Talmud Builders

    Bekhorot 59a

    Back to index

    English translation — Bekhorot 59a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1so too, teruma of the tithe may be taken by estimate and by thought. And this ruling of Abba Elazar ben Gomel’s also applies to tithes of the grain, because the Merciful One calls tithe “ teruma ,” as it is written: “For the tithe of the children of Israel, which they set apart as teruma for the Lord, I have given to the Levites for an inheritance” (Numbers 18:24). And animal tithe is juxtaposed to grain tithe, as is derived from the verse: “You shall tithe a tithe” (Deuteronomy 14:22; see 53b). Just as grain tithe is separated by estimate and by thought, so too, animal tithe is separated by estimate and by thought. For this reason, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, maintains that even with regard to an animal that was not counted, if it was separated as tithe the separation is valid.

    2Rava says: If one counted nine animals and the tenth animal remains in the pen, it is sacred as the animal tithe of its own accord, even if it does not leave the pen and was not counted. The Gemara asks: From where does Rava derive this halakha ? If we say he derives it from that which is taught in the aforementioned baraita , this is problematic. The Gemara cites the baraita again: And I have derived only that an animal that one explicitly called by the name of the tenth one is the animal tithe. From where do I derive that the tenth animal is sanctified even if one did not explicitly call it the tenth one? The verse states: “The tenth shall be sacred,” i.e., it shall be sacred in any case, even if it was not called the tenth. The suggestion is that Rava understands from here that the tenth is sacred even if it was not counted, provided there was a counting. Consequently, it makes no difference whether or not the owner called it the tenth or left it in the pen.

    3The Gemara rejects this suggestion: But perhaps this baraita is referring specifically to a case where he did not call that animal the tenth, but he did call it sanctified. Rather, the Gemara suggests that Rava derives it from that which is taught in a baraita : If one erred and called the ninth animal the tenth, and the tenth animal emerged from the pen but the owner did not speak, the ninth animal is not sanctified and is not brought as an offering. But since it was called the tenth, it may be eaten only once it develops a blemish. And the tenth animal is the animal tithe. It is possible that Rava maintains that just as the tenth is sacred in this case, when the owner remained silent, the same applies if he left it in the pen.

    4The Gemara rejects this suggestion as well: But perhaps it is different there, as the tenth animal was selected when it emerged from the pen, despite the fact that it was not counted verbally. Alternatively, the reason it is sanctified is that he pointed at it as it emerged, although he did not explicitly say that it was the tenth animal. Conversely, in a case where it remained in the pen perhaps it does not have any sanctity at all.

    5Rather, the Gemara suggests that Rava derives his halakha from that which is taught in a baraita : If one erred and called the ninth animal the tenth, and the tenth animal died in the pen, the ninth animal may be eaten only once it develops a blemish, and all the other animals are exempt from having to be tithed again. The Gemara clarifies this ruling: What is the reason that all the other animals are exempt? Is it not because the tenth animal is sanctified of its own accord, even without emerging from the pen?

    6The Gemara rejects this suggestion as well: But perhaps the other animals are exempt because they were counted in a tally that is fit to reach ten. As doesn’t Rava say: A tally fit to reach ten exempts from the obligation of tithe? If one began counting lambs for the purpose of tithing and at that stage the group was fit to be tithed, but ultimately he was unable to separate the tithe, e.g., if one of the animals died and there were only nine left, those that were counted while the tally was fit to reach ten are exempt from being tithed. Moreover, the owner is not required to include them in the tithe on the following occasion.

    7Rather, the Gemara suggests that Rava derives his halakha from that which is taught in a baraita : If one erred and called the ninth animal the tenth, and the tenth animal remained in the pen, the ninth animal may be eaten only once it develops a blemish, and the tenth animal is the animal tithe. The tenth animal has sanctity even though it has not left the pen. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that in such a case the ninth animal is non-sacred?

    8A tanna taught before Rav Sheshet: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yehuda, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    איתקשבריש פירקין (לעיל בכורות נג.) ואת מעשרותיכם בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה וא' מעשר דגן:

    קדוש מאליושאם מנה עשר ונשתייר עשירי בדיר אע"פ שלא יצא ולא מנאו קדוש מאליו:

    ודילמא עשירי לא קרייה רחמנאדליהוי ליה דין מעשר להעלותו לירושלים ולהקריבו אלא קדוש גרידא קרייה רחמנא דקדושה חלה עליו ואינו נאכל אלא במומו. ענין אחר ודילמא עשירי לא קרייה שלא קרא שמו עשירי אלא קדש קרא שמו ולהכי הוי מעשר אבל היכא דלא קראו כלל לא ליהוי קדוש כשאר מעשר. ולא מפי המורה:

    דאיברר ליה עשירישלפי שיצא בסוף תשעה נברר מעצמו שהוא עשירי ולכך הוי כשאר מעשר אע"פ שלא קרא עליו שם. אי נמי ברייתא קמיירי כגון דאחוי עליה כשיצא הראה עליו באצבעו שיהא מעשר אלא שלא דבר בפיו. אבל היכא דנשתייר בדיר ולא קרא לו שם לא שמעינן אכתי דליהוי קדוש כשאר מעשר:

    תשיעי נאכל במומוהואיל וקראו עשירי דתמורת שם מעשר מקדש לפניו ולאחריו כדלקמן אבל האחרים מיהא לא נפטרו אז הואיל והוא תשיעי למנין הבהמות:

    וכולם פטוריןהשמונה שיצאו כבר:

    דקדש ליה עשירימאליו בדיר אע"פ שלא יצא:

    במנין הראויכשיצאו תשעה בפתח היה שם מנין הראוי לעשר שעדיין היה עשירי קיים שהיה ראוי לצאת אחריהם ולפוטרן וכיון דראוי לצאת דמי כמאן דיצא כבר ופטר את המנין ולקמן מפרש טעמא אבל איהו גופיה מיהא לא הוה קדוש עד שיצא:

    והעשירי מעשראלמא אע"ג דלא יצא קדוש מאליו בדיר. והשתא פריך אהך ברייתא דקתני התשיעי נאכל במומו והתניא וכו':

    בכורות 59 עמוד א

    1אף תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה, ומעשר קרייה רחמנא תרומה, דכתיב: ״(במדבר יח״, כד) ״כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה״, ואיתקש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה אף מעשר בהמה ניטל באומד ובמחשבה.

    2אמר רבא: עשירי מאליו הוא קדוש. מנא ליה לרבא הא? אילימא מהא דתניא: אין לי אלא שקרא שמו ״עשירי״, לא קרא שמו ״עשירי״ מנין? ת"ל ״עשירי יהיה קדש״ מ"מ׃

    3ודלמא ״עשירי״ הוא דלא קרייה, ״קדש״ קרייה! אלא מהא דתניא: קרא לתשיעי ״עשירי״, ויצא העשירי ולא דבר התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר.

    4ודלמא שאני התם, דאיברר ליה עשירי, אי נמי, דאחוי עילויה!

    5אלא מהא דתניא: קרא לתשיעי ״עשירי״, ומת עשירי בדיר תשיעי נאכל במומו, וכולם פטורין. מ"ט כולם פטורים לאו משום דקדש ליה עשירי?

    6ודלמא דאיפטרו במנין הראוי, דהאמר רבא: מנין הראוי פוטר!

    7אלא מהא דתניא: קרא לתשיעי ״עשירי״, ונשתייר עשירי בדיר התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר. והתניא: תשיעי חולין!

    8תני תנא קמיה דרב ששת: הא מני? ר"ש בן יהודה היא, דתניא: ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש׃

    Tosafot

    אף תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבהוא"ת והא עיקר מחשבה בתרומת מעשר כתיב דכתיב ונחשב לכם תרומתכם והאי קרא בלוים כתיב י"ל כדכתיב כדגן מן הגורן דהיינו תרומה גדולה דמשמע דגן שישראל מפריש מגורנו משמע שפשוט לו יותר בתרומה גדולה ובגיטין (דף לא.) פ"ה הא דיליף תרומת מעשר מתרומה גדולה לענין אומד הוא דיליף אבל מחשבה ילפינן בתרוייהו מונחשב ונראה דרבנן לא פליגי אאבא אלעזר לענין מחשבה אלא לענין אומד ואת"ל דפליגי שמא יש בו שום טעם דלא מוקמי ממשנה בתרומת מעשר אע"ג דכתיב בגופיה כדאשכחן לענין מוקף כדאמר בירושלמי פרק שני (דקראוה כל התרומה כולה מלמדה ולימדה) חוץ מתרומת מעשר שמלמדת ואינה למידה דבתרומת מעשר כתיב ממנו לומר דבעינן מוקף ומוקמינן ליה בתרומה גדולה ולא בתרומת מעשר דבמס' בכורים (פ"ב מ"ה) תנן תרומת מעשר שוה לבכורים בשתי דרכים נטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כבכורים והא דפריך בפ' כל הגט (גיטין דף ל:) גבי תרומת מעשר וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף מעמיד ר"ת מדבריהם דמדאורייתא לא בעי מוקף ומיהו נראה דלענין מחשבה לא פליגי מדפריך בריש האיש מקדש (קדושין דף מא:) גבי הא דיליף שליחות מתרומה מה לתרומה שכן נטלת במחשבה משמע דלכולי עלמא פריך והיינו תרומת מעשר דכתיב בה אתם גם אתם ומיהו לפי מה שפי' הקונטרס במחשבה פליגי דמשום מחשבה מוקי ר' יוסי בר' יהודה בשמעתין כאבא אלעזר בן גמלא ומתוך פירושו משתמע דאפילו בתרומה גדולה לית להו מחשבה דאי אית להו מחשבה לא הוה צריך למימר דסבר כאבא אלעזר בן גמלא דאפילו לרבנן נמי מצינו למילף מחשבה במעשר מדקרייה רחמנא תרומה ומיהו מצי למימר דמשום תרומת מעשר שבו קרייה רחמנא תרומה:

    במחשבהפ"ה נותן עיניו בצד זה לשם תרומה ואוכל בצד זה ואע"פ שלא הפריש משמע שרוצה לומר משום דכתיב ונחשב שרי לאכול בלא הפרשה ושרינן נמי בשתיקה על ידי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה וכל זה דנפקא לו מונחשב עוד פירש לשון אחר במחשבה מחשב ואומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש ואע"פ שעתה אינו מפריש כלום ורוצה לומר דדיבור צריך והא דשרי בלא הפרשה קרי מחשבה ואשכחן נמי דקרי למחשבה דיבור כמו (ב"מ דף מד.) על כל דבר פשע דאמר לחייב על המחשבה כמעשה ונראה דבלא דיבור נמי הוי תרומה מדתנן במס' תרומות (פ"א מ"ו) חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתם תרומה וחשיב אלם ובירושלמי מפרש טעמא משום ברכה ובמס' שבועות פ"ג (דף כו:) משמע בהדיא דשרי כשגמר בלבו אע"ג שלא הוציא בשפתיו דכתיב כל נדיב לב וקאמר תרומה וקדשים הוו להו שני כתובים הבאים כאחד ולא ילפינן מינייהו שבועה ובמה שאוכל בלא הפרשה אין קפידא דלכולי עלמא שרי בכ"מ אע"פ שאין מפריש עתה כדמוכח ההוא דהלוקח יין מבין הכותים דשרי לכ"ע אי לאו משום ברירה אי משום דחיישינן לבקיעת הנוד ויש מקומות דשרינן מעשר שני לצפונו וא"ת כיון דשרינן תרומה על ידי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אמאי אין מגביהין תרומות ומעשרות בי"ט הא תנן פ' נוטל (שבת דף קמב.) מעלין המדומע באחד ומאה ופריך והא מתקן ושני ר' אלעזר בר"ש היא דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה ולהכי לא חשיב מתקן כיון דאפשר במחשבה י"ל מדומע שאני שכבר נתקן אבל תחלת תיקון לא שרינן מטעם דאפשר במחשבה ואפילו דמאי אסור לתקן בשבת כדמוכח פ' במה מדליקין (שבת דף לד.) ואע"ג דשרי ליה בנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר כדמוכח פ"ק דחולין (דף ו:) גבי ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן:

    איתקש מעשר בהמה למעשר דגןפ"ה מדכתיב עשר תעשר כדאמרינן בריש פירקין צ"ל דלית ליה הא דאמר [רבא] לשנה הקשתיו ולא לדבר אחר ועוד בריש פירקין דרשינן היקשא אחרת והבאתם שמה מעשרותיכם לר' עקיבא ושמא לא אתקש אלא לענין הבאה מיהו לרבא קשה היכי מפרש טעמא דרבי יוסי בר' יהודה וכן בזבחים פרק ב"ש (זבחים דף מה.) דרשינן קדשי עובדי כוכבים אין עושים תמורה מדאיתקש תמורה למעשר בהמה ומעשר בהמה למעשר דגן ובמעשר דגן כתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים וי"ל לענין לעשר מזה על זה כגון ממין על שאינו מינו דהוי כעין חדש על ישן לגבי הכי דוקא אומר לשנה הקשתיו ולא לדבר אחר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ודלמא עשירי לא קרייה כו' ענין אחר ודלמא כו' ובד"ה תשיעי נאכל כו' לענין הבהמות הס"ד כצ"ל:

    תוס' [הנמדה"ק] בד"ה כשם כו' דילפינן תרומת מעשר כו' שאין סברא ללמוד לגבי כו' ואפשר משאי אפשר וה"נ כו' אע"ג דבמעביר לא חיישינן כו' וא"ת כיון דאבא אלעזר שרא אפי' במעשר כו' גרוגרות שבמקצוע על כו' גופה י"ל נהי כו' הד"א. ובד"ה אף תרומת כו' ובגיטין פירש הקונטרס הא דיליף תרומת מעשר כו' שמלמדה ואינה למידה כו' ומוקמינן לה כו' דבמסכת בכורים תנן כו' כל הגט גבי תרומת כו' דמדאוריי' לא בעי כו' לא פליגי מדפריך בריש כו' שליחות מתרומה מה לתרומה כו' והיינו תרומת מעשר דכתיב ביה אתם כו' ומיהו לפי' הקונטרס שפי' כו' ר' יוסי בר יהודה בשמעתין כו' דאפילו לרבנן נמי מצינו למילף מחשבה במעשר כו' תרומת מעשר שבו קרייה כו' ובד"ה במחשבה פ"ה נתן עיניו כו' לאכול בלא הפרשה כו' ואוכל בצד זה וכל זה דנפקא כו' ואשכחן דקרי למחשבה דיבור כו' תרומה וחשיב אלם ובירושל' כו' ברכה ובמסכת שבועות פ"ג משמע דלכולי עלמא שרי בכ"מ אע"פ שאין מפריש עתה כדמוכח ההיא דהלוקח יין מבין העובדי כוכבים דשרי לכ"ע אי לאו משום ברירה אי משום כו' מעשר שני לצפונו כו' א"ת כו' פרק נוטל מעלין המדומע כו' ואפי' דמאי אסור לתקן בשבת כדמוכח פ' במה מדליקין כו' ובד"ה איתקש כו' יהודה וכן בזבחים פרק ב"ש דרשי' כו' מדאתקש תרומה למעשר כו' ומעשר בהמה למעשר דגן כו' כצ"ל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bekhorot 59a

    Bekhorot 59a. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 170 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    איתקש בריש פירקין (לעיל בכורות נג.) ואת מעשרותיכם בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה וא' מעשר דגן:

    קדוש מאליו שאם מנה עשר ונשתייר עשירי בדיר אע"פ שלא יצא ולא מנאו קדוש מאליו:

    ודילמא עשירי לא קרייה רחמנא דליהוי ליה דין מעשר להעלותו לירושלים ולהקריבו אלא קדוש גרידא קרייה רחמנא דקדושה חלה עליו ואינו נאכל אלא במומו. ענין אחר ודילמא עשירי לא קרייה שלא קרא שמו עשירי אלא קדש קרא שמו ולהכי הוי מעשר אבל היכא דלא קראו כלל לא ליהוי קדוש כשאר מעשר. ולא מפי המורה:

    דאיברר ליה עשירי שלפי שיצא בסוף תשעה נברר מעצמו שהוא עשירי ולכך הוי כשאר מעשר אע"פ שלא קרא עליו שם. אי נמי ברייתא קמיירי כגון דאחוי עליה כשיצא הראה עליו באצבעו שיהא מעשר אלא שלא דבר בפיו. אבל היכא דנשתייר בדיר ולא קרא לו שם לא שמעינן אכתי דליהוי קדוש כשאר מעשר:

    תשיעי נאכל במומו הואיל וקראו עשירי דתמורת שם מעשר מקדש לפניו ולאחריו כדלקמן אבל האחרים מיהא לא נפטרו אז הואיל והוא תשיעי למנין הבהמות:

    וכולם פטורין השמונה שיצאו כבר:

    דקדש ליה עשירי מאליו בדיר אע"פ שלא יצא:

    במנין הראוי כשיצאו תשעה בפתח היה שם מנין הראוי לעשר שעדיין היה עשירי קיים שהיה ראוי לצאת אחריהם ולפוטרן וכיון דראוי לצאת דמי כמאן דיצא כבר ופטר את המנין ולקמן מפרש טעמא אבל איהו גופיה מיהא לא הוה קדוש עד שיצא:

    1 more comments on this page.

    Rashi on Bekhorot 59a · Sefaria

    Tosafot

    אף תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה וא"ת והא עיקר מחשבה בתרומת מעשר כתיב דכתיב ונחשב לכם תרומתכם והאי קרא בלוים כתיב י"ל כדכתיב כדגן מן הגורן דהיינו תרומה גדולה דמשמע דגן שישראל מפריש מגורנו משמע שפשוט לו יותר בתרומה גדולה ובגיטין (דף לא.) פ"ה הא דיליף תרומת מעשר מתרומה גדולה לענין אומד הוא דיליף אבל מחשבה ילפינן בתרוייהו מונחשב ונראה דרבנן לא פליגי אאבא אלעזר לענין מחשבה אלא לענין אומד ואת"ל דפליגי שמא יש בו שום טעם דלא מוקמי ממשנה בתרומת מעשר אע"ג דכתיב בגופיה כדאשכחן לענין מוקף כדאמר בירושלמי פרק שני (דקראוה כל התרומה כולה מלמדה ולימדה) חוץ מתרומת מעשר שמלמדת ואינה למידה דבתרומת מעשר כתיב ממנו לומר דבעינן מוקף ומוקמינן ליה בתרומה גדולה ולא בתרומת מעשר דבמס' בכורים (פ"ב מ"ה) תנן תרומת מעשר שוה לבכורים בשתי דרכים נטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כבכורים והא דפריך בפ' כל הגט (גיטין דף ל:) גבי תרומת מעשר וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף מעמיד ר"ת מדבריהם דמדאורייתא לא בעי מוקף ומיהו נראה דלענין מחשבה לא פליגי מדפריך בריש האיש מקדש (קדושין דף מא:) גבי הא דיליף שליחות מתרומה מה לתרומה שכן נטלת במחשבה משמע דלכולי עלמא פריך והיינו תרומת מעשר דכתיב בה אתם גם אתם ומיהו לפי מה שפי' הקונטרס במחשבה פליגי דמשום מחשבה מוקי ר' יוסי בר' יהודה בשמעתין כאבא אלעזר בן גמלא ומתוך פירושו משתמע דאפילו בתרומה גדולה לית להו מחשבה דאי אית להו מחשבה לא הוה צריך למימר דסבר כאבא אלעזר בן גמלא דאפילו לרבנן נמי מצינו למילף מחשבה במעשר מדקרייה רחמנא תרומה ומיהו מצי למימר דמשום תרומת מעשר שבו קרייה רחמנא תרומה:

    במחשבה פ"ה נותן עיניו בצד זה לשם תרומה ואוכל בצד זה ואע"פ שלא הפריש משמע שרוצה לומר משום דכתיב ונחשב שרי לאכול בלא הפרשה ושרינן נמי בשתיקה על ידי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה וכל זה דנפקא לו מונחשב עוד פירש לשון אחר במחשבה מחשב ואומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש ואע"פ שעתה אינו מפריש כלום ורוצה לומר דדיבור צריך והא דשרי בלא הפרשה קרי מחשבה ואשכחן נמי דקרי למחשבה דיבור כמו (ב"מ דף מד.) על כל דבר פשע דאמר לחייב על המחשבה כמעשה ונראה דבלא דיבור נמי הוי תרומה מדתנן במס' תרומות (פ"א מ"ו) חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתם תרומה וחשיב אלם ובירושלמי מפרש טעמא משום ברכה ובמס' שבועות פ"ג (דף כו:) משמע בהדיא דשרי כשגמר בלבו אע"ג שלא הוציא בשפתיו דכתיב כל נדיב לב וקאמר תרומה וקדשים הוו להו שני כתובים הבאים כאחד ולא ילפינן מינייהו שבועה ובמה שאוכל בלא הפרשה אין קפידא דלכולי עלמא שרי בכ"מ אע"פ שאין מפריש עתה כדמוכח ההוא דהלוקח יין מבין הכותים דשרי לכ"ע אי לאו משום ברירה אי משום דחיישינן לבקיעת הנוד ויש מקומות דשרינן מעשר שני לצפונו וא"ת כיון דשרינן תרומה על ידי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אמאי אין מגביהין תרומות ומעשרות בי"ט הא תנן פ' נוטל (שבת דף קמב.) מעלין המדומע באחד ומאה ופריך והא מתקן ושני ר' אלעזר בר"ש היא דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה ולהכי לא חשיב מתקן כיון דאפשר במחשבה י"ל מדומע שאני שכבר נתקן אבל תחלת תיקון לא שרינן מטעם דאפשר במחשבה ואפילו דמאי אסור לתקן בשבת כדמוכח פ' במה מדליקין (שבת דף לד.) ואע"ג דשרי ליה בנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר כדמוכח פ"ק דחולין (דף ו:) גבי ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן:

    איתקש מעשר בהמה למעשר דגן פ"ה מדכתיב עשר תעשר כדאמרינן בריש פירקין צ"ל דלית ליה הא דאמר [רבא] לשנה הקשתיו ולא לדבר אחר ועוד בריש פירקין דרשינן היקשא אחרת והבאתם שמה מעשרותיכם לר' עקיבא ושמא לא אתקש אלא לענין הבאה מיהו לרבא קשה היכי מפרש טעמא דרבי יוסי בר' יהודה וכן בזבחים פרק ב"ש (זבחים דף מה.) דרשינן קדשי עובדי כוכבים אין עושים תמורה מדאיתקש תמורה למעשר בהמה ומעשר בהמה למעשר דגן ובמעשר דגן כתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים וי"ל לענין לעשר מזה על זה כגון ממין על שאינו מינו דהוי כעין חדש על ישן לגבי הכי דוקא אומר לשנה הקשתיו ולא לדבר אחר:

    Tosafot on Bekhorot 59a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ודלמא עשירי לא קרייה כו' ענין אחר ודלמא כו' ובד"ה תשיעי נאכל כו' לענין הבהמות הס"ד כצ"ל:

    תוס' [הנמדה"ק] בד"ה כשם כו' דילפינן תרומת מעשר כו' שאין סברא ללמוד לגבי כו' ואפשר משאי אפשר וה"נ כו' אע"ג דבמעביר לא חיישינן כו' וא"ת כיון דאבא אלעזר שרא אפי' במעשר כו' גרוגרות שבמקצוע על כו' גופה י"ל נהי כו' הד"א. ובד"ה אף תרומת כו' ובגיטין פירש הקונטרס הא דיליף תרומת מעשר כו' שמלמדה ואינה למידה כו' ומוקמינן לה כו' דבמסכת בכורים תנן כו' כל הגט גבי תרומת כו' דמדאוריי' לא בעי כו' לא פליגי מדפריך בריש כו' שליחות מתרומה מה לתרומה כו' והיינו תרומת מעשר דכתיב ביה אתם כו' ומיהו לפי' הקונטרס שפי' כו' ר' יוסי בר יהודה בשמעתין כו' דאפילו לרבנן נמי מצינו למילף מחשבה במעשר כו' תרומת מעשר שבו קרייה כו' ובד"ה במחשבה פ"ה נתן עיניו כו' לאכול בלא הפרשה כו' ואוכל בצד זה וכל זה דנפקא כו' ואשכחן דקרי למחשבה דיבור כו' תרומה וחשיב אלם ובירושל' כו' ברכה ובמסכת שבועות פ"ג משמע דלכולי עלמא שרי בכ"מ אע"פ שאין מפריש עתה כדמוכח ההיא דהלוקח יין מבין העובדי כוכבים דשרי לכ"ע אי לאו משום ברירה אי משום כו' מעשר שני לצפונו כו' א"ת כו' פרק נוטל מעלין המדומע כו' ואפי' דמאי אסור לתקן בשבת כדמוכח פ' במה מדליקין כו' ובד"ה איתקש כו' יהודה וכן בזבחים פרק ב"ש דרשי' כו' מדאתקש תרומה למעשר כו' ומעשר בהמה למעשר דגן כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 59a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bekhorot, daf 59, Amud Aleph, about 170 words in 8 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 8 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 143 words

      Opens “אף תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה, ומעשר…”

    2. Segment 229 words

      Opens “אמר רבא: עשירי מאליו הוא קדוש. מנא…”

      Named: רבא.

    3. Segment 322 words

      Opens “ודלמא ״עשירי״ הוא דלא קרייה, ״קדש״ קרייה!…”

    4. Segment 410 words

      Opens “ודלמא שאני התם, דאיברר ליה עשירי, אי…”

    5. Segment 522 words

      Opens “אלא מהא דתניא: קרא לתשיעי ״עשירי״, ומת…”

    6. Segment 69 words

      Opens “ודלמא דאיפטרו במנין הראוי, דהאמר רבא: מנין…”

      Named: רבא.

    7. Segment 717 words

      Opens “אלא מהא דתניא: קרא לתשיעי ״עשירי״, ונשתייר…”

    8. Segment 818 words

      Opens “תני תנא קמיה דרב ששת: הא מני?…”

      Named: רב ששת.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bekhorot 59a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026