מעלים היו — הערים שכר ללוים שרוצחים שוכרים מהם את בתי הדירה:
חוזר לשררה שהיה בה — אם היה נשיא או ראש בית אב חוזר לגדולתו כשישוב לעירו במיתת כה"ג:
גמ' מחלוקת בשש — ערי מקלט:
לכם — לרוצחים נאמר והיו לכם הערים למקלט:
ושב אל משפחתו — בעבד עברי כתיב כשיוצא חפשי בשש או ביובל:
למה שהוחזקו אבותיו — לשררה:
אל אחוזת אבותיו כאבותיו — סיפא דמילתיה דרבי מאיר היא ומביא ראיה לדבריו מסוף המקרא שחוזר לגדולתו שנאמר ואל אחוזת אבותיו אל כל חזקת אבותיו:
וכן בגולה — כמחלוקת בעבד עברי כך מחלוקת ברוצח שגלה וחזר במיתת הכהן ומהכא יליף דכשהוא אומר כאן ישוב קרא יתירא דמצי למכתב ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ולשתוק:
לרבות את הרוצח — דמופנה לדון הימנו גזירה שוה נאמר כאן ישוב ונאמר ברוצח ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו כדמפרש ואזיל מאי וכן בגולה ומסקנא גמר שיבה שיבה מהתם:
מתני' אלו הן הלוקין — אלו לאו דוקא דתנא ושייר לוקין טובא אלא תנא חייבי כריתות לאשמועינן דיש מלקות בחייבי כריתות ותנא אלמנה וגרושה לאשמועינן אלמנה וגרושה חייב עליה משום שתי שמות וכו' ותנא טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו דלא מפרש לאו דידהו בהדיא וכן הקדש שלא נפדה ואיידי דתנא הקדש תנא מעשר שני בהדיא דתרוייהו מלקות דידהו משום מחוסרי פדייה וכן ברובן יש דבר חדש:
נתינה — מן הגבעונין היא ומלקות משום לא תתחתן בם (דברים ז):
אלמנה וגרושה — שנתאלמנה מאיש אחד ונתגרשה מאיש אחר חייב עליה שתי מלקות משום שתי שמות משום שתי אזהרות ששתיהן מפורשות במקרא ואזהרה אתרוייהו קיימא:
גרושה וחלוצה — גרושה והיא חלוצה אינו חייב עליה אלא משום גרושה שהחלוצה אינה כתובה אלא מרבויא מייתינן לה דתניא בקדושין (דף עח.) גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה מנין ת"ל ואשה:
טמא שאכל את הקודש — אזהרתו מפרש בגמרא:
נותר — כתיב ביה (שמות כ״ט:ל״ד) ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא ואזהרת פגול נמי מהכא מדכתיב כי קדש הוא כלומר מפני שהוא קודש שנפסל למדנו מכאן כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו והכי אמרינן לקמן ואזהרת טמא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל (ויקרא ז׳:י״ט):
והשוחט — קדשים בחוץ או המעלה קדשים בחוץ אזהרת מעלה השמר לך פן תעלה וגו' (דברים י״ב:י״ג) אזהרת שוחט ילפינן בזבחים בפרק השוחט והמעלה (זבחים דף קו.) איכא דיליף מלא יזבחו עוד וגו' ואיכא דיליף לה מגזירה שוה דהבאה הבאה שוחט ממעלה:
האוכל ביום הכפורים — ויליף אזהרתיה בפרק בתרא דיומא (דף פא.):
המפטם את השמן — העושה שמן בדוגמת שמן המשחה ואזהרתיה ובמתכונתו לא תעשו כמוהו (שמות ל׳:ל״ז) וכן בקטורת ובמתכונתה לא תעשו לכם (שם):
והסך בשמן המשחה — מאותו שעשה משה במדבר דכתיב על בשר אדם לא ייסך (שם):
אכל טבל — אזהרתיה מולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו בעתידין לתרום הכתוב מדבר והכי מפרש לה בסנהדרין באלו הן הנשרפין (דף פג.):
ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו — אף הוא טבל:
ומעשר שני שלא נפדה — והוא אוכלו חוץ לירושלים וכתיב לא תוכל לאכול בשעריך וגו' (דברים י״ב:י״ז):
הקדש שלא נפדה — אזהרתו אינו מפורשת כל כך ונראה בעיני דמהכא אתא דתניא (סנהדרין שם) הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה ואמרי' מאי טעמיה דרבי אתיא חטא חטא מתרומה ורבנן מיעט רחמנא ומתו בו ולא במעילה ממיתה הוא דמעטיה וגזירה שוה כדקיימא קיימא וילפינן אזהרה דמעילה מאזהרה דתרומה דכתיב בה וכל זר לא יאכל קדש ורוב הלכות מעילה היא למדה מתרומה בתורת כהנים בגזירה שוה זו:
באוכל נמלה גרסינן שהוא חייב — משום שרץ השורץ על הארץ:
גמ' חייבי כריתות קתני — כל חייבי כריתות שאין בהן מיתת ב"ד הוזכרו במשנתנו לענין מלקות ואחד מכל חייבי מיתות בית דין לא הוזכר בה ללקות אם התרו בו למלקות:
