Talmud Builders

    Sukkah 7a

    Back to index

    English translation — Sukkah 7a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And let him position the wall measuring one handbreadth opposite the wall that emerges like the diagonal line formed by the end of the furrows as the field gradually narrows. This third partition would represent the third side of a triangle and would make the sukka appear more like a full-fledged structure, as the diagonal would represent closure of both unwalled directions. Rav was silent and did not respond.

    2It was also stated that Shmuel said in the name of Levi: He positions it at the end of one of the standing walls opposite the wall that emerges from the other end of that wall. And similarly, they rule in the study hall: He positions it at the end of one of the standing walls opposite the wall that emerges from the other end of that wall.

    3Rabbi Simon said, and some say it was Rabbi Yehoshua ben Levi who said, that the third wall is positioned differently. He establishes for the third side a wall that measures an expansive handbreadth, measured with the fingers spread apart, which is slightly larger than a standard handbreadth. And he then positions it less than three handbreadths from and adjacent to the wall opposite the second wall. And the legal status of any item positioned less than three handbreadths from and adjacent to the wall is like an item joined to that wall. In this way, the handbreadth-wide wall is joined to the adjacent wall, and it is as if it is a wall of four handbreadths, which is the majority of the minimum measure of the wall of a full-fledged sukka , seven handbreadths.

    4Rav Yehuda said: A sukka constructed like an alleyway, with two parallel full-fledged walls, is fit, and with regard to that third wall that measures one handbreadth, he positions it adjacent to one of the walls in any direction that he chooses, as it is merely a conspicuous marker.

    5Rabbi Simon said, and some say it was Rabbi Yehoshua ben Levi who said: In the case of a sukka built like an alleyway open on two ends, a third wall measuring a single handbreadth is insufficient. Rather, one establishes for the third side a board with a width of four handbreadths and a bit and positions it less than three handbreadths from and adjacent to either wall, as a wall on either of the open ends. And the legal status of any item positioned less than three handbreadths from and adjacent to the wall is like an item joined to that wall. The result is a full-fledged seven-handbreadth sukka wall.

    6The Gemara asks: What is different there, in the case of two attached walls, where you say that a wall with the dimension of an expansive handbreadth suffices to complete the third wall, and what is different here where you say that it requires a board that measures four handbreadths and a bit? The Gemara answers: There, where there are two walls in the standard sense, as they are attached forming a type of structure, it is sufficient to have the third wall measure an expansive handbreadth in order to render the sukka fit; however, here, where there are not two walls in the standard sense, as they are not attached, if there is a board that measures four handbreadths as the third wall, yes, it is fit, and if not, no, it is unfit.

    7Rava said: And the sukka consisting of two adjacent walls with a third wall measuring one handbreadth is permitted and fit only if the third wall is in the form of a doorway. One can render the sukka fit only by splitting the one-handbreadth wall and attaching one half to the standing wall and one half across from the other wall that emerges from the standing wall, and then placing a pole across the two halves. By creating the form of a doorway, that third wall becomes like an open gate, which is considered a halakhic partition.

    8Some say that Rava said: And a sukka consisting of two adjacent walls is also permitted and fit if the third wall is in the form of a doorway. In other words, Rava does not reject the remedy of the expansive-handbreadth wall suggested by Rabbi Yehoshua ben Levi; rather, he suggests an alternative.

    9Some say a third version of that which Rava said: And a sukka consisting of two adjacent walls, even with a third that is an expansive handbreadth wide as suggested by Rabbi Yehoshua ben Levi, also requires the form of a doorway to be fit. In other words, in addition to Rabbi Yehoshua ben Levi’s remedy, one must also create the form of a doorway to render the sukka fit.

    10The Gemara relates: Rav Ashi found Rav Kahana establishing his sukka , which had two adjacent walls, and establishing a third wall that was an expansive handbreadth wide and establishing the form of a doorway as well. Rav Ashi said to him: And does the Master not hold in accordance with that opinion of Rava, as Rava said: And the sukka is also permitted and fit if the third wall is in the form of a doorway? Why are you establishing a wall that is an expansive handbreadth wide as well? Rav Kahana said to him: I hold in accordance with the other version of the opinion of Rava, as Rava said: And the sukka also requires the form of a doorway, in addition to the expansive handbreadth, to be fit.

    11§ It is taught in the Tosefta that if the sukka has two walls in the standard sense and a third wall that measures one handbreadth, it is fit. Rava said: And likewise with regard to Shabbat that occurs during the festival of Sukkot , since it is considered a wall with regard to the halakhot of sukka it is considered a partition with regard to the halakhot of Shabbat. Were one to construct a sukka in that manner in a public domain adjacent to the entrance to his house, its legal status would be that of a private domain and one would be permitted to move objects from it to his house and vice versa on Shabbat that occurs during the Festival. However, that structure is not considered a private domain on any other Shabbat.

    12Abaye raised an objection to Rava’s opinion from a baraita : And do we say that this principle: Since it is considered, etc., applies in this area of halakha ? But isn’t it taught in a baraita : The specifications of the wall of a sukka are like those of a partition with regard to the halakhot of Shabbat. Just as with regard to the halakhot of Shabbat, one forms a partition by establishing adjacent reeds, so too, one forms the wall of a sukka in the same manner, provided that the gap from one reed to another will not be as much as three handbreadths. If the gap is three handbreadths or greater, the legal status of the reeds is that they are not considered joined.

    13But the stringency of the halakha with regard to Shabbat goes beyond the stringency of the halakha with regard to sukka , in terms of the criteria for effective partitions, as with regard to Shabbat, carrying is permitted only in a case where the total of the standing segments of the partition, the actual wall, is greater than the total of the breached segments of the partition, the gaps that are less than three handbreadths. That is not so with regard to the sukka , where, even if the breached segments total more than the standing segments, e.g., a sukka consisting of two walls in which there are gaps and a third wall measuring only a single handbreadth, it is still fit.

    14The Gemara analyzes the baraita . What, isn’t the baraita teaching that the stringency with regard to Shabbat that occurs during the festival of Sukkot goes beyond the stringency with regard to the rest of the festival of Sukkot ? And apparently, we do not say the principle: Since it is considered a fit partition for sukka let it also be considered a fit partition for Shabbat. This is difficult according to Rava, in whose opinion that principle is applied in this case.

    15Rava rejects that interpretation of the baraita . No, the baraita is teaching that the stringency with regard to Shabbat in general goes beyond the stringency with regard to Shabbat that occurs during the festival of Sukkot . On Shabbat during the festival of Sukkot , a partition where the total of the breached segments of the partition is greater than the total of the standing segments is effective, as, since it is effective as a wall in a sukka , it is effective as a partition for Shabbat as well. That is not the case on Shabbat during the rest of the year, when a partition of that sort is ineffective on Shabbat.

    16Abaye asked: If it is so that the distinction in the baraita is not a fundamental distinction between the halakhot of sukka and the halakhot of Shabbat, but is instead a distinction between the halakhot of Shabbat in general and the specific case of Shabbat during the festival of Sukkot , then let the baraita also teach a novel distinction involving Shabbat that occurs during the festival of Sukkot . The stringency with regard to sukka in general during the rest of Sukkot goes beyond the stringency with regard to sukka on Shabbat that occurs during the festival of Sukkot , as a sukka in general consisting of two parallel walls, like an alleyway, requires that its third wall measure an expansive handbreadth, while a sukka on Shabbat does not require an expansive handbreadth for this purpose, and it is sufficient for the third wall to be established with a side post ten handbreadths high and any width.

    17Since the side post is effective as a partition with regard to the halakhot of Shabbat, it should also be effective as a wall with regard to the halakhot of sukka although it is less than one handbreadth wide, as you are the one who said: If one placed roofing over an alleyway which has a side post on one of the open ends to permit carrying in that alleyway on Shabbat, it is fit as a sukka for that same Shabbat, although it would not be fit during the rest of the week of the Festival.

    18Rava replied to him: That is indeed my statement; however, the fact is that the baraita does not cite that distinction, because it is not necessary to state that there are circumstances in which the general halakhot of sukka are stricter than its halakhot on Shabbat, as there is no novelty in the concept that the halakhot of partitions on Shabbat should apply to a sukka . Now that we say that halakhot may be derived from a leniency to a stringency, as a halakha that applies to sukka , which is a positive mitzva, is applied to the halakhot of Shabbat, which is a stringent prohibition punishable by karet ; then from a stringency, the halakhot of Shabbat, to a leniency, all the more so may halakhot be derived. Therefore, there is no reason for the baraita to mention that distinction explicitly.

    19§ Apropos roofing over an alleyway, the Gemara elaborates about the matter itself. Rava said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    Like an open alleyso that the two walls [are erected] opposite one another.

    In any place that he wantsfor look, there are four [unattached] ends [of walls] and at any of those ends that he wants he may build [the third wall].

    License: CC0

    סוכה ז עמוד א

    1ויעמידנו כנגד ראש תור?! שתיק רב.

    2איתמר נמי, אמר שמואל משמיה דלוי: מעמידו כנגד היוצא. וכן מורין בי מדרשא: מעמידו כנגד היוצא.

    3רבי סימון, ואיתימא רבי יהושע בן לוי אמר: עושה לו טפח שוחק, ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן, וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי.

    4אמר רב יהודה: סוכה העשויה כמבוי כשרה, ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה.

    5רבי סימון, ואיתימא ר' יהושע בן לוי אמר: עושה לו פס ארבעה ומשהו, ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן, וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי.

    6ומאי שנא התם דקאמרת סגיא טפח שוחק, ומאי שנא הכא דקאמרת בעיא פס ארבעה? התם דאיכא שתי דפנות כהלכתן סגי ליה בטפח שוחק, הכא דליכא שתי דפנות, אי איכא פס ארבעה אין, אי לא לא.

    7אמר רבא: ואינה נתרת אלא בצורת הפתח.

    8איכא דאמרי, אמר רבא: ונתרת נמי בצורת הפתח.

    9איכא דאמרי, אמר רבא: וצריכא נמי צורת הפתח.

    10רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא עביד טפח שוחק, וקא עביד צורת הפתח. א"ל לא סבר מר להא דרבא, דאמר רבא: ונתרת נמי בצורת הפתח? א"ל אנא כאידך לישנא דרבא סבירא לי. דאמר רבא: וצריכא נמי צורת הפתח.

    11שתים כהלכתן כו'. אמר רבא: וכן לשבת, מגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת.

    12איתיביה אביי: ומי אמרינן מגו? והתניא: דופן סוכה כדופן שבת, ובלבד שלא יהא בין קנה לחברו שלשה טפחים.

    13ויתירה, שבת על סוכה, שהשבת אינה נתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ, מה שאין כן בסוכה.

    14מאי לאו: יתירה שבת דסוכה אסוכה, ולא אמרינן מגו!

    15לא: יתירה שבת דעלמא על שבת דסוכה.

    16אי הכי, ליתני נמי: יתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת, דאילו סוכה דעלמא בעיא טפח שוחק, ואילו סוכה דשבת לא בעיא טפח שוחק, וסגי בלחי.

    17דהא את הוא דאמרת: סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשר!

    18ההוא לא אצטריכא ליה, השתא מקילתא לחמירתא אמרינן, מחמירתא לקילתא לא כל שכן.

    19גופא. אמר רבא:

    Tosafot

    ויעמידנו כנגד ראש תוראע"ג דאכיוצא בזה אמר פ' קמא דעירובין (דף י:) אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה גבי והרחב מעשר אמות וגבי עור העסלא הכא דטפח מחיצה דאורייתא והלכתא גמירי לה לא אתי אוירא ומבטל לה:

    עושה לו טפח שוחקקנה בפחות מג' סמוך (ליה) לדופן לא יועיל ליחשב כטפח מחמת לבוד דהא לכך בעי טפח שוחק כדי שיהא דופן זה רחב ארבעה טפחים כדפירש בקונטרס כדי שיהא רוב דופן דשיעורו בשבעה טפחים ומשהו ועוד דקנה מבטל ליה אוירא:

    ואינה ניתרת אלא בצורת פתחפירוש אלא אם כן עשאו לאותו טפח צורת הפתח על פני כל הדופן כולו כיצד קנה של חצי טפח אצל היוצא וקנה חצי טפח במקצוע שכנגדו וקנה על גביהם דהוה ליה כאילו כל הדופן סתום דאע"ג דבפ' קמא דעירובין (ד' יא:) לא יהבינן שיעורא לקנה של צורת פתח אלא אפילו קנה משהו מכאן וקנה משהו מכאן וקנה על גביהם אלא שתהא בריאה כדי לעמוד בה דלת ואפילו דלת של קשין גבי סוכה החמירו דבעינן מחיצות הניכרות:

    שלא יהא בין קנה לחברו שלשה טפחיםאין זה כר' יאשיה דבסמוך דבעי מחיצות כסכך צלתו מרובה מחמתו:

    שהשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץמשמע הא כפרוץ אסור והוי מצי לאקשויי מהכא לרב פפא דאמר פ"ק דעירובין (ד' טו:) פרוץ כעומד מותר ובלאו הכי איתותב התם אף על גב דהלכתא כוותיה כדאמרינן התם משום דדייקינן מתניתין כוותיה כדאמר התם ואי גרסינן הכא שהשבת אינה ניתרת בפרוץ מרובה על העומד אתי שפיר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    רבנן אמרי אחת רבי שמעון אמר שתיםאותו טפח היכן מעמידו רב אמר כנגד היוצא כדגרסינן בירושלמי רב אמר אותה של טפח צריכה שתהא משוכה מן הכותל טפח אמרו רב כהנא ורב אסי ויעמידנו כנגד ראש תור כלומר בראש הזויות ממול זה וזה כדגרסינן בתחלת המוכר את הבית בעניין מצר לו מצד אחד ארוך ומצד אחר קצר.

    אמר רב לא קנה אלא כנגד אותו הקצרא"ל רב כהנא לרב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור שתיק רב וזו ראיה למה שאמרנו ואסיק' ומעמידו כנגד היוצא שהוא כנגד קצה הדופן היוצא להראות כי הוא פתח הסוכה. סוכה העשויה כמבוי מפולש רב יהודה אמר אותו הטפח מעמידו לכל רוח שירצה ריב"ל אמר עושה לה פס ד' ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן דכל פחות מג' סמוך לדופן כלבוד דמי. דכיון דלית בה ב' דפנות דבוקות זו בזו לא סגי לה הדופן השלישית בטפח אלא בפס ד' ומשהו רחוק מן הדופן ג' חסר משהו הכל ז' טפחים. והן משך סוכה קטנה ונכשרת הסוכה בכך אמר רב אינה ניתרת הסוכה בענין הזה אלא בצורת הפתח דלא חיישינן לטפח אם ישנו ואם אינו.

    איכא דאמרי אמר רבא וניתרת נמי בצור' הפתח או טפח או צורת הפתח.

    איכא דאמרי אמר רבא וצריכא נמי צורת הפתח אע"פ שיש שם טפח [בעינן] צורת הפתח וכן הלכתא דהא רב כהנא עבד בה עובדא הכי: ב' כהלכתן ושלישית אפילו טפח.

    אמר רבא וכן לשבת מגו דהויא [מחיצה] לסוכה הויא נמי מחיצה לשבתומותיב עלה אביי מהא דופן סוכה כדופן שבת. כדתנן מקיפין בקנין ובלבד שלא יהיה בין קנה לחבירו ג' טפחים.

    יתירה שבת על הסוכהשחשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפריץ כדגרסינן בעירובין באחרית פרק ראשון כל שהוא ארבעה ומארבעה (ועד ד' אמות) ועד עשר אמות צריך שלא יהא פרצה בין זה לזה במלואו שלא יהא פרוץ כעומד ואם היה פרוץ כעומד כנגד עומד מותר. כנגד פרוץ אסור. ואם היה עומד מרובה על הפרוץ אף כנגד הפרוץ נמי מותר. מה שאין כן בסוכה שטפח בדופן סוכה או פס [ד'] מתיר כמו הפרוץ מאי לאו יתירה שבת דסוכה אסוכה.

    ולא אמרינן מגו דהויא דופן לסוכה הויא נמי לשבת(משא"כ בשבת) [לא יתירא שבת] דעלמא. ואקשינן עליה אי הכי ניתני נמי יתירה סוכה דעלמא דאילו סוכה דעלמא לא סגי לה בלחי כל שהוא עד שיהא כטפח ואלו (סוכה דעלמא) [סוכה דשבת] סגי לה בלחי כל שהוא כדתנן לחיים שאמרו גובהו עשרה טפחים רחבן ועביין כל שהוא ואת הוא דאמרת סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר ודחי רבא הא לא אצטרי' למיתנא השתא דופן סוכ' דהיא מלתא [קילתא] הויא דופן לשבת החמורה מידי דאיתיה דופן לשבת החמורה לא כ"ש דתהוי דופן לסוכה קלה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 7a

    Sukkah 7a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 299 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    Like an open alley so that the two walls [are erected] opposite one another.

    In any place that he wants for look, there are four [unattached] ends [of walls] and at any of those ends that he wants he may build [the third wall].

    Rashi on Sukkah 7a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    ויעמידנו כנגד ראש תור אע"ג דאכיוצא בזה אמר פ' קמא דעירובין (דף י:) אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה גבי והרחב מעשר אמות וגבי עור העסלא הכא דטפח מחיצה דאורייתא והלכתא גמירי לה לא אתי אוירא ומבטל לה:

    עושה לו טפח שוחק קנה בפחות מג' סמוך (ליה) לדופן לא יועיל ליחשב כטפח מחמת לבוד דהא לכך בעי טפח שוחק כדי שיהא דופן זה רחב ארבעה טפחים כדפירש בקונטרס כדי שיהא רוב דופן דשיעורו בשבעה טפחים ומשהו ועוד דקנה מבטל ליה אוירא:

    ואינה ניתרת אלא בצורת פתח פירוש אלא אם כן עשאו לאותו טפח צורת הפתח על פני כל הדופן כולו כיצד קנה של חצי טפח אצל היוצא וקנה חצי טפח במקצוע שכנגדו וקנה על גביהם דהוה ליה כאילו כל הדופן סתום דאע"ג דבפ' קמא דעירובין (ד' יא:) לא יהבינן שיעורא לקנה של צורת פתח אלא אפילו קנה משהו מכאן וקנה משהו מכאן וקנה על גביהם אלא שתהא בריאה כדי לעמוד בה דלת ואפילו דלת של קשין גבי סוכה החמירו דבעינן מחיצות הניכרות:

    שלא יהא בין קנה לחברו שלשה טפחים אין זה כר' יאשיה דבסמוך דבעי מחיצות כסכך צלתו מרובה מחמתו:

    שהשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ משמע הא כפרוץ אסור והוי מצי לאקשויי מהכא לרב פפא דאמר פ"ק דעירובין (ד' טו:) פרוץ כעומד מותר ובלאו הכי איתותב התם אף על גב דהלכתא כוותיה כדאמרינן התם משום דדייקינן מתניתין כוותיה כדאמר התם ואי גרסינן הכא שהשבת אינה ניתרת בפרוץ מרובה על העומד אתי שפיר:

    Tosafot on Sukkah 7a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    רבנן אמרי אחת רבי שמעון אמר שתים אותו טפח היכן מעמידו רב אמר כנגד היוצא כדגרסינן בירושלמי רב אמר אותה של טפח צריכה שתהא משוכה מן הכותל טפח אמרו רב כהנא ורב אסי ויעמידנו כנגד ראש תור כלומר בראש הזויות ממול זה וזה כדגרסינן בתחלת המוכר את הבית בעניין מצר לו מצד אחד ארוך ומצד אחר קצר.

    אמר רב לא קנה אלא כנגד אותו הקצר א"ל רב כהנא לרב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור שתיק רב וזו ראיה למה שאמרנו ואסיק' ומעמידו כנגד היוצא שהוא כנגד קצה הדופן היוצא להראות כי הוא פתח הסוכה. סוכה העשויה כמבוי מפולש רב יהודה אמר אותו הטפח מעמידו לכל רוח שירצה ריב"ל אמר עושה לה פס ד' ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן דכל פחות מג' סמוך לדופן כלבוד דמי. דכיון דלית בה ב' דפנות דבוקות זו בזו לא סגי לה הדופן השלישית בטפח אלא בפס ד' ומשהו רחוק מן הדופן ג' חסר משהו הכל ז' טפחים. והן משך סוכה קטנה ונכשרת הסוכה בכך אמר רב אינה ניתרת הסוכה בענין הזה אלא בצורת הפתח דלא חיישינן לטפח אם ישנו ואם אינו.

    איכא דאמרי אמר רבא וניתרת נמי בצור' הפתח או טפח או צורת הפתח.

    איכא דאמרי אמר רבא וצריכא נמי צורת הפתח אע"פ שיש שם טפח [בעינן] צורת הפתח וכן הלכתא דהא רב כהנא עבד בה עובדא הכי: ב' כהלכתן ושלישית אפילו טפח.

    אמר רבא וכן לשבת מגו דהויא [מחיצה] לסוכה הויא נמי מחיצה לשבת ומותיב עלה אביי מהא דופן סוכה כדופן שבת. כדתנן מקיפין בקנין ובלבד שלא יהיה בין קנה לחבירו ג' טפחים.

    יתירה שבת על הסוכה שחשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפריץ כדגרסינן בעירובין באחרית פרק ראשון כל שהוא ארבעה ומארבעה (ועד ד' אמות) ועד עשר אמות צריך שלא יהא פרצה בין זה לזה במלואו שלא יהא פרוץ כעומד ואם היה פרוץ כעומד כנגד עומד מותר. כנגד פרוץ אסור. ואם היה עומד מרובה על הפרוץ אף כנגד הפרוץ נמי מותר. מה שאין כן בסוכה שטפח בדופן סוכה או פס [ד'] מתיר כמו הפרוץ מאי לאו יתירה שבת דסוכה אסוכה.

    ולא אמרינן מגו דהויא דופן לסוכה הויא נמי לשבת (משא"כ בשבת) [לא יתירא שבת] דעלמא. ואקשינן עליה אי הכי ניתני נמי יתירה סוכה דעלמא דאילו סוכה דעלמא לא סגי לה בלחי כל שהוא עד שיהא כטפח ואלו (סוכה דעלמא) [סוכה דשבת] סגי לה בלחי כל שהוא כדתנן לחיים שאמרו גובהו עשרה טפחים רחבן ועביין כל שהוא ואת הוא דאמרת סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר ודחי רבא הא לא אצטרי' למיתנא השתא דופן סוכ' דהיא מלתא [קילתא] הויא דופן לשבת החמורה מידי דאיתיה דופן לשבת החמורה לא כ"ש דתהוי דופן לסוכה קלה.

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 7a · Sefaria

    Ritva

    אמר רב יהודה סוכה העשויה כמבוי פי' כמבוי המפולש משתי רוחותיו דופן מכאן ודופן מכאן. עושה טפח שוחק ומעמידו בפחות מג' וכו'. דקסבר דהא נמי בכלל מאי דאמרי רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח שוחק הכא נמי מעמיד טפח שוחק לאי זה רוח שירצה מד' רוחות שתי הדפנות בפחות מג', ואסיקנא דלית הילכתא כותיה דאי איכא שתי דפנות דעריבן כמין גם סגי לשלישית בטפח שוחק שהוא כסתום אבל הכא דליכא שתי דפנות דעריבן עדיין בטפח שוחק עומד פרוץ וצריך פס ד' ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לאחת הדפנות מאי זה רוח שירצה וכל פחות מג' כלבוד דמי ובין פס ולבוד איכא שבעה טפחים שהוא שיעור הכשר סוכה ובהא סגי אפילו לסוכה גדולה מאד, ומיהו אפילו בסוכה קטנה לא מית כ שרא בטפח שוחק בנתים והוי לבוד לכל צד דלעולם שתי דפנות דעריבן בעי', ויש שמעמידים לזו בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה בטפח שוחק באמצע (דמי) [סגי], ולא נהיר מדקא מפרש לה תלמודא, ולמדנו דלעולם בעי' שתי דפנות כשיעור סוכה דעריבן, ולפיכך הבא לעשות בסוכתו פתחים לכל רוח ורוח צריך להזהר שיהא משייר בקרן האחד שיעור הכשר סוכה מכאן ומכאן דלהוו שתי דפנות דעריבן ואם לאו פסולה, מורי נ"ר.

    והאי טפח שוחק דבעי תלמודא, פרש"י ז"ל כי היכי דתהוי בהדי לבוד ד' טפחים דהוי רוב שיעור הכשר סוכה, ואע"ג דבטפח גרידא הוי רוב דהא איכא יותר מג' טפחים ומחצה דהוא פלגא, בעינן רובא דמינכר, אבל בתוספות פי' דלהכי בעי' טפח שוחק משום דבפחות מד' טפחים לא חשיבי בשום דוכתא, ונכון הוא.

    גירסת הספרים והיא גירסת הגאונים ז"ל אמר רבא ואינה ניתרת אלא בצורת פתח איכא דאמרי אמר רבא וצריכא נמי צורת פתח איכא דאמרי וניתרת נמי בצורת פתח. ותרי לישני בתראי פליגי אהדדי ופליגי אלישנא קמא, ולא מפרשי לה כדעת מקצת המפרשים, והלשון מוכיח דלישנא קמא סבר דליכא היתרא כלל בטפח שוחק אלא בצורת פתח ובצורת פתח בלחוד ניתרת, ולישנא מציעאה סבר דצריכה לשניהם צורת פתח וטפח שוחק ואינה ניתרת באחד מהם לבדו, ואידך לישנא סבר דבכל חד מינייהו ניתרת. והקשו בתוספות ללישנא דאמר שאינה ניתרת אלא בצורת פתח מאי האי דקתני דגמרינן הלכה למשה מסיני דחד דופן איכא בה טפח, ותירצו דטפח דקתני היינו שנותנין בצורת פתח זו חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן וקנה על גביהן, ולא נהיר, אבל הנכון דלכולהו לישני טפח בעינן, דהכי גמרינן ליה, מיהו טפח לחוד לאו כלום הוא ולהכי אמר ר' סימון דהאי טפח מיתכשר כשיהא שוחק וכלבוד, ורבא אמר בלישנא קמא שאין זה הכשרו אלא כך הכשרו שיעשה עמו צורת פתח ואפילו יהיה טפח בינונית וסמוך לדופן ממש, ובאידך לישנא קאמר דלא מתכשרא אלא בתרוייהו בטפח שוחק עומד בפחות מג' ובצורת פתח, ובאידך לישנא קאמר דסגי בחד מינייהו או בטפח שוחק בפחות משלשה בלא צורת פתח או בטפח בינוני סמוך לדופן וצורת פתח, וקיי"ל כההוא לישנא דקאמר שצריכה לשניהם מעובדא דרב כהנא דאמר דכההוא לישנא ס"ל, והכי פסקו רבוותא ז"ל, מפי' מורי נ"ר.

    והני לישני דרבא מסתברא דאטפח שוחק דאתמר במתניתין וכדרבי סימון קיימי כדפרישנא, וכן מוכח מעובדא דרב כהנא דעבד טפח שוחק וצורת פתח כלישנא חדא דרבא דאלמא לא קאי רבא אההוא דמבוי המפולש דבעינן פס ד' ומשהו כדעת מקצת המפרשים ז"ל, אלא ודאי אקמייתא קאי, ואפשר דהא באידך דמבוי ה"ק דבר מפס ד' ומשהו בעינן בסוכה גדולה אף צורת פתח של ד' טפחים שכך הוא שיעורא בכל מקום ודרבא אדר' סימון בתרווייהו קאי, ונראין דברים דבדאיכא פס ארבעה ומשהו בפחות משלשה דופן גמורה היא זו ותו לא בעי מידי אחרינא, ולא איתמר דרבא אלא אקמייתא דר' סימון בלחוד ואף על גב דאיכא בתלמודא הא אידך דר' סימון ביני וביני לא הוי חציצה, דמעיקרא איירי רבי סימון בטפח שוחק, ובתר הכי פריש דמבוי לא סגי בטפח שוחק ולא נגמר ענין טפח שוחק עד שבא רבא ופירש דינין שלו, ודכוותה בתלמודא, והמחמיר תבא עליו ברכה.

    והאי צורת פתח דקאמר, פירש רש"י ז"ל כנגד כל הדופן, פי' לפירושו דאי איכא ברחבו יותר מעשר אמות עושה אותו ד' טפחים דהא קיימא לן שכל פתח שהוא רחב יותר (מד') [מי'] אמות אינו פתח כדאיתא בעירובין, והקשו עליו בתוספות אם כן דופן גמורה היא זו דהא בכל דוכתא אפילו בדיני תורה צורת פתח סתימה גמורה היא ומאי רבותא דגמרי גבי סוכה בדופן זה של טפח, ופירשו דברים כפשוטן דצורת פתח של ארבעה טפחים, והוי כאלו הכל סתום ואף על גב דפרוץ שלו מרובה על העומד, וכן עיקר. עוד כתב דפתח זו לא בעי קנה על גביהן (דכסכך דמי) [דבסכך סגי] ופי סכך יורד וסותם, ולכולי עלמא כל היכא דעביד דופן בת ז' טפחים תו לא בעי צורת פתח שאין צורת פתח חיוב שאפילו נכנסין לה דרך ארובה כשרה ושלא כדעת רבים.

    אמר רבא וכן לענין שבת ליכא לפרושי דלענין שבת חשיבא דופן שלישית מחיצה לשווייה רשות היחיד להחמיר לחייב הזורק מתוכו לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכו אבל אין מטלטלין בו עד דאיכא ד' מחיצות, דאם כן למה לי מגו דהא מדאורייתא בג' מחיצות הוי רשות היחיד גמורה ואפילו האחד מהם כשלישית זו שיש לה טפח שוחק בפחות מג' וצורת פתח, אלא שיש לומר דמהני מגו להכשיר ואף על פי שאין עומד מרובה על הפרוץ כד' לקמן, מיהו עיקר הפירוש דאע"ג דבעלמא אסור לטלטל אלא בג' מחיצות גמורות ולחי או קורה ברוח רביעית הכא גבי סוכה מטלטלין בשבת שלה בכל הסוכה, דהא תלמודא כי בעי בעלמא טפי מג' מחיצות מדרבנן בעלמא היא והכא אוקמוה דין תורה דמגו דהוא דופן לענין סוכה הויא נמי דופן לענין שבת ומשלך נתנו לך.

    והקשו בתוספות אדרבה נימא איפכא מגו לחומרא דסוכה זו בשבת פסולה דמגו דלא הויא דופן לענין שבת לא הויא לענין סוכה ופסולה מדרבנן, וכי תימא דלא מפקינן סוכה מחזקתה וכיון דמבעוד יום כשרה לא פסלינן לה, והא לקמן גבי סיכך על גבי מבוי שיש בו לחי אמרינן דכשרה בשבת אף על גב דפסולה מעק'[רא] מבעוד יום, השתא מגו לקולא דמיגו דהויא דופן לענין שבת הויא נמי דופן לענין סוכה ואמאי נימא איפכא לחומרא דמגו דלא הויא דופן לענין סוכה לא הויא דופן לענין שבת, ותרצו דהתם נמי כיון דאיתכשר האי מבוי בלחי בשבת שעברה לא מפקינן ליה מהכשרו ואמרינן מגו לקולא, ויש שסוברין דההיא דסיכך על גבי מבוי שיש בו לחי דמכשר רבא במגו לאו לשבת בלחוד הוא דהיאך תהא אתמול פסולה והיום כשרה אלא הרי היא כשרה כל ז' ואף בחול מדין מגו שמכשירה בשבת לענין שבת מכשירה לענין סוכה כל ז', ומה שאמרו בסוכה יתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת דאלו סוכה דעלמא בעיא טפח שוחק, לאו היינו סוכה של חול שעל גבי מבוי שיש בו לחי, אלא סוכה כיוצא בה שעשאה על גגו או ברשות הרבים כגון סוכה שעל גבי מבוי ממש שהוכשר בלחי זה דלית לה מיגו דלא כשירה מכיון דלא קימא במבוי ממש, דע"כ לא שרי רבה אלא על מבוי ממש שהוכשר בלחי זה לענין שבת מיהו בהכי שרי אף בחול, וכן נראה דעת אלפסי ז"ל שהביא ההיא דסיכך על גבי מבוי שיש בו לחי כשרה ולא פירש שהיא כשרה לשבת בלבד אלא שהביא סתם, וכמו שדן דבריו רבינו הרמב"ן ז"ל, ואינו נכון בעיני מורי נ"ר, אלא ודאי רבה לא אכשר סוכה על גבי מבוי שיש בו לחי אלא במבוי הנכשר בלחי דוקא כדאמרן וכדמוכח לישני' דקאמר על גבי מבוי, ואפילו בזה לא הכשיר אלא בשבת בלבד אבל בחול פסולה, והיינו דאמרינן יתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת דסוכה דעלמא דהיינו של חול בעיא טפח שוחק וסוכה דשבת זו שהיא כיוצא בה סגי לה בלחי משום מגו, ודקשיא לך נימא מגו באיפכא לחומרא, הא ליתא דאוקומי מילתא על דין תורה לגבי שבת ולהכשיר סוכה עדיף טפי, דהא אקיל רחמנא בסוכה למכשר בה דופן טפח וכיון דאית לן מגו דיינינן ליה להקל בסוכה ולהעמיד שבת על דין תורה, וכן פירשתי לפני מורי נ"ר.

    ומיהו בשבת דעלמא אסור לטלטל מדרבנן אלא תוך ד' מחיצות או ג' ולחי או קורה של מבוי, ויש לידון גם כן לעושה סוכה ברשות הרבים בג' מחיצות גמורות שמטלטלין תוכה בשבת במגו דרבה, וההיא דרבה עדיפא מהא דאע"ג דשלישית אינה גמורה לגמרי אמרינן מגו, וליכא לפרושי מילתא דרבה דאמר וכן לשבת בכי האי אנפא בעשה ברשות הרבים סוכה בצל ג' מחיצות גמורות אבל בשלישי טפח בלחוד לא אמרינן מגו כדסבר חד מרבנן דדרא, דהאי מימרא אמתניתא קאי דקתני ושלישי אפילו טפח ועלה קאמר וכן לשבת, כנ"ל.

    5 more comments on this page.

    Ritva on Sukkah 7a · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו שלא הקלו בשלישית בטפח אלא בשיש שם שתי דפנות דעריבן אבל סוכה העשויה כמבוי דופן מכאן לצפון ודופן מכאן לדרום ומפולשת באמצע לא דיה בטפח אלא צריכה היא לפס ארבעה ומשהו בגובה עשרה ולהעמידו בפחות משלשה לאיזה דופן שירצה והרי יש כאן דופן שבעה עם הלבוד ומכאן הזהירו קצת מפרשים שלא לעשות פתחים בכל הקרנות שעל כל פנים צריכים אנו לשתי דפנות דעריבן אם לגמרי אם על ידי לבוד ואין צריך לומר שכל שאתה צריך להכשרה לצורת פתח אין לעשותה בקרן זוית שהרי אמרו בעירובין פתח שעשאו מן הצד אינו כלום ופי' בה גדולי הפוסקים בקרן זויות ומשם דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי הא כל שאין להכשרה צורך בכך אינו אלא נוי בעלמא ואין קפידין בכך ומ"מ י"מ זו של עירובין בדרך אחרת ולפי מה שכתבנו שם לא נאמרה אלא בנפרץ בקרן זוית אבל כל שעשאו הוא לשם בכונת פתח ודאי פתחא הוא ושם יתבאר הענין בע"ה:

    סוכה העשויה בשתים כהלכתן ועריבן שפסקנו בשלישית שלה שדיה בטפח החמירו בה בצד אחד ונאמרו על זה שלש לשונות שכולם חולקים זה בזה:

    הלשון הראשון הוא שאמרו ואינה ניתרת אלא בצורת פתח לדעת זה אין קפידא בטפח אם ישנו שם או אינו אלא עיקר הכשרה בצורת פתח בצד שלישי והוא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ופירשו בעירובין שקנה העליון אין צריך ליגע על אותם שבצדדים אלא אפילו רחוקים כמה מהם ובלבד שיהיו מצומצמים כנגדם ושיהיו קנים שבצדדים גבוהים עשרה אומרין בהם גוד אסיק והלשון השני וניתרת נמי בצורת פתח וללשון זה דיו ברוח שלישי או בטפח שוחק או בצורת פתח והלשון השלישי וצריכה נמי צורת פתח כלומר ואינה ניתרת אלא בשניהם וגדולי הפוסקים פסקו כלשון אחרון להצריך את שניהם ממה שהוזכר בגמ' ברב כהנא שהזקיק את עצמו לשניהם ולי נראה ברור לפסוק כלשון אמצעי דניתרת נמי בצורת פתח וצורת פתח זה יעשהו או בדופן שלישי או בדופן רביעי ויש אומרים דוקא באותו שהטפח בו ומ"מ כל שעשה את הדופן השלישי במשך שבעה אם לגמרי אם על ידי לבוד אין צריכה כלום ואפילו הדפנות האחרות משוכות כמה ולמדת שלא נאמרו לשונות אלו בסוכה העשויה כמבוי כלל שהרי פס ארבעה עם הלבוד עושהו דופן שלם הא לא הוצרכנו לצורת פתח אלא כשהוכשרה השלישית בטפח וזו חולקים לומר כן אף בפס ארבעה וקצת ראיה לדבריהם שלא נאמרו לשונות אלו בגמ' אלא אחר שתיהן ואף גדולי המחברים כתבוה כן אלא שאין הדברים נראין ולדברי הכל כל שיש לה שלש דפנות שלמות אין צורך לצורת פתח אפילו נסתמה מארבע רוחות ואי אפשר ליכנס לה אלא דרך ארובה כשרה:

    ולענין ביאור הסוגיא י"מ בלשונות אלו שאין בהם אלא שתי מחלוקות ששני לשונות האחרונים הם פירוש לראשון כלומר זה שאמר אינה נתרת אלא בצורת פתח אי אפשר לפרשו כמשמעו שאם כן טפח למה הוזכר ואי אפשר לומר שרבא חולק בכך שהרי טפח זה בברייתא הוזכר אלא כך פירושו או שנתרת אף בצורת פתח או שצריכה גם כן צורת פתח וי"מ בלשון ראשון אין קפידא בטפח על הדרך שהוזכר ר"ל בטפח שוחק לעשות רוב דופן ע"י לבוד אלא דיו בטפח מצומצם סמוך לכותל לגמרי וצורת פתח עמו ואין נראה כן וגדולי הרבנים פירשו בו שיהא חולק את הטפח שוחק חציו מכאן וחציו מכאן וקנה על גביהן ואינו נראה שהרי צורת פתח דיו בקנה מכאן וקנה מכאן ועוד שהרי הגמרא הזכירה בו בפירוש שכונת הענין הוא להיות בו רוב דופן:

    אע"פ שלענין שבת נאסר לטלטל מדרבנן בשלש מחיצות עד שיהיה שם לחי מצד רביעי כמו שביארנו בעירובין בשבת שבתוך החג מיהא אם עשה סוכה ברשות הרבים אע"פ שהסוכה אין לה אלא שלש דפנות או שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח וצורת פתח עמה על הדרך שביארנו מותר לטלטל בה וכן אם עשאה לפני פתחו מותר להוציא מביתו לסוכה שמתוך שהוא דופן לסוכה נעשה דופן לשבת שבה וגדולי הפוסקים לא הביאו שמועה זו ואף גדולי הדורות פירשו ששמועה זו לא נאמרה כראוי שאם הוא אומר שהוא דופן לענין שבת מן התורה ולפטור המטלטל בה בדיעבד אף בשאר שבתות כן שכל שלש מחיצות מדאורייתא מותר לטלטל וצורת פתח כדופן הוא מ"מ ואם להתיר אף מדרבנן ולמה שהרי אף כשתחשוב את הטפח ובצורת פתח כדופן גמור אין כאן אלא שלש מחיצות והם סוברים שעיקר מה שהשמיענו בזו הוא לדון טפח זה וצורת פתח שעמו כדופן גמור ואף כשראינו כן אין כאן אלא שלש מחיצות עד שפירשוה בטפח לבד בלא צורת פתח וללמדנו היתרה מן התורה לבד ולפטור את המטלטל בדיעבד שהרי הצורת פתח אינו אלא מדברי סופרים אבל מן התורה דיה בשלישית בטפח ואמר שאף לשבת שבתוך החג אם טלטל בזו בלא צורת פתח פטור וכן י"מ אותה אף מדרבנן וכשהצורת פתח ברוח אחת והטפח ברוח אחרת ועיקר הדברים כמו שכתבנו תחילה להתיר אף בדרבנן ובטפח וצורת פתח מצד אחד שמאחר ששלש דפנות הוכשרו לסוכה הוכשרו לשבת שבתוכה ואע"פ שלשון דופן נאמר בה פירושו הואיל ודופן זה דופן המכשיר לענין סוכה כך מכשיר לשבת שבה:

    דופן סוכה כדופן שבת להתיר בה מחיצת שתי בלא ערב כהקפת קנים האמורה בראשון של עירובין שהוכשרה למחיצה אע"פ שאין עומד מרובה על הפרוץ או שאף הפרוץ מרובה ובלבד שלא יהא בין קנה לקנה שלשה טפחים שהרי נעשה הכל עומד מתורת לבוד ויש חומר בדופן שבת דעלמא מדופן סוכה שדופן שבת כל שיצא הפרוץ מתורת לבוד אין מתירין אלא בעומד כפרוץ שכך הכלל לענין שבת פרוץ מרובה אסור ופרוץ כעומד מותר בפרצת עשר או ביתר מעשר אם יש לפרצה צורת פתח אבל פרוץ מרובה אסור על כל פנים ובסוכה היו שם שתי דפנות ושלישית אפילו טפח ויש צורות פתחים בשתי הדפנות אע"פ שפרוץ מרובה כשר ובלבד בעשר אבל ביתר מעשר אע"פ שיש לו צורת פתח צריך לפרוץ כעומד וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שבשם תלמוד המערב שמעתי שאף ביתר מעשר מותר בסוכה וכן הדין הואיל והתרת בו פרוץ מרובה אף ביתר מעשר כן וכן פסקוה גדולי הדורות שלפנינו ויש אומרים דוקא בשיש בקרנות משך שבעה לכל אחת מהקרנות הדבקות:

    כבר ידעת שהמבוי הסתום שיש לו לחי מצד הרביעי אותו לחי נידון כמחיצה ומותר בו אף מדברי סופרים סיכך על גבי מבוי בצד ראשו שהלחי לשם והסכך רחוק מן הדופן האמצעי של מבוי שנמצאת עכשיו סוכה זו שתי דפנות זו כנגד זו ומן הדין היתה צריכה לפס ארבעה ומשהו על הדרך שכתבנו כשרה בלא פס ארבעה לאותו שבת שבתוך החג אבל לא לחול שמאחר שלחי זה נידון כמחיצה לענין שבת למחיצה רביעית כך נחשב דופן לענין סוכה למחיצה שלישית וגדולי הרבנים פירשוה במבוי מפולש וחוץ מכבודם אין הדברים כלום שהלחי למפולש אינו מחיצה להכשיר ואם מפני שהם עושים אותה מחיצה לחומרא לחייב את הזורק כל שאינה מחיצה להיתר טלטול אינו מחיצה לענין סוכה ומ"מ בזו דוקא במבוי שיש לו לחי אבל במבוי שאין לו לחי ויש לו קורה לא לא אמרו בלחי אלא מפני שהוא משום מחיצה אבל קורה שאינו אלא משום היכר לא:

    Meiri on Sukkah 7a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירוש רש"י בד"ה ויעמידנו כנגד ראש תור כו' במקצוע צפונית מערבית באלכסון כו' עכ"ל לפירושו נראה שציור ראש תור כזה* וכ"ה במהרש"ל אבל לדברי התוס' שכתבו אהך דראש תור דאתי אוירא דהאי גיסא כו' א"א לקיים לפי ציור זה ובעל המאור כתב בזה דהרבה דעות ופירושים מתחלפין בשמועה זו והפי' שאנו סומכין עליו בזה הוא פרש"י כו' עכ"ל והפי' שכתב בעל המאור איננו מסכים לפרש"י שלפנינו כי לפי פירושו יהיה ראש תור דומיא דאמרינן בפרק המוכר את הבית מצר לו מצר א' ארוך וא' קצר אף כאן הקצר הטפח והארוך הוא היוצא והתם נמי אקשי ליה רב כהנא ורב אסי ויקנה כנגד ראש תור כו' עכ"ל וכן נוטים דברי הערוך בערך ראש ודברי המלחמות בפי' ראש תור ואף שהם חולקים בפירוש שמועה זו מ"מ אין אחד מהם שיפרש כמובן מפרש"י שלפנינו להעמיד הטפח באלכסון אלא שהטפח עומד בשוה בא' מן הצדדים או מצד מערב או דרום וממקום שכלה הטפח ימשך חוט באלכסון עד סוף הדופן הארוך שכנגדה והנראה דברי התוס' לשיטת בעל המאור דמעמידו נגד היוצא שמעמידו בסוף דופן האחת שיהא נראה דופן קצרה נגד ארוכה והקשו לו רב כהנא ורב אסי דאף אם ירחיק הטפח מהדופן יהיה הטפח הזה נראה כדופן ע"י ראש תור באלכסון נגד סוף דופן הארוכה שכנגדה וע"ז יפול קושית התוס' שפיר דאתי אוירא דהאי גיסא כו' ואפשר עד"ז ג"כ לפרש"י שלפנינו דתקשי לו דא"צ להעמידו בסוף הדופן האחד שיהא נראה כדופן קצרה נגד הארוכה דאף אם ירחיק מן הדופן ויעמידנו במערב בשוה לסוף דופן צפונית באלכסון נגד סוף דופן מזרחית יהיה נראה כדופן ובמקצוע צפונית מערבית כו' דנקט רש"י לאו ממש במקצוע אלא לפי שהוא שוה לדופן היוצא בקרן צפונית מערבית ואינו נוטה אלא באלכסון לסוף דופן היוצא בקרן מזרחית דרומית מקרי שפיר שהוא עומד במקצוע צפונית מערבית כזה* וכן להפך אם יעמידנו בדרום בשוה לסוף דופן מזרחית כזה * ולפ"ז יפול שפיר ג"כ קושיית התוס' דאתי אוירא דהאי גיסא כו' אבל לפי בעל המלחמות וכן לפ"א שכתב הערוך אדרבה יהיה נגד ראש תור דהיינו שיעמידנו בסמוך לדופן אחת ולא יפול בו קושיית התוס' כלל ודו"ק היטב:

    בד"ה ואלו סוכה דשבת כו' נהי דמדרבנן אסור מדאורייתא מיהא מותר כו' עכ"ל פי' דאע"ג דמדרבנן אסור כיון דמדאורייתא מותר משום מצות סוכה התירו לטלטל ואליבא דר"י דמבוי מפולש הכשרו בלחי וכ"כ הרא"ש וכה"ג כתבו התוס' גבי פסי ביראות דמשום מצות סוכה התירו לטלטל וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sukkah 7a · Sefaria

    Maharam

    רש"י ד"ה ויעמידנו כנגד ראש תור ראש שורה במקצוע צפונית מעדבית באלכסון וכו' עד ומחזי כארבע מחיצות כו'. מתוך משמעות לשון רש"י שכתב ומחזי כד' מחיצות וגם מתוך לשון התוס' שכתבו אע"ג דאכיוצא בזה אמר פ"ק אתי אוירא רהאי גיסא וכו' נ"ל לצייר הצורה באופן זה א? ור"ל אם השתים מזרחית ודרומית אזי יעמיד אותו הטפח במקצוע צפונית מערבית ויהיה קצת נוטה לצד צפון וקצת נוטה לצד מערב ומחזי כאילו היה לו ג"כ דפנות לצפון ולמערב והיינו ד' מחיצות ואם השתים צפונית ומערבית כזה ב? אזי יעמיד הטפח במקצוע מזרחית דרומית (כזה?) וק"ל ובספר הח"ש ראיתי שצייר בענין אחר אבל לא יתיישב לפי ציורו לא פרש"י שכתב ומחזי כד' מחיצות ולא לשון התוס' שהקשו דלא אמרי' הכא אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה ע"ש ודו"ק:

    Maharam on Sukkah 7a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בפרש"י בד"ה ויעמידנו כנגד ראש תור במקצוע צפונית מערבית באלכסון או מזרחית דרומית כשהמחיצות מערבית צפונית כו' עכ"ל. לכאורה משמע דמאי דמפרש רש"י מעיקרא דיעמידנו במקצוע צפונית מערבית היינו כשהמחיצות מזרח ודרום וא"כ דא ודא א' היא אלא דמפירושו וציורו של מהרש"ל ז"ל נראה שהבין בכוונת רש"י ז"ל דהא דאמר מעיקרא דיעמידנו במקצוע צפונית מערבית קאי אמאי דמפרש רש"י לעיל דהמחיצות מזרח וצפון וא"כ יש לפרש כוונת רש"י דלא פסיקא ליה לפרש דברי המקשה בחד גוונא אלא דשניהם הן בכלל לשון ראש תור דהיינו אלכסון וא"כ יש לפרש הקושיא בא' משני פנים או שיעמידנו כנגד היוצא אצל צד הצפוני רק שיעמידנו באלכסון דמיחזי יותר כסתום לצד מערב וגם לצד דרום באלכסונו ובהכי אפשר דעדיף טפי להא מלתא דלא נימא אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא כקושית התוס' או דטפי עדיף להעמיד במזרחית דרומית כשהמחיצות מערבית צפונית דאף על גב דאיכא למימר דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא כו' אפ"ה לא איכפת לן וכמו שתירצו התוספות ומכל מקום בהכי עדיף טפי דנראה כסתום מד' רוחות כך נראה לכאורה אלא דאכתי אין הלשון מדוקדק דלמה שני בלישנא לפרש אידך גיסא כשהמחיצות צפונית מערבית ואמאי לא מפרש בהאי נמי כשהמחיצות מזרחית צפונית כדלעיל ויעמידנו במקצוע מערבית דרומית לכך נראה עיקר כפירוש הראשון ויתכן להגיה בתחלת דבריו במקצוע דרומית מערבית ודו"ק:

    בגמ' שתים כהלכתן אמר רבה וכן לשבת מיגו כו' נראה דרבה גרסי' בכל הנך דשמעתין ולא רבא דהא בהא דאיתיביה אביי מסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי מפרש רש"י דהיינו ממאי דס"ל לרבה גופיה לחי משום מחיצה והיינו לרבה דאית ליה הכי בפ"ק דעירובין דף י"ב ע"ב אבל רבא סובר התם דלחי משום היכרא והכי איתא נמי להדיא שם בפלוגתא דאביי ורבא בלחי העומד מאליו דאביי לטעמיה דלחי משום מחיצה ורבא לטעמיה דלחי משום היכרא ואם כן ע"כ גרסינן בשמעתין רבה וכן נראה מלשון הרא"ש והר"ן ז"ל שנפל הטעות בדפוס בכל הגמרות וכן בלשון הרא"ש ז"ל גופא ואף על גב דאמר ליה אביי והא את הוא דאמרת ולכאורה לרבה לא הו"ל למימר הכי אלא והא מר הוא דאמר מ"מ נראה דרש"י ז"ל הרגיש בזה בשינוי לשונו לפרש והא מר משום מיגו אית ליה הכא ודו"ק:

    אלא דאכתי צריך לי עיון בלשון הרא"ש ז"ל שכתב ואע"ג דקאמר התם רבה אמר א' זה וא' זה משום היכר רבא גרסינן התם שהיה תלמידו של רב יהודה והאיך יתכן לומר כן דהא ביום שמת רב יהודה נולד רבא כדאיתא בפרק עשרה יוחסין ובלא"ה לא הבנתי לשון הרא"ש ז"ל בזה דהא בהאי סוגיא דרב יהודה גרסינן וכן אמר רבה לחי משום מחיצה וקורה משום היכר ורבא אמר א' זה וא' זה משום היכר וא"כ ע"כ חד מינייהו רבה ואידך רבא ובמאי דפרישית הכא דגרסינן רבה א"ש הא דקאמר מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת דאי גרסינן רבא מאי קמ"ל פשיטא דהא מסקינן בסמוך דלרבא בסוכה בעי נמי צורת הפתח וכיון דאיכא צורת הפתח אפילו בלא מיגו מהני לענין שבת דעלמא נמי אבל לרבה איכא למימר דלא סבירא ליה כי האי לישנא דרבא אלא כאידך לישנא דטפח לחוד נמי מהני ובזה יש ליישב שיטת הרי"ף ז"ל שהשמיט האי מימרא דוכן לשבת משום דלמאי דקי"ל דבסוכה לא מהני טפח אלא בהדי צורת הפתח תו לא שייך האי מימרא כלל כדפרישית ויש לתמוה על הר"ן ז"ל שלא פי' כן בכוונת הרי"ף ז"ל ודו"ק:

    בפירש"י בד"ה וכן לשבת אע"פ שצריך לשבת ג' מחיצות ליעשות רה"י כו' ואע"ג דבשאר שבתות לא מישתרי כו' עכ"ל. נראה דהא דבשבת בעינן ג' מחיצות ולחי היינו מדרבנן דבשתי מחיצות ולחי א' משתרי לטלטל אבל מדאורייתא וודאי בכל שבתות משתרי דאע"ג דקי"ל ג' מחיצות דאורייתא מ"מ הא קי"ל לחי משום מחיצה וא"כ לא גרע האי טפח שמעמידו אצל היוצא מלחי משהו וכדפרישית בסמוך דרבה גרסינן הכא ואית ליה בהדיא לחי משום מחיצה ומה"ט אית ליה לרבה דזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב בעירובין דף י"ג וכדמוכח מפירש"י בסמוך וכדפרישית אלא דאפילו הכי אסור מדרבנן ומ"מ בשבת של סוכות שרינן לה ע"י מיגו ואפילו אי גרסינן רבא דלחי לאו משום מחיצה אפ"ה י"ל דאף למ"ד ג' מחיצות דאורייתא היינו לענין דבשתי מחיצות לא הוי רה"י גמור לחייב הזורק לתוכו מר"ה אבל מ"מ ר"ה נמי לא הוי כיון דאיכא שתי מחיצות מעליא אם כן לא דמי לדגלי מדבר היכא שאינו מפולש ממש לרה"ר. ועוד דלא גרע מרה"ר מקורה ע"י הסכך. אלא כרמלית הוי דאסור לטלטל מדרבנן ובסוכות שרינן ע"י מיגו ומה שיש לדקדק בזה מסוגיא דעירובין גבי הזורק לבין הפסין ישבתי בעזה"י לנכון ואין כאן מקומו להאריך כיון דבלא"ה נראה ברור דגרסינן רבה והכי קי"ל להלכה דלחי משום מחיצה דקי"ל כאביי בלחי העומד מאליו ביע"ל קג"ם והוצרכתי לפרש כן משום דנ"ל דוחק גדול לומר דשרינן איסורי דאורייתא דשבת וסוכה משום מיגו דמאי חזית למימר לקולא נימא לחומרא איפכא כמו שהקשה הר"ן ז"ל ומה שתירץ בזה דכיון שאמרה תורה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים אין לנו לומר שיהא אסור לטלטל בה בשבת דאם כן אינה ראויה לשבעה כו' ע"ש נ"ל דוחק גדול דאטו סתם מצות סוכה שציותה התורה היינו שיעשנה ברשות הרבים ממש דהא לרבי אליעזר פסולה ואפילו לחכמים דמכשרי מ"מ לאו אורחא דמלתא לעשותה ברה"ר גמורה אלא בחצר או במבוי דהוי כרמלית וכ"ש למאי דפרישית בסמוך דלקושטא דמלתא בשתים כהלכתן נמי לא הוי רה"ר גמור אלא כרמלית וכ"ש למאי דקי"ל לחי משום מחיצה ורבה גופא ס"ל הכי וכמ"ש הר"ן ז"ל בעצמו דנראה דגריס בשמעתין רבה ע"ש ונהי שהר"ן ז"ל נדחק לפרש מימרא דרבה בשמעתין בפרוץ מרובה דבשבת דעלמא לא מהני לחי ואפ"ה על ידי מיגו שרינן לה בשבת דסוכה דמלבד שהוא דוחק אכתי לא מתרצה קושייתו דהיא גופא תיקשי מנ"ל דסוכה דקרא איירי בכה"ג עד שנקל בזה לומר דע"כ התירה התורה איסור שבת שהוא בסקילה לפי פירושו ע"י מיגו. ובר מן דין נראה לפענ"ד אפילו בפרוץ מרובה על העומד דלא מהני לחי לעניין שבת מ"מ לאו ר"ה גמורה היא דמה"ת הא לא דמי לדגלי מדבר ועוד דלא גרע מפסי ביראות ואין להאריך בזה כאן דלענ"ד דבר ברור הוא בכל הסוגיא דעירובין והא דאמרינן התם כי אגמריה רחמנא למשה לא תיפרוץ רובא היינו לענין דלהוי רה"י גמור לחייב הזורק לתוכו או דעיקר הלכתא דפרוץ מרובה מדאורייתא היינו לענין כלאים כדמשמע שם בסוגיא. אח"ז ראיתי בחדושי הריטב"א לעירובין שהקשה כן בשם התוספות רוצין לדקדק דפרוץ מרובה בשבת אסור מדאורייתא והקשו דאטו מי גרע מפסי ביראות ותירץ שם מ"מ לענ"ד אין זה מוכרח דאיכא למימר כדפרישית וסברא דהכא מסייע לי ועדיין צ"ע:

    ועוד דבלא"ה מקשה אביי שפיר מפרוץ מרובה על העומד שאינו ברה"ר אלא בחצר שבמבוי דמסתמא בהכי איירי כדאיתא בפ"ק דעירובין דף י' הואיל דפרוץ מרובה אוסר החצר. ובכך אני מפרש בפשיטות הא דאיתיביה אביי מפרוץ מרובה על העומד דנימא מיגו לענין שבת והיינו נמי כדפרישית כיון דבלא"ה בשבתות דעלמא לא הוי אלא איסורא דרבנן בכרמלית הוה ואתי לאחלופי לטלטל בר"ה וכיון דשרינן ליה לענין סוכה תו לא אתי לאחלופי ברה"ר כל זה נ"ל ברור בעזה"י אף דמפירושי הקדמונים אינו מבואר וראיתי להר"ן ז"ל שכתב שהאריך בחדושיו דא"א לומר דלא שרינן בשמעתין מטעם מיגו אלא איסורא דרבנן ואנו לא זכינו לביאוריו בחידושי גמרא דסוכה אלא דנראה לי דקשיא ליה קושית התוספות בסמוך בענין מיגו דטפח שוחק ובסמוך אבאר בעזה"י לנכון כפי שהורני מן השמים או משום דפשיטא ליה דפרוץ מרובה על העומד אסור בשבת מדאורייתא כמ"ש להדיא ולענ"ד יראה דליתא כדפרישית ודו"ק היטב:

    בד"ה מה שאין כן בסוכה דסגי לה בשתים כהלכתן כו' ואפילו יש לה שתי פתחים כו' עכ"ל. ולכאורה לשון מיותר הוא דבפשיטות הו"מ לפרש דפרוץ מרובה לעולם כשר בסוכה. ונלע"ד בזה דרש"י סובר דהא דפשיטא לן דפרוץ מרובה דכשר בסוכה לאו משום דהכי גמירי הלכתא אלא מסברא פשיטא לן הכי כיון דאכשר רחמנא שתים כהלכתן ושלישית טפח ומסתמא היינו אפילו אם יש פתחים באותן השתים דהכי אורחא דמלתא אפ"ה כשר אלמא דפרוץ מרובה כשר לעולם כנ"ל. ובהכי א"ש הא דמקשינן בסמוך דליתני נמי סיכך על גבי לחי במבוי מפולש כשר לפי פירש"י דמאי קושיא דלמא אתי ברייתא כר"ש דבעי ג' דפנות כהלכתן וא"כ לא שייך למיתני הכי דהא כולה סוגיא דלעיל בשמעתין הוי אליבא דרבנן דוקא ולפי מה שכתבתי א"ש דע"כ ברייתא לא מתוקמי כר"ש דלדידיה פרוץ מרובה נמי פסול מדמצריך שלשה דפנות כנ"ל נכון:

    Penei Yehoshua on Sukkah 7a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' כנגד ראש תור מלשון המשנה כלאים פ"ב מ"ז:

    שם שתיק רב כעין זה ביצה דף ו ע"א ודף לז ע"ב ב"ק דף יא ע"א ב"מ דף סט ע"ב:

    Gilyon HaShas on Sukkah 7a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 7, Amud Aleph, about 299 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “ויעמידנו כנגד ראש תור?! שתיק רב.…”

    2. Segment 216 words

      Opens “איתמר נמי, אמר שמואל משמיה דלוי: מעמידו…”

      Named: שמואל.

    3. Segment 325 words

      Opens “רבי סימון, ואיתימא רבי יהושע בן לוי…”

      Named: רבי סימון, רבי יהושע.

    4. Segment 413 words

      Opens “אמר רב יהודה: סוכה העשויה כמבוי כשרה,…”

      Named: רב יהודה.

    5. Segment 525 words

      Opens “רבי סימון, ואיתימא ר' יהושע בן לוי…”

      Named: רבי סימון.

    6. Segment 635 words

      Opens “ומאי שנא התם דקאמרת סגיא טפח שוחק,…”

    7. Segment 77 words

      Opens “אמר רבא: ואינה נתרת אלא בצורת הפתח.…”

      Named: רבא.

    8. Segment 88 words

      Opens “איכא דאמרי, אמר רבא: ונתרת נמי בצורת…”

      Named: רבא.

    9. Segment 98 words

      Opens “איכא דאמרי, אמר רבא: וצריכא נמי צורת…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1038 words

      Opens “רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא עביד…”

      Named: רב אשי, רב כהנא, רבא.

    11. Segment 1116 words

      Opens “שתים כהלכתן כו'. אמר רבא: וכן לשבת,…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1218 words

      Opens “איתיביה אביי: ומי אמרינן מגו? והתניא: דופן…”

      Named: אביי.

    13. Segment 1316 words

      Opens “ויתירה, שבת על סוכה, שהשבת אינה נתרת…”

    14. Segment 149 words

      Opens “מאי לאו: יתירה שבת דסוכה אסוכה, ולא…”

    15. Segment 157 words

      Opens “לא: יתירה שבת דעלמא על שבת דסוכה.…”

    16. Segment 1624 words

      Opens “אי הכי, ליתני נמי: יתירה סוכה דעלמא…”

    17. Segment 1712 words

      Opens “דהא את הוא דאמרת: סיכך על גבי…”

    18. Segment 1813 words

      Opens “ההוא לא אצטריכא ליה, השתא מקילתא לחמירתא…”

    19. Segment 193 words

      Opens “גופא. אמר רבא:…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sukkah 7a · Segment 2 — “איתמר נמי, אמר שמואל משמיה דלוי: מעמידו כנגד היוצא.…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sukkah 7a · Segment 12 — “איתיביה אביי: ומי אמרינן מגו? והתניא: דופן סוכה כדופן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 7a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026