מסכת מכות דף ה׳ עמוד ב׳

1אי איסטטית היא זו, אפי' כת ראשונה נמי לא! אמר ר' אבהו: שקדמו והרגו.

2מאי דהוה הוה! אלא אמר רבא, הכי קאמר: אם אינה אלא כת אחת נהרגת, אי איכא טפי אין נהרגין. הא ״בלבד״ קאמר! קשיא.

3ההיא איתתא דאתאי סהדי ואישתקור, אייתי סהדי ואישתקור. אזלה אייתי סהדי אחריני דלא אישתקור. אמר ריש לקיש: הוחזקה זו. א"ל ר' אלעזר: אם היא הוחזקה, כל ישראל מי הוחזקו?

4זימנין הוו יתבי קמיה דרבי יוחנן, אתא כי האי מעשה לקמייהו. אמר ריש לקיש: הוחזקה זו. א"ל רבי יוחנן: אם הוחזקה זו כל ישראל מי הוחזקו? הדר חזיה לרבי אלעזר בישות, אמר ליה: שמעת מילי מבר נפחא ולא אמרת לי משמיה?

5לימא ריש לקיש דאמר כרבי יהודה, ורבי יוחנן דאמר כרבנן?

6אמר לך ריש לקיש: אנא דאמרי לך אפי' לרבנן עד כאן לא קא אמרי רבנן התם, דליכא דקא מהדר. אבל הכא, איכא הא דקא מהדרא.

7ורבי יוחנן אמר לך: אנא דאמרי אפי' לרבי יהודה עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם, דאמרינן: ״אטו כולי עלמא גבי הני הוו קיימי״, אבל הכא, הני ידעי בסהדותא, והני לא ידעי בסהדותא.

מתני׳ · משנה

8אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין. שהרי הצדוקין אומרים: עד שיהרג, שנאמר ״(שמות כא״, כג) ״נפש תחת נפש״.

9אמרו להם חכמים: והלא כבר נאמר (דברים יט, יט) ״ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו״, והרי אחיו קיים! ואם כן למה נאמר ״נפש תחת נפש״? יכול משעה שקבלו עדותן יהרגו? תלמוד לומר: ״נפש תחת נפש״, הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין:

גמ׳ · גמרא

10תנא בריבי אומר: לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין אמר אביו בני לאו קל וחומר הוא׃

11אמר לו לימדתנו רבינו שאין עונשין מן הדין דתניא (ויקרא כ, יז) איש אשר יקח [את] אחותו בת אביו או בת אמו אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אמו ובת אביו מנין ת"ל ערות אחותו גילה׃

12עד שלא יאמר יש לי בדין אם ענש על בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו לא כל שכן הא למדת שאין עונשין מן הדין׃

13עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר (ויקרא יח, ט) ערות אחותך בת אביך או בת אמך אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו מנין תלמוד לומר (ויקרא יח, יא) ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא׃

14עד שלא יאמר יש לי מן הדין מה אם הוזהר על בת אמו שלא בת אביו ובת אביו שלא בת אמו בת אביו ובת אמו לא כל שכן הא למדת שאין מזהירין מן הדין׃

15חייבי מלקיות מנין תלמוד לומר רשע רשע׃

16חייבי גליות מנין אתיא רוצח רוצח׃

ברייתא

17תניא אמר רבי יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים אין העדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנדון׃

18אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם ואין לוקין עד שיזומו שניהם׃

19מיד קבל עליו ר' יהודה בן טבאי שאינו מורה הוראה אלא לפני שמעון בן שטח וכל ימיו של ר' יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו העד והיה קולו נשמע וכסבורין העם לומר קולו של הרוג אמר קולי שלי הוא תדעו למחר הוא מת אין קולו נשמע׃

20אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי דלמא בדינא קם בהדיה אי נמי פיוסי פייסיה:

מתני׳ · משנה

21(דברים יז, ו) על פי שנים ״עדים״. או שלשה עדים יומת המת אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא להקיש (שלשה לשנים) מה שלשה מזימין את השנים אף השנים יזומו את הג' ומנין אפי' מאה ת"ל עדים׃

22ר' שמעון אומר מה שנים אינן נהרגין עד שיהיו שניהם זוממין אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין ומנין אפי' מאה ת"ל עדים׃

23רבי עקיבא אומר לא בא השלישי להקל אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו׃

24ואם כן ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה על אחת כמה וכמה ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה׃

25ומה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה מנין אפי' מאה ת"ל עדים׃