בוני התלמוד

    מסכת מכות דף ז׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    גמ' אמררבא גרסינן ולא גרסינן אלא:

    באומר מותרסבור שמותר להרוג את ישראל וזהו מזיד שלו:

    אנוס הואוהיאך הוא קורהו מזיד:

    בפתע פרט לקרן זויתשלשון פתע הוא בסמוך כדמתרגמי' בתכיף פרט לקרן זוית אם היה זה יוצא ממבוי זה ונכנס לזה לפנות לימין או לשמאל וסכינו בידו וזה בא כנגדו בקרן זוית ולא ראהו והרגו:

    שדחפו בגופובלא מתכוין:

    להביא ירידה שהיא צורך עליהכגון הרוצה להרים ידו בכח וגרזן בידו ומשפיל תחלה את גופו ושוחה לפניו כדי להרים בכח ובהשפלתו הרג דלא תימא הואיל וצורך עליה היא פטור מגלות דהא כתיב ויפל:

    בלא צדיהלשון צידוד שלא נתכוין לצדד לצד שני:

    ואשר לא צדהשלא נתכוין לזרוק בצדו ובסמוך לו אלא למקום שזרק אבל לא היה יודע שיש שם אדם:

    פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבעוכן לזרוק ארבע וזרק שמונה:

    אף כל שיש לו רשות לניזק כו'יצאה חצר של בעל הבית:

    עליה היא או ירידה היאבתר דידיה אזלינן והוא היה עסוק בעליה או בתר שליבה אזלינן והעולה עליה היה דוחקה ומשפילה כלפי מטה:

    כבר נגעת כו'הרי נגעת כאן בירידה שהיא צורך עליה והא רבינן לה לעיל לחיובא:

    לפניו חייבהרג לפניו חייב:

    ה"ג כאן בירידה שלפניו ועליה שלאחריו כאן בעליה שלפניו וירידה שלאחריו כאן בירידה שלפניו ושל אחריו כאן בעליה שלפניו ולאחריו. כל דרך עליה פטור וכל דרך ירידה חייב הלכך הא דתניא לפניו חייב לאחריו פטור בירידה שלפניו ועליה של אחריו השפיל זרועו כדי להרים בכח והרים מכח לפניו בהשפלתו חייב הרג בעלייתו לאחוריו פטור והא דתניא לאחריו חייב לפניו פטור בעליה שלפניו וירידה שלאחריו כגון המרים ידו בכח עד שהשפילו דרך אחוריו ממעל לכתפיו וחזר והגביהן להכות לפניו הרג בהשפלתו דרך אחוריו חייב הרג בהגבהתו פטור והא דתניא בין לפניו ובין לאחריו חייב בירידה שלפניו או שלאחריו והא דתניא בין לפניו בין לאחריו פטור בעליה שלפניו ושל אחריו:

    לימא כתנאיהך בעיא דרבי אבהו:

    לנזקיןחייב אם לא הרגו אלא הזיקו חייב דלנזקין לא שני לן בין שוגג למזיד בין ירידה לעליה כדאמרינן בב"ק (דף כו:) פצע תחת פצע לחייב על השוגג כמזיד ואונס כרצון:

    הא דאתליעחייב שכל שליבה שהתליעה כשדורסין עליה נכפפת היא למטה וירידה היא ואם לא התליעה אין כאן ירידה:

    הא דמהדקאם היתה השליבה מלא הנקב שהיא תחובה בו ואחוזה יפה יפה אין כאן דרך ירידה ופטור לא מהדק ירידה יש כאן וחייב:

    מתני' מן העץ המתבקעיצא קיסם וניתז למרחוק והרג:

    גמ' נאמר עץ למטהונשל הברזל מן העץ:

    ונאמר עץ למעלהלכרות העץ:

    יש אם למסורתכמה שנמסרה כתב של תיבה למשה אנו צריכין לדורשה ולא לפי המקרא כשאתה קורא ונשל אתה מוסיף הברה של אל"ף או של ה"א בין נו"ן לשי"ן ולפי המסורת ונישל כתיב ופירושו נישל שהשיל הברזל מן העץ המתבקע ומצא את רעהו ורבנן סברי יש אם למקרא ונשל קרינן לשון פעל הברזל עצמו נשל מעל עצו:

    רישוי: CC0

    מכות ז עמוד ב

    1היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה אינו גולה. זה הכלל: כל שבדרך ירידתו גולה, ושלא בדרך ירידתו אינו גולה.

    גמ׳ · גמרא

    2מנא ה"מ אמר שמואל דאמר קרא ״(במדבר לה כג) ויפל עליו וימות עד שיפול דרך נפילה״׃

    ברייתא

    3תנו רבנן (במדבר לה, יא) בשגגה פרט למזיד (דברים יט, ד) בבלי דעת פרט למתכוין׃

    4מזיד פשיטא בר קטלא הוא (אלא) אמר רבא אימא פרט לאומר מותר א"ל אביי אי אומר מותר אנוס הוא אמר ליה? שאני אומר האומר מותר קרוב למזיד הוא׃

    5(דברים יט, ד) בבלי דעת פרט למתכוין מתכוין פשיטא בר קטלא הוא אמר רבה פרט למתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם לכותי והרג את ישראל לנפל והרג בן קיימא׃

    ברייתא

    6ת"ר (במדבר לה, כב) אם בפתע פרט לקרן זוית בלא איבה פרט לשונא הדפו שדחפו בגופו או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה בלא צדיה פרט למתכוין לצד זה והלכה לה לצד אחר׃

    7(שמות כא, יג) ואשר לא צדה פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע (דברים יט, ה) ואשר יבא את רעהו ביער מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם אף כל רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם׃

    8בעא מיניה רבי אבהו מרבי יוחנן היה עולה בסולם ונשמט השליבה מתחתיו ונפלה והרגה מהו כי האי גוונא עליה היא או ירידה היא א"ל כבר נגעת בירידה שהיא צורך עליה׃

    9איתיביה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה שלא בדרך ירידתו אינו גולה שלא בדרך ירידתו לאיתויי מאי לאו לאיתויי כה"ג וליטעמיך כל שבדרך ירידתו לאיתויי מאי׃

    10אלא לאיתויי קצב הכא נמי לאיתויי קצב דתניא קצב שהיה מקצב תנא חדא לפניו חייב לאחריו פטור ותניא אידך לאחריו חייב לפניו פטור ותניא אידך בין לפניו בין לאחריו חייב ותניא אידך בין לפניו בין לאחריו פטור ולא קשיא׃

    11כאן בירידה שלפניו ועליה שלאחריו כאן בעליה שלפניו וירידה שלאחריו׃

    12כאן בירידה שלפניו ושל אחריו כאן בעליה שלפניו ושל אחריו.

    13לימא כתנאי היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו תני חדא חייב ותניא אידך פטור מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר ירידה היא ומר סבר עליה היא׃

    14לא דכ"ע עליה היא ולא קשיא כאן לניזקין כאן לגלות׃

    15איבעית אימא הא והא לגלות ולא קשיא הא דאתליע הא דלא אתליע׃

    16ואיבעית אימא הא והא דלא אתליע ולא קשיא הא דמיהדק והא דלא מיהדק:

    מתני׳ · משנה

    17נשמט הברזל מקתו והרג רבי אומר אינו גולה וחכמים אומרים גולה מן העץ המתבקע רבי אומר גולה וחכמים אומרים אינו גולה:

    גמ׳ · גמרא

    18תניא אמר להם רבי לחכמים וכי נאמר (דברים יט, ה) ונשל הברזל מעצו והלא לא נאמר אלא מן העץ ועוד נאמר עץ למטה ונאמר עץ למעלה מה עץ האמור למעלה מן העץ המתבקע אף עץ האמור למטה מן העץ המתבקע׃

    19אמר רב חייא בר אשי אמר רב ושניהם מקרא אחד דרשו ונשל הברזל מן העץ רבי סבר יש אם למסורת ונישל כתיב ״ורבנן סברי יש אם למקרא ונשל קרינן״׃

    20ורבי יש אם למסורת סבירא ליה׃

    תוספות

    פשיטא בר קטלא הואתימה אימא במזיד ולא התרו בו וי"ל דהא נמי נפקא לן מבלי דעת דאיכא מבלי דעת יתירא עוד י"ל דהא נמי פשיטא דלא יגלה דעל כרחך קרא בלא מתכוין איירי מדכתיב והוא לא שונא:

    אלא פרט לאומר מותרוקשה דגבי חלב וגבי שבת דכתיב בשניהם שגגה וחייבין פרק כלל גדול (שבת דף סח: ושם) בתינוק שנשבה לבין הנכרים וי"ל דשאני הכא דכתיב שגגה יתירא למעוטי אומר מותר.:

    ואשר לא צדה פרט למתכוין לזרוק בכיצד הרגל (ב"ק דףכו: ושם) פירש רש"י ממעט ליה ממיתה אבל גלות אית ביה ולא נראה דא"כ לא הוי כמו אידך לכן נראה לפרש דפטור (ממיתה) מגלות. כדאמרינן פרק כיצד הרגל (שם ד"ה פרט):

    בלא איבה פרט לשונאתימה אמאי איצטריך האי קרא תיפוק ליה דכתיב במשנה תורה והוא לא שונא וצ"ע ושמא י"ל דבמשנה תורה נחזרת ונשנית בשביל דבר שנתחדש מיער והרבה פרשיות יש בענין זה במשנה תורה אבל לא קשה מולא אויב לו דבאלה מסעי דההוא איצטריך למימר אפילו לא אויב לו [לעדים ולדיינים] כדאמרי' בסנהדרין (דף כט.). (במשנה תורה כתיב נמי כי לא שונא הוא לו משום פרשה שנשנית) כך נראה למשי"ח:

    מה יער שיש לו רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם וכו'וקשה דמסתמא כמו כן נימא מה יער מקום שעומד שם המזיק ויש רשות לניזק להיות לשם וא"כ קשה דתנן הזורק אבן לרשות הרבים הרי הוא גולה ומוקי לה בסותר כתלו שהוא ברשותו והרג הניזק שהוא ברשות הרבים ואמאי גולה והא בעינן מקום שיהא רשות לניזק ולמזיק ושיהא הניזק במקום שהמזיק עומד בו וי"ל דלא יליף מיניה מקום ההכאה אלא שיש רשות לשניהם לעכב במקום ההכאה:

    נשמטה השליבהוהרגתו השליבה אבל אם הרגו אדם פטור דבעינן דרך ירידה:

    ואי בעית אימא הא דאיתלע והא דלא איתלעולפי האי איבעית אימא כולי עלמא סברי ירידה היא וקשה א"כ אמאי לא קאמר דכולי עלמא ירידה היא הא דאתלע והא דלא אתלע ועוד קשה כי קאמר מעיקרא דכ"ע עליה היא א"כ קשה ברייתא זו לברייתא דלעיל או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה ונראה לפרש דה"ק דכ"ע דעליה הוי ומיירי במוהדק ובדלא אתלע ולא מיירי בירידה שהיא צורך לעליה דבהא לא פליגי ברייתות והכא הכי קאמר איבעית אימא הא והא לגלות ומיירי הברייתא שמחייבה בירידה שהיא צורך לעליה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    פ"ב ואלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה כו' עד זה הכלל כל שכדרך ירידתו גולה שלא כדרך ירידתו אינו גולה.

    מנא הני מיליאמר שמואל דאמר קרא ויפל עליו וימות עד שיפיל עליו דרך נפילה:

    ת"ר בשגגה פרט למזידכלומר אינו גולה. אוקמה רבא דהאי מזיד שאינו גולה באומר מותר שהאומר מותר קרוב למזיד הוא ולא מיכפר ליה בגלות.

    אבל המזיד בר קטלא הוא.

    בבלי דעת אוקמה רבא פרט למתכוין להרוג בהמה והרג אדם לכותי והרג ישראל לנפלים והרג בן קיימא שאינו גולה:

    ת"ר אם בפתע פרט לקרן זוית דהוה ליה לעיוניבלא איבה פרט לשונא. כלומר הני לא סגי להו בגלות. הדפו שדחפו בגופו. או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עלייה. בלא צדיה פרט למתכוין לצד זה והלכה לה לצד אחר.

    ואשר לא צדה פרט למתכוין לזרוק ב' אמות וזרק ד' אמות והיה שם אדם והכהו דלא מיכפר להו בגלות ואשר יבא את רעהו ביער מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס שם אף כל שיש רשות לניזק ולמזיק ליכנס שם דינו הכי. בעא ר' אבהו מר' יוחנן היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ונפלה והרגה מהו. ופשט ליה דהיא ירידה צורך עלייה. ומותיב ליה הא דתנן כל שלא כדרך ירידתו אינו גולה מאי לאו כי האי גוונא. ופריק ליה לא לעולם כי האי גוונא גולה ומתניתין כעין קצב שהיה מקצב דתנו ביה ד' בבי.

    תני חדא לפניו חייב לאחריו פטור כו' ופרקינן לא קשיאפי' דרך המקצב להעלות הקופיץ מלפניו ולהורידו לאחריו ואח"כ מחזירו ומעלהו מאחריו ומורידו לפניו ומכה בבהמה הא דתני לפניו חייב לאחריו פטור דרך ירידה לפניו חייב. פי' בעת שמחזיר הקופיץ מאחוריו להכות על הבהמה כדי לנתחה שזו היא ירידה ממש ובירידה שלאחריו בהחזרת הקופיץ שהיא כעין עלייה פטור. והא דתניא לאחריו חייב לפניו פטור הוא בהגבהת הקופיץ מלפניו עד שיחזירו לאחריו פטור שהוא דרך עלייה לאחריו חייב שהוא דרך ירידה (ופירשנוהו) [ופירשוהו] בתלמוד ארץ ישראל. א"ר ינאי טבח שהיה מקצב והכה בין מלמעלה בין מלמטה גולה ואתיא כדמר בר רב הונא טבח שהיה מקצב והכה לפניו למטה גולה. למעלה אינו גולה. לאחריו למעלה גולה. למטה אינו גולה. והא דתני' בין לפניו בין לאחריו חייב בירידה שלפניו ושל אחריו. והא דתניא בין לפניו בין לאחריו פטור בעלייה שלפניו ושל אחריו כאשר כבר פירשנו. והא דבעי רבי אבהו מר' יוחנן היה עולה בסולם ושמטה שליבה מתחתיו והרגה תני חדא חייב. ואוקימ' לנזיקין ואע"ג דעלייה היא לענין ניזקא חייב.

    ותני חדא פטור מגלות.

    איבעית אימא הא והא לגלות והא דקתני חייב כגון דאתלע דכיון דאתלע ולא חזי לעלייה מעיקרא ירידה היא. איבעית אימא דלא אתלע כלל והאי דקתני חייב כגון דלא מיהדק כיון דלא מיהדק לא חזי למיסק ביה ומעיקרא ירידה היא:

    נשמט הברזל מקתוקודם שיכה על העץ לבקעו והרג רבי אומר אינו גולה דהאי קרוב למזיד הוא שאילו לא היה רפוי לא היה נשמט. ואמרינן מאי טעמא קסבר יש אם למסורת ונשל כתיב כלומר ונשל הברזל [מן העץ]. מן העץ המתבקע רבי אומר גולה וחכ"א אינו גולה. כגון שנתזה בקעת מן העץ והלכה והרגה. או נשמט הברזל.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מכות דף ז׳ עמוד ב׳

    מסכת מכות דף ז׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־454 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    גמ' אמר רבא גרסינן ולא גרסינן אלא:

    באומר מותר סבור שמותר להרוג את ישראל וזהו מזיד שלו:

    אנוס הוא והיאך הוא קורהו מזיד:

    בפתע פרט לקרן זוית שלשון פתע הוא בסמוך כדמתרגמי' בתכיף פרט לקרן זוית אם היה זה יוצא ממבוי זה ונכנס לזה לפנות לימין או לשמאל וסכינו בידו וזה בא כנגדו בקרן זוית ולא ראהו והרגו:

    שדחפו בגופו בלא מתכוין:

    להביא ירידה שהיא צורך עליה כגון הרוצה להרים ידו בכח וגרזן בידו ומשפיל תחלה את גופו ושוחה לפניו כדי להרים בכח ובהשפלתו הרג דלא תימא הואיל וצורך עליה היא פטור מגלות דהא כתיב ויפל:

    בלא צדיה לשון צידוד שלא נתכוין לצדד לצד שני:

    ואשר לא צדה שלא נתכוין לזרוק בצדו ובסמוך לו אלא למקום שזרק אבל לא היה יודע שיש שם אדם:

    ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Makkot 7b · Sefaria · CC0

    תוספות

    פשיטא בר קטלא הוא תימה אימא במזיד ולא התרו בו וי"ל דהא נמי נפקא לן מבלי דעת דאיכא מבלי דעת יתירא עוד י"ל דהא נמי פשיטא דלא יגלה דעל כרחך קרא בלא מתכוין איירי מדכתיב והוא לא שונא:

    אלא פרט לאומר מותר וקשה דגבי חלב וגבי שבת דכתיב בשניהם שגגה וחייבין פרק כלל גדול (שבת דף סח: ושם) בתינוק שנשבה לבין הנכרים וי"ל דשאני הכא דכתיב שגגה יתירא למעוטי אומר מותר.:

    ואשר לא צדה פרט למתכוין לזרוק בכיצד הרגל (ב"ק דף כו: ושם) פירש רש"י ממעט ליה ממיתה אבל גלות אית ביה ולא נראה דא"כ לא הוי כמו אידך לכן נראה לפרש דפטור (ממיתה) מגלות. כדאמרינן פרק כיצד הרגל (שם ד"ה פרט):

    בלא איבה פרט לשונא תימה אמאי איצטריך האי קרא תיפוק ליה דכתיב במשנה תורה והוא לא שונא וצ"ע ושמא י"ל דבמשנה תורה נחזרת ונשנית בשביל דבר שנתחדש מיער והרבה פרשיות יש בענין זה במשנה תורה אבל לא קשה מולא אויב לו דבאלה מסעי דההוא איצטריך למימר אפילו לא אויב לו [לעדים ולדיינים] כדאמרי' בסנהדרין (דף כט.). (במשנה תורה כתיב נמי כי לא שונא הוא לו משום פרשה שנשנית) כך נראה למשי"ח:

    מה יער שיש לו רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם וכו' וקשה דמסתמא כמו כן נימא מה יער מקום שעומד שם המזיק ויש רשות לניזק להיות לשם וא"כ קשה דתנן הזורק אבן לרשות הרבים הרי הוא גולה ומוקי לה בסותר כתלו שהוא ברשותו והרג הניזק שהוא ברשות הרבים ואמאי גולה והא בעינן מקום שיהא רשות לניזק ולמזיק ושיהא הניזק במקום שהמזיק עומד בו וי"ל דלא יליף מיניה מקום ההכאה אלא שיש רשות לשניהם לעכב במקום ההכאה:

    נשמטה השליבה והרגתו השליבה אבל אם הרגו אדם פטור דבעינן דרך ירידה:

    ואי בעית אימא הא דאיתלע והא דלא איתלע ולפי האי איבעית אימא כולי עלמא סברי ירידה היא וקשה א"כ אמאי לא קאמר דכולי עלמא ירידה היא הא דאתלע והא דלא אתלע ועוד קשה כי קאמר מעיקרא דכ"ע עליה היא א"כ קשה ברייתא זו לברייתא דלעיל או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה ונראה לפרש דה"ק דכ"ע דעליה הוי ומיירי במוהדק ובדלא אתלע ולא מיירי בירידה שהיא צורך לעליה דבהא לא פליגי ברייתות והכא הכי קאמר איבעית אימא הא והא לגלות ומיירי הברייתא שמחייבה בירידה שהיא צורך לעליה:

    Tosafot on Makkot 7b · Sefaria

    רבנו חננאל

    פ"ב ואלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה כו' עד זה הכלל כל שכדרך ירידתו גולה שלא כדרך ירידתו אינו גולה.

    מנא הני מילי אמר שמואל דאמר קרא ויפל עליו וימות עד שיפיל עליו דרך נפילה:

    ת"ר בשגגה פרט למזיד כלומר אינו גולה. אוקמה רבא דהאי מזיד שאינו גולה באומר מותר שהאומר מותר קרוב למזיד הוא ולא מיכפר ליה בגלות.

    אבל המזיד בר קטלא הוא.

    בבלי דעת אוקמה רבא פרט למתכוין להרוג בהמה והרג אדם לכותי והרג ישראל לנפלים והרג בן קיימא שאינו גולה:

    ת"ר אם בפתע פרט לקרן זוית דהוה ליה לעיוני בלא איבה פרט לשונא. כלומר הני לא סגי להו בגלות. הדפו שדחפו בגופו. או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עלייה. בלא צדיה פרט למתכוין לצד זה והלכה לה לצד אחר.

    ואשר לא צדה פרט למתכוין לזרוק ב' אמות וזרק ד' אמות והיה שם אדם והכהו דלא מיכפר להו בגלות ואשר יבא את רעהו ביער מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס שם אף כל שיש רשות לניזק ולמזיק ליכנס שם דינו הכי. בעא ר' אבהו מר' יוחנן היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ונפלה והרגה מהו. ופשט ליה דהיא ירידה צורך עלייה. ומותיב ליה הא דתנן כל שלא כדרך ירידתו אינו גולה מאי לאו כי האי גוונא. ופריק ליה לא לעולם כי האי גוונא גולה ומתניתין כעין קצב שהיה מקצב דתנו ביה ד' בבי.

    תני חדא לפניו חייב לאחריו פטור כו' ופרקינן לא קשיא פי' דרך המקצב להעלות הקופיץ מלפניו ולהורידו לאחריו ואח"כ מחזירו ומעלהו מאחריו ומורידו לפניו ומכה בבהמה הא דתני לפניו חייב לאחריו פטור דרך ירידה לפניו חייב. פי' בעת שמחזיר הקופיץ מאחוריו להכות על הבהמה כדי לנתחה שזו היא ירידה ממש ובירידה שלאחריו בהחזרת הקופיץ שהיא כעין עלייה פטור. והא דתניא לאחריו חייב לפניו פטור הוא בהגבהת הקופיץ מלפניו עד שיחזירו לאחריו פטור שהוא דרך עלייה לאחריו חייב שהוא דרך ירידה (ופירשנוהו) [ופירשוהו] בתלמוד ארץ ישראל. א"ר ינאי טבח שהיה מקצב והכה בין מלמעלה בין מלמטה גולה ואתיא כדמר בר רב הונא טבח שהיה מקצב והכה לפניו למטה גולה. למעלה אינו גולה. לאחריו למעלה גולה. למטה אינו גולה. והא דתני' בין לפניו בין לאחריו חייב בירידה שלפניו ושל אחריו. והא דתניא בין לפניו בין לאחריו פטור בעלייה שלפניו ושל אחריו כאשר כבר פירשנו. והא דבעי רבי אבהו מר' יוחנן היה עולה בסולם ושמטה שליבה מתחתיו והרגה תני חדא חייב. ואוקימ' לנזיקין ואע"ג דעלייה היא לענין ניזקא חייב.

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Makkot 7b · Sefaria

    ריטב"א

    גמרא מזי׳ פשיטא בר קטלא הוא פי׳ ואע"ג דלא מיקט׳ כגון דלא אתרו ביה או דהוה שוגג קרו׳ למזי׳ אינו בן גלות. אימא פרט לאומר מותר. פירש"י ז"ל כסבור מותר להרוג ישראל וכן הלשון הזה מתפרש בכל מקום. ואיכא דקשי׳ להו דא"כ היכי ממעט מבשוגג דהא גבי שבת וגבי קרבן ע"א ושאר עבירו׳ כתיב בשגג׳ על קרבנם ואפ"ה אמרי׳ בפ"ד מיתו׳ ב"ד וכן בפ׳ כלל גדול דאומ׳ מות׳ שוגג וחיי׳ קרבן. ויש מתרצין דשאני הכא דכתיבי בשגגה טובא וכתי׳ נמי בלא ראות ובלי דעת לומר דבעינן שוגג גמור אבל התם בשגגה דכל דהוא סגי ואומר מותר שגגה כל דהוא היא. עוד תירצו דהתם מיירי בשאינו עוקר כל הגוף דידיע לשבת או לע"א ודכותה לעשה או לאו או בתחומין לשבת כדאית׳ התם שאם אמר מותר לגמרי פטור מקרבן והכ׳ בעינן לומ׳ שאומ׳ מותר לגמרי שאין יודע בו שום איסור. כל זה לפירש"י ז"ל אבל אחרים פירשו דאומר מות׳ האמו׳ כאן ובכולה פירקין ל׳ אחר הוא והוא מן הלשונו׳ שבתלמו׳ שפירושו מתחלף והכא בעי׳ לומר שהוא אומר מותר בהריגה זו כי היה סבור שהי׳ כותי או בהמה ונמצא ישראל. וכ"ת היינו פרט לשאין מתכוין דאמרי׳. י"ל שאינו דומה לההיא שטעה מגוף לגוף שמתכוין להרוג אדם זה והרג את הבהמה אבל הא דרבא הטעות היה באותו גוף עצמו שהרג שהי׳ סבור שמותר להרגו. והביאו ראיה לפי׳ זה ממאי דאמרי׳ לקמן בפירקין דפליגי רבא ורב חסד׳ אומר מותר ואמרי׳ ואזדו לטעמייהו דאי פליגי בסבור להרוג את הבהמ׳ ונמצא שהוא אדם כותי ונמצא ישראל ואמרי׳ תו עלה מ"ם אומר מות׳ אנוס ומ"ס אומ׳ מותר מזי׳ הוא. ומיהו רש"י ז"ל פי׳ לק׳ דהא דאמרי׳ התם ואזדו לטעמייהו בעיק׳ טעמ׳ דקים לן שאין אומר מותר ממש כפירש"י ז"ל בדין סבור בהמ׳ ונמצא אדם כותי ונמצא ישראל ומש"ה תלינן לפלוגתא דסבור בטעמא דאומר מותר ודכותא בתלמו׳:

    אל אביי לרבה אומר מותר אנוס הוא פי׳ והיכי קרי ליה תנא מזי׳. ה"ג שאני אומר אומר מות׳ קרוב למזי׳ הואר. פי׳ ולקרוב למזי׳ קרו מזי׳ לפי שדינו כמזי׳ לפי׳ רש"י לפי שהיה לו ללמו׳ ולא למד לפי׳ השני לפי שהיה לו לראות ולעיין מהו:

    אם בפתע פרט לקרן זויות פירש"י ז"ל בפתע כמו בתכף כתרגומו והוא לשון סמוך כדאמרין תכף לסמיכה שחיטה ולא חייבו הכתוב גלות אלא בשהיו סמוכין זה לזה כשהרגו כלומ׳ שבא עליו פתאום ולא ראהו הנהרג שישמור ממנו וכגון שהיו שניהם בתחלת קרן זוית זה בא מכאן וזה בא מכאן ועד שפגעו זה בזה ונהפך זה והרגו לא ראו זה את זה ולאפוקי אם הרגו בסוף קרן זויות כי כשהיה בא ההורג מדרך לקרן צפונית מזרחית ופניו למזרח והלה בא מצד דרום לצד מערבית צפוני׳ זו פניו לצפון הי׳ הנהרג הזה רואה את ההורג קוד׳ שיראנו והנהרג היה יכול להשמר וכשלא נשמר נמצא שהוא פושע ונעשה ההורג אנוס וכן פי׳ רב"מ הלוי ז"ל ומעת׳ נמצא תירץ למה שבא למדרש אם בפתע שהרגו בקרן זוית ואלו הכא אמרי׳ פרט לקרן זוית וקשיין אהדדי אלא דהכא תירוצא דהא דהכא בסוף קרן זוית דלא הוי פתע שלא היו סמוכין זה לזה וההיא בתחלת קרן זוית שהיו סמוכין זה לזה והוה לי׳ פתע וכדפרישו ז"ל:

    בלא איבה פרט לשונא ואיכא למידק בהדי׳ כתיב והוא לא שונא לו ולא אויב לו וכל הני למה לי. ויש מתרצים דאצטריכו למעוטי אויב מג׳ מיני הריגות האמורו׳ בפרש׳ כלי עץ יד וכלי אבן וכלי ברזל ולענין ההורג במזי׳ גמור יש הפרש לענין אומדנ׳ בין זה לזה כדאית׳ בסנהדרין ואמרי׳ התם דלא גמרי מהדדי. ושמא יש לתלו׳ זדון או אונס בזה יותר מזה ודלמ׳ הוה אמרי׳ היכ׳ דגלי קרא בלחו׳ גלי היכי דל גלי לא גלי להכי כתבינהו כולהו ורבינו הרמב"ן ז"ל כתב דאיצטריכו כולהו משום דבשונא ההורג בענין שנרא׳ לעדים שהי׳ שוגג בשא׳ בני אדם שאינו אויב יש ג׳ אומדנו׳ יש שאדם יכול לדון יותר שהרג לדעת ועשה עצמו כמי שאינו יודע ויש שהדעת נוטה יותר שהרג שלא לדעת ויש בינוני שקר׳ לדון זה כזה ואי לא כתה אלא חד שונ׳ הוה מוקמי׳ באותו שנוטה יותר שהרג לדעת איצטריכו אידך למעוטי מגלו׳ אפילו הבינוני ואפילו אותו שנראה יותר שהרג שלא לדעת ולר"ש דאמר לקמן דבמקו׳ שיכול לומר שלא לדעת הרג גול׳ טעמי׳ משו׳ דסב׳ דאדרב׳ להכי כתב רחמנ׳ שונא טובא לומר שיהיה עד שיהיה הדעת נוטה לשונ׳ יותר לדון שלדע׳ הרו׳ וזה נכון מאוד:

    הדפו ששדחפו בגופו פי׳ בלא מתכוין ואפ"ה אמר רחמנא דהאי שוגג הואולא אנוס ולא מזי׳ ופרושא דהדפו אשמועינן תנא והא דפרישת בלא מתכוין לאו מלישנא דהדפו והא כתיב ויגש גחזי להדפה אלא כל דחיפה בגוף נקראת הדיפ׳ הלשון הקדש והכא דכתיב גבי בפתע בלא איבה משמ׳ שלא במתכוין והתם דכתי׳ ויגש גחזי להדפ׳ משמע כמתכוין וזה ברור בעצמו:

    בלא צדיה פרט למתכוין לצד זה והלך לצד אחר פי’ שהוא פטור מגלו׳ דצדיה לשון צדוד יה ואמר הכתו׳ אם הרגו בלא צדי׳ גולה הא אם הרגו בצדו׳ אינו גולה דאנוס הוא. ואשר לא צדה פרט וכו׳ ואע"ג דהאי קרא לא כתיב הכא בהאי פרשה דפתע בלא איב׳ דדרשי׳ לעיל ואשר יבא את רעהו ביער דדרשינן בסמוך אלא הוא כתוב בפ׳ ואלה המשפטים משום דהוי חד עניינא עם בלא צדיה וזה ממעט הורג בצדוד ימין או שמאל וזה מדבר מצדו׳ משלמטה למעלה אייתינהו תרווייהו כחדא ואי לא כתיב אלא חדא לא הוי ממעטינן אלא צדו׳ מימין לשמאל או משמאל לימין שהוא כעין אונס להכי איצטריכו תרווייהו למעט אפי׳ הצדו׳ הזה שמלמט׳ למעלה ולאו דמוכח חד מהני קראי צדו׳ ימין ושמאל יותר מאידך קרא אלא כיון דכתיבי תרי מוקי׳ תנא חד בחד קרא וחד באידך קרא כדאי׳ לדידי ואיתמפכת להי לית לן בה והכין שיטתא דתמודא בכל דוכתא:

    פרט למתכוון לזרוק שתים וזרק ד׳ פי׳ שאינו גולה וכן פרש"י ז"ל כאן והכי היא על כרחין והא קרא בחיוב גלות מיירי כדכתי׳ ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה וקאמר ואשר לא צדה שאם לא צדה גולה הא אם צדד אינו גולה. אבל בפ"ב דב"ק (דף כו ע"ב) פירש"י ז"ל לשון אחר פרט לנתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע שגול׳ ואינו נהרג משמע לי׳ ואשר לא צדה אהריג׳ מז׳ דלעיל מיניה קאי דכתי׳ לעיל מכה איש ומתמות יומ׳ והוא שלא צדה שאם צדד ידו שלא לדעתו לא יומ׳ אלא ושמתי לך מקו׳. ואינו נכון כלל חדא דהא פשיט׳ שאינו נהרג כיון שלא היה מזיד גמור ועוד דלא משמ׳ דקאי ואשר לא צדה אלא לגופיה לדקרא דכתי׳ צדה:

    בעי מיני ר׳ אבהו ורכו׳ עליה או ירידה היא פרש"י ז"ל בתר דידי׳ אזלינן ועליה היא או בתר שליבא אזלי׳ וירידה היא א"ל כבר נגעת בעליה שהיר צורך יריד׳ פי׳ דקתני לעי׳ שהוא גולה. וא"ת מדאמר לי׳ ר׳ יוחנן הכי להדיא משמ׳ דר׳ אבהו ידע לה למתני׳ ולעיל במרים הגרזן א"נ במושך בחבל דידיה למטה כדי להעלותה דלי למעל׳ וא"ל ר׳ יוחנן שאף זה בכלל מתניתא דלעיל והיינו דמותבינן לר"י בסמוך ממתני׳ למתניתא ולא מוקמינן מידי אמתני׳ לעיל. וזה ברור:

    ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Makkot 7b · Sefaria

    מאירי

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    כל ההורג בכונה אף במקום שאין בו מיתת בית דין אינו נקלט כיצד הרי שהיה מזיד גמור אלא שאין שם אלא עד אחד או שלא התרו בו שאין שם מיתת בית דין אינו נקלט כלל וכן שאמר סבור הייתי שמותר שאין הורג בכונה גולה בשום פנים ואפילו לא היתה שם כונה גמורה הואיל ויש שם קצת כונה כגון נתכוין להרוג את זה והרג את זה אפילו נתכוין לאחד מעובדי האלילים או לבהמה ונמצא ישראל או בעל דת או שנתכוין לנפל והרג את בן קיימא כל אלו פטורים מן הגלות שקרוב למזיד הוא וכל אלו אם הרגם גואל הדם אינו נהרג עליהם ומה תקנתם ישבו במקומם וישמרו עצמם מגואל הדם:

    ויש חולקין בהורג בעד אחד שאין סומכין על עד אחד להתיר את דמו לגואל הדם וכן כתבוה גדולי המפרשים בהגהותיהם אבל אותם הפטורים מן הגלות מצד ששגגתם קרובה לאונס כגון דרך עלייה וכיוצא בזה אם הרגו גואל הדם נהרג עליו:

    היה יוצא ממבוי זה ונכנס למבוי אחר והאחר יוצא ממבוי שזה נכנס בו ונכנס למבוי שזה יוצא הימנו ופגע בו בחרב שבידו הרי זה קרוב למזיד ואינו גולה שהיה לו להעלות בלבו כן:

    השונא שהרג בשגגה אינו גולה חזקה עליו שקרוב למזיד הוא ושונא זה פי' בו למטה שנמנע מדבר עמו שלשה ימים מחמת איבה ושמא תאמר וזו מה הוצרכה והכתוב צווח כן בהדיא והוא לא שונא לו י"מ דאלו מקרא הוה אמינא אף בנתברר שלא מחמת איבה היה כגון נפסק וחבל ולמד בלא איבה כלומר שכל שנתברר שבלא איבה גולה אבל כל שיש לתלות באיבה אינו גולה כגון נשמטה מידו וזו יפה לדעת ר' שמעון שאמרה כן למטה במשנה השביעית ולדעת הפוסקים כמותו ומ"מ רוב פוסקים כתבו שבשום צד אינו גולה אלא שבכל צד חזקתו מזיד:

    דחפו בגופו או שנתכוין לזרוק לצד זה שאין בו אדם והלכה לצד זה שבו היה זה שנהרג או שנתכוין לזרוק שתי אמות וזרק ארבע והרג כל אלו קרובים למזיד הם:

    ויש חולקים בדחפו בגופו ומפרשים עליו בהפך הואיל ולא נאמר פרט לשדחפו בגופו וכן יש חולקים בנתכוין לצד זה וזרק לצד אחר לומר שהוא קרוב לאונס ואין לגואל הדם כלום עליו:

    כל שהרג דרך ירידה אע"פ שירידתו לצורך עליה כגון שרצה להרים ידו שהגרזן בתוכה הרבה בכח והשפיל תחלה את גופו כדי להפליג בהגבהתו והרג בהשפלתו חייב מ"מ דרך ירידה הרג:

    ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Makkot 7b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' בר קטלא הוא אמר רבה אימא באומר מותר אמר ליה אביי אי מותר כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה פשיטא בר קטלא כו' דאיכא מבלי דעת יתירא כו' עכ"ל ודממעט הכא מבלי דעת פרט למתכוין להרוג הבהמה כו' היינו מבלי דעת בתרא דכתיב במשנה תורה דמקרא מסתבר טפי למעוטי מזיד ולא התרו בו וק"ק למה לא נאמר גם הכא שנשנית בשביל דבר שנתחדש בו כמ"ש התוספות לקמן גבי בלא איבה ודו"ק:

    בד"ה אלא פרט כו' שגגה יתירא למעוטי אומר מותר עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה מה יער שיש לו רשות לניזק כו' שעומד שם המזיק ויש כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה ואיבעית אימא כו' כ"ע סברי ירידה כו' לברייתא דלעיל או השליך כו' צורך עלייה וצ"ל דמעיקרא הוי מיירי דמה דקאמר ודלא איתלע כו' ומיירי הברייתא בירידה שהיא כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה נשמטה כו' דבעינן דרך עלייה עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה אשר לא צדה כו' נראה לפרש דפטור מגלות עכ"ל כצ"ל והס"ד:

    Chidushei Halachot on Makkot 7b · Sefaria

    מהר"ם

    ד"ה אשר לא צדה וכו' בסופו כדאמרינן פ' כיצד הרגל צ"ל כדפירשנו פ' כיצד וכו':

    ד"ה או השליך וכו' טעות הוא וצ"ל בתחלת הדבור ואב"א הא דאיתלע וכו' הכתוב אח"כ עד סופו:

    בא"ד א"כ קשיא ברייתא זו לברייתא דלעיל דקתני או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה ונראה לפרש דה"ק דכ"ע דעלייה הוי ומיידי במיהדק או בדלא איתלע ולא איירי בירידה שהיא צורך עלייה דבהא לא פליגי הברייתות ולא קשיא כאן לנזיקין כאן למיתה ואב"א הא והא לגלות וכו' וכוונת התוס' דכתבו דה"ק דכ"ע דעלייה ר"ל דשני הברייתות תרוייהו איירי בענין שאותה השמטה של השליבה היתה עלייה כגון במיהדק או בדלא אתלע והא דמחייבת איירי בנזיקין והא דפוטרת איירי במיתה דכל דרך עלייה פטור מגלות אבל בהשמטת השליבה היא דומה לירידה כגון דלא מיהדק או דאיתלע כ"ע מודו דירידה היא וחייב גלות כוותיה דר"י ומ"מ לשון התוס' דקאמר א"כ קשיא ברייתא זו לברייתא דלעיל דקתני או השליך עליו להביא ירידה שהוא צורך עלייה אינו מדוקדק משום דהא מברייתא דלעיל לא קשיא כלום דלא איירי לעיל כלל בנשמטה שליבה מתחתיו אלא בירידה שהיא צורך עלייה גמורה כגון שמשפיל עצמו בגרזן להרים אותו בכח ובהשפלתו הרי באותה ירידה חייב אבל בנשמטה השליבה מתחתיו אימא לך דגם ברייתא ס"ל דעלייה היא ולא מקרי ירידה צורך עלייה אלא לר"י הוה קשה דקאמר כבר נגעת בירידה שהיא צורך עלייה וס"ל דנשמטה השליבה נמי מקרי ירידה שהיא לצורך עלייה וחייב גלות ופריך לימא כתנאי וכו' ומשני לא דכ"ע עלייה וכו' מאי משני אדרבה השתא יקשה על ר"י טפי דכ"ע ס"ל דעלייה היא והוא ס"ל דירידה היא וק"ל:

    Maharam on Makkot 7b · Sefaria

    פני יהושע

    בגמרא מנה"מ אמר שמואל דאמר קרא ויפל עליו וימות עד שיפול עליו דרך נפילה. והרמב"ם ז"ל בחיבורו בהלכות רוצח נתן טעם בזה דדרך ירידה כיון שדרך דבר הכבד ליפול למטה וכיון שלא נזהר היטב בזה הוי קרוב לפשיעה מש"ה גולה משא"כ בדרך עלייה שהוא כמו פלא והוי קרוב לאונס מש"ה פטור ובעל תי"ט הביא לשון הרמב"ם וקלסיה ולכאורה לא ידענא למה הוצרך ליתן טעם לזה כיון דשמואל יליף לה מקראי דויפל ואטו אנן טעמא דקרא ניקום ונדרוש ויש ליישב דאי לאו שיש טעם בדבר לא הוי מצינן למילף מהך ילפותא דויפל היינו דוקא דרך ירידה אבל דרך עלייה אינו גולה דהא מצינן למימר נמי איפכא דקרא לרבותא כתיב דאע"ג דדרך ירידה הוה קרוב לפשיעה וסד"א דלא סגי ליה בגלות קמ"ל דאפ"ה חייב ומכ"ש בדרך עליה שאינו אלא שוגג גרידא פשיטא דחייב דלפוטרו בלא כלום א"א לכך הוצרך הרמב"ם לפרש טעם הדבר דאדרבה מסברא אית לן לאוקמי קרא דויפל בדדמי דדוקא בדרך ירידה אבל בדרך עלייה שהוא כמו פלא וממש מהיפך להיפך מש"ה פטור בלא כלום ובלא"ה נמי נראה שתלה הרמב"ם ז"ל דבר זה לחלק בין ירידה לעליה משום זה הטעם דדריש טעמא דקרא משום דלא ניחא ליה לומר דגזירת הכתוב הוא בענין כזה בדברים שהן בין אדם לחבירו ולא שייך לפוטרו בלא כלום אלא דע"כ דמה"ט הוא אלא דאי אפשר לומר כן דהא לכאורה מהא דמרבינן בזה הכלל ירידה שהיא צורך עליה וכן כה"ג בהך ברייתא דקצב משמע דלא שייך בהו הך טעמא של הרמב"ם ז"ל אע"כ דעיקר ילפותא היינו מקרא דויפל אפ"ה הוצרך הרמב"ם לכתוב טעם זה כדפרישית דניחא ליה לאוקמי קרא בדדמי וכיון דפשטא דקרא דכתיב ואם בפתע בלא איבה הדפו או השליך עליו כל כלי בלא צדיה וגומר ויפל עליו וימות ובכה"ג פשיטא ליה להרמב"ם שהוא כמו אונס מש"ה ליכא למימר דלרבותא כתבו אלא דלעולם דוקא דרך נפילה בעינן ואפשר נמי דהאי ויפל עליו מיותר לגמרי להך דרשא כנ"ל:

    שם ת"ר בשגגה פרט למזיד כו' מזיד פשיטא בר קטלא הוא והקשו בתוס' תימא אימא במזיד ולא התרו בו ותירצו דאפ"ה פשיטא משום דמבלי דעת נפקא או מדכתיב והוא לא שונא לו. ולכאורה אין תירוצים הללו מספיקים דמל' הגמרא לא משמע כן דלפירושם שם ה"ל למימר הא מהכא נפקא הא מבלי דעת נפקא או מוהוא לא שונא משא"כ הך לישנא דקאמר מזיד פשיטא בר קטלא הוא משמע דלא איצטריך קרא כלל דמסברא פשיטא לן הכי ולולי תירוצם היה נ"ל דודאי אפי' מסברא אית לן למימר דאפי' במזיד ולא אתרו ביה נמי פשיטא דלא שייך ליה עיקר גלות שיגלה לעיר המקלט ויהיה גואל הדם נהרג עליו דהא ודאי ליתא כיון דבר קטלא הוא שהרי ניתן להצילו בנפשו מהיקישא דנערה מאורסה אם כן מה"ת נאמר שיהא גואל הדם נהרג עליו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ועוד דלכאורה נראה דבמזיד ולא אתרו ביה נהי שהב"ד אינן יכולין לעונשו מיתה אפ"ה חייב מיהא כרת או מיתה בידי שמים והא דלא חשיב ליה בריש כריתות בהדי ל"ו כריתות היינו משום דלא חשיב ליה אלא הנך דשייך בהו קרבן בשגגתם משא"כ ברוצח שלא ניתן שגגתו לכפרת קרבן כדאמרי' בפ' אלו נערות ובדוכתי טובא:

    סליק פרק שני

    Penei Yehoshua on Makkot 7b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' בבלי דעת פרט למתכוין עי' לקמן דף ט' ע"ב ובתוס' שם ד"ה ור"י:

    שם מה יער רשות עי' לקמן דף ח' ע"א:

    Gilyon HaShas on Makkot 7b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מכות, דף ז׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־454 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 121 מילים

      נפתחת ב״היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו הרי…״

    2. קטע 217 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ מנא ה"מ אמר שמואל דאמר קרא…״

      חכמים: שמואל.

    3. קטע 315 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן (במדבר לה, יא) בשגגה פרט…״

    4. קטע 428 מילים

      נפתחת ב״מזיד פשיטא בר קטלא הוא (אלא) אמר…״

      חכמים: רבא, אביי.

    5. קטע 530 מילים

      נפתחת ב״(דברים יט, ד) בבלי דעת פרט למתכוין…״

      חכמים: רבה.

    6. קטע 634 מילים

      נפתחת ב״ת"ר (במדבר לה, כב) אם בפתע פרט…״

    7. קטע 734 מילים

      נפתחת ב״(שמות כא, יג) ואשר לא צדה פרט…״

    8. קטע 830 מילים

      נפתחת ב״בעא מיניה רבי אבהו מרבי יוחנן היה…״

      חכמים: רבי אבהו, רבי יוחנן.

    9. קטע 926 מילים

      נפתחת ב״איתיביה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה…״

    10. קטע 1039 מילים

      נפתחת ב״אלא לאיתויי קצב הכא נמי לאיתויי קצב…״

    11. קטע 1110 מילים

      נפתחת ב״כאן בירידה שלפניו ועליה שלאחריו כאן בעליה…״

    12. קטע 1210 מילים

      נפתחת ב״כאן בירידה שלפניו ושל אחריו כאן בעליה…״

    13. קטע 1327 מילים

      נפתחת ב״לימא כתנאי היה עולה בסולם ונשמטה שליבה…״

    14. קטע 1410 מילים

      נפתחת ב״לא דכ"ע עליה היא ולא קשיא כאן…״

    15. קטע 1512 מילים

      נפתחת ב״איבעית אימא הא והא לגלות ולא קשיא…״

    16. קטע 1613 מילים

      נפתחת ב״ואיבעית אימא הא והא דלא אתליע ולא…״

    17. קטע 1722 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ נשמט הברזל מקתו והרג רבי אומר…״

      חכמים: רבי אומר.

    18. קטע 1841 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תניא אמר להם רבי לחכמים וכי…״

      חכמים: רבי לחכמים.

    19. קטע 1929 מילים

      נפתחת ב״אמר רב חייא בר אשי אמר רב…״

      חכמים: רב חייא בר אשי, רב ושניהם, רבי סבר.

    20. קטע 206 מילים

      נפתחת ב״ורבי יש אם למסורת סבירא ליה…״

      חכמים: רבי יש.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מכות דף ז׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026