens “א"ר ירמיה: זאת אומרת, שני יוסף בן…”

    6. Segment 638 words

      Opens “אמר רבא: מכדי נכסי דבר איניש אינון…”

      Named: רב מצי, רב לא, רב תחלה, רבא.

    7. Segment 722 words

      Opens “אלא אמר רבא: לעולם שמת לאחר ל'…”

      Named: רבא.

    8. Segment 820 words

      Opens “ודכולי עלמא אית להו דרב אסי, דאמר…”

      Named: רב אסי.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bekhorot 48a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026