Talmud Builders

    Sukkah 33b

    Back to index

    English translation — Sukkah 33b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If the berries are distributed in two or three places, the myrtle branch is speckled with different colors in different places. It lacks beauty and is certainly unfit.

    2Rather, emend the text: If this statement was stated, it was stated as follows: Or, if its berries were more numerous than its leaves, it is unfit. Rav Ḥisda said: This statement was stated by our great rabbi, Rav, and may the Omnipresent come to his assistance: The Sages taught this halakha only with regard to ripe, black berries, since they stand in stark contrast to the green leaves of the branch, which then appears speckled. However, if its berries are green, they are considered of the same type as the myrtle branch, as they are the same color. Consequently, the branch does not appear speckled, and therefore it is fit.

    3Rav Pappa said: The legal status of red berries is like that of black ones, as Rabbi Ḥanina said: In the case of menstrual blood, this black blood is actually red blood, except that it deteriorated. Red and black are considered two shades of the same color.

    4§ The mishna continues: If he diminished their number, it is fit. The Gemara asks: This is a case where he diminished their number when? If you say that he did so before he bound the lulav , it is obvious that it is fit. When he performs the mitzva with it, the leaves outnumber the berries. Rather, it must be that he diminished their number after he bound the lulav with the other species. If so, it is a case of disqualification from the outset, as it was unfit at the time that it was bound. Resolve from here the dilemma that was raised and conclude that disqualification from the outset is not permanent disqualification.

    5The Gemara rejects this suggestion: Actually, it is a case where he diminished the number of berries after he bound it. And that Sage holds that binding does not render the three bound species a lulav used for a mitzva. Rather, it is mere designation of the species for the mitzva, and mere designation is not anything of significance. The fact that the berries outnumbered the leaves at the time that it was bound is not disqualification from the outset, as binding is a stage prior to the outset.

    6§ The mishna continues: But one may not diminish the number on the Festival itself. The Gemara asks: But if one violated the prohibition and picked them, what is the halakha ? The myrtle branch is fit, as the mishna prohibited doing so ab initio but did not deem it unfit. The Gemara clarifies: This is a case that the berries turned black when? If you say that they were black from yesterday, the Festival eve, the myrtle is disqualified from the outset, as it is unfit at the start of the Festival. If so, resolve from here that disqualification from the outset is not permanent disqualification, as the mishna says that if one picked the berries, the myrtle branch is fit.

    7Rather, is it not that they turned black on the Festival itself and he picked them that day. That then is a case where the myrtle branch was fit and then disqualified, as at the start of the Festival the berries were green and only later turned black, rendering the myrtle branch unfit. Conclude from it that an item that was fit and then disqualified can then be rendered fit again, thereby resolving an unresolved dilemma.

    8The Gemara rejects that conclusion. No, actually, it is a case where the berries turned black from the outset, prior to the Festival. Resolve from it that an item disqualified from the outset is not permanently disqualified. However, do not resolve the dilemma concerning whether an item that was fit and then disqualified can then be rendered fit, as no clear proof can be adduced from here.

    9The Sages taught: One may not diminish the number of berries on the Festival to render the myrtle branch fit. In the name of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, they said: One may diminish their number. The Gemara asks: But isn’t he preparing a vessel on a Festival, as he renders an unfit myrtle branch fit for use in fulfilling the mitzva?

    10Rav Ashi said: It is a case where he picked them for the purpose of eating them, as it is permitted to pick berries from a branch unattached to the ground, and preparing the myrtle branch for use is permitted because he did not intend to do so. And Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, holds in accordance with the opinion of his father, who said: An unintentional act, i.e., a permitted action from which a prohibited labor inadvertently ensues, is permitted on Shabbat or on a Festival. Here too, one’s intention is to eat the berries. Although the myrtle branch is prepared for use in the process, picking the berries is permitted because that was not his intention.

    11The Gemara challenges: But didn’t Abaye and Rava both say that Rabbi Shimon concedes in the case of: Cut off its head and will it not die? Even Rabbi Shimon, who says that an unintentional act is permitted, said so only in cases where the prohibited result is possible but not guaranteed. However, when a prohibited result is inevitable, just as death inevitably ensues from decapitation, the act is prohibited. In the case of picking berries off of a myrtle branch for food, one cannot claim that he did not intend for the prohibited result of preparing the myrtle branch for use to ensue. In this case, the myrtle branch will inevitably be rendered fit; how is this permitted?

    12The Gemara answers: With what are we dealing here? It is with a case where he has another fit myrtle branch. Therefore, one is not considered to be preparing a vessel. Since the ultimate objective is to render the lulav and the accompanying species, which constitute the vessel in question, fit, and those species are already fit, picking the berries from the myrtle branch is not inevitable preparation of a vessel. Therefore, if one ate the berries, and the myrtle branch is thereby rendered fit, it is fit for use in the mitzva.

    13§ The Sages taught: If the binding of the lulav was untied on the Festival, one may bind it again. One may not bind it with a sophisticated knot as before, but with a knot like the one used in a binding of vegetables, by merely winding the string around the species. The Gemara asks: But why merely wind it? Let him tie a bow, which is permitted on Shabbat or a Festival, as he is not tying an actual knot. The Gemara answers: Whose opinion is it in this baraita ? It is the opinion of Rabbi Yehuda, who says that a bow is a full-fledged knot, and therefore it is prohibited to tie one on the Festival.

    14The Gemara answers: If the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, since he holds that a lulav requires binding, as he derived from the Paschal lamb, he requires the binding to be a full-fledged binding. How, then, can winding the string like the binding of vegetables suffice in fulfillment of the mitzva? The Gemara answers: This tanna of the baraita holds in accordance with his opinion in one matter, i.e., that a bow is a full-fledged knot, and disagrees with him in one matter, as the tanna holds that binding the species is merely to enhance the beauty of the mitzva, but it is not a Torah requirement.

    15MISHNA: A willow branch that was stolen or is completely dry is unfit. One from a tree worshipped as idolatry [ asheira ] or from a city whose residents were incited to idolatry is unfit. If the top was severed, or its leaves were severed, or if it is the tzaftzafa , a species similar to, but not actually a willow, it is unfit. However, a willow branch that is slightly dried, and one that a minority of its leaves fell, and a branch from a willow that does not grow by the river, but instead is from a non-irrigated field, is fit.

    16GEMARA: The Sages taught: “Willows of the brook” (Leviticus 23:40) means willows that grow by the brook. Alternatively, “willows of the brook” is an allusion to the tree in question. It is a tree whose leaf is elongated like a brook.

    17It was taught in another baraita : From “willows of the brook,” I have derived only actual willows of the brook that grow on the banks of the brook. With regard to willows of the non-irrigated field and willows of the mountains, from where do I derive that they are fit as well? The verse states: “Willows of the brook,” in the plural, teaching that the branches of willows are fit in any case.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מנומר ופסולדלאו הדר הוא שהרי הענבים שחורות והעלין ירוקין מנומר טצ"ש בלע"ז:

    אלא שהענבים שחורותשכבר התחילו לייבש ומשחירין ומתחלתן ירוקין הם:

    מיני דהדס נינהושמראיהן שוה לו ואינו נראה מנומר:

    ואדומות כשחורות דמייןדלאו מין ירוק הוא וזהו שחרירותן ולכשייבשו מעט יותר יהיו שחורים:

    דא"ר חנינאלענין דם נדה:

    דם שחורבאשה אדום הוא:

    אלא שלקהלפיכך טמאוהו כדתנן (נדה דף יט.) חמשה דמים טמאין באשה האדום והשחור כו':

    פשיטאאמאי נפסלי' לא מן העשוי יש כאן שהרי נאגד בהכשר ולא משום דחוי יש כאן שהרי לא קרא שם מצוה עליה בדחוי:

    אלא בתר דאגדיהואשמעי' האי תנא דלולב מסוכה לא ילפינן למיפסליה משום מן העשוי בפסול מיהו משום דחוי הוה לן למיפסליה שהרי נקרא עליו שם הושענא פסולה בשעת אגידתו ומדמכשר ליה ש"מ דחוי מעיקרא לאו דחוי הוא ונפשוט מינה פלגא דאיבעיא לן יש דחוי אצל מצות או אין דחוי נפשוט מהכא דדחוי מעיקרא לא אמרי' בה דהוי דחוי ולא הוי דחוי אא"כ נראה ביו"ט ואח"כ נדחה כל שנדחה קודם יו"ט קרי דחוי מעיקרא:

    הכי גרסינן לעולם בתר דאגדי' וקא סבר אגד הזמנה בעלמא הואאין אגודתו קריאת שם להיות חל עליו שם לולב פסול לדחות והלכך אפילו דחוי מעיקרא אין כאן עד שיקדש עליו היום ועודנו בפסולו דכיון דמטא זמן מצוה ולא חזי ליה מיקרי דחוי אבל מקמי הכי לאו דחוי הוא:

    הא מעטינהו ביו"ט כשרואע"ג דנאגד כבר דהא ביו"ט לא אגיד ליה ודאשחור ענבים אימת דאילו ירקות לא פסלי:

    דחוי מעיקרא הואדהא מטא זמן מצוה ולא חזי והוה ליה דחוי מעיקרא:

    אלא דאשחור ביו"טוהרי נראה ביו"ט ונדחה כשהשחירו:

    ש"מ כו'בתמי':

    תפשוט מיניה כו'דודאי דחוי מעיקרא עדיף מנראה ונדחה דמה שלא נראה למצוה מעולם עד עכשיו השתא הוא דמיתחזי והוי כקרבן שהוקדש עכשיו ומתחלתו מחוסר זמן היה אבל נראה למצוה ונדחה ממנה הוה ליה דחוי:

    מתקן מנאשהיה פסול ומכשירו:

    שלקטןלענבים הללו מן ההדס על מנת לאוכלן ואינו מתכוין להכשירו:

    והא מודי ר"ש בפסיק רישיה ולא ימותבאומר אחתוך ראש בהמה זו בשבת ואיני רוצה שתמות דכיון דא"א שלא תמות כמתכוין חשיב ליה וכי אמרינן דבר שאין מתכוין מותר כגון היכא דאפשר ליה בלא איסור כגון גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ ואע"ג דאיכא למיחש דלמא עביד חריץ כיון דלא מתכוין להכי ואפשר לגרירה בלא חריץ כי עביד נמי חריץ דהוי מלאכה גמורה לא מיחייב אבל היכא דודאי עביד מודי:

    לא צריכא דאית ליה הושענא אחריתיולא צריך להאי הלכך אין כאן תיקון כלי דלא צריכא ליה לאכשורה ולא דמי השתא לפסיק רישיה דהתם איכא נטילת נשמה ממה נפשך והכא ליכא תיקון כלי אבל אי לא הוי אחריתי משוי ליה מנא דהא צריך להכי ואע"ג דלא מתכוין להכי אסור דהוי פסיק רישיה ולא ימות:

    הותר אגדושל לולב ביו"ט אוגדו בכריכה בעלמא יכרוך האגד סביב ויתחוב ראשו בתוך הכרך כמו שאוגדין אגודת ירק ולא יקשור שני הראשים כאחד כשאר קשרים דקשר של קיימא מאבות מלאכות הוא וזה של קיימא הוא שאינו חושש להתירו עולמית:

    ואמאידחקת ליה בכי האי גוונא:

    ליענביה מיענבוהכי מקיים טפי ואיסור מלאכה ליכא דעניבה לאו קשירה:

    ר' יהודה היא כו'במסכת שבת (ד' קיג.) דתניא חבל דלי שנפסק אין קושרו אלא עונבו ר' יהודה אומר כורך עליו פונדא או פסקיא ובלבד שלא יענבנו:

    אי ר' יהודה קשר מעליא בעיכדתניא לעיל שאינו אגוד פסול דגמר מאגודת אזוב והאי לאו אגוד הוא:

    האי תנא סבר לה כוותיה בחדאדעניבה קשירה היא לענין שבת:

    ופליג עליהבלולב דאין צריך אגד שמעינן מהכא דבעינן בלולב קשר גמור שיקשור שני ראשי האגד והאוגדן כאגודה של ירק לאו אגד הוא ואפילו רבנן דפליגי עליה דר' יהודה ואמרי לולב שאינו אגוד כשר מודו דמצוה לאוגדו כדתניא לעיל משום זה אלי ואנוהו ואוקימנא כרבנן:

    מתני' ערבה גזולה ויבשה פסולהללולב דלכם אכולהו קאי:

    של אשרה ושל עיר הנדחת פסולהדכיון דלשריפה קאי כתותי מיכתת שיעוריה:

    צפצפהמין ערבה ועלה שלה עגול כדאמרינן לקמן ופסיל לה מקרא:

    כמושהפלרי"א:

    ושל בעלגדילה בשדה שלא על הנחל ובגמ' יליף דכשרה:

    בעלקרקע שאינה צריכה להשקות דסגי ליה במטר השמים כדאמרי' במשקין בית השלחין (מ"ק ד' ב.) בעל לישנא דמייתבותא כמו כי יבעל בחור בתולה (ישעיהו סב) ומתרגמינן ארי כמה דמתייתב עלם עם בתולתא והאי דפליג להו במתני' בד' בבי ותני לולב באפי נפשיה והדס באפי נפשיה וכן ערבה וכן אתרוג ולא עירב ותני להו משום דיש בכל אחד מה שאין בחבירו דאילו ציני הר הברזל לא שייך אלא בלולב וענביו מרובין מעליו לא שייך אלא בהדס וצפצפה לא שייכא אלא בערבה וערלה ותרומה לא שייכא אלא באתרוג הלכך איצטריכו ארבע בבי:

    גמ' ערבי נחל הגדילות על הנחלנחלי מים מצוה בזו ומיהו של בעל כשרה כדלקמן כדכתיב ערבי לשון רבים:

    משוךולא עגול פרט לצפצפה:

    ושל הריםערבה של הרים ולא צפצפה:

    ערבי מ"מלשון רבים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוכה 33 עמוד ב

    1שנים ושלשה מקומות הוי מנומר, ופסול.

    2אלא, אי אתמר הכי אתמר: או שהיו ענביו מרובין מעליו פסול. אמר רב חסדא: דבר זה רבינו הגדול אמרו, והמקום יהיה בעזרו: ל"ש אלא ענביו שחורות. אבל ענביו ירוקות מיני דהדס הוא, וכשר.

    3אמר רב פפא: אדומות כשחורות דמיין, דא"ר חנינא: האי דם שחור אדום הוא, אלא שלקה.

    4אם מיעטן כשר. דמעטינהו אימת? אילימא מקמיה דלאגדיה פשיטא! אלא לבתר דלאגדיה דחוי מעיקרא הוא! תפשוט מינה: דחוי מעיקרא לא הוי דחוי!

    5לעולם בתר דאגדיה, וקסבר: אגד הזמנה בעלמא הוא, והזמנה בעלמא לאו כלום הוא.

    6ואין ממעטין ביו"ט: הא עבר ולקטן מאי? כשר. דאשחור אימת? אילימא דאשחור מאתמול דחוי מעיקרא הוא. תפשוט מינה דחוי מעיקרא דלא הוי דחוי!

    7אלא לאו, דאשחור ביום טוב, נראה ונדחה הוא. שמעת מינה: נראה ונדחה חוזר ונראה!

    8לא, לעולם דאשחור מעיקרא, דחוי מעיקרא דלא הוי דחוי תפשוט מינה, אבל נראה ונדחה חוזר ונראה, לא תפשוט.

    Baraita

    9ת"ר אין ממעטין ביום טוב. משום ר' אליעזר בר' שמעון אמרו: ממעטין. והא קא מתקן מנא ביו"ט׃

    10אמר רב אשי: כגון שלקטן לאכילה. ור' אליעזר בר' שמעון סבר לה כאבוה, דאמר: דבר שאין מתכוין מותר.

    11והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות!

    12הב"ע דאית ליה הושענא אחריתי.

    Baraita

    13ת"ר הותר אגדו ביו"ט אוגדו כאגודה של ירק. ואמאי? ליענביה מיענב! הא מני ר' יהודה היא, דאמר: עניבה קשירה מעלייתא היא.

    14אי ר' יהודה, אגד מעלייתא בעי! האי תנא סבר לה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא.

    Mishna

    15ערבה גזולה ויבשה פסולה. של אשרה ושל עיר הנדחת פסולה. נקטם ראשה, נפרצו עליה, והצפצפה פסולה. כמושה, ושנשרו מקצת עליה, ושל בעל כשרה.

    Gemara

    16ת"ר (ויקרא כג, מ) ״ערבי נחל״ הגדילין על הנחל. דבר אחר: ״ערבי נחל״, שעלה שלה משוך כנחל.

    Baraita

    17תניא אידך: ״ערבי נחל״, אין לי אלא ערבי נחל. של בעל ושל הרים מניין ת"ל ״ערבי נחל״ מכל מקום.

    Tosafot

    שנים ושלשה מקומות נמי מתחזי כמנומר ופסולאית ספרים דגרסי אדרבה כדאשכחן לקמן גבי עלתה חזזית ולפי אותה גירסא קשה דכי מסיק אלא אי איתמר הכי איתמר הוה מצי לאסוקי איפכא אם מעטו כשר לא שנו אלא במקום אחד דאותו מיעוט ענבים הנשארים הוו במקום אחד דכי האי גוונא מסיק לקמן גבי חזזית אבל אי לא גרסינן אדרבה ניחא דמשמע ליה הסברא שהכל שוה לענין ענבים אע"פ שחלוקין לענין חזזית:

    לעולם בתר דאגדן וקסבר אגד הזמנה בעלמא הואזו גירסת הקונטרס ואית ספרים דגרסי וקסבר לולב אין צריך אגד ואת"ל צריך אגד הזמנה בעלמא הוא ולא יתכן כלל דאי צריך אגד א"כ מיפסיל משום תעשה ולא מן העשוי אי ילפינן לולב מסוכה כדאמרינן לעיל (סוכה דף יא:):

    תפשוט מינה דחוי מעיקרא לא הוי דחוילענין מצות דוקא כדפירש' לעיל ובעיא דנקטם נמי לא איפשיטא כדפיר' נמי לעיל:

    מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימותעיקר מילתייהו פ' ר' אליעזר דמילה (שבת קלג.) גבי בשר אע"ג שיש שם בהרת יקוץ וא"ת בסוף פרק ספק אכל (כריתות דף כ: ושם) גבי חותה גחלים בשבת והובערו מאליהן אמר דמאן דמחייב סבר לה כרבי יהודה בדבר שאין מתכוין ומאן דפטר כר"ש ועל כרחיך פסיק רישיה הוא מדמחייב לרבי יהודה דבמילתא דלאו פסיק רישיה ליכא אלא איסורא בעלמא וא"כ לר"ש אמאי פטור וי"ל דאין מתכוין דהתם היינו דאין חושש בהבערתם לכך פטור לר"ש משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה דפטור לר' שמעון אע"פ דפסיק רישיה הוא וכן הצד חלזון והפוצעו בשילהי כלל גדול (שבת דף עה.) וכן הא דמשני הכא דאית ליה הושענא יתירא היינו משום דאז הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ואע"ג דאפילו לר"ש פטור אבל אסור הכא שרי משום מצוה ובפ"ק דכתובות (דף ו. ושם) גבי מסוכריא דנזייתא הארכנו ובקונטרס פירש כאן דכי אית ליה הושענא אחריתי אין כאן תיקון כלי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואי כרבנן מאי מצוה לעולם כרבנןומצוה משום זה אלי ואנוהו:

    פיסקא או שהיו ענביופי' פירותיו מרובות מעליו פסול. ואוקימנא בענביו שחורות או אדומות. אבל אם היו ירוקות מינא דהדס אינון וכשר.

    אם מיעטן לאלו הענבים כשרדמעטינהו אימת אי מיקמי דלוגדיה פשיטא. אלא בתר דאגדיה. ש"מ דיחוי מעיקרא אינו דיחוי.

    לעולם בתר דאגדיה ולולב אין צריך אגדואגד מערב יו"ט הזמנה היא והזמנה לאו מילתא היא:

    פיס' אין ממעטין [ביו"ט] הא עבר ומיעטן כשרואוקימנ' בדאשחור אלו הענבים מעיו"ט. וש"מ דיחוי מעיקרו לא הוי דיחוי ולא מוקמינן לה בדאשחור ביו"ט ונראה ונדחה חוזר ונראה לא מיבעיא לן:

    ת"ר אין ממעטין ביו"ט משום ר' אליעזר ב"ר שמעון אמרו ממעטין כגון שמלקטן לאכילה. ומשום הכי לא אמרינן מתקן מנא הוא וסבר ליה כאבוה דאמר דבר שאין מתכוין מותר.

    והוא דאית ליה הושענא אחריתיואי לא אמרינן איערומי קא מערים:

    תנא הותר אגודו ביו"ט אוגדו כמין אגודה של ירקפי' שוזר ב' קצות של הוצא ונועצן בהושענא עצמה כדי שלא יתפרדו וכן דרך אוגדי ירק ואמאי לא עניב ליה עניבה שהיא חצי קשר משום דהאי תנא סבר ליה כוותיה דר' יהודה בחדא דעניבה קשירה היא. ובלולב צריך אגד פליג עליה:

    מתני' ערבה גזולה ויבישה פסולה כו'.

    ת"ר ערבי נחל אין לי אלא ערבי נחל של בעל ושל הרים מנין ת"ל ערבי מכל מקום:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 33b

    Sukkah 33b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 292 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מנומר ופסול דלאו הדר הוא שהרי הענבים שחורות והעלין ירוקין מנומר טצ"ש בלע"ז:

    אלא שהענבים שחורות שכבר התחילו לייבש ומשחירין ומתחלתן ירוקין הם:

    מיני דהדס נינהו שמראיהן שוה לו ואינו נראה מנומר:

    ואדומות כשחורות דמיין דלאו מין ירוק הוא וזהו שחרירותן ולכשייבשו מעט יותר יהיו שחורים:

    דא"ר חנינא לענין דם נדה:

    דם שחור באשה אדום הוא:

    אלא שלקה לפיכך טמאוהו כדתנן (נדה דף יט.) חמשה דמים טמאין באשה האדום והשחור כו':

    פשיטא אמאי נפסלי' לא מן העשוי יש כאן שהרי נאגד בהכשר ולא משום דחוי יש כאן שהרי לא קרא שם מצוה עליה בדחוי:

    28 more comments on this page.

    Rashi on Sukkah 33b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    שנים ושלשה מקומות נמי מתחזי כמנומר ופסול אית ספרים דגרסי אדרבה כדאשכחן לקמן גבי עלתה חזזית ולפי אותה גירסא קשה דכי מסיק אלא אי איתמר הכי איתמר הוה מצי לאסוקי איפכא אם מעטו כשר לא שנו אלא במקום אחד דאותו מיעוט ענבים הנשארים הוו במקום אחד דכי האי גוונא מסיק לקמן גבי חזזית אבל אי לא גרסינן אדרבה ניחא דמשמע ליה הסברא שהכל שוה לענין ענבים אע"פ שחלוקין לענין חזזית:

    לעולם בתר דאגדן וקסבר אגד הזמנה בעלמא הוא זו גירסת הקונטרס ואית ספרים דגרסי וקסבר לולב אין צריך אגד ואת"ל צריך אגד הזמנה בעלמא הוא ולא יתכן כלל דאי צריך אגד א"כ מיפסיל משום תעשה ולא מן העשוי אי ילפינן לולב מסוכה כדאמרינן לעיל (סוכה דף יא:):

    תפשוט מינה דחוי מעיקרא לא הוי דחוי לענין מצות דוקא כדפירש' לעיל ובעיא דנקטם נמי לא איפשיטא כדפיר' נמי לעיל:

    מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות עיקר מילתייהו פ' ר' אליעזר דמילה (שבת קלג.) גבי בשר אע"ג שיש שם בהרת יקוץ וא"ת בסוף פרק ספק אכל (כריתות דף כ: ושם) גבי חותה גחלים בשבת והובערו מאליהן אמר דמאן דמחייב סבר לה כרבי יהודה בדבר שאין מתכוין ומאן דפטר כר"ש ועל כרחיך פסיק רישיה הוא מדמחייב לרבי יהודה דבמילתא דלאו פסיק רישיה ליכא אלא איסורא בעלמא וא"כ לר"ש אמאי פטור וי"ל דאין מתכוין דהתם היינו דאין חושש בהבערתם לכך פטור לר"ש משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה דפטור לר' שמעון אע"פ דפסיק רישיה הוא וכן הצד חלזון והפוצעו בשילהי כלל גדול (שבת דף עה.) וכן הא דמשני הכא דאית ליה הושענא יתירא היינו משום דאז הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ואע"ג דאפילו לר"ש פטור אבל אסור הכא שרי משום מצוה ובפ"ק דכתובות (דף ו. ושם) גבי מסוכריא דנזייתא הארכנו ובקונטרס פירש כאן דכי אית ליה הושענא אחריתי אין כאן תיקון כלי:

    Tosafot on Sukkah 33b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ואי כרבנן מאי מצוה לעולם כרבנן ומצוה משום זה אלי ואנוהו:

    פיסקא או שהיו ענביו פי' פירותיו מרובות מעליו פסול. ואוקימנא בענביו שחורות או אדומות. אבל אם היו ירוקות מינא דהדס אינון וכשר.

    אם מיעטן לאלו הענבים כשר דמעטינהו אימת אי מיקמי דלוגדיה פשיטא. אלא בתר דאגדיה. ש"מ דיחוי מעיקרא אינו דיחוי.

    לעולם בתר דאגדיה ולולב אין צריך אגד ואגד מערב יו"ט הזמנה היא והזמנה לאו מילתא היא:

    פיס' אין ממעטין [ביו"ט] הא עבר ומיעטן כשר ואוקימנ' בדאשחור אלו הענבים מעיו"ט. וש"מ דיחוי מעיקרו לא הוי דיחוי ולא מוקמינן לה בדאשחור ביו"ט ונראה ונדחה חוזר ונראה לא מיבעיא לן:

    ת"ר אין ממעטין ביו"ט משום ר' אליעזר ב"ר שמעון אמרו ממעטין כגון שמלקטן לאכילה. ומשום הכי לא אמרינן מתקן מנא הוא וסבר ליה כאבוה דאמר דבר שאין מתכוין מותר.

    והוא דאית ליה הושענא אחריתי ואי לא אמרינן איערומי קא מערים:

    תנא הותר אגודו ביו"ט אוגדו כמין אגודה של ירק פי' שוזר ב' קצות של הוצא ונועצן בהושענא עצמה כדי שלא יתפרדו וכן דרך אוגדי ירק ואמאי לא עניב ליה עניבה שהיא חצי קשר משום דהאי תנא סבר ליה כוותיה דר' יהודה בחדא דעניבה קשירה היא. ובלולב צריך אגד פליג עליה:

    2 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 33b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו מודה ר״ש בפסיק רישיה ולא ימות ופרקי׳‎ דא״ל הושענא אחר'. פי׳‎ הרב בעל הערוך ז״ל שאף ע״פ שהוא מתוקן גמור אין דין פסיק רישיה ולא ימות אלא כשהוא נהנה ממלאכתו אלא שעושה בלא מתכוין והביאו ראיות רבות לקיים סברא זו ולא היא כדברירנא בפרק קמא דכתובות אבל ה״פ דהא לא חשוב מתקן אלא כשצריך למצותו אבל כשאינו צריך לו אינו חשוב מתקן עד שיתכוין לו והרי הוא כמלקט אותה מהדס שוטה שאינו מתקן ואדק״ל אמאי לא שרינן ליה לכתחלה דנימא מתוך שהותרה ליקוט ענבים לצורך הותרה נמי שלא לצורך אוכל נפש כשהוא צורך י״ט דהא קי״ל דאית להו מתוך בצורך י״ט י״ל דלא שרינן מדין מתוך אלא מלאכה דעלמא שאינו עושה כלי אבל זה שעושה כלי שהוא דבר מסוים והשתא לא עביד מצוה אלא שמתקנו למצות לא. מפי מורי נר״ו:

    ת״ר הותר אגדו אוגדו בחוט שלו או באגוד של ירק פיר׳‎ בכריכה בעלמא קסבר עניבה קשירה היא וכיון דלולב א״צ אגד בכריכה כל דהו סגי:

    ת״ר ערבי נחל כו׳‎ עד הלכתא גמירא לה הקשו בתוספות אמאי לא שיילינן ולאבא שאול דדריש ערבי נחל אחת ללולב ואחת למקדש של בעל ושל הרים מנא ליה כי היכי דשיילינן לרבנן למקדש מנא להו ותירצו דאבא שאול סבירא ליה דשל בעל ושל הרים פסול ופליג אתנא דמתניתין וס״ל כרבנן דמתניתין קמייתא דאמרי ערבי נחל הגדלות על הנחל ממש ולמעוטי של בעל ושל הרי׳‎ ואינו נכון דהא ת״ר לקמן איזו הוא ערבה ואיזו היא צפצפה ערבה קנה שלה אדום כו׳‎ ואם איתא למה להו סימנא אחרינא ת״ל שאינה כשרה אלא הגדלה על הנחל ממש אלא ודאי דכ״ע מכשרי של בעל ושל הרים והא דקתני הגדלות על הנחל פירוש אותן ערבות שדרכן על הרוב להיות גדלות על הנחל ואפי׳‎ הם של בעל ושל הרים והא דלא שיילינן לאבא שאול מנ״ל הא משום דאבא שאול תרתי שמעת מינה מקרא מדכתיב ערבי נפקא ליה אחת ללולב ואחת למקדש ומדכתיב נחל משמע ליה שדרכה ליגדל על הנחל אבל לרבנן דדרשי כוליה קרא לרבות של בעל ושל הרים שיילינן להו ערבה של מקדש מנא להו ואמרינן דהלכתא גמירי לה דאמר רבי יוחנן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני פירוש עשר נטיעות היינו דתנן עשר נטיעות חורשין כל בית סאה בשבילן פי׳‎ מדאורייתא אסור לעשות עבודת קרקע בערב שביעית דהיינו יום לפני ר״ה ואפ״ה בשיש שם נטיעות ילדות שאם לא יעבדו אותם ימותו הלכה למשה מסיני שחורשין אותם כדי הצריך להם וכשהם מפוזרות בבית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן וכן אפי׳‎ הם אלף או יותר לחשבון עשרה לבית סאה אבל כשהן מפוזרות יותר מבית סאה אין חורשין כל בית סאה אלא חורשין תחתיהן כדי הצריך להם ודוקא נטיעות ילדות שרא רחמנא דגמרי לה הלכה למשה מסיני אבל בזקנים אסור לחרוש מה״ת כל ל׳‎ יום וחכמים הוסיפו יותר שאסרו לחרוש בערב שביעית בשדה לבן מן הפסח ובשדה אילן מן העצרת כדאיתא בדוכתה:

    Ritva on Sukkah 33b · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRashba, Sheva Shitot, Warsaw, 1883. · Public Domain

    Meiri

    המשנה השלישית והכוונה בה בענין החלק הראשון ובפרט בענין הערבה והוא שאמר ערבה גזולה ויבשה פסולה של אשרה ושל עיר הנדחת פסולה נקטם ראשה נפרצו עליה והצפצפת פסולה כמושה ושנשרו מקצת עליה ושל בעל כשרה אמר הר"ם שמא יעלה על הדעת כי ערבה אינה באה אלא ממקום המים למה שאמר הכתוב וערבי נחל לא רצה אלא להודיע המין באיזה מקום שיצמח ואמרו נקטם ראשה פסולה אינה הלכה ר' ישמעאל אומר שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד אפי' שנים קטומין ואחד שאינו קטום ר' טרפון אומר אפי' שלשתם קטומין ר' עקיבא אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת דע שיעור ההדס וערבה באורך שלשה טפחים מן הטפחים הידועים שהם ארבע אצבעות בגודל והלכה כר' ישמעאל וכר' טרפון:

    אמר המאירי ערבה גזולה ויבשה פסולה של אשרה ושל עיר הנדחת פסולה הכל על הדרך שהתבאר בלולב ויבשות שלה בנפרך ביד כדין הדס נקטם ראשה פסולה ר"ל אף ראש העלים וגדולי הפוסקים והמחברים הכשירוה כמו שכתבנו למעלה אלא שאין הדברים נראין נפרצו עליה פסולה ר"ל שנסדקו עד שהם פונות צדה אחד לכאן וצדה אחד לכאן וכל שכן בנשרו ויש גורסין נפרטו כלומר דדוקא נשרו ובין נסדקו ובין נשרו כל אחד לשיטתו דוקא ברובן כמו שכתבנו בהדס הצפצפה פסולה והיא דומה לערבה ואינה מין ערבה ופי' בגמ' שהערבה מין שרוב מינו גדל על הנחל וקנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק וכל שסימנין אלו בה אע"פ שהיא במדבר או בהרים כשר וצפצפה היא שרוב מינה גדלה בהרים קנה שלה לבן עלה שלה עגול ופיה דומה למגל שפגימותיה דקות ואפי' היתה גדלה על הנחל פסולה ויש מין ערבה אחר שפיו דומה למגל אלא ששוה לערבה בשאר הסימנים והוא מין ערבה וכשר אע"פ שאינה נקראת ערבה סתם אלא חילפא גילי ואף מין זה אם פיה דומה למסר שפגימותיה גסות פסולה כמושה כשרה וכן הדין בכל שאר מינין אע"פ שלא הוזכרה בהם במשנתנו שמאחר שהוא פוסל בהם את היבש אלמא כמוש כשר ולא הוזכרה בערבה לדעתי אלא מתוך שכמישותה קרוב הרבה ליבשותה והוצרך ללמדה נשרו מקצת עליה כשרה כל שלא נשרו רובן ושל בעל כשרה כלומר שאינה גדלה על הנחל אלא שגדלה לסבת מי גשמים שהמטר קרוי בעל כמו שהתבאר בראשון של מועד קטן:

    ר' ישמעאל אומר שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד וכן הלכה ופי' בגמ' הטעם בהדס דכתיב ענף עץ עבות בשלש תיבות ובערבה דכתיב ערבי נחל ומיעוט ערבי שתים ובלולב דכתיב כפת תמרים והוא חסר וא"ו ונשאר בו לשון יחיד ואתרוג אחד דכתיב פרי עץ הדר אפי' שנים קטומין ואחד שאינו קטום פי' חוזר על ההדס שהצרכנו בו שלשה בדים שמכשירין אותה אפי' בשתים שהן קטומין ר' טרפון אומר אף בשלשתן קטומין וכן הלכה כמו שהתבאר בגמרא ופירשו גדולי הרבנים בקטימה זו נקטם ראשו וא"כ סתם מתניתין דנקטם ראשו בהדס פסול אין הלכה כן אלא כשר וכן פסקוה גדולי הפוסקים והמחברים ולא עוד אלא שאף בנקטם ראשה של ערבה פסקו כן שמאחר שנדחה סתם המשנה בקטימת ראש ההדס כך נדחית בקטימת ראש של ערבה והדברים מתמיהים היאך נדחה סתם המשניות מזו של ר' ישמעאל וכן יש מקשים למה שפירשו בה גדולי הרבנים דהדר לא קאי אהדס והוא הדין אערבה דא"כ יבש אמאי מפסיל בהו אלא שזו לדעתי אינה קושיא דמאחר שיבשותן בפריכה ביד הרי הן כמי שאינן ומ"מ אפשר דהדר לא קאי אלא אאתרוג ולולב דסמיך ליה אבל הראשונה מ"מ קשה אלא שעיקר הדברים הוא מה שפירשו גדולי המפרשים דסתם מתניתין כדקאי קאי ונקטם ראשו פסול בכולן דמאחר שנקטם ראש הפארה פקע הדרו ונקטם ראשו לחוד וקטומין דר' ישמעאל לחוד שקטימה זו של ר' ישמעאל היא שסתם הענף האמצעי שהוא הגזע והוא גוף ההדס יש לו בדים סביבו ור' ישמעאל היה מצריך שיהא אחד מן הענפים הגזע שלו שלם עם הבדים שסביבותיו אבל השנים כשרות אף כשאין שם גזע כלל אלא אותן הפארות הנחתכות מסביבו וכן הגזע עצמו אף כשיהו הפארות והבדים שסביבותיו נחתכות ממנו אבל אחד מהם יהא שלם בעבות עם כל בדיו וכן אמרוה בספרי אפי' שתים דלית ואחת שאינו דלית ודלית פירושו קטוף ולדעת ר' טרפון אפי' שלשתם קטומין ר"ל אף כששלשתם אותם הפארות בעצמם או הגזעים שנחתכו בדיהם ולא נשאר אלא גוף הגזע ביושר בלא שום בד של סביבותיו והוא שאמרו בגמרא תלתא וקטימי שכיחי ר"ל בעבות כלומר שמאחר שנכרתו הבדים הדבר מצוי להיות בד הענף הישר בעבות וכל שכן הפארה עצמה אחת מגזע זה ואחת מגזע זה חד ולא קטים לא שכיח ר"ל שיהא גזעו כולו עם כל בדיו בעבות ואלו היו פירושו בקטימת ראש היאך אמר ולא קטים לא שכיח הרי רוב העבות מצויות בלא קטימת הראש ולי נראה לפרש שלא הצריך ר' ישמעאל אף בגזע אחד שלם עם כל פארותיו שמתוך שאדם צריך בענפים אלו שיהו ישרים כדי שיהו נאגדים יפה עם הלולב ואין זה מצוי אלא בבדים היוצאים מן הענף הגדול היה ר' ישמעאל מצריך שיחזור אחר אחד שיהא ענף גמור וענף האילן ר"ל הגזע אע"פ שבקושי הוא נמצא בלא בדים וכן שהוא נמצא בקושי בעבות וביושר והשנים יהו בבדים שהם מצויים הרבה בעבות וביושר ור' טרפון מיקל אף בכולן בבדין ר"ל שאינן גוף האילן והלכה כדבריו הא נקטם ראשו מיהא פסול כסתם משנתנו ולא כדעת מי שהבין בקטומים אלו נקטם ראשו ודחו משנה ראשונה מטעם זה שאילו כן לא היה בעל התלמוד נשמט מלהקשות מזו לזו:

    ר' עקיבא אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד ופירושו בשאינו קטום וערבה אחת ואין הלכה כדבריו אלא כתנא קמא שמצריך בשלשה וכר' טרפון שאפי' שלשתן קטומין כמו שביארנו ומ"מ יש פוסקים כר' עקיבא ממה שאמרו בגמרא אמר שמואל הלכה כר' טרפון ואזדא לטעמיה דאמר להו שמואל להנהו דמזבני אסא אשוו וזבינו כלומר מכרו בדרך השוה ושלא ביוקר ואי לא דרישנא לכו כר' טרפון דאמר אפי' שלשתם קטומין והקשו מאי טעמא משום דמיקל ולדרוש להו כר' עקיבא דמיקל טפי ותירץ תלתא וקטימי שכיחי חד ולא קטים לא שכיח כלומר שענף הגדול שמגוף האילן שיהא נמצא ביושר ובעבות הענף כולו עם בדיו בעבות לפירוש ראשון לא נמצא אלא בקושי ור' עקיבא שמכשיר באחד דוקא בשאינו קטום אלמא שמ"מ הלכה כר' עקיבא שאם לא כן האיך הקשה ולדריש להו כר' עקיבא עד שהוצרך לתרץ חד ולא קטים לא שכיח היה לו לומר מפני שאין הלכה כמותו אלא ודאי הלכה כמותו וכן למדים מכאן שרשאי להוסיף בהדס שהרי הלכה כר' עקיבא שדיו באחד והוא אומר לידרוש להו כר' טרפון שאומר בשלשה ומ"מ לדעתי אין כאן ראיה לאחת מהם וכל עצמך אי אפשר לפרש כן ר"ל שזה שאמר ולידרוש להו כר' עקיבא יהא נאמר בקושיא שמאחר שהוא פוסק כר' טרפון ושאמר להם לידרוש להם כמותו האיך הוא מקשה ולידרוש להו כר' עקיבא והרי הוא סובר כר' טרפון בשלשה קטומין ואינו סובר כר' עקיבא בחד ולא קטים והאיך ידרוש להם כר' עקיבא אחר שאינו סובר כמותו אלא ודאי האי ולדרוש להו כר' עקיבא אינה קושיא כלל אלא סוף הוכחתא דאזדא לטעמיה הוא כלומר ואזדא לטעמיה דהלכתא כר' טרפון דאמר להו וכו' ואי לא דרישנא לכו כר' טרפון דאלמא הלכתא כותיה דאי אמרת [לא] משום דסבירא ליה כותיה קאמר הכי אלא דרך גזום והפחדה מאי טעמא גזים להו כדר' טרפון משום דמיקל בקטימה לגזום להו כדר' עקיבא דמיקל יותר והוא שמיקל במנין והשיבו דאי משום הא לא הוה מוכחנא דכותיה סבירא ליה דהוה אמינא דדרך גיזום נאמרה והוא דגזים להו כדר' טרפון משום דקולא דקטימה עדיפא אלא דאע"ג דהא דאזדא לטעמיה אידחיא הא מ"מ פסק איהו בהדיא כר' טרפון ומצריכין לשלשה אלא שמקילין להיות שלשתן קטומין ושמא תאמר והאיך היה עולה על הדעת שיפחידם במה שאינו סובר והרי היה לו להתירא שמא מתוך דבריו יבואו להקל במה שאינו ראוי אין זה כלום שהרי לא נאמר כן אלא דרך סוגיא ולעיקר הדברים מיהא הרי פסק הלכה כר' טרפון וכן שאף כשתמצא לומר שאין הלכה כן היה יכול לגזם בכך בלא חשש תקלה שהרי לא אמרה אלא למוכרים וסתם מוכרים למצוה בעין יפה משיירים לעצמם ואף כשיארע להם להקל מתוך דבריו כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק וכל שהמקח מתיקר להדור מצוה יותר משליש שעת הדחק הוא ומ"מ י"מ בהאי ולידרש להו כר' עקיבא קושיא גמורה משום דהלכתא כותיה ושמואל סובר כמותו וא"ת האיך סובר כמותו וכבר פסק כר' טרפון הם מפרשים שלא פסק שמואל כר' טרפון אלא בקטימה לומר שהקטום הדור אבל במנין הלכה כר' עקיבא וא"כ שמואל סובר כר' טרפון בקטימה וכר' עקיבא במנין ונמצא ששמואל סובר שדיו באחת ואף זו בקטומה אלא שמ"מ לא עלה בדעתו לדרוש להם כדעת עצמו שלא יחשדוהו כמחדש סברא להקל אלא או כר' טרפון בחומר המנין ובקולת קטימה או כר' עקיבא בחומר קטימה ובקולת מנין ובירר לו לדרוש כר' טרפון מפני שקולת הקטימה עדיפא ליה ומ"מ כל שאין מכבידים ביוקר הוא מניחם על מנהגם להדור מצוה ולדעת זה הלכה כר' טרפון בשלשה או כר' עקיבא ובאחד שאינו קטום ובשעת הדחק אף כשמואל באחד ובקטום והדברים זרים אלא שעיקר הדברים כפירוש ראשון וכבר הארכנו בענין זה בפירושנו ובקצת שאר חבורינו וכבר ביארנו שההדס מוסיפים עליו כמה שירצו ושיש אומרים כן אף בערבה כמו שכתבנו למעלה וביארנו לדעתם הטעם שנויי לולב הוא ובטל הנוי אצל העיקר ומפרשים שהזכרנו מביאים בה ראיה מכאן שהרי שמואל ודאי סובר כר' עקיבא מאחר שאמר ולידרוש כר' עקיבא ולא גזם לדרוש להם אלא כר' טרפון שמזקיק בשלש אלמא אע"פ שהוא סובר שדיו באחת היה מכשיר בשלש ולדעתי כשם שאין כאן ראיה לפסוק כר' עקיבא כמו שכתבנו כך אין בה ראיה להוסיף בהדס שאין ביאורה אלא דרך גיזום והטלת אימה כמו שביארנו אלא שמ"מ אף אנו מודים בתוספתו כמו שכתבנו למעלה ויש פוסלין בתוספת הדס שוטה ואין נראה כן הואיל ומין הדס הוא וכבר כתבנו דין זה למעלה:

    Meiri on Sukkah 33b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharam

    תוס' ד"ה שנים ושלשה מקומות וכו' ולפי אותה גירסא קשה וכו' ר"ל דאי גרסינן אדרבה משמע דס"ל לגמ' דבב' וג' מקומות מסתבר טפי לפוסלו מבמקום אחד א"כ ה"ל לאסוקי דאסיפא איתמר ואיפכא דבמקום א' כשר ובב' או ג' מקומות פסול כדלקמן גבי חזזית:

    בא"ד דמשמע ליה סברא שהכל שוה כצ"ל:

    ד"ה לעולם בתר דאוגדן וכו' עד ולא יתכן כלל דאי צריך אגד א"כ מפסיל וכו' אי ילפינן לולב מסוכה כו' י"ל מאי מקשו א"כ לעולם אימא לך דס"ל להאי תנא דלא ילפינן לולב מסוכה ולכך לא מיפסל משום תעשה ולא מן העשוי אע"ג דצריך אגד ונ"ל דצריך להגיה כן דאי צריך אגד א"כ מיפסל משום תעשה ולא מן העשוי דילפינן לולב מסוכה וי"ל דהתוס' תופסים שינויא בתרא דלעיל לעיקר דקאמר ואי בעית אימא אי ס"ל דלולב צריך אגד כ"ע ל"פ דילפינן לולב מסוכה ולכך קאמר השתא דאי גרסי' בגמ' ואת"ל צריך אגד וכו' משמע דמודה השתא דצריך אגד ואפ"ה כשר ואי צריך אגד מיפסל משום תעשה ולא מן העשוי דהא מסקינן לעיל דאי סבירא לן דצריך אגד לכ"ע ילפינן לולב מסוכה:

    ד"ה תפשוט מינה וכו' ובעייתא דנקט' נמי לא תפשוט כצ"ל:

    ד"ה מודה ר"ש בפסיק רישיה כו' עיקר מילתייהו בפ' ר"א דמילה גבי בשר ערלה וכו' נ"ל הא דהוצרכו התוס' לכתוב דעיקר מלתייהו שם משום דשם מוכח דר"ש מודה בפסיק רישיה דחייב מה"ת משום דשם קא יליף מקרא דמילה דוחה צרעת ואפי' בהרת יקוץ ופריך לר"ש ל"ל קרא תיפוק ליה דהא ס"ל דדבר שאינו מתכוין מותר ומשני אביי ורבא אמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק רישיה ר"ל ולכך איצטריך קרא אפי' לר"ש ומדאיצטריך קרא ש"מ דבפסיק רישיה חייב מה"ת אפי' לר"ש וא"כ לפי זה יקשה שפיר מההיא דחותה בגחלים כיון דע"כ בפסיק רישיה איירי א"כ לר"ש אמאי פטור הא מודה ר"ש בפסיק רישיה דחייב מה"ת אבל משמעתין לחוד לא הוה קשה מידי דהיינו יכולין לומר דהא דמודה ר"ש בפסיק רישיה היינו לענין שיהא פטור אבל אסור מדרבנן דאילו בדבר שאין מתכוין בעלמא דלא הוי פסיק רישיה ס"ל לר"ש דמותר לגמרי ולכך הוה אתי שפיר ההיא דחותה גחלים דפטור לר"ש ולכך הוצרכו התוס' לכתוב דעיקר מלתייהו שם בפרק ר"א דמילה כדי להקשות וא"ת בסוף פרק ספק אכל וכו':

    Maharam on Sukkah 33b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    פיסקא ואין ממעטין בי"ט כו' דאשחור אימת אילימא דאשחור מאתמול כו' תפשוט מינה דחוי מעיקרא אלא לאו דאשחור בי"ט נראה ונדחה הוא. מכאן משמע דנהי דלקושטא דמילתא מסקינן הכא דנראה ונדחה חמור מדחוי מעיקרא מ"מ לסברת המקשה דהשתא הוי משמע איפכא דהא למאי דבעי לאוקמי מתני' דאשחור בי"ט דוקא משמע דבאשחור מאתמול טפי אית לן למימר דהוי דיחוי וכדפרישית נמי לעיל בסמוך:

    מיהו בעיקר שקלא וטריא דהכא דבעבר ולקטן שייך ענין הדיחוי כבר כתבו התוספות לעיל בשמעתין דלרב אשי דאמר בזבחים כל שבידו לא הוי דחוי א"כ אע"ג דהכא אין ממעטין בי"ט מ"מ מיקרי קצת בידו לענין דחוי מעיקרא אלא דלכאורה סברא זו דחוקה קצת דמאן פלג לן. ולולי דבריהם היה נראה לי דבלא"ה א"ש סוגיא דהכא דהאי שקלא וטריא היינו אליבא דרבא שם בזבחים דלית ליה הא דרב אשי דהא מוקי למתניתין דהתם דקיבל בימין ונטל בשמאל כחנן המצרי דלית ליה דחוי אפי' בנראה ונדחה אפילו בקדשים אע"ג דהוי בידו ממש להחזירן אע"כ דלא שני ליה וא"כ מדייק הכא שפיר דתיקשי מתניתין עליה דרבא או למיפשט מינה דאין דחוי אצל מצות כנ"ל. וא"כ לפ"ז מצינו למימר דלמאי דקי"ל כרב אשי דבתראה הוא וס"ל בזבחים דכל שבידו לא הוי דחוי תו לית לן לחלק בין אשחור מעיקרא לאשחור ביו"ט דבכל ענין כשר בדיעבד דכבידו דמי וכמו שאבאר עוד בסמוך ולפמ"ש א"ש מה שהשמיטו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לחלק בין אשחור ביו"ט לאשחור מעיקרא וסתמו וכתבו דבכל ענין כשר וקרוב לזה כתב הב"י בטוא"ח בסוף סי' תרמ"ו ע"ש ועיין עוד בסמוך:

    שם והא קא מתקן מנא בי"ט ולכאורה יש לדקדק דהא ודאי האי תיקון דהכא לא הוי אלא שבות בעלמא כמ"ש רש"י לעיל בשמעתין בד"ה עבר ולקטן שדומה למתקן כלי ומכשירו וא"כ הא אשכחן בכמה דוכתי שלא העמידו חכמים דבריהם במקום שבות לבטל מצות עשה וכ"ש בשבות כי האי דלא אתי לידי חיוב חטאת כלל בהך מילתא דהדס. ואפשר דמשמע דהך פלוגתא דרבנן ור"א בר"ש היינו בשאפשר למצוא הדס אחר דאל"כ אפילו ת"ק הוי מודה דשרי ובהכי א"ש הא דמסקינן הב"ע דאית ליה הושענא אחריתי כיון דע"כ בהכי איירי:

    אלא דאכתי איכא למידק בהא דמשמע בשמעתין דבדאשחור בי"ט גרע טפי דאפילו בדיעבד פסול אם עבר ולקטן משום נראה ונדחה ולע"ד איפכא מסתברא דבדאשחור בי"ט לא מיקרי דחוי כלל כיון שבידו ללקט בהיתר גמור אפילו לכתחילה דכיון דליכא הכא אלא שבות בעלמא דדמי למתקן כלי ומכשירו הא אפילו בתיקון כלי נמי קי"ל כר"י דמכשירין שאי אפשר לעשות מעי"ט כגון שפוד שנשבר ביו"ט וכיוצא בו מותר לתקן בי"ט א"כ כ"ש הכא דלא דמי לתקון כלי ממש והוי נמי במקום מצוה והוא צורך היום א"כ יש להתיר יותר. ולמאי דפרישית בסמוך בלא"ה א"ש דכיון דלעיל אליבא דרבא דוקא הוא דמוקמינן לה בדאשחור מעיקרא מיהו לרב אשי מתניתין וברייתא איירי בכל ענין בין בדאשחור מעיקרא ובין בדאשחור בי"ט א"כ מקשה שפיר אדר"י בר"ש דבדאשחור מאתמול אמאי שרי הא מתקן הוא שהיה אפשר לעשות מאתמול כנ"ל נכון בעה"י:

    ובזה יש ליישב שיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור שסתמו וכתבו דבכל ענין שרי. מיהו מה שלא כתבו דבדאשחור בי"ט מותר ללקטן מתחילה למאי דקי"ל כר"י אלא דבהא איכא למימר כיון דלענין מכשירין דקי"ל כר"י אמרינן הלכה ואין מורין כן מש"ה לא כתבוה. ועוד נראה לי ליישב בפשיטות בדרך אחר דהך מילתא דאין דחוי אצל מצות דלעיל ודשמעתין אפילו למאן דסבר דיש דחוי אינה אלא מדרבנן דדוקא בקדשים הוא דגלי קרא כן משחתם בהם מום בם כדאיתא ביומא דף ס"ד וא"כ חולין מקדשים לא ילפינן ומצוה לגבי קדשים כחולין דמי אע"כ דאינה אלא מדרבנן מש"ה כיון דנראה ונדחה איבעיא דלא איפשטא הוא הו"ל ספיקא דרבנן מש"ה פסקו הפוסקים לקולא כנ"ל ודוק היטב ועיין בט"ז בסוף סימן תרמ"ו:

    Penei Yehoshua on Sukkah 33b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 33, Amud Bet, about 292 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “שנים ושלשה מקומות הוי מנומר, ופסול.…”

    2. Segment 233 words

      Opens “אלא, אי אתמר הכי אתמר: או שהיו…”

      Named: רב חסדא.

    3. Segment 315 words

      Opens “אמר רב פפא: אדומות כשחורות דמיין, דא"ר…”

      Named: רב פפא.

    4. Segment 422 words

      Opens “אם מיעטן כשר. דמעטינהו אימת? אילימא מקמיה…”

    5. Segment 513 words

      Opens “לעולם בתר דאגדיה, וקסבר: אגד הזמנה בעלמא…”

    6. Segment 623 words

      Opens “ואין ממעטין ביו"ט: הא עבר ולקטן מאי?…”

    7. Segment 714 words

      Opens “אלא לאו, דאשחור ביום טוב, נראה ונדחה…”

    8. Segment 818 words

      Opens “לא, לעולם דאשחור מעיקרא, דחוי מעיקרא דלא…”

    9. Segment 917 words

      Opens “ת"ר אין ממעטין ביום טוב. משום ר'…”

    10. Segment 1018 words

      Opens “אמר רב אשי: כגון שלקטן לאכילה. ור'…”

      Named: רב אשי.

    11. Segment 1111 words

      Opens “והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה ר"ש…”

      Named: אביי, רבא.

    12. Segment 125 words

      Opens “הב"ע דאית ליה הושענא אחריתי.…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “ת"ר הותר אגדו ביו"ט אוגדו כאגודה של…”

    14. Segment 1415 words

      Opens “אי ר' יהודה, אגד מעלייתא בעי! האי…”

    15. Segment 1524 words

      Opens “מתני׳ ערבה גזולה ויבשה פסולה. של אשרה…”

      Named: רבה.

    16. Segment 1618 words

      Opens “גמ׳ ת"ר (ויקרא כג, מ) ״ערבי נחל״…”

      Named: רבי נחל.

    17. Segment 1719 words

      Opens “תניא אידך: ״ערבי נחל״, אין לי אלא…”

      Named: רבי נחל.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sukkah 33b · Segment 11 — “והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה ר"ש בפסיק רישיה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 33b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026