Talmud Builders

    Sukkah 50b

    Back to index

    English translation — Sukkah 50b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1GEMARA: It was stated that Rav Yehuda and Rav Eina disagreed: One of them teaches that the celebration was called the Celebration of Drawing [ sho’eva ] and one of them teaches that it was called the significant [ ḥashuva ] celebration. Mar Zutra said: The one who taught sho’eva is not mistaken, and the one who taught ḥashuva is not mistaken. The one who taught sho’eva is not mistaken, as it is written: “And you shall draw [ ushavtem ] water with joy from the wells of salvation” (Isaiah 12:3), and its name reflects the fact that it is a celebration of the water libation. And the one who taught ḥashuva is not mistaken, as Rav Naḥman said: It is a significant mitzva and it originated from the six days of Creation.

    2§ The Sages taught: The flute overrides Shabbat; this is the statement of Rabbi Yosei bar Yehuda. And the Rabbis say: It does not override even a Festival. Rav Yosef said: The dispute is with regard to the song that the Levites sang accompanying the daily offering. As Rabbi Yosei bar Yehuda holds that the primary essence of song is the accompaniment by musical instruments, and consequently these instruments are a component of the Temple service and override Shabbat. The Rabbis hold that the primary essence of song is singing with the mouth, and consequently the instruments are not a component of the service; they merely accompany the singing on occasion and therefore they do not override Shabbat. However, with regard to the song of the Drawing of the Water, everyone agrees that it is rejoicing and not a component of the Temple service; therefore it does not override Shabbat.

    3Rav Yosef said: From where do I say that they disagree about this matter? It is as it is taught in a baraita : With regard to Temple service vessels that one crafted of wood, Rabbi Yehuda HaNasi deems them unfit and Rabbi Yosei bar Yehuda deems them fit. What, is it not that they disagree with regard to this matter? The one who deems the wooden vessel fit holds that the primary essence of song is accompaniment by musical instruments, and we derive that sacred vessels may be crafted of wood from the wooden flute of Moses, which according to this opinion was a service vessel. And the one who deems the wooden vessel unfit holds that the primary essence of song is singing with the mouth, and therefore we do not derive any halakha relevant to service vessels from the wooden flute of Moses, as according to this opinion it was not a service vessel.

    4The Gemara rejects this explanation of the baraita . No, that is not necessarily the matter that they dispute, as one could say that everyone agrees: The primary essence of song is singing accompanied by musical instruments. And here, it is with regard to whether one derives the possible from the impossible that they disagree. Can one establish a principle that applies in all cases based on a case with a unique aspect? The one who deems wooden service vessels fit holds that one derives the possible, i.e., Temple service vessels, from the impossible, i.e., the flute of Moses. Although there was no alternative to crafting the flute of Moses from wood, one may derive from this that sacred service vessels, even when the alternative to craft them from metal exists, may be crafted from wood. And the one who deems wooden service vessels unfit holds that one does not derive the possible from the impossible.

    5And if you wish, say instead in rejection of Rav Yosef’s proof that everyone agrees that the primary essence of song is singing with the mouth, and one does not derive the possible from the impossible. And here, it is with regard to deriving the halakhot of the Temple candelabrum by means of the hermeneutic principle of generalizations and details or by means of the principle of amplifications and restrictions that they disagree. Rabbi Yehuda HaNasi interprets verses by means of the principle of generalizations and details, and Rabbi Yosei bar Yehuda interprets verses by means of the principle of amplifications and restrictions.

    6Rabbi Yehuda HaNasi interprets the verse “And you shall make a candelabrum of pure gold: of beaten work shall the candelabrum be made” (Exodus 25:31), by means of the principle of generalizations and details. “And you shall make a candelabrum of,” is a generalization, as the material of the candelabrum is not specified; “pure gold,” that is a detail, limiting the material exclusively to gold; “of beaten work shall the candelabrum be made,” the verse then generalized again. The result is a generalization and a detail and a generalization, from which you may deduce that the verse is referring only to items that are similar to the detail; just as the detail is explicit that the candelabrum is crafted from gold, which is a metal, so too all other materials used in crafting the candelabrum must be of metal. The candelabrum is a prototype for all other Temple service vessels.

    7Rabbi Yosei bar Yehuda, however, who deems wooden Temple service vessels fit, interprets verses by means of the principle of amplifications and restrictions. “And you shall make a candelabrum of,” is an amplification, as the material of the candelabrum is not specified; “pure gold,” is a restriction, limiting the material exclusively to gold; “of beaten work shall the candelabrum be made,” the verse repeated and amplified. The result is amplification and restriction and amplification, from which one derives to amplify all items except for those items most dissimilar to the restriction. What did the verse amplify? It amplified all materials, even wood. And what did the verse exclude with this restriction? It excluded a candelabrum crafted of earthenware.

    8Rav Pappa said: Rav Yosef stated that the dispute between Rabbi Yosei bar Yehuda and the Rabbis concerning whether or not the flute overrides Shabbat and Festivals is based on the significance and the role of song in the sacrifice of offerings.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גמ' מששת ימי בראשיתדאמרן לעיל שיתין נבראו מששת ימי בראשית לקבל הנסכים:

    בשיר של קרבןבחליל המכה לפני המזבח בשעת ניסוך (המים ו) היין לתמיד של שחר וניסוך היין לתמיד של בין הערבים שהלוים עומדין על דוכנם ואומרים שיר והחליל מכה לפניהם כדתנן במסכת ערכין (דף י.) בי"ב יום בשנה החליל מכה לפני המזבח ואין אומרים שיר על המזבח אלא על היין כדאמרינן התם ובאותו חליל נחלק רבי יוסי בר יהודה לומר שהוא דוחה:

    עיקר שירהשקרבן צבור טעון שיר מן התורה כדאמרינן במסכת ערכין (דף יא.) מכמה מקראות וסבר ר' יוסי עיקר השיר אינו אא"כ חליל מכה עם השיר וכן כנורות ונבלים הכל כמנין המפורש שם הלכך עבודה היא וכי היכי דתמיד דוחה שבת שיר שלו נמי דוחה שבת:

    בפההלוים אומרים השיר דבר יום ביומו כגון לה' הארץ ומלואה (תהילים כ״ד:א׳) בראשון גדול ה' ומהולל (שם מח) בשני וכן כולם ובשבת שאי אפשר לחליל אינו דוחה שאין כלי שיר המצוה ולקמן ילפינן טעמייהו מקראי:

    אבל שיר של שואבהשהיה כל הלילה על מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כדקתני במתני' והלוים בכנורות ובנבלים:

    דברי הכל שמחה יתירה היאואינה מן התורה אלא לחבב את המצות ולא דחי שבת:

    דבהכי פליגיבעיקר שירה בפה או בכלי:

    מאן דמכשרעץ לכל כלי שרת סבר עיקר שירה בכלי והוו להו כלי השיר כלי שרת ואבוב היה במקדש מימות משה והוא של קנה כדתנן בערכין (דף י:) הלכך שאר כלי שרת מיניה ילפינן לאכשורי בשל עץ:

    עיקר שירה בפהוכלי לבסומי קלא בעלמא הוא הלכך כלי השיר אינן כלי שרת ולא ילפינן מינייהו לדמויי כלי שרת לאבוב של משה:

    אין דנין אפשר משאי אפשרשאר כלים אפשר שיהיו של מתכת והן מכובדים הלכך ממנורה ילפינן להו ולא מאבוב של משה דהתם טעמא משום שאי אפשר לעשות של מתכת כדמפרש בערכין (דף י:) שצפהו זהב ולא היה קולו ערב נטלו את ציפויו והיו קולו ערב ומאן דמכשר סבר דנין אפשר משאי אפשר דמ"מ אשכחן כלי שרת דעץ:

    ה"ג ואיבעית אימא עיקר שירה בפה ואין דנין אפשר משאי אפשרוה"פ דכ"ע עיקר שירה בפה וליכא למילף מאבוב ואת"ל עיקר בכלי אפילו הכא מאבוב לא גמר דאין דנין אפשר משאי אפשר:

    והכא במילף מנורה בכללי ופרטי או בריבויי ומיעוטי קמיפלגי ה"ג ול"ג ממנורהיש שדורשין את התורה בכלל ופרט ויש שדורשין אותה במדת רבוי ומיעוט הדורשה בכלל ופרט משמע ליה פרט הבא אחר כלל פירושו של כלל הלכך כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ואפילו דברים הדומין לפרט אין נדונין עמו לפי שהוא פירושו מהו כלל הכלול למעלה זה שאני אומר לך עכשיו ולא יותר וכי אתי כלל שני אחר הפרט בא להוסיף עליו ודייך אם תוסיף עליו את הדומים לו הלכך אי אתה דן על ידי כלל האחרון אלא דברים הדומין לפרט שלא נתרבו מתחילה והדורשה בריבוי ומיעוט לא משמע ליה פרט הבא אחר כלל פירושו של כלל דנימא אין בכלל אלא מה שבפרט אלא משום דבכלל קמא נתרבה הכל במשמע אתי פרטא בתראה למעוטי ממשמעותיה וכי הדר אתי ריבוי אחריני בהדיה אהני לרבויי כל מילי דאלו דברים שהן כעין הפרט לא איצטריך דלא אימעיטו להו ממיעוטא והכי אמר בהדיא בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מה:) גבי כל הנסקלין נתלין דמאן דדריש ריבויי ומיעוטי משמע ליה בריבוי ומיעוט לחודיה בלא ריבוי אחרון כל הדומין לפרט:

    מיעט של חרסדע"כ מיעוטא למעוטי אתא וזהו הראוי להתמעט יותר מן הכל:

    סוכה 50 עמוד ב

    Gemara

    1איתמר: רב יהודה ורב עינא, חד תני: שואבה, וחד תני: חשובה. אמר מר זוטרא: מאן דתני שואבה לא משתבש, ומאן דתני חשובה לא משתבש. מאן דתני שואבה לא משתבש, דכתיב: ״(ישעיהו יב״, ג) ״ושאבתם מים בששון״. ומאן דתני חשובה לא משתבש, דאמר רב נחמן: מצוה חשובה היא, ובאה מששת ימי בראשית.

    Baraita

    2ת"ר החליל דוחה את השבת, דברי ר' יוסי בר יהודה. וחכ"א אף י"ט אינו דוחה. אמר רב יוסף: מחלוקת בשיר של קרבן, דר' יוסי סבר: עיקר שירה בכלי, ועבודה היא, ודוחה את השבת. ורבנן סברי: עיקר שירה בפה, ולאו עבודה היא, ואינה דוחה את השבת. אבל שיר של שואבה, דברי הכל שמחה היא, ואינה דוחה את השבת.

    3אמר רב יוסף: מנא אמינא דבהא פליגי, דתניא: כלי שרת שעשאן של עץ, רבי פוסל ורבי יוסי בר יהודה מכשיר. מאי לאו בהא קמיפלגי, מאן דמכשיר סבר: עיקר שירה בכלי, וילפינן מאבובא דמשה. ומאן דפסיל סבר: עיקר שירה בפה, ולא ילפינן מאבובא דמשה.

    4לא, דכ"ע עיקר שירה בכלי, והכא בדנין אפשר משאי אפשר קמיפלגי. מאן דמכשיר סבר: דנין אפשר משאי אפשר, ומאן דפסיל סבר: לא דנין אפשר משאי אפשר.

    5ואיבעית אימא: דכ"ע דעיקר שירה בפה, ואין דנין אפשר משאי אפשר, והכא במילף מנורה בכללי ופרטי או ברבויי ומיעוטי קא מיפלגי. רבי דריש כללי ופרטי, ר' יוסי בר יהודה דריש ריבויי ומיעוטי.

    6רבי דריש כללי ופרטי: (שמות כה, לא) ״ועשית מנורת״ כלל, ״זהב טהור״ פרט, ״מקשה תעשה המנורה״ חזר וכלל. כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש של מתכת, אף כל של מתכת.

    7ר' יוסי בר יהודה, דריש ריבויי ומיעוטי: ״ועשית מנורת״ ריבה, ״זהב טהור״ מיעט, ״מקשה תעשה המנורה״ חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל. מאי רבי רבי כל מילי, מאי מיעט מיעט של חרס.

    8אמר רב פפא:

    Tosafot

    [1] And the Rabbis hold that the primary singing is vocalIt is puzzling, because in the chapter "One Who Finds Tefillin" (Eruvin 102b), it is taught that we tie a string in the Temple but not in the rest of the country. And there is a Tanna in the Gemara who says, "I did not tie it, I wrapped it." They only disagree about repairing an instrument, whether it overrides Shabbat due to the preparation of the sacrifice, but everyone agrees that the song itself overrides. And it is also taught in the second chapter of Arakhin (10a): "On twelve days a year, the flute is played before the altar: at the slaughter of the first Passover offering, at the second Passover offering, on the first day of Passover, on the festival of Shavuot, and on the eight days of Sukkot," which implies that it overrides Shabbat and Yom Tov, as it is impossible for the eight days of Sukkot to pass without a Shabbat. [Secondly,] And according to Rabbi Yirmiyah bar Abba, who concluded in our discussion that they disagreed about the song of the water-drawing celebration, but the song of the sacrifice is agreed by all to override, it is understandable. [Thirdly,] And Rabbi Yosef here was refuted by a Baraita. Therefore, it must be said that the Mishnah in Arakhin and Eruvin was established by Rabbi Yosef according to Rabbi Yosei bar Yehuda [and so he overrules the majority.] However, it is still difficult because at the end of "The Tamid was Slaughtered" (Pesachim 65a), it is implied that it is obvious there is no rabbinic prohibition in the Temple. Even Rabbi Natan, who is stringent there, agrees that necessary rabbinic prohibitions were permitted. [] And it is also taught in our chapter (53b) regarding the trumpet blasts of the Temple that every day there were twenty-one blasts, even on Shabbat, as derived in the Gemara from the phrase "every day." No Tanna is mentioned to disagree, and it cannot be said that those blasts are of biblical origin, because the three blasts for the opening of the gates and three to stop the people from work override Yom Tov that falls on the eve of Shabbat, as taught in the first chapter of Chullin (26a): "Yom Tov that falls on the eve of Shabbat, they blow but do not separate," as they would change somewhat as explained there in the Gemara. All of those there are rabbinic, and they did not decree in the Temple, but for the drawing of water, as it is written, "And you shall draw water with joy" (Isaiah 12:3), they decreed. And it can be said that since there were many musical instruments, flutes, lyres, cymbals, and harps that needed constant repair, they decreed more than those satisfied with a shofar that does not need repair. And since they decreed on them, they also decreed not to blow for the water drawing on Yom Tov, as it is proven in our chapter (54b) that asks, "If so, even the eve of Shabbat during the festival should not be counted," meaning the blasts are less because they do not blow for the water drawing. And this is the reason, as explained, because they were accustomed to increase other musical instruments without number, as taught in our chapter (51b), they decreed not to blow at all.

    License: CC0

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    רב יהודא ורב עיינאחד הוה תני מתני' השואבה כדכתיב ושאבתם מים בששון. וחד הוה תני מתני' חשובה [משום דחשובה] ובאה מששת ימי בראשית:

    ת"ר חליל דוחה את השבת דברי ר' יוסי ב"ר יהודהוחכ"א אפי' יו"ט אינו דוחה. אמר רב יוסף מחלוקת בשיר של קרבן. דר' יוסי סבר עיקר שירה בכלי ועבודה היא ודחיה שבת. ורבנן סברי עיקר שירה בפה ולאו עבודה היא ולאו דחיה שבת:

    ואמר רב יוסף מנא אמינא לה דבהכי פליגידתניא כלי שרת שעשאן של עץ פסול. ור' יוסי ב"ר יהודה מכשיר. מאי לאו בהא קמיפלגי. ר' יוסי סבר עיקר שירה בכלי והאבוב כלי שרת הוא ואמר מר אבוב של משה של קנה היה. ש"מ שעושין כלי שרת של עץ. [רבי פוסל דר'] (ור') סבר דעיקר שירה בפה והאבוב לאו כלי שרת הוא לפיכך עשאוה של קנה. ודחינן לא כ"ע עיקר שירה בכלי. ר' ור' יוסי בדנין אפשר משאי אפשר פליגי. פי' אבוב אי אפשר לעשותו ממיני מתכות דגרסינן בערכין פ"ב (דף י.). ת"ר אבוב שבמקדש חלק היה דק קטן היה מימות משה היה והיה קולו ערב. וצוה המלך וצפהו זהב ולא היה קולו ערב ונטלו צפויו וחזר קולו כמו שהיה. וא"ר פפא התם היינו חליל היינו אבוב. דתנן לא היה מכה באבוב של נחושת אלא באבוב של קנה מפני שקולו ערב כו'. לפיכך אמר אבוב אי אפשר לעשותו ממיני מתכות כשאר כלי שרת שאפשר לעשותן ממיני מתכות. הלכך אמרינן ר' סבר אין דנין כלי שרת שאפשר לעשותן ממיני מתכות מן אבוב שאי אפשר לעשותן ממיני מתכות. ור' יוסי סבר דנין אפשר משאי אפשר.

    איבעית אימא כ"ע לא ילפינן מאבוב דמשה אי משום דאין דנין אפשר משאי אפשר או משום דעיקר שירה בפה. והכא במילף ממנורה פליגי ר' דריש כללי ופרטי ועשית מנורת כלל בכל דבר זהב פרט. זהב ולא דבר אחר מקשה תעשה.

    חזר וכלל כלל ופרט כו'מאי מיעט. מיעט של עץ.

    ר' יוסי ב"ר יהודה דרש רבויי ומעוטיועשית מנורת ריבה. זהב מיעט. מקשה תעשה חזר וריבה כו':

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 50b

    Sukkah 50b. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 282 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גמ' מששת ימי בראשית דאמרן לעיל שיתין נבראו מששת ימי בראשית לקבל הנסכים:

    בשיר של קרבן בחליל המכה לפני המזבח בשעת ניסוך (המים ו) היין לתמיד של שחר וניסוך היין לתמיד של בין הערבים שהלוים עומדין על דוכנם ואומרים שיר והחליל מכה לפניהם כדתנן במסכת ערכין (דף י.) בי"ב יום בשנה החליל מכה לפני המזבח ואין אומרים שיר על המזבח אלא על היין כדאמרינן התם ובאותו חליל נחלק רבי יוסי בר יהודה לומר שהוא דוחה:

    עיקר שירה שקרבן צבור טעון שיר מן התורה כדאמרינן במסכת ערכין (דף יא.) מכמה מקראות וסבר ר' יוסי עיקר השיר אינו אא"כ חליל מכה עם השיר וכן כנורות ונבלים הכל כמנין המפורש שם הלכך עבודה היא וכי היכי דתמיד דוחה שבת שיר שלו נמי דוחה שבת:

    בפה הלוים אומרים השיר דבר יום ביומו כגון לה' הארץ ומלואה (תהילים כ״ד:א׳) בראשון גדול ה' ומהולל (שם מח) בשני וכן כולם ובשבת שאי אפשר לחליל אינו דוחה שאין כלי שיר המצוה ולקמן ילפינן טעמייהו מקראי:

    אבל שיר של שואבה שהיה כל הלילה על מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כדקתני במתני' והלוים בכנורות ובנבלים:

    דברי הכל שמחה יתירה היא ואינה מן התורה אלא לחבב את המצות ולא דחי שבת:

    דבהכי פליגי בעיקר שירה בפה או בכלי:

    מאן דמכשר עץ לכל כלי שרת סבר עיקר שירה בכלי והוו להו כלי השיר כלי שרת ואבוב היה במקדש מימות משה והוא של קנה כדתנן בערכין (דף י:) הלכך שאר כלי שרת מיניה ילפינן לאכשורי בשל עץ:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Sukkah 50b · Sefaria

    Tosafot

    [1] And the Rabbis hold that the primary singing is vocal It is puzzling, because in the chapter "One Who Finds Tefillin" (Eruvin 102b), it is taught that we tie a string in the Temple but not in the rest of the country. And there is a Tanna in the Gemara who says, "I did not tie it, I wrapped it." They only disagree about repairing an instrument, whether it overrides Shabbat due to the preparation of the sacrifice, but everyone agrees that the song itself overrides. And it is also taught in the second chapter of Arakhin (10a): "On twelve days a year, the flute is played before the altar: at the slaughter of the first Passover offering, at the second Passover offering, on the first day of Passover, on the festival of Shavuot, and on the eight days of Sukkot," which implies that it overrides Shabbat and Yom Tov, as it is impossible for the eight days of Sukkot to pass without a Shabbat. [Secondly,] And according to Rabbi Yirmiyah bar Abba, who concluded in our discussion that they disagreed about the song of the water-drawing celebration, but the song of the sacrifice is agreed by all to override, it is understandable. [Thirdly,] And Rabbi Yosef here was refuted by a Baraita. Therefore, it must be said that the Mishnah in Arakhin and Eruvin was established by Rabbi Yosef according to Rabbi Yosei bar Yehuda [and so he overrules the majority.] However, it is still difficult because at the end of "The Tamid was Slaughtered" (Pesachim 65a), it is implied that it is obvious there is no rabbinic prohibition in the Temple. Even Rabbi Natan, who is stringent there, agrees that necessary rabbinic prohibitions were permitted. [] And it is also taught in our chapter (53b) regarding the trumpet blasts of the Temple that every day there were twenty-one blasts, even on Shabbat, as derived in the Gemara from the phrase "every day." No Tanna is mentioned to disagree, and it cannot be said that those blasts are of biblical origin, because the three blasts for the opening of the gates and three to stop the people from work override Yom Tov that falls on the eve of Shabbat, as taught in the first chapter of Chullin (26a): "Yom Tov that falls on the eve of Shabbat, they blow but do not separate," as they would change somewhat as explained there in the Gemara. All of those there are rabbinic, and they did not decree in the Temple, but for the drawing of water, as it is written, "And you shall draw water with joy" (Isaiah 12:3), they decreed. And it can be said that since there were many musical instruments, flutes, lyres, cymbals, and harps that needed constant repair, they decreed more than those satisfied with a shofar that does not need repair. And since they decreed on them, they also decreed not to blow for the water drawing on Yom Tov, as it is proven in our chapter (54b) that asks, "If so, even the eve of Shabbat during the festival should not be counted," meaning the blasts are less because they do not blow for the water drawing. And this is the reason, as explained, because they were accustomed to increase other musical instruments without number, as taught in our chapter (51b), they decreed not to blow at all.

    Tosafot on Sukkah 50b · Sefaria · CC0

    Rabbeinu Chananel

    רב יהודא ורב עיינא חד הוה תני מתני' השואבה כדכתיב ושאבתם מים בששון. וחד הוה תני מתני' חשובה [משום דחשובה] ובאה מששת ימי בראשית:

    ת"ר חליל דוחה את השבת דברי ר' יוסי ב"ר יהודה וחכ"א אפי' יו"ט אינו דוחה. אמר רב יוסף מחלוקת בשיר של קרבן. דר' יוסי סבר עיקר שירה בכלי ועבודה היא ודחיה שבת. ורבנן סברי עיקר שירה בפה ולאו עבודה היא ולאו דחיה שבת:

    ואמר רב יוסף מנא אמינא לה דבהכי פליגי דתניא כלי שרת שעשאן של עץ פסול. ור' יוסי ב"ר יהודה מכשיר. מאי לאו בהא קמיפלגי. ר' יוסי סבר עיקר שירה בכלי והאבוב כלי שרת הוא ואמר מר אבוב של משה של קנה היה. ש"מ שעושין כלי שרת של עץ. [רבי פוסל דר'] (ור') סבר דעיקר שירה בפה והאבוב לאו כלי שרת הוא לפיכך עשאוה של קנה. ודחינן לא כ"ע עיקר שירה בכלי. ר' ור' יוסי בדנין אפשר משאי אפשר פליגי. פי' אבוב אי אפשר לעשותו ממיני מתכות דגרסינן בערכין פ"ב (דף י.). ת"ר אבוב שבמקדש חלק היה דק קטן היה מימות משה היה והיה קולו ערב. וצוה המלך וצפהו זהב ולא היה קולו ערב ונטלו צפויו וחזר קולו כמו שהיה. וא"ר פפא התם היינו חליל היינו אבוב. דתנן לא היה מכה באבוב של נחושת אלא באבוב של קנה מפני שקולו ערב כו'. לפיכך אמר אבוב אי אפשר לעשותו ממיני מתכות כשאר כלי שרת שאפשר לעשותן ממיני מתכות. הלכך אמרינן ר' סבר אין דנין כלי שרת שאפשר לעשותן ממיני מתכות מן אבוב שאי אפשר לעשותן ממיני מתכות. ור' יוסי סבר דנין אפשר משאי אפשר.

    איבעית אימא כ"ע לא ילפינן מאבוב דמשה אי משום דאין דנין אפשר משאי אפשר או משום דעיקר שירה בפה. והכא במילף ממנורה פליגי ר' דריש כללי ופרטי ועשית מנורת כלל בכל דבר זהב פרט. זהב ולא דבר אחר מקשה תעשה.

    חזר וכלל כלל ופרט כו' מאי מיעט. מיעט של עץ.

    ר' יוסי ב"ר יהודה דרש רבויי ומעוטי ועשית מנורת ריבה. זהב מיעט. מקשה תעשה חזר וריבה כו':

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 50b · Sefaria

    Ritva

    גמרא מאן דתני חשובה לא משתבש מצוה חשובה ובאה מששת ימי בראשית פי׳‎ דשיתין מששת ימי בראשית נבראו:

    ת״ר חליל דוחה את השבת כו׳‎ אמר רב יוסף מחלוקת בשיר של קרבן דר׳‎ יוסף סבר עיקר שירה בכלי ועבודה היא ודוחה שבת ורבנן סברי עיקר שירה בפה וכלי אינה עיקר ולאו עבודה היא ואינה דוחה שבת וק״ל דהא איסור נגון בחליל וכלי זמר אינו אלא שבות דרבנן שמא יתקן כלי שיר וקי״ל דאין שבות במקדש וא״כ דאע״ג דעיקר שירה בפה ואין כלי מעכב למה לא יהא חליל דוחה את השבת דבשלמא אלו הוה איסורא דאורייתא דין הוא שלא תדח׳‎ את השבת באיסור תורה אלא בדבר שבחובה אבל זה שאינו אלא שבות דרבנן אע״פ שאין החליל דבר שבחובה מ״מ הרי אין שבות במקדש וי״ל דכל כי האי שבות שהוא דבר מצוי דאתי לידי תיקון כלי שיר דאיסורא שהתיקון מצוי בהם אפילו במקדש גזרו בו כשאינה מעכבת דאגב טרדייהו אתו ומתקני ליה ודחי׳‎ שבת במלאכה של תורה בדבר שאינו בתובה ולפיכך אסור למ״ד עיקר שירה בפה ובחליל של שואבה שאינו חובה אלא שמחה יתירה וזה נכון:

    דתניא כלי שרת שעשאן של עץ כו׳‎ והכא בדנין אפשר משא״א קמפלגי דר׳‎ סבר אין דנין פי׳‎ אין דנין שאר כלי זמר שאפשר לעשותן של מתכ׳‎ משל משה שהיא של קנה לפי שלא היה אפשר בשאר מינין שהרי אפילו לצפותו זהב לא היה אפשר כדאמרינן התם צפהו זהב ולא היה קולו ערב שהיה תיקון במלאכתו בענין שלא היה קולו מתמתק משום דבר אלא מקנה ומשום שבחו לפי שהיה כלי שיר חשוב מאד לא רצו להניחו ועשאהו ממה שיכלו:

    והכא בכללי ופרטי רבויי ומעוטי ק״מ ‎ פי׳‎ ‎יש בריבוי ומיעוט בלבד מה שיש בכלל ופרט וכלל שכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט בלבד ולא פרט אחר אפי׳‎ הדומה לו ולפיכך כשחזר וכלל לא אסקא אלא חד דרגא לרבו׳‎ כל פרט שהוא כעין הפרט בכל צדדיו ולא עוד אלא דאי איכא פרטי טובא אית לן למדרש מיעוטא בכלהו לבד מחד דאתא לכלל ופרט וכלל כדאיתא בפרק מרובה ובשאר דוכתי וריבוי ומיעוט יש בו כל הדומה למיעוט וכשחוזר וריבה בא לרבות כל דבר אלא שמפני שכתב מיעוט לא סגיא שאין שם מיעוט כל דהו ויש לנו למעט הדבר הרחוק מן הפרט יותר דוק ותשכח:

    Ritva on Sukkah 50b · Sefaria

    Meiri

    זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    מנורה וכליה ושלחן וכליו וכן כל כלי שרת אין עושין אותן אלא של מתכת ואם עשאן של עץ או של עצם או של זכוכית פסולים ומצוה מן המובחר לעשות את כולם של זהב אם היו מספיקים לכך אלא שאם היו הקהל עניים עושין אותם אף של בדיל וחליל אין קולו ערב בשל מתכת ולפיכך עושין אבוב של עץ וקבלה היתה בידם על אבוב שהיה במקדש מימות משה שהיה של קנה מפני שקולו ערב ופירשו בשני של ערכין י' ב' שהמלך צוה וצפוהו זהב ולא היה קולו ערב נטלו את ציפויו והיה קולו ערב כמו שהיה:

    Meiri on Sukkah 50b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה ורבנן סברי עיקר שירה בפה כו' ורב יוסף איתותב הכא מברייתא וצ"ל כו' עכ"ל פי' ולמה לא איתותב מהך מתני' אלא דצ"ל כו' וכמ"ש מהרש"ל ולכאורה בהך מלתא דשיר של קרבן דקיימינן ביה בהנהו מתניתין דעירובין ודערכין לא איתותב כדמשנינן אמר לך רב יוסף פליגי בשיר של שואבה וה"ה לקרבן כו' אלא דממתניתין דהכא איתותב מדיוקא דזהו דאינו דוחה אבל דקרבן דוחה וי"ל כיון דאי לאו ברייתא דאית ליה לר"י בשיר של שואבה דדוחה הוה מצינן לאוקמי מתני' שפיר כר"י כדאמרי' לקמן ולא הוה איתותב רב יוסף כלל ממתני' ושפיר קאמרי דמברייתא איתותב נמי בהך מלתא וליכא לאקשויי אתמיהתם דקארי להו מאי קארי להו כיון דאי לאו ברייתא הוה מוקמינן מתני' דהכא כר"י כדאמרינן לקמן אמאי לא נוקי נמי הך מתני' דעירובין ודערכין כר"י די"ל דסמכו עיקר תמיהתם אהך דעירובין דלא לישתמיט שום תנא דפליג התם בהך מלתא וכה"ג הקשו לקמן משום דלא לישתמיט כו' גבי תקיעות וק"ל:

    בא"ד ומיהו אכתי קשה כו' ולא אשתמיט דפליג שום תנא כו' עכ"ל נראה דעיקר קושייתם הכא במקומם לרבנן דסברי עיקר שיר בפה וכיון דלאו עבודה הוא אינו דוחה שבת והני תקיעות דוחות דלא אשתמיט שום תנא דפליג גבי תקיעות ובס"ד הוסיפו בקושייתם אפילו לר"י דקאמר רב יוסף דבשיר של שואבה מודה ר"י דגזור ובתירוצם מיתרצא נמי הך קושיא ראשונה דבכל שיר של קרבן בהני י"ב ימים שהיה מכה בחליל היה להם נמי רוב כלי שיר כמו בשמחת השואבה וק"ל: :

    Chidushei Halachot on Sukkah 50b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' מחלוקת בשיר של קרבן וכו' ופרש"י בחליל המכה לפני המזבח בשעת ניסוך היין כצ"ל ומה שפרש"י דקאי פלוגתייהו אי"ב יום דחשיב התם ולא פי' דפליגי בכלי שיר של כל שבת לתמיד דהא משמע דבכל יום היה השיר כראמרי' השיר של הלוים ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה וכו' ולמ"ד דעיקר שיר הוא בכלי א"כ בכל יום הוי כלי אלא שבהנך י"ב ימים היה שם ג"כ אותו כלי הנקרא חליל וכדמשמע התם בערכין י"ל משום דנקיט בברייתא לשון חליל דקתני החליל דוחה את השבת וכו' מכלל דאיירי בהנך ימים שהיה בהן חליל אלא שעדיין צריך ליישב דלפי סברת רב יוסף דטעמו דר' יוסי משום דס"ל עיקר שירה בכלי ועבודה היא א"כ בשיר של כל שבת נמי לידחי שבת ולמה נקיט דוקא חליל וי"ל בדוחק דלהודיע כחן דחכמים נקט חליל לאשמעינן דאפי' בהנך ימים דהוה בהו חליל אין דוחה אפי' יו"ט א"נ לאידך גיסא דדוקא בהנך ימים דהוה בהו שמחה יתירה ס"ל לרבנן דאינו דוחה משום דהוה בהו שמחה יתירה והוה בהו רוב כלי שיר ואיכא למיגזר טפי וכתירוצא בתרא בתוס' ד"ה ורבנן כו':

    בתוס' ד"ה ורבנן וכו' ורב יוסף דהכא איתותב מברייתא וכו' ר"ל ולמה איתותב לקמן מברייתא ולא איתותב מהנך משניות דעירובין וערכין שהקשו מהם התוס' וצ"ל דהוה מוקי רב יוסף כר' יוסי בר יהודה ולא כחכמים אבל בברייתא דלקמן נקט בה בהדיא שיר של שואבה וקתני בברייתא דפליגי בה רבנן ור' יוסי בר יהודה:

    בא"ד ועוד תנן בפירקין וכו' ולא פליג שם תנא ואין לומר וכו' והא דקתני שלש לפתיחת שערים וכו' וכל הני דרבנן ולא גזור במקדש ובמילוי המים דכתיב וכו' גזור אע"פ שיש להם סמך מן המקרא:

    בא"ד לתקן תדיר גזור בהו טפי מבהנך דסגי בשופר וכו' כדמוכח בפירקין דפריך אי הכי וכו' כצ"ל:

    Maharam on Sukkah 50b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 50, Amud Bet, about 282 words in 8 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 8 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 152 words

      Opens “גמ׳ איתמר: רב יהודה ורב עינא, חד…”

      Named: רב יהודה, רב עינא, רב נחמן.

    2. Segment 257 words

      Opens “ת"ר החליל דוחה את השבת, דברי ר'…”

      Named: רב יוסף.

    3. Segment 343 words

      Opens “אמר רב יוסף: מנא אמינא דבהא פליגי,…”

      Named: רב יוסף, רבי פוסל, רבי יוסי בר יהודה.

    4. Segment 426 words

      Opens “לא, דכ"ע עיקר שירה בכלי, והכא בדנין…”

    5. Segment 532 words

      Opens “ואיבעית אימא: דכ"ע דעיקר שירה בפה, ואין…”

      Named: רבי דריש.

    6. Segment 636 words

      Opens “רבי דריש כללי ופרטי: (שמות כה, לא)…”

      Named: רבי דריש.

    7. Segment 733 words

      Opens “ר' יוסי בר יהודה, דריש ריבויי ומיעוטי:…”

      Named: רבי רבי.

    8. Segment 83 words

      Opens “אמר רב פפא:…”

      Named: רב פפא.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sukkah 50b · Segment 2 — “…אינו דוחה. אמר רב יוסף: מחלוקת בשיר של קרבן,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 50b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026