Talmud Builders

    Sukkah 12a

    Back to index

    English translation — Sukkah 12a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: If that juxtaposition is the source of the halakha , say: Just as the Festival peace-offering is brought from animals, so too the sukka roofing should consist of animals. As that is clearly not the case, that verse cannot be the source for the roofing of the sukka .

    2The Gemara cites a different source: When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that Rabbi Yoḥanan said that the verse states: “You shall prepare for you the festival of Sukkot for seven days as you gather from your threshing floor and from your winepress” (Deuteronomy 16:13), and the Sages interpreted that it is with regard to the waste of the threshing floor and of the winepress that the verse is speaking. One uses grain stalks and vines for roofing the sukka , materials that are not susceptible to ritual impurity and grow from the ground.

    3The Gemara asks: And say that the verse teaches that one uses the items placed on the threshing floor itself, i.e., stalks with the grain still attached to them, and the items placed in the winepress itself, i.e., vines with the grapes still attached, as roofing. Grain and grapes, like all foods, are susceptible to ritual impurity. If the verse is interpreted in this manner, the mishna’s criteria for roofing fit for a sukka could not be derived from it. Rabbi Zeira said: “Winepress” is written in the verse here, referring to the wine, and it is impossible to roof with wine. Apparently, the verse is referring to stalks and sheaves but not to produce.

    4Rabbi Yirmeya strongly objects to this: Why can’t a sukka be roofed with wine? Say that it is referring to congealed wine that comes from Senir, from Mount Hermon, which is similar to a cake of figs. Since it is possible to interpret the verse as referring to the use of food for roofing, the mishna’s criteria for roofing fit for a sukka could not be derived from it. Rabbi Zeira said: This matter was in our hands, as we assumed that we found the source in the Torah for the materials fit for roofing, and Rabbi Yirmeya came and took an axe to it. He destroyed the proof by raising the matter of congealed wine.

    5Rav Ashi said: One may nevertheless derive the ruling of the mishna from this verse: “From your threshing floor,” indicating an item that comes from the threshing floor, but not the items placed on the threshing floor, i.e., grain, itself; “from your winepress,” but not the items placed in the winepress, i.e., grapes, itself. The verse is referring to the waste products of the produce placed on the threshing floor and in the winepress.

    6Rav Ḥisda said that proof can be cited from here: “Go forth to the mount and fetch olive branches, and branches of wild olive, and myrtle branches, and palm branches, and the boughs of a dense-leaved tree in order to make sukkot as written” (Nehemiah 8:15). From this verse, the materials for sukka roofing can be derived.

    7Apropos this verse, the Gemara asks: These myrtle branches are the same as those boughs of a dense-leaved tree; why does the verse mention both? Rav Ḥisda said that this is how it is to be understood. The term “myrtle branches” is referring to a wild myrtle, unfit for use as one of the four species, to be used for the roofing of the sukka . And the term “boughs of a dense-leaved tree” is referring to the myrtle, whose leaves overlie each other, to be used for the lulav , the mitzva of the four species.

    8MISHNA: One may not roof a sukka with bundles of straw tied with rope, or bundles of wood, or bundles of twigs. And with regard to all of the bundles, if one untied them, they are fit for use in roofing the sukka , as their lack of fitness is due to the fact that the bundles are tied. And even when tied, all of the bundles are fit for use in constructing the walls of the sukka .

    9GEMARA: Rabbi Ya’akov said: I heard explanations from Rabbi Yoḥanan for two similar halakhot of sukka : One with regard to the halakha in this mishna that bundles may not be used in roofing the sukka , and the other with regard to the mishna below, pertaining to one who hollows out space in a stack of grain by removing sheaves from the bottom of the stack to establish a sukka for him. In that case, the space is surrounded by grain on the sides and above, and therefore it is not a sukka .

    10The rationale for one of the halakhot is due to the decree of the storehouse. Although, fundamentally, the sukka is fit, the Sages issued a decree prohibiting its use, lest one come to use his storehouse as a sukka and fail to establish it properly. And the rationale for one of the halakhot is due to the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared, as no active preparation was performed. And I do not know at present which of the halakhot is due to the decree of the storehouse and which of them is due to the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared.

    11Rabbi Yirmeya said: Let us see and determine which rationale Rabbi Yoḥanan applied to each halakha ; as Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: For what reason did they say that one may not roof a sukka with bundles of straw, and bundles of wood, and bundles of twigs? It is because sometimes a person comes from the field in the evening, and he has his bundle of wood or straw on his shoulder, and he lifts it and places it atop his storage shed to dry it. And, when the festival of Sukkot arrives, he reconsiders and decides to use the shed as a sukka and the bundle on top of it for roofing. And in that case the roofing would be unfit, as the Torah said: Prepare it, and not from that which has already been prepared. From Rabbi Yoḥanan’s formulation, apparently it is unfit due to the decree lest one come to use his storehouse as a sukka and fail to establish it properly, not due to some fundamental prohibition. From the fact that this case of the bundles is prohibited due to the decree of the storehouse, that case of the stack of grain must be prohibited due to the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared.

    12The Gemara asks: And why was Rabbi Ya’akov unable to arrive at Rabbi Yoḥanan’s opinion based on the halakha cited in his name? The Gemara explains: It is because he did not hear this statement of Rabbi Ḥiyya bar Abba, and there was no other proof.

    13Rav Ashi said: The distinction of Rabbi Yoḥanan between these two cases is difficult. Is that to say that bundles of straw and bundles of wood are unfit roofing due to the decree of the storehouse and not due to the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared? Is that ultimately the principle underlying the decree of the storehouse? And on the other hand, in the case of one who hollows a stack of grain, is the sukka unfit due only to the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared, but not due to the decree of the storehouse? Rather, there is no distinction between the halakhot and both reasons apply to both.

    14The Gemara notes: And Rabbi Yoḥanan could have said to you, in response to Rav Ashi, that it is not so because the halakhot are formulated differently in the respective mishnayot . Here, in the mishna pertaining to bundles, where it teaches: One may not roof with them, it is ab initio

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    פסולת גורןקשין:

    פסולת יקבזמורות ואשכולות ריקנים:

    גורן עצמו ויקב עצמוהקשין עם התבואה ואשכולות עם הענבים דהוה ליה דבר המקבל טומאה האוכל:

    יקב כתיבדמשמע לאחר שנעשה יין:

    קרושקפוי:

    הא מילתא הוה בידןעד השתא היינו סבורין לידע טעם משנתנו מן המקרא הזה דבפסולת הכתוב מדבר דאי אפשר לסכך ביין:

    ואתא רבי ירמיהשהזכיר לנו יין קרוש הבא משניר:

    ושדא ביה נרגאקצצה בגרזן כלומר השיב תשובה ניצחת:

    רב אשי אמרשפיר משמע פסולת מקרא דכתיב באספך מגרנך משמע שאתה אוספו ונוטלו מן הגורן וגורן הוא האוכל ומה שאתה אוסף ובורר מתוכו הוא הפסולת:

    צאו ההרפסוק הוא בספר עזרא לעשות סוכות ולא הזכיר כאן אלא דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ:

    היינו עלי הדס היינו עץ עבותמהו זה ומהו זה להזכיר שניהם במקרא הלא אחד הם דההדס הוא עץ עבות על שם שהעלין מורכבין זה על זה כמין עבותות ושרשרות:

    הדס שוטהשאינו כשר ללולב לפי שאין עבותו עשויה של שלש שלש עלין:

    מתני' וחבילי זרדיןמין קנים הם שעושין זרדין טוייל"ש בלע"ז ואוגדין אותם ובעודן לחין בהמה אוכלתן ולכי יבשי עומדים להיסק:

    אין מסככין בהןכשהן קשורין ובגמרא מפרש טעמא:

    וכולןהפסולין ששנינו בסכך:

    כשרין לדפנותדכל סוכה הכתוב סכך משמע דדופן לא איקרי סוכה ודנפקא לן (לעיל סוכה ד' ו:) דפנות מבסכת בסכת בסכות מייתורא דקראי ילפינן ולא ממשמעותא הלכך סוכות תעשה באספך מגרנך אסככה הוא דקאי:

    גמ' שמעית מר' יוחנן תרתיפי' טעם שני דברים האמורים במשנתנו שמעתי ממנו:

    חדא האדחבילין מ"ט לא מסככי בהו וחדא הא דתנן במתניתין החוטט בגדיש לעשות לו סוכה נוטל מן העומרים למטה סמוך לארץ ונכנס לתוכו ועושה חלל כשיעור סוכה וסכך עשוי ועומד מאליו אינו סוכה ופירש לי ר' יוחנן טעמיה בחדא מינייהו אמר טעמא משום גזרת אוצר דמדאורייתא כשרה הוא ורבנן הוא דגזור שאם אתה אומר כן אין אדם עושה סוכה אלא הולך ואוכל וישן באוצרו במקום שלא נשתמש שם כל ימות השנה והוא עשוי ועומד ולא לשם סכך של צל דנהוי שם סוכה עליה ואפילו שם סוכה שאינה של חג אלא כבית בעלמא ובחדא מינייהו פירש טעמא דפסולה מדאורייתא משום תעשה ולא מן העשוי:

    ולא ידענא הי מינייהופירש לי ר' יוחנן משום גזירת אוצר והי מינייהו משום תעשה ולא מן העשוי:

    נחזי אנןונשמעה ממה דאמר ר' יוחנן בדוכתא אחריתי:

    פעמים שאדם בא מן השדהכל ימות החמה:

    ומניחה ע"ג סוכהשיש לו כל ימות השנה למקנהו ומניח החבילין שם לייבשן ולא לסכך וכשמגיע החג נמלך עליהם לסכך:

    והתורה אמרה תעשה ולא מן העשויבפסול וזה שנסכך שם שלא לשם סכך אפילו לצל אלא לייבש אין שם סוכה חל עליו והלכך גזור רבנן שלא יסככו בחבילין אפילו הוא מטילן עליה לשם סוכת החג גזירה משום חבילין דכל השנה דאיכא פסול דאורייתא אלמא טעמא דמתניתין דהכא משום גזירת אוצר היא ומדרבנן כל דבר שאדם מקצה ומכניס לקיום קרי אוצר וחבילין שאדם מכניס כל ימות הקיץ לימות חורף קרי אוצר:

    ומדהא משום גזרת אוצרשמע מינה הך דחוטט בגדיש פסולה מדאורייתא משום תעשה ולא מן העשוי היא דהא שמעיה ר' יעקב לר' יוחנן בחדא מינייהו פסולה דאורייתא:

    ורבי יעקבדלא ידע לפרושי הי מינייהו פסולה דאורייתא והי מדרבנן:

    הך דרבי חייאדמפרש בהדיא לא הוה שמיע ליה:

    אמר רב אשימקשי אדרבי יעקב:

    אטותרוייהו טעמי מי ליכא למימרינהו בשתי המשניות:

    חבילי קש משום גזירת אוצר איכאמדרבנן:

    משום תעשה ולא מן העשוידאורייתא ליכא בתמיהה מי לא משתמע נמי מתניתין דבאותם שניתנו שם כל ימות החמה קאמר דלא נמלך עליהם לסיכוך דהויא לה היא גופה פסולה דאורייתא ומהיכא שמע ר' יוחנן דמתניתין דהכא לאו מדאורייתא קאמר:

    וחוטט בגדיש נמי משום תעשה ולא מן העשוי איכא משום גזירת אוצר ליכא - מי לא מצינן למימר נמי דאפילו סתר הכל כלפי מעלה ונענע עומרין שעל הסכך וחזר והניחן לשם סוכה קא פסיל ליה מתניתין מדרבנן משום גזירת אוצר דזימנין דלא מנענע ונעשין מאיליהן כדאמרת גבי חבילים דפסלת להו אפילו מניחן שם לשם סכך מדרבנן משום גזרה דכל ימות השנה לאוצר ומהיכא דייק רבי יוחנן הנך טעמי דמוקי להך מדאורייתא והך מדרבנן:

    אמר לךר' יוחנן מתניתין גופייהו דייקי כוותאי מתניתין דהכא קתני אין מסככין בהן ולא קתני אינה סוכה משמע מדאורייתא סוכה היא הלכך על כרחך במניחן עכשיו לשם סכך קאמר ומדרבנן ולא בנמלך על המונחין ועומדין דפסולה מדאורייתא וגבי חוטט בגדיש קתני אינה סוכה משמע לגמרי אינה סוכה דפסולה מדאורייתא אלמא בשלא נענע הסכך לשם סוכה קאמר אבל נענע כשר דהא אסיק אדעתיה ותיקן וליכא למיגזר בה משום זימנא אחריתי שהרי המעוות תיקן וכל שכן שלא יעוות:

    סוכה 12 עמוד א

    1אי: מה חגיגה בעלי חיים, אף סוכה נמי בעלי חיים!

    2כי אתא רבין אמר ר' יוחנן, אמר קרא: ״(דברים טז״, יג) ״באספך מגרנך ומיקבך״, בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר.

    3ואימא גורן עצמו ויקב עצמו! א"ר זירא: ״יקב״ כתיב כאן, ואי אפשר לסכך בו.

    4מתקיף לה רבי ירמיה: ואימא יין קרוש הבא משניר שהוא דומה לעיגולי דבילה! אמר רבי זירא: הא מלתא הוה בידן, ואתא ר' ירמיה ושדא ביה נרגא.

    5רב אשי אמר: ״מגרנך״ ולא גורן עצמו, ״מיקבך״ ולא יקב עצמו.

    6רב חסדא אמר מהכא: (נחמיה ח, טו) ״צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות״.

    7היינו ״הדס״, היינו ״עץ עבות״! אמר רב חסדא: הדס שוטה לסוכה, ועץ עבות ללולב.

    Mishna

    8חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן. וכולן שהתירן כשרות. וכולן כשרות לדפנות.

    Gemara

    9א"ר יעקב: שמעית מיניה דרבי יוחנן תרתי: חדא הא, ואידך החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה.

    10חדא: משום גזרת אוצר. וחדא משום: ״תעשה״, ולא מן העשוי. ולא ידענא הי מינייהו משום אוצר והי מינייהו משום תעשה ולא מן העשוי.

    11א"ר ירמיה: ניחזי אנן, דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: מפני מה אמרו חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן? פעמים שאדם בא מן השדה בערב וחבילתו על כתפו, ומעלה ומניחה על גבי סוכתו כדי ליבשה, ונמלך עליה לסיכוך, והתורה אמרה: ״תעשה״, ולא מן העשוי. מדהא משום גזרת אוצר, הא משום ״תעשה״ ולא מן העשוי.

    12ורבי יעקב? הך דרבי חייא בר אבא לא שמיע ליה.

    13אמר רב אשי: אטו חבילי קש וחבילי עצים משום גזרת אוצר איכא, משום ״תעשה״ ולא מן העשוי ליכא? והחוטט בגדיש, משום ״תעשה״ ולא מן העשוי איכא, משום גזרת אוצר ליכא?

    14ור' יוחנן אמר לך, הכא דקתני: ״אין מסככין בהן״, לכתחלה הוא׃

    Tosafot

    אי מה חגיגה בעלי חייםלעיל (סוכה דף ט.) גבי הא דילפינן איסור הנאה לא שייך לאקשויי הכי:

    בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבררבי יוחנן לא יליף מענני כבוד מפרש בירושלמי דין כדעתיה ודין כדעתיה רבי יוחנן אמר עננים למעלה היו כלומר מן השמים הן באין ואין זה גידולו מן הארץ דקתני מתניתין ור"ל אמר למטה היו ר' יוחנן מדמי להו כאדם המשלח לחברו חבית וקנקנים וריש לקיש מדמי ליה כמאן דאמר לחבריה שלח קופתך וסב לך חיטין והכי נמי איתא בבראשית רבה (פרשה יג) ר' יוחנן אמר אין עננים אלא למעלה שנאמר וארו עם ענני שמיא ריש לקיש אמר אין עננים אלא מלמטה שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ על דעתיה דרבי יוחנן לאחד שכיבד את חבירו בחבית של יין וקנקנים על דעתיה דר"ל לאחד שאמר לחבירו תן לי סאה חיטין אמר לו הבא לי קופתך ובא מדוד כך אמר הקב"ה לארץ אייתי ענני וקביל מיטרא:

    אמר רבי זירא הא מלתא הוה וכו' ואתא רבי ירמיה שדא ביה נרגא. משמע דרבי זירא לא מוקי ליה לקרא בפסולת גורן ותימה דבפ"ק דר"ה (דף יג.) דריש חג האסיף מאי אסיף קציר ופריך רבי חנינא מי מצית אמרת מאי אסיף קציר והכתיב מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר אמר רבי זירא הא מלתא הוה בידן ואתא רבי חנינא ושדא ביה נרגא אלמא מודה ר' זירא דבפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר וי"ל דהכא נמי מודה בה רבי זירא ולא קאמר אלא דלא ידע לשנויי קושיא דר' ירמיה:

    חבילי זרדיןמפרש בירושלמי דאין חבילה פחותה מעשרים וחמשה קנים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ופשטינן חג דכתיב הכא בהמה שחוגג בה ואיתקש סוכה לחגיגה מה בהמה גידולי קרקע ואינה מקבלת טומאה אף סוכה כמותה. ונדחית [ואתי] למפשטה מדכתיב באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר ונדחית גם זו.

    ודקדק רב אשי מדכתיב מגרנך ש"מ מגורן ולא גורן עצמווכן מיקב ולא יקב עצמו למעוטי יין קרוש וכיוצא בו ונמצא קשיא דרבי ירמיה דחויה. ועמד לדברי ר' עקיבא בפסולת גורן ויקב.

    רב חסדא [אמר] מהכא צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ [שמן] ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות [סוכות] ככתוב כהני. מה הני גדולי קרקע ולא מקבלי טומאה אף כל כוותיה ואסיקנא הדס הוא עץ עבות מאי היא עבות ללולב. שאר מיני הדס לסוכה:

    [מתני'] חבילי קש וחבילי עצים כו'.

    א"ר יעקב שמעתי מר' יוחנן דאמר בהלין מתני' הא דקתני [אין] מסככין בחבילות והא דקתני החוטט בגדיש פי' חוטט כמו חופר. כדגרסינן (פסחים כח) כפא דחט נגרא בגוויה נשרוף חרדלא. החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה.

    חדא פסולה משום גזירת אוצרוחדא פסולה מדאורייתא מדכתיב תעשה ולא מן העשוי. ולא ידענא לפרש הי מינייהו דאורייתא והי מינייהו מדרבנן ופשטנא הני חבילות דקתני אין מסככין לכתחלה הא דיעבד שפיר דמי משום גזרת אוצר הא מדאורייתא כשרה.

    כדמפרשה מפני מה אמרו חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככין בהן פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתפו כו'. עד ונמלך עליה לסיכוך גזרה שמא לסכך עתה בחבילות שהביאם היום אטו חבילות שמא אצלו מונחות ליבשם ונמלך עליהן להניחן עכשיו לסוכה ועל זה אמרה [תורה] תעשה ולא מן העשוי והאי בהחוטט אינה סוכה ש"מ דאפילו מדאורייתא פסולה משום תעשה ולא מן העשוי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 12a

    Sukkah 12a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 283 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    פסולת גורן קשין:

    פסולת יקב זמורות ואשכולות ריקנים:

    גורן עצמו ויקב עצמו הקשין עם התבואה ואשכולות עם הענבים דהוה ליה דבר המקבל טומאה האוכל:

    יקב כתיב דמשמע לאחר שנעשה יין:

    קרוש קפוי:

    הא מילתא הוה בידן עד השתא היינו סבורין לידע טעם משנתנו מן המקרא הזה דבפסולת הכתוב מדבר דאי אפשר לסכך ביין:

    ואתא רבי ירמיה שהזכיר לנו יין קרוש הבא משניר:

    ושדא ביה נרגא קצצה בגרזן כלומר השיב תשובה ניצחת:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Sukkah 12a · Sefaria

    Tosafot

    אי מה חגיגה בעלי חיים לעיל (סוכה דף ט.) גבי הא דילפינן איסור הנאה לא שייך לאקשויי הכי:

    בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר רבי יוחנן לא יליף מענני כבוד מפרש בירושלמי דין כדעתיה ודין כדעתיה רבי יוחנן אמר עננים למעלה היו כלומר מן השמים הן באין ואין זה גידולו מן הארץ דקתני מתניתין ור"ל אמר למטה היו ר' יוחנן מדמי להו כאדם המשלח לחברו חבית וקנקנים וריש לקיש מדמי ליה כמאן דאמר לחבריה שלח קופתך וסב לך חיטין והכי נמי איתא בבראשית רבה (פרשה יג) ר' יוחנן אמר אין עננים אלא למעלה שנאמר וארו עם ענני שמיא ריש לקיש אמר אין עננים אלא מלמטה שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ על דעתיה דרבי יוחנן לאחד שכיבד את חבירו בחבית של יין וקנקנים על דעתיה דר"ל לאחד שאמר לחבירו תן לי סאה חיטין אמר לו הבא לי קופתך ובא מדוד כך אמר הקב"ה לארץ אייתי ענני וקביל מיטרא:

    אמר רבי זירא הא מלתא הוה וכו' ואתא רבי ירמיה שדא ביה נרגא. משמע דרבי זירא לא מוקי ליה לקרא בפסולת גורן ותימה דבפ"ק דר"ה (דף יג.) דריש חג האסיף מאי אסיף קציר ופריך רבי חנינא מי מצית אמרת מאי אסיף קציר והכתיב מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר אמר רבי זירא הא מלתא הוה בידן ואתא רבי חנינא ושדא ביה נרגא אלמא מודה ר' זירא דבפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר וי"ל דהכא נמי מודה בה רבי זירא ולא קאמר אלא דלא ידע לשנויי קושיא דר' ירמיה:

    חבילי זרדין מפרש בירושלמי דאין חבילה פחותה מעשרים וחמשה קנים:

    Tosafot on Sukkah 12a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ופשטינן חג דכתיב הכא בהמה שחוגג בה ואיתקש סוכה לחגיגה מה בהמה גידולי קרקע ואינה מקבלת טומאה אף סוכה כמותה. ונדחית [ואתי] למפשטה מדכתיב באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר ונדחית גם זו.

    ודקדק רב אשי מדכתיב מגרנך ש"מ מגורן ולא גורן עצמו וכן מיקב ולא יקב עצמו למעוטי יין קרוש וכיוצא בו ונמצא קשיא דרבי ירמיה דחויה. ועמד לדברי ר' עקיבא בפסולת גורן ויקב.

    רב חסדא [אמר] מהכא צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ [שמן] ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות [סוכות] ככתוב כהני. מה הני גדולי קרקע ולא מקבלי טומאה אף כל כוותיה ואסיקנא הדס הוא עץ עבות מאי היא עבות ללולב. שאר מיני הדס לסוכה:

    [מתני'] חבילי קש וחבילי עצים כו'.

    א"ר יעקב שמעתי מר' יוחנן דאמר בהלין מתני' הא דקתני [אין] מסככין בחבילות והא דקתני החוטט בגדיש פי' חוטט כמו חופר. כדגרסינן (פסחים כח) כפא דחט נגרא בגוויה נשרוף חרדלא. החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה.

    חדא פסולה משום גזירת אוצר וחדא פסולה מדאורייתא מדכתיב תעשה ולא מן העשוי. ולא ידענא לפרש הי מינייהו דאורייתא והי מינייהו מדרבנן ופשטנא הני חבילות דקתני אין מסככין לכתחלה הא דיעבד שפיר דמי משום גזרת אוצר הא מדאורייתא כשרה.

    כדמפרשה מפני מה אמרו חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככין בהן פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתפו כו'. עד ונמלך עליה לסיכוך גזרה שמא לסכך עתה בחבילות שהביאם היום אטו חבילות שמא אצלו מונחות ליבשם ונמלך עליהן להניחן עכשיו לסוכה ועל זה אמרה [תורה] תעשה ולא מן העשוי והאי בהחוטט אינה סוכה ש"מ דאפילו מדאורייתא פסולה משום תעשה ולא מן העשוי.

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 12a · Sefaria

    Ritva

    אלא כי אתא רבין א״ר יוחנן בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר כו׳‎ נראין דברים דבין למאי דמייתי לה מגדולי קרקע בין למאן דמייתי לה מפסולת גורן ויקב עפר פסול לסכך דהא לא הוי פסולת גורן ויקב שלא הוי אחד משני מיני גדולי קרקע שאמרנו דומיא דכמהין ופטריות ולפיכך נקט תקרה שאין עליה מעזיבה דאלו יש עליה מעזיבה סכך פסול הוא אפילו מפקפק ונוטל א׳‎ מבנתיים לא מהני ובר מפסול זה שאמרנו יש לנו פסול אחר דלא הוי צל וסכך אלא בית דירה והמסכך בו לצל בעלמא בטלה דעתו אצל כל אדם וגריעא טובא מסוכת יוצרים הפנימים והשתא דאתינן להכי הא דאמרי לקמן גבי בית שנפחת וחצר מוקפת אכסדרה דאי אשמועינן הכי ה״א ה״מ משום דסככה סכך כשר לאו למימרא שאם יש בהם מעזיבה הוו סכתן סכך כשר אלא ה״ק ה״א דמיירי בבית ואכסדרה שהם בתקרה שאין עליה מעזיבה דסכתן סכך כשר אבל יש עליהן מעזיבה דסכתן פסול לא אמרינן דופן עקומ׳‎ קמ״ל. וכן חצר שהקיפוה בדבר שאין מסככין למימרא דאפי׳‎ סכתן סכך פסול אמרי׳‎ דופן עקומה דדופן עקומה לא עבדינן ליה סכך ממש כי היכי דניבעי סכך כשר אלא כדופן חשיב ואין ישנין תחתיו לפי פירושינו הנכון וכיון שכן אתיא מתני׳‎ דבית שנפחת וחצר שהיא מוקפת אכסדרה אפי׳‎ כשיש עליהם מעזיבה כפשוטן של דברים דאפי׳‎ בהכי אמרי׳‎ דופן עקומה:

    א״ר יעקב שמעת מינה דר״י תרתי ‎ פי׳‎ ‎דמפרשי תרתי מתני׳‎ חדא הא דאמרן בחבילי קש ואידך החוטט לעשותה סוכה אינה סוכה חדא היא משום גזירת אוצר וחדא משום תעש׳‎ ולא מן העשוי הוה משמע לכאורה דגזירת אוצר ותעשה ולא מן העשוי שני ענינים חלוקים הם ואינו כן דאיסור אוצר היינו תעשה ולא מן העשוי שהסוכה פסולה מן העשוי מתחלתו לשם אוצר ושלא לשם צל כדפרישי׳‎ לעיל והרי זה כאלו אמר חדא משום גזירת תעשה ולא מן העשוי וחדא משום תעשה לא מן העשוי ולא עבדו בה חכמים גזירה לאיסור מעשה גמור לשם צל אטו תעשה ולא מן העשוי ובחדא עבדו בה גזירה לאיסור לפיכך אסור אפי׳‎ לכתחלה לשם צל גזירה משום תעשה ולא מן העשוי לשם אוצר שהוא פסול מדין תורה לא ידענ׳‎ הי ניהו דקא׳‎ דעביד בה רבנן גזרה והי ניהו דלא עביד בה רבנן גזירה ואתא ר׳‎ ירמיה ופי׳‎ שפיר מדברי חייא בר אבא א״ר יוחנן דבחבילי עצים גזרו חכמים שלא לסכך בהן לכתחלה אפי׳‎ בכשרות לשם צל גזירה משום אוצר שפעמים מניחם שם לייבשם שהוא לשם אוצר ושלא לשם צל ונמלך עליהם לסיכוך וה״ל תעשה ולא מן העשוי ולהכי גזרו רבנן בכל חבילים אבל בחוטט בגדיש לא גזרו כלל ולא אסרו אלא בחוטט בגדיש שפסולה מן התורה אבל הרוצה לעשות סוכה לא גזרינן אטו חוטט לגמרי וקבלוה מיניה דר׳‎ ירמיה דודאי הכי משתמע מדר׳‎ חייא בר אבא אלא דר׳‎ יעקב לא שמיעא ליה מעיקרא מימרא דר״ח בר אבא ולהכי הוה מספק׳‎ ליה ואתא רב אשי ופריך לר׳‎ יוחנן גופיה מנא אתיא ליה הא דבחבילין עבוד רבנן גזירה ובחוטט בגדיש לא עבוד גזירה דהא שייך למיעבד גזירה בחוטט בגדיש כמו בחבילין ואיכא נמי לאוקולי בחבילין דלא למעבד בהו גזירה כמו בחוטט בגדיש וכיון שכן מנא ליה דאיכא בינייהו האי הפרש והיינו דקאמר רב אשי בלישנא דאתמהא אטו חבילי עצים וחבילי זרדים משום גזירת אוצר איכא למימר משום תעשה ולא מן העשוי כלו׳‎ וכי כל כך הדבר פשוט שראוי לעשות גזירה בחבילים ולא להעמידו על דינו לאסור בו תעשה ולא מן העשוי לבדו והחוטט בגדיש משום תעשה ולא מן העשוי איכא למימר משום גזירת אוצר ליכא למימר כלומר וכי כל כך הדבר פשוט שאין ראוי לגזור כלום בחוטט בגדיש אלא להעמידו על דין תור׳‎ ומהדרי׳‎ דר׳‎ יוחנן לא אמר הכי דודאי מסבר׳‎ ליכ׳‎ לאכרוחי הכי אלא מלישנא דמתני׳‎ דייק לה דגבי חוטט בגדיש תנא לישנא דפסול דאורייתא דקתני אינה סוכה כלומר אינה סוכה מן התורה והיינו כשחוטט בגדיש לגמרי ולא כשחוטט בגדיש מקצתו שכשחיטט מקצתו יש שם מתחלתו לשם צל חלל טפח במשך שבעה ולא שנינו בו פסול זה וגבי חבילי קש קתני אין מסככין דמשמע שאין עושין מהם סוכה גמורה בכשרות והיינו משום גזירת אוצר וזה מבואר מיהו אכתי אית לן למידק תנא גופי׳‎ אמאי עבד גזירה בחבילי קש טפי מבחוטט בגדיש ותו דהא משמע דר״י לא פליג בגזירת חבילי קש מדלא פליג עלה בההיא כדפליג בנסרים ומ״ש דמודה בגזירת אוצר ולית ליה גזירת תקרה אליבא דרב מיהא כדאיתא לקמן. וי״ל דטעמא דתנא דמתניתין דגזירת חבילין שכיחא שאדם עשוי לתת חבילי עצים על גגו לאוצר ושייך למעבד תקנתא וגזירה אבל חוטט בגדיש לא שכיח ולא גזרו בהו רבנן וכן לר״י גזירת תקרה לא שכיח שאין אדם עשוי לסכך בתקרה ישנה שבביתו דהא חזי דדמי לבית דירה משא״כ בחבילין דאפשר דטעי בה כיון דחזי דהוו עראי ורב אשי דאתמהו לעיל ולא אתי עלה מהאי טעמא משום דקסבר דחוטט נמי שכיח ושייך למיעבד בה בגזירה:

    Ritva on Sukkah 12a · Sefaria

    Meiri

    המשנה הרביעית והכונה להתחיל בביאור החלק השני והוא שאמר חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן ואם התירן כשרות וכלם כשרות לדפנות אמר הר"ם ניחוש שמא ישים אדם מתחלה חבילת האגודה לייבש או להצניע קודם החג וימלך אחר כן ויניחנה להיותה סוכה והוא אסור מן הטעם שזכרנו תעשה ולא מן העשוי ר"ל שאינו עשוי לצל רק לייבש ולפיכך הטרחנוהו להתיר אותן החבילות כדי שיהיה מעשה לשם סוכה ולפיכך צריך להתיר החבילות מפני זה החשש ונאסור עשיית הסכך בחבילות הקשורות:

    אמר המאירי חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים ר"ל מין קנים הלחים והוא מאכל בהמה בעוד שהם לחים וביבשותם עומדים להיסק ואחר שהם חבילות אין מסככין בהם ופירשו הטעם בגמ' שאע"פ שהם כשרות לסכוך גזרו בהם מפני שלפעמים אדם בא מן השדה וחבילתו על כתפו ומעלה ומניחה על גבי סוכתו ליבשה ונמלך עליה לסוכה והתורה אמרה תעשה ר"ל לשם צל ולא מן העשוי שלא לשם צל ונמצא שמן התורה כל שמניחן לשם צל כשרה אלא שחכמים גזרו מפני שפעמים שמניחה שלא לשם צל ויבא להכשיר ומתוך כך אם התירן לשם צל או שהיו מותרות והניחם לשם צל מותרין שאין גזרה במותרות:

    וכולן כשרין לדפנות כלומר כל מה שפסלנו בסכך כשר לדפנות הן חבילות קשורות הן מה שאין גידולו מן הארץ ודברים המקבלים טומאה ובגמ' פי' שחבילי קש נאסרו במשנתנו שלא לצאת בהם ידי סכך בלא התרה משום גזרת אוצר כלומר שמא יבא לישב בבית האוצר ר"ל מקום הנעשה שלא לשם סוכה ואין אדם רגיל לאכול בו ולישן בו רוב השנה ופירשו בחוטט בגדיש שהוא מגזרת תעשה ולא מן העשוי ונמצא שיש חילוק בין גזרת אוצר לתעשה ולא מן העשוי ועיקר הענין שגזרת אוצר אף הוא מדין תעשה ולא מן העשוי אלא שזו שאנו באין עליה מגזרת אוצר פירושו שאף כשאתה מפקיע ממנו תעשה ולא מן העשוי שהוא פסול של תורה כגון שהניחם באגדם מתחילת הנחתו לשם סוכה או נדנדן באגדם לשם סוכה אחר הנחתם הואיל ועדיין דומה לאוצר נאסרו עדיין מדברי סופרים מגזירת אוצר עד שיעשה מעשה שלא יהו דומות לאוצר ר"ל שיתיר את אגדם ואין צריכים נענוע אחר ההתרה הואיל והחבילין עצמן סכך שלא נאמר נענוע אחר קציצה בגפן ודלעת אלא מפני שבשעת הקציצה היה הסכך פסול בעצמו ואילו לא אמרנו אלא משום תעשה ולא מן העשוי כל שהניחם לשם סוכה או שפקפק ונדנד בה לשם סוכה כשרה אף בלא התרה ונמצא במשנתינו שחבילי קש פסולין מדין תעשה ולא מן העשוי ומתורת גזרת אוצר:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    למטה יתבאר שהחוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה ופירשו בסוגיא זו שהטעם בה משום תעשה ולא מן העשוי לבד ולא מגזירת אוצר ואחר שכן אם פקפק בגדיש לאחר החטיטה כשרה ושמא תאמר מפני מה לא חששו לגזירת אוצר ויפסל אף בפקפוק כדרך שאמרנו בחבילי קש טעם הדבר שחבילי קש אדם עשוי לימלך לסכך בחבילי קש שהונחו ליבש ומתוך שהוא מצוי ראוי לגזור בה אבל גדיש אין הדבר מצוי לימלך בו לחטוט בו לסוכה ומתוך כך לא גזרו אלא כל שעשאו מתחלה לשם סוכה כגון שהניח חלל טפח במשך שבעה הואיל ונעשה האהל לשם סוכה והקלישו אח"כ עד שנעשה בגובה עשרה כשרה וכן אפי' לא הניח בשעת עשיית הגדיש חלל טפח אלא שאח"כ חטט בה אם פקפק אח"כ בגדיש לשם סוכה כשרה ואע"פ שהיה אפשר לפרש בהיפך שחוטט בגדיש מגזירת אוצר שהדבר מצוי לעשות גדישו לכל מה שיצטרך לו וחטיטתו מצויה ללון שם בלילות ומורה לעצמו ואומר מה בין זו שנמלכתי על חטיטתה לזו שעשיתיה מתחלה לכך והנחתי בה חלל ומתוך כך תאסר אע"פ שעשאה על דעת שישלים חטיטתה לשם סוכה וכן אם חטט ואח"כ פקפק בגדיש לא יועיל מגזירת אוצר ובחבילי קש נפרש בה משום תעשה ולא מן העשוי לבד שאין מצוי לימלך בחבילות שהעלן ליבש שיסכך בהן ואחר שכן כל שמניחם מתחילה לכך תהא כשרה תדע שזו היא הסיבה שנסתפק בה בעל השמועה בסוגיא זו לומר ולא ידענא הי מיניהו משום אוצר והי מינייהו משום תעשה ולא מן העשוי ור' יוחנן לאו טעמא דנפשיה קא אמר אלא דלישנא קא דייק ונמצא שבחבילי קש אין הנחה לשם סוכה או נדנוד מועיל בהם אא"כ בהתרה ולגדולי הדורות ראיתי שמתירין בנדנוד ולא יראה כן ובחוטט מיהא אע"פ שלא הניח חלל טפח כל שנדנד אח"כ בגדיש של סכך כשרה והוא שהקשה רב אשי אטו חבילי קש משום גזרת אוצר איכא משום תעשה ולא מן העשוי ליכא וחוטט בגדיש משום תעשה איכא משום גזירה ליכא כלומר שהרי אף בשתיהן אתה יכול לפרש תעשה ולא מן העשוי וגזירת אוצר ותירץ שלשון המשניות מביא לומר כן והוא שאמר חבילי קש דקתני אין מסככין כלומר אף במה שהיה ראוי לסכך בה מן התורה יש לדון בה מגזרת אוצר ר"ל שאף במה שהותר בו מן התורה אין מסככין והוא כשהניחן מתחילה לשם סוכה ובחוטט בגדיש שנאמר בו אינה סוכה ודאי פירושו במה שאין ראוי להיות סוכה מן התורה הא כל שהוא סוכה מן התורה אינה פסולה מטעם גזירה ומאחר שלשון המשניות מוכיח כן אף אנו מחזירין אחר הטעם וכמו שכתבנו תחלה דחבילי קש שכיחי ויש לגזור בהם חטיטת גדיש לא שכיחא ולא גזרינן:

    חבילי קש אלו שאמרנו שאין מסככין בהם פירשו בתלמוד המערב שאין חבילה פחותה מעשרים וחמשה זירין ולמטה אמרו שבקנים מיהא אגד שלשה הוי אגד ושמא חילוק יש בין קנים לחבילין הנזכרים במשנתינו:

    Meiri on Sukkah 12a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה אמר לך רבי יוחנן כו' וגבי חוטט בגדיש כו' אבל נענע כשר דהא אסיק כו' עכ"ל הוכרח לפרש לדברי המתרץ דנענע כשר בחוטט בגדיש ולא ניחא ליה לפרש דסברת המקשן קיימא דאית ביה נמי גזירת אוצר אלא דר"י מפרש לה משום תעשה ולא מן העשוי דלישנא דאינה סוכה משמע דאורייתא כדמסיק דא"כ אכתי תקשי לתנא דמתני' אמאי לא קתני בהדיא דחוטט בגדיש נמי משום גזירת אוצר כדקתני בהך דהכא מיהו בהך דהכא לא תקשי ליה אמאי לא קתני בה נמי משום תעשה ולא מן העשוי כדקתני בהך דחוטט בגדיש דאיכא למימר דלרבותא נקט בהך דהכא דאית ביה נמי משום גזירת אוצר משא"כ בהך דחוטט בגדיש דלית בה אלא משום תעשה ולא מן העשוי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sukkah 12a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    אי מה חגיגה בעלי חיים אף סוכה נמי בעלי חיים לכאורה משמע דמקשה דניבעי בסוכה דוקא שיהא ב"ח וזה לא יתכן דהא כי היכי דאתי לן שפיר אליבא דר"א דאמר סוכה דמדבר ענני כבוד היו דמשו"ה בעינן סוכה דומיא דהתם שהיה דבר שאין מקבל טומאה וגדולו מן הארץ א"כ כ"ש דלר"ע דאמר סוכות ממש עשו להן משמע דעיקר סוכה היינו כאותן סוכות שהיו להן במדבר דהנך סוכות וודאי לאו מב"ח הוי אלא הא דאיצטריך רבי יוחנן להקישא דחגיגה היינו משום דמסוכות דמדבר לא מצינו למעט דבר המקבל טומאה דאדרבא אותן הסוכות משמע שהיו אהלים כדכתיב והמה נצבים פתח אהליהם וא"כ דבר המקבל טומאה הוי משו"ה איצטריך ר"י לאתוי מהך הקישא דבעינן נמי דומיא דחגיגה לענין דבעינן דבר שאינו מקבל טומאה דקי"ל אין היקש למחצה. ולפ"ז נראה דהא דמקשה אי מה חגיגה ב"ח בלשון בתמיה קאמר דכיון שאין דרך לעשות סוכה מב"ח ולא הוי נמי דומיא דסוכות שעשו להן במדבר א"כ לא שייך האי הקישא להך מילתא דעשיית הסכך שיהיה ממין החגיגה אלא עיקר הקישא דחגיגה לענין איסור הנאה אתי כנ"ל וכה"ג משמע כוונת התוס' מה שכתבו דלעיל לא שייך לאקשויי הכי והיינו מה"ט גופא דלא שייך הקישא לענין עשיית הסוכה אלא לענין איסורא אלא למאי דפרישית אדרבא הוא סברת המקשה בשמעתין ודו"ק:

    בתוספות בד"ה אמר רבי זירא הא מילתא הוי כו' תימא דבפ"ק דר"ה כו' אלמא מודה ר"ז דבפסולת גורן ויקב הכתוב איירי כו' עד סוף הדיבור. ולענ"ד לא ידענא מאי קשיא להו דהא בפ"ק דר"ה פירש"י דהא דמקשה ר"ח התם ומי מצית אמרת דעיקר הקושיא דהאי אסיף דכתיב בקרא דחג האסיף בצאת השנה לאו יתורא הוא למדרש מיניה לענין תבואה דבתר שליש אזלינן אלא דהאי חג האסיף הוי כאילו כתיב וחג הסוכות בצאת השנה באספך מעשיך. וא"כ לפ"ז שפיר מסיק ר"ז התם דאתי ר"ח שדא ביה נרגא דנהי דקאמר ר"ז בשמעתין דהאי באספך מגרנך ומיקבך לאו למיעוטי דבר המקבל טומאה אתי כיון דאשכחן מיהא דיקב מקבל טומאה ביין קרוש מ"מ עיקר קרא דבאספך מגרנך ומיקבך שפיר איצטריך למילף דמסכך בדבר הגדל מן הארץ ואיצטריך נמי למעוטי שאין מסכך במחובר דהכי משמע קרא באספך מגרנך ומיקבך ולא קודם אסיפה. וא"כ לפ"ז שפיר קאמר התם דשדא ביה נרגא כיון דעיקר קרא לענין סכך איירי כפירש"י שם ולא שייך למדרש מיניה לענין מעשר דתליא בהבאת שליש כנ"ל ויש ליישב קושיית התוס' ואפשר לפרש כן תירוצם אע"פ שקיצרו במובן ודו"ק:

    במשנה חבילי קש וחבילי עצים כו' אין מסככין בהן ומסקינן בגמרא דהאי אין מסככין בהן היינו משום גזירת אוצר מדרבנן ואידך מתניתין דהחוטט בגדיש דקתני אינה סוכה היינו דפסולה מדאורייתא משום תולמ"ה ויש לדקדק דלפ"ז איפכא הו"ל למיתני ברישא האי דהחוטט בגדיש דפסולה מדאורייתא ובתר הכי הו"ל למיתני האי דחבילי עצים שאינה אלא מדרבנן משום גזירת אוצר דהיינו האי דהחוטט בגדיש ובכה"ג שייך למיתני טפי דהוי לא זו אף זו כסוגית הש"ס בכל דוכתא דבשלמא לפי' הריטב"א שאבאר בסמוך דדוקא בחבילי קש שייך גזירת אוצר משא"כ בחוטט בגדיש לא שייך הך גזירה ומש"ה אם נענע כשר כדמשמע לכאורה נמי פירש"י א"כ א"ש דתנא חומרי חומרי נקיט דהאי דחבילי קש חמירי טפי והוי מלתא דפסיקא דלעולם אין מסככין בהן משא"כ בחוטט בגדיש לא פסיקא ליה כיון דאם נענע כשר משא"כ לשאר הפוסקים שלא חלקו בכך קשה ואפשר דאפ"ה לא שייך למיתני ברישא האי דחוטט בגדיש דאכתי הוי מלתא דלא פסיקא שהרי אם היה שם חלל טפח במשך שבעה כשר כדאמר ר"ה לקמן משא"כ האי דחבילי קש לעולם אין מסככין בהן כנ"ל ועיין בסמוך:

    בגמרא אמר רבי יעקב שמעית מיניה דר"י תרתי כו' ולא ידענא הי מינייהו. ולכאורה יש לתמוה מאי מספקא ליה לרבי יעקב דהא לכאורה מלתא דפשיטא היא דמתניתין דהכא אינה אלא משום גזירת אוצר כדמשמע פשטא דלישנא דקתני חבילי קש וחבילי עצים אין מסככין בהן משמע דאיירי שהחבילין היו מונחים במקום אחר ועכשיו רוצה להניחם כאן לשם סכך דלשון דמסככין בכ"מ דהיינו מעשה הסיכוך משא"כ בהחוטט בגדיש דלקמן פשטא דלישנא משמע שהחטיטה בעצמה הוא מעשה הסיכוך ואם כן פשיטא דפסולה מדאורייתא:

    אמנם למאי דפרישית בסמוך יש ליישב היינו משום דקשיא ליה לרבי גופא על סידור לשון המשנה דאי ס"ד דהאי דחוטט בגדיש מדאורייתא וחבילי עצים מדרבנן איפכא הו"ל למיתני משו"ה משמע ליה דאפשר דהאי דחבילי קש היינו מדאורייתא והא דקתני אין מסככין בהן היינו דאפי' התיר אוגדן אפ"ה אין מסככין בהן אפילו מדאורייתא דהו"ל תלמ"ה שקודם שהתיר הוי סכך פסול דודאי הא דתני סיפא וכולן שהתירן כשירות היינו שהתיר אוגדן קודם שהניחן לשם סכך (כמ"ש המרדכי בשם ר"ת ועיין בטור ובשו"ע ) וכיון דהוי פסולא מדאורייתא מש"ה קתני לה ברישא אבל האי דחוטט בגדיש אפשר דהיינו מדרבנן וגם כגון שנענע קמ"ל דלא מהני והיינו גזירת אוצר כנ"ל:

    שם אמר רב אשי אטו חבילי קש כו' לכאורה משמע מפשטא דסוגיא דלמסקנא דמלתא נמי הכי הוא דבין בחבילי קש ובין בחוטט בגדיש שייך גזירת אוצר. אלא דלפ"ז יש לדקדק א"כ מאי האי דקאמר רבי יעקב ולא ידענא הי מינייהו ומאי נפקא לן בהאי ספיקא כיון דבכל גוונא שייך בתרוייהו פסולא דאורייתא ופסולא דרבנן. מיהו לשיטת הריטב"א וסייעתו שכתבתי בסמוך משמע דלמסקנא דוקא בחבילי קש שייך גזירת אוצר כיון דשכיחי כדמשמע לישנא פעמים שאדם בא מן השדה משא"כ בחוטט בגדיש דלא שכיחי לא שייך גזירת אוצר. וא"כ לפ"ז א"ש הא דקאמר רבי יעקב ולא ידענא הי מינייהו דודאי נפקא מיניה טובא לדיני דאי חבילי קש דאורייתא וחוטט בגדיש מדרבנן משום גזירת אוצר אם כן כ"ש דשייך גזירת אוצר בחבילי קש דשכיח טפי משא"כ אם נאמר דחבילי קש היינו מדרבנן משום גזירת אוצר וחוטט בגדיש מדאורייתא שפיר מצינו למימר דבחוטט בגדיש לא שייך פסולא דרבנן משום גזירת אוצר משום דלא שכיחי כנ"ל. וקרוב הדבר שמכאן הוציא הריטב"א דין זה לחלק בין גזירת אוצר דחבילי קש ובין חוטט בגדיש תיתי לי דקיימתי מסברת נפשאי ועיין בסמוך:

    Penei Yehoshua on Sukkah 12a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ואימא יין קרוש עי' יומא דף עו ע"ב תוס' ד"ה גמר שכר בסה"ד:

    שם חבילי קש עיין מ"ל פרק י"ד הלכה ד' מהל' טומאת צרעת:

    רש"י ד"ה צאו ההר פסוק הוא בספר עזרא פסוק זה בנחמי' וכן ברש"י בחומש דברים לב כ"ה ודוגמתו מצינו בעזרא ותתן להם והוא בנחמיה ט וכן בביצה דף טו ע"ב ברש"י ד"ה אכלו משמנים וכן לשון הש"ס לקמן דף לז ע"א וכן בעזרא אומר צאו ההר וזהו ע"פ דברי חז"ל סנהדרין דף צג ע"ב מכדי כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו:

    Gilyon HaShas on Sukkah 12a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 12, Amud Aleph, about 283 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “אי: מה חגיגה בעלי חיים, אף סוכה…”

    2. Segment 219 words

      Opens “כי אתא רבין אמר ר' יוחנן, אמר…”

    3. Segment 314 words

      Opens “ואימא גורן עצמו ויקב עצמו! א"ר זירא:…”

    4. Segment 426 words

      Opens “מתקיף לה רבי ירמיה: ואימא יין קרוש…”

      Named: רבי ירמיה, רבי זירא.

    5. Segment 511 words

      Opens “רב אשי אמר: ״מגרנך״ ולא גורן עצמו,…”

      Named: רב אשי.

    6. Segment 622 words

      Opens “רב חסדא אמר מהכא: (נחמיה ח, טו)…”

      Named: רב חסדא.

    7. Segment 714 words

      Opens “היינו ״הדס״, היינו ״עץ עבות״! אמר רב…”

      Named: רב חסדא.

    8. Segment 816 words

      Opens “מתני׳ חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין…”

    9. Segment 918 words

      Opens “גמ׳ א"ר יעקב: שמעית מיניה דרבי יוחנן…”

      Named: רבי יוחנן.

    10. Segment 1023 words

      Opens “חדא: משום גזרת אוצר. וחדא משום: ״תעשה״,…”

    11. Segment 1159 words

      Opens “א"ר ירמיה: ניחזי אנן, דאמר רבי חייא…”

      Named: רבי חייא בר אבא, רב וחבילתו, אבא.

    12. Segment 1210 words

      Opens “ורבי יעקב? הך דרבי חייא בר אבא…”

      Named: רבי יעקב, רבי חייא בר אבא, אבא.

    13. Segment 1330 words

      Opens “אמר רב אשי: אטו חבילי קש וחבילי…”

      Named: רב אשי.

    14. Segment 1411 words

      Opens “ור' יוחנן אמר לך, הכא דקתני: ״אין…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Sukkah 12a · Segment 11 — “…ניחזי אנן, דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר'…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sukkah 12a · Segment 2 — “…אתא רבין אמר ר' יוחנן, אמר קרא: (דברים טז,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 12a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026