Talmud Builders

    Sukkah 41a

    Back to index

    English translation — Sukkah 41a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1is specifically with regard to male animals, which do not bear offspring. However, with regard to female animals, everyone agrees that upon slaughtered animals, produce is deconsecrated, but upon animals that are alive, produce is not deconsecrated. The reason is that a decree was issued lest one raise flocks from the females, as typically they bear offspring. The Sages extended the decree to include males as well. From the fact that the baraita uses the term deconsecrated, and not the term purchased, apparently the sanctity of Sabbatical-Year produce takes effect by means of redemption as well.

    2Rav Ashi said: This dispute whether the sanctity of Sabbatical-Year produce takes effect by means of redemption or only by means of purchase is with regard to the original Sabbatical-Year produce itself. However, with regard to secondary produce purchased in exchange for Sabbatical-Year produce, everyone agrees that its sanctity takes effect both by means of purchase and by means of redemption. And the fact that the baraita cited in support of the opinion of Rabbi Elazar teaches: Purchased, purchased, employing that term even with regard to secondary produce, and not the terms deconsecrated or redeemed, does not prove that sanctity takes effect only by means of purchase. Rather, since the tanna of the baraita taught the first clause of the halakha employing the term purchased, he taught the latter clause employing the term purchased, even though sanctity takes effect even by means of redemption.

    3Ravina raised an objection to the opinion of Rav Ashi: With regard to one who has a sela coin that has the sanctity of the Sabbatical Year and seeks to purchase a garment with it, how should he do so? He should go to the storekeeper whose store he typically patronizes and say to him: Give me fruits in exchange for this sela , and the storekeeper gives him fruits. And then he says to the storekeeper: These fruits that you sold me and that assumed the sanctity of the Sabbatical Year are given to you as a gift. The storekeeper may then eat them as one eats Sabbatical-Year produce. And the storekeeper says to him: Here is a sela for you as a gift, and that person purchases with it whatever he wants, as the sela was deconsecrated. Ravina asks: But here, isn’t it secondary produce, as the sela had previously been exchanged for the original Sabbatical-Year produce, and nevertheless the baraita teaches: By means of purchase, yes, it is effective; by means of redemption, no, it is not?

    4Rather, Rav Ashi said, contrary to the suggestion above, that the dispute is specifically with regard to secondary produce; however, with regard to original produce, everyone agrees: By means of purchase, yes, it is deconsecrated; by means of redemption, no, it is not deconsecrated. And with regard to that which is taught in the baraita cited in support of the opinion of Rabbi Yoḥanan: Both Sabbatical-Year produce and second-tithe produce are deconsecrated upon cattle, undomesticated animals, and fowl, indicating that the sanctity of Sabbatical-Year produce takes effect through both purchase and redemption. What is the meaning of Sabbatical-Year produce? It is referring to money exchanged for Sabbatical-Year produce but not to the produce itself.

    5And the same must be said with regard to the second tithe mentioned in this baraita , as, if you do not say so but say instead that the second tithe referred to in the baraita is actual second-tithe produce, isn’t it written with regard to the second tithe: “Then shall you turn it into money and bind up the money in your hand… and you shall bestow the money for whatsoever your soul desires” (Deuteronomy 14:25–26), indicating that second-tithe produce can be redeemed only with money, with which other food items may be purchased? Rather, the baraita must be referring to money exchanged for second-tithe produce and not to the produce itself. Here, too, with regard to the Sabbatical Year, the baraita is referring to money exchanged for Sabbatical-Year produce and not to the produce itself.

    6MISHNA: Originally, during the Temple era, the lulav was taken in the Temple for seven days, and in the rest of the country outside the Temple it was taken for one day. Once the Temple was destroyed, Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted an ordinance that the lulav should be taken even in the rest of the country for seven days, in commemoration of the Temple.

    7And for similar reasons, he instituted an ordinance that for the entire day of waving the omer offering, it should be prohibited to eat the grain of the new crop. It is prohibited to eat the grain of the new crop until the omer offering is brought and waved in the Temple on the sixteenth of Nisan. The offering was sacrificed in the morning; however, after taking potential delays into consideration, the new crop remained prohibited until it was clear that the offering had been sacrificed. Practically speaking, it was prohibited to eat the new grain until the sixteenth of Nisan was over; it was permitted only on the seventeenth. Once the Temple was destroyed and there was no longer an omer offering sacrificed, it was permitted to eat the new crop on the sixteenth. However, Rabban Yoḥanan instituted an ordinance that eating the new grain would remain prohibited until the seventeenth to commemorate the Temple.

    8GEMARA: The Gemara asks: From where do we derive that we institute ordinances in commemoration of the Temple? Rabbi Yoḥanan said that it is as the verse states: “For I will restore health unto you and I will heal you of your wounds, says the Lord; because they have called you an outcast, she is Zion, there is none that seeks her” (Jeremiah 30:17). From the fact that the verse states: “There is none that seeks her,” it can be learned by inference that it requires seeking, i.e., people should think of and remember the Temple. That is the reason for Rabban Yoḥanan ben Zakkai’s ordinance.

    9§ The mishna continues: Rabban Yoḥanan instituted that for the entire day of waving the Omer offering, it is prohibited to eat the grain of the new crop. The Gemara asks: What is the reason for this ordinance? It is that soon the Temple will be rebuilt, and people will say: Last year, when the Temple was in ruins, didn’t we eat of the new crop as soon as the eastern horizon was illuminated, as the new crop was permitted immediately with the advent of the morning of the sixteenth of Nisan? Now, too, let us eat the new grain at that time. And they do not know that although last year, when there was no Temple, the illuminating of the eastern sky permitted one to eat the new grain immediately, now that there is a Temple, the omer offering permits one to eat the new grain. Until the omer offering is sacrificed, the new grain is not permitted.

    10The Gemara asks: When is it that the Temple will be rebuilt in this scenario? If we say that it will be rebuilt on the sixteenth of Nisan, since in the morning the Temple was not yet built, the illuminating of the eastern sky permitted one to eat the new grain, as the omer offering could not yet be brought. Rather, say that it will be rebuilt on the fifteenth of Nisan or on some earlier date, in which case the new grain would not become permitted by the illuminating of the eastern sky. In that case, from midday and onward let it be permitted to eat the new grain, as we learned in a mishna in tractate Menaḥot : The people distant from Jerusalem, who are unaware of the precise time when the omer was brought, are permitted to eat the new grain from midday and onward because the members of the court are not indolent with regard to the omer and would not postpone bringing the offering after midday.

    11The Gemara says: No, it is necessary to institute the ordinance only in the case where the Temple will be rebuilt at night, on the evening of the sixteenth, and there was no opportunity to cut the omer that night. Alternatively, it was necessary to institute the ordinance in the case where the Temple was built adjacent to sunset on the fifteenth because there would not be sufficient time to complete all the preparations and sacrifice the offering by noon the next day. Therefore, Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted that the new grain is prohibited for the entire day of the sixteenth. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: That is not the reason; rather, Rabban Yoḥanan ben Zakkai stated his ordinance in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said: It is prohibited by Torah law to eat the new grain until the seventeenth of Nisan, as it is written:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בזכריםשאין מגדלים מהם וולדות ואפ"ה גזרו רבנן אטו נקבות:

    אמר רב אשי מחלוקתדרבי אלעזר ורבי יוחנן:

    בפרי ראשוןבפירות שביעית הוא דא"ר אלעזר דרך חילול לא משום דדריש סמוכין:

    פרי שנידמי שביעית:

    והא דתניאבברייתא דמסייע ליה:

    לקח לקחבכולהו בין בפרי ראשון בין בדמיו דקתני לקח בבשר יין ולא קתני חילל בשר ביין:

    איידי דתני רישא לקחדאיירי בפרי עצמו:

    וביקש לו ליקח חלוקואינו יכול דהתורה אמרה לאכלה בתוך הזמן ולא לסחורה וזה מתקיים לשנה הבאה:

    הרגיל אצלושמתוך כך יעשה לו חפצו:

    וחוזר ואומר לולחנוני:

    הרי פירות הללושמכרת לי שהיו של חולין ונכנסו לקדושת שביעית נתונים לך במתנה ואוכל אותם בשביעית והחנוני אומר לו ואני נותן לך סלע חולין זה שיצא לחולין במתנה ובא ולוקח מאותו סלע כל מה שירצה והחנווני יאכל הפירות בתורת שביעית:

    והא הכאדהא סלע פרי שני הוא דמי שביעית וקתני דצריך לילך אצל חנווני ולהוציאו לחולין דרך מקח וממכר אלמא בפרי שני נמי איכא מאן דפליג דאי הוי סגי בדרך חילול למה ילך אצל חנווני יקח פירות חולין שיש לו בביתו שוה סלע ויחללנו עליהם ויאכלם בתורת שביעית:

    אלאאי אתמר דרב אשי הכי אתמר:

    מחלוקת בפרי שניבהא הוא דאיכא למאן דשרי דרך חילול אבל פרי ראשון כו':

    והא דקתניבברייתא דמסייע לר' יוחנן אחת שביעית ואחת מעשרות מתחללין אלמא שביעית עצמה דרך חילול:

    מעשר מעשר ממשבתמיה וכי יש לומר שהמעשר עצמו יתחלל על בהמה חיה ועוף:

    והכתיבונתתה בכסף וצרת דאין מתחלל אלא על המטבע דבר שיש עליו צורה:

    מתני' במקדש שבעהכדדרשינן בת"כ מושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים (ויקרא כ״ג:מ׳) ולא בגבולין ז' ימים:

    במדינהבירושלם שאף הוא כגבולים:

    ושיהא יום הנףשל עומר דהיינו ט"ז בניסן כולו אסור בחדש ובעוד המקדש קיים משקרב העומר היו אוכלין חדש בו ביום כדכתיב (שם) עד הביאכם וכשחרב הבית מותר מן התורה משהאיר המזרח כדאמר במנחות (דף סח.) כתוב אחד אומר עד עצם היום הזה דהיינו האיר המזרח וכתוב אחד אומר עד הביאכם הא כיצד בזמן דאיכא עומר עד הביאכם ובזמן דליכא עומר עד עצם ואסר רבן יוחנן בן זכאי עליהם כל היום כדמפרש טעמא בגמרא:

    גמ' מהרה יבנה בית המקדשויחזור דבר לאיסורו דהשתא קרינא ביה עד הביאכם ואי הוו נהיגי בחורבנו לאכול בהאיר מזרח כדין תורה אתיא למיכל נמי בבניינו ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו כו':

    דאיבני אימתהך חששא דחיישינן למהרה יבנה אימת תגמור המלאכה דאיכא למיחש לאיסור חדש כל היום דאצטריך לרבן יוחנן בן זכאי למיסר השתא כל היום משום סירכא דההוא יומא:

    אי נימא דאיבני בשיתסרשלא נבנה עד יום ט"ז עצמו:

    הרי התיר האיר המזרחושפיר קאכלי דהואיל דהאיר המזרח ואין מקדש בנוי אשתרי ליה בחדש:

    אלא דאיבני בחמיסראו קודם לכן דכי מטא שיתסר לא התיר האיר המזרח שהרי המקדש בנוי הלכך אכלי איסורא וגזר ריב"ז השתא משום ההוא יומא:

    מחצות היום ולהלן נשתריהשתא דאי נמי אכלי ההוא יומא מחצות היום ולהלן כסירכא דמעיקרא נכלי וליכא איסורא דודאי קרב העומר:

    דתנןבמסכת מנחות (שם):

    הרחוקיםמירושלים לא היו רואין ולא היו שומעין שעת הקרבת העומר:

    מותריןבחדש:

    מחצות היום ולהלןלפי שיודעים שאין ב"ד מתעצלים בו מלהקריבו קודם חצות:

    לא צריכא דאיבני בליליאכלומר לשמא יבנה בליליא חייש ולא יהו פנויים לקצור העומר עד סמוך ליום ויש טורח הרבה בעומר שהיו מייבשין אותו באבוס של קלאים וצוברין אותו שיזובו מימיו וטוחנין אותו ברחים של גרוסות ומניפין אותו בי"ג נפה בגסה בדקה כדאמרינן התם וזה שלא יוכלו להתעסק בו מתחילת לילה לא יספיקו להקריבו למחר קודם חצות:

    אי נמידאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה והיא היא ואי קשיא דבלילה אינו נבנה דקי"ל בשבועות (דף טו:) דאין בנין בית המקדש בלילה דכתיב וביום הקים ולא בחמיסר שהוא י"ט דקי"ל בשבועות (שם) דאין בנין ב"ה דוחה י"ט ה"מ בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנא' (שמות ט״ו:י״ז) מקדש ה' כוננו ידיך:

    בשיטת ר' יהודהאותה שיטה שהיה ר' יהודה שהיה מתלמידי תלמידיו דורש אחריו דרש גם הוא בימיו:

    סוכה 41 עמוד א

    1בזכרים, אבל בנקבות דברי הכל: על שחוטין מתחללין, על חיין אין מתחללין, גזרה שמא יגדל מהן עדרים.

    2אמר רב אשי: מחלוקת בפרי ראשון, אבל בפרי שני דברי הכל: בין דרך מקח בין דרך חילול. והא דקתני ״לקח״ ״לקח״, איידי דתנא רישא ״לקח״, תנא נמי סיפא ״לקח״.

    3איתיביה רבינא לרב אשי: מי שיש לו סלע של שביעית וביקש ליקח בו חלוק, כיצד יעשה? ילך אצל חנווני הרגיל אצלו, ואומר לו: תן לי בסלע פירות, ונותן לו, וחוזר ואומר לו: הרי פירות הללו נתונים לך במתנה. והוא אומר לו: הא לך סלע זו במתנה, והלה לוקח בהן מה שירצה. והא הכא, דפרי שני הוא, וקתני: דרך מקח אין, דרך חילול לא!

    4אלא א"ר אשי: מחלוקת בפרי שני, אבל בפרי ראשון, ד"ה דרך מקח אין, דרך חילול לא. והא דקתני: אחד שביעית ואחד מעשר שני מאי שביעית? דמי שביעית.

    5דאי לא תימא הכי, ״מעשר״ מעשר ממש? והא כתיב: ״(דברים יד״, כה) ״וצרת הכסף בידך״. אלא דמי מעשר הכא נמי דמי שביעית.

    Mishna

    6בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש.

    7ושיהא יום הנף כולו אסור.

    Gemara

    8מנא לן דעבדינן זכר למקדש? א"ר יוחנן, דאמר קרא: ״(ירמיהו ל״, יז) ״כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה״. ״דורש אין לה״, מכלל דבעיא דרישה.

    9ושיהא יום הנף. מ"ט מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו: אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח? השתא נמי ניכול. ואינהו לא ידעי דאשתקד דלא הוה בית המקדש האיר מזרח, התיר. השתא דאיכא בית המקדש עומר מתיר.

    10דאיבני אימת? אילימא דאיבני בשיתסר, הרי התיר האיר מזרח! אלא דאיבני בחמיסר, מחצות היום ולהלן תשתרי, דהא תנן: הרחוקים, מותרין מחצות היום ולהלן, לפי שאין ב"ד מתעצלים בו!

    11לא צריכא, דאיבני בליליא, אי נמי סמוך לשקיעת החמה. (אמר) רב נחמן בר יצחק אמר: רבן יוחנן בן זכאי בשיטת ר' יהודה אמר' דאמר: מן התורה הוא אסור, דכתיב:

    Tosafot

    פירות הללו נתונים לך במתנהבהדיא קתני בירושלמי דשביעית בסוף פרק שמיני והחנווני אומר לו הרי סלע נתון לך במתנה ובענין אחר לא סגי ודייק דדרך חילול אינו מדלא חילל החנווני לכתחילה סלע של בעל הבית על פירותיו שלא כדרך מקח וממכר:

    ושיהא יום הנף כולו אסורהרבה תקנות תיקן רבן יוחנן בן זכאי אלא הנך תרתי תיקן יחד להכי תני הכא יום הנף אגב גררא ותימה דבמנחות פרק רבי ישמעאל (מנחות דף סח.) לא תני הנך דלולב אגב ההוא דיום הנף ובפרק בתרא דר"ה (דף ל.) תניא הנך תרתי ועוד תקנות טובא דתקון:

    דאשתקד לא הוה בית המקדש האיר המזרח הוה מתירואפילו לרבי יהושע דאמר שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית בפ"ק דמגילה (דף י.) הני מילי כשיש מזבח בנוי אבל בלא מזבח לא כדמוכח בזבחים פרק קדשי קדשים (זבחים דף ס. ושם) דמזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולים ואין אוכלים בגינו שירי מנחה ולא קדשי קדשים ואפילו קדשים קלים:

    אי נמי סמוך לשקיעת החמה דחמיסרשלא יוכלו להתעסק בעומר בתחילת לילה ולא יספיקו להקריב קודם חצות למחר וי"מ דמיירי בערב י"ט סמוך לשקיעת החמה ולא יכול לבקר בי"ט מהיכן יקצרו את העומר והיכן מגלות וקופות ושלש עשרה נפה וכלי שרת דברים הצריכין לעומר כדתנן במנחות פ' ר' ישמעאל (מנחות דף סו.) דאי סמוך לשקיעת החמה דחמיסר קאמר שהוא י"ט הא אין בנין בית המקדש דוחה י"ט כדאיתא פרק שני דשבועות (דף טו:) ולאו פירכא היא דתיקשי לן הא דקאמרינן לא צריכא דאיבני בליליא הא נמי אמרינן התם דאין בנין בהמ"ק בלילה שנאמר וביום הקים את המשכן ביום מקימין אותו ובלילה אין מקימין אותו אלא על כרחיך צריך לחלק כמו שפירש בקונטרס דהני מילי בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד בנוי ומשוכלל יגלה ויבא מן השמים שנא' מקדש ה' כוננו ידיך:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    הא דתני ר' יוסי בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית מפורש בקדושין פ"א וזו השמועה עדיין צריכה עיון ואסיקנא דמחלוקת ר' יוחנן ור' אלעזר בדמי פירות שביעית שהן פרי שני ושמעינן לה מהא דתניא מי שיש לו סלע של שביעית פי' סלע שלקחה בדמי פירות שביעית וביקש ליקח בה חלוק כיצד עושה הולך אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי בסלע זו פירות ונותן לו וחוזר ואומר לו הרי פירות הללו שקניתי ממך נתונין לך במתנה והחנוני אומר הרי סלע זו נתונה לך במתנה. והלה אומר הרי פירות הללו מחוללין על פירות שיש לי בביתי ולוקח בסלע זו מה שירצה הנה הסלע של שביעית כמו פרי שני וקתני דרך מקח אין דרך חילול לא כמאן כר' אלעזר. אלא אם תאמר מחלוקת בפרי ראשון אבל בפרי שני דברי הכל אפי' דדרך חלול הוא. לא כר' יוחנן ולא כר' אלעזר אלא ש"מ מחלוקת בפרי שני ואי קשיא לך הא דתניא אחד שביעית ואחד מעשר שני מתחללין מאי שביעית דמי שביעית הן מדקתני מעשר שני בהדיה וכי מעשר שני מתחלל בבהמה והלא אינו מתחלל אלא בכסף שיש עליו צורה אלא בדמי מעשר שני [הכא] נמי בדמי שביעית:

    פיסקא משחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל כל שבעה במדינה זכר למקדש שנאמר דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה ושיהא יום הנף כולו אסור לאכול החדש כבר פירשנוה במסכת ר"ה חלוקות ר' יהודה על ריב"ז במסכת מנחות ואסיקנא לריב"ז אסור לאכול החדש בי"ו בניסן היום כולו. והאידנא לא אכלינן אלא באורתא דשיבסר נגהי תמניסר ומאי התקין דקתני במתני' דרש המקרא והתקין:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 41a

    Sukkah 41a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 316 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בזכרים שאין מגדלים מהם וולדות ואפ"ה גזרו רבנן אטו נקבות:

    אמר רב אשי מחלוקת דרבי אלעזר ורבי יוחנן:

    בפרי ראשון בפירות שביעית הוא דא"ר אלעזר דרך חילול לא משום דדריש סמוכין:

    פרי שני דמי שביעית:

    והא דתניא בברייתא דמסייע ליה:

    לקח לקח בכולהו בין בפרי ראשון בין בדמיו דקתני לקח בבשר יין ולא קתני חילל בשר ביין:

    איידי דתני רישא לקח דאיירי בפרי עצמו:

    וביקש לו ליקח חלוק ואינו יכול דהתורה אמרה לאכלה בתוך הזמן ולא לסחורה וזה מתקיים לשנה הבאה:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Sukkah 41a · Sefaria

    Tosafot

    פירות הללו נתונים לך במתנה בהדיא קתני בירושלמי דשביעית בסוף פרק שמיני והחנווני אומר לו הרי סלע נתון לך במתנה ובענין אחר לא סגי ודייק דדרך חילול אינו מדלא חילל החנווני לכתחילה סלע של בעל הבית על פירותיו שלא כדרך מקח וממכר:

    ושיהא יום הנף כולו אסור הרבה תקנות תיקן רבן יוחנן בן זכאי אלא הנך תרתי תיקן יחד להכי תני הכא יום הנף אגב גררא ותימה דבמנחות פרק רבי ישמעאל (מנחות דף סח.) לא תני הנך דלולב אגב ההוא דיום הנף ובפרק בתרא דר"ה (דף ל.) תניא הנך תרתי ועוד תקנות טובא דתקון:

    דאשתקד לא הוה בית המקדש האיר המזרח הוה מתיר ואפילו לרבי יהושע דאמר שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית בפ"ק דמגילה (דף י.) הני מילי כשיש מזבח בנוי אבל בלא מזבח לא כדמוכח בזבחים פרק קדשי קדשים (זבחים דף ס. ושם) דמזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולים ואין אוכלים בגינו שירי מנחה ולא קדשי קדשים ואפילו קדשים קלים:

    אי נמי סמוך לשקיעת החמה דחמיסר שלא יוכלו להתעסק בעומר בתחילת לילה ולא יספיקו להקריב קודם חצות למחר וי"מ דמיירי בערב י"ט סמוך לשקיעת החמה ולא יכול לבקר בי"ט מהיכן יקצרו את העומר והיכן מגלות וקופות ושלש עשרה נפה וכלי שרת דברים הצריכין לעומר כדתנן במנחות פ' ר' ישמעאל (מנחות דף סו.) דאי סמוך לשקיעת החמה דחמיסר קאמר שהוא י"ט הא אין בנין בית המקדש דוחה י"ט כדאיתא פרק שני דשבועות (דף טו:) ולאו פירכא היא דתיקשי לן הא דקאמרינן לא צריכא דאיבני בליליא הא נמי אמרינן התם דאין בנין בהמ"ק בלילה שנאמר וביום הקים את המשכן ביום מקימין אותו ובלילה אין מקימין אותו אלא על כרחיך צריך לחלק כמו שפירש בקונטרס דהני מילי בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד בנוי ומשוכלל יגלה ויבא מן השמים שנא' מקדש ה' כוננו ידיך:

    Tosafot on Sukkah 41a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    הא דתני ר' יוסי בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית מפורש בקדושין פ"א וזו השמועה עדיין צריכה עיון ואסיקנא דמחלוקת ר' יוחנן ור' אלעזר בדמי פירות שביעית שהן פרי שני ושמעינן לה מהא דתניא מי שיש לו סלע של שביעית פי' סלע שלקחה בדמי פירות שביעית וביקש ליקח בה חלוק כיצד עושה הולך אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי בסלע זו פירות ונותן לו וחוזר ואומר לו הרי פירות הללו שקניתי ממך נתונין לך במתנה והחנוני אומר הרי סלע זו נתונה לך במתנה. והלה אומר הרי פירות הללו מחוללין על פירות שיש לי בביתי ולוקח בסלע זו מה שירצה הנה הסלע של שביעית כמו פרי שני וקתני דרך מקח אין דרך חילול לא כמאן כר' אלעזר. אלא אם תאמר מחלוקת בפרי ראשון אבל בפרי שני דברי הכל אפי' דדרך חלול הוא. לא כר' יוחנן ולא כר' אלעזר אלא ש"מ מחלוקת בפרי שני ואי קשיא לך הא דתניא אחד שביעית ואחד מעשר שני מתחללין מאי שביעית דמי שביעית הן מדקתני מעשר שני בהדיה וכי מעשר שני מתחלל בבהמה והלא אינו מתחלל אלא בכסף שיש עליו צורה אלא בדמי מעשר שני [הכא] נמי בדמי שביעית:

    פיסקא משחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל כל שבעה במדינה זכר למקדש שנאמר דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה ושיהא יום הנף כולו אסור לאכול החדש כבר פירשנוה במסכת ר"ה חלוקות ר' יהודה על ריב"ז במסכת מנחות ואסיקנא לריב"ז אסור לאכול החדש בי"ו בניסן היום כולו. והאידנא לא אכלינן אלא באורתא דשיבסר נגהי תמניסר ומאי התקין דקתני במתני' דרש המקרא והתקין:

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 41a · Sefaria

    Ritva

    אמר רב אשי מחלוקת ר״א ורבי יוחנן בפרי ראשון דהיינו פירות שביעית עצמן אבל בפרי שני כגון דמיהם או חליפיהן דברי הכל אפילו דרך חלול והא דקתני בברייתא דלעיל דמסייע לרבי אליעזר מדקתני לקח לקח אפילו בפרי שני אטו רישא תנא ליה דהוי לקח דוקא איתביה רבינא לרב אשי מי שיש לו סלע מדמי פירות שביעית דה״ל דמים הללו פרי שני ונתפסים בקדושת שביעית ואינו רשאי להוציאם אלא בדברים הנאכלים תוך זמן הביעור וביקש ליקח בו חלוק כיצד יעשה ילך אצל חנוני הרגיל אצלו ויקח ממנו פירות בסלע זה והפירות בידו קדושים והסלע חולין ביד חנוני דשביעית פרי ראשון ואחרון אסור ואמצעים מותרין כדלעיל ואחר כך נותן הפירות שלקח לחנוני במתנה גמורה ואוכלן חנוני בקדושת שביעית נותן לו חנוני הסלע במתנה גמורה והלוקח זה עושה בסלע מה שירצה שכבר יצא לחולין כשלקח בו הפירות:

    ה״ג אומר לו תן לי בסלע פירוש ונותן לו וחוזר ונותן ואומר לו פירות הללו נתונין לך וחנוני אומר לו הרי סלע נתון לך במתנה והיינו כדפרישית שאחר שיתקיים המקח לגמרי בלא שום תנאי ושיור עושין כן כדי שלא יהו נחלפין ותחול קדושת הפירות על הסלע כבתחלה וכן הוא בירושלמי וכן הוא בפירושי רש״י ז״ל. והא הכא דסלע זה פרי שני הוא ולא משכחא אנפא דליפוק לחולין אלא דרך מקח שיקח בו פירות מן החנוני ולא קתני שיחללו על מעות שבביתו:

    אלא א״ר אשי מחלוקת בפרי שני ומתניתין דחנוני רגיל אצלו כר׳‎ אלעזר דלא כר׳‎ יוחנן אבל בפרי ראשון ד״ה דרך מקח אין דרך חלול לא:

    ופרכינן והא קתני אחד שביעית ואחד מעשר מתחללין בו פי׳‎ דקס״ד דפירות שביעית ממש קא׳‎ ופרקינן מאי שביעית דמי שביעית שהוא פרי שני ואת׳‎ כרבי אליעזר ורבי יוחנן דאמרי כאידך תנא דלעיל דאלת״ה אלא דשביעית היינו פירות שביעית דכותה גבי מעשר נמי מעשר ממש היאך מתחלל על בהמה וחיה והא כתיב בפדיון מעשר וצרת הכסף שאין פודין אותו אלא על מטבע שיש עליו צורה חשוב׳‎ שהיא יוצאת כדפרישנא בפרק הזהב אלא דמי מעשר ה״נ דמי שביעית והלכה כרבי יוחנן:

    מתני׳‎ בראשונה היה לולב ניטל שבעה במקדש דכתיב ולקחתם לכם עד ושמחת׳‎ לפני ה׳‎ אלקיכם שבעת ימים דהיינו שישמחו שבעה ימים לפני ה׳‎ שזהו בבית המקדש בלולב ושאר מיניו האמורין בראש הפסוק:

    ובמדינה יום אחד פי׳‎ ירושלים וכל שאר ארץ ישראל נקרא מדינה בכל מקום:

    התקין ריב״ז שיהא לולב ניטל שבעה במדינה לאחר חורבן זכר למקדש ומיהא יום הנף כולו אסור. פי׳‎ שיהא יום הנפת העומר שהיא יום ששה עשר אסור בתבואה חדשה דאלו בזמן שב״ה קיים כיון שקרב העומר בששה עשר מותרים לאלתר בחדש כדכתיב עד הביאכם אבל בזמן דליכא בית עצומו של יום מתיר כדכתיב עד עצם היום הזה וכדאיתא במנחות וסבר ר׳‎ יוחנן מדינא דהאיר מזרח מתיר עד ולא עד בכלל אלא דאתקין הכי גזרה שמא יבנה ב״ה ויבואו לטעות לאכול משהאיר מזרח וכדאיתא בגמ׳‎ מיהו איכא בגמ׳‎ מ״ד דלר״י עד ועד בכלל וכל היום אסור מן הדין ולא התקין ריב״ז כלום חוץ מן הדין אלא שדרש והתקין. והא דקתני הכא האי תקנתא משום דהא מתני׳‎ איתנייא הכי במס׳‎ ר״ה דמני עשר תקנות שהתקין ריב״ז וכיון דאיתה הכא רישא דמתני׳‎ סיימה כולה כי התם אבל במס׳‎ מנחות דאצטריכא ליה סיפ׳‎ לא קתני רישא משום סיפא וקתני סיפ׳‎ בלחוד:

    גמ׳‎ מ״ט מהרה יבנה ב״ה כו׳‎ דאיבנו אימת אלימא בשיתסר אחר הנץ החמה כבר האיר מזרח התירו ושפיר אכלי אלא דאיבני בחמיסר מחצות ולהלן לישתרי פי׳‎ דהא מסתמא עד חצות יום ששה עשר קרב העומר והם מותרים מחדש מחצות ולהלן של י״ו דאמר מר הרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן שאין ב״ד מתעצלין בו ופרקינן דאיבנא בלילא בסמוך לשקיעת החמה שאין להם פנאי כ״כ לקצרו ולעשות הימנו גרוסות ולטחון ולרקד עד חצי היום. ותימא היאך נבנה בי״ט סמך לשקיעת החמה והלא י״ט הוא ואין בנין ב״ה דוחה שבת וי״ט ועוד היאך נבנה בלילה שאין בנין ב״ה אלא ביום כדכתיב וביום הקים את המשכן ביום מקימין ואין מקימין בלילה ואין לנו לפרש בזה אלא כמו שפרש״י שבנין ב״ה לעתיד לבא ירד בנוי מן השמים כדכתיב מקדש ה׳‎ כוננו ידיך:

    Ritva on Sukkah 41a · Sefaria

    Meiri

    אחר שפרי שני מתחלל אף דרך חלול מי שיש לו סלע בפירות שביעית שמכר ורוצה להוציאו מחלל קדושתו על פירות שבביתו ומוציאו לכל מה שירצה אף בדבר שאינו ראוי לקדושת שביעית כגון חלוק שמתקיים לאחר זמן הביעור ומה שאמרו במי שיש לו סלע מדמי שביעית וביקש ליקח בו חלוק שאינו יכול להתפיסו לקדושת שביעית ילך אצל חנוני ויאמר לו תן לי בסלע זה פירות ונותן ונמצא הסלע יוצא לחולין והפירות נכנסין ואח"כ אומר זה לחנוני הרי פירות הללו נתונים לך במתנה והוא לוקחם ואוכלם בקדושת שביעית והוא אומר לו ואף אני נותן לך סלע זה שנתת לי שהוא חולין בידי וזה מקבלו ומוציאו למה שירצה לא הוצרך לכך אלא לדעת האומר שאף פרי שני אינו מתחלל אלא דרך מקח ואין הלכה כן כמו שבארנו:

    המשנה העשירית והכוונה בה להתחיל בביאור החלק הרביעי והוא שאמר בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא הלולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור אמר הר"ם מדינה היא כל העיירות שבארץ ישראל מלבד ירושלים וכבר ביארנו זה במסכת מעשר שני ויום הנף הוא יום ששה עשר בניסן שאמר בו השם ית' והניף את העומר ודרש רבן יוחנן בן זכאי אחר חורבן הבית יום ששה עשר מניסן אסור לאכל חדש כל היום וזהו ענין התקון וכן אמרו מאי התקין דרש והתקין ועוד יתבארו עקרי זה המאמר וטעמו בעשירי ממסכת מנחות:

    אמר המאירי בראשונה ר"ל בזמן שבית המקדש קיים היה לולב ניטל במקדש שבעה מן התורה ובמדינה יום אחד שהרי כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון והדר כתיב ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים ונמצאו סותרים זה את זה ופירשנו בה שבמקדש שבעה והוא לפני ה' ובמדינה יום ראשון ופירשו אף בירושלם ואע"פ שירושלם קרויה לפני ה' שהרי בבכור ובמעשר כתיב לא תוכל לאכול בשעריך לא בא לפני ה' אלקיך למעט אלא שעריך אבל בלולב לפני ה' אלקיך דוקא במקדש ולעניין דחיית שבת מיהא מקדש ומדינה שוים שלא לדחות שבת אלא כשהוא חל ביום ראשון ואע"ג דבמקדש מיהא כתיב שבעת ימים כמו שכתבנו נטילת לולב לא הוזכרה בהדיא אלא בראשון ולא היה בין מקדש וגבולין הפרש בענין דחיית שבת אלא ברבוי ימי הנטילה שבמדינה לא היה ניטל אלא יום אחד ובמקדש היה ניטל שבעה אלא שאף במקדש לא בעינן לכם לפסול את הגזול אלא בראשון שהרי לכם בראשון כתיב והוא הדין לקצת הפסולים על הדרך שהתבאר:

    לאחר שחרב בית המקדש התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ופירוש הדברים בלא דחיית שבת כלל אפי' חל ביום ראשון וא"כ לאו דוקא שבעה שאין שבעה בלא שבת אלא כל שבעה חוץ משבת אפי' היה ביום ראשון ונמצא עכשיו יום ראשון מן התורה אלא שמגזרת חכמים אינו דוחה שבת ושאר הימים מדברי סופרים:

    ושיהא יום הנף כולו אסור פי' יום הנף הוא ששה עשר בניסן שבו היו מקריבים את העומר וקורא לו בלשון הנף על שם ביום הניפכם את העומר ומן התורה כל שיש שם הקרבת עומר ר"ל בזמן שבית המקדש קיים עומר מתיר ר"ל לאכול את החדש ומשקרבוהו מותרין שנאמר עד הביאכם והרחוקים שלא היו יודעים השעה שהיה העומר קרב בה היו מותרים בה לאכול מחצות היום ולמעלה אבל לאחר חורבן שאין שם עומר ואין אנו יכולין לילך אחר לשון עד הביאכם הולכין אחר מה שנאמר בו עד עצם היום הזה ומכאן נחלקו בו במנחות שר' יהודה אומר עד עצומו של יום ועד בכלל וכל היום אסור וחכמים אמרו עד שיאורו פני מזרח ולא עד בכלל ונמצא שכל היום משהאיר פני מזרח ולמעלה מותר והיו נוהגים מתחלה לאכול משהאיר פני מזרח וחשש רבן יוחנן בן זכאי שמא יבנה בית המקדש ויאסר עד שיקרב העומר ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר פני מזרח השתא נמי ניכול וחקר בדבר ודרש כר' יהודה והתקין לאסור כל היום כולו ונמצא שאנו אסורים בו בכל יום שיבסר שהוא ספק שיתסר ומ"מ בגמ' שאלו באיזה צד היה מקום לחששא זו לאסרו כל היום שאם חשש שמא יגמר הבנין ביום שיתסר עצמו הרי מ"מ בשחרית לא היה שם מקדש וכבר הותר על ידי האיר פני מזרח ואם שחשש שמא יגמר קודם שיתסר מ"מ למה אסר כל היום דיו לאסור עד חצות שהרי בזמן המקדש הרחוקים היו אוכלים מחצות ולמעלה כמו שביארנו והשיבו שהחששא היתה שמא יגמר הבנין סמוך לשחרית של שיתסר כגון בלילה שמחרתו שיתסר או בחמיסר סמוך לשקיעת החמה שנמצא אסור עד שיהא העומר קרב ושאין שהות ליקרב בחצות שהעומר טורח יתר היה בו לקצרו וליבשו באביב של קלוי ולצברו עד שיזוב לחותו ולטחנו ולנפותו בשלש עשרה נפה ולא יהא אפשר ליקרב בחצות ומתוך כך אסרו לכל היום ואע"פ שאין בנין בית המקדש דוחה יו"ט וכן שאין בנין בית המקדש בלילה דהא כתיב וביום הקים את המשכן חשש לבית דין טועים שתהא חיבת הקדש מביאתן לכך:

    ולענין ביאור קשה לי לפרש במה שאמר רב נחמן רבן יוחנן בשיטת ר' יהודה אמרה היאך הקשה אי דאיבני בשיתסר הרי האיר פני מזרח מתיר ומתוך כך נראה לי שדברי רב נחמן אינם שמועה בפני עצמה אלא תירוץ הקושיא הוא כלומר אפי' תימא דאיבני בשיתסר מ"מ לא הותר בהאיר פני מזרח ואין גורסין אמר רב נחמן בלשון שמועה בפני עצמה אלא רב נחמן בר יצחק אמר וכו':

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

    Meiri on Sukkah 41a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה פירות הללו נתונים לך כו' בהדיא קתני בירושלמי דשביעית ספ"ח והחנוני א"ל הרי סלע כו' עכ"ל בתוספתא דשביעית פ"ח ליתא הך סיפא והוא א"ל הא לך סלע זו במתנה והלה לוקח כו' ואפשר שכן היה בנוסחת גמרא שלהם ולהכי הוצרכו להביאו מדברי ירושלמי:

    בא"ד ודייק דדרך חילול אינו מדלא חילל החנוני לכתחלה כו' עכ"ל כתב מהרש"ל פירוש בעל הבית יתן לחנוני סלע במתנה והחנוני יחלל ויחזור ויתן לו סלע במתנה וזולת זה לא יתכן עכ"ל ואין זה מוכרח דלמאן דאית ליה במרובה דיכול אדם לחלל מה שביד חבירו שפיר יתכן דיחלל החנוני הסלע שביד בעל הבית ונראה שהתוס' ימאנו מלפרש כפרש"י שפי' מדלא חילל הבעל הבית עצמו על פירותיו דאפשר בדלית ליה פירות וע"כ בדלית ליה פירות קמיירי דלמה ילך אצל חנוני הרגיל ילך אצל חבירו ויתן לו פירותיו במתנה ויחזור להחליף פירותיו עם חבירו על הסלע שבידו ויחזור חבירו ויתן לו הסלע במתנה ודו"ק:

    גמ' אמר רב נחמן בר יצחק רבי יוחנן בן זכאי בשיטת כו' מהרש"ל הגיה רב נחמן ב"י אמר ר"י בשיטת כו' עכ"ל והיינו משום דמשמע ליה דלרב נחמן ב"י לא קאי האי טעמא דקאמר אמתני' משום דמהרה יבנה בהמ"ק אלא דמן התורה אסור אבל קשה למחוק כל הנוסחאות בסוגיין ובפ"ג דר"ה שוות דגרסינן אמר רב נחמן ב"י כו' והנראה דלרב נחמן ב"י נמי ע"כ למאי דקטעי רבי יהודה למימר דמדרבנן קאמר ע"כ דקאי האי טעמא דשמא יבנה בהמ"ק אלא לפום קושטא דמלתא קאמר רב נחמן דמצינן למימר שפיר דריב"ז נמי מן התורה אית ליה משום קושיא אחרת דפריך במנחות פרק ר"י ומשום מצוה ליקום וליגזור קאמר רב נחמן ב"י הכי ומיהו התוס' כתבו שם דהכא משום קושיא דלעיל קאמר רב נחמן בר יצחק הכי ומצינן למימר השתא כיון דאקושיא דהתם שפיר קאמר אמר רנב"י סרכיה דהתם נקט הכא ובפ"ג דר"ה למימר נמי הכי אר"נ כו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sukkah 41a · Sefaria

    Maharam

    בא"ד לא יתכן מה שפי' בקונטרס פ' הזהב דגבי דמאי מחללין אותו כסף על נחושת כו' לא מצאתי זה בפרש"י שם פ' הזהב גם מה שכתבו התוס' והכא אשכחן דשרי ר"מ דמאי לחלל וכו' דמאי מאן דכר שמיה הכא ואם רצונם לומר הא דכתבו לעיל בדף שלפני זה ד"ה על חיין אין מתחללים וכו' דבירושלמי מוקי פלוגתא דר"מ ורבנן בדמאי א"כ מה כתבו אח"כ ובלבד שיעלו ויאכלו במקום דהלא מבואר לעיל דחילוק זה הוא תירוץ אחר שתירצו התוס' לעיל וכאן הרכיבו התוס' שני התירוצים יחד וק"ל:

    ד"ה אי נמי סמוך לשקיעת החמה וכו' ויש מפרשים וכו' דאי סמוך לשקיעת החמה דחמיסר הא אין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט וכו' ויש להקשות לפי זה הא בהדיא פריך המקשן אלא דאבני בחמיסר מחצות היום ולהלן תשתרי ש"מ דאין פרכא כלל מהא דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט וצ"ל לפי דבריהם דהמקשה באם תמצא לומר פריך כלומר אפי' אם תמצא לומר דבנין בהמ"ק דוחה יו"ט מכל מקום מחצות היום ולהלן תשתרי וק"ל:

    Maharam on Sukkah 41a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא ושיהא יום הנף מ"ט מהרה יבנה כו' עיין מה שכתבתי בזה בפרק בתרא דר"ה:

    Penei Yehoshua on Sukkah 41a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    (ירמיה ל, יז) "כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיוֹן הִיא, דֹרֵשׁ אֵין לָהּ ". "דּוֹרֵשׁ אֵין לָהּ", מִכְּלַל, דְּבָעִי דְּרִישָׁה. נראה הכונה כי הזכר שעושין לעניינים שהיו בזמן המקדש מורה על האמונה וההבטחה שאנחנו מקוין שתחזור עטרה ליושנה ולכך עושין להם זכר, ולזה אמר הכתוב 'כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ' שסרה תקותם ממך דחושבים אותך נדחה לגמרי ח"ו והראיה דחשבו בכך הוא כי הנה 'צִיוֹן הִיא דֹרֵשׁ אֵין לָהּ' לעשות זכר לעניינים שהיו נהוגים בבניינה. גם תיבת צִיוֹן הוא לשון ציונים וסימנים וכמו שכתב הגאון אורים ותומים בענין הפרוזבול בפסוק (ירמיה לא, כ) 'הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים' ודוק.

    Ben Yehoyada on Sukkah 41a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 41, Amud Aleph, about 316 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “בזכרים, אבל בנקבות דברי הכל: על שחוטין…”

    2. Segment 229 words

      Opens “אמר רב אשי: מחלוקת בפרי ראשון, אבל…”

      Named: רב אשי.

    3. Segment 363 words

      Opens “איתיביה רבינא לרב אשי: מי שיש לו…”

      Named: רב אשי.

    4. Segment 427 words

      Opens “אלא א"ר אשי: מחלוקת בפרי שני, אבל…”

    5. Segment 522 words

      Opens “דאי לא תימא הכי, ״מעשר״ מעשר ממש?…”

    6. Segment 625 words

      Opens “מתני׳ בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה,…”

      Named: רב בית, רבן יוחנן.

    7. Segment 75 words

      Opens “ושיהא יום הנף כולו אסור.…”

    8. Segment 836 words

      Opens “גמ׳ מנא לן דעבדינן זכר למקדש? א"ר…”

    9. Segment 935 words

      Opens “ושיהא יום הנף. מ"ט מהרה יבנה בית…”

    10. Segment 1028 words

      Opens “דאיבני אימת? אילימא דאיבני בשיתסר, הרי התיר…”

    11. Segment 1129 words

      Opens “לא צריכא, דאיבני בליליא, אי נמי סמוך…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רבן יוחנן.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sukkah 41a · Segment 8 — “גמ׳ מנא לן דעבדינן זכר למקדש?

    • Rabbi Ashi · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rabbi Ashi, a prominent Amora, was head of the Academy of Mata Mehasya for many decades, where he initiated the monumental task…

      Source: Sukkah 41a · Segment 4 — “אלא א"ר אשי: מחלוקת בפרי שני, אבל בפרי ראשון,…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Sukkah 41a · Segment 3 — “איתיביה רבינא לרב אשי: מי שיש לו סלע של…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 41a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026