Talmud Builders

    Sukkah 30b

    Back to index

    English translation — Sukkah 30b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and land is not stolen. When one seizes land, the land remains the property of its original owner, even if that owner has despaired. In this case, there is concern that these myrtle branches were stolen from Jews. Therefore, let the gentiles cut the myrtle branches, so that the despair of the owners will be when the myrtle branches are still in the hands of the gentiles and the change of possession will be accomplished through their purchase and transfer into your hands. The combination of owner’s despair and change of possession will render the myrtle branches the property of the merchants, and it will not be a mitzva fulfilled by means of a transgression.

    2The Gemara asks: Ultimately, even when the merchants cut the myrtle branches, let it be a case of despair in their hands, and the change of possession is accomplished through the purchase and transfer of the myrtle branches into the hands of the buyers. Why did Rav Huna advise them to have the gentiles cut the myrtle branches? The same result is achieved through their sale. The Gemara answers: No, it is necessary for Rav Huna to advise the merchants to allow the gentiles to cut the myrtle branches only with regard to the myrtle branches of the merchants themselves, which will not undergo another change of possession. The only way to ensure that the merchants are fulfilling the mitzva with myrtle branches that belong to them is to have the gentiles cut them and have the change of possession accomplished through the purchase from the gentiles.

    3The Gemara asks: And let them acquire the myrtle branches with a physical change accomplished by the action of binding them with the lulav and the willow branch. Just as despair followed by a change in possession effects acquisition, despair followed by a physical change effects acquisition for the one who implements that change. In that case, too, the myrtle branches no longer belong to the original owner. The Gemara answers that Rav Huna holds: A lulav does not require binding. There is no mitzva to bind the four species together. One need only hold them unbound in his hand; therefore, the myrtle branches undergo no action that effects physical change.

    4And even if you want to say that a lulav requires binding, and therefore the myrtle branches undergo a physical change, it is a change after which the object reverts to its original state. Binding the species effects no change in the myrtle branches themselves. Once the binding is removed, the myrtle branches are restored to their original state. And the principle is: A change after which the object reverts to its original state is not considered a change. It is of no significance with regard to effecting acquisition.

    5The Gemara asks: And let the merchants acquire a myrtle branch with a change of name that it underwent, as initially it was called a myrtle branch, and now that it is designated for use in fulfilling the mitzva,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וקרקע אינה נגזלתכלומר אינה קנויה לגזלן בשום יאוש דלעולם בחזקת בעליה היא דמקראי נפקא לן בהגוזל בתרא (ב"ק קיז:) בניזקין אבל משנתלש הפרי הוי גזל והתולשו הוא גוזלו הלכך לגזזוה הן מן המחובר ויתנוה לכם שיהיו הן הגזלנין ואתם לוקחין אותה מהם והבעלים נתייאשו כבר מכל הפירות והוי יאוש אצלם ואחר כך הוא משתנה מרשותן לרשותכם וקסבר יאוש גרידא לא קני אבל יאוש ושינוי רשות קני ואי נמי קני מצוה הבאה בעבירה הוי אם אתם תחתכוה מן המחובר תהיו אתם גוזלים:

    בידייהו דידהואוונכרי:

    בידןדידן הלוקחין אותן מהן ולדידן לאו מצוה הבאה בעבירה היא:

    דאוונכרי גופייהובאותם שהם קונין לצורכם לצאת בו:

    ליקניוה בשינוי מעשהשאגד שלשת המינין יחד דשינוי מעשה נמי קני:

    החוזר לברייתומתיר אגדן והרי הן כבראשונה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוכה 30 עמוד ב

    1וקרקע אינה נגזלת. הלכך לגזזוה אינהו, כי היכי דליהוו יאוש בעלים בידייהו דידהו ושינוי הרשות בידייכו.

    2סוף סוף כי גזזו אוונכרי, ליהוי יאוש בעלים בידייהו ושינוי הרשות בידן! לא צריכא, בהושענא דאוונכרי גופייהו.

    3וליקניוה בשינוי מעשה! קא סבר לולב אין צריך אגד.

    4ואם תמצי לומר לולב צריך אגד, שינוי החוזר לברייתו הוא, ושינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי.

    5וליקניוה בשינוי השם, דמעיקרא הוה ליה אסא והשתא׃

    Tosafot

    וקרקע אינה נגזלתכלומר אינה קנויה לגזלן בשום יאוש דלעולם היא בחזקת בעלים דמקראי נפקא לן בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיז: ושם) כדפירש בקונטרס והדין עמו דאי יאוש מועיל בקרקע מאי נפקא ליה מינה במאי דאינה נגזלת אי קודם יאוש אפילו היתה נגזלת לא קני ואי לאחר יאוש הרי קונה ביאוש וכן מוכיח בשמעתין גבי פלוגתא דר' אליעזר ורבנן דפליגי בסוכה גזולה דמכשרי רבנן משום דקרקע אינה נגזלת והויא ליה סוכה שאולה ואדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו והשתא אי לפני יאוש הא אפילו מטלטלין אין נגזלין אלא ודאי לאחר יאוש ומיהו אין משם ראיה דאם היתה סוכה מטלטלין כגון שהוציאו מסוכתו שבראש העגלה ובראש הספינה לא היה יוצא בה בין קודם יאוש בין לאחר יאוש משום דממעטי' בפרק (קמא) (דף ט.) מדכתיב לך גבי סוכה לך להוציא את הגזולה ולפני יאוש נמי לא חשיבא כשאולה דמטלטלין הנגזלין לאו ברשות בעלים קיימי אבל קרקע בחזקת בעליה עומדת ויש לדקדק מהא דתניא בחזקת הבתים (ב"ב דף מג:) מכר לו את הבית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה ומוקי לה בראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי ואתא יהודה וקמערער דלא ליזיל שמעון לאסהודי ללוי דניחא ליה דהדרא אבל פרה וטלית לא הדרי דהוי יאוש ושינוי רשות משמע בהדיא דבקרקע לא מהני יאוש וכי תימא משום דקא סבר יאוש כדי לא קני ושינוי רשות לא שייך בקרקע הא טעמא דיאוש לא קני משום דבאיסורא אתא לידיה כדמפרש במרובה (ב"ק דף סו.) והכא גבי קרקע נמי כבר נתיאש קודם שהחזיק בה הלוקח כמו גבי פרה וטלית ובירושלמי דכלאים סוף פרק שביעי משמע דיש יאוש לקרקע דפריך ויש קרקע נגזלת א"ר לוי אעפ"כ יש יאוש לקרקע ומיהו יש ליישב דלעולם אין יאוש ולאיסור דרבנן משום כלאים איירי דתנן התם (פ"ז מ"ו) האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו קוצרו ואפילו במועד עד כמה יהא נותן לפועלים עד שליש יתר מכאן קוצרו כדרכו והולך אפילו לאחר המועד מאימתי נקרא אנס משישקע ואמרינן עלה בגמרא דירושלמי אבא בר יעקב בשם ר' יוחנן כיני מתני' מותר לקוצרו אפילו במועד עד כמה יהא נותן לפועלים עד שליש רב הונא ורב ששת חד אמר עד שליש לשכר וחד אמר עד שליש לדמים מאימתי נקרא אנס משישקע א"ר אחא נשתקעו הבעלים ולא נתיאשו אסורין דבר תורה נתיאשו הבעלים ולא נשתקעו אסורין מדברי סופרים ויש קרקע נגזלת א"ר לוי אעפ"כ יש יאוש לקרקע עד כאן ירושלמי והכי פירושו מותר לקוצרו אפילו במועד דמלאכה אסורה חוץ מדבר האבד שוכר פועלים אפילו דרך פרסום וקוצר ובזריעת האנס לא נאסר הכרם דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ונותן לפועלים עד שליש לשכר היינו שמרבה להם בשכירות שליש יותר ממה שהיה ראוי ליתן להם כדאמר רב הונא בפ"ק דב"ק (דף ט. ושם) במצוה עד שליש ומאן דאמר לדמים היינו שנותן להם שליש שויים של כל הפירות אבל יתר מכאן לא יוסיף וקוצר כדרכו ולא ישכור אפילו לאחר המועד מאימתי נקרא שם אנס על הכרם ליחשב כשלו שיאסר בזריעתו משישקע שם בעלים ממנו ונקרא על שם האנס ואע"פ שלא נתיאשו הבעלים דלא אמרו ווי ליה לחסרון כיס דאנן סברי דמיאשי ואפילו אמרי דלא מיאשי נעשה כצווח על ספינתו שטבעה בים ומיתסרא דאורייתא בזריעת האנס אבל נתיאשו ולא נשתקעו לא מיתסר מדאורייתא דקרקע אינה נגזלת אבל מדרבנן אסור ופריך ויש קרקע נגזלת כלומר לאסור אפילו מדרבנן ומשני דיש יאוש לאסור מדרבנן משום כלאים אבל מדאורייתא אין יאוש מדלא אסור מדאורייתא ומיהו היכא דנשתקע שם בעלים אפילו מדאורייתא יש יאוש מדהוי איסורו דבר תורה ועוד יש לפרש בענין אחר שנשתקעו הבעלים ולא נתיאשו איסורו דבר תורה לא מחמת זריעת האנס קאמר אלא שהלך לו האנס ונשאר הכרם לפני הבעלים ולא עקרו ממנו הכלאים והוסיף מאתים איסורו דבר תורה מחמת הבעלים שמקיימים כלאים דדידהו הוי כיון דלא נתיאשו אבל נתיאשו ולא נשתקעו מדרבנן ואיכא פירכי טובא ללשון זה וראשון עיקר ובמסכת ערלה פ"ק תניא בירושלמי בשם ר' שמעון בן אלעזר נוטע לרבים חייב בנוטע בתוך שלו ברשות הרבים פטור בגזל קרקע ויש קרקע נגזלת א"ר אילעי אע"פ שאין קרקע נגזלת יש יאוש לקרקע וכולה מלתא תמוה דהא מתניתין דהתם קתני הגזלן שנטע חייב ותו מאי קא פריך אברייתא ויש קרקע נגזלת דמשמע משום דנגזלת ויש יאוש פטור מן הערלה אדרבה מכח זה יש לי לחייב בנוטע לתוך שלו ועוד מדמי נוטע ברשות הרבים לגזל קרקע ונטעה והיינו בלא יאוש דומיא דרשות הרבים דאין שייך בו יאוש ואם [מתקנה] היא דיש יאוש צריך לאוקמה כשנשתקעו שם הבעלים:

    כי גזזו אוונכרי נמי ניהוי יאוש בעלים בידייהו דידהווא"ת ההוא יאוש שלא מדעת הוא דלא ידע ביה נגזל בלוקח וקיימא לן בריש אלו מציאות (ב"מ דף כב:) דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש וי"ל דלא מיקרי יאוש שלא מדעת אלא היכא דבא לידו קודם שידעו הבעלים שנאבד מהם אבל הכא ידעי בה ונתיאשו מקודם אלא דאין יאוש לקרקע:

    שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינויואע"ג דקני מדרבנן כדאיתא בריש הגוזל קמא (ב"ק דף צג:) בגוזל עצים משופין כגון נסרים ועשאן כלים כיון דמדאורייתא לא קני לא נפיק הכא ומיהו מההיא סבתא (לקמן סוכה דף לא.) משמע גבי סוכה דנפיק אע"ג דלא קני אלא מטעם מריש אלא יש לתרץ התם משום תקנת השבים והכא באגודת לולב בעלמא לא שייך תקנת השבים דנקיל להתיר אגודו ומה שנקצץ מן המחובר לא חשיב שינוי מעשה כיון דלא נשתנה שמו בכך דמעיקרא אסא והשתא אסא כדאשכחן בריש הגוזל קמא (ב"ק דף צו.) האי דגזל דיקלא מחבריה וקטליה אע"ג דשדיא לארעא דידיה לא קני מאי טעמא דמעיקרא דיקלא מיקרי והשתא נמי דיקלא מיקרי ואע"ג דפסק לחיותא גרע מכחשא דלא הדר או מבהמה והזקינה דחשיב שינוי אע"ג דלא נשתנה שמם ומשלם כשעת הגזלה וכן עצים ושיפן אבנים וסיתתן צמר וליבנן בריש הגוזל קמא (בבא קמא דף צג:):

    וליקניוה בשינוי השםתימה הא אמרינן דשינוי מעשה החוזר לברייתו לא שמיה שינוי והוא הדין בשינוי השם כדאמרינן במרובה (ב"ק דף סז.) גבי מריש דשינוי החוזר לברייתו בשינוי השם לא שמיה שינוי וי"ל דפריך הכא אליבא דרב יוסף דמסיק התם שינויא אחרינא ועוד י"ל בשינוי השם דליכא שינוי מעשה בהדיה לא קני בחוזר לברייתו כמו מריש דכמו שהוא בנאו בבירה לא חשיב שינוי מעשה אבל הכא דאגדו הרי חשיב שינוי מעשה בהדי שינוי השם וקני אע"ג דהדר למלתיה וא"ת ועוצבא דהתם (דף סו:) כיון דלית בה קיצוע ואין בה אלא מחשבה א"כ שינוי השם דידיה חוזר לברייתו הוא ואמאי קני וי"ל דהתם איכא יאוש בהדי שינוי השם דהיכא דליכא יאוש אין מחשבה מטמאתו כדקתני לפי שלא נתייאשו הבעלים ועדיף שינוי השם החוזר דקני עם יאוש כדאשכחן גבי עוצבא משינוי מעשה החוזר לברייתו דאפילו עם יאוש לא קני כדמסיקנא הכא והשתא ניחא הא דקאמרינן התם שינוי השם כשינוי מעשה דמי דהיכי דמי להדדי והלא שינוי מעשה לחודיה בלא יאוש קני כדמוכח בכמה דוכתי במרובה (שם דף סו.) ובהגוזל קמא (שם דף צג:) ואילו שינוי השם לא קני אלא בהדי יאוש כדמוכח ההיא דעוצבא אלא היינו טעמא משום דעוצבא חוזר לברייתו אבל היכא דלא הדר קני לחודיה דאההיא דגנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור פריך התם לעיל (דף סה.) וליקנינהו בשינוי השם ולא יתחייב ארבעה וחמשה ומשני שור בן יומו קרוי שור איל בן יומו קרוי איל משמע דאי לאו הכי קני בשינוי השם לחודיה והשתא יש כמה דינים בדבר דשינוי מעשה שאינו חוזר וכן שינוי השם שאינו חוזר קני מדאורייתא אע"ג דלא נתייאש ושינוי מעשה החוזר קונה בלא יאוש מדרבנן כדמשמע בריש הגוזל קמא (בבא קמא דף צד:) וא משום תקנת השבים ושינוי השם דהדר למלתיה בלא יאוש לא קני כלל חוץ מלענין מריש משום תקנת השבים וכל בנין קרקע וכיוצא בו כדמוכח שמעתא דההיא סבתא (דף לא.) דצווחא אלמא לא נתיאשה ואמר רב נחמן אין לה אלא דמי עצים וא"ת הא דפריך הכא לקנינהו בשינוי השם תקשי ליה אמתני' דלולב הגזול (לעיל סוכה דף כט:) וי"ל דמתני' איכא לאוקמא בשגזלו אגודה דלית ביה לא שינוי השם ולא שינוי מעשה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    וקרקע אינה נגזלת.

    ואוקימנא בהושענא דאונכרי גופייהואבל בהושענא דבעלי בתים אפי' היא גזולה אפי' גזולה אונכרי גופייהו כשירה כו'.

    ואסיקנא לולב אין צריך אגדואפי' מאן דסבר דצריך אגד. [כיון] דאי שרי ליה חוזר לכמות שהיה. אינו שינוי דקי"ל שינוי החוזר לברייתו אינו שינוי ושינוי השם אינו שינוי דמעיקרא נמי אסא דהושענא קרו ליה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 30b

    Sukkah 30b. The full printed text of this folio side — 5 numbered segments, about 66 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וקרקע אינה נגזלת כלומר אינה קנויה לגזלן בשום יאוש דלעולם בחזקת בעליה היא דמקראי נפקא לן בהגוזל בתרא (ב"ק קיז:) בניזקין אבל משנתלש הפרי הוי גזל והתולשו הוא גוזלו הלכך לגזזוה הן מן המחובר ויתנוה לכם שיהיו הן הגזלנין ואתם לוקחין אותה מהם והבעלים נתייאשו כבר מכל הפירות והוי יאוש אצלם ואחר כך הוא משתנה מרשותן לרשותכם וקסבר יאוש גרידא לא קני אבל יאוש ושינוי רשות קני ואי נמי קני מצוה הבאה בעבירה הוי אם אתם תחתכוה מן המחובר תהיו אתם גוזלים:

    בידייהו דידהו אוונכרי:

    בידן דידן הלוקחין אותן מהן ולדידן לאו מצוה הבאה בעבירה היא:

    דאוונכרי גופייהו באותם שהם קונין לצורכם לצאת בו:

    ליקניוה בשינוי מעשה שאגד שלשת המינין יחד דשינוי מעשה נמי קני:

    החוזר לברייתו מתיר אגדן והרי הן כבראשונה:

    Rashi on Sukkah 30b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    וקרקע אינה נגזלת כלומר אינה קנויה לגזלן בשום יאוש דלעולם היא בחזקת בעלים דמקראי נפקא לן בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיז: ושם) כדפירש בקונטרס והדין עמו דאי יאוש מועיל בקרקע מאי נפקא ליה מינה במאי דאינה נגזלת אי קודם יאוש אפילו היתה נגזלת לא קני ואי לאחר יאוש הרי קונה ביאוש וכן מוכיח בשמעתין גבי פלוגתא דר' אליעזר ורבנן דפליגי בסוכה גזולה דמכשרי רבנן משום דקרקע אינה נגזלת והויא ליה סוכה שאולה ואדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו והשתא אי לפני יאוש הא אפילו מטלטלין אין נגזלין אלא ודאי לאחר יאוש ומיהו אין משם ראיה דאם היתה סוכה מטלטלין כגון שהוציאו מסוכתו שבראש העגלה ובראש הספינה לא היה יוצא בה בין קודם יאוש בין לאחר יאוש משום דממעטי' בפרק (קמא) (דף ט.) מדכתיב לך גבי סוכה לך להוציא את הגזולה ולפני יאוש נמי לא חשיבא כשאולה דמטלטלין הנגזלין לאו ברשות בעלים קיימי אבל קרקע בחזקת בעליה עומדת ויש לדקדק מהא דתניא בחזקת הבתים (ב"ב דף מג:) מכר לו את הבית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה ומוקי לה בראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי ואתא יהודה וקמערער דלא ליזיל שמעון לאסהודי ללוי דניחא ליה דהדרא אבל פרה וטלית לא הדרי דהוי יאוש ושינוי רשות משמע בהדיא דבקרקע לא מהני יאוש וכי תימא משום דקא סבר יאוש כדי לא קני ושינוי רשות לא שייך בקרקע הא טעמא דיאוש לא קני משום דבאיסורא אתא לידיה כדמפרש במרובה (ב"ק דף סו.) והכא גבי קרקע נמי כבר נתיאש קודם שהחזיק בה הלוקח כמו גבי פרה וטלית ובירושלמי דכלאים סוף פרק שביעי משמע דיש יאוש לקרקע דפריך ויש קרקע נגזלת א"ר לוי אעפ"כ יש יאוש לקרקע ומיהו יש ליישב דלעולם אין יאוש ולאיסור דרבנן משום כלאים איירי דתנן התם (פ"ז מ"ו) האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו קוצרו ואפילו במועד עד כמה יהא נותן לפועלים עד שליש יתר מכאן קוצרו כדרכו והולך אפילו לאחר המועד מאימתי נקרא אנס משישקע ואמרינן עלה בגמרא דירושלמי אבא בר יעקב בשם ר' יוחנן כיני מתני' מותר לקוצרו אפילו במועד עד כמה יהא נותן לפועלים עד שליש רב הונא ורב ששת חד אמר עד שליש לשכר וחד אמר עד שליש לדמים מאימתי נקרא אנס משישקע א"ר אחא נשתקעו הבעלים ולא נתיאשו אסורין דבר תורה נתיאשו הבעלים ולא נשתקעו אסורין מדברי סופרים ויש קרקע נגזלת א"ר לוי אעפ"כ יש יאוש לקרקע עד כאן ירושלמי והכי פירושו מותר לקוצרו אפילו במועד דמלאכה אסורה חוץ מדבר האבד שוכר פועלים אפילו דרך פרסום וקוצר ובזריעת האנס לא נאסר הכרם דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ונותן לפועלים עד שליש לשכר היינו שמרבה להם בשכירות שליש יותר ממה שהיה ראוי ליתן להם כדאמר רב הונא בפ"ק דב"ק (דף ט. ושם) במצוה עד שליש ומאן דאמר לדמים היינו שנותן להם שליש שויים של כל הפירות אבל יתר מכאן לא יוסיף וקוצר כדרכו ולא ישכור אפילו לאחר המועד מאימתי נקרא שם אנס על הכרם ליחשב כשלו שיאסר בזריעתו משישקע שם בעלים ממנו ונקרא על שם האנס ואע"פ שלא נתיאשו הבעלים דלא אמרו ווי ליה לחסרון כיס דאנן סברי דמיאשי ואפילו אמרי דלא מיאשי נעשה כצווח על ספינתו שטבעה בים ומיתסרא דאורייתא בזריעת האנס אבל נתיאשו ולא נשתקעו לא מיתסר מדאורייתא דקרקע אינה נגזלת אבל מדרבנן אסור ופריך ויש קרקע נגזלת כלומר לאסור אפילו מדרבנן ומשני דיש יאוש לאסור מדרבנן משום כלאים אבל מדאורייתא אין יאוש מדלא אסור מדאורייתא ומיהו היכא דנשתקע שם בעלים אפילו מדאורייתא יש יאוש מדהוי איסורו דבר תורה ועוד יש לפרש בענין אחר שנשתקעו הבעלים ולא נתיאשו איסורו דבר תורה לא מחמת זריעת האנס קאמר אלא שהלך לו האנס ונשאר הכרם לפני הבעלים ולא עקרו ממנו הכלאים והוסיף מאתים איסורו דבר תורה מחמת הבעלים שמקיימים כלאים דדידהו הוי כיון דלא נתיאשו אבל נתיאשו ולא נשתקעו מדרבנן ואיכא פירכי טובא ללשון זה וראשון עיקר ובמסכת ערלה פ"ק תניא בירושלמי בשם ר' שמעון בן אלעזר נוטע לרבים חייב בנוטע בתוך שלו ברשות הרבים פטור בגזל קרקע ויש קרקע נגזלת א"ר אילעי אע"פ שאין קרקע נגזלת יש יאוש לקרקע וכולה מלתא תמוה דהא מתניתין דהתם קתני הגזלן שנטע חייב ותו מאי קא פריך אברייתא ויש קרקע נגזלת דמשמע משום דנגזלת ויש יאוש פטור מן הערלה אדרבה מכח זה יש לי לחייב בנוטע לתוך שלו ועוד מדמי נוטע ברשות הרבים לגזל קרקע ונטעה והיינו בלא יאוש דומיא דרשות הרבים דאין שייך בו יאוש ואם [מתקנה] היא דיש יאוש צריך לאוקמה כשנשתקעו שם הבעלים:

    כי גזזו אוונכרי נמי ניהוי יאוש בעלים בידייהו דידהו וא"ת ההוא יאוש שלא מדעת הוא דלא ידע ביה נגזל בלוקח וקיימא לן בריש אלו מציאות (ב"מ דף כב:) דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש וי"ל דלא מיקרי יאוש שלא מדעת אלא היכא דבא לידו קודם שידעו הבעלים שנאבד מהם אבל הכא ידעי בה ונתיאשו מקודם אלא דאין יאוש לקרקע:

    שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי ואע"ג דקני מדרבנן כדאיתא בריש הגוזל קמא (ב"ק דף צג:) בגוזל עצים משופין כגון נסרים ועשאן כלים כיון דמדאורייתא לא קני לא נפיק הכא ומיהו מההיא סבתא (לקמן סוכה דף לא.) משמע גבי סוכה דנפיק אע"ג דלא קני אלא מטעם מריש אלא יש לתרץ התם משום תקנת השבים והכא באגודת לולב בעלמא לא שייך תקנת השבים דנקיל להתיר אגודו ומה שנקצץ מן המחובר לא חשיב שינוי מעשה כיון דלא נשתנה שמו בכך דמעיקרא אסא והשתא אסא כדאשכחן בריש הגוזל קמא (ב"ק דף צו.) האי דגזל דיקלא מחבריה וקטליה אע"ג דשדיא לארעא דידיה לא קני מאי טעמא דמעיקרא דיקלא מיקרי והשתא נמי דיקלא מיקרי ואע"ג דפסק לחיותא גרע מכחשא דלא הדר או מבהמה והזקינה דחשיב שינוי אע"ג דלא נשתנה שמם ומשלם כשעת הגזלה וכן עצים ושיפן אבנים וסיתתן צמר וליבנן בריש הגוזל קמא (בבא קמא דף צג:):

    וליקניוה בשינוי השם תימה הא אמרינן דשינוי מעשה החוזר לברייתו לא שמיה שינוי והוא הדין בשינוי השם כדאמרינן במרובה (ב"ק דף סז.) גבי מריש דשינוי החוזר לברייתו בשינוי השם לא שמיה שינוי וי"ל דפריך הכא אליבא דרב יוסף דמסיק התם שינויא אחרינא ועוד י"ל בשינוי השם דליכא שינוי מעשה בהדיה לא קני בחוזר לברייתו כמו מריש דכמו שהוא בנאו בבירה לא חשיב שינוי מעשה אבל הכא דאגדו הרי חשיב שינוי מעשה בהדי שינוי השם וקני אע"ג דהדר למלתיה וא"ת ועוצבא דהתם (דף סו:) כיון דלית בה קיצוע ואין בה אלא מחשבה א"כ שינוי השם דידיה חוזר לברייתו הוא ואמאי קני וי"ל דהתם איכא יאוש בהדי שינוי השם דהיכא דליכא יאוש אין מחשבה מטמאתו כדקתני לפי שלא נתייאשו הבעלים ועדיף שינוי השם החוזר דקני עם יאוש כדאשכחן גבי עוצבא משינוי מעשה החוזר לברייתו דאפילו עם יאוש לא קני כדמסיקנא הכא והשתא ניחא הא דקאמרינן התם שינוי השם כשינוי מעשה דמי דהיכי דמי להדדי והלא שינוי מעשה לחודיה בלא יאוש קני כדמוכח בכמה דוכתי במרובה (שם דף סו.) ובהגוזל קמא (שם דף צג:) ואילו שינוי השם לא קני אלא בהדי יאוש כדמוכח ההיא דעוצבא אלא היינו טעמא משום דעוצבא חוזר לברייתו אבל היכא דלא הדר קני לחודיה דאההיא דגנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור פריך התם לעיל (דף סה.) וליקנינהו בשינוי השם ולא יתחייב ארבעה וחמשה ומשני שור בן יומו קרוי שור איל בן יומו קרוי איל משמע דאי לאו הכי קני בשינוי השם לחודיה והשתא יש כמה דינים בדבר דשינוי מעשה שאינו חוזר וכן שינוי השם שאינו חוזר קני מדאורייתא אע"ג דלא נתייאש ושינוי מעשה החוזר קונה בלא יאוש מדרבנן כדמשמע בריש הגוזל קמא (בבא קמא דף צד:) וא משום תקנת השבים ושינוי השם דהדר למלתיה בלא יאוש לא קני כלל חוץ מלענין מריש משום תקנת השבים וכל בנין קרקע וכיוצא בו כדמוכח שמעתא דההיא סבתא (דף לא.) דצווחא אלמא לא נתיאשה ואמר רב נחמן אין לה אלא דמי עצים וא"ת הא דפריך הכא לקנינהו בשינוי השם תקשי ליה אמתני' דלולב הגזול (לעיל סוכה דף כט:) וי"ל דמתני' איכא לאוקמא בשגזלו אגודה דלית ביה לא שינוי השם ולא שינוי מעשה:

    Tosafot on Sukkah 30b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    וקרקע אינה נגזלת.

    ואוקימנא בהושענא דאונכרי גופייהו אבל בהושענא דבעלי בתים אפי' היא גזולה אפי' גזולה אונכרי גופייהו כשירה כו'.

    ואסיקנא לולב אין צריך אגד ואפי' מאן דסבר דצריך אגד. [כיון] דאי שרי ליה חוזר לכמות שהיה. אינו שינוי דקי"ל שינוי החוזר לברייתו אינו שינוי ושינוי השם אינו שינוי דמעיקרא נמי אסא דהושענא קרו ליה:

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 30b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    ופרכינן סוף סוף כי גייזי להו אונכרי ישראלים הא איכא יאוש ברשות׳‎ דידהו ושינוי רשות בידא דידן וקנינן ליה מקמי מצוה וכ״ת דמ״מ לא חזי למזבני מינייהו לכתחלה כן היכא דלא קנו להו. הא ליתא חדא דמספיקא הוא ועוד דמסתמא מעכו״ם הוא דגזלי לה וגזל עכו״ם כה״ג דכ״ע שרי:

    ל״צ למיפק בה אונכרי גופייהו דכי גייזי לה אינהו גופייהו לא נפקי בה דליכ׳‎ ברשותייהו יאוש ושינוי רשות מקמי מצוה והויא לה מצוה הבאה בעבירה וכדאמר׳‎ לעיל הא קנייה ביאוש והקדם למצוה ולכם קרינא בי׳‎ ופרכינן וליקנינהו ביאוש ושינוי מעשה דמקמי מצוה ופרקינן דאגד שינוי החוזר לברייתא ולא חשוב שינוי מעשה ושינוי השם נמי לא הויא דמעיקרא נמי הושענא קרי ליה. ומסתברא דקושטא דמלתא שני ליה דהא אפילו לא קרי לי׳‎ הושענא מעיקרא שינוי השם כי האי לא קני מכיון דתלי בשינוי מעשה שאינו חוזר לברייתו וכן דעת מורי נר״ו:

    Ritva on Sukkah 30b · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRashba, Sheva Shitot, Warsaw, 1883. · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה וקרקע אינה נגזלת כו' וא"נ קני מצוה הבאה בעבירה כו' עכ"ל. פי' דבשעה שיחתכוה הם גוזלים ואז יתחילו לקנות ביאוש וה"ל מצוה הבאה בעבירה ולא תקשי לך הא דפריך ולקנוה בשינוי מעשה ובשינוי השם דאף אם הם יחתכוה ויהיו גוזלים לא הוי מצוה הבאה בעבירה אף דבקנין היאוש ודאי יהיו גוזלים מ"מ בקנין שינוי מעשה והשם באגודה שאחר כך לא יהיו גוזלים כיון דכבר קנאוה ביאוש גרידא בשעת גזילה מיהו התוס' לעיל לית להו הך סברא כלל אלא כיון דקני ביאוש גרידא לא הוי תו מצוה הבאה בעבירה כיון דהקנין והמצוה לא חל כאחד כהך דהקדש וק"ל:

    תוס' בד"ה וקרקע אינה נגזלת כו' ואי לאחר יאוש הרי קונה ביאוש וכן כו' עכ"ל הא ודאי למאי דקיימינן השתא יאוש גרידא לא קנה כדקאמר דליהוי יאוש כו' ושינוי רשות בידייכו וכן מוכח ממאי דכתבו התוס' לקמן דבסוכה בראש הספינה לא היה יוצא בה בין קודם יאוש בין לאחר יאוש משום גזולה אלא הא דקאמרי ואי לאחר יאוש הרי קונה ביאוש היינו משום דהוי יאוש ושינוי רשות וסמכו דבריהם הכא אמה שכתבו לקמן בסמוך אההיא דמכר פרה וטלית דליכא למימר דשינוי רשות לא שייך בקרקע הא טעמא דיאוש לא קני משום דבאיסורא אתי לידיה והכא גבי קרקע הרי נתייאש קודם שהחזיק בה הלוקח ודו"ק:

    בא"ד וכולה מלתא תמוה דהא מתני' דהתם קתני הגזלן שנטע חייב כו' עכ"ל יש לדקדק אמאי לא תקשי להו דהא מתני' דהתם תנן נמי ברשות הרבים חייב וי"ל דבהך מלתא דקתני רשות הרבים פטור אימא דפליג רשב"א אמתני' דמחייב בר"ה אבל הא דתלה פטור דר"ה בגזל קרקע משמע דבר פשוט ושנוי כבר לפטור שפיר מקשינן הא אדרבה כבר שנוי במתני' לחייב בגזל ודו"ק:

    בא"ד ואם מתקנה היא דיש יאוש צריך לאוקמא כשנשתקעו שם הבעלים עכ"ל כ"ה בפי' הר"ש שם וכצ"ל וכוונתו דאם מתקנה שטעות נפל בהך ברייתא פטור במקום חייב וצריכא תיקון דצ"ל ברה"ר חייב בגזל קרקע כו' דהשתא בתיקון זה יתיישבו כל הקושיות חוץ מזו ברה"ר מאן מייאש אבל כיון דע"כ לפי הטעות דקתני בה פטור הא דיש יאוש צריך לאוקמי כשנשתקעו דהוי אף מדאורייתא יאוש אף להקל כמ"ש התוס' לעיל וא"כ השתא נמי הוי שפיר רה"ר דומיא דשייך בו הך יאוש דנשתקעו שם בעלים ממנו ודו"ק:

    בד"ה ולקניוה בשינוי השם תימה כו' וא"ת ועוצבא דהתם כו' ועדיף שינוי השם החוזר דקני עם יאוש כו' משינוי מעשה כו' והשתא ניחא הא דקאמרינן כו' עכ"ל ויש לדקדק דהך קושיא מעוצבא אין לה מקום כאן אלא אתלמוד ערוך דהתם דקאמר גבי מריש דשינוי השם החוזר לברייתו לא שמיה שינוי וע"ק אמאי לא תרצו כן לעיל אתמיהתם דאע"ג דשינוי מעשה החוזר לברייתו קאמר דלא קני מ"מ פריך שפיר ולקנייה בשינוי השם החוזר עם יאוש דעדיף דהא עם יאוש מיירי הכא כמ"ש התוס' וע"ק מאי קאמרי והשתא ניחא דמשמע לכאורה השתא דקאמרי' דאפילו שינוי החוזר אינו קונה אלא היכא דאיכא יאוש גביה כמו שהבין מהרש"ל מדבריהם וזה אינו דהא מכ"ש אם נימא דההיא דעוצבא מיירי בלא יאוש וקני שינוי השם לחודיה דהוה ניחא טפי ההיא דשינוי השם כשינוי מעשה דמי דקני לחודיה בלא יאוש וע"כ הנראה שהביאו כאן הך קושיא וא"ת ועוצבא דהתם כו' דע"כ מכח הך קושיא אית לן לפלוגי בין שינוי מעשה החוזר לשינוי השם החוזר דעדיף וקונה עם יאוש דבהכי יתיישב מעיקרא תמיהתם דשפיר פריך ולקנייה בשינוי השם החוזר דעדיף משינוי מעשה החוזר ואהא קאמרי והשתא ניחא כלומר לפי הוכחתינו מהך דעוצבא ע"כ דמיירי בשינוי השם החוזר דלא קני אלא ביאוש כדקתני לפי שלא נתייאשו הבעלים ניחא דקאמר שינוי השם כשינוי מעשה דמי היכא דאינו חוזר אבל אי הוה מיירי הך דעוצבא בשינוי שאינו חוזר ואפ"ה לא קני אלא ביאוש כדקתני לפי שלא נתייאשו לא הוה ניחא [הא] דקאמר שינוי השם כשינוי מעשה דמי דהיאך דמי כו':

    Chidushei Halachot on Sukkah 30b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    תוס' ד"ה וקרקע איגה נגזלת וכו' עד מכר לו אין מעיד לו עליה כצ"ל:

    בא"ד אבל פרה וטלית לא הדרי וכו' ושם בגמ' פריך הא מ"מ חייב להחזיר לו הגזלן הדמים וא"כ ניחא ליה לשמעון דתיקום ביד לוי שקנאה מראובן הגזלן ומשני כגון דמת הגזלן:

    בא"ד ואע"ג דלא נתייאשו הבעלים דלא אמרו ווי ליה לחסרון כיס דאנן סהדי דמייאשו ואפי' שמעינן דלא מייאשו נעשה כצוח על ספינתו וכו' כצ"ל:

    בא"ד נוטע לרבים חייב כנוטע בתוך שלו ברה"ר פטור כגזל קרקע:

    בא"ד וכולה מלתא דתמיה היא דהא מתני' קתני הגזלן וכו' כצ"ל:

    בא"ד דמשמע משום דנגזל' ויש יאוש פטור וכו' אדרבה מכח זה יש לי לחייב כנוטע בתוך שלו כצ"ל:

    בא"ד ואם מתקנה דיש יאוש צריך לאוקמא וכו' כצ"ל ופי' ואם נוכל לתקן וליישב לשון הירושלמי ויהיה נשמע מיניה דיש יאוש צריך לאוקמה דאיירי כשנשתקעו שם הבעלים אבל לעולם בסתם יאוש לא שייך בקרקע:

    ד"ה שינוי החוזר לברייתו וכו' כגון נסרים ועשאן כלים כיון דמדאורייתא לא קני כצ"ל:

    3 more comments on this page.

    Maharam on Sukkah 30b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    בגמרא וקרקע אינה נגזלת ופירש"י כלומר אינה קנויה לגזלן בשום יאוש דלעולם כו' דמקראי נפקא לן בהגוזל בתרא עכ"ל. לכאורה נראה מלשונו דמ"ש דמקראי נפקא לן בהגוזל היינו לענין דלא מהני יאוש בקרקע ולע"ד לא יתכן לפרש כן דהתם בהגוזל לא איירי כלל מענין יאוש אי מהני שיקנה הגזלן הקרקע בע"כ של נגזל דומיא דהאי דשמעתין אלא עיקר הסוגיא דהגוזל היינו לאידך גיסא שאם שטפה נהר וכיוצא בו דפליגי ר"א וחכמים אם יכול לומר הרי שלך לפניך או לא דלר"א דאמר קרקע נגזלת ברשותיה דגזלן איתניס כמו במטלטלין וחייב להעמיד לו שדה אחר ולחכמים אומר לו הרי שלך לפניך דממעטינן קרקעות מדיני גזל ושומרין בכלל ופרט וכלל והיינו מגזירת הכתוב וא"כ אין זה ענין כלל לענין יאוש דלא כתיב בהאי ענינא דכלל ופרט ולא שייך בהך פלוגתא דר"א וחכמים אלא דהנך תנאי ואמוראי דפליגי ביאוש בסברא בעלמא פליגי במרובה אי יאוש קונה כדאשכחן באבידה או דלמא דשאני אבידה דבהתירא אתא לידיה א"כ ממילא דהאי סברא גופא שייך נמי בקרקע כמו במטלטלין דהא באבידה גופא דרשינן לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע. לכך נראה דמ"ש רש"י דמקרא נפקא לן לאו איאוש קאי אלא אעיקר מילתא דקרקע אינה נגזלת דפליגי ר"א וחכמים לקמן בשמעתין משא"כ בהא דלא מהני יאוש בקרקע ממילא ידעינן לה מסברא דהא אפילו במטלטלין למ"ד יאוש קונה היינו לענין גוף הגזילה אם נשתנית ונשפך או פיחתה וכיוצא בו אבל מדמי הגזילה ודאי לא מהני יאוש אפילו שמענא דמיאש כדאמרינן בעלמא נהי דמיאש מגזילה מדמי מי מיאש וכמ"ש מילתא בטעמא בפרק השולח (גיטין דף ל"ח) דהא דמיאש מגופא היינו מפני שהוא דבר שניתנה להוצאה מתחת יד הגזלן וא"כ כיון דקרקע אינה נגזלת והארץ לעולם עומדת א"כ גוף הגזל הוי כמו דמי הגזל ואנן סהדי שלא מחל לו גוף הקרקע דלעולם יוכל להוציאה מידו בכל עת שירצה כן נראה לי בכוונת רש"י:

    אלא דלפ"ז יש לדקדק במ"ש רש"י בדיבור הקודם דסתם עכו"ם בארץ ישראל גזלי ארעתא מישראל נינהו ושמא מישראל הוה ולמה הוצרך לפרש מישראל יותר מעכו"ם בארץ ישראל דהא קי"ל גזל עכו"ם אסור ורב הונא גופא דאיהו מריה דשמעתין דאוונכרי ס"ל להדיא בהגוזל בתרא דגזל עכו"ם אסור וכמו שכתבו כל הפוסקים לענין לולב הגזול גופא ובשלמא אי הוי אמרינן דמאי שכתב רש"י דמקראי ילפינן היינו לענין יאוש הוי א"ש דהא האי קרא ודאי בישראל איירי וכיון דאפי' ישראל מישראל אינו קונה קרקע ביאוש א"כ עכו"ם מישראל לא כ"ש דאינו קונה כי האי דשמעתין אבל כשגזל עכו"ם מעכו"ם ודאי לא שמעינן ליה מהאי קרא. משא"כ למאי דפרישית דלענין דלא מהני יאוש בקרקע היינו בשמעתין לאו מקרא ילפינן לה אלא מסברא דלא שייך יאוש בקרקע כלל א"כ הוי מצי לפרש בפשיטות דהא דאמרינן סתם עכו"ם גזלי ארעתא נינהו היינו בין מישראל בין מעכו"ם וצ"ע ליישב. ובאמת ראיתי בתשובת הרשב"א סימן תתנ"ב שמפרש להדיא דהאי אוונכרי דשמעתין היינו משום חשש גזל עכו"ם זה מזה ועיין מה שאכתוב בזה בסמוך:

    בתוספות בד"ה וקרקע אינה נגזלת כו' כדפירש בקונטרס והדין עמו דאי יאוש מועיל לקרקע מאי נפקא ליה מיניה כו' עכ"ל. כמ"ש בסמוך בלשון רש"י נראה לי דצריך לפרש ג"כ בלשון התוספת דכל מה שדקדקו בזה שהדין עם רש"י דאלת"ה מאי נפקא ליה מיניה במאי דאינה נגזלת אין כוונתם בזה דא"כ לא איצטריך קרא למעט גזילת קרקע דהא ודאי ליתא דהא בלא"ה האי כלל ופרט וכלל דדרשי רבנן איצטריך למעט קרקע מדין שומרים וכפל ושבועה כדאיתא בריש מרובה ולענין גזל גופא נמי ודאי איצטריך הך דקרקע אינה נגזלת לענין דלא מהני שום שינוי כמו במטלטלין כגון אם שטפה נהר או חפר בה בורות שיחין ומערות וכן בשהכסיפה או השביחה א"כ ע"כ דמ"ש והדין עם רש"י דאל"כ מאי נפקא מיניה היינו במאי דמייתי רב הונא גופא הך מילתא דקרקע אינה נגזלת בעובדא דאוונכרי ולא משמע להו לפרש דהא דאיצטריך להך מילתא דקרקע אינה נגזלת דהיינו לענין דמסתמא לא מיאש שאין דרך לייאש ממנה משום דלישנא לא משמע הכי ועוד דבלא"ה הא אפילו לענין מטלטלין מסיק רבא בפרק האיש מקדש דסתם גזילה לאו יאוש בעלים הוא כן נראה לי מוכרח בכוונת התוספת אף דלכאורה הלשון לא משמע כן מדכתבו וכן מוכח בשמעתין אלמא דמעיקרא לאו משמעתין דייקא להו:

    ובעיקר דבריהם שהאריכו בזה הדיבור אי מהני יאוש בקרקע או לא ולפי מסקנתם דבנשתקע שם בעלים ממנה עיין בחידושינו בפ' השולח (גיטין דף ל"ח) ושם כתבתי מילתא בטעמא לענין יאוש דעבדים דאיתקש לקרקעות ונהי דלא מהני יאוש בקרקע מטעם מחילה כמו במטלטלין משום דאנן סהדי שאינו מוחל לו הקרקע בלב שלם כדפרישית. ועוד דלשון מחילה גופא לא מהני בקרקע כיון דאינה נגזלת ובחזקת בעליה עומדת אפ"ה שייך בה יאוש מטעם הפקר ואף שכתבו התוספת במרובה ובכמה דוכתי דיאוש במטלטלין אינו מטעם הפקר היינו כדפרישית בהשולח משום דקי"ל אין אדם יכול להקדיש ולהפקיר דבר שאינו ברשותו כגון גזל ולא נתייאשו הבעלים משא"כ בקרקעות כיון דלעולם הם ברשותו כדאמרינן מה ביתו ברשותו א"כ לעולם יכול להפקירן והא ודאי דלענין יאוש דהפקר לא שייך למעט קרקעות מכלל ופרט וכלל דהא עיקר הפקר אפילו במטלטלין גופייהו לא ילפינן אלא מקרקעות דכתיב בשמיטה תשמטנה ונטשתה ודרשינן יש לך נטישה אחרת שהיא כזו וזהו הפקר. א"כ לפ"ז מה"ט גופא קאמר בירושלמי דנשתקע שם בעליה ממנה יש יאוש בקרקע והיינו מטעם הפקר שאין לך הפקר גדול מזה שאין לה בעלים והרי הן כמדבר כן נראה לי נכון וע"ש באריכות יותר ואפ"ה א"ש האי דאוונכרא דהכא דחייש רב הונא שמא לא נשתקע דמה שאין לה תובעים השתא היינו מפני אימתן של עכו"ם:

    ומתוך מ"ש יש ליישב שיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור והב"י שהשמיטו דין זה דאוונכרי לגמרי והיינו משום דמשמע להו דכולא מילתא דר"ה לאו מדינא איירי דהא מסקינן בגיטין דף מ"ה דאמר רב יוסף אין אנפרות בבבל כיון דאיכא בי דואר ולא קביל אחולי אחיל וא"כ הך מילתא דר"ה אינו אלא עצה טובה לאוונכרי כיון דאפשר למיעבד בהיתירא ולמיחש מיהא בעי שמא יבוא שום אדם ויערער שהקרקע שלו הו"ל למפרע כמצוה הבאה בעבירה ולא יצא ידי חובתו ועיין מה שאבאר בזה בק"א:

    בגמ' ולקנייה בשינוי מעשה למאי דפירש"י בסמוך דר"ה חייש נמי למצוה הבאה בעבירה צריך לומר דבכה"ג לא חשיב מצוה הבאה בעבירה כמ"ש התוספת לעיל בד"ה הא קנייה דכיון דקנייה בשעת אגודה שאוגדו מעי"ט תו לא הוי מצוה הבאה בעבירה:

    אלא דלפ"ז לא א"ש מ"ש רש"י אי נמי דיאוש כדי קונה אפ"ה הוי מצוה הבאה בעבירה. א"כ נראה מזה דרש"י לא נחית להך סברת התוס' וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי מקשה ולקנייה בשינוי מעשה:

    והנלע"ד בענין זה היינו משום דבלא"ה יש לדקדק בכל השקלא וטריא דשמעתין מאי קשיא להו אליבא דר"ה דהא שפיר קאמר להו דליגזז אינהו כדי שלא יהיו כגוזלים קרקע של ישראל וכמ"ש רש"י להדיא שאם יחתכוה מן המחובר יהא להם כגוזלים ואסור לגזול בקרקע של ישראל אע"כ כדפרישית בסמוך דודאי אין כאן שום איסור גזילה ממש דהא דסתם כו' אינן אלא מיעוטא דמיעוטא ומהיכי תיתי נחוש לה דאפי' את"ל שזה העכו"ם בעל הקרקע ממיעוטא הוא אפ"ה מאן יימר שזו הקרקע וזה האילן גזולה בידו אלא ודאי דעיקר מילתא דר"ה היינו לחומרא בעלמא שאם יבוא אדם ויערער הוי למפרע מצוה הבאה בעבירה והוי נמי ברכה לבטלה ובוצע בירך ניאץ ה'. וא"כ לפ"ז יפה כתב רש"י דאפילו למ"ד יאוש כדי קונה אפ"ה מידי חשש מצוה הבאה בעבירה לא נפיק דשמא יבוא ויערער ולומר שלא נתייאש. וא"כ לפ"ז לענין שינוי מעשה מקשה הש"ס שפיר ולקנייה בשינוי מעשה. וא"כ תו ליכא חשש מצוה הבאה בעבירה כלל כיון דודאי קונה בשינוי מעשה וכן בשינוי השם דבסמוך כן נראה לי נכון ודוק היטב:

    14 more comments on this page.

    Penei Yehoshua on Sukkah 30b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 30, Amud Bet, about 66 words in 5 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 5 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “וקרקע אינה נגזלת. הלכך לגזזוה אינהו, כי…”

    2. Segment 217 words

      Opens “סוף סוף כי גזזו אוונכרי, ליהוי יאוש…”

    3. Segment 39 words

      Opens “וליקניוה בשינוי מעשה! קא סבר לולב אין…”

    4. Segment 416 words

      Opens “ואם תמצי לומר לולב צריך אגד, שינוי…”

    5. Segment 58 words

      Opens “וליקניוה בשינוי השם, דמעיקרא הוה ליה אסא…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 30b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026