בוני התלמוד

    מסכת מכות דף כ״ג עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אין חוסמיןאין מגערין בה שלא תאמר אי אפשי בו:

    את המועדותחולו של מועד:

    חג המצות תשמורמפרש בחגיגה (דף יח.) אם בראשון ובשביעי הרי כבר אמור הא לא בא להזהיר אלא על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה:

    אבקתאכמו מיבק אביק:

    במספרשתי רשעיות מאחריו:

    אפילו יתירי כח ואפילו חסירי מדעדאין להקפיד בכך:

    אי אמרת בשלמא דאפילו חסירי מדעיכולין להעמיד בהן היינו דאיצטריך כו' למזרז:

    שהוא מכה רבהשניתן להכותו. בעל כורחו כן נראה לרבי ובלשון אחר קיבל רבי: ה"ג ת"ר אחד האיש ואחד האשה בריעי ולא במים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר האיש בריעי והאשה במים וחכמים אומרים אחד האיש ואחד האשה בין בריעי בין במים והתניא רבי יהודה אומר אחד האיש ואחד האשה בריעי אמר רבי יצחק הא דקאמר רבי יהודה אחד האיש ואחד האשה בריעי הכי קאמר שניהן שוין בריעי דמשנתקלקל בריעי פטורין אבל במים איכא פלוגתא:

    מכה מועטתכגון שאמדוהו לפחות מכה בסידור אחד:

    אין לי אלא מכה רבה כו'רישא דברייתא הכי איתא בסיפרי אין לי אלא בזמן שמוסיפין על מנין ארבעים על כל אומד ואומד שאמדוהו בית דין מנין ת"ל לא יוסיף מכל מקום מכה רבה אין לי אלא מכה רבה כו'. אין לי דחייב על לא יוסיף אלא בזמן שהכהו מכות הרבה על האומד מכות מועטות אפילו שתי מכות או אחת מנין דאסור להוסיף ת"ל לא יוסיף לא יוסיף להכותו על אלה על מנין האומד:

    קלהנתקלקל בריעי ולישנא דקרא נקט ונקלה לשון זלזול:

    בין בראשונה בין בשניהבין קודם שהכהו כלל בין לאחר שהכהו והיינו ראשונה הגבהה ראשונה שמגביה ידו להכות אם נתקלקל באותה הגבהה מחמת פחד או שנתקלקל בהגבהה שניה דהיינו לאחר שהכהו:

    נפסקה הרצועהאם בהגבהה שניה נפסקה פוטרין אותו דהא נקלה באותה הכאה שהכהו ואם קודם שהכהו נפסקה כשהרים ידו להכות אין זו קלה:

    פוטרין אותודנקלה קרינא ביה דהא קלה:

    לכשילקה קלהפירושו לכשילקה יקלה שאמדוהו שאם ילקוהו מיד יתקלקל בריעי פוטרים דפן יוסיף ונקלה כתיב דאין נותנין לו מכה שיקלה עליה מיד כך שמעתי אבל אמדוהו שלא יתקלקל עד לאחר המלקות מלקין אותו:

    קלה תחלהקודם שקיבל שום הכאה מלקין אותו אחרי כן:

    מתני' על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשודמדה טובה מרובה ממדת פורענות אחד מחמש מאות דבמדת פורענות כתיב (שמות כ׳:ה׳) פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים ובמדה טובה כתיב (שם) עושה חסד לאלפים ומתרגמינן לאלפין דרי ארבעה דורות כנגד אלפים דורות היינו אחד מחמש מאות מיעוט לאלפים אינו פחות משני אלפים וכל שכן אם כפשוטו דמשמע אלפים עד סוף כל הדורות:

    מכות 23 עמוד א

    גמ׳ · גמרא

    1מ"ט משום ״נקלה״.

    2אמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה: מנין לרצועה שהיא של עגל דכתיב ״(דברים כה״, ג) ״ארבעים יכנו״, וסמיך ליה (דברים כה, ד) ״לא תחסום שור בדישו״.

    3ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה: מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין, שאין חוסמין אותה דכתיב ״לא תחסום שור בדישו״, וסמיך ליה (דברים כה, ה) ״כי ישבו אחים יחדו וגו'״.

    4ואמר רב ששת משום ר' אלעזר בן עזריה: כל המבזה את המועדים כאילו עובד עכו"ם דכתיב ״(שמות לד״, יז) ״אלהי מסכה לא תעשה לך״, וסמיך ליה (שמות לד, יח) את חג המצות תשמור׃

    5ואמר רב ששת משום ר' אלעזר בן עזריה: כל המספר לשון הרע, וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר ראוי להשליכו לכלבים, דכתיב ״(שמות כב״, ל) ״לכלב תשליכון אותו וסמיך ליה (שמות כג, א) ״לא תשא שמע שוא וגו' קרי ביה נמי לא תשיא:

    6ושתי רצועות וכו': תנא של חמור כדדריש ההוא גלילאה עליה, דרב חסדא (ישעיהו א, ג) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע וגו' אמר הקב"ה יבא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו:

    7ידה טפח וכו': אמר אביי שמע מינה כל חד וחד לפום גביה עבדינן ליה אמר ליה רבא אם כן נפיש להו רצועות טובא אלא אמר רבא אבקתא אית ליה כי בעי מיקטר ביה כי בעי מרפה בה:

    8מלקין אותו וכו' מנא הני מילי אמר רב כהנא דאמר קרא ״(דברים כה״, ב) והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר רשעה אחת מלפניו שתי רשעיות מאחריו:

    9אין מלקין אותו וכו': אמר רב חסדא אמר רבי יוחנן מנין לרצועה שהיא מוכפלת שנאמר ״והפילו והא מיבעי ליה לגופיה א״כ לכתוב קרא יטיהו מאי הפילו ש"מ תרתי:

    10המכה מכה בידו: תנו רבנן אין מעמידין חזנין אלא חסירי כח ויתירי מדע רבי יהודה אומר אפילו חסירי מדע ויתירי כח׃

    11אמר רבא כוותיה דרבי יהודה מסתברא דכתיב ״(דברים כה״, ג) לא יוסיף פן יוסיף אי אמרת בשלמא חסירי מדע היינו דצריך לאזהורי אלא אי אמרת יתירי מדע מי צריך לאזהורי ורבנן אין מזרזין אלא למזרז׃

    12תנא כשהוא מגביה מגביה בשתי ידיו וכשהוא מכה מכה בידו אחת כי היכי דליתה מדידיה:

    13והקורא קורא כו': תנו רבנן הגדול שבדיינין קורא השני מונה והשלישי אומר הכהו בזמן שמכה מרובה מאריך בזמן. שמכה מועטת מקצר והא אנן תנן חוזר לתחלת המקרא מצוה לצמצם ואי לא צמצם חוזר לתחלת המקרא׃

    ברייתא

    14תנו רבנן מכה רבה אין לי אלא מכה רבה מכה מועטת מנין ת"ל לא יוסיף אם כן מה תלמוד לומר מכה רבה לימד על הראשונות שהן מכה רבה:

    15נתקלקל וכו': תנו רבנן אחד האיש ואחד האשה בריעי ולא במים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר האיש בריעי והאשה במים וחכ"א אחד האיש ואחד האשה בין בריעי בין במים׃

    16והתניא רבי יהודה אומר אחד האיש ואחד האשה בריעי אמר רב נחמן בר יצחק שניהם שוין בריעי׃

    17אמר שמואל כפתוהו ורץ מבית דין פטור מיתיבי קלה בין בראשונה בין בשניה פוטרין אותו נפסקה רצועה בשניה פוטרין אותו בראשונה אין פוטרין אותו אמאי להוי כרץ התם רץ הכא לא רץ׃

    ברייתא

    18ת"ר אמדוהו לכשילקה קלה פוטרין אותו לכשיצא מבית דין קלה מלקין אותו ולא עוד אלא אפילו קלה בתחלה מלקין אותו שנאמר ״(דברים כה״, ב) והכהו [וגו'] ונקלה ולא שלקה כבר בבית דין:

    מתני׳ · משנה

    19כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם שנאמר ״(דברים כה״, ג) ונקלה אחיך לעיניך כשלקה הרי הוא כאחיך דברי רבי חנניה בן גמליאל׃

    20ואמר רבי חנניה בן גמליאל מה אם העובר עבירה אחת נוטל נפשו עליה העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו ר"ש אומר ממקומו הוא למד שנאמר ״(ויקרא יח״, כט) ונכרתו הנפשות העושות וגו' ואומר׃

    תוספות

    רבי יהודה אומר (בעינן יתירי כח ו) חסירי מדענ"ל דפליג אתנא קמא דאמר אין מעמידין כלל חסירי מדע דאין מדקדקין בדבר דבהא טעמא דגמרא אין נכון לכאורה לומר דלרבי יהודה מעמידין דוקא חסירי מדע:

    שניהם שויןומיהו אשה אף במים:

    קלהכל הנתקלקל בריעי איש ואשה משהגביה הרצועה להלקותו בראשונה או בשניה פוטרין אותו ואין מכין אותו כלל אבל נפסקה דוקא כי נפסקה בשניה שלקה אחת ולא שנפסקה בראשון קודם שלקה כלל:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    ריטב"א

    גמרא בזמן שהמכה מרובה מאריך פי׳ מאריך הקורא בנעימות קריאתו ובזמן שהיא מועטת מקצר בקריאתו כגון שאמדוהו בפחו׳ מעשרים:

    א"כ מה ת"ל מכה רבה לימד על הראשונות שהן מכה רבהפירשו בפירושין שניתן להלקותו ע"כ וה"ק פן יוסיף להכותו על אלה שהן מכה רבה ועצומה. ואינו נכון חדא דא"כ אין לשון מכה רבה דאמרינן השתא כלשון מכה רבה דאמרינן מעיקרא כדתניא אין לי אלא מכה רבה דבעינן לומר רבה במנין ותו לא דהא לרבנן אין לו להלקו׳ בכח כל כך. לכך פירשו דקרא טעמא דלא יוסיף קא יהיב כלומר די לו במה שאמדוהו ומכה רבה הם ולא יוסיף להכותו עליהם ולמדנו דמלקות ארבעים מכה רבה ולכך צריך אומד׳:

    קלה בין שנתקלקל בראשונות בין באחרונותפיר׳ בפירושי׳ ראשונה הגבהת הרצועה קודם שהכהו שנתקלקל מחמת פחד והשניה שנתקלקל בהורדה כשהכהו אפי׳ בהכאה ראשונה ואינו מחוור חדא דלישנא לא משמע הכין ועוד דלקמן אמרינן בסמוך קלה תחלה מלקין אותו שנאמר והכהו ונקלה ולא שקלה בר אלמא בעינן קלקול לאחר הכאה לכך הנכון ראשונה הכאה ראשונה ושניה הכאה שניה ממש ומשום דבעי לאפלוגי גבי נפסקה הרצועה בין הכאה ראשונה להכאה שניה נקט רישא קלה בין ראשונה בין בשניה וכן פי׳ ר׳ מאיר הלוי ז"ל:

    הא דתנן ר"ש אומר ממקומו הוא למד וכו׳ עד אשר יעשה וכו׳פי׳ דנפקא ליה לר"ש מדכתיב אשר יעשה וכו׳ וסמיך ליה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקריבו דהיינו שיושב ואינו עובר עבירה אלמא אף זה בכלל העושה מצוה דכתיב מעיקרא אשר יעשה וכו׳:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מכות דף כ״ג עמוד א׳

    מסכת מכות דף כ״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־578 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אין חוסמין אין מגערין בה שלא תאמר אי אפשי בו:

    את המועדות חולו של מועד:

    חג המצות תשמור מפרש בחגיגה (דף יח.) אם בראשון ובשביעי הרי כבר אמור הא לא בא להזהיר אלא על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה:

    אבקתא כמו מיבק אביק:

    במספר שתי רשעיות מאחריו:

    אפילו יתירי כח ואפילו חסירי מדע דאין להקפיד בכך:

    אי אמרת בשלמא דאפילו חסירי מדע יכולין להעמיד בהן היינו דאיצטריך כו' למזרז:

    שהוא מכה רבה שניתן להכותו. בעל כורחו כן נראה לרבי ובלשון אחר קיבל רבי: ה"ג ת"ר אחד האיש ואחד האשה בריעי ולא במים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר האיש בריעי והאשה במים וחכמים אומרים אחד האיש ואחד האשה בין בריעי בין במים והתניא רבי יהודה אומר אחד האיש ואחד האשה בריעי אמר רבי יצחק הא דקאמר רבי יהודה אחד האיש ואחד האשה בריעי הכי קאמר שניהן שוין בריעי דמשנתקלקל בריעי פטורין אבל במים איכא פלוגתא:

    ועוד 9 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Makkot 23a · Sefaria

    תוספות

    רבי יהודה אומר (בעינן יתירי כח ו) חסירי מדע נ"ל דפליג אתנא קמא דאמר אין מעמידין כלל חסירי מדע דאין מדקדקין בדבר דבהא טעמא דגמרא אין נכון לכאורה לומר דלרבי יהודה מעמידין דוקא חסירי מדע:

    שניהם שוין ומיהו אשה אף במים:

    קלה כל הנתקלקל בריעי איש ואשה משהגביה הרצועה להלקותו בראשונה או בשניה פוטרין אותו ואין מכין אותו כלל אבל נפסקה דוקא כי נפסקה בשניה שלקה אחת ולא שנפסקה בראשון קודם שלקה כלל:

    Tosafot on Makkot 23a · Sefaria

    ריטב"א

    גמרא בזמן שהמכה מרובה מאריך פי׳ מאריך הקורא בנעימות קריאתו ובזמן שהיא מועטת מקצר בקריאתו כגון שאמדוהו בפחו׳ מעשרים:

    א"כ מה ת"ל מכה רבה לימד על הראשונות שהן מכה רבה פירשו בפירושין שניתן להלקותו ע"כ וה"ק פן יוסיף להכותו על אלה שהן מכה רבה ועצומה. ואינו נכון חדא דא"כ אין לשון מכה רבה דאמרינן השתא כלשון מכה רבה דאמרינן מעיקרא כדתניא אין לי אלא מכה רבה דבעינן לומר רבה במנין ותו לא דהא לרבנן אין לו להלקו׳ בכח כל כך. לכך פירשו דקרא טעמא דלא יוסיף קא יהיב כלומר די לו במה שאמדוהו ומכה רבה הם ולא יוסיף להכותו עליהם ולמדנו דמלקות ארבעים מכה רבה ולכך צריך אומד׳:

    קלה בין שנתקלקל בראשונות בין באחרונות פיר׳ בפירושי׳ ראשונה הגבהת הרצועה קודם שהכהו שנתקלקל מחמת פחד והשניה שנתקלקל בהורדה כשהכהו אפי׳ בהכאה ראשונה ואינו מחוור חדא דלישנא לא משמע הכין ועוד דלקמן אמרינן בסמוך קלה תחלה מלקין אותו שנאמר והכהו ונקלה ולא שקלה בר אלמא בעינן קלקול לאחר הכאה לכך הנכון ראשונה הכאה ראשונה ושניה הכאה שניה ממש ומשום דבעי לאפלוגי גבי נפסקה הרצועה בין הכאה ראשונה להכאה שניה נקט רישא קלה בין ראשונה בין בשניה וכן פי׳ ר׳ מאיר הלוי ז"ל:

    הא דתנן ר"ש אומר ממקומו הוא למד וכו׳ עד אשר יעשה וכו׳ פי׳ דנפקא ליה לר"ש מדכתיב אשר יעשה וכו׳ וסמיך ליה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקריבו דהיינו שיושב ואינו עובר עבירה אלמא אף זה בכלל העושה מצוה דכתיב מעיקרא אשר יעשה וכו׳:

    Ritva on Makkot 23a · Sefaria

    מאירי

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    יבמה שלא רצתה להתיבם אין כופין אותה ומ"מ דנין אותה כמורדת ותצא בלא כתובה ויש בדבר זה דינין חלוקים במקום שיש שם אחים הרבה כמו שיתבאר במקומו ומ"מ אם נפלה לפני מוכה שחין או בעל שאר מומין הנזכרים במסכת כתובות כופין אותו לחלוץ וליתן כתובה ודברים אלו יתבארו במקומן בארוכה בע"ה:

    כל המבזה את המועדות הרי הוא כעובד ע"ז מפני שיש בזלזולן צד כפירה באמונת גמול ועונש ושנוי הטבעים וימשך מזה צד כפירה בחדוש העולם כמו שנודע למבינים:

    כל המספר לשון הרע והמקבלו וכל המעיד עדות שקר ראוי להשליכו אחר מיתתו לכלבים שכל כיוצא בזה אינו בצורת האדם העצמית ואינו ראוי להקרא אדם אחר המות נמשל כבהמות נדמה:

    חזן הממונה להלקות אין מעמידין אותו אלא יתר בישוב הדעת וחסר בכח מפני שהמלקה צריך להכות בכל כחו ואם אתה מעמיד חסר דעת ויתר בכח שמא יביאהו לסכנה וכשהוא מכה מגביה את הרצועה בשתי ידיו ומכה בידו אחת בכל כחו כדי שתבא ההכאה בכח גדול שההכאה כמו שביארנו צריכה לבוא בכל כחו:

    נאמר בתורה פן יוסיף להכותו מכה רבה אין לי אלא שאסור להוסיף אלא מכה רבה מנין שאסור לו להוסיף אף מכה מועטת תלמוד לומר לא יוסיף א"כ מה תלמוד לומר מכה רבה לימד על הראשונה ר"ל אותן שהלקה באומד הבית דין שהן ראויות להיותן מכה רבה:

    מי שכפתוהו על העמוד ואחר שכפתוהו נתק את המיתרים בכח וברח פטור ואין מחזירין אותו כבר ביארנו שכל שהתחילו להלקותו ונתקלקל בין ברעי בין במים פוטרין אותו מ"מ אם לא התחילו להלקותו ונתקלקל מחמת הפחד אין פוטרין אותו אלא לוקה כפי האומד בין שנקלה בשעה הסמוכה להכאתו בין שנקלה משיצא מבית דין ללקות בין שנקלה מתחלה ר"ל מתחלת היום רחוק משעת המלקות אבל אם נקלה משהגביה את ידו להכותו אע"פ שלא הכה עדין והיא הנקראת ראשונה בסוגיא זו פטור ואין צריך לומר משהתחיל להכות והיא הנקראת שניה בסוגיא זו:

    וי"מ ראשונה ושניה שאם אמדוהו לשתי מלקיות ונתקלקל בין בראשונה בין בשניה פטור ואף אם נתקלקל בראשונה פטור אף על השניה וגדולי המחברים כתבוה בשטה זו אבל כל שלא התחילו להלקותו אין קלקולו פוטרו בשום פנים:

    ועוד 5 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Makkot 23a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא שהיא מוכפלת שנאמר והפילו הא מבעי ליה לגופי' א"כ לכתוב קרא יטיהו מאי והפילו ש"מ תרתי בילקוט ובירושלמי מפורש אל תקרי והפילו אלא והכפילו:

    שם מכה בידו אח' כי היכי דתיתי מרזיא גרסת ערוך וילקוט ופי' בכח:

    שם אמדוהו לכשילקה קלה אין מלקין אותו לכשיצא כו' שנאמר והכהו ונקלה ולא שנקלה כבר כצ"ל וכ"ה בילקוט ע"ש:

    בפירש"י בד"ה בין בראשונה כו' והיינו ראשונה הגבהה כו':

    בד"ה לכשילקה קלה כו' מלקין אותו הס"ד ואח"כ מה"ד קלה תחלה כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ר' יהודה אומר חסירי מדע כו' דבהא טעמא כו' כצ"ל:

    בד"ה שניהם כו' במים קלה הס"ד ואח"כ מה"ד כל הנתקלקל כו' שלקה אחת ולא נפסקה בראשונה כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Makkot 23a · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' להשתלש פירוש המשניות להרמב"ם ז"ל וברטנורא ז"ל מפרשי' שהיו לוקים אותו שליש דהיינו י"ג על כתף זה ושליש על כתף זה ושליש מלפניו ובזה יתיישב שאמר ר"י והיכן לוקה את היתירה וקאמר שלוקה את היתירה בין כתיפיו:

    Maharam on Makkot 23a · Sefaria

    בן יהוידע

    מִנַּיִן לִרְצוּעָה שֶׁהִיא שֶׁל עֵגֶל? (דברים כה, ג) נראה לי בס"ד הטעם 'שֶׁהִיא שֶׁל עֵגֶל' ולא של שור, דהא קרא דסמיך ליה כתיב 'שׁוֹר' ואף על גב דשור בן יומו קרוי שור (בבא קמא סה:) קשא אמאי קפדינן דוקא על של עגל שהוא שור קטן? ואם כי עורו רך וטוב לרצועה הנה יזדמן שור גדול ועורו רך. ונראה לי בס"ד כי משורת הדין העובר על גזירת מלך חייב מיתה, אם כן אם עבר על לאו בלבד צריך שימות ואיך סגי ליה במלקות? אמנם חסד זה הוא מהשם יתברך שהצילו במלקות. ועדיין קשא מדת הדין טוענת 'נֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת' (יחזקאל יח, ד) ובמה תתפייס מדת הדין? ופרשו כי הקדוש ברוך הוא יחשוב את החוטא כקטן שחטא שיש לו דין שוגג דפטור ממיתה וכמו שאמרו המפרשים על פסוק 'כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ' (הושע יא, א) שאדון אותם כדין נער כדי לשכך מדת הדין ולכן עשה חסד זה עם החוטא לפטרו במלקות במקום מיתה וגם המלקות אומדין אותו כשיעור שיוכל לסבול שלא ימות בו. ולכן מביאים 'רְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל' שהוא שור קטן לרמוז לו אל תחשוב שאתה ניצול במלקות זה על פי שורת הדין, אלא תדע שאתה חייב מיתה ועשה הקדוש ברוך הוא חסד עמך לדון אותך כדין נער קטן להצילך ממשפט מות וכל זה בחסד. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הטעם כי חטא ישראל היה בעגל שעשו אותו צורת עגל ולא צורת שור גדול וידוע שאם לא היו עושין העגל קודם שיוריד הלוחות לא היו חוטאין עוד כי אז היתה פורחת מהם זוהמת הנחש לגמרי ולא היה שולט בהם יצר הרע, לכן לזה החוטא מלקין אותו ברצועה של עגל להורות כי העגל גרם לזה שיחטא וישלוט בו יצר הרע ולכן המלקות הוא ארבעים חסר אחת כי העגל עשו אותו ביום ט"ל שלם אך הם חשבו שהוא יום ארבעים שלם ולכן התורה אמרה אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ (דברים כה, ג) והם מלקים מספר ט"ל הסמוך לארבעים עד כאן דבריו נר"ו.

    כָּל הַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדִים, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה (שמות לד, יז) (שמות לד, יח). נראה לי בס"ד הטעם דעובדי עבודה זרה טוענים אם אין הקדוש ברוך הוא חפץ בעבודה זרה למה אינו מבטלה? ואנו משיבין להם 'מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם' עדיף וראיה דמעשה ידי אדם עדיף הוא מן המועדים דמסרם הקדוש ברוך הוא לבית דין אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם (ויקרא כג, ד) אַתֶּם כתיב אפילו מוטעין וכו' (ראש השנה כה.) ואם כן זה המבזה את המועדים נראה דלא סבירא ליה 'מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם' עדיף לכך כאלו עובד עבודה זרה.

    אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבוֹא מִי שֶׁמַּכִּיר אֵבוּס בְּעָלָיו וְיִפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֵבוּס בְּעָלָיו (ישעיהו א, ג). מקשים אמאי לא דריש האי טעמא גבי רצועה העיקרית שהיא של שור, יבא מי שמכיר קונהו וכו'? ונראה לי בס"ד דהשור הוא מין טהור ויבא לכפר על החוטא דכתיב וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא (במדבר יט, יט) ומה שייך לשאל על זה, אך חמור מין טמא שייכה האי שאלה למה הובא החמור בדבר שהוא מכפר ויהיב טעמא יבא מי שמכיר ואם היה הכל של שור לא היינו מרגישים בזה הטעם לומר יבא מי שמכיר קונהו.

    כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן־הָרָע, וְכָל הַמְקַבֵּל לָשׁוֹן־הָרָע, וְכָל הַמֵּעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר, רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים (שמות כב, ל) (שמות כג, א). נראה לי בס"ד הטעם שהיה העונש בכלבים ולא בדבר אחר דאיתא בספר פחד יצחק מערכת הדל"ת במאמר מאן דבעי חיי בלישניה דבעי מיית בלישניה (ערכין טו:) וזה לשונו: זכור אני כי ראיתי בספר חדושים דגם על הסוס והכלב נאמר 'מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן' (משלי יח, כא) שהסוס אם יגיע רוקו במקום מכה ימות ולכן אם יהיה על הסוס מכה עושין לו כמין סולם סביב לגרונו וצוארו שלא יתחכך ולא ילחך במכה בלשונו שבזה ממית את עצמו אך הכלב רוקו מרפא לכך נאמר 'מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן' עד כאן עיין שם. נמצא הכלב מרפא בלשונו ולכן זה המספר לשון הרע שהזיק בלשונו והמקבל לשון הרע שקיבל דברים של היזק שהזיק הלשון והמעיד שקר שהזיק גם כן בלשונו יאכל אותם הכלב שהוא מרפא בלשונו כי בדין שהיה למאכל לשבעה את המזיק וזה שכרו.

    Ben Yehoyada on Makkot 23a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מכות, דף כ״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־578 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 14 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ מ"ט משום ״נקלה״.…״

    2. קטע 228 מילים

      נפתחת ב״אמר רב ששת משום רבי אלעזר בן…״

      חכמים: רב ששת, רבי אלעזר.

    3. קטע 332 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן…״

      חכמים: רב ששת, רבי אלעזר.

    4. קטע 433 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב ששת משום ר' אלעזר בן…״

      חכמים: רב ששת.

    5. קטע 545 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב ששת משום ר' אלעזר בן…״

      חכמים: רב ששת.

    6. קטע 638 מילים

      נפתחת ב״ושתי רצועות וכו': תנא של חמור כדדריש…״

      חכמים: רב חסדא.

    7. קטע 737 מילים

      נפתחת ב״ידה טפח וכו': אמר אביי שמע מינה…״

      חכמים: אביי, רבא.

    8. קטע 827 מילים

      נפתחת ב״מלקין אותו וכו' מנא הני מילי אמר…״

      חכמים: רב כהנא.

    9. קטע 928 מילים

      נפתחת ב״אין מלקין אותו וכו': אמר רב חסדא…״

      חכמים: רב חסדא, רבי יוחנן.

    10. קטע 1021 מילים

      נפתחת ב״המכה מכה בידו: תנו רבנן אין מעמידין…״

      חכמים: רבי יהודה.

    11. קטע 1135 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא כוותיה דרבי יהודה מסתברא דכתיב…״

      חכמים: רבי יהודה, רבא.

    12. קטע 1215 מילים

      נפתחת ב״תנא כשהוא מגביה מגביה בשתי ידיו וכשהוא…״

    13. קטע 1335 מילים

      נפתחת ב״והקורא קורא כו': תנו רבנן הגדול שבדיינין…״

    14. קטע 1428 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן מכה רבה אין לי אלא…״

      חכמים: רבה.

    15. קטע 1530 מילים

      נפתחת ב״נתקלקל וכו': תנו רבנן אחד האיש ואחד…״

      חכמים: רבי מאיר, רבי יהודה.

    16. קטע 1617 מילים

      נפתחת ב״והתניא רבי יהודה אומר אחד האיש ואחד…״

      חכמים: רבי יהודה, רב נחמן בר יצחק.

    17. קטע 1732 מילים

      נפתחת ב״אמר שמואל כפתוהו ורץ מבית דין פטור…״

      חכמים: שמואל.

    18. קטע 1832 מילים

      נפתחת ב״ת"ר אמדוהו לכשילקה קלה פוטרין אותו לכשיצא…״

    19. קטע 1924 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי…״

      חכמים: רבי חנניה.

    20. קטע 2037 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבי חנניה בן גמליאל מה אם…״

      חכמים: רבי חנניה.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מכות דף כ״ג ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026