Talmud Builders

    Sukkah 6b

    Back to index

    English translation — Sukkah 6b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1By Torah law, if there is an interposition between a person and the water, and it covers the majority of his body, and he is particular about it and wants the interposing substance removed, only then is it considered an interposition that invalidates immersion in a ritual bath. However, if he is not particular about that substance, it is not considered an interposition. The Sages, however, issued a decree that it is prohibited to immerse with a substance covering the majority of one’s body with regard to which he is not particular, due to substances covering the majority of one’s body with regard to which he is particular. And, they issued a decree that it is prohibited to immerse with a substance covering the minority of his body with regard to which one is particular, due to substances covering the majority of his body with regard to which one is particular.

    2The Gemara raises a question: Then let us also issue a decree deeming substances covering the minority of one’s body with regard to which he is not particular an interposition, due to substances covering the minority of his body with regard to which he is particular, or alternatively, due to substances covering the majority of his body with regard to which he is not particular.

    3The Gemara answers: We do not issue that decree because the halakha that deems both an interposition covering the minority of his body about which one is particular and an interposition covering the majority of his body about which one is not particular an interposition is itself a decree. Shall we then arise and issue one decree to prevent violation of another decree? In any case, these details with regard to interpositions are neither written nor alluded to in the Torah; rather, they are halakhot transmitted to Moses from Sinai.

    4The halakha transmitted to Moses from Sinai that the minimum height for partitions is ten handbreadths is as we stated earlier. The Gemara asks: This works out well according to the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that there is no verse in the Torah from which this halakha can be derived, as he therefore concludes that it is a halakha transmitted to Moses from Sinai. However, according to Rabbi Meir, who holds that all of the cubits in the Temple consist of six handbreadths and therefore the measure of ten handbreadths can be derived from verses in the Torah, what is there to say? What is the halakha transmitted to Moses from Sinai with regard to partitions?

    5When the halakha transmitted to Moses comes to teach, it is with regard to other halakhot concerning partitions, e.g., the halakhot of extending [ gode ], according to which an existing partition is extended upward or downward to complete the requisite measure; and the halakhot of joining [ lavud ], according to which two solid surfaces are joined if they are separated by a gap of less than three handbreadths; and the halakhot of a curved wall of a sukka . A sukka is fit even if there are up to four cubits of unfit roofing, provided that this roofing is adjacent to one of the walls of the sukka . In that case, the unfit roofing is considered a bent extension of the wall. These concepts are certainly not written in the Torah.

    6§ Among the factors listed in the mishna that render a sukka unfit is: And one that does not have three walls.

    7The Sages taught in the Tosefta : In order to construct a fit sukka , two of the walls must be walls in the standard sense, sealing the entire length and height of the sukka , and the third wall may be even one handbreadth long. Rabbi Shimon says: Three of the walls must be walls in the standard sense, and the fourth wall may be even one handbreadth long.

    8The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Rabbis hold: The tradition of the manner in which the verses in the Torah are written is authoritative, and one derives halakhot based on the spelling of the words. And Rabbi Shimon holds: The vocalization of the Torah is authoritative, meaning that one derives halakhot based on the pronunciation of the words, although it diverges from the spelling.

    9With regard to sukka , the Rabbis hold: The tradition of the verses is authoritative, as the word basukkot is written three times in the context of the mitzva of sukka . It is written twice in the verse: “In sukkot [ basukkot ] shall you reside seven days; all that are home-born in Israel shall reside in sukkot [ basukkot ]” (Leviticus 23:42). In both of these instances, the word in Hebrew is spelled without a vav , as are Hebrew words in the singular. And one time it is written with a vav , as are Hebrew words in the plural: “So that your future generations will know that I caused the children of Israel to reside in sukkot [ basukkot ]” (Leviticus 23:43). There is mention here of sukka four times, two singular plus one plural hinted at here in these verses.

    10Subtract one to teach the mitzva of sukka itself, and three remain. These three remaining sukkot teach that the sukka requires three walls; two of the three are walls in the standard sense, and the halakha transmitted to Moses from Sinai comes and reduces the dimension of the third and establishes it as one handbreadth. That tradition teaches that one wall need not be any longer than one handbreadth.

    11On the other hand, Rabbi Shimon holds: The vocalization of the Torah is authoritative. Therefore, although two of the instances are written without a vav , since they are all vocalized in the plural, basukkot , basukkot , basukkot , there is mention here of sukka six times in these two verses. Subtract one verse to teach the mitzva of the sukka itself, and two mentions of basukkot , which equal four sukkot , remain and teach that the sukka requires four walls. Three of the walls are walls in the standard sense, and the halakha transmitted to Moses from Sinai comes and reduces the dimension of the fourth and establishes it as one handbreadth.

    12And if you wish, say instead that everyone agrees that the vocalization of the Torah is authoritative, and here, it is with regard to this that they disagree: One Sage, the Rabbis, holds that to derive its roofing requires a verse; therefore, only three of the original six sukkot remain from which walls can be derived. The halakha transmitted to Moses from Sinai reduces the dimension of one of the three walls to one handbreadth. And one Sage, Rabbi Shimon, holds that to derive its roofing does not require a verse, as the essence of sukka is its roofing. No additional source beyond the verse from which the mitzva of sukka is derived is required for the roofing. Therefore, walls are derived from four of the six sukkot : Three full-fledged walls and a fourth measuring one handbreadth.

    13And if you wish, say instead that everyone agrees that the tradition of the verses is authoritative, and here, it is with regard to this that they disagree: One Sage, the Rabbis, holds: When the halakha transmitted to Moses comes to teach, it is to reduce to one handbreadth the dimension of one of the three walls derived from the verses. And one Sage, Rabbi Shimon, holds: When the halakha transmitted to Moses comes to teach, it is to add another wall to the three walls derived from the verses; however, the dimension of that fourth wall may be one handbreadth.

    14And if you wish, say instead that everyone agrees that when the halakha transmitted to Moses comes to teach, it is to reduce the dimension of one of the three walls. And everyone agrees that the tradition of the verses is authoritative, and there are four mentions of sukka in the verse. And here it is with regard to whether one derives numbers for halakhic matters from the first mention of a term in the Torah that they disagree. When that total is derived from the number of instances a certain word appears in the Torah, there is a dispute whether the first instance is included in the tally, or whether the first instance is necessary to teach the mitzva itself and the number may be counted only from subsequent mentions. One Sage, Rabbi Shimon, holds that one derives numbers from the first mention and therefore four walls derived from the verses. And one Sage, the Rabbis, holds that one does not derive numbers from the first mention, and therefore only three walls are derived from the verses.

    15Rav Mattana said that the rationale for the opinion of Rabbi Shimon is derived from here: “And there shall be a sukka for shade in the daytime from the heat, and for refuge and cover from storm and from rain” (Isaiah 4:6). A sukka without three full-fledged walls does not provide shelter nor serve as refuge.

    16§ The Gemara asks: According to the opinion that a sukka can be built with two full-fledged walls and a third that is one handbreadth, where does one position that third wall that measures one handbreadth? Rav said: He positions it at the end of one of the standing walls opposite the wall that emerges from the other end of that wall.

    17Rav Kahana and Rav Asi said to Rav:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    A word of Torahlaw [given] to Moses at Sinai.

    "In booths you shall live" (Lev23:42), "they shall live in booths" (Lev. 23:42), "in booths I made [them] live" (Lev. 23:43): in one [case the word for booths, sukkot, is written out] fully and in two [cases, the word is written] defectively.

    "For refuge and cover..."And without four walls, it is no refuge from the storm, in that the wind drives the storm through the incomplete wall.

    License: CC0

    סוכה ו עמוד ב

    1דבר תורה, רובו ומקפיד עליו חוצץ, ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ. וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד.

    2וליגזר נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד, אי נמי משום רובו שאינו מקפיד!

    3היא גופא גזירה, ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה?!

    4מחיצין הא דאמרן. הניחא לרבי יהודה, אלא לר"מ מאי איכא למימר?

    5כי אתאי הלכתא לגוד, ולבוד, ודופן עקומה.

    6ושאין לה שלש דפנות.

    Baraita

    7תנו רבנן: שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח. ר"ש אומר: שלש כהלכתן, ורביעית אפילו טפח.

    8במאי קמיפלגי? רבנן סברי: יש אם למסורת, ור' שמעון סבר: יש אם למקרא.

    9רבנן סברי: יש אם למסורת, (ויקרא כג, מב) ״בסכת״ ״בסכת״ ״בסכות״ הרי כאן ארבע.

    10דל חד לגופיה, פשו להו תלתא. שתים כהלכתן, ואתאי הלכתא וגרעתה לשלישית ואוקמה אטפח.

    11ר' שמעון סבר: יש אם למקרא, ״בסכות״ ״בסכות״ ״בסכות״ הרי כאן שש, דל חד קרא לגופיה, פשו להו ארבע. שלש כהלכתן, אתאי הלכתא וגרעתה לרביעית ואוקמתה אטפח.

    12ואי בעית אימא: דכולי עלמא יש אם למקרא, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר: סככה בעיא קרא, ומר סבר: סככה לא בעיא קרא.

    13ואיבעית אימא: דכולי עלמא יש אם למסורת, והכא בהא קמיפלגי: מ"ס כי אתאי הלכתא לגרע. ומ"ס כי אתאי הלכתא להוסיף.

    14ואיבעית אימא: דכולי עלמא, כי אתאי הלכתא לגרע, ויש אם למסורת. והכא בדורשין תחילות קמיפלגי: מ"ס דורשין תחילות, ומ"ס אין דורשין תחילות.

    15רב מתנה אמר: טעמיה דר"ש מהכא: (ישעיהו ד, ו) ״וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר״.

    16ואותו טפח היכן מעמידו? אמר רב: מעמידו כנגד היוצא.

    17אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב:

    Tosafot

    דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץי"מ דהכא איירי בשער אבל בבשר חוצץ אפילו מיעוטו שאינו מקפיד וקשה לר"ת מהא דאמרינן פרק הערל (יבמות דף עח. שם) נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ופריך אמאי וכי תימא משום דרבי יצחק האמר רב כהנא לא שנו אלא רובו אבל כולו חוצץ והשתא דעדיפא הוה ליה לאקשויי דבבשר אפילו משהו ואפילו אינו מקפיד חוצץ ועוד מדקיהיב שיעורא בחציצה במסכת מקואות (פ"ט מ"ה) ומייתי לה בסוף אלו קשרים (שבת דף קיד.) על המרדעת רשב"ג אומר עד כאיסר האיטלקי עוד מייתי התם של בנאים של תלמידי חכמים מצד אחד חוצץ ושל בור משני צדדין ובזבחים בסוף דם חטאת (זבחים דף צח:) דם על בגדו חוצץ ואם טבח הוא אינו חוצץ רבב על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אינו חוצץ וא"ת כיון דאתא הלכתא לרובו ולא למעוטו א"כ קרא למאי אתא דדרשינן בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין המים וי"ל דאצטריך לבית הסתרים כדאיתא בפרק קמא דקדושין (דף כה.):

    ורבי שמעון סבר יש אם למקראכולהו מודו דדרשינן מקרא ומסורת דלא על חנם נכתב כן אלא במילתא דמיכחשי אהדדי פליגי דמר סבר מקרא עיקר כדאשכחן ר"ע בריש סנהדרין (דף ד.) דסבר יש אם למקרא ובפ' כל שעה (פסחים דף לו.) גבי לחם עוני דדריש מקרא ומסורת ובפ' לולב הגזול (לקמן סוכה דף לד:) תנן ר"ע אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך כו' ודרשינן בגמרא [דף לב.] לולב אחד מדכתיב כפת חסר וי"ו וכן ר"ש דסבר הכא יש אם למקרא ובפ' קמא דקדושין (דף יח:) גבי בבגדו בה דריש מקרא ומסורת ומיהו קשה דלרבי עקיבא דלא דריש התם אלא מקרא לחוד ואמאי לא דריש תרוייהו כר' שמעון כדאמרינן גבי לחם עוני ועוד אשכחן ר"ע דסבר יש אם למקרא ולקמן בסמוך [סוכה דף ז:] מכשיר ר"ע סוכה בראש הספינה ומוכח שמעתא משום דקסבר סוכה דירת עראי בעינן אלמא לא בעי ג' כהלכתן דחד טעמא הוא כדקאמרי' בההוא שמעתא (דרשב"ג) דפליג אדר ע שוין בסוכה דדירת קבע בעינן א"כ סבר ר"ע יש אם למסורת ומיהו בזה יש לומר כמו שאפרש לקמן דהאי דקאמר כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן לא בשביל שיהו שוין אבל עוד קשה דהא ר"ע ור"ש דסברי יש אם למקרא ומחייבי אחתיכה אחת בפרק דם שחיטה (בכריתות דף כב:) גבי חתיכה של חולין וחתיכה של קדש בא אחד ואכל את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי דברי ר"ע ר"ש אומר שניהם מביאין אשם אחד וכן גבי חלב ושומן אלמא לא בעינן חתיכה משתי חתיכות ומאן דבעי חתיכה משתי חתיכות אמרינן בפרק ספק אכל (שם דף יז:) משום דמצות קרינא ביה ומאן דמחייב סבר יש אם למסורת מצת כתיב ואין לפרש ההיא דדם שחיטה בשתי חתיכות גדולות שאכל זה מזו כזית וזה מזו כזית דתרווייהו שתי מצות דעל כרחך טעמא משום דלא בעי חתיכה משתי חתיכות כדמוכח התם בשילהי פירקין בגמרא גבי ר' יוסי דקאמר חתיכה משתי חתיכות איכא בינייהו ואין לומר דכיון דהוו לכתחילה שנים חשוב מצות משום דאיקבע איסורא דהא רב נחמן הוא דקאמר הכי בריש פרק ספק אכל (שם יח.) אבל רבה דמפרש טעמא משום דמצות קרינן בה לית ליה כלל כדמוכח התם ועוד קשיא מדר' שמעון להאי לישנא דאמרינן הכא דכולי עלמא יש אם למסורת ובסוף פרק כיצד צולין (פסחים דף פו:) גבי בבית אחד יאכל קסבר יש אם למקרא ועוד קשה דלקמן (סוכה דף ט:) פסלינן לכ"ע סוכה תחת סוכה מדכתיב בסכת ולא אמרינן יש אם למקרא: [וע"ע תוס' לקמן (סוכה לב.) ד"ה כפת ותוס' סנהדרין ד. ד"ה כולהו ותוס' זבחים מ. ד"ה לא נצרכה ותוס' נדה טו. ד"ה לא ותוס' פסחים לו. ד"ה עוני]

    בדורשין תחילות קמיפלגיומשמע דלכולי עלמא סככה לא בעי קרא ואפילו הכי דל חד לגופיה ולא מוקמינן ליה למנינא למאן דלא דריש תחילות ולא כמו שפי' הקונטרס בריש סנהדרין (דף ג:) גבי תלתא אלהים כתיבי בפרשה דפי' אין דורשין תחילות משום דאצטריך למומחה ועוד קשיא לפי' למאי דמסיק התם דלכולי עלמא אין דורשין תחילות ואמר ליה ר' יאשיה א"כ נכתוב קרא אל השופט דאי משופט לא הוה ידעינן מומחה כמו שפי' שם בקונטרס עצמו ור' (יוחנן) (עצמו) לישנא דעלמא נקט כדאמרי אינשי מאן דאית ליה דינא ליקרב לגבי דיינא הרגיל ולא לגבי הדיוט וכיון דמשופט לא ממעט הדיוט א"כ הוי אתי למניינא אלא ודאי אפילו לא איצטריך למומחה אפילו הכי דל חד לגופיה דאין דורשין תחילות וכל הני דבריש סנהדרין (דף ד:) דקרנות קרנת לטוטפות לטטפת ועשרה כהנים דסוף פרק קמא דסנהדרין (דף יד:) צריך לדקדק דדרשינן כולהו למניינא ולא אמרינן דאין דורשין תחילות:

    וסוכה תהיה לצלבירושלמי אמרינן טעמא דר"ש מן הדא קרייה וסוכה תהיה לצל יומם מחורב הרי אחת למחסה ולמסתור הרי שנים מזרם וממטר שנים ורבנן אמרי מזרם וממטר אחת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ומשני שאני עובר דהיינו רביתיהש"מ דהאי רובו רוב גופו של אדם הוא ואתאי הלכתא. וגזרו על רובו שאינו מקפיד להיות חוצץ משום רובו המקפיד שהוא דבר תורה וכן מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד ונגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד כו' ודחינן רובו שאינו מקפיד ומיעוטו המקפיד גזירה נינהו ואין גוזרין גזרה לגזרה פי' המקפיד כגון שעוה וכיוצא בה שיש דבוק בבשרו של אדם ומקפיד עליו להוציאו מעל בשרו חוצץ. כדתנן (מקוואות ספ"י) כל המקפיד עליו להסירו חוצץ וכל שאינו מקפיד עליו להסירו אינו חוצץ:

    ושאין (עליו) [לה] ג' דפנות כו'ת"ר ב' כהלכתא ושלישית אפילו טפח.

    ר' שמעון אומר ג' כהלכתן ורביעית אפילו טפחבמאי פליגי רבנן סברי יש אם למסורת פירוש במסורת הכתיבה וחסירין הן בסכת בסכת בסכות הרי כאן ד' דל חד לגופיה פשו להו ג' שתים כהלכתן ואתאי הלכתא גרעת' לשלישית ואוקימתא אטפח. הלכתא הא דגרסינן בנדה פרק ג' תני אושעיא זעירא דמן חברייא. חמשה שיעוריים ואלו הן שליא ושופר ושדרא ואיזוב ודופן הסוכה. דתנא ב' כהלכתן ושלישית אפילו טפח ור' שמעון סבר יש אם למקרא ולא חיישינן לכתיבה דבסוכות בסוכות בסוכות קרינן הרי כאן ו' דל חד קרא לגופיה פשו להו ד' ג' כהלכתן ורביעית אפילו טפח אתאי הלכתא האי דתני אושעיא גרעתא לרביעית אוקימתא אטפח איבעית אימא כ"ע יש אם למקרא וד' הם ובהא פליגי ת"ק סבר סככה בעיא קרא פשו להו תלת.

    ור' שמעון סבר סככה לא בעיא קרא.

    איבעית אימא כ"ע יש אם למסורת וד' הם דל חד לגופיה פשו להו תלת ת"ק סבר כי אתאי הלכתא למגרע מהני תלת חד ולוקמה אטפח ור' שמעון כי אתאי לטפויי אהני תלת דופן אחריתי דאית בה טפח איבעית אימא כ"ע כי אתאי הלכתא למיגרע והכא בדורשין תחלות קמפלגי פירוש הא קרא חדא דאוקימתא לגופיה ור' שמעון סבר דרשינן לה ות"ק סבר לא דרשינן ליה רב א' לטעמיה דר' שמעון מהכא זה היה קבלה בידינו ומצאו מפורש בתלמוד א"י רבנן דקיסרי שמעין טעמייהו דרבנן וטעמא דר"ש מהדא קרא וסוכה תהיה לצל יומם מחורב למחסה ולמסתור. הרי אחת למעלה כסככה למכסה ולמסתור הרי ב' לדפנות מזרם וממטר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 6b

    Sukkah 6b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 250 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    A word of Torah law [given] to Moses at Sinai.

    "In booths you shall live" (Lev 23:42), "they shall live in booths" (Lev. 23:42), "in booths I made [them] live" (Lev. 23:43): in one [case the word for booths, sukkot, is written out] fully and in two [cases, the word is written] defectively.

    "For refuge and cover..." And without four walls, it is no refuge from the storm, in that the wind drives the storm through the incomplete wall.

    Rashi on Sukkah 6b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ י"מ דהכא איירי בשער אבל בבשר חוצץ אפילו מיעוטו שאינו מקפיד וקשה לר"ת מהא דאמרינן פרק הערל (יבמות דף עח. שם) נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ופריך אמאי וכי תימא משום דרבי יצחק האמר רב כהנא לא שנו אלא רובו אבל כולו חוצץ והשתא דעדיפא הוה ליה לאקשויי דבבשר אפילו משהו ואפילו אינו מקפיד חוצץ ועוד מדקיהיב שיעורא בחציצה במסכת מקואות (פ"ט מ"ה) ומייתי לה בסוף אלו קשרים (שבת דף קיד.) על המרדעת רשב"ג אומר עד כאיסר האיטלקי עוד מייתי התם של בנאים של תלמידי חכמים מצד אחד חוצץ ושל בור משני צדדין ובזבחים בסוף דם חטאת (זבחים דף צח:) דם על בגדו חוצץ ואם טבח הוא אינו חוצץ רבב על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אינו חוצץ וא"ת כיון דאתא הלכתא לרובו ולא למעוטו א"כ קרא למאי אתא דדרשינן בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין המים וי"ל דאצטריך לבית הסתרים כדאיתא בפרק קמא דקדושין (דף כה.):

    ורבי שמעון סבר יש אם למקרא כולהו מודו דדרשינן מקרא ומסורת דלא על חנם נכתב כן אלא במילתא דמיכחשי אהדדי פליגי דמר סבר מקרא עיקר כדאשכחן ר"ע בריש סנהדרין (דף ד.) דסבר יש אם למקרא ובפ' כל שעה (פסחים דף לו.) גבי לחם עוני דדריש מקרא ומסורת ובפ' לולב הגזול (לקמן סוכה דף לד:) תנן ר"ע אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך כו' ודרשינן בגמרא [דף לב.] לולב אחד מדכתיב כפת חסר וי"ו וכן ר"ש דסבר הכא יש אם למקרא ובפ' קמא דקדושין (דף יח:) גבי בבגדו בה דריש מקרא ומסורת ומיהו קשה דלרבי עקיבא דלא דריש התם אלא מקרא לחוד ואמאי לא דריש תרוייהו כר' שמעון כדאמרינן גבי לחם עוני ועוד אשכחן ר"ע דסבר יש אם למקרא ולקמן בסמוך [סוכה דף ז:] מכשיר ר"ע סוכה בראש הספינה ומוכח שמעתא משום דקסבר סוכה דירת עראי בעינן אלמא לא בעי ג' כהלכתן דחד טעמא הוא כדקאמרי' בההוא שמעתא (דרשב"ג) דפליג אדר ע שוין בסוכה דדירת קבע בעינן א"כ סבר ר"ע יש אם למסורת ומיהו בזה יש לומר כמו שאפרש לקמן דהאי דקאמר כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן לא בשביל שיהו שוין אבל עוד קשה דהא ר"ע ור"ש דסברי יש אם למקרא ומחייבי אחתיכה אחת בפרק דם שחיטה (בכריתות דף כב:) גבי חתיכה של חולין וחתיכה של קדש בא אחד ואכל את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי דברי ר"ע ר"ש אומר שניהם מביאין אשם אחד וכן גבי חלב ושומן אלמא לא בעינן חתיכה משתי חתיכות ומאן דבעי חתיכה משתי חתיכות אמרינן בפרק ספק אכל (שם דף יז:) משום דמצות קרינא ביה ומאן דמחייב סבר יש אם למסורת מצת כתיב ואין לפרש ההיא דדם שחיטה בשתי חתיכות גדולות שאכל זה מזו כזית וזה מזו כזית דתרווייהו שתי מצות דעל כרחך טעמא משום דלא בעי חתיכה משתי חתיכות כדמוכח התם בשילהי פירקין בגמרא גבי ר' יוסי דקאמר חתיכה משתי חתיכות איכא בינייהו ואין לומר דכיון דהוו לכתחילה שנים חשוב מצות משום דאיקבע איסורא דהא רב נחמן הוא דקאמר הכי בריש פרק ספק אכל (שם יח.) אבל רבה דמפרש טעמא משום דמצות קרינן בה לית ליה כלל כדמוכח התם ועוד קשיא מדר' שמעון להאי לישנא דאמרינן הכא דכולי עלמא יש אם למסורת ובסוף פרק כיצד צולין (פסחים דף פו:) גבי בבית אחד יאכל קסבר יש אם למקרא ועוד קשה דלקמן (סוכה דף ט:) פסלינן לכ"ע סוכה תחת סוכה מדכתיב בסכת ולא אמרינן יש אם למקרא: [וע"ע תוס' לקמן (סוכה לב.) ד"ה כפת ותוס' סנהדרין ד. ד"ה כולהו ותוס' זבחים מ. ד"ה לא נצרכה ותוס' נדה טו. ד"ה לא ותוס' פסחים לו. ד"ה עוני]

    בדורשין תחילות קמיפלגי ומשמע דלכולי עלמא סככה לא בעי קרא ואפילו הכי דל חד לגופיה ולא מוקמינן ליה למנינא למאן דלא דריש תחילות ולא כמו שפי' הקונטרס בריש סנהדרין (דף ג:) גבי תלתא אלהים כתיבי בפרשה דפי' אין דורשין תחילות משום דאצטריך למומחה ועוד קשיא לפי' למאי דמסיק התם דלכולי עלמא אין דורשין תחילות ואמר ליה ר' יאשיה א"כ נכתוב קרא אל השופט דאי משופט לא הוה ידעינן מומחה כמו שפי' שם בקונטרס עצמו ור' (יוחנן) (עצמו) לישנא דעלמא נקט כדאמרי אינשי מאן דאית ליה דינא ליקרב לגבי דיינא הרגיל ולא לגבי הדיוט וכיון דמשופט לא ממעט הדיוט א"כ הוי אתי למניינא אלא ודאי אפילו לא איצטריך למומחה אפילו הכי דל חד לגופיה דאין דורשין תחילות וכל הני דבריש סנהדרין (דף ד:) דקרנות קרנת לטוטפות לטטפת ועשרה כהנים דסוף פרק קמא דסנהדרין (דף יד:) צריך לדקדק דדרשינן כולהו למניינא ולא אמרינן דאין דורשין תחילות:

    וסוכה תהיה לצל בירושלמי אמרינן טעמא דר"ש מן הדא קרייה וסוכה תהיה לצל יומם מחורב הרי אחת למחסה ולמסתור הרי שנים מזרם וממטר שנים ורבנן אמרי מזרם וממטר אחת:

    Tosafot on Sukkah 6b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ומשני שאני עובר דהיינו רביתיה ש"מ דהאי רובו רוב גופו של אדם הוא ואתאי הלכתא. וגזרו על רובו שאינו מקפיד להיות חוצץ משום רובו המקפיד שהוא דבר תורה וכן מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד ונגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד כו' ודחינן רובו שאינו מקפיד ומיעוטו המקפיד גזירה נינהו ואין גוזרין גזרה לגזרה פי' המקפיד כגון שעוה וכיוצא בה שיש דבוק בבשרו של אדם ומקפיד עליו להוציאו מעל בשרו חוצץ. כדתנן (מקוואות ספ"י) כל המקפיד עליו להסירו חוצץ וכל שאינו מקפיד עליו להסירו אינו חוצץ:

    ושאין (עליו) [לה] ג' דפנות כו' ת"ר ב' כהלכתא ושלישית אפילו טפח.

    ר' שמעון אומר ג' כהלכתן ורביעית אפילו טפח במאי פליגי רבנן סברי יש אם למסורת פירוש במסורת הכתיבה וחסירין הן בסכת בסכת בסכות הרי כאן ד' דל חד לגופיה פשו להו ג' שתים כהלכתן ואתאי הלכתא גרעת' לשלישית ואוקימתא אטפח. הלכתא הא דגרסינן בנדה פרק ג' תני אושעיא זעירא דמן חברייא. חמשה שיעוריים ואלו הן שליא ושופר ושדרא ואיזוב ודופן הסוכה. דתנא ב' כהלכתן ושלישית אפילו טפח ור' שמעון סבר יש אם למקרא ולא חיישינן לכתיבה דבסוכות בסוכות בסוכות קרינן הרי כאן ו' דל חד קרא לגופיה פשו להו ד' ג' כהלכתן ורביעית אפילו טפח אתאי הלכתא האי דתני אושעיא גרעתא לרביעית אוקימתא אטפח איבעית אימא כ"ע יש אם למקרא וד' הם ובהא פליגי ת"ק סבר סככה בעיא קרא פשו להו תלת.

    ור' שמעון סבר סככה לא בעיא קרא.

    איבעית אימא כ"ע יש אם למסורת וד' הם דל חד לגופיה פשו להו תלת ת"ק סבר כי אתאי הלכתא למגרע מהני תלת חד ולוקמה אטפח ור' שמעון כי אתאי לטפויי אהני תלת דופן אחריתי דאית בה טפח איבעית אימא כ"ע כי אתאי הלכתא למיגרע והכא בדורשין תחלות קמפלגי פירוש הא קרא חדא דאוקימתא לגופיה ור' שמעון סבר דרשינן לה ות"ק סבר לא דרשינן ליה רב א' לטעמיה דר' שמעון מהכא זה היה קבלה בידינו ומצאו מפורש בתלמוד א"י רבנן דקיסרי שמעין טעמייהו דרבנן וטעמא דר"ש מהדא קרא וסוכה תהיה לצל יומם מחורב למחסה ולמסתור. הרי אחת למעלה כסככה למכסה ולמסתור הרי ב' לדפנות מזרם וממטר.

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 6b · Sefaria

    Ritva

    והא דאמרינן דבר תורה רובו ואינו מקפיד עליו אינו חוצץ לא תימא דדוקא בשערו אבל בגופו אפילו רובו שאין מקפיד עליו חוצץ שזה אינו אלא אף בגופו נמי, וכן מוכח ביבמות בפירוש גבי נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה דפרכינן אמאי אילימא מדר' יצחק הני מילי רובו אבל כולו לא, ולא אקשי' דעדיפא מינה דהני מילי שערו אבל גופו אפילו ברובו חוצץ, אלא ודאי שרוב גופו ורוב שערו שוין בדין זה, וכן פי' בתוספות, ועיקר.

    וליגזור על מיעוטו וכו' פי' אמאי לא גזרינן מיעוט אטו מיעוט, אי נמי אינו מקפיד אטו אינו מקפיד.

    תנו רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח פי' שתים כהלכתן שיש בכל אחת מהן שיעור שלם, אבל אין במשמע הלשון דליהוו עריבן דהא איכא מאן דמכשר לקמן אע"ג דלא עריבן, ולא משמע דפליג אדרבנן אלא כדאמרן, מיהו תלמודא מפרש לקמן דבעי' שתי דפנות דעריבן.

    ר' שמעון אומר שלש כהלכתן ורביעית אפי' טפח פי' לכולי עלמא גמירי דחדא מדופני סוכה טפח והכי רהטא כולה שמעתין.

    במאי קא מיפלגי רבנן סברי יש אם למסורת בסכ(ו)ת בסכת בסוכות הרי כאן ד'.

    דל חד לגופה פי' חד קרא דהיינו בסכות קמא, והא דלא פריש למימר דל חד קרא כדפריש בדר' שמעון, משום דלרבנן כיון דדרשי מסורת כוליה בסכות חד הוא אבל בדר' שמעון דדריש מקרא ומשמע תרתי אילו אמרינן דל חד הוה משמע חדא סוכה ומשתיירי חמשא דל חד מינייהו משמע תרי ולהכי איצטריך למימר דכולי בסכות קמא מידריש לגופיה, וכי תימא ואמאי דריש כולי בסכת קמא לגופיה, לימא דכיון דיש אם למסורת שתי סכות משמע חדא מינייהו לגופיה ואידך לדופן והוו להו חמשה, הא ליתא דכולי בסוכות קמא לגופיה מיצטריך דהא לא מצינן למכתב ולמקרי בסכת דלא כלום הוא, ולא מצי נמי למכתב בסוכה תשבו דמשמע שיהא חובה שישבו כל ישראל בסוכה אחת ולהכי כתב בסכות כולי לגופיה כנ"ל.

    ואי בעית אימא דכולי עלמא יש אם למקרא והכא בהא קא מיפלגי מר סבר סככה בעיא קרא. פי' רבנן סברי סככה בעיא קרא ואינה במשמע בסכת קמא דכתיב לגופיה דההיא למצות סוכה בכלל איצטריך, הילכך דל חד קרא לגופיה דכוליה מיצטריך להכי כדכתיבנא, פשו להו תרי בסכות דהוו להו ארבע, דל חד מינייהו לסככה דהא ודאי לא מיצטריך כולי חד קרא לסככה דהא שפיר מצי למכתב ולמקרי סכות [נדצ"ל סוכת] לסככה הילכך כי כתב וקרי בסכות למדרש מינייהו תרתי הוא חד לסככה וחד לדופן.

    ור' שמעון סבר סככה לא בעיא קרא פי' דבההוא דכתיב לגופיה יש במשמעו ממילא חיוב סכך דלא סגיא בלאו הכי וכולה חדא מילתא, ואין בזה משום אין דורשין תחלה כדלקמן, דהתם הוא למדרשיה לדופן שאינו במשמע הלשון מסתמא אבל עיקר לשון סוכה היינו סככה, מיהו בסמוך אמרינן דר' שמעון אפילו דורשין תחלות אית ליה מיהו לאו חדא טעמא הוא בהדי האי כדכתיבנא, כנ"ל.

    10 more comments on this page.

    Ritva on Sukkah 6b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו במשנה בענין הדפנות שדיו שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח ושלא אמרו בשלישית שדיה בטפח אלא כששתי הדפנות נקשרות זו בזו כמין גאם כגון אחת למזרח ואחת לצפון או לדרום ונחלקו בסוגיא זו אותו טפח היכן מעמידו מקצתם פירשו כנגד היוצא כלומר בקרן זוית שהמחיצה כלה לשם באיזה דופן שירצה עד שיהא אותו טפח נמשך לרוח האחר שאין בו דופן כגון אם הדפנות מזרח ודרום יניח את הטפח לקצה המזרחי לצד צפון כגון זה או לקצה הדרומי לצד מערב כגון זה ומקצתם פירשו כנגד ראש תור ר"ל שאם הדפנות מזרח ודרום מניחו בקרן מערבית צפונית כגון דיומד נמשך כלפי רוח מערב וכלפי רוח צפון כגון זה וקורהו ראש תור על שם שהחורש חורש תחילה רצועה אחת באורך השדה בראשו ורצועה אחרת ברחבו בראשו גם כן כגון שתאמר בשדה העשוי כצורה שציירנו שיחרוש מערב וצפון וכשמתחיל אח"כ לחרוש מצד ארכו או מצד רחבו כלה מהלכו הראשון באותו ראש תור וי"מ ראש תור כצורה זו והוא פי' רש"י ואין הלכה כאחת מלשונות אלו אלא עושה טפחו שוחק ר"ל יתר על טפח משהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן שהוא כלבוד ונמצא שיעור ארבעה טפחים בין הטפח השוחק והאויר שהכל כדופן מתורת לבוד והרי זה רוב דופן בסוכה קטנה שמשך שלה שבעה טפחים ולא אמרו טפח שוחק אלא לרווחא דמילתא שיהא רוב הניכר ומ"מ בדיעבד דיו אף בטפח מצומצם שהרי עדיין יש כאן רוב דופן שהרי נמצאו שם ארבעה טפחים פחות משהו:

    Meiri on Sukkah 6b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ד"ת רובו ומקפיד כו' וכ"ת משום דר"י כו' עכ"ל ואע"ג דאר"י הכא גזרו על רובו שאינו מקפיד התם אוקימנא אדאורייתא מפרש"י בפרק הערל ע"ש:

    בד"ה ור"ש סבר יש אם למקרא כו' ובפרק לולב הגזול כו' ודרשינן בגמרא כו' מדכתיב כפת חסר וי"ו וכן ר"ש כו' עכ"ל וכהאי לישנא כתבו התוס' ג"כ בפ"ק דסנהדרין ודבריהם תמוהים דמשמע דכל זה ראיה לדבריהם דבמלתא דמכחשי אהדדי המקרא עיקר וה"ז סותר דבריהם [ב] דלפי המקרא דכפות קרינן יצטרך ב' לולבין ועי' בתוס' בפ' כל שעה שתירצו שם אהך דכפת חסר וי"ו ועיין בחידושינו פ"קדסנהדרין שכתבנו שם ישוב קצת לדבריהם ודו"ק:

    בא"ד אבל עוד קשה דהא ר"ע ור"ש דסברי יש אם למקרא ומחייבי אחתיכה אחת כו' עכ"ל התוס' דהכא משמע להו דבהך מלתא דמצות כתיב ומצוות קרינן מכחשי אהדדי המקרא והמסורת אבל התוס' בפ"ק דסנהדרין קיימו שניהם דמצוות קרינן לחייב בב' חתיכות והמסורת לחייב בחתיכה אחת וע"ש:

    בא"ד ועוד קשה דלקמן פסלינן לכ"ע סוכה תחת סוכה כו' ולא אמרינן יש אם למקרא עכ"ל צ"ע דהכא הניחו דבר זה בקושיא ולקמן בסמוך כתבו התוס' אהך דבסכת כתיב ואפילו למ"ד יש אם למקרא מודה דלא לחנם נכתב המסורת כדפי' לעיל עכ"ל והיה נראה לפרש דהכא הניחו הדבר בקושיא היינו להאי לישנא דאית ליה בשמעתין לר"ש דיש אם למסורת ותקשי להו נמי דלקמן נמי פסלינן לכ"ע סוכה תחת סוכה ולא אמרינן כלל יש אם למקרא ובההיא דס"פ כיצד צולין אית ליה דהמקרא עיקר כל היכא דמכחשי אהדדי אבל להאי לישנא דבשמעתין דר"ש אית ליה יש אם למקרא מצינן שפיר למדרש המסורת לפסול סוכה תחת סוכה דלא לחנם נכתב המסורת ולא אמרינן כיון דמכחשי אהדדי המקרא עיקר אלא היכא דלית לן לאוקמא במלתא אחריתא אבל הכא הא איכא לאוקמא המקרא להך מלתא דבשמעתין וכל זה אינו שוה לי דאם נימא בכה"ג דלא מקרי מילתא דמכחשי אהדדי משום דאיכא לאוקמי המקרא למלתא אחריתא א"כ גם קושייתם דהכא לאו קושיא דלהאי לישנא דבשמעתין נמי דאמרינן לכ"ע יש אם למסורת דלמא קים ליה לתלמודא לאוקמא המקרא לשום מילתא אחריתא וי"ל דהכי קא קשיא להו כיון דהמקרא עיקר ולא דרשינן המסורת אלא משום דלא לחנם נכתב א"כ כיון דדרשינן ליה לחדא מלתא לפסול סוכה תחת סוכה לית לן למיזל בשום מלתא אחריתא בתר מסורת אלא אחר המקרא שהוא עיקר ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sukkah 6b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' ואי בעית אימא דכ"ע יש אם למקרא והכא בהא קמיפלגי מר סבר סככה בעי קרא וכו' מקשין העולם הא ע"כ לפי שינויא זה כ"ע ס"ל דבעי חד קרא לגופיה דאל"כ הרי כאן לר"ש שש וא"כ לרבנן דאיצטריך חד קרא לגופיה וחד קרא לסככה א"כ לא פשו כ"א שתים דהא לא נשאר כ"א חר קרא דסוכות ואינהו ג' מחיצות בעו והשתא עדיין לא ידעינן למימר דהלכתא אתיא להוסיף וא"כ לא נצטרך לרבנן כ"א ב' מחיצות וצ"ל דהשתא ס"ל לרבנן דהסכך הוא נחשב כדופן דמה לי דופן מן הצדדים או דופן למעלה וא"נ ס"ל דאתי חד קרא לגופיה פשו להו ד' דהיינו ד' דפנות וחד דופן אתי לסכך פשו להו ג' דפנות לצדו ים ואתיא הלכתא וגרעת לשלישית ואוקמא אטפח וק"ל:

    ברש"י ד"ה יש אם למסורת כמה שכתב משה ומסר בספר וכו' כצ"ל:

    ד"ה כנגד היוצא וכו' עד אם השתים מזרחית צפונית וכו' הא לך הציור ב? *):

    בתוס' ד"ה דבר תורה רובו ומקפיד וכו' עד ועוד מדיהיב שיעורא בחציצות וכו' ואע"ג דהתם בחציצות בגדים איירי מ"מ מסתבר להו לתוס' למימר דכי היכי דבחציצות בגדים מחלקים בין מקפיד לשאינו מקפיד ש"מ דהא דר' יצחק לא קאי דוקא אשערו וה"ה לחציצות בשרו דתלי בהקפדה:

    בא"ד בסופו וי"ל דאיצטריך לבית הסתרים וכו' פי' דאפי' בבית הסתרים שייכא הציצות דאע"ג דביאת מים לא בעינן בבית הסתרים מ"מ ראוי לביאת מים בעינן ע"ש בפ"ק דקדושין:

    ד"ה ור"ש סבר יש אם למקרא וכו' עד ובפ' לולב הגזול וכו' ודרשי' בגמ' לולב אחד מדכתיב כפת חסר ו' וכו' ויש להקשות הא על כל פנים היכי דמכחשי סבר ר"ע דיש אם למקרא ודרשינן המקרא ולא המסורת וא"כ גבי לולב אחד למה ס"ל לר"ע דדרשינן המסורת אבל מצאתי בתוס' פ' כל שעה (פסחים דף ל"ו) ד"ה עוני קרינן וז"ל והא דלגבי לולב כ"ע מודו דכפת כתיב ולא אמרינן כפות קרינן ויצטרך שני לולבים ליטול אור"י משום דהתם סמכינן אקרא פרי עץ הדר דלא משמע אלא חד לכך מודו התם כ"ע דדרשינן מסורת ע"ש:

    בא"ד ועוד אשכחן ר"ע דסבר יש אם למקרא וכו' פי' היכי דמכחשי כדלעיל:

    ד"ה בדורשין תחלות וכו' עד ואפ"ה דל חד לגופייהו וכו' ועוד קשה וכו' עד ואי משופט לא הוי ידעינן מומחה כצ"ל:

    Maharam on Sukkah 6b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בפירש"י בד"ה רובו רוב שערו כו' עכ"ל לכאורה נראה שהוכרח לפרש כן דאי ס"ד דהלכתא דרובו ומקפיד אתי נמי לענין חציצה דבגופו. ולפ"ז הדר ביה השתא ממאי דקאמר מעיקרא כי אתאי הלכתא לשערו וא"כ הו"ל למימר אלא כי אתאי הלכתא לכדרבי יצחק ומדלא קאמר אלא משמע דהשתא נמי בהאי שינויא קאי הלכתא לענין שערו דוקא ואין לדקדק לפ"ז דהלכתא דחציצה היינו לענין שערו לחוד א"כ קרא דאת בשרו למה לי הא ליתא דכבר פירשתי בסמוך דאיכא למימר דאע"ג דשערו לא בעי טבילה אפ"ה פוסל בו חציצה דומיא דבית הסתרים דראוי לביאת מים בעינן. אח"ז ראיתי שתוס' בריש פ"ק דעירובין הקשו כן דקרא בשערו למה לי ת"ל מהלכתא ולמאי דפרישית ודאי לא קשה מידי. והנלע"ד ליישב שיטת התוס' יבואר בסמוך בלשון התוספות:

    מיהו אין זה מוכרח לפרש כן שיטת רש"י דאפילו אם נאמר דלענין גופו נמי אין חוצץ אלא דוקא רובו ומקפיד אפ"ה הוצרך לפרש כן לענין שערו דהיכא דאיכא חציצה ברוב שערו אע"ג דליכא רוב גופו אפ"ה חוצץ דהכי קושטא דמלתא לכל הפוסקים וצריך לומר דכל זה מהלכתא דאל"כ מנא לן דרוב שערות פוסל בחציצה מדאורייתא דלמא הא דמרבינן חציצה בשערות מקראי ומהלכתא היינו לענין דשערות משלימין לרוב גופו אע"כ כדפרישית דכל זה מהלכתא כן נ"ל בכוונת רש"י וכן נראה מלשון התוספות שכתבו פירוש הראשון בשם יש מפרשים אלמא שאינו מוכרח כפרש"י והא דלא קאמר בגמרא אלא כי איצטריך הלכתא לחציצת גופו היינו משום דאי הוי קאמר אלא איכא למיטעי דבשערו אינו פוסל שום חציצה מש"ה לא קאמר אלא דהשתא קאי הלכתא בין בגופו בין בשערו ודו"ק ועיין בסמוך:

    בתוס' בד"ה דבר תורה רובו המקפיד כו' וא"ת כיון דאתא הלכתא כו' וי"ל דאיצטריך לבית הסתרים כדאיתא פ"ק דקדושין עכ"ל. לכאורה משמע דהיינו הא דדרשינן פ"ק דקידושין מה בשרו מאבראי אף כל מאבראי למעוטי בית הסתרים אלא דלפ"ז אכתי תיקשי ברייתא גופא דיליף חציצה גופא מורחץ את בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ ואפילו את"ל דהאי דרשא דלעיל לאו ברייתא היא אלא מימרא בעלמא היא למאי דס"ד מעיקרא והשתא הדר ביה ומוקי קרא למעוטי בית הסתרים דא"כ הו"ל למימר אלא ועוד דבפשיטות הו"מ לשנויי דהלכתא אתא לחציצה וקרא לבית הסתרים ומאי איצטריך לאתויי הא דר' יצחק כלל לכך נראה בכוונת התוס' דוודאי עיקר דרשא למעוטי בית הסתרים לאו מורחץ את בשרו דכתיב במצורע ילפינן לה אלא מורחץ את בשרו דכתיב בזב ילפינן לה דבית הסתרים לא בעי טבילה במים אבל האי ורחץ בשרו במים דכתיב במצורע דילפינן מיניה לעיל לענין חציצה היינו לענין דבבית הסתרים נמי שייך חציצה כדאיתא התם פ"ק דקדושין דראוי לביאת מים בעינן ואע"ג דמייתי התם טעמא דכל הראוי לבילה מכל מקום בלא"ה צ"ל דלאו עיקר טעמא הוא דהא לא דמי לבילה דכתיב בהדיא למצוה א"כ וודאי שייך לומר דבדיעבד נמי בעינן לעכב שיהא ראוי לקיים בה מצוה דבילה משא"כ הכא כיון דבית הסתרים לא בעי טבילה כלל אפילו למצוה אין שום טעם לומר שיהא ראוי לביאת מים שיהא חציצה פוסלת בה אבל לפמ"ש התוס' כאן א"ש דבהדיא ילפינן מקרא חציצה דבית הסתרים אלא לפי שנראה תימה לומר שיהא חציצה פוסלת בדבר שאין צריך ביאת מים וא"כ ע"כ הוי מוקמינן קרא דורחץ את בשרו במים לחציצת גופו אף במיעוט והלכתא דר' יצחק לענין חציצת רוב שערו מש"ה מייתי בקדושין מלתא דכל הראוי לבילה דלפ"ז שפיר מצינן לאוקמי קרא לענין חציצת בית הסתרים כן נ"ל ברור בכוונת התוס' אלא דאכתי קשה היאך אפשר לומר דחציצת בית הסתרים דאורייתא הא לא הוי אלא מיעוט המקפיד וא"כ הטפל חמור מן העיקר דאפילו בגופו הא בעינן רובו המקפיד ודוחק לומר דקרא אתא להא מלתא לחוד שיהא חציצת בית הסתרים משלים לרוב גופו כדפרישית לעיל לענין שערו ועדיין צ"ע ודו"ק:

    בגמ' ת"ר שתים כהלכתן כו' ר"ש אומר שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח במאי קמפלגי כו'. ויש לדקדק אמאי לא מוקי פלוגתייהו בפשיטות דרבנן סברי סוכה דירת עראי בעינן ור"ש סבר סוכה דירת קבע בעינן כדאיתא לקמן בדף הסמוך דאמר אביי דר"ש סובר סוכה דירת קבע בעינן מדמצריך ג' דפנות ולכאורה היה נ"ל דקים ליה לתלמודא דבשתים כהלכתן אפילו דירת עראי לא הוי למאי דקי"ל לענין שבת שלשה מחיצות דאורייתא ופחות מג' מחיצות לא הוי רה"י לחייב זורק לתוכו ואי ס"ד דהוי דירת עראי היה ראוי לקרותו רה"י מדאורייתא לחייב הזורק לתוכו כמו בפסי ביראות דמחייב זורק לתוכו כיון דאיכא שם ד' מחיצות אע"כ דשתי דפנות כהלכתן גריעי טפי משם ד' מחיצות כדאיתא להדיא בפרק עושין פסין וכיון דלא מיקרי רה"י מדאורייתא אלמא דלא הוי אפילו דירת עראי אי לאו מגזירת הכתוב דאפ"ה מהני לענין סוכה והיינו כדמסקינן הכא אלא דא"א לומר כן דהא לענין שבת נמי קיי"ל דלחי משום מחיצה ואפילו במבוי מפולש דליכא אלא שתי דפנות ולחי משהו בשלישית הוי רה"י מדאורייתא לכ"ע אליבא דרבי יהודה כדאיתא בעירובין דף י"ב ע"א וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי לא מוקי פלוגתייהו בהכי דהא בשלישית טפח לא גרע מלחי כל שהוא והוי שפיר דירת עראי ולפום ריהטא היה נ"ל דהאי פלוגתא לענין שבת אי שתי מחיצות דאורייתא או שלש היינו לבתר דקיי"לן פלוגתא זו בסוכה והיינו דלכ"ע כי אתא הלכתא להוסיף וא"כ בפשטא דקרא משמע דשתי מחיצות דאורייתא הוי מיהא דירת עראי מש"ה מיקרי נמי רה"י ומ"ד ג' מחיצות דאורייתא היינו דס"ל נמי בסוכה הכי או דפליגי בהא גופא דמ"ד ב' מחיצות דאורייתא ס"ל הלכתא להוסיף ומ"ד ג' מחיצות לפי דס"ל הלכתא לגרע ויתכן יותר למאי דאמרינן לקמן דלרבי עקיבא סוכה ממש עשו להן וילפינן מינייהו דיני סוכה וא"כ לענין רה"י דשבת נמי בהא תליא דילפינן מלא תפיקו מרשותייכו מרה"י דידכו והיינו אותן אהלים שהיו כמין סוכה. אלא דרש"י בפרק כל גגות מפרש להדיא דהאי פלוגתא אי שתי מחיצות דאורייתא לענין שבת או ג' מחיצות פליגי בהלכה למשה מסיני אלמא דלא תליא בסוכה. ועוד דהא בירושלמי משמע דר' יהודה מחמיר בסוכה וקאמר דבעינן שלשה כהלכתן ואיהו גופא ס"ל בשבת דשתי מחיצות דאורייתא והוי סברות הפוכות אע"כ דלאו הא בהא תליא אלא כפרש"י בס"פ כל גגות דבשבת פליגי בהלכתא ובסוכה בקראי או אי הוי הלכתא לגרע או להוסיף וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי לא מוקי פלוגתייהו בדירת עראי או דירת קבע וצ"ע ודו"ק ועיין עוד לקמן בדף הסמוך גבי מיגו דהוי דופן לענין סוכה:

    שם ואיבעית אימא דכ"ע יש אם למקרא והכא בהא קמפלגי מר סבר סככה בעי קרא כו'. לכאורה קשה מ"ט דמאן דאמר דסככה בעי קרא דאכתי בלאו הני קראי דבסוכות בסוכת כתיבי נמי טובא חג הסוכות תעשה לך וחג הסוכות תעשה שבעת ימים והרבה כיוצא באלו אלא דנ"ל לפרש בענין זה דודאי חד קרא דבסוכות תשבו שבעת ימים איצטריך לגופא למצות ישיבת סוכה אלא דמ"מ כיון דתרי בסוכות מייתרו למנינא וממילא דכולהו למנינא כדאיתא להדיא בפ"ק דנזיר גבי סתם נזירות שלשים יום דלבר פדא אע"ג דכמה קראי דנזיר נזרו לדרשא אפ"ה מסיק כיון דחד למנינא כולהו נמי למנינא ולרבי מתנה לא אמרינן הכי וא"כ הכא לכ"ע הכי הוא כדרבי מתנה אלא דמר סבר דהסכך נמי הוא מהמנין ומר סבר שאינו מן המנין ובהכי אתי נמי שפיר הא מסקינן לכ"ע יש אם למסורת והכא בדורשין תחילות קמיפלגי והכי פירושא דאף ע"ג דוודאי איצטריך חד לגופא אלא דס"ל כבר פדא דכיון דחד למנינא כולהו למנינא והיינו דלא משכחנא בכולה תלמודא הא מלתא דדורשין תחילות אלא היכא דדרשינן למנינא ומ"ד דאין דורשין תחלות ס"ל דהאי קרא דכתיב לגופא אין עולה מן המנין כיון דלגופא לא משמע אלא סכך ואע"ג דסככה לא בעי קרא מ"מ איצטריך לגופיה למצות ישיבת סוכה ולעולם דמהאי דלגופיה אכתי לא שמעינן דבעי שום דופן אלא דבקנה כל שהוא סגי לסכך על גביהן או דומיא דאכסדרה דלקמן ובזה נתיישב' קושית התוס' מהאי דקרנת וטטפת דלכ"ע דורשין תחילות דשאני התם דוודאי אף דחד לגופא מ"מ ממילא שמעינן מיהא בהאי קרא מנינא דבעי מיהא חד קרן למתנות דם וחדא פרשה לתפילין וא"כ שפיר עולה מהמנין משא"כ הכא בסוכה דמהאי קרא דלגופיה לא משתמע כלל שום דופן שפיר סבר דאין דורשין תחילות ובזה נתיישב גם כן לשיטת רש"י לענין סנהדרין דנהי דמחד אלהים דכתיב לגופיה ממילא משתמע מנינא דבעי מיהא חד אכתי מומחה לא הוי שמעינן ואיצטריך להאי דרשא משו"ה אין עולה מן המנין והיינו כרבי מתנה בפ"ק דנזיר כן נראה לי נכון ודוק היטב:

    Penei Yehoshua on Sukkah 6b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 6, Amud Bet, about 250 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “דבר תורה, רובו ומקפיד עליו חוצץ, ושאינו…”

    2. Segment 215 words

      Opens “וליגזר נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום…”

    3. Segment 38 words

      Opens “היא גופא גזירה, ואנן ניקום ונגזר גזירה…”

    4. Segment 411 words

      Opens “מחיצין הא דאמרן. הניחא לרבי יהודה, אלא…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 57 words

      Opens “כי אתאי הלכתא לגוד, ולבוד, ודופן עקומה.…”

    6. Segment 64 words

      Opens “ושאין לה שלש דפנות.…”

    7. Segment 714 words

      Opens “תנו רבנן: שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח.…”

    8. Segment 813 words

      Opens “במאי קמיפלגי? רבנן סברי: יש אם למסורת,…”

    9. Segment 914 words

      Opens “רבנן סברי: יש אם למסורת, (ויקרא כג,…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “דל חד לגופיה, פשו להו תלתא. שתים…”

    11. Segment 1127 words

      Opens “ר' שמעון סבר: יש אם למקרא, ״בסכות״…”

    12. Segment 1222 words

      Opens “ואי בעית אימא: דכולי עלמא יש אם…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “ואיבעית אימא: דכולי עלמא יש אם למסורת,…”

    14. Segment 1422 words

      Opens “ואיבעית אימא: דכולי עלמא, כי אתאי הלכתא…”

    15. Segment 1518 words

      Opens “רב מתנה אמר: טעמיה דר"ש מהכא: (ישעיהו…”

      Named: רב מתנה, רב ולמחסה.

    16. Segment 169 words

      Opens “ואותו טפח היכן מעמידו? אמר רב: מעמידו…”

    17. Segment 177 words

      Opens “אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב:…”

      Named: רב כהנא, רב אסי.

    Sages named on this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 6b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026