Talmud Builders

    Sukkah 34a

    Back to index

    English translation — Sukkah 34a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Abba Shaul says: “Willows” in the plural teaches that there are two mitzvot that involve use of the willow branch. One is the willow branch for the lulav , and one is the willow branch taken for the Temple, with which the people would circle the altar on Sukkot .

    2And the Rabbis, who do not interpret the verse that way, from where do they derive the mitzva of the willow branch for the Temple? It is a halakha transmitted to Moses from Sinai that they learned through tradition and not from a verse, as Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: There are three halakhot for which the Sages unsuccessfully sought a Torah source. The first is the halakha of ten saplings. There is a mitzva by Torah law to extend the sanctity of the Sabbatical Year and to begin refraining from plowing thirty days before the Sabbatical Year begins. However, one may plow around individual saplings to sustain them. In a field that is one beit se’a , fifty by fifty cubits, in which there are ten evenly spaced saplings, it is permitted to plow the entire field until the onset of the Sabbatical Year to sustain the saplings. The second halakha is the mitzva of the willow branch in the Temple. And the third halakha is the mitzva of the water libation on the altar, which accompanies the daily offerings each day of Sukkot , together with the daily wine libation. No Torah source was found for these halakhot , as each is a halakha transmitted to Moses from Sinai.

    3The Sages taught an additional baraita : “Willows of the brook” is referring to those that grow by the river, which comes to exclude a tzaftzafa , which grows among the mountains and not near a brook. Rabbi Zeira said: What is the verse from which the fact that the tzaftzafa is unfit is derived? It is derived from the reprimand that is written: “He placed it by great waters, and set it as a tzaftzafa ” (Ezekiel 17:5). The Jewish people were planted like a willow on great waters, but ultimately became like a tzaftzafa . Apparently, a tzaftzafa does not grow on great waters.

    4Abaye said to Rabbi Zeira: And perhaps the second part of the verse is merely explaining the first part, and it means: He placed it by great waters, and what is it that He placed there? It is a tzaftzafa . Rabbi Zeira answered: If so, and that is the meaning of the verse, what is the meaning of the term “set it”? Rather, the verse means that the willow branch was transformed into a tzaftzafa . That is how Rabbi Abbahu explained the verse, as Rabbi Abbahu said that the Holy One, Blessed be He, said: I said that the Jewish people should be before Me as a plant placed by great waters, and what is that plant? It is a willow. And they set themselves as a tzaftzafa of the mountains.

    5Some taught this verse as the conclusion of the baraita and Rabbi Zeira raised the objection, and the response to his objection is unattributed: He placed it by great waters, and set it as a tzaftzafa . Rabbi Zeira strongly objects: And perhaps the second part of the verse is merely explaining the first part, and it means: He placed it by great waters, and what is it that He placed there? It is a tzaftzafa . The Gemara rejects this suggestion: If so, and that is the meaning of the verse, what is the meaning of the term “set it”? Rabbi Abbahu said that the Holy One, Blessed be He, said: I said that the Jewish people should be before Me as a plant placed by great waters, and what is that plant? It is a willow. And they set themselves as a tzaftzafa of the mountains.

    6Apropos the defining characteristics of the willow branch, in contrast to similar species that are unfit, the Sages taught: What is a willow and what is a tzaftzafa ? With regard to a willow branch, its stem is red, and its leaf is elongated, and the edge of its leaf is smooth. With regard to a tzaftzafa , its stem is white, its leaf is round, and the edge of its leaf is serrated like a sickle. The Gemara objects: But isn’t it taught in a baraita : If the edge of its leaf is serrated like a sickle it is fit, but if it is serrated like a saw, whose teeth are uneven in both size and sequence, it is unfit? Abaye said: When that baraita was taught, it was referring to a particular type of willow called ḥilfa gila , whose leaves are serrated. However, all other types of willow branches have leaves with a smooth edge.

    7Abaye said: Conclude from it that this ḥilfa gila is fit for use in the hoshana of the four species. The Gemara wonders: That is obvious. The Gemara answers: Lest you say that since its name is accompanied by a modifier, as it is called ḥilfa gila , it should not be fit. Therefore, Abaye teaches us that it is fit.

    8The Gemara asks: And say it is indeed so, that since its name is accompanied by a modifier it is unfit. The Gemara answers: The Merciful One states: “Willows of the brook,” in the plural, teaching that the branches of willows are fit in any case.

    9Apropos the branches of the willow and the tzaftzafa , the Gemara cites what Rav Ḥisda said: These three objects’ names changed since the Temple was destroyed. That which was called willow was called in later generations ḥalfata , which is another name for tzaftzafa , and that which was called ḥalfata was called willow. The Gemara asks: What is the practical halakhic difference that emerges from the name change? The Gemara answers: It is with regard to the mitzva of taking the lulav , as one of the species bound with the lulav is a willow branch, which is now called tzaftzafa .

    10In addition, that which was called trumpet was called shofar in later generations, and that which was called shofar was called trumpet in later generations. The Gemara asks: What is the practical halakhic difference whether a shofar is called shofar or trumpet? The Gemara answers: It is significant with regard to the halakhot of shofar of Rosh HaShana. On Rosh HaShana, one fulfills his obligation only by sounding a shofar . If one comes today and asks what instrument he should use to sound the requisite blasts, he should be told to use a trumpet.

    11Also, that which was called petorata , originally meaning a small table, was called in later generations petora , and that which was called petora , originally meaning a large table, was called petorata in later generations. The Gemara asks: What is the practical halakhic difference that emerges from the change of name? The Gemara answers: It is with regard to the laws of buying and selling. One who orders a petora should know that he ordered a small table and not a large one.

    12Abaye said: I too shall speak of changes in the meaning of terms in this generation. That which was called huvlila , the first compartment of the stomach of animals that chew their cud, is, in recent generations, called bei kasei , the name of the second compartment of the animal’s stomach. Similarly, that which was once called bei kasei is called huvlila in recent generations.

    13What is the practical halakhic difference that emerges from this change of names? It is with regard to a needle that is found in the thick wall of the second compartment of the stomach. In the halakhot of tereifot , it is prohibited to eat animals with a life expectancy of less than a year. It was established that if a needle punctures the wall of the second compartment of the stomach from only one side, the animal is kosher. If the needle penetrates the wall in a manner visible from both sides, the animal assumes the halakhic status of a tereifa . In the first stomach, even if the needle penetrated only one side of the wall, the animal assumes the halakhic status of a tereifa . Therefore, it is crucial to distinguish between the first and the second compartments of the stomach.

    14Rava bar Yosef said: I too shall speak of changes in the meaning of terms in this generation. The city that in biblical times was called Babylon was called Bursif in later generations, and Bursif was called Babylon in later generations. The Gemara asks: What is

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אבא שאול אומרערבי דאמר קרא לא להכשיר של בעל בא אלא ללמדך שצריך שתי מצות של ערבה אחת לאגדה בלולב ואחת למקדש להקיף את המזבח כדאמרינן לקמן בפרק לולב וערבה (סוכה דף מה.):

    ורבנןדדרשי ערבי להכשיר של בעל ושל הרים למקדש מנא להו:

    עשר נטיעות ערבה ונסוך המים הלכה למשה מסיניאלו שלשה נשאלו בבית המדרש מנין להם מן התורה והשיבו שהלכה למשה מסיני הם ושמע השומע וגרסם כסדר ששמעם וכן שיעורים וחציצין ומחיצין (לעיל סוכה דף ה:) שמען השומע וסדרן כסדר ששמען וכן בכל מקום עשר נטיעות משנה היא בסדר זרעים (שביעית פ"א מ"ו) עשר נטיעות המפוזרות בתוך בית סאה שאין בין זו לזו אלא כמה שיש בין זו לחברתה ותפסו בית סאה שהוא נ' אמה על נ' אמה מפוזרות לאורך ורוחב בשוה חורשין כל בית סאה בשבילן ערב שביעית עד ר"ה אע"פ שמצוה מן התורה להוסיף מחול על הקדש כדנפקא לן מבחריש ובקציר תשבות חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית ואסור לחרוש שלשים יום לפני ר"ה כדאמרי' בשמעתא קמייתא דמועד קטן (דף ג.) מקראי בנטיעות נאמר למשה מסיני שמותר לחרוש תחתיהם עד ר"ה כדי שלא יבשו ואם עשר הן ומפוזרות כהלכתן בתוך בית סאה נאמר למשה שיונקות בבית סאה כולה ומותר לחרוש את כולן בשבילן אבל אם אינם עשר או שאינן מפוזרות כהלכתן חורש תחת כל אחת ואחת כשיעור יניקתה לפי חשבון עשר לבית סאה ובאילנות זקנים נאסר ל' יום לפני ר"ה כדאמרינן במועד קטן (שם) לר' ישמעאל מהלכתא ולר"ע מקראי וחכמים עשו סייג לתורה ואסרו בשדה הלבן מפסח ואילך ובשדה האילן בזקנים מעצרת ואילך ואמרו בזקנים מפני שיונקים הרבה שלש אילנות (ממטע עשרה) לבית סאה הרי אלו מצטרפים וחורשים כל בית סאה בשבילן עד עצרת לפי שכולו צריך להן ויצתה מתורת שדה לבן ונעשית שדה אילן ואם אינם שלש חורש לכל אחד תחתיו לפי חשבון עד עצרת והשאר אסור מפסח ואילך:

    ערבהלמקדש דאילו ערבה ללולב מקרא נפקא:

    וניסוך המיםלתמידין של שחר שבעת ימי החג כדאמרינן לקמן בפרק לולב וערבה (סוכה דף מח.) והתם מפרש כיצד מנסכין בין מים בין יין וכל קרבנות כל ימות השנה אין נסכיהם אלא יין חוץ מן החג בתמיד של שחר שצריך שני ניסוכין:

    מאי קראהדצפצפה לגריעותא ולא מינא דערבה היא דנרבייה מערבי מכל מקום:

    קח על מים רבים צפצפה שמוכדמפרש ליה ר' אבהו אותו שנשרש ואחוז על מים רבים נעשה צפצפה אלמא גריעותא היא דבתוכחה נאמר ביחזקאל:

    א"ר אבהוגרסינן ולא גרסינן אלא ולאו לפרושי טעמא דמתני' אלא מלתא באפי נפשה היא הואיל ואיירי בקרא פרשיה:

    ואיכא דמתני להאי קרא אמתני'דתנא דמתני' גופיה אייתיה במתני' ולאו ר' זירא והך אתקפתא דאביי מתני לה בר' זירא ותירוצא דא"כ מאי שמו מתנו לה בלא גברא:

    קנה שלהעץ שלה:

    ופיה חלקחודן של עלין חלק ואינו עשוי פגימות פגימות:

    והתניא דומה למגל כשרמגל קציר פגימותיה כולן נוטות לצד אחד עקומות כלפי בית יד שלה. מסר היא מגירה שקורין שיג"ה ופגימותיה הולכות נוכחו ולהם שני עוקצין אחד מכאן ואחד מכאן כפגימות סכין:

    ה"ג משכחת לה בחילפא גילאולא גרס ומשכחת לה חילפא גילא מין ערבה כשרה היא ופיה דומה למגל אבל שאר ערבה פיה חלק:

    חילפא ערבתאלאו היינו חילפא גילא אלא צפצפה ועכשיו נשתנית משמה וקורין לה ערבה:

    שיפוראכפוף:

    חצוצרתאפשוטה ואינה של איל:

    פתורתא פתוראהאחת גדולה והאחת קטנה ושם היו רגילין לקרות לגדולה חלף קטנה ושל קטנה לגדולה:

    אף אני אומראף אני יש בידי עוד אחד שנתחלף שמה:

    הובלילאצנפיי"ל:

    בית הכוסותסוף הכרס שקורין פנצ"ה והוא עשוי ככובע וככוס ודופנו סביב (שפה) לו עבה כשתי דפנות ותניא חולין (דף נ:) מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד תחובה בעוביו ולא ניקב נקב מפולש כשר שהעובי סותמו ומגין משני צדדין שהנקב מפולש טריפה ובאותו שקורין עכשיו בית הכוסות אין חילוק להכשיר מפני שדופנו דק והוא היה רגיל לקרות הובלילא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוכה 34 עמוד א

    1אבא שאול אומר: ״ערבי״ שתים. אחת ללולב, ואחת למקדש.

    2ורבנן, למקדש מנא להו? הלכתא גמירי להו. דא"ר אסי א"ר יוחנן: עשר נטיעות, ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני.

    Baraita

    3ת"ר ״ערבי נחל״ הגדילות על הנחל, פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים. א"ר זירא, מאי קראה: (יחזקאל יז, ה) ״קח על מים רבים צפצפה שמו״.

    4א"ל אביי: ודילמא פרושי קא מפרש ״קח על מים רבים״, ומאי ניהו צפצפה! א"כ מאי ״שמו״? א"ר אבהו: אמר הקב"ה אני אמרתי שיהו ישראל לפני כקח על מים רבים, ומאי ניהו ערבה, והן שמו עצמן כצפצפה שבהרים.

    5איכא דמתני לה להאי קרא אמתניתא: ״קח על מים רבים צפצפה שמו״. מתקיף לה ר' זירא: ודילמא פרושי קא מפרש ״קח על מים רבים״, מאי ניהו צפצפה! אם כן מאי ״שמו״? א"ר אבהו: אמר הקב"ה אני אמרתי שיהו ישראל לפני כקח על מים רבים, ומאי ניהו ערבה, והן שמו עצמן כצפצפה שבהרים.

    Baraita

    6ת"ר אי זהו ערבה ואיזהו צפצפה? ערבה, קנה שלה אדום, ועלה שלה משוך ופיה חלק. צפצפה, קנה שלה לבן, ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל. והא תניא: דומה למגל כשר, דומה למסר פסול! אמר אביי: כי תניא ההיא, בחילפא גילא.

    7אמר אביי: שמע מינה האי חילפא גילא כשר להושענא. פשיטא! מהו דתימא: הואיל ואית ליה שם לווי לא נתכשר, קמ"ל׃

    8ואימא הכי נמי! ״ערבי נחל״ אמר רחמנא, מכל מקום.

    9אמר רב חסדא: הני תלת מילי אשתני שמייהו מכי חרב בית המקדש: חלפת' ערבתא, ערבתא חלפתא. מאי נ"מ ללולב.

    10שיפורא חצוצרתא, חצוצרתא שיפורא. מאי נפקא מינה? לשופר של ראש השנה.

    11פתורתא פתורא, פתורא פתורתא. למאי נפקא מינה? למקח וממכר.

    12אמר אביי, אף אני אומר: בי כסי הובלילא, הובלילא בי כסי.

    13למאי נפקא מינה? למחט הנמצא בעובי בית הכוסות.

    14אמר רבא בר יוסף, אף אני אומר: בבל בורסיף, בורסיף בבל. למאי׃

    Tosafot

    ואחת למקדשתימה דכיון דלית ליה הלכתא אימא אף בגבולין דמידי מקדש כתיב בקרא:

    ורבנן למקדש מנא להוהכי נמי מצי למיבעי לאבא שאול של בעל ושל הרים מנא ליה ושמא לית ליה ולית ליה נמי הא דדרשי רבנן לקמן ערבי נחל שתים אלא סבר ליה כרבי עקיבא דאמר הדס אחד וערבה אחת ואין הלכה כר"ע כדמוכח לקמן ולפי זה צריך ליזהר שלא ליטול ערבה ללולב אא"כ גדילה על הנחל דשתי דרשות לא דרשינן מערבי כדדרשינן לקמן וכדדרשינן הכא וכל הני תנאי דהכא ודלקמן מתניא גבי הדדי בתורת כהנים משמע דמר דריש ליה הכי ומר דריש ליה הכי:

    קנה שלה כו'כיון דפירש סימני ערבה הוי סגי אלא להכשיר אף שאין בו ג' סימנים אלו כגון חילפא גילא לפיכך קתני סימני צפצפה למימר דוקא הני:

    בית הכוסותסוף הכרס שקורין פנצא והוא עשוי ככובע וככוס ותניא מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד ולא ניקב נקב מפולש כשרה שהעור סותמו ומגין משני צדדין שהנקב מפולש טרפה ובאותו שקורין עכשיו בית הכוסות אין חילוק להכשיר מפני שדופנו דק והוא היה רגיל לקרות הובלילא כך פי' בקונט' ואם תמצא לומר דאין סברא שיהא טרפה הואיל ולא ניקב אלא חצי העור מצינן למימר דכולו ניקב וחיישינן שמא הבריא כי היכי דחייש בריש אלו טרפות (חולין דף מג:) גבי ישב לו קוץ בושט למאן דחייש לספק דרוסה והא דתנא התם המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ דמשמע דבעינן נקב מפולש לאו דוקא לחוץ מפולש אלא כלומר כלפי חוץ לאפוקי נקבו זה לתוך זה והא דקא אמרי' בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה צריך לפרש אותו צד מבפנים כלפי הרעי דאי צד חיצון שכלפי חלל הגוף אפי' לא ניקב כלל אלא שנמצאת מחט בחלל הגוף טרפה דאמרינן נקובי נקב ואתאי ואין נראה לר"ת לומר שתהא טרפה בלא נקב אלא חצי העובי של המסס נמי מצד אחד כשרה והא דנקט עובי בית הכוסות רבותא קמ"ל אע"פ שניקב עור אחד שלם אפ"ה כשרה עד שינקבו שניהם ואיידי דנקט מצד אחד כשרה נקט נמי משני צדדין טריפה אף על פי דמילתא דפשיטא היא אי נמי ס"ד משני צדדין דניקבו שתי העורות כשרה לפי ששוכב ע"ג המסס ומדובק שם בשומן ומגין שלא יצא הרעי מידי דהוה אחלחולת שניקבה וירכים מעמידות אותה והא דנפקא מינה הכא במאי דאישתני שמייהו היינו נפקותא דלא תטעה מה שאמר מצד אחד כשרה היינו בהובלילא דהיינו המסס שקורין עכשיו בית הכוסות אבל מה שקורין הובלילא דהיינו מה שהיו רגילין לקרות בית הכוסות אפי' מצד אחד טרפה הואיל וניקב עור שלם וכן שלא נטעה נמי במשני צדדין טרפה דהוי במה שקורין עכשיו בית הכוסות דהוא המסס אבל מה שקורין עכשיו הובלילא דהוא מה שהיו קוראין תחלה בית הכוסות אפי' משני צדדין כשרה כחלחולת שניקבה וירכים מעמידות אותה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אבא שאול אומר ערבי שתים אחת ללולב ואחת למקדש.

    ולרבנן הלכתא גמירי לה עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלמ"מתניא אידך ערבי [נחל] פרט לצפצפה שגדילה בין ההרים:

    ת"ר איזהו ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק זו היא ערבה. איזוהי צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל זו היא צפצפה. ואם היא מין ערבה שקוראין אותה חילפא גילא דומה למגל כשר. דומה למסר פסול.

    ואסיקנא חילפי [גילא] היא ערבה שתיהן מין ערבות הןמיהו חילפא היא הדס רע. כדגרסינן בנגמר הדין [דף מ"ד ע"א] אסא קאי בחילפא אסא שמיה ואסא קרו לה מכלל שהחילפא הדס רע הוא וכן שופר (וחצוצרות) [הוא חצוצרות] ופתורא היא פתורתא.

    אמר אביי אף אני אומר בי הובלילא היא בי כסי ובי כסי היא בי הובלילא למאי נפקא מינה למחט שנמצאת בעובי בית הכוסות בין אם יאמר לך בי הובלילא נמצא [בין אם בבי כסי בעובי בית הכוסות הוא].

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 34a

    Sukkah 34a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 280 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אבא שאול אומר ערבי דאמר קרא לא להכשיר של בעל בא אלא ללמדך שצריך שתי מצות של ערבה אחת לאגדה בלולב ואחת למקדש להקיף את המזבח כדאמרינן לקמן בפרק לולב וערבה (סוכה דף מה.):

    ורבנן דדרשי ערבי להכשיר של בעל ושל הרים למקדש מנא להו:

    עשר נטיעות ערבה ונסוך המים הלכה למשה מסיני אלו שלשה נשאלו בבית המדרש מנין להם מן התורה והשיבו שהלכה למשה מסיני הם ושמע השומע וגרסם כסדר ששמעם וכן שיעורים וחציצין ומחיצין (לעיל סוכה דף ה:) שמען השומע וסדרן כסדר ששמען וכן בכל מקום עשר נטיעות משנה היא בסדר זרעים (שביעית פ"א מ"ו) עשר נטיעות המפוזרות בתוך בית סאה שאין בין זו לזו אלא כמה שיש בין זו לחברתה ותפסו בית סאה שהוא נ' אמה על נ' אמה מפוזרות לאורך ורוחב בשוה חורשין כל בית סאה בשבילן ערב שביעית עד ר"ה אע"פ שמצוה מן התורה להוסיף מחול על הקדש כדנפקא לן מבחריש ובקציר תשבות חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית ואסור לחרוש שלשים יום לפני ר"ה כדאמרי' בשמעתא קמייתא דמועד קטן (דף ג.) מקראי בנטיעות נאמר למשה מסיני שמותר לחרוש תחתיהם עד ר"ה כדי שלא יבשו ואם עשר הן ומפוזרות כהלכתן בתוך בית סאה נאמר למשה שיונקות בבית סאה כולה ומותר לחרוש את כולן בשבילן אבל אם אינם עשר או שאינן מפוזרות כהלכתן חורש תחת כל אחת ואחת כשיעור יניקתה לפי חשבון עשר לבית סאה ובאילנות זקנים נאסר ל' יום לפני ר"ה כדאמרינן במועד קטן (שם) לר' ישמעאל מהלכתא ולר"ע מקראי וחכמים עשו סייג לתורה ואסרו בשדה הלבן מפסח ואילך ובשדה האילן בזקנים מעצרת ואילך ואמרו בזקנים מפני שיונקים הרבה שלש אילנות (ממטע עשרה) לבית סאה הרי אלו מצטרפים וחורשים כל בית סאה בשבילן עד עצרת לפי שכולו צריך להן ויצתה מתורת שדה לבן ונעשית שדה אילן ואם אינם שלש חורש לכל אחד תחתיו לפי חשבון עד עצרת והשאר אסור מפסח ואילך:

    ערבה למקדש דאילו ערבה ללולב מקרא נפקא:

    וניסוך המים לתמידין של שחר שבעת ימי החג כדאמרינן לקמן בפרק לולב וערבה (סוכה דף מח.) והתם מפרש כיצד מנסכין בין מים בין יין וכל קרבנות כל ימות השנה אין נסכיהם אלא יין חוץ מן החג בתמיד של שחר שצריך שני ניסוכין:

    מאי קראה דצפצפה לגריעותא ולא מינא דערבה היא דנרבייה מערבי מכל מקום:

    קח על מים רבים צפצפה שמו כדמפרש ליה ר' אבהו אותו שנשרש ואחוז על מים רבים נעשה צפצפה אלמא גריעותא היא דבתוכחה נאמר ביחזקאל:

    א"ר אבהו גרסינן ולא גרסינן אלא ולאו לפרושי טעמא דמתני' אלא מלתא באפי נפשה היא הואיל ואיירי בקרא פרשיה:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Sukkah 34a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ואחת למקדש תימה דכיון דלית ליה הלכתא אימא אף בגבולין דמידי מקדש כתיב בקרא:

    ורבנן למקדש מנא להו הכי נמי מצי למיבעי לאבא שאול של בעל ושל הרים מנא ליה ושמא לית ליה ולית ליה נמי הא דדרשי רבנן לקמן ערבי נחל שתים אלא סבר ליה כרבי עקיבא דאמר הדס אחד וערבה אחת ואין הלכה כר"ע כדמוכח לקמן ולפי זה צריך ליזהר שלא ליטול ערבה ללולב אא"כ גדילה על הנחל דשתי דרשות לא דרשינן מערבי כדדרשינן לקמן וכדדרשינן הכא וכל הני תנאי דהכא ודלקמן מתניא גבי הדדי בתורת כהנים משמע דמר דריש ליה הכי ומר דריש ליה הכי:

    קנה שלה כו' כיון דפירש סימני ערבה הוי סגי אלא להכשיר אף שאין בו ג' סימנים אלו כגון חילפא גילא לפיכך קתני סימני צפצפה למימר דוקא הני:

    בית הכוסות סוף הכרס שקורין פנצא והוא עשוי ככובע וככוס ותניא מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד ולא ניקב נקב מפולש כשרה שהעור סותמו ומגין משני צדדין שהנקב מפולש טרפה ובאותו שקורין עכשיו בית הכוסות אין חילוק להכשיר מפני שדופנו דק והוא היה רגיל לקרות הובלילא כך פי' בקונט' ואם תמצא לומר דאין סברא שיהא טרפה הואיל ולא ניקב אלא חצי העור מצינן למימר דכולו ניקב וחיישינן שמא הבריא כי היכי דחייש בריש אלו טרפות (חולין דף מג:) גבי ישב לו קוץ בושט למאן דחייש לספק דרוסה והא דתנא התם המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ דמשמע דבעינן נקב מפולש לאו דוקא לחוץ מפולש אלא כלומר כלפי חוץ לאפוקי נקבו זה לתוך זה והא דקא אמרי' בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה צריך לפרש אותו צד מבפנים כלפי הרעי דאי צד חיצון שכלפי חלל הגוף אפי' לא ניקב כלל אלא שנמצאת מחט בחלל הגוף טרפה דאמרינן נקובי נקב ואתאי ואין נראה לר"ת לומר שתהא טרפה בלא נקב אלא חצי העובי של המסס נמי מצד אחד כשרה והא דנקט עובי בית הכוסות רבותא קמ"ל אע"פ שניקב עור אחד שלם אפ"ה כשרה עד שינקבו שניהם ואיידי דנקט מצד אחד כשרה נקט נמי משני צדדין טריפה אף על פי דמילתא דפשיטא היא אי נמי ס"ד משני צדדין דניקבו שתי העורות כשרה לפי ששוכב ע"ג המסס ומדובק שם בשומן ומגין שלא יצא הרעי מידי דהוה אחלחולת שניקבה וירכים מעמידות אותה והא דנפקא מינה הכא במאי דאישתני שמייהו היינו נפקותא דלא תטעה מה שאמר מצד אחד כשרה היינו בהובלילא דהיינו המסס שקורין עכשיו בית הכוסות אבל מה שקורין הובלילא דהיינו מה שהיו רגילין לקרות בית הכוסות אפי' מצד אחד טרפה הואיל וניקב עור שלם וכן שלא נטעה נמי במשני צדדין טרפה דהוי במה שקורין עכשיו בית הכוסות דהוא המסס אבל מה שקורין עכשיו הובלילא דהוא מה שהיו קוראין תחלה בית הכוסות אפי' משני צדדין כשרה כחלחולת שניקבה וירכים מעמידות אותה:

    Tosafot on Sukkah 34a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    אבא שאול אומר ערבי שתים אחת ללולב ואחת למקדש.

    ולרבנן הלכתא גמירי לה עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלמ"מ תניא אידך ערבי [נחל] פרט לצפצפה שגדילה בין ההרים:

    ת"ר איזהו ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק זו היא ערבה. איזוהי צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל זו היא צפצפה. ואם היא מין ערבה שקוראין אותה חילפא גילא דומה למגל כשר. דומה למסר פסול.

    ואסיקנא חילפי [גילא] היא ערבה שתיהן מין ערבות הן מיהו חילפא היא הדס רע. כדגרסינן בנגמר הדין [דף מ"ד ע"א] אסא קאי בחילפא אסא שמיה ואסא קרו לה מכלל שהחילפא הדס רע הוא וכן שופר (וחצוצרות) [הוא חצוצרות] ופתורא היא פתורתא.

    אמר אביי אף אני אומר בי הובלילא היא בי כסי ובי כסי היא בי הובלילא למאי נפקא מינה למחט שנמצאת בעובי בית הכוסות בין אם יאמר לך בי הובלילא נמצא [בין אם בבי כסי בעובי בית הכוסות הוא].

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 34a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    למאי נפקא מינה למחט שנמצאת בעובי בית הכוסות שם פירשתי מאי האי דקאמר דנפקא לן מיניה למאן דמפרש שדין המסס דהיינו הובלילא כדין בית הכוסות דמצד א׳‎ כשרה ומב׳‎ צדדין טרפה:

    Ritva on Sukkah 34a · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRashba, Sheva Shitot, Warsaw, 1883. · Public Domain

    Meiri

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    הלכה למשה מסיני שמביאים במקדש ערבה אחרת לבד אותה שבלולב להקיף בה את המזבח בשביעי של חג ואין יוצא ממנה בערבה שבלולב והוא שאמרו עשר נטיעות ר"ל לענין שביעית וערבה ר"ל אותה של מזבח וניסוך המים בתמיד של שחר שבכל שבעת ימי החג שהיו שם שני ניסוכין אחד של יין ואחד של מים כמו שיתבאר בפרק לולב הלכה למשה מסיני:

    וענין עשר נטיעות הוא שכבר ידעת שערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה אסור בחרישה וקצירה מן התורה כמו שלמדנוה בראשון של מועד קטן מבחריש ובקציר תשבות ובהלכת סיני הקלו בתוספת זה לנטיעות ילדות ורכות שמתוך רכותן צריכות לתקון שיהו רשאין לחרוש להם בכדי צורך יניקתם וכשהן מפוזרות בבית סאה שהוא חמשים אמה על חמשים אמה ושיעורם מצומצם בשוה מזו לזו באורך ורוחב ר"ל שאין מזו לזו אלא כשיעורו שמזו לזו חורשין באותו תוספת כל בית סאה בשבילן כדי שלא ייבשו אבל אם היו נטועות בפחות מכשיעור זה אין יניקתם מספקת להם והרי הן כנעקרות ואין חורשין בשבילן כלום ואם נטעו בפזור יתר מזה אין חורשין אלא לכל אחת כשיעור הצריך לה לפי חשבון זה וכבר ביארנו ענין זה בראשון של תענית:

    יש מקומות שנתבלבל להם הלשון ונתחלף להם לקרות לצפצפה ערבה וצריך להזהר בה על פי הסימנים שהזכרנו וכן נתחלף להם לקרות את החצוצרות והא שופר הפשוט בשם שופר שסתמו כפוף וצריך להזהר שלא לטעות בלשון וישתדל בשופר הכפוף על הדרך שביארנו במקומו וכן בית הכוסות שאמרו במחט הנמצא בו שמצד אחד כשרה מפני שהדופן בצדו מגינה עליו ומשני צדדים טרפה יש מקומות שנשתבשו לקרות מקומות שבכרס בשם בית הכוסות וטועים להכשיר מחט הנמצא שם עד שיעבור [לעבר] שני ואינם יודעים שהדופן דק ואין כאן מגין וצריך להזהר בה וכן ידעת שהמביא גט ממדינת הים צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואין צריך עוד קיום ובבל הרי היא כארץ ישראל לגיטין מפני שהם בני תורה ובקיאים אבל בורסיף שהיה מקום הסמוך לבבל אינן בני תורה ואין סומכין עליהם בכך ועכשיו נתחלף להם בורסיף בבבל וטועי' לסמוך עליהם וצריך להזהר בה וכן בכל כיוצא בזה מן השבושים הרגילים תמיד בסבות אלו ובדומים להם:

    Meiri on Sukkah 34a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה ורבנן למקדש מנ"ל כו' ולית ליה נמי הא דדרשו רבנן לקמן ערבי נחל כו' עכ"ל אין זה מדוקדק דת"ק דאבא שאול נמי לית ליה הא דדרשי לקמן ערבי שתים דב' דרשות לא דרשינן מערבי וכ"ה לשון הרא"ש בשם התוס' דאבא שאול ות"ק לית להו הא דדרשינן לקמן ערבי שתים כו' עכ"ל ע"ש:

    בד"ה בית הכוסות כו' עכ"ל מה שיש לדקדק בכל דבריהם בזה תמצא מבואר בחידושי חולין פרק אלו טריפות (חולין דף נ') ע"ש:

    גמ' אמר אביי ש"מ האי חילפא גילא כו' פשיטא כו' יש לדקדק דמכח סברא הא ודאי לא פשיטא ליה למימר דחילפא גילא כשר להושענא דאימא כיון שאין בו ג' סימנים דערבה פסולה דמש"ה איצטריך למתני בברייתא סימני דצפצפה כמו שפירשו התוס' ואי קאמר פשיטא כיון דע"כ הברייתות הכי מתרצן וא"כ מאי אשמועינן אביי דקאמר ש"מ האי חילפא גילא כשר דא"כ מאי משני מ"ד הואיל ואית ליה שם לווי כו' הא ע"כ אע"ג דאית ליה שם לווי מתכשר דהברייתות מתרצן בהכי ואכתי מאי אשמועינן אביי וצ"ל דאיכא עוד מינא אחרינא דלית ביה נמי ג' סימנים אלא שפיה דומה נמי למגל אבל לית ליה שם לווי דבההוא מינא אחרינא שפיר מתרצן הברייתות ודקאמר כי תניא ההיא בחילפא גילא קושטא דמלתא קאמר דמכשיר נמי בחילפא גילא ואשמעינן אביי דאפילו חילפא גילא דאית ליה נמי שם לווי כשר ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sukkah 34a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בגמ' א"ל אביי ודלמא פרושי קא מפרש וכו' צריך ליישב היאך ס"ד לאביי שיהא פרושי מפרש והא מקרא זה בתוכחת ישראל נאמר ועוד וכי לא ידע מאי דכתיב בסוף המקרא שמו ונראה שס"ד רה"ק שהנביא מזכיר רוב חסדיו של הקב"ה שהוא נטע את ישראל כמי שנוטע קח על מים רבים ומאי ניהו צפצפה והיה ס"ד ששמו קאי על הקב"ה ור"ל ששם את ישראל כצפצפה ומזכיר שם הנביא והולך בפסוקים שאחר שנהפכו ישראל לנטיעה רעה וגפן סוריה ופי' רש"י ביחזקאל שם נוטה לפי' זה ופריך א"כ מאי שמו ר"ל דאי קאי אהקב"ה הו"ל כפילת דברים ודברי מותר:

    ברש"י ד"ה עשר וכו' ואמרו בזקנים מפני שיונקים הרבה ג' אילנות לבית סאה הרי אלו מצטרפין וכו' כצ"ל והא דכתיב בספרים ברש"י ממטע י' ט"ס הוא ועיין בסדר המשנה בזרעים:

    בתוס' ד"ה ורבנן למקדש מנא להו וכו' אלא סבר לה כר"ע וכו' המשך דברי התוס' כך הם דאבא שאול סבר לה כר"ע וא"כ ה"ה מאן דדריש ערבי לרבות של בעל ושל הרים לא מצי סבר כרבנן דלקמן דדרשי ערבי שתים אלא כר"ע וא"כ אנן דקי"ל דאין הלכה כר"ע אלא קי"ל דערבי שתים א"כ איצטריך ריבויא דערבי לערבי שתים לא מצינן לרבויי של בעל ושל הרים וא"כ ע"כ לדידן של בעל ושל הרים פסולה לפי זה צריך ליזהר וכו':

    ד"ה קנה שלה וכו' עד אלא להכשיר אף שאין בו ג' סימנין אלו. פי' ג' סימנים הכשרים וי"ל א"כ שמא איפכא לפרוש לן ג' סימנים צפצפה לפסולא וממילא נשמע מיניה שכל שאין לו כל הג' סימנים פסולים כשרה כגון חילפא גילי וי"ל דלכך פי' נמי ג' סימנין דערבה למידק מיניה דאשכחן נמי שאף שאין בו כל הג' סימנין של צפצפה פסול כגון דומה למסר וק"ל:

    ד"ה בית הכוסות וכו' עד אלא שנמצאת מחט בחלל הגוף טרפה דאמרי' נקובי נקב ואתאי פי' דרך הושט ונקב הושט:

    בא"ד ואיידי דנקט מצד א' כשרה נקט נמי משני צדדים טרפה וכו' יש לדקדק מה צריך לדקדק זה לפי' ר"ת טפי מלפי' רש"י דהא לדידיה נמי הקשה משני צדדים למה לי ויש ליישב דבשלמא לפרש"י דס"ל בהמסס אפי' לא אינקיב אלא חצי העור טרפה א"כ נוכל ג"כ לומר דה"ה בבית הכוסות היכי דנקיב המחט עור א' שלם וגם חצי עור הב' נמי טרפה דהא לא נשאר שלם כי אם חצי עור א' כמו בהמסס דמאי שנא וא"כ נוכל לתרץ דהא דקתני משני צדדים טרפה אין פירושו שעברה המחט ונקבה כל שני העורות בנקב מפולש אלא פירושו שנקבה עור א' שלם וחצי עור השני דזה מיקרי ג"כ משני צדדים וטרפה ולכך שייך שפיר למתני משני צדדם טרפה אבל לפי' ר"ת קשה וק"ל ועיין במה שכתבתי מזה במס' חולין ברף ג':

    Maharam on Sukkah 34a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    במשנה ר' ישמעאל אומר ג' הדסים כו' ואפילו שנים קטומים ואחד אינו קטום ר"ט אומר אפילו שלשתן קטומים כו' ובגמרא ורבי ישמעאל ממ"נ כו' אמר ר' אמי חזר בו רבי ישמעאל אמר ר"י א"ש הלכה כר"ט כו' עד סוף הסוגיא. בזו הסוגיא נתחבטו הקדמונים שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל כתבו דר' טרפון דמכשיר בקטומין פליג אסתם מתניתין דלעיל דפוסל בהדס שנקטם ראשו ולפ"ז כיון דשמואל פסק כר' טרפון אידחי לה הך סתם מתניתין דלעיל מהלכה וכ"כ הרמב"ן בשם כל הגאונים ובטעמא דר' טרפון דמכשיר בהדס שנקטם טפי מבלולב וערבה כתב הרא"ש ז"ל בשם הר"י מטראני דכיון שענפיו חופין את עציו לא מינכר הקטימה כל כך והדר קרינן ביה וכ"כ הרמב"ן ז"ל אלא שהראב"ד והרז"ה והר"ן ז"ל הקשו על שיטה זו דא"כ כל הסוגיא דלעיל בנקטם ועלתה בו תמרה דשקיל וטרי הש"ס טובא הוי דלא כהלכתא (ועמ"ש לעיל בזה ) מלבד שאר קושיות שהקשו על סוגיא זו ולכך העלו דמתני' דהכא לא פליג אמתניתא דלעיל דנקטם ראשו לחוד וקטומה דהכא לחוד והאריכו בזה והראב"ד כתב שהופיע רוח הקודש בבית מדרשו על דבר זה וגם על שיטה זו הקשו עליו הרמב"ן וסייעתו וכתבו שאחר כל השבח הזה עם כל זה אין פירושו עולה לנכון ומלבד זה יש לתמוה בסוגיא זו טובא במאי דקאמר רב אמי שחזר ביה ר' ישמעאל וחזרה זו מה טיבה וכמו זר נחשב לומר שחזר בו בתוך כדי דיבור שהרי שניהם בדיבור א' אמר אפילו שנים קטומים ואחד אינו קטום וכה"ג לא שייך לומר משנה לא זזה ממקומה וקושיא זו קשה לכל הפירושים. תו קשיא לי כיון דלפרש"י שחזר ביה ממאי דקאמר דבעינן ג' וא"כ לפ"ז ליתא לתרי בבי קמייתא דמתני' דמשמע דבעינן ג' וליתא נמי להך ברייתא דקאמר ר' ישמעאל להדיא ענף עץ עבות שלשה ומאי חזית דמסמי תרי מקמי חד אדרבה סמי חדא מקמי תרתי דמהך הדר ביה מלבד שאר קושיות ודקדוקים שיש לדקדק בלשון המשנה עצמה לכל א' מהפירושים ולמה הפסיק נמי בדין ערבה בין דיני קטימת ההדס. ולולי שאיני כדאי להכניס ראשי בין הרים גדולים היה נראה לי ליישב הסוגיא בפשיטות דלא פליגא מתני' דהכא אסתם מתניתין דלעיל ושניהם עולין בקנה אחד לפי המסקנא שחזר בו רבי ישמעאל דלפ"ז יש לנו לומר דר"י ור"ט לא מצרכו ג' הדסים אלא למצוה בעלמא ולא לעיכובא דמדאורייתא סגי בחד שאינו קטום משום דבעינן הדר דומיא דלולב וערבה ובחד שהוא קטום לא מיקרי הדר ואפילו את"ל דכיון שענפיו חופין את עציו לא מינכרי הקטימה כל כך כמ"ש הרא"ש והרמב"ן ז"ל אפ"ה איכא למימר דלא פליגי רבנן אי משום דגזרינן הדס אטו לולב וערבה או משום דבהדס גופא זימנין דנתרי עלה א' או ב' מקן א' וא"כ מינכר הקטימה מש"ה קתני לעיל סתמא הדס שנקטם ראשו פסול ובל' יחיד קתני לה והיינו משום דעיקר מצות הדס אפילו בחד או דאתא כר"ע דהכא ובתר דקתני כל דיני הקטימה בענין א' מטעמא דפרישית שיש להשוותם אי משום היקישא דהדר בעינן או אפילו מדרבנן ומשום גזירה הדס אטו הנך:

    מיהא השתא אתי ר' ישמעאל למימר דעיקר מצות הדס היינו בג' הדסים והיינו אף לאחר שחזר ביה דהא דאמר ר' אמי שחזר ביה ר' ישמעאל היינו ממאי דדריש להו בברייתא מקראי וא"כ משמע דכולהו מנינא דידיה לעיכובא וא"כ מקשה הש"ס שפיר ממ"נ ובהא קאמר ר' אמי דחזר ביה רבי ישמעאל ממאי דקאמר בברייתא דמן התורה בעינן ג' אבל ממאי דקאמר במתניתין בעינן ג' לא הדר ביה דנהי דמדאורייתא אפי' בחד סגי אפ"ה מדרבנן בעינן ג' למצוה מהטעם שכתבו כל מפרשי הרמב"ן ז"ל בשמו דבהדס איכא הידור טובא בג' הדסים או יותר מש"ה מכשיר ר' ישמעאל אפילו בשנים קטומים וא' אינו קטום דהא מדאורייתא בחד סגי ומדרבנן נמי יש להכשיר אי משום דלא שייך למיגזר אטו הנך כיון דמינכרי מילתא טובא או משום דכיון דשנים אינם קטומים תו לא מינכרי קטימה של שלישי כיון שהענפים חופין אותו מכל צד ור"ט מיקל יותר ומכשיר אפילו בשלשתן קטומים כיון דתלתא נינהו ודאי לא מינכר הקטימה כמו בהדס יחידי כיון שענפין מרובין בשלשתן אבל בהדס יחידי כ"ע מודו דפסול כסתם מתניתין דלעיל דמנכר הקטימה טפי או משום דגזרינן ולפ"ז הא דפסק שמואל כר"ט היינו דוקא בג' קטומין אבל בהדס יחידי שהוא קטום ר"ט גופא מודה דפסול ובזה נתיישב' כל הסוגיא מתחילתה עד סופה בלי גמגום בעזה"י מכמה דקדוקים שיש בה כנ"ל לולי שהקדמונים לא פירשו כן אולי מקום הניחו לי בזה ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Sukkah 34a · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמרא ערבי שתים אחת ללולב עי' לקמן דף מג ע"ב תוס' ד"ה והביאו ודף מה ע"ב תוס' ד"ה א' ללולב:

    Gilyon HaShas on Sukkah 34a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפָנַי כְּ"קָח עַל מַיִם רַבִּים" (יחזקאל יז, ה) וכו'. נראה לי בס"ד שיהיו ראוין לטוב מצד זכות התורה שנקראת מים והם שמו עצמם כצפצפה בין ההרים שלא עסקו בתורה כראוי ורק ראוים לטובה בזכות האבות שנקראו הרים. או יובן בס"ד אני אמרתי שיהיו כערבה שפיה חלק ואין בו פגימות והם נעשו כצפצפה שפיה דומה למגל העשוי פגימות פגימות כן הם פגמו לשונם ודבורם. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב (הושע יד, ג) 'כָּל תִּשָּׂא עָו‍ֹן וְקַח טוֹב' כלומר שעתה נדמה אל קַח הַטּוֹב הגדל 'עַל מַיִם רַבִּים'.

    Ben Yehoyada on Sukkah 34a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 34, Amud Aleph, about 280 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “אבא שאול אומר: ״ערבי״ שתים. אחת ללולב,…”

      Named: אבא.

    2. Segment 219 words

      Opens “ורבנן, למקדש מנא להו? הלכתא גמירי להו.…”

      Named: רבה.

    3. Segment 324 words

      Opens “ת"ר ״ערבי נחל״ הגדילות על הנחל, פרט…”

      Named: רבי נחל.

    4. Segment 437 words

      Opens “א"ל אביי: ודילמא פרושי קא מפרש ״קח…”

      Named: אביי, רבה.

    5. Segment 552 words

      Opens “איכא דמתני לה להאי קרא אמתניתא: ״קח…”

      Named: רבה.

    6. Segment 640 words

      Opens “ת"ר אי זהו ערבה ואיזהו צפצפה? ערבה,…”

      Named: רבה, אביי.

    7. Segment 720 words

      Opens “אמר אביי: שמע מינה האי חילפא גילא…”

      Named: אביי.

    8. Segment 89 words

      Opens “ואימא הכי נמי! ״ערבי נחל״ אמר רחמנא,…”

      Named: רבי נחל.

    9. Segment 919 words

      Opens “אמר רב חסדא: הני תלת מילי אשתני…”

      Named: רב חסדא, רב בית.

    10. Segment 1011 words

      Opens “שיפורא חצוצרתא, חצוצרתא שיפורא. מאי נפקא מינה?…”

    11. Segment 119 words

      Opens “פתורתא פתורא, פתורא פתורתא. למאי נפקא מינה?…”

    12. Segment 1211 words

      Opens “אמר אביי, אף אני אומר: בי כסי…”

      Named: אביי.

    13. Segment 138 words

      Opens “למאי נפקא מינה? למחט הנמצא בעובי בית…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “אמר רבא בר יוסף, אף אני אומר:…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sukkah 34a · Segment 2 — “ורבנן, למקדש מנא להו?

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Sukkah 34a · Segment 4 — “א"ל אביי: ודילמא פרושי קא מפרש ״קח על מים…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sukkah 34a · Segment 4 — “א"ל אביי: ודילמא פרושי קא מפרש ״קח על מים…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 34a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026