Talmud Builders

    Sukkah 54b

    Back to index

    English translation — Sukkah 54b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara rejects this answer. If it is due to the case of Passover eve, that is not an omission, as who is the tanna of this mishna? It is Rabbi Yehuda, who said: Although there were three shifts in the sacrifice of the Paschal lamb, never in the all the days of the third shift did it reach the point in hallel to recite: “I love that the Lord hears my voice” (Psalms 116:1), which is the second paragraph of hallel , because the people participating in the third shift were few. Therefore, when they reached that section of hallel they had already completed the slaughter of all the offerings, and consequently only one set of blasts was sounded during this shift, for a total of forty-two.

    2The Gemara wonders: But didn’t we establish that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? The Gemara answers: And perhaps this tanna of the mishna holds in accordance with his opinion in one case, with regard to the third shift on Passover eve, and disagrees with him in one case, with regard to tallying the number of blasts.

    3But the question remains: What other case did he omit, that he omitted this case of Rosh HaShana as well? The Gemara answers: He omitted the case of Passover eve that occurs on Shabbat eve, in which case you eliminate six blasts of the third shift and incorporate six blasts sounded each Friday. The total is forty-eight blasts.

    4§ The mishna continues: And one sounds no more than forty-eight trumpet blasts on any given day. The Gemara wonders: And are there no more than forty-eight on any day? But isn’t there Passover eve that occurs on Shabbat, where if it is according to Rabbi Yehuda, there would be fifty-one blasts, i.e., twenty-one daily blasts, nine for the additional offering of Shabbat, nine for the hallel of each of the first two shifts sacrificing the Paschal lamb, and three for the third shift; and if it is according to the Rabbis, who hold that nine blasts were sounded for the third shift as well, there would be fifty-seven blasts? According to both opinions, there are more than forty-eight.

    5The Gemara answers: When the tanna teaches the mishna, he is teaching matters that occur every year; the case of Passover eve that occurs on Shabbat, which is a matter that does not occur each and every year, he does not teach. The Gemara asks: Is that to say that Shabbat eve during the Festival occurs every year? There are times when you do not find a Friday during the intermediate days of Sukkot . And what are the circumstances? It is a case where the first Festival day occurs on Shabbat eve, and therefore the following Friday is the Eighth Day of Assembly.

    6The Gemara answers: That cannot be, as when the first Festival day of Sukkot would happen to occur on Shabbat eve, we postpone it by adding a day to the month of Elul and observing both Rosh HaShana and the first day of Sukkot on Shabbat. What is the reason for doing so? The reason is: Since if the first Festival day occurs on Shabbat eve, when is Yom Kippur that year? It is on Sunday. Therefore, in order to avoid two consecutive days, Shabbat and Yom Kippur, when there is a severe prohibition against performing labor, we postpone Rosh HaShana. The first Festival day never coincides with Friday.

    7The Gemara asks: And do we postpone it to prevent Yom Kippur from occurring on Sunday? But didn’t we learn in a mishna: The fats of the offerings slaughtered and sacrificed on Shabbat that were not yet burned on the altar may be sacrificed on Yom Kippur that begins at the conclusion of Shabbat?

    8And Rabbi Zeira said: When we were studying in the school of Rav in Babylonia, they said with regard to that which was taught in the baraita : On Yom Kippur that occurs on Shabbat eve they did not sound the trumpets to stop the people from their labor and signify the onset of Shabbat, and if it occurred at the conclusion of Shabbat they would not recite havdala after Shabbat, that it is undisputed, as everyone agrees to that halakha . However, when I ascended to there, to Eretz Yisrael, I found Rabbi Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, who was sitting and saying that this is the opinion of Rabbi Akiva, and the other Sages disagree. From both of these sources, it is apparent that Yom Kippur can occur both before and after Shabbat. The question remains: Why did the tanna cite a case that does not occur every year?

    9The Gemara answers: This is not difficult. This, the mishna, from which it is understood that there will always be a Friday during the Festival, is in accordance with the opinion of the Rabbis, who maintain that Rosh HaShana is postponed to ensure that Yom Kippur will not occur adjacent to Shabbat. However, this mishna, which teaches that the fats of Shabbat may be sacrificed at the conclusion of Shabbat on Yom Kippur, and Rosh HaShana is not postponed, is in accordance with the opinion of Aḥerim , who maintain that there are a fixed number of days in a year and a fixed number of days in a month.

    10As it is taught in a baraita : Aḥerim say: Between the festival of Shavuot one year and the festival of Shavuot the following year, and similarly, between Rosh HaShana one year and Rosh HaShana the following year, there is a difference of only four days of the week. And if it was a leap year there is a difference of five days between them. The 354 days in the year are divided among twelve months; six months are thirty days long and six months are twenty-nine days long. Since according to Aḥerim the number of days is constant, Rosh HaShana could occur on any day of the week.

    11§ The Gemara returns to analyze the opinion of Rabbi Aḥa bar Ḥanina, who holds that the trumpet was sounded for each additional offering sacrificed on a given day. The Gemara raises an objection: In the case of the New Moon that occurs on Shabbat, the song of the New Moon supersedes the song of Shabbat. And if it is so, as Rabbi Aḥa asserts, let us recite the song of Shabbat and let us recite the song of the New Moon. Since only one song is recited, apparently only one set of blasts is sounded.

    12Rav Safra said: What is the meaning of supersedes? Supersedes means to precede, and the song for the New Moon would precede the song of Shabbat. The Gemara asks: And why does the song of the New Moon precede that of Shabbat? Doesn’t the principle: When a frequent practice and an infrequent practice clash, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice, dictate that the song of Shabbat should be recited first?

    13Rabbi Yoḥanan said, the New Moon takes precedence here, contrary to the general principle, in order to inform the people that the New Moon was established at its proper time by the court. The Gemara asks: And is that the indicator that we implement to indicate that the month was established at its proper time? Don’t we implement a different indicator, as it is taught in a mishna: In order to avoid confusion between the fats of earlier offerings and the fats of later offerings, prior to being placed on the altar the fats of the daily morning offering were placed from the midpoint of the ramp and below on the east side of the ramp, and those of the additional offerings were placed from the midpoint of the ramp and below on the west side of the ramp. And the fats of the offerings of the New Moon offering were placed under the surrounding ledge of the altar and slightly beneath it.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא הגיעה לאהבתישל קריאה ראשונה ואין בה אלא ג' תקיעות מפני שעמה מועטין שבשתי כתות הראשונות נתמלאה העזרה לכל כת ונשאר כת שלישית במעט ולא היה שחיטת פסחיהן מארכת בכדי קריאת שלש הללות:

    והאמרת רישא דלא כרבי יהודהדאי ר' יהודה תקיעה ותרועה ותקיעה בחדא מני להו:

    סבר לה כוותיה בחדאבערב הפסח ופליג עליה במנין התקיעות:

    ואלאהואיל ואיכא לאוקמה כרבי יהודה מאי שייר דהאי שייר:

    ערב הפסח שחל להיות בערב שבת דאפיק שיתמתקיעות כת שלישית כר' יהודה:

    ועייל שיתדכל ערב שבת דהבטלה והבדלה:

    ולא מוסיפין על מ"ח ולאבתמיהה גרסינן ליה:

    דאי לרבי יהודה חמשין וחדאכ"א שבכל יום ותשעה דמוספין הרי שלשים ושמונה עשרה דשתי כתות ושלשה דכת שלישית הרי חמשין וחדא:

    זימנין דלא משכחת להשיהו בו תקיעות דמילוי המים דמתני':

    והיכי דמי כגון שחל יו"ט הראשון בערב שבתדשמחת בית השואבה לא דחיא יום טוב כדתנן מוצאי יו"ט כו' וכי מטי תו ערב שבת הוה ליה שמיני עצרת:

    מידחא דחינן ליהועבדינן ליה אלול מעובר כי היכי דליקלע ראש השנה בשבת:

    מ"ט כו' בחד בשבאוחיישינן משום ירקייא ומשום מתייא כדאיתא בראש השנה (דף כ.):

    והתנןפרק אלו קשרים:

    חלבי שבתשל תמיד של בין הערבים קריבין ביום הכפורים שחל במוצאי שבת אלמא חייל יוה"כ במוצאי שבת:

    ואמר ר' זיראהתם באלו קשרים:

    כי הוינן בבבל הוה אמרי הא דתניא יוה"כ שחל להיות בע"ש לא היו תוקעין - להבטיל ולהבדיל משום דיום הכפורים נמי לאו מלאכה עביד:

    ובמוצאי שבתואם חל יוה"כ להיות במוצאי שבת:

    לא היו מבדיליןעל הכוס בין קודש לקודש כדרך שמבדילין משבת ליו"ט דהתם הוא שהיוצא חמור והנכנס קל אבל כאן הנכנס חמור כיוצא לענין כל איסור מלאכה והוה אמרינן דברי הכל היא בין לרבי ישמעאל בין לר"ע דפליגי גבי חלבי שבת קריבין ביוה"כ מיתוקמה:

    כי סליקית להתם אשכחתיה לרבי יהודה בריה דר' שמעון בן פזי דיתיב וקאמר ר"ע היא - והתם מפרש למילתיה מיהו שמעינן נמי מברייתא דחל יוה"כ במוצאי שבת:

    הא רבנן הא אחריםמתני' רבנן דפליגי אדאחרים ואמרי מעברין החדש לצורך הלכך ר"ה בערב שבת לא מיקלע דדחינן ליה והנך מתניתין דאמרי מיקלע ולא אמרינן דחינן אחרים היא דאמרי אין מעברין את החדש לצורך:

    אלא ארבעה ימים בלבדאם זה באחד בשבת יחול לשנה הבאה בחמישי בשבת דהיינו ארבעה ימים וזה הסדר לפי מולד לבנה הוא שבין מולד למולד עשרים ותשעה יום ומחצה לשני מולדות חמשים ותשעה נמצא כל חדשי השנה אחד מלא ואחד חסר ואחרים סבירא להו דאין מעברין ואין מחסרין שום חודש לצורך אלא קובעים ראשי חדשים אחד מלא ואחד חסר לעולם נמצא בין פסח לפסח ד' ימים ששה מלאים וששה חסרים שלש מאות וחמשים וארבעה ימים הן שלש מאות וחמשים ימים חמשים שבועות נמצאו ד' יתירים בין קביעת שנה זו לקביעת שנה הבאה:

    ואם היתה שנה מעוברת חמשהדקסבר חדש העיבור לעולם חסר עשרים ושמונה ימים שלו ארבעה שבועות נמצא יום אחד יתר תנהו על ארבעה ימים שבשנה פשוטה הרי חמשה:

    מיתיבילרבי אחא דאמר תוקעין על כל מוסף ומוסף:

    לידע שהוקבע ראש חדש בזמנוהאי חשיבותא עבדינן ליה להיכרא שיכירו דפשיטא להו לב"ד שקידשוהו כהלכתו ולא יגמגם לב אדם עליו דרוב בני אדם לא ראו חידוש הלבנה:

    חלבי התמידה"ה לכל אבריו דכל אברי עולה קרי חלבי:

    ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרחששה כהנים הזוכים בהולכת אברים כדאמרינן בסדר יומא (דף כז.) מסדרין אותו בתחתיתו של כבש מחציו ולמטה במזרחו של כבש עד שיבא המעלה ומקטירן מן הכבש ולמזבח וזה היה סימן שהן של תמיד שפעמים היו מתעכבין אברי תמיד עד המוסף והיה צריך היכר שלא יקטירו למוספין קודם לעולת התמיד דהא מפקינן מקרא שאין שום קרבן קודם על המערכה לתמיד של שחר הלכך היה צריך היכר:

    ושל מוספיןניתנין כנגדו במערבו של כבש שהכבש רחבו שש עשרה אמה מן המזרח למערב ואורכו ל"ב מן הצפון לדרום:

    ושל ראשי חדשיםאברים של מוספי ראשי חדשים נתנין היו בכבש סמוך לכרכוב המזבח למטה הימנו מעט דהיינו בחצי העליון של כבש שכל הכבש אורכו שלשים ושתים ואינו משפע ועולה אלא תשע אמות השש אמות מן הארץ לסובב והשלש מן הסובב ולמעלה נמצאו שני שלישי אורך הכבש מן הארץ לסובב:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוכה 54 עמוד ב

    1אי משום ערב הפסח לאו שיורא הוא, דהא מני רבי יהודה היא, דאמר: מימיהם של כת שלישית לא הגיעה לומר (תהלים קטז, א) ״אהבתי כי ישמע ה'״, מפני שהיו עמה מועטין.

    2הא אוקימנא דלא כר' יהודה! ודלמא האי תנא סבר לה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא.

    3אלא: מאי שייר דהאי שייר? שייר ערב הפסח שחל להיות בערב שבת, אפיק שית ועייל שית.

    4ואין מוסיפין על מ"ח: ולא? והא איכא ערב הפסח שחל להיות בשבת, דאי לרבי יהודה חמשין וחדא, אי לרבנן חמשין ושבע!

    5כי קתני, מידי דאיתיה בכל שנה. ערב הפסח שחל להיות בשבת, דליתיה בכל שנה ושנה, לא קתני. אטו ע"ש שבתוך החג מי איתיה בכל שנה? זימנין דלא משכחת ליה. והיכי דמי, כגון שחל יום טוב ראשון בערב שבת.

    6כי מקלעינן יום טוב ראשון בערב שבת מדחי דחינן ליה. מאי טעמא, כיון דאיקלע יו"ט הראשון של חג להיות בע"ש יוה"כ אימת הוי בחד בשבת, הלכך דחינן ליה.

    7ומי דחינן ליה? והא תנן: חלבי שבת קריבין ביוה"כ׃

    8ואמר רבי זירא: כי הוינן בי רב בבבל, הוה אמרי הא דתניא: יום הכפורים שחל להיות ערב שבת לא היו תוקעין, ובמוצאי שבת לא היו מבדילין דברי הכל היא. כי סליקית להתם, אשכחתיה לרבי יהודה בריה דר' שמעון בן פזי, דיתיב וקאמר: ר"ע היא!

    9לא קשיא: הא רבנן, הא אחרים היא.

    10דתניא, אחרים אומרים: אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לראש השנה אלא ארבעה ימים בלבד, ואם היתה שנה מעוברת חמשה.

    11מיתיבי: ראש חדש שחל להיות בשבת שיר של ראש חדש דוחה שיר של שבת. ואי איתא, לימא דשבת ולימא דראש חדש!

    12אמר רב ספרא: מאי דוחה דוחה לקדם. ואמאי? תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם!

    13אמר ר' יוחנן: לידע שהוקבע ראש חדש בזמנו. והאי היכירא עבדינן? הא היכירא אחריתא עבדינן! דתניא חלבי תמיד של שחר ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח, ושל מוספין ניתנין מחצי כבש ולמטה במערב, ושל ראש חדש ניתנין תחת כרכוב המזבח ולמטה.

    Tosafot

    אי משום ערב הפסח לאו שיורא הוא הא מני רבי יהודה היאתימה וכי יעמידנה כר' יהודה כדי שיקשה לו וכי האי גוונא איכא בנזיר פרק שלשה מינים (נזיר דף לח: ושם) אי משום בל יחל לאו שיורא הוא וכן בב"ק ספ"ק (דף טו.) ובכתובות פרק אלו נערות (כתובות דף מא. ושם) אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא בההוא ניחא טפי דאיצטריך ליה למימר הכי כדי שלא יקשה למ"ד פלגא נזקא ממונא דשייר חצי כופר מאי שייר דהאי שייר:

    כגון שחל יו"ט הראשון של חג להיות בערב שבתדאין תקיעות של שמחת בית השואבה דוחות יו"ט אע"פ שהתקיעות של בטלה ממלאכות דוחות יו"ט כדתנן בסוף פ"ק דחולין (דף כו:) והטעם פי' בריש פירקין:

    אלא ד' ימים בלבדדקסבר אין מעברין את החדש לצורך וכולם הולכים לפי המולדות ובפרק ב' דערכין (דף ט: ושם) פריך דאיכא יומא דשעי לתלת שנין ואיכא יומא דחלקים לתלתין שנין לפי שיש עדיין שמונה שעות ותתע"ו חלקים ועולות השעות יום אחד לסוף שלש שנים והחלקים עולין ליום לסוף שלשים שנה ומשני כיון דליתא בכולי שני לא קחשיב:

    ואמאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודםבלא רב ספרא יכול להקשות כן:

    דתניא אברי תמיד ניתנין מחצי כבש ולמטה במערב ושל מוספין ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח ושל ראשי חדשים ניתנין על כרכוב המזבח ולמעלה. והיא שנויה כן בסוף מסכת שקלים (פ"ח מ"ח) ואין גירסת הספרים שלפנינו נכונה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואם גמרו את הלל שונין אותו ואם שנו ועדיין לא נשלמה שחיטת פסחים של כל כת משלשין את הלל נמצאו שתוקעין על כל כת ט' תקיעות בג' כתות כ"ז תקיעות הנה מ"ח תקיעות בערב הפסח ושייר ולא שנאה במשנתנו וכשם ששייר זו כך שייר ר"ה שחל להיות בשבת ואמרינן לא יכלת למימר הכי דאית לך למימר משנתנו ר' יהודה היא דאמר מימיה של כת שלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע ה' מפני שעמה מועטין ואין להן פסחים הרבה כדי שיתעכבו בהן ולא משכחת בע"פ לרבי יהודה אלא מ"ב תקיעות הלכך לאו שיורא היא ואמרינן והא אמרת מתני' דלא כר' יהודה דמתניתין קתני מ"ח ור' יהודה תני ט"ז. ופרקינן האי תנא סבר לה כוותיה בערב הפסח שאין שם אלא שתים ומ' תקיעות ופליג עליה בחדא בתקיעות דחשיב כל תלתא חד. הלכך שיורא דערב הפסח לאו שיורא הוא. ואקשינן והא איכא ערב הפסח שחל להיות בערב שבת דמשכחת אפילו לרבי יהודה מ"ח תקיעות כיצד כ"א שבכל יום. וט' לכת ראשונה. וט' לכת שניה. וג' לשלישית הרי כאן מ"ב וג' להבטיל וג' להבדיל בין קדש לחול אלא שייריה הא נמי ר"ה שחל בשבת שייריה ואהדרינן לאקשויי אהא דתנן ואין מוסיפין על מ"ח ולאו והא איכא ערב הפסח שחל בשבת דאית תמן כ"א תקיעות שבכל יום וי"ח לב' כתות וג' לשלישית הרי מ"ב וט' למוספי שבת הרי נ"א אליביה דרבי יהודה ולרבנן דמוסיפין ששה לכת השלישית הרי נ"ז תקיעות. ופרקינן כיון דליתה בכל שנה לא שכיח בכל השנה דזמנין דמקלע יו"ט ראשון בע"ש ואין תוקעין למילוי המים ביו"ט. ולא משכחת לה מ"ח תקיעות בע"ש ופרקינן כי מקלע ר"ה בע"ש אתי יוה"כ אחר השבת ודחינן ליה וכן הכי נמי כי מקלע ברביעי אתי יוה"כ בע"ש. ודחינן להו דלא למקלע יוה"כ סמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה: ירושל' במס' מגילה בתחילה לית כאן חל להיות בשני בשבת ולא חל להיות בשבת דאי חל בשני חל צומא רבא בחד בשבתא ואי בחד בשבתא צומא רבא בערובתא הלכך לא מקלע יו"ט ראשון בע"ש לעולם. ומקשינן איני דלא חייל יוה"כ סמוך לשבת ובאחד בשבת לעולם. והתנן במסכת שבת פרק אלו קשרים חלבי שבת קריבין ביוה"כ. וא"ר זירא כי הוינן בבבל הוה אמרינן הא דתנן יוה"כ שחל להיות בע"ש לא היו תוקעין ובמ"ש לא היו מבדילין דברי הכל היא אלמא חייל יוה"כ להיות בערב שבת ובאחד בשבת ולא קא דחו ליה. ופרקינן הא דאמר ר' זירא דברי הכל היא ליתא אלא מתני' דהתם אחרים הוא דלית להו דחויים אלא לעולם סבר כולהו ירחי אחד מלא ואחד חסר. דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת אין בין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים בלבד ואם היתה השנה מעוברת ה'. וקי"ל דלא הוי בקי ר' מאיר בסוד העיבור והא דאחרים מיפרשא בערכין בפרק אין נערכין ובשבת בסוף אלו קשרים.

    ואסיקנא דהא ר' זירא לאו דברי הכל היא ולעולם לרבנן כל אימת דמתרמי הכי דחינן להני היכי דמסירי להו בסוד העיבור למשה מסיני והא הלכה לא אימסירא ליה לר' מאיר. תוב מותבינן אהא דר' אחא ר"ח שחל בשבת שיר של ר"ח דוחה את של שבת ואם איתא דר' אחא לימא שיר דר"ח ושיר של שבת במוסף של שבת.

    ופרקינן אמר רב ספרא איכא למימר דאמר הא והא ומאי דוחה דקתני דקדם דר"ח והא שבת תדיר. ותנן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.

    ופריק רבי יוחנן להודיע שהוקבע ר"ח בזמנו מקדימין שאינו תדיראיני והא הכירא אחרינא עבדינן לה באברים ואמר ר' יוחנן לידע שהוקבע ר"ח בזמנו.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 54b

    Sukkah 54b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 305 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא הגיעה לאהבתי של קריאה ראשונה ואין בה אלא ג' תקיעות מפני שעמה מועטין שבשתי כתות הראשונות נתמלאה העזרה לכל כת ונשאר כת שלישית במעט ולא היה שחיטת פסחיהן מארכת בכדי קריאת שלש הללות:

    והאמרת רישא דלא כרבי יהודה דאי ר' יהודה תקיעה ותרועה ותקיעה בחדא מני להו:

    סבר לה כוותיה בחדא בערב הפסח ופליג עליה במנין התקיעות:

    ואלא הואיל ואיכא לאוקמה כרבי יהודה מאי שייר דהאי שייר:

    ערב הפסח שחל להיות בערב שבת דאפיק שית מתקיעות כת שלישית כר' יהודה:

    ועייל שית דכל ערב שבת דהבטלה והבדלה:

    ולא מוסיפין על מ"ח ולא בתמיהה גרסינן ליה:

    דאי לרבי יהודה חמשין וחדא כ"א שבכל יום ותשעה דמוספין הרי שלשים ושמונה עשרה דשתי כתות ושלשה דכת שלישית הרי חמשין וחדא:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Sukkah 54b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אי משום ערב הפסח לאו שיורא הוא הא מני רבי יהודה היא תימה וכי יעמידנה כר' יהודה כדי שיקשה לו וכי האי גוונא איכא בנזיר פרק שלשה מינים (נזיר דף לח: ושם) אי משום בל יחל לאו שיורא הוא וכן בב"ק ספ"ק (דף טו.) ובכתובות פרק אלו נערות (כתובות דף מא. ושם) אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא בההוא ניחא טפי דאיצטריך ליה למימר הכי כדי שלא יקשה למ"ד פלגא נזקא ממונא דשייר חצי כופר מאי שייר דהאי שייר:

    כגון שחל יו"ט הראשון של חג להיות בערב שבת דאין תקיעות של שמחת בית השואבה דוחות יו"ט אע"פ שהתקיעות של בטלה ממלאכות דוחות יו"ט כדתנן בסוף פ"ק דחולין (דף כו:) והטעם פי' בריש פירקין:

    אלא ד' ימים בלבד דקסבר אין מעברין את החדש לצורך וכולם הולכים לפי המולדות ובפרק ב' דערכין (דף ט: ושם) פריך דאיכא יומא דשעי לתלת שנין ואיכא יומא דחלקים לתלתין שנין לפי שיש עדיין שמונה שעות ותתע"ו חלקים ועולות השעות יום אחד לסוף שלש שנים והחלקים עולין ליום לסוף שלשים שנה ומשני כיון דליתא בכולי שני לא קחשיב:

    ואמאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם בלא רב ספרא יכול להקשות כן:

    דתניא אברי תמיד ניתנין מחצי כבש ולמטה במערב ושל מוספין ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח ושל ראשי חדשים ניתנין על כרכוב המזבח ולמעלה. והיא שנויה כן בסוף מסכת שקלים (פ"ח מ"ח) ואין גירסת הספרים שלפנינו נכונה:

    Tosafot on Sukkah 54b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ואם גמרו את הלל שונין אותו ואם שנו ועדיין לא נשלמה שחיטת פסחים של כל כת משלשין את הלל נמצאו שתוקעין על כל כת ט' תקיעות בג' כתות כ"ז תקיעות הנה מ"ח תקיעות בערב הפסח ושייר ולא שנאה במשנתנו וכשם ששייר זו כך שייר ר"ה שחל להיות בשבת ואמרינן לא יכלת למימר הכי דאית לך למימר משנתנו ר' יהודה היא דאמר מימיה של כת שלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע ה' מפני שעמה מועטין ואין להן פסחים הרבה כדי שיתעכבו בהן ולא משכחת בע"פ לרבי יהודה אלא מ"ב תקיעות הלכך לאו שיורא היא ואמרינן והא אמרת מתני' דלא כר' יהודה דמתניתין קתני מ"ח ור' יהודה תני ט"ז. ופרקינן האי תנא סבר לה כוותיה בערב הפסח שאין שם אלא שתים ומ' תקיעות ופליג עליה בחדא בתקיעות דחשיב כל תלתא חד. הלכך שיורא דערב הפסח לאו שיורא הוא. ואקשינן והא איכא ערב הפסח שחל להיות בערב שבת דמשכחת אפילו לרבי יהודה מ"ח תקיעות כיצד כ"א שבכל יום. וט' לכת ראשונה. וט' לכת שניה. וג' לשלישית הרי כאן מ"ב וג' להבטיל וג' להבדיל בין קדש לחול אלא שייריה הא נמי ר"ה שחל בשבת שייריה ואהדרינן לאקשויי אהא דתנן ואין מוסיפין על מ"ח ולאו והא איכא ערב הפסח שחל בשבת דאית תמן כ"א תקיעות שבכל יום וי"ח לב' כתות וג' לשלישית הרי מ"ב וט' למוספי שבת הרי נ"א אליביה דרבי יהודה ולרבנן דמוסיפין ששה לכת השלישית הרי נ"ז תקיעות. ופרקינן כיון דליתה בכל שנה לא שכיח בכל השנה דזמנין דמקלע יו"ט ראשון בע"ש ואין תוקעין למילוי המים ביו"ט. ולא משכחת לה מ"ח תקיעות בע"ש ופרקינן כי מקלע ר"ה בע"ש אתי יוה"כ אחר השבת ודחינן ליה וכן הכי נמי כי מקלע ברביעי אתי יוה"כ בע"ש. ודחינן להו דלא למקלע יוה"כ סמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה: ירושל' במס' מגילה בתחילה לית כאן חל להיות בשני בשבת ולא חל להיות בשבת דאי חל בשני חל צומא רבא בחד בשבתא ואי בחד בשבתא צומא רבא בערובתא הלכך לא מקלע יו"ט ראשון בע"ש לעולם. ומקשינן איני דלא חייל יוה"כ סמוך לשבת ובאחד בשבת לעולם. והתנן במסכת שבת פרק אלו קשרים חלבי שבת קריבין ביוה"כ. וא"ר זירא כי הוינן בבבל הוה אמרינן הא דתנן יוה"כ שחל להיות בע"ש לא היו תוקעין ובמ"ש לא היו מבדילין דברי הכל היא אלמא חייל יוה"כ להיות בערב שבת ובאחד בשבת ולא קא דחו ליה. ופרקינן הא דאמר ר' זירא דברי הכל היא ליתא אלא מתני' דהתם אחרים הוא דלית להו דחויים אלא לעולם סבר כולהו ירחי אחד מלא ואחד חסר. דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת אין בין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים בלבד ואם היתה השנה מעוברת ה'. וקי"ל דלא הוי בקי ר' מאיר בסוד העיבור והא דאחרים מיפרשא בערכין בפרק אין נערכין ובשבת בסוף אלו קשרים.

    ואסיקנא דהא ר' זירא לאו דברי הכל היא ולעולם לרבנן כל אימת דמתרמי הכי דחינן להני היכי דמסירי להו בסוד העיבור למשה מסיני והא הלכה לא אימסירא ליה לר' מאיר. תוב מותבינן אהא דר' אחא ר"ח שחל בשבת שיר של ר"ח דוחה את של שבת ואם איתא דר' אחא לימא שיר דר"ח ושיר של שבת במוסף של שבת.

    ופרקינן אמר רב ספרא איכא למימר דאמר הא והא ומאי דוחה דקתני דקדם דר"ח והא שבת תדיר. ותנן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.

    ופריק רבי יוחנן להודיע שהוקבע ר"ח בזמנו מקדימין שאינו תדיר איני והא הכירא אחרינא עבדינן לה באברים ואמר ר' יוחנן לידע שהוקבע ר"ח בזמנו.

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 54b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    אי משום ערב הפסח לאו שיורא היא הא מני ר״י היא תמיהא מלתא דהא בכל דוכתא דחקינן ומשנינן בהכי כי היכי דלא תקשי ואלו הכא דחקי׳‎ באיפכא לאוקומי מתניתין יחידאי כי היכי דתקשי לן אמאי לא תני ר״ה שחל להיות בשבת ול״ק דהכי אורחא דתלמודא כה״ג בלחוד דלא לאחזוקי תנא בשיירנא כל היכא דאפשר למדחי דלא שייר עד דמוכרח לן להדיא דשייר מידי דלית ליה דחייה וכדאמרינן בפ״ק דב״ק אי משום חצי כופר הא לאו שיורא הוא הא מני רבי יוסי היא ואיתא נמי בכתובות ושם פיר':

    כל ימים של כת שלישית לא הגיעו לאהבתי מפני שעמה מועטין ופסחיהן מיעוטין ובצרו שית תקיעות מכת שלישית שלא תקעו אלא לפרק א׳‎ ולא הוו להו תקיעות של הלל אלא כ״א ושמעינן מהכא דעד אהבתי חשיב פרק א׳‎ כדכתיבנא לעיל וסבר ר״י שאין אומרים הלוים הלל אלא בכדי שחיטת פסחים של אותה כת ואם גמרו לשחוט הכהנים פסחיהם קודם גמר ההלל מפסיקין אותו אבל חכמים אומרים שלעולם גומרין אותו פעם אחת לכל כת וכת ופרכינן והא אמרת דרישא דחשיב תר״ת לשלש דלא כרבי יהודה וכו׳‎ אלא מאי שייר דהאי שייר שייר ערב הפסח שחל להיות ע״ש אפיק שית דבצרי מהללא לר׳‎ יהודה ועייל שית שתוקעין בע״ש למלאכה והבדלה:

    ולא מוסיפין על מ״ח והא איכא ערב הפסח שחל להיות בשבת דלר׳‎ יהודה נ״א. פי׳‎ כיצד כ״א שבכל יום וט׳‎ דמוסף שבת וכ״א דשחיט׳‎ הפסח הרי נ״א ואי לרבנן שגומרין את הלל הם נ״ז שהם מוסיפין שם תקיעות יותר:

    כיון דליתיה בכל שנה לא קא חשיב ופרכינן אטו ע״ש שבתוך החג נמי איתיה בכל שנה והא זמנין דמקלע י״ט א׳‎ בע״ש ואין תוקעין למילוי המים שאינו דוחה י״ט כדאיתא לעיל ואע״ג דדחו ודאי תקיעות דערב שבת כדמוכח בשבת ובחולין ופרקינן דלא משכחת לה שיהא יו״ט בערב שבת דאי מקלע הכי י״ה אימת הוי בחד בשבא שהרי ד׳‎ ימים ולא יותר יש מי״ה עד י״ט ולא אפשר דמקלע י״ה בחד בשבא משום ירקיא ומשום מתיא כדאיתא בר״ה שב״ד הקובעין את החדשים דוחין אותו מפני כן והרשות בידם בכך כדכתיב אשר תקראו אותם תקראו אתם אפי׳‎ שוגגין ואפילו מוטעין ואפילו מזידין כדאיתא התם ופרכינן ומי דחינן ליה דלא ליקלע בחד בשבא והתנן חלבי שבת פי׳‎ של תמיד בין הערבים קרבין בי״ה הבא אחריו ביום ראשון אלמא מיקלע ולא דחינן ליה:

    ותו א״ר זירא כי הוינן בבבל אמרינן הא דתנן י״ה שחל להיות ערב שבת לא היו תוקעין. פירוש לא היו צריכין לתקוע להבטיל ולהבדיל כשאר ערבי שבתות שהרי גם היום לא עשו מלאכה:

    ולמוצאי שבת לא היו מבדילין.‎ פי׳‎ ‎חל להיות י״ה באחד בשבת לא היו מבדילין בתפילה למוצאי שבת שהרי קדושה אחת הן ואצ״ל שאין מבדילין על הכוס דהא ליכא כוס כדאמרינן התם גבי זמן דיום הכפורים אבל למוצאי י״ה בליל יום ב׳‎ היו מבדילין כשם שמבדילין בכל מוצאי י״ה משא״כ בט׳‎ באב שחל להיות בא׳‎ בשבת שכיון שנדחית במ״ש הבדלה על הכוס דליכא כוס נדחית לגמרי ואין לה תשלומין ואפילו למ״ד שאם לא הבדיל במ״ש מבדיל והולך עד יום רביעי כדאיתא בפרק ערבי פסחים שאני הכא שאין חיוב בהבדלה על הכוס במוצאי שבת זו שהוא בליל תשעה באב שלא קבעו הבדלה על הכוס כשהענו אלא כשהעשירו כדאיתא בברכות וכל ישראל עניים מרודים בלילה זו ולא חייבוהו הבדלה על הכוס ונדחה לגמרי. מורי נר״ו בשם רבו רבינו הגדול ז״ל:

    ל״ק הא רבנן הא אחרים דתניא אחרים אומרים אין בין ר״ה לר״ה אלא ד׳‎ ימים בלבד. פירוש הא דמקלע י״ה בחד בשבת אחרים היא דסברי שאין מעברין חדשים לשום צורך כלל אלא שנוהגין בסדר הידוע לעולם אחד מלא ואחד חסר הלכך אין בין חג זה לחג שבשנה אחרת אלא ד׳‎ ימים כיצד ששה חדשים מלאים ק״פ ימים וששה חדשים חסרים קע״ד הרי שנ״ד והשנה הם חמשים שבועות נשארו ד׳‎ ימים שאינה שבוע:

    ואם היתה שנה מעוברת חמשה.‎ פי׳‎ ‎שלעולם חדש העבור חסר והוא כ״ט יום הכ״ח הם ד׳‎ שבועות נשאר יום אחד:

    2 more comments on this page.

    Ritva on Sukkah 54b · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRashba, Sheva Shitot, Warsaw, 1883. · Public Domain

    Meiri

    הפסח היה נשחט בשלש כתות כת אחר כת כיצד נכנסה כת ראשונה עד שתתמלא העזרה ונועלין דלתות העזרה ומתחילין לשחוט פסחיהם והפסחים היו טעונים קריאת ההלל על ידי הלויים בשחיטתן ולא היו מספיקין להשלים שחיטת כל פסחי אותה הכת עד שקראו את ההלל שלשה פעמים אלא שברוב פעמים לא היו גומרין אותו בפעם שלישית שכבר היתה כלה שחיטת כולם קודם שיגמרוהו פעם שלישית וכשמתחילים הלויים לקריאת ההלל תוקעין ומריעין ותוקעין ונמצאת הכת תוקעת תשע תקיעות בין תקיעות ותרועות וכן שניה אחריה וכן שלישית אחריה ואין הלכה כדברי האומר כל ימיה של כת שלישית לא הגיעה לומר אהבתי ונמצא שלא היו שם אלא שלש שבתחלת פרק ראשון ומ"מ אפשר לפרש לא הגיעה לומר אהבתי של קריאת אחרונה והענין מפני שהיתה שחיטת פסחיהם כלה במהרה מפני שרוב צבור שחטו בשתי כתות ראשונות ומ"מ לענין התקיעות אף השלישית היתה כשלפניה וי"מ שלא היו קורין את ההלל בכל כת אלא פעם אחת אלא ששלשה פרקים היו עושין ממנו אחד מתחלתו עד אהבתי האחר מאהבתי עד הודו ואחר מהודו עד סוף ההלל ובתחלת כל פרק ופרק היו תוקעין:

    כבר ידעת מה שתקנו רבותינו שלא לקדש יום הכפורים סמוך לשבת משום ירקיא ומשום מתיא ואחר שכן אין מקום למה שאמרו כאן חלבי שבת ר"ל של תמיד הערבים קריבין ביום הכפורים דאלמא שיום הכפורים חל לפעמים במוצאי שבת ומ"מ הלכה שאין קרבין אף בזמן שלא היו חוששין שלא לבא סמוך לשבת הא של שבת ביו"ט הסמוך לו קרבים הא נדרים ונדבות ושאר קרבנות שאין זמנן קבוע אין קרבין וכבר ביארנו הענין עם מה שאמרו שבת קי"ד ב' שלא היו תוקעים ביום הכפורים שחל להיות בערב שבת הואיל ואין בו מלאכה ולא מבדילין אם חל במוצאי שבת שהרי קדושת שבת חמורה הימנו במסכת שבת פרק קשרים וכן מה שאמרו כאן אין בין עצרת לעצרת ואין בין ר"ה לר"ה אלא ארבעה ימים בלבד ביארנוה בראשון של ראש השנה ולא נתגלגלה כאן אלא לומר שזו שאמרו שאינו נדחה לעולם ואין מעברין את החדש כדי לדחותו אחרים הוא שאמרו אין בין עצרת וכו' כלומר שאין מעברין את החדש אפי' לצורך ואין הלכה כן אלא מעברין לפעמים ונמצאו ביניהם חמשה כמו שביארנו שם:

    השירים שהיו הלויים אומרים בכל יום ובמוסף שבת ובמנחה כבר ביארנו במסכת ר"ה שבראשון אומר לה' הארץ ומלואה ובשני גדול ה' ומהולל מאד בשלישי אלקים נצב בעדת אל ברביעי אל נקמות ה' בחמישי הרנינו לאלקים עזינו בששי ה' מלך גאות לבש בשבת מזמור שיר ליום השבת במוספי שבת שירת האזינו וחולקין אותה לששה פרקים הזי"ו ל"ך כמו שביארנו שם ובמנחה של שבת אז ישיר משה ומי כמוך ובמוסף ראש חדש הרנינו לאלקים עזינו ואם חל ר"ח בשבת שיר של ר"ח דוחה של שבת כדי לפרסמו שהוא ר"ח ושפשוט הוא שכהלכתו נתקדש ולא יגמגם לב אדם עליו:

    פייס שני שבעזרה שלשה עשר כהנים זוכין בו על סדר עמידתן כמו שהתבאר במס' יומא וששה מהם זוכים בכל יום בהעלאת איברי התמיד למזבח אחד שהוא חמישי לפייס מעלה ראש התמיד ורגלו לכבש והשני שהוא ששי לפייס מעלה שתי הידים והשלישי שהוא שביעי לפייס מעלה העוקץ והרגל והרביעי שהוא שמיני לפייס מעלה החזה והגרה והחמישי שהוא תשיעי לפייס מעלה שתי הדפנות והששי שהוא עשירי לפייס מעלה הקרבים וכשהגיע זמנם וכל אחד מעלה האבר שזכה בו לכבש סודרין האיברים על הכבש מחצי כבש ולמטה ר"ל בחלק התחתון ובמזרחו של כבש ומקטירין משם למזבח וזה היה סימן להם שהם איברים של תמיד ושל מוספין באותו חלק התחתון גם כן ובמערבו שהכבש היה רחבו שש עשרה אמה מן המזרח למערב וארכו שלשים ושתים מן הצפון לדרום ואיברים של מוסף ראש חדש היו נותנין אותם על המזבח מלמעלה בין קרן לקרן במקום הלוך רגלי הכהנים והוא תחת כרכוב המזבח ר"ל הסובב למטה ממנו מעט ובעליונות הכבש ולמה היו סודרין אותם מלמעלה משל שאר הקרבנות כדי להודיע שהם חשובים עד שיתפרסם לכל שהוקבע ר"ח בזמנו:

    Meiri on Sukkah 54b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אי משום ע"פ לאו שיורא היא כו' כדי שלא יקשה למ"ד פלגא כו' עכ"ל ומדברי התוס' סוף פ"ק דב"ק יראה דהכא נמי ניחא והיינו למאי דמסיק דליתיה בכל שנה לא קתני ולמאי דמסיק נמי דרב אחא סליק בתיובתא דהשתא הך דראש השנה לאו שיורא הוא הוצרך לומר אהך דע"פ דלאו שיורא הוא והא מני רבי יהודה היא כדי שלא יקשה מאי שייר דהאי שייר לרבנן דפסיקא ליה בע"פ דהוו מ"ח תקיעות וק"ל:

    בפרש"י בד"ה זמנין דלא משכחת לה כו' דשמחת בית השואבה לא דחיא יו"ט כדתנן מוצאי יו"ט כו' עכ"ל בהדיא תנן במתני' בריש פרקין דהחליל של שואבה אינו דוחה לא שבת ולא יו"ט אלא משום דאיכא לפרושי דדוקא חליל וכלי שיר הצריכין תיקון תדיר גזור אבל התקיעות דוחות כמו התקיעות דלהבטיל ולהבדיל דדוחות יו"ט דאינן נמי אלא מדרבנן להכי הוצרך לפרש תלמודא דהכא דאית ליה בפשיטות דלא דחי היינו מדתנן במוצאי יו"ט הראשון של חג כו' וחשיב נמי בהך מתני' התקיעות דמשמע במוצאי יו"ט הראשון דהיינו ביום ראשון דחוה"מ היו התקיעות אבל ביו"ט ראשון גופיה לא היו תוקעין משום דגזור גם התוס' בר"פ לא פסיקא להו דהתקיעות דשואבה אינו דוחה יו"ט אלא מהך פירכא דשמעתין אך קשה מה שפירש"י לעיל בשמעתין לפי שאין תוקעין למילוי מים בשבת משום שכבר נתמלאו מערב שבת כו' עכ"ל ל"ל האי טעמא שכבר נתמלאו מערב שבת הא ביום טוב שנתמלאו בו ביום נמי לא דחו התקיעות יום טוב דלא לשתמיט לומר בשום מקום שנתמלאו נמי מעיו"ט כן נראה מדברי התוס' בר"פ דביו"ט נתמלאו וצ"ע וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sukkah 54b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    תוס' ד"ה אי משום ערב פסח וכו' ובההיא ניחא טפי וכו' וע"ש והכא ליכא למימר דהא דקאמר אי משום ע"פ לאו שיורא הוא כדי שלא יקשה להיפך דמ"ד דאין תוקעין על כל מוסף ומוסף למה לא תני ע"פ ומאי שייר דהאי שייר דא"כ לא יתיישב הא דמסיק בתר הכי אלא מאי שייר דהאי שייר שייר ע"פ שהל להיות בע"ש וק"ל:

    Maharam on Sukkah 54b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 54, Amud Bet, about 305 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 131 words

      Opens “אי משום ערב הפסח לאו שיורא הוא,…”

      Named: רב הפסח, רבי יהודה.

    2. Segment 215 words

      Opens “הא אוקימנא דלא כר' יהודה! ודלמא האי…”

    3. Segment 316 words

      Opens “אלא: מאי שייר דהאי שייר? שייר ערב…”

      Named: רב הפסח, רב שבת.

    4. Segment 421 words

      Opens “ואין מוסיפין על מ"ח: ולא? והא איכא…”

      Named: רב הפסח, רבי יהודה.

    5. Segment 538 words

      Opens “כי קתני, מידי דאיתיה בכל שנה. ערב…”

      Named: רב הפסח, רב שבת.

    6. Segment 628 words

      Opens “כי מקלעינן יום טוב ראשון בערב שבת…”

      Named: רב שבת.

    7. Segment 79 words

      Opens “ומי דחינן ליה? והא תנן: חלבי שבת…”

    8. Segment 844 words

      Opens “ואמר רבי זירא: כי הוינן בי רב…”

      Named: רבי זירא, רב בבבל, רב שבת, רבי יהודה.

    9. Segment 97 words

      Opens “לא קשיא: הא רבנן, הא אחרים היא.…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “דתניא, אחרים אומרים: אין בין עצרת לעצרת…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “מיתיבי: ראש חדש שחל להיות בשבת שיר…”

    12. Segment 1213 words

      Opens “אמר רב ספרא: מאי דוחה דוחה לקדם.…”

      Named: רב ספרא.

    13. Segment 1340 words

      Opens “אמר ר' יוחנן: לידע שהוקבע ראש חדש…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sukkah 54b · Segment 13 — “אמר ר' יוחנן: לידע שהוקבע ראש חדש בזמנו. והאי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 54b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026