בוני התלמוד

    מסכת מכות דף י״ז עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    קורא ואין צריך להפרישדכיון שקרא עליו שם יצא הכרי מתורת טבל ושאר המעשרות הוא צריך להפריש על כרחך לפי שצריך להפריש ממעשר ראשון תרומת מעשר וליתנה לכהן שהיא במיתה לזרים ומעשר שני צריך להעלותו לירושלים ולאכלו:

    רבנן סברי ודאי טביללפיכך ספיקו צריך להוציאו מידי ספק טבל:

    לא נחשדודממונא הוא אין בו איסור אכילה אלא גזל עניים ואיהו לגזל עניים לא חייש:

    אפרושי מפריש ליהלאפקועי טיבליה נהי דמעשר ראשון לא מפריש דסבר אי מפרישנא ליה בעינא לאפרושי תרומת מעשר מיניה שהוא במיתה ונותנה לכהן ומעשר שני נמי אי מפרישנא ליה בעינן אסוקיה ומיכליה בירושלים:

    מחלוקת בחטהשהיא כברייתה:

    כך מחלוקת בזודקסבר ר' שמעון בכל האיסורין כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן על שגגת כרת והלכה למשה מסיני היא:

    מתני' עד שלא קרא עליהןארמי אובד וגו' ובגמרא יליף היכן הוזהר:

    קדשי קדשים חוץ לקלעיםאו שאכל קדשי קדשים בזמן משכן חוץ לקלעים ובגמרא מפרש היכן מוזהר:

    קדשים קליםחוץ לחומה אזהרתיה מלא תוכל לאכול בשעריך וגו' וכן מעשר שני ובגמרא פריך מעשר שני תנא ליה לעיל מעשר שני והקדש שלא נפדו והיינו שאכלו חוץ לחומה בלא פדיון:

    המותיר בטהור אינו לוקהכדאמר לעיל בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה כו':

    השוברעצם בטמא כדאמרינן בפסחים (דף פג.) ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול:

    לוקה ואינו משלחקסבר שלח מעיקרא משמע ואין כאן לאו שניתק לעשה דאע"ג דכתיב שלח תשלח אחר לא תקח לאו למימרא דאם לקחת שלח אלא לא תקח אלא שלחנה קודם לקיחה:

    חכמים אומרים משלח ואינו לוקהקסברי שלח אחר לקיחה משמע ולאו שניתק לעשה הוא:

    גמ' זו דברי ר' עקיבאמתניתין דקתני בכורים קרייה מעכבא בהו ר' עקיבא היא שהיה רגיל רבי לסתום דבריו במשנה בסתם בכמה מקומות והכי שמיע ליה לר' יוחנן דאית ליה לר' עקיבא קרייה מעכב' בכורים:

    הנחהלפני המזבח מעכבת בהן דשנה בה קרא (דברים כ״ו:ד׳) והניחו לפני וגו' (שם) והנחתו לפני וגו':

    ונימא זו דברי ר' שמעוןדהוי ליה לאיתויי סייעתא למילתיה. ממתניתין דלקמן דשמעינן לר' שמעון בה דאית ליה כי מתניתין דקרייה מעכבא בהו:

    מאי ר' שמעוןהיכא שמענא ליה דאמר הכי:

    ותרומת ידךסיפיה דהאי קרא הוא לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבותיך ותרומת ידך ודריש ר' שמעון לקרא מסיפיה לרישיה דאי הוה דריש ליה מרישיה לסיפיה לא מדריש ליה כי האי גוונא ולקמיה מפרשינא ליה:

    תרומת ידך אלו בכוריםדכתיב (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך:

    אם לאוכלבכורים חוץ לחומה לאסור כדמשמע קרא לא תוכל לאכול בשעריך וגו':

    קל וחומר ממעשר הקלשהרי כתיב בתחלת המקרא מעשר דגנך ולקמיה מפרש מאי חומר דבכורים ממעשר:

    עד שלא קרא עליהןארמי אובד אבי דאם אינו ענין חוץ לחומה תנהו ענין לאיסור אחר הראוי להם:

    לפני זריקה שהוא לוקהדאם אינו ענין חוץ לחומה תנהו ענין לכך שזהו איסור החמור שאתה יכול לתתו לענין לאו שאין בו אזהרה מפורשת במקום אחר אלא עשה בלבד (שם יב) ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל:

    אפילו לאחר זריקה שהוא לוקהאם זר הוא שאין הבכור נאכל אלא לכהנים וזו היא אזהרתו ובמקום אחר עשה הוא דאשכחן בה אך בכור שור וגו' ובשרם יהיה לך וגו' (במדבר י״ח:י״ח):

    אם לאוכל לאחר זריקהוהוא זר קל וחומר מבכור ולקמיה מפרש מאי חומרא דחטאת מבכור:

    חוץ לקלעיםואזהרת עשה מצינו בה במקום אחר (ויקרא ו׳:י״ט) במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד:

    מכות 17 עמוד א

    1קורא את השם, ואינו צריך להפריש.

    2מאי לאו בהא קא מיפלגי, דמר סבר: ודאי טובלו. ומר סבר: ודאי אינו טובלו? אמר ליה אביי: אי הכי, אדמיפלגי בספיקו, ליפלגו בודאי!

    3אלא, דכולי עלמא ודאי טובלו. והכא בהא קא מיפלגי, מר סבר: לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני של דמאי. כיון דממונא הוא אפרושי מפריש. ורבנן סברי: כיון דטריחא ליה מילתא לא מפריש.

    4כמה יאכל מן הטבל וכו': אמר רב ביבי אמר רבי שמעון בן לקיש: מחלוקת בחטה, אבל בקמח דברי הכל כזית. ורבי ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש: כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו.

    5תנן, אמר להם ר' שמעון: אי אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב? אמרו לו: מפני שהיא כברייתה. אמר להן: אף חטה אחת כברייתה. חטה אין, קמח לא!

    6לדבריהם קאמר להו: לדידי אפילו קמח נמי, אלא לדידכו אודו לי מיהת דחטה אחת כברייתה. ורבנן: בריית נשמה חשובה, חטה לא חשובה. תניא כותיה דרבי ירמיה, רבי שמעון אומר: כל שהוא למכות, לא אמרו כזית אלא לענין קרבן.

    מתני׳ · משנה

    7האוכל בכורים עד שלא קרא עליהם, קדשי קדשים חוץ לקלעים, קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה. השובר את העצם בפסח הטהור ה"ז לוקה ארבעים. אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים.

    8הנוטל אם על הבנים, רבי יהודה אומר: לוקה ואינו משלח. וחכמים אומרים: משלח ואינו לוקה. זה הכלל: כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה.

    גמ׳ · גמרא

    9אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: זו דברי רבי עקיבא סתימתאה, אבל חכמים אומרים: בכורים הנחה מעכבת בהן, קריאה אין מעכבת בהן.

    10ולימא זו דברי רבי שמעון סתימתאה! הא קא משמע לן דרבי עקיבא כרבי שמעון סבירא ליה.

    11מאי ר' שמעון? דתניא: (דברים יב, יז) ״ותרומת ידך״ אלו בכורים.

    12אמר רבי שמעון: מה בא זה ללמדנו? אם לאוכלן חוץ לחומה קל וחומר ממעשר הקל: ומה מעשר הקל, אוכלן חוץ לחומה לוקה בכורים לא כל שכן? הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מבכורים עד שלא קרא עליהן שהוא לוקה.

    13(דברים יב, יז) ונדבותיך זו תודה ושלמים. אמר רבי שמעון: מה בא זה ללמדנו? אם לאוכלן חוץ לחומה קל וחומר ממעשר, הא לא בא הכתוב אלא לאוכל בתודה ובשלמים לפני זריקה, שהוא לוקה.

    14(דברים יב, יז) ובכורות זה הבכור. אמר ר' שמעון: מה בא זה ללמדנו? אם לאוכלן חוץ לחומה ק"ו ממעשר, אם לפני זריקה ק"ו מתודה ושלמים! הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מן הבכור אפי' לאחר זריקה, שהוא לוקה.

    15(דברים יב, יז) ״בקרך וצאנך״ זו חטאת ואשם. אמר רבי שמעון: מה בא זה ללמדנו?

    16אם לאוכלן חוץ לחומה קל וחומר ממעשר, אם לפני זריקה קל וחומר מתודה ושלמים, אם לאחר זריקה קל וחומר מבכור! הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מחטאת ואשם אפילו לאחר זריקה חוץ לקלעים, שהוא לוקה.

    17(דברים יב, יז) ״נדריך״ זו עולה. אמר ר"ש מה בא זה ללמדנו?

    18אם לאוכלן חוץ לחומה ק"ו ממעשר, אם לפני זריקה קל וחומר מתודה ושלמים, אם לאחר זריקה ק"ו מבכור, אם חוץ לקלעים קל וחומר מחטאת ואשם! הא לא בא הכתוב׃

    תוספות

    ורבנן בריית נשמה חשובה חטה לא חשובהתימה דבפרק גיד הנשה (חולין דף צו. וצט: ושם) אמרינן שאני גיד דבריה הוא ולא בטיל ואע"ג דלית ביה נשמה וי"ל דהכי קאמר שאני גיד דבריה הוא וכיון דאתיא מבריית נשמה שפיר הויא בריה ולא נראה דהא נבלה דקא אתי מבריית נשמה ואעפ"כ לא הויא בריה אלא על כרחך הטעם תלוי דכל שאובד שמו כשנחתך הוי בריה וניחא מנבילה שאינו אובדת שמה שלפעמים אף כשנחתכה קורין אותה נבילה ולכך לא הוי בריה אבל גיד אובד שמו על ידי שנחתך אבל ק"ק לי. מאי קאמר הכא בריית נשמה חשיבא ליה לימא דלדבריו דר"ש אמרי לדידן אפילו נמי אית ביה נשמה לא הוי בריה אלא לדידך דבריה הוא אודי לי מיהא דכיון דליכא נשמה דבטלה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    ריטב"א

    כיון דממוניה הואפי׳ דאפילו מעשר עני גמור ודאי אין בו איור לזרים אלא מצות נתינה בלב׳ ולפיכך בשל דמאי אמרו שיפריש ויעכבנו לעצמו דכיון דספ׳ ממון בעלמא הוא המוציא מחבירו עליו הראיה וכדפי׳ רש"י ז"ל:

    ורבנן ברית נשמה חשיבאוכבר כתבתי בפר׳ גיד הנשה לענין מה שאמרו שם דבריה לא בטלה דברית נשמה היא בין לענין מלקות ובין לענין בטול כל שיש בה שלשה דברים האחד שיש דבר שיש בעצמו רוח חיים והשני שהוא אסור מתחלת ברייתו כגון שרץ וכיוצא בו ולאפוקי נבלה וטרפה וכיוצא בו ודבר שכולו גוף מחובר ושאלו נחתך אין שמו עליו לאפוקי חלב שאינו במקום אחד גוף מסוים ואפילו מקצת ממנו נקרא חלב כמו שפירש ר"י ז"ל וכולן בגיד הנשה אבל ביצה אפילו של עוף טמא לא חשיבה בריה דכי מעורה ביה פירשא בעלמא הוא וכי הויא בריה לנפשיה אין בה רוח חיים:

    רבי שמעון אומר כל שהו למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבןפירשו בה דגמרא גמיר לה ורבינו מאיר ז"ל נתן טעם דלמלקו׳ כיון דאכל במזי׳ אחשביה לחומר איסור להתחייב בכל שהוא אבל קרבן שהוא על אכילת שוגג בעי כזית לחשיבות:

    הא דקתני קדשי קדשיםדכתיב ביה בחצר אוהל מועד יאכלוה דהיינו חצר המשכן נקט קלעים ודכותה במקדש עזרה וגבי קדשים קלום דכתיב ביה במקום אשר יבחר דהיינו מקדש וירושלים נקט חוץ לחומר וכדפי׳ רש"י ז"ל:

    זו דברי ר"ע סתימתאה וכו’ואקשינן ולימה זו דברי ר׳ שמעון ואיכא דגרסי ולימא זו דברי ר׳ שמעון דתימתאה ולתרווייהו נוסחי ה"פ דאנן ס"ד דדברי ר"ע סתימתאה דקאמר הייינו משום כללא דאמרינן דכולהו דתמי דמתני׳ אליבא דר"ע ולא דשמעו דאיירי בהדיא בה ולהכי פרכינן דהוה לי׳ למימר זו דברי ר׳ שמעון סתימתאה כלומר דאשכחן דתני הכי בהדיא וכדאמרינן על כמה סתמי זו דברי פלוני ואי בעי לומר זו דברי ר׳ שמעון דתימתאה כלומר שנסתמה משנה זו לדעתו כדאמרינן במס׳ מגילה ובדוכתי אחריני ופרקינן הא קמ"ל דר"ע כר"ש סבירא ליה נראה מפי׳ רש"י ז"ל דהכי קאמר דניחא ליה לדר׳ יוחנן לאשמועינן הכא דכולהו סתמי כר"ע. ואין הלשן משמע כן אלא ה"פ הא קמ"ל ר׳ יוחנן דאף ר"ע תני הכי בהדיא בהא כר׳ שמעון ואע"ג דלא שמעינן ליה במתני׳ איתניא הכי בשום ברייתא והא דבעי מאי ר׳ שמעון ה"פ היכי שמעינן הכי לר׳ שמעון עד דפרכינן בהדיא לימא ר"ש היא ואמרינן נמי להדיא ר"ע כר"ש ס"ל:

    הא לא בא הכתוב וכו’פי’ שזו מדה היא בתורה דכל שאינו צריך לעניינו תנהו לענין אחר הדומה לו וה"נ תנהו לענין הבכורים שנתן להם גבול לאכילה קריא׳ בכורי׳ במקום׳ שנתן למעש׳ שני גבול חומ׳:

    ונדבותיך זו תודה ושלמיםפי׳ דסתמן בתורת נדבה שאין בהם אחריו׳. ונדריך זו עולה. שסתמתה באחריות וכדאמרינן בזבחים לכפר עליו אטעניה אכתפיה:

    הא לא בא הכתוב אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זרוק׳ דמים שהוא לוקה. פי׳ דבר מהאי קרא ידעינן דזריק׳ דם הוא גבול התירם כדכתיב ודם זבחיך ישפך על המזבח והדר ובשר תאכל ומיהו אין זה אלא עשה שאין לוקין עליו להכי משמע לן דייתורא דאידך קרא לתת לאו בזה: בקרך וצאנך זו חטאת ואשם. פי׳ רש"י ז"ל שאין להם שום זכר אחר בפסוק הזה וכיון דכן מסתמא הא קאי עליה ודאמרינן גבי בכורות שבא ללמדנו כאן דור לוקה משום דבר והא אית ביה עשה ובשרם יהי׳ לך לך ולא לזרים ולאו הבא מכלל עשה עשה ובחטאת ואשם כתיב בחצר אוהל מוע׳ יאכלוה פי׳ בחצר אוהל מוע׳ ולא חוצה לו וגבי עולה ריח ניחוח לה׳ לה׳ ולא להדיוט:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מכות דף י״ז עמוד א׳

    מסכת מכות דף י״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־475 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    קורא ואין צריך להפריש דכיון שקרא עליו שם יצא הכרי מתורת טבל ושאר המעשרות הוא צריך להפריש על כרחך לפי שצריך להפריש ממעשר ראשון תרומת מעשר וליתנה לכהן שהיא במיתה לזרים ומעשר שני צריך להעלותו לירושלים ולאכלו:

    רבנן סברי ודאי טביל לפיכך ספיקו צריך להוציאו מידי ספק טבל:

    לא נחשדו דממונא הוא אין בו איסור אכילה אלא גזל עניים ואיהו לגזל עניים לא חייש:

    אפרושי מפריש ליה לאפקועי טיבליה נהי דמעשר ראשון לא מפריש דסבר אי מפרישנא ליה בעינא לאפרושי תרומת מעשר מיניה שהוא במיתה ונותנה לכהן ומעשר שני נמי אי מפרישנא ליה בעינן אסוקיה ומיכליה בירושלים:

    מחלוקת בחטה שהיא כברייתה:

    כך מחלוקת בזו דקסבר ר' שמעון בכל האיסורין כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן על שגגת כרת והלכה למשה מסיני היא:

    מתני' עד שלא קרא עליהן ארמי אובד וגו' ובגמרא יליף היכן הוזהר:

    קדשי קדשים חוץ לקלעים או שאכל קדשי קדשים בזמן משכן חוץ לקלעים ובגמרא מפרש היכן מוזהר:

    ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Makkot 17a · Sefaria

    תוספות

    ורבנן בריית נשמה חשובה חטה לא חשובה תימה דבפרק גיד הנשה (חולין דף צו. וצט: ושם) אמרינן שאני גיד דבריה הוא ולא בטיל ואע"ג דלית ביה נשמה וי"ל דהכי קאמר שאני גיד דבריה הוא וכיון דאתיא מבריית נשמה שפיר הויא בריה ולא נראה דהא נבלה דקא אתי מבריית נשמה ואעפ"כ לא הויא בריה אלא על כרחך הטעם תלוי דכל שאובד שמו כשנחתך הוי בריה וניחא מנבילה שאינו אובדת שמה שלפעמים אף כשנחתכה קורין אותה נבילה ולכך לא הוי בריה אבל גיד אובד שמו על ידי שנחתך אבל ק"ק לי. מאי קאמר הכא בריית נשמה חשיבא ליה לימא דלדבריו דר"ש אמרי לדידן אפילו נמי אית ביה נשמה לא הוי בריה אלא לדידך דבריה הוא אודי לי מיהא דכיון דליכא נשמה דבטלה:

    Tosafot on Makkot 17a · Sefaria

    ריטב"א

    כיון דממוניה הוא פי׳ דאפילו מעשר עני גמור ודאי אין בו איור לזרים אלא מצות נתינה בלב׳ ולפיכך בשל דמאי אמרו שיפריש ויעכבנו לעצמו דכיון דספ׳ ממון בעלמא הוא המוציא מחבירו עליו הראיה וכדפי׳ רש"י ז"ל:

    ורבנן ברית נשמה חשיבא וכבר כתבתי בפר׳ גיד הנשה לענין מה שאמרו שם דבריה לא בטלה דברית נשמה היא בין לענין מלקות ובין לענין בטול כל שיש בה שלשה דברים האחד שיש דבר שיש בעצמו רוח חיים והשני שהוא אסור מתחלת ברייתו כגון שרץ וכיוצא בו ולאפוקי נבלה וטרפה וכיוצא בו ודבר שכולו גוף מחובר ושאלו נחתך אין שמו עליו לאפוקי חלב שאינו במקום אחד גוף מסוים ואפילו מקצת ממנו נקרא חלב כמו שפירש ר"י ז"ל וכולן בגיד הנשה אבל ביצה אפילו של עוף טמא לא חשיבה בריה דכי מעורה ביה פירשא בעלמא הוא וכי הויא בריה לנפשיה אין בה רוח חיים:

    רבי שמעון אומר כל שהו למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן פירשו בה דגמרא גמיר לה ורבינו מאיר ז"ל נתן טעם דלמלקו׳ כיון דאכל במזי׳ אחשביה לחומר איסור להתחייב בכל שהוא אבל קרבן שהוא על אכילת שוגג בעי כזית לחשיבות:

    הא דקתני קדשי קדשים דכתיב ביה בחצר אוהל מועד יאכלוה דהיינו חצר המשכן נקט קלעים ודכותה במקדש עזרה וגבי קדשים קלום דכתיב ביה במקום אשר יבחר דהיינו מקדש וירושלים נקט חוץ לחומר וכדפי׳ רש"י ז"ל:

    זו דברי ר"ע סתימתאה וכו’ ואקשינן ולימה זו דברי ר׳ שמעון ואיכא דגרסי ולימא זו דברי ר׳ שמעון דתימתאה ולתרווייהו נוסחי ה"פ דאנן ס"ד דדברי ר"ע סתימתאה דקאמר הייינו משום כללא דאמרינן דכולהו דתמי דמתני׳ אליבא דר"ע ולא דשמעו דאיירי בהדיא בה ולהכי פרכינן דהוה לי׳ למימר זו דברי ר׳ שמעון סתימתאה כלומר דאשכחן דתני הכי בהדיא וכדאמרינן על כמה סתמי זו דברי פלוני ואי בעי לומר זו דברי ר׳ שמעון דתימתאה כלומר שנסתמה משנה זו לדעתו כדאמרינן במס׳ מגילה ובדוכתי אחריני ופרקינן הא קמ"ל דר"ע כר"ש סבירא ליה נראה מפי׳ רש"י ז"ל דהכי קאמר דניחא ליה לדר׳ יוחנן לאשמועינן הכא דכולהו סתמי כר"ע. ואין הלשן משמע כן אלא ה"פ הא קמ"ל ר׳ יוחנן דאף ר"ע תני הכי בהדיא בהא כר׳ שמעון ואע"ג דלא שמעינן ליה במתני׳ איתניא הכי בשום ברייתא והא דבעי מאי ר׳ שמעון ה"פ היכי שמעינן הכי לר׳ שמעון עד דפרכינן בהדיא לימא ר"ש היא ואמרינן נמי להדיא ר"ע כר"ש ס"ל:

    הא לא בא הכתוב וכו’ פי’ שזו מדה היא בתורה דכל שאינו צריך לעניינו תנהו לענין אחר הדומה לו וה"נ תנהו לענין הבכורים שנתן להם גבול לאכילה קריא׳ בכורי׳ במקום׳ שנתן למעש׳ שני גבול חומ׳:

    ונדבותיך זו תודה ושלמים פי׳ דסתמן בתורת נדבה שאין בהם אחריו׳. ונדריך זו עולה. שסתמתה באחריות וכדאמרינן בזבחים לכפר עליו אטעניה אכתפיה:

    הא לא בא הכתוב אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זרוק׳ דמים שהוא לוקה. פי׳ דבר מהאי קרא ידעינן דזריק׳ דם הוא גבול התירם כדכתיב ודם זבחיך ישפך על המזבח והדר ובשר תאכל ומיהו אין זה אלא עשה שאין לוקין עליו להכי משמע לן דייתורא דאידך קרא לתת לאו בזה: בקרך וצאנך זו חטאת ואשם. פי׳ רש"י ז"ל שאין להם שום זכר אחר בפסוק הזה וכיון דכן מסתמא הא קאי עליה ודאמרינן גבי בכורות שבא ללמדנו כאן דור לוקה משום דבר והא אית ביה עשה ובשרם יהי׳ לך לך ולא לזרים ולאו הבא מכלל עשה עשה ובחטאת ואשם כתיב בחצר אוהל מוע׳ יאכלוה פי׳ בחצר אוהל מוע׳ ולא חוצה לו וגבי עולה ריח ניחוח לה׳ לה׳ ולא להדיוט:

    Ritva on Makkot 17a · Sefaria

    מאירי

    כבר ידעת שבימי יוחנן כהן גדול אחר שמעון הצדיק בדקו ומצאו שלא היו ההמון זהירים בהפרשה אלא בתרומה גדולה שהיא במיתה וגזרו שהלוקח תבואה מעם הארץ יהא מפריש ממנה תרומת מעשר מפני שאף היא בעון מיתה ולא היו מרגישים בה מפני שהיתה נבלעת אצלם במעשר ראשון וכן צוו להפריש משם מעשר שני הואיל ואין בו הפסד אלא טורח הבאתך לירושלים אבל מעשר ראשון ומעשר עני לא גזרו להפרישם הואיל ומותרין הם לזרים אין כאן אלא טענת ממון ואומרים לו הבא ראיה שלא נתעשר וטול ושמא תאמר היאך מפריש תרומת מעשר ואינו מפריש מעשר כך הוא עושה מפריש מן התבואה שלקח בכדי תרומת מעשר שהוא חלק ממאה וקורא לו שם מעשר כלומר הרי זה מעשר ראשון ושאר המעשר ראשון יהא במה שסמוך ומוקף לו ואח"כ אומר זה שייחדתי תחלה למעשר ושייחדתי שאר המעשר בסמוך לו יהא תרומת מעשר על אותו מעשר הסמוך לו ונוטל תרומת מעשר זה ונותנה לכהן וכן במעשר עני אע"פ שאינו מפרישו צריך הוא לקרות לו שם כלומר עשור תבואה שבכאן יהא מעשר עני ואח"כ אינו מפרישו ואין תביעה לעני עליו או תרעומות שאין לו ראיה כמו שביארנו:

    כבר ביארנו שהבכורים מי שאכלן חוץ לירושלים אחר שנכנסו לעזרה לוקה וכן במעשר שני משנכנס לירושלים וכן בכור שאכלוהו חוץ לירושלים כדין שאר קדשים קלים וכן קדשי קדשים חוץ למחיצתם כמו שבארנו במשנה:

    האוכל קדשים קודם זריקת הדם לוקה בין קדשי קדשים בין קדשים קלים וזר שאכל מהם כזית בין קודם זריקה בין לאחר זריקה לוקה אלא שבקדשי קדשים אינו לוקה משום אכילת קדש אלא לאחר זריקה ובעזרה שנאמר ואכלו אותם אשר כפר בהם וזר לא יאכל כי קדש הם במקום שהכהן אוכל ובעת שראוי לאכול אם אכלן הזר לוקה אבל אם אכלן בחוץ לוקה משום אכילה בחוץ ולא משום זרות וכן אם אכלן בעזרה קודם זריקה לוקה משום אכילה קודם זריקה ולא משום זרות:

    Meiri on Makkot 17a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא מעשר עני של דמאי דממונא הוא כו' ורבנן כו' ור' ירמיה אמר רבי שמעון כו' ובמשנה עד שלא קרא עליהן קדשי כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה ונימא זו דברי ר"ש כו' למלתיה ממתניתין דלקמן כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה ורבנן בריית כו' ולא נראה דהרי נבילה כו' בריית נשמה חשיבא ליה וי"ל לדבריו דר"ש כו' עכ"ל כך נראה להגיה מדברי התוספות והרא"ש דפרק גיד הנשה ע"ש ומיהו יש לקיים לשון התוספות שלפנינו דה"ק דקצת קשה לפי תירוץ זה כיון דע"כ הא דקאמרי בריית נשמה לדבריו קאמרי ואם כן נימא כברייתא לדבריו ומי דחק לתלמודא למימר דקאמרי [בריית נשמה] לדבריו וכן הקשו התוספות שם בפ' גיד הנשה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Makkot 17a · Sefaria

    מהר"ם

    ד"ה ורבנן בריית נשמה חשיבא אבל קצת קשה מאי קאמר בריית נשמה חשיב ליה לימא שאני חטה דאינה אובדת שמה כשנחתכה וי"ל דלדבריו וכו' כצ"ל והספר חסר ה"פ דרבנן לדברי ר"ש קאמרי וה"ק ליה לדידן אפילו הוה בו בריית נשמה לא הוה בריה כיון דאינה אובדת שמה אלא לדידך נהי דלית לך טעמא דאינה אובדת שמה במידי דאית ביה בריית נשמה אבל במידי דלית ביה בריית נשמה אודי לן מיהא דלא הוי בריה כיון דאינה אובדת שמה:

    Maharam on Makkot 17a · Sefaria

    פני יהושע

    במשנה האוכל ביכורים עד שלא קרא עליהן קדשי קדשים כו' קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה. נראה הא דקתני בהאי סידרא ואין זה לא כסדר הלאו דלא תוכל דמעשר שני כתיב ברישא דקרא וביכורים דנפקא מתרומת ידך כתיב בסוף ועוד דביכורים ומעשר שני הם מיני תבואה וקדשים ודאי חמירי טפי והנראה בזה דכיון דכל הנך דקתני הכא דלוקה ארישא דמתניתין קאי וכפירש"י והתוס' שם דאלו לאו דוקא ואיכא טובא אלא דלא קתני אלא הנך דאית בהו חידוש א"כ לפ"ז א"ש דביכורים עד שלא קרא איכא חידוש טובא לאפוקי מחכמים בסמוך דקריאה אינה מעכבת בהם משא"כ בקדשי קדשים דליכא חידוש כמו ביכורים דהא איסור דידהו בחוץ לקלעים מפורש בקרא מיהא לאיסור עשה בחצר אהל מועד יאכלוהו אלא דאפ"ה איכא חידוש לענין מלקות דבהכי איירי כל השקלא וטריא בשמעתין וכמו שיבואר ואח"כ נקיט קדשים קלים ומעשר שני דבק"ק נמי איכא חידוש כמבואר לקמן בלשון התוס' משא"כ במעשר שני דעיקר לאו דלא תוכל לאכול בשעריך במעשר שני כתיב מש"ה נקט ליה בסוף כדאמרינן בעלמא כל מידי דאתיא מדרשא חביבא ליה אלא אפ"ה איצטריך לאשמעינן מעשר שני חוץ לחומה למידק מינה דאינו לוקה אלא דוקא שכבר ראו פני חומה דומיא דקדשים קלים דלית ביה לאו אלא לאחר זריקה שראוי לאוכלן לפני ה' אלקיך וא"כ ה"ה למעשר משא"כ באכל מעשר שני בלא פדיון קודם שנכנס לירושלים לא לקי כמימרא דרב אסי אר"י לקמן דף י"ט ע"ב כן נראה לי וק"ל:

    שם השובר את העצם בפסח הטהור כו' נראה דבהא נמי איכא חידוש אע"ג דלאו מפורש הוא אפ"ה כיון דסתם שבירת עצם במזיד ע"י התראה שכיח טובא בעצמות שיש בהם מוח וסד"א דאתי עשה דאכילת קדשים ודחי קמ"ל דלקי והיינו כדאיתא בפסחים דף פ"ג מיתורא דקרא:

    בגמרא אמר רבב"ח א"ר יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה כו' ופירש"י דהכי שמיע ליה לר' יוחנן דסבר ר"ע קריאה מעכבא. ולענ"ד אין צורך בזה דכיון דבלא"ה מוקמינן לרישא דמתניתין דאלו הן הלוקין כר"ע דחייבי כריתות לוקין וחייבי מיתות אין לוקין מש"ה משמע ליה לר' יוחנן דסיפא נמי ר"ע היא והיינו משום דבשיטת ר"ש אמרה דאמר להדיא דקריאה מעכבא ואמרינן נמי בעלמא דסתימתאה דר"ש היינו אליבא דר"ע:

    שם מאי ר"ש דתניא ותרומת ידך כו' ק"ו ממעשר הקל ביכורים כו' לא כ"ש ומסקינן לקמן דקרי לאיסור מעשר קל לגבי ביכורים היינו משום דביכורים אסורין לזרים ומעשר מותר לזרים וא"כ בדין הוא דביכורים אסורין חוץ לחומה מק"ו דמעשר ואין להקשות דאכתי מאי ק"ו שייך הכא הא איכא למיפרך תרומה יוכיח דמשום הא לא איריא דמה לתרומה שאין טעונין הבאת מקום ולא וידוי משא"כ ביכורים דטעונין הבאת מקום ווידוי כמו מעשר אפילו לר"ש וכ"ש לרבנן דביכורים דמי למעשר נמי לענין ביעור ולענין טומאת עצמן ולענין אונן א"כ שפיר ילפינן ביכורים בק"ו ממעשר:

    ועוד דכיון דבתרומה לא שייך הבאת מקום דכתיב בהדיא ואכלתם אותה בכל מקום א"כ לא שייך בה הך מילתא דחוץ לחומה וכיוצא בזה כתבו התוס' בפרק הערל (יבמות דף ע"ג) ובפ' כל שעה (פסחים דף ל"ו ע"ב) והשתא א"ש נמי הא דקאמר ר"ש דלענין חוץ לחומה דביכורים לא איצטריך קרא דילפינן להו בק"ו ממעשר ואמאי הא אכתי איצטריך לאשמעינן דלא נימא דתרומה קרינהו רחמנא ולמאי דפרישית א"ש וכמו שאבאר עוד לקמן באריכות:

    Penei Yehoshua on Makkot 17a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מכות, דף י״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־475 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 16 מילים

      נפתחת ב״קורא את השם, ואינו צריך להפריש.…״

    2. קטע 223 מילים

      נפתחת ב״מאי לאו בהא קא מיפלגי, דמר סבר:…״

      חכמים: אביי.

    3. קטע 333 מילים

      נפתחת ב״אלא, דכולי עלמא ודאי טובלו. והכא בהא…״

    4. קטע 432 מילים

      נפתחת ב״כמה יאכל מן הטבל וכו': אמר רב…״

      חכמים: רב ביבי, רבי שמעון, רבי ירמיה.

    5. קטע 530 מילים

      נפתחת ב״תנן, אמר להם ר' שמעון: אי אתם…״

    6. קטע 638 מילים

      נפתחת ב״לדבריהם קאמר להו: לדידי אפילו קמח נמי,…״

      חכמים: רבי ירמיה, רבי שמעון.

    7. קטע 733 מילים

      נפתחת ב״מתני' האוכל בכורים עד שלא קרא עליהם,…״

    8. קטע 828 מילים

      נפתחת ב״הנוטל אם על הבנים, רבי יהודה אומר:…״

      חכמים: רבי יהודה.

    9. קטע 924 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר רבה בר בר חנה א"ר…״

      חכמים: רבי עקיבא, רבה.

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״ולימא זו דברי רבי שמעון סתימתאה! הא…״

      חכמים: רבי שמעון, רבי עקיבא.

    11. קטע 1111 מילים

      נפתחת ב״מאי ר' שמעון? דתניא: (דברים יב, יז)…״

    12. קטע 1239 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי שמעון: מה בא זה ללמדנו?…״

      חכמים: רבי שמעון.

    13. קטע 1333 מילים

      נפתחת ב״(דברים יב, יז) ונדבותיך זו תודה ושלמים.…״

      חכמים: רבי שמעון.

    14. קטע 1438 מילים

      נפתחת ב״(דברים יב, יז) ובכורות זה הבכור. אמר…״

    15. קטע 1515 מילים

      נפתחת ב״(דברים יב, יז) ״בקרך וצאנך״ זו חטאת…״

      חכמים: רבי שמעון.

    16. קטע 1635 מילים

      נפתחת ב״אם לאוכלן חוץ לחומה קל וחומר ממעשר,…״

    17. קטע 1712 מילים

      נפתחת ב״(דברים יב, יז) ״נדריך״ זו עולה. אמר…״

    18. קטע 1829 מילים

      נפתחת ב״אם לאוכלן חוץ לחומה ק"ו ממעשר, אם…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מכות דף י״ז ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026