Talmud Builders

    Sukkah 16b

    Back to index

    English translation — Sukkah 16b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Beit Shammai say: The partition that permits drawing water may be placed below; and Beit Hillel said it must be placed above. Rabbi Yehuda said: A partition for the cistern should be no more stringent than the wall serving as a partition between the two courtyards. Once there is a wall between courtyards, there is no need to erect an additional partition specifically for the cistern.

    2Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Rabbi Yehuda stated his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said that a suspended partition permits one to carry, and therefore the wall between the courtyards suffices to divide the cistern as well.

    3The Gemara rejects this equation. And that is not so, as neither does Rabbi Yehuda hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, nor does Rabbi Yosei hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

    4The Gemara elaborates: Neither does Rabbi Yehuda hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as Rabbi Yehuda states his opinion that a suspended partition suffices only there, with regard to the joining of the courtyards, which is an obligation by rabbinic law. However, here, with regard to sukka , which is by Torah law, a suspended partition does not suffice.

    5Nor does Rabbi Yosei hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as Rabbi Yosei states his opinion that a suspended partition suffices only here, with regard to a sukka , which is a positive mitzva. However, in the case of carrying between courtyards on Shabbat, which is a prohibition that is punishable by stoning, no, a suspended partition does not suffice.

    6The Gemara asks: And if you say: Since Rabbi Yosei does not hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the laws of Shabbat, according to whose opinion was the action that was taken in Tzippori performed, where they relied on suspended partitions even on Shabbat? The Gemara answers: It was not performed according to the opinion of Rabbi Yosei but rather on the authority of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei.

    7And what was that incident? When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: One time they forgot and did not bring a Torah scroll to the synagogue on Shabbat eve prior to the onset of Shabbat. The next day, on Shabbat, to avoid violating the prohibition against carrying, they spread and suspended sheets on posts that were fixed along the path from the house in which the Torah scroll was stored to the synagogue, establishing partitions. And they brought a Torah scroll along that path and read from it.

    8The Gemara asks: Does it enter your mind that they spread the sheets on Shabbat? Carrying before the partitions were established was prohibited. From where did they bring these sheets on Shabbat? Rather, they found sheets already spread on the posts, and they brought a Torah scroll and read from it. They relied on a suspended partition even in this matter related to Torah law. They relied neither on the opinion of Rabbi Yehuda nor on the opinion of Rabbi Yosei; rather, they relied on the authority of a third tanna .

    9§ Rav Ḥisda said that Avimi said: A mat that is four handbreadths and a bit wide can permit the use of a sukka as a wall. The Gemara explains: How does one accomplish this? He suspends it in the middle of a space ten handbreadths high, with less than three handbreadths below it and less than three handbreadths above it. And the principle states: The legal status of any objects that have a gap of less than three handbreadths between them is as if they were joined [ lavud ]. Therefore, a mat four handbreadths and a bit wide can constitute a fit partition of ten handbreadths.

    10The Gemara asks: This is obvious. The principle of joining with regard to a gap of less than three handbreadths is well known. There is no need to teach this halakha . The Gemara answers: Lest you say that we state the principle of lavud once with regard to a particular surface but we do not state the principle of lavud twice to consider it joined in different directions, Avimi teaches us that one may implement the principle twice.

    11The Gemara raises an objection to the opinion of Avimi from a baraita : A mat that is seven handbreadths and a bit wide can permit use of a sukka as a wall. Apparently, a mat can serve as the wall of a sukka only when the principle of joined objects is implemented once. The Gemara answers: When that baraita was taught, it was with regard to a large sukka , one considerably higher than ten handbreadths. One suspends the mat from a bit less than three handbreadths from the roofing, and it is considered a fit sukka wall although it is a significant distance off the ground. And what does it teach us? It teaches that one may lower walls from up downward, in accordance with the opinion of Rabbi Yosei.

    12Apropos forming a sukka wall based on the principle of lavud , the Gemara cites that Rabbi Ami said: A board that measures four handbreadths and a bit can permit the use of a sukka , serving as a wall, and it is effective if one establishes it less than three handbreadths from the adjacent wall. And the principle states: The legal status of any objects with a gap of less than three handbreadths between them is as if they were joined.

    13The Gemara asks: What is he teaching us? The principle of lavud is well known. The Gemara answers: He comes to teach us that the minimum measure of the horizontal extension of the wall of a small sukka is seven handbreadths. Therefore, it is possible to establish a wall for the sukka using a board that measures four handbreadths and a bit.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בית שמאי אומרים מלמעלהדיו אם עשאה מלמעלה מתוך אוגנו:

    מן הכותל שביניהןאותה הנעשית לחוץ בין החצרות ותלויה על פני פי הבור ואע"פ שלא נעשית בשביל המים דקא סבר מחיצה תלויה מתרת בחצרות אפילו כל טלטול:

    בשיטת רבי יוסידמתניתין:

    לא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסישתהא מחיצה תלויה מתרת בסוכה ולא רבי יוסי סבר לה כרבי יהודה בבור שתהא מתרת בשבת:

    דרבנןהא דאסרינן להביא מימי חצר זו לזו בלא עירוב מדרבנן הוא דמדאורייתא לא מיתסר אלא מרשות היחיד לרשות הרבים:

    אבל שבת דאיסור סקילה הואבמלאכות דאורייתא מחמירין אפילו במידי דרבנן דאית בה:

    ואם תאמרכיון דרבי יוסי לא סבר לה כרבי יהודה בשבת:

    מעשה שנעשה בציפורישהתירו בשבת על ידי מחיצה תלויה כדאמר רב דימי לקמיה:

    על פי מי נעשהוהלא רבי יוסי ראש של ישיבת ציפורי הוה כדאמרינן בסנהדרין (דף לב:) צדק צדק תרדוף הלך אחר בית דין יפה אחר רבי יוסי לציפורי:

    לא על פי רבי יוסי נעשהשכבר נפטר:

    אלא על פי רבי ישמעאל בנו ומאי מעשה דכי אתא רב דימי אמר פעם אחת שכחו בציפורי ולא הביאו ספר תורה בערב שבת - [שהיה דרכן להצניע ספר תורה בבתים מפני הנכרים ואותו הבית שהניחו לתוכו] היה בבית אחד שבחצר בית הכנסת ובתים הרבה היו פתוחין לחצר ולא עירבו או שהיו חצרות הרבה פתוחות לאותו מבוי ובית הכנסת פתוח לו והיה ספר התורה בחצר שכנגד בית הכנסת ולא נשתתפו במבוי ואסור להוציא מן החצרות למבוי ופרסו סדינין על גבי עמודים שהיו לרוחב המבוי וחלקו את המבוי ולא היו פתוחים מן המחיצה ולפנים אלא בית הכנסת וחצר שכנגדו והביאו ספר התורה שהרי שאר החצרות נסתלקו ואין איסור כאן:

    מהיכן הביאוםוהלא היה אסור להכניס ולהוציא והלא הכל מודים כו' לא גרסינן דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא ומחיצה כזו מותר לעשות כדאמרינן בפרק כל גגות (עירובין דף צד.) אמר להם שמואל נגידו לי גלימא:

    סדינין פרוסיןוהיו גבוהין מן הארץ דהוה ליה מחיצה תלויה:

    מחצלת שרחבה ארבעה ומשהווארכה כאורך הדופן:

    מתרת בסוכהאם תולה אותה באויר בפחות משלשה סמוך לסכך ופחות משלשה לקרקע וכגון שאין הסוכה גבוהה אלא עשרה מצומצמין:

    מחצלת שבעה ומשהואלמא חד לבוד אמרינן ותו לא:

    בסוכה גדולההגבוהה הרבה שאין יכול לומר בה שני לבודין הלכך בעי מחצלת שבעה ומשהו ומעמידה בפחות משלשה סמוך לסכך דהויא לה מחיצה עשרה ותו לא איכפת לן אם תלויה היא וקמ"ל דמשלשלין מלמעלה למטה כר' יוסי:

    פס ד' ומשהו מתיר בסוכהאם גבוה י' ורחבה ד' ומשהו:

    ומוקי לה בפחות מג' סמוך לדופןהשני במקצוע וכי אמרינן לבוד איכא דופן שבעה וזה משך סוכה קטנה כדי ראשו ורובו:

    סוכה 16 עמוד ב

    1בית שמאי אומרים מלמעלה, ובית הלל אומרים מלמטה. אמר ר' יהודה: לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן.

    2אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ר' יהודה בשיטת רבי יוסי אמרה, דאמר מחיצה תלויה מתרת.

    3ולא היא, לא ר' יהודה סבר לה כר' יוסי, ולא ר' יוסי סבר לה כר' יהודה.

    4לא ר' יהודה סבר לה כר' יוסי: עד כאן לא קאמר ר' יהודה התם, אלא בעירובי חצירות דרבנן. אבל הכא, סוכה דאורייתא לא.

    5ולא רבי יוסי סבר לה כר' יהודה: עד כאן לא קאמר ר' יוסי הכא, אלא בסוכה דמצות עשה. אבל שבת, דאיסור סקילה לא.

    6ואם תאמר: מעשה שנעשה בציפורי, על פי מי נעשה? לא על פי רבי יוסי, אלא על פי רבי ישמעאל ברבי יוסי.

    7ומאי מעשה דכי אתא רב דימי, אמר: פעם אחת שכחו ולא הביאו ס"ת מערב שבת, למחר פירסו סדינין על גבי העמודים, והביאו ספר תורה וקראו בו.

    8פירסו סלקא דעתך? מהיכן הביאום בשבת! אלא, מצאו סדינין פרוסין על גבי העמודים והביאו ספר תורה וקראו בו.

    9אמר רב חסדא אמר אבימי: מחצלת ארבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן. היכי עביד? תלי ליה באמצע, פחות משלשה למטה ופחות משלשה למעלה, וכל פחות משלשה כלבוד דמי.

    10פשיטא? מהו דתימא: חד לבוד אמרינן, תרי לבוד לא אמרינן קמ"ל׃

    11מיתיבי: מחצלת שבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן. כי תניא ההיא, בסוכה גדולה. ומאי קא משמע לן דמשלשלין דפנות מלמעלה למטה כרבי יוסי.

    12אמר רבי אמי: פס ארבעה ומשהו מתיר בסוכה משום דופן. ומוקים ליה בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי.

    13מאי קמ"ל הא קמ"ל שיעור משך סוכה קטנה שבעה.

    Tosafot

    בית שמאי אומרים מלמעלה ובית הלל אומרים מלמטהבכל הספרים גרסינן איפכא בפ' כיצד משתתפין (עירובין דף פו.):

    פירסו סלקא דעתך מהיכן הביאוםוהלא היה אסור להכניס ולהוציא והא הכל מודים לא גרסינן דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא ומחיצה כזו מותר לעשות בשבת כדאמרינן בפרק כל גגות (עירובין דף צד.) אמר להו שמואל נגידו לי גלימא כך פי' בקונטרס וכמו כן בפרק כל הכלים (שבת דף קכה:) גבי פקק החלון דהאי חלון למעלה בגג אבל מן הצד לא שייך איסור אהל והביא ראיה כמו כן מההיא דכל הגגות דאמר להו שמואל נגידו לי גלימא ואהדרינהו רב לאפיה ופריך לשמואל למה לי למעבד הכי הא אמר זה מטלטל עד עיקר המחיצה ומשני שמואל דעבד לצניעותא בעלמא משמע דאם היה שמואל אוסר כרב ניחא ליה במאי דעבד שמואל הכי ולא הוה קשיא ליה מידי היכי שרי למיעבד הכי אלמא לא חשיב אהל בדפנות מן הצד דהא לא קפיד רב על עשיית המחיצה אלא משום דקסבר אסור לטלטל הסדין לתוכה וקשיא לפירוש הקונטרס מאי הקשה היאך הביאו הסדינים דלמא דרך מלבוש הביאום ועוד קשה דלשון חלון שייך בכותל ובגג ארובה כדתנן (ביצה דף לה:) משילין פירות דרך ארובה וכמו ארובות שבדלת דפרק בתרא דיומא (דף עו.) היינו בארובות שבגג כמו ארובות השמים (בראשית ז) ועוד מוכח פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מד. ושם) דשייך מן הצד עשיית אהל גבי עשיית דופן פריך והא אתמר עלה הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ביו"ט ובפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פו:) גריס בקונטרס כמו שכתוב בספרים פירסו לכתחלה מי שרי והאמר מר הכל מודים שאין עושין אהל עראי לכתחלה בשבת ונראה לר"ת דמן הצד נמי שייך עשיית אהל וכל היכא דאמרינן דמחיצה זו מועלת להתיר חשיב עשיית אהל בתחלה כי הך דפרסו סדינין והוי כדופן שלישי של סוכה דחשבינן אהל בפרק מי שהוציאוהו (עירובין מד.) אבל דופן רביעי אינה אלא תוספת אהל דבלאו הכי משתריא ורב שהקפיד בפרק כל גגות (עירובין דף צד.) אעשיית מחיצה הקפיד דלדידיה כיון דאסור לטלטל לא היה לפרוש שם סדין בשבת משום עשיית אהל והא דפריך שמואל למה לי למיעבד הכי הא אמר זה מטלטל עד עיקר המחיצה כל שכן דאם היה אסור לטלטל דטפי הוי קשיא לן היכי שרי למיעבד הכי אלא האמת מקשה ומאן דשרי תוספת אהל אפילו באהל שלמעלה מן הגג נמי שרי כדמוכח פרק המוצא תפילין (עירובין דף קב. ושם) גבי הנהו דיכרי דהוו בי רב הונא ביממא בעו טולא בליליא בעו אוירא ולקמן פ' הישן (סוכה דף כז:) גבי עובדא דרבי אליעזר ששבת בסוכתו של (רבי יהודה) ברבי אילעאי בקיסרי:

    מהו דתימא חד לבוד אמרינן תרי לבוד לא אמרינןותימה דהא נמי מלתא דפשיטא היא דמכשירין לעיל (סוכה דף ז.) קנה קנה פחות משלשה דדופן סוכה כדופן שבת ושמא סלקא דעתך לחלק בין שתי לערב ואין להקשות דתיסגי בשני חבלים שעוביין יתר מטפח ואמרינן לבוד כדאשכחן פרק קמא דעירובין (דף טז:) דמקיפין בשלשה חבלים והכא בשנים סגי הא אמרינן התם דלא התירו אלא בשיירא:

    כי תניא ההיא בסוכה גדולהבגבוה הרבה שאין יכול לומר שני לבודין הלכך בעי מחצלת שבעה ומשהו ומעמידה בפחות משלשה סמוך לקרקע כך פירש בקונטרס אבל בכל הספרים גרסינן מאי קמ"ל דמשלשל דפנות מלמעלה למטה כר' יוסי לפיכך צריך לפרש דמעמידה למעלה בפחות משלשה סמוך לסכך ואפילו גבוה הרבה מן הארץ כשרה כרבי יוסי דמתניתין דאמר מחיצה תלויה מתרת:

    פס ארבעהבהאי דמעומד שייך לשון פס ולעיל דרחבה לגובה הדופן שייך לשון מחצלת:

    בפחות משלשה סמוך לדופןמצות סוכה בשתי דפנות דשיטה דכולהו אמוראי דלעיל בפירקין (סוכה דף ו:) כרבנן דאמרי שתים כהלכתן היינו כמין גאם ואם האחת מן הדפנות שלימות ונתונה מזרחית מוקי לה להאי פס ארבעה ומשהו לצד דרום או לצד צפון בפחות משלשה לדופן מזרחית ונחשב כסתום ויש כאן שתי דפנות שלימות ותימה למה לי פס ארבעה יעשה פס שני טפחים ויעמידנו סמוך לדופן וירחיק שלשה טפחים פחות משהו ויעמיד פס אחד של שני טפחים ומשהו דכוותיה פריך פ"ק דעירובין (דף י:) דאמר רב יהודה מבוי שהוא רחב ט"ו אמה מרחיק שתי אמות ועושה פס ג' אמות ופריך ואמאי יעשה פס אמה ומחצה וירחיק שתי אמות ויעשה פס אמה ומחצה וליכא לשנויי הכא כדמשני התם דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה דהכא כל הפחות מג' כלבוד דמי והוה ליה כסתום דאפילו עשה כל דפנות הסוכה קנה קנה בפחות מג' כשרה כדתניא לעיל (סוכה דף ז.) דופן סוכה כדופן שבת ובלבד. שלא יהא בין קנה לחבירו ג' טפחים ואין שייך לחלק כלל בין סוכה של ג' דפנות לסוכה של ארבעה ועוד קשיא טפי דבשני פסין שיש בכל אחד חצי טפח ומשהו סגי דמוקי חד בפחות מג' סמוך לדופן ואידך מוקי בפחות מג' סמוך לראשון וי"ל משום דאמרינן בסוף פ"ק דעירובין (דף טז:) דכל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה ואם היו שני פסין שאין בכל אחד ארבעה הויא לה כמחיצה של שתי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    תנן התם בעירובין פרק ח' בור שבין ב' חצירות כו' עד א"ר יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם פי' ת"ק דמתני' סבר המשלשל דפנות מלמעלה למטה משלשלם מן הסכך עד קרקעיתה של סוכה אם הגיע הדופן המשולשל קרוב לקרקעית הסוכה פחות מג"ט (אמר ד') כל פחות מג' כלבוד דמי וכאלו בקרקעית הסוכה הגיע לפיכך הוא דופן כשר אבל אם למעלה מג' טפחים פסול. שאינו דופן כשר אבל אם הדופן עולה מקרקעית הסוכה ולמעלה אם יש בזה הדופן י' טפחים אפילו נשאר בין הדופן ובין הסכך יותר מי' טפחים אחריו אויר דופן כשר הוא והסוכה כשרה.

    ר' יוסי אומר גם הדופן היורד מן הסכך אם יש בו י' טפחים אפילו נשאר בין קרקעית הסוכה ובין הדופן יתר מי' טפחים כשר דין דופן העולה ממטה למעלה ודין הדופן היורד שוין. ורואין הדופן היורד התלוי כאלו יורד וסותם. וקא"ר יהודה בענין בור שבין ב' חצירות והבור חפור בעוביו של כותל וכותל המחיצה שבין ב' חצירות יורד וסותם על פי הבור ונשאר מקצת פי הבור פתוח בחצר זה ומקצת בור מצד האחד בחצר האחרת שבהן ממלאים מים מן הבור. וא"ר יהודה רואין זה הכותל שעל פי הבור יורד וסותם עד התהום ומחלק המים נמצאת משנת ר' יהודה ששנה כי הכותל שהוא תלוי בחללו של בור המחלק בין ב' חצירות יורד וסותם ומתיר הבור לזה ולזה על דעת ר' יוסי דמתני' ששנה כי הדופן מן הסכך ותלוי אם יש בו י' טפחים אע"פ שבין הדופן ובין קרקעית הסוכה אויר הרבה הדופן התלוי מתיר הסוכה. ואמרינן דרבי [יוסי] דמתיר מחיצה תלויה בסוכה בשבת חולק על רבי יהודה ואוסר וכן ר"י חולק ואוסר בסוכה ופשוטה היא והמעשה שנעשה בציפורי בעת ששכחו להביא ס"ת מע"ש ומצאו סדינין וסמכו עליהן משום מחיצה והביאו תורה בשבת ע"פ ר' ישמעאל ב"ר יוסי נעשה ולא ע"פ ר' יוסי. אמר אבימי מחצלת ד' טפחים ומשהו מעמידה באמצע בפחות מג' סמוך לסכך ופחות מג' סמוך לקרקעית הסוכה ועולה לו משום דופן וקיי"ל כל פחות מג' כלבוד דמי ואמרינן תרי לבוד [לבוד] בסכך ולבוד בקרקעית הסוכה ומסקנא דשמעתא כר' יוסי דהא אותבינן מחצלת ז' ומשהו מתרת בסוכה משום דופן ואוקימנא בסוכה גדולה ומשלשלין דפנות מלמעלה למטה ולא עוד שרבי יוסי נמוקו עמו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 16b

    Sukkah 16b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 258 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בית שמאי אומרים מלמעלה דיו אם עשאה מלמעלה מתוך אוגנו:

    מן הכותל שביניהן אותה הנעשית לחוץ בין החצרות ותלויה על פני פי הבור ואע"פ שלא נעשית בשביל המים דקא סבר מחיצה תלויה מתרת בחצרות אפילו כל טלטול:

    בשיטת רבי יוסי דמתניתין:

    לא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי שתהא מחיצה תלויה מתרת בסוכה ולא רבי יוסי סבר לה כרבי יהודה בבור שתהא מתרת בשבת:

    דרבנן הא דאסרינן להביא מימי חצר זו לזו בלא עירוב מדרבנן הוא דמדאורייתא לא מיתסר אלא מרשות היחיד לרשות הרבים:

    אבל שבת דאיסור סקילה הוא במלאכות דאורייתא מחמירין אפילו במידי דרבנן דאית בה:

    ואם תאמר כיון דרבי יוסי לא סבר לה כרבי יהודה בשבת:

    מעשה שנעשה בציפורי שהתירו בשבת על ידי מחיצה תלויה כדאמר רב דימי לקמיה:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Sukkah 16b · Sefaria

    Tosafot

    בית שמאי אומרים מלמעלה ובית הלל אומרים מלמטה בכל הספרים גרסינן איפכא בפ' כיצד משתתפין (עירובין דף פו.):

    פירסו סלקא דעתך מהיכן הביאום והלא היה אסור להכניס ולהוציא והא הכל מודים לא גרסינן דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא ומחיצה כזו מותר לעשות בשבת כדאמרינן בפרק כל גגות (עירובין דף צד.) אמר להו שמואל נגידו לי גלימא כך פי' בקונטרס וכמו כן בפרק כל הכלים (שבת דף קכה:) גבי פקק החלון דהאי חלון למעלה בגג אבל מן הצד לא שייך איסור אהל והביא ראיה כמו כן מההיא דכל הגגות דאמר להו שמואל נגידו לי גלימא ואהדרינהו רב לאפיה ופריך לשמואל למה לי למעבד הכי הא אמר זה מטלטל עד עיקר המחיצה ומשני שמואל דעבד לצניעותא בעלמא משמע דאם היה שמואל אוסר כרב ניחא ליה במאי דעבד שמואל הכי ולא הוה קשיא ליה מידי היכי שרי למיעבד הכי אלמא לא חשיב אהל בדפנות מן הצד דהא לא קפיד רב על עשיית המחיצה אלא משום דקסבר אסור לטלטל הסדין לתוכה וקשיא לפירוש הקונטרס מאי הקשה היאך הביאו הסדינים דלמא דרך מלבוש הביאום ועוד קשה דלשון חלון שייך בכותל ובגג ארובה כדתנן (ביצה דף לה:) משילין פירות דרך ארובה וכמו ארובות שבדלת דפרק בתרא דיומא (דף עו.) היינו בארובות שבגג כמו ארובות השמים (בראשית ז) ועוד מוכח פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מד. ושם) דשייך מן הצד עשיית אהל גבי עשיית דופן פריך והא אתמר עלה הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ביו"ט ובפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פו:) גריס בקונטרס כמו שכתוב בספרים פירסו לכתחלה מי שרי והאמר מר הכל מודים שאין עושין אהל עראי לכתחלה בשבת ונראה לר"ת דמן הצד נמי שייך עשיית אהל וכל היכא דאמרינן דמחיצה זו מועלת להתיר חשיב עשיית אהל בתחלה כי הך דפרסו סדינין והוי כדופן שלישי של סוכה דחשבינן אהל בפרק מי שהוציאוהו (עירובין מד.) אבל דופן רביעי אינה אלא תוספת אהל דבלאו הכי משתריא ורב שהקפיד בפרק כל גגות (עירובין דף צד.) אעשיית מחיצה הקפיד דלדידיה כיון דאסור לטלטל לא היה לפרוש שם סדין בשבת משום עשיית אהל והא דפריך שמואל למה לי למיעבד הכי הא אמר זה מטלטל עד עיקר המחיצה כל שכן דאם היה אסור לטלטל דטפי הוי קשיא לן היכי שרי למיעבד הכי אלא האמת מקשה ומאן דשרי תוספת אהל אפילו באהל שלמעלה מן הגג נמי שרי כדמוכח פרק המוצא תפילין (עירובין דף קב. ושם) גבי הנהו דיכרי דהוו בי רב הונא ביממא בעו טולא בליליא בעו אוירא ולקמן פ' הישן (סוכה דף כז:) גבי עובדא דרבי אליעזר ששבת בסוכתו של (רבי יהודה) ברבי אילעאי בקיסרי:

    מהו דתימא חד לבוד אמרינן תרי לבוד לא אמרינן ותימה דהא נמי מלתא דפשיטא היא דמכשירין לעיל (סוכה דף ז.) קנה קנה פחות משלשה דדופן סוכה כדופן שבת ושמא סלקא דעתך לחלק בין שתי לערב ואין להקשות דתיסגי בשני חבלים שעוביין יתר מטפח ואמרינן לבוד כדאשכחן פרק קמא דעירובין (דף טז:) דמקיפין בשלשה חבלים והכא בשנים סגי הא אמרינן התם דלא התירו אלא בשיירא:

    כי תניא ההיא בסוכה גדולה בגבוה הרבה שאין יכול לומר שני לבודין הלכך בעי מחצלת שבעה ומשהו ומעמידה בפחות משלשה סמוך לקרקע כך פירש בקונטרס אבל בכל הספרים גרסינן מאי קמ"ל דמשלשל דפנות מלמעלה למטה כר' יוסי לפיכך צריך לפרש דמעמידה למעלה בפחות משלשה סמוך לסכך ואפילו גבוה הרבה מן הארץ כשרה כרבי יוסי דמתניתין דאמר מחיצה תלויה מתרת:

    פס ארבעה בהאי דמעומד שייך לשון פס ולעיל דרחבה לגובה הדופן שייך לשון מחצלת:

    בפחות משלשה סמוך לדופן מצות סוכה בשתי דפנות דשיטה דכולהו אמוראי דלעיל בפירקין (סוכה דף ו:) כרבנן דאמרי שתים כהלכתן היינו כמין גאם ואם האחת מן הדפנות שלימות ונתונה מזרחית מוקי לה להאי פס ארבעה ומשהו לצד דרום או לצד צפון בפחות משלשה לדופן מזרחית ונחשב כסתום ויש כאן שתי דפנות שלימות ותימה למה לי פס ארבעה יעשה פס שני טפחים ויעמידנו סמוך לדופן וירחיק שלשה טפחים פחות משהו ויעמיד פס אחד של שני טפחים ומשהו דכוותיה פריך פ"ק דעירובין (דף י:) דאמר רב יהודה מבוי שהוא רחב ט"ו אמה מרחיק שתי אמות ועושה פס ג' אמות ופריך ואמאי יעשה פס אמה ומחצה וירחיק שתי אמות ויעשה פס אמה ומחצה וליכא לשנויי הכא כדמשני התם דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה דהכא כל הפחות מג' כלבוד דמי והוה ליה כסתום דאפילו עשה כל דפנות הסוכה קנה קנה בפחות מג' כשרה כדתניא לעיל (סוכה דף ז.) דופן סוכה כדופן שבת ובלבד. שלא יהא בין קנה לחבירו ג' טפחים ואין שייך לחלק כלל בין סוכה של ג' דפנות לסוכה של ארבעה ועוד קשיא טפי דבשני פסין שיש בכל אחד חצי טפח ומשהו סגי דמוקי חד בפחות מג' סמוך לדופן ואידך מוקי בפחות מג' סמוך לראשון וי"ל משום דאמרינן בסוף פ"ק דעירובין (דף טז:) דכל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה ואם היו שני פסין שאין בכל אחד ארבעה הויא לה כמחיצה של שתי:

    Tosafot on Sukkah 16b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    תנן התם בעירובין פרק ח' בור שבין ב' חצירות כו' עד א"ר יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם פי' ת"ק דמתני' סבר המשלשל דפנות מלמעלה למטה משלשלם מן הסכך עד קרקעיתה של סוכה אם הגיע הדופן המשולשל קרוב לקרקעית הסוכה פחות מג"ט (אמר ד') כל פחות מג' כלבוד דמי וכאלו בקרקעית הסוכה הגיע לפיכך הוא דופן כשר אבל אם למעלה מג' טפחים פסול. שאינו דופן כשר אבל אם הדופן עולה מקרקעית הסוכה ולמעלה אם יש בזה הדופן י' טפחים אפילו נשאר בין הדופן ובין הסכך יותר מי' טפחים אחריו אויר דופן כשר הוא והסוכה כשרה.

    ר' יוסי אומר גם הדופן היורד מן הסכך אם יש בו י' טפחים אפילו נשאר בין קרקעית הסוכה ובין הדופן יתר מי' טפחים כשר דין דופן העולה ממטה למעלה ודין הדופן היורד שוין. ורואין הדופן היורד התלוי כאלו יורד וסותם. וקא"ר יהודה בענין בור שבין ב' חצירות והבור חפור בעוביו של כותל וכותל המחיצה שבין ב' חצירות יורד וסותם על פי הבור ונשאר מקצת פי הבור פתוח בחצר זה ומקצת בור מצד האחד בחצר האחרת שבהן ממלאים מים מן הבור. וא"ר יהודה רואין זה הכותל שעל פי הבור יורד וסותם עד התהום ומחלק המים נמצאת משנת ר' יהודה ששנה כי הכותל שהוא תלוי בחללו של בור המחלק בין ב' חצירות יורד וסותם ומתיר הבור לזה ולזה על דעת ר' יוסי דמתני' ששנה כי הדופן מן הסכך ותלוי אם יש בו י' טפחים אע"פ שבין הדופן ובין קרקעית הסוכה אויר הרבה הדופן התלוי מתיר הסוכה. ואמרינן דרבי [יוסי] דמתיר מחיצה תלויה בסוכה בשבת חולק על רבי יהודה ואוסר וכן ר"י חולק ואוסר בסוכה ופשוטה היא והמעשה שנעשה בציפורי בעת ששכחו להביא ס"ת מע"ש ומצאו סדינין וסמכו עליהן משום מחיצה והביאו תורה בשבת ע"פ ר' ישמעאל ב"ר יוסי נעשה ולא ע"פ ר' יוסי. אמר אבימי מחצלת ד' טפחים ומשהו מעמידה באמצע בפחות מג' סמוך לסכך ופחות מג' סמוך לקרקעית הסוכה ועולה לו משום דופן וקיי"ל כל פחות מג' כלבוד דמי ואמרינן תרי לבוד [לבוד] בסכך ולבוד בקרקעית הסוכה ומסקנא דשמעתא כר' יוסי דהא אותבינן מחצלת ז' ומשהו מתרת בסוכה משום דופן ואוקימנא בסוכה גדולה ומשלשלין דפנות מלמעלה למטה ולא עוד שרבי יוסי נמוקו עמו.

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 16b · Sefaria

    Ritva

    אמר רבי יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל כלו׳‎ בכותל החצר שעל הבור סגי דאמרינן גוד אחית מחיצתא אף בזו:

    ואמר רבי אבא בר חנא א״ר יוחנן רבי יהודה שמתיר מחיצה תלויה במשנה זו בשיטת רבי יוסי אמרה מיהו לא רבי יהודה סבר לה כר״י ולא ר״י סבר לה כרבי יהודה מהא שמעינן מאי דכתיבנא לעיל שכשאומר על התנאים שהולכים בשיטה אחת פעמים שאינם מודים זה לזה בדבריהם:

    עד כאן ל״ק רבי יהודה התם אלא בעירובי חצרות דרבנן דמדאורייתא לא בעי מחיצ׳‎ כלל והם אמרו אבל הכא בסוכה דמחיצתא דאורייתא לא לימא וע״כ לא קאמר רבי יוסי הכא אלא בסוכה דקילא שאין בה אלא עשה אבל בשבת דאיסור סקילה לא קאמר חיוב סקילה דהא עירוב דרבנן הוא דלית ביה סקילה אלא איסור סקילה כלומר איסור שבת שיש בו סקילה בדאורייתא ולהכי חמיר אפילו בשל דבריהם וא״ת א״כ דחד מינייהו לא שרי מחיצה תלויה בכל מקום מעשה שנעשה בצפורי במחיצות תלויות על פי מי נעשה לא על פי ר׳‎ יוסי נעשה דהא איהו לא שרי בשבת דחמיר אלא על פי רבי ישמעאל ברבי יוסי נעשה והא דלא אמרינן שנעשה על פי ר׳‎ יהודה שהוא מתיר בשבת איכא דאמרי דההיא ברשות הרבים הוא שר״ה היה מפסק׳‎ בבית שכנגד ביה״כ שבו ספר תורה שעומדין פתח כנגד פתח ועשו מחיצות תלויות בנתיים ורבי יהודה לא שרי אלא בעירובי חצרות לרבנן ורש״י פירש דמבוי שאינו מפולש הוא דאיסורו דרבנן ובדין הוא דשרי ביה רבי יהודה אלא שלא היה מקומו דצפורי מקומו של רבי יוסי ורבי ישמעאל בנו הוא כדאמרינן בסנהד׳‎ צדק צדק תרדוף הלך אחר ב״ד יפה אחר ר׳‎ יוסי בצפורי כך הגירס׳‎ בכל הספרים:

    פרסו לכתחלה היכי פרסי ‎ פי׳‎ ‎דהא קי״ל שאין עושין אהל עראי לכתחלה בי״ט ואצ״ל בשבת אלא מצאו סדינין פרוסין מבע״י טפח על העמודים ופרסים אחר כך דאהל עראי הוא וקי״ל שמוסיפין על אהל עראי בשבת ועשו לו מחיצות תלויות והביאו ס״ת וקראו בו והכי קים להו דמחיצות תלויות הוי והכי נמי הוי אהל עראי ורש״י ז״ל כ׳‎ במס׳‎ שבת פרק כל הכלים דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא והא דתנן התם פקק החלון פירש ז״ל שהיא ארובה בגג ומתוך כך מוחק וגורס כאן פרסו ס״ד א״נ דגרסינן היכי פרסי כלומר מהיאך הביאום בשבת דרך רשות הרבים אלא מצאו סדינין פרוסין ומחיצה כזו מותר בשבת ואינו נכון חדא דמאי מתמהינן היאך הביאום דדלמא דרך מלבוש אייתינהו ועוד דבעירובין מייתינן אאהל עראי גבי דופן סוכה ועוד דאי פקק החלון ארובה היא ה״ל למיתני ארובה כדקתני בכל דוכת׳‎ לכך פר״ת דשפיר שייך אהל בדופן וכן מפרש מורי נר״ו בשם רבינו הגדול ז״ל דודאי כל שעשה שלש מחיצות אהל הוא היכא דאיכא בר מיניה שלש מחיצות ועשה דופן רביעית חשוב תוספות אהל ולאפוקי מחיצה א׳‎ או שתים א״נ גג בלא מחיצות דלא כלו׳‎ הוא והכי מוכח הת׳‎ בעירובין והראיה שהביא רש״י שם מעובדא דרב ושמואל דהוו יתבי ונפל גודא ביני ביני כבר פירש׳‎ יפה ר״ת ז״ל וכדכתיבנא התם בס״ד:

    אמר רב חסדא אמר אבימי מחצלת ארבע ומשהו מתרת בסוכה משום דמוקי׳‎ בי מצעי וקמ״ל לבוד משמעתין מוכח דכל היכא דאמרינן לבוד אינו כאלו היה סמוך ממש ואינו דא״כ בצרה לה מחיצה אלא לבוד דינו כאלו הוא סתום וזהו לבוד שאמרו בסוכה קטנה בפחות מג׳‎ דאי לא בציר ליה שיעורא:

    מתיבי מחצלת שבעה ומשהו כו׳‎ אלמא לא סגי בפחות מכאן וקס״ד בסוכה קטנה מיירי מתניתא ופריק דההיא בסוכה גדולה וגבוהה כמה קמ״ל דבמחיצה זו שאין בה עשרה משלשלין דפנות על ידי לבוד שמעמידה בפחות משלשה סמוך לקרקע ונידונית כעשרה שדינו כאלו ארוך וסתום כדכתיבנ׳‎ ובתר הכי אמרינן גוד אסיק מחיצתא דפחות מעשרה לא אמרינן ליה והיינו דאמרי׳‎ קמ״ל דמשלשלין דפנות כלומר ע״י לבוד ולא בעינן מחיצה עשרה. ול״נ לפרש דמשלשלין דפנות מלמעלה למטה קאמר דהא לא שמעינן ממתניתא כלל ולית לן לאוקומה כרבי יוסי דהוי יחידאה אלא מלמטה למעלה קאמר כרבנן וכן נראה מפרש״י ז״ל:

    אמר רב אסי פס ד׳‎ ומשהו מתרת בסוכה משום דופן היכי עביד מוקי לה בפחות משלשה סמוך לדופן פרש״י ז״ל סמוך לדופן השני במקצוע ולא נהיר׳‎ דאי איכא ב׳‎ דפנות בטפח שוחק סגי לשלישי׳‎ וכ״ת הכא קמ״ל דבהכי לא בעי צורת פתח פשיטא מאי קמשמע לן. והנכון דליכא אלא דופן אחת שלימה ויהיב האי פס במקום דופן שני האמצעים והוה ליה דופן שני ובתר הכי עביד שלישית טפח שוחק וצורת פתח והא קמשמע לן דמשך סוכה קטנה שבעה טפחים דהיינו כדי ראשו ורובו ושלחנו דאמרי בית שמאי ומדלא קאמר דמכשר דופן שני בטפח שוחק בי מצעי פחות מג׳‎ לכל רוח דהוו להו שבעה שמעינן דלעולם לא אמרינן תרי לבודין בפחות מפס ד׳‎ מיהו לאו ראיה היא דהא עדיפא ה״ל לאשמועי׳‎ דסגי לשלישית בטפח משא״כ באידך דאי עביד שניה בת טפח צריך לעשות שלישית שלימה דלמאי עביד בה לבוד ודאמרינן התם ושלישית טפח וצורת פתח ולא מוקמינן טפח שוחק בי מצעי משום דבעינן לאכשורי אפילו סוכה גדולה ותו דהתם רוח רביעית פרוצה וליכא לבוד אלא מחד גיסא כלפי דופן שנית האמצעי׳‎ וסוכה העשויה כמבוי דבעינן פס דהויא ד׳‎ ולא מכשירים בטפח שוחק בנתים או משום דהויא סוכה גדולה או משום דבעינן שתי דפנות דעריבן בשכנגדו בחצר פרוץ מיהו עיקר הדין אמת הוא מדלא אדכרי הך רבותא הכא והתם משום אנפא:

    Ritva on Sukkah 16b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מ"ד חד לבוד אמרינן כו' ושמא ס"ד לחלק ובין שתי לערב ואין להקשות כו' דלא התירו אלא *) בשיירא עכ"ל [כצ"ל] ע"ש:

    בד"ה בפחות מג' סמוך כו' ועוד קשיא טפי דבב' פסין כו' וי"ל משום דאמרינן בספ"ק דעירובין דכל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה כו' עכ"ל והכי איתא שם דלר' יוסי ב"י בין בשתי בלא ערב ובין בערב בלא שתי אין נותנין ליחיד אלא בית סאתיים ולשיירא דהיינו ג' נותנין להן בית שש ולחכמים בין ליחיד בין לשיירא נותנין להן כל צורכן ולר"י בשיירא נותנין להן כל צורכן כחכמים וליחיד אין נותנין (להן) אלא בית סאתים כר' יוסי ב"י והלכתא כר' יהודה כדהדר רב נחמן ואוקים כו' וראינו גם משם לחלק בין שתי לערב דאמרי' הרי אמרו עומד מרובה על הפרוץ בשתי הוי עומד בערב מאי כו' והשתא מ"ש הא אמרי' התם דלא התירו אלא בשיירא היינו דניחא להו הכא אליבא דהלכתא כר' יהודה דלא התירו במחיצות שבת דרבנן ליתן כל צורכן בערב לחודיה אלא בשיירא ה"נ לא מהני ערב לחודיה במחיצות סוכה מיהו בשתי לחודיה אע"ג דלא התירו נמי ליתן כל צורכן אלא בשיירא במחיצות שבת מ"מ הוי מחיצה לגבי סוכה דבהא איכא לפלוגי בין שתי וערב וכדקתני סתמא דברייתא דמהני בסוכה קנה קנה פחות מג' אף בלא שיירא אבל לקמן גבי פס ד' כו' דמיירי בשתי ולא סגי ליה בב' פסין בכ"א חצי טפח ומשהו ע"כ שסתם דבריו דלא כסתמא דברייתא דמתיר בשתי לחוד בסוכה ולית לן לפלוגי כלל בין שתי לערב אלא משום דאמרי' ספ"ק [דעירובין] דכל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה כו' כמ"ש התוס' בסמוך והיינו כר' יוסי בר"י דלא התירו כל צורכן אף בשתי או בערב ומש"ה לא סגי ליה במחיצות סוכה בב' פסין בכ"א חצי טפח שסתם ר' אמי דבריו לכ"ע אף אליבא דר' יוסי ב"י אע"ג דלית הלכתא כוותיה אלא כר"י וכסתמא דברייתא דמתיר בשתי לחוד גבי סוכה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sukkah 16b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' פשיטא מ"ד חד לבוד אמרי' וכו' מיתיבי מחצלת שבעה וכו' מקשין העולם על הסוגיא דמתחלה פריך פשיטא והדר פריך מיתיבי וכו' דכיון דהוה ידע דהברייתא להוי עליה תיובתא מאי פריך מתחלה פשיטא ויש ליישב דמתחלה לא סלקא אדעתיה לחלק בין לבוד א' לב' ולכך היה סבר הא דנקט בברייתא מחצלת שבעה ה"ה מחצלת ד' דמה לי הא ומה לי הא ולא אתא הברייתא אלא לאשמעינן דאמרי' לבוד במחיצות וא"כ ה"ה בד' אבל השתא דמשני מהו דתימא וכו' א"כ ש"מ דסלקא דעתך אמינא לחלק בין לבוד א' לב' א"כ אם איתא דהברייתא ס"ל דאמרי' ב' לבוד ה"ל לאשמעינן רבותא טפי דאפי' תרי לבוד אמרי' ולכך פריך שפיר מיתיבי וכו':

    Maharam on Sukkah 16b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמ' ולא היא לא רבי יהודה כו' אבל שבת דאיסור סקילה לא ופירש"י דכיון דאיסור סקילה הוא במלאכה דאורייתא מחמירין אפילו במידי דרבנן דאית בה עכ"ל. ולכאורה יש לדקדק דלענין מחיצה תלויה בשמעתין לא אשכחן צד איסור סקילה דאורייתא אפילו למ"ד דמחיצה תלויה לא מיקרי מחיצה לענין שיהא רה"י גמורה אפ"ה הזורק מר"ה לתוכו פטור דנהי דרה"י לא הוי דבקיעת גדיים מבטלין המחיצה מכל מקום ר"ה נמי לא הוי בשביל כך אלא כרמלית בעלמא הוא דליכא אלא איסור דרבנן ואפשר דאכתי משכחת לה שפיר דהוי ר"ה כגון שהמחיצה תלויה גבוה' מאד מן הארץ כגון בגשרים המפולשין דס"פ כל גגות בענין שדרך הרבים עוברת באותו פילוש וא"כ למאן דלית ליה גוד אחית היכא דאיכא בקיעת גדיים דמבטל המחיצה הדר הו"ל רה"ר גמורה. ועפ"ז יש ליישב קצת מה שהקשיתי לעיל בדף הקודם דלענין פרוץ כעומד לא משמע ליה להש"ס לחלק בין שבת דאיסור סקילה לסוכה כדמפלגינן הכא ולמאי דפרישית א"ש דלא שייך לומר כן אלא בכה"ג דהכא דאפשר דבאותו ענין עצמו יוכל לבא לידי איסור סקילה משא"כ לעיל נראה דלא שייך איסור סקילה בכה"ג אפי' פרוץ מרובה על העומד מה"ט גופא נהי דרה"י לא הוי רה"ר נמי לא הוי אלא כרמלית כנ"ל ועדיין צ"ע ודוק היטב:

    שם וא"ת מעשה שנעשה בציפורי כו' לא ע"פ ר' יוסי אלא ע"פ ר' ישמעאל בר"י. ולכאורה יש לתמוה מאי דוחקיה למימר הכי לעשות מחלוקת חדשה בין רבי יוסי ובין רבי יהודא ורבי ישמעאל בר"י ולמה לא נאמר בפשיטות דמעשה בציפורי ע"פ רבי יוסי נעשה וס"ל לגמרי כר"י. ויש ליישב דלענין דינא איתמר והיינו לשיטת הסוברים דקיי"ל הלכה כר"י דנימוקו עמו אפי' לגבי סתם משנה כמו שהביא הרא"ש ז"ל בשמעתין לפ"ז א"ש דלא ניחא ליה לסתמא דתלמודא לפסוק הלכה במחיצה תלויה דמותרת בהאי דעירובין:

    מיהו לשיטת החולקים קשה ונראה לי ליישב משום דפשיטא ליה לתלמודא דר' יוסי מחמיר בשבת אפי' באיסור דרבנן יותר מבסוכה דאורייתא דהא בסוכה דאורייתא משמע דלכ"ע במחיצה שלישית או רביעית סגי אפילו בטפח ואילו גבי לחי למבוי שאינה אלא מדרבנן אפ"ה אשכחן לר' יוסי בספ"ק דעירובין דבעינן לחי של ג"ט ולא סגי ליה בטפח כנ"ל:

    בתוספות ד"ה פרסו ס"ד כו' דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא כו' כן פי' בקונטרס כו' עד סוף הדיבור. ולכאורה יש לתמוה במאי נחלקו אבות העולם בזה אי שייך איסור אהל במחיצה לבד או לא ותיפוק ליה דאפילו אי לא שייך איסור אהל אפ"ה שייך ביה איסור בנין דהא אהל גופא לא אשכחן לה דהוה מלאכה בפ"ע דהא לא חשיב לה בל"ט מלאכות וע"כ דתולדה דבונה הוא וא"כ איסור בנין לעולם חמור מאיסור אהל לכך נראה דעיקר כוונת רש"י במ"ש בכמה דוכתי דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא היינו משום דעיקר החילוק שבין בנין לאהל היינו דלשון בנין שייך בבנין קבוע שמתקיים לימים רבים משא"כ אהל לגבי בנין הוי בנין עראי אלא דאפ"ה חייב משום תולדה דבונה כיון שדרך אהל בכך ועוד יש חילוק אחר ביניהם דלשון אהל היינו מלמעלה שמאהיל על האדם ועיקר עשייתו לכך משא"כ בנין שעיקר בנין היינו במחיצות. וא"כ לפ"ז מצינו למימר דיפה כתב רש"י כאן ובכמה דוכתי דאין איסור במחיצות עראי במחיצות בלא אהל כגון פריסת סדינא דהכא וכה"ג בהך דפרק כל גגות דא"ל שמואל נגידו לי גלימא דכל הנך מחיצות של סדינים אין דרך בנין בכך ועוד דלא נעשו כלל לשם קיום אלא לפי שעה דרך עראי בעלמא וכיון דאיכא תרתי לגריעותא מש"ה מותר משא"כ באהל שעיקר עשייתו וחיובו אינו אלא דרך עראי לגבי בנין ומש"ה אסור בכל ענין אפילו לא עביד אלא לצניעותא בעלמא דאכתי אסור מדרבנן כמו כל בנין מן הצד או כלאחר יד דאסורים מדרבנן כיון דליכא אלא חדא לגריעותא. נמצא דלפ"ז הך סוגיא דפקק החלון הוי מצי רש"י לפרש אפילו בחלון שבמחיצה כיון דפקק זה של החלון הוי דרך בנין ממש כדמשמע שם כל הסוגיא וכן משמע להדיא שם בפרש"י בהך דהכל מודים גופא ע"ש אלא משום דרבה בב"ח דאמר משמיה דר"י הכל מודים שאין עושין אהל עראי קאי אפלוגתא דר"א ורבנן בהך דפקק החלון גופא ונקיט לה ר"י בלשון אהל א"כ ע"כ בפקק החלון נמי איירי מלמעלה דשייך ביה לשון אהל ור"י גופא נמי נקיט לה באהל דוקא דהוי מלתא דפסיקא דאפילו לצניעותא בעלמא אסור כן נ"ל בכוונת רש"י אף לפי הגהות מהרש"ל בסוף פ' כל הכלים בהך דפקק החלון שהגיה בלשון רש"י דהוי למעלה בגג ולא מן הצד ונראה דעיקר הגהתו יצא לו ממה דמשמע להו להתוספות בשיטת רש"י. מיהו למאי דפרישית אין צורך להגיה כלל בלשון רש"י אלא דברי רש"י מתפרשים כפשטן דאיסור פקק החלון היינו משום בנין ממש כיון דדבר קבוע הוא וכדפרישית כן נ"ל ודוק היטב. ובפרק כל הכלים הארכתי יותר וע"ש בספר מגיני שלמה למורי זקיני ז"ל:

    בא"ד ובפרק כיצד משתתפין גרס בקונטרס כמו שכתוב בספרים כו' עכ"ל כך היה כתוב בגירסתם לפי רש"י אבל הר"ן ז"ל העיד שראה דרש"י בפרק כיצד משתתפין ג"כ מחק מן הספרים האי דהכל מודים וגרס נמי כי הכא. ומה שהקשו התוספת עוד מהך דפרק מי שהוציאוהו ממילא נתיישב לפי מ"ש בסמוך דרש"י גופא מודה דבמחיצה בלא אהל בדרך עראי נהי דלא שייך ביה איסור אהל שייך ביה איסור בנין במה שדרכו בכך וא"כ לענין דופן סוכה דבלא"ה לא הוי אלא בנין עראי להכשיר הסוכה מש"ה אסרי' לה התם משום בנין עראי כן נ"ל:

    בגמרא מה"ד חד לבוד אמרי' תרי לבוד לא אמרי' הקשו בתוספת דהא נמי פשיטא דמכשרינן לעיל קנה קנה פחות מג' ותירצו בדוחק ולענ"ד נראה דודאי היכא שכל הלבודין בענין א' לא שייך לחלק בין חד לתרי ואפי' טובא כיון שדרך מחיצה בכך לעשות מחיצה של קנים או של חבלים בשיירה משא"כ בהך מחצלת דאבימי שהלבודין הן בשני עניינים א' למטה וא' למעלה והנך אינן בטעם א' דלבוד דלמטה היינו משום דכל פחות מג' כארעא סמיכתא דמי ולבוד של מעלה הוא מענין אחר כגוונא דגוד אסיק או חבוט רמי ומש"ה הוי ס"ד דלא אמרי' לבוד דכי האי גוונא אמרי' נמי בפ"ק דעירובין לענין חבוט ולבוד ע"ש כן נ"ל:

    Penei Yehoshua on Sukkah 16b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 16, Amud Bet, about 258 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “בית שמאי אומרים מלמעלה, ובית הלל אומרים…”

    2. Segment 218 words

      Opens “אמר רבה בר בר חנה אמר רבי…”

      Named: רבי יוחנן, רבי יוסי, רבה.

    3. Segment 316 words

      Opens “ולא היא, לא ר' יהודה סבר לה…”

    4. Segment 423 words

      Opens “לא ר' יהודה סבר לה כר' יוסי:…”

    5. Segment 523 words

      Opens “ולא רבי יוסי סבר לה כר' יהודה:…”

      Named: רבי יוסי.

    6. Segment 621 words

      Opens “ואם תאמר: מעשה שנעשה בציפורי, על פי…”

      Named: רבי יוסי, רבי ישמעאל ברבי יוסי.

    7. Segment 726 words

      Opens “ומאי מעשה דכי אתא רב דימי, אמר:…”

      Named: רב דימי, רב שבת.

    8. Segment 818 words

      Opens “פירסו סלקא דעתך? מהיכן הביאום בשבת! אלא,…”

    9. Segment 928 words

      Opens “אמר רב חסדא אמר אבימי: מחצלת ארבעה…”

      Named: רב חסדא.

    10. Segment 1011 words

      Opens “פשיטא? מהו דתימא: חד לבוד אמרינן, תרי…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “מיתיבי: מחצלת שבעה ומשהו מתרת בסוכה משום…”

      Named: רבי יוסי.

    12. Segment 1224 words

      Opens “אמר רבי אמי: פס ארבעה ומשהו מתיר…”

      Named: רבי אמי.

    13. Segment 139 words

      Opens “מאי קמ"ל הא קמ"ל שיעור משך סוכה…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Sukkah 16b · Segment 6 — “…אלא על פי רבי ישמעאל ברבי יוסי.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 16b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026