קורא ואין צריך להפריש — דכיון שקרא עליו שם יצא הכרי מתורת טבל ושאר המעשרות הוא צריך להפריש על כרחך לפי שצריך להפריש ממעשר ראשון תרומת מעשר וליתנה לכהן שהיא במיתה לזרים ומעשר שני צריך להעלותו לירושלים ולאכלו:
רבנן סברי ודאי טביל — לפיכך ספיקו צריך להוציאו מידי ספק טבל:
לא נחשדו — דממונא הוא אין בו איסור אכילה אלא גזל עניים ואיהו לגזל עניים לא חייש:
אפרושי מפריש ליה — לאפקועי טיבליה נהי דמעשר ראשון לא מפריש דסבר אי מפרישנא ליה בעינא לאפרושי תרומת מעשר מיניה שהוא במיתה ונותנה לכהן ומעשר שני נמי אי מפרישנא ליה בעינן אסוקיה ומיכליה בירושלים:
מחלוקת בחטה — שהיא כברייתה:
כך מחלוקת בזו — דקסבר ר' שמעון בכל האיסורין כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן על שגגת כרת והלכה למשה מסיני היא:
מתני' עד שלא קרא עליהן — ארמי אובד וגו' ובגמרא יליף היכן הוזהר:
קדשי קדשים חוץ לקלעים — או שאכל קדשי קדשים בזמן משכן חוץ לקלעים ובגמרא מפרש היכן מוזהר:
קדשים קלים — חוץ לחומה אזהרתיה מלא תוכל לאכול בשעריך וגו' וכן מעשר שני ובגמרא פריך מעשר שני תנא ליה לעיל מעשר שני והקדש שלא נפדו והיינו שאכלו חוץ לחומה בלא פדיון:
המותיר בטהור אינו לוקה — כדאמר לעיל בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה כו':
השובר — עצם בטמא כדאמרינן בפסחים (דף פג.) ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול:
לוקה ואינו משלח — קסבר שלח מעיקרא משמע ואין כאן לאו שניתק לעשה דאע"ג דכתיב שלח תשלח אחר לא תקח לאו למימרא דאם לקחת שלח אלא לא תקח אלא שלחנה קודם לקיחה:
חכמים אומרים משלח ואינו לוקה — קסברי שלח אחר לקיחה משמע ולאו שניתק לעשה הוא:
גמ' זו דברי ר' עקיבא — מתניתין דקתני בכורים קרייה מעכבא בהו ר' עקיבא היא שהיה רגיל רבי לסתום דבריו במשנה בסתם בכמה מקומות והכי שמיע ליה לר' יוחנן דאית ליה לר' עקיבא קרייה מעכב' בכורים:
הנחה — לפני המזבח מעכבת בהן דשנה בה קרא (דברים כ״ו:ד׳) והניחו לפני וגו' (שם) והנחתו לפני וגו':
ונימא זו דברי ר' שמעון — דהוי ליה לאיתויי סייעתא למילתיה. ממתניתין דלקמן דשמעינן לר' שמעון בה דאית ליה כי מתניתין דקרייה מעכבא בהו:
מאי ר' שמעון — היכא שמענא ליה דאמר הכי:
ותרומת ידך — סיפיה דהאי קרא הוא לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבותיך ותרומת ידך ודריש ר' שמעון לקרא מסיפיה לרישיה דאי הוה דריש ליה מרישיה לסיפיה לא מדריש ליה כי האי גוונא ולקמיה מפרשינא ליה:
תרומת ידך אלו בכורים — דכתיב (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך:
אם לאוכל — בכורים חוץ לחומה לאסור כדמשמע קרא לא תוכל לאכול בשעריך וגו':
קל וחומר ממעשר הקל — שהרי כתיב בתחלת המקרא מעשר דגנך ולקמיה מפרש מאי חומר דבכורים ממעשר:
עד שלא קרא עליהן — ארמי אובד אבי דאם אינו ענין חוץ לחומה תנהו ענין לאיסור אחר הראוי להם:
לפני זריקה שהוא לוקה — דאם אינו ענין חוץ לחומה תנהו ענין לכך שזהו איסור החמור שאתה יכול לתתו לענין לאו שאין בו אזהרה מפורשת במקום אחר אלא עשה בלבד (שם יב) ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל:
אפילו לאחר זריקה שהוא לוקה — אם זר הוא שאין הבכור נאכל אלא לכהנים וזו היא אזהרתו ובמקום אחר עשה הוא דאשכחן בה אך בכור שור וגו' ובשרם יהיה לך וגו' (במדבר י״ח:י״ח):
אם לאוכל לאחר זריקה — והוא זר קל וחומר מבכור ולקמיה מפרש מאי חומרא דחטאת מבכור:
חוץ לקלעים — ואזהרת עשה מצינו בה במקום אחר (ויקרא ו׳:י״ט) במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד:
