Talmud Builders

    Sukkah 6a

    Back to index

    English translation — Sukkah 6a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1However, if he was dressed in his clothes, and his sandals were on his feet, and his rings were on his fingers, he immediately becomes ritually impure, but they, the clothes, sandals, and rings, remain pure until he stays in the house long enough to eat half a loaf of bread. This calculation is based on wheat bread, which takes less time to eat, and not on barley bread, and it relates to one who is reclining and eating it together with relish or a condiment, which hastens the eating. This is a Torah measurement connected specifically to wheat.

    2Barley is also used as a basis for measurements, as we learned in a mishna: A bone from a corpse the size of a grain of barley imparts ritual impurity through contact and by being carried, but it does not impart impurity by means of a tent, i.e., if the bone was inside a house, it does not render all the articles in the house ritually impure.

    3The halakhic measure determined by a vine is the quantity of a quarter - log of wine for a nazirite. A nazirite, for whom it is prohibited to drink wine, is liable to be flogged if he drinks that measure.

    4Fig alludes to the measure of a dried fig-bulk with regard to the halakhot of carrying out on Shabbat. One is liable for carrying food fit for human consumption on Shabbat, provided that he carries a dried fig-bulk of that food.

    5Pomegranate teaches the following measure, as we learned in a mishna: All ritually impure wooden vessels belonging to ordinary homeowners become pure through being broken, as broken vessels cannot contract or maintain ritual impurity. They are considered broken if they have holes the size of pomegranates.

    6The Sages interpreted: “A land of olive oil and honey,” as: A land, all of whose measures are olive-bulks. The Gemara poses a question: Does it enter your mind that it is a land all of whose measures are olive-bulks? But aren’t there those measures that we just mentioned above, which are not olive-bulks? Rather, say: A land, most of whose measures are olive-bulks, as most measures relating to forbidden foods, e.g., fats, blood, piggul , leftover sacrificial flesh, ritually impure food, and the sciatic nerve, are olive-bulks, as are the measures for a corpse to transmit impurity in a tent and for an animal carcass to transmit impurity through contact.

    7Honey, i.e., dates from which date honey is extracted, also determines a measure, as with regard to eating on Yom Kippur, one is liable only if he eats a large date-bulk of food.

    8Apparently, all these halakhic measurements are derived from this verse in the Torah and are not halakhot transmitted to Moses from Sinai. The Gemara refutes this argument: And how can you understand it in that manner that all these measures are explicitly written in the Torah with regard to each of the halakhot mentioned above? Rather, they are halakhot that were transmitted to Moses from Sinai, and the verse cited is mere support for these halakhot , not a source.

    9Rabbi Ḥiyya bar Ashi said earlier that Rav said that the halakhot governing interpositions that invalidate ritual immersion are halakhot transmitted to Moses from Sinai. The Gemara challenges this assertion: These, too, are written in the Torah, as it is written: “And he shall bathe his flesh in the water” (Leviticus 14:9), and the Sages derived that nothing should interpose between his flesh and the water. Apparently, the halakhot of interposition are derived from a verse in the Torah and not through oral tradition.

    10The Gemara answers: When the halakha transmitted to Moses comes to teach, it is not with regard to an interposition on one’s skin, which is indeed derived from verses in the Torah. Rather, it comes to teach that an interposition in one’s hair invalidates the immersion, in accordance with the opinion of Rabba bar bar Ḥana, as Rabba bar bar Ḥana said: A single hair [ nima ] tied in a knot interposes and invalidates the immersion. Three hairs tied together in a knot do not interpose, because three hairs cannot be tied so tightly that water cannot penetrate them. With regard to two hairs tied together in a knot, I do not know the halakha . This halakha with regard to hair is a halakha transmitted to Moses from Sinai.

    11The Gemara raises a difficulty: The halakha with regard to one’s hair is also written in the Torah, as it is taught in a baraita with regard to that which is written: “And he shall bathe [ et besaro ] his flesh in the water.” The superfluous word et comes to include that which is subordinate to his flesh, and what is that? That is his hair. The fact that, like the body, there can be no interposition between one’s hair and the water is also derived from a verse.

    12The Gemara answers: When the halakha transmitted to Moses from Sinai comes to teach, it is not with regard to an interposition in one’s hair, which is indeed derived from a verse in the Torah. Rather, it comes to teach in accordance with the statement of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    היה לבוש כליודאיקרו להו בגדיו:

    הוא טמא מידדכתיב והבא אל הבית יטמא:

    והן טהורין עד שישההדכתיב (ויקרא י״ד:מ״ז) והאוכל בבית יכבס וגו' ודרשינן בת"כ אין לי אלא אוכל ושוכב אוכל בלא שוכב שוכב בלא אוכל לא אוכל ולא שוכב מניין ת"ל יכבס בגדיו ריבה שתי פעמים כתיב יכבס בגדיו ואם סופנו לרבות הכל מה ת"ל והאוכל ליתן שיעור לשוכב כדי אכילה שאין טעון כיבוס בגדים עד שישהה כדי אכילה וגופו טמא מיד דהכי כתיב והבא אל הבית יטמא ולא כתיב כיבוס בגדים והאוכל בבית דהיינו שוהה כדי אכילה יכבס בגדיו:

    אכילת פרסחצי ככר שיערו חכמים אותו למזון שתי סעודות לעירוב דתנן בעירובין (דף פב:) חציה לבית המנוגע:

    פת חטיןשהייתה מועטת משל שעורים:

    מיסבדהיינו דרך אכילה מי שהוא מיסב הוא עסוק באכילה ואינו טרוד בדברים אחרים:

    עצם כשעורהמן המת:

    ואינו מטמא באהלכשיעור זה עד שיהא שדרה או גלגולת שלמה או רוב מנין אברי אדם:

    גפןמה שיערו בו:

    כדי רביעית ייןבשאר איסורי נזיר דאיכא למאן דאמר במסכת נזיר (דף לד:) דחרצנים ולולבין ועליו מצטרפין לשיעור רביעית יין שאם יתנם לכוס מלא יין עד שיצא ממנו רביעית יין ואין דומה המשער בכוס מלא מים למשער ביין משום דיין עב הוא ואינו ממהר לצאת אלא נברץ ונגדש על שפת הכוס יותר מן המים:

    תאנהמה שיערו בה:

    כגרוגרת להוצאת שבתשיערו בכל האוכלים:

    כל כלי בעלי בתים שיעורןבנקביהם:

    כרמוןדעד שניקב כמוציא רמון שם כלי עליו ומקבל טומאה לפי שבעל הבית חס על כליו וכשהוא מוציא זיתים הוא משתמש בו רמונים אבל כלי אומן שעומד לימכר טהור בנקב כל שהוא:

    רוב שיעוריה כזיתיםמת ונבילה ואיסור חלב ודם ופיגול ונותר וטמא וגיד הנשה:

    דבשכל מיני מתיקה קרויין דבש ותמרים מיני מתיקה הן:

    כותבתתמרה:

    ליום הכפוריםדלא כתיב ביה אכילה אלא אשר לא תעונה (ויקרא כג) מידי דמייתב דעתיה ומפקע ליה מעינוי:

    מי כתיביכלום כתיב בתורה עצם כשעורה ובית המנוגע בחטין וכן כולם:

    ה"ג בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ כו':

    נימא אחת קשורהומקפיד עליו חוצצת דמיהדק שפיר ולא עיילי בה מיא ואמרינן לקמן גזרינן על מיעוטו המקפיד:

    שלש אינן חוצצותלפי שהשער קשה ולא מיהדק שפיר ועיילי ביה מיא:

    את הטפל לבשרויהא במים הטפל הדבוק:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    סוכה ו עמוד א

    1היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו הוא טמא מיד, והן טהורים עד שישהה בכדי אכילת פרס, פת חטין ולא פת שעורין, מיסב ואוכל בליפתן.

    2שעורה דתנן: עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא, ואינו מטמא באהל.

    3גפן כדי רביעית יין לנזיר.

    4תאנה כגרוגרת להוצאת שבת.

    5רמון דתנן: כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים.

    6(דברים ח, ח) ״ארץ זית שמן (ודבש)״ ארץ שכל שיעוריה כזיתים. ״כל שיעוריה״ סלקא דעתך?! הא איכא הני דאמרינן! אלא אימא: שרוב שיעוריה כזיתים.

    7דבש ככותבת הגסה ביום הכפורים.

    8אלמא דאורייתא נינהו! ותסברא? שיעורין מי כתיבי? אלא הלכתא נינהו, וקרא אסמכתא בעלמא הוא.

    9חציצין דאורייתא נינהו! דכתיב: ״(ויקרא יד״, ט) ״ורחץ (את בשרו) במים״, שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין המים!

    10כי אתאי הלכתא לשערו, כדרבה בר בר חנה. דאמר רבה בר בר חנא: נימא אחת קשורה חוצצת, שלש אינן חוצצות, שתים איני יודע.

    11שערו נמי דאורייתא נינהו, דכתיב: ״ורחץ את בשרו במים״, את הטפל לבשרו, ומאי ניהו שערו!

    12כי אתאי הלכתא, לכדרבי יצחק. דאמר רבי יצחק:

    Tosafot

    גפן כדי רביעית יין לנזירפי' בקונטרס כדי רביעית בשאר איסורי נזיר דאיכא למאן דאמר במס' נזיר (דף לד:) דלולבין ועלין וחרצנין מצטרפין לשיעור רביעית יין דאם יתנם לכוס מלא יין ויצא ממנו רביעית יין ואינו דומה המשער בכוס מלא יין למשער בכוס מלא מים דיין עב ואינו ממהר לצאת אלא נברץ ונגדש על שפת הכוס יותר מן המים ובריש עירובין (דף ד.) פי' בקונטרס גפן כדי רביעית יין לנזיר לחייבו מלקות משמע שרוצה לומר אם שתה רביעית יין ואין זה מענין האחרים דמשערינן בהו מילתא אחריתי וכמו שפירש כאן עיקר וכי האי גוונא תניא בתוספתא דנזיר כיצד הוא עושה מביא כוס מלא יין ומביא זית איגורי ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בו חייב ואם לאו פטור דברי ר' עקיבא ר' אלעזר בן עזריה אומר אינו חייב עד שישתה רביעית והשתא סוגיא דשמעתין כר' אלעזר בן עזריה ואין לחוש בכך דהכי נמי ההיא דעשר רביעית דפרק שלשה מינין (נזיר דף לח.) כוותיה ואע"ג דאמרינן התם בפלוגתא לא קמיירי לא חייש בהו אע"ג דפליג עלה רבי עקיבא ובנזיר נמי איכא בפלוגתא בפ' ג' מינין (נזיר דף לד.) דתנן ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין ר' עקיבא אומר אפילו שרה פתו ביין ויש בו לצרף כזית חייב ואמרינן בגמ' [דף לח:] ת"ק מדמה להו איסורי נזיר לשתיה ובאכילת עלין ולולבין נמי בעי רביעית כמו בשתיה ור' עקיבא סבר כיון דאמר קרא וענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית אף כל בכזית כלומר אף שתיה וקצת קשה לגירסא זו דהיכא אשכחן דמצריך רביעית במידי דאכילה וצריך לומר דמשמע ליה דכי קתני עד שיאכל מן הענבים כזית ה"ה בשתיה ומשנה ראשונה דאומרת עד שישתה רביעית ה"ה באכילה אלא מר נקיט אכילה משום דיליף מיניה לענין שתיה ומר נקיט שתיה משום דיליף מיניה לענין אכילה ור"ת גריס שם בנזיר ת"ק לא מדמה להו לכל איסורי נזיר לאכילה וכן מצא בספר ישן ויש ספרים שכתוב בהן ולא מדמי להו לאיסורי נזיר לשתיה והכל אחד אבל לאכילה ניחא טפי פי' משנה ראשונה מחלקת בין אכילה לשתיה ולא ילפינן מהדדי ולגירסא זו הויא אכילה בכזית לכולי עלמא ובשמעתין גרס ר"ת כזית יין לנזיר ואתיא ככ"ע ובמידי דאכילה וקשה לפי' ר"ת דמאי נפקא מינה דמשערינן אותו זית בכוס מלא יין דכן יכול לשער במים כמו יין במקום שישימו הזית איגורי בין ביין בין במים שם ישימו כמו כן החרצנים והזגים ואם נעמיד שמעתין במידי דשתיה כיון דאמרינן לחייב בשותה מה שמפיל שיעור כזית מן היין דהוא דבר מועט הא פשיטא דכיון דשתה יין דשעוריה. (מהכא) דאי אפשר לשערו אלא ביין וקצת משמע בירושלמי דנזיר כפר"ת דאכילה לכולי עלמא בכזית דקאמר התם משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין דהוו דרשינן שכר שכר מה שכר שנאמר להלן רביעית אף שכר האמור כאן רביעית חזרו לומר לא יאכל ולא ישתה מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית:

    כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמוניםגבי כלי עץ מיתניא פי"ז דכלים אבל בכלי חרס תנן פ' שלישי דכלים [מ"א] העשוי לאוכלין שיעורן כזיתים העשוי למשקים כו' והא דאמר בסוף המצניע (שבת דף צה:) חמש מדות בכלי חרס ניקב כמוציא זית טהור מלקבל זיתים ועדיין כלי הוא לקבל רמונים היינו אם יחדו לרמונים אבל סתמו כמוציא זית:

    שיעורן כרמוניםבמס' כלים פ' י"ז [מ"ד] תנן הרמונים שאמרו שלשה אחוזים זה בזה ולא שיהא צריך נקב גדול כל כך כדי שיצאו שלשתן בבת אחת אלא אחד לבד דהא אמר בסוף המצניע (שבת דף צה:) כמוציא רמון משמע רמון אחד דלא קאמר רמונים ועוד בפ' אלו קשרים (שבת דף קיב:) ובפ' עושין פסין (עירובין דף כד.) דבעי חזקיה ניקב כמוציא זית וסתמו וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רמון מהו הוה ליה למינקט ניקב כמוציא רמון וסתמו וחזר וניקב כמוציא רמון וסתמו עד שהשלימו לשלשה רמונים מהו ונראה לפרש דהא דנקט שלשה רמונים אחוזים דאע"פ שמוציאם זה אחר זה אין נוחין לצאת דרך נקב צר כמו שהיה יוצא זה אחר זה בפני עצמו עוד יש לפרש דנקט שלשה אחוזים זה בזה משום דרמון דגדל יחידי בפני עצמו או שנים גדולים יותר מדאי והגדלים ארבעה אחוזים קטנים יותר מדאי אבל הגדלים שלשה בינונים ומשערים בהן: [וע"ע תוספות שבת קיב: ד"ה עד ותוספות עירובין ד: ד"ה שיעורן]:

    אלא הלכתא נינהו וקרא אסמכתא בעלמאמכאן קשה לגירסת הספרים דבפ' בתרא דיומא (דף פ. ושם) דא"ר יוחנן שיעורין ועונשין הלכה למשה מסיני ופריך שיעורין מיכתב כתיבי ארץ חטה ומשני אלא אימא שיעורין של עונשין וקשה לאותה גירסא דמאי קפריך מיכתב כתיבי הא מסיק הכא דקרא אסמכתא היא ועוד מאי קמשני אימא שיעורין של עונשין הלא על השיעור הקשה מיכתב כתיבי ועוד דבכל דוכתא דמייתי האי קרא דשיעורין מייתי כולה מילתא דר' חנן דהכא ומתוך כך גריס התם בקונטרס עונשין מיכתב כתיבי אלא אימא שיעורין של עונשין ובפ' כיצד מברכין (ברכות ד' מא. ושם) משמע קצת דרשה גמורה דאמר רב (חמא אמר) ר' יצחק כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה שנאמר ארץ חטה וגו' והדר אמר ופליגא דר' חנין דאמר ר' חנין כל הפסוק לשיעורין נאמר ושמא למאי דמסיק התם ואידך שיעורין מי כתיבי לא פליגי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מצאנו שכתוב בפסוק והבא אל הבית והאוכל בבית והשוכב בבית היה [לו] לומר והבא אל הבית ודיו. ואני אומר הבא טמא האוכל והשוכב לא כ"ש. ותניא בתורת כהנים אם סופנו לרבות [הבא אל] הבית אע"פ שאינו לא אוכל ולא שותה מה ת"ל אוכל ושותה אלא ליתן שיעו' להבא כדי אכיל' בשכיבה. וכמה שיעור אכילה כדי אכילת פרס פת חטין ולא פת שעורין מיסב ואוכלן בלפתן ושנינן במס' פרה פרק ראשון [אמרו] כיוצא בו (אחד) האוכל בבית המנוגע פרס משלש לקב אמרו לא מי"ח לסאה אמר להם כך שמעתי סתם. אמר בן עזאי אני אפרש כשאתה אומר מג' לקב אין בו חלה. וכשאתה אומר מי"ח לסאה מיעטתו חלתו.

    שעורה עצם כשעורה מטמא במגע במשא ולא באהל ומפורש במס' אהלות.

    גפן כדי רביעית יין לנזיר ואמרינן (בנזיר ל"ח ע"א) עשרה רביעיות הןתאנה וכו' ושנינן לעולם הלכתא והאי קרא דכתיב ארץ חטה ושעורה וכו' אסמכתא בעלמא.

    חציצין דאוריי' נינהו דכתיב ורחץ את בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין המים. ודחינן מן התורה חציצת בשרו.

    כי אתאי הלכתא לשערו שערו נמי דאורייתא דכתיב ביה ורחץ את בשרו ודרשינן את הטפל לבשרו ומאי נינהו שערו ואמרינן נימא אחת קשורה חוצצת שלש אינן חוצצות משום דמחלחלי ועייל בהו מיא. שתים איני יודע.

    אלא כי אתאי הלכתא לרובו ולמיעוטו ולמקפיד ולשאינו מקפיד וכדר' יצחק דאמר ר' יצחק כו' ודברי ר' יצחק מפורשין ביבמות בפרק הערל דגרסינן התם ואלא הא דאמר רבא מעוברת שנתגיירה אין בנה צריך טבילה אמאי אין צריך טבילה וכי תימא משום דר' יצחק דאמר דבר תורה רובו ומקפיד עליו (אינו) חוצץ והאמר רב כהנא לא שנו אלא רובו אבל כולו אע"פ שאינו מקפיד חוצץ.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sukkah 6a

    Sukkah 6a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 159 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    היה לבוש כליו דאיקרו להו בגדיו:

    הוא טמא מיד דכתיב והבא אל הבית יטמא:

    והן טהורין עד שישהה דכתיב (ויקרא י״ד:מ״ז) והאוכל בבית יכבס וגו' ודרשינן בת"כ אין לי אלא אוכל ושוכב אוכל בלא שוכב שוכב בלא אוכל לא אוכל ולא שוכב מניין ת"ל יכבס בגדיו ריבה שתי פעמים כתיב יכבס בגדיו ואם סופנו לרבות הכל מה ת"ל והאוכל ליתן שיעור לשוכב כדי אכילה שאין טעון כיבוס בגדים עד שישהה כדי אכילה וגופו טמא מיד דהכי כתיב והבא אל הבית יטמא ולא כתיב כיבוס בגדים והאוכל בבית דהיינו שוהה כדי אכילה יכבס בגדיו:

    אכילת פרס חצי ככר שיערו חכמים אותו למזון שתי סעודות לעירוב דתנן בעירובין (דף פב:) חציה לבית המנוגע:

    פת חטין שהייתה מועטת משל שעורים:

    מיסב דהיינו דרך אכילה מי שהוא מיסב הוא עסוק באכילה ואינו טרוד בדברים אחרים:

    עצם כשעורה מן המת:

    ואינו מטמא באהל כשיעור זה עד שיהא שדרה או גלגולת שלמה או רוב מנין אברי אדם:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Sukkah 6a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    גפן כדי רביעית יין לנזיר פי' בקונטרס כדי רביעית בשאר איסורי נזיר דאיכא למאן דאמר במס' נזיר (דף לד:) דלולבין ועלין וחרצנין מצטרפין לשיעור רביעית יין דאם יתנם לכוס מלא יין ויצא ממנו רביעית יין ואינו דומה המשער בכוס מלא יין למשער בכוס מלא מים דיין עב ואינו ממהר לצאת אלא נברץ ונגדש על שפת הכוס יותר מן המים ובריש עירובין (דף ד.) פי' בקונטרס גפן כדי רביעית יין לנזיר לחייבו מלקות משמע שרוצה לומר אם שתה רביעית יין ואין זה מענין האחרים דמשערינן בהו מילתא אחריתי וכמו שפירש כאן עיקר וכי האי גוונא תניא בתוספתא דנזיר כיצד הוא עושה מביא כוס מלא יין ומביא זית איגורי ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בו חייב ואם לאו פטור דברי ר' עקיבא ר' אלעזר בן עזריה אומר אינו חייב עד שישתה רביעית והשתא סוגיא דשמעתין כר' אלעזר בן עזריה ואין לחוש בכך דהכי נמי ההיא דעשר רביעית דפרק שלשה מינין (נזיר דף לח.) כוותיה ואע"ג דאמרינן התם בפלוגתא לא קמיירי לא חייש בהו אע"ג דפליג עלה רבי עקיבא ובנזיר נמי איכא בפלוגתא בפ' ג' מינין (נזיר דף לד.) דתנן ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין ר' עקיבא אומר אפילו שרה פתו ביין ויש בו לצרף כזית חייב ואמרינן בגמ' [דף לח:] ת"ק מדמה להו איסורי נזיר לשתיה ובאכילת עלין ולולבין נמי בעי רביעית כמו בשתיה ור' עקיבא סבר כיון דאמר קרא וענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית אף כל בכזית כלומר אף שתיה וקצת קשה לגירסא זו דהיכא אשכחן דמצריך רביעית במידי דאכילה וצריך לומר דמשמע ליה דכי קתני עד שיאכל מן הענבים כזית ה"ה בשתיה ומשנה ראשונה דאומרת עד שישתה רביעית ה"ה באכילה אלא מר נקיט אכילה משום דיליף מיניה לענין שתיה ומר נקיט שתיה משום דיליף מיניה לענין אכילה ור"ת גריס שם בנזיר ת"ק לא מדמה להו לכל איסורי נזיר לאכילה וכן מצא בספר ישן ויש ספרים שכתוב בהן ולא מדמי להו לאיסורי נזיר לשתיה והכל אחד אבל לאכילה ניחא טפי פי' משנה ראשונה מחלקת בין אכילה לשתיה ולא ילפינן מהדדי ולגירסא זו הויא אכילה בכזית לכולי עלמא ובשמעתין גרס ר"ת כזית יין לנזיר ואתיא ככ"ע ובמידי דאכילה וקשה לפי' ר"ת דמאי נפקא מינה דמשערינן אותו זית בכוס מלא יין דכן יכול לשער במים כמו יין במקום שישימו הזית איגורי בין ביין בין במים שם ישימו כמו כן החרצנים והזגים ואם נעמיד שמעתין במידי דשתיה כיון דאמרינן לחייב בשותה מה שמפיל שיעור כזית מן היין דהוא דבר מועט הא פשיטא דכיון דשתה יין דשעוריה. (מהכא) דאי אפשר לשערו אלא ביין וקצת משמע בירושלמי דנזיר כפר"ת דאכילה לכולי עלמא בכזית דקאמר התם משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין דהוו דרשינן שכר שכר מה שכר שנאמר להלן רביעית אף שכר האמור כאן רביעית חזרו לומר לא יאכל ולא ישתה מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית:

    כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים גבי כלי עץ מיתניא פי"ז דכלים אבל בכלי חרס תנן פ' שלישי דכלים [מ"א] העשוי לאוכלין שיעורן כזיתים העשוי למשקים כו' והא דאמר בסוף המצניע (שבת דף צה:) חמש מדות בכלי חרס ניקב כמוציא זית טהור מלקבל זיתים ועדיין כלי הוא לקבל רמונים היינו אם יחדו לרמונים אבל סתמו כמוציא זית:

    שיעורן כרמונים במס' כלים פ' י"ז [מ"ד] תנן הרמונים שאמרו שלשה אחוזים זה בזה ולא שיהא צריך נקב גדול כל כך כדי שיצאו שלשתן בבת אחת אלא אחד לבד דהא אמר בסוף המצניע (שבת דף צה:) כמוציא רמון משמע רמון אחד דלא קאמר רמונים ועוד בפ' אלו קשרים (שבת דף קיב:) ובפ' עושין פסין (עירובין דף כד.) דבעי חזקיה ניקב כמוציא זית וסתמו וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רמון מהו הוה ליה למינקט ניקב כמוציא רמון וסתמו וחזר וניקב כמוציא רמון וסתמו עד שהשלימו לשלשה רמונים מהו ונראה לפרש דהא דנקט שלשה רמונים אחוזים דאע"פ שמוציאם זה אחר זה אין נוחין לצאת דרך נקב צר כמו שהיה יוצא זה אחר זה בפני עצמו עוד יש לפרש דנקט שלשה אחוזים זה בזה משום דרמון דגדל יחידי בפני עצמו או שנים גדולים יותר מדאי והגדלים ארבעה אחוזים קטנים יותר מדאי אבל הגדלים שלשה בינונים ומשערים בהן: [וע"ע תוספות שבת קיב: ד"ה עד ותוספות עירובין ד: ד"ה שיעורן]:

    אלא הלכתא נינהו וקרא אסמכתא בעלמא מכאן קשה לגירסת הספרים דבפ' בתרא דיומא (דף פ. ושם) דא"ר יוחנן שיעורין ועונשין הלכה למשה מסיני ופריך שיעורין מיכתב כתיבי ארץ חטה ומשני אלא אימא שיעורין של עונשין וקשה לאותה גירסא דמאי קפריך מיכתב כתיבי הא מסיק הכא דקרא אסמכתא היא ועוד מאי קמשני אימא שיעורין של עונשין הלא על השיעור הקשה מיכתב כתיבי ועוד דבכל דוכתא דמייתי האי קרא דשיעורין מייתי כולה מילתא דר' חנן דהכא ומתוך כך גריס התם בקונטרס עונשין מיכתב כתיבי אלא אימא שיעורין של עונשין ובפ' כיצד מברכין (ברכות ד' מא. ושם) משמע קצת דרשה גמורה דאמר רב (חמא אמר) ר' יצחק כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה שנאמר ארץ חטה וגו' והדר אמר ופליגא דר' חנין דאמר ר' חנין כל הפסוק לשיעורין נאמר ושמא למאי דמסיק התם ואידך שיעורין מי כתיבי לא פליגי:

    Tosafot on Sukkah 6a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    מצאנו שכתוב בפסוק והבא אל הבית והאוכל בבית והשוכב בבית היה [לו] לומר והבא אל הבית ודיו. ואני אומר הבא טמא האוכל והשוכב לא כ"ש. ותניא בתורת כהנים אם סופנו לרבות [הבא אל] הבית אע"פ שאינו לא אוכל ולא שותה מה ת"ל אוכל ושותה אלא ליתן שיעו' להבא כדי אכיל' בשכיבה. וכמה שיעור אכילה כדי אכילת פרס פת חטין ולא פת שעורין מיסב ואוכלן בלפתן ושנינן במס' פרה פרק ראשון [אמרו] כיוצא בו (אחד) האוכל בבית המנוגע פרס משלש לקב אמרו לא מי"ח לסאה אמר להם כך שמעתי סתם. אמר בן עזאי אני אפרש כשאתה אומר מג' לקב אין בו חלה. וכשאתה אומר מי"ח לסאה מיעטתו חלתו.

    שעורה עצם כשעורה מטמא במגע במשא ולא באהל ומפורש במס' אהלות.

    גפן כדי רביעית יין לנזיר ואמרינן (בנזיר ל"ח ע"א) עשרה רביעיות הן תאנה וכו' ושנינן לעולם הלכתא והאי קרא דכתיב ארץ חטה ושעורה וכו' אסמכתא בעלמא.

    חציצין דאוריי' נינהו דכתיב ורחץ את בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין המים. ודחינן מן התורה חציצת בשרו.

    כי אתאי הלכתא לשערו שערו נמי דאורייתא דכתיב ביה ורחץ את בשרו ודרשינן את הטפל לבשרו ומאי נינהו שערו ואמרינן נימא אחת קשורה חוצצת שלש אינן חוצצות משום דמחלחלי ועייל בהו מיא. שתים איני יודע.

    אלא כי אתאי הלכתא לרובו ולמיעוטו ולמקפיד ולשאינו מקפיד וכדר' יצחק דאמר ר' יצחק כו' ודברי ר' יצחק מפורשין ביבמות בפרק הערל דגרסינן התם ואלא הא דאמר רבא מעוברת שנתגיירה אין בנה צריך טבילה אמאי אין צריך טבילה וכי תימא משום דר' יצחק דאמר דבר תורה רובו ומקפיד עליו (אינו) חוצץ והאמר רב כהנא לא שנו אלא רובו אבל כולו אע"פ שאינו מקפיד חוצץ.

    Rabbeinu Chananel on Sukkah 6a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהא בכדי אכילת פרס פי' לענין כבוס בגדים כתיב האוכל בבית יכבס בגדיו ולא בא לאכילה ממש דהא כתיב והשוכב בבית יכבס בגדיו ואפילו לא אכל אלא בא הכתוב לתת שיעור שאינו טעון כבוס בגדים שהוא לבוש עד שישהה שיעור אכילה, והיינו אכילת פרס דהיינו חצי ככר כי הככר שהיא שמונה ביצים שיעור שתי סעודות לענין עירוב וחצי ככר שהוא אכילת פרס ד' ביצים והיא אכילה אחת.

    פת חטים ולא פת שעורים מסב ואוכלה בלפתן פי' כולהו לקולא, דבפת חטים משתהא יותר שאוכלה דרך תענוג, וכן כשהוא מיסב, וכן כשאוכלה בלפתן שמי שאינו אוכל בלפתן במקום הלפתן נותן בפיו פת יותר, וכן פי' בתוספות, ושלא כפי' רש"י ז"ל שפי' בפרק כיצד מברכין.

    (יין) [גפן] כדי רביעית יין לנזיר יש שפי' בו לומר שאין הנזיר חייב עד שיהא שותה רביעית יין, והקשו בתוספות היכי משמע מיהא דהא לא משערי' האי שיעורא בגפן כדמשערי' באידך שיעורי דקרא כלשונם הכתוב בתורה שבא הכתוב לתת לנו שיעור מהם, ותו מה טעם גפן לשיעור יין דהא איסור יין לאו מגפן נפקא לא הוא ולא שיעורו, ופי' הם ז"ל דאתיא כמ"ד במסכת נזיר לולבין עלין וחרצנין מצטרפין לרביעית, ולפי שאיסור אוכלין אלו אינם מחמת עצמן אלא מטעם יין דאיתקש אכילה לשתיה בנזיר וכתיב מעיקרא חומץ יין לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל ייחד שתיה לזה ואכילה לזה והדר כתיב מכל אשר יצא מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל ערבינהו ואקשינהו להדדי ומשום הכי אין משערין בהם בכזית כאוכלין דעלמא אלא ברביעית, והיינו כר' אלעזר בן עזריה דסבר דלהקיש אכילה לשתיה אתא קרא, אבל ר' עקיבא פליג התם ואמר בכזית, דקרא לא אתא אלא להקיש שתיה לאכילה דמשקין דהכא דינן כאוכלין בכזית, והוא שנותנין זית אגורי לתוך כלי של מים ושופע ואם שתה כיוצא בו חייב, וכן מפורש בתוספתא, ור' אלעזר פליג בה ואמר עד שישתה רביעית יין ולאו דוקא דהא באכילה קיימי אלא משום דנפקא ליה משתיה נקט הכי, ולדברי ר' אלעזר כשמשערין לולבין ועלין ברביעית נותנין כדי מה שאכל בכלי מלא משקה ואם יוציא ממנו רביעית חייב, ובהכי כתיב גפן לאשמועינן שכל שיעורו בגפן שמשערין בכלי מלא יין ולא רביעית [מים], ושיעורו להקל שעל ידי שהיין עב יותר השיעור שיפול מחמתו רביעית יין הוא גדול מאותו שיפול מחמתו רביעית מים מכלי מלא מים, ולפיכך אמרו כאן גפן כדי רביעית יין לנזיר ואליבא דר' אלעזר.

    ויש שפי' דלעולם מיין גופיה קאמר ואליבא דר' אליעזר נמי וזה שלוקחין מדה מחזקת רביעית כדאמרינן בעלמא כוזא בת רביעתא, וממלאין אותה, ולפי שרביעית של יין גדול ועב והוא יגדש גם כן בכלי ועל שפתו ויכול לקרוש ולעמוד על כזית, משערין בו ברביעית יין לנזיר ואין משערין במים שאינו גדול כ"כ, וגם נקרש ועומד בכזית שהוא שיעור איסור אוכלין, ולהכי נקט גפן כדי רביעית יין לנזיר למימר דבמשקה הגפן משערין לנזיר כשם שמשערין בפת הבא מן החטה לבית המנוגע, ואכתי לישנא דגפן לא מחוור.

    תאנה כגרוגרת להוצאת שבת פי' שכזה ראוי להצניע ומקפיד להוציאו ולפיכך משערין בו ולא בכזית שראוי לאכילה אבל אין מקפידין עליו כ"כ להצניעו ולהוציאו ולשמרו.

    רימון שכל כלי בעלי בתים שיעורן כמוציא רימון פי' בכלי שטף דאילו בכלי חרס הא אמר רבא בפרק המצניע חמש מדות בכלי חרס, והא דאמרי' במשניות שלשה אחוזים זה בזה, לא שיצאו שלשתן בבת אחת אלא בזה אחר זה אלא דכיון דאחוזים זה בזה בעי שיעור רימון מרווח טפי, ורבינו שמשון ז"ל פי' שלשה אחוזים לומר שמשערין ברימונים בינונים, וכן עיקר.

    הלכתא נינהו וקרא אסמכתא בעלמא איכא דקשיא ליה הא דאמרינן בפרק כיצד מברכין תני ר' יצחק כל הקודם בפסוק זה הוא קודם לברכה שנאמר ארץ חטה ושעורה וגו' ואמרינן ופליגא אדרב חנן דאמר הפסוק הזה לשיעורין איתמר, ואמאי דהא אסיקנא הכא דהא דר' חנן אסמכתא בעלמא ושפיר איכא לאוקומי קרא לכדר' יצחק, והנכון דהא דר' יצחק נמי אינו עיקר הכתוב אלא אסמכתא והיינו דפליגא אדרב חנן דמוקי קרא לאסמכתא אחריתי, ולמאי דס"ד דשיעורין דאוריתא אע"ג דקרא מיירי בשבחה של ארץ ישראל כוליה קרא מיותר למדרש שיעורין, ותו דהא נמי בכלל שבחה דארץ ישראל היא כי כשאנו צריכין לשער בדברים אלו לא נהיה צריכין להביאם ממקום אחר כי כולן יהיו מצויין בארץ, ואע"ג דאיצטריך פרטא לומ' שעל אלו חייב לברך מן התורה לאחריו, השתא לא קס"ד הכי אלא דכולהו פירי בעו ברכה מדאוריתא וכדקס"ד בשמעתא דפ' כיצד מברכין, והא אסיקנא דאסמכתא בעלמא הוא ותו לא קשיא ולא מידי.

    הא דאמרינן נימא אחת קשורה חוצצת פי' לאו נימא אחת בלחוד דהא מיעוטו שאינו מקפיד שאינו חוצץ ואפילו מדרבנן, אלא ה"פ נימין הרבה כל אחת קשורה בעצמה לבדה חוצצת דהא מהדק, שלש קשורות יחד וכן רבות אינן חוצצות דלא מהדק, שתים איני יודע.

    Ritva on Sukkah 6a · Sefaria · Edition: Ritva on Sukka 4d-9a based on manuscripts, Friedlander ed.

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה והן טהורין עד שישהה דכתיב והאוכל וגו' ודרשינן בת"כ כו' ליתן שיעור לשוכב כדי אכילה כו' עכ"ל והגירסא בילקוט מכוונת יותר והכי איתא והאוכל יכבס וגו' אין לי אלא האוכל מנין אף השוכב תלמוד לומר והשוכב בבית יכבס וגו' אין לי כו' אם סופינו לרבות הכל מה תלמוד לומר האוכל והשוכב ליתן שיעור לאוכל כדי כדי שיאכל שוכב וכמה כדי אכילת פרס כו' ע"כ דהיינו דאיצטריך נמי שוכב להא דאמרינן מיסב ואוכל וק"ל:

    תוס' בד"ה גפן כדי רביעית כו' וקשה לפר"ת דמנ"מ דמשערינן אותו זית בכוס מלא יין כו' עכ"ל והתוס' בריש עירובין הקשו גם לפ"ה כך וא"ת ומאי נ"מ לשער ביין דהא כלי המחזיק רביעית הוא ביצה ומחצה ומה שמפיל ביצה ומחצה בין מים בין יין אם שיעור עלין ולולבין שאכל יפילו כל כך חייב כו' עכ"ל וע"ש תירוץ בזה בגליון שם:

    Chidushei Halachot on Sukkah 6a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ד"ה גפן כדי רביעית וכו' עד וסוגיא דשמעתין כר"א בן עזריה וכו' והא דקאמר ר"א עד שישתה רביעית לאו דוקא אלא ה"ה לענין אכילת לולבים וגפנים משערים ברביעית כמו שיפורש בתוס' בסמוך:

    בא"ד ובנזיר איכא נמי פלוגתא וכו' דתנן ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין ר"ע אומר וכו' פי' רישא רמתני' אתיא כר"ע דסיפא והיא המשנה האחרונה ואמרי' בגמ' ת"ק מדמי ליה איסורי נזיר לשתיה פי' ת"ק דד"ע דהיא משנה ראשונה:

    בא"ד וקצת קשה לגירסא זו דהיכא אשכחן דצריך רביעית במידי דאכילה וכו' ר"ל היכא אשכחן בדברי הת"ק דהיא משנה ראשונה דמצריך רביעית במידי דאכילה והלא לא הזכיר בדבריו אלא שתיה דקאמר עד שישתה רביעית ומאי קאמר בגמ' ת"ק מדמי ליה איסורי נזיר לשתיה:

    בא"ד ור"ת גריס וכו' עד אבל לאכילה ניחא טפי ר"ל אותה גירסא דגרסי ת"ק לא מדמי כל איסורי נזיר לאכילה אותה גירסא היא ניחא טפי ולפי' ר"ת רישא דמתני' דקתני עד שיאכל מן הענבים כזית אתיא ככ"ע דמידי דאכילה כ"ע מודו דשיעוריה בכזית ולא פליגי משנה ראשונה ור"ע אלא בשתיה דר"ע מדמה איסור שתיה לאכילה וס"ל דשיעוריה בכזית:

    בא"ד וקשה לר"ת דמאי נפקא מינה דמשערין אותו כזית בכוס מלא יין ר"ל שהרי לפי גירסא זו הוי פירושא דשמעתין הכי דאם לולבי גפנים משערין אותן בכזית והיאך משערין אותן מביאין זית אגורי ומכניסין אותו לתוך כוס מלא ובהכרח יצאו מים כשיעור זית ואח"כ חוזרים וממלאים הכוס ולוקחים מהלולבי גפנים כשיעור שאכל ומכניסים אותן לתוך הכוס ואם יצאו מים מהכוס כ"כ הרבה כשיעור שיצאו בהכנסת הזית א"כ ידעינן שאכל כשיעור זית וא"כ מה לי שממלאים הכוס ביין או במים אם יצאו ע"י הזית הרבה כמו כן יצאו ע"י הלולבי גפנים אם יהיו כשיעור זית וק"ל:

    Maharam on Sukkah 6a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    בגמ' ותסברא שיעורין מי כתיבי אלא הלכתא נינהו וקרא אסמכתא בעלמא לכאורה לפי מה שפירש"י לעיל בשמעתין דהא דאמר רב חנן כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר היינו דהכתוב מספר בשבח א"י שכל דברי תורה הצריכין שיעור נמצאין בה א"כ לא הוי צריך למימר אסמכתא בעלמא דהא אע"ג דעיקר שיעורין הלכה למשה מסיני הם אפ"ה שייך שפיר האי דרשא דרב חנן אלא משום דמפשטא דמימרא דרב חנן משמע דמהכא ילפינן לעיקר שיעורין מש"ה קרי להו השתא אסמכתא בעלמא לענין עיקר שיעורין כן נ"ל. ובזה נתיישב' מיהא קושית התוס' בהא דאמרינן פרק כיצד מברכין דרבי יצחק דקאמר כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה פליגא אדרב חנן דכיון דלרב חנן לא בא הכתוב לספר בשבחה של א"י לענין חשיבות הפירות עצמן אלא לענין השבח של שיעורי דברי תורה א"כ לא שייך לומר כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה:

    והא דמסיק התם ואידך שיעורין מי כתיבי נ"ל לפרש בענין זה דבלא"ה קשה לי למאי דס"ד דהא דרב חנן דרשא גמורה היא א"כ למאי כתב רחמנא תרי זימני ארץ חדא בתחלת הפסוק וחדא בזית שמן ודבש בשלמא לרבי יצחק א"ש לענין ברכה כדמסיק התם לענין תמרי ורימוני דזה שני לארץ וזה חמישי לארץ משא"כ לרב חנן קשיא והנראה בזה דאיכא למימר דלענין שיעורין נמי זית חשיבי טפי כיון שכל שיעורין בזיתים ומהכא הוא דשמעינן כיון דכתיב ארץ מיוחד לגביה וא"כ מסיק התם שפיר דאידך שיעורי מי כתיבי אע"כ דהלכתא נינהו וא"כ הא דכל שיעורין בזיתים נמי הלכתא הוא ואייתר ליה ארץ להא דרבי יצחק דבשבח הפירות עצמן מיירי קרא כן נ"ל עיין בסמוך ודו"ק:

    בתוס' ד"ה אלא הלכתא כו' ובפרק כיצד מברכין משמע קצת דרשא גמורה דאמר רב חמא אמר רבי יצחק כל המוקדם כו' עכ"ל. לכאורה נראה מלשון התוס' דהא דר' יצחק דרשא גמורה לענין ברכה וא"כ ס"ל דברכה של שבעת המינין מדאורייתא ויש לתמוה שלא נזכר כן בפוסקים בשם תוס' ועוד דאף למאן דס"ל דהוי מדאורייתא היינו לענין ברכה אחרונה דוקא דלענין ברכה ראשונה משמע דלכ"ע הוי מדרבנן. ולכאורה לא שייך הא דרבי יצחק לענין ברכה אחרונה אלא לענין ברכה ראשונה שצריך לאכול תחלה החשוב יותר ולברך עליו ואם נפרש דלהתוס' נמי הא דרבי יצחק לא לענין ברכה הקדימן הכתוב בסדר הזה אלא כיון דאשכחן שסידרן הכתוב בענין זה אלמא שכל אחד המוקדם יותר חשוב יותר וא"כ ממילא יש להקדימו ג"כ לענין ברכה אלא דלפ"ז לא היו צריכין לפרש דלמסקנא דהכא לא א"ש הא דקאמר התם ופליגי דהא שפיר קאמר דפליגי דלרב חנן לא איירי קרא בשבח הפירות מצד חשיבותן בעצמן אלא מצד חשיבות השיעורין וכדפרישית בסמוך מלשון רש"י ז"ל ודו"ק:

    שם בגמרא שערו נמי דאורייתא נינהו דכתיב ורחץ את בשרו במים את הטפל לבשרו וליכא למימר דקרא אתא לעיקר טבילה דשערו בעי טבילה ואכתי לענין חציצה לא שמעינן לה מהכא דבעינן דומיא דגופו ואיצטריך נמי הלכתא הא ליתא דכיון דבהאי קרא גופא דמרבינן שערו לטבילה כתיב במים שלא יהא דבר חוצץ א"כ ממילא משמע דחציצה דקרא היינו בין בגופו ובין בשערו ועוד דאדרבה אפילו בבית הסתרים דלא בעינן ביאת מים אפ"ה קפדינן שלא יהא דבר חוצץ בהם דראוין לביאת מים בעינן כ"ש בשערו ועוד דאפילו את"ל הא דבעינן ראוי לביאת מים בבית הסתרים היינו מדרבנן כמו שאבאר בסמוך. דמ"מ תיקשי איפכא כיון דאיכא הלכתא דאפילו חציצה פסלי בשערו א"כ קרא למה לי ועיין בסמוך:

    Penei Yehoshua on Sukkah 6a · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sukkah, daf 6, Amud Aleph, about 159 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו…”

    2. Segment 210 words

      Opens “שעורה דתנן: עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא,…”

    3. Segment 35 words

      Opens “גפן כדי רביעית יין לנזיר.…”

    4. Segment 44 words

      Opens “תאנה כגרוגרת להוצאת שבת.…”

    5. Segment 58 words

      Opens “רמון דתנן: כל כלי בעלי בתים שיעורן…”

    6. Segment 624 words

      Opens “(דברים ח, ח) ״ארץ זית שמן (ודבש)״…”

    7. Segment 75 words

      Opens “דבש ככותבת הגסה ביום הכפורים.…”

    8. Segment 814 words

      Opens “אלמא דאורייתא נינהו! ותסברא? שיעורין מי כתיבי?…”

    9. Segment 918 words

      Opens “חציצין דאורייתא נינהו! דכתיב: (ויקרא יד, ט)…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “כי אתאי הלכתא לשערו, כדרבה בר בר…”

      Named: רבה.

    11. Segment 1115 words

      Opens “שערו נמי דאורייתא נינהו, דכתיב: ״ורחץ את…”

    12. Segment 128 words

      Opens “כי אתאי הלכתא, לכדרבי יצחק. דאמר רבי…”

      Named: רבי יצחק.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sukkah 6a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026