Talmud Builders

    Sukkah 52b

    Back to index

    English translation — Sukkah 52b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1evil all day” (Genesis 6:5). All day long his thoughts and desires are for evil. Rabbi Shimon ben Lakish said: A person’s evil inclination overcomes him each day and seeks to kill him, as it stated: “The wicked watches the righteous and seeks to kill him” (Psalms 37:32); the wicked here is referring to the wickedness inside one’s heart. And if not for the Holy One, Blessed be He, Who assists him with the good inclination, he would not overcome it, as it is stated: “The Lord will not leave him in his hand, nor suffer him to be condemned when he is judged” (Psalms 37:33).

    2The school of Rabbi Yishmael taught: If this scoundrel, the evil inclination, accosted you, seeking to tempt you to sin, drag it to the study hall and study Torah. If it is like a stone, it will be dissolved by the Torah. If it is like iron, it will be shattered. The Gemara elaborates: If it is like stone, it will be dissolved, as it is written: “Ho, everyone who is thirsty, come you for the water” (Isaiah 55:1), water in this context meaning Torah; and it is written: “Stones were worn by water” (Job 14:19). If it is like iron, it will be shattered, as it is written: “Is not My word like fire, says the Lord; and like a hammer that shatters rock” (Jeremiah 23:29).

    3Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: The evil inclination incites a person to sin in this world, and then testifies against him in the next world, as it is stated: “He that delicately brings up his servant from a child shall have him become a master [ manon ] at the last” (Proverbs 29:21). Initially, in one’s youth, the evil inclination, which should have been enslaved to him, takes control of him and causes him to sin. Then, ultimately, that same evil inclination becomes his manon . Manon means witness, as in Rabbi Ḥiyya’s coded alphabet in which alef and tet and beit and ḥet , etc., are interchanged. Witness [ sahada ] is called manon . The letters mem and samekh , nun and heh , and vav and dalet are interchanged with other letters.

    4Rav Huna raised a contradiction between two verses. It is written: “For the spirit of harlotry caused them to err” (Hosea 4:12), indicating that this spirit was a temporary phenomenon and not an integral part of their persona. And it is also written: “For the spirit of harlotry is within them” (Hosea 5:4), indicating that it is an integral part of their persona. The Gemara explains: Initially, it causes them to err from without, and ultimately, it is from within them.

    5Rava said: Initially, the verse called the evil inclination a traveler coming from afar. Subsequently, the verse calls it a guest, as one welcomes it. Ultimately, the verse calls it man, indicating significance, as it became the homeowner. As it is stated in the parable of the poor man’s lamb that Nathan the prophet said to David: “And there came a traveler to the rich man, and he was reluctant to take of his own flock and of his own herd, to prepare for the guest” (II Samuel 12:4). And it is written in the same verse: “And he took the poor man’s lamb, and prepared it for the man that was come to him.” In other words, the evil inclination that began as a traveler gradually rose in prominence.

    6Rabbi Yoḥanan said: A man has a small organ used in sexual relations. If he starves the organ, and does not overindulge, it is satiated; however, if he satiates the organ and overindulges in sexual relations, it is starving, and desires more, as it is stated: “When they were fed, they became full, they were filled, and their heart was exalted; therefore have they forgotten Me” (Hosea 13:6).

    7Rav Ḥana bar Aḥa said that the Sages in the school of Rav say: There are four creations that the Holy One, Blessed be He, created, yet He, as it were, regrets that He created them, as they do more harm than good. And these are they: Exile, Chaldeans, and Ishmaelites, and the evil inclination. Exile, as it is written: “Now therefore, for what am I here, says the Lord, seeing that My people is taken away for naught” (Isaiah 52:5). God Himself is asking: For what am I here? Chaldeans, as it is written: “Behold the land of the Chaldeans, this is the people that was not” (Isaiah 23:13), meaning, if only they never were.

    8Ishmaelites, as it is written: “The tents of robbers prosper, and they that provoke God are secure, in whatsoever God brings with His hand” (Job 12:6). God brought upon Himself these Arabs that dwell in the deserts in tents. The evil inclination, as it is written: “On that day, says the Lord, will I assemble her that is lame, and I will gather her that is driven away, and her that I corrupted” (Micah 4:6). God is saying that He created the evil inclination that led the people to sin and to be cast into exile.

    9Rabbi Yoḥanan said: Were it not for these three verses that follow that indicate that God controls people’s hearts, the legs of the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people themselves, would have collapsed, unable to withstand the repercussions of their sins. One, as it is written: “And her that I corrupted,” indicating God’s regret for doing so. And one, as it is written: “Behold, as the clay in the potter’s hand, so are you in My hand, O house of Israel” (Jeremiah 18:6). And the other verse: “And I will take away the heart of stone out of your flesh, and I will give you a heart of flesh” (Ezekiel 36:26), indicating that the matter is not solely in human hands, but in the hands of God as well.

    10Rav Pappa said: It is derived from this verse as well: “And I will put My spirit within you, and cause you to walk in My statutes, and you shall keep My ordinances, and do them” (Ezekiel 36:27).

    11§ Apropos the end of days, the Gemara cites another verse and interprets it homiletically. It is stated: “The Lord then showed me four craftsmen” (Zechariah 2:3). Who are these four craftsmen? Rav Ḥana bar Bizna said that Rabbi Shimon Ḥasida said: They are Messiah ben David, Messiah ben Yosef, Elijah, and the righteous High Priest, who will serve in the Messianic era. Rav Sheshet raised an objection: If so, if that is the identity of the four craftsmen, then that which is written in the previous verse: “And he said to me: These are the horns that scattered Judea” (Zechariah 2:4), is difficult; these four in the first verse are coming for their enemies, and are not redeemers.

    12Rav Ḥana said to Rav Sheshet: Go to the end of the verse: “These then are come to frighten them, to cast down the horns of the nations, which lifted up their horn against the land of Judah to scatter it.” This indicates that the horns refer to the nations that exiled the Jewish people and that the four craftsmen will hurl those horns aside. Rav Sheshet said to him: Why should I disagree with Rav Ḥana in matters of aggada , where he is more expert than I, and I cannot prevail?

    13The Gemara continues homiletically interpreting verses that relate to the end of days. It is stated: “And this shall be peace: When the Assyrian shall come into our land, and when he shall tread in our palaces, then shall we raise against him seven shepherds, and eight princes among men” (Micah 5:4). The Gemara asks: Who are these seven shepherds? The Gemara explains: David is in the middle; Adam, Seth, and Methuselah are to his right; Abraham, Jacob, and Moses are to his left. And who are the eight princes among men? They are Yishai, Saul, Samuel, Amos, Zephania, Zedekiah, Messiah, and Elijah.

    14§ The mishna continues: And there were four ladders for each pole. One of the Sages taught: The height of the candelabrum upon the pole is fifty cubits. And there were four children from the priesthood trainees holding and in their hands jugs of oil with a capacity of 120 log of oil. A dilemma was raised: Was it 120 log altogether, or perhaps each and every child carried that amount? Come and hear proof from this baraita : And in their hands were jugs of oil, each with a capacity of thirty log , that were all together 120 log .

    15One of the Sages taught: And these young priests who held the pitchers were superior in strength to the son of Marta, daughter of Baitos, who was a priest renowned for his might. They said about the son of Marta, daughter of Baitos, that he would take two thighs of a large bull that was so large that it would be purchased for one thousand zuz , and walk up the ramp in small steps, heel to toe, without hurrying, due to his strength. However, his brethren the priests would not allow him do so, due to the principle: “In the multitude of people is the King’s glory” (Proverbs 14:28). The more priests engaged in the Temple service, the greater glory for God. Therefore, it is preferable for the thighs to be carried to the altar by multiple priests.

    16The Gemara asks: In what sense were these young priests superior? If we say it is due to the weight of the pitchers that they carried, these two thighs are heavier than the thirty log of oil. The Gemara answers: Rather, the difference is that there, in the case of the son of Marta, he walked on a ramp that was wide, and with a moderate gradient of only one cubit every four cubits of length, and it is not steep; here they climbed ladders, and those are very steep.

    17§ The mishna continues: And there was not a courtyard in Jerusalem that was not illuminated from the light of the Place of the Drawing of the Water. One of the Sages taught:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    רע כל היוםכל היום רעתו מתוספת:

    ה' לא יעזבנו בידובתריה כתיב:

    מנוול זהיצר הרע:

    לכו למיםנמשלה תורה למים וכתיב אבנים שחקו מים:

    דברי כאשוהאש מפעפע את הברזל והיינו מתפוצץ שהניצוצות ניתזין ממנו:

    עבדויצה"ר הוא עבדו של אדם שאם רצה הרי הוא מסור בידו שנאמר ואתה תמשל בו:

    באטב"חאלפא ביתא הוא א"ט ב"ח ג"ז ד"ו הרי עשיריות י"צ כ"פ ל"ע מ"ס הרי מאות ק"ץ ר"ף ש"ן ת"ם הרי אלפים ונשארו הנ"ך שלא היה לה"א בן זוג בעשיריות ולא לנו"ן בן זוג במאות לפי סדר האותיות ולא לכ"ף בן זוג באלפים וחברם יחד נמצא דרך אלף בית זה סהדה מנון סמ"ך מן מ"ס במקום מ"ם ה"א מן ה"ן במקום נו"ן דלי"ת מן ד"ו במקום וי"ו ועוד ה' במקום נו"ן:

    התעםתעות בעלמא:

    בקרבםמשמע נטוע בלבם:

    הלךעובר דרך עליו ואינו מתאכסן עמו:

    אורחאכסנאי:

    אישבעל הבית:

    ויבא הלךבדוד ובת שבע קאי דקאמר ליה נביא לדוד על יצר רע הבא עליו:

    אבר קטןגוייה גיד:

    משביעובתשמיש:

    רעבגופו חסר כח ורעב לעת זקנה:

    שבעבכח שלם:

    גלותשהגלה את ישראל:

    מה לי פהזו היא חרטה:

    לא היהאינו כדי והלואי לא היה:

    אהלים לשודדיםאלו ערביים השוכנים באהלים במדברות ורועים מקנה כל ימיהם וכתיב סיפיה דקרא לאשר הביא וגו' כלומר הוא עצמו גרם לו הרגזתו שהביאם בעולם:

    ואשר הרעתירישא דקרא אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי אני בראתי את יצר הרע המחטיאם וגרמתי להם כל זאת:

    שלשה מקראותהמעידין שהעונות והזכיות בידו ותוכן הלבבות:

    חרשיםאומנים:

    משיחים שניהם חרשים לבנין בית המקדש אליהו חרש אבן שבנה מזבח בהר הכרמל ומצינו שהוא עתיד להשתלח:

    וכהן צדקהוא שם בן נח ונקרא חרש ויחזק חרש את צורף (ישעיהו מ״א:ו׳-ז׳) ובבראשית רבה (פ' מ"ג) מפרש ליה במלכי צדק שבא לקראת אברהם וברכו וחיזקו וקראו חרש על שם בנין התיבה שבנה עם אביו:

    אלה הקרנות אשר זרובתריה כתיב:

    שפיל לסיפיה דקראדאלה הקרנות ויבאו אלה להחריד אותם סוף הפסוק הוכיח שתחילתו אינו מדבר בחרשים אלא באומות שכששאל הנביא את המלאך מה אלה החרשים אמר לו אלה הקרנות כלומר אומות הללו אשר זרו את יהודה ויבאו אלה החרשים להחריד אותם הקרנות לידות את קרנות הגוים:

    שפילהשפל עצמך לתחתית המקרא לסופו:

    אמר רב ששת בהדי חנא באגדתא למה לימה לי אצלו בהגדה בקי הוא בהגדה ממני ולא אוכל לו:

    שבעה רועים ושמנה נסיכיםלא ידעתי בהם טעם כמדומה לי דאמרינן בעלמא ויצחק להיכן אזל להציל בניו מדינה של גהינם כדכתיב כי אתה אבינו (מדרש ילקוט מיכה ה):

    אדם שת ומתושלחמן הצדיקים שהיו קודם המבול שלא חטאו עד דור אנוש כדכתיב (בראשית ד) אז הוחל וגו מתושלח צדיק גמור היה כדאמרינן בחלק (סנהדרין דף קח:) שבעת ימים שנתלו לדור המבול הן ימי אבלו של מתושלח:

    עמוס וצפניהמן הנביאים היו:

    לכולהולארבעת הילדים דהוו שלשים לכל חד:

    והן משובחיןבדבר זה היו משובחים בכחם יותר מבנה של מרתא:

    בנה של מרתא בת בייתוסכהן היה:

    עקב בצד גודלהוליכן בכבש בנחת עקב רגל אחד בצד גודל של חבירתה ודרך נושאי משאוי לרוץ:

    ולא הניחוהו אחיו הכהניםלהוליך שני אברים אלא כמנין המפורש בסדר יומא (דף כו:) פר קרב בכ"ד משום ברוב עם הדרת מלך:

    אי משום יוקראכובד המשוי:

    הנך יקירי טפישתי יריכות כאילו כבידות משלשים לוג:

    כבש ומרובעהכבש היה משפע בשיפוע אורך קרוב ארבע אמות שיפוע לכל אמה גובה דשתים ושלשים אמה אורך לתשעה גובה:

    סוכה 52 עמוד ב

    1רע כל היום. אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר: ״(תהלים לז״, לב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמ' (תהלים לז, לג) ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו׃

    2תנא: דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ אם אבן הוא נימוח דכתיב ״(ישעיהו נה״, א) הוי כל צמא לכו למים וכתיב ״(איוב יד״, יט) אבנים שחקו מים אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב ״(ירמיהו כג״, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע׃

    3א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן יצר הרע מסיתו לאדם בעוה"ז ומעיד עליו לעולם הבא שנאמר ״(משלי כט״, כא) מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון שכן באטב"ח של ר' חייא קורין לסהדה מנון׃

    4רב הונא רמי כתיב ״(הושע ד״, יב) כי רוח זנונים התעה וכתיב ״(הושע ה״, ד) בקרבם בתחלה התעם ולבסוף בקרבם׃

    5אמר רבא בתחלה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש שנאמר ״(שמואל ב יב״, ד) ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח וכתיב ״ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו״׃

    6אמר רבי יוחנן אבר קטן יש לו לאדם מרעיבו שבע משביעו רעב שנאמר ״(הושע יג״, ו) כמרעיתם וישבעו וגו'׃

    7אמר רב חנא בר אחא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם ואלו הן גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע גלות דכתיב ״(ישעיהו נב״, ה) ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם וגו' כשדים דכתיב ״(ישעיהו כג״, יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה׃

    8ישמעאלים דכתיב ״(איוב יב״, ו) ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו יצר הרע דכתיב ״(מיכה ד״, ו) ואשר הרעתי׃

    9אמר רבי יוחנן אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאיהן של ישראל חד דכתיב ״ואשר הרעתי וחד דכתיב (ירמיהו יח״, ו) הנה כחומר ביד היוצר כן אתם וגו' ואידך (יחזקאל לו, כו) והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר׃

    10רב פפא אמר אף מהאי נמי (יחזקאל לו, כז) ואת רוחי אתן בקרבכם וגו'׃

    11(זכריה ב, ג) ויראני ה' ארבעה חרשים מאן נינהו ארבעה חרשים אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק מתיב רב ששת אי הכי היינו דכתיב ״(זכריה ב״, ד) ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה הני לשובה אתו׃

    12א"ל שפיל לסיפיה דקרא ויבואו אלה להחריד אותם לידות את קרנות הגוים הנושאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה וגו' א"ל בהדי חנא באגדתא למה לי׃

    13(מיכה ה, ד) והיה זה שלום אשור כי יבא בארצנו וכי ידרוך בארמנותינו והקמנו עליו שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם מאן נינהו שבעה רועים דוד באמצע אדם שת ומתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה בשמאלו ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם ישי ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה ומשיח ואליהו:

    14ארבעה סולמות כו': תנא גובהה של מנורה חמשים אמה (כו'): וארבעה ילדים של פרחי כהונה ובידיהם כדי שמן של מאה ועשרים לוג: איבעיא להו מאה ועשרים לוג כולהו או דלמא לכל חד וחד תא שמע ובידיהם כדי שמן של שלשים שלשים לוג שהם כולם מאה ועשרים לוג׃

    15תנא והן משובחין היו יותר מבנה של מרתא בת בייתוס אמרו על בנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי יריכות של שור הגדול שלקוח באלף זוז ומהלך עקב בצד גודל ולא הניחוהו אחיו הכהנים לעשות כן משום (משלי יד, כח) ברב עם הדרת מלך׃

    16מאי משובחים אילימא משום יוקרא הני יקירי טפי אלא התם כבש ומרובע ולא זקיף הכא סולמות וזקיף טובא:

    17ולא היה חצר בירושלים: תנא׃

    Tosafot

    אם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר וכפטיש יפוצץ סלעותימה הא משמע שהפטיש הוא ברזל מפוצץ סלע וכמו כן קשה פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד. ושם:) דקאמרינן מה ברזל מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים וכן קשיא במסכת שבת פרק אמר רבי עקיבא (שבת דף פח: ושם) מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה מתחלק לשבעים לשון ובההיא דסנהדרין היה מגיה רבינו שמואל מחלק ולא גרסינן מתחלק ולא יתכן להגיה כן כלל דמה לו להזכיר הפטיש ה"ל למימר מה סלע מתחלק ועוד בהך דשמעתין משמע שהברזל מתפוצץ ואית דגריס הכא אם ברזל הוא מפעפע שנאמר הלא כה דברי כאש ואש מפעפע את הברזל ואם סלע הוא מתפוצץ שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע ורבינו תם מקיים גירסת הספרים ומפרש וכפטיש יפוצץ סלע שהסלע מפוצץ את הברזל כדאמרינן במדרש (אגדה) מעשה באחד שקנה סנפירין ובא לבדקו נתנו על הסדן והכה בקורנס נבקע הסדן ונחלק הקורנס וסנפירין לא נחלק ממקומו היינו הוא דכתיב וכפטיש יפוצץ סלע הסלע יפוצץ את הפטיש וסנפירין הוא אבן ספיר ואע"ג דלא כתב יפוצצו סלע הרבה פסוקים יש בענין זה אבנים שחקו מים (איוב י״ד:י״ט) פירושו שחקו אותן מים וקצת קשה דהכא מדמה פטיש ליצה"ר ובהנהו מדמי פטיש לדברי תורה בסנהדרין ובשבת ושמא ה"ט דמקרא אחד יוצא לכמה טעמים וקשה לפירוש ר"ת דבריש מסכת תענית (דף ד.) אמר כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם שנאמר כפטיש יפוצץ סלע אלמא פטיש קשה ומפוצץ את הסלע:

    משביעושמרבה בתשמיש ביום ובלילה דהא מייתי לה בחלק (סנהדרין דף קז.) גבי. עובדא דדוד שאמר בחנני ה' ונסני דקאמר מיד לעת ערב ויקם דוד מעל משכבו ואמר רב יהודה אמר רב שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה דאמר רבי יוחנן אבר קטן יש בו באדם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ומתגבר עליו להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק וגו' אם פגע בך מנוול זה פירוש הוא יצה"ר משכהו לבית המדרש. אם וכו' וה' לא יעזבנו בידו. שכן בא"ט ב"ח קורין לסהדה מנון פירוש כגון א"ת ב"ש ג"ר ד"ק. וא"ל ב"ם ג"ן ד"ס וכיוצא בהן. ואלו האותיות של א"ט ב"ח כה הן א"ט ב"ח ג"ז ד"ו י"צ כ"ף ל"ע מ"ס ק"ת ר"ש. הן האותיות שאצל סמ"ך ה"א דל"ת ה"א שהוא סהדה יבא מהן מנון וכן חילוף.

    אמר רבא בתחלה קראו הלך ובסוף קראו אורח ובסוף איששנאמר ויבא הלך לאיש העשיר וגו'.

    א"ר יוחנן אבר יש באדם מרעיבו שבע משביעו רעבד' הקב"ה מתחרט שבראן באלו יש הרעה אלו הן כשדים וישמעאלים גלות ויצה"ר כשדים הן ארץ כשדים זה העם לא היה אילמלא ג' מקראות הללו נתמוטטו רגלי שונאי ישראל ואשר הרעותי וכתיב כי הנה כחומר ביד היוצר וגו' וכתיב והסירותי וגו'.

    רב פפא אמר האי נמי דכתיב ואת רוחי אתן וגו'ד' חרשים משיח בן דוד משיח בן יוסף אליהו וכהן צדק. (ד' חרשים משיח בן דוד שבעה רועים משיח בן יוסף) שבעה רועים דוד באמצע אדם שת מתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה משמאלו [שמונה נסיכי אדם ישי שאול ושמואל.

    עמוס צפניה חזקיהו ואליהו ומשיחפיס' ומנורות של זהב היו שם. וספלין בראשיהם כו' ד' ילדים מפרחי כהונה ובידיהן כדי שמן של ק"כ לוג ואוקימנא ביד כל אחד כד שמן של ל' לוג הכל ק"כ לוג. ואלו הילדים שהיו עולין בסולמות ובידיהן כד של ל' לוג היו משובחין מבן מרתא בת בייתוס שהיה נוטל ב' יריכות של שור גדול הלקוח באלף כסף בידו אחת ומהלך עקב בצד גודל ועולה בהן במזבח שהכהן היה עולה בכבש שאינו זקוף. ואלו הילדים כשהן זקופין: פיס' מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהם היו מפקיעין: ירושלמי מבלאי מכנסי כ"ג היו מדליקין נרות שבפנים ממכנסי כהן הדיוט היו מדליקין נרות מבחוץ כתיב להעלות נר תמיד שיערו לומר אין לך דבר שעושה שלהבת אלא פשתים. מהו מפקיעין תירגם ר' חגי מפשילין:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 52b

    Sukkah 52b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 573 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    רע כל היום כל היום רעתו מתוספת:

    ה' לא יעזבנו בידו בתריה כתיב:

    מנוול זה יצר הרע:

    לכו למים נמשלה תורה למים וכתיב אבנים שחקו מים:

    דברי כאש והאש מפעפע את הברזל והיינו מתפוצץ שהניצוצות ניתזין ממנו:

    עבדו יצה"ר הוא עבדו של אדם שאם רצה הרי הוא מסור בידו שנאמר ואתה תמשל בו:

    באטב"ח אלפא ביתא הוא א"ט ב"ח ג"ז ד"ו הרי עשיריות י"צ כ"פ ל"ע מ"ס הרי מאות ק"ץ ר"ף ש"ן ת"ם הרי אלפים ונשארו הנ"ך שלא היה לה"א בן זוג בעשיריות ולא לנו"ן בן זוג במאות לפי סדר האותיות ולא לכ"ף בן זוג באלפים וחברם יחד נמצא דרך אלף בית זה סהדה מנון סמ"ך מן מ"ס במקום מ"ם ה"א מן ה"ן במקום נו"ן דלי"ת מן ד"ו במקום וי"ו ועוד ה' במקום נו"ן:

    התעם תעות בעלמא:

    33 more comments on this page.

    Rashi on Sukkah 52b · Sefaria

    Tosafot

    אם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע ותימה הא משמע שהפטיש הוא ברזל מפוצץ סלע וכמו כן קשה פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד. ושם:) דקאמרינן מה ברזל מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים וכן קשיא במסכת שבת פרק אמר רבי עקיבא (שבת דף פח: ושם) מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה מתחלק לשבעים לשון ובההיא דסנהדרין היה מגיה רבינו שמואל מחלק ולא גרסינן מתחלק ולא יתכן להגיה כן כלל דמה לו להזכיר הפטיש ה"ל למימר מה סלע מתחלק ועוד בהך דשמעתין משמע שהברזל מתפוצץ ואית דגריס הכא אם ברזל הוא מפעפע שנאמר הלא כה דברי כאש ואש מפעפע את הברזל ואם סלע הוא מתפוצץ שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע ורבינו תם מקיים גירסת הספרים ומפרש וכפטיש יפוצץ סלע שהסלע מפוצץ את הברזל כדאמרינן במדרש (אגדה) מעשה באחד שקנה סנפירין ובא לבדקו נתנו על הסדן והכה בקורנס נבקע הסדן ונחלק הקורנס וסנפירין לא נחלק ממקומו היינו הוא דכתיב וכפטיש יפוצץ סלע הסלע יפוצץ את הפטיש וסנפירין הוא אבן ספיר ואע"ג דלא כתב יפוצצו סלע הרבה פסוקים יש בענין זה אבנים שחקו מים (איוב י״ד:י״ט) פירושו שחקו אותן מים וקצת קשה דהכא מדמה פטיש ליצה"ר ובהנהו מדמי פטיש לדברי תורה בסנהדרין ובשבת ושמא ה"ט דמקרא אחד יוצא לכמה טעמים וקשה לפירוש ר"ת דבריש מסכת תענית (דף ד.) אמר כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם שנאמר כפטיש יפוצץ סלע אלמא פטיש קשה ומפוצץ את הסלע:

    משביעו שמרבה בתשמיש ביום ובלילה דהא מייתי לה בחלק (סנהדרין דף קז.) גבי. עובדא דדוד שאמר בחנני ה' ונסני דקאמר מיד לעת ערב ויקם דוד מעל משכבו ואמר רב יהודה אמר רב שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה דאמר רבי יוחנן אבר קטן יש בו באדם:

    Tosafot on Sukkah 52b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ומתגבר עליו להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק וגו' אם פגע בך מנוול זה פירוש הוא יצה"ר משכהו לבית המדרש. אם וכו' וה' לא יעזבנו בידו. שכן בא"ט ב"ח קורין לסהדה מנון פירוש כגון א"ת ב"ש ג"ר ד"ק. וא"ל ב"ם ג"ן ד"ס וכיוצא בהן. ואלו האותיות של א"ט ב"ח כה הן א"ט ב"ח ג"ז ד"ו י"צ כ"ף ל"ע מ"ס ק"ת ר"ש. הן האותיות שאצל סמ"ך ה"א דל"ת ה"א שהוא סהדה יבא מהן מנון וכן חילוף.

    אמר רבא בתחלה קראו הלך ובסוף קראו אורח ובסוף איש שנאמר ויבא הלך לאיש העשיר וגו'.

    א"ר יוחנן אבר יש באדם מרעיבו שבע משביעו רעב ד' הקב"ה מתחרט שבראן באלו יש הרעה אלו הן כשדים וישמעאלים גלות ויצה"ר כשדים הן ארץ כשדים זה העם לא היה אילמלא ג' מקראות הללו נתמוטטו רגלי שונאי ישראל ואשר הרעותי וכתיב כי הנה כחומר ביד היוצר וגו' וכתיב והסירותי וגו'.

    רב פפא אמר האי נמי דכתיב ואת רוחי אתן וגו' ד' חרשים משיח בן דוד משיח בן יוסף אליהו וכהן צדק. (ד' חרשים משיח בן דוד שבעה רועים משיח בן יוסף) שבעה רועים דוד באמצע אדם שת מתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה משמאלו [שמונה נסיכי אדם ישי שאול ושמואל.

    עמוס צפניה חזקיהו ואליהו ומשיח פיס' ומנורות של זהב היו שם. וספלין בראשיהם כו' ד' ילדים מפרחי כהונה ובידיהן כדי שמן של ק"כ לוג ואוקימנא ביד כל אחד כד שמן של ל' לוג הכל ק"כ לוג. ואלו הילדים שהיו עולין בסולמות ובידיהן כד של ל' לוג היו משובחין מבן מרתא בת בייתוס שהיה נוטל ב' יריכות של שור גדול הלקוח באלף כסף בידו אחת ומהלך עקב בצד גודל ועולה בהן במזבח שהכהן היה עולה בכבש שאינו זקוף. ואלו הילדים כשהן זקופין: פיס' מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהם היו מפקיעין: ירושלמי מבלאי מכנסי כ"ג היו מדליקין נרות שבפנים ממכנסי כהן הדיוט היו מדליקין נרות מבחוץ כתיב להעלות נר תמיד שיערו לומר אין לך דבר שעושה שלהבת אלא פשתים. מהו מפקיעין תירגם ר' חגי מפשילין:

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 52b · Sefaria

    Ritva

    ג״ה בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה׳‎ וכפטיש יפוצץ סלע וה״פ אם אבן היא נימוח ע״י התורה שנמשלה למים והמים שוחקין את האבנים כדכתיב אבנים שחקו מים ואם ברזל הוא מתפוצץ כסלע הקשה שהוא מפוצץ את הפטים וז״ש וכפטיש יפוצץ סלע כלומר כפטיש שיפוצצנו הסלע ואינו נכון שהכתוב מדמה ד״ת לפטיש והוא צריך שיהא מפצץ ולא מתפוצץ ואית דגרסי אם אבן הוא מתפוצץ ואם ברזל הוא נימוח פי׳‎ שד״ת כאש שמחממים את הברזל וממחין אותו כדכתיב הלא כה דברי כאש וכן ד״ת כפטיש החזק שמפוצץ אבני הסלע כדכתיב וכפטיש יפוצץ סלע וזה נכון:

    Ritva on Sukkah 52b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה אם ברזל וכו' ובההיא דסנהדדין היה מגיה רבינו שמואל מחלק ור"ל ולא שמדמה התורה לברזל שהוא הפטיש אלא שמדמה אותו לסלע:

    Maharam on Sukkah 52b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה, מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. יש לדקדק הוה ליה למימר 'בְּרַח וְהִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ' ולשון 'מָשְׁכֵהוּ' משמע שיוליכהו לבית המדרש, ומה יעשה בו שם? ונראה לי בס"ד הכונה דרך משל, יבא יצר הרע בבוקר ויאמר לאדם היום הרוח טוב צא לשדות וכרמים וטייל שם או היום יש מראה עונג במקום פלוני ונקבצים שם אנשים ונשים לך וטייל שם וכיוצא בזה, אם יאמר אדם: לא כי אלא אלך לבית המדרש! אז היצר הרע שהוא השטן יעשה לו עכבות מבחוץ מינים ממינים שונים. כיצד יעשה? יאמר ליצר הן כן אעשה כאשר דברת! וכשיצא מביתו אומר בפירוש שהולך לטיול דנמצאת הליכתו הוא עם היצר הרע ביחד שמראה לו שהוא הולך עמו על פי עצתו ואחר שיגיע לפתח בית המדרש אז ישמט ויכנס שם ונמצא משך אותו עד פתח בית המדרש וזהו שאמר 'מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ'.

    אִם אֶבֶן הוּא, נִמּוֹחַ. אִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ. נראה לי בס"ד נקיט שתי דמיונות אבן וברזל כי שתי מיני יצר הרע הם, אחד על מצות עשה וזה קורא אותו בשם אבן כי מטמטם לבו של אדם ולא יניח לו תאוה לקיים מצות עשה, ואחד על ביטול מצות לא תעשה שמיעצו לעשות איסור להכריתו מן הקדושה דנמצא עצתו היא כברזל שחותך וכורת. או יובן בס"ד אבן וברזל רמז לשני מיני מצודות של יצר הרע האחת העושר שמעשירו כדי שיבעט כי הוא שטן הוא יצר הרע וזו תדמה לברזל ששולט בכל, כן העשיר שולט בעושרו על כל אדם, והאחת העוני שמרושש אותו כדי שיבעט, וזה ידמה לאבן שהכל דשים עליה כן העני הכל דשים בו. ועיין מה שכתבתי בס"ד במאמרים אלו בגמרא דקידושין דף למ"ד.

    (משלי כט, כא) "מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ, וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן" שֶׁכֵּן בְּ'אטב"ח' דְּבֵי רַבִּי חִיָּא קוֹרִין לְ'סַהֲדָה ': 'מָנוֹן '. יש להקשות למה הזכירו בחילוף אותיות? ולא עוד אלא שהוא חלוף סַהֲדָה שהוא תרגום של עד, והוה ליה למימר 'וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה עַד'? ונראה לי בס"ד אמר 'מָנוֹן' לרמוז בזה לפי דרכו עוד ענין אחר לומר כי סופו יתגבר עליו בשם השלישי משבעה שמות שלו שהוא שם 'טָמֵא' [50] שמספרו נו"ן כי שם זה קשה מכל שמות היצר הרע כי הוא מספר נו"ן שערי טומאה ולכן אמר 'מנון' תניח חיר"ק תחת מִ' ותהיה אות השימוש ועיקר התיבה נוּן רוצה לומר יִהְיֶה אַחֲרִיתוֹ מִשֵּׁם נוּן שהוא שם 'טָמֵא' והוא ראש שמו של נחש הקדמוני לכך נחש התחתון ארס שלו בראשו. או אותיות 'מָנוֹן' יש בתוכם גם כן מנון רוצה לומר במלואם לרמוז שיתחלק לשני סהדה אחד מצד יצר המתהוה מן החומר ואחד מצד יצר הנמשך ובא מהקליפה כאמור לעיל ונעשו ב' עדים בדבר.

    בִּתְחִלָּה קְרָאוֹ 'הֵלֶךְ ', וְלִבְסוֹף קְרָאוֹ 'אוֹרֵחַ', וְלִבְסוֹף קְרָאוֹ 'אִישׁ '. נראה לי בס"ד סופי תיבות 'הֵלֶךְ אוֹרֵחַ אִישׁ' חֹשֶׁךְ, שמחשיך לאדם וזה החשך יהיה בסוף לכך נרמז בסופי תיבות. גם הוא אותיות שָׁכַח, שנשכחו דברי תורה ומוסר. גם הוא אותיות כָּחַשׁ, שמכחישו ומזיקו ובאמצע יש לרי, רמז לקליפה הנקראת לר"י וראשי תיבות בגימטריא ז' רמז לשבעה שמות שהם שבעה כוחות טומאה שיש לו.

    אֵבֶר קָטָן יֵשׁ בּוֹ בָּאָדָם, מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב, מַרְעִיבוֹ שָׂבֵעַ נראה לי בס"ד יש באדם צלם מאותיות שם הוי"ה בפנימיותו וצלם מאותיות שם אלקים בחיצוניותו ושניהם נגמרין בעטרה של האבר הזה ולכן חיבור שני שמות הוי"ה אלקים שהם אחד בפנימיות ואחד בחיצניות אם תמלאם במלוי יודי"ן יהיו שבע שהם ע"ב ש' שבע שהם ע"ב ש' ואם תמלא שם הוי"ה ביודי"ן [יו"ד ה"י וי"ו ה"י = 72] ושם אלקים בריבוע [אֱלֹקִים בריבוע הוא כזה: א, א״ל, אל״ה, אלה״י, אלהי״ם = 200] יהיה צירוף 'רעב' שהוא ר' מספר שם אלקים וע"ב מספר שם הוי"ה.

    אַרְבָּעָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם עַל שֶׁבְּרָאָם, אֵלּוּ הֵן כַּשְׂדִּיִּים, וְיֵצֶר הָרַע, יִשְׁמָעֵאל, גָּלוּת. ודאי לא שייך חרטה אצלו יתברך כי הוא צופה עתידות ויודע נסתרות צופה ומביט עד סוף כל הדורות! אך נקיט לשון חרטה לברר חובה שלהם כי יֵצֶר הָרַע יאמר שבראו הקב"ה להחטיא על כן מאחר שעשה שליחותו יתברך ראוי שיקבל שכר, לכך אמר הקב"ה לשון חרטה ביצר הרע להראות שאין לו רצון במלאכתו של יצר הרע ואין נחשב לו שעשה רצון השי"ת אלא אדרבה להפך! וכן בְּגָלוּת יאמרו אומות העולם מאחר שהקב"ה גזר על ישראל גלות ושעבוד עשינו רצונו ויש לנו שכר, לכך אמר הקב"ה על הגלות לשון חרטה להראות שלא עשו רצונו בזה! וכן כַּשְׂדִּיִּים שהיו בעלי עצה לנבוכדנצר הרשע להביאו להחריב ירושלים יאמרו מאחר שהנביאים נתנבאו בחרבנה יפה עשינו בעצה ויש לנו שכר, לכך נאמר על מציאותם בעולם לשון חרטה להראות שאין לו יתברך רצון בהם כלל! וכן יִשְׁמָעֵאל כיון שאמר אברהם אבינו ע"ה (בראשית יז, יח) 'לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ' והשיב לו וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וכו' יאמר יש להקב"ה רצון בי וחביב אני לפניו כי אברהם בקש שיחיה בלבד והקב"ה הוסיף לו יותר על בקשתו, לכך במציאות ישמעאל בעולם אמר לשון חרטה להראות כי הוא מאוס לפני הקב"ה!

    (זכריה ב, ג) "וַיַּרְאֵנִי ה' אַרְבָּעָה חָרָשִׁים " מַאן נִינְהוּ 'אַרְבָּעָה חָרָשִׁים'? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְאֵלִיָּהוּ, וְכֹהֵן צֶדֶק. נראה לי בס"ד ארבעתם רמוזים בתיבת 'חָרָשִׁים' שיש בתיבה זו אותיות משיח [ חָ רָ שִׁים ] דקאי על משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, ויש גם כן בתיבה זו אותיות שם [חָרָ שִׁים ] זה שם בן נח שהוא מלכי צדק, ויש גם כן בתיבה זו אותיות חי [ חָ רָשִׁ י ם] רמז לאליהו זכור לטוב שנשאר חי ועלה חי לשמים.

    מַאן נִינְהוּ "שִׁבְעָה רֹעִים"? דָּוִד בַּאֶמְצַע, אָדָם, שֵׁת, וּמְתוּשֶׁלַח מִימִינוֹ אַבְרָהָם, וְיַעֲקֹב, וּמֹשֶׁה מִשְּׂמֹאלוֹ וּמַאן נִינְהוּ "שְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם"? יִשַׁי, וְשָׁאוּל, וּשְׁמוּאֵל, וְעָמוֹס, צְפַנְיָה, חִזְקִיָּהוּ, וְאֵלִיָּהוּ, וּמָשִׁיחַ. הנה ודאי קבלה היא זו ביד רז"ל שיהיו על סדר זה, אך קשה איך יהיה דוד המלך ע"ה גדול מכולם? ועוד איך אברהם יעקב משה יהיו משמאל ולא בימין? ונראה לי בס"ד על דרך שאמרו על אליהו זכור לטוב אשר יתגלה בכל מילה ומילה שאינו בא כולו אלא רק חלק ממנו שיתחלק לכמה חלקים, ולכן יבא באלף מילות ויותר אשר יזדמנו ברגע אחד שבכל מילה יבא חלק אחד ממנו ואין כל החלקים שוים שבכל מילה יתחלק בחלק גדול לפי ערך בעלי המצוה, וכן כאן הרועים אשר יתגלו לעתיד ודוד באמצע, לא יבא כל אחד ואחד כולו אלא חלק אחד ממנו כפי מה שראוי לבא על פי חכמתו יתברך ורצונו הפשוט ואין החלקים שוים, ואפשר כי השלשה שהם מימין יבואו בחלקים גדולים והשלשה אשר משמאל יבואו בחלקים קטנים וחלק דוד המלך ע"ה אשר באמצע יבא יותר גדול או אפשר שיבא כולו. ונראה לי בס"ד בזה קיים בו השי"ת הבטחתו מה שאמר (תהלים פט, לז) 'וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי' שיהיה דוגמת החמה בשבעה כוכבי לכת שהם שַׁצַ"ם חַנְכַּ"ל [שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה] דחמה באמצע כן הוא באמצע. ומה שמנה את המשיח בנסיכים לבסוף נראה דקאי על משיח בן יוסף, או כי הנסיכים מני להו על סדר הדורות שלהם ולא נקיט להו על סדר ישיבתם ואין הכי נמי סדר ישיבתם יהיה כפי מעלתם. ונראה לי בס"ד כי יעשה הקב"ה כן לעתיד שיהיה דוד המלך ע"ה יושב באמצע במקום מלך ויהיו גדולי עולם מימינו וגדולי עולם משמאלו כדי לקיים 'מַאן דְּאִיהוּ זְעֵיר אִיהוּ רַב' ששילם לו הקב"ה כבוד בשביל דברי ענוה שדיבר על עצמו דאמרו רז"ל במדרש שוחר טוב אמר דוד אין לי לישב במקום גדולים כי יודע אני בעצמי אלא יהיו אברהם יצחק ויעקב בטרקלין ומשה ואהרן בקיטון ואני מקומי בסף הדא הוא דכתיב (תהלים פד, יא) 'בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹקַי' עד כאן. ופרשתי בס"ד המאמר שדיבר כנגד אחיזתם דהאבות בחג"ת [חסד גבורה תפארת] שהם ג' אמצעיות ומשה ואהרן בנצח והוד ודוד במלכות סופא דכל דרגין כי לכן נקראת שער ולכן אומר (תהלים נא, יז) 'אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח' [כלומר שם אֲדֹנָי במלואו גימטריא תרע"א 671, שהוא תרגום של שער ] והוא בענותו אמר בסף ממש לכן עשה לו הקב"ה הכבוד הזה לעתיד שיהא יושב כמלך בגדוד הוא באמצע וגדולי עולם מימינו וגדולי עולם משמאלו שבכללם אברהם ויעקב ומשה. ונראה לי שבעה רועים כנגד תורה שבכתב שהיא שבעה ספרים כמו שאמרו רז"ל (שבת קטו:) על פסוק (משלי ט, א) 'חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה' ושמנה נסיכים כנגד תורה שבעל פה שיש בה שמנה דרגין שהם כשר ופסול, חייב וזכאי, טהור וטמא, אסור ומותר.

    Ben Yehoyada on Sukkah 52b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 52, Amud Bet, about 573 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 144 words

      Opens “רע כל היום״. אמר רבי שמעון בן…”

      Named: רבי שמעון.

    2. Segment 257 words

      Opens “תנא: דבי רבי ישמעאל אם פגע בך…”

      Named: רבי ישמעאל.

    3. Segment 333 words

      Opens “א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן יצר…”

      Named: שמואל.

    4. Segment 420 words

      Opens “רב הונא רמי כתיב (הושע ד, יב)…”

      Named: רב הונא.

    5. Segment 536 words

      Opens “אמר רבא בתחלה קראו הלך ולבסוף קראו…”

      Named: רבא, שמואל.

    6. Segment 619 words

      Opens “אמר רבי יוחנן אבר קטן יש לו…”

      Named: רבי יוחנן.

    7. Segment 748 words

      Opens “אמר רב חנא בר אחא אמרי בי…”

      Named: רב חנא בר אחא, רב ארבעה.

    8. Segment 823 words

      Opens “ישמעאלים דכתיב (איוב יב, ו) ישליו אהלים…”

    9. Segment 942 words

      Opens “אמר רבי יוחנן אלמלא שלש מקראות הללו…”

      Named: רבי יוחנן.

    10. Segment 1014 words

      Opens “רב פפא אמר אף מהאי נמי (יחזקאל…”

      Named: רב פפא.

    11. Segment 1150 words

      Opens “(זכריה ב, ג) ויראני ה' ארבעה חרשים…”

      Named: רב חנא בר ביזנא, רבי שמעון, רב ששת.

    12. Segment 1225 words

      Opens “א"ל שפיל לסיפיה דקרא ויבואו אלה להחריד…”

    13. Segment 1347 words

      Opens “(מיכה ה, ד) והיה זה שלום אשור…”

      Named: שמואל.

    14. Segment 1447 words

      Opens “ארבעה סולמות כו': תנא גובהה של מנורה…”

    15. Segment 1545 words

      Opens “תנא והן משובחין היו יותר מבנה של…”

      Named: רב עם.

    16. Segment 1618 words

      Opens “מאי משובחים אילימא משום יוקרא הני יקירי…”

    17. Segment 175 words

      Opens “ולא היה חצר בירושלים: תנא…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Sukkah 52b · Segment 2 — “תנא: דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sukkah 52b · Segment 3 — “א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן יצר הרע מסיתו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 52b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026