Talmud Builders

    Bekhorot 4a

    Back to index

    English translation — Bekhorot 4a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1GEMARA: In stating: If the priests and Levites rendered exempt the firstborn children and donkeys of the Israelites in the wilderness from being counted firstborns, the mishna indicates that the priests and Levites themselves rendered the animals exempt. The Gemara therefore asks: Did they render the firstborn children and donkeys exempt? With regard to a person, i.e., the Israelite firstborn, the person, i.e., the priests and Levites, rendered them exempt. But with regard to an animal, i.e., the firstborn donkeys of the Israelites, the animal, i.e., the sheep of the priests and Levites, rendered them exempt, as it is written: “Take the Levites in exchange for all the firstborn among the children of Israel, and the animal of the Levites in exchange for their animals” (Numbers 3:45).

    2The Gemara answers: Abaye said this is what the mishna is saying: The firstborn animals of priests and Levites are exempt from firstborn status, and that is derived from an a fortiori inference: If the animals of the Levites, i.e., the sheep of the priests and Levites, rendered the firstborn status of the animals of the Israelites in the wilderness abrogated, it is only logical that the sheep of the priests and Levites should render the firstborn status of the priests’ and Levites’ own firstborn donkeys abrogated.

    3Rava said to him: How can you interpret the a fortiori inference in the mishna as referring to the animals of the priests and Levites? But doesn’t it teach: They, i.e., the priests and Levites, rendered the firstborn children and donkeys of the Israelites exempt? The reference is clearly to the priests and Levites themselves, not their animals.

    4Furthermore, if it is so that their animals are exempt due to the a fortiori inference, then the priests and Levites should be exempt even from the halakhot pertaining to a male firstborn of a kosher animal, as their firstborn kosher animals rendered the firstborn kosher animals of the Israelites exempt from firstborn status. Why did we learn in the mishna (13a): The priests and Levites were not exempted from the mitzva of the male firstborn of a kosher animal; rather, they were exempted only from redemption of the firstborn son and the firstborn donkey?

    5Rather, Rava said this is what the mishna is teaching: Priests and Levites rendered themselves exempt, and that is derived from an a fortiori inference: If the sanctity of the Levites abrogated the sanctity of the firstborn of the Israelites in the wilderness, should it not abrogate the sanctity of the firstborn Levites themselves?

    6The Gemara asks: We have found a source for the halakha that the Levites’ personal status as firstborns is abrogated; from where do we derive that their non-kosher animals, i.e., donkeys, do not have the status of firstborns? The Gemara answers that the verse states: “Yet you shall redeem the firstborn of man, and the firstborn of non-kosher animals you shall redeem” (Numbers 18:15). The status of the human firstborn is juxtaposed with that of a non-kosher animal, from which the following principle is derived: Anything that applies to a woman’s firstborn son applies to the firstborn of a non-kosher animal, and anything that does not apply to a woman’s firstborn son does not apply to a non-kosher animal. Therefore, just as firstborn status does not apply to Levites, it does not apply to their donkeys, and they do not need to be redeemed.

    7Rav Safra said to Abaye: According to your opinion, that you say the animals of the Levites did not have firstborn status due to the a fortiori inference, then with regard to a Levite who had a lamb, which abrogated the sanctity of the firstborn donkeys of the Israelites, let the firstborn status of his animals be abrogated. But with regard to one who did not have a lamb that would abrogate their sanctity, the status of his animals should not be abrogated.

    8Rav Safra asked Abaye an additional question: According to both you and Rava, since you agree that the firstborn Levites themselves were exempt from being accorded firstborn status because they rendered the sanctity of the Israelite firstborns abrogated, one should conclude that only a firstborn Levite who was at least one month old, who abrogated the sanctity of the Israelite firstborns (see Numbers 3:15), should have his own firstborn status abrogated. But those firstborn Levites who were less than one month old, who did not abrogate the sanctity of the Israelite firstborns, should not have their own firstborn status abrogated.

    9Furthermore, the sanctity of a firstborn son born to a female Levite who was married to an Israelite should not be abrogated, as the women were not included among the Levites who were exchanged for the Israelite firstborn. Why, then, does Rav Adda bar Ahava say: With regard to a female Levite who gave birth,her firstborn son is exempt from the obligation of giving five sela coins to the priest to be redeemed?

    10The Gemara answers the last question: That is not difficult, as it is in accordance with the statement of Mar, son of Rav Yosef, in the name of Rava, who says: The fact that the Torah states with regard to the sanctity of the firstborn: “Firstborn of the womb” (Exodus 13:12), indicates that the Merciful One renders the obligations of firstborn status dependent on being the firstborn of the womb, i.e., of the mother. Therefore, the mother’s status as a Levite is sufficient to exempt the child from firstborn status.

    11Rav Safra again challenged the opinions of Abaye and Rava: And Aaron, who was not included in that count of the Levites when they were compared to the number of Israelite firstborns and redeemed from their sanctity as firstborns, should not have his own firstborn status abrogated. As it is taught in a baraita : Why do dots appear over the word “Aaron” in the verse in the book of Numbers: “All that were numbered of the Levites, whom Moses and Aaron numbered” (Numbers 3:39)? It is in order to demonstrate that he was not included in that count of the Levites.

    12The Gemara answers that the verse states: “The Levites” (Numbers 3:45), to teach that all of the Levites were juxtaposed with each other. Therefore, even a firstborn Levite who did not abrogate the sanctity of the Israelite firstborns himself was still abrogated of his own firstborn sanctity.

    13The Gemara asks: From where do we derive that priests, including Aaron, were also subject to that halakha ? The Gemara answers: It is in accordance with the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi says: In twenty-four places in the Bible the priests are called Levites, and this is one of them: “But the priests the Levites, the sons of Zadok” (Ezekiel 44:15). It is derived from this verse that priests are included in the category of Levites even where they are not mentioned explicitly.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ועוד אם איתאדדרשינן קל וחומר גבי בהמה מבכור בהמה טהורה נפטרו לוים דהא בהמה טהורה דידהו הפקיעה בהמת ישראל:

    אלמה תנן כו'בפרק שני (לקמן בכורות דף יג.):

    אלא אמר רבאגבי בהמה לא דרוש רבנן קל וחומר מדאיצטריך לאקושי בכור בהמה טמאה לבכור אדם דכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה טמאה כדלקמן שמע מינה גבי בהמה לא אתייהב למדרש האי קל וחומר והכי קאמר מתניתין כהנים ולוים פטורין הן עצמן מפדיון הבן מק"ו:

    אם הפקיעהקדושת פשוטי הלוים את קדושת בכורי ישראל במדבר דין הוא שתפקע קדושת בכורה שבהן כדאמר לקמן בכורי הלוים לא הפקיעו אלא עצמן:

    בהמה טמאה מנא לןדנפטרו כהנים מפטר חמור:

    כל שאינו בבכור אדםכגון לוים וכהנים דנפטרו מק"ו:

    לדידך דאמרת בהמתםדאבהמה נמי קא דריש ק"ו:

    בן לוי דהוה ליה שהבמדבר דאפקע פטרי חמורים שהיו (לו) במדבר:

    בין לדידך ובין לרבאדדרשיתו ק"ו גבי בכור אדם דכיון דדרשת לגבי בהמה כל שכן לגבי אדם דאי לא דרשת ביה קל וחומר אדם מנא לן וכיון דדרשת איכא למיפרך לוי בכור בן חדש דאשכחן גבי פשוט בן לוי חדש דאפקע קדושת בכורות בני ישראל דכולן מבן חדש ומעלה נמנו כדכתיב (במדבר ג׳:ט״ו) מבן חדש ומעלה ניפקע בכור עצמו ובכורי לוים בני חדש דין הוא שיפטרו עצמן מקל וחומר מפשוטי בני חדש דהפקיעו קדושת בכורי ישראל קל וחומר בני חדש עצמן:

    בכור פחות מבן חדש דלא אפקעפשוט דכותיה קדושת בכור ישראל לא יפקע קדושת עצמו ולמה לא נפדו בכסף בכורי לוים שהיו במדבר פחותים מבן חדש:

    לויה שילדהמישראל לא תפקע קדושת בכור בנה דהא לא נמנו במדבר אלא זכרים אבל נקבות לא הפקיעו כלום:

    בפטר רחם תלה רחמנאלבכור וכיון דרחם דהך לויה הוא אזלינן אחר האם לענין ה' סלעים אי משכחינן דכולן לוים פטורין אפילו פחותין מבן חדש שהיו במדבר שלא הפקיעו בן לויה נמי פטור:

    ואהרן שלא היה באותו מניןלא הוא ולא בהמותיו שלא הפקיעו את בכורי ישראל לא יפקע פטרי חמורים דידיה:

    הוקשו כו'השתא איפריקו כולהו תיובתא:

    בכורות ד עמוד א

    Gemara

    1אינהו פטרי?! אדם אדם פטר, בהמה בהמה פטרה, דכתיב: ״(במדבר״, ג, מה) קח את ״הלוים״, תחת בכור בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת בהמתם׃

    2אמר אביי הכי קאמר כהנים ולוים פטורין בהמתם מקל וחומר אם הפקיעה בהמתם של ״לוים״, בהמה של ישראל במדבר דין הוא שתפקיע את של עצמן׃

    3א"ל רבא והא פטרו אינהו קתני׃

    4ועוד אם איתא אפילו מבכור בהמה טהורה נפטרו אלמה תנן לא נפטרו מבכור בהמה טהורה אלא מפדיון הבן ופטר חמור׃

    5אלא אמר רבא הכי קתני כהנים ולוים פטרו הן עצמן מקל וחומר אם הפקיעה קדושתן של לוים קדושת של ישראל במדבר לא יפקיע את של עצמן׃

    6אשכחן אדם בהמה טמאה מנלן אמר קרא ״(במדבר יח״, טו) אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה וכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה טמאה׃

    7אמר ליה רב ספרא לאביי לדידך דאמרת בהמתם בן לוי דהוה ליה שה דאפקע ליפקע דלא הוה ליה שה דליפקע לא ליפקע׃

    8בין לדידך בין לרבא בן חדש דאפקע ליפקע פחות מבן חדש דלא אפקע לא ליפקע׃

    9לויה לא תיפקע אלמה אמר רב אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים׃

    10הא לא קשיא כדמר בריה דרב יוסף משמיה דרבא דאמר פטר רחם בפטר רחם תלה רחמנא׃

    11ואהרן שלא היה באותו מנין לא ליפקע דתניא למה נקוד על אהרן שבחומש הפקודים שלא היה באותו מנין׃

    12אמר קרא ״הלוים הוקשו כל הלוים זה לזה״׃

    13כהנים מנלן כדרבי יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים לוים וזה אחד מהן (יחזקאל מד, טו) והכהנים הלוים בני צדוק.

    Tosafot

    דין הוא שתפקיע את של עצמןגרס ואי גרס שתפקע לא גרס את:

    והא פטרו אינהו קתנימרישא דקתני והכהנים והלוים פטורין לא קשה מידי דאיכא לפרש פטורין מלקדש פטרי חמוריהן קאמר ולא פטורין הן עצמן אבל פטרו משמע פטרו אינהו:

    ועוד אם איתאדדרשינן ק"ו גבי בהמה מבכור בהמה טהורה ליפטרו לוים דהא בהמה דידהו הפקיעה בהמת ישראל הטהורה וא"ת א"כ לקמן דנקט שה א' של בן לוי פטר כמה פטרי חמור של ישראל אמאי לא נקט בהמה טהורה דליכא למימר דבבהמה טהורה לא פטר שה אחד כמה בכורות דטהורות דישראל אלא דוקא בפטרי חמור אבל בטהורה מנו אחד כנגד אחד דקאמר מה שפטרו בהמת לוים של ישראל בין טמאה בין טהורה מבהמת תחת בהמתם נפקא ליה לקמן בהמה אחת תחת בהמות הרבה משמע בין טמאה בין טהורה י"ל ר' חנינא דלקמן נקט מה שיכול לנהוג עכשיו ועוד יש לפרש מתניתין דלקמן אתא מה טעם פודה וחוזר ופודה משום דשה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמור של ישראל במדבר אבל מה שפטר שה אחד של בן לוי במדבר כמה בכורות דטהורה של ישראל לא נהג אלא באותה שעה דעכשיו אין להם פדיון אלא יש בהן קדושת הגוף וא"ת ואביי מאי קסבר אמאי לא עבדי ק"ו בטהורה י"ל קסבר לענין טהורה שיש בהן קדושת מזבח לא שייך למימר פוטרין את של עצמן מק"ו דפוטרין של ישראל דכהנים ולוים קרובים לצד מזבח יותר משל ישראל:

    אם הפקיעה קדושה של לוים כו'וא״ת מאי ק״ו הוא זה והלא פשוטי הלוים הפקיעו בכורות ישראל אבל בכורי לוים לא הפקיעו כלום כדלקמן והיכי עביד ק״ו בבכור של לוים שלא מצינו שהפקיעו שום דבר י״ל הכי דייק ק״ו קדושת לויות שהלוי הפקיע קדושת בכורות ישראל א״כ לוי בכור דין הוא שלויות שלו יפקיע עצמו וכן פ״ה ולהכי קאמר לקמן דאין בכור מפקיע בכור לויות של לוי אין מפקיע שתי בכורות של עצמו ובכורות של ישראל וא״ת מ״ט דרבא דלית ליה ק״ו דאביי דבהמה והלא ק״ו גמור הוא ופ״ה היינו טעמא דלא דרשי ק״ו גבי בהמה דאיצטריך לאקושי בכור בהמה טמאה לבכור אדם לגמורי כל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה טמאה כדלקמן ש״מ גבי בהמה לא אתייהב למדרש ק״ו ואין הלשון משמע כפירושו דמדקאמר אשכחן אדם בהמה טמאה מנלן משמע דאיצטריך הקישא לאגמורי אבהמה טמאה ולא לגלויי אטהורה דלא עבדי ק״ו ועוד דדילמא איצטריך הקישא לכדדרשינן לקמן בשמעתא דבכור בהמה טמאה לא תחלוק בו בין לדורות בין באותה שעה בשה ולדורות נמי נפקא מינה כההיא דרשא דגמרי מינה פודה וחוזר ופודה כמו שפטר במדבר שה אחד של בן לוי כמה פטרי חמור של ישראל ועוד איצטריך לר' אליעזר דדריש בסוף פרקין (בכורות יב:) מה בכור אדם חייב באחריותו אף בכור בהמה חייב באחריותו ונ״ל היינו טעמא דרבא דדווקא באדם שקדושת לויה גורמת הפקעת בכורה שייך לעשות ק״ו אבל בבהמה שאין קדושת השה של לוים גורמת הפקעת בכור בהמה דאין בו קדושה לא שייך למיעבד ק״ו:

    דין הוא שתפקיע של עצמופ"ה לרבא פוטרין דמתניתין איירי בפדיון הבן וקשה דבפטר חמור עסקינן ופר"ת ה"ק מתניתין כהנים ולוים פטורין מפדיון פטר חמור מה טעם דהם עצמן פטורין מק"ו לכן שמעינן בהמה טמאה מדאתקש לאדם ולשון הכי קאמר ק"ק לפי' זה:

    דלא הוה ליה שה דאפקע לא לפקעוא"ת מ"מ ק"ו מיהא איתא אם פטר שה של בן לוי פטרי חמורים של ישראל כ"ש (מ"מ) של שאר לוים שלא היה להם שה וי"ל אין זה ק"ו לא אמר הכתוב לקחת בהמה של לוי זה תחת בהמה של לוי אחר אלא תחת בהמת ישראל ומ"מ בדידיה כשיש לו עבדינן ק"ו:

    בן חדש דאפקע ליפקעלא קאמר בלוי בכור בן חדש דאפקע בכור ישראל לפקע דאין בכור מפקיע בכור אלא ה"ק בן חדש דיש כח ללויות שבו להפקיע בכורות ישראל ליפקע בכורת עצמו כיון שכיוצא בו בפשוט מפקיע בכורות ישראל אבל אותו שהיה פחות מבן חדש באותה שעה לא תפקיע בכורת של עצמן ואע"פ שאחרי כן נעשה בן חדש וכן לבכורות משם ואילך דכיון דבאותה שעה לא מפקיע גם לדורות כדדריש בסמוך והיו בהוייתן יהו:

    בפטר רחם תלה רחמנאפ"ה כיון דרחם דהך לויה הוא [אי] משכחת דלויים כולן פטורין אפי' פחות מבן חדש בן לויה פטור משמע שרצ"ל הך פרכא דבן לוי בשנויא דפטר רחם ובן לוי שהוא בן חדש עד שנויא דהוקשו כל הלוים כולן זה לזה ואין משמע כן אלא לגמרי מתרצא בשנויא דפטר רחם בבן לוי שהוא פחות מבן חדש אין בו שום גריעותא אלא במה שהוא פחות מבן חדש והרי הוא בן לוי וכיון דבפטר רחם תלה רחמנא מה שהוא בן לוי משויהו לוי ואע"פ שאין אביו לוי:

    ואהרן שלא היה באותו מניןפ"ה לא הוא ולא בהמותיו שלא הפקיעו בכורי ישראל לא לפקעו בכורה דידיה משמע שרוצה כמו כן להקשות דלא לפקע בכורת' עצמו וא"א לומר כן דלא היה אהרן בכור דמרים גדולה ממנו ג' שנים כדאמר במדרש [ריש פ' שמות] כמו שהיה אהרן גדול ממשה ג' שנים וא"ת מאי קשה ליה מאהרן טפי מג' מאות בכורים של לוים שלא נמנו בהדי כ"ב אלף כדלקמן ויש לומר נהי דלענין כ"ב אלף לא נמנו משום דדיו לבכור שיפקיע עצמו מכל מקום נמנו במנין לוים אבל אהרן לא נמנה כלל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' אינהו פטרי אדם אדם פטר בהמה בהמה פטרה דכתיב כו' נפטרו אלמה תנן כו' כצ"ל:

    פרש"י בד"ה אם הפקיע כו' אלא עצמן הס"ד ואח"כ מ"ה בהמה כו' ובד"ה בכור בן חודש כו' ובד"ה בפטר רחם כו' בן לויה נמי פטור עכ"ל הס"ד וכצ"ל:

    תוס' ד"ה דין הוא שתפקיע את של עצמו גרסי' ואי גרסי' שתפקע ל"ג את עכ"ל כצ"ל והס"ד ואח"כ מ"ה והא פטרו כו' אינהו והס"ד ואח"כ מ"ה ועוד כ' דליכא למימר דהבהמה כו' ועוד לפרש מתני' דלקמן אתא מ"ה כו' למימר פוטרין את של עצמן מקל וחומר דפוטרין של ישראל דכהנים ולוים כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה (כהנים כו' יש לומר אי לאו קל וחומר מצינו כו') אם הפקיע כו' שלו עצמו בכורות כו' בפי' דמדקאמר אשכחן אדם בהמה טמאה מנלן משמע דאצטריך היקשא לאגמורי אבהמה טמאה כו' בין באותה שעה בשה ולדורות כו' ובד"ה דין הוא כו' לאדם ולשון ה"ק כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה בפטר רחם כו' הך פרכא דבן לוי בשנויא כו' מה שהוא בן לוי משויהו לוי ואע"פ כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דמשמע מפירש"י דלא מיתרצא אלא בן לוי פחות מבן חודש והוא נולד לו מלויה אבל בן לוי מישראלית פחות מבן חודש ובן לוי מישראל אפילו בן חודש לא מיתרצא ויש מגיהים בתוס' לאין צורך וק"ל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bekhorot 4a

    Bekhorot 4a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 260 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ועוד אם איתא דדרשינן קל וחומר גבי בהמה מבכור בהמה טהורה נפטרו לוים דהא בהמה טהורה דידהו הפקיעה בהמת ישראל:

    אלמה תנן כו' בפרק שני (לקמן בכורות דף יג.):

    אלא אמר רבא גבי בהמה לא דרוש רבנן קל וחומר מדאיצטריך לאקושי בכור בהמה טמאה לבכור אדם דכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה טמאה כדלקמן שמע מינה גבי בהמה לא אתייהב למדרש האי קל וחומר והכי קאמר מתניתין כהנים ולוים פטורין הן עצמן מפדיון הבן מק"ו:

    אם הפקיעה קדושת פשוטי הלוים את קדושת בכורי ישראל במדבר דין הוא שתפקע קדושת בכורה שבהן כדאמר לקמן בכורי הלוים לא הפקיעו אלא עצמן:

    בהמה טמאה מנא לן דנפטרו כהנים מפטר חמור:

    כל שאינו בבכור אדם כגון לוים וכהנים דנפטרו מק"ו:

    לדידך דאמרת בהמתם דאבהמה נמי קא דריש ק"ו:

    בן לוי דהוה ליה שה במדבר דאפקע פטרי חמורים שהיו (לו) במדבר:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Bekhorot 4a · Sefaria

    Tosafot

    דין הוא שתפקיע את של עצמן גרס ואי גרס שתפקע לא גרס את:

    והא פטרו אינהו קתני מרישא דקתני והכהנים והלוים פטורין לא קשה מידי דאיכא לפרש פטורין מלקדש פטרי חמוריהן קאמר ולא פטורין הן עצמן אבל פטרו משמע פטרו אינהו:

    ועוד אם איתא דדרשינן ק"ו גבי בהמה מבכור בהמה טהורה ליפטרו לוים דהא בהמה דידהו הפקיעה בהמת ישראל הטהורה וא"ת א"כ לקמן דנקט שה א' של בן לוי פטר כמה פטרי חמור של ישראל אמאי לא נקט בהמה טהורה דליכא למימר דבבהמה טהורה לא פטר שה אחד כמה בכורות דטהורות דישראל אלא דוקא בפטרי חמור אבל בטהורה מנו אחד כנגד אחד דקאמר מה שפטרו בהמת לוים של ישראל בין טמאה בין טהורה מבהמת תחת בהמתם נפקא ליה לקמן בהמה אחת תחת בהמות הרבה משמע בין טמאה בין טהורה י"ל ר' חנינא דלקמן נקט מה שיכול לנהוג עכשיו ועוד יש לפרש מתניתין דלקמן אתא מה טעם פודה וחוזר ופודה משום דשה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמור של ישראל במדבר אבל מה שפטר שה אחד של בן לוי במדבר כמה בכורות דטהורה של ישראל לא נהג אלא באותה שעה דעכשיו אין להם פדיון אלא יש בהן קדושת הגוף וא"ת ואביי מאי קסבר אמאי לא עבדי ק"ו בטהורה י"ל קסבר לענין טהורה שיש בהן קדושת מזבח לא שייך למימר פוטרין את של עצמן מק"ו דפוטרין של ישראל דכהנים ולוים קרובים לצד מזבח יותר משל ישראל:

    אם הפקיעה קדושה של לוים כו' וא״ת מאי ק״ו הוא זה והלא פשוטי הלוים הפקיעו בכורות ישראל אבל בכורי לוים לא הפקיעו כלום כדלקמן והיכי עביד ק״ו בבכור של לוים שלא מצינו שהפקיעו שום דבר י״ל הכי דייק ק״ו קדושת לויות שהלוי הפקיע קדושת בכורות ישראל א״כ לוי בכור דין הוא שלויות שלו יפקיע עצמו וכן פ״ה ולהכי קאמר לקמן דאין בכור מפקיע בכור לויות של לוי אין מפקיע שתי בכורות של עצמו ובכורות של ישראל וא״ת מ״ט דרבא דלית ליה ק״ו דאביי דבהמה והלא ק״ו גמור הוא ופ״ה היינו טעמא דלא דרשי ק״ו גבי בהמה דאיצטריך לאקושי בכור בהמה טמאה לבכור אדם לגמורי כל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה טמאה כדלקמן ש״מ גבי בהמה לא אתייהב למדרש ק״ו ואין הלשון משמע כפירושו דמדקאמר אשכחן אדם בהמה טמאה מנלן משמע דאיצטריך הקישא לאגמורי אבהמה טמאה ולא לגלויי אטהורה דלא עבדי ק״ו ועוד דדילמא איצטריך הקישא לכדדרשינן לקמן בשמעתא דבכור בהמה טמאה לא תחלוק בו בין לדורות בין באותה שעה בשה ולדורות נמי נפקא מינה כההיא דרשא דגמרי מינה פודה וחוזר ופודה כמו שפטר במדבר שה אחד של בן לוי כמה פטרי חמור של ישראל ועוד איצטריך לר' אליעזר דדריש בסוף פרקין (בכורות יב:) מה בכור אדם חייב באחריותו אף בכור בהמה חייב באחריותו ונ״ל היינו טעמא דרבא דדווקא באדם שקדושת לויה גורמת הפקעת בכורה שייך לעשות ק״ו אבל בבהמה שאין קדושת השה של לוים גורמת הפקעת בכור בהמה דאין בו קדושה לא שייך למיעבד ק״ו:

    דין הוא שתפקיע של עצמו פ"ה לרבא פוטרין דמתניתין איירי בפדיון הבן וקשה דבפטר חמור עסקינן ופר"ת ה"ק מתניתין כהנים ולוים פטורין מפדיון פטר חמור מה טעם דהם עצמן פטורין מק"ו לכן שמעינן בהמה טמאה מדאתקש לאדם ולשון הכי קאמר ק"ק לפי' זה:

    דלא הוה ליה שה דאפקע לא לפקע וא"ת מ"מ ק"ו מיהא איתא אם פטר שה של בן לוי פטרי חמורים של ישראל כ"ש (מ"מ) של שאר לוים שלא היה להם שה וי"ל אין זה ק"ו לא אמר הכתוב לקחת בהמה של לוי זה תחת בהמה של לוי אחר אלא תחת בהמת ישראל ומ"מ בדידיה כשיש לו עבדינן ק"ו:

    בן חדש דאפקע ליפקע לא קאמר בלוי בכור בן חדש דאפקע בכור ישראל לפקע דאין בכור מפקיע בכור אלא ה"ק בן חדש דיש כח ללויות שבו להפקיע בכורות ישראל ליפקע בכורת עצמו כיון שכיוצא בו בפשוט מפקיע בכורות ישראל אבל אותו שהיה פחות מבן חדש באותה שעה לא תפקיע בכורת של עצמן ואע"פ שאחרי כן נעשה בן חדש וכן לבכורות משם ואילך דכיון דבאותה שעה לא מפקיע גם לדורות כדדריש בסמוך והיו בהוייתן יהו:

    בפטר רחם תלה רחמנא פ"ה כיון דרחם דהך לויה הוא [אי] משכחת דלויים כולן פטורין אפי' פחות מבן חדש בן לויה פטור משמע שרצ"ל הך פרכא דבן לוי בשנויא דפטר רחם ובן לוי שהוא בן חדש עד שנויא דהוקשו כל הלוים כולן זה לזה ואין משמע כן אלא לגמרי מתרצא בשנויא דפטר רחם בבן לוי שהוא פחות מבן חדש אין בו שום גריעותא אלא במה שהוא פחות מבן חדש והרי הוא בן לוי וכיון דבפטר רחם תלה רחמנא מה שהוא בן לוי משויהו לוי ואע"פ שאין אביו לוי:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Bekhorot 4a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' אינהו פטרי אדם אדם פטר בהמה בהמה פטרה דכתיב כו' נפטרו אלמה תנן כו' כצ"ל:

    פרש"י בד"ה אם הפקיע כו' אלא עצמן הס"ד ואח"כ מ"ה בהמה כו' ובד"ה בכור בן חודש כו' ובד"ה בפטר רחם כו' בן לויה נמי פטור עכ"ל הס"ד וכצ"ל:

    תוס' ד"ה דין הוא שתפקיע את של עצמו גרסי' ואי גרסי' שתפקע ל"ג את עכ"ל כצ"ל והס"ד ואח"כ מ"ה והא פטרו כו' אינהו והס"ד ואח"כ מ"ה ועוד כ' דליכא למימר דהבהמה כו' ועוד לפרש מתני' דלקמן אתא מ"ה כו' למימר פוטרין את של עצמן מקל וחומר דפוטרין של ישראל דכהנים ולוים כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה (כהנים כו' יש לומר אי לאו קל וחומר מצינו כו') אם הפקיע כו' שלו עצמו בכורות כו' בפי' דמדקאמר אשכחן אדם בהמה טמאה מנלן משמע דאצטריך היקשא לאגמורי אבהמה טמאה כו' בין באותה שעה בשה ולדורות כו' ובד"ה דין הוא כו' לאדם ולשון ה"ק כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה בפטר רחם כו' הך פרכא דבן לוי בשנויא כו' מה שהוא בן לוי משויהו לוי ואע"פ כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דמשמע מפירש"י דלא מיתרצא אלא בן לוי פחות מבן חודש והוא נולד לו מלויה אבל בן לוי מישראלית פחות מבן חודש ובן לוי מישראל אפילו בן חודש לא מיתרצא ויש מגיהים בתוס' לאין צורך וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 4a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ כֹּהֲנִים 'לְוִיִּים', וְזֶה אֶחָד מֵהֶם: "וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק" (יחזקאל מד, טו). הנה חפשתי לראות היכן נקראו כהנים לוים ומצאתי פסוק בפרשת שופטים וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם (דברים יז, ט) ועוד שם אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם (דברים יז, יח) ועוד שם לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה (דברים יח, א) ועוד בפרשת כי תצא כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם (דברים כד, ח) ועוד בספר יהושע סימן ג' וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ (יהושע ג, ג) ועוד בסימן ח' נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם (יהושע ח, לג) ועוד בירמיה סימן ל"ג וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי (ירמיהו לג, יח) ועוד בדברי הימים א' הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהַנְּתִינִים (דברי הימים א' ט, ב) ועוד בדברי הימים ב' סימן כ"ג וַיָּשֶׂם יְהוֹיָדָע פְּקֻדֹּת בֵּית הֳ' בְּיַד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם (דברי הימים ב' כג, יח) ועוד שם בסימן למ"ד וַיָּקֻמוּ הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם (דברי הימים ב' ל, כז) הרי עשרה פסוקים ועם פסוק שמזכיר רבי יהושע בן לוי של ספר יחזקאל הרי אחד עשר ואולי ימצא עוד וכאן אמר שהם עשרים וארבעה, וקשה למצוא עשרים וארבעה אם נחפש ואפשר טעות הוא בגרסת הדפוס. ברם הדבר יפלא דראיתי לרבינו האר " י ז " ל בשער הפסוקים ביחזקאל בפסוק בֶּן אָדָם עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ (יחזקאל ב, א) וזה לשונו גם בזה תבין מה שאמר לקמן 'וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק' כי הוא תימה כי לא מצינו בשום מקום שקרא אל הכהנים בשם לוים אלא יחזקאל ואי אפשר לומר שהכהנים וגם הלוים יכנסו לעבוד במקדש לפי שאין הלוים בני צדוק כלל ואיך קראם 'בְּנֵי צָדוֹק'? ועוד אין עבודה אלא בכהנים ולא בלוים! אבל הענין מבואר במה שאמרנו כי בתחלה היתה העבודה בבכורות כי להם משפט הכהונה וכשחטאו נתנה לבני אהרן הכהנים והנה קין הוא הבכור ואלו זכה היו לו ג' עטרות הנזכר והאחת מהן היא הכהונה כמו שאמר הכתוב 'הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת' (בראשית ד, ז) כמו שאמר הכתוב וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם (ויקרא ט, כב) וכיון שחטא קין אבד בכורתו וכהונתו ונתנה להבל אחיו וכמו שהודעתיך כי אהרן הוא משורש הבל. והנה קין הוא גבורות והבל חסדים ומן הראוי היה שהגבורות שהם קין הבכור הם מעולות מן החסדים, ועל כן הלוים שהם מן הגבורות של קין היה ראוי שהם יהיו כהנים ולהם כתר הכהונה והכהנים שהם משרש הבל יהיו לוים אלא שבחטאו של קין נהפך הענין על דרך מה שנודע במשה ואהרן כמו שאמרו חכמינו ז"ל בפסוק הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי (שמות ד, יד). ולכן לעתיד לבוא שהנשמות שהם משרש קין נטהרו מן הקליפות ונתתקנו יחזור קין ויטול בכורתו הראויה לו, ומה שעתה היו הכהנים עובדים יהיו אז הלוים עובדים בכהונה באופן שהכהנים יחזרו להיות לוים והלוים יהיו כהנים וזהו שנאמר 'וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק' פירוש כי הכהנים אשר ישמשו בכהונה לעתיד יהיו מאותם שעתה היו לוים ואלו הלוים שעתה יהיו כהנים בני צדוק דאז יתקיים קרא דכתיב 'הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת'. ואמנם היות נבואה זו על ידי יחזקאל הנביא ע"ה לפי ששום נביא לא נתנבא בענין העבודה שלעתיד לבוא אלא הוא, לפי שהוא משרש קין שתיקן פגמו לגמרי וזכה להיות כהן לכן נתנבא על כל שאר שורש קין שהם יהיו כהנים לעתיד לבוא עד כאן לשונו עיין שם. ולכאורה הדבר יפלא איך אמר רבינו זלה"ה לא מצינו בשום מקום שקרא אל הכהנים בשם לוים אלא יחזקאל, והלא הכא קאמר רבי יהושע בן לוי בעשרים וארבעה מקומות נקראו הכהנים לוים ואנא עבדא הבאתי עשרה הפסוקים כנזכר לעיל. ונראה לי בס"ד אף על גב דאיתא בכמה פסוקים הכהנים הלוים יש לפרש כונת הכתוב שאומר הכהנים והלוים דבשניהם מדבר ואין כונתו לקרות הכהנים בשם לוים ויש כיוצא בזה במקראות כמו אברהם יצחק ויעקב דחסר וא"ו ביצחק וכאלו אמר אברהם ויצחק וכן כאן רצונו לומר הכהנים והלוים ועל שניהם מדבר אך פסוק של יחזקאל דאמר 'וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק' אי אפשר לפרש דמדבר על שניהם דרצונו לומר והכהנים והלוים דהא קאמר 'בְּנֵי צָדוֹק' ואין הלוים בני צדוק לכן מוכרח לפרש דקרי לכהנים בשם לוים. ודבר זה הוא מפורש יוצא בלשון רבינו שכתב וזה לשונו ואי אפשר לפרש ולומר שהכהנים וגם הלוים יכנסו לעבוד במקדש לפי שאין הלוים בני צדוק כלל ואיך קראם 'בְּנֵי צָדוֹק' ועוד כי אין עבודה אלא בכהנים ולא בלוים עד כאן הרי מפורש כונת רבינו האר"י ז"ל שאמר לא מצינו בשום מקום שקרא אל הכהנים בשם לוים אלא יחזקאל היינו כי בכל מקום יש לפרש כונת הכתוב לומר הכהנים והלוים אף על גב דלא כתב וא"ו וכמו דאמר אברהם יצחק וישראל, אך כאן אי אפשר לפרש רצונו לומר 'הכהנים והלוים' והרואה יראה במקראות שזכרתי דאיכא מקום שאתה מוכרח לפרשו הכהנים הלוים בוא"ו והוא פסוק נחמיה סימן יו"ד וּשְׁאָר הָעָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם הַשּׁוֹעֲרִים הַמְשֹׁרְרִים (נחמיה י, כט) וכאן מוכרח לפרש הכהנים והלוים בוא"ו דהכהנים אסור להם להיות שוערים ומשוררים ולכן מוכרח לפרש והלוים השוערים המשוררים. מיהו הא קשיא מה שאמר בירמיה סימן ל"ג וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה (ירמיה לג, יח) וכאן אי אפשר לפרש והלוים דהא לוי שעבד עבודה חייב מיתה כדאיתא בערכין (ערכין יא:) לֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם (במדבר יח, ג) אתם בשלהם והם בשלכם במיתה, ואם כן בעל כרחו צריך לפרש דמשתעי בכהנים בלבד וקרי להו לוים, ואם כן איך אמר רבינו ז"ל לא מצינו בשום מקום שקרא אל הכהנים בשם לוים אלא יחזקאל, והא איכא האי קרא דמוכרח אתה לפרשו שקרא את הכהנים בשם לוים? ויש ליישב דהאי קרא דיחזקאל מפורש יותר משום דקאמר 'בְּנֵי צָדוֹק' אבל אותו פסוק דירמיה סימן ל"ג הוא מדיוקא דהלכתא דקיימא לן שאסור ללוי לעבוד עבודה והכי קאמר רבינו ז"ל לא מצינו בשם מקום שקרא אל הכהנים בשם לוים להדיה בפירוש אלא יחזקאל הנביא ע"ה.

    Ben Yehoyada on Bekhorot 4a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bekhorot, daf 4, Amud Aleph, about 260 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “גמ׳ אינהו פטרי?! אדם אדם פטר, בהמה…”

    2. Segment 225 words

      Opens “אמר אביי הכי קאמר כהנים ולוים פטורין…”

      Named: אביי.

    3. Segment 36 words

      Opens “א"ל רבא והא פטרו אינהו קתני…”

      Named: רבא.

    4. Segment 420 words

      Opens “ועוד אם איתא אפילו מבכור בהמה טהורה…”

    5. Segment 526 words

      Opens “אלא אמר רבא הכי קתני כהנים ולוים…”

      Named: רבא.

    6. Segment 637 words

      Opens “אשכחן אדם בהמה טמאה מנלן אמר קרא…”

    7. Segment 722 words

      Opens “אמר ליה רב ספרא לאביי לדידך דאמרת…”

      Named: רב ספרא, אביי.

    8. Segment 815 words

      Opens “בין לדידך בין לרבא בן חדש דאפקע…”

      Named: רבא.

    9. Segment 915 words

      Opens “לויה לא תיפקע אלמה אמר רב אדא…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    10. Segment 1016 words

      Opens “הא לא קשיא כדמר בריה דרב יוסף…”

      Named: רב יוסף, רבא.

    11. Segment 1118 words

      Opens “ואהרן שלא היה באותו מנין לא ליפקע…”

    12. Segment 128 words

      Opens “אמר קרא הלוים הוקשו כל הלוים זה…”

    13. Segment 1327 words

      Opens “כהנים מנלן כדרבי יהושע בן לוי דאמר…”

      Named: רבי יהושע.

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Bekhorot 4a · Segment 9 — “…תיפקע אלמה אמר רב אדא בר אהבה לויה שילדה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bekhorot 4a · Segment 2 — “אמר אביי הכי קאמר כהנים ולוים פטורין בהמתם מקל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bekhorot 4a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026