Talmud Builders

    Sukkah 51a

    Back to index

    English translation — Sukkah 51a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1This dispute is parallel to another dispute between tanna’im , as it is taught in a mishna in tractate Arakhin : The Temple musicians were slaves of priests; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: The musicians were not slaves; they were Israelites from the family of the House of Happegarim and the family of the House of Tzipperaya. And they were from the city of Emma’um, and their lineage was sufficiently distinguished that they would marry their daughters to members of the priesthood.

    2Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: They were Levites. What, is it not that they disagree with regard to this; that the one who said that the musicians were slaves holds that the primary essence of song is singing with the mouth. Since the instrumental music is mere accompaniment, it could be performed by slaves. And the one who said that the musicians were Levites holds that the primary essence of song is accompaniment by musical instruments. Therefore, the musicians were Levites, who were tasked with the song that was part of the Temple service.

    3The Gemara asks: And how can you understand the mishna that way? According to that explanation, what does Rabbi Yosei hold? If he holds that the primary essence of song is singing with the mouth, then even slaves can also play the instruments. Why then does he require that the musicians be from Israelite families of distinguished lineage? If he holds that the primary essence of song is accompaniment by musical instruments, he should have said: Levites, yes, they may play the instruments, but Israelites, no, they may not.

    4Rather, the explanation of the dispute is that everyone agrees that the primary essence of song is singing with the mouth and the musical instruments are merely for accompaniment. And it is with regard to this that they disagree: It is that one Sage holds that the event took place in this manner, i.e., slaves played the instruments, and one Sage holds that the event took place in this manner, i.e., Israelite families of distinguished lineage played the instruments.

    5The Gemara asks: What practical halakhic difference is there whether one group or another played the instruments? The Gemara answers: It is with regard to whether one elevates a Levite from the platform to the presumptive status of distinguished lineage and eligibility to receive tithes that they disagree. Is it possible to draw the conclusion that a family is of distinguished lineage or eligible to receive tithes based on the fact that a member or ancestor of that family played a musical instrument on the Temple platform?

    6The one who said that the musicians were slaves holds that one does not elevate from the platform to the presumptive status of distinguished lineage and eligibility to receive tithes. And the one who said that the musicians were Israelites holds that one elevates a Levite from the platform to the presumptive status of distinguished lineage but not eligibility to receive tithes. And the one who said that the musicians were Levites holds that one elevates a Levite from the platform to the presumptive status of distinguished lineage and eligibility to receive tithes.

    7§ The Gemara cites an opinion that disagrees with that of Rav Yosef. And Rabbi Yirmeya bar Abba said: The dispute between Rabbi Yosei bar Yehuda and the Rabbis is with regard to the song of the Drawing of the Water. Rabbi Yosei bar Yehuda holds that extra rejoicing also overrides Shabbat, and the Rabbis hold that extra rejoicing does not override Shabbat. However, with regard to the song that the Levites sang accompanying an offering, everyone agrees that it is part of the Temple service, and overrides Shabbat.

    8The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Yosef that the dispute is with regard to the song that the Levites sang accompanying the daily offering: The song of the Drawing of the Water overrides Shabbat; this is the statement of Rabbi Yosei bar Yehuda. And the Rabbis say: It does not override even the Festival. Apparently, their dispute is with regard to the song of the Drawing of the Water. Say that this is a conclusive refutation of the opinion of Rav Yosef. The Gemara concludes: Indeed, it is a conclusive refutation.

    9The Gemara suggests: Let us say, based on this baraita , that it is with regard to the song of the Drawing of the Water alone that they disagree; however, with regard to the song that the Levites sang accompanying the daily offering, everyone says that it overrides Shabbat. If so, let us say that this will be a conclusive refutation of the opinion of Rav Yosef on two counts. According to Rav Yosef, the dispute is with regard to the song of the Drawing of the Water, and not with regard to the song the Levites sang accompanying the daily offering. The above suggestion refutes both aspects of his opinion.

    10Rav Yosef could have said to you: They disagree with regard to the song of the Drawing of the Water and the same is true for the song that the Levites sang accompanying an offering. And the fact that they disagree specifically with regard to the song of the Drawing of the Water and do not specifically mention the song that the Levites sang accompanying the daily offering is to convey to you the far-reaching nature of the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda, that even the song of the Drawing of the Water also overrides Shabbat.

    11The Gemara asks: But isn’t it taught in the mishna: This is the flute of the Place of the Drawing of the Water, which overrides neither Shabbat nor the Festival. By inference, this is the flute that does not override Shabbat; however, the flute that accompanies the daily offering overrides Shabbat. The Gemara asks: Who is the tanna of the mishna? If we say it is Rabbi Yosei bar Yehuda, didn’t he say that the song of the Drawing of the Water also overrides Shabbat? Rather, is it not the Rabbis, and say that this is a conclusive refutation of Rav Yosef on two counts. The Gemara concludes: Indeed, it is a conclusive refutation.

    12The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of the one who said: The primary essence of song is singing accompanied by musical instruments? The Gemara answers: It is as it is written: “And Hezekiah commanded to sacrifice the burnt-offering upon the altar. And when the burnt-offering began, the song of the Lord began also, and the trumpets, together with the instruments of David, king of Israel” (II Chronicles 29:27), indicating that the song of God that accompanies the offering is played by trumpets and other instruments.

    13The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of the one who said: The primary essence of song is singing with the mouth? The Gemara answers: It is as it is written: “And it came to pass, when the trumpeters and the singers were as one to make one sound” (II Chronicles 5:13). Since the verse does not mention any musical instrument played with the singing other than the trumpets, and the trumpets were not sounded as accompaniment for the singers, apparently the primary essence of song is singing with the mouth. The trumpets were sounded in order to accompany the sacrifice of the daily and additional offerings with the requisite sounds of tekia and terua .

    14The Gemara asks: And according to the other tanna too, who holds that the primary essence of song is singing with the mouth, isn’t it written: “And Hezekiah commanded …the song of the Lord began also, and the trumpets, together with the instruments,” indicating that the instruments are the primary essence? The Gemara answers: This is what the verse is saying: “The song of the Lord began,” indicates that the primary essence is with the mouth; “with the instruments of David, King of Israel,” is to sweeten the sound, as the instruments are merely to accompany and enhance the singing.

    15The Gemara asks: And according to the other tanna too, who holds that the primary essence of song is singing accompanied by musical instruments, isn’t it written: “And it came to pass, when the trumpeters and the singers were as one,” indicating that the primary essence is with the mouth? The Gemara answers: This is what the verse is saying: Through their juxtaposition, one derives that the singers are similar to the trumpeters; just as trumpeters produce their sound with an instrument, so too the singers produce their song with an instrument.

    16MISHNA: One who did not see the Celebration of the Place of the Drawing of the Water never saw celebration in his days. This was the sequence of events: At the conclusion of the first Festival day the priests and the Levites descended from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, where they would introduce a significant repair, as the Gemara will explain. There were golden candelabra atop poles there in the courtyard. And there were four basins made of gold at the top of each candelabrum. And there were four ladders for each and every pole and there were four children from the priesthood trainees, and in their hands were pitchers with a capacity of 120 log of oil that they would pour into each and every basin. From the worn trousers of the priests and their belts they would loosen and tear strips to use as wicks, and with them they would light the candelabra. And the light from the candelabra was so bright that there was not a courtyard in Jerusalem that was not illuminated from the light of the Place of the Drawing of the Water.

    17The pious and the men of action would dance before the people who attended the celebration,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כתנאיעיקר שיר בפה או בכלי:

    עבדי כהנים היו[משנה] במסכת ערכין היא על אוחזי כלי שיר בשעת שיר של קרבן קיימינן:

    משפחת בית הפגרים ומשפחת בית ציפריאזה שם המשפחות:

    ומאמאום היוזה שם מקומם:

    ומשיאין לכהונהישראל מיוחסין היו שנשיהם אלמנות ובנותם ראויות לינשא לכהנים:

    לוים היואבל ישראלים פסולין לכך:

    מעלין מדוכןהרואהו עומד על הדוכן עם הלוים א"צ לבדוק אחריו לא להשיאו מיוחסת ולא לתת לו מעשר ראשון דודאי לוי הוא שמפני דבר זה לא הרגילו להעמיד שם כי אם לוים כדי שלא יטעו בהם בני אדם להחזיקם כלוים ואינם לוים:

    ומאן דאמר עבדים היוקסבר אין סומכין על הדוכן מלבדוק אחריו להעלותן ליוחסין הלכך לא נזהרו על כך:

    ומ"ד ישראל היוסבר מדוכן ליוחסין מעלין שמפני דבר זה לא הרגילו להעמיד שם עבדים:

    אבל לא למעשרותשלא נזהרו מלהעמיד שם ישראל:

    ור' ירמיה אמר כו'לעיל קאי אפלוגתא דרבי יוסי ברבי יהודה ורבנן ופליג אדרב יוסף:

    הכי גרסינן דרבי יוסי סבר שמחה יתירה נמי דוחה שבת הואיל ושמחת מצוה היא ובחליל אין איסור מלאכה אלא שבות בעלמא:

    תיובתא דרב יוסףדאמר מודה ר' יוסי בשיר של שואבה דלא ידחה:

    אבל בשיר של קרבן דוחה כו'האי לשון קושיא ובעיא הוא כלומר חזינן הכא דבשל שואבה פליגי ואיכא למידק הא בשל קרבן מודו רבנן דדחי:

    נימא תהוי תיובתא דרב יוסףנמי בהא דאמר לעיל בשל קרבן פליגי והכא דייקינן דמודו רבנן ביה והויא תיובתא בתרתי בשל שואבה הוי תיובתיה מדרבי יוסי ובשל קרבן הוי תיובתיה מדרבנן:

    והוא הדין לקרבןומדרבנן לא תותביה:

    והא קתני מתניתין וזהו חליל כו'ל"ג והא עלה קתני אלא והא קתני:

    אלא לאו רבנן היאדשמעינן להו בדשואבה דלא דחי וקתני זהו למעוטי דקרבן אלמא בשל קרבן מודו:

    החל שיר ה' וחצוצרות ועל ידי כלי דוידאלמא כלי דוד שיר ה' קרי ליה:

    למחצצרים ולמשורריםוהכא לא כתיב כלים וחצוצרות לאו כלי שיר נינהו שהן לתקיעות התמידין והמוספין:

    מתני' יורדין לעזרת נשיםכהנים ולוים יורדין מעזרת ישראל שהיא גבוהה לעזרת נשים שלמטה הימנה בשיפוע ההר:

    ומתקנין שם תיקון גדולמפרש בגמרא:

    וארבעה ספלים של זהב בראשיהןבראש כל מנורה ומנורה:

    ילדיםבחורים ובידיהם כדי שמן ועולים כל אחד בסולמו:

    מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן היו מפקיעיןממכנסי בגדי השרד שהיו משל צבור ומאבנטיהם הישנים מפקיעין קורעין לעשות פתילות:

    שלא היתה מאירה מאור בית השואבהלפי שהמנורות גבוהין חמשים אמה והר הבית גבוה והאורה זורחת בכל העיר וכותל מזרחי שהוא לסוף עזרת נשים היה נמוך כדאמרינן בסדר יומא (דף טז.) והמנורות עולין למעלה הימנה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוכה 51 עמוד א

    1כתנאי, (דתניא): עבדי כהנים היו, דברי ר' מאיר. רבי יוסי אומר: משפחת בית הפגרים ומשפחת בית ציפריא, ומאמאום היו, שהיו משיאין לכהונה.

    2ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר: לוים היו. מאי לאו בהא קא מיפלגי, דמאן דאמר עבדים היו, קסבר: עיקר שירה בפה. ומאן דאמר לוים היו, קסבר: עיקר שירה בכלי.

    3ותסברא?! רבי יוסי מאי קסבר? אי קסבר עיקר שירה בפה אפילו עבדים נמי, אי קסבר עיקר שירה בכלי לוים אין, ישראלים לא!

    4אלא: דכולי עלמא עיקר שירה בפה. ובהא קא מיפלגי, דמר סבר: הכי הוה מעשה, ומר סבר: הכי הוה מעשה.

    5למאי נפקא מינה? למעלין מדוכן ליוחסין ולמעשר קא מיפלגי.

    6מאן דאמר עבדים היו, קסבר: אין מעלין מדוכן ליוחסין, ולא למעשר. ומאן דאמר ישראל היו, קסבר: מעלין מדוכן ליוחסין אבל לא למעשר ומאן דאמר לוים היו קסבר מעלין מדוכן בין ליוחסין בין למעשר׃

    7ורבי ירמיה בר אבא אמר מחלוקת בשיר של שואבה דרבי יוסי בר יהודה סבר שמחה יתירה נמי דוחה את השבת ורבנן סברי שמחה יתירה אינה דוחה את השבת אבל בשיר של קרבן דברי הכל עבודה היא ודוחה את השבת׃

    8מיתיבי שיר של שואבה דוחה את השבת דברי רבי יוסי בר יהודה וחכמים אומרים אף יום טוב אינו דוחה תיובתא דרב יוסף תיובתא׃

    9לימא בשיר של שואבה הוא דפליגי אבל בשיר של קרבן דברי הכל דוחה את השבת לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף בתרתי׃

    10אמר לך רב יוסף פליגי בשיר של שואבה והוא הדין לקרבן והאי דקמיפלגי בשיר של שואבה להודיעך כחו דרבי יוסי בר יהודה דאפילו דשואבה נמי דחי׃

    11והא קתני זהו חליל של בית השואבה. שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב זהו דאינו דוחה אבל דקרבן דוחה מני אי נימא רבי יוסי בר יהודה האמר שיר של שואבה נמי דוחה אלא לאו רבנן ותיובתא דרב יוסף בתרתי תיובתא׃

    12מאי טעמא דמאן דאמר עיקר שירה בכלי דכתיב ״(דברי הימים ב כט״, כז) ויאמר חזקיהו להעלות העולה להמזבח ובעת החל העולה החל שיר ה' והחצוצרות ועל ידי כלי דויד מלך ישראל׃

    13מ"ט דמאן דאמר עיקר שירה בפה דכתיב ״(דברי הימים ב ה״, יג) ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד׃

    14ואידך נמי הא כתיב ״ויאמר חזקיהו הכי קאמר החל שיר ה' בפה על ידי כלי דויד מלך ישראל לבסומי קלא״׃

    15ואידך נמי הא כתיב ״ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים הכי קאמר משוררים דומיא דמחצצרים מה מחצצרים בכלי אף משוררים בכלי״:

    Mishna

    16מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול מנורות של זהב היו שם וארבעה ספלים של זהב בראשיהם וארבעה סולמות לכל אחד ואחד וארבעה ילדים מפירחי כהונה ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה׃

    17חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם׃

    Tosafot

    כתנאי עבדי כהנים היומשנה היא פרק שני דערכין (דף י.) ותימה דהכא מסקינן דכ"ע עיקר שירה בפה והתם קתני רישא דחליל מכה בשמונה ימי החג ואי אפשר בלא שבת וי"ל דהא מפרש טעם משום דאין שבות במקדש ובירושלמי פריך ומשני רישא רבי יוסי בר' יהודה היא:

    מעלין מדוכןראוהו עומד על הדוכן עם הלוים אין צריך לבדוק אחריו לא להשיאו מיוחסת וליתן לו מעשר ראשון דודאי לוי הוא שמפני דבר זה לא הרגילו עבדים לעמוד שם כך פירש בקונטרס משמע שרוצה לומר דפליגי בהכי דמר סבר אין להעמיד עבדים לדוכן דחיישינן שמא יעלום ליוחסין ולמעשר ומר סבר לא חיישינן למעשר אבל חיישינן ליוחסין ומר סבר אף ליוחסין לא חיישינן ואין הלשון משמע כן דקאמר והכא בהא קא מיפלגי מר סבר הכי הוה מעשה ומ"ס הכי הוה מעשה משמע שהמעשר אין תלוי בהעלאה אלא העלאה תלויה במעשר דמר סבר הכי הוה מעשה שהלוים היו בקיאים בכלי שיר ומר סבר עבדים היו בקיאים יותר מן הכל והעמידום ומיהו פרק שני דערכין (דף יא. ושם) משמע כפירש הקונטרס דגרס והכא במעלין מדוכן למעשרות וליוחסין קמיפלגי ומיהו גם לפי מה שפירשתי שם יש לישבו:

    למחצצרים ולמשוררים והכא לא כתיבי כלים וחצוצרות לא כלי שיר נינהו שהם לתקיעות התמידין והמוספין כך פירש בקונ' ותימ' קרא גופיה כתוב בכלי שיר דקרא הכי כתיב בדברי הימים (ב' ה') גבי שלמה כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד להלל ולהודות לה' וכהרים קול בחצוצרות ובמצלתים ובכלי השיר ובהלל לה' כי טוב כי לעולם חסדו וי"ל דדייק מדחלקם לב' הילולים דמעיקרא כתיב גבי שירה בפה להשמיע קול אחד להלל להודות לה' ולבתר הכי כתיב גבי כלי השיר ובהלל לה' שמע מיניה דעיקר שירה בפה וכלי השיר לבסומי קלא:

    מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהןתימה דלא חשיב נמי כתונת שגם היא היתה של שש:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    א"ר פפא עיקר שירה בפה או בכלי תנאי היא דתנן בערכין פ"ב עבדי כהנים היו דברי ר"מ [ר' יוסי] אומר משפחת בית הפגרים כו'. רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר לוים. מאי לאו בהא פליגי דמ"ד עבדים היו. פי' אלו המכים באבוב קסבר עיקר שירה בפה והלויים הם משוררים. פי' ואלו המכים באבוב אף על פי שהן עבדים הותרו שהרי אין הסמיכה עליהן. ומ"ד לוים היו קסבר עיקר שירה בכלי לפיכך לויים היו. ותסברא דבהכי פליגי אי הכי ר' יוסי דקתני כשרין היו מאי קאמר כו' כמו שהוא מפורש בערכין פרק ג' ור' ירמיה בר אבא אמר מחלוקת בשיר של בית השואבה אבל בשיר של קרבן דברי הכל עבודה היא ודחיא שבת מיתיבי חליל של בית השואבה דוחה שבת דברי ר' יוסי בר' יהודה וחכ"א אפילו יו"ט אינו דוחה תיובתא דרב יוסף תיובתא בחליל של בית השואבה אבל בשיר של קרבן דברי הכל דחי ואסיקנא תיובתא דרב יוסף בתרתי תיובתא מ"ד עיקר שירה בכלי מ"ט דכתיב ויאמר חזקיהו להעלות העולה להמזבח וגו' ומ"ד עיקר שירה בפה מ"ט דכתיב ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד והכי קאמר להעלות העולה החל שיר ה' בפה ועל ידי כלי דוד לבסומי קלא.

    ואידך אמר לך אדרבה משוררים למחצצרים מה מחצצרים בכלי אף משוררים בכלי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 51a

    Sukkah 51a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 453 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כתנאי עיקר שיר בפה או בכלי:

    עבדי כהנים היו [משנה] במסכת ערכין היא על אוחזי כלי שיר בשעת שיר של קרבן קיימינן:

    משפחת בית הפגרים ומשפחת בית ציפריא זה שם המשפחות:

    ומאמאום היו זה שם מקומם:

    ומשיאין לכהונה ישראל מיוחסין היו שנשיהם אלמנות ובנותם ראויות לינשא לכהנים:

    לוים היו אבל ישראלים פסולין לכך:

    מעלין מדוכן הרואהו עומד על הדוכן עם הלוים א"צ לבדוק אחריו לא להשיאו מיוחסת ולא לתת לו מעשר ראשון דודאי לוי הוא שמפני דבר זה לא הרגילו להעמיד שם כי אם לוים כדי שלא יטעו בהם בני אדם להחזיקם כלוים ואינם לוים:

    ומאן דאמר עבדים היו קסבר אין סומכין על הדוכן מלבדוק אחריו להעלותן ליוחסין הלכך לא נזהרו על כך:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Sukkah 51a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    כתנאי עבדי כהנים היו משנה היא פרק שני דערכין (דף י.) ותימה דהכא מסקינן דכ"ע עיקר שירה בפה והתם קתני רישא דחליל מכה בשמונה ימי החג ואי אפשר בלא שבת וי"ל דהא מפרש טעם משום דאין שבות במקדש ובירושלמי פריך ומשני רישא רבי יוסי בר' יהודה היא:

    מעלין מדוכן ראוהו עומד על הדוכן עם הלוים אין צריך לבדוק אחריו לא להשיאו מיוחסת וליתן לו מעשר ראשון דודאי לוי הוא שמפני דבר זה לא הרגילו עבדים לעמוד שם כך פירש בקונטרס משמע שרוצה לומר דפליגי בהכי דמר סבר אין להעמיד עבדים לדוכן דחיישינן שמא יעלום ליוחסין ולמעשר ומר סבר לא חיישינן למעשר אבל חיישינן ליוחסין ומר סבר אף ליוחסין לא חיישינן ואין הלשון משמע כן דקאמר והכא בהא קא מיפלגי מר סבר הכי הוה מעשה ומ"ס הכי הוה מעשה משמע שהמעשר אין תלוי בהעלאה אלא העלאה תלויה במעשר דמר סבר הכי הוה מעשה שהלוים היו בקיאים בכלי שיר ומר סבר עבדים היו בקיאים יותר מן הכל והעמידום ומיהו פרק שני דערכין (דף יא. ושם) משמע כפירש הקונטרס דגרס והכא במעלין מדוכן למעשרות וליוחסין קמיפלגי ומיהו גם לפי מה שפירשתי שם יש לישבו:

    למחצצרים ולמשוררים והכא לא כתיבי כלים וחצוצרות לא כלי שיר נינהו שהם לתקיעות התמידין והמוספין כך פירש בקונ' ותימ' קרא גופיה כתוב בכלי שיר דקרא הכי כתיב בדברי הימים (ב' ה') גבי שלמה כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד להלל ולהודות לה' וכהרים קול בחצוצרות ובמצלתים ובכלי השיר ובהלל לה' כי טוב כי לעולם חסדו וי"ל דדייק מדחלקם לב' הילולים דמעיקרא כתיב גבי שירה בפה להשמיע קול אחד להלל להודות לה' ולבתר הכי כתיב גבי כלי השיר ובהלל לה' שמע מיניה דעיקר שירה בפה וכלי השיר לבסומי קלא:

    מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן תימה דלא חשיב נמי כתונת שגם היא היתה של שש:

    Tosafot on Sukkah 51a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    א"ר פפא עיקר שירה בפה או בכלי תנאי היא דתנן בערכין פ"ב עבדי כהנים היו דברי ר"מ [ר' יוסי] אומר משפחת בית הפגרים כו'. רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר לוים. מאי לאו בהא פליגי דמ"ד עבדים היו. פי' אלו המכים באבוב קסבר עיקר שירה בפה והלויים הם משוררים. פי' ואלו המכים באבוב אף על פי שהן עבדים הותרו שהרי אין הסמיכה עליהן. ומ"ד לוים היו קסבר עיקר שירה בכלי לפיכך לויים היו. ותסברא דבהכי פליגי אי הכי ר' יוסי דקתני כשרין היו מאי קאמר כו' כמו שהוא מפורש בערכין פרק ג' ור' ירמיה בר אבא אמר מחלוקת בשיר של בית השואבה אבל בשיר של קרבן דברי הכל עבודה היא ודחיא שבת מיתיבי חליל של בית השואבה דוחה שבת דברי ר' יוסי בר' יהודה וחכ"א אפילו יו"ט אינו דוחה תיובתא דרב יוסף תיובתא בחליל של בית השואבה אבל בשיר של קרבן דברי הכל דחי ואסיקנא תיובתא דרב יוסף בתרתי תיובתא מ"ד עיקר שירה בכלי מ"ט דכתיב ויאמר חזקיהו להעלות העולה להמזבח וגו' ומ"ד עיקר שירה בפה מ"ט דכתיב ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד והכי קאמר להעלות העולה החל שיר ה' בפה ועל ידי כלי דוד לבסומי קלא.

    ואידך אמר לך אדרבה משוררים למחצצרים מה מחצצרים בכלי אף משוררים בכלי:

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 51a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    אר״פ כתנאי דתניא עבדי כהנים הוו.‎ פי׳‎ ‎אותם שהיו מחזיקין בכלי שיר דר״מ ר׳‎ יוסי אומר משפחות כו׳‎ פי׳‎ משפחות מיוחסו׳‎ שבישראל שמהן היו משיאין לכהונה:

    רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר לוים היו מאי לאו בהא קא מפלגי דמ״ד עבדים היו קסבר עיקר שירה בפה. פי׳‎ והשיר בפה על יד הלוים היה שכשרים לעבודה אלא שעבדים אלו היה מחזיקין בכלי שיר ומ״ד לוים היו קסבר עיקר שירה בכלי וא״א אלא בלוים:

    ותסברא כו׳‎ אלא הכא במעלין מן הדוכן ליוחסין ולמעשרות פליגי מאן דמכשר בעבדים סבר אין מעלין כלל ומ״ד ישראלים היו סבר אין מעלין מדוכן למעשרות וליכא למיחש דאתו לאסוקיה לישראל זה למיתן ליה מעשרות כלוי אבל מעלין מדוכן ליוחסין הלכך בעבדים א״א דלמא מסקי ליה ליוחסין אבל בישראל מיוחס אפשר שראוי הוא ליוחסין ואע״ג דהני לאו בדוכן ממש הוו קיימי כיון דמחזיקין בכלי שיר אתו למטעי בהו כשרואין אות׳‎ משוררין ומעידין עליהם שראו אותם משוררין בב״ה ואתו לאסוקינהו ליוחסין ולפיכך אין עושין כן בעבדים. והא דאמר ר׳‎ יוסי ב״ר שמחה יתירה היא ודחיא שבת ק״ל כיון דשמחה יתירה היא ולאו חובה כ״ש דהוי דינא דלא תדחה שבת ונ״ל דה״ק דהכא לא קפדי בתיקון כלי שיר כולי האי כיון שאינו אלא שמחה יתירה וכיון שכן אין לגזור בשבות כזה במקדש שמא יתקן כלי שיר ורבנן סברי דאפילו בשמחה יתירה יש לחוש לתיקון כלי שיר וכיון שהוא דבר קרוב ואינו חובה לא דחיא שבת:

    מ״ט דמ״ד עיקר שירה בכלי דכתיב ויאמר חזקיהו להעלות העולה למזבח ובעת החל העולה החל שיר ה׳‎ ובחצוצרות על ידי כלי דוד מלך ישראל אלמא עיקר שירה אכלי דוד סמיך ליה. ומ״ט דמ״ד עיקר שיר׳‎ בפה דכתיב ויהי כאח׳‎ למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד להודות ולהלל לשם יש לפרש דכיון דקרי משוררים למשמיעים קול בהודות ובהלל לה׳‎ אלמא הנגון וההלול בפה היינו שירה ואיכא דק״ל והכתיב בסיפיה דקרא ובהרים קול בחצוצרות ובמצלתים ובכלי השיר ובהלל לה׳‎ כי טוב מדקאמר כלי השיר אלמא שירה בכלי. וי״ל דודאי ליכא למ״ד דשיר כלים לא הוי חשוב כשיר אלא היינו ראי׳‎ דמייתי דלא קרי משוררי׳‎ סתם דמקדש אלא למשמיע קול בהלל ובהודות לה׳‎ ולא למחזיקים בכלי שיר אלמא עיקר שיר בפה הוא והם הראוי׳‎ ליקרא משוררים דמקדש והיינו דאמרינן למ״ד עיקר שיר בכלי הכתיב ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים ופריק ה״ק משוררים דומיא דמחצצרים דהיינו בכלים אלמא ראיה דמייתינן מעיקרא היינו למיקרי להו משוררים סתמא:

    Ritva on Sukkah 51a · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRashba, Sheva Shitot, Warsaw, 1883. · Public Domain

    Meiri

    כבר ביארנו שעיקר שירה בפה ועם כל זה אחרים היו מנגנים לפניהם בכלי נגון ומ"מ לא סוף דבר לויים אלא אף ישראלים ומ"מ דוקא מיוחסים הראויים להשיא בנותיהם לכהונה אבל לא עבדים ואע"פ שעיקר שירה בפה חוששין שמא יטעו בהם ליוחסין שהרי אמרו מעלין מן הדוכן ליוחסין ולמדת שאע"פ שמעלין מדוכן ליוחסין אין מעלין ממנו למעשר דאם כן אף כל ישראל פסול בו ולמדת שישראל מיוחס עולה על הדוכן לנגן אלא שי"מ שלא על הדוכן היו עומדין ואעפ"כ הואיל ורואין אותם עסוקין בשיר אף הם באים לטעות עליו ולהעלותו שלא מן הדוכן דוקא אלא ממלאכת הדוכן:

    Meiri on Sukkah 51a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה כתנאי עבדי כו' ומשני רישא ר"י ב"י היא עכ"ל לרב יוסף ניחא דקאמר ר"י ב"י היא דרבנן פליגי עליה בשיר של קרבן ולר' ירמיה ב"א דאמר דבשיר של קרבן מודו רבנן צ"ל דקאמר ר"י ב"י היא ובר פלוגתיה וניחא ליה לאתויי תנא דמשכח בהדיא ולאפוקי מהני תנאי דסברי עיקר שיר בפה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sukkah 51a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בתוס' ד"ה מעלין וכו' כך פי' בקונטרס התוס' דלגו בפי' הקונטרס ולא הביאוהו כצורתו:

    בא"ד ואין הלשון משמע כן וכו' מ"ס הכי הוה מעשה כו' משמע שהמעשה אין תלוי בהעלאה וכו' ר"ל דלפי גי' הגמ' משמע דפלוגתייהו דמר סבר שהיו מעמידים שם עבדים מחמת שהעבדים היו בקיאין יותר ומחמת כן ג"כ אין מעלים מדוכן ליוחסים דהא עבדים היו ומר סבר דאינו כן אלא לוים היו ולא עבדים ולכך מעלין וכו':

    בא"ד ומיהו גם לפי שפי' שם יש ליישבו הלשון דחוק ונ"ל דר"ל שגם לפי הגירסא דהתם יש ליישב דר"ל כמו שפירשו התוס' כאן דהעלאה תלויה במעשה ואין ראיה לפי' הקונטרס מהתם:

    ד"ה מבלאי מכנסי כו' שגם הוא שש הס"ד ואח"כ מתחיל דבור אחר שעליהם הלוים וכו':

    בא"ד ובמס' מדות תנן וכו' ר"ל דשם משמע דגם דוכן לשיר של קרבן לא היה אצל המזבח אלא על מעלה אחת שבין עזרת ישראל לעזרת כהנים:

    Maharam on Sukkah 51a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמרא לימא תהוי תיובתא דר"י בתרתי כעין זה לעיל דף ד ע"ב וש"נ:

    Gilyon HaShas on Sukkah 51a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    וּמְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם, וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶם נראה לי בס"ד מְנוֹרָה רמז לתורה (משלי ו, כג) 'כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר' ולכן היה בכל מנורה ד' ספלים כנגד ד' חלקים של פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד] ונקראים בשם סְפָלִים דאיתא במדרש (בראשית רבה פח, ו) בפסוק (בראשית מ, טז) 'וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי' אלו שלשה מלכיות והסל העליון הוא מלכות אדום עיין שם. נמצא אדום נקרא בשם סל והתורה מכנעת את אדום דכתיב (בראשית כז, כב) 'הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב' ואמרו רז"ל 'כְּשֶׁהַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו' ועיקר עסק התורה הוא בפה דכתיב (משלי ד, כב) 'כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם' ודרשו רז"ל (עירובין נג:) למוציאהם בפה, ולכן לעסק התורה מכנהו בשם סֵפֶל כי תבא אות פ' שבה עסק התורה ותפריד אותיות סל שהם כינוי לאדום. ובזה פרשתי בס"ד רמז המשנה (משנה שבת יח, ב) 'כופין את הסל לפני האפרוחים' שהם תינוקות של בית רבן הבל שאין בו חטא כלומר כופה מלכות אדום, ולכן נרמזו בארבע ספלים ארבע חלקי התורה שהם פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד]. ומניחין 'כַּדֵּי שֶׁמֶן שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לֹג לְכָּל סֵפֶל וְסֵפֶל' רמז כי ק"ך צרופי אלקים יתמתקו על ידי עסק התורה. גם ק"ך לוגין הם שלשים קבין רמז לאות למ"ד שהוא עליון הרומז ללימוד התורה. 'וְלֹא הָיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁלֹּא הָיְתָה מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה' נרמז בזה שכל בית ובית צריך שיהיו נשמעין בו דברי תורה ואמרו רז"ל (מגילה טז:) 'לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה' זוֹ תּוֹרָה, 'וְחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁבִּידֵיהֶם' כי אֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר הם דברי תורה ותופסים אותם בִּידֵיהֶם לרמוז שדברי תורה באים לידי מעשה כי המעשה תתייחס ליד. ובזה פרשתי בס"ד הכרוז אשר מכריזין בגן עדן (פסחים נ.) אשרי מי שבא לכאן ותלמודו 'בידו' דייקא כלומר קיים אותו במעשה אשר תתייחס לידים. ומה שהיו זורקין האבוקות למעלה וחוזרין ומקבלים אותם, נראה לי בס"ד רמזו בזה על אורות מ"ן [מיין נוקבין] אשר מעלים על ידי עסק התורה מתתא לעילא ועל אורות מ"ד [מיין דוכרין] שיורדין מעילא לתתא ודוק.

    מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי הַכֹּהֲנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶם, מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין וכו' וקשה למה אין לוקחים אלא משני מינים אלו בלבד ואין לוקחים מן הכתונת? והתוספות נרגשו בזה והניחו בקושיא. ונראה לי בס"ד דאמרו רז"ל (ערכין טז.) אבנט מכפר על הרהור הלב ומכנסיים על עריות אבל הכתונת מכפרת על שפיכות דמים. והנה בקיבוץ עם רב שנמצאים שם אנשים ונשים שמחים אז היצר הרע יתגרה יותר בשתי עונות אלו להחטיאם בעריות ובהרהור הלב, לכן מביאין בגדים אלו המכפרים על זה ועל זה להדלקת מצוה כדי שיגינו שבאותו מעמד לא יתגרה היצר הרע בשתי מכשולות אלו, וגם לעורר את לב האנשים אשר רואין את זאת ההדלקה לקחת מוסר לעצמם להיות נשמרים בדבר זה.

    Ben Yehoyada on Sukkah 51a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 51, Amud Aleph, about 453 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “כתנאי, (דתניא): עבדי כהנים היו, דברי ר'…”

      Named: רבי יוסי.

    2. Segment 228 words

      Opens “ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר: לוים היו.…”

    3. Segment 322 words

      Opens “ותסברא?! רבי יוסי מאי קסבר? אי קסבר…”

      Named: רבי יוסי.

    4. Segment 419 words

      Opens “אלא: דכולי עלמא עיקר שירה בפה. ובהא…”

    5. Segment 59 words

      Opens “למאי נפקא מינה? למעלין מדוכן ליוחסין ולמעשר…”

    6. Segment 633 words

      Opens “מאן דאמר עבדים היו, קסבר: אין מעלין…”

    7. Segment 739 words

      Opens “ורבי ירמיה בר אבא אמר מחלוקת בשיר…”

      Named: רבי ירמיה בר אבא, רבי יוסי בר יהודה, רבן דברי, אבא.

    8. Segment 823 words

      Opens “מיתיבי שיר של שואבה דוחה את השבת…”

      Named: רבי יוסי בר יהודה, רב יוסף.

    9. Segment 921 words

      Opens “לימא בשיר של שואבה הוא דפליגי אבל…”

      Named: רב יוסף, רבן דברי.

    10. Segment 1026 words

      Opens “אמר לך רב יוסף פליגי בשיר של…”

      Named: רב יוסף, רבי יוסי בר יהודה, רבן והאי.

    11. Segment 1143 words

      Opens “והא קתני זהו חליל של בית השואבה.…”

      Named: רבי יוסי בר יהודה, רב יוסף, רבן דוחה.

    12. Segment 1231 words

      Opens “מאי טעמא דמאן דאמר עיקר שירה בכלי…”

    13. Segment 1319 words

      Opens “מ"ט דמאן דאמר עיקר שירה בפה דכתיב…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “ואידך נמי הא כתיב ויאמר חזקיהו הכי…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “ואידך נמי הא כתיב ויהי כאחד למחצצרים…”

    16. Segment 1673 words

      Opens “מתני׳ מי שלא ראה שמחת בית השואבה…”

    17. Segment 176 words

      Opens “חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sukkah 51a · Segment 10 — “אמר לך רב יוסף פליגי בשיר של שואבה והוא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 51a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026