Talmud Builders

    Sukkah 51b

    Back to index

    English translation — Sukkah 51b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1with flaming torches that they would juggle in their hands, and they would say before them passages of song and praise to God. And the Levites would play on lyres, harps, cymbals, and trumpets, and countless other musical instruments. The musicians would stand on the fifteen stairs that descend from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, corresponding to the fifteen Songs of the Ascents in Psalms, i.e., chapters 120–134, and upon which the Levites stand with musical instruments and recite their song.

    2And this was the ceremony of the Water Libation: Two priests stood at the Upper Gate that descends from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, with two trumpets in their hands. When the rooster crowed at dawn, they sounded a tekia , and sounded a terua , and sounded a tekia . When they who would draw the water reached the tenth stair the trumpeters sounded a tekia , and sounded a terua , and sounded a tekia , to indicate that the time to draw water from the Siloam pool had arrived. When they reached the Women’s Courtyard with the basins of water in their hands, the trumpeters sounded a tekia , and sounded a terua , and sounded a tekia .

    3When they reached the ground of the Women’s Courtyard, the trumpeters sounded a tekia , and sounded a terua , and sounded a tekia . They continued sounding the trumpets until they reached the gate through which one exits to the east, from the Women’s Courtyard to the eastern slope of the Temple Mount. When they reached the gate through which one exits to the east, they turned from facing east to facing west, toward the Holy of Holies, and said: Our ancestors who were in this place during the First Temple period who did not conduct themselves appropriately, stood “with their backs toward the Sanctuary of the Lord, and their faces toward the east; and they worshipped the sun toward the east” (Ezekiel 8:16), and we, our eyes are to God. Rabbi Yehuda says that they would repeat and say: We are to God, and our eyes are to God.

    4GEMARA: The Sages taught: One who did not see the Celebration of the Place of the Drawing of the Water, never saw celebration in his life. One who did not see Jerusalem in its glory, never saw a beautiful city. One who did not see the Temple in its constructed state, never saw a magnificent structure. The Gemara asks: What is the Temple building to which the Sages refer? Abaye said, and some say that it was Rav Ḥisda who said: This is referring to the magnificent building of Herod, who renovated the Second Temple.

    5The Gemara asks: With what materials did he construct it? Rava said: It was with stones of green-gray marble and white marble [ marmara ]. Some say: It was with stones of blue marble and white marble. The rows of stones were set with one row slightly protruded and one row slightly indented, so that the plaster would take better. He thought to plate the Temple with gold, but the Sages said to him: Leave it as is, and do not plate it, as it is better this way, as with the different colors and the staggered arrangement of the rows of stones, it has the appearance of waves of the sea.

    6It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: One who did not see the great synagogue [ deyofloston ] of Alexandria of Egypt never saw the glory of Israel. They said that its structure was like a large basilica [ basileki ], with a colonnade within a colonnade. At times there were six hundred thousand men and another six hundred thousand men in it, twice the number of those who left Egypt. In it there were seventy-one golden chairs [ katedraot ], corresponding to the seventy-one members of the Great Sanhedrin, each of which consisted of no less than twenty-one thousand talents of gold. And there was a wooden platform at the center. The sexton of the synagogue would stand on it, with the scarves in his hand. And because the synagogue was so large and the people could not hear the communal prayer, when the prayer leader reached the conclusion of a blessing requiring the people to answer amen, the sexton waved the scarf and all the people would answer amen.

    7And the members of the various crafts would not sit mingled. Rather, the goldsmiths would sit among themselves, and the silversmiths among themselves, and the blacksmiths among themselves, and the coppersmiths among themselves, and the weavers among themselves. And when a poor stranger entered there, he would recognize people who plied his craft, and he would turn to join them there. And from there he would secure his livelihood as well as the livelihood of the members of his household, as his colleagues would find him work in that craft.

    8After depicting the glory of the synagogue, the Gemara relates that Abaye said: All of the people who congregated in that synagogue were killed by Alexander the Great of Macedonia. The Gemara asks: What is the reason that they were punished and killed? It is due to the fact that they violated the prohibition with regard to Egypt in this verse: “You shall henceforth return no more that way” (Deuteronomy 17:16), and they returned. Since they established their permanent place of residence in Egypt, they were punished.

    9When Alexander arrived, he found them, and saw that they were reading the verse in the Torah scroll: “The Lord will bring a nation against you from far, from the end of the earth, as the vulture swoops down; a nation whose tongue you shall not understand” (Deuteronomy 28:49). He said, referring to himself: Now, since that man sought to come by ship in ten days, and a wind carried it and the ship arrived in only five days, apparently the verse referring a vulture swooping down is referring to me and heavenly forces are assisting me. Immediately, he set upon them and slaughtered them.

    10§ The mishna continues: At the conclusion of the first Festival day, etc., the priests and the Levites descended from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, where they would introduce a significant repair. The Gemara asks: What is this significant repair? Rabbi Elazar said that it is like that which we learned: The walls of the Women’s Courtyard were smooth, without protrusions, initially. Subsequently, they affixed protrusions to the wall surrounding the Women’s Courtyard. Each year thereafter, for the Celebration of the Place of the Drawing of the Water, they placed wooden planks on these projections and surrounded the courtyard with a balcony [ gezuztra ]. And they instituted that the women should sit above and the men below.

    11The Sages taught in the Tosefta : Initially, women would stand on the inside of the Women’s Courtyard, closer to the Sanctuary to the west, and the men were on the outside in the courtyard and on the rampart. And they would come to conduct themselves with inappropriate levity in each other’s company, as the men needed to enter closer to the altar when the offerings were being sacrificed and as a result they would mingle with the women. Therefore, the Sages instituted that the women should sit on the outside and the men on the inside, and still they would come to conduct themselves with inappropriate levity. Therefore, they instituted in the interest of complete separation that the women would sit above and the men below.

    12The Gemara asks: How could one do so, i.e., alter the structure of the Temple? But isn’t it written with regard to the Temple: “All this I give you in writing, as the Lord has made me wise by His hand upon me, even all the works of this pattern” (I Chronicles 28:19), meaning that all the structural plans of the Temple were divinely inspired; how could the Sages institute changes?

    13Rav said: They found a verse, and interpreted it homiletically and acted accordingly:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    באבוקות של אורזורקין אותם כלפי מעלה ומקבלין אותם ויש שבקיאין לעשות כן בארבע אבוקות או בשמונה וזורק זו ומקבל זו וזורק זו ומקבל זו:

    דברי תושבחותמפרש בגמרא:

    ט"ו מעלותאורך המעלה ברוחב העזרה ורוחב המעלה חצי אמה ורומה חצי אמה כדאמרינן במסכת מדות (פ"ב מ"ג) ובסדר יומא (דף טז.):

    שעליהן הלוים עומדין [בכלי] שירלשמחת בית השואבה אבל דוכן לשיר הקרבן אצל המזבח היה:

    תקעו והריעוזה סימן לילך למלאות המים לניסוך מן השילוח:

    הגיעו לעזרהלקרקע עזרת נשים:

    תקעו והריעו ותקעוובראש השנה (דף לג:) יליף בכל תקיעות פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ותרועה באמצע:

    והיו תוקעין והולכיןבאלו שלש אחרונות מאריכין עד שמגיעין לשער היוצא מעזרת נשים להר הבית לשיפולו למזרח והשער ההוא מכוון כנגד שער שמעזרת ישראל לעזרת נשים ויורדין ממערב למזרח וכשהיו נכנסין למקדש היו הולכין ממזרח למערב דרך עלייה:

    הפכו פניהםלמערב לצד העזרות וההיכל לומר דבר זה:

    אבותינובבית הראשון היו כופרין ולא היו פניהם לבית אלא אחוריהם אל היכל ה' וגו' פסוק הוא ביחזקאל (ח):

    שונין אותהכופלין אותה כדמפרש אנו ליה וליה עינינו:

    גמ' מאי היאאיזה מן הבנינים של שלמה או של נחמיה בן חכליה או של הורדוס שסתרו ובנאו:

    [שיישא]שייש צבוע לא לבן ולא שחור אלא כעין ירוק בלע"ז בי"ש:

    [ומרמרא]שייש לבן:

    כוחלאשישא צבוע ככחול:

    אפיק שפהשורה של אבנים נכנסה ושורה יוצאה:

    דמיחזי כאדותא דימאכגלי הים שהאבנים משונים במראיהן זו מזו והעינים המסתכלות בהן שוטטות ונראות כאילו גלי הים הם נדים ונעים:

    דיופלוסטוןלשון יונית דיו שנים פלו לשון שרים כמו מטרפולין וכמו דיופולין מרומי דתענית (דף יח:) סטון לשון סטיו שני סטוין:

    סטיו כפוללישיבת שרים של אלכסנדריא שהלכו שם יוחנן בן קרח ושרי החיילים לאחר חורבן בית ראשון בימי ירמיה ונתיישבו שם ואף על פי שעלה שם נבוכדנצר והחריב את מצרים ונהרגו מישראל שהלכו שם כמו שנתנבא עליהם ירמיה (מב) עלו בניהם שם לגדולה ועושר עד שהחריבם אלכסנדרוס:

    בסילקיפלטירין גבוהים נקראים בסילקאות:

    כנגד שבעים ואחד זקניםשעשו להם סנהדרין:

    ככרי זהב גרסינן:

    בימהכעין אלמימבר"א שלנו:

    חזן הכנסתשמש הצבור:

    לענות אמןשהיה שליח שלפני התיבה גומר ברכתו והן לא היו יכולין כולן לשמוע קולו:

    זהבין כספיןצורפי זהב צורפי כסף:

    נפחיםחרשי ברזל:

    טרסייםחרשי נחושת:

    גרדייםאורגין:

    ונפנה לשםונשכר להם למלאכתם:

    ההוא גברא הוהעליו נאמר מקרא זה וגזרת מלך היא להחריבה:

    ודלי זיקאגבה הרוח:

    חלקה היתההעזרת נשים בראשונה ולא היו זיזין יוצאין מן הכתלים:

    והקיפוה גזוזטראנתנו זיזין בכתלים בולטין מן הכותל סביב סביב וכל שנה מסדרין שם גזוזטראות לווחין שקורין בלנ"ק כדי שיהו נשים עומדות שם בשמחת בית השואבה ורואות וזהו תיקון גדול דקתני מתניתין שמתקנין בכל שנה:

    מבפניםבעזרת נשים:

    מבחוץברחבה של הר הבית ובחיל:

    היכי עביד הכישהוסיפו ושינו כלום על בנין שלמה:

    והכתיבגבי דוד המלך כשצוה את שלמה על מדת הבית ובניינו:

    הכל בכתב מיד ה' עלי השכילכל מלאכת התבנית שהודיעו הקב"ה ע"י גד החוזה ונתן הנביא:

    קרא אשכחושצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבאו לידי קלקול:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוכה 51 עמוד ב

    1באבוקות של אור שבידיהן, ואומרים לפניהם דברי שירות ותושבחות. והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר, על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, כנגד חמש עשרה (מעלות) שבתהלים, שעליהן לוים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה.

    2ועמדו שני כהנים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת נשים, ושני חצוצרות בידיהן, קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו. הגיעו למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו. הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו.

    3(הגיעו לקרקע תקעו והריעו ותקעו) היו תוקעין והולכין עד שמגיעין לשער היוצא ממזרח. הגיעו לשער היוצא ממזרח הפכו פניהן ממזרח למערב ואמרו: אבותינו שהיו במקום הזה ״אחוריהם אל ההיכל ופניהם קדמה ומשתחוים קדמה לשמש״, ואנו ליה עינינו. ר' יהודה אומר, היו שונין ואומרין: אנו ליה, וליה עינינו.

    Gemara

    4ת"ר מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם. מי שלא ראה בהמ"ק בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם. מאי היא? אמר אביי ואיתימא רב חסדא: זה בנין הורדוס.

    5במאי בניה? אמר (רבא): באבני שישא ומרמרא. איכא דאמרי: באבני שישא כוחלא ומרמרא. אפיק שפה ועייל שפה, כי היכי דלקבל סידא. סבר למשעיין בדהבא, אמרו ליה רבנן: שבקיה, דהכי שפיר טפי, דמיתחזי כאדותא דימא.

    Baraita

    6תניא, רבי יהודה אומר: מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים, לא ראה בכבודן של ישראל. אמרו: כמין בסילקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו. פעמים שהיו בה (ששים רבוא על ששים רבוא), כפלים כיוצאי מצרים. והיו בה ע"א קתדראות של זהב, כנגד ע"א של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב. ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו. וכיון שהגיע לענות אמן, הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן.

    7ולא היו יושבין מעורבין, אלא זהבין בפני עצמן וכספין בפני עצמן ונפחין בפני עצמן וטרסיים בפני עצמן וגרדיים בפני עצמן. וכשעני נכנס שם, היה מכיר בעלי אומנתו ונפנה לשם ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.

    8אמר אביי: וכולהו קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן. מ"ט איענשו משום דעברי אהאי קרא: (דברים יז, טז) ״לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד״, ואינהו הדור אתו.

    9כי אתא, אשכחינהו דהוו קרו בסיפרא: (דברים כח, מט) ״ישא ה' עליך גוי מרחוק״, אמר: מכדי ההוא גברא בעי למיתי ספינתא בעשרה יומי, דליה זיקא ואתי ספינתא בחמשא יומי נפל עלייהו וקטלינהו.

    10במוצאי יום טוב כו'. מאי תיקון גדול? אמר רבי אלעזר: כאותה ששנינו: חלקה היתה בראשונה. והקיפוה גזוזטרא, והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה.

    Baraita

    11תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים, ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה.

    12היכי עביד הכי? והכתיב: ״(דברי הימים א כח״, יט) ״הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל״.

    13אמר רב: קרא אשכחו ודרוש׃

    Tosafot

    שעליהן הלוים עומדין בכלי שירלשמחת בית השואבה אבל דוכן לשיר דקרבן אצל המזבח היה כך פירש בקונט' ובמס' מדות (פ"ב מ"ו) תנן ומייתי לה בפ"ק דיומא (דף טז.) ראב"י אומר מעלה היתה שם גבוהה אמה ודוכן נתון עליה ואותה מעלה היתה בין עזרת ישראל לעזרת כהנים:

    קרא הגבר תקעו והריעו ותקעותימה דמשמע שמקרות הגבר הולכין לשאוב מים וא"כ היו נפסלין בלינה דע"כ לא פליגי פ"ב דזבחים (דף כ.) אלא לענין קידוש ידים ורגלים מקרות הגבר ועד צפרא [אי] פסלא בלינה או לא אבל מי הכיור (עצמו) נפסלין בעמוד השחר כדמוכח התם ואפי' סילקן מן הכיור אחר קרות הגבר הדר משקע ליה וי"ל דשוהין היו בתקיעות ובתרועות ובהפיכת פניהם למערב וגם בחזרה לאחר מילוי והיה מאיר היום קודם שיגיעו לעזרה ועד שיקדשן בכלי לא הוכשרו ליפסל בלינה כדתנן פרק חטאת העוף במסכת מעילה (דף י.) גבי נסכים ואף על פי שהצלוחית היתה מקודשת מכל מקום אין כלי שרת מקדשין בחוץ אלא בפנים:

    והיו בה ע"א קתדראות של זהב כנגד ע"א זקניםפירוש סנהדרין תימה הא דתנן פרק קמא דסנהדרין (דף ב. ושם) סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד רבי יהודה אומר שבעים [וא"כ ה"ל לעשות רק שבעים קתדראות] ומתוך כך צריך לפרש שאותה קתדרא היתה למופלא שבב"ד ולא היה מן החשבון דאי לאו הכי קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה:

    וכיון שהגיע לענות אמן מניף בסודר וכל העם עונין אמןבערוך קשיא ליה לרבינו נסים הא דאמר בריש גמרא דשלשה שאכלו (ברכות דף מו.) אין עונין אמן יתומה והא הכא לא שמעו הברכה אלא בהנפת הסודרין יודעין שהגיע עונת אמן והן עונין אמן יתומה ומפרש בשם רבנן דבני מערבא שעל מי שהוא חייב ברכה קאמר ובענייתו אמן רוצה לצאת ידי חובתו צריך שישמע ואחר כך יענה אמן ולא יענה אמן יתומה והא דעונין אמן בהנפת סודרין היינו בקריאת ספר תורה ולא בתפלה ולא בדבר ששליח מוציא רבים ידי חובתן וכן מפרש בגמרא דפירקין בירושלמי בימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עליה עמד אחד מהן לקרות היה הממונה מניף בסודרין והם עונין אמן על כל ברכה וברכה ובברכות ירושלמי בסוף אלו דברים קאמר איזו היא אמן יתומה הונא אמר רב הן הן דחייב לומר ברכה ולא ידע מה הוא עונה ורב כהן צדק גאון אמר חייב צבור לשתוק ולשמוע כל ברכה וברכה מפי החזן ואח"כ יענה אמן לאחר שתכלה הברכה מפי המברך ועוד יש לומר יודעים היו לכוון סדר הברכות שזו אחר זו במנין שמונין כסדרן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מתני' מוצאי יו"ט הראשון של חג היו יורדין לעזרת ישראל ומתקנין שם תיקון גדול תנא בראשונה כשהיו רואין שמחת בית השואבה היו אנשים מבפנים ונשים רואות מבחוץ והיו באין לידי קלות ראש התקינו ג' גזוזטראות בעזרה כנגד ג' רוחות להיות הנשים רואות מלמעלה.

    והיכי עבדי הכי והכתיב הכל בכתב מיד ה' וגו' [והאיך] התקינו אח"כ.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 51b

    Sukkah 51b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 436 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    באבוקות של אור זורקין אותם כלפי מעלה ומקבלין אותם ויש שבקיאין לעשות כן בארבע אבוקות או בשמונה וזורק זו ומקבל זו וזורק זו ומקבל זו:

    דברי תושבחות מפרש בגמרא:

    ט"ו מעלות אורך המעלה ברוחב העזרה ורוחב המעלה חצי אמה ורומה חצי אמה כדאמרינן במסכת מדות (פ"ב מ"ג) ובסדר יומא (דף טז.):

    שעליהן הלוים עומדין [בכלי] שיר לשמחת בית השואבה אבל דוכן לשיר הקרבן אצל המזבח היה:

    תקעו והריעו זה סימן לילך למלאות המים לניסוך מן השילוח:

    הגיעו לעזרה לקרקע עזרת נשים:

    תקעו והריעו ותקעו ובראש השנה (דף לג:) יליף בכל תקיעות פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ותרועה באמצע:

    והיו תוקעין והולכין באלו שלש אחרונות מאריכין עד שמגיעין לשער היוצא מעזרת נשים להר הבית לשיפולו למזרח והשער ההוא מכוון כנגד שער שמעזרת ישראל לעזרת נשים ויורדין ממערב למזרח וכשהיו נכנסין למקדש היו הולכין ממזרח למערב דרך עלייה:

    32 more comments on this page.

    Rashi on Sukkah 51b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    שעליהן הלוים עומדין בכלי שיר לשמחת בית השואבה אבל דוכן לשיר דקרבן אצל המזבח היה כך פירש בקונט' ובמס' מדות (פ"ב מ"ו) תנן ומייתי לה בפ"ק דיומא (דף טז.) ראב"י אומר מעלה היתה שם גבוהה אמה ודוכן נתון עליה ואותה מעלה היתה בין עזרת ישראל לעזרת כהנים:

    קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו תימה דמשמע שמקרות הגבר הולכין לשאוב מים וא"כ היו נפסלין בלינה דע"כ לא פליגי פ"ב דזבחים (דף כ.) אלא לענין קידוש ידים ורגלים מקרות הגבר ועד צפרא [אי] פסלא בלינה או לא אבל מי הכיור (עצמו) נפסלין בעמוד השחר כדמוכח התם ואפי' סילקן מן הכיור אחר קרות הגבר הדר משקע ליה וי"ל דשוהין היו בתקיעות ובתרועות ובהפיכת פניהם למערב וגם בחזרה לאחר מילוי והיה מאיר היום קודם שיגיעו לעזרה ועד שיקדשן בכלי לא הוכשרו ליפסל בלינה כדתנן פרק חטאת העוף במסכת מעילה (דף י.) גבי נסכים ואף על פי שהצלוחית היתה מקודשת מכל מקום אין כלי שרת מקדשין בחוץ אלא בפנים:

    והיו בה ע"א קתדראות של זהב כנגד ע"א זקנים פירוש סנהדרין תימה הא דתנן פרק קמא דסנהדרין (דף ב. ושם) סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד רבי יהודה אומר שבעים [וא"כ ה"ל לעשות רק שבעים קתדראות] ומתוך כך צריך לפרש שאותה קתדרא היתה למופלא שבב"ד ולא היה מן החשבון דאי לאו הכי קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה:

    וכיון שהגיע לענות אמן מניף בסודר וכל העם עונין אמן בערוך קשיא ליה לרבינו נסים הא דאמר בריש גמרא דשלשה שאכלו (ברכות דף מו.) אין עונין אמן יתומה והא הכא לא שמעו הברכה אלא בהנפת הסודרין יודעין שהגיע עונת אמן והן עונין אמן יתומה ומפרש בשם רבנן דבני מערבא שעל מי שהוא חייב ברכה קאמר ובענייתו אמן רוצה לצאת ידי חובתו צריך שישמע ואחר כך יענה אמן ולא יענה אמן יתומה והא דעונין אמן בהנפת סודרין היינו בקריאת ספר תורה ולא בתפלה ולא בדבר ששליח מוציא רבים ידי חובתן וכן מפרש בגמרא דפירקין בירושלמי בימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עליה עמד אחד מהן לקרות היה הממונה מניף בסודרין והם עונין אמן על כל ברכה וברכה ובברכות ירושלמי בסוף אלו דברים קאמר איזו היא אמן יתומה הונא אמר רב הן הן דחייב לומר ברכה ולא ידע מה הוא עונה ורב כהן צדק גאון אמר חייב צבור לשתוק ולשמוע כל ברכה וברכה מפי החזן ואח"כ יענה אמן לאחר שתכלה הברכה מפי המברך ועוד יש לומר יודעים היו לכוון סדר הברכות שזו אחר זו במנין שמונין כסדרן:

    Tosafot on Sukkah 51b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    מתני' מוצאי יו"ט הראשון של חג היו יורדין לעזרת ישראל ומתקנין שם תיקון גדול תנא בראשונה כשהיו רואין שמחת בית השואבה היו אנשים מבפנים ונשים רואות מבחוץ והיו באין לידי קלות ראש התקינו ג' גזוזטראות בעזרה כנגד ג' רוחות להיות הנשים רואות מלמעלה.

    והיכי עבדי הכי והכתיב הכל בכתב מיד ה' וגו' [והאיך] התקינו אח"כ.

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 51b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    מי שלא ראה דיופלוסטון של אלסכנדריא פירוש פלו שרים סטיו ספסלי השרים:

    כיון שהגיע לענות אמן היו מניפין בסודרין וכ״ת והא הוה אמן יתומה כשעונה ואינו שומע למה שעונה כמו שפירשו בברכות י״א שלא הוי אמן יתומה אלא במתכוין לצאת י״ח בזה מברכה שהוא חייב בה וכגון של ברכת המזון וכיוצא בו אבל כשאינו בא לצאת י״ח באות׳‎ ברכה לית לן בה וכן נהגו בבית שבוע הבן ואריך:

    חוט של בוכיא היינו של עכביש:

    Ritva on Sukkah 51b · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRashba, Sheva Shitot, Warsaw, 1883. · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה קרא הגבר תקעו כו' מקרות הגבר ועד צפרא אי פסלה בלינה כו' עכ"ל מפי' מהרש"ל קרות הגבר הוא עלות השחר וצפרא הוא האיר המזרח ע"כ תוכן דבריו נראה מדבריו דפסול לינה תליא בהאיר המזרח שהוא הנץ החמה ואינו כן מתוך השמועה שם אלא דפסול לינה תליא בעמוד השחר וכמ"ש כאן אבל מי הכיור עצמו נפסלין בעמוד השחר דהשתא צפרא הוא עמוד השחר וקרות הגבר הוא קודם לו בסמוך כדמשמע שם מתוך השמועה ועלות השחר הוא עמוד השחר כדמוכח בפרק שני דמגילה ע"ש:

    Chidushei Halachot on Sukkah 51b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בתוס' ד"ה קרא (התרנגול) [הגבר] וכו' אבל מי כיור נפסלין וכו' ואפי' סלקן מן הבור אחר קרות הגבר הדר משקע להו כצ"ל פי' צריך לשקען כדי שלא יפסלו בלינה:

    בתוס' ד"ה וכיון שהגיע לענות אמן וכו' רב כהן צדק וכו' גם זה מדברי הערוך ולא לתרוצי הקושיא אתא אלא אפירושא דגמ' לפרש איזהו אמן יתומה ואמן חטופה אתא:

    Maharam on Sukkah 51b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמרא וטרסיים עיין ע"ז דף יז ע"ב תוספות ד"ה רבן:

    Gilyon HaShas on Sukkah 51b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וכו'. הא דהוצרכו להזכיר חטאת אבותם, נראה לי בס"ד כדי לסתום פי שטן שלא יקטרג בקנאתו בראותו השמחה שלהם באותו מקום שאז יבא לזכור עונות ראשונים ויסיים באחרונים לחפש להם מה שבחורין ובסדקים ועתה בראותו שהם עצמם מדברים בגנות ישמח וישתוק והוא על דרך מה שאמר רז"ל (תהלים קו, כג) 'לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו' שעמד במקום הפורץ הוא השטן לדחותו על ידי שאמר (שמות לב, לא) 'אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה' וכן הענין כאן. או יובן על דרך מה שכתב הרב אהל יעקב ז"ל על פסוק (הושע ז, א) 'כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל וְנִגְלָה עֲו‍ֹן אֶפְרַיִם' שיעריך הבינונים לגבי רשעים ובזה נראין הבינונים צדיקים לגבי דידם ואז לא יהיה קטרוג על כמה חסרונות הנמצאים בהם.

    אָנוּ לְיָהּ מִשְׁתַּחֲוִים וּלְיָהּ עֵינֵינוּ מְיַחֲלוֹת נראה לי בס"ד כי עתה אין השם שלם דכתיב (שמות יז, טז) 'כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ' ואנחנו מצפין שיהיה שלם בהארת יהי"ה שיתעלו אותיות ו"ה להיות י"ה כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בסוד הפסוק (זכריה יד, ט) 'בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה הֳ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד', וזהו שאמרו אָנוּ לְיָהּ כי עתה השם הוא בסוד אותיות 'יה' דוקא אך וּלְיָהּ עֵינֵינוּ כי אנחנו מצפים שישאלם בשם י"ה שאז הוא אותיות 'יִהְיֶה'. או יובן בס"ד הכונה כיון שאנחנו חלקו יתברך לכן מצפים לו על כל צרכינו וזהו אָנוּ לְיָהּ כלומר חלקו יתברך לכך לְיָהּ עֵינֵינוּ. או יובן בס"ד הכונה אנחנו מעלים מתורה ומצות מ"ן [מיין נוקבין] לְ'יָהּ' ואז לְיָהּ עֵינֵינוּ שימשיך לנו שפע בסוד מ"ד [מיין דוכרין] וכמו שאמר הכתוב (שיר השירים ו, ג) אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי. או יובן ישראל נקראים בני עולם הבא שהם סוד י"ה שבשם, וּלְיָהּ עֵינֵינוּ שנצייר תמיד שתי עינינו הם כנגד חו"ב [חכמה ובינה] שהוא סוד י"ה.

    וּמִי שֶׁלֹּא רָאָה יְרוּשָׁלַיִם בְּתִפְאַרְתָּהּ, לֹא רָאָה כְּרַךְ נֶחְמָד מִיָּמָיו וּמִי שֶׁלֹּא רָאָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּבִנְיָנוֹ, לֹא רָאָה בִּנְיָן מְפֹאָר מֵעוֹלָם. מַאי הִיא? אָמַר אַבַּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב חִסְדָּא: זֶה בִּנְיַן הוֹרְדוֹס. הא דלא שאל על ירושלים גם כן, משום דבזה אין לו ספק דודאי קאי על זמן מלכות שלמה המלך ע"ה שהיו כל ישראל עשירים גדולים ואין הכסף נחשב בימים ההם ובודאי בנו כולם בתים מפוארים כי היה להם זמן מנוחה מסביב וכן שלמה המלך ע"ה בנה כמה וכמה בניינים מפוארים ולכך היתה ירושלים כרך נחמד הפלא ופלא. ברם מה שאמר על בית המקדש אי אפשר לפרש דקאי על בית המקדש שבנה שלמה דאם כן הוה ליה להקדים בית המקדש לירושלים, ועוד הוה ליה לכלול אותם יחד והכי הוה ליה למימר 'כל שלא ראה בית המקדש בבניינו וירושלים בתפארתה לא ראה בנין מפואר וכרך נחמד מימיו' כיון דשניהם בזמן אחד הם אלא ודאי מדהקדים את ירושלים ונקיט בית המקדש באחרונה כמלתא באפי נפשה שמע מינה דלאו על בית המקדש דבנה שלמה דקדים קאי ולכך שאל 'מַאי הִיא?'

    בְּאַבְנֵי שִׁישָׁא וּמַרְמְרָא אִיכָּא דְּאַמְרֵי: בְּאַבְנֵי שִׁישָׁא, כּוּחְלָא וּמַרְמְרָא. אמרו רז"ל דאבנים אלו נגלו להם בתוך הים בדרך נס מן השמים. ונראה לי בס"ד ראשי תיבות ג' אבנים אלו 'שכם' לרמוז אם יעשו תשובה שלימה שהיא משולשת בודוי וחרטה ועזיבת החטא שיש בה כדי סיפוק לכפר חטא ועון ופשע אז יזכו בזמן הבית ההוא למקרא שכתוב (צפניה ג, ט) 'כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם הֳ' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד', ולכן נבנה בדרך זה אַפִּיק שָׂפָא וְעַיִל שָׂפָא. גם אבנים הנזכר ראשי תיבות 'שכם' שהוא ראשי תיבות 'שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ' כי נראה שם כבוד מלכותו לעיני הכל בבנין מפואר זה. גם הם ראשי תיבות 'משך' רמז בבנין בית המקדש 'מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ' (תהלים לו, יא).

    מַאי תִּקּוּן גָּדוֹל? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ. נראה לי לפי זה להכי אפקיה בלשון תיקון כי זה נעשה שמירה מאיסור זנות דכתיב בהו (משלי ט, יז) 'מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ' והיינו 'תִּיקּוּן' אותיות 'יִמְתָּקוּ'. או יובן אפקיה בלשון תיקון כי תיקון בהפוך אתוון 'קִינוֹת' כי תיקון זה למדו אותו מענין ההספד שהוא קינות שיעשו לעתיד.

    אָמַר רַב יוֹסֵף קְרָא אַשְׁכְּחוּ וְדָרְשׁוּ. יש לדקדק הוה ליה למימר דִּכְתִיב וכו' כאורחיה בכל הש"ס, ומה הלשון אומרת 'קְרָא אַשְׁכְּחוּ'? ונראה לי דהפסוק אינו מדבר בענין זה וגם אינו מדבר בענין השמירה שצריך לעשות בעריות אלא מספר על ההספד שיהיה לעתיד ומיניה למדו ודייקו האי דיוקא ולכן פסוק זה נחשב שבא לידם דרך מציאה ללמוד דבר בענין זה של שמירה שראוי לעשות משום איסור עריות.

    הִתְקִינוּ, שֶׁיְּהוּ נָשִׁים יוֹשְׁבוֹת מִבַּחוּץ, וַאֲנָשִׁים מִבִּפְנִים, וַעֲדַיִן הָיוּ בָּאִים לִידֵי קַלּוּת־רֹאשׁ. הִתְקִינוּ, שֶׁיְּהוּ נָשִׁים יוֹשְׁבוֹת מִלְּמַעְלָה, וַאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּה. נראה הכונה דהיושבים פניהם כלפי העזרה לראות השמחה שעושים בפנים ובתחלה כשהיו האנשים מבחוץ נמצא היו האנשים רואין גם את הנשים ומסתכלים בהם מאחוריהן ולכן התקינו שיהיו הנשים עומדות מבחוץ דאז האנשים אין מסתכלים בנשים דבושה לאדם להחזיר פניו להסתכל וחשו טפי על הסתכלות האנשים דשכיח בהו הרהור טפי ועם כל זה ראו שעדיין באין לידי קלות ראש הן מצד מעבר האנשים על הנשים בכניסתם, הן מצד שגם הנשים מסתכלין באנשים, ואז התקינו להבדילם לגמרי שיהיו הנשים יושבות למעלה והאנשים למטה. ועדיין קשה לי בזה דהמצאה זו של גזוזטרא אינה רחוקה מן השכל ואמאי לא עשו תקנה זו מתחלה עד שהכריחם הנסיון דודאי היה ראוי שיחשבו הקלקול שהיה קודם הנסיון? ונראה לי דהיו הנשים מתרעמים אם יוציאום מהעזרה דאויר העזרה אינו מקודש כמו קרקע העזרה ולכך היו הנשים מעכבים בדבר זה ובפרט כי עזרה זו עזרת נשים ואיך ידחו אותם ממנה ויניחום בגזוזטריאות שהוא באויר העזרה ולכן לא עשו כן בתחלה עד שהכריחם הנסיון לאפרושי מאיסורא.

    Ben Yehoyada on Sukkah 51b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 51, Amud Bet, about 436 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 139 words

      Opens “באבוקות של אור שבידיהן, ואומרים לפניהם דברי…”

    2. Segment 229 words

      Opens “ועמדו שני כהנים בשער העליון שיורד מעזרת…”

    3. Segment 347 words

      Opens “(הגיעו לקרקע תקעו והריעו ותקעו) היו תוקעין…”

      Named: רב ואמרו.

    4. Segment 442 words

      Opens “גמ׳ ת"ר מי שלא ראה שמחת בית…”

      Named: רב חסדא, אביי.

    5. Segment 534 words

      Opens “במאי בניה? אמר (רבא): באבני שישא ומרמרא.…”

      Named: רבא.

    6. Segment 678 words

      Opens “תניא, רבי יהודה אומר: מי שלא ראה…”

      Named: רבי יהודה.

    7. Segment 734 words

      Opens “ולא היו יושבין מעורבין, אלא זהבין בפני…”

    8. Segment 824 words

      Opens “אמר אביי: וכולהו קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן. מ"ט…”

      Named: אביי.

    9. Segment 932 words

      Opens “כי אתא, אשכחינהו דהוו קרו בסיפרא: (דברים…”

    10. Segment 1024 words

      Opens “במוצאי יום טוב כו'. מאי תיקון גדול?…”

      Named: רבי אלעזר.

    11. Segment 1133 words

      Opens “תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “היכי עביד הכי? והכתיב: (דברי הימים א…”

    13. Segment 135 words

      Opens “אמר רב: קרא אשכחו ודרוש…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sukkah 51b · Segment 4 — “…מאי היא? אמר אביי ואיתימא רב חסדא: זה בנין…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 51b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026