בוני התלמוד

    מסכת מכות דף י״א עמוד ב׳

    פרק ב׳ - אלו הן הגולין

    Also cited as: Makkot 11b, Chapter 2 Ellu Hen HaGolin

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    וחטאתי לך - לשון נידוי הוא שיהא מנודה לאביו:

    מאי דכתיב יחי ראובן וגו' וזאת ליהודה - מה ראה לסמוך יהודה לראובן ומה ראה להתחיל בברכת יהודה בלשון וזאת ליהודה אלא לפי שהיו עצמות כל השבטים שלדן קיים ושל יהודה מגולגלין אמר לשון זה יחי ראובן כלומר ראובן שלדו קיימת כאילו הוא חי וזאת תהיה ליהודה שהם מגולגלין. עצמות כל השבטים יצאו ממצרים ונשאום בניהם במדבר וזהו שאמר יוסף לאחיו (שמות י״ג:י״ט) והעליתם עצמותי מזה אתכם עם עצמותיכם:

    על איבריה לשפא - נכנסו עצמותיו למקום חיבורם ששפו משם כמו דשף מדוכתיה (חולין דף מב: נד.:) לשפא אישלויי"ש דורא:

    ידיו רב לו - יהי בו כח לריב ריבו לעצמו נגד חביריו:

    למשקל ולמטרח - לישא וליתן:

    ליהדר בהנך - במיתת מרובה בבגדים או בשעבר ממשיחותו אלא לאו ש"מ כולהו:

    מתני' ה"ז אינו גולה - מפרש טעמא בגמ' מק"ו:

    חוזר במיתתו של שני - יליף טעמא בגמ':

    נגמר דינו בלא כ"ג - שלא מינו אחר תחתיו עד שנגמר דינו של זה לגלות:

    גמ' שנמשח בימיו - משנעשה זה רוצח:

    מאי הוה ליה - להאי כהן למיעבד מאחר שעדיין לא היה כ"ג כשהרג זה למה הוא נענש:

    תנא מת - רוצח בערי מקלט ומת כ"ג אחר זמן:

    ונעשה כ"ג בן גרושה - יצא עליו עדות שהוא חלל:

    מתה כהונה - הרי הוא כמת ואין הרוצח גולה:

    בטלה כהונה - איגלאי מילתא למפרע שלא היה כ"ג והוה ליה האי רוצח נגמר דינו בלא כהן גדול ואינו חוזר לעולם:

    מכות 11 עמוד ב

    1אמר רב יהודה אמר רב: נידוי על תנאי צריך הפרה. מנלן? מיהודה, דכתיב: ״(בראשית מג״, ט) ״אם לא הביאותיו אליך וגו'״, וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מאי דכתיב: ״(דברים לג״, ו) ״יחי ראובן ואל ימות וגו' וזאת ליהודה״?

    2כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר, עצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון, עד שעמד משה ובקש עליו רחמים. אמר לפניו: רבונו של עולם, מי גרם לראובן שיודה יהודה, (דברים לג, ז) ״וזאת ליהודה... שמע ה' קול יהודה״.

    3עאל איבריה לשפא, לא הוה קא מעיילי ליה למתיבתא דרקיע, (דברים לג, ז) ״ואל עמו תביאנו״. לא הוה קא ידע למישקל ומיטרח בשמעתא בהדי רבנן, (דברים לג, ז) ״ידיו רב לו״. לא הוה ידע לפרוקי קושיא, (דברים לג, ז) ״ועזר מצריו תהיה״.

    4איבעיא להו: במיתת כולן הוא חוזר, או דלמא במיתת אחד מהן?

    5ת"ש נגמר דינו בלא כ"ג אינו יוצא משם לעולם. ואם איתא, ליהדר (ביה) בדהנך! בדליכא.

    מתני׳ · משנה

    6משנגמר דינו מת כ"ג ה"ז אינו גולה. אם עד שלא נגמר דינו מת כ"ג ומנו אחר תחתיו ולאחר מכן נגמר דינו חוזר במיתתו של שני. נגמר דינו בלא כ"ג וההורג כ"ג וכ"ג שהרג אינו יוצא משם לעולם.

    7ואינו יוצא לא לעדות מצוה, ולא לעדות ממון, ולא לעדות נפשות. ואפי' ישראל צריכים לו, ואפי' שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם, שנאמר: ״(במדבר לה״, כה) ״אשר נס שמה״ שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו.

    8כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט. רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם, רבי יוסי הגלילי אומר: מצוה ביד גואל הדם, ורשות ביד כל אדם. רבי עקיבא אומר: רשות ביד גואל הדם, וכל אדם חייבין עליו.

    גמ׳ · גמרא

    9מ"ט אמר אביי: ק"ו ומה מי שגלה כבר יצא עכשיו, מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה? ודלמא: האי דגלה איכפר ליה, האי דלא גלה לא! מידי גלות קא מכפרא? מיתת כהן הוא דמכפרא!

    10אם עד שלא נגמר דינו וכו'. מנא הני מילי? אמר רב כהנא: דאמר קרא: ״(במדבר לה״, כה) ״וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקדש״, וכי הוא מושחו? אלא: זה שנמשח בימיו.

    11מאי הוה ליה למעבד? היה לו לבקש רחמים שיגמור דינו לזכות, ולא ביקש.

    12אמר אביי: נקטינן: נגמר דינו ומת מוליכין את עצמותיו לשם, דכתיב: ״(במדבר לה״, לב) ״לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן״, ואיזהו ישיבה שהיא בארץ הוי אומר זו קבורה. תנא: מת קודם שמת כ"ג מוליכין עצמותיו על קברי אבותיו, דכתיב: ״(במדבר לה״, כח) ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו איזהו ישיבה שהיא בארץ אחוזתו הוי אומר זו קבורה.

    13נגמר דינו, ונעשה כהן בן גרושה או בן חלוצה, פליגי בה רבי אמי ור' יצחק נפחא. חד אומר: מתה כהונה. וחד אומר: בטלה כהונה.

    14לימא בפלוגתא דר"א ורבי יהושע קא מיפלגי. דתנן: היה עומד ומקריב ע"ג המזבח, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, ר"א אומר: כל קרבנות שהקריב פסולין, ורבי יהושע מכשיר.

    15מאן דאמר מתה כר' יהושע, ומאן דאמר בטלה כרבי אליעזר?

    תוספות

    אפילו על תנאי צריך הפרה מנלן מיהודה - יש מדקדקין מכאן דנידויים שלנו אפי' אותם שיש להם זמן אין לנדות עצמן מספק שהרי הכא התנה בדבר שלא היה בידו לקיים דשמא היה מעכבו יוסף או יקראנו אסון בדרך ולכך חל מעיקרו גם הנידוי על התנאי אבל שאר תנאים דבידו לקיים כגון שמנדין את האדם שלא יעשה הדבר ודאי לא חל הנידוי כלל מעיקרו דכיון דבידו הוא משעת הנידוי אנו יודעים בודאי שלא בדעתו לעשות הדבר ודאי לא חל הנידוי כלל מעיקרו:

    מי גרם לראובן שהודה יהודה - תימה דהא אמרינן במדרש וישב ראובן אל הבור מהיכן שב מבית אביו שישב בתענית על מעשה בלהה וזה היה קודם מעשה דיהודה וי"ל דמ"מ לא הודה ברבים עד מעשה דיהודה:

    מי גרם לראובן שהודה - ולכל יש לנו סמך מן המקרא יהודה אתה יודוך אחיך ומתרגמינן את הודית כך יודוך אחיך פירוש הודית ולא בוש כך יודוך אחיך שבשביל שהתחלת להודות בא ראובן והודה:

    אמר אביי ק"ו ומה מי שגלה כו' - תימה מהאי דינא נילף נמי לנגמר דינו בלא כ"ג שלא יגלה כלל ומה מי שגלה כבר לפני מיתת כ"ג יוצא במיתתו של כ"ג מי שלא גלה לפני מותו אינו דין שלא יגלה אחר מותו דהכי אמרינן בערכין (דף כט: ושם) מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר ונפקא לן מהאי דינא דאינה נמכרת כלל אחר הבאת סימנין עד עולם ונראה דלא קשיא מידי דהא מיתת הכהן כפרה הוא כדאמר בסמוך וכפרה לא שייכא אלא למי שמחויב בבריא והלכך דוקא לפי שנגמר ונתחייב גלות ואח"כ מת כ"ג מכפרת מיתת כ"ג שלא יגלה כלל מק"ו כדקאמר הש"ס אבל נגמר דינו בלא כ"ג שכבר מת כ"ג קודם גמר דין של זה ודאי ליכא למילף מק"ו דהיאך תכפר מיתת כ"ג וליכא למימר דתתכפר לו מיתת כ"ג השתא כשנגמר דינו דהא לא מיכפרא אלא בשעת מיתה ולאחר כך ובשעת מיתה לא היה זה חייב ולא דמי לההיא דערכין דמכורה כבר יוצאה וכו' דהתם משעת הבאת סימנין מתחלת גדלותה ושוב לא יפסיק ממנה הגדלות לעולם ולכך שייך למילף שפיר דלא תמכר כלל אחר התחלת סימנין עד עולם כן נראה למשי"ח:

    מידי גלות קא מכפרא - תימה אין ה"נ מדאמר בריש מכילתין (דף ב:) הם שלא עשו מעשה לגלו כי היכי דתהוי להו כפרה אלמא גלות מכפרת וי"ל דהכא כפרה לפטרו מגלות קאמר דהא בעי למילף דמי שלא גלה עדיין דמיתת כ"ג תועיל לפטרו מגלות מק"ו הלכך שפיר משני מידי גלות מכפרת מיתת כ"ג מכפרת פירוש מיפטרא מגלות שהרי אפילו לא גלה אלא יום אחד ומת הכ"ג הוא חוזר ואילו לא מת הכהן אפילו שהה שם זמן מרובה אינו יוצא על כרחך כפרה זו במיתת כהן תלויה כדפירשתי כן נראה למשי"ח:

    רישוי: unknown

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    אמר רב יהודה אמר רב נידוי על תנאי אפי' מעצמו צריך הפרה - מנא לן מיהודה שנאמר אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים ואשכחנן שהיו עצמותיו מגולגלין בארון עד שבקש עליהם רחמים מרע"ה שנאמר שמע ה' קול יהודה:

    נגמר דינו לגלות ומת הכהן הגדול אינו גולה.

    מיתת כהן גדול מכפרת לו.

    אמר אביי נקיטינן נגמר דינו ומת מוליכין עצמותיו של הורג בעיר מקלט - שנא' לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן הגדול ואיזו היא ישיבה בארץ הוי אומר זו קבורה. תנא מת הרוצח ומת כהן גדול [וכו'] בן גרושה או בן חלוצה.

    רבי אמי ורבי יצחק חד אמר מתה כהונה - וחד אמר בטלה כהונה.

    ובפלוגתא דתנן היה עומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה רבי אליעזר אומר כל קרבנות שהקריב פסולין הן ורבי יהושע מכשיר.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מכות דף י״א עמוד ב׳

    מסכת מכות דף י״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 15 קטעים ממוספרים, כ־463 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מכות דף י״א ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026