בוני התלמוד

    מסכת מכות דף י״ב עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אליבא דרבי אליעזר כ"ע לא פליגיכלומר מאן דאמר מתה ודאי כרבי יהושע אמר ולא כרבי אליעזר דאליבא דרבי אליעזר ליכא למ"ד מתה כיון דלגבי עבודותיו אמר פסולות למפרע ודאי אין זה כהן:

    כי פליגי אליבא דרבי יהושעכלומר אין אנו צריכין לומר מ"ד בטלה כרבי אליעזר ולא כרבי יהושע דאליבא דרבי יהושע איכא למימר דפליגי:

    פועל ידיו תרצהעבודותיו כשירות אבל לענין שאר דבריו אינו כהן:

    טעה יואבבדרשא דמעם מזבחי תקחנו ולא מעל מזבחי וכסבור דהיינו מעל מזבחי:

    מזבח בית עולמיםדכתיב מזבחי המיוחד לי:

    ה"ג והוא תפס במזבח של במה שעשה דוד לפני הארון שהיה באהל אשר נטה לו דוד בעיר דוד כדכתיב וינס יואב אל אהל ה' ומצינו בדברי הימים שעשה דוד מזבח לפניו ואי אפשר לומר מזבח של שילה שהוא היה בימי דוד ושלמה. (היה בגבעון):

    שרו של רומיסמאל שיברח לבצרה שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להחרב כדכתיב (ישעיהו כד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה על האדמה:

    חמוץ בגדיםמדמו של סמאל ואף על פי שאין המלאכים בשר ודם כתב בו הכתוב כעין הריגת האדם לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע:

    לא נתנו לקבורהללוים שהן שלהם:

    תיפוק ליהדאין בונין בית במגרש דא"כ הוה ליה מגרש עיר:

    אין עושיןשדה של לוים:

    למחילותתחת הקרקע שאין אוכלות במגרש כלום מלמעלה ואי לאו דכתיב בה ולא בתחומה הייתי אומר ידור בתחומה במערה:

    ורצחאיכא לפרושי לשון ציווי כמו (שמות לו) ועשה בצלאל ואהליאב ואיכא לפרושי לשון רשות כמו ועשה ה' להם וגו' (דברים לא):

    סופו חמור מתחלתוסופו צאתו חוץ לתחום תחלתו הרציחה:

    אב שהרג את הבןבנו השני נעשה גואל הדם של אחיו והורג את אביו:

    הא דתניא נעשהרבי יוסי הגלילי היא דאמר מצוה לגואל הדם:

    לכל אין הבן נעשה וכו'לכל עבירות שבתורה אין הבן נעשה שליח ב"ד על אביו לא להלקותו ולא לנדותו חוץ ממסית:

    ה"ג אלא לא קשיא הא בבנו הא בבן בנוהא דתניא אין בנו נעשה גואל הדם בבנו של רוצח קאמר והא דתניא בנו נעשה לו גואל הדם בבנו של הרוג קאמר שהוא בן בנו של רוצח ואינו מוזהר על כבודו:

    מתני' הכל הולך אחר הנוףאפי' הוא בעיקרו שבתוך התחום הרי הוא כיוצא חוץ לתחום ואם עיקרו חוץ לתחום ונופו בתוך התחום אף העיקר קולט:

    גמ' אילן שהוא עומד בפניםבירושלים ולענין אכילת מעשר שני בירושלים היא שנויה:

    מכנגד החומה וכו'אלמא לא נופו שדינן בתר עיקר ולא עיקר בתר נוף:

    בחומה תלה רחמנאדכתיב (דברים י״ב:י״ח) לפני ה' אלהיך תאכלנו:

    בדירה תלה רחמנאדכתיב (במדבר ל״ה:כ״ח) כי בעיר מקלטו ישב ונופו ראוי לדירה יותר מעיקרו: בירושלים לענין מעשר הלך אחר הנוף:

    בירושליםלענין מעשר הלך אחר הנוף:

    מכות 12 עמוד א

    1אליבא דרבי אליעזר כולי עלמא לא פליגי, כי פליגי אליבא דר' יהושע: מאן דאמר מתה כרבי יהושע, ומאן דאמר בטלה עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם דכתיב: ״(דברים לג״, יא) ״ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה״ אפי' חללין שבו, אבל הכא, אפי' רבי יהושע מודה.

    2נגמר דינו וכו'. אמר רב יהודה אמר רב: שתי טעיות טעה יואב באותה שעה, דכתיב: ״(מלכים א ב״, כח) ״וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח״,׃

    3טעה שאינו קולט אלא גגו, והוא תפס בקרנותיו. טעה שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים, והוא תפס מזבח של שילה. אביי אומר: בהא נמי מיטעא טעה: טעה שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו, והוא זר היה.

    4אמר ריש לקיש: שלש טעיות עתיד שרו של רומי לטעות, דכתיב: ״(ישעיהו סג״, א) ״מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה״, טועה שאינה קולטת אלא בצר, והוא גולה לבצרה. טועה שאינה קולטת אלא שוגג, והוא מזיד היה. טועה שאינה קולטת אלא אדם, והוא מלאך הוא.

    5אמר ר' אבהו: ערי מקלט לא נתנו לקבורה, דכתיב: ״(במדבר לה״, ג) ״ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם לחיים נתנו ולא לקבורה. מיתיבי, ״שמה שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו! רוצח שאני, דגלי ביה רחמנא.

    6כשם שהעיר קולטת וכו'. ורמינהו: (במדבר לה, כה) ״וישב בה״ בה ולא בתחומה! אמר אביי: לא קשיא, כאן לקלוט, כאן לדור.

    7״לדור״? תיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה, לא מגרש עיר ולא עיר מגרש. אמר רב ששת: לא נצרכה אלא למחילות.

    8רוצח שיצא חוץ לתחום וכו'. ת"ר (במדבר לה, כז) ורצח גואל הדם, את הרוצח מצוה ביד גואל הדם אין גואל הדם רשות ביד כל אדם דברי רבי יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם חייבין עליו׃

    9מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי מי כתיב ״אם רצח ורבי עקיבא מי כתיב ירצח״׃

    10אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם והרגו נהרג עליו כמאן לא כר' יוסי הגלילי ולא כר"ע׃

    11הוא דאמר כי האי תנא דתניא, ר' אליעזר אומר (במדבר לה, יב) עד עמדו לפני העדה למשפט מה ת"ל לפי שנאמר ״(במדבר לה״, כז) ורצח גואל הדם את הרוצח יכול מיד ת"ל עד עמדו לפני העדה למשפט׃

    12ורבי יוסי ורבי עקיבא האי עד עמדו לפני העדה למשפט מאי דרשי ביה ההוא מיבעי ליה לכדתניא רבי עקיבא אומר מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר ת"ל עד עמדו לפני העדה למשפט עד שיעמוד בב"ד אחר׃

    ברייתא

    13ת"ר (במדבר לה, כו) אם יצא יצא הרוצח אין לי אלא במזיד בשוגג מנין ת"ל אם יצא יצא מ"מ׃

    14והתניא (וההורגו) במזיד נהרג בשוגג גולה לא קשיא הא כמאן דאמר אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם הא כמאן דאמר לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם׃

    15אמר אביי מסתברא כמ"ד דברה תורה כלשון בני אדם שלא יהא סופו חמור מתחלתו מה תחלתו במזיד נהרג בשוגג גולה אף סופו במזיד נהרג בשוגג גולה׃

    16תני חדא אב שהרג בנו נעשה לו גואל הדם ותניא אידך אין בנו נעשה לו גואל הדם לימא הא רבי יוסי הגלילי והא ר"ע׃

    17ותסברא בין למ"ד מצוה בין למ"ד רשות מי שרי והאמר רבה בר רב הונא וכן תנא דבי רבי ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללתו חוץ ממסית שהרי אמרה תורה (דברים יג, ט) לא תחמול ולא תכסה עליו׃

    18אלא לא קשיא הא בבנו והא בבן בנו:

    מתני׳ · משנה

    19אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה בתוך התחום הכל הולך אחר הנוף:

    גמ׳ · גמרא

    20ורמינהי אילן שהוא עומד [(בתוך הפנים) ונוטה לחוץ או עומד בחוץ ונוטה לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ׃

    21מעשר אערי מקלט קא רמית מעשר בחומה תלה רחמנא ערי מקלט בדירה תלה רחמנא בנופו מתדר ליה בעיקרו לא מתדר ליה׃

    22ורמי מעשר אמעשר דתניא בירושלים הלך אחר הנוף בערי מקלט הלך אחר הנוף אמר רב כהנא לא קשיא הא ר' יהודה והא רבנן דתניא׃

    תוספות

    אילן שהוא לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפניםתימה דבשילהי כיצד צולין (פסחים דף פה: ושם) אמרי' דגגות לא נתקדשו ואם כן. (הוו) מעשר שני אין אוכלין על האילן וי"ל דמיירי שענפיו מועטין שאין בהן ארבע' דלא חשיבי והוי כאילו עומדת באויר כנגד הקרקע עוד יש לומר דמיירי [אפי'] באילן שענפיו מרובין ואויר ירושלים כירושלים:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ואסיק' כי פליגי אליבא דרבי יהושע מאן דאמר מתה כרבי יהושע כלומר קרבנותיו כשרין (בחי עכשיו) [כחי ועכשיו] מת ומאן דאמר בטלה אמר לך עד כאן לא מכשר רבי יהושע התם אלא משום דכתיב ברך ה' הילו ופועל ידיו תרצה אפילו חולין שבו תרצה אבל הכא אפילו רבי יהושע מודה דבטלה כהונה:

    נגמר דינו בלא כהן גדול ואח"כ נתמנה כ"ג ומי שהרג כ"ג וכ"ג שהרג אינו יוצא משם לעולם לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפילו כל ישראל צריכין לו כיואב כו': א"ר יהודה אמר רב שתי טעיות טעה יואב כו': ירושלמי רבי יוחנן שלח לרבנן דתמן תרין מילין אתון אמרין בשם רב (ולי) [ולית] אינון כן אתון אמרין בשם רב לא התירו ביפת תואר אלא בעילה ראשונה ואני אומר לא ראשונה ולא אחרונה אלא אחר כל המעשים שנאמר ואחר כן תבא אליה ובעלתה ותוב אמריתו כי טעה יואב והחזיק בקרנות המזבח ואין הקרנות קולטות אלא גגו ולא גג שבשילה קולט אלא גג בית העולמים קולט ואני אומר לא הקרנות קולטות ולא הגג קולט לא של שילה ולא של בית העולמים ואינן קולטות אלא ערי מקלט בלבד. ואפשר יואב תחכמוני ראש השלישים היה טועה בדבר זה אלא לסנהדרין ברח אמר מוטב יהרג בבית [דין] שירשוהו בניו דתנן הרוגי ב"ד נכסיהן ליורשין הרוגי מלכות נכסיהן למלך מיד אמר שלמה וכי לממונו אני צריך להסיר דמי חנם אני צריך :

    כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולטת ואע"פ שאינו דר בתחומה אם יש שם מחילה אבל קולטת ואין רשות לגואל הדם להורגו בתחומה.

    הריגת הרוצח מצוה ביד גואל הדם וביד כל אדם רשות דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר גואל הדם רשות וכל אדם אין חייבין עליו משום דרב אמרו רוצח שיצא חוץ לתחום קודם שיגמר דינו לגלות ומצאו גואל הדם והרגו נהרג עליו.

    ומתמהינן כמאן אמר רב לשמעתיה לא כר' יוסי הגלילי דאמר מצוה ולא כר' עקיבא דאמר רשות מ"מ לתרוייהו פטור. ואמרינן רב דאמר כר' אליעזר כו': ת"ר ואם יצא יצא הרוצח אין לי אלא במזיד כו' אמר אביי מסתברא כמאן דאמר דברה תורה כלשון בני אדם אלא במזיד נהרג בשוגג גולה שלא יהא סופו חמור מתחלתו תחלתו שבשוגג גולה יהיה אחריתו בשוגג נהרג אלא בשוגג גולה:

    תני חדא אב שהרג בנו נעשה גואל הדם ותניא אידך אין בנו נעשה גואל הדם. פרקינן אם עשו הרג תימן בן אליפז אליפז נעשה גואל הדם של בנו שלו והורג עשו אביו אבל אם הרג עשו רעואל בנו (של) [שלו אין] אליפז גואל דם אחיו מיד אביו:

    [מתני'] אילן שהוא עומד בתוך התחום וגופו נוטה חוץ לתחום כו' עד הכל הולך אחר הנוף. ורמינן עלה הא דתנן במעשר שני פ"ג אילן שהוא עומד בפנים ונוטה לחוץ או עומד בחוץ ונוטה לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. ופרקינן שאני מעשר דבחומה תלה רחמנא שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום וגו' פי' אין נאכלין חוץ לחומת ירושלים בלא פדיון ואין נפדין לפנים מן החומה אלא נאכלין בתורת מעשר שני וכן מפורש בתלמוד ארץ ישראל במקומו לפיכך כל הפירות שהן חוץ לחומה חשובין כחוץ ומה שהן בפנים כלפנים אבל ערי מקלט ישיבה כתב בהו בנוף אפשר להיות ישיבה בעיקרו לא:

    ורמי מעשר אמעשר דרא תנן במעשרות סוף פ"ג [מ"י] בערי מקלט הכל הולך אחר הנוף ובירושלים הכל הולך אחר הנוף. ופריק רב כהנא לא קשיא הא דתני אחר הנוף לר"י והא דתני במקום שהוא נוטה לרבנן.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מכות דף י״ב עמוד א׳

    מסכת מכות דף י״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־628 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אליבא דרבי אליעזר כ"ע לא פליגי כלומר מאן דאמר מתה ודאי כרבי יהושע אמר ולא כרבי אליעזר דאליבא דרבי אליעזר ליכא למ"ד מתה כיון דלגבי עבודותיו אמר פסולות למפרע ודאי אין זה כהן:

    כי פליגי אליבא דרבי יהושע כלומר אין אנו צריכין לומר מ"ד בטלה כרבי אליעזר ולא כרבי יהושע דאליבא דרבי יהושע איכא למימר דפליגי:

    פועל ידיו תרצה עבודותיו כשירות אבל לענין שאר דבריו אינו כהן:

    טעה יואב בדרשא דמעם מזבחי תקחנו ולא מעל מזבחי וכסבור דהיינו מעל מזבחי:

    מזבח בית עולמים דכתיב מזבחי המיוחד לי:

    ה"ג והוא תפס במזבח של במה שעשה דוד לפני הארון שהיה באהל אשר נטה לו דוד בעיר דוד כדכתיב וינס יואב אל אהל ה' ומצינו בדברי הימים שעשה דוד מזבח לפניו ואי אפשר לומר מזבח של שילה שהוא היה בימי דוד ושלמה. (היה בגבעון):

    שרו של רומי סמאל שיברח לבצרה שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להחרב כדכתיב (ישעיהו כד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה על האדמה:

    חמוץ בגדים מדמו של סמאל ואף על פי שאין המלאכים בשר ודם כתב בו הכתוב כעין הריגת האדם לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Makkot 12a · Sefaria

    תוספות

    אילן שהוא לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים תימה דבשילהי כיצד צולין (פסחים דף פה: ושם) אמרי' דגגות לא נתקדשו ואם כן. (הוו) מעשר שני אין אוכלין על האילן וי"ל דמיירי שענפיו מועטין שאין בהן ארבע' דלא חשיבי והוי כאילו עומדת באויר כנגד הקרקע עוד יש לומר דמיירי [אפי'] באילן שענפיו מרובין ואויר ירושלים כירושלים:

    Tosafot on Makkot 12a · Sefaria

    רבנו חננאל

    ואסיק' כי פליגי אליבא דרבי יהושע מאן דאמר מתה כרבי יהושע כלומר קרבנותיו כשרין (בחי עכשיו) [כחי ועכשיו] מת ומאן דאמר בטלה אמר לך עד כאן לא מכשר רבי יהושע התם אלא משום דכתיב ברך ה' הילו ופועל ידיו תרצה אפילו חולין שבו תרצה אבל הכא אפילו רבי יהושע מודה דבטלה כהונה:

    נגמר דינו בלא כהן גדול ואח"כ נתמנה כ"ג ומי שהרג כ"ג וכ"ג שהרג אינו יוצא משם לעולם לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפילו כל ישראל צריכין לו כיואב כו': א"ר יהודה אמר רב שתי טעיות טעה יואב כו': ירושלמי רבי יוחנן שלח לרבנן דתמן תרין מילין אתון אמרין בשם רב (ולי) [ולית] אינון כן אתון אמרין בשם רב לא התירו ביפת תואר אלא בעילה ראשונה ואני אומר לא ראשונה ולא אחרונה אלא אחר כל המעשים שנאמר ואחר כן תבא אליה ובעלתה ותוב אמריתו כי טעה יואב והחזיק בקרנות המזבח ואין הקרנות קולטות אלא גגו ולא גג שבשילה קולט אלא גג בית העולמים קולט ואני אומר לא הקרנות קולטות ולא הגג קולט לא של שילה ולא של בית העולמים ואינן קולטות אלא ערי מקלט בלבד. ואפשר יואב תחכמוני ראש השלישים היה טועה בדבר זה אלא לסנהדרין ברח אמר מוטב יהרג בבית [דין] שירשוהו בניו דתנן הרוגי ב"ד נכסיהן ליורשין הרוגי מלכות נכסיהן למלך מיד אמר שלמה וכי לממונו אני צריך להסיר דמי חנם אני צריך :

    כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולטת ואע"פ שאינו דר בתחומה אם יש שם מחילה אבל קולטת ואין רשות לגואל הדם להורגו בתחומה.

    הריגת הרוצח מצוה ביד גואל הדם וביד כל אדם רשות דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר גואל הדם רשות וכל אדם אין חייבין עליו משום דרב אמרו רוצח שיצא חוץ לתחום קודם שיגמר דינו לגלות ומצאו גואל הדם והרגו נהרג עליו.

    ומתמהינן כמאן אמר רב לשמעתיה לא כר' יוסי הגלילי דאמר מצוה ולא כר' עקיבא דאמר רשות מ"מ לתרוייהו פטור. ואמרינן רב דאמר כר' אליעזר כו': ת"ר ואם יצא יצא הרוצח אין לי אלא במזיד כו' אמר אביי מסתברא כמאן דאמר דברה תורה כלשון בני אדם אלא במזיד נהרג בשוגג גולה שלא יהא סופו חמור מתחלתו תחלתו שבשוגג גולה יהיה אחריתו בשוגג נהרג אלא בשוגג גולה:

    תני חדא אב שהרג בנו נעשה גואל הדם ותניא אידך אין בנו נעשה גואל הדם. פרקינן אם עשו הרג תימן בן אליפז אליפז נעשה גואל הדם של בנו שלו והורג עשו אביו אבל אם הרג עשו רעואל בנו (של) [שלו אין] אליפז גואל דם אחיו מיד אביו:

    [מתני'] אילן שהוא עומד בתוך התחום וגופו נוטה חוץ לתחום כו' עד הכל הולך אחר הנוף. ורמינן עלה הא דתנן במעשר שני פ"ג אילן שהוא עומד בפנים ונוטה לחוץ או עומד בחוץ ונוטה לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. ופרקינן שאני מעשר דבחומה תלה רחמנא שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום וגו' פי' אין נאכלין חוץ לחומת ירושלים בלא פדיון ואין נפדין לפנים מן החומה אלא נאכלין בתורת מעשר שני וכן מפורש בתלמוד ארץ ישראל במקומו לפיכך כל הפירות שהן חוץ לחומה חשובין כחוץ ומה שהן בפנים כלפנים אבל ערי מקלט ישיבה כתב בהו בנוף אפשר להיות ישיבה בעיקרו לא:

    ורמי מעשר אמעשר דרא תנן במעשרות סוף פ"ג [מ"י] בערי מקלט הכל הולך אחר הנוף ובירושלים הכל הולך אחר הנוף. ופריק רב כהנא לא קשיא הא דתני אחר הנוף לר"י והא דתני במקום שהוא נוטה לרבנן.

    Rabbeinu Chananel on Makkot 12a · Sefaria

    ריטב"א

    מאן דאמר מתה כר"י פי׳ שמכשירו למפרע וסובר דמכאן ולהבא בלחו׳ הוא פסל ומ"ד בטלה כר"א שפוסלו למפרע וא קי"ל דהלכתא פר"י ואע"פ כן לא אתפרש הכא במאי דאיפליגו תרווייהו אליבא דידיה הלכתא כמאן:

    טעה שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרבותי פי׳ דאנן דרשינן מעם מזבחי תקחנו ולא מעל מזבחי וגגו הוי מעל מזבחי. וי"ל דיואב שפיר ידע מהאי דרשא מעל מזבחי בעינן אלא דהוא סבר דקרנו׳ מעל מזבחי קרינן בי׳ וכן פירש"י ז"ל ואפשר דידע שפיר דקרנותיו לאו מעל מזבחי נינהו אלא דאיהו לא דריש כדידן והכי הוי דרי׳ מעם מזבחי כלומר מסמוך לו תקחנו למות ולא ממזבחי ממש ואפילו מקרנותיו:

    והוא תפס מזבח שילה כך הגרסא בכל הספרים וקשיא דהא בימי דוד לא היה משכן בשילה כדאמרינן בעלמא אותו יום שמת עלי נתקיים ויטוש משכן שילה לכך גורס רש"י ז"ל והוא תפס מזבח במה כלומר במונ׳ במה שעשה דוד במה לפני הארון באהל אשר נטה בעיר דוד כדכתי׳ וינס יואב אל אוהל ה׳ ומצינו בספר דברי הימים שעשה המזבח לפניו ע"כ ויפה כיון ז"ל. ויש גורסין במזבח גבעון כי שם היה משכן בימי דוד ושלמה עד שנבנה בית עולמים. ויש לקיים גרסת כל הספרים ישיגים ושילה לאו דוקא אלא משום דשילה היא עיקר משכן יותר מכולם חוץ מבית עולמים וכולן נטפלין לו כדכתי׳ ויטוש משכן שילה לכן תפס כאן מזבח שילה כי גבעון תחת שילה קם:

    והוא גלה לבצרה פי׳ לא לבצרה דאדום דהא אין מקלט אלא בארץ ישראל אלא לבצרה שבא"י ומשום דאיכא אינשי דקרו לבצר בצרה הוא בר דבצרה ממש היינו בצר שהוא ערי מקלט:

    רוצח שאני דגלי ביה רחמנא פי׳ ומאן דקרו לה סבר דכיון דרוצח שהוא גר נקבר שם כ"ש האזרחי׳ שלשם:

    כאן לקלוט וכאן לדוד הא ודאי מפורש הוא בכל אחת מהם דמתני׳ מיירי בקליטה כדקתני בהדיא וברייתא בדידה מדקתני וישב בה ולא להשוותם אלא למשבקינהו כפשטייהו דתחומא הוי כעיר למקלט ולא הוי כעיר לדוד. ויש כיוצא בלשון הזה בתלמו׳ ונראין דברים דאפילו לדור דוקא בתחומה אבל בעיבורה דר דהא קי"ל דעיבורה של עיר כעיר לנדרים ולכל דבר כדאיתא במס׳ נדרים (דף נו ע"ב):

    מ"ט דר׳ יוסי הגלילי דאמר מצוה ואמרינן מי כתיב אם רצח ור"ע מי כתיב ורצח. מסתברא דבהא פליגי דהא ודאי בלשון מקרא איכא עשה וכיוצא בו שהוא מצוה והיינו רובא ואיכא מיעוטא דהוה לשון רשות וכדכתי׳ וגאל את מחבר אחיו וכיוצ׳ בו. ר׳ יוסי סבר דבתר רובא אזלינן ור"ע סבר דבכי הא שבא לקבוע מצוה בדמו של זה צריך מקרא מפורש. וא"ת לענין כל אדם במאי פליגי וי"ל דהא בהא תליא דלעולם נחתי כל אדם חדא דרגא מגואל הדם הילכ׳ למ"ד גואל הדם מצוה הוי שאר כל אדם רשות ולמ"ד גואל הדם רשות הוי שאר כל אדם באיסור לכתחלה אלא דבדעיב׳ אין חייבין עליו לפרם גירסא הנכונ׳ דגרסי׳ ושא׳ כל אדם אין חייבין עליו:

    א"ר זוטרא בר טוביא א"ר רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם והרגו נהרג עליו. וכתב רבינו מאיר הלוי ז"ל דהא פליגא אדרב הונא דלעיל דאמר רוצח שגולה לעיר מקלטו והרגו גואל הדם בדרך פטור דהשתא היכא שהשיגו בדרך והרגו פטור היכא דיצא משום מבעיא דפטור ע"כ. וכן היה סובר מורי הרב הלוי ז"ל דההיא דרב הונא פליגא ואיהו דאמר כר׳ יוסי וכר"ע וכסתם מני׳ והלכתא כותיה וקשוא לי היכי לא מפרש לה תלמוד׳ וא לאו דמסתפינא מרבוותן ז"ל הוה אמינא דטעמא דפליגי נינהו ולא פליגי דדילמא בהא דהכא מודה רב הונא דגואל הדם נהרג עליו כיון שכבר קלטוהו מחיצות לרוצח ודעתו לחזור שם וה"ה שהיה אפשר לומר דאפילו לר"ע ולר׳ יוסי דאמרי הכא שאינו נהרג הוו אמרי התם נהרג דשאני הכא שפשע הרוקח בעצמו לצאת חוץ למקלטו מה שאין כן התם שהיה בורח למקלטו והיינו דהצריך התם דרב הונא ולא אוקימנא בתנאי דהכא כלל. כנ"ל:

    ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Makkot 12a · Sefaria

    מאירי

    המזבח קולט את ההורג בשוגג מאחר שבמזיד נאמר מעם מזבחי תקחנו למדנו שהשוגג נקלט בו וגואל הדם שהרגו שם נהרג עליו ואין קולט אלא גגו ולא החזקה בקרנותיו וכן אינו קולט אלא מזבח בית עולמים אבל לא של במה וכן אינו קולט אלא כהן ועבודה בידו אבל לא את הזר או כהן שאינו עובד בשעה שגואל הדם בא עליו:

    גדולי המחברים כתבו שכל מי שקלטו מזבח אין מניחין אותו לשם אלא מוסרין לו שומרים ומגלין אותו לעיר מקלטו וכן כתבו שדברים אלו שאמרנו שאינו קולט אלא על הדרכים שהזכרנו דוקא במחויבי גלות אבל מי שנתירא מן המלך שלא יהרגנו בדיני מלכות או מבית דין שלא יהרגנו בהוראת שעה הרי זה נצול ואין לוקחין אותו משם אא"כ נתחייב מיתת ביה דין בעדים והתראה ונראין הדברים דוקא בגגו ובמזבח בית עולמים ושמא על זו אמרו שתי טעויות טעה יואב והם שאחז בקרנות ובמזבח במה שעשה דוד לפני הארון ואין הלכה כאביי שאמר עליו שטעה בכהן ועבודה בידו שהרי יואב מפחד המלכות היה ואף הזר נקלט בו וכבר כתבנו במסכת סנהדרין:

    בתלמוד המערב פי' ויחזק בקרנות המזבח שברח לסנהדרין כדי שימות בדיניהם ויירשוהו בניו ולא שימות בדין המלכות ויהיו נכסיו למלך:

    ערי מקלט כבר ביארנו שהיו של לויים כשימות אחד מהם אינו נקבר לתוכן ולא בתחומן שנאמר מגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם לחיים נתנו ולא לקבורה אלא נותנין להם בתי קברות חוץ לתחום ואע"פ שהרוצח נקבר שם אינה אלא קבורת עראי וכן שהמקרא גלה בו כך שנאמר שמה כמו שביארנו:

    אע"פ שביארנו שתחומה של עיר קולטת מ"מ אין הרוצח יכול לדור בתחום דרך דירה שנאמר וישב בה ולא בתחומה ולא סוף דבר בבית הבנוי שהרי אי אפשר לבנות בית לשם והוא ששלשת אלפים אמה נתנו ללויים חוץ לעיר וסביבה אלף למגרש שאין שם לא בית ולא שדה ואלפים לשדות וכרמים ואין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ולא מגרש עיר ולא עיר מגרש אלא אפילו לדור בתחומה במחלות שתחת הקרקע אינו רשאי ואם עשה כן התיר עצמו ואין גואל הדם נהרג עליו על הדרך שביארנו:

    המשנה העשירית וענינה בביאור זה החלק גם כן רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם ר' יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם ר' עקיבא אומר הרשות ביד גואל הדם וכל אדם חייבים עליו אמר הר"ם הלכה כר' עקיבא כשיצא מעיר מקלטו במזיד אבל כשיצא בשוגג ההורג אותו יהרג:

    אמר המאירי רוצח שיצא חוץ לתחום של עיר מקלטו ר' יוסי אומר מצוה ביד גואל הדם להרגו ורשות ביד כל אדם ר' עקיבא אומר הרשות ביד גואל הדם ושאר כל אדם אסור אלא שאין נהרג עליו והלכה כר' עקיבא ולא סוף דבר כשיצא אלא אף מעקרו שהרי בסוגיא זו אמרו אב שהרג את בנו וכו' ואמרו עליה מאי לאו הא רבי הא ר' עקיבא וכו' ויש שואלין והלא במסכת סנהדרין שאם אין לו גואל הדם בית דין מעמידין לו גואל הדם אלמא מצוה ביד כל אדם והלא בתרויהו תירצו בה דההיא כשאין לו גואל הדם אבל זו שבכאן שיש גואל הדם אינה מצוה ביד אחרים אלא או רשות לר' יוסי או אסור לר' עקיבא אלא שאינו נהרג עליו ומתוך כל שאין גואל הדם מעמידין לו ודוקא כשיצא בזדון אבל אם יצא בשוגג אחד גואל הדם ואחד שאר בני אדם גולין על ידו ואם הרגו בתחום עיר מקלטו אף גואל הדם נהרג עליו וכן יתבאר בגמרא:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

    ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Makkot 12a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא של רומי לטעות דכתיב כו' ולא מגרש שדה לא מגרש עיר ולא עיר מגרש אמר כו' ותסברא בין למ"ד רשות ובין למ"ד מצוה מי שרי כו' ולא תכסה עליו אלא לא קשיא כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה אילן שהוא כו' עי"ל דמיירי אפילו באילן שענפיו מרובין ואויר כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דלא אמרו דגגו לא נתקדש אלא באויר עזרה דלא הוי כעזרה אבל הכא אויר בירושלים הוי כירושלים ובספרים הגיהו בתוספות לאין צורך ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Makkot 12a · Sefaria

    מהר"ם

    גמ' ורמי מעשר אמעשר דתניא וכו' כצ"ל:

    תוס' ד"ה אילן שהוא עומד וכו' ונוטה לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים כצ"ל:

    בא"ד תימה דבשלהי כיצד צולין אמרי' דגגות לא נתקדשו וא"כ מעשר שני אין אוכלין על האילן כצ"ל. ר"ל משום דעל דאילן דהוי כמו על גג הבית דאין בו קדושה ותירץ דאיירי דענפיו מועטין וכו' ר"ל ולא חשיב גג:

    בא"ד עוד י"ל דמיירי בענפיו מרובים וכו' צ"ע על כוונת התוס' דמתחלה מאי מקשו ולבסוף מה תירצו דאם ר"ל דבקושיא הוה ס"ל דעל האילן כשענפיו מרובין הוי כמו על הגג וכשם שלא נתקדשו הגגות ה"נ לא נתקדשו על האילן א"כ מאי תירץ לבסוף במ"ש ואויר ירושלים כירושלים ויש ליישב דבתירוצא בתרא קאמר דעל האילן אפי' שענפיו מרובין נקרא אויר ירושלים ואויר ירושלים נתקדש כירושלים עצמו ודוקא על הגגות שעל גבי הבתים לא נתקדש אבל האויר שעל גבי האילן נתקדש אפילו עד לרקיע וק"ל:

    Maharam on Makkot 12a · Sefaria

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה טעה יואב וכו' ולא מעל מזבחי עי' יומא דף פג ע"א ברש"י ד"ה ולא מעל מזבחי וצ"ע:

    בד"ה ה"ג אלא וכו' ואינו מוזהר על כבודו עי' בדרשות הראנ"ח פרשת תולדות:

    Gilyon HaShas on Makkot 12a · Sefaria

    בן יהוידע

    טוֹעֶה שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת אֶלָּא 'בֶּצֶר' וְהוּא גּוֹלֶה 'לְבָצְרָה' נראה הכונה שיתלבש באדם רע ממין שלו כאשר נתלבש בנחש והסית את חוה וכאשר נתלבש בהמן לפי דברי הזוהר הקדוש והולך לבצרה והנה אם היה גולה לבצר הגם דהיה טועה בשתים מכל מקום אפשר שתסתפק הארץ פן יהיה נקלט בה יען כי 'בֶּצֶר' עיר מקלט היא אך כשגלה לבצרה ודאי לא תוכל שאתו כי 'בָּצְרָה' מעיקרה אינה עיר מקלט. והנה 'בֶּצֶר' היא בת שלש אותיות אבל 'בָּצְרָה' היא בת ארבע אותיות. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ (משלי ל, כא) תַּחַת רצונו לומר מקום מלשון 'וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו' רצונו לומר במקומו וזה במקום שָׁלוֹשׁ זו 'בֶּצֶר' רָגְזָה אֶרֶץ פן יהיה נקלט בה כי היא עיקרה עיר מקלט אבל תַּחַת אַרְבַּע זו 'בָּצְרָה' שהיא בת ארבע אותיות לא תרגז הארץ כי שם ברור לה שֶׁלֹּא תוּכַל שְׂאֵתוֹ דהיא אינה עיר מקלט מעיקרא ומפרש הכתוב על מי אני אומר כן? ואמר תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ זה שרה של אדום שהוא עבד כי ימלוך ואשתו פלונית שִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב עוד כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע (ויקרא יא, מב) כלומר הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן זה נחש הקדמוני וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע זה פלוני שהוא שרה של אדום שהולך 'לְבָצְרָה' שהיא בת ארבע אותיות ואינו הולך 'לְבֶצֶר' וגם שמו [סמא־ל] הוא ארבע אותיות, עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם זה יצר הרע שדרכו להכשיל יותר בעונות שאדם דש בעקביו לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הם שאר כוחות טומאה לֹא תֹאכְלוּם רצונו לומר לא תדבקו בהם להנות מהם ומעצתם כִּי שֶׁקֶץ הֵם ואתם טהורים וקדושים!

    Ben Yehoyada on Makkot 12a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מכות, דף י״ב, עמוד א׳, בהיקף של כ־628 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 146 מילים

      נפתחת ב״אליבא דרבי אליעזר כולי עלמא לא פליגי,…״

      חכמים: רבי אליעזר, רבי יהושע.

    2. קטע 227 מילים

      נפתחת ב״נגמר דינו וכו'. אמר רב יהודה אמר…״

      חכמים: רב יהודה.

    3. קטע 336 מילים

      נפתחת ב״טעה שאינו קולט אלא גגו, והוא תפס…״

      חכמים: אביי.

    4. קטע 445 מילים

      נפתחת ב״אמר ריש לקיש: שלש טעיות עתיד שרו…״

    5. קטע 538 מילים

      נפתחת ב״אמר ר' אבהו: ערי מקלט לא נתנו…״

    6. קטע 621 מילים

      נפתחת ב״כשם שהעיר קולטת וכו'. ורמינהו: (במדבר לה,…״

      חכמים: אביי.

    7. קטע 723 מילים

      נפתחת ב״״לדור״? תיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש…״

      חכמים: רב ששת.

    8. קטע 840 מילים

      נפתחת ב״רוצח שיצא חוץ לתחום וכו'. ת"ר (במדבר…״

      חכמים: רבי יוסי.

    9. קטע 914 מילים

      נפתחת ב״מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי מי כתיב…״

      חכמים: רבי יוסי, רבי עקיבא.

    10. קטע 1024 מילים

      נפתחת ב״אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב…״

      חכמים: רב רוצח.

    11. קטע 1137 מילים

      נפתחת ב״הוא דאמר כי האי תנא דתניא, ר'…״

    12. קטע 1244 מילים

      נפתחת ב״ורבי יוסי ורבי עקיבא האי עד עמדו…״

      חכמים: רבי יוסי, רבי עקיבא.

    13. קטע 1319 מילים

      נפתחת ב״ת"ר (במדבר לה, כו) אם יצא יצא…״

    14. קטע 1427 מילים

      נפתחת ב״והתניא (וההורגו) במזיד נהרג בשוגג גולה לא…״

    15. קטע 1526 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי מסתברא כמ"ד דברה תורה כלשון…״

      חכמים: אביי.

    16. קטע 1624 מילים

      נפתחת ב״תני חדא אב שהרג בנו נעשה לו…״

      חכמים: רבי יוסי.

    17. קטע 1740 מילים

      נפתחת ב״ותסברא בין למ"ד מצוה בין למ"ד רשות…״

      חכמים: רב הונא, רבי ישמעאל, רבה.

    18. קטע 188 מילים

      נפתחת ב״אלא לא קשיא הא בבנו והא בבן…״

    19. קטע 1922 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו…״

    20. קטע 2022 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ ורמינהי אילן שהוא עומד [(בתוך הפנים)…״

    21. קטע 2121 מילים

      נפתחת ב״מעשר אערי מקלט קא רמית מעשר בחומה…״

    22. קטע 2224 מילים

      נפתחת ב״ורמי מעשר אמעשר דתניא בירושלים הלך אחר…״

      חכמים: רב כהנא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מכות דף י״ב ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026