Talmud Builders

    Sukkah 39a

    Back to index

    English translation — Sukkah 39a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1You, who are as great in this generation as Moses, did you speak well? It is not so; rather, both there and here, whether he recites it with or without pause, the latter part of the verse is the conclusion of the matter, and we have no problem with it, as it is clear that his intention is to recite the entire verse: “Blessed is one who comes in the name of the Lord.” Rava said: Let a person not recite in the kaddish prayer: May His great name, and then, after pausing, recite: Be blessed. Rather, let him recite without pause: May His great name be blessed. Rav Safra said to Rava: You, who are as great in this generation as Moses, did you speak well? It is not so, rather, both there and here, whether he recites it with or without pause, the latter part of the verse is the conclusion of the matter, and we have no problem with it.

    2§ The mishna continues: In a place where they were accustomed to repeat certain verses he too should repeat them. It was taught in the Tosefta : Rabbi Yehuda HaNasi repeats certain matters in hallel . Rabbi Elazar ben Perata adds certain matters in hallel . The Gemara asks: What does he add? Abaye said: He continues repeating additional verses in hallel , those from: I will thank You, and onward until the end of the psalm, as is the custom even today.

    3§ The mishna continues: In a place where the custom is to recite a blessing when reciting hallel, he should recite a blessing. Abaye said: The Sages taught that the obligation to recite a blessing is dependent on custom only with regard to the blessing recited after hallel . However, before hallel , there is a mitzva to recite a blessing, as Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to all the mitzvot, one recites a blessing over them prior to [ over ] their performance. The Gemara asks: From where may it be inferred that the word over is the language of priority? It is as Rav Naḥman bar Yitzḥak said that it is written: “And Ahimaaz ran by the way of the plain and overtook [ vaya’avor ] the Cushite” (II Samuel 18:23). Abaye said: It is derived from here: “And he passed [ avar ] before them” ( Genesis 33:3). And if you wish, say instead that the proof is from here: “And their king passed [ vaya’avor ] before them and the Lord at their head” (Micah 2:13).

    4MISHNA: In the case of one who purchases a lulav from another who is an am ha’aretz during the Sabbatical Year, the seller gives him an etrog along with it as a gift, as he is not permitted to purchase the etrog during the Sabbatical Year because it is prohibited to engage in commerce with Sabbatical-Year produce.

    5GEMARA: The Gemara asks: If, the seller did not want to give him the etrog as a gift, what is the halakha ? How should the buyer purchase the etrog ? Rav Huna said: He incorporates the cost of the etrog into the price of the lulav . He should purchase the lulav at an inflated price to cover the cost of the etrog as well. The Gemara asks: And let the buyer give the seller the money for the etrog directly; why employ artifice in the transaction?

    6The Gemara answers: That is necessary because one may not transfer money used to purchase Sabbatical-Year produce to an am ha’aretz , lest he make improper use of money that has sanctity of the Sabbatical Year. As it is taught in a baraita : One may not transfer to an am ha’aretz money used to purchase Sabbatical-Year produce that is worth more than the value of food sufficient for three meals. One may use money that has sanctity of the Sabbatical Year to purchase food for his personal use. If the money is sufficient for three meals, presumably the seller will use it in a permitted manner. And if the buyer transferred more money than that, he should say: This money is deconsecrated by my redeeming it in exchange for non-Sabbatical-Year produce that I have in my house.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    משהגדול הדור:

    [שפיר קאמרת]בתמיה:

    כל אסוקי מלתא הואיל וכוונתו לגמור לית לן בה:

    כופל בה דבריםמאנא והלאה:

    מוסיף בהבהלל מוסיף לכפול על כפילתו של רבי:

    מאודך ולמטהכדפרי' לעיל שכל המזמור כפול מראשו ועד כאן:

    ל"שדתליא ברכה במנהג אלא ברכה שלאחריו:

    עוברקודם:

    ויעבור את הכושיקדמו לרוץ לפניו:

    מתני' הלוקח לולב מחבירולי נראה דהלוקח לולב מעם הארץ גרסי' דהא בעם הארץ קמיירי כדאמרי' בגמ' ועם הארץ לגבי חבר לא קרי ליה חבירו ואי לוקח נמי עם הארץ מי ציית לן להחזיק חבירו בחשוד:

    נותן לו אתרוג במתנהחבר שקונה הושענא כולה מעם הארץ בשביעית יבקש ממנו ליתן לו אתרוג במתנה:

    לפי שאין רשאי כו'בגמ' מפרש טעמא:

    גמ' מבליע ליה דמי אתרוג בלולבימכור לולב ביוקר עד שיתן לו אתרוג במתנה:

    וליתיב ליהדמי אתרוג בהדיא מ"ט אין רשאי ללוקחו בשביעית:

    אין מוסרין דמי פירות כו'דהתורה אמרה (ויקרא כה) לאכלה ולא לסחורה שכל פירות שביעית חייבין להתבער בשביעית הן ודמיהן ולא שיעשה בהם סחורתו להצניע לאחר שביעית ולהעשיר ועמי הארץ חשודין על כך לפיכך אין מוסרין להם דמים ליקח מהם כלום בדמים דקעבר אלפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י״ט:י״ד):

    יותר ממזון שלש סעודותאבל מזון ג' מוסרים כדי חייו דאיכא למימר לסעודת שבת הוא צריך וכיון שהותר בערב שבת הותר לכל ימות השבת:

    ואם מסרששכח ומסר לו:

    יאמרחבר זה שמסר לו:

    מעות הללושמסרתי לעם הארץ זה (וכו') וחלה עליהם קדושת שביעית כדאמרינן לקמן שביעית תופסת דמיה בקדושת' מקראי:

    יהו מחוללין על פירות שיש לי בתוך ביתישאינם של שביעית ויכנסו הפירות לקדושה תחתיהן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוכה 39 עמוד א

    1משה, שפיר קאמרת?! אלא התם והכא אסוקי מילתא היא, ולית לן בה. אמר רבא: לא לימא איניש ״יהא שמיה רבא״ והדר ״מברך״, אלא ״יהא שמיה רבא מברך״ בהדדי. א"ל רב ספרא: משה, שפיר קאמרת?! אלא, התם והכא אסוקי מילתא הוא, ולית לן בה.

    2מקום שנהגו לכפול. תנא: רבי כופל בה דברים. רבי אלעזר בן פרטא מוסיף בה דברים. מאי מוסיף? אמר אביי: מוסיף לכפול מאודך ולמטה.

    3לברך יברך. אמר אביי: ל"ש אלא לאחריו, אבל לפניו מצוה לברך. דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות כולן, מברך עליהן עובר לעשייתן. ומאי משמע דהאי ״עובר״, לישנא דאקדומי הוא? דאמר רב נחמן בר יצחק דכתיב: ״(שמואל ב יח״, כג) ״וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבור את הכושי״. אביי אמר, מהכא: (בראשית לג, ג) ״והוא עבר לפניהם״. ואיבעית אימא מהכא: (מיכה ב, יג) ״ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם״.

    Mishna

    4הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה, לפי שאין רשאי ללוקחו בשביעית.

    Gemara

    5לא רצה ליתן לו במתנה, מהו? אמר רב הונא: מבליע ליה דמי אתרוג בלולב. וליתיב ליה בהדיא?

    6לפי שאין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ. דתניא: אין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ יותר ממזון שלש סעודות. ואם מסר, יאמר: הרי מעות הללו יהו מחוללין על פירות שיש לי בתוך ביתי,׃

    Tosafot

    אבל לפניו מצוה לברךכי האי גוונא אמרי' גבי מגילה פ' הקורא את המגילה עומד (מגילה דף כא:) וכן תנן פרק בא סימן (נדה נא:) ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו ומפרש בגמ' לאתויי ריחני הוה מצי למימר לאתויי הלל ומגילה במקום שנהגו שלא לברך אחריהן אלא ריחני פסיקא ליה וכמו כן הוה מצי למימר מצות טובא כגון ציצית ושופר וסוכה ולולב למאי דפי' ר"ת דאין מברכין לשמור חוקיו אלא אתפילין לחודייהו ודוקא כשמסלקן משום לילה וכמאן דאמר לילה לאו זמן תפילין הוא:

    עובר לעשייתןמטעם זה צריך לברך אלולב קודם שיטלנו דאי לאחר שנטלו מדאגבהיה נפק ביה כדאמרי' בסוף פירקין (סוכה דף מב.) ומיהו לא מסתבר כלל דהיאך יברך עליו והוא מונח בכלי הא אמר בהקומץ רבה (מנחות לה: ושם) תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחה עד שעת קשירה וכל שעה שאין המצוה מזומנת בידו לעשות לא מיסתבר כלל לברך עליו ושמא משיתחיל ליטול לולב קודם שיטול האתרוג מברך והיינו עובר לעשייתן שמעכבים זה את זה אי נמי לאחר שנוטל שניהם אלא שהופך אחד מהן כדאמרינן בסוף פירקין (סוכה דף מב.) כשהפכו דאין יוצא במצות אלא דרך גדילתן כדדרשינן פרק לולב וערבה (לקמן סוכה מה:) מדכתיב עצי שטים עומדים ואפי' נקיט להו כדרך גדילתן אפשר שיתכוין שלא לצאת בו עד אחר ברכה דאע״ג דאמרי' בסוף ראוהו ב״ד (ר״ה כח:) דמצות אינן צריכין כוונה מ״מ בעל כרחו לא נפיק והא דלא משני הכא בסוף פירקין (סוכה דף מב.) דמיירי באדם שאינו בקי שהולך אצל בקי ללמוד אי נמי משום דלא גמרה מצותו עד אחר ניענוע דמהאי טעמא נמי מברכין אנטילת ידים אחר נטילה דלא גמר מצותו עד אחר ניגוב כדאמרי' פ״ק דסוטה (דף ד:) דאסור לאכול בלא ניגוב ידים ומיהו לא דמי כולי האי דניענוע אינו אלא מכשירי מצוה בעלמא ולא מעכב כדאמרי' (פ״ק דסוטה) בסוף פירקין מדאגביה נפק ביה ומשני כשהפכו ולא משני בשלא ניענע ומיהו אמת הוא דלבתר דנפק ביה מברך כדמוכח פ״ק דפסחים (דף ז: ושם) דפליגי בעל ביעור חמץ דמר סבר לשעבר משמע טפי ומר סבר להבא נמי משמע ופריך מהעושה לולב לעצמו דקתני נטלו לצאת בו אומר על נטילת לולב וקשיא למאן דמברך לבער ומשני שאני התם דבעידנא דאגבהינהו נפק ביה ופריך אי הכי לצאת יצא בו מיבעי לי' ומשני משום דקבעי למיתני סיפא לישב בה תנא רישא לצאת בו וצריך לומר על כרחך הואיל והמצוה לא נגמר עדיין לגמרי דבעי ניענוע מברך ועוד כדאמרי' בסוף פירקין (סוכה דף מא:) מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מתוך ביתו ולולבו בידו נכנס לבית הכנסת ולולבו בידו קורא ק״ש ולולבו בידו אע״פ שכל אלו הדברים אין מעכבין מ״מ הואיל ויש בדבר מצוה מן המובחר חשיב כעובר לעשייתן ובהדיא אמר בירושלמי דברכות פרק הרואה גבי ציצית העושה ציצית לעצמו אומר בא״י אמ״ה אקב״ו לעשות ציצית נתעטף בה אומר אקב״ו להתעטף בציצית והיינו טעמא לפי שהמצוה מושכת כל זמן שהוא מעוטף ועומד ומ״מ לא לגמרי דמי ללולב דהתם מברך על נטילת לולב ומשנטל עברה כבר עיקר מצוה והתם בירו' פליגי מצות מאימתי מברך עליהן רבי יוחנן אמר עובר לעשייתן רב הונא אמר בשעת עשייתן:

    הלוקח לולב מחבירו בשביעיתפירש בקונטרס דמעם הארץ מוקמי לה בגמרא ועם הארץ לגבי חבר לא קרי חבירו ועל חנם דחק דאשכחן בדוכתי טובא דקרי ליה חבירו דתנן בפ' הניזקין (גיטין סא. ושם) משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית ובפרק בכל מערבין (עירובין לב. ושם) האומר לחבירו צא ולקט לך תאנים מתאנתי אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי וקתני סיפא בד"א בעם הארץ ובשבת פרק שואל (שבת דף קנ.) לא יאמר אדם לחבירו שכור לי פועלים ומוקי לה בחבירו נכרי:

    וליתיב ליה דמי האתרוג בהדיאמ"ט אין רשאי ללוקחו דאי משום דאסור לעשות סחורה בפירות שביעית לא חשיב סחורה אלא כי ההיא דמסכת שביעית פ"ז (מ"ג) לא יהא לוקח ירקות שדה ומוכר בשוק אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו לקח לעצמו והותיר מותר למכור פי' היינו לוקח היינו לוקט כדקתני סיפא אבל הוא לוקט ובהדיא קתני בתוספתא ולא יהא לוקט וכשמוכר בשוק הוא הלוקט עצמו אסור [דללקט] לאכלה אמר רחמנא ולא ללקט לסחורה דהיינו למכור אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו דלא חשיב סחורה כיון דהוא לא ליקטם ובירושל' אמרי' האחין מלקטין ואחד מוכר על ידיהן דעל ידי הבלעה מוכר שלו ושל חבירו א"ר יוסי בר בון ובלבד שלא יעשו פלטר פי' ולא יהא מוכר בההוא אתרא כל שעה וסוחרי שביעית דתנן פ"ק דר"ה (דף כב. ושם) ופ' זה בורר (סנהדרין כד:) היינו כי האי גוונא ואפשר הקונה מחבירו כדי להרויח למכור ביוקר היינו נמי סחורה ובפ' ז' דשביעית (מ"ג) תנן שאין עושין סחורה בפירות שביעית ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבלות ולא בטרפו' ולא בשקצים ולא ברמשי' לא משכחת שיהו כולם שוים לענין סחורה אלא כי האי גוונא דבהדיא שרא רחמנא למכור כדכתיב או מכור לנכרי:

    שאין מוסרין לעם הארץ דמי פירות שביעיתפי' הקונט' דהתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה שכל פירות שביעית חייבין להתבער בשביעית הן ודמיהן ולא יעשה בהן סחורתו להצניע לאחר שביעית ולהעשיר וקשה דא"כ לישתרו כל אותן דתנן במס' שביעית פ"ז (מ"ה) שיש להן שביעית ואין להם ביעור ובהדיא פריך בשמעתין אי הכי לולב אין לו ביעור דמתקיים הוא וקא אסר למסור דמיו לע"ה אלא ה"ט דאיכא איסורי טובא שאין ע"ה נזהר לאסור לקנות בהן בהמה טמאה עבדי' וקרקעו' חלוק וטלית ומנעלי' ואין נותנין לא לבייר ולא לבלן ולא לספן ולא לספר דשביעית לאכילה ולשתיה ולסיכה ולא לשאר דברים ואסור לפרוע מהן חובו ואין מספר לדינים ולאיסורים שיש בפירות שביעית שצריך לנהוג בהן קדושת שביעית:

    יותר ממזון שלש סעודותמשמע שיש בדמי אתרוג יותר ממזון שלש סעודות והא דתנן פ"ו דמעילה (דף כא.) נתן לו שתי פרוטות ואמר לו לך והבא לי אתרוג באחת ובאחת רמון התם באתרוג פסול דלא בעי ליה אלא לאכילה אבל הכא כשר והדר לברכה דמיו יקרים:

    מעות הללו מחוללין על פירות שיש לי בביתיפלוגתא היא בשמעתא דצנועין במרובה (ב"ק סח: ושם) גבי כרם אם יכול לחלל מה שביד חבירו ולמאן דאסר קשה מה מועיל כאן וי"ל דהכא קנסא בעלמא הוא ודכוותה אשכחן פרק האיש מקדש (קדושין דף נה: ושם) דאין לוקחין בהמה טמאה ועבדים וקרקעות במעות מעשר שני ואם לקח יאכל כנגדם ומפרש התם קנסא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    וכן לא יאמר יהא שמיה רבה והדר מברך א"ל רב ספרא משה שפיר קאמרת אלא מיהו בתרוייהו הכא והתם חדא מלתא היא. ואסוקי מלתא לית לן בה:

    מתני' מקום שנהגו לכפול יכפולתנא רבי כופל בה דברים ר' אליעזר בן פרטא מוסיף. ואוקימנא מוסיף לכפול מאודך ולמטה.

    לברך אחריו יברך הכל כמנהג המדינהואוקמה אביי לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו מצוה. דקי"ל כל הברכות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. פי' כדכתיב וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי כלומר רץ אחימעץ והקדים את הכושי:

    פיסקא הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה כו' לא רצה לתת לו אתרוג במתנה כו' מבליע לו דמי אתרוג בלולב. פי' אם היה שוה הלולב זוז ודאתרוג זוז נותן לו שני זוזים בלולב. ולוקח האתרוג בחנם. כי בפירוש לתת דמי פירות שביעית לע"ה אסור. והאתרוג שהוא פרי אסור בהנאה. אבל הלולב שהוא כמו עץ ואינו פרי הייתי אומר כי אין בו איסור. הא דאמרינן לקמן שהוא אסור לא משום דהוא לולב בן שנה ששית שנכנס בשביעית דתניא אין מוסרין פירות שביעית לע"ה יותר ממזון שלש סעודות ואם מסר אומר לו מעות הללו מחוללין כו'. פי' מזון ג' סעודות כדי מזונו ליום אחד ואפילו לשבת.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 39a

    Sukkah 39a. The full printed text of this folio side — 6 numbered segments, about 199 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    משה גדול הדור:

    [שפיר קאמרת] בתמיה:

    כל אסוקי מלתא הואיל וכוונתו לגמור לית לן בה:

    כופל בה דברים מאנא והלאה:

    מוסיף בה בהלל מוסיף לכפול על כפילתו של רבי:

    מאודך ולמטה כדפרי' לעיל שכל המזמור כפול מראשו ועד כאן:

    ל"ש דתליא ברכה במנהג אלא ברכה שלאחריו:

    עובר קודם:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Sukkah 39a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אבל לפניו מצוה לברך כי האי גוונא אמרי' גבי מגילה פ' הקורא את המגילה עומד (מגילה דף כא:) וכן תנן פרק בא סימן (נדה נא:) ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו ומפרש בגמ' לאתויי ריחני הוה מצי למימר לאתויי הלל ומגילה במקום שנהגו שלא לברך אחריהן אלא ריחני פסיקא ליה וכמו כן הוה מצי למימר מצות טובא כגון ציצית ושופר וסוכה ולולב למאי דפי' ר"ת דאין מברכין לשמור חוקיו אלא אתפילין לחודייהו ודוקא כשמסלקן משום לילה וכמאן דאמר לילה לאו זמן תפילין הוא:

    עובר לעשייתן מטעם זה צריך לברך אלולב קודם שיטלנו דאי לאחר שנטלו מדאגבהיה נפק ביה כדאמרי' בסוף פירקין (סוכה דף מב.) ומיהו לא מסתבר כלל דהיאך יברך עליו והוא מונח בכלי הא אמר בהקומץ רבה (מנחות לה: ושם) תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחה עד שעת קשירה וכל שעה שאין המצוה מזומנת בידו לעשות לא מיסתבר כלל לברך עליו ושמא משיתחיל ליטול לולב קודם שיטול האתרוג מברך והיינו עובר לעשייתן שמעכבים זה את זה אי נמי לאחר שנוטל שניהם אלא שהופך אחד מהן כדאמרינן בסוף פירקין (סוכה דף מב.) כשהפכו דאין יוצא במצות אלא דרך גדילתן כדדרשינן פרק לולב וערבה (לקמן סוכה מה:) מדכתיב עצי שטים עומדים ואפי' נקיט להו כדרך גדילתן אפשר שיתכוין שלא לצאת בו עד אחר ברכה דאע״ג דאמרי' בסוף ראוהו ב״ד (ר״ה כח:) דמצות אינן צריכין כוונה מ״מ בעל כרחו לא נפיק והא דלא משני הכא בסוף פירקין (סוכה דף מב.) דמיירי באדם שאינו בקי שהולך אצל בקי ללמוד אי נמי משום דלא גמרה מצותו עד אחר ניענוע דמהאי טעמא נמי מברכין אנטילת ידים אחר נטילה דלא גמר מצותו עד אחר ניגוב כדאמרי' פ״ק דסוטה (דף ד:) דאסור לאכול בלא ניגוב ידים ומיהו לא דמי כולי האי דניענוע אינו אלא מכשירי מצוה בעלמא ולא מעכב כדאמרי' (פ״ק דסוטה) בסוף פירקין מדאגביה נפק ביה ומשני כשהפכו ולא משני בשלא ניענע ומיהו אמת הוא דלבתר דנפק ביה מברך כדמוכח פ״ק דפסחים (דף ז: ושם) דפליגי בעל ביעור חמץ דמר סבר לשעבר משמע טפי ומר סבר להבא נמי משמע ופריך מהעושה לולב לעצמו דקתני נטלו לצאת בו אומר על נטילת לולב וקשיא למאן דמברך לבער ומשני שאני התם דבעידנא דאגבהינהו נפק ביה ופריך אי הכי לצאת יצא בו מיבעי לי' ומשני משום דקבעי למיתני סיפא לישב בה תנא רישא לצאת בו וצריך לומר על כרחך הואיל והמצוה לא נגמר עדיין לגמרי דבעי ניענוע מברך ועוד כדאמרי' בסוף פירקין (סוכה דף מא:) מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מתוך ביתו ולולבו בידו נכנס לבית הכנסת ולולבו בידו קורא ק״ש ולולבו בידו אע״פ שכל אלו הדברים אין מעכבין מ״מ הואיל ויש בדבר מצוה מן המובחר חשיב כעובר לעשייתן ובהדיא אמר בירושלמי דברכות פרק הרואה גבי ציצית העושה ציצית לעצמו אומר בא״י אמ״ה אקב״ו לעשות ציצית נתעטף בה אומר אקב״ו להתעטף בציצית והיינו טעמא לפי שהמצוה מושכת כל זמן שהוא מעוטף ועומד ומ״מ לא לגמרי דמי ללולב דהתם מברך על נטילת לולב ומשנטל עברה כבר עיקר מצוה והתם בירו' פליגי מצות מאימתי מברך עליהן רבי יוחנן אמר עובר לעשייתן רב הונא אמר בשעת עשייתן:

    הלוקח לולב מחבירו בשביעית פירש בקונטרס דמעם הארץ מוקמי לה בגמרא ועם הארץ לגבי חבר לא קרי חבירו ועל חנם דחק דאשכחן בדוכתי טובא דקרי ליה חבירו דתנן בפ' הניזקין (גיטין סא. ושם) משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית ובפרק בכל מערבין (עירובין לב. ושם) האומר לחבירו צא ולקט לך תאנים מתאנתי אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי וקתני סיפא בד"א בעם הארץ ובשבת פרק שואל (שבת דף קנ.) לא יאמר אדם לחבירו שכור לי פועלים ומוקי לה בחבירו נכרי:

    וליתיב ליה דמי האתרוג בהדיא מ"ט אין רשאי ללוקחו דאי משום דאסור לעשות סחורה בפירות שביעית לא חשיב סחורה אלא כי ההיא דמסכת שביעית פ"ז (מ"ג) לא יהא לוקח ירקות שדה ומוכר בשוק אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו לקח לעצמו והותיר מותר למכור פי' היינו לוקח היינו לוקט כדקתני סיפא אבל הוא לוקט ובהדיא קתני בתוספתא ולא יהא לוקט וכשמוכר בשוק הוא הלוקט עצמו אסור [דללקט] לאכלה אמר רחמנא ולא ללקט לסחורה דהיינו למכור אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו דלא חשיב סחורה כיון דהוא לא ליקטם ובירושל' אמרי' האחין מלקטין ואחד מוכר על ידיהן דעל ידי הבלעה מוכר שלו ושל חבירו א"ר יוסי בר בון ובלבד שלא יעשו פלטר פי' ולא יהא מוכר בההוא אתרא כל שעה וסוחרי שביעית דתנן פ"ק דר"ה (דף כב. ושם) ופ' זה בורר (סנהדרין כד:) היינו כי האי גוונא ואפשר הקונה מחבירו כדי להרויח למכור ביוקר היינו נמי סחורה ובפ' ז' דשביעית (מ"ג) תנן שאין עושין סחורה בפירות שביעית ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבלות ולא בטרפו' ולא בשקצים ולא ברמשי' לא משכחת שיהו כולם שוים לענין סחורה אלא כי האי גוונא דבהדיא שרא רחמנא למכור כדכתיב או מכור לנכרי:

    שאין מוסרין לעם הארץ דמי פירות שביעית פי' הקונט' דהתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה שכל פירות שביעית חייבין להתבער בשביעית הן ודמיהן ולא יעשה בהן סחורתו להצניע לאחר שביעית ולהעשיר וקשה דא"כ לישתרו כל אותן דתנן במס' שביעית פ"ז (מ"ה) שיש להן שביעית ואין להם ביעור ובהדיא פריך בשמעתין אי הכי לולב אין לו ביעור דמתקיים הוא וקא אסר למסור דמיו לע"ה אלא ה"ט דאיכא איסורי טובא שאין ע"ה נזהר לאסור לקנות בהן בהמה טמאה עבדי' וקרקעו' חלוק וטלית ומנעלי' ואין נותנין לא לבייר ולא לבלן ולא לספן ולא לספר דשביעית לאכילה ולשתיה ולסיכה ולא לשאר דברים ואסור לפרוע מהן חובו ואין מספר לדינים ולאיסורים שיש בפירות שביעית שצריך לנהוג בהן קדושת שביעית:

    יותר ממזון שלש סעודות משמע שיש בדמי אתרוג יותר ממזון שלש סעודות והא דתנן פ"ו דמעילה (דף כא.) נתן לו שתי פרוטות ואמר לו לך והבא לי אתרוג באחת ובאחת רמון התם באתרוג פסול דלא בעי ליה אלא לאכילה אבל הכא כשר והדר לברכה דמיו יקרים:

    מעות הללו מחוללין על פירות שיש לי בביתי פלוגתא היא בשמעתא דצנועין במרובה (ב"ק סח: ושם) גבי כרם אם יכול לחלל מה שביד חבירו ולמאן דאסר קשה מה מועיל כאן וי"ל דהכא קנסא בעלמא הוא ודכוותה אשכחן פרק האיש מקדש (קדושין דף נה: ושם) דאין לוקחין בהמה טמאה ועבדים וקרקעות במעות מעשר שני ואם לקח יאכל כנגדם ומפרש התם קנסא:

    Tosafot on Sukkah 39a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    וכן לא יאמר יהא שמיה רבה והדר מברך א"ל רב ספרא משה שפיר קאמרת אלא מיהו בתרוייהו הכא והתם חדא מלתא היא. ואסוקי מלתא לית לן בה:

    מתני' מקום שנהגו לכפול יכפול תנא רבי כופל בה דברים ר' אליעזר בן פרטא מוסיף. ואוקימנא מוסיף לכפול מאודך ולמטה.

    לברך אחריו יברך הכל כמנהג המדינה ואוקמה אביי לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו מצוה. דקי"ל כל הברכות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. פי' כדכתיב וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי כלומר רץ אחימעץ והקדים את הכושי:

    פיסקא הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה כו' לא רצה לתת לו אתרוג במתנה כו' מבליע לו דמי אתרוג בלולב. פי' אם היה שוה הלולב זוז ודאתרוג זוז נותן לו שני זוזים בלולב. ולוקח האתרוג בחנם. כי בפירוש לתת דמי פירות שביעית לע"ה אסור. והאתרוג שהוא פרי אסור בהנאה. אבל הלולב שהוא כמו עץ ואינו פרי הייתי אומר כי אין בו איסור. הא דאמרינן לקמן שהוא אסור לא משום דהוא לולב בן שנה ששית שנכנס בשביעית דתניא אין מוסרין פירות שביעית לע"ה יותר ממזון שלש סעודות ואם מסר אומר לו מעות הללו מחוללין כו'. פי' מזון ג' סעודות כדי מזונו ליום אחד ואפילו לשבת.

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 39a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    תנא רבי כופל בה דברים אנא ה׳‎ הושיעה נא ואנא ה׳‎ הצליחה נא רבי אלעזר בן פרטא מוסיף בה דברים מאי מוסיף מוסיף לכפול מאודך כי עניתני ולמטה. פירוש עם המקום שהיה כופל וכמו שאנו נוהגין עכשיו והרב רבי יצחק ז״ל כתב כך קבלנו מחכמים גדולים מעשה שר׳‎ לא היה כופל אלא עד הצליחה נא ורבי אליעזר בן פרטא מוסיף על כפילת רבי מברוך הבא עד סוף הפרק וקי״ל הלכה כרבי מחבירו ע״כ. ולא אתי האי פירושא כפום גירסא נוסחי דילן וטעם כפילא זו י״א מפני שפסוקי׳‎ אלו נאמרו על ישי ובניו כדאיתא בפסחים וי״א מפני שכל המזמור הוא עשוי בכפל סבוני גם סבבוני כדבורים ימין ה׳‎ רוממה וכן כולו עד אידך כנגד ימות המשיח ותחית המתים נוהגין לכפול הכל:

    מקום שנהגו לברך אחריו יברך פירוש לעולם ואפילו בימי החג שגומרין את ההלל שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אבל אין לך טעון ברכה לאחריו ולא לפניו ומה שאמרו ברכת הלל בלילי פסח לאחריו ולא לפניו לאו משום דהיא בתורת ברכה על הלל נאמר דא״כ אמאי קרי לי׳‎ ברכת השיר ומ״ש דהתם איפליגי מאי ברכת השיר והכא לא שיילינן כלל באתרא דנהיגי מאי מברך כדשיילינן גבי מגלה בפ״ק דמגילה אלא ודאי הלל דבהגדה אינו נאמר בדרך חיוב הלל אלא בדרך זמר וכן ברכת יהללוך שאומר ברכת השבח בפני עצמה ולפיכך קראוהו ברכת השיר ונחלקו מאי ברכת השיר ואמ״ד נשמת כל חי ובזה נתיישב הדבר שאין מברכין באותו הלל של הגדה לפני׳‎ וגם שמפסיקים בו לאכילה ושתי׳‎ משא״כ בהלל דעלמא שאסור להפסיק בו לשום דבר של חול אלא לשאול מפני היראה או מפני הכבוד כעין ק״ש שהוא חובה וכדברירנא מפי הר׳‎ נר״ו:

    מתני׳‎ הלוקח לולב מחברו בשביעית.‎ פי׳‎ ‎מחבירו עם הארץ דהכי קרי ליה בדוכתי אחריני כדאמרינן במסכת גטין משאלת אשה לחברת׳‎ החשודה על השביעית ובמסכת עירובין אמרו חבירו ורש״י ז״ל גריס הכא מעם הארץ ואין צורך:

    נותן לו אתרוג במתנה לפי שאינו רשאי ללוקחו בשביעית פי׳‎ לפי שפירות שביעית תופסין דמיה׳‎ ואסור ליקח מהם חלוק ובהמה ועבדים וקרקעות וכל דבר המקיים שחייב לאכול הפירות או דמיהן בקדושת שביעית ולבערם בזמן הביעור שכל׳‎ לחיה מן השדה ועם הארץ חשוד בכך ואנו חוששין שיקיים הדמים עד לאחר הביעור הם או דמיהן ואסור לגרום זה על ידינו ומשום לפני עור לא תתן מכשול ובגמרא מפרש למה אין אנו חוששין כן בלולב שלקחו ונותן לו דמיו:

    גמ׳‎ לא רצה ליתן לו עם הארץ אתרוג במתנה מהו אמר ר״ה מבליע לו דמי אתרוג בדמי הלולב ופרכי׳‎ ניתיב ליה דמי אתרוג להדיא ופרקי׳‎ לפי שאין מוסרין לעם הארץ דמי פירות שביעית יותר ממזון שלש סעודות פירש״י ז״ל מפני שאמרו לאכל׳‎ ולא לסחורה וי״א שדעת רבינו ז״ל שאין בכלל מה שאמרה תורה לאכלה אלא שיעור אכילת יום אחד דהיינו שלש סעודות כמצות שבת אבל יותר מכאן סחורה היא ואסור בכל אדם ואינו נכון דא״כ למה אמרו שאין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ יותר מג׳‎ סעודות אפי׳‎ לחבר נמי א״ו כי מש״ה לאכלה היינו להזהיר שיאכל הם או דמיהם בקדושת שביעית ולא שיעשה מהם סחורה שאין קדושת שביעית נוהגות בהן כגון בהמה טמאה עבדים וקרקעות ושאר מטלטלין שאין אלו מתבערין כדרך שפירות שביעית מתבערין אבל למכור פירות שביעית בדמים הרשות בידו כמו שירצה ובלבד שינהוג בהם קדושת שביעית אבל טעם ברייתא זו לפי שעם הארץ חשוד בזה וכשלוקח שלש סעודות שהוא מזון יום אחד דהיינו סעודת שבת מסתמא השתא בהאי שיעורא לאכילה בעי לה ואכיל להו בקדושת שביעית אבל ביותר מכאן חוששין שלוקח בהן סחורה וכן דעת רש״י ז״ל בפירושיו:

    ואם אמר מעות הללו מחוללין על פירות שבבית בא ואוכלן בקדושת שביעית והמעות חולין ביד ע״ה ואפשר דחלול גמור הוא כדאמרן ומיירי כשעשה לדעתו של ע״ה דאי לא אין אדם מחלל מה שביד חבירו כדמוכח בפרק מרובה בההיא דצנועין אלא א״כ אתה דן בזה מדין זכין לאדם שלא בפניו והא פליגא דרבי אליעזר דאמר לקמן דרך מקח וממכר אין דרך חלול לא בפרי שני כדאסיק רב אשי והא פרי שני הוא דכל דמי שביעית פרי שני הוא שהפירות עצמה הם פרי ראשון וה״נ פליגי על ההיא מתנית׳‎ דלקמן ואיהו דאמר כאידך מתנית׳‎ דתניא כותי׳‎ לקמן והא דלא מייתי לקמן ההיא מתניתא לסייעתא דר׳‎ יוחנן משום דההוא עדיפא לן דאלו בהא איכא לדחויי דלאו למימרא שהמעות יוצאין לחולין אלא שקנסו אותו בכך מפני מעשיו שיתפיס משלו לקדושת שביעית בדמים שנתן לעם הארץ שלא ינהוג בהם קדושת שביעית וכיוצא בו במס׳‎ קידושין אין לוקחין בהמה טמאה עבדים וקרקעות במעות מעשר שני ואם לקח יאכל כנגדן וטעמא משום קנסא כדאיתא התם ומשום דבהא איכא לדחויי הכי לא סייעניה לרבי יוחנן מהא וסייעניה ממתני׳‎ דלקמן וי״מ בע״א וזה נכון כנ״ל:

    Ritva on Sukkah 39a · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRashba, Sheva Shitot, Warsaw, 1883. · Public Domain

    Meiri

    כבר ביארנו במשנה שכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ולענין דקדוק הלשון מיהא זה שאמר עובר לעשייתן ולא אמר קודם לעשייתן הוא לסימן שתהא המצוה תכופה לברכה ולשון קודם משמעו בין סמוך בין מופלג אבל לשון עובר משמעו דוקא בסמוך למצוה ולענין ביאור מיהא יש שואלים האיך חולקים פסוק אנא ה' הושיעה נא לשנים והלא לא התירו דבר זה אלא ללמד לתינוקות ומתרצים בה שלא נאמר כן אלא בתורה ובנביאים אבל בכתובים אין קפידא בדבר וי"מ שפסוק זה מה שהותר לחלקו הוא מפני שלפי הדרש חלוק הוא מעיקרו וכמו שדרשו בפרק ערבי פסחים קי"ט א' אנא ה' הושיעה נא אמרוהו אחיו של דוד אנא ה' הצליחה נא אמרו דוד בעצמו:

    המשנה התשיעית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר הלוקח לולב מחברו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה לפי שאינו רשאי ללקחו בשביעית אמר הר"ם כבר קדם הדין בפירות שביעית כי אין מותר לעשות מהן סחורה ולא ליתן דמיהן לעמי הארץ והעקר אצלנו אתרוג בתר לקיטתו אזלינן וכיון שנלקט בשנה שביעית דינו כדין פירות שביעית במה דברים אמורים שנגמר בשנה ששית אבל הלולב מותר למכרו כמו העצים ואין קדושת שביעית חלה עליו:

    אמר המאירי הלוקח לולב מחבירו ר"ל מעם הארץ בשביעית נותן לו אתרוג במתנה והענין הוא שכבר ידעת בענין שביעית מה שאמרו בו כלה לחיה שבשדה כלה לבהמתך שבבית ר"ל שאין אוכלין מהן אלא כל זמן שאותו המין מצוי בשדה שנאמר ולבהמתך ולחיה אשר בארצך כל זמן שחיה אוכלת ממין זה בשדה הוא אוכל ומאכיל לבהמתו ממה שבבית כלה לחיה שבשדה חייב לבער אותו המין מן הבית וכן ידעת שאין עושין סחורה בפירות שביעית ועמי הארץ חשודים בכל אלו ומתוך כך אסור ליקח פירות שביעית מעם הארץ שמא שביעית הם והוא נעשה על ידינו סוחר בהם או שמא ישייר מאותם הדמים אחר שעת הביעור ואפי' בכל שהוא אסור ודוקא בדברים שחזקתם מן השמור כגון תאנים ורמונים הא בדברים שחזקתם מן ההפקר כגון הפיגם והלגלוגין והכוסבר ודומיהם מן המינים הפחותים התירו ליקח ממנו בדמי שלש סעודות אם לצורך חבר כדי להמציא לו אכילת שבת מתוך הדחק אם משום כדי חייו של מוכר והתירו אף זו בשלש סעודות הואיל ולחבר התירוה כן לצורך שבת והלולב מיהא אע"פ שהוא בכלל עצים ואין עצים בדין שביעית לולבי דקל בדין שביעית הם מפני שהם דומים לפירות שהנאתן וביעורן שוה שהרי עשויים הם לכבד את הבית והכיבוד הוא הנאתם הוא הוא ביעורם וקלקולם מה שאין כן בשאר עצים העומדים להיסק שהנאתם אחר ביעורם שאדם מסיקם תחלה ואח"כ נהנה בגחליהם או בכח חומם לאפות בו את הפת ומעתה נמצאת למד שהלולב והאתרוג אסור ללקחם מעם הארץ שהרי דמיהם יקרים ועולים ליותר משלש סעודות וא"כ מה שאמרו הלוקח לולב מחבירו בשביעית שהדבר מוכיח שהוא מותר בכך הוא מפני שבודאי בששית נחנט שהאילן הולכין בו אחר חנטה אבל האתרוג יצא מכלל אילן לענין שהולכין בו אחר לקיטתו בשביעית ומתוך כך כשלוקח לולב ממנו צריך שיתן לו את האתרוג במתנה ואם לא רצה ליתן לו מבליע לו דמי אתרוג בדמי הלולב:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    מי שעבר ולקח פירות מעם הארץ קודם זמן הביעור אם כל שהוא בדבר שחזקתו מן השמור אם יתר משלש סעודות בדבר שחזקתו מן ההפקר הרי זה החבר אומר מעות אלו שמסרתי לעם הארץ אם יש קדושת שביעית עליהם תהא קדושתם מחוללת על פירות שיש לי בתוך ביתי שאינם של שביעית ויכנסו הפירות לקדושה תחתיהן והחבר אוכל אותן הפירות בקדושת שביעית ומבערן בשעת הביעור וחלול זה דוקא מדעת חבירו שאם לא כן הרי אין אדם מחלל מה שביד חבירו:

    Meiri on Sukkah 39a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה הלוקח לולב כו' מי ציית לן להחזיק כו' עכ"ל וכצ"ל וכ"ה לשון רש"י באלפסי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sukkah 39a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בגמ' א"ל רב ספרא משה שפיר קאמרת אלא התם והכא וכו' נראה דהספרים מיותרים דלא אמר ליה רב ספרא כן אלא חדא זימנא אתרתי מילי דרבא והכי צ"ל אמר רבא לא לימא אינש ברוך הבא וכו' ואמר רבא לא לימא אינש יהא שמיה רבא וכו' אמר ליה רב ספרא משה שפיר קאמרת אלא התם והכא פי' בין התם בברוך הבא ובין הכא ביהא שמיה רבא אסוקי מלתא היא ובענין אחר לא יתיישב לישנא דקאמר התם והכא וכו' וכ"נ מדברי ספר ח"ש אבל בספר עין יעקב גריס אלא התם והכא אמרי אסוקי מלתא וכו' ולפ"ז נוכל לפרש התם בא"י והכא בבבל כל החכמים בשוה אמרי דאסוקי מלתא היא וכו':

    ברש"י משה גדול הדור הוא סה"ד ואח"כ מתחיל דבור אחר שפיר קאמרת בתמיה:

    בתוס' ד"ה עובר לעשייתן וכו' ומיהו לא מסתבר וכו' עד משעת הנחה עד שעת קשירה דכל שעה שאין המצוה מזומנת בידו לעשות לא מסתבר כלל דיברך ושמא משיתחיל ליטול לולב וכו' כצ"ל:

    בא"ד ומיהו לא דמי כולי האי דנענוע אינו אלא מכשירי מצוה בעלמא ולא מעכב מדפריך לקמן בסוף פרקין מדאגבהיה נפיק ביה ומשני כשהפכו וכו' כצ"ל:

    ד"ה וליתיב ליה דמי אתרוג בהדיא וכו' עד וכשהמוכר בשוק הוא הלוקט עצמו אסור דללקט לאכלה אמר רחמנא וכו' ובלבד שלא יעשה פלטר פי' שלא יהא מוכר בההוא אתרא כל שעה וכו' כן צריך להגיה:

    ולא משכחת שיהו כולם שוים לענין סחורה אלא כי האי גוונא ור"ל דמרבינן התם אין עושין סחורה בפירות שביעית ולא בבכורות ולא בתרומה וכו' משמע שענין הסחורה שאסור בהן הוא על ענין אחר ולא משכחת שיהיו ענין אחר אלא בכה"ג דהיינו שקונה כדי להרויח:

    Maharam on Sukkah 39a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    במשנה הלוקח לולב מחבירו בשביעית כו' ופירש"י דהלוקח לולב מעם הארץ גרסינן כו' דעם הארץ לגבי חבר לא קרי ליה חבירו כו' עכ"ל. והתוס' הקשו עליו וכתבו דעל חנם דחק דבכמה דוכתי מצינו דקרי לעם הארץ חבירו כו' ולענ"ד גירסת רש"י מוכרח מלשון המשנה עצמה נהי דאשכחן בכמה דוכתי דשייך לשון חבירו אפילו גבי ע"ה היינו דוקא היכא שהענין מוכח מתוכו דאיירי בעם הארץ משא"כ הכא דמלשון המשנה עצמה לא משמע כלל דאיירי בעם הארץ אדרבא מדקתני לפי שאין רשאי ללוקחו בשביעית משמע דאין שום אדם רשאי למוכרו ואיכא למטעי דהיינו משום דכיון שהאתרוג נמכר ביוקר לצורך מצוה ולא לאכילה א"כ לאכלה ולא לסחורה וכיון דלקושטא דמילתא מוקמינן ליה בגמרא בע"ה דוקא לפי שאין מוסרין דמי פירות שביעית לע"ה אלמא דבחבר שרי דלא קרינן ביה לאכלה ולא לסחורה אלא דוקא במי שלוקח מן השדה למכור בשוק כמ"ש התוספות נקטינן מיהא דמתני' גופא לא משמע כלל דאיירי בע"ה א"כ יפה כתב רש"י שנראה לו לגרוס הלוקח לולב מעם הארץ כנ"ל בכוונת רש"י ודו"ק:

    בתוספות בד"ה יותר ממזון ג' סעודות משמע שיש בדמי אתרוג יותר כו' התם באתרוג פסול דלא בעי ליה אלא לאכילה אבל הכא כשר והדר לברכה דמיו יקרים עכ"ל. משמע מלשון התוספות דכל הדמים שנותנין בשביל אתרוג אפילו באלף זוז בשביל מצותו פשיטא להו דחל עליה קדושת שביעית ולכאורה לא ידענא מהיכן פשיטא להו הכי דמסברא משמע דכיון דכולא מילתא דשביעית מקרא דלאכלה נפקא לן א"כ משמע דלא חל קדושת שביעית אלא בשיעור דמי שוויו לאכילה דהוי כמו דרך חילול משא"כ במה שמוסיפין על דמיו בשביל מצותו דאינו מעניני אכילה כלל מנ"ל דשייך ביה קדושת שביעית ואי משום קושית התוספות ממשנה דמעילה בלא"ה שפיר מצינן לחלק דזימנין שדמי אתרוג הן פחות משוה פרוטה משא"כ באתרוג דחזי למצוה יפה ומהודר וראוי להתקיים אפילו לאכילה שוה יותר. ואף דאפשר דלא משמע ליה להתוספות דסתם אתרוג שראוי למצותו יהא שוה יותר מג' סעודות אפ"ה לדינא צ"ע כיון דמסברא לא משמע כן ואולי לא פלוג רבנן בדמי פירות שביעית בכה"ג ומש"ה לעולם בכל דמי מכירת פירות שביעית שייך קדושת שביעית כנ"ל ועיין עוד בסמוך:

    Penei Yehoshua on Sukkah 39a · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה הלוקח לולב וכו' וקתני סיפא בד"א בע"ה וכן ברכות דף י"ז ע"א אני ברי' וחבירי ברי'.

    Gilyon HaShas on Sukkah 39a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    אָמַר לֵיהּ מֹשֶׁה, שַׁפִּיר קָאָמַרְתְּ נראה לי בס"ד הטעם שקראו בשם מֹשֶׁה כי התורה נתנה לנו מעולם הבריאה כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בכונת 'בָּרוּךְ אֱלקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבודו וְנָתַן לָנוּ תּורַת אֱמֶת'. גם ידוע כי בבריאה מאיר א"ל שד"י שמספרו שמ"ה כמנין מֹשֶׁה ולכן התורה ניתנה על ידו, ולכן מי שהוא חכם גדול בתורה נקרא מֹשֶׁה שהוא מספר א"ל שד"י. והנה רש"י ז"ל פירש דאמר לו בלשון בתמיה, ויותר נראה כפשוטו והכי קאמר לו ודאי שפיר קאמרת אך אין להזהיר אחרים בכך משורת הדין יען דהכא והתם אמרי אסוקי מילתא היא ולית לן בה.

    וְאָמַר רָבָא לָא לֵימָא אִינִישׁ, " יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא", וַהֲדַר "מְבָרַךְ", אֶלָּא: "יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ" כַּהֲדָדֵי. קשה למה הוצרך רבא ללמדינו דבר זה בתרתי שהוא בפסוק (תהלים קיח, כו) 'בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ' וגם ב'יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא' תסגי בחדא? ונראה לי בס"ד דכתב מהרש"א ז"ל היינו טעמא ב'יְהֵא שְׁמֵיהּ' לפי שיש מפרשים בפרק קמא דברכות ד'שְׁמֵיהּ' הוא שם י"ה דהשתא י"ה מקרי אזכרה והוה לבטלה דלא קיימא מברך עלה עד כאן דבריו. עוד ידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בביאור 'יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא' שצריך לכוין שֵׁם י"ה יְהִי רַבָּא שישתלם השם ביו"ד ה"א וא"ו ה"א עיין שם. ולפי זה אי הוה נקיט רבא האי מלתא על פסוק 'בָּרוּךְ הַבָּא' בלבד הוה אמינא דוקא בהא קפיד רבא משום דמזכיר שם הוי"ה להדיה אבל ב'שְׁמֵיהּ רַבָּא' לטעם המהרש"א ז"ל דאינו מזכיר השם להדיה אלא ברמז ובכונת הלב בתיבת שְׁמֵיהּ לית לן בה. אי נמי הוה אמינא 'בָּרוּךְ הַבָּא' שאני כי תיבות 'בְּשֵׁם יְיָ' אין להם משמעות לבדם לכך הוה ליה אזכרה לבטלה אבל 'יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא' יש להם משמעות לבדם כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל דמבקש יְהֵא שֵׁם י"ה רַבָּא שיהיה השם שלם להכי אין קפידא בזה, ואי הוה נקיט רבא האי מלתא על 'יְהֵא שְׁמֵיהּ' בלבד הוה אמינא הכא שאני שהוא לשון שבח ותפלה שאין בהם טעמים המושכים את התיבות זו עם זו, ולכך קפיד אהפסקה שלא יהא נראה דמזכיר לבטלה אבל פסוק 'בָּר֣וּךְ הַ֭בָּא' שיש בו טעמים שהם מושכים ומחברים בתנועתם את התיבות זה בזה לית לן בה דהא נקוד על בָּר֣וּךְ הַ֭בָּא טעם זרקא וּבְּשֵׁ֣ם הֳ֑' יש אתנח וכיון דאמר בָּר֣וּךְ הַ֭בָּא בטעם זרקא אם ינשום בנתיים לית לן בה כי הטעם של זרקא שהוא בתיבת הבא מורה שיש עוד תיבות באים אחר זה וניכר שהאומר לא אסיק מילתא בתיבת הַ֭בָּא כיון דאמרה בטעם זרקא.

    כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן וּמַאי מַשְׁמַע, דְּהַאי 'עוֹבֵר', לִישְׁנָא דְּאַקְדוּמֵי הוּא? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: דִּכְתִיב: (שמואל ב' יח, כג) "וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי" אַבַּיֵי אָמַר: מֵהָכָא: (בראשית לג, ג) "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם". מקשים אמאי לא הביא רב נחמן בר יצחק פסוק 'וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם' שהוא מן התורה? ונראה לי בס"ד דהתם יש לומר לעולם הם קדמו לו והוא הלך אחריהם אך בא הכתוב לומר שעבר לנגד עיניהם שראו אותו עובר והולך אחריהם שלא נתעכב ונתאחר ללכת אחר זמן שעברו והיינו כדי לחזק לבם שראו בעיניהם שהוא עובר והולך. ובזה ניחא הא דלא הביא פסוק (בראשית לב, יז) 'עִבְרוּ לְפָנַי' דגם כן יש לומר הכי קאמר עברו לנגד עיני בעודי עומד כאן שאראה אתכם עוברים ולא תאחרו ללכת אחר שאלך אני.

    Ben Yehoyada on Sukkah 39a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 39, Amud Aleph, about 199 words in 6 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 6 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 143 words

      Opens “משה, שפיר קאמרת?! אלא התם והכא אסוקי…”

      Named: רב ספרא, רבא.

    2. Segment 223 words

      Opens “מקום שנהגו לכפול. תנא: רבי כופל בה…”

      Named: רבי כופל, רבי אלעזר, אביי.

    3. Segment 367 words

      Opens “לברך יברך. אמר אביי: ל"ש אלא לאחריו,…”

      Named: רב יהודה, רב נחמן בר יצחק, אביי, שמואל.

    4. Segment 414 words

      Opens “מתני׳ הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו…”

    5. Segment 518 words

      Opens “גמ׳ לא רצה ליתן לו במתנה, מהו?…”

      Named: רב הונא.

    6. Segment 634 words

      Opens “לפי שאין מוסרין דמי פירות שביעית לעם…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sukkah 39a · Segment 3 — “…רב יהודה אמר שמואל: כל המצות כולן, מברך עליהן…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sukkah 39a · Segment 2 — “…מאי מוסיף? אמר אביי: מוסיף לכפול מאודך״ ולמטה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 39a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026