Sukkah 50b

גמ' מששת ימי בראשית דאמרן לעיל שיתין נבראו מששת ימי בראשית לקבל הנסכים:

בשיר של קרבן בחליל המכה לפני המזבח בשעת ניסוך (המים ו) היין לתמיד של שחר וניסוך היין לתמיד של בין הערבים שהלוים עומדין על דוכנם ואומרים שיר והחליל מכה לפניהם כדתנן במסכת ערכין (דף י.) בי"ב יום בשנה החליל מכה לפני המזבח ואין אומרים שיר על המזבח אלא על היין כדאמרינן התם ובאותו חליל נחלק רבי יוסי בר יהודה לומר שהוא דוחה:

עיקר שירה שקרבן צבור טעון שיר מן התורה כדאמרינן במסכת ערכין (דף יא.) מכמה מקראות וסבר ר' יוסי עיקר השיר אינו אא"כ חליל מכה עם השיר וכן כנורות ונבלים הכל כמנין המפורש שם הלכך עבודה היא וכי היכי דתמיד דוחה שבת שיר שלו נמי דוחה שבת:

בפה הלוים אומרים השיר דבר יום ביומו כגון לה' הארץ ומלואה (תהילים כ״ד:א׳) בראשון גדול ה' ומהולל (שם מח) בשני וכן כולם ובשבת שאי אפשר לחליל אינו דוחה שאין כלי שיר המצוה ולקמן ילפינן טעמייהו מקראי:

אבל שיר של שואבה שהיה כל הלילה על מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כדקתני במתני' והלוים בכנורות ובנבלים:

דברי הכל שמחה יתירה היא ואינה מן התורה אלא לחבב את המצות ולא דחי שבת:

דבהכי פליגי בעיקר שירה בפה או בכלי:

מאן דמכשר עץ לכל כלי שרת סבר עיקר שירה בכלי והוו להו כלי השיר כלי שרת ואבוב היה במקדש מימות משה והוא של קנה כדתנן בערכין (דף י:) הלכך שאר כלי שרת מיניה ילפינן לאכשורי בשל עץ:

[1] And the Rabbis hold that the primary singing is vocal It is puzzling, because in the chapter "One Who Finds Tefillin" (Eruvin 102b), it is taught that we tie a string in the Temple but not in the rest of the country. And there is a Tanna in the Gemara who says, "I did not tie it, I wrapped it." They only disagree about repairing an instrument, whether it overrides Shabbat due to the preparation of the sacrifice, but everyone agrees that the song itself overrides. And it is also taught in the second chapter of Arakhin (10a): "On twelve days a year, the flute is played before the altar: at the slaughter of the first Passover offering, at the second Passover offering, on the first day of Passover, on the festival of Shavuot, and on the eight days of Sukkot," which implies that it overrides Shabbat and Yom Tov, as it is impossible for the eight days of Sukkot to pass without a Shabbat. [Secondly,] And according to Rabbi Yirmiyah bar Abba, who concluded in our discussion that they disagreed about the song of the water-drawing celebration, but the song of the sacrifice is agreed by all to override, it is understandable. [Thirdly,] And Rabbi Yosef here was refuted by a Baraita. Therefore, it must be said that the Mishnah in Arakhin and Eruvin was established by Rabbi Yosef according to Rabbi Yosei bar Yehuda [and so he overrules the majority.] However, it is still difficult because at the end of "The Tamid was Slaughtered" (Pesachim 65a), it is implied that it is obvious there is no rabbinic prohibition in the Temple. Even Rabbi Natan, who is stringent there, agrees that necessary rabbinic prohibitions were permitted. [] And it is also taught in our chapter (53b) regarding the trumpet blasts of the Temple that every day there were twenty-one blasts, even on Shabbat, as derived in the Gemara from the phrase "every day." No Tanna is mentioned to disagree, and it cannot be said that those blasts are of biblical origin, because the three blasts for the opening of the gates and three to stop the people from work override Yom Tov that falls on the eve of Shabbat, as taught in the first chapter of Chullin (26a): "Yom Tov that falls on the eve of Shabbat, they blow but do not separate," as they would change somewhat as explained there in the Gemara. All of those there are rabbinic, and they did not decree in the Temple, but for the drawing of water, as it is written, "And you shall draw water with joy" (Isaiah 12:3), they decreed. And it can be said that since there were many musical instruments, flutes, lyres, cymbals, and harps that needed constant repair, they decreed more than those satisfied with a shofar that does not need repair. And since they decreed on them, they also decreed not to blow for the water drawing on Yom Tov, as it is proven in our chapter (54b) that asks, "If so, even the eve of Shabbat during the festival should not be counted," meaning the blasts are less because they do not blow for the water drawing. And this is the reason, as explained, because they were accustomed to increase other musical instruments without number, as taught in our chapter (51b), they decreed not to blow at all.

רב יהודא ורב עיינא חד הוה תני מתני' השואבה כדכתיב ושאבתם מים בששון. וחד הוה תני מתני' חשובה [משום דחשובה] ובאה מששת ימי בראשית:

ת"ר חליל דוחה את השבת דברי ר' יוסי ב"ר יהודה וחכ"א אפי' יו"ט אינו דוחה. אמר רב יוסף מחלוקת בשיר של קרבן. דר' יוסי סבר עיקר שירה בכלי ועבודה היא ודחיה שבת. ורבנן סברי עיקר שירה בפה ולאו עבודה היא ולאו דחיה שבת:

ואמר רב יוסף מנא אמינא לה דבהכי פליגי דתניא כלי שרת שעשאן של עץ פסול. ור' יוסי ב"ר יהודה מכשיר. מאי לאו בהא קמיפלגי. ר' יוסי סבר עיקר שירה בכלי והאבוב כלי שרת הוא ואמר מר אבוב של משה של קנה היה. ש"מ שעושין כלי שרת של עץ. [רבי פוסל דר'] (ור') סבר דעיקר שירה בפה והאבוב לאו כלי שרת הוא לפיכך עשאוה של קנה. ודחינן לא כ"ע עיקר שירה בכלי. ר' ור' יוסי בדנין אפשר משאי אפשר פליגי. פי' אבוב אי אפשר לעשותו ממיני מתכות דגרסינן בערכין פ"ב (דף י.). ת"ר אבוב שבמקדש חלק היה דק קטן היה מימות משה היה והיה קולו ערב. וצוה המלך וצפהו זהב ולא היה קולו ערב ונטלו צפויו וחזר קולו כמו שהיה. וא"ר פפא התם היינו חליל היינו אבוב. דתנן לא היה מכה באבוב של נחושת אלא באבוב של קנה מפני שקולו ערב כו'. לפיכך אמר אבוב אי אפשר לעשותו ממיני מתכות כשאר כלי שרת שאפשר לעשותן ממיני מתכות. הלכך אמרינן ר' סבר אין דנין כלי שרת שאפשר לעשותן ממיני מתכות מן אבוב שאי אפשר לעשותן ממיני מתכות. ור' יוסי סבר דנין אפשר משאי אפשר.

איבעית אימא כ"ע לא ילפינן מאבוב דמשה אי משום דאין דנין אפשר משאי אפשר או משום דעיקר שירה בפה. והכא במילף ממנורה פליגי ר' דריש כללי ופרטי ועשית מנורת כלל בכל דבר זהב פרט. זהב ולא דבר אחר מקשה תעשה.

חזר וכלל כלל ופרט כו' מאי מיעט. מיעט של עץ.

ר' יוסי ב"ר יהודה דרש רבויי ומעוטי ועשית מנורת ריבה. זהב מיעט. מקשה תעשה חזר וריבה כו':

גמרא מאן דתני חשובה לא משתבש מצוה חשובה ובאה מששת ימי בראשית פי׳‎ דשיתין מששת ימי בראשית נבראו:

ת״ר חליל דוחה את השבת כו׳‎ אמר רב יוסף מחלוקת בשיר של קרבן דר׳‎ יוסף סבר עיקר שירה בכלי ועבודה היא ודוחה שבת ורבנן סברי עיקר שירה בפה וכלי אינה עיקר ולאו עבודה היא ואינה דוחה שבת וק״ל דהא איסור נגון בחליל וכלי זמר אינו אלא שבות דרבנן שמא יתקן כלי שיר וקי״ל דאין שבות במקדש וא״כ דאע״ג דעיקר שירה בפה ואין כלי מעכב למה לא יהא חליל דוחה את השבת דבשלמא אלו הוה איסורא דאורייתא דין הוא שלא תדח׳‎ את השבת באיסור תורה אלא בדבר שבחובה אבל זה שאינו אלא שבות דרבנן אע״פ שאין החליל דבר שבחובה מ״מ הרי אין שבות במקדש וי״ל דכל כי האי שבות שהוא דבר מצוי דאתי לידי תיקון כלי שיר דאיסורא שהתיקון מצוי בהם אפילו במקדש גזרו בו כשאינה מעכבת דאגב טרדייהו אתו ומתקני ליה ודחי׳‎ שבת במלאכה של תורה בדבר שאינו בתובה ולפיכך אסור למ״ד עיקר שירה בפה ובחליל של שואבה שאינו חובה אלא שמחה יתירה וזה נכון:

דתניא כלי שרת שעשאן של עץ כו׳‎ והכא בדנין אפשר משא״א קמפלגי דר׳‎ סבר אין דנין פי׳‎ אין דנין שאר כלי זמר שאפשר לעשותן של מתכ׳‎ משל משה שהיא של קנה לפי שלא היה אפשר בשאר מינין שהרי אפילו לצפותו זהב לא היה אפשר כדאמרינן התם צפהו זהב ולא היה קולו ערב שהיה תיקון במלאכתו בענין שלא היה קולו מתמתק משום דבר אלא מקנה ומשום שבחו לפי שהיה כלי שיר חשוב מאד לא רצו להניחו ועשאהו ממה שיכלו:

והכא בכללי ופרטי רבויי ומעוטי ק״מ ‎ פי׳‎ ‎יש בריבוי ומיעוט בלבד מה שיש בכלל ופרט וכלל שכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט בלבד ולא פרט אחר אפי׳‎ הדומה לו ולפיכך כשחזר וכלל לא אסקא אלא חד דרגא לרבו׳‎ כל פרט שהוא כעין הפרט בכל צדדיו ולא עוד אלא דאי איכא פרטי טובא אית לן למדרש מיעוטא בכלהו לבד מחד דאתא לכלל ופרט וכלל כדאיתא בפרק מרובה ובשאר דוכתי וריבוי ומיעוט יש בו כל הדומה למיעוט וכשחוזר וריבה בא לרבות כל דבר אלא שמפני שכתב מיעוט לא סגיא שאין שם מיעוט כל דהו ויש לנו למעט הדבר הרחוק מן הפרט יותר דוק ותשכח:

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

מנורה וכליה ושלחן וכליו וכן כל כלי שרת אין עושין אותן אלא של מתכת ואם עשאן של עץ או של עצם או של זכוכית פסולים ומצוה מן המובחר לעשות את כולם של זהב אם היו מספיקים לכך אלא שאם היו הקהל עניים עושין אותם אף של בדיל וחליל אין קולו ערב בשל מתכת ולפיכך עושין אבוב של עץ וקבלה היתה בידם על אבוב שהיה במקדש מימות משה שהיה של קנה מפני שקולו ערב ופירשו בשני של ערכין י' ב' שהמלך צוה וצפוהו זהב ולא היה קולו ערב נטלו את ציפויו והיה קולו ערב כמו שהיה:

תוס' בד"ה ורבנן סברי עיקר שירה בפה כו' ורב יוסף איתותב הכא מברייתא וצ"ל כו' עכ"ל פי' ולמה לא איתותב מהך מתני' אלא דצ"ל כו' וכמ"ש מהרש"ל ולכאורה בהך מלתא דשיר של קרבן דקיימינן ביה בהנהו מתניתין דעירובין ודערכין לא איתותב כדמשנינן אמר לך רב יוסף פליגי בשיר של שואבה וה"ה לקרבן כו' אלא דממתניתין דהכא איתותב מדיוקא דזהו דאינו דוחה אבל דקרבן דוחה וי"ל כיון דאי לאו ברייתא דאית ליה לר"י בשיר של שואבה דדוחה הוה מצינן לאוקמי מתני' שפיר כר"י כדאמרי' לקמן ולא הוה איתותב רב יוסף כלל ממתני' ושפיר קאמרי דמברייתא איתותב נמי בהך מלתא וליכא לאקשויי אתמיהתם דקארי להו מאי קארי להו כיון דאי לאו ברייתא הוה מוקמינן מתני' דהכא כר"י כדאמרינן לקמן אמאי לא נוקי נמי הך מתני' דעירובין ודערכין כר"י די"ל דסמכו עיקר תמיהתם אהך דעירובין דלא לישתמיט שום תנא דפליג התם בהך מלתא וכה"ג הקשו לקמן משום דלא לישתמיט כו' גבי תקיעות וק"ל:

בא"ד ומיהו אכתי קשה כו' ולא אשתמיט דפליג שום תנא כו' עכ"ל נראה דעיקר קושייתם הכא במקומם לרבנן דסברי עיקר שיר בפה וכיון דלאו עבודה הוא אינו דוחה שבת והני תקיעות דוחות דלא אשתמיט שום תנא דפליג גבי תקיעות ובס"ד הוסיפו בקושייתם אפילו לר"י דקאמר רב יוסף דבשיר של שואבה מודה ר"י דגזור ובתירוצם מיתרצא נמי הך קושיא ראשונה דבכל שיר של קרבן בהני י"ב ימים שהיה מכה בחליל היה להם נמי רוב כלי שיר כמו בשמחת השואבה וק"ל: :

בגמ' מחלוקת בשיר של קרבן וכו' ופרש"י בחליל המכה לפני המזבח בשעת ניסוך היין כצ"ל ומה שפרש"י דקאי פלוגתייהו אי"ב יום דחשיב התם ולא פי' דפליגי בכלי שיר של כל שבת לתמיד דהא משמע דבכל יום היה השיר כראמרי' השיר של הלוים ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה וכו' ולמ"ד דעיקר שיר הוא בכלי א"כ בכל יום הוי כלי אלא שבהנך י"ב ימים היה שם ג"כ אותו כלי הנקרא חליל וכדמשמע התם בערכין י"ל משום דנקיט בברייתא לשון חליל דקתני החליל דוחה את השבת וכו' מכלל דאיירי בהנך ימים שהיה בהן חליל אלא שעדיין צריך ליישב דלפי סברת רב יוסף דטעמו דר' יוסי משום דס"ל עיקר שירה בכלי ועבודה היא א"כ בשיר של כל שבת נמי לידחי שבת ולמה נקיט דוקא חליל וי"ל בדוחק דלהודיע כחן דחכמים נקט חליל לאשמעינן דאפי' בהנך ימים דהוה בהו חליל אין דוחה אפי' יו"ט א"נ לאידך גיסא דדוקא בהנך ימים דהוה בהו שמחה יתירה ס"ל לרבנן דאינו דוחה משום דהוה בהו שמחה יתירה והוה בהו רוב כלי שיר ואיכא למיגזר טפי וכתירוצא בתרא בתוס' ד"ה ורבנן כו':

בתוס' ד"ה ורבנן וכו' ורב יוסף דהכא איתותב מברייתא וכו' ר"ל ולמה איתותב לקמן מברייתא ולא איתותב מהנך משניות דעירובין וערכין שהקשו מהם התוס' וצ"ל דהוה מוקי רב יוסף כר' יוסי בר יהודה ולא כחכמים אבל בברייתא דלקמן נקט בה בהדיא שיר של שואבה וקתני בברייתא דפליגי בה רבנן ור' יוסי בר יהודה:

בא"ד ועוד תנן בפירקין וכו' ולא פליג שם תנא ואין לומר וכו' והא דקתני שלש לפתיחת שערים וכו' וכל הני דרבנן ולא גזור במקדש ובמילוי המים דכתיב וכו' גזור אע"פ שיש להם סמך מן המקרא:

בא"ד לתקן תדיר גזור בהו טפי מבהנך דסגי בשופר וכו' כדמוכח בפירקין דפריך אי הכי וכו' כצ"ל: